אני הייתי עומדת איתה מאחור, בידיים או במנשא. וככה מקשיבה לשיעור, סיכומים לא הייתי עושה, אח"כ מצלמת ממשהי אחרת.

תלבישי אותה בשכבות שאת יכולה להוסיף ולהוריד ובנוסף שמכה קטנה.

אם את רגועה היא תהיה גם כן.

יש לי גם ילדת אוניברסיטה והיא עלתה לקבל את התואר ראשון כזה הגיעה בסוף הלימודים.

בד"כ תינוקות הרבה יותר רגועים וישנים טוב במנשא...

את יכולה להניק אותה לפני השיעור, להכניס אותה 10 דקות לפני למנשא ולוודא שהיא נרדמת ואז פשוט לשבת כשהיא במנשא בשיעור, זה לא אמור לגרום לכאבי גב למרות שהיא הרבה זמן עלייך.

בהמשך אולי אפילו תלמדי להניק אותה בתוך המנשא...

יש מספיק בד ואת מכוסה לחלוטין מכל כיוון אפשרי ומי שנמצא לידך בכלל לא יודע שאת מניקה. (זה קרה לי עם המשפחה של בעלי, הקטן היה ממש לא רגוע, הלכתי רגע הצידה הסתדרתי להנקה וחזרתי והוא היה רגוע. אח"כ בעלי שאל מה עשיתי לו בצד ואמרתי ליו שפשוט הסתדרתי להנקה והוא היה בהלם!!! )

זה עניין של מיומנות ולמידה. עם הגדולה שלי לא הצלחתי, רק עכשיו עם הקטן אני מצליחה...

אני ממש לא מצליחה להבין איך אפשר להיות מסוגלת לקום מהמיטה שעוד לא עברו שבועיים.

אשרייך שיש לך כוח רצון גדול ללכת ללמוד.

לטעמי , זה לא שייך.

היא כלכך קטנה, עוד בלי סדר יום.

בטח שאר התינוקות שבכיתה כבר קצת יותר גדולים , לפחות חודשיים ולא שבועיים. ולכן זה יותר קל.

הציעו לך כאן להתשמש במנשא, וזה חכם אבל לדעתי זה שלב מוקדם מידי לעמוד כך בסוף הכיתה כדי שיהיה שקט יום שלם, ילך לך הגב והריצפת האגן מהר מידי, ואח"כ זה יהיה רק עצוב.

בבקשה עשי עם עצמך חסד( זה ממש חסד לך לילדה ולבעלך) ותנוחי עוד לפחות חודש.

וגם זה עוד מוקדם, אבל יותר נסבל...

ממש בהצלחה!!

ובעז"ה עדי שלכם תגדל מהר ותהיה מקסימה ונוחה מאד.

אבל אל תעשי שטויות שאח"כ תצטערי... הגוף עדיין מאוד חלש מהלידה.גם שזה לא נראה לך ואת מרגישה טוב,זה מגיע יותר מאוחר.ואם את רוצה להיות נקייה כמה שיותר מהר אל תעשי את זה. אבל אם את ממש לחוצה על זה,באמת מנשא מבד זה הרעיון הכי טוב(תינוקות מאוד אוהבים את זה תיפי שלי בת 3 חודשים מתכרבלת בו כמו גור)את יכולה להניק לפני השיעור ואז לשים אותה במנשא והיא יכולה לישון בשקט.לגבי הלבוש את יכולה להלביש לה בייבי גרו של חורף.את יודעת ,בגד שלםמפוטר או פליז ולשים לה כובע של חורף ושמיכה.

פחות משבועיים לאחר לידה! ועד לידה ראשנה! את תותחית!

אבל לטעמי זה עוול לגוף שלך! את חייבת בשלב הזה לנוח כמה שיותר...

אולי תבקשי שיקליטו לך את השיעורים? (או אפילו יעבירו לך בסקייפ?.. ב'לייב'...)

ואת נוחי! נוחי! נוחי!

כשהיא תגדל טיפה זה יהיה הרבה יותר אפשרי לשתיכן!

מזל טוב גדול!!

לבקשתי, את השיעורים היותר קריטיים באותו סמסטר, וזה היה מצוין! כדאי לנסות, לדעתי...

אמנם זה לוקח בבית הרבה זמן להאזין לזה, זמן אמתמה שנקרא, אבל כמובן - אין להשוות למאמץ להגיע לקורס!! ועוד לא דיברנו על הנסיעות! ועל האפשרות הנפלאה פשוט לעצור את ההאזנה אם היא בוכה, ולהמשיך אח"כ....

וגם - היה בזה משהו משעשע, לנחש למה עצר המרצה, במי גער, מי שאלה מה, ולמה כולם צוחקים פתאום

אגב, גם לי לא היתה אפשרות לעצור את הלימודים לשנה או משהו...

אז אני מאחלת לך מכל הלב למצוא פתרונות יעילים ועם זאת שפויים ושומרי כוחות.

הצליחי מאד יקרה!

תואר אפשר תמיד לעשות . אני התחלתי בגיל 34 וסיימתי בגיל 37. ועוד דבר , "אולי  היא תבכה " ואם היא תבכה...אז מה ? אז מה אם היא תבכה? בואי נלך כמה צעדים רחוק יותר. היא תקיא בשפריץ על המרצה ותעשה משהו ריחני , שיריחו בכל הכיתה . אז מה ? אז היא תזכיר לאקדמיה שכולנו בני אדם. ולך היא תיתן קורס מזורז ושמו "ביטחון עצמי - רכישתו , הלכה למעשה בעת גידול התינוק" (קורס 0014  (היא בת 14 יום ) ,5 נקודות קרדיט לתואר אמא )

אבל ברצינות , קחי את הזמן לנוח , וגם לה מגיע קצת רוגע . רק לפני שבועיים הגיחה - היא עוד צריכה להסתגל לכל כך הרבה דברים בתוך הבית, ובחיים.

שבועיים אחרי לידה, זה עוד לא הזמן בשבילך בכללללל להסתובב.

"משכב לידה" נקרא כך, מכיוון שאת אמורה לבלות את 6 השבועות הללו בשכיבה!

כשאת שוכבת, רצפת האגן יכולה להאסף בחזרה, אחרי שהתרחבה משך 9 חודשים ולידה אחת, תחת משקל הרחם בגדל. תפקידה של רצפת האגן לשמור את הרחם, את החלחולת (רקטום) ואת שלפוחית השתן בתוך הבטן. הבעיה היא שכשרצפת האגן חלשה את לא מרגישה כלום! את מרגישה בדיוק אותו הדבר, אלא שלאחר זמן את עלולה לראות בחוץ דברים שאמורים להישאר בפנים: בריחת שתן, בריחת צואה (או גזים) ללא שליטה, ולעתים גם צניחת רחם, חלילה. לעמוד או להסתובב שבועיים אחרי לידה, ועוד עם תינוקת על הידיים, זה רעיון מאוד לא טוב.

כמה חכמה הקטנטונת שלך, שמנסה לצעוק לך כדי שתשמעי ותביני: "זה לא מתאים! לא לי ולא לך!!!". חפשי פתרונות יצירתיים שיאפשרו לך ולקטנטונת שבועות נוספים של מנוחה.

מצטרפת לזקנת השבט - זכינו להנות מחכמתה! לא יקרה כלום אם תקחי לך סמסטר או אפילו שנה (או כמה שנים) של מנוחה! בעלי היקר עשה הסבה מקצועית ויצא ללימודים שניים בגיל 34. ב"ה הוא רואה ברכה גדולה בעמלו, וצולח את לימודיו בקלילות, למרות שארבעה-חמישה-שישה ילדים לא ממש מכבדים את הזמן שלו (הם כל הזמן מתרבים)

"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת" (קהלת פרק ג')

מאחלת שתמצאו את האיזון הנכון.

היא צריכה ללכת ללימודים שבועיים אחרי לידה - ולא משנה מה הסיבה, זו החלטה שלה ושל בעלה והיא מבקשת תמיכה בהחלטה שלה ולא שתגידו לה שההחלטה שלה לא נכונה.

יש כאלה שהן לא רק עקרות בית במשרה מלאה, אלא מבקשות לשלב עוד דברים ורוצות תמיכה.

אולי היא יוצאת ללימודים כי התחתנה צעירה ורוצה לפרנס כדי שבעלה ישב וילמד תורה?? אולי זו המסירות נפש שלה ללימוד תורה? לא לכולן מתאים לחיות בצימצום רב כי האמא לא עובדת,אז אולי ההחלטה שלה לעשות תואר, נובעת משיקולים חיוביים (בניגוד להרבה עקרות בית בלבד בפורום זה)

אתן ממש לא מעודדות אותה ולא תומכות - דבר שלא אופייני בפורום זה.

מי שלא יודעת מה להגיב בתמיכה אז שפשוט לא תגיב! חבל להרוס לה את החיים יותר כי הבנות בפורום אמרו לה שהיא טועה בהחלטות שלה.

עין האמונה- ההיא חזקה שני ילדים גידלתי בלימודים אצל האחד במשרה מלאה ואצל השניה יומיים בשבוע, את הגדול אפילו לא יכולתי לקחת ללימודים כך שהתחלתי לשאוב מגיל שבועיים, ותאמיני לי אני לא מצטערת ויש לי ב"ה ילדים מתוקים, חכמים, בריאים שמחים שהיום יודעים גם להגיד בהצלחה לפני מבחנים ומזל טוב כשמצליחים.

אל תתיאשי! את תלמדי איך ללמוד עם הקטנה והיא תלמד איך להסתדר בכיתה ובתנאים שיש לה.

ולהגיד , שאם התינוקת תבכה בזמן שיעור - לא נורא . מה קרה? ובכלל תינוקות מחברים אותנו למציאות הפשוטה , ולצרכים הפשוטים , וזה שיעור בפני עצמו. כל אחת תעשה מה שטוב לה , אבל כאמור המלצתי החמה היא לנוח. וזו המלצה , ולא חוק "ככה צריך".

ובעניין זה , אני לצערי , מיד אחרי הלידה נאלצתי להיות בפעילות מאומצת- לא מבחירה ולא עבודה. כי הייתי צריכה להסחב עם הקטנה לבתי חולים , וגם כי יש לי הורה סיעודי  , אבל זה הספיק כדי לפגוע ברצפת האגן שלי ובפרקים עד עצם היום הזה.

אז עין אמונה , זה טוב ללמוד , אבל מומלץ בחום לקחת אתנחתא.

אחרי לידה ראשונה חזרתי לעבודה מעשית 4  שבועות אחרי לידה, היה מאוד קשה, אבל אפשרי, אבל ההנקה הלכה "פייפל" כי לא הצלחתי לשאוב.

אחרי לידה שניה חזרתי ללימודים, ב"ה רק פעמיים בשבוע, גם4 שבועות אחרי הלידה, והמתוק היה איתי, והיסתדרנו מצויין, אבל זה מאוד תלוי באופי הילד, היו עוד בנות בכיתה עם תינוקות וחלק פרשו כי לא הלך, שלי ב"ה היה מאוד רגוע, אבל אף פעם לא סיכמתי. ישבתי בסוף הכיתה ליד הדלת וכשהוא בכה הנקתי אותו והיה שקט.

אבל המון המון בהצלחה!!!!!

ותתעודדי, זה בסוף יעבור ואולי עד הלידה הבאה (או אולי  זאת שאחריה) תיהייה לך בע"ה חופשת לידה נורמלית!

אני רק יכולה לומר לך שאני ממש מעריכה נשים עם ילדים שלומדות!!!!

ראיתי את חברה שלי ששבועיים אחרי לידה באה למבחנים, בלי כוחות בכלל, והערצתי אותה על זה!!!!!!!!!!!

אני נגד מה שנקרה "אני נשואה עם ילדים אז אני לא יכולה ללמוד" כמו שמישהי אמרה לי...

מה שכן- זה קשה ואפילו מאוד... (שוב לא מניסיון אלא מהסתכלות סביב..)

אבל נראה לי שאם אין לך משהו דחוף כמו מבחן וכו'.. אז כדאי שתנוחי באמת עוד קצת... ואז תחזרי בעז"ה

בכל אופן המון בהצלחה!!! ומזל טוב גדול!!!!

זה שהיא הורסת לילד שלה את כל סדר היום? זה שהלימודים באים על חשבונו?

לא אוהבת מי שאומרת: "אני נשואה עם ילדים אני לא יכולה ללמוד"? אולי אם הניסוח יהיה כך: הילדים שלי לא באים על חשבון הלימודים- זה ישמע אחרת

אני בעד בחתונה בגיל צעיר והלוואי שהייתי זוכה גם ללמוד עם ילדים.. כרגע כבר שנה ג'....

אבל זה לא סותר בעייני!!!! וחס וחלילה לא להביא ילדים בגלל לימודים... בעייני זה לא רחוק מרצח......

רצח???? 

כשאישה בוחרת להביא ילד לעולם היא צריכה להביא בחשבון לא רק את ההיריון והלידה אלא בעיקר את המשימה לגדל אותו. זאת אחריות שלה מהרגע שהיא נהיית אמא וטובת התינוק צריכה לעמוד לנגד עיניה. איך אפשר לשדר 'עסקים כרגיל': בו זמנית ללמוד לימודים אקדמיים, להשתקם אחרי לידה ולהתחיל לגדל תינוק פצפון?

זאת נשמה חדשה שעוד לא הסתגלה לעולם, צריך לתת לה את הזמן שלה בנחת. אי אפשר לעשות הכול בבת אחת. תפסת מרובה לא תפסת.

לי זה נראה מוגזם להתחיל ללמוד בשלב הזה. הייתה תקופה שהייתי מביאה אתי תינוק ללימודים, אבל לא שבוע וחצי אחרי לידה. הרבה פעמים לאישה נדמה שיש לה כוח אבל זאת אשליה. היא חייבת לתת לגוף שלה מנוחה. אני חושבת שאחר כך עלולים להצטער על בחירה כזאת.

בהצלחה רבה!

בגלל שהן לא רוצות ללמוד עם ילדים הן לא מתחתנות, ואז גם בגיל 25 עדין מחפשות וגם בגיל 30 עם תואר שני וקריריה?

אז מה עדיף?

שישנו את סדרי העדיפויות שלהן ויבינו שאם לימודים וחתונה עומדים זה מול זה אין מה להתבלבל וברור שחתונה עדיפה!

אני עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי. מניעת היריון אינה קרובה לרצח. אמנם ייתכן מאוד שהיא לא על פי ההלכה, אבל מכאן ועד רצח הדרך קצת ארוכה.

ולעניין סדר העדיפויות: גם אני חושבת שהקמת בית חשובה יותר מלימודים. עם זאת, זו אינה בחירה חד-פעמית שמסתיימת בחתונה. אם מישהי הגיעה למסקנה שהיא מתחתנת בתקופת הלימודים, עליה להביא בחשבון שבע"ה יגיעו גם ילדים. כמו שחתונה והקמת בית קודמים ללימודים, גם גידול ילדים, הרי זה ההמשך של הקמת הבית. אז אם מחליטים להקים בית בתקופת הלימודים, צריך להתמיד בבחירה הזאת, לא לסגת ממנה כשבאים ילדים ולא ללמוד על חשבונם. ילדים זה לא בכל מחיר. אין שום הצדקה שהם ישלמו מחיר גבוה כל כך בגלל לימודים של אמא.

סליחה אם אני קיצונית, אבל זו דעתי.

אינני מבין את כל הדיון מי אמר שמשהו בא על חשבון משהו אחר ?

אנחנו התחתנו אני הייתי בחור ישיבה ואשתי סטודנטית והיום יש לנו גם בלי ע"ה 6 ילדים וגם תואר שני , זאת אומרת שאפשר לעשות הכל ואין דבר בא על חשבון השני.

לגבי מניעת הריון אומנם מניעה אינה רצח אבל ללא סיבה טובה יש בעיה הלכתית. סיבה טובה הינה גם הרגשה של הזוג שאין כוח לאישה לעוד הריון / ילד. סיבה כלכלית אינה סיבה טובה ! [הקב"ה שולח את הפרנסה יחד עם הילד מנסיון.]

ומאיך שזה השפיע על הנפשות הפועלות,אז אתה צודק,זה באמת לא משפיע כי מבחן התוצאה ניצח:השגתם גם תואר וגם ילדים.אבל אם מסתכלים בראיה כוללת ומבינים שאין דבר כזה שאמא תשב עד שעות לא שעות ותלמד למבחן,או שתגיש עבודה ותשקיע עליה מבוקר עד ערב,או שתלמד לילות שלמים לפרזנטציות,או שתסע מבוקר עד אחרה"צ-ערב ללימודים ולטעון שזה לא משפיע על הילד!

מסכימה עם פטריה:אני לא מבינה למה אנשים לומדים על חשבון הילדים שלהם.מי יותר חשוב לכם?הם הוא הלימודים?ואים דבר כזה שלימודים לא גורמים עוול לילדים.הם גורמים ועוד איך!

אני חושבת שהבחירה להיות סטודנטית ולהיות אמא זו בחירה של יכולת וכוחות.

זה לא כזה ביג דיל ללמוד ולהיות אמא.

אז במקום ללמוד למבחן בשעה 2 בצהריי לומדים למבחן כשהעוללים ישנים.

מגישים עבודות במועד ב'

וכן, הילד יבלה מעט כמה ימים לחוצים אצל סבתא או אצל מטפלת עד שהלחץ של אמא ירד.

ואם היא הייתה הולכת ללדת, אז יומיים- שלושה אצל מטפלת כן מקובלים??

יש כאן בפורום איזו היסטריה שילדים זה עד המוות.

ברור לי שגם הילדים צריכים שאמא תתן קצת מרחב מחיה לפעמים.

מה זה משנה אם התינוק נמצא אצל מטפלת חצי יום כי אמא עובדת או כי אמא סטודנטית?

מבחינתי זה אותו הדבר בדיוק!!

וכן, גם אני סטודנטית כבר 5 שנים ומגדלת שתי צוציקיות מאושרות.

אם היית מאמינה שדבריי "נסחפו" לא היית מגיבה ככה,אלא מתעלמת.אבל כנראה שיש פה איזשהו שביב אמת.

סלחי לי, אין שום השוואה בין סבתא,מטפלת או דודה לבין אמא.וזה ברור מאליו.מאז ומתמיד זה היה כך.וכך ישאר!אם אמא לא בנמצא והלכה ללדת זה אחרת לחלוטין,כי פה אין לך ברירה.אל נא תשווי בין שני דברים לא קשורים אחד לשני.וצודקת,אין הבדל בין לימודים לעבודה,בשניהם הילדים קודמים!

דוגמא קצרה:מחקר שהתפרסם עד לא מזמן גילה שרמת הכאב אצל פגים,בזמן מתן חיסון,יורדת כאשר הם בידיים של אמם.ולא ידם של אביהם,או זר אחריו(קל וחומר)הקלו על הכאב.והזריקה היא אותה זריקה ובכל זאת משהו אצל אמא עשה את ההבדל.וזו דוגמא קטנה מיני רבות

רק איזנתי את ההתקפה שקבלה היולדת היקרה שלנו.

הלימודים כרגע הם מצב נתון, ב"ה שמי שזכתה להינשא במהלך הלימודים אינה יכולה למנוע הבאת ילדים לעולם בפאן ההלכתי.

אז ב"ה שיש ילד בזמן הלימודים ואין שום סיבה בעולם טובה ככל שתהיה להפסיק את הלימודים באמצע.

אז העולל הקטן יצטרך לבלות קצת עם סבתא או עם אמא במהלך הלימודים.

לא קל אך גם אין כל כך אופציות אחרות.

וברצינות, מה את עושה כשאת צריכה לצאת לרופא/ צימר עם בעל/ סידורים ואירוגנים?

האם גם אז את מחשבת את ההשלכות של חסרונך לילדייך?

ילד צריך את אמא, האמיני לי שאני  מאמינה בזה בכל ליבי,

אך ילד גם צריך מרחב, יכולת התמודדות גם עם בעולם מסביבו, עם מצבים חדשים והתמודדויות.

אמא שמגוננת על הילד שלה ברמה שאינה מניחה לו, לא בהכרח הופכת את חייו למנוחה על מצע של משי.

אבל שוב, אלה שיקולים של כל אחת, אני בכל מקרה לגמרי בעד המשך החיים על אף ולמרות התינוק החדש.

החום והאהבה אליו לא משתנים אם אמא איתו 24 שעות או 18 שעות..

יש ילדים שגדלים בג'ונגל עם אמא שמשתרכת אחרי השבט. יש ילדים שגדלים באיגלו , יש ילדים שאמא שלהם רופאה , ויש ילדים שאמא שלהם סטודנטית.

זה שילוב של כוחות ונסיבות . אם אישה מרגישה שיש לה כוחות להיות סטודנטית ויש לה נסיבות שמאפשרות את זה - וזאת שאלת המפתח. למשל מטפלת טובה , או אפילו מעון טוב , זה נסיבות מאפשרות. לפעמים מעון יכול להיות יותר טוב מאמא מתוסכלת ועצבנית.

ואת זאת אני אומרת בתור מי שבחרה להיות בבית . עשיתי חישוב , של הכוחות שלי והאפשרויות שלי , ומה שעדיף לי כרגע זה להיות בבית.

הלימודים חשובים לעין אמונה ולכן טוב שהיא לומדת.רק צריך שהקטנה והיא יהיו בריאות ורגועות .

אבל יש עניין לבחון את הדברים ולחשוב קמעא:הלימודים ממשיכים כרגיל,אבל הילדים נדחקים אחורה.את העבודה מגישים בזמן,אבל לא נורא אם הילד ישאר אצל המטפלת מבוקר עד ערב.סדרי העדיפויות התעוותו לגמרי.מדוע שלא יצמצמו בתוכנית הלימודים-העבודה,ובילדהן יטפלו במשרה מלאה? גם מי שרוצה ללמוד,לעבוד ולא להשאר בבית,חייבת להבין שיש לה יותר מהכל מחויבות לילדיה,והם בסדרי העדיפויות הראשונים.ולא הלימודים.

הבחירה לצמצם כוחות דווקא מהילדים פשוט מכאיבה....

בצורה שאינה מניחה לו".ובמקרים שהצגת הם מקרים יוצאים מהכלל,ולא משתווים כלל וכלל לאמא שלומדת ב"מסלול מלא".אי אפשר להתחמק מכך שהדברים באים על חשבון הילדים,.נכון,יש נשים שצריכות ללמוד ורוצות בכך,אז הן לומדות במסלול מלא,אבל את גידול הילדים הם מצמצמות לשליש משרה.מדוע?זה עניין של סדרי עדיפויות.אומנם זה לא חייב לבוא על חשבון הלימודים,אבל גם לא על חשבון הילדים

עם הילדים- אשרייך יקרה!

זה אידיאל מבורך ורצוי (חבל שהוא לא הרבה מצוי).

אני כאמא ששמה את ילדיה מול עיניה החלטתי שללמוד בעבורי יהיה הטוב ביותר למעני, למען בנותי ולמען הפרנסה בעתיד.

אז במקום לסיים את הלימודים במהירות פרסתי אותם על חמש שנים.

ככה גם אני לומדת בנחת וגם בנותי זוכות לאמא בבית.

גם אני כמוך חשבתי שלהישאר בבית עם הבת שלי בזמנו כשהייתה יחידה זה הדבר בשבילה.

אבל אחרי חצי שנה איתה לבד הרגשתי שאני מטפסת על הקירות, פשוט לא היה לי טוב עם הבדידות בין 4 קירות.

יצאתי לעבוד 4 שעות ביום והייתי אמא אחרת!

אז לשם שינוי הבת שלי גילתה פנים חדשות של מטפלת, ולא נראה לי שיש לה משקעים מזה.

כפי שהגבתי לזקנת השבט.אכן האידיאל הוא להיות תמיד עם הילדים.

אבל לא לכולן זה מתאים,

אז גם למי שזה לא מתאים והיא כן רוצה לעבוד או ללמוד,אז עליה לצמצם מתוכנית הלימודים\העבודה מגרסתה המלאה,ולא להחסיר מילדיה.מגוחך בעיני שאת הילד מטרטרים מבוקר עד ערב,משאירים אצל מטפלת אחת ופעם אצל אחרת עד שעות מאוחרות,אבל את עבודת הגמר מגישים בזמן.

הילדים הם החשובים ביותר,וזה בוודאי מוסכם על כולנו.לכןאם כבר מחליטים לללמוד או לעבוד כשישי ילדים,אז צריך לצמצם מהלימודים(כפי שאת עשית לדוגמא)ולא מילדנו.

"עליה לצמצם" יצאה בת קול מהשמיים

ובהחלט לא ראוי מצד מי שאחראית על הפורום.

לפי גישתך אין מציאות של "לא טוב" או משהו שדורש תיקון?

ולמה לפי גישתך אפשר שיטענו צד אחד של המתרס אבל הצד השני נחשב מגוחך?אם אי אפשר להחליט מה טוב לשני,למה את לועגת לתגובתי?אולי תמצאי בה מן האמת.

ושוב,אני לא מחליטה לאף אחד מה טוב לו.אני רק מאירה את עינינו לנקודה שהילדים שלנו נדחקים הצידה ומה איתם??נישואים וילדים לא אמורים לעכב אותנו בשום דבר(כך אומרות מרבית המגיבות)אבל מה כן אנו עושות עבורן אם כך??וזו נקודה שרציתי שיתיחסו אליה

למה את מסתתרת מאחורי אנונימי?

את מפחדת שידעו מי את?

לא נראה שיש כאן דברים אישיים, שאת לא רוצה שיתפרסמו, אז למה לא לומר אותם בגלוי?

ולגבי דעתי בעניין - עוד אמצא זמן לכותבה..

אנונימיות כאן את אותה השאלה?זה לא מתאים ולא רלוונטי..

להיות צמודה לילדים זה אידיאל- אבל כשצריך לצאת לסידורים אפילו את יודעת מה בדיקות הריון בשביל ילד נוסף=הרי זה ברכה ואידיאל. את לא משאירה את הילדים אצל מטפלת/ביביסיטיר/סבתא? ובד"כ אצל נשים כאלה ההריון הנוסף מגיע כשהתינוק עדין תינוק ואפילו לפעמים עדין יונק.

אז מותר להשאיר את הילד לבד, אבל ללימודים / עבודה ומסגרת קבועה ומסודרת אסור?

ולגן את שולחת? ומה עם בי"ס למה לא כולן פה מלמדות את הילדים בבית? 

פרופורציות בחיים בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!

זה בכלל לא מה שאמרתי.

א.במקרה שהצגת אין ברירה. ב.אפשר לשים את הילד אצל סבתא וזה לא נורא לפעמים,וכך גם כתבתי.אני לא בעד החזקה אובססיבית אני מדברת על עקרון:

יצאתי כנגד זה שהילדים הופכים לקורבנות והלימודים\עבודה מתנהלים כרגיל.האם זה נראה לך הגיוני?אין לי בעיה כנגד מי שרוצה ללמוד או לעבוד,כבר אמרתי זאת.

ובמקביל אשמח אם תמצאי לי מענה לשאלה:למה מותר להגיד שילדים לא יבואו על חשבון הלימודים או העבודה ושהנישואים לא אמורים לעכב אותנו בשום תחום אבל מנגד להגיד שעבודה או לימודים לא אמורים לבוא על חשבון הילדים שלנו לפחות לא ב"גרסה מלאה" זה לא בסדר?

כמעט לכל אמא. אני לא יודעת מאיפה את מביאה את ההנחה שלך, אבל לדעתי ההנחה הבסיסית של כל אמא היא שהילדים הם קודמים לכל. זה חלק מהעסקת חבילה של האמהות. פשוט ההסתכלות וההגדרה של מה נקרא "על חשבון" הילדים משתנה ממקרה למקרה ומשנה לשנה. זה הכל.

שמנה לב לכל מהלך הדיון מתחילה ועד הסוף.

יש הרבה צדק בדבריה של אנונימית, אך זה נובע מתוך אידיאלים מקודשים.

לכל אחת יש מטרה שחשובה לה ביותר, האחת זה לסיים א הלימודים בגיל 21

האחרת זה לרבוץ כל היום עם הילדים

השלישית קריירה וכו'.

מה שאנונימית מסבירה זה שאין סיבה ללמוד כל השבוע מבוקר עד הערב ולהשאיר את הילדים אצל המטפלת למען הלימודים בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים".

אבל המצב הזה תלוי בנתונים של כל אחת ואחת.

הלוואי וכולנו היינו מסוגלות לשבת עם הילדים 24 שעות

זה מבורך וזה מתבקש.

אבל לצערי עם התדרדרות הדורות רבות מאיתנו לא מסוגולות לשבת בבית כל היום עם הילידם ויוצאות לעבוד או ללמוד.

לדעתי, שתי הדרכים טובות ויפות

ואין עוטד על מה לדון, רק לזכור לכבד כל אחת את הדיעה של השניה.

בשורות טובות יקירותי!

אכן העברת את מה שרציתי להעביר.יתכן שמי שקראה תגובה אחת שלי לא הבינה את הרעיון הכללי אותו ניסיתי להעביר.לא התכוונתי לתקוף,לא בטון ולא בתוכן,ואיני רואה לכך תימוכין...אך מי שבכל-זאת חשה בכך אני מתנצלת.בשורות טובות ובהצלחה!

לא אמא ממורמרת שיושבת בבית וכל שאיפותיה נעלמות בגלל היותה אמא.

ויהיו שיגידו שהשאיפה הגדולה היא להיות אמא, אין עוררין על כך בכלל.

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה. זה כן דורש מהאמא יותר חוזק, זה כן דורש ממנה לדאוג שכל דקה פנויה תוענק לילד. אבל זה ממש לא דורש ממנה לבטל את עצמה.

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא.

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'.

לא מעט הורים מוותרים על חינוך טוב בגלל שכר גבוה. אני עומלת עכשיו כדי שזה לא יקרה.

חמתי השלימה לתואר עם 5 ילדים קטנים בבית, היה לכולם קשה

אבל היום הרמת חיים שלהם גבוהה מאוד, היכולת שלהם לעזור ולתת לכל ילד את המענה שהוא צריך, את הישיבות שהוא חפץ בהן, מפצה על התקופה המזערית הזאת שאמא לא היתה בבית.

ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות.

אז יופי לאמא שלהם היה אידיאל להישאר בבית ואחרי 4 5 ילדים היא לא מצליחה לדאוג לדברים הבסיסים שלהם.

(ואמא לא צריכה לשאוף לדאוג רק לצרכים הבסיסים של ילדיה אלא להרבה יותר)

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה"-  האם טענתי שאישה לא צריכה לעשות דברים שיעשו לה טוב?אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו כל דבר,אבל מדברייך לא ברור בכלל מה כן נעשה עבורם??

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'."-

סלחי לי.פשוט המצאה.מכירה המון משפחות בהם האמא לא קרייריסטית גדולה והם מסתדרים מצוין,ללא מחסור של הילדים בשום תחום.אז אם כך איך זה נעשה לטובת ילדיך?ומה הקשר לזה שתאפשרי לבעלך ללמוד תורה?האם תורה תלוית פרנסה?גם אם הוא יצטרך להיות המפרנס היחיד(וזה אפשרי וקיים)עדיין הוא מחויב בלימוד התורה

"ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות"-

הוצאת שםרע על ציבור שלם הוא לא דבר ראוי וחבל.ואולי ציפיותך גבוהות יחסית לסטנדרטים הנחוצים לילדך ולכן את כל כך מתעקשת להיות אשת קריירה ולהתקדם איטלקטואלית.כי הנתונים שאת מעלה לא עולים בקנה אחד עם המציאות.

בדגש הראשון- הילד יקבל כל יום אמא שמחה ומאושרת. אמא שמתפקדת טוב יותר שטוב לה.

וכל זה יוקרן אליו, וזה הדבר הראשון והכי חשוב שהוא יקבל.

בדגש השני-

א.פרנסה בכבוד.

ב.צרכים שלו.

ג.חינוך טוב ויקר.

ד.בית של תורה.

יש כאן משהו שהוא לא בשבילו? 

כשמישהי כאן כותבת שהיא חוזרת ללמוד, אף אחת לא חשדה שזה רפואה בטכניון.

אנחנו לא דוגלות בקריירה גדולה ובטח לא על חשבון ילדים, יש הבדל בין תואר אקדמי שיאפשר הכנסה מכובדת וסבירה, רוגע נפשי ולא לחץ מעבודה, מעתיד, מפנסיה וכו'.

בין אם זה להיות מורה או אחות, ואעפ"י שזה לא קריירה גדולה שכן יכולה להשתלב נפלא עם הבית ולא לעלות על חשבון הילדים, את השנים הראשונות של התואר זה דורש.

את כל הדברים הללו את לא תשיגי כסייעת בגן או מזכירה בישוב.

בקשר ללימוד תורה, ודאי שתורה תלוית פרנסה, אם לא יהיה לילדיי מה לאכול בעלי לא ישב ללמוד תורה כל היום. ואם האישה תעזור בפרנסת הבית, הוא יוכל לשבת וללמוד בנחת יותר.

בדגש השלישי- 

זה לא שם רע, לא דובר כאן על כל הציבור הדת"ל, אבל דווקא כשאני גרה בלב הציבור הזה,

יותר נכון בלב הציבור הזה שרוב האבות לומדים תורה. 

רואים מי מגיע מבית של אמא מלומדת שמקלה בפרנסת הבית ומי לא.

וילד שמתלבש באופן ראוי זה לא דרישה גבוהה שלי זה דרישה של התורה.

אני לא מבינה מאיפה כל הזעם שאת שופכת פה... רוגע פנימי אצל האמא זה דבר הרבה הרבה יותר משפיע על הילדים מאשר שעות השהיה שלה איתם. עוד תכונה טובה שהילדים לומדים אותה ישירות מההורים שלי שההורים יעשו כלום חוץ מלהיות עצמם - זה המבט על העולם. האם הוא יהיה מבט של עין טובה או של עין רעה. אז אם חינוך הילדים שלך כל כך חשוב לך אני מציעה לך להתחיל לחשוב איך את משכללת ומעצימה אצלך פנימה את הרוגע ואת העין הטובה. ואולי כדאי גם את דרכי הביטוי שלך והכבוד לאחרים.

באמת שמה שבונה ילדים בריאים ושלמים זה הורים בריאים ושלמים. אני מכירה משפחה שהאמא היתה בבית במשך כל שנות הילדות של הילדים שלה, וגידלה אותם בחום. אבל האישיות שלה לא היתה בריאה - והיום הילדים שלה לא מעריכים ולא מכבדים אותה, וגם קיבלו חלק מהתכונות הלא ביראות שלה... את תראי במהלך החיים שלך שהתקופה של התינוקות היא כל כך קצרה ומהירה, ושהתקופות הבאות באמת מאוד משמעותיות אז אם אמא לומדת כמה שנים עכשיו כדי להיות אמא טובה יותר בעתיד - תאמיני לי, אשרי הילדים שלה.

ותאמיני לי שכל האמהות שלומדות באמת דואגות ואוהבות ומעניקות כמה שהן יכולות בזמן שהן עם הילדים שלהן. הן לא מפלצות כמו שאת מתארת כאן... ואגב, גם הסבתןת והמטפלות הן ממש לא מפלצות. יש ילדים שמאוד נהנים במעון או אצל הסבתא. אז נכון שזה לא תחליף מושלם לאמא, אבל זה גם לא בית כלא עם תנאים מחפירים כמו שמשתמע מהנימה של דבריך...

נראה לי שהדיון הזה נסחף קצת למחוזות לא קשורים.

קודם כל, אדבר מנסיוני...

אני לומדת (כרגע בסטאז' ב"ה) במכללה להוראה ובתחילת שנה ג' ילדתי את בתי בכורתי.

ללא ברירה כעבור חודש היה עליי לחזור ללימודים.

בהתחלה ניסתי לקחת אותה איתי למכללה אבל זה היה פשוט סיוט בשבילי! הלחץ הנפשי שתיארה הכותבת כ"כ אמיתי - את מפחדת שהתינוק יבכה, את מחשבת כל רגע מתי הוא יקום ויצטרך לינוק, את נסחבת עם העגלה מקומה לקומה ואת בטח לא לומדת... לי זה לא התאים. לעומת זאת, יש מעט בנות שעשו את זה וגם אם לא היה להן קל היה להם סביר בהחלט... כך שזה ממש משתנה מבת לבת.

הבת שלי נדדה בין מטפלות (לצערי לא מצאתי מטפלת קבועה) ובהתחלה זה היה לי מאוד קשה לדעת שהיא לא איתי ואף חשבתי לעזוב את הלימודים אבל לאחר מחשבה עמוקה החלטתי לחרוק שיניים ולהמשיך כי ידעתי שאם אפסיק עכשיו בטח לא אחזור אף פעם...

מה שכן אני חייבת לציין שלמדתי רק 3 ימים בשבוע בסמסטר א' ו4 ימים בסמסטר ב', שזה יחסית לא כ"כ נורא...

היו לי ימים שלמים עם הבת שלי ככה שהרגשתי שכן אני מגדלת אותה ולא המטפלת...

לסיכום החלק הזה, מאוד קשה להיות עם תינוק במכללה/ אוניברסיטה. לדעתי, זו צריכה להיות אופציה אחרונה אך עם זאת מי שמסתדרת עם זה- אין בזה שום פסול, להיפך- אעריך אותה מאוד!

לגבי חתונה, ילדים ולימודים...

ב"ה בדורנו נשים מתחתנות ומביאות ילדים וגם לומדות והכל מצוין אך גם לא פשוט להיות אמא סטודנטית (בעיקר בגלל שאין אפשרות לעבוד, בדר"כ, מבחינת הזמן לי אישית לא היה כ"כ נורא, יכול להיות שיש מקצועות תובעניים יותר שאז גם ארגון הזמן קשה...) לכן, לדעתי צריך לעודד את הבנות להתחיל ללמוד ישר אחרי הש"ל. אני עשיתי שנת שירות אחת והתחלתי ללמוד ואני מודה לה' על כך. כי אם נגיד הייתי דוחה את הלימודים בשנה הייתי עם תינוקת בתחילת שנה ב' וזה כבר נשמע לי מורכב אפילו יותר ומי יודע אם הייתה לי מוטיבציה לסיים את הלימודים....

זהו לבינתיים, אנא הרגיעו את הרוחות, סה"כ כולם פה בדעה שטובת הילד וטובת האם הן הקובעות....

היכן ראית שנהגתי בחוסר כבוד?כשדיברתי על נושא שבוער לי?בגלל שהצגתי דעה ששונה משל מרבית המגיבות אי נחשבת "נביאת זעם"?

ועוד דבר,אם היית קוראת את דבריי(תגובתי לזקנת השבט)היית רואה שאני לא טועת שכולן צריכות להיות בבית עם הילדים ולכן מי שלא כזו היא מפלצת,אלא שצריך לפקוח עין ולבדוק היטב מדוע לימודים\עבודה משדרים עסקים כרגיל,במסלול מלא,ללא כל התכווננות או שינוי,אבל מעדיפים להחסיר מהילד בעוד שאני בטוחה ששתינו מסכימות שהילדים שלנו הם העיקר

זה יותר איך שכתבת, ומה התבטא מבין המילים שלך. ואני מדברת על כל התגובות שלך לאורך השירשור.

ואני שמחה שהגבתי כי זה גרם לך להגיב בצורה רגועה יותר, ולנו להבין מאיפה כל הזעם שלך בעניין...

שמרטפיה מסודרת. חוץ מהעובדה שהתינוקת לא היתה מרוצה את צריכה לחשוב על ההפרעות שהיא גורמת בשיעורים. אני מאד הקפדתי לא להגיע לשום שיעור או הרצאה או הצגה גם לא של ילדי עם תינוקת ואני מצפה שגם האחרות יכבדו אותי ולא יביאו תינוקות.

בס"ד

העלו כאן הרבה דברים חשובים וחכמים,

הרבה עצות טובות,

ורציתי להוסיף נקודה אחת קטנה.

את יכולה ללמוד כאן או במקומות אחרים

אץ מה שיראה לך הכי נכון עבור משפחתך,

אך תזכרי שאת התבונה להחליט מה הכי נכון עבורכן

ה' טמן עמוק בתוכך.

ה' שלח את התינוקת הזאת, לך, כשאת לומדת,

והוא סומך עלייך שמה שתחליטי יהיה הכי נכון עבורכן,

גם עכשיו

וגם לטווח רחוק.

ועוד דבר, אמנם אני שמה לב שזאת נקודה שחוזרת על עצמה כמעט בכל תגובה שלי,

 אך בכל זאת,  אין כמו תפילה לה' שיאיר את ענייך מה רצונו ממך.

נילדה היא מאת ה',

והכשרונות שהתברכת בהם ואת רוצה לממשם בלימודים, (ובעבודה אח"כ)

הם מאת ה'.

 בשניהם יש לך תפקיד פה בעולם.

ואין כמו תפילה לה' שיכוון אותך להבין

 מה האיזון הנכון בשבילך כרגע.

בהצלחה רבה!!

עין אמונה יקרה

אני לא יודעת אם יש בך עוד כוח לקרוא את התגובה הזו,

ואני גם לא יודעת אם מישהי אחרת לא כתבה את אותם הדברים כמוני בדיוק, כי לא הצלחתי לקרוא את כל התגובות.

אבל בכ"ז, רציתי לומר-

אני מקווה שתצליחי בדרך שבחרת לך.

גם לי שבועיים נשמע קצר מדי למנוחה. עם זאת, זו החלטה שלך.

אני אישית החלטתי לקחת חודש חופש , והודעתי על כך למרצים (אצלנו באוני' אין הגדרה לחופשת לידה, אז פשוט הודעתי שלא אגיע בחודש הקרוב).

אחכ הגעתי עם הקטנצ'יק ללימודים, עד גיל 4 חודשים, ויש לציין שלא בלימודים אינטנסיביים.

אני לא אומר שזה היה קל, אבל-

גם לשלוח אותו אחכ למעון לא היה קל (אפילו קשה יותר).

וגם להשאר בבית עם הילד השני, שנולד בהפרש מאוד קרוב, לא היה קל.

וברור לי שהראשון זכה להרבה יותר יחס כתינוק, אפילו עם הלימודים.

אז מה?

לכל אחד יש את התיק שלו. וההחלטות שלנו מורכבות מהרבה דברים.

הייתי מציעה לך אולי-

לקחת כמה שפחות קורסים בסמסטר הזה (בטח כבר עשית את זה)

כמו שאמרו - לא להילחץ, מכלום. את שם, הם יקבלו את זה, נקודה.

אני חושבת שאוניברסיטה ומכללה זה ממש שונה, באוני' תינוקות זה דבר פחות נפוץ ולכן מתקבל בד"כ יותר באהדה ובהבנה.

לזכור מה סדרי העדיפויות שלך (למשל: יש לי ילדה. היא צריכה לאכול עכשו. יש גם שיעור עכשו - אז מה?)

אני מאוד מאוד ממליצה על מנשא - אצל הרבה תינוקות הוא מחולל פלאים ומשכיח מהם כל מיני צרות כמו רעב או גזים.

ותפנקי את עצמך! כמה שיותר. תאכלי טוב.

ולבנות הפורום היקרות (טוב, גם כמה בנים)-

אני חושבת שעין האמונה כתבה כדי לקבל עידוד.

לא נראה לי שהיא כתבה כדי להתייעץ האם ללכת עם תינוק ללימודים, אלא - מה לעשות במצב הנוכחי שבו היא לומדת עם תינוק.

לא נראה לי הוגן לנסות להכתיב לה את הבחירות שלה

בדיוק כמו (ובבקשה תסלחי לי על השימוש בדוגמה ככ אישית) - שמישהי פה כתבה על ההריון שלה,

ולא התייעצה על הדרך שבה היא נכנסה להריון, או שאלה מה דעתכן על הדרך הזו,

אלא ביקשה תמיכה במצב הנוכחי שבו היא נמצאה. וזה מה שהיא קיבלה (מי שקראה בעבר בטח יודעת למה כוונתי).

אני חושבת שגם לעין אמונה מגיעה מלוא התמיכה, וגם אם חולקים על הדרך - אפשר וכדאי להביע את זה בצורה עדינה ,עדינה,עדינה. הרי יש בוודאי ככ הרבה אנשים סביבה שיכולים להעביר עליה ביקורת.

סליחה על האורך...

כן, גם אני הגעתי עם תינוק לאוניברסיטה בהיותו בן 6 חודשים - זה לא סימפטי ולכן סיכמתי עם המרצה להשאיר את הדלת פתוחה ואני הייתי בחוץ עם שמיכה עבה על הרצפה והקשבתי - ואח"כ צילמתי את החומר מחברות וגם לא נרשם לי היעדרות מהשיעור.

היו מרצים פחות או  יותר נחמדים אך היו מרצים שבכלל לא הסכימו והיו קשוחים.

בסך הכללי, באוניברסיטה - אין בעיה להביא תינוק - רק שלא יפריע.

בהצלחה בלימודים - ב"ה אני סיימתי. (עם 5 ילדים).

אמא יקרה-עין האמונה,

כל הכבוד לך על הנחישות ועל הכוחות להשקיע כ"כ מעט זמן לאחר הלידה

ממה שכתבת נראה שאת אדם מאוד מסור ומשקיע אך גם חשוב לך שלא יבוא על חשבון עצמך/משפחתך

אני בטוחה שהתחבטתם והשקעתם הרבה מחשבה לפני שהחלטת לחזור ללימודים בשלב מוקדם זה

אשתף בניסיוני בנושא בקצרה, לא ע"מ להפחיד/להיות חכמה ומטיפה אלא לתת כיוון למחשבה

אני חזרתי ללימודים שבועיים אחרי לידת בכורתי, היא הייתה איתי בכיתה וחשבתי שאצליח ללמוד/לפחות לא לפספס סמסטר אך בפועל אני לא הייתי רגועה בכלל ולדעתי השדר עבר אליה, היא לא הייתה רגועה ואני לא יכלתי להתרכז . כל הסיטואציה מאוד הלחיצה אותי והפכה את הסמסטר לבלתי נסבל. ב"ה על המתנה הענקית שה' זיכני בילדה מתוקה אך במבט לאחור יצאתי מהתקופה הזאת מותשת פשוט מותשת נפשית וגם פיזית!! אני לא אןמרת לך מה לעשות אך אני חושבת שאם אני הייתי במצב זה שוב  היה עוזר לי להחליט בין שתי דברים: לחכות שנה(וזאת לא נראתה לי אז אופציה בכלל (כלכלית, מעשית)אבל היום אני תוהה למה לא...) או להמשיך אבל לשים דבר ראשון את הרוגע הנפשי שלי ולא לקפוץ ולהלחץ מכל ציוץ....כמובן לא ברמה של צרחות בכיתה אבל מדיווח של חברותי הן בכלל לא שמו לה שהיא בכיתה בעוד אני חשבתי שהקולות שלה מפריעים ממש(טוב אנחנו גם יושבות ממש על ידם) 

בקיצור בהצלחה רבה רבה, חזקי ואמצי

נכון לכל אחת להביא ילד כל שנה?!

אבל להביא ילד כל שנה זה פשוט עוול! אני לא מבינה נשים כאלה . אם נשים נקלטו להריון ראשון לקראת סוף זמן הפוריות שלהן אני אבין ,אבל שאני רואה נשים צעירות ככה עם ילדים שנה אחרי שנה אני פשוט מרחמת עליהם ואני מכירה את זה מקרוב מאוד!  זה לא צורה ! חברה שלי מדברת איתי ובוכה יש לה ילדים צפופים היא עובדת ובעלה אברך והיא משתגעת!. אני חושבת שצריך לשבתביחד ולתכנן את המשפחה פשוט כך! יש לי שלושה ילדים מקסימים יחסית גם צפופים אבל לא בהפרשים של שנה ואני ובעלי החלטנו לעשות הפסקה של 4 שנים עכשיו. ללדת ילדים זה סבבה כל הקושי אח"כ הוא בגידול. מצטערת אם הייתי תוקפנית מידי פשוט הנושא הזה בוער לי. ואני מדברת כאילו אני איזו סבתא יכנה.. אני בתחילת שנות העשרים המוקדמות...

מאישה אחת שבוכה לך בטלפון את מסיקה מסקנות?????

אני מכירה אישית הרבה משפחות עם 7-10 ילדים צפופים שהחיים בבית מאושרים!

ההורים והילדים מקבלים כל מה שמגיע להם!!!

והאישה מרגישה מלכה בבית. היא עובדת קשה אבל היא מקבלת גם המון נחת!

לא מבינה איזה עוול את רואה פה, זה קשה! אין מה לומר, אבל השאלה היא איך לוקחים את החיים.

גם ילד אחד זה יכול להיות קשה.

ואמא ל3 ילדים יכולה לומר שהיא קורעת תחת העומס. - גם לה תגידי שהיא עושה עוול שהיא מביאה ילדים לעולם?????????

אני גם גדלתי במשפחה ברוכת ילדים שההבדל בניהם זה שנה-שנתיים.

ואני בין האחרונות ולא זוכרת אמא מסכנה... להפך! אני בטוחה שאם אמא שלי הייתה יכולה היא הייתה מביאה עוד ילדים לעולם!

ועכשיו שכולם נשואים היא רואה רק נחת! ואנחנו מחזירים לה על כל השנים שהיא השקיעה בנו.

סליחה שגם אני קצת הפגזתי.

אבל מקפיץ אותי שאנשים חושבים ככה...

ואנ קצת אסתייג....

זה ברור שיש נשים שאין להם את הכח להביא ילד כל שנה.

הם צריכות לעשות הפסקה או לתכנן וכו....

אבל להכליל????

מקווה שהובנתי.....

אם לזוג יש מספיק כוחות פיזיים ונפשיים למה שלא יביאו ילד??

לך זה נראה הזוי תעבדי על עצמך,

תתמודדי עם זה, תלמדי להעריך את אלה שיכולות מה שאחרות לא יכולות...

למה כ"כ בוער לך? תחשבי עם עצמך? אולי את מרגישה רע שלך אין את הכוחות האלו?

חברה שלך בוכה לך ? זה לא סותר שאת יכולה להעריך אותה ולעודד אותה,

לי בוער הנושא שכ"כ מעודדים ילודה וכששומעים שמישהי ילדה רצוף עושים לה פרצופים..

בוער לי שזה נהיה ברור מאליו שכולם מונעות הריון, מה נסגר????

ואת בטח יודעת שצריך סיבה למנוע הריון לפי דעת תורה כמובן...

לא לאלה שמתאים להן להביא ילד כל שנה

ולא לאלה שלא מתאים להן.

זה שמישהי אומרת שאין לה כוחות או שלה זה לא מתאים לא הופך אותה לאמא פחות טובה ממישהי אחרת- זה הופך אותה לאישה עם מודעות עצמית.

זה שמישהי אומרת שהביא ילד כל שנה זה אידיאל- זה נהדר עבורה אבל חשוב לזכור שזה אידיאלי בשבילה ומבחינתה ואולי לא מבחינת כל השאר.

אני מאלו שהיו רוצות להביא ילד כל שנה , אבל שמחה מאד שיש רופאות ועורכות דין וכולי..

התבטאתי יותר מדי בחריפות ובתקיפות. אני מבקשת סליחה מעין האמונה. 

הייתי יכולה להתנסח בצורה עדינה הרבה יותר.

שנזכה כולנו לקבל החלטות נכונות ומתאימות.

רק טוב, בריאות ושמחה!

את אחרי לידה מותר לך

להתנצל על איך שהשרשור הזה אולי טיפה יצא משליטה. לא התכוונתי להרגיז אף אחת או לעורר כזאת סערה, זה התחיל משאלה פשוטה ותמימה ואני מצטערת אם זה נגע לחלק מהנשים פה בנקודות רגישות.

שרק נזכה ללמוד מזה קצת על איך אנחנו מציגות את העמדות שלנו ומה אנחנו חושבות לפני שאנחנו שופטות...ב"ה שלכולן כאן יש כוונה טובה וברור שאף אחת לא התכוונה חלילה לפגוע ובע"ה, כמו שפטריה אמרה, שנזכה להחליט החלטות נכונות ונזכה לשלמות איתן.

שבת של שלום וגשם לכולנו

שמחה שלא לקחת אישית.. ככה זה בפורומים.

ולהחליט על מה לא מוותרים בכלל

מה אפשר לוותר

ועל מה מוותרים.

לחשוב אם אפשר לקנות פחות מותגים,  פחות בגדים,גם כשיוצאים אז לתכנן מראש מה מזמינים ולא להזמין מלא דברים שלא יאכלו.

לרכז את הקניות לפעם אחת בלי השלמות

לא להתפתות לקנות משהו אם לא באמת צריך.. 

אבל נראלי החלק היותר יקר אצלי זה המותרות.

מסעדות, ספר, בילוי.

נראלי הם עולים לי יותר.

עדיין מצמצמים איפה שאפשר...

לילדים הגדולים אני קונה דגני בוקר, שוקולדים פה ושם

פירות כל הזמן יש בבית, והילדים אוכלים

כל יום מבשלת בשרי, כנ"ל שבת - הקניות בהתאם

לןקחים אוכל מבושל לעבודה /ביה"ס ואז ארוחת ערב אז הכל בהתאם.

אוכל- אנחנו משתדלים לקנות שיהיה בשפע, חטיפים  מעדנים וכו, לא בהגזמה אבל תמיד תמצאי אצלי בבית חטיפים נניח

לעומת זאת מצמצמת בבגדים , נופשים לא יוצאים אז הכל בהתאם

אוכל זה כסף קטן לעומת שאר הדברים שיוצאים.

אוכל בחוץ מסעדות וזה.

או באמת כמו שכתבת טיול פעם ב וכאלה. גם מוזר לי להגיד לא,

מצד שני בחיים לא שילמנו על צימר או מלון. תמיד קמפינג או חברים או כאלה.. אבל זה גם עולה. דלק ואוכל וכל זה.

על לק ג'ל?
על בגדים תחילת עונה?
על דירה במרכז? על צעצועים חדשים?

אני יש לי "הפרעה". אני כל יום בבית קפה. אני משוגעת על זה.

וכן, זה מצטבר גם. אני לא גאה בזה שכבר נהייתי מכורה.

אבל... אנחנו גרים בשכירות זולה יחסית
אני קונה רק בגדי יד שניה לי ולילדים,
אין אצלי לק ג'ל וכאלה
כרגע לא הולכת לכל מיני חוגים (לאו דווקא בגלל הכסף)

להגיד לך שזה חכם? זה לא חכם
יותר חכם להגיע ישר מהעבודה הבייתה ולשתות קפה מגורען עם עוגייה של אמא
אבל כרגע זה הכיף שלי בחיים. 

אבל אני לא חושבת על בגדים בעונה בשום צורה, וגם לא על מעבר לבית גדול יותר.
חלק מההתבגרות שלנו, לדעתי, זה להבין את חוקי החיים. שכסף לא בא כי זימנו אותו, אלא כי עבדנו עליו...
וכסף באותה מידה גם יוצא. ואנחנו אחראים על החיים הכלכליים שלנו.
יש כאלה שחיים בלי חשבון אבל המחיר של זה - פשיטת רגל (קרובי משפחה שלנו)
ויש כאלה שחיים ממש בצמצום ובחישוב- והמחיר של זה הוא חנק, לדעתי (קרובי משפחה אחרים)

בעיניי עדיף להתרגל לחיי צמצום מאשר לחיי מותרות. כי אני התרגלתי לבתי קפה, וזה נורא קשה לי להיגמל ואני לא מספיק רוצה בזה.

אבל כל אחד בוחר איך לכלכל את חייו..

אני לא חושבת שיש לי הרבה דברים שאני מוציאה מעבר.

אין לי בגדים מותגים וכל אלה.

מסעדות פה ושם, קניה של מוצרים כמו ספרים או משו לבית וכאלה.

והוצאות קבועות שיורדות כל חודש.

אבל לגמרי כמו שלך יש בית קפה לייש יציאה עם חברות או בעלי למסעדה.

וזה החלק שכייף לי ואני מתלבטת אם הדרך היחידה לא לחרוג היא לוותר על זה.

זה נצבר פשוט גם שם.. שזה אחלה אבל לא סוגר לי את החודש..

את מתארת שאתם חוסכים משכורת שלמה, אז למה לא ממנה להוציא על החברות?
 

בעלי עצמאי, ככה שזה לא כמו שזה נשמע בום משכורת לחיסכון.

פשוט מה שהוא מכניס הולך הצידה כי זה לא שוטף.

השאלה אם כשמישהו מחליט לשים כסף בצד, הוא מוציא ממנו כשחסר לסגור חודש,

או שמורידים בהוצאות?

בעקרון צריך להיות חשבון נפרד לעסק שממנו הוא מפריש לחשבון שלכם סכום קבוע בין אם החודש הייתה הכנסה גבוהה ובין אם לא

החודשים של ההכנסה הגבוהה יקזזו את החודשים של ההכנסה הנמוכה יותר

את סכום ההפרשה לחשבון עושים על ידי ממוצע הכנסות סביר שהוא מכניס בשנה

אם אין ביכולתו לפתוח חשבון נפרד אז אולי כדאי לחלק את ההוצאות הביתיות ככה שבחודשים עם ההכנסה הגבוהה תממני את החודשים עם ההכנסה הנמוכה יותר (אני משערת שהוא יודע מתי החודשים החזקים של העסק, לדוג'- מי שמוכר בגדים יודע מתי קונים יותר ומתי פחות)

לשחק עם הדברים

אם תיקחי עוגייה שווה מהבית לעבודה ותכיני קפה שווה. זה לא יספק אותך?

אני גם יוצאת לעבוד בבתי קפה מידי פעם.. זה נחמד.

את צודקת שאין לך חשק לצמצם בהוצאות כי יותר כיף לערוך קניות בלי לחשוב יותר מידי

אבל אם יש לך מטרה ברורה את תהי מוכנה לנהל סדרי עדיפויות בחייך גם כשזה יהיה כרוך בויתורים מסויימים אבל יהיה לך יותר קל לעשות זאת כי תהיה לך מטרה אחרת שאת רוצה להשיג

בדיוק כמו שמי שבוחרת להביא ילד לעולם בוחרת לצמצם את החופש שלה למען מטרה אחרת שיותר חשובה לה כרגע

אם את רוצה לצאת ממינוס-אז תשאלי את עצמך-מה תשיגי אז? יש לך מטרה לחסוך עבורה? אלא אם כן המינוס גדול שאז אם לא תהיה התייעלות מבחירה הבנק יעשה זאת..

כשהמטרה ברורה אז האיך יהיה יותר קל לנשיאה

אנחנו שנינו עובדים, ומכניסים יפה.

המטרה היא לחיות מהמשכורת שלי בלי של בעלי. (0את של בעלי אנחנו חוסכים לבית)

החרגה היא של 3000 בחודש. בערך.

בלי לחשב מוסך או חודשים של פסח או חג אחר וכל אלה שמוסיפים עוד כמה אלפים.

השאלה היא האם הדך היחידה היא ללכת לקניות ולבדוק אם טיטולים יותר זול מהאגיס ולקנות לפי זה,

או להגיד לעצמי 'לא' על יציאה למסעדה עם חברות.

או שיש אפשרות אחרת?

כל כמה זמן?

אבל מצד שני, לא להגיד כל הזמן כן

להחליט סכום מסוים של ''מותרות'' בחודש, ועם זה להתנהל

ואז נניח אם יש משהו שמתחשק לך ממש אבל כבר חרגת הוא יכול לחכות לחודש הבא, או שנניח פעם אחת תצאו לבית קפה במקום למסעדה, או למקום אחר שקצת יותר זול... כאילו דרך אמצע כזאת

תכלס נראה לי שיש גם משהו קצת יותר מיוחד במשהו שאת מפנקת את עצמך כשזה לא יומיומי🙂

אני בדיוק מתחילה לנסות ככה בחודש הקרוב.

נעדכן אם הצלחתי חח

תודה!

אבל את צריכה קודם כל לבחון מה התקציב שאת רוצה לעמוד בו

ואז להתחיל לחלק את עוגת התקציב

לכל אחת מאיתנו יש נקודות רגישות אחרות ולכן החלוקה תהיה בהתאם, כמובן בהתאם להכנסות..

שימי לך תקציב הגיוני (2000 ש"ח לאוכל למשפחה בת 10נפשות זה תקציב לא ריאלי והם לא יעמדו בו..)

ליציאות, לבגדים, לקניות, לתיקונים (רכב, תקלות בבית)

ולפי זה תתנהלי

יתכן ולא תמיד זה יהיה פשוט אבל אם המטרה עומדת לנגד עינייך יהיה לך יותר ברור עבור מה את עושה את זה

אין מטה קסמים שיכול לאפשר לנו להתנהל בלי חשבון בלי שיהיו לזה מחירים

אם את רוצה לחיות משכורת אחת תבדקי עם עצמך מה את רוצה לעשות בשביל זה

מה את מוכנה לוותר

ועל מה את לא מוכנה לוותר

יחד עם זאת, כדאי להיות יצירתיים בעניין את יכולה לגלות על עצמך דברים שלא חשבת...

מנסים באמת החודש לחיות ככה פעם ראשונה. מקווה שנצליח.

תודה!

היא לצרוך פחות מההכנסה

אם צורכים יותר

אפשר להגדיל הכנסה/ לצמצם הוצאות/ שניהם

בפועל ההתנהלות שלי היא נקודת מוצא שאני לא צריכה יותר מדי

רוב הדברים שאני צורכת אני מכניסה בקטגוריה של צריכה עודפת כי אני יכולה להרשות לעצמי

הצריכה הבסיסית מבחינתי זה אוכל בסיסי והוצאות בסיסיות של תפעול בית ומשפחה

בילויים/ חופשות/ חפצים יקרים/ העשרה/ ועוד מתקיימים כשיש להם כיסוי

היו שנים שלא היה לי ולא צרכתי

וגם כשיש אני צורכת הרבה פחות מרמת ההכנסה שלי

כעיקרון של דרך חיים

נקודת מוצא כזו

'אנחנו לגמרי מפרגנים לעצמנו וקונים כל דבר שרוצים'

תולה את האושר בצריכה עודפת

ומקטינה את היכולת להתנהל נכון 

אבל כן רואה את זה במשהו שממלא אותי.

אני כן יודעת שלחיות בצורה בסיסית אני יכולה בכייף, ולהתאים את עצמי להכנסה שלי,

אני לא מפונקצת בכלל בדרישה הראשונית,

אבל אני כן נותנת לעצמי מעבר.

אני גם כן יכולה להגדיל הכנסה, ופשוט לצמצם חיסכון, אבל מנסה להבין מה נכון מבחינת התנהלות.

אני ובעלי שנינו רשומים לחדר כושר ומתמידים בו.

טיפול זוגי או אישי גם כמה אלפים.

מסעדה כדייט זוגי או כיציאה עם חברות פעם בשבוע או בשבועיים.

זה דברים שאני תמיד יכולה להגיד לעצמי לא,

אבל אני בוחרת להגיד כן.

הדרך היחידה היא לומר עליהם לא?

עוד לפני חישובים של קרונפלקס או כריות.

או תחבצ או דלק.

תלוי מה חשוב לך

לחסוך

או לנהל חיים כאלה

עלות תועלת

(אני אישית מצאתי את האושר בשחרור מצריכה

אפילו שיש לי את הכסף בשבילה)

אני מבינה שאנחנו צריכים עוד קצ להתבחבש במחשבה מה הרצון המקורי שלנו.

יותר לחיות ברווח או יותר לחסוך.

(ובאמת יש ערך ללדעת להתחשבן יותר מהכסף כמו שאמרת, כדי ללמוד את זה ולהיות מאושר בלי)

תודה!

שאתם רוצים לחיות רק ממשכורת אחת, כי את השנייה אתם רוצים לשמור לדירה. ואז נוצרת חריגה

ואז בעצם שואלת - אז האם בשביל להיות במאזן חיובי, אני חייבת לוותר על המותרות והאקסטרה?

זה לא שאת חייבת, זו בחירה.

אם אתם שניכם מרוויחים יפה

אבל חשוב לכם לחיות ממשכורת אחת כדי לחסוך לבית

יש כאן בחירה ששמה את קניית הבית במקום גבוה מאוד הסדרי העדיפויות.

אבל זו לא חובה, זו בחירה. לגיטימית לחלוטין, כן? אבל בחירה.

ובבחירה הזו, כן, אם רוצים להיות במאזן חיובי, כנראה צריך להיות יותר עם יד על הדופק בשאר ההוצאות.

יכול להיות שאם לא הייתם בוחרים לחסוך לבית, והייתי מנהלים את ההוצאות השוטפות שלכם על סמך שתי משכורות יפות, היה אפשר להרגיש יותר משוחררים עם הוצאות אחרות.

אבל אני חושבת שרוב האנשים, לא מרוויחים מספיק כסף בשביל כל הרצונות שלהם בעולם, ואז השאלה היא סדר עדיפויות ואיך בוחרים מה חשוב ומה פחות

עזרת לי להבין.

אז אין לי כל שבת שמלה אחרת....
וחוזרת על הרבה בגדים במהלך השבוע.
אם את יוצאת כל שבוע עם חברות, אולי באמת שווה לצמצם מפגשים.
אבל אם זה פעם ב... לא הייתי מורידה. זה בריאות הנפש.
ואני למשל פחות הולכת למסעדות, כל פעם מישהי אחרת מזמינה אליה. וזה ממש חוסך.

לצאת אבל לא למסעדה.

תודה!

אותה סצנה?

נגיד מחליטה שבחודש יש לך 500 ש"ח להוצאות של בילוי: בית קפה, מסעדה, הופעה איזה משהו אחר כייף או לא יודעת מה.

אז אם נגיד בחודש אחד בחרת לצאת להופעה. ועלתה לך כל היציאה 450 ש"ח 

אז בחודש הזה לא תצאי למסעדה אלא לקפה בקטנה.

לא כי ויתרת על המסעדה אלא כי בחרת ללכת להופעה.

אנחנו עכשיו עוברים בכלל לשלב המודעות של כמה יוצא על מה,

אז מקווה שבאמ ילך לי טוב עם לדעת לבחור ולחלק נכון את הרצונות שלי..

תודה!

ולראות אם אפשר לקצץ בהן.

נגיד מסלול טוב יותר בסלולר, באינטרנט וכו'.

בירוקרטיה חד פעמית מעצבנת ואחר כך חיסכון לא מורגש.

משהי בשם הניה שוחט, היא ממש מצחיקה ויש לה הופעות בכל הארץ, היא חרדית לא דתית לאומית

או מישהי כמו חנה כהן אלורו

לא דוס, אבל דתי. לא הייתי בהופעה.

לק"י

אני לא נהניתי.

חלק גם היה קצת בוטה, וגם הרגשתי שהיא רק מקטרת על החיים.

אבל אפשר לראות ביוטיוב אם זה הסגנון.

ותראי אם יש משהו מתאים

יש הצגה על החיים של נעמי שמר עם שירים שלה, אולי יתאים לכם

והרוב סגור ליישובים / אולפנות וכו'

אז רק ישבתי וריירתי 😅

בשילוב עם להקת מחול

נראה לי ערב בנות מושלם

אם זה נגיש לכן..

https://site.tickchak.co.il/XmE9zgm

כמעט הכל פה אירועים שהיו... מעט אירועים שעדיין לא היו - רחוקים לנו מידי....

אבל תודה רבה על החיפוש ❤️

תחפשי אפרת ליבי (או ליבי סרטים)

היא יוצאת עם הקרנות של שני הסרטים שלה:

ידיים מלאות (על אתגרי פוריות)

ומצפה לו (על אלמנות המלחמה)

שימי לב שיש הקרנות רק לנשים, ויש הקרנות לנשים וגברים.

היא דוסית ממש, ומאמינה שגם הסרטים נקיים בהתאם,

המחירים סבירים ליציאה של ערב בנות.

עוד הצגה שאם עדיין עולה יכולה להתאים- בחורים טובים (הצגה שמבוססת על הסרט)

איך בא לי חנאל ומכבית 😅

איך את יודעת שזה נקי? הילכו "נקי" ו"חנאל ומכבית" יחד? 😅

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

הביא מהגן חטיף . התברר שהוא לא אוהב אותו , חילק לאחים תוך כדי אמירה- אל תשכחו לומר לי תודה!

בבוקר יצאנו לגן . בספסל ישבה שכנה מבוגרת , לידה כלב רחוב . הוא - נתפלל שהכלב שלא יאכל אותה!

בתחילת שנה לקח לו כמה שבועות להתרגל לגן. אז הוא סיפר לי שגננת טרפה ילד . שאלתי - רק ילד אחד?

הוא ענה - רק אחד , כל השאר הלכו הביתה מהר.

אני שואלת אותו "איפה האף שלך?"

הוא עונה לי "במטבח".

(הטישו היה במטבח).

לפעמים באמבטיה הוא מתחיל לשאול אותי על השמפו והסבון "מה זה?", למרות שהוא יודע את התשובה.

אז פעם בצחוק עניתי לו דברים לא קשורים.

מאז הוא בעצמו שואל ועונה דברים לא קשורים.

וגם- כל לילה כשאני שרה לו 'המלאך הגואל אותי מכל רע' הוא אומר אל תגידי מכל רע, רק מכל טוב! (אחרי כל ההסברים שניסיתי

ושואל שוב ושוב בטון עולה ומתעצבן "איפה החריף שלי!?"

לקח לי כמה דקות טובות להבין שהוא מחפש את החטיף שקיבל מהגן.

גם אצלנו בן ה4 מברבר כל מיני פנינים.

באחת הפעמים אבא שלו שם אותו מהר מהר בחדר לישון אז הוא אומר לו- אבא אבל למה אתה לוקח אותי בהילוך מהיר?😂😂

היה בטוח שהתחיל החופש

אמרנו לו שכן

הוא: מה? לא! (בטון של מורה שאומרת 'אין על מה לדבר') 😂

אני מעירה אותה ואז היא שואלת: אמא איזה יום היום? אמרתי לה חמישי אז היא: למה?

מה זאת אומרת למה 🤣 אמרתי לה כי אתמול היה יום רביעי 😅 חמודה, בת 3 וחצי.. גם לי יהיה סלט ממרח הימים השבוע 🫣

לקחתי אותו לרופא כי חשדתי שהאדום שיש לו בישבן זה פטריה. ובדרך הסברתי לו קצת לאן הולכים וקצת על מוגנות.

בזמן שמחכים לרופא הוא מצהיר בקולי קולות: תכף אני מיכנס לרופא כי יש לי אדום בטיטול. לא שורף. שורף קסת. (קצת). טוב שלא פירט יותר בהרחבה!! 🤭

אח''כ הוא התחיל לתאר כל אחד שהיה שם ומה הוא עושה: "יש שם איש. יש לו סיכה. מה הוא עושה (כולו בדרמטיןת)? הוא מספר בטלפון!!

ואז היתה שם מישהי שצלעה: הוא: היא הולכת ככה ( ומחקה אותה)!!! 😅פדיחותת

ואתמול אמר לי: קפצנו במיים!

אז שאלתי אותו: מי? אתה או איקסית?

הוא: "שתיכם!" 

במהלך היום עייפה

וגם נראה לי כדאי להפסיק מתישהו לא?

להפסיק בבת אחת זה לטלטל את הגוף.

וחוץ מזה אין כללים של מתי להפסיק, הרבה מפסיקות בחודש חמישי אבל אני הייתי צריכה גם בחודש שישי ויש כאלה שלוקחות עד הלידה

השאלה מה עדיף, בחילות או עייפות, כל אחת והשיקולים שלה.

הדרגתי

אחרי שהייתי בטוחה שאני כבר יותר טוב

ועדיין היה צריך להתרגל..

זה הריון ראשון שלך? 

מהבחינה הזאת..

אני הייתי ממשיכה לקחת ומפסיקה הדרגתי, נגיד יום כן יום לא.. 

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

לפני עשור פלוס, אכן שילמתי.

הדיסק עלה 30 שקל אם אני לא טועה, וזה לכל הזמן, לא מנוי חודשי.

התזכורות היו בעצם דרך מיילים מתוזמנים. (לא זוכרת אם התוכנה יצרה אותם או בעלי, בכל אופן זה היה שניה וחצי להכניס לגוגל קלנדר)

כיום שאפשר ליצור בקלוד דבר כזה (כולל התזכורות) לא הייתי משלמת.

אם בא לך לעשות לזיכוי הרבים, אחלה.

אם זה בשביל הכנסה כלכלית לדעתי על תבני על זה לטווח ארוך.

מתזכרת אותי בעיקר על ימי פרישה

כי את השאר אני זוכרת מרוב שזה מעיק עלי...

לא רואה סיבה לשלם כשיש חינמי.

בעלי מחשב את הימים.

אני זוכרת.

לא מרגישה צורך במשהו נוסף.

נקודות שעולות לי שכדאי לקחת בחשבון:

* אנחנו מחשבים את ימי הפרישה בצורה אחרת מהמקובל. אז אם יש אפשרות לבחור שיטות שונות לחישוב.

* לא הייתי רוצה שהילדים שלי יראו תזכורות בטלפון ויתחילו לשאול שאלות. אז לחשוב איך אפשר לתזכר בצורה שתישאר דיסקרטית.

למשל השיטה הייחודית של חב"ד.

עונת אור זרוע למי שנוהג וכו'

אני רושמת שם

זה נוח לי שלא צריכה לזכור פרישות

מקבלת תזכורות למייל אז זה דיסקרטי

ושלום

(משו כמו 20 לחודש, 18 אולי)

ומסתדרת סבבה

לא רואה צורך באפליקציה