אני הייתי עומדת איתה מאחור, בידיים או במנשא. וככה מקשיבה לשיעור, סיכומים לא הייתי עושה, אח"כ מצלמת ממשהי אחרת.

תלבישי אותה בשכבות שאת יכולה להוסיף ולהוריד ובנוסף שמכה קטנה.

אם את רגועה היא תהיה גם כן.

יש לי גם ילדת אוניברסיטה והיא עלתה לקבל את התואר ראשון כזה הגיעה בסוף הלימודים.

בד"כ תינוקות הרבה יותר רגועים וישנים טוב במנשא...

את יכולה להניק אותה לפני השיעור, להכניס אותה 10 דקות לפני למנשא ולוודא שהיא נרדמת ואז פשוט לשבת כשהיא במנשא בשיעור, זה לא אמור לגרום לכאבי גב למרות שהיא הרבה זמן עלייך.

בהמשך אולי אפילו תלמדי להניק אותה בתוך המנשא...

יש מספיק בד ואת מכוסה לחלוטין מכל כיוון אפשרי ומי שנמצא לידך בכלל לא יודע שאת מניקה. (זה קרה לי עם המשפחה של בעלי, הקטן היה ממש לא רגוע, הלכתי רגע הצידה הסתדרתי להנקה וחזרתי והוא היה רגוע. אח"כ בעלי שאל מה עשיתי לו בצד ואמרתי ליו שפשוט הסתדרתי להנקה והוא היה בהלם!!! )

זה עניין של מיומנות ולמידה. עם הגדולה שלי לא הצלחתי, רק עכשיו עם הקטן אני מצליחה...

אני ממש לא מצליחה להבין איך אפשר להיות מסוגלת לקום מהמיטה שעוד לא עברו שבועיים.

אשרייך שיש לך כוח רצון גדול ללכת ללמוד.

לטעמי , זה לא שייך.

היא כלכך קטנה, עוד בלי סדר יום.

בטח שאר התינוקות שבכיתה כבר קצת יותר גדולים , לפחות חודשיים ולא שבועיים. ולכן זה יותר קל.

הציעו לך כאן להתשמש במנשא, וזה חכם אבל לדעתי זה שלב מוקדם מידי לעמוד כך בסוף הכיתה כדי שיהיה שקט יום שלם, ילך לך הגב והריצפת האגן מהר מידי, ואח"כ זה יהיה רק עצוב.

בבקשה עשי עם עצמך חסד( זה ממש חסד לך לילדה ולבעלך) ותנוחי עוד לפחות חודש.

וגם זה עוד מוקדם, אבל יותר נסבל...

ממש בהצלחה!!

ובעז"ה עדי שלכם תגדל מהר ותהיה מקסימה ונוחה מאד.

אבל אל תעשי שטויות שאח"כ תצטערי... הגוף עדיין מאוד חלש מהלידה.גם שזה לא נראה לך ואת מרגישה טוב,זה מגיע יותר מאוחר.ואם את רוצה להיות נקייה כמה שיותר מהר אל תעשי את זה. אבל אם את ממש לחוצה על זה,באמת מנשא מבד זה הרעיון הכי טוב(תינוקות מאוד אוהבים את זה תיפי שלי בת 3 חודשים מתכרבלת בו כמו גור)את יכולה להניק לפני השיעור ואז לשים אותה במנשא והיא יכולה לישון בשקט.לגבי הלבוש את יכולה להלביש לה בייבי גרו של חורף.את יודעת ,בגד שלםמפוטר או פליז ולשים לה כובע של חורף ושמיכה.

פחות משבועיים לאחר לידה! ועד לידה ראשנה! את תותחית!

אבל לטעמי זה עוול לגוף שלך! את חייבת בשלב הזה לנוח כמה שיותר...

אולי תבקשי שיקליטו לך את השיעורים? (או אפילו יעבירו לך בסקייפ?.. ב'לייב'...)

ואת נוחי! נוחי! נוחי!

כשהיא תגדל טיפה זה יהיה הרבה יותר אפשרי לשתיכן!

מזל טוב גדול!!

לבקשתי, את השיעורים היותר קריטיים באותו סמסטר, וזה היה מצוין! כדאי לנסות, לדעתי...

אמנם זה לוקח בבית הרבה זמן להאזין לזה, זמן אמתמה שנקרא, אבל כמובן - אין להשוות למאמץ להגיע לקורס!! ועוד לא דיברנו על הנסיעות! ועל האפשרות הנפלאה פשוט לעצור את ההאזנה אם היא בוכה, ולהמשיך אח"כ....

וגם - היה בזה משהו משעשע, לנחש למה עצר המרצה, במי גער, מי שאלה מה, ולמה כולם צוחקים פתאום

אגב, גם לי לא היתה אפשרות לעצור את הלימודים לשנה או משהו...

אז אני מאחלת לך מכל הלב למצוא פתרונות יעילים ועם זאת שפויים ושומרי כוחות.

הצליחי מאד יקרה!

תואר אפשר תמיד לעשות . אני התחלתי בגיל 34 וסיימתי בגיל 37. ועוד דבר , "אולי  היא תבכה " ואם היא תבכה...אז מה ? אז מה אם היא תבכה? בואי נלך כמה צעדים רחוק יותר. היא תקיא בשפריץ על המרצה ותעשה משהו ריחני , שיריחו בכל הכיתה . אז מה ? אז היא תזכיר לאקדמיה שכולנו בני אדם. ולך היא תיתן קורס מזורז ושמו "ביטחון עצמי - רכישתו , הלכה למעשה בעת גידול התינוק" (קורס 0014  (היא בת 14 יום ) ,5 נקודות קרדיט לתואר אמא )

אבל ברצינות , קחי את הזמן לנוח , וגם לה מגיע קצת רוגע . רק לפני שבועיים הגיחה - היא עוד צריכה להסתגל לכל כך הרבה דברים בתוך הבית, ובחיים.

שבועיים אחרי לידה, זה עוד לא הזמן בשבילך בכללללל להסתובב.

"משכב לידה" נקרא כך, מכיוון שאת אמורה לבלות את 6 השבועות הללו בשכיבה!

כשאת שוכבת, רצפת האגן יכולה להאסף בחזרה, אחרי שהתרחבה משך 9 חודשים ולידה אחת, תחת משקל הרחם בגדל. תפקידה של רצפת האגן לשמור את הרחם, את החלחולת (רקטום) ואת שלפוחית השתן בתוך הבטן. הבעיה היא שכשרצפת האגן חלשה את לא מרגישה כלום! את מרגישה בדיוק אותו הדבר, אלא שלאחר זמן את עלולה לראות בחוץ דברים שאמורים להישאר בפנים: בריחת שתן, בריחת צואה (או גזים) ללא שליטה, ולעתים גם צניחת רחם, חלילה. לעמוד או להסתובב שבועיים אחרי לידה, ועוד עם תינוקת על הידיים, זה רעיון מאוד לא טוב.

כמה חכמה הקטנטונת שלך, שמנסה לצעוק לך כדי שתשמעי ותביני: "זה לא מתאים! לא לי ולא לך!!!". חפשי פתרונות יצירתיים שיאפשרו לך ולקטנטונת שבועות נוספים של מנוחה.

מצטרפת לזקנת השבט - זכינו להנות מחכמתה! לא יקרה כלום אם תקחי לך סמסטר או אפילו שנה (או כמה שנים) של מנוחה! בעלי היקר עשה הסבה מקצועית ויצא ללימודים שניים בגיל 34. ב"ה הוא רואה ברכה גדולה בעמלו, וצולח את לימודיו בקלילות, למרות שארבעה-חמישה-שישה ילדים לא ממש מכבדים את הזמן שלו (הם כל הזמן מתרבים)

"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת" (קהלת פרק ג')

מאחלת שתמצאו את האיזון הנכון.

היא צריכה ללכת ללימודים שבועיים אחרי לידה - ולא משנה מה הסיבה, זו החלטה שלה ושל בעלה והיא מבקשת תמיכה בהחלטה שלה ולא שתגידו לה שההחלטה שלה לא נכונה.

יש כאלה שהן לא רק עקרות בית במשרה מלאה, אלא מבקשות לשלב עוד דברים ורוצות תמיכה.

אולי היא יוצאת ללימודים כי התחתנה צעירה ורוצה לפרנס כדי שבעלה ישב וילמד תורה?? אולי זו המסירות נפש שלה ללימוד תורה? לא לכולן מתאים לחיות בצימצום רב כי האמא לא עובדת,אז אולי ההחלטה שלה לעשות תואר, נובעת משיקולים חיוביים (בניגוד להרבה עקרות בית בלבד בפורום זה)

אתן ממש לא מעודדות אותה ולא תומכות - דבר שלא אופייני בפורום זה.

מי שלא יודעת מה להגיב בתמיכה אז שפשוט לא תגיב! חבל להרוס לה את החיים יותר כי הבנות בפורום אמרו לה שהיא טועה בהחלטות שלה.

עין האמונה- ההיא חזקה שני ילדים גידלתי בלימודים אצל האחד במשרה מלאה ואצל השניה יומיים בשבוע, את הגדול אפילו לא יכולתי לקחת ללימודים כך שהתחלתי לשאוב מגיל שבועיים, ותאמיני לי אני לא מצטערת ויש לי ב"ה ילדים מתוקים, חכמים, בריאים שמחים שהיום יודעים גם להגיד בהצלחה לפני מבחנים ומזל טוב כשמצליחים.

אל תתיאשי! את תלמדי איך ללמוד עם הקטנה והיא תלמד איך להסתדר בכיתה ובתנאים שיש לה.

ולהגיד , שאם התינוקת תבכה בזמן שיעור - לא נורא . מה קרה? ובכלל תינוקות מחברים אותנו למציאות הפשוטה , ולצרכים הפשוטים , וזה שיעור בפני עצמו. כל אחת תעשה מה שטוב לה , אבל כאמור המלצתי החמה היא לנוח. וזו המלצה , ולא חוק "ככה צריך".

ובעניין זה , אני לצערי , מיד אחרי הלידה נאלצתי להיות בפעילות מאומצת- לא מבחירה ולא עבודה. כי הייתי צריכה להסחב עם הקטנה לבתי חולים , וגם כי יש לי הורה סיעודי  , אבל זה הספיק כדי לפגוע ברצפת האגן שלי ובפרקים עד עצם היום הזה.

אז עין אמונה , זה טוב ללמוד , אבל מומלץ בחום לקחת אתנחתא.

אחרי לידה ראשונה חזרתי לעבודה מעשית 4  שבועות אחרי לידה, היה מאוד קשה, אבל אפשרי, אבל ההנקה הלכה "פייפל" כי לא הצלחתי לשאוב.

אחרי לידה שניה חזרתי ללימודים, ב"ה רק פעמיים בשבוע, גם4 שבועות אחרי הלידה, והמתוק היה איתי, והיסתדרנו מצויין, אבל זה מאוד תלוי באופי הילד, היו עוד בנות בכיתה עם תינוקות וחלק פרשו כי לא הלך, שלי ב"ה היה מאוד רגוע, אבל אף פעם לא סיכמתי. ישבתי בסוף הכיתה ליד הדלת וכשהוא בכה הנקתי אותו והיה שקט.

אבל המון המון בהצלחה!!!!!

ותתעודדי, זה בסוף יעבור ואולי עד הלידה הבאה (או אולי  זאת שאחריה) תיהייה לך בע"ה חופשת לידה נורמלית!

אני רק יכולה לומר לך שאני ממש מעריכה נשים עם ילדים שלומדות!!!!

ראיתי את חברה שלי ששבועיים אחרי לידה באה למבחנים, בלי כוחות בכלל, והערצתי אותה על זה!!!!!!!!!!!

אני נגד מה שנקרה "אני נשואה עם ילדים אז אני לא יכולה ללמוד" כמו שמישהי אמרה לי...

מה שכן- זה קשה ואפילו מאוד... (שוב לא מניסיון אלא מהסתכלות סביב..)

אבל נראה לי שאם אין לך משהו דחוף כמו מבחן וכו'.. אז כדאי שתנוחי באמת עוד קצת... ואז תחזרי בעז"ה

בכל אופן המון בהצלחה!!! ומזל טוב גדול!!!!

זה שהיא הורסת לילד שלה את כל סדר היום? זה שהלימודים באים על חשבונו?

לא אוהבת מי שאומרת: "אני נשואה עם ילדים אני לא יכולה ללמוד"? אולי אם הניסוח יהיה כך: הילדים שלי לא באים על חשבון הלימודים- זה ישמע אחרת

אני בעד בחתונה בגיל צעיר והלוואי שהייתי זוכה גם ללמוד עם ילדים.. כרגע כבר שנה ג'....

אבל זה לא סותר בעייני!!!! וחס וחלילה לא להביא ילדים בגלל לימודים... בעייני זה לא רחוק מרצח......

רצח???? 

כשאישה בוחרת להביא ילד לעולם היא צריכה להביא בחשבון לא רק את ההיריון והלידה אלא בעיקר את המשימה לגדל אותו. זאת אחריות שלה מהרגע שהיא נהיית אמא וטובת התינוק צריכה לעמוד לנגד עיניה. איך אפשר לשדר 'עסקים כרגיל': בו זמנית ללמוד לימודים אקדמיים, להשתקם אחרי לידה ולהתחיל לגדל תינוק פצפון?

זאת נשמה חדשה שעוד לא הסתגלה לעולם, צריך לתת לה את הזמן שלה בנחת. אי אפשר לעשות הכול בבת אחת. תפסת מרובה לא תפסת.

לי זה נראה מוגזם להתחיל ללמוד בשלב הזה. הייתה תקופה שהייתי מביאה אתי תינוק ללימודים, אבל לא שבוע וחצי אחרי לידה. הרבה פעמים לאישה נדמה שיש לה כוח אבל זאת אשליה. היא חייבת לתת לגוף שלה מנוחה. אני חושבת שאחר כך עלולים להצטער על בחירה כזאת.

בהצלחה רבה!

בגלל שהן לא רוצות ללמוד עם ילדים הן לא מתחתנות, ואז גם בגיל 25 עדין מחפשות וגם בגיל 30 עם תואר שני וקריריה?

אז מה עדיף?

שישנו את סדרי העדיפויות שלהן ויבינו שאם לימודים וחתונה עומדים זה מול זה אין מה להתבלבל וברור שחתונה עדיפה!

אני עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי. מניעת היריון אינה קרובה לרצח. אמנם ייתכן מאוד שהיא לא על פי ההלכה, אבל מכאן ועד רצח הדרך קצת ארוכה.

ולעניין סדר העדיפויות: גם אני חושבת שהקמת בית חשובה יותר מלימודים. עם זאת, זו אינה בחירה חד-פעמית שמסתיימת בחתונה. אם מישהי הגיעה למסקנה שהיא מתחתנת בתקופת הלימודים, עליה להביא בחשבון שבע"ה יגיעו גם ילדים. כמו שחתונה והקמת בית קודמים ללימודים, גם גידול ילדים, הרי זה ההמשך של הקמת הבית. אז אם מחליטים להקים בית בתקופת הלימודים, צריך להתמיד בבחירה הזאת, לא לסגת ממנה כשבאים ילדים ולא ללמוד על חשבונם. ילדים זה לא בכל מחיר. אין שום הצדקה שהם ישלמו מחיר גבוה כל כך בגלל לימודים של אמא.

סליחה אם אני קיצונית, אבל זו דעתי.

אינני מבין את כל הדיון מי אמר שמשהו בא על חשבון משהו אחר ?

אנחנו התחתנו אני הייתי בחור ישיבה ואשתי סטודנטית והיום יש לנו גם בלי ע"ה 6 ילדים וגם תואר שני , זאת אומרת שאפשר לעשות הכל ואין דבר בא על חשבון השני.

לגבי מניעת הריון אומנם מניעה אינה רצח אבל ללא סיבה טובה יש בעיה הלכתית. סיבה טובה הינה גם הרגשה של הזוג שאין כוח לאישה לעוד הריון / ילד. סיבה כלכלית אינה סיבה טובה ! [הקב"ה שולח את הפרנסה יחד עם הילד מנסיון.]

ומאיך שזה השפיע על הנפשות הפועלות,אז אתה צודק,זה באמת לא משפיע כי מבחן התוצאה ניצח:השגתם גם תואר וגם ילדים.אבל אם מסתכלים בראיה כוללת ומבינים שאין דבר כזה שאמא תשב עד שעות לא שעות ותלמד למבחן,או שתגיש עבודה ותשקיע עליה מבוקר עד ערב,או שתלמד לילות שלמים לפרזנטציות,או שתסע מבוקר עד אחרה"צ-ערב ללימודים ולטעון שזה לא משפיע על הילד!

מסכימה עם פטריה:אני לא מבינה למה אנשים לומדים על חשבון הילדים שלהם.מי יותר חשוב לכם?הם הוא הלימודים?ואים דבר כזה שלימודים לא גורמים עוול לילדים.הם גורמים ועוד איך!

אני חושבת שהבחירה להיות סטודנטית ולהיות אמא זו בחירה של יכולת וכוחות.

זה לא כזה ביג דיל ללמוד ולהיות אמא.

אז במקום ללמוד למבחן בשעה 2 בצהריי לומדים למבחן כשהעוללים ישנים.

מגישים עבודות במועד ב'

וכן, הילד יבלה מעט כמה ימים לחוצים אצל סבתא או אצל מטפלת עד שהלחץ של אמא ירד.

ואם היא הייתה הולכת ללדת, אז יומיים- שלושה אצל מטפלת כן מקובלים??

יש כאן בפורום איזו היסטריה שילדים זה עד המוות.

ברור לי שגם הילדים צריכים שאמא תתן קצת מרחב מחיה לפעמים.

מה זה משנה אם התינוק נמצא אצל מטפלת חצי יום כי אמא עובדת או כי אמא סטודנטית?

מבחינתי זה אותו הדבר בדיוק!!

וכן, גם אני סטודנטית כבר 5 שנים ומגדלת שתי צוציקיות מאושרות.

אם היית מאמינה שדבריי "נסחפו" לא היית מגיבה ככה,אלא מתעלמת.אבל כנראה שיש פה איזשהו שביב אמת.

סלחי לי, אין שום השוואה בין סבתא,מטפלת או דודה לבין אמא.וזה ברור מאליו.מאז ומתמיד זה היה כך.וכך ישאר!אם אמא לא בנמצא והלכה ללדת זה אחרת לחלוטין,כי פה אין לך ברירה.אל נא תשווי בין שני דברים לא קשורים אחד לשני.וצודקת,אין הבדל בין לימודים לעבודה,בשניהם הילדים קודמים!

דוגמא קצרה:מחקר שהתפרסם עד לא מזמן גילה שרמת הכאב אצל פגים,בזמן מתן חיסון,יורדת כאשר הם בידיים של אמם.ולא ידם של אביהם,או זר אחריו(קל וחומר)הקלו על הכאב.והזריקה היא אותה זריקה ובכל זאת משהו אצל אמא עשה את ההבדל.וזו דוגמא קטנה מיני רבות

רק איזנתי את ההתקפה שקבלה היולדת היקרה שלנו.

הלימודים כרגע הם מצב נתון, ב"ה שמי שזכתה להינשא במהלך הלימודים אינה יכולה למנוע הבאת ילדים לעולם בפאן ההלכתי.

אז ב"ה שיש ילד בזמן הלימודים ואין שום סיבה בעולם טובה ככל שתהיה להפסיק את הלימודים באמצע.

אז העולל הקטן יצטרך לבלות קצת עם סבתא או עם אמא במהלך הלימודים.

לא קל אך גם אין כל כך אופציות אחרות.

וברצינות, מה את עושה כשאת צריכה לצאת לרופא/ צימר עם בעל/ סידורים ואירוגנים?

האם גם אז את מחשבת את ההשלכות של חסרונך לילדייך?

ילד צריך את אמא, האמיני לי שאני  מאמינה בזה בכל ליבי,

אך ילד גם צריך מרחב, יכולת התמודדות גם עם בעולם מסביבו, עם מצבים חדשים והתמודדויות.

אמא שמגוננת על הילד שלה ברמה שאינה מניחה לו, לא בהכרח הופכת את חייו למנוחה על מצע של משי.

אבל שוב, אלה שיקולים של כל אחת, אני בכל מקרה לגמרי בעד המשך החיים על אף ולמרות התינוק החדש.

החום והאהבה אליו לא משתנים אם אמא איתו 24 שעות או 18 שעות..

יש ילדים שגדלים בג'ונגל עם אמא שמשתרכת אחרי השבט. יש ילדים שגדלים באיגלו , יש ילדים שאמא שלהם רופאה , ויש ילדים שאמא שלהם סטודנטית.

זה שילוב של כוחות ונסיבות . אם אישה מרגישה שיש לה כוחות להיות סטודנטית ויש לה נסיבות שמאפשרות את זה - וזאת שאלת המפתח. למשל מטפלת טובה , או אפילו מעון טוב , זה נסיבות מאפשרות. לפעמים מעון יכול להיות יותר טוב מאמא מתוסכלת ועצבנית.

ואת זאת אני אומרת בתור מי שבחרה להיות בבית . עשיתי חישוב , של הכוחות שלי והאפשרויות שלי , ומה שעדיף לי כרגע זה להיות בבית.

הלימודים חשובים לעין אמונה ולכן טוב שהיא לומדת.רק צריך שהקטנה והיא יהיו בריאות ורגועות .

אבל יש עניין לבחון את הדברים ולחשוב קמעא:הלימודים ממשיכים כרגיל,אבל הילדים נדחקים אחורה.את העבודה מגישים בזמן,אבל לא נורא אם הילד ישאר אצל המטפלת מבוקר עד ערב.סדרי העדיפויות התעוותו לגמרי.מדוע שלא יצמצמו בתוכנית הלימודים-העבודה,ובילדהן יטפלו במשרה מלאה? גם מי שרוצה ללמוד,לעבוד ולא להשאר בבית,חייבת להבין שיש לה יותר מהכל מחויבות לילדיה,והם בסדרי העדיפויות הראשונים.ולא הלימודים.

הבחירה לצמצם כוחות דווקא מהילדים פשוט מכאיבה....

בצורה שאינה מניחה לו".ובמקרים שהצגת הם מקרים יוצאים מהכלל,ולא משתווים כלל וכלל לאמא שלומדת ב"מסלול מלא".אי אפשר להתחמק מכך שהדברים באים על חשבון הילדים,.נכון,יש נשים שצריכות ללמוד ורוצות בכך,אז הן לומדות במסלול מלא,אבל את גידול הילדים הם מצמצמות לשליש משרה.מדוע?זה עניין של סדרי עדיפויות.אומנם זה לא חייב לבוא על חשבון הלימודים,אבל גם לא על חשבון הילדים

עם הילדים- אשרייך יקרה!

זה אידיאל מבורך ורצוי (חבל שהוא לא הרבה מצוי).

אני כאמא ששמה את ילדיה מול עיניה החלטתי שללמוד בעבורי יהיה הטוב ביותר למעני, למען בנותי ולמען הפרנסה בעתיד.

אז במקום לסיים את הלימודים במהירות פרסתי אותם על חמש שנים.

ככה גם אני לומדת בנחת וגם בנותי זוכות לאמא בבית.

גם אני כמוך חשבתי שלהישאר בבית עם הבת שלי בזמנו כשהייתה יחידה זה הדבר בשבילה.

אבל אחרי חצי שנה איתה לבד הרגשתי שאני מטפסת על הקירות, פשוט לא היה לי טוב עם הבדידות בין 4 קירות.

יצאתי לעבוד 4 שעות ביום והייתי אמא אחרת!

אז לשם שינוי הבת שלי גילתה פנים חדשות של מטפלת, ולא נראה לי שיש לה משקעים מזה.

כפי שהגבתי לזקנת השבט.אכן האידיאל הוא להיות תמיד עם הילדים.

אבל לא לכולן זה מתאים,

אז גם למי שזה לא מתאים והיא כן רוצה לעבוד או ללמוד,אז עליה לצמצם מתוכנית הלימודים\העבודה מגרסתה המלאה,ולא להחסיר מילדיה.מגוחך בעיני שאת הילד מטרטרים מבוקר עד ערב,משאירים אצל מטפלת אחת ופעם אצל אחרת עד שעות מאוחרות,אבל את עבודת הגמר מגישים בזמן.

הילדים הם החשובים ביותר,וזה בוודאי מוסכם על כולנו.לכןאם כבר מחליטים לללמוד או לעבוד כשישי ילדים,אז צריך לצמצם מהלימודים(כפי שאת עשית לדוגמא)ולא מילדנו.

"עליה לצמצם" יצאה בת קול מהשמיים

ובהחלט לא ראוי מצד מי שאחראית על הפורום.

לפי גישתך אין מציאות של "לא טוב" או משהו שדורש תיקון?

ולמה לפי גישתך אפשר שיטענו צד אחד של המתרס אבל הצד השני נחשב מגוחך?אם אי אפשר להחליט מה טוב לשני,למה את לועגת לתגובתי?אולי תמצאי בה מן האמת.

ושוב,אני לא מחליטה לאף אחד מה טוב לו.אני רק מאירה את עינינו לנקודה שהילדים שלנו נדחקים הצידה ומה איתם??נישואים וילדים לא אמורים לעכב אותנו בשום דבר(כך אומרות מרבית המגיבות)אבל מה כן אנו עושות עבורן אם כך??וזו נקודה שרציתי שיתיחסו אליה

למה את מסתתרת מאחורי אנונימי?

את מפחדת שידעו מי את?

לא נראה שיש כאן דברים אישיים, שאת לא רוצה שיתפרסמו, אז למה לא לומר אותם בגלוי?

ולגבי דעתי בעניין - עוד אמצא זמן לכותבה..

אנונימיות כאן את אותה השאלה?זה לא מתאים ולא רלוונטי..

להיות צמודה לילדים זה אידיאל- אבל כשצריך לצאת לסידורים אפילו את יודעת מה בדיקות הריון בשביל ילד נוסף=הרי זה ברכה ואידיאל. את לא משאירה את הילדים אצל מטפלת/ביביסיטיר/סבתא? ובד"כ אצל נשים כאלה ההריון הנוסף מגיע כשהתינוק עדין תינוק ואפילו לפעמים עדין יונק.

אז מותר להשאיר את הילד לבד, אבל ללימודים / עבודה ומסגרת קבועה ומסודרת אסור?

ולגן את שולחת? ומה עם בי"ס למה לא כולן פה מלמדות את הילדים בבית? 

פרופורציות בחיים בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!

זה בכלל לא מה שאמרתי.

א.במקרה שהצגת אין ברירה. ב.אפשר לשים את הילד אצל סבתא וזה לא נורא לפעמים,וכך גם כתבתי.אני לא בעד החזקה אובססיבית אני מדברת על עקרון:

יצאתי כנגד זה שהילדים הופכים לקורבנות והלימודים\עבודה מתנהלים כרגיל.האם זה נראה לך הגיוני?אין לי בעיה כנגד מי שרוצה ללמוד או לעבוד,כבר אמרתי זאת.

ובמקביל אשמח אם תמצאי לי מענה לשאלה:למה מותר להגיד שילדים לא יבואו על חשבון הלימודים או העבודה ושהנישואים לא אמורים לעכב אותנו בשום תחום אבל מנגד להגיד שעבודה או לימודים לא אמורים לבוא על חשבון הילדים שלנו לפחות לא ב"גרסה מלאה" זה לא בסדר?

כמעט לכל אמא. אני לא יודעת מאיפה את מביאה את ההנחה שלך, אבל לדעתי ההנחה הבסיסית של כל אמא היא שהילדים הם קודמים לכל. זה חלק מהעסקת חבילה של האמהות. פשוט ההסתכלות וההגדרה של מה נקרא "על חשבון" הילדים משתנה ממקרה למקרה ומשנה לשנה. זה הכל.

שמנה לב לכל מהלך הדיון מתחילה ועד הסוף.

יש הרבה צדק בדבריה של אנונימית, אך זה נובע מתוך אידיאלים מקודשים.

לכל אחת יש מטרה שחשובה לה ביותר, האחת זה לסיים א הלימודים בגיל 21

האחרת זה לרבוץ כל היום עם הילדים

השלישית קריירה וכו'.

מה שאנונימית מסבירה זה שאין סיבה ללמוד כל השבוע מבוקר עד הערב ולהשאיר את הילדים אצל המטפלת למען הלימודים בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים".

אבל המצב הזה תלוי בנתונים של כל אחת ואחת.

הלוואי וכולנו היינו מסוגלות לשבת עם הילדים 24 שעות

זה מבורך וזה מתבקש.

אבל לצערי עם התדרדרות הדורות רבות מאיתנו לא מסוגולות לשבת בבית כל היום עם הילידם ויוצאות לעבוד או ללמוד.

לדעתי, שתי הדרכים טובות ויפות

ואין עוטד על מה לדון, רק לזכור לכבד כל אחת את הדיעה של השניה.

בשורות טובות יקירותי!

אכן העברת את מה שרציתי להעביר.יתכן שמי שקראה תגובה אחת שלי לא הבינה את הרעיון הכללי אותו ניסיתי להעביר.לא התכוונתי לתקוף,לא בטון ולא בתוכן,ואיני רואה לכך תימוכין...אך מי שבכל-זאת חשה בכך אני מתנצלת.בשורות טובות ובהצלחה!

לא אמא ממורמרת שיושבת בבית וכל שאיפותיה נעלמות בגלל היותה אמא.

ויהיו שיגידו שהשאיפה הגדולה היא להיות אמא, אין עוררין על כך בכלל.

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה. זה כן דורש מהאמא יותר חוזק, זה כן דורש ממנה לדאוג שכל דקה פנויה תוענק לילד. אבל זה ממש לא דורש ממנה לבטל את עצמה.

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא.

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'.

לא מעט הורים מוותרים על חינוך טוב בגלל שכר גבוה. אני עומלת עכשיו כדי שזה לא יקרה.

חמתי השלימה לתואר עם 5 ילדים קטנים בבית, היה לכולם קשה

אבל היום הרמת חיים שלהם גבוהה מאוד, היכולת שלהם לעזור ולתת לכל ילד את המענה שהוא צריך, את הישיבות שהוא חפץ בהן, מפצה על התקופה המזערית הזאת שאמא לא היתה בבית.

ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות.

אז יופי לאמא שלהם היה אידיאל להישאר בבית ואחרי 4 5 ילדים היא לא מצליחה לדאוג לדברים הבסיסים שלהם.

(ואמא לא צריכה לשאוף לדאוג רק לצרכים הבסיסים של ילדיה אלא להרבה יותר)

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה"-  האם טענתי שאישה לא צריכה לעשות דברים שיעשו לה טוב?אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו כל דבר,אבל מדברייך לא ברור בכלל מה כן נעשה עבורם??

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'."-

סלחי לי.פשוט המצאה.מכירה המון משפחות בהם האמא לא קרייריסטית גדולה והם מסתדרים מצוין,ללא מחסור של הילדים בשום תחום.אז אם כך איך זה נעשה לטובת ילדיך?ומה הקשר לזה שתאפשרי לבעלך ללמוד תורה?האם תורה תלוית פרנסה?גם אם הוא יצטרך להיות המפרנס היחיד(וזה אפשרי וקיים)עדיין הוא מחויב בלימוד התורה

"ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות"-

הוצאת שםרע על ציבור שלם הוא לא דבר ראוי וחבל.ואולי ציפיותך גבוהות יחסית לסטנדרטים הנחוצים לילדך ולכן את כל כך מתעקשת להיות אשת קריירה ולהתקדם איטלקטואלית.כי הנתונים שאת מעלה לא עולים בקנה אחד עם המציאות.

בדגש הראשון- הילד יקבל כל יום אמא שמחה ומאושרת. אמא שמתפקדת טוב יותר שטוב לה.

וכל זה יוקרן אליו, וזה הדבר הראשון והכי חשוב שהוא יקבל.

בדגש השני-

א.פרנסה בכבוד.

ב.צרכים שלו.

ג.חינוך טוב ויקר.

ד.בית של תורה.

יש כאן משהו שהוא לא בשבילו? 

כשמישהי כאן כותבת שהיא חוזרת ללמוד, אף אחת לא חשדה שזה רפואה בטכניון.

אנחנו לא דוגלות בקריירה גדולה ובטח לא על חשבון ילדים, יש הבדל בין תואר אקדמי שיאפשר הכנסה מכובדת וסבירה, רוגע נפשי ולא לחץ מעבודה, מעתיד, מפנסיה וכו'.

בין אם זה להיות מורה או אחות, ואעפ"י שזה לא קריירה גדולה שכן יכולה להשתלב נפלא עם הבית ולא לעלות על חשבון הילדים, את השנים הראשונות של התואר זה דורש.

את כל הדברים הללו את לא תשיגי כסייעת בגן או מזכירה בישוב.

בקשר ללימוד תורה, ודאי שתורה תלוית פרנסה, אם לא יהיה לילדיי מה לאכול בעלי לא ישב ללמוד תורה כל היום. ואם האישה תעזור בפרנסת הבית, הוא יוכל לשבת וללמוד בנחת יותר.

בדגש השלישי- 

זה לא שם רע, לא דובר כאן על כל הציבור הדת"ל, אבל דווקא כשאני גרה בלב הציבור הזה,

יותר נכון בלב הציבור הזה שרוב האבות לומדים תורה. 

רואים מי מגיע מבית של אמא מלומדת שמקלה בפרנסת הבית ומי לא.

וילד שמתלבש באופן ראוי זה לא דרישה גבוהה שלי זה דרישה של התורה.

אני לא מבינה מאיפה כל הזעם שאת שופכת פה... רוגע פנימי אצל האמא זה דבר הרבה הרבה יותר משפיע על הילדים מאשר שעות השהיה שלה איתם. עוד תכונה טובה שהילדים לומדים אותה ישירות מההורים שלי שההורים יעשו כלום חוץ מלהיות עצמם - זה המבט על העולם. האם הוא יהיה מבט של עין טובה או של עין רעה. אז אם חינוך הילדים שלך כל כך חשוב לך אני מציעה לך להתחיל לחשוב איך את משכללת ומעצימה אצלך פנימה את הרוגע ואת העין הטובה. ואולי כדאי גם את דרכי הביטוי שלך והכבוד לאחרים.

באמת שמה שבונה ילדים בריאים ושלמים זה הורים בריאים ושלמים. אני מכירה משפחה שהאמא היתה בבית במשך כל שנות הילדות של הילדים שלה, וגידלה אותם בחום. אבל האישיות שלה לא היתה בריאה - והיום הילדים שלה לא מעריכים ולא מכבדים אותה, וגם קיבלו חלק מהתכונות הלא ביראות שלה... את תראי במהלך החיים שלך שהתקופה של התינוקות היא כל כך קצרה ומהירה, ושהתקופות הבאות באמת מאוד משמעותיות אז אם אמא לומדת כמה שנים עכשיו כדי להיות אמא טובה יותר בעתיד - תאמיני לי, אשרי הילדים שלה.

ותאמיני לי שכל האמהות שלומדות באמת דואגות ואוהבות ומעניקות כמה שהן יכולות בזמן שהן עם הילדים שלהן. הן לא מפלצות כמו שאת מתארת כאן... ואגב, גם הסבתןת והמטפלות הן ממש לא מפלצות. יש ילדים שמאוד נהנים במעון או אצל הסבתא. אז נכון שזה לא תחליף מושלם לאמא, אבל זה גם לא בית כלא עם תנאים מחפירים כמו שמשתמע מהנימה של דבריך...

נראה לי שהדיון הזה נסחף קצת למחוזות לא קשורים.

קודם כל, אדבר מנסיוני...

אני לומדת (כרגע בסטאז' ב"ה) במכללה להוראה ובתחילת שנה ג' ילדתי את בתי בכורתי.

ללא ברירה כעבור חודש היה עליי לחזור ללימודים.

בהתחלה ניסתי לקחת אותה איתי למכללה אבל זה היה פשוט סיוט בשבילי! הלחץ הנפשי שתיארה הכותבת כ"כ אמיתי - את מפחדת שהתינוק יבכה, את מחשבת כל רגע מתי הוא יקום ויצטרך לינוק, את נסחבת עם העגלה מקומה לקומה ואת בטח לא לומדת... לי זה לא התאים. לעומת זאת, יש מעט בנות שעשו את זה וגם אם לא היה להן קל היה להם סביר בהחלט... כך שזה ממש משתנה מבת לבת.

הבת שלי נדדה בין מטפלות (לצערי לא מצאתי מטפלת קבועה) ובהתחלה זה היה לי מאוד קשה לדעת שהיא לא איתי ואף חשבתי לעזוב את הלימודים אבל לאחר מחשבה עמוקה החלטתי לחרוק שיניים ולהמשיך כי ידעתי שאם אפסיק עכשיו בטח לא אחזור אף פעם...

מה שכן אני חייבת לציין שלמדתי רק 3 ימים בשבוע בסמסטר א' ו4 ימים בסמסטר ב', שזה יחסית לא כ"כ נורא...

היו לי ימים שלמים עם הבת שלי ככה שהרגשתי שכן אני מגדלת אותה ולא המטפלת...

לסיכום החלק הזה, מאוד קשה להיות עם תינוק במכללה/ אוניברסיטה. לדעתי, זו צריכה להיות אופציה אחרונה אך עם זאת מי שמסתדרת עם זה- אין בזה שום פסול, להיפך- אעריך אותה מאוד!

לגבי חתונה, ילדים ולימודים...

ב"ה בדורנו נשים מתחתנות ומביאות ילדים וגם לומדות והכל מצוין אך גם לא פשוט להיות אמא סטודנטית (בעיקר בגלל שאין אפשרות לעבוד, בדר"כ, מבחינת הזמן לי אישית לא היה כ"כ נורא, יכול להיות שיש מקצועות תובעניים יותר שאז גם ארגון הזמן קשה...) לכן, לדעתי צריך לעודד את הבנות להתחיל ללמוד ישר אחרי הש"ל. אני עשיתי שנת שירות אחת והתחלתי ללמוד ואני מודה לה' על כך. כי אם נגיד הייתי דוחה את הלימודים בשנה הייתי עם תינוקת בתחילת שנה ב' וזה כבר נשמע לי מורכב אפילו יותר ומי יודע אם הייתה לי מוטיבציה לסיים את הלימודים....

זהו לבינתיים, אנא הרגיעו את הרוחות, סה"כ כולם פה בדעה שטובת הילד וטובת האם הן הקובעות....

היכן ראית שנהגתי בחוסר כבוד?כשדיברתי על נושא שבוער לי?בגלל שהצגתי דעה ששונה משל מרבית המגיבות אי נחשבת "נביאת זעם"?

ועוד דבר,אם היית קוראת את דבריי(תגובתי לזקנת השבט)היית רואה שאני לא טועת שכולן צריכות להיות בבית עם הילדים ולכן מי שלא כזו היא מפלצת,אלא שצריך לפקוח עין ולבדוק היטב מדוע לימודים\עבודה משדרים עסקים כרגיל,במסלול מלא,ללא כל התכווננות או שינוי,אבל מעדיפים להחסיר מהילד בעוד שאני בטוחה ששתינו מסכימות שהילדים שלנו הם העיקר

זה יותר איך שכתבת, ומה התבטא מבין המילים שלך. ואני מדברת על כל התגובות שלך לאורך השירשור.

ואני שמחה שהגבתי כי זה גרם לך להגיב בצורה רגועה יותר, ולנו להבין מאיפה כל הזעם שלך בעניין...

שמרטפיה מסודרת. חוץ מהעובדה שהתינוקת לא היתה מרוצה את צריכה לחשוב על ההפרעות שהיא גורמת בשיעורים. אני מאד הקפדתי לא להגיע לשום שיעור או הרצאה או הצגה גם לא של ילדי עם תינוקת ואני מצפה שגם האחרות יכבדו אותי ולא יביאו תינוקות.

בס"ד

העלו כאן הרבה דברים חשובים וחכמים,

הרבה עצות טובות,

ורציתי להוסיף נקודה אחת קטנה.

את יכולה ללמוד כאן או במקומות אחרים

אץ מה שיראה לך הכי נכון עבור משפחתך,

אך תזכרי שאת התבונה להחליט מה הכי נכון עבורכן

ה' טמן עמוק בתוכך.

ה' שלח את התינוקת הזאת, לך, כשאת לומדת,

והוא סומך עלייך שמה שתחליטי יהיה הכי נכון עבורכן,

גם עכשיו

וגם לטווח רחוק.

ועוד דבר, אמנם אני שמה לב שזאת נקודה שחוזרת על עצמה כמעט בכל תגובה שלי,

 אך בכל זאת,  אין כמו תפילה לה' שיאיר את ענייך מה רצונו ממך.

נילדה היא מאת ה',

והכשרונות שהתברכת בהם ואת רוצה לממשם בלימודים, (ובעבודה אח"כ)

הם מאת ה'.

 בשניהם יש לך תפקיד פה בעולם.

ואין כמו תפילה לה' שיכוון אותך להבין

 מה האיזון הנכון בשבילך כרגע.

בהצלחה רבה!!

עין אמונה יקרה

אני לא יודעת אם יש בך עוד כוח לקרוא את התגובה הזו,

ואני גם לא יודעת אם מישהי אחרת לא כתבה את אותם הדברים כמוני בדיוק, כי לא הצלחתי לקרוא את כל התגובות.

אבל בכ"ז, רציתי לומר-

אני מקווה שתצליחי בדרך שבחרת לך.

גם לי שבועיים נשמע קצר מדי למנוחה. עם זאת, זו החלטה שלך.

אני אישית החלטתי לקחת חודש חופש , והודעתי על כך למרצים (אצלנו באוני' אין הגדרה לחופשת לידה, אז פשוט הודעתי שלא אגיע בחודש הקרוב).

אחכ הגעתי עם הקטנצ'יק ללימודים, עד גיל 4 חודשים, ויש לציין שלא בלימודים אינטנסיביים.

אני לא אומר שזה היה קל, אבל-

גם לשלוח אותו אחכ למעון לא היה קל (אפילו קשה יותר).

וגם להשאר בבית עם הילד השני, שנולד בהפרש מאוד קרוב, לא היה קל.

וברור לי שהראשון זכה להרבה יותר יחס כתינוק, אפילו עם הלימודים.

אז מה?

לכל אחד יש את התיק שלו. וההחלטות שלנו מורכבות מהרבה דברים.

הייתי מציעה לך אולי-

לקחת כמה שפחות קורסים בסמסטר הזה (בטח כבר עשית את זה)

כמו שאמרו - לא להילחץ, מכלום. את שם, הם יקבלו את זה, נקודה.

אני חושבת שאוניברסיטה ומכללה זה ממש שונה, באוני' תינוקות זה דבר פחות נפוץ ולכן מתקבל בד"כ יותר באהדה ובהבנה.

לזכור מה סדרי העדיפויות שלך (למשל: יש לי ילדה. היא צריכה לאכול עכשו. יש גם שיעור עכשו - אז מה?)

אני מאוד מאוד ממליצה על מנשא - אצל הרבה תינוקות הוא מחולל פלאים ומשכיח מהם כל מיני צרות כמו רעב או גזים.

ותפנקי את עצמך! כמה שיותר. תאכלי טוב.

ולבנות הפורום היקרות (טוב, גם כמה בנים)-

אני חושבת שעין האמונה כתבה כדי לקבל עידוד.

לא נראה לי שהיא כתבה כדי להתייעץ האם ללכת עם תינוק ללימודים, אלא - מה לעשות במצב הנוכחי שבו היא לומדת עם תינוק.

לא נראה לי הוגן לנסות להכתיב לה את הבחירות שלה

בדיוק כמו (ובבקשה תסלחי לי על השימוש בדוגמה ככ אישית) - שמישהי פה כתבה על ההריון שלה,

ולא התייעצה על הדרך שבה היא נכנסה להריון, או שאלה מה דעתכן על הדרך הזו,

אלא ביקשה תמיכה במצב הנוכחי שבו היא נמצאה. וזה מה שהיא קיבלה (מי שקראה בעבר בטח יודעת למה כוונתי).

אני חושבת שגם לעין אמונה מגיעה מלוא התמיכה, וגם אם חולקים על הדרך - אפשר וכדאי להביע את זה בצורה עדינה ,עדינה,עדינה. הרי יש בוודאי ככ הרבה אנשים סביבה שיכולים להעביר עליה ביקורת.

סליחה על האורך...

כן, גם אני הגעתי עם תינוק לאוניברסיטה בהיותו בן 6 חודשים - זה לא סימפטי ולכן סיכמתי עם המרצה להשאיר את הדלת פתוחה ואני הייתי בחוץ עם שמיכה עבה על הרצפה והקשבתי - ואח"כ צילמתי את החומר מחברות וגם לא נרשם לי היעדרות מהשיעור.

היו מרצים פחות או  יותר נחמדים אך היו מרצים שבכלל לא הסכימו והיו קשוחים.

בסך הכללי, באוניברסיטה - אין בעיה להביא תינוק - רק שלא יפריע.

בהצלחה בלימודים - ב"ה אני סיימתי. (עם 5 ילדים).

אמא יקרה-עין האמונה,

כל הכבוד לך על הנחישות ועל הכוחות להשקיע כ"כ מעט זמן לאחר הלידה

ממה שכתבת נראה שאת אדם מאוד מסור ומשקיע אך גם חשוב לך שלא יבוא על חשבון עצמך/משפחתך

אני בטוחה שהתחבטתם והשקעתם הרבה מחשבה לפני שהחלטת לחזור ללימודים בשלב מוקדם זה

אשתף בניסיוני בנושא בקצרה, לא ע"מ להפחיד/להיות חכמה ומטיפה אלא לתת כיוון למחשבה

אני חזרתי ללימודים שבועיים אחרי לידת בכורתי, היא הייתה איתי בכיתה וחשבתי שאצליח ללמוד/לפחות לא לפספס סמסטר אך בפועל אני לא הייתי רגועה בכלל ולדעתי השדר עבר אליה, היא לא הייתה רגועה ואני לא יכלתי להתרכז . כל הסיטואציה מאוד הלחיצה אותי והפכה את הסמסטר לבלתי נסבל. ב"ה על המתנה הענקית שה' זיכני בילדה מתוקה אך במבט לאחור יצאתי מהתקופה הזאת מותשת פשוט מותשת נפשית וגם פיזית!! אני לא אןמרת לך מה לעשות אך אני חושבת שאם אני הייתי במצב זה שוב  היה עוזר לי להחליט בין שתי דברים: לחכות שנה(וזאת לא נראתה לי אז אופציה בכלל (כלכלית, מעשית)אבל היום אני תוהה למה לא...) או להמשיך אבל לשים דבר ראשון את הרוגע הנפשי שלי ולא לקפוץ ולהלחץ מכל ציוץ....כמובן לא ברמה של צרחות בכיתה אבל מדיווח של חברותי הן בכלל לא שמו לה שהיא בכיתה בעוד אני חשבתי שהקולות שלה מפריעים ממש(טוב אנחנו גם יושבות ממש על ידם) 

בקיצור בהצלחה רבה רבה, חזקי ואמצי

נכון לכל אחת להביא ילד כל שנה?!

אבל להביא ילד כל שנה זה פשוט עוול! אני לא מבינה נשים כאלה . אם נשים נקלטו להריון ראשון לקראת סוף זמן הפוריות שלהן אני אבין ,אבל שאני רואה נשים צעירות ככה עם ילדים שנה אחרי שנה אני פשוט מרחמת עליהם ואני מכירה את זה מקרוב מאוד!  זה לא צורה ! חברה שלי מדברת איתי ובוכה יש לה ילדים צפופים היא עובדת ובעלה אברך והיא משתגעת!. אני חושבת שצריך לשבתביחד ולתכנן את המשפחה פשוט כך! יש לי שלושה ילדים מקסימים יחסית גם צפופים אבל לא בהפרשים של שנה ואני ובעלי החלטנו לעשות הפסקה של 4 שנים עכשיו. ללדת ילדים זה סבבה כל הקושי אח"כ הוא בגידול. מצטערת אם הייתי תוקפנית מידי פשוט הנושא הזה בוער לי. ואני מדברת כאילו אני איזו סבתא יכנה.. אני בתחילת שנות העשרים המוקדמות...

מאישה אחת שבוכה לך בטלפון את מסיקה מסקנות?????

אני מכירה אישית הרבה משפחות עם 7-10 ילדים צפופים שהחיים בבית מאושרים!

ההורים והילדים מקבלים כל מה שמגיע להם!!!

והאישה מרגישה מלכה בבית. היא עובדת קשה אבל היא מקבלת גם המון נחת!

לא מבינה איזה עוול את רואה פה, זה קשה! אין מה לומר, אבל השאלה היא איך לוקחים את החיים.

גם ילד אחד זה יכול להיות קשה.

ואמא ל3 ילדים יכולה לומר שהיא קורעת תחת העומס. - גם לה תגידי שהיא עושה עוול שהיא מביאה ילדים לעולם?????????

אני גם גדלתי במשפחה ברוכת ילדים שההבדל בניהם זה שנה-שנתיים.

ואני בין האחרונות ולא זוכרת אמא מסכנה... להפך! אני בטוחה שאם אמא שלי הייתה יכולה היא הייתה מביאה עוד ילדים לעולם!

ועכשיו שכולם נשואים היא רואה רק נחת! ואנחנו מחזירים לה על כל השנים שהיא השקיעה בנו.

סליחה שגם אני קצת הפגזתי.

אבל מקפיץ אותי שאנשים חושבים ככה...

ואנ קצת אסתייג....

זה ברור שיש נשים שאין להם את הכח להביא ילד כל שנה.

הם צריכות לעשות הפסקה או לתכנן וכו....

אבל להכליל????

מקווה שהובנתי.....

אם לזוג יש מספיק כוחות פיזיים ונפשיים למה שלא יביאו ילד??

לך זה נראה הזוי תעבדי על עצמך,

תתמודדי עם זה, תלמדי להעריך את אלה שיכולות מה שאחרות לא יכולות...

למה כ"כ בוער לך? תחשבי עם עצמך? אולי את מרגישה רע שלך אין את הכוחות האלו?

חברה שלך בוכה לך ? זה לא סותר שאת יכולה להעריך אותה ולעודד אותה,

לי בוער הנושא שכ"כ מעודדים ילודה וכששומעים שמישהי ילדה רצוף עושים לה פרצופים..

בוער לי שזה נהיה ברור מאליו שכולם מונעות הריון, מה נסגר????

ואת בטח יודעת שצריך סיבה למנוע הריון לפי דעת תורה כמובן...

לא לאלה שמתאים להן להביא ילד כל שנה

ולא לאלה שלא מתאים להן.

זה שמישהי אומרת שאין לה כוחות או שלה זה לא מתאים לא הופך אותה לאמא פחות טובה ממישהי אחרת- זה הופך אותה לאישה עם מודעות עצמית.

זה שמישהי אומרת שהביא ילד כל שנה זה אידיאל- זה נהדר עבורה אבל חשוב לזכור שזה אידיאלי בשבילה ומבחינתה ואולי לא מבחינת כל השאר.

אני מאלו שהיו רוצות להביא ילד כל שנה , אבל שמחה מאד שיש רופאות ועורכות דין וכולי..

התבטאתי יותר מדי בחריפות ובתקיפות. אני מבקשת סליחה מעין האמונה. 

הייתי יכולה להתנסח בצורה עדינה הרבה יותר.

שנזכה כולנו לקבל החלטות נכונות ומתאימות.

רק טוב, בריאות ושמחה!

את אחרי לידה מותר לך

להתנצל על איך שהשרשור הזה אולי טיפה יצא משליטה. לא התכוונתי להרגיז אף אחת או לעורר כזאת סערה, זה התחיל משאלה פשוטה ותמימה ואני מצטערת אם זה נגע לחלק מהנשים פה בנקודות רגישות.

שרק נזכה ללמוד מזה קצת על איך אנחנו מציגות את העמדות שלנו ומה אנחנו חושבות לפני שאנחנו שופטות...ב"ה שלכולן כאן יש כוונה טובה וברור שאף אחת לא התכוונה חלילה לפגוע ובע"ה, כמו שפטריה אמרה, שנזכה להחליט החלטות נכונות ונזכה לשלמות איתן.

שבת של שלום וגשם לכולנו

שמחה שלא לקחת אישית.. ככה זה בפורומים.

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

כדי שהוא יעבוד שם? או שאת מוציאה?

כי ארון המיקרוגל שלי ממש לא יכול להכיל נינגה פתוח למשל

הארון בגודל סטנדרט

והנינג'ה נפתח כמעט רובו אז לא מפריע לשימוש בו

וגם שמנו תאורה בפנים

סביר? או שלוקח הרבה זמן שכבר לא שווה את הבישול המהיר?...

וגם את הרשת, אז זה ממש בקטנה

לאמא שלי אין מדיח וכן, לא סבבה לנקות אותו. התבניות שלו כבדות

ממליצה לשים נייר אפייה על התבנית בכל הכנה בו, זה מצמצם את הלכלוך 

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב

ממה שידוע לי..

אמרו לי בת בשבוע 13 וצדקו..

אמרו 80%, ואחר כך זה היה המין השני.

לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע, נראה לי יותר מאוחר....

לא בשקיפות, באו"ס רגיל

הרופא אמר בת וצדק

אבל לאחותי אמרו בן בשלב מוקדם לא יודעת איזה שבוע בדיוק וטעו (והיא לא בדקה שוב ככה שהופתעה בלידה חחח)

ופעם שלישית טעו

רופא אחר, לא יודעת אם קשור

בשקיפות הוא היה בן

בסקירה היא כבר היתה בת