אני הייתי עומדת איתה מאחור, בידיים או במנשא. וככה מקשיבה לשיעור, סיכומים לא הייתי עושה, אח"כ מצלמת ממשהי אחרת.

תלבישי אותה בשכבות שאת יכולה להוסיף ולהוריד ובנוסף שמכה קטנה.

אם את רגועה היא תהיה גם כן.

יש לי גם ילדת אוניברסיטה והיא עלתה לקבל את התואר ראשון כזה הגיעה בסוף הלימודים.

בד"כ תינוקות הרבה יותר רגועים וישנים טוב במנשא...

את יכולה להניק אותה לפני השיעור, להכניס אותה 10 דקות לפני למנשא ולוודא שהיא נרדמת ואז פשוט לשבת כשהיא במנשא בשיעור, זה לא אמור לגרום לכאבי גב למרות שהיא הרבה זמן עלייך.

בהמשך אולי אפילו תלמדי להניק אותה בתוך המנשא...

יש מספיק בד ואת מכוסה לחלוטין מכל כיוון אפשרי ומי שנמצא לידך בכלל לא יודע שאת מניקה. (זה קרה לי עם המשפחה של בעלי, הקטן היה ממש לא רגוע, הלכתי רגע הצידה הסתדרתי להנקה וחזרתי והוא היה רגוע. אח"כ בעלי שאל מה עשיתי לו בצד ואמרתי ליו שפשוט הסתדרתי להנקה והוא היה בהלם!!! )

זה עניין של מיומנות ולמידה. עם הגדולה שלי לא הצלחתי, רק עכשיו עם הקטן אני מצליחה...

אני ממש לא מצליחה להבין איך אפשר להיות מסוגלת לקום מהמיטה שעוד לא עברו שבועיים.

אשרייך שיש לך כוח רצון גדול ללכת ללמוד.

לטעמי , זה לא שייך.

היא כלכך קטנה, עוד בלי סדר יום.

בטח שאר התינוקות שבכיתה כבר קצת יותר גדולים , לפחות חודשיים ולא שבועיים. ולכן זה יותר קל.

הציעו לך כאן להתשמש במנשא, וזה חכם אבל לדעתי זה שלב מוקדם מידי לעמוד כך בסוף הכיתה כדי שיהיה שקט יום שלם, ילך לך הגב והריצפת האגן מהר מידי, ואח"כ זה יהיה רק עצוב.

בבקשה עשי עם עצמך חסד( זה ממש חסד לך לילדה ולבעלך) ותנוחי עוד לפחות חודש.

וגם זה עוד מוקדם, אבל יותר נסבל...

ממש בהצלחה!!

ובעז"ה עדי שלכם תגדל מהר ותהיה מקסימה ונוחה מאד.

אבל אל תעשי שטויות שאח"כ תצטערי... הגוף עדיין מאוד חלש מהלידה.גם שזה לא נראה לך ואת מרגישה טוב,זה מגיע יותר מאוחר.ואם את רוצה להיות נקייה כמה שיותר מהר אל תעשי את זה. אבל אם את ממש לחוצה על זה,באמת מנשא מבד זה הרעיון הכי טוב(תינוקות מאוד אוהבים את זה תיפי שלי בת 3 חודשים מתכרבלת בו כמו גור)את יכולה להניק לפני השיעור ואז לשים אותה במנשא והיא יכולה לישון בשקט.לגבי הלבוש את יכולה להלביש לה בייבי גרו של חורף.את יודעת ,בגד שלםמפוטר או פליז ולשים לה כובע של חורף ושמיכה.

פחות משבועיים לאחר לידה! ועד לידה ראשנה! את תותחית!

אבל לטעמי זה עוול לגוף שלך! את חייבת בשלב הזה לנוח כמה שיותר...

אולי תבקשי שיקליטו לך את השיעורים? (או אפילו יעבירו לך בסקייפ?.. ב'לייב'...)

ואת נוחי! נוחי! נוחי!

כשהיא תגדל טיפה זה יהיה הרבה יותר אפשרי לשתיכן!

מזל טוב גדול!!

לבקשתי, את השיעורים היותר קריטיים באותו סמסטר, וזה היה מצוין! כדאי לנסות, לדעתי...

אמנם זה לוקח בבית הרבה זמן להאזין לזה, זמן אמתמה שנקרא, אבל כמובן - אין להשוות למאמץ להגיע לקורס!! ועוד לא דיברנו על הנסיעות! ועל האפשרות הנפלאה פשוט לעצור את ההאזנה אם היא בוכה, ולהמשיך אח"כ....

וגם - היה בזה משהו משעשע, לנחש למה עצר המרצה, במי גער, מי שאלה מה, ולמה כולם צוחקים פתאום

אגב, גם לי לא היתה אפשרות לעצור את הלימודים לשנה או משהו...

אז אני מאחלת לך מכל הלב למצוא פתרונות יעילים ועם זאת שפויים ושומרי כוחות.

הצליחי מאד יקרה!

תואר אפשר תמיד לעשות . אני התחלתי בגיל 34 וסיימתי בגיל 37. ועוד דבר , "אולי  היא תבכה " ואם היא תבכה...אז מה ? אז מה אם היא תבכה? בואי נלך כמה צעדים רחוק יותר. היא תקיא בשפריץ על המרצה ותעשה משהו ריחני , שיריחו בכל הכיתה . אז מה ? אז היא תזכיר לאקדמיה שכולנו בני אדם. ולך היא תיתן קורס מזורז ושמו "ביטחון עצמי - רכישתו , הלכה למעשה בעת גידול התינוק" (קורס 0014  (היא בת 14 יום ) ,5 נקודות קרדיט לתואר אמא )

אבל ברצינות , קחי את הזמן לנוח , וגם לה מגיע קצת רוגע . רק לפני שבועיים הגיחה - היא עוד צריכה להסתגל לכל כך הרבה דברים בתוך הבית, ובחיים.

שבועיים אחרי לידה, זה עוד לא הזמן בשבילך בכללללל להסתובב.

"משכב לידה" נקרא כך, מכיוון שאת אמורה לבלות את 6 השבועות הללו בשכיבה!

כשאת שוכבת, רצפת האגן יכולה להאסף בחזרה, אחרי שהתרחבה משך 9 חודשים ולידה אחת, תחת משקל הרחם בגדל. תפקידה של רצפת האגן לשמור את הרחם, את החלחולת (רקטום) ואת שלפוחית השתן בתוך הבטן. הבעיה היא שכשרצפת האגן חלשה את לא מרגישה כלום! את מרגישה בדיוק אותו הדבר, אלא שלאחר זמן את עלולה לראות בחוץ דברים שאמורים להישאר בפנים: בריחת שתן, בריחת צואה (או גזים) ללא שליטה, ולעתים גם צניחת רחם, חלילה. לעמוד או להסתובב שבועיים אחרי לידה, ועוד עם תינוקת על הידיים, זה רעיון מאוד לא טוב.

כמה חכמה הקטנטונת שלך, שמנסה לצעוק לך כדי שתשמעי ותביני: "זה לא מתאים! לא לי ולא לך!!!". חפשי פתרונות יצירתיים שיאפשרו לך ולקטנטונת שבועות נוספים של מנוחה.

מצטרפת לזקנת השבט - זכינו להנות מחכמתה! לא יקרה כלום אם תקחי לך סמסטר או אפילו שנה (או כמה שנים) של מנוחה! בעלי היקר עשה הסבה מקצועית ויצא ללימודים שניים בגיל 34. ב"ה הוא רואה ברכה גדולה בעמלו, וצולח את לימודיו בקלילות, למרות שארבעה-חמישה-שישה ילדים לא ממש מכבדים את הזמן שלו (הם כל הזמן מתרבים)

"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת" (קהלת פרק ג')

מאחלת שתמצאו את האיזון הנכון.

היא צריכה ללכת ללימודים שבועיים אחרי לידה - ולא משנה מה הסיבה, זו החלטה שלה ושל בעלה והיא מבקשת תמיכה בהחלטה שלה ולא שתגידו לה שההחלטה שלה לא נכונה.

יש כאלה שהן לא רק עקרות בית במשרה מלאה, אלא מבקשות לשלב עוד דברים ורוצות תמיכה.

אולי היא יוצאת ללימודים כי התחתנה צעירה ורוצה לפרנס כדי שבעלה ישב וילמד תורה?? אולי זו המסירות נפש שלה ללימוד תורה? לא לכולן מתאים לחיות בצימצום רב כי האמא לא עובדת,אז אולי ההחלטה שלה לעשות תואר, נובעת משיקולים חיוביים (בניגוד להרבה עקרות בית בלבד בפורום זה)

אתן ממש לא מעודדות אותה ולא תומכות - דבר שלא אופייני בפורום זה.

מי שלא יודעת מה להגיב בתמיכה אז שפשוט לא תגיב! חבל להרוס לה את החיים יותר כי הבנות בפורום אמרו לה שהיא טועה בהחלטות שלה.

עין האמונה- ההיא חזקה שני ילדים גידלתי בלימודים אצל האחד במשרה מלאה ואצל השניה יומיים בשבוע, את הגדול אפילו לא יכולתי לקחת ללימודים כך שהתחלתי לשאוב מגיל שבועיים, ותאמיני לי אני לא מצטערת ויש לי ב"ה ילדים מתוקים, חכמים, בריאים שמחים שהיום יודעים גם להגיד בהצלחה לפני מבחנים ומזל טוב כשמצליחים.

אל תתיאשי! את תלמדי איך ללמוד עם הקטנה והיא תלמד איך להסתדר בכיתה ובתנאים שיש לה.

ולהגיד , שאם התינוקת תבכה בזמן שיעור - לא נורא . מה קרה? ובכלל תינוקות מחברים אותנו למציאות הפשוטה , ולצרכים הפשוטים , וזה שיעור בפני עצמו. כל אחת תעשה מה שטוב לה , אבל כאמור המלצתי החמה היא לנוח. וזו המלצה , ולא חוק "ככה צריך".

ובעניין זה , אני לצערי , מיד אחרי הלידה נאלצתי להיות בפעילות מאומצת- לא מבחירה ולא עבודה. כי הייתי צריכה להסחב עם הקטנה לבתי חולים , וגם כי יש לי הורה סיעודי  , אבל זה הספיק כדי לפגוע ברצפת האגן שלי ובפרקים עד עצם היום הזה.

אז עין אמונה , זה טוב ללמוד , אבל מומלץ בחום לקחת אתנחתא.

אחרי לידה ראשונה חזרתי לעבודה מעשית 4  שבועות אחרי לידה, היה מאוד קשה, אבל אפשרי, אבל ההנקה הלכה "פייפל" כי לא הצלחתי לשאוב.

אחרי לידה שניה חזרתי ללימודים, ב"ה רק פעמיים בשבוע, גם4 שבועות אחרי הלידה, והמתוק היה איתי, והיסתדרנו מצויין, אבל זה מאוד תלוי באופי הילד, היו עוד בנות בכיתה עם תינוקות וחלק פרשו כי לא הלך, שלי ב"ה היה מאוד רגוע, אבל אף פעם לא סיכמתי. ישבתי בסוף הכיתה ליד הדלת וכשהוא בכה הנקתי אותו והיה שקט.

אבל המון המון בהצלחה!!!!!

ותתעודדי, זה בסוף יעבור ואולי עד הלידה הבאה (או אולי  זאת שאחריה) תיהייה לך בע"ה חופשת לידה נורמלית!

אני רק יכולה לומר לך שאני ממש מעריכה נשים עם ילדים שלומדות!!!!

ראיתי את חברה שלי ששבועיים אחרי לידה באה למבחנים, בלי כוחות בכלל, והערצתי אותה על זה!!!!!!!!!!!

אני נגד מה שנקרה "אני נשואה עם ילדים אז אני לא יכולה ללמוד" כמו שמישהי אמרה לי...

מה שכן- זה קשה ואפילו מאוד... (שוב לא מניסיון אלא מהסתכלות סביב..)

אבל נראה לי שאם אין לך משהו דחוף כמו מבחן וכו'.. אז כדאי שתנוחי באמת עוד קצת... ואז תחזרי בעז"ה

בכל אופן המון בהצלחה!!! ומזל טוב גדול!!!!

זה שהיא הורסת לילד שלה את כל סדר היום? זה שהלימודים באים על חשבונו?

לא אוהבת מי שאומרת: "אני נשואה עם ילדים אני לא יכולה ללמוד"? אולי אם הניסוח יהיה כך: הילדים שלי לא באים על חשבון הלימודים- זה ישמע אחרת

אני בעד בחתונה בגיל צעיר והלוואי שהייתי זוכה גם ללמוד עם ילדים.. כרגע כבר שנה ג'....

אבל זה לא סותר בעייני!!!! וחס וחלילה לא להביא ילדים בגלל לימודים... בעייני זה לא רחוק מרצח......

רצח???? 

כשאישה בוחרת להביא ילד לעולם היא צריכה להביא בחשבון לא רק את ההיריון והלידה אלא בעיקר את המשימה לגדל אותו. זאת אחריות שלה מהרגע שהיא נהיית אמא וטובת התינוק צריכה לעמוד לנגד עיניה. איך אפשר לשדר 'עסקים כרגיל': בו זמנית ללמוד לימודים אקדמיים, להשתקם אחרי לידה ולהתחיל לגדל תינוק פצפון?

זאת נשמה חדשה שעוד לא הסתגלה לעולם, צריך לתת לה את הזמן שלה בנחת. אי אפשר לעשות הכול בבת אחת. תפסת מרובה לא תפסת.

לי זה נראה מוגזם להתחיל ללמוד בשלב הזה. הייתה תקופה שהייתי מביאה אתי תינוק ללימודים, אבל לא שבוע וחצי אחרי לידה. הרבה פעמים לאישה נדמה שיש לה כוח אבל זאת אשליה. היא חייבת לתת לגוף שלה מנוחה. אני חושבת שאחר כך עלולים להצטער על בחירה כזאת.

בהצלחה רבה!

בגלל שהן לא רוצות ללמוד עם ילדים הן לא מתחתנות, ואז גם בגיל 25 עדין מחפשות וגם בגיל 30 עם תואר שני וקריריה?

אז מה עדיף?

שישנו את סדרי העדיפויות שלהן ויבינו שאם לימודים וחתונה עומדים זה מול זה אין מה להתבלבל וברור שחתונה עדיפה!

אני עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי. מניעת היריון אינה קרובה לרצח. אמנם ייתכן מאוד שהיא לא על פי ההלכה, אבל מכאן ועד רצח הדרך קצת ארוכה.

ולעניין סדר העדיפויות: גם אני חושבת שהקמת בית חשובה יותר מלימודים. עם זאת, זו אינה בחירה חד-פעמית שמסתיימת בחתונה. אם מישהי הגיעה למסקנה שהיא מתחתנת בתקופת הלימודים, עליה להביא בחשבון שבע"ה יגיעו גם ילדים. כמו שחתונה והקמת בית קודמים ללימודים, גם גידול ילדים, הרי זה ההמשך של הקמת הבית. אז אם מחליטים להקים בית בתקופת הלימודים, צריך להתמיד בבחירה הזאת, לא לסגת ממנה כשבאים ילדים ולא ללמוד על חשבונם. ילדים זה לא בכל מחיר. אין שום הצדקה שהם ישלמו מחיר גבוה כל כך בגלל לימודים של אמא.

סליחה אם אני קיצונית, אבל זו דעתי.

אינני מבין את כל הדיון מי אמר שמשהו בא על חשבון משהו אחר ?

אנחנו התחתנו אני הייתי בחור ישיבה ואשתי סטודנטית והיום יש לנו גם בלי ע"ה 6 ילדים וגם תואר שני , זאת אומרת שאפשר לעשות הכל ואין דבר בא על חשבון השני.

לגבי מניעת הריון אומנם מניעה אינה רצח אבל ללא סיבה טובה יש בעיה הלכתית. סיבה טובה הינה גם הרגשה של הזוג שאין כוח לאישה לעוד הריון / ילד. סיבה כלכלית אינה סיבה טובה ! [הקב"ה שולח את הפרנסה יחד עם הילד מנסיון.]

ומאיך שזה השפיע על הנפשות הפועלות,אז אתה צודק,זה באמת לא משפיע כי מבחן התוצאה ניצח:השגתם גם תואר וגם ילדים.אבל אם מסתכלים בראיה כוללת ומבינים שאין דבר כזה שאמא תשב עד שעות לא שעות ותלמד למבחן,או שתגיש עבודה ותשקיע עליה מבוקר עד ערב,או שתלמד לילות שלמים לפרזנטציות,או שתסע מבוקר עד אחרה"צ-ערב ללימודים ולטעון שזה לא משפיע על הילד!

מסכימה עם פטריה:אני לא מבינה למה אנשים לומדים על חשבון הילדים שלהם.מי יותר חשוב לכם?הם הוא הלימודים?ואים דבר כזה שלימודים לא גורמים עוול לילדים.הם גורמים ועוד איך!

אני חושבת שהבחירה להיות סטודנטית ולהיות אמא זו בחירה של יכולת וכוחות.

זה לא כזה ביג דיל ללמוד ולהיות אמא.

אז במקום ללמוד למבחן בשעה 2 בצהריי לומדים למבחן כשהעוללים ישנים.

מגישים עבודות במועד ב'

וכן, הילד יבלה מעט כמה ימים לחוצים אצל סבתא או אצל מטפלת עד שהלחץ של אמא ירד.

ואם היא הייתה הולכת ללדת, אז יומיים- שלושה אצל מטפלת כן מקובלים??

יש כאן בפורום איזו היסטריה שילדים זה עד המוות.

ברור לי שגם הילדים צריכים שאמא תתן קצת מרחב מחיה לפעמים.

מה זה משנה אם התינוק נמצא אצל מטפלת חצי יום כי אמא עובדת או כי אמא סטודנטית?

מבחינתי זה אותו הדבר בדיוק!!

וכן, גם אני סטודנטית כבר 5 שנים ומגדלת שתי צוציקיות מאושרות.

אם היית מאמינה שדבריי "נסחפו" לא היית מגיבה ככה,אלא מתעלמת.אבל כנראה שיש פה איזשהו שביב אמת.

סלחי לי, אין שום השוואה בין סבתא,מטפלת או דודה לבין אמא.וזה ברור מאליו.מאז ומתמיד זה היה כך.וכך ישאר!אם אמא לא בנמצא והלכה ללדת זה אחרת לחלוטין,כי פה אין לך ברירה.אל נא תשווי בין שני דברים לא קשורים אחד לשני.וצודקת,אין הבדל בין לימודים לעבודה,בשניהם הילדים קודמים!

דוגמא קצרה:מחקר שהתפרסם עד לא מזמן גילה שרמת הכאב אצל פגים,בזמן מתן חיסון,יורדת כאשר הם בידיים של אמם.ולא ידם של אביהם,או זר אחריו(קל וחומר)הקלו על הכאב.והזריקה היא אותה זריקה ובכל זאת משהו אצל אמא עשה את ההבדל.וזו דוגמא קטנה מיני רבות

רק איזנתי את ההתקפה שקבלה היולדת היקרה שלנו.

הלימודים כרגע הם מצב נתון, ב"ה שמי שזכתה להינשא במהלך הלימודים אינה יכולה למנוע הבאת ילדים לעולם בפאן ההלכתי.

אז ב"ה שיש ילד בזמן הלימודים ואין שום סיבה בעולם טובה ככל שתהיה להפסיק את הלימודים באמצע.

אז העולל הקטן יצטרך לבלות קצת עם סבתא או עם אמא במהלך הלימודים.

לא קל אך גם אין כל כך אופציות אחרות.

וברצינות, מה את עושה כשאת צריכה לצאת לרופא/ צימר עם בעל/ סידורים ואירוגנים?

האם גם אז את מחשבת את ההשלכות של חסרונך לילדייך?

ילד צריך את אמא, האמיני לי שאני  מאמינה בזה בכל ליבי,

אך ילד גם צריך מרחב, יכולת התמודדות גם עם בעולם מסביבו, עם מצבים חדשים והתמודדויות.

אמא שמגוננת על הילד שלה ברמה שאינה מניחה לו, לא בהכרח הופכת את חייו למנוחה על מצע של משי.

אבל שוב, אלה שיקולים של כל אחת, אני בכל מקרה לגמרי בעד המשך החיים על אף ולמרות התינוק החדש.

החום והאהבה אליו לא משתנים אם אמא איתו 24 שעות או 18 שעות..

יש ילדים שגדלים בג'ונגל עם אמא שמשתרכת אחרי השבט. יש ילדים שגדלים באיגלו , יש ילדים שאמא שלהם רופאה , ויש ילדים שאמא שלהם סטודנטית.

זה שילוב של כוחות ונסיבות . אם אישה מרגישה שיש לה כוחות להיות סטודנטית ויש לה נסיבות שמאפשרות את זה - וזאת שאלת המפתח. למשל מטפלת טובה , או אפילו מעון טוב , זה נסיבות מאפשרות. לפעמים מעון יכול להיות יותר טוב מאמא מתוסכלת ועצבנית.

ואת זאת אני אומרת בתור מי שבחרה להיות בבית . עשיתי חישוב , של הכוחות שלי והאפשרויות שלי , ומה שעדיף לי כרגע זה להיות בבית.

הלימודים חשובים לעין אמונה ולכן טוב שהיא לומדת.רק צריך שהקטנה והיא יהיו בריאות ורגועות .

אבל יש עניין לבחון את הדברים ולחשוב קמעא:הלימודים ממשיכים כרגיל,אבל הילדים נדחקים אחורה.את העבודה מגישים בזמן,אבל לא נורא אם הילד ישאר אצל המטפלת מבוקר עד ערב.סדרי העדיפויות התעוותו לגמרי.מדוע שלא יצמצמו בתוכנית הלימודים-העבודה,ובילדהן יטפלו במשרה מלאה? גם מי שרוצה ללמוד,לעבוד ולא להשאר בבית,חייבת להבין שיש לה יותר מהכל מחויבות לילדיה,והם בסדרי העדיפויות הראשונים.ולא הלימודים.

הבחירה לצמצם כוחות דווקא מהילדים פשוט מכאיבה....

בצורה שאינה מניחה לו".ובמקרים שהצגת הם מקרים יוצאים מהכלל,ולא משתווים כלל וכלל לאמא שלומדת ב"מסלול מלא".אי אפשר להתחמק מכך שהדברים באים על חשבון הילדים,.נכון,יש נשים שצריכות ללמוד ורוצות בכך,אז הן לומדות במסלול מלא,אבל את גידול הילדים הם מצמצמות לשליש משרה.מדוע?זה עניין של סדרי עדיפויות.אומנם זה לא חייב לבוא על חשבון הלימודים,אבל גם לא על חשבון הילדים

עם הילדים- אשרייך יקרה!

זה אידיאל מבורך ורצוי (חבל שהוא לא הרבה מצוי).

אני כאמא ששמה את ילדיה מול עיניה החלטתי שללמוד בעבורי יהיה הטוב ביותר למעני, למען בנותי ולמען הפרנסה בעתיד.

אז במקום לסיים את הלימודים במהירות פרסתי אותם על חמש שנים.

ככה גם אני לומדת בנחת וגם בנותי זוכות לאמא בבית.

גם אני כמוך חשבתי שלהישאר בבית עם הבת שלי בזמנו כשהייתה יחידה זה הדבר בשבילה.

אבל אחרי חצי שנה איתה לבד הרגשתי שאני מטפסת על הקירות, פשוט לא היה לי טוב עם הבדידות בין 4 קירות.

יצאתי לעבוד 4 שעות ביום והייתי אמא אחרת!

אז לשם שינוי הבת שלי גילתה פנים חדשות של מטפלת, ולא נראה לי שיש לה משקעים מזה.

כפי שהגבתי לזקנת השבט.אכן האידיאל הוא להיות תמיד עם הילדים.

אבל לא לכולן זה מתאים,

אז גם למי שזה לא מתאים והיא כן רוצה לעבוד או ללמוד,אז עליה לצמצם מתוכנית הלימודים\העבודה מגרסתה המלאה,ולא להחסיר מילדיה.מגוחך בעיני שאת הילד מטרטרים מבוקר עד ערב,משאירים אצל מטפלת אחת ופעם אצל אחרת עד שעות מאוחרות,אבל את עבודת הגמר מגישים בזמן.

הילדים הם החשובים ביותר,וזה בוודאי מוסכם על כולנו.לכןאם כבר מחליטים לללמוד או לעבוד כשישי ילדים,אז צריך לצמצם מהלימודים(כפי שאת עשית לדוגמא)ולא מילדנו.

"עליה לצמצם" יצאה בת קול מהשמיים

ובהחלט לא ראוי מצד מי שאחראית על הפורום.

לפי גישתך אין מציאות של "לא טוב" או משהו שדורש תיקון?

ולמה לפי גישתך אפשר שיטענו צד אחד של המתרס אבל הצד השני נחשב מגוחך?אם אי אפשר להחליט מה טוב לשני,למה את לועגת לתגובתי?אולי תמצאי בה מן האמת.

ושוב,אני לא מחליטה לאף אחד מה טוב לו.אני רק מאירה את עינינו לנקודה שהילדים שלנו נדחקים הצידה ומה איתם??נישואים וילדים לא אמורים לעכב אותנו בשום דבר(כך אומרות מרבית המגיבות)אבל מה כן אנו עושות עבורן אם כך??וזו נקודה שרציתי שיתיחסו אליה

למה את מסתתרת מאחורי אנונימי?

את מפחדת שידעו מי את?

לא נראה שיש כאן דברים אישיים, שאת לא רוצה שיתפרסמו, אז למה לא לומר אותם בגלוי?

ולגבי דעתי בעניין - עוד אמצא זמן לכותבה..

אנונימיות כאן את אותה השאלה?זה לא מתאים ולא רלוונטי..

להיות צמודה לילדים זה אידיאל- אבל כשצריך לצאת לסידורים אפילו את יודעת מה בדיקות הריון בשביל ילד נוסף=הרי זה ברכה ואידיאל. את לא משאירה את הילדים אצל מטפלת/ביביסיטיר/סבתא? ובד"כ אצל נשים כאלה ההריון הנוסף מגיע כשהתינוק עדין תינוק ואפילו לפעמים עדין יונק.

אז מותר להשאיר את הילד לבד, אבל ללימודים / עבודה ומסגרת קבועה ומסודרת אסור?

ולגן את שולחת? ומה עם בי"ס למה לא כולן פה מלמדות את הילדים בבית? 

פרופורציות בחיים בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!

זה בכלל לא מה שאמרתי.

א.במקרה שהצגת אין ברירה. ב.אפשר לשים את הילד אצל סבתא וזה לא נורא לפעמים,וכך גם כתבתי.אני לא בעד החזקה אובססיבית אני מדברת על עקרון:

יצאתי כנגד זה שהילדים הופכים לקורבנות והלימודים\עבודה מתנהלים כרגיל.האם זה נראה לך הגיוני?אין לי בעיה כנגד מי שרוצה ללמוד או לעבוד,כבר אמרתי זאת.

ובמקביל אשמח אם תמצאי לי מענה לשאלה:למה מותר להגיד שילדים לא יבואו על חשבון הלימודים או העבודה ושהנישואים לא אמורים לעכב אותנו בשום תחום אבל מנגד להגיד שעבודה או לימודים לא אמורים לבוא על חשבון הילדים שלנו לפחות לא ב"גרסה מלאה" זה לא בסדר?

כמעט לכל אמא. אני לא יודעת מאיפה את מביאה את ההנחה שלך, אבל לדעתי ההנחה הבסיסית של כל אמא היא שהילדים הם קודמים לכל. זה חלק מהעסקת חבילה של האמהות. פשוט ההסתכלות וההגדרה של מה נקרא "על חשבון" הילדים משתנה ממקרה למקרה ומשנה לשנה. זה הכל.

שמנה לב לכל מהלך הדיון מתחילה ועד הסוף.

יש הרבה צדק בדבריה של אנונימית, אך זה נובע מתוך אידיאלים מקודשים.

לכל אחת יש מטרה שחשובה לה ביותר, האחת זה לסיים א הלימודים בגיל 21

האחרת זה לרבוץ כל היום עם הילדים

השלישית קריירה וכו'.

מה שאנונימית מסבירה זה שאין סיבה ללמוד כל השבוע מבוקר עד הערב ולהשאיר את הילדים אצל המטפלת למען הלימודים בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים".

אבל המצב הזה תלוי בנתונים של כל אחת ואחת.

הלוואי וכולנו היינו מסוגלות לשבת עם הילדים 24 שעות

זה מבורך וזה מתבקש.

אבל לצערי עם התדרדרות הדורות רבות מאיתנו לא מסוגולות לשבת בבית כל היום עם הילידם ויוצאות לעבוד או ללמוד.

לדעתי, שתי הדרכים טובות ויפות

ואין עוטד על מה לדון, רק לזכור לכבד כל אחת את הדיעה של השניה.

בשורות טובות יקירותי!

אכן העברת את מה שרציתי להעביר.יתכן שמי שקראה תגובה אחת שלי לא הבינה את הרעיון הכללי אותו ניסיתי להעביר.לא התכוונתי לתקוף,לא בטון ולא בתוכן,ואיני רואה לכך תימוכין...אך מי שבכל-זאת חשה בכך אני מתנצלת.בשורות טובות ובהצלחה!

לא אמא ממורמרת שיושבת בבית וכל שאיפותיה נעלמות בגלל היותה אמא.

ויהיו שיגידו שהשאיפה הגדולה היא להיות אמא, אין עוררין על כך בכלל.

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה. זה כן דורש מהאמא יותר חוזק, זה כן דורש ממנה לדאוג שכל דקה פנויה תוענק לילד. אבל זה ממש לא דורש ממנה לבטל את עצמה.

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא.

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'.

לא מעט הורים מוותרים על חינוך טוב בגלל שכר גבוה. אני עומלת עכשיו כדי שזה לא יקרה.

חמתי השלימה לתואר עם 5 ילדים קטנים בבית, היה לכולם קשה

אבל היום הרמת חיים שלהם גבוהה מאוד, היכולת שלהם לעזור ולתת לכל ילד את המענה שהוא צריך, את הישיבות שהוא חפץ בהן, מפצה על התקופה המזערית הזאת שאמא לא היתה בבית.

ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות.

אז יופי לאמא שלהם היה אידיאל להישאר בבית ואחרי 4 5 ילדים היא לא מצליחה לדאוג לדברים הבסיסים שלהם.

(ואמא לא צריכה לשאוף לדאוג רק לצרכים הבסיסים של ילדיה אלא להרבה יותר)

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה"-  האם טענתי שאישה לא צריכה לעשות דברים שיעשו לה טוב?אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו כל דבר,אבל מדברייך לא ברור בכלל מה כן נעשה עבורם??

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'."-

סלחי לי.פשוט המצאה.מכירה המון משפחות בהם האמא לא קרייריסטית גדולה והם מסתדרים מצוין,ללא מחסור של הילדים בשום תחום.אז אם כך איך זה נעשה לטובת ילדיך?ומה הקשר לזה שתאפשרי לבעלך ללמוד תורה?האם תורה תלוית פרנסה?גם אם הוא יצטרך להיות המפרנס היחיד(וזה אפשרי וקיים)עדיין הוא מחויב בלימוד התורה

"ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות"-

הוצאת שםרע על ציבור שלם הוא לא דבר ראוי וחבל.ואולי ציפיותך גבוהות יחסית לסטנדרטים הנחוצים לילדך ולכן את כל כך מתעקשת להיות אשת קריירה ולהתקדם איטלקטואלית.כי הנתונים שאת מעלה לא עולים בקנה אחד עם המציאות.

בדגש הראשון- הילד יקבל כל יום אמא שמחה ומאושרת. אמא שמתפקדת טוב יותר שטוב לה.

וכל זה יוקרן אליו, וזה הדבר הראשון והכי חשוב שהוא יקבל.

בדגש השני-

א.פרנסה בכבוד.

ב.צרכים שלו.

ג.חינוך טוב ויקר.

ד.בית של תורה.

יש כאן משהו שהוא לא בשבילו? 

כשמישהי כאן כותבת שהיא חוזרת ללמוד, אף אחת לא חשדה שזה רפואה בטכניון.

אנחנו לא דוגלות בקריירה גדולה ובטח לא על חשבון ילדים, יש הבדל בין תואר אקדמי שיאפשר הכנסה מכובדת וסבירה, רוגע נפשי ולא לחץ מעבודה, מעתיד, מפנסיה וכו'.

בין אם זה להיות מורה או אחות, ואעפ"י שזה לא קריירה גדולה שכן יכולה להשתלב נפלא עם הבית ולא לעלות על חשבון הילדים, את השנים הראשונות של התואר זה דורש.

את כל הדברים הללו את לא תשיגי כסייעת בגן או מזכירה בישוב.

בקשר ללימוד תורה, ודאי שתורה תלוית פרנסה, אם לא יהיה לילדיי מה לאכול בעלי לא ישב ללמוד תורה כל היום. ואם האישה תעזור בפרנסת הבית, הוא יוכל לשבת וללמוד בנחת יותר.

בדגש השלישי- 

זה לא שם רע, לא דובר כאן על כל הציבור הדת"ל, אבל דווקא כשאני גרה בלב הציבור הזה,

יותר נכון בלב הציבור הזה שרוב האבות לומדים תורה. 

רואים מי מגיע מבית של אמא מלומדת שמקלה בפרנסת הבית ומי לא.

וילד שמתלבש באופן ראוי זה לא דרישה גבוהה שלי זה דרישה של התורה.

אני לא מבינה מאיפה כל הזעם שאת שופכת פה... רוגע פנימי אצל האמא זה דבר הרבה הרבה יותר משפיע על הילדים מאשר שעות השהיה שלה איתם. עוד תכונה טובה שהילדים לומדים אותה ישירות מההורים שלי שההורים יעשו כלום חוץ מלהיות עצמם - זה המבט על העולם. האם הוא יהיה מבט של עין טובה או של עין רעה. אז אם חינוך הילדים שלך כל כך חשוב לך אני מציעה לך להתחיל לחשוב איך את משכללת ומעצימה אצלך פנימה את הרוגע ואת העין הטובה. ואולי כדאי גם את דרכי הביטוי שלך והכבוד לאחרים.

באמת שמה שבונה ילדים בריאים ושלמים זה הורים בריאים ושלמים. אני מכירה משפחה שהאמא היתה בבית במשך כל שנות הילדות של הילדים שלה, וגידלה אותם בחום. אבל האישיות שלה לא היתה בריאה - והיום הילדים שלה לא מעריכים ולא מכבדים אותה, וגם קיבלו חלק מהתכונות הלא ביראות שלה... את תראי במהלך החיים שלך שהתקופה של התינוקות היא כל כך קצרה ומהירה, ושהתקופות הבאות באמת מאוד משמעותיות אז אם אמא לומדת כמה שנים עכשיו כדי להיות אמא טובה יותר בעתיד - תאמיני לי, אשרי הילדים שלה.

ותאמיני לי שכל האמהות שלומדות באמת דואגות ואוהבות ומעניקות כמה שהן יכולות בזמן שהן עם הילדים שלהן. הן לא מפלצות כמו שאת מתארת כאן... ואגב, גם הסבתןת והמטפלות הן ממש לא מפלצות. יש ילדים שמאוד נהנים במעון או אצל הסבתא. אז נכון שזה לא תחליף מושלם לאמא, אבל זה גם לא בית כלא עם תנאים מחפירים כמו שמשתמע מהנימה של דבריך...

נראה לי שהדיון הזה נסחף קצת למחוזות לא קשורים.

קודם כל, אדבר מנסיוני...

אני לומדת (כרגע בסטאז' ב"ה) במכללה להוראה ובתחילת שנה ג' ילדתי את בתי בכורתי.

ללא ברירה כעבור חודש היה עליי לחזור ללימודים.

בהתחלה ניסתי לקחת אותה איתי למכללה אבל זה היה פשוט סיוט בשבילי! הלחץ הנפשי שתיארה הכותבת כ"כ אמיתי - את מפחדת שהתינוק יבכה, את מחשבת כל רגע מתי הוא יקום ויצטרך לינוק, את נסחבת עם העגלה מקומה לקומה ואת בטח לא לומדת... לי זה לא התאים. לעומת זאת, יש מעט בנות שעשו את זה וגם אם לא היה להן קל היה להם סביר בהחלט... כך שזה ממש משתנה מבת לבת.

הבת שלי נדדה בין מטפלות (לצערי לא מצאתי מטפלת קבועה) ובהתחלה זה היה לי מאוד קשה לדעת שהיא לא איתי ואף חשבתי לעזוב את הלימודים אבל לאחר מחשבה עמוקה החלטתי לחרוק שיניים ולהמשיך כי ידעתי שאם אפסיק עכשיו בטח לא אחזור אף פעם...

מה שכן אני חייבת לציין שלמדתי רק 3 ימים בשבוע בסמסטר א' ו4 ימים בסמסטר ב', שזה יחסית לא כ"כ נורא...

היו לי ימים שלמים עם הבת שלי ככה שהרגשתי שכן אני מגדלת אותה ולא המטפלת...

לסיכום החלק הזה, מאוד קשה להיות עם תינוק במכללה/ אוניברסיטה. לדעתי, זו צריכה להיות אופציה אחרונה אך עם זאת מי שמסתדרת עם זה- אין בזה שום פסול, להיפך- אעריך אותה מאוד!

לגבי חתונה, ילדים ולימודים...

ב"ה בדורנו נשים מתחתנות ומביאות ילדים וגם לומדות והכל מצוין אך גם לא פשוט להיות אמא סטודנטית (בעיקר בגלל שאין אפשרות לעבוד, בדר"כ, מבחינת הזמן לי אישית לא היה כ"כ נורא, יכול להיות שיש מקצועות תובעניים יותר שאז גם ארגון הזמן קשה...) לכן, לדעתי צריך לעודד את הבנות להתחיל ללמוד ישר אחרי הש"ל. אני עשיתי שנת שירות אחת והתחלתי ללמוד ואני מודה לה' על כך. כי אם נגיד הייתי דוחה את הלימודים בשנה הייתי עם תינוקת בתחילת שנה ב' וזה כבר נשמע לי מורכב אפילו יותר ומי יודע אם הייתה לי מוטיבציה לסיים את הלימודים....

זהו לבינתיים, אנא הרגיעו את הרוחות, סה"כ כולם פה בדעה שטובת הילד וטובת האם הן הקובעות....

היכן ראית שנהגתי בחוסר כבוד?כשדיברתי על נושא שבוער לי?בגלל שהצגתי דעה ששונה משל מרבית המגיבות אי נחשבת "נביאת זעם"?

ועוד דבר,אם היית קוראת את דבריי(תגובתי לזקנת השבט)היית רואה שאני לא טועת שכולן צריכות להיות בבית עם הילדים ולכן מי שלא כזו היא מפלצת,אלא שצריך לפקוח עין ולבדוק היטב מדוע לימודים\עבודה משדרים עסקים כרגיל,במסלול מלא,ללא כל התכווננות או שינוי,אבל מעדיפים להחסיר מהילד בעוד שאני בטוחה ששתינו מסכימות שהילדים שלנו הם העיקר

זה יותר איך שכתבת, ומה התבטא מבין המילים שלך. ואני מדברת על כל התגובות שלך לאורך השירשור.

ואני שמחה שהגבתי כי זה גרם לך להגיב בצורה רגועה יותר, ולנו להבין מאיפה כל הזעם שלך בעניין...

שמרטפיה מסודרת. חוץ מהעובדה שהתינוקת לא היתה מרוצה את צריכה לחשוב על ההפרעות שהיא גורמת בשיעורים. אני מאד הקפדתי לא להגיע לשום שיעור או הרצאה או הצגה גם לא של ילדי עם תינוקת ואני מצפה שגם האחרות יכבדו אותי ולא יביאו תינוקות.

בס"ד

העלו כאן הרבה דברים חשובים וחכמים,

הרבה עצות טובות,

ורציתי להוסיף נקודה אחת קטנה.

את יכולה ללמוד כאן או במקומות אחרים

אץ מה שיראה לך הכי נכון עבור משפחתך,

אך תזכרי שאת התבונה להחליט מה הכי נכון עבורכן

ה' טמן עמוק בתוכך.

ה' שלח את התינוקת הזאת, לך, כשאת לומדת,

והוא סומך עלייך שמה שתחליטי יהיה הכי נכון עבורכן,

גם עכשיו

וגם לטווח רחוק.

ועוד דבר, אמנם אני שמה לב שזאת נקודה שחוזרת על עצמה כמעט בכל תגובה שלי,

 אך בכל זאת,  אין כמו תפילה לה' שיאיר את ענייך מה רצונו ממך.

נילדה היא מאת ה',

והכשרונות שהתברכת בהם ואת רוצה לממשם בלימודים, (ובעבודה אח"כ)

הם מאת ה'.

 בשניהם יש לך תפקיד פה בעולם.

ואין כמו תפילה לה' שיכוון אותך להבין

 מה האיזון הנכון בשבילך כרגע.

בהצלחה רבה!!

עין אמונה יקרה

אני לא יודעת אם יש בך עוד כוח לקרוא את התגובה הזו,

ואני גם לא יודעת אם מישהי אחרת לא כתבה את אותם הדברים כמוני בדיוק, כי לא הצלחתי לקרוא את כל התגובות.

אבל בכ"ז, רציתי לומר-

אני מקווה שתצליחי בדרך שבחרת לך.

גם לי שבועיים נשמע קצר מדי למנוחה. עם זאת, זו החלטה שלך.

אני אישית החלטתי לקחת חודש חופש , והודעתי על כך למרצים (אצלנו באוני' אין הגדרה לחופשת לידה, אז פשוט הודעתי שלא אגיע בחודש הקרוב).

אחכ הגעתי עם הקטנצ'יק ללימודים, עד גיל 4 חודשים, ויש לציין שלא בלימודים אינטנסיביים.

אני לא אומר שזה היה קל, אבל-

גם לשלוח אותו אחכ למעון לא היה קל (אפילו קשה יותר).

וגם להשאר בבית עם הילד השני, שנולד בהפרש מאוד קרוב, לא היה קל.

וברור לי שהראשון זכה להרבה יותר יחס כתינוק, אפילו עם הלימודים.

אז מה?

לכל אחד יש את התיק שלו. וההחלטות שלנו מורכבות מהרבה דברים.

הייתי מציעה לך אולי-

לקחת כמה שפחות קורסים בסמסטר הזה (בטח כבר עשית את זה)

כמו שאמרו - לא להילחץ, מכלום. את שם, הם יקבלו את זה, נקודה.

אני חושבת שאוניברסיטה ומכללה זה ממש שונה, באוני' תינוקות זה דבר פחות נפוץ ולכן מתקבל בד"כ יותר באהדה ובהבנה.

לזכור מה סדרי העדיפויות שלך (למשל: יש לי ילדה. היא צריכה לאכול עכשו. יש גם שיעור עכשו - אז מה?)

אני מאוד מאוד ממליצה על מנשא - אצל הרבה תינוקות הוא מחולל פלאים ומשכיח מהם כל מיני צרות כמו רעב או גזים.

ותפנקי את עצמך! כמה שיותר. תאכלי טוב.

ולבנות הפורום היקרות (טוב, גם כמה בנים)-

אני חושבת שעין האמונה כתבה כדי לקבל עידוד.

לא נראה לי שהיא כתבה כדי להתייעץ האם ללכת עם תינוק ללימודים, אלא - מה לעשות במצב הנוכחי שבו היא לומדת עם תינוק.

לא נראה לי הוגן לנסות להכתיב לה את הבחירות שלה

בדיוק כמו (ובבקשה תסלחי לי על השימוש בדוגמה ככ אישית) - שמישהי פה כתבה על ההריון שלה,

ולא התייעצה על הדרך שבה היא נכנסה להריון, או שאלה מה דעתכן על הדרך הזו,

אלא ביקשה תמיכה במצב הנוכחי שבו היא נמצאה. וזה מה שהיא קיבלה (מי שקראה בעבר בטח יודעת למה כוונתי).

אני חושבת שגם לעין אמונה מגיעה מלוא התמיכה, וגם אם חולקים על הדרך - אפשר וכדאי להביע את זה בצורה עדינה ,עדינה,עדינה. הרי יש בוודאי ככ הרבה אנשים סביבה שיכולים להעביר עליה ביקורת.

סליחה על האורך...

כן, גם אני הגעתי עם תינוק לאוניברסיטה בהיותו בן 6 חודשים - זה לא סימפטי ולכן סיכמתי עם המרצה להשאיר את הדלת פתוחה ואני הייתי בחוץ עם שמיכה עבה על הרצפה והקשבתי - ואח"כ צילמתי את החומר מחברות וגם לא נרשם לי היעדרות מהשיעור.

היו מרצים פחות או  יותר נחמדים אך היו מרצים שבכלל לא הסכימו והיו קשוחים.

בסך הכללי, באוניברסיטה - אין בעיה להביא תינוק - רק שלא יפריע.

בהצלחה בלימודים - ב"ה אני סיימתי. (עם 5 ילדים).

אמא יקרה-עין האמונה,

כל הכבוד לך על הנחישות ועל הכוחות להשקיע כ"כ מעט זמן לאחר הלידה

ממה שכתבת נראה שאת אדם מאוד מסור ומשקיע אך גם חשוב לך שלא יבוא על חשבון עצמך/משפחתך

אני בטוחה שהתחבטתם והשקעתם הרבה מחשבה לפני שהחלטת לחזור ללימודים בשלב מוקדם זה

אשתף בניסיוני בנושא בקצרה, לא ע"מ להפחיד/להיות חכמה ומטיפה אלא לתת כיוון למחשבה

אני חזרתי ללימודים שבועיים אחרי לידת בכורתי, היא הייתה איתי בכיתה וחשבתי שאצליח ללמוד/לפחות לא לפספס סמסטר אך בפועל אני לא הייתי רגועה בכלל ולדעתי השדר עבר אליה, היא לא הייתה רגועה ואני לא יכלתי להתרכז . כל הסיטואציה מאוד הלחיצה אותי והפכה את הסמסטר לבלתי נסבל. ב"ה על המתנה הענקית שה' זיכני בילדה מתוקה אך במבט לאחור יצאתי מהתקופה הזאת מותשת פשוט מותשת נפשית וגם פיזית!! אני לא אןמרת לך מה לעשות אך אני חושבת שאם אני הייתי במצב זה שוב  היה עוזר לי להחליט בין שתי דברים: לחכות שנה(וזאת לא נראתה לי אז אופציה בכלל (כלכלית, מעשית)אבל היום אני תוהה למה לא...) או להמשיך אבל לשים דבר ראשון את הרוגע הנפשי שלי ולא לקפוץ ולהלחץ מכל ציוץ....כמובן לא ברמה של צרחות בכיתה אבל מדיווח של חברותי הן בכלל לא שמו לה שהיא בכיתה בעוד אני חשבתי שהקולות שלה מפריעים ממש(טוב אנחנו גם יושבות ממש על ידם) 

בקיצור בהצלחה רבה רבה, חזקי ואמצי

נכון לכל אחת להביא ילד כל שנה?!

אבל להביא ילד כל שנה זה פשוט עוול! אני לא מבינה נשים כאלה . אם נשים נקלטו להריון ראשון לקראת סוף זמן הפוריות שלהן אני אבין ,אבל שאני רואה נשים צעירות ככה עם ילדים שנה אחרי שנה אני פשוט מרחמת עליהם ואני מכירה את זה מקרוב מאוד!  זה לא צורה ! חברה שלי מדברת איתי ובוכה יש לה ילדים צפופים היא עובדת ובעלה אברך והיא משתגעת!. אני חושבת שצריך לשבתביחד ולתכנן את המשפחה פשוט כך! יש לי שלושה ילדים מקסימים יחסית גם צפופים אבל לא בהפרשים של שנה ואני ובעלי החלטנו לעשות הפסקה של 4 שנים עכשיו. ללדת ילדים זה סבבה כל הקושי אח"כ הוא בגידול. מצטערת אם הייתי תוקפנית מידי פשוט הנושא הזה בוער לי. ואני מדברת כאילו אני איזו סבתא יכנה.. אני בתחילת שנות העשרים המוקדמות...

מאישה אחת שבוכה לך בטלפון את מסיקה מסקנות?????

אני מכירה אישית הרבה משפחות עם 7-10 ילדים צפופים שהחיים בבית מאושרים!

ההורים והילדים מקבלים כל מה שמגיע להם!!!

והאישה מרגישה מלכה בבית. היא עובדת קשה אבל היא מקבלת גם המון נחת!

לא מבינה איזה עוול את רואה פה, זה קשה! אין מה לומר, אבל השאלה היא איך לוקחים את החיים.

גם ילד אחד זה יכול להיות קשה.

ואמא ל3 ילדים יכולה לומר שהיא קורעת תחת העומס. - גם לה תגידי שהיא עושה עוול שהיא מביאה ילדים לעולם?????????

אני גם גדלתי במשפחה ברוכת ילדים שההבדל בניהם זה שנה-שנתיים.

ואני בין האחרונות ולא זוכרת אמא מסכנה... להפך! אני בטוחה שאם אמא שלי הייתה יכולה היא הייתה מביאה עוד ילדים לעולם!

ועכשיו שכולם נשואים היא רואה רק נחת! ואנחנו מחזירים לה על כל השנים שהיא השקיעה בנו.

סליחה שגם אני קצת הפגזתי.

אבל מקפיץ אותי שאנשים חושבים ככה...

ואנ קצת אסתייג....

זה ברור שיש נשים שאין להם את הכח להביא ילד כל שנה.

הם צריכות לעשות הפסקה או לתכנן וכו....

אבל להכליל????

מקווה שהובנתי.....

אם לזוג יש מספיק כוחות פיזיים ונפשיים למה שלא יביאו ילד??

לך זה נראה הזוי תעבדי על עצמך,

תתמודדי עם זה, תלמדי להעריך את אלה שיכולות מה שאחרות לא יכולות...

למה כ"כ בוער לך? תחשבי עם עצמך? אולי את מרגישה רע שלך אין את הכוחות האלו?

חברה שלך בוכה לך ? זה לא סותר שאת יכולה להעריך אותה ולעודד אותה,

לי בוער הנושא שכ"כ מעודדים ילודה וכששומעים שמישהי ילדה רצוף עושים לה פרצופים..

בוער לי שזה נהיה ברור מאליו שכולם מונעות הריון, מה נסגר????

ואת בטח יודעת שצריך סיבה למנוע הריון לפי דעת תורה כמובן...

לא לאלה שמתאים להן להביא ילד כל שנה

ולא לאלה שלא מתאים להן.

זה שמישהי אומרת שאין לה כוחות או שלה זה לא מתאים לא הופך אותה לאמא פחות טובה ממישהי אחרת- זה הופך אותה לאישה עם מודעות עצמית.

זה שמישהי אומרת שהביא ילד כל שנה זה אידיאל- זה נהדר עבורה אבל חשוב לזכור שזה אידיאלי בשבילה ומבחינתה ואולי לא מבחינת כל השאר.

אני מאלו שהיו רוצות להביא ילד כל שנה , אבל שמחה מאד שיש רופאות ועורכות דין וכולי..

התבטאתי יותר מדי בחריפות ובתקיפות. אני מבקשת סליחה מעין האמונה. 

הייתי יכולה להתנסח בצורה עדינה הרבה יותר.

שנזכה כולנו לקבל החלטות נכונות ומתאימות.

רק טוב, בריאות ושמחה!

את אחרי לידה מותר לך

להתנצל על איך שהשרשור הזה אולי טיפה יצא משליטה. לא התכוונתי להרגיז אף אחת או לעורר כזאת סערה, זה התחיל משאלה פשוטה ותמימה ואני מצטערת אם זה נגע לחלק מהנשים פה בנקודות רגישות.

שרק נזכה ללמוד מזה קצת על איך אנחנו מציגות את העמדות שלנו ומה אנחנו חושבות לפני שאנחנו שופטות...ב"ה שלכולן כאן יש כוונה טובה וברור שאף אחת לא התכוונה חלילה לפגוע ובע"ה, כמו שפטריה אמרה, שנזכה להחליט החלטות נכונות ונזכה לשלמות איתן.

שבת של שלום וגשם לכולנו

שמחה שלא לקחת אישית.. ככה זה בפורומים.

ממש מבאס אותי שבגילי עדיין יש לי חצ'קונים

אני מנסה לשים כל מיני מסכות.

לא ממש עוזר, אבל אני לפחות מרגישה שאני משקיעה בעצמי😅

המון המון שוקולד. חיה על שוקולד בהגזמה..

ולכן מוזר לי שזה יהיה קשור אצלי לשוקולד

כי אז איך יש ימים שאני ממש עם פנים חלקות? 😅

ועוד לקחתי בשנות התיכון ריקוטן, ועדיין היה לי, במיוחד בהריונות.

התחלתי ללכת לפני כשנה לקוסמטיקאית באופן קבוע. והכל השתפר פלאים.

חייבת לומר שהייתי סקפטית, במיוחד שהרגשתי שהיא "דוחפת" לי מוצרים יקרים.

המוצרים אכן יקרים אבל אני משתמשת אדוקה בקביעות וזה ממש שעוזר.

מה שהבנתי זה שלא עוזר לנסות ניסוי וטעיה עם כל המוצרים שיש בשוק. חבל על הכסף. צריך אבחון מדוייק.

עכשיו אני בהריון וטפו טפו בינתיים לא צץ כלום.

שנראלי ממש מאבחנת...

נתת לי רעיון. עכשיו מתלבטת אם יש לי מספיק כסף לזה חחח 🤣

בתקופות עם שיבושים הורמונליים זה ממש החמיר.

וגם כיום סביב הווסת תמיד יש יותר.

מאוד עזרו לי מוצרי פנים איכותיים כמו שכתבה @שיר הרוח 

אצלי ספציפית בעיקר פילינג לעור, איכותי ויקר אבל עושה את העבודה.

יש הרבה פחות פצעים וגם כשיש מתרפאים מהר.

לדעתי שווה להשקיע בזה.

(וגם רקוטן, לקחתי בבחרותי. עזר לי מאוד מאוד מאוד. אומנם חזר אחרי כמה שנים אבל לפחות כמה שנים נהניתי בלי)

תודה על התשובה ❤️ צריכה הרבה אומץ כדי להעז לקנות ולנסות על עיוור...

פעם חשבתי שגם אצלי זה הורמונלי ומתחזק סביב הווסת -

היום אני רואה שזה אכן כך אבל זה גם לגמרי מתחזק פתאום בלי קשר לכלום, גם בשבועיים שאחרי... אז כבר מבולבלת מזה ממש

ממליצה ללכת לאנדוקרינולוג לאבחון (עושים בדיקות דם סביב המחזור)

אפשר לאזן ממש בקלות עם כדורים

ואם את בכל מקרה רוצה למנוע אז פשוט צריך לבדוק מה בדיוק צריך לאזן

מניסיון- רופאי נשים/עור לא ממש מבינים בזה (כשזה הורמונלי)

אני לקחתי רקאוטן בגיל 18 וזה ממש שינה לי את החיים

מגיל 11-18 ניסיתי הכללללללל

לא אכלתי שוקולד, חלבי, מטוגן, סוכר וכו' וזה אכן עזר אבל עדיין היה גרוע ממש

כל המשחות ו אנטיביוטיקות וכו' עד שלקחתי ריקאוטן

לא אומרת לך לקחת אבל לי זה עשה פלאים 

מסוכן מאוד מאוד להיכנס איתו להיריון (בעיות חריפות לעובר)

וכדאי גם לחכות כמה חודשים אחרי סוף הטיפול

אז שיקול משמעותי.

אנטיביוטיקה לזה ניסית? לי לא עזר אבל לחלק עוזר. והרבה פחות מגביל מבחינת פוריות וילודה

וגם לי יש בתקופות הורמונליות כאלו או אחרות..וזה סיוט.

חברה קוסמטיקאית אמרה לי שיש מה לעשות... אבל לא הלכתי לטיפול פנים...

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

ואם לא כך הם חייבים לאשר לכם החזר על קלינאית תקשורת פרטית.

אז בבקשה תפני לנציגת קשרי לקוחות-תפקידה לעזור לך ולזרז תהליכים

ואם זכור לי נכון ואת בלאומית- כדאי להתקשר לטרופמלדור-למרכז התפתחות הילד הראשי,

שם יש את האחראית על הקלינאיות תקשורת, אני לא מצליחה להיזכר בשמה. היא אמורה לאשר את ההחזר על טיפול פרטי או לזרז טיפול בקופה.

ואני לא אחת שאנסה להתחיל להזיז הרים🙈

אתקשר להתפתחות הילד אצלנו ואנסה קצת להיות תקיפה. נראה אם אצליח...

אין לי מילים. רק חיבוק

ותודה לכם!

בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם

מבינה ממש את הפחד ❤️

מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי. 

ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.

אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים

בעז"ה שיחזור בריא ושלם

זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.

חיבוק גדול!

כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.

והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....

חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב. 

מבינה ממש.

זה קשה.

והראש עובד שעות נוספות.

בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).

חיבוק ! נשמע ממש קשוח

בע"ה יחזור בריא ושלם 

אני אומרת תצאי תתאווררי

את הבית תמיד אפשר לסדר

זה טוב לנקות קצת את הראש

והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!

והרבה כח וסבלנות

אשרייך ואשרי יולדתו

מה איתך??

חיבוק.

מכירה מקרוב את הפחדים והתחושה.

כל כך הרבה פעמים משהו פתאום מתפקשש, הפעילות נדחת, הם במקום בלי קליטה יותר זמן משתכננו, נגמרה הסוללה... הפלאפון פתאום שבק חיים.

תעדכני, אנחנו איתך.

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

במצבים כאלה... וגם לא רק כמובן

הפתרון הכי טוב זה להתפלל. ככה בפשטות מהלב, לה'.

לספר לו שכבר אין לך כח

שזה מתיש ושוחק וגומר

ובאלך כבר בעל. אמיתי חי ומוביל.

ומה קורה כבר....

ויאללה שיעשה לכם נס. מה זה בשבילו.

שבעלך יראה את היופי של החיים ויתעורר בו החשק לחיות.

ופשוט תספרי לו כמה זה קשה ונורא וסיוט. ותבכי את החיים.... וגם תבקשי ממנו כל מה שבאלך.

יד ה' לא תקצר.

שיתפתי פה לפני כמה זמן על קושי מאוד גדול שהיה חי עם בעלי ואני הייתי בטוחה שהוא ואני בדיכאון כל אחד מהכיוון שלו. בטוחה! ואני בנאדם כל כך לא דכאוני... אבל לא הפסקתי לבכות. והוא לא הפסיק להיות עצבני ומעצבן... וה' שלח לי באופן הכיייי לא צפוי מישהו שדיבר איצו ונתן לו איזה ספר לקרוא שעשה לו ולי טוב... אז יש עוד עבודה ברור. אבל ה' נתן לי ולו חתיכת חבל הצלה..

יד ה' לא תקצר!

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

לא פירטת מה ההוצאות המטורפות, אבל אצלינו ההוצאה הכי גדולה היא מעון (2 ילדים) אח''כ שכ"ד וחשבונות. יש גם הוצאות רכב (ביטוח+דלק+תיקונים).

אחרי כל אלו אין עוד הרבה הוצאות. קניות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים וזהו בערך... לא קונה בגדים כמעט בכלל, בטח לא ברמה שזה נחשב "הוצאות".

אני עובדת משרה חלקית ובעלי משרה מלאה

קיצור באמת נראה לי השאלה היא על מה ההוצאות המטורפות ואם יש דרך לצמצם בהם... זה עניין מאוד אישי 

בגדול כדאי לחסוך כמה שיותר מוקדם.

בקטן, אם כמה שעות עזרה בניקיון בתשלום בשבוע עוזר לך להיות אמא יותר שפויה ועם נחת לילדים- זה גם שיקול (סתם דוגמה).

אנחנו לא באמת חוסכים כרגע בשוטף כי ההכנסה אפסית (תחילת החיים, נעזרים בהורים).

מה כן?

אקסל הוצאות מפורט לרמת השקל. הכל אצלנו אשראי אז קל.

אחרי כמה חודשים תוכלי לראות על מה אתם מוציאים וכמה. נניח אוכל בחוץ זה מצטבר. רכב זה יקר מאוד וכו.

אני מאמינה שאפילו רק הידיעה של לכמה מצטברות ההוצאות- עוזרת לחסוך.

בנוסף, אני לא חיה מחודש לחודש. הוצאות והכנסות אצלי זה שנתי. לא בנויה ללחץ אם פתאום הוצאה גדולה בלתי צפויה וכו.

מצד שני- לא מסתכלת על הסכום בעו"ש. הוא לא מעיד על האם אני יכולה לקנות עוד שמלה או לא. זה הכל מסתכם לסה"כ.

וכמו שאמרו- הוראת קבע לחסכון זה מעולה! תתחילו אפילו מכמה מאות שקלים בחודש. תתקדמו משם.

הכנסות גדולות בבת אחת- אם עדיין במאזן שנתי חיובי- מכניסים ישר לחיסכון כלשהו (נניח מלגה, מענק מילואים וכו).

יש לנו חסכונות לטווח ארוך, וגם סכום כלשהו בחסכון יותר נזיל למקרה ו. אבל ממש לא חיים בתודעה של- אם הכנסנו x אז אפשר להוציא x. אנחנו נוציא כמה שצריך, ובכללי בחסכנות.

אבל פלוס גדול בעו"ש לא קורא לי לבזבז. אם כבר להעביר לחיסכון (מנגד, אם העו"ש דל אז בהחלט לקצץ)

ההוצאות שלנו מטורפות

אני כרגע לא עובדת מרגישה שצריכה אוויר מהצפיפות של הילדים

אבל בעזרת ה שההוצאה הזאת תרד נצליח לחסוך יותר 

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

בעזרת ה' שתמצאו את הדרך והשליחים הכי טובים, ושיתקדם ויסגור את הפערים.

לי נשמע שגן חנ"מ זאת האופציה שנשמעת הכי טובה לשנה הבאה, הלוואי שתצליחו לקבל זכאות בכל זאת!!!!

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

איכשהו זה הסתדר גם עם המזרן של המיטת יחיד והמזרן של המיטה הזוגית שבסוף זה היה באותו גובה.

המיטת יחיד הייתה "דחוסה" בין הקיר של החדר לבין המיטה הזוגית כך שלא היה צורך במעקה מאף צד. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

עריסה מתחברת לתינוק | מיטה מתחברת ב-4 גדלים | SLEEPBABY

כמובן שיש את כל הפתרונות המאולתרים אבל אם אין לך כבר מיטת תינוק הייתי הולכת על פתרון מובנה כי אז אין לך את הבעיה של רווח של המזרון והחיבור למיטת הורים יותר בטיחותי (לעומת סתם להצמיד).