אני הייתי עומדת איתה מאחור, בידיים או במנשא. וככה מקשיבה לשיעור, סיכומים לא הייתי עושה, אח"כ מצלמת ממשהי אחרת.

תלבישי אותה בשכבות שאת יכולה להוסיף ולהוריד ובנוסף שמכה קטנה.

אם את רגועה היא תהיה גם כן.

יש לי גם ילדת אוניברסיטה והיא עלתה לקבל את התואר ראשון כזה הגיעה בסוף הלימודים.

בד"כ תינוקות הרבה יותר רגועים וישנים טוב במנשא...

את יכולה להניק אותה לפני השיעור, להכניס אותה 10 דקות לפני למנשא ולוודא שהיא נרדמת ואז פשוט לשבת כשהיא במנשא בשיעור, זה לא אמור לגרום לכאבי גב למרות שהיא הרבה זמן עלייך.

בהמשך אולי אפילו תלמדי להניק אותה בתוך המנשא...

יש מספיק בד ואת מכוסה לחלוטין מכל כיוון אפשרי ומי שנמצא לידך בכלל לא יודע שאת מניקה. (זה קרה לי עם המשפחה של בעלי, הקטן היה ממש לא רגוע, הלכתי רגע הצידה הסתדרתי להנקה וחזרתי והוא היה רגוע. אח"כ בעלי שאל מה עשיתי לו בצד ואמרתי ליו שפשוט הסתדרתי להנקה והוא היה בהלם!!! )

זה עניין של מיומנות ולמידה. עם הגדולה שלי לא הצלחתי, רק עכשיו עם הקטן אני מצליחה...

אני ממש לא מצליחה להבין איך אפשר להיות מסוגלת לקום מהמיטה שעוד לא עברו שבועיים.

אשרייך שיש לך כוח רצון גדול ללכת ללמוד.

לטעמי , זה לא שייך.

היא כלכך קטנה, עוד בלי סדר יום.

בטח שאר התינוקות שבכיתה כבר קצת יותר גדולים , לפחות חודשיים ולא שבועיים. ולכן זה יותר קל.

הציעו לך כאן להתשמש במנשא, וזה חכם אבל לדעתי זה שלב מוקדם מידי לעמוד כך בסוף הכיתה כדי שיהיה שקט יום שלם, ילך לך הגב והריצפת האגן מהר מידי, ואח"כ זה יהיה רק עצוב.

בבקשה עשי עם עצמך חסד( זה ממש חסד לך לילדה ולבעלך) ותנוחי עוד לפחות חודש.

וגם זה עוד מוקדם, אבל יותר נסבל...

ממש בהצלחה!!

ובעז"ה עדי שלכם תגדל מהר ותהיה מקסימה ונוחה מאד.

אבל אל תעשי שטויות שאח"כ תצטערי... הגוף עדיין מאוד חלש מהלידה.גם שזה לא נראה לך ואת מרגישה טוב,זה מגיע יותר מאוחר.ואם את רוצה להיות נקייה כמה שיותר מהר אל תעשי את זה. אבל אם את ממש לחוצה על זה,באמת מנשא מבד זה הרעיון הכי טוב(תינוקות מאוד אוהבים את זה תיפי שלי בת 3 חודשים מתכרבלת בו כמו גור)את יכולה להניק לפני השיעור ואז לשים אותה במנשא והיא יכולה לישון בשקט.לגבי הלבוש את יכולה להלביש לה בייבי גרו של חורף.את יודעת ,בגד שלםמפוטר או פליז ולשים לה כובע של חורף ושמיכה.

פחות משבועיים לאחר לידה! ועד לידה ראשנה! את תותחית!

אבל לטעמי זה עוול לגוף שלך! את חייבת בשלב הזה לנוח כמה שיותר...

אולי תבקשי שיקליטו לך את השיעורים? (או אפילו יעבירו לך בסקייפ?.. ב'לייב'...)

ואת נוחי! נוחי! נוחי!

כשהיא תגדל טיפה זה יהיה הרבה יותר אפשרי לשתיכן!

מזל טוב גדול!!

לבקשתי, את השיעורים היותר קריטיים באותו סמסטר, וזה היה מצוין! כדאי לנסות, לדעתי...

אמנם זה לוקח בבית הרבה זמן להאזין לזה, זמן אמתמה שנקרא, אבל כמובן - אין להשוות למאמץ להגיע לקורס!! ועוד לא דיברנו על הנסיעות! ועל האפשרות הנפלאה פשוט לעצור את ההאזנה אם היא בוכה, ולהמשיך אח"כ....

וגם - היה בזה משהו משעשע, לנחש למה עצר המרצה, במי גער, מי שאלה מה, ולמה כולם צוחקים פתאום

אגב, גם לי לא היתה אפשרות לעצור את הלימודים לשנה או משהו...

אז אני מאחלת לך מכל הלב למצוא פתרונות יעילים ועם זאת שפויים ושומרי כוחות.

הצליחי מאד יקרה!

תואר אפשר תמיד לעשות . אני התחלתי בגיל 34 וסיימתי בגיל 37. ועוד דבר , "אולי  היא תבכה " ואם היא תבכה...אז מה ? אז מה אם היא תבכה? בואי נלך כמה צעדים רחוק יותר. היא תקיא בשפריץ על המרצה ותעשה משהו ריחני , שיריחו בכל הכיתה . אז מה ? אז היא תזכיר לאקדמיה שכולנו בני אדם. ולך היא תיתן קורס מזורז ושמו "ביטחון עצמי - רכישתו , הלכה למעשה בעת גידול התינוק" (קורס 0014  (היא בת 14 יום ) ,5 נקודות קרדיט לתואר אמא )

אבל ברצינות , קחי את הזמן לנוח , וגם לה מגיע קצת רוגע . רק לפני שבועיים הגיחה - היא עוד צריכה להסתגל לכל כך הרבה דברים בתוך הבית, ובחיים.

שבועיים אחרי לידה, זה עוד לא הזמן בשבילך בכללללל להסתובב.

"משכב לידה" נקרא כך, מכיוון שאת אמורה לבלות את 6 השבועות הללו בשכיבה!

כשאת שוכבת, רצפת האגן יכולה להאסף בחזרה, אחרי שהתרחבה משך 9 חודשים ולידה אחת, תחת משקל הרחם בגדל. תפקידה של רצפת האגן לשמור את הרחם, את החלחולת (רקטום) ואת שלפוחית השתן בתוך הבטן. הבעיה היא שכשרצפת האגן חלשה את לא מרגישה כלום! את מרגישה בדיוק אותו הדבר, אלא שלאחר זמן את עלולה לראות בחוץ דברים שאמורים להישאר בפנים: בריחת שתן, בריחת צואה (או גזים) ללא שליטה, ולעתים גם צניחת רחם, חלילה. לעמוד או להסתובב שבועיים אחרי לידה, ועוד עם תינוקת על הידיים, זה רעיון מאוד לא טוב.

כמה חכמה הקטנטונת שלך, שמנסה לצעוק לך כדי שתשמעי ותביני: "זה לא מתאים! לא לי ולא לך!!!". חפשי פתרונות יצירתיים שיאפשרו לך ולקטנטונת שבועות נוספים של מנוחה.

מצטרפת לזקנת השבט - זכינו להנות מחכמתה! לא יקרה כלום אם תקחי לך סמסטר או אפילו שנה (או כמה שנים) של מנוחה! בעלי היקר עשה הסבה מקצועית ויצא ללימודים שניים בגיל 34. ב"ה הוא רואה ברכה גדולה בעמלו, וצולח את לימודיו בקלילות, למרות שארבעה-חמישה-שישה ילדים לא ממש מכבדים את הזמן שלו (הם כל הזמן מתרבים)

"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת" (קהלת פרק ג')

מאחלת שתמצאו את האיזון הנכון.

היא צריכה ללכת ללימודים שבועיים אחרי לידה - ולא משנה מה הסיבה, זו החלטה שלה ושל בעלה והיא מבקשת תמיכה בהחלטה שלה ולא שתגידו לה שההחלטה שלה לא נכונה.

יש כאלה שהן לא רק עקרות בית במשרה מלאה, אלא מבקשות לשלב עוד דברים ורוצות תמיכה.

אולי היא יוצאת ללימודים כי התחתנה צעירה ורוצה לפרנס כדי שבעלה ישב וילמד תורה?? אולי זו המסירות נפש שלה ללימוד תורה? לא לכולן מתאים לחיות בצימצום רב כי האמא לא עובדת,אז אולי ההחלטה שלה לעשות תואר, נובעת משיקולים חיוביים (בניגוד להרבה עקרות בית בלבד בפורום זה)

אתן ממש לא מעודדות אותה ולא תומכות - דבר שלא אופייני בפורום זה.

מי שלא יודעת מה להגיב בתמיכה אז שפשוט לא תגיב! חבל להרוס לה את החיים יותר כי הבנות בפורום אמרו לה שהיא טועה בהחלטות שלה.

עין האמונה- ההיא חזקה שני ילדים גידלתי בלימודים אצל האחד במשרה מלאה ואצל השניה יומיים בשבוע, את הגדול אפילו לא יכולתי לקחת ללימודים כך שהתחלתי לשאוב מגיל שבועיים, ותאמיני לי אני לא מצטערת ויש לי ב"ה ילדים מתוקים, חכמים, בריאים שמחים שהיום יודעים גם להגיד בהצלחה לפני מבחנים ומזל טוב כשמצליחים.

אל תתיאשי! את תלמדי איך ללמוד עם הקטנה והיא תלמד איך להסתדר בכיתה ובתנאים שיש לה.

ולהגיד , שאם התינוקת תבכה בזמן שיעור - לא נורא . מה קרה? ובכלל תינוקות מחברים אותנו למציאות הפשוטה , ולצרכים הפשוטים , וזה שיעור בפני עצמו. כל אחת תעשה מה שטוב לה , אבל כאמור המלצתי החמה היא לנוח. וזו המלצה , ולא חוק "ככה צריך".

ובעניין זה , אני לצערי , מיד אחרי הלידה נאלצתי להיות בפעילות מאומצת- לא מבחירה ולא עבודה. כי הייתי צריכה להסחב עם הקטנה לבתי חולים , וגם כי יש לי הורה סיעודי  , אבל זה הספיק כדי לפגוע ברצפת האגן שלי ובפרקים עד עצם היום הזה.

אז עין אמונה , זה טוב ללמוד , אבל מומלץ בחום לקחת אתנחתא.

אחרי לידה ראשונה חזרתי לעבודה מעשית 4  שבועות אחרי לידה, היה מאוד קשה, אבל אפשרי, אבל ההנקה הלכה "פייפל" כי לא הצלחתי לשאוב.

אחרי לידה שניה חזרתי ללימודים, ב"ה רק פעמיים בשבוע, גם4 שבועות אחרי הלידה, והמתוק היה איתי, והיסתדרנו מצויין, אבל זה מאוד תלוי באופי הילד, היו עוד בנות בכיתה עם תינוקות וחלק פרשו כי לא הלך, שלי ב"ה היה מאוד רגוע, אבל אף פעם לא סיכמתי. ישבתי בסוף הכיתה ליד הדלת וכשהוא בכה הנקתי אותו והיה שקט.

אבל המון המון בהצלחה!!!!!

ותתעודדי, זה בסוף יעבור ואולי עד הלידה הבאה (או אולי  זאת שאחריה) תיהייה לך בע"ה חופשת לידה נורמלית!

אני רק יכולה לומר לך שאני ממש מעריכה נשים עם ילדים שלומדות!!!!

ראיתי את חברה שלי ששבועיים אחרי לידה באה למבחנים, בלי כוחות בכלל, והערצתי אותה על זה!!!!!!!!!!!

אני נגד מה שנקרה "אני נשואה עם ילדים אז אני לא יכולה ללמוד" כמו שמישהי אמרה לי...

מה שכן- זה קשה ואפילו מאוד... (שוב לא מניסיון אלא מהסתכלות סביב..)

אבל נראה לי שאם אין לך משהו דחוף כמו מבחן וכו'.. אז כדאי שתנוחי באמת עוד קצת... ואז תחזרי בעז"ה

בכל אופן המון בהצלחה!!! ומזל טוב גדול!!!!

זה שהיא הורסת לילד שלה את כל סדר היום? זה שהלימודים באים על חשבונו?

לא אוהבת מי שאומרת: "אני נשואה עם ילדים אני לא יכולה ללמוד"? אולי אם הניסוח יהיה כך: הילדים שלי לא באים על חשבון הלימודים- זה ישמע אחרת

אני בעד בחתונה בגיל צעיר והלוואי שהייתי זוכה גם ללמוד עם ילדים.. כרגע כבר שנה ג'....

אבל זה לא סותר בעייני!!!! וחס וחלילה לא להביא ילדים בגלל לימודים... בעייני זה לא רחוק מרצח......

רצח???? 

כשאישה בוחרת להביא ילד לעולם היא צריכה להביא בחשבון לא רק את ההיריון והלידה אלא בעיקר את המשימה לגדל אותו. זאת אחריות שלה מהרגע שהיא נהיית אמא וטובת התינוק צריכה לעמוד לנגד עיניה. איך אפשר לשדר 'עסקים כרגיל': בו זמנית ללמוד לימודים אקדמיים, להשתקם אחרי לידה ולהתחיל לגדל תינוק פצפון?

זאת נשמה חדשה שעוד לא הסתגלה לעולם, צריך לתת לה את הזמן שלה בנחת. אי אפשר לעשות הכול בבת אחת. תפסת מרובה לא תפסת.

לי זה נראה מוגזם להתחיל ללמוד בשלב הזה. הייתה תקופה שהייתי מביאה אתי תינוק ללימודים, אבל לא שבוע וחצי אחרי לידה. הרבה פעמים לאישה נדמה שיש לה כוח אבל זאת אשליה. היא חייבת לתת לגוף שלה מנוחה. אני חושבת שאחר כך עלולים להצטער על בחירה כזאת.

בהצלחה רבה!

בגלל שהן לא רוצות ללמוד עם ילדים הן לא מתחתנות, ואז גם בגיל 25 עדין מחפשות וגם בגיל 30 עם תואר שני וקריריה?

אז מה עדיף?

שישנו את סדרי העדיפויות שלהן ויבינו שאם לימודים וחתונה עומדים זה מול זה אין מה להתבלבל וברור שחתונה עדיפה!

אני עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי. מניעת היריון אינה קרובה לרצח. אמנם ייתכן מאוד שהיא לא על פי ההלכה, אבל מכאן ועד רצח הדרך קצת ארוכה.

ולעניין סדר העדיפויות: גם אני חושבת שהקמת בית חשובה יותר מלימודים. עם זאת, זו אינה בחירה חד-פעמית שמסתיימת בחתונה. אם מישהי הגיעה למסקנה שהיא מתחתנת בתקופת הלימודים, עליה להביא בחשבון שבע"ה יגיעו גם ילדים. כמו שחתונה והקמת בית קודמים ללימודים, גם גידול ילדים, הרי זה ההמשך של הקמת הבית. אז אם מחליטים להקים בית בתקופת הלימודים, צריך להתמיד בבחירה הזאת, לא לסגת ממנה כשבאים ילדים ולא ללמוד על חשבונם. ילדים זה לא בכל מחיר. אין שום הצדקה שהם ישלמו מחיר גבוה כל כך בגלל לימודים של אמא.

סליחה אם אני קיצונית, אבל זו דעתי.

אינני מבין את כל הדיון מי אמר שמשהו בא על חשבון משהו אחר ?

אנחנו התחתנו אני הייתי בחור ישיבה ואשתי סטודנטית והיום יש לנו גם בלי ע"ה 6 ילדים וגם תואר שני , זאת אומרת שאפשר לעשות הכל ואין דבר בא על חשבון השני.

לגבי מניעת הריון אומנם מניעה אינה רצח אבל ללא סיבה טובה יש בעיה הלכתית. סיבה טובה הינה גם הרגשה של הזוג שאין כוח לאישה לעוד הריון / ילד. סיבה כלכלית אינה סיבה טובה ! [הקב"ה שולח את הפרנסה יחד עם הילד מנסיון.]

ומאיך שזה השפיע על הנפשות הפועלות,אז אתה צודק,זה באמת לא משפיע כי מבחן התוצאה ניצח:השגתם גם תואר וגם ילדים.אבל אם מסתכלים בראיה כוללת ומבינים שאין דבר כזה שאמא תשב עד שעות לא שעות ותלמד למבחן,או שתגיש עבודה ותשקיע עליה מבוקר עד ערב,או שתלמד לילות שלמים לפרזנטציות,או שתסע מבוקר עד אחרה"צ-ערב ללימודים ולטעון שזה לא משפיע על הילד!

מסכימה עם פטריה:אני לא מבינה למה אנשים לומדים על חשבון הילדים שלהם.מי יותר חשוב לכם?הם הוא הלימודים?ואים דבר כזה שלימודים לא גורמים עוול לילדים.הם גורמים ועוד איך!

אני חושבת שהבחירה להיות סטודנטית ולהיות אמא זו בחירה של יכולת וכוחות.

זה לא כזה ביג דיל ללמוד ולהיות אמא.

אז במקום ללמוד למבחן בשעה 2 בצהריי לומדים למבחן כשהעוללים ישנים.

מגישים עבודות במועד ב'

וכן, הילד יבלה מעט כמה ימים לחוצים אצל סבתא או אצל מטפלת עד שהלחץ של אמא ירד.

ואם היא הייתה הולכת ללדת, אז יומיים- שלושה אצל מטפלת כן מקובלים??

יש כאן בפורום איזו היסטריה שילדים זה עד המוות.

ברור לי שגם הילדים צריכים שאמא תתן קצת מרחב מחיה לפעמים.

מה זה משנה אם התינוק נמצא אצל מטפלת חצי יום כי אמא עובדת או כי אמא סטודנטית?

מבחינתי זה אותו הדבר בדיוק!!

וכן, גם אני סטודנטית כבר 5 שנים ומגדלת שתי צוציקיות מאושרות.

אם היית מאמינה שדבריי "נסחפו" לא היית מגיבה ככה,אלא מתעלמת.אבל כנראה שיש פה איזשהו שביב אמת.

סלחי לי, אין שום השוואה בין סבתא,מטפלת או דודה לבין אמא.וזה ברור מאליו.מאז ומתמיד זה היה כך.וכך ישאר!אם אמא לא בנמצא והלכה ללדת זה אחרת לחלוטין,כי פה אין לך ברירה.אל נא תשווי בין שני דברים לא קשורים אחד לשני.וצודקת,אין הבדל בין לימודים לעבודה,בשניהם הילדים קודמים!

דוגמא קצרה:מחקר שהתפרסם עד לא מזמן גילה שרמת הכאב אצל פגים,בזמן מתן חיסון,יורדת כאשר הם בידיים של אמם.ולא ידם של אביהם,או זר אחריו(קל וחומר)הקלו על הכאב.והזריקה היא אותה זריקה ובכל זאת משהו אצל אמא עשה את ההבדל.וזו דוגמא קטנה מיני רבות

רק איזנתי את ההתקפה שקבלה היולדת היקרה שלנו.

הלימודים כרגע הם מצב נתון, ב"ה שמי שזכתה להינשא במהלך הלימודים אינה יכולה למנוע הבאת ילדים לעולם בפאן ההלכתי.

אז ב"ה שיש ילד בזמן הלימודים ואין שום סיבה בעולם טובה ככל שתהיה להפסיק את הלימודים באמצע.

אז העולל הקטן יצטרך לבלות קצת עם סבתא או עם אמא במהלך הלימודים.

לא קל אך גם אין כל כך אופציות אחרות.

וברצינות, מה את עושה כשאת צריכה לצאת לרופא/ צימר עם בעל/ סידורים ואירוגנים?

האם גם אז את מחשבת את ההשלכות של חסרונך לילדייך?

ילד צריך את אמא, האמיני לי שאני  מאמינה בזה בכל ליבי,

אך ילד גם צריך מרחב, יכולת התמודדות גם עם בעולם מסביבו, עם מצבים חדשים והתמודדויות.

אמא שמגוננת על הילד שלה ברמה שאינה מניחה לו, לא בהכרח הופכת את חייו למנוחה על מצע של משי.

אבל שוב, אלה שיקולים של כל אחת, אני בכל מקרה לגמרי בעד המשך החיים על אף ולמרות התינוק החדש.

החום והאהבה אליו לא משתנים אם אמא איתו 24 שעות או 18 שעות..

יש ילדים שגדלים בג'ונגל עם אמא שמשתרכת אחרי השבט. יש ילדים שגדלים באיגלו , יש ילדים שאמא שלהם רופאה , ויש ילדים שאמא שלהם סטודנטית.

זה שילוב של כוחות ונסיבות . אם אישה מרגישה שיש לה כוחות להיות סטודנטית ויש לה נסיבות שמאפשרות את זה - וזאת שאלת המפתח. למשל מטפלת טובה , או אפילו מעון טוב , זה נסיבות מאפשרות. לפעמים מעון יכול להיות יותר טוב מאמא מתוסכלת ועצבנית.

ואת זאת אני אומרת בתור מי שבחרה להיות בבית . עשיתי חישוב , של הכוחות שלי והאפשרויות שלי , ומה שעדיף לי כרגע זה להיות בבית.

הלימודים חשובים לעין אמונה ולכן טוב שהיא לומדת.רק צריך שהקטנה והיא יהיו בריאות ורגועות .

אבל יש עניין לבחון את הדברים ולחשוב קמעא:הלימודים ממשיכים כרגיל,אבל הילדים נדחקים אחורה.את העבודה מגישים בזמן,אבל לא נורא אם הילד ישאר אצל המטפלת מבוקר עד ערב.סדרי העדיפויות התעוותו לגמרי.מדוע שלא יצמצמו בתוכנית הלימודים-העבודה,ובילדהן יטפלו במשרה מלאה? גם מי שרוצה ללמוד,לעבוד ולא להשאר בבית,חייבת להבין שיש לה יותר מהכל מחויבות לילדיה,והם בסדרי העדיפויות הראשונים.ולא הלימודים.

הבחירה לצמצם כוחות דווקא מהילדים פשוט מכאיבה....

בצורה שאינה מניחה לו".ובמקרים שהצגת הם מקרים יוצאים מהכלל,ולא משתווים כלל וכלל לאמא שלומדת ב"מסלול מלא".אי אפשר להתחמק מכך שהדברים באים על חשבון הילדים,.נכון,יש נשים שצריכות ללמוד ורוצות בכך,אז הן לומדות במסלול מלא,אבל את גידול הילדים הם מצמצמות לשליש משרה.מדוע?זה עניין של סדרי עדיפויות.אומנם זה לא חייב לבוא על חשבון הלימודים,אבל גם לא על חשבון הילדים

עם הילדים- אשרייך יקרה!

זה אידיאל מבורך ורצוי (חבל שהוא לא הרבה מצוי).

אני כאמא ששמה את ילדיה מול עיניה החלטתי שללמוד בעבורי יהיה הטוב ביותר למעני, למען בנותי ולמען הפרנסה בעתיד.

אז במקום לסיים את הלימודים במהירות פרסתי אותם על חמש שנים.

ככה גם אני לומדת בנחת וגם בנותי זוכות לאמא בבית.

גם אני כמוך חשבתי שלהישאר בבית עם הבת שלי בזמנו כשהייתה יחידה זה הדבר בשבילה.

אבל אחרי חצי שנה איתה לבד הרגשתי שאני מטפסת על הקירות, פשוט לא היה לי טוב עם הבדידות בין 4 קירות.

יצאתי לעבוד 4 שעות ביום והייתי אמא אחרת!

אז לשם שינוי הבת שלי גילתה פנים חדשות של מטפלת, ולא נראה לי שיש לה משקעים מזה.

כפי שהגבתי לזקנת השבט.אכן האידיאל הוא להיות תמיד עם הילדים.

אבל לא לכולן זה מתאים,

אז גם למי שזה לא מתאים והיא כן רוצה לעבוד או ללמוד,אז עליה לצמצם מתוכנית הלימודים\העבודה מגרסתה המלאה,ולא להחסיר מילדיה.מגוחך בעיני שאת הילד מטרטרים מבוקר עד ערב,משאירים אצל מטפלת אחת ופעם אצל אחרת עד שעות מאוחרות,אבל את עבודת הגמר מגישים בזמן.

הילדים הם החשובים ביותר,וזה בוודאי מוסכם על כולנו.לכןאם כבר מחליטים לללמוד או לעבוד כשישי ילדים,אז צריך לצמצם מהלימודים(כפי שאת עשית לדוגמא)ולא מילדנו.

"עליה לצמצם" יצאה בת קול מהשמיים

ובהחלט לא ראוי מצד מי שאחראית על הפורום.

לפי גישתך אין מציאות של "לא טוב" או משהו שדורש תיקון?

ולמה לפי גישתך אפשר שיטענו צד אחד של המתרס אבל הצד השני נחשב מגוחך?אם אי אפשר להחליט מה טוב לשני,למה את לועגת לתגובתי?אולי תמצאי בה מן האמת.

ושוב,אני לא מחליטה לאף אחד מה טוב לו.אני רק מאירה את עינינו לנקודה שהילדים שלנו נדחקים הצידה ומה איתם??נישואים וילדים לא אמורים לעכב אותנו בשום דבר(כך אומרות מרבית המגיבות)אבל מה כן אנו עושות עבורן אם כך??וזו נקודה שרציתי שיתיחסו אליה

למה את מסתתרת מאחורי אנונימי?

את מפחדת שידעו מי את?

לא נראה שיש כאן דברים אישיים, שאת לא רוצה שיתפרסמו, אז למה לא לומר אותם בגלוי?

ולגבי דעתי בעניין - עוד אמצא זמן לכותבה..

אנונימיות כאן את אותה השאלה?זה לא מתאים ולא רלוונטי..

להיות צמודה לילדים זה אידיאל- אבל כשצריך לצאת לסידורים אפילו את יודעת מה בדיקות הריון בשביל ילד נוסף=הרי זה ברכה ואידיאל. את לא משאירה את הילדים אצל מטפלת/ביביסיטיר/סבתא? ובד"כ אצל נשים כאלה ההריון הנוסף מגיע כשהתינוק עדין תינוק ואפילו לפעמים עדין יונק.

אז מותר להשאיר את הילד לבד, אבל ללימודים / עבודה ומסגרת קבועה ומסודרת אסור?

ולגן את שולחת? ומה עם בי"ס למה לא כולן פה מלמדות את הילדים בבית? 

פרופורציות בחיים בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!

זה בכלל לא מה שאמרתי.

א.במקרה שהצגת אין ברירה. ב.אפשר לשים את הילד אצל סבתא וזה לא נורא לפעמים,וכך גם כתבתי.אני לא בעד החזקה אובססיבית אני מדברת על עקרון:

יצאתי כנגד זה שהילדים הופכים לקורבנות והלימודים\עבודה מתנהלים כרגיל.האם זה נראה לך הגיוני?אין לי בעיה כנגד מי שרוצה ללמוד או לעבוד,כבר אמרתי זאת.

ובמקביל אשמח אם תמצאי לי מענה לשאלה:למה מותר להגיד שילדים לא יבואו על חשבון הלימודים או העבודה ושהנישואים לא אמורים לעכב אותנו בשום תחום אבל מנגד להגיד שעבודה או לימודים לא אמורים לבוא על חשבון הילדים שלנו לפחות לא ב"גרסה מלאה" זה לא בסדר?

כמעט לכל אמא. אני לא יודעת מאיפה את מביאה את ההנחה שלך, אבל לדעתי ההנחה הבסיסית של כל אמא היא שהילדים הם קודמים לכל. זה חלק מהעסקת חבילה של האמהות. פשוט ההסתכלות וההגדרה של מה נקרא "על חשבון" הילדים משתנה ממקרה למקרה ומשנה לשנה. זה הכל.

שמנה לב לכל מהלך הדיון מתחילה ועד הסוף.

יש הרבה צדק בדבריה של אנונימית, אך זה נובע מתוך אידיאלים מקודשים.

לכל אחת יש מטרה שחשובה לה ביותר, האחת זה לסיים א הלימודים בגיל 21

האחרת זה לרבוץ כל היום עם הילדים

השלישית קריירה וכו'.

מה שאנונימית מסבירה זה שאין סיבה ללמוד כל השבוע מבוקר עד הערב ולהשאיר את הילדים אצל המטפלת למען הלימודים בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים".

אבל המצב הזה תלוי בנתונים של כל אחת ואחת.

הלוואי וכולנו היינו מסוגלות לשבת עם הילדים 24 שעות

זה מבורך וזה מתבקש.

אבל לצערי עם התדרדרות הדורות רבות מאיתנו לא מסוגולות לשבת בבית כל היום עם הילידם ויוצאות לעבוד או ללמוד.

לדעתי, שתי הדרכים טובות ויפות

ואין עוטד על מה לדון, רק לזכור לכבד כל אחת את הדיעה של השניה.

בשורות טובות יקירותי!

אכן העברת את מה שרציתי להעביר.יתכן שמי שקראה תגובה אחת שלי לא הבינה את הרעיון הכללי אותו ניסיתי להעביר.לא התכוונתי לתקוף,לא בטון ולא בתוכן,ואיני רואה לכך תימוכין...אך מי שבכל-זאת חשה בכך אני מתנצלת.בשורות טובות ובהצלחה!

לא אמא ממורמרת שיושבת בבית וכל שאיפותיה נעלמות בגלל היותה אמא.

ויהיו שיגידו שהשאיפה הגדולה היא להיות אמא, אין עוררין על כך בכלל.

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה. זה כן דורש מהאמא יותר חוזק, זה כן דורש ממנה לדאוג שכל דקה פנויה תוענק לילד. אבל זה ממש לא דורש ממנה לבטל את עצמה.

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא.

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'.

לא מעט הורים מוותרים על חינוך טוב בגלל שכר גבוה. אני עומלת עכשיו כדי שזה לא יקרה.

חמתי השלימה לתואר עם 5 ילדים קטנים בבית, היה לכולם קשה

אבל היום הרמת חיים שלהם גבוהה מאוד, היכולת שלהם לעזור ולתת לכל ילד את המענה שהוא צריך, את הישיבות שהוא חפץ בהן, מפצה על התקופה המזערית הזאת שאמא לא היתה בבית.

ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות.

אז יופי לאמא שלהם היה אידיאל להישאר בבית ואחרי 4 5 ילדים היא לא מצליחה לדאוג לדברים הבסיסים שלהם.

(ואמא לא צריכה לשאוף לדאוג רק לצרכים הבסיסים של ילדיה אלא להרבה יותר)

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה"-  האם טענתי שאישה לא צריכה לעשות דברים שיעשו לה טוב?אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו כל דבר,אבל מדברייך לא ברור בכלל מה כן נעשה עבורם??

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'."-

סלחי לי.פשוט המצאה.מכירה המון משפחות בהם האמא לא קרייריסטית גדולה והם מסתדרים מצוין,ללא מחסור של הילדים בשום תחום.אז אם כך איך זה נעשה לטובת ילדיך?ומה הקשר לזה שתאפשרי לבעלך ללמוד תורה?האם תורה תלוית פרנסה?גם אם הוא יצטרך להיות המפרנס היחיד(וזה אפשרי וקיים)עדיין הוא מחויב בלימוד התורה

"ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות"-

הוצאת שםרע על ציבור שלם הוא לא דבר ראוי וחבל.ואולי ציפיותך גבוהות יחסית לסטנדרטים הנחוצים לילדך ולכן את כל כך מתעקשת להיות אשת קריירה ולהתקדם איטלקטואלית.כי הנתונים שאת מעלה לא עולים בקנה אחד עם המציאות.

בדגש הראשון- הילד יקבל כל יום אמא שמחה ומאושרת. אמא שמתפקדת טוב יותר שטוב לה.

וכל זה יוקרן אליו, וזה הדבר הראשון והכי חשוב שהוא יקבל.

בדגש השני-

א.פרנסה בכבוד.

ב.צרכים שלו.

ג.חינוך טוב ויקר.

ד.בית של תורה.

יש כאן משהו שהוא לא בשבילו? 

כשמישהי כאן כותבת שהיא חוזרת ללמוד, אף אחת לא חשדה שזה רפואה בטכניון.

אנחנו לא דוגלות בקריירה גדולה ובטח לא על חשבון ילדים, יש הבדל בין תואר אקדמי שיאפשר הכנסה מכובדת וסבירה, רוגע נפשי ולא לחץ מעבודה, מעתיד, מפנסיה וכו'.

בין אם זה להיות מורה או אחות, ואעפ"י שזה לא קריירה גדולה שכן יכולה להשתלב נפלא עם הבית ולא לעלות על חשבון הילדים, את השנים הראשונות של התואר זה דורש.

את כל הדברים הללו את לא תשיגי כסייעת בגן או מזכירה בישוב.

בקשר ללימוד תורה, ודאי שתורה תלוית פרנסה, אם לא יהיה לילדיי מה לאכול בעלי לא ישב ללמוד תורה כל היום. ואם האישה תעזור בפרנסת הבית, הוא יוכל לשבת וללמוד בנחת יותר.

בדגש השלישי- 

זה לא שם רע, לא דובר כאן על כל הציבור הדת"ל, אבל דווקא כשאני גרה בלב הציבור הזה,

יותר נכון בלב הציבור הזה שרוב האבות לומדים תורה. 

רואים מי מגיע מבית של אמא מלומדת שמקלה בפרנסת הבית ומי לא.

וילד שמתלבש באופן ראוי זה לא דרישה גבוהה שלי זה דרישה של התורה.

אני לא מבינה מאיפה כל הזעם שאת שופכת פה... רוגע פנימי אצל האמא זה דבר הרבה הרבה יותר משפיע על הילדים מאשר שעות השהיה שלה איתם. עוד תכונה טובה שהילדים לומדים אותה ישירות מההורים שלי שההורים יעשו כלום חוץ מלהיות עצמם - זה המבט על העולם. האם הוא יהיה מבט של עין טובה או של עין רעה. אז אם חינוך הילדים שלך כל כך חשוב לך אני מציעה לך להתחיל לחשוב איך את משכללת ומעצימה אצלך פנימה את הרוגע ואת העין הטובה. ואולי כדאי גם את דרכי הביטוי שלך והכבוד לאחרים.

באמת שמה שבונה ילדים בריאים ושלמים זה הורים בריאים ושלמים. אני מכירה משפחה שהאמא היתה בבית במשך כל שנות הילדות של הילדים שלה, וגידלה אותם בחום. אבל האישיות שלה לא היתה בריאה - והיום הילדים שלה לא מעריכים ולא מכבדים אותה, וגם קיבלו חלק מהתכונות הלא ביראות שלה... את תראי במהלך החיים שלך שהתקופה של התינוקות היא כל כך קצרה ומהירה, ושהתקופות הבאות באמת מאוד משמעותיות אז אם אמא לומדת כמה שנים עכשיו כדי להיות אמא טובה יותר בעתיד - תאמיני לי, אשרי הילדים שלה.

ותאמיני לי שכל האמהות שלומדות באמת דואגות ואוהבות ומעניקות כמה שהן יכולות בזמן שהן עם הילדים שלהן. הן לא מפלצות כמו שאת מתארת כאן... ואגב, גם הסבתןת והמטפלות הן ממש לא מפלצות. יש ילדים שמאוד נהנים במעון או אצל הסבתא. אז נכון שזה לא תחליף מושלם לאמא, אבל זה גם לא בית כלא עם תנאים מחפירים כמו שמשתמע מהנימה של דבריך...

נראה לי שהדיון הזה נסחף קצת למחוזות לא קשורים.

קודם כל, אדבר מנסיוני...

אני לומדת (כרגע בסטאז' ב"ה) במכללה להוראה ובתחילת שנה ג' ילדתי את בתי בכורתי.

ללא ברירה כעבור חודש היה עליי לחזור ללימודים.

בהתחלה ניסתי לקחת אותה איתי למכללה אבל זה היה פשוט סיוט בשבילי! הלחץ הנפשי שתיארה הכותבת כ"כ אמיתי - את מפחדת שהתינוק יבכה, את מחשבת כל רגע מתי הוא יקום ויצטרך לינוק, את נסחבת עם העגלה מקומה לקומה ואת בטח לא לומדת... לי זה לא התאים. לעומת זאת, יש מעט בנות שעשו את זה וגם אם לא היה להן קל היה להם סביר בהחלט... כך שזה ממש משתנה מבת לבת.

הבת שלי נדדה בין מטפלות (לצערי לא מצאתי מטפלת קבועה) ובהתחלה זה היה לי מאוד קשה לדעת שהיא לא איתי ואף חשבתי לעזוב את הלימודים אבל לאחר מחשבה עמוקה החלטתי לחרוק שיניים ולהמשיך כי ידעתי שאם אפסיק עכשיו בטח לא אחזור אף פעם...

מה שכן אני חייבת לציין שלמדתי רק 3 ימים בשבוע בסמסטר א' ו4 ימים בסמסטר ב', שזה יחסית לא כ"כ נורא...

היו לי ימים שלמים עם הבת שלי ככה שהרגשתי שכן אני מגדלת אותה ולא המטפלת...

לסיכום החלק הזה, מאוד קשה להיות עם תינוק במכללה/ אוניברסיטה. לדעתי, זו צריכה להיות אופציה אחרונה אך עם זאת מי שמסתדרת עם זה- אין בזה שום פסול, להיפך- אעריך אותה מאוד!

לגבי חתונה, ילדים ולימודים...

ב"ה בדורנו נשים מתחתנות ומביאות ילדים וגם לומדות והכל מצוין אך גם לא פשוט להיות אמא סטודנטית (בעיקר בגלל שאין אפשרות לעבוד, בדר"כ, מבחינת הזמן לי אישית לא היה כ"כ נורא, יכול להיות שיש מקצועות תובעניים יותר שאז גם ארגון הזמן קשה...) לכן, לדעתי צריך לעודד את הבנות להתחיל ללמוד ישר אחרי הש"ל. אני עשיתי שנת שירות אחת והתחלתי ללמוד ואני מודה לה' על כך. כי אם נגיד הייתי דוחה את הלימודים בשנה הייתי עם תינוקת בתחילת שנה ב' וזה כבר נשמע לי מורכב אפילו יותר ומי יודע אם הייתה לי מוטיבציה לסיים את הלימודים....

זהו לבינתיים, אנא הרגיעו את הרוחות, סה"כ כולם פה בדעה שטובת הילד וטובת האם הן הקובעות....

היכן ראית שנהגתי בחוסר כבוד?כשדיברתי על נושא שבוער לי?בגלל שהצגתי דעה ששונה משל מרבית המגיבות אי נחשבת "נביאת זעם"?

ועוד דבר,אם היית קוראת את דבריי(תגובתי לזקנת השבט)היית רואה שאני לא טועת שכולן צריכות להיות בבית עם הילדים ולכן מי שלא כזו היא מפלצת,אלא שצריך לפקוח עין ולבדוק היטב מדוע לימודים\עבודה משדרים עסקים כרגיל,במסלול מלא,ללא כל התכווננות או שינוי,אבל מעדיפים להחסיר מהילד בעוד שאני בטוחה ששתינו מסכימות שהילדים שלנו הם העיקר

זה יותר איך שכתבת, ומה התבטא מבין המילים שלך. ואני מדברת על כל התגובות שלך לאורך השירשור.

ואני שמחה שהגבתי כי זה גרם לך להגיב בצורה רגועה יותר, ולנו להבין מאיפה כל הזעם שלך בעניין...

שמרטפיה מסודרת. חוץ מהעובדה שהתינוקת לא היתה מרוצה את צריכה לחשוב על ההפרעות שהיא גורמת בשיעורים. אני מאד הקפדתי לא להגיע לשום שיעור או הרצאה או הצגה גם לא של ילדי עם תינוקת ואני מצפה שגם האחרות יכבדו אותי ולא יביאו תינוקות.

בס"ד

העלו כאן הרבה דברים חשובים וחכמים,

הרבה עצות טובות,

ורציתי להוסיף נקודה אחת קטנה.

את יכולה ללמוד כאן או במקומות אחרים

אץ מה שיראה לך הכי נכון עבור משפחתך,

אך תזכרי שאת התבונה להחליט מה הכי נכון עבורכן

ה' טמן עמוק בתוכך.

ה' שלח את התינוקת הזאת, לך, כשאת לומדת,

והוא סומך עלייך שמה שתחליטי יהיה הכי נכון עבורכן,

גם עכשיו

וגם לטווח רחוק.

ועוד דבר, אמנם אני שמה לב שזאת נקודה שחוזרת על עצמה כמעט בכל תגובה שלי,

 אך בכל זאת,  אין כמו תפילה לה' שיאיר את ענייך מה רצונו ממך.

נילדה היא מאת ה',

והכשרונות שהתברכת בהם ואת רוצה לממשם בלימודים, (ובעבודה אח"כ)

הם מאת ה'.

 בשניהם יש לך תפקיד פה בעולם.

ואין כמו תפילה לה' שיכוון אותך להבין

 מה האיזון הנכון בשבילך כרגע.

בהצלחה רבה!!

עין אמונה יקרה

אני לא יודעת אם יש בך עוד כוח לקרוא את התגובה הזו,

ואני גם לא יודעת אם מישהי אחרת לא כתבה את אותם הדברים כמוני בדיוק, כי לא הצלחתי לקרוא את כל התגובות.

אבל בכ"ז, רציתי לומר-

אני מקווה שתצליחי בדרך שבחרת לך.

גם לי שבועיים נשמע קצר מדי למנוחה. עם זאת, זו החלטה שלך.

אני אישית החלטתי לקחת חודש חופש , והודעתי על כך למרצים (אצלנו באוני' אין הגדרה לחופשת לידה, אז פשוט הודעתי שלא אגיע בחודש הקרוב).

אחכ הגעתי עם הקטנצ'יק ללימודים, עד גיל 4 חודשים, ויש לציין שלא בלימודים אינטנסיביים.

אני לא אומר שזה היה קל, אבל-

גם לשלוח אותו אחכ למעון לא היה קל (אפילו קשה יותר).

וגם להשאר בבית עם הילד השני, שנולד בהפרש מאוד קרוב, לא היה קל.

וברור לי שהראשון זכה להרבה יותר יחס כתינוק, אפילו עם הלימודים.

אז מה?

לכל אחד יש את התיק שלו. וההחלטות שלנו מורכבות מהרבה דברים.

הייתי מציעה לך אולי-

לקחת כמה שפחות קורסים בסמסטר הזה (בטח כבר עשית את זה)

כמו שאמרו - לא להילחץ, מכלום. את שם, הם יקבלו את זה, נקודה.

אני חושבת שאוניברסיטה ומכללה זה ממש שונה, באוני' תינוקות זה דבר פחות נפוץ ולכן מתקבל בד"כ יותר באהדה ובהבנה.

לזכור מה סדרי העדיפויות שלך (למשל: יש לי ילדה. היא צריכה לאכול עכשו. יש גם שיעור עכשו - אז מה?)

אני מאוד מאוד ממליצה על מנשא - אצל הרבה תינוקות הוא מחולל פלאים ומשכיח מהם כל מיני צרות כמו רעב או גזים.

ותפנקי את עצמך! כמה שיותר. תאכלי טוב.

ולבנות הפורום היקרות (טוב, גם כמה בנים)-

אני חושבת שעין האמונה כתבה כדי לקבל עידוד.

לא נראה לי שהיא כתבה כדי להתייעץ האם ללכת עם תינוק ללימודים, אלא - מה לעשות במצב הנוכחי שבו היא לומדת עם תינוק.

לא נראה לי הוגן לנסות להכתיב לה את הבחירות שלה

בדיוק כמו (ובבקשה תסלחי לי על השימוש בדוגמה ככ אישית) - שמישהי פה כתבה על ההריון שלה,

ולא התייעצה על הדרך שבה היא נכנסה להריון, או שאלה מה דעתכן על הדרך הזו,

אלא ביקשה תמיכה במצב הנוכחי שבו היא נמצאה. וזה מה שהיא קיבלה (מי שקראה בעבר בטח יודעת למה כוונתי).

אני חושבת שגם לעין אמונה מגיעה מלוא התמיכה, וגם אם חולקים על הדרך - אפשר וכדאי להביע את זה בצורה עדינה ,עדינה,עדינה. הרי יש בוודאי ככ הרבה אנשים סביבה שיכולים להעביר עליה ביקורת.

סליחה על האורך...

כן, גם אני הגעתי עם תינוק לאוניברסיטה בהיותו בן 6 חודשים - זה לא סימפטי ולכן סיכמתי עם המרצה להשאיר את הדלת פתוחה ואני הייתי בחוץ עם שמיכה עבה על הרצפה והקשבתי - ואח"כ צילמתי את החומר מחברות וגם לא נרשם לי היעדרות מהשיעור.

היו מרצים פחות או  יותר נחמדים אך היו מרצים שבכלל לא הסכימו והיו קשוחים.

בסך הכללי, באוניברסיטה - אין בעיה להביא תינוק - רק שלא יפריע.

בהצלחה בלימודים - ב"ה אני סיימתי. (עם 5 ילדים).

אמא יקרה-עין האמונה,

כל הכבוד לך על הנחישות ועל הכוחות להשקיע כ"כ מעט זמן לאחר הלידה

ממה שכתבת נראה שאת אדם מאוד מסור ומשקיע אך גם חשוב לך שלא יבוא על חשבון עצמך/משפחתך

אני בטוחה שהתחבטתם והשקעתם הרבה מחשבה לפני שהחלטת לחזור ללימודים בשלב מוקדם זה

אשתף בניסיוני בנושא בקצרה, לא ע"מ להפחיד/להיות חכמה ומטיפה אלא לתת כיוון למחשבה

אני חזרתי ללימודים שבועיים אחרי לידת בכורתי, היא הייתה איתי בכיתה וחשבתי שאצליח ללמוד/לפחות לא לפספס סמסטר אך בפועל אני לא הייתי רגועה בכלל ולדעתי השדר עבר אליה, היא לא הייתה רגועה ואני לא יכלתי להתרכז . כל הסיטואציה מאוד הלחיצה אותי והפכה את הסמסטר לבלתי נסבל. ב"ה על המתנה הענקית שה' זיכני בילדה מתוקה אך במבט לאחור יצאתי מהתקופה הזאת מותשת פשוט מותשת נפשית וגם פיזית!! אני לא אןמרת לך מה לעשות אך אני חושבת שאם אני הייתי במצב זה שוב  היה עוזר לי להחליט בין שתי דברים: לחכות שנה(וזאת לא נראתה לי אז אופציה בכלל (כלכלית, מעשית)אבל היום אני תוהה למה לא...) או להמשיך אבל לשים דבר ראשון את הרוגע הנפשי שלי ולא לקפוץ ולהלחץ מכל ציוץ....כמובן לא ברמה של צרחות בכיתה אבל מדיווח של חברותי הן בכלל לא שמו לה שהיא בכיתה בעוד אני חשבתי שהקולות שלה מפריעים ממש(טוב אנחנו גם יושבות ממש על ידם) 

בקיצור בהצלחה רבה רבה, חזקי ואמצי

נכון לכל אחת להביא ילד כל שנה?!

אבל להביא ילד כל שנה זה פשוט עוול! אני לא מבינה נשים כאלה . אם נשים נקלטו להריון ראשון לקראת סוף זמן הפוריות שלהן אני אבין ,אבל שאני רואה נשים צעירות ככה עם ילדים שנה אחרי שנה אני פשוט מרחמת עליהם ואני מכירה את זה מקרוב מאוד!  זה לא צורה ! חברה שלי מדברת איתי ובוכה יש לה ילדים צפופים היא עובדת ובעלה אברך והיא משתגעת!. אני חושבת שצריך לשבתביחד ולתכנן את המשפחה פשוט כך! יש לי שלושה ילדים מקסימים יחסית גם צפופים אבל לא בהפרשים של שנה ואני ובעלי החלטנו לעשות הפסקה של 4 שנים עכשיו. ללדת ילדים זה סבבה כל הקושי אח"כ הוא בגידול. מצטערת אם הייתי תוקפנית מידי פשוט הנושא הזה בוער לי. ואני מדברת כאילו אני איזו סבתא יכנה.. אני בתחילת שנות העשרים המוקדמות...

מאישה אחת שבוכה לך בטלפון את מסיקה מסקנות?????

אני מכירה אישית הרבה משפחות עם 7-10 ילדים צפופים שהחיים בבית מאושרים!

ההורים והילדים מקבלים כל מה שמגיע להם!!!

והאישה מרגישה מלכה בבית. היא עובדת קשה אבל היא מקבלת גם המון נחת!

לא מבינה איזה עוול את רואה פה, זה קשה! אין מה לומר, אבל השאלה היא איך לוקחים את החיים.

גם ילד אחד זה יכול להיות קשה.

ואמא ל3 ילדים יכולה לומר שהיא קורעת תחת העומס. - גם לה תגידי שהיא עושה עוול שהיא מביאה ילדים לעולם?????????

אני גם גדלתי במשפחה ברוכת ילדים שההבדל בניהם זה שנה-שנתיים.

ואני בין האחרונות ולא זוכרת אמא מסכנה... להפך! אני בטוחה שאם אמא שלי הייתה יכולה היא הייתה מביאה עוד ילדים לעולם!

ועכשיו שכולם נשואים היא רואה רק נחת! ואנחנו מחזירים לה על כל השנים שהיא השקיעה בנו.

סליחה שגם אני קצת הפגזתי.

אבל מקפיץ אותי שאנשים חושבים ככה...

ואנ קצת אסתייג....

זה ברור שיש נשים שאין להם את הכח להביא ילד כל שנה.

הם צריכות לעשות הפסקה או לתכנן וכו....

אבל להכליל????

מקווה שהובנתי.....

אם לזוג יש מספיק כוחות פיזיים ונפשיים למה שלא יביאו ילד??

לך זה נראה הזוי תעבדי על עצמך,

תתמודדי עם זה, תלמדי להעריך את אלה שיכולות מה שאחרות לא יכולות...

למה כ"כ בוער לך? תחשבי עם עצמך? אולי את מרגישה רע שלך אין את הכוחות האלו?

חברה שלך בוכה לך ? זה לא סותר שאת יכולה להעריך אותה ולעודד אותה,

לי בוער הנושא שכ"כ מעודדים ילודה וכששומעים שמישהי ילדה רצוף עושים לה פרצופים..

בוער לי שזה נהיה ברור מאליו שכולם מונעות הריון, מה נסגר????

ואת בטח יודעת שצריך סיבה למנוע הריון לפי דעת תורה כמובן...

לא לאלה שמתאים להן להביא ילד כל שנה

ולא לאלה שלא מתאים להן.

זה שמישהי אומרת שאין לה כוחות או שלה זה לא מתאים לא הופך אותה לאמא פחות טובה ממישהי אחרת- זה הופך אותה לאישה עם מודעות עצמית.

זה שמישהי אומרת שהביא ילד כל שנה זה אידיאל- זה נהדר עבורה אבל חשוב לזכור שזה אידיאלי בשבילה ומבחינתה ואולי לא מבחינת כל השאר.

אני מאלו שהיו רוצות להביא ילד כל שנה , אבל שמחה מאד שיש רופאות ועורכות דין וכולי..

התבטאתי יותר מדי בחריפות ובתקיפות. אני מבקשת סליחה מעין האמונה. 

הייתי יכולה להתנסח בצורה עדינה הרבה יותר.

שנזכה כולנו לקבל החלטות נכונות ומתאימות.

רק טוב, בריאות ושמחה!

את אחרי לידה מותר לך

להתנצל על איך שהשרשור הזה אולי טיפה יצא משליטה. לא התכוונתי להרגיז אף אחת או לעורר כזאת סערה, זה התחיל משאלה פשוטה ותמימה ואני מצטערת אם זה נגע לחלק מהנשים פה בנקודות רגישות.

שרק נזכה ללמוד מזה קצת על איך אנחנו מציגות את העמדות שלנו ומה אנחנו חושבות לפני שאנחנו שופטות...ב"ה שלכולן כאן יש כוונה טובה וברור שאף אחת לא התכוונה חלילה לפגוע ובע"ה, כמו שפטריה אמרה, שנזכה להחליט החלטות נכונות ונזכה לשלמות איתן.

שבת של שלום וגשם לכולנו

שמחה שלא לקחת אישית.. ככה זה בפורומים.

טוב, זה בלי הקליפ.

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

הוא לא מעוניין בטיפול,

ואת לא מעוניינת לשמוע כאלה דיבורים.

אז תשבו להחליט מה יותר חזק.

קשה ממש.

קחי בחשבון שמה שלאישה אחת נראה קל להציב עובדה ולבוא ולהגיד לו 'אין עוד ילדים או סדר בבית עד שמטפלים' יכול לא להיות רלוונטי בכלל בדינמיקה זוגית אחרת, היה חשוב לי לומר לך את זה.

אבל לגמרי לחשוב איך כן אפשרי אצלכם,

ובעיקר לעבוד עם עצמך על ערך עצמי. כי לא אמור להיות מצב שהוא ככה באפס הערכה אלייך ואת בשקט.

מילה על הנקה ולך תנסה להניק.

חיבוק ענק ממש.

לא קל בכלל בכלל בכלל.

מתפללת בשבילך שתגדלו מיזה ותגיעו לאיזון וליחס בהיר וטוב ❤️

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

את לא חייבת לענות

למה את מסכימה להיות בהריון ולהביא עוד ילדים בשבילו  כשהוא ככה מתנהג ומתייחס כלפיך?

את לא חייבת לענות

אבל אני מרגישה שבמקום מסויים במקרים כאלו אנחנו הנשים מאפשרות קרקע פוריה לדברים האלו.

למה לא לעצור את זה ולהגיד

הי! סטופ! רוצה עוד ילדים? בא נלך לטיפול יחד נשפר את היחסים והכבוד והערכה בינינו

תדאג לרווחה הנפשית שלי ואז נתקדם.

וזה לא רק לגבי יילודה

כנל לגבי תפקוד בבית, ארוחות וכד. 

תפסיקי לתת לו כל הזמן בלי הערכה.

לכן כמו שכתבו לך

את חייבת ללכת לטיפול לעצמך לבד. רק את יכולה לעזור לעצמך.

חיבוק

מגיע לך כתר והערכה על כל מה שאת עושה🏅👑

ממש כאב לי לקרוא אותך

את אמא אלופה ולא מגיע לך החוסר הערכה הזה

בהתחלה רציתי לומר שתצאי לעבוד וירגיש מה זה. אבל בכנות כשחשבתי לעומק זה אינסטינקט שלא בטוח שיעזור.

אני כן חושבת שאשה לא צריכה להיות תלויה בגבר וצריכה לדאוג לעצמה, לעבודה, לרישיון וכו.

מה כן הייתי עושה? מציבה טיפול כאולטימטום להמשך הנישואין. 

איך אפשר לקיים חיי זוגיות תקינים כשיחס כזה חוזר על עצמו פעם אחר פעם?

זה הזמן לשים סטופ. ולא, לצאת לעבוד לא בהכרח יעזור, זה רק פלסטר לדעתי

מה שיושב מתחת לפני השטח פה זה חוסר הערכה של בעלך כלפייך כפי שאני קוראת אותך. וזה יוצא בארסיות כלפייך. ולזה צריך טיפול שורש.

הוא מתוסכל? יושב לו משו על הלב? שיבוא לדבר. לא להתנהג ככה.

לדעתי, לכי את לטיפול אישי שיחזק אותך בהצבת גבולות והבנת והכרת הערך שלך. מגיע לך יחס אחר יקרה.

גם מייל על כל הוצאה זה לא לגיטימי.

אל תאפשרי את הדינמיקה הזו. ורק עם ליווי.

חיבוק❤️

זה הרבה יותר קשה מלעבוד במשרד... זה בעיניי.

אבל גם לי הייתה שנה שבקושי עבדתי בה, והילדים אפילו היו הצהרון, ועדיין הרגשתי לפעמים על הקצה.

הוא מביע הערכה על דברים אחרים?

את אדם מבוגר.

החלטתם שהוא מפרנס יחיד.

עד כאן הגיוני.

זה שהוא המפרנס לא אומר שצריכה להיות לו שליטה על ההוצאות.

במצב נורמחי מגדירים מסגרת ובה את יכולה להתנהל כרצונך בלי לדווח לאף אחד.

חשוב לדעת מה נורמלי ומה לא, כי זה מבלבל.

השליטה שלו על ההוצאות שלך,

יחד עם השליטה שלו על אם את יכולה להניק בחדר או לא, היא נורה אדומה.

יש מצב שאת סובלת מאלימות כלכלית.

עדיף לשלם עם צהרונים ולקבל את החופש שלך חזרה. נשמע שזו לא רק בעיה של תקשורת

ומסכימה גם עם @פרח חדש לשים סטופ קודם כל

כך אי אפשר להמשיך

ועדיף בליווי טיפול אישי עבורך כדי להתחזק בתהליך הזה

רק אחד מבני הזוג עובד

מצריך מהצד שעובד

לא להשתמש בשתלטנות בכסף

כי קל להיסחף לשם

במיוחד לגברים

לכן בעיניי ההמלצה הכי טובה

היא לצאת לעבוד

להרוויח כסף משלך

להכניס אותו כשותף לטיפול בילדים

זה כשלעצמו ייצור באלנס ראשוני

כמובן שיכול להיות שיש פה דברים מעבר

אבל המצב הבסיסי לא מאד בריא

גם אם יש זוגות שזה עובד להם יותר טוב 

קודם כל בתור אחת שגם עקרת בית

מגיע לך מדליה והערכה!!

זה לא משנה מה את עושה בחיים ואיזה מסלול בחרת לעצמך את צריכה שיעריכו אותך!!

להיות עם הילדים זו עבודה בפני עצמה ואפילו יותר!!

היחס שלו כלפייך הוא טוב בכללי? או שרק בזה את מרגישה שהוא מוריד אותך? 

אני לא חושבת שבמקרים כאלה יש מה לדבר ולבקש הערכה, כי הוא לא מבין את גודל הדבר.
 

בכנות, הייתי נוסעת לכמה ימים או אפילו יוצאת אחרי צהריים בכמה הזדמנויות , כדי לתת לו להתמודד ולהבין בעצמו כמה עבודה זה דורש.

ושהכנסות שלו הן לא נטו שלו, הן חצי חצי, כי אם  לא היית, הוא היה צריך לעשות את זה או לשלם למישהו שיעשה את זה.

ואם הסידור הזה שאת בבית והוא עובד לא מוסכם על שניכם, תקחו הכל בחשבון כולל ילודה.

כשהוא משפיל אותך?

לא רואה סיבה לחזור על התנהגות משפילה למי שאתה אוהב, במיוחד שאת אומרת שבראש הוא יודע שאת צודקת

אולי משיג ככה כבוד שאין לו בעיני עצמו, או בעינייך.

אולי יודע בפנים שהוא לא מסוגל לעשות את מה שאת עושה, ושאת המהות של החיים שלכם את נושאת, והדרך (המעוותת) שלו להרגיע את זה היא להקטין אותך

אול העול הכלכלי כבד מנשוא

אולי הוא מרגיש לא מוצלח בעבודה שלו ומוציא את זה על ההוצאות שלך

אין לי מושג

ברור ששום סיבה לא לגיטימית להתנהגות הזאת

אבל אולי אם תחשבי על זה לעומק תוכלי להיות יותר חכמה כשאת עומדת על שלך, להגיד לו - כל זה לא אשמתי,

מגיע לי כבוד והערכה על החיים שלנו שאני מתפעלת, לך מגיע כבוד והערכה על המאמץ הכלכלי שלך, וזה לא דורך אחד על השני.

ואם יש לך הצעה טובה יותר ומכבדת את שנינו (למשל, עבודה במשרה חלקית שלך לא יכולה להיות מטרה לעוד לעג מצידו) - מוזמן להגיד, או לשנות מיד את היחס והדיבור.

ומצטרפת למי שאמרה שלפעמים מה שלא מובן במילים יהיה מובן במעשים. אל תיקחי על עצמך מה שאת לא יכולה. תתני לו להתמודד עם מה שאת מתמודדת איתו.

אולי לשקול מחדש את החלוקה החד משמעית הזאת. אולי מראש לא נכון שאת תהיי באחריות מלאה על ביתכם הנכה וגם על כל השאר.

זה שהוא עוזר זה מעולה, אבל להיות האחראי זה משקל אחר לגמרי של עומס לעומת לקפוץ לעזור, אפילו אם זה קורה הרבה.

קודם כל חיבוק, זה נשמע כואב ברמה יום יומית..

כל הכבוד לך על כל ההשקעה שלך בילדים,

זה לא מובן מאליו בכלל!!!

בקשר לבעלך,

בעיניי לא תקין בכלל העקיצות,

לא תקין שהוא לא מעוניין לפרגן לך בחופשה,

בעלך אמור לראות אותך הכי בעולם.

זאת נורה אדומה בעיניי.

את כותבת שכשאתם בזמן טוב אז הוא כן מודה שהעומס עלייך-

הקשר הזוגי הוא לא הצבת תנאים,

כשטוב הוא מודה שקשה לך

כשלא טוב - תתמודדי, ממש לא!

לדעתי ממש חייב שתדברו על הדברים לבד/עם איש מקצוע,

אני גם חושבת שאת במקביל צריכה קצת לצאת להתאוורר, לעשות דברים שאת אוהבת ושיחברו אותך לעצמך, הליכה עם חברה, חוג, קריאת ספר, יש לך עולם שלך!!!

זה שהבעל במקרה שלך מביא את הכסף לא מצדיק טיפת זילזול בעיניי. הפוך. 

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.

בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...

מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...

(סופסוף משהו פה שרלוונטי שאענה עליו🤭)

לא ברמה יומיומית

אבל כן יש פה תמיד חטיפים למקרה שצריך משהו זמין מיידי לאכול משו בקטנה שיחזיק עוד כמה זמן...

בנוסף לעוגיות ושוקולד שיש תמיד אבל אוכלים במידה. אבל כן כל יום 2-3 עוגיות/פרוסת עוגה/כמה קוביות שוקולד עם הקפה. זה לא בריא לגוף אבל זה חשוב לי לנפש העצירה הזו.

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

לבעלי זה אפילו לא אופציה, הוא צריך שמישהו ימסגר אותו אחרת הוא הולך לאיבוד.

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

היא מעוניינת בפיתוח עצמו.

אני חוששת שזה חיים כמעט בלתי אפשריים חוץ מהשכר הנחמד

זה לא שלא תהיה לה שום אפשרות אחרת.

אגב יש לא מעט אמהות שבוחרות בעבודה אינטנסיבית במקביל לגידול ילדים.

זו בחירה לגיטימית, תלוי איזה סגנון חיים היא רוצה שיהיה לה.

כסטודנטית להנדסת חשמל כשהיא תצא לדייטים, זה לא שאפשר שלא לדבר על זה.

כאמא, אני חושבת שכדאי דרך שאלות ולא דרך אמירות לוודא שהיא חושבת על העתיד ומודעת לאפשרויות ולהשלכות השונות,

אם היא מדברת על העתיד בראיה מפוקחת, אז מעולה, ושיהיה לה הכי בהצלחה!

אמנם לא מתחום החומרה אז אולי זה שונה אצלכם, אבל בתחום שלי עבדתי בכמה מקומות עם אופי שונה אחד מהשני, ועדיין יש כמה דברים בסיסיים שמשותפים לכולם.

המעבר ממהנדס למשרות האחרות שתיארת הוא לא קל כל כך ובטח לא בשוק של היום, גם לאנשים עם הרבה נסיון. היציבות היא לא גדולה, לא בקורפורייטס ולא בסטרטאפים. בממשלתי כן, אבל השכר שם נמוך יותר והדרישות מקובעות יותר (קשה לקבל עבודה מהבית למשל, השעות נספרות עם שעון וכו)

אמהות סביבי (גם במקומות העבודה וגם בקבוצות שאני חברה בהן) בעולמות האלה נדרשו להרבה מאד ויתורים בבית, ברמה של כאלה שהיו להן בייביסיטר לפיזור הילדים בבוקר ואחת לאיסוף בצהריים. חלקן לא נצרכו לבייביסטר כי היה מישהו מהמשפחה שיעשה את זה אבל הנקודה היא שהן בקושי ראו את הילדים. לחלקן זה התאים בלי בעיות, חלק אחר סבל מאד מהסידור הזה.

אחת הנקודות העיקריות מבחינתי זה הצפי לשנים שאחרי ההתמקצעות. כל המהנדסים שאני רואה סביבי עובדים המון שעות, גם מי שיש לו ותק משמעותי. נכון שאצל חלק זה מבחירה אבל בהרבה מקומות עבודה אין אופציה אחרת, גם אם יש עבודה מהבית או שבדרגים בכירים יותר הזמן גמיש, עדיין צריך להיות זמין מאד ולהקדיש המון המון שעות.

מקצועות אחרים שאני רואה מסביב, מאלה שפירטתי למעלה, אלה מקצועות מאד מתישים בשנים הראשונות שגם השכר ההתחלתי שלהם לא מנצנץ כמו בהייטק, אבל אחרי כמה שנות התמחות והתמקצעות, אפשר לעבוד בהיקף ובשעות שמתאימות לך, בלי זמינות מחוץ לשעות (גם קביעת תורים יכולה להיעשות בשעות שמתאימות לך) ובשכר גבוה מאד.

בסופו של דבר, מהנדס בן 40 צריך לעבוד משרה מלאה ולהיות זמין אם הוא בדרג בכיר. היציבות שלו במקום העבודה מוטלת בספק והקושי למצוא עבודה בגיל כזה מתחיל לעלות.

רופא (כשם קוד לכל אחד מהמקצועות שפירטתי) בן 40 יכול להרוויח מעולה ממשרה חלקית מאד שאותה הוא עושה מכל מקום שהוא בוחר, הוא בוחר מתי להיות זמין, והיציבות וההערכה לנסיון שלו רק עולים עם הגיל עד גיל די מבוגר.

בעיניי עבור כל אחד ברור שהבחירה העדיפה היא באופציה השניה, אבל בטח בשביל הורים שהרבה פעמים רוצים או צריכים גם גמישות וגם הכנסה טובה ויציבה

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

עם החגיגי קצת מסתבכת.

או במכירות או בפינק ליידי

קצת אשכר וממש קצת הדרא

ולפעמים קמיליון

אשכר והדרא לא נופל ממנה באיכות בעיני

וגם להללו ואורה מטפחות יש דברים יפים במחירים יותר נגישים

קמיליון

הדרא

ולפעמים כל מיני מציאות

יש מעצבות זולות יותר. כמו למשל הלל, מור ותפארה, בנועם מטפחות

או שצריך להגיש את כל המסמכים מחדש?

(זוכרת שלקח זמן בהתחלה)

ובחזרה-

יש לי אפשרות לעבוד שליש משרה באופק חדש במוכש"ר תחת עמותה מסוימת, האם שם במידה וחוזרים למשרד החינוך אז הכל אותו דבר? מתייחסים לוותק ולהשתלמויות שנצברו במוכש"ר?

והאם עבודה במוכשר תשמור לי על הקביעןת שנצברה במתיא במשרד החינוך או שזה לא קשור? 

אז לכאורה פחות שווה לעבור ממשרד החינוך לעמותה?

(בעמותה מבחינת מיקום אולי כן אצליח לשלב שליש משרה שנה הבאה, מה שאין לי סיכוי במתיא בה יש לי קביעות)

זה לא קשור לנתונים שלך מול משרד החינוך.

תמיד משרד החינוך יותר שווה מעמותות. בעמותות, המקסימום זה השוואת תנאים למול מה שמגיע לך ממשרד החינוך.

אא"כ הם ממש צריכים אותך, אז אולי תצליחי להגיע לתנאי העסקה טובים יותר, אבל זה לא מה שקורה בשטח.

אבל הרבה אנשים עובדים בעמותה או עוברים ממשרד החינוך לעמותה, כי יש תנאים ספציפיים של נוחות, כמו מרחק למשל.

זו תשובה שקיבלתי מהAi...גם אני באותה התלבטות בדיוק , ולא ככ מוצאת עם מי להתייעץ אז שאלתי אותו😅

בעקרון הבנתי מפנסיונרית של משרד החינוך שבפרישה קיבלה סכום כסף גבוה על ימי מחלה שלע השתמשה בהם. אז כנראה שזה נמחק אם מתפטרים. חוץ מהקביעות . שוב, לא בטוחה

שיהיה בהצלחה והחלטות טובות

ויש גם עוד תנאי, אני חושבת שאת צריכה להשתמש בפחות מחצי/שליש מהזכאות שלךבכל השנים.

בקיצור, עדיף כבר להשתמש בזה ביום יום ולא לצבור..

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

מבחינתי ביסקוויטים, שלוקים, קןרנפלקס וכו זה ממתקים

אז קורנפלקבס יש בבית אבל אוכלים ממנו לעיתים רחוקות. לפעמים אם אין משהו אחר לוקחים בבוקר לגן

באמצע שבוע יש עוגיות ביתיות  (בריאות) די חופשי ואוכלים גם במבה אם רוצים

יש פירות רוב הזמן

בשבת יש הרבה עוגות, מעדנים, קצת ממתקים וכמה סוגי חטיפים (אבל מרשים רק אחד)

וכמובן יש גם את מה שמקבלים במסגרות ובבית כנסת

מקבלים ממתק או עוגיה בהדלקת נרות, במנות אחרונות ובקידוש וזהו. יוצא 5 בערך במהלך השבת, כולל פרוסות עוגה.

בראש חודש מקבלים כריך עם שוקולד

אחר הצהריים מקבלים פירות. מידי פעם גם ביסקוויט או חופן בייגלה. בקיץ לפעמים פופייס מיד בחזרה מהגן

הם יודעים מצויין מתי מותר ולכן אין תסכול. ממתקים שמקבלים במהלך השבוע שומרים בקופסה שלהם שממנה הם בוחרים בשבת.

קוראת את הכל ונחשוב מה מתאים לנו..

זה תמיד נגמר בעוגמת נפש..

השפע והמבחר ממש מאתגרים ומתישים את הנפש

מבינה אותם

אם הולכים זה רק אחרי שהחלטנו מראש מה קונים

..

משתדלת לדבר איתם על כל זה המון

שהמכולה מבלבלת

המפעלים רוצים שיקנו מהם כמה שיותר אז הם שמים הרבה פרסומות, הרבה צורות, הרבה חומרים מזיקים כדי למכר אותנו...

פעם הבת שלי הכינה דף עם מה הויטמינים של כל פרי וירק נותנים לנו, זה עזר לאיזה תקופה...

משתדלים להסביר הרבה שהחומרים המזיקים מקשים על הגוף ומפריעים לו לעבוד טוב. .

פעם הם שמעו מישהו מסביר על החשיבות לארוחה מאוזנת- שכל ארוחה תכיל פחמימות, חלבונים וויטמינים- ירקות, הוא הסביר טוב וזה עוזר להם להבין את החשיבות של תזונה...

הם גם שומעים הרבה מסע אל גוף האדם שהוא מסביר הרבה על גוף האדם ואיך האוכל משפיע על הגוף...

כמו לנו גם אצלם עוזר להבין את המשמעות וסיבת הדברים

..

והאמת הכי טוב שפשוט אין....