אני הייתי עומדת איתה מאחור, בידיים או במנשא. וככה מקשיבה לשיעור, סיכומים לא הייתי עושה, אח"כ מצלמת ממשהי אחרת.

תלבישי אותה בשכבות שאת יכולה להוסיף ולהוריד ובנוסף שמכה קטנה.

אם את רגועה היא תהיה גם כן.

יש לי גם ילדת אוניברסיטה והיא עלתה לקבל את התואר ראשון כזה הגיעה בסוף הלימודים.

בד"כ תינוקות הרבה יותר רגועים וישנים טוב במנשא...

את יכולה להניק אותה לפני השיעור, להכניס אותה 10 דקות לפני למנשא ולוודא שהיא נרדמת ואז פשוט לשבת כשהיא במנשא בשיעור, זה לא אמור לגרום לכאבי גב למרות שהיא הרבה זמן עלייך.

בהמשך אולי אפילו תלמדי להניק אותה בתוך המנשא...

יש מספיק בד ואת מכוסה לחלוטין מכל כיוון אפשרי ומי שנמצא לידך בכלל לא יודע שאת מניקה. (זה קרה לי עם המשפחה של בעלי, הקטן היה ממש לא רגוע, הלכתי רגע הצידה הסתדרתי להנקה וחזרתי והוא היה רגוע. אח"כ בעלי שאל מה עשיתי לו בצד ואמרתי ליו שפשוט הסתדרתי להנקה והוא היה בהלם!!! )

זה עניין של מיומנות ולמידה. עם הגדולה שלי לא הצלחתי, רק עכשיו עם הקטן אני מצליחה...

אני ממש לא מצליחה להבין איך אפשר להיות מסוגלת לקום מהמיטה שעוד לא עברו שבועיים.

אשרייך שיש לך כוח רצון גדול ללכת ללמוד.

לטעמי , זה לא שייך.

היא כלכך קטנה, עוד בלי סדר יום.

בטח שאר התינוקות שבכיתה כבר קצת יותר גדולים , לפחות חודשיים ולא שבועיים. ולכן זה יותר קל.

הציעו לך כאן להתשמש במנשא, וזה חכם אבל לדעתי זה שלב מוקדם מידי לעמוד כך בסוף הכיתה כדי שיהיה שקט יום שלם, ילך לך הגב והריצפת האגן מהר מידי, ואח"כ זה יהיה רק עצוב.

בבקשה עשי עם עצמך חסד( זה ממש חסד לך לילדה ולבעלך) ותנוחי עוד לפחות חודש.

וגם זה עוד מוקדם, אבל יותר נסבל...

ממש בהצלחה!!

ובעז"ה עדי שלכם תגדל מהר ותהיה מקסימה ונוחה מאד.

אבל אל תעשי שטויות שאח"כ תצטערי... הגוף עדיין מאוד חלש מהלידה.גם שזה לא נראה לך ואת מרגישה טוב,זה מגיע יותר מאוחר.ואם את רוצה להיות נקייה כמה שיותר מהר אל תעשי את זה. אבל אם את ממש לחוצה על זה,באמת מנשא מבד זה הרעיון הכי טוב(תינוקות מאוד אוהבים את זה תיפי שלי בת 3 חודשים מתכרבלת בו כמו גור)את יכולה להניק לפני השיעור ואז לשים אותה במנשא והיא יכולה לישון בשקט.לגבי הלבוש את יכולה להלביש לה בייבי גרו של חורף.את יודעת ,בגד שלםמפוטר או פליז ולשים לה כובע של חורף ושמיכה.

פחות משבועיים לאחר לידה! ועד לידה ראשנה! את תותחית!

אבל לטעמי זה עוול לגוף שלך! את חייבת בשלב הזה לנוח כמה שיותר...

אולי תבקשי שיקליטו לך את השיעורים? (או אפילו יעבירו לך בסקייפ?.. ב'לייב'...)

ואת נוחי! נוחי! נוחי!

כשהיא תגדל טיפה זה יהיה הרבה יותר אפשרי לשתיכן!

מזל טוב גדול!!

לבקשתי, את השיעורים היותר קריטיים באותו סמסטר, וזה היה מצוין! כדאי לנסות, לדעתי...

אמנם זה לוקח בבית הרבה זמן להאזין לזה, זמן אמתמה שנקרא, אבל כמובן - אין להשוות למאמץ להגיע לקורס!! ועוד לא דיברנו על הנסיעות! ועל האפשרות הנפלאה פשוט לעצור את ההאזנה אם היא בוכה, ולהמשיך אח"כ....

וגם - היה בזה משהו משעשע, לנחש למה עצר המרצה, במי גער, מי שאלה מה, ולמה כולם צוחקים פתאום

אגב, גם לי לא היתה אפשרות לעצור את הלימודים לשנה או משהו...

אז אני מאחלת לך מכל הלב למצוא פתרונות יעילים ועם זאת שפויים ושומרי כוחות.

הצליחי מאד יקרה!

תואר אפשר תמיד לעשות . אני התחלתי בגיל 34 וסיימתי בגיל 37. ועוד דבר , "אולי  היא תבכה " ואם היא תבכה...אז מה ? אז מה אם היא תבכה? בואי נלך כמה צעדים רחוק יותר. היא תקיא בשפריץ על המרצה ותעשה משהו ריחני , שיריחו בכל הכיתה . אז מה ? אז היא תזכיר לאקדמיה שכולנו בני אדם. ולך היא תיתן קורס מזורז ושמו "ביטחון עצמי - רכישתו , הלכה למעשה בעת גידול התינוק" (קורס 0014  (היא בת 14 יום ) ,5 נקודות קרדיט לתואר אמא )

אבל ברצינות , קחי את הזמן לנוח , וגם לה מגיע קצת רוגע . רק לפני שבועיים הגיחה - היא עוד צריכה להסתגל לכל כך הרבה דברים בתוך הבית, ובחיים.

שבועיים אחרי לידה, זה עוד לא הזמן בשבילך בכללללל להסתובב.

"משכב לידה" נקרא כך, מכיוון שאת אמורה לבלות את 6 השבועות הללו בשכיבה!

כשאת שוכבת, רצפת האגן יכולה להאסף בחזרה, אחרי שהתרחבה משך 9 חודשים ולידה אחת, תחת משקל הרחם בגדל. תפקידה של רצפת האגן לשמור את הרחם, את החלחולת (רקטום) ואת שלפוחית השתן בתוך הבטן. הבעיה היא שכשרצפת האגן חלשה את לא מרגישה כלום! את מרגישה בדיוק אותו הדבר, אלא שלאחר זמן את עלולה לראות בחוץ דברים שאמורים להישאר בפנים: בריחת שתן, בריחת צואה (או גזים) ללא שליטה, ולעתים גם צניחת רחם, חלילה. לעמוד או להסתובב שבועיים אחרי לידה, ועוד עם תינוקת על הידיים, זה רעיון מאוד לא טוב.

כמה חכמה הקטנטונת שלך, שמנסה לצעוק לך כדי שתשמעי ותביני: "זה לא מתאים! לא לי ולא לך!!!". חפשי פתרונות יצירתיים שיאפשרו לך ולקטנטונת שבועות נוספים של מנוחה.

מצטרפת לזקנת השבט - זכינו להנות מחכמתה! לא יקרה כלום אם תקחי לך סמסטר או אפילו שנה (או כמה שנים) של מנוחה! בעלי היקר עשה הסבה מקצועית ויצא ללימודים שניים בגיל 34. ב"ה הוא רואה ברכה גדולה בעמלו, וצולח את לימודיו בקלילות, למרות שארבעה-חמישה-שישה ילדים לא ממש מכבדים את הזמן שלו (הם כל הזמן מתרבים)

"לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת" (קהלת פרק ג')

מאחלת שתמצאו את האיזון הנכון.

היא צריכה ללכת ללימודים שבועיים אחרי לידה - ולא משנה מה הסיבה, זו החלטה שלה ושל בעלה והיא מבקשת תמיכה בהחלטה שלה ולא שתגידו לה שההחלטה שלה לא נכונה.

יש כאלה שהן לא רק עקרות בית במשרה מלאה, אלא מבקשות לשלב עוד דברים ורוצות תמיכה.

אולי היא יוצאת ללימודים כי התחתנה צעירה ורוצה לפרנס כדי שבעלה ישב וילמד תורה?? אולי זו המסירות נפש שלה ללימוד תורה? לא לכולן מתאים לחיות בצימצום רב כי האמא לא עובדת,אז אולי ההחלטה שלה לעשות תואר, נובעת משיקולים חיוביים (בניגוד להרבה עקרות בית בלבד בפורום זה)

אתן ממש לא מעודדות אותה ולא תומכות - דבר שלא אופייני בפורום זה.

מי שלא יודעת מה להגיב בתמיכה אז שפשוט לא תגיב! חבל להרוס לה את החיים יותר כי הבנות בפורום אמרו לה שהיא טועה בהחלטות שלה.

עין האמונה- ההיא חזקה שני ילדים גידלתי בלימודים אצל האחד במשרה מלאה ואצל השניה יומיים בשבוע, את הגדול אפילו לא יכולתי לקחת ללימודים כך שהתחלתי לשאוב מגיל שבועיים, ותאמיני לי אני לא מצטערת ויש לי ב"ה ילדים מתוקים, חכמים, בריאים שמחים שהיום יודעים גם להגיד בהצלחה לפני מבחנים ומזל טוב כשמצליחים.

אל תתיאשי! את תלמדי איך ללמוד עם הקטנה והיא תלמד איך להסתדר בכיתה ובתנאים שיש לה.

ולהגיד , שאם התינוקת תבכה בזמן שיעור - לא נורא . מה קרה? ובכלל תינוקות מחברים אותנו למציאות הפשוטה , ולצרכים הפשוטים , וזה שיעור בפני עצמו. כל אחת תעשה מה שטוב לה , אבל כאמור המלצתי החמה היא לנוח. וזו המלצה , ולא חוק "ככה צריך".

ובעניין זה , אני לצערי , מיד אחרי הלידה נאלצתי להיות בפעילות מאומצת- לא מבחירה ולא עבודה. כי הייתי צריכה להסחב עם הקטנה לבתי חולים , וגם כי יש לי הורה סיעודי  , אבל זה הספיק כדי לפגוע ברצפת האגן שלי ובפרקים עד עצם היום הזה.

אז עין אמונה , זה טוב ללמוד , אבל מומלץ בחום לקחת אתנחתא.

אחרי לידה ראשונה חזרתי לעבודה מעשית 4  שבועות אחרי לידה, היה מאוד קשה, אבל אפשרי, אבל ההנקה הלכה "פייפל" כי לא הצלחתי לשאוב.

אחרי לידה שניה חזרתי ללימודים, ב"ה רק פעמיים בשבוע, גם4 שבועות אחרי הלידה, והמתוק היה איתי, והיסתדרנו מצויין, אבל זה מאוד תלוי באופי הילד, היו עוד בנות בכיתה עם תינוקות וחלק פרשו כי לא הלך, שלי ב"ה היה מאוד רגוע, אבל אף פעם לא סיכמתי. ישבתי בסוף הכיתה ליד הדלת וכשהוא בכה הנקתי אותו והיה שקט.

אבל המון המון בהצלחה!!!!!

ותתעודדי, זה בסוף יעבור ואולי עד הלידה הבאה (או אולי  זאת שאחריה) תיהייה לך בע"ה חופשת לידה נורמלית!

אני רק יכולה לומר לך שאני ממש מעריכה נשים עם ילדים שלומדות!!!!

ראיתי את חברה שלי ששבועיים אחרי לידה באה למבחנים, בלי כוחות בכלל, והערצתי אותה על זה!!!!!!!!!!!

אני נגד מה שנקרה "אני נשואה עם ילדים אז אני לא יכולה ללמוד" כמו שמישהי אמרה לי...

מה שכן- זה קשה ואפילו מאוד... (שוב לא מניסיון אלא מהסתכלות סביב..)

אבל נראה לי שאם אין לך משהו דחוף כמו מבחן וכו'.. אז כדאי שתנוחי באמת עוד קצת... ואז תחזרי בעז"ה

בכל אופן המון בהצלחה!!! ומזל טוב גדול!!!!

זה שהיא הורסת לילד שלה את כל סדר היום? זה שהלימודים באים על חשבונו?

לא אוהבת מי שאומרת: "אני נשואה עם ילדים אני לא יכולה ללמוד"? אולי אם הניסוח יהיה כך: הילדים שלי לא באים על חשבון הלימודים- זה ישמע אחרת

אני בעד בחתונה בגיל צעיר והלוואי שהייתי זוכה גם ללמוד עם ילדים.. כרגע כבר שנה ג'....

אבל זה לא סותר בעייני!!!! וחס וחלילה לא להביא ילדים בגלל לימודים... בעייני זה לא רחוק מרצח......

רצח???? 

כשאישה בוחרת להביא ילד לעולם היא צריכה להביא בחשבון לא רק את ההיריון והלידה אלא בעיקר את המשימה לגדל אותו. זאת אחריות שלה מהרגע שהיא נהיית אמא וטובת התינוק צריכה לעמוד לנגד עיניה. איך אפשר לשדר 'עסקים כרגיל': בו זמנית ללמוד לימודים אקדמיים, להשתקם אחרי לידה ולהתחיל לגדל תינוק פצפון?

זאת נשמה חדשה שעוד לא הסתגלה לעולם, צריך לתת לה את הזמן שלה בנחת. אי אפשר לעשות הכול בבת אחת. תפסת מרובה לא תפסת.

לי זה נראה מוגזם להתחיל ללמוד בשלב הזה. הייתה תקופה שהייתי מביאה אתי תינוק ללימודים, אבל לא שבוע וחצי אחרי לידה. הרבה פעמים לאישה נדמה שיש לה כוח אבל זאת אשליה. היא חייבת לתת לגוף שלה מנוחה. אני חושבת שאחר כך עלולים להצטער על בחירה כזאת.

בהצלחה רבה!

בגלל שהן לא רוצות ללמוד עם ילדים הן לא מתחתנות, ואז גם בגיל 25 עדין מחפשות וגם בגיל 30 עם תואר שני וקריריה?

אז מה עדיף?

שישנו את סדרי העדיפויות שלהן ויבינו שאם לימודים וחתונה עומדים זה מול זה אין מה להתבלבל וברור שחתונה עדיפה!

אני עדיין עומדת מאחורי מה שכתבתי. מניעת היריון אינה קרובה לרצח. אמנם ייתכן מאוד שהיא לא על פי ההלכה, אבל מכאן ועד רצח הדרך קצת ארוכה.

ולעניין סדר העדיפויות: גם אני חושבת שהקמת בית חשובה יותר מלימודים. עם זאת, זו אינה בחירה חד-פעמית שמסתיימת בחתונה. אם מישהי הגיעה למסקנה שהיא מתחתנת בתקופת הלימודים, עליה להביא בחשבון שבע"ה יגיעו גם ילדים. כמו שחתונה והקמת בית קודמים ללימודים, גם גידול ילדים, הרי זה ההמשך של הקמת הבית. אז אם מחליטים להקים בית בתקופת הלימודים, צריך להתמיד בבחירה הזאת, לא לסגת ממנה כשבאים ילדים ולא ללמוד על חשבונם. ילדים זה לא בכל מחיר. אין שום הצדקה שהם ישלמו מחיר גבוה כל כך בגלל לימודים של אמא.

סליחה אם אני קיצונית, אבל זו דעתי.

אינני מבין את כל הדיון מי אמר שמשהו בא על חשבון משהו אחר ?

אנחנו התחתנו אני הייתי בחור ישיבה ואשתי סטודנטית והיום יש לנו גם בלי ע"ה 6 ילדים וגם תואר שני , זאת אומרת שאפשר לעשות הכל ואין דבר בא על חשבון השני.

לגבי מניעת הריון אומנם מניעה אינה רצח אבל ללא סיבה טובה יש בעיה הלכתית. סיבה טובה הינה גם הרגשה של הזוג שאין כוח לאישה לעוד הריון / ילד. סיבה כלכלית אינה סיבה טובה ! [הקב"ה שולח את הפרנסה יחד עם הילד מנסיון.]

ומאיך שזה השפיע על הנפשות הפועלות,אז אתה צודק,זה באמת לא משפיע כי מבחן התוצאה ניצח:השגתם גם תואר וגם ילדים.אבל אם מסתכלים בראיה כוללת ומבינים שאין דבר כזה שאמא תשב עד שעות לא שעות ותלמד למבחן,או שתגיש עבודה ותשקיע עליה מבוקר עד ערב,או שתלמד לילות שלמים לפרזנטציות,או שתסע מבוקר עד אחרה"צ-ערב ללימודים ולטעון שזה לא משפיע על הילד!

מסכימה עם פטריה:אני לא מבינה למה אנשים לומדים על חשבון הילדים שלהם.מי יותר חשוב לכם?הם הוא הלימודים?ואים דבר כזה שלימודים לא גורמים עוול לילדים.הם גורמים ועוד איך!

אני חושבת שהבחירה להיות סטודנטית ולהיות אמא זו בחירה של יכולת וכוחות.

זה לא כזה ביג דיל ללמוד ולהיות אמא.

אז במקום ללמוד למבחן בשעה 2 בצהריי לומדים למבחן כשהעוללים ישנים.

מגישים עבודות במועד ב'

וכן, הילד יבלה מעט כמה ימים לחוצים אצל סבתא או אצל מטפלת עד שהלחץ של אמא ירד.

ואם היא הייתה הולכת ללדת, אז יומיים- שלושה אצל מטפלת כן מקובלים??

יש כאן בפורום איזו היסטריה שילדים זה עד המוות.

ברור לי שגם הילדים צריכים שאמא תתן קצת מרחב מחיה לפעמים.

מה זה משנה אם התינוק נמצא אצל מטפלת חצי יום כי אמא עובדת או כי אמא סטודנטית?

מבחינתי זה אותו הדבר בדיוק!!

וכן, גם אני סטודנטית כבר 5 שנים ומגדלת שתי צוציקיות מאושרות.

אם היית מאמינה שדבריי "נסחפו" לא היית מגיבה ככה,אלא מתעלמת.אבל כנראה שיש פה איזשהו שביב אמת.

סלחי לי, אין שום השוואה בין סבתא,מטפלת או דודה לבין אמא.וזה ברור מאליו.מאז ומתמיד זה היה כך.וכך ישאר!אם אמא לא בנמצא והלכה ללדת זה אחרת לחלוטין,כי פה אין לך ברירה.אל נא תשווי בין שני דברים לא קשורים אחד לשני.וצודקת,אין הבדל בין לימודים לעבודה,בשניהם הילדים קודמים!

דוגמא קצרה:מחקר שהתפרסם עד לא מזמן גילה שרמת הכאב אצל פגים,בזמן מתן חיסון,יורדת כאשר הם בידיים של אמם.ולא ידם של אביהם,או זר אחריו(קל וחומר)הקלו על הכאב.והזריקה היא אותה זריקה ובכל זאת משהו אצל אמא עשה את ההבדל.וזו דוגמא קטנה מיני רבות

רק איזנתי את ההתקפה שקבלה היולדת היקרה שלנו.

הלימודים כרגע הם מצב נתון, ב"ה שמי שזכתה להינשא במהלך הלימודים אינה יכולה למנוע הבאת ילדים לעולם בפאן ההלכתי.

אז ב"ה שיש ילד בזמן הלימודים ואין שום סיבה בעולם טובה ככל שתהיה להפסיק את הלימודים באמצע.

אז העולל הקטן יצטרך לבלות קצת עם סבתא או עם אמא במהלך הלימודים.

לא קל אך גם אין כל כך אופציות אחרות.

וברצינות, מה את עושה כשאת צריכה לצאת לרופא/ צימר עם בעל/ סידורים ואירוגנים?

האם גם אז את מחשבת את ההשלכות של חסרונך לילדייך?

ילד צריך את אמא, האמיני לי שאני  מאמינה בזה בכל ליבי,

אך ילד גם צריך מרחב, יכולת התמודדות גם עם בעולם מסביבו, עם מצבים חדשים והתמודדויות.

אמא שמגוננת על הילד שלה ברמה שאינה מניחה לו, לא בהכרח הופכת את חייו למנוחה על מצע של משי.

אבל שוב, אלה שיקולים של כל אחת, אני בכל מקרה לגמרי בעד המשך החיים על אף ולמרות התינוק החדש.

החום והאהבה אליו לא משתנים אם אמא איתו 24 שעות או 18 שעות..

יש ילדים שגדלים בג'ונגל עם אמא שמשתרכת אחרי השבט. יש ילדים שגדלים באיגלו , יש ילדים שאמא שלהם רופאה , ויש ילדים שאמא שלהם סטודנטית.

זה שילוב של כוחות ונסיבות . אם אישה מרגישה שיש לה כוחות להיות סטודנטית ויש לה נסיבות שמאפשרות את זה - וזאת שאלת המפתח. למשל מטפלת טובה , או אפילו מעון טוב , זה נסיבות מאפשרות. לפעמים מעון יכול להיות יותר טוב מאמא מתוסכלת ועצבנית.

ואת זאת אני אומרת בתור מי שבחרה להיות בבית . עשיתי חישוב , של הכוחות שלי והאפשרויות שלי , ומה שעדיף לי כרגע זה להיות בבית.

הלימודים חשובים לעין אמונה ולכן טוב שהיא לומדת.רק צריך שהקטנה והיא יהיו בריאות ורגועות .

אבל יש עניין לבחון את הדברים ולחשוב קמעא:הלימודים ממשיכים כרגיל,אבל הילדים נדחקים אחורה.את העבודה מגישים בזמן,אבל לא נורא אם הילד ישאר אצל המטפלת מבוקר עד ערב.סדרי העדיפויות התעוותו לגמרי.מדוע שלא יצמצמו בתוכנית הלימודים-העבודה,ובילדהן יטפלו במשרה מלאה? גם מי שרוצה ללמוד,לעבוד ולא להשאר בבית,חייבת להבין שיש לה יותר מהכל מחויבות לילדיה,והם בסדרי העדיפויות הראשונים.ולא הלימודים.

הבחירה לצמצם כוחות דווקא מהילדים פשוט מכאיבה....

בצורה שאינה מניחה לו".ובמקרים שהצגת הם מקרים יוצאים מהכלל,ולא משתווים כלל וכלל לאמא שלומדת ב"מסלול מלא".אי אפשר להתחמק מכך שהדברים באים על חשבון הילדים,.נכון,יש נשים שצריכות ללמוד ורוצות בכך,אז הן לומדות במסלול מלא,אבל את גידול הילדים הם מצמצמות לשליש משרה.מדוע?זה עניין של סדרי עדיפויות.אומנם זה לא חייב לבוא על חשבון הלימודים,אבל גם לא על חשבון הילדים

עם הילדים- אשרייך יקרה!

זה אידיאל מבורך ורצוי (חבל שהוא לא הרבה מצוי).

אני כאמא ששמה את ילדיה מול עיניה החלטתי שללמוד בעבורי יהיה הטוב ביותר למעני, למען בנותי ולמען הפרנסה בעתיד.

אז במקום לסיים את הלימודים במהירות פרסתי אותם על חמש שנים.

ככה גם אני לומדת בנחת וגם בנותי זוכות לאמא בבית.

גם אני כמוך חשבתי שלהישאר בבית עם הבת שלי בזמנו כשהייתה יחידה זה הדבר בשבילה.

אבל אחרי חצי שנה איתה לבד הרגשתי שאני מטפסת על הקירות, פשוט לא היה לי טוב עם הבדידות בין 4 קירות.

יצאתי לעבוד 4 שעות ביום והייתי אמא אחרת!

אז לשם שינוי הבת שלי גילתה פנים חדשות של מטפלת, ולא נראה לי שיש לה משקעים מזה.

כפי שהגבתי לזקנת השבט.אכן האידיאל הוא להיות תמיד עם הילדים.

אבל לא לכולן זה מתאים,

אז גם למי שזה לא מתאים והיא כן רוצה לעבוד או ללמוד,אז עליה לצמצם מתוכנית הלימודים\העבודה מגרסתה המלאה,ולא להחסיר מילדיה.מגוחך בעיני שאת הילד מטרטרים מבוקר עד ערב,משאירים אצל מטפלת אחת ופעם אצל אחרת עד שעות מאוחרות,אבל את עבודת הגמר מגישים בזמן.

הילדים הם החשובים ביותר,וזה בוודאי מוסכם על כולנו.לכןאם כבר מחליטים לללמוד או לעבוד כשישי ילדים,אז צריך לצמצם מהלימודים(כפי שאת עשית לדוגמא)ולא מילדנו.

"עליה לצמצם" יצאה בת קול מהשמיים

ובהחלט לא ראוי מצד מי שאחראית על הפורום.

לפי גישתך אין מציאות של "לא טוב" או משהו שדורש תיקון?

ולמה לפי גישתך אפשר שיטענו צד אחד של המתרס אבל הצד השני נחשב מגוחך?אם אי אפשר להחליט מה טוב לשני,למה את לועגת לתגובתי?אולי תמצאי בה מן האמת.

ושוב,אני לא מחליטה לאף אחד מה טוב לו.אני רק מאירה את עינינו לנקודה שהילדים שלנו נדחקים הצידה ומה איתם??נישואים וילדים לא אמורים לעכב אותנו בשום דבר(כך אומרות מרבית המגיבות)אבל מה כן אנו עושות עבורן אם כך??וזו נקודה שרציתי שיתיחסו אליה

למה את מסתתרת מאחורי אנונימי?

את מפחדת שידעו מי את?

לא נראה שיש כאן דברים אישיים, שאת לא רוצה שיתפרסמו, אז למה לא לומר אותם בגלוי?

ולגבי דעתי בעניין - עוד אמצא זמן לכותבה..

אנונימיות כאן את אותה השאלה?זה לא מתאים ולא רלוונטי..

להיות צמודה לילדים זה אידיאל- אבל כשצריך לצאת לסידורים אפילו את יודעת מה בדיקות הריון בשביל ילד נוסף=הרי זה ברכה ואידיאל. את לא משאירה את הילדים אצל מטפלת/ביביסיטיר/סבתא? ובד"כ אצל נשים כאלה ההריון הנוסף מגיע כשהתינוק עדין תינוק ואפילו לפעמים עדין יונק.

אז מותר להשאיר את הילד לבד, אבל ללימודים / עבודה ומסגרת קבועה ומסודרת אסור?

ולגן את שולחת? ומה עם בי"ס למה לא כולן פה מלמדות את הילדים בבית? 

פרופורציות בחיים בבקשה!!!!!!!!!!!!!!!!

זה בכלל לא מה שאמרתי.

א.במקרה שהצגת אין ברירה. ב.אפשר לשים את הילד אצל סבתא וזה לא נורא לפעמים,וכך גם כתבתי.אני לא בעד החזקה אובססיבית אני מדברת על עקרון:

יצאתי כנגד זה שהילדים הופכים לקורבנות והלימודים\עבודה מתנהלים כרגיל.האם זה נראה לך הגיוני?אין לי בעיה כנגד מי שרוצה ללמוד או לעבוד,כבר אמרתי זאת.

ובמקביל אשמח אם תמצאי לי מענה לשאלה:למה מותר להגיד שילדים לא יבואו על חשבון הלימודים או העבודה ושהנישואים לא אמורים לעכב אותנו בשום תחום אבל מנגד להגיד שעבודה או לימודים לא אמורים לבוא על חשבון הילדים שלנו לפחות לא ב"גרסה מלאה" זה לא בסדר?

כמעט לכל אמא. אני לא יודעת מאיפה את מביאה את ההנחה שלך, אבל לדעתי ההנחה הבסיסית של כל אמא היא שהילדים הם קודמים לכל. זה חלק מהעסקת חבילה של האמהות. פשוט ההסתכלות וההגדרה של מה נקרא "על חשבון" הילדים משתנה ממקרה למקרה ומשנה לשנה. זה הכל.

שמנה לב לכל מהלך הדיון מתחילה ועד הסוף.

יש הרבה צדק בדבריה של אנונימית, אך זה נובע מתוך אידיאלים מקודשים.

לכל אחת יש מטרה שחשובה לה ביותר, האחת זה לסיים א הלימודים בגיל 21

האחרת זה לרבוץ כל היום עם הילדים

השלישית קריירה וכו'.

מה שאנונימית מסבירה זה שאין סיבה ללמוד כל השבוע מבוקר עד הערב ולהשאיר את הילדים אצל המטפלת למען הלימודים בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים".

אבל המצב הזה תלוי בנתונים של כל אחת ואחת.

הלוואי וכולנו היינו מסוגלות לשבת עם הילדים 24 שעות

זה מבורך וזה מתבקש.

אבל לצערי עם התדרדרות הדורות רבות מאיתנו לא מסוגולות לשבת בבית כל היום עם הילידם ויוצאות לעבוד או ללמוד.

לדעתי, שתי הדרכים טובות ויפות

ואין עוטד על מה לדון, רק לזכור לכבד כל אחת את הדיעה של השניה.

בשורות טובות יקירותי!

אכן העברת את מה שרציתי להעביר.יתכן שמי שקראה תגובה אחת שלי לא הבינה את הרעיון הכללי אותו ניסיתי להעביר.לא התכוונתי לתקוף,לא בטון ולא בתוכן,ואיני רואה לכך תימוכין...אך מי שבכל-זאת חשה בכך אני מתנצלת.בשורות טובות ובהצלחה!

לא אמא ממורמרת שיושבת בבית וכל שאיפותיה נעלמות בגלל היותה אמא.

ויהיו שיגידו שהשאיפה הגדולה היא להיות אמא, אין עוררין על כך בכלל.

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה. זה כן דורש מהאמא יותר חוזק, זה כן דורש ממנה לדאוג שכל דקה פנויה תוענק לילד. אבל זה ממש לא דורש ממנה לבטל את עצמה.

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא.

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'.

לא מעט הורים מוותרים על חינוך טוב בגלל שכר גבוה. אני עומלת עכשיו כדי שזה לא יקרה.

חמתי השלימה לתואר עם 5 ילדים קטנים בבית, היה לכולם קשה

אבל היום הרמת חיים שלהם גבוהה מאוד, היכולת שלהם לעזור ולתת לכל ילד את המענה שהוא צריך, את הישיבות שהוא חפץ בהן, מפצה על התקופה המזערית הזאת שאמא לא היתה בבית.

ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות.

אז יופי לאמא שלהם היה אידיאל להישאר בבית ואחרי 4 5 ילדים היא לא מצליחה לדאוג לדברים הבסיסים שלהם.

(ואמא לא צריכה לשאוף לדאוג רק לצרכים הבסיסים של ילדיה אלא להרבה יותר)

אבל בעיקר בדור של היום, נשים שיוצאות לשירות לאומי, שיושבות בבית מדרש

רוצות גם להרגיש טוב מבחינה אינטלקטואלית.

אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו דבר כזה"-  האם טענתי שאישה לא צריכה לעשות דברים שיעשו לה טוב?אין סיבה שחתונה או ילדים יעכבו כל דבר,אבל מדברייך לא ברור בכלל מה כן נעשה עבורם??

גם אני  השנה אחזור ללימודים שבועיים אחרי הלידה, הילד ישאר אצל חמתי.

זה יהיה קשה בהתחלה, אבל ברור לי שזה לא רק לטובתן ולטובת השאיפות שלי כאמא

זה בעתיד יעזור לי לפרנס את משפחתי בכבוד, לתת לילדים שלי את הצרכים שלהם, לדאוג שהם יהיו בישיבות הטובות ובאולפנות הטובות והיקרות למדי...לאפשר לבעלי ללמוד יותר תורה וכו'."-

סלחי לי.פשוט המצאה.מכירה המון משפחות בהם האמא לא קרייריסטית גדולה והם מסתדרים מצוין,ללא מחסור של הילדים בשום תחום.אז אם כך איך זה נעשה לטובת ילדיך?ומה הקשר לזה שתאפשרי לבעלך ללמוד תורה?האם תורה תלוית פרנסה?גם אם הוא יצטרך להיות המפרנס היחיד(וזה אפשרי וקיים)עדיין הוא מחויב בלימוד התורה

"ודווקא בציבור שלנו רואים ילדים מוזנחים, עם שורש קרועות, חולצות בלויות"-

הוצאת שםרע על ציבור שלם הוא לא דבר ראוי וחבל.ואולי ציפיותך גבוהות יחסית לסטנדרטים הנחוצים לילדך ולכן את כל כך מתעקשת להיות אשת קריירה ולהתקדם איטלקטואלית.כי הנתונים שאת מעלה לא עולים בקנה אחד עם המציאות.

בדגש הראשון- הילד יקבל כל יום אמא שמחה ומאושרת. אמא שמתפקדת טוב יותר שטוב לה.

וכל זה יוקרן אליו, וזה הדבר הראשון והכי חשוב שהוא יקבל.

בדגש השני-

א.פרנסה בכבוד.

ב.צרכים שלו.

ג.חינוך טוב ויקר.

ד.בית של תורה.

יש כאן משהו שהוא לא בשבילו? 

כשמישהי כאן כותבת שהיא חוזרת ללמוד, אף אחת לא חשדה שזה רפואה בטכניון.

אנחנו לא דוגלות בקריירה גדולה ובטח לא על חשבון ילדים, יש הבדל בין תואר אקדמי שיאפשר הכנסה מכובדת וסבירה, רוגע נפשי ולא לחץ מעבודה, מעתיד, מפנסיה וכו'.

בין אם זה להיות מורה או אחות, ואעפ"י שזה לא קריירה גדולה שכן יכולה להשתלב נפלא עם הבית ולא לעלות על חשבון הילדים, את השנים הראשונות של התואר זה דורש.

את כל הדברים הללו את לא תשיגי כסייעת בגן או מזכירה בישוב.

בקשר ללימוד תורה, ודאי שתורה תלוית פרנסה, אם לא יהיה לילדיי מה לאכול בעלי לא ישב ללמוד תורה כל היום. ואם האישה תעזור בפרנסת הבית, הוא יוכל לשבת וללמוד בנחת יותר.

בדגש השלישי- 

זה לא שם רע, לא דובר כאן על כל הציבור הדת"ל, אבל דווקא כשאני גרה בלב הציבור הזה,

יותר נכון בלב הציבור הזה שרוב האבות לומדים תורה. 

רואים מי מגיע מבית של אמא מלומדת שמקלה בפרנסת הבית ומי לא.

וילד שמתלבש באופן ראוי זה לא דרישה גבוהה שלי זה דרישה של התורה.

אני לא מבינה מאיפה כל הזעם שאת שופכת פה... רוגע פנימי אצל האמא זה דבר הרבה הרבה יותר משפיע על הילדים מאשר שעות השהיה שלה איתם. עוד תכונה טובה שהילדים לומדים אותה ישירות מההורים שלי שההורים יעשו כלום חוץ מלהיות עצמם - זה המבט על העולם. האם הוא יהיה מבט של עין טובה או של עין רעה. אז אם חינוך הילדים שלך כל כך חשוב לך אני מציעה לך להתחיל לחשוב איך את משכללת ומעצימה אצלך פנימה את הרוגע ואת העין הטובה. ואולי כדאי גם את דרכי הביטוי שלך והכבוד לאחרים.

באמת שמה שבונה ילדים בריאים ושלמים זה הורים בריאים ושלמים. אני מכירה משפחה שהאמא היתה בבית במשך כל שנות הילדות של הילדים שלה, וגידלה אותם בחום. אבל האישיות שלה לא היתה בריאה - והיום הילדים שלה לא מעריכים ולא מכבדים אותה, וגם קיבלו חלק מהתכונות הלא ביראות שלה... את תראי במהלך החיים שלך שהתקופה של התינוקות היא כל כך קצרה ומהירה, ושהתקופות הבאות באמת מאוד משמעותיות אז אם אמא לומדת כמה שנים עכשיו כדי להיות אמא טובה יותר בעתיד - תאמיני לי, אשרי הילדים שלה.

ותאמיני לי שכל האמהות שלומדות באמת דואגות ואוהבות ומעניקות כמה שהן יכולות בזמן שהן עם הילדים שלהן. הן לא מפלצות כמו שאת מתארת כאן... ואגב, גם הסבתןת והמטפלות הן ממש לא מפלצות. יש ילדים שמאוד נהנים במעון או אצל הסבתא. אז נכון שזה לא תחליף מושלם לאמא, אבל זה גם לא בית כלא עם תנאים מחפירים כמו שמשתמע מהנימה של דבריך...

נראה לי שהדיון הזה נסחף קצת למחוזות לא קשורים.

קודם כל, אדבר מנסיוני...

אני לומדת (כרגע בסטאז' ב"ה) במכללה להוראה ובתחילת שנה ג' ילדתי את בתי בכורתי.

ללא ברירה כעבור חודש היה עליי לחזור ללימודים.

בהתחלה ניסתי לקחת אותה איתי למכללה אבל זה היה פשוט סיוט בשבילי! הלחץ הנפשי שתיארה הכותבת כ"כ אמיתי - את מפחדת שהתינוק יבכה, את מחשבת כל רגע מתי הוא יקום ויצטרך לינוק, את נסחבת עם העגלה מקומה לקומה ואת בטח לא לומדת... לי זה לא התאים. לעומת זאת, יש מעט בנות שעשו את זה וגם אם לא היה להן קל היה להם סביר בהחלט... כך שזה ממש משתנה מבת לבת.

הבת שלי נדדה בין מטפלות (לצערי לא מצאתי מטפלת קבועה) ובהתחלה זה היה לי מאוד קשה לדעת שהיא לא איתי ואף חשבתי לעזוב את הלימודים אבל לאחר מחשבה עמוקה החלטתי לחרוק שיניים ולהמשיך כי ידעתי שאם אפסיק עכשיו בטח לא אחזור אף פעם...

מה שכן אני חייבת לציין שלמדתי רק 3 ימים בשבוע בסמסטר א' ו4 ימים בסמסטר ב', שזה יחסית לא כ"כ נורא...

היו לי ימים שלמים עם הבת שלי ככה שהרגשתי שכן אני מגדלת אותה ולא המטפלת...

לסיכום החלק הזה, מאוד קשה להיות עם תינוק במכללה/ אוניברסיטה. לדעתי, זו צריכה להיות אופציה אחרונה אך עם זאת מי שמסתדרת עם זה- אין בזה שום פסול, להיפך- אעריך אותה מאוד!

לגבי חתונה, ילדים ולימודים...

ב"ה בדורנו נשים מתחתנות ומביאות ילדים וגם לומדות והכל מצוין אך גם לא פשוט להיות אמא סטודנטית (בעיקר בגלל שאין אפשרות לעבוד, בדר"כ, מבחינת הזמן לי אישית לא היה כ"כ נורא, יכול להיות שיש מקצועות תובעניים יותר שאז גם ארגון הזמן קשה...) לכן, לדעתי צריך לעודד את הבנות להתחיל ללמוד ישר אחרי הש"ל. אני עשיתי שנת שירות אחת והתחלתי ללמוד ואני מודה לה' על כך. כי אם נגיד הייתי דוחה את הלימודים בשנה הייתי עם תינוקת בתחילת שנה ב' וזה כבר נשמע לי מורכב אפילו יותר ומי יודע אם הייתה לי מוטיבציה לסיים את הלימודים....

זהו לבינתיים, אנא הרגיעו את הרוחות, סה"כ כולם פה בדעה שטובת הילד וטובת האם הן הקובעות....

היכן ראית שנהגתי בחוסר כבוד?כשדיברתי על נושא שבוער לי?בגלל שהצגתי דעה ששונה משל מרבית המגיבות אי נחשבת "נביאת זעם"?

ועוד דבר,אם היית קוראת את דבריי(תגובתי לזקנת השבט)היית רואה שאני לא טועת שכולן צריכות להיות בבית עם הילדים ולכן מי שלא כזו היא מפלצת,אלא שצריך לפקוח עין ולבדוק היטב מדוע לימודים\עבודה משדרים עסקים כרגיל,במסלול מלא,ללא כל התכווננות או שינוי,אבל מעדיפים להחסיר מהילד בעוד שאני בטוחה ששתינו מסכימות שהילדים שלנו הם העיקר

זה יותר איך שכתבת, ומה התבטא מבין המילים שלך. ואני מדברת על כל התגובות שלך לאורך השירשור.

ואני שמחה שהגבתי כי זה גרם לך להגיב בצורה רגועה יותר, ולנו להבין מאיפה כל הזעם שלך בעניין...

שמרטפיה מסודרת. חוץ מהעובדה שהתינוקת לא היתה מרוצה את צריכה לחשוב על ההפרעות שהיא גורמת בשיעורים. אני מאד הקפדתי לא להגיע לשום שיעור או הרצאה או הצגה גם לא של ילדי עם תינוקת ואני מצפה שגם האחרות יכבדו אותי ולא יביאו תינוקות.

בס"ד

העלו כאן הרבה דברים חשובים וחכמים,

הרבה עצות טובות,

ורציתי להוסיף נקודה אחת קטנה.

את יכולה ללמוד כאן או במקומות אחרים

אץ מה שיראה לך הכי נכון עבור משפחתך,

אך תזכרי שאת התבונה להחליט מה הכי נכון עבורכן

ה' טמן עמוק בתוכך.

ה' שלח את התינוקת הזאת, לך, כשאת לומדת,

והוא סומך עלייך שמה שתחליטי יהיה הכי נכון עבורכן,

גם עכשיו

וגם לטווח רחוק.

ועוד דבר, אמנם אני שמה לב שזאת נקודה שחוזרת על עצמה כמעט בכל תגובה שלי,

 אך בכל זאת,  אין כמו תפילה לה' שיאיר את ענייך מה רצונו ממך.

נילדה היא מאת ה',

והכשרונות שהתברכת בהם ואת רוצה לממשם בלימודים, (ובעבודה אח"כ)

הם מאת ה'.

 בשניהם יש לך תפקיד פה בעולם.

ואין כמו תפילה לה' שיכוון אותך להבין

 מה האיזון הנכון בשבילך כרגע.

בהצלחה רבה!!

עין אמונה יקרה

אני לא יודעת אם יש בך עוד כוח לקרוא את התגובה הזו,

ואני גם לא יודעת אם מישהי אחרת לא כתבה את אותם הדברים כמוני בדיוק, כי לא הצלחתי לקרוא את כל התגובות.

אבל בכ"ז, רציתי לומר-

אני מקווה שתצליחי בדרך שבחרת לך.

גם לי שבועיים נשמע קצר מדי למנוחה. עם זאת, זו החלטה שלך.

אני אישית החלטתי לקחת חודש חופש , והודעתי על כך למרצים (אצלנו באוני' אין הגדרה לחופשת לידה, אז פשוט הודעתי שלא אגיע בחודש הקרוב).

אחכ הגעתי עם הקטנצ'יק ללימודים, עד גיל 4 חודשים, ויש לציין שלא בלימודים אינטנסיביים.

אני לא אומר שזה היה קל, אבל-

גם לשלוח אותו אחכ למעון לא היה קל (אפילו קשה יותר).

וגם להשאר בבית עם הילד השני, שנולד בהפרש מאוד קרוב, לא היה קל.

וברור לי שהראשון זכה להרבה יותר יחס כתינוק, אפילו עם הלימודים.

אז מה?

לכל אחד יש את התיק שלו. וההחלטות שלנו מורכבות מהרבה דברים.

הייתי מציעה לך אולי-

לקחת כמה שפחות קורסים בסמסטר הזה (בטח כבר עשית את זה)

כמו שאמרו - לא להילחץ, מכלום. את שם, הם יקבלו את זה, נקודה.

אני חושבת שאוניברסיטה ומכללה זה ממש שונה, באוני' תינוקות זה דבר פחות נפוץ ולכן מתקבל בד"כ יותר באהדה ובהבנה.

לזכור מה סדרי העדיפויות שלך (למשל: יש לי ילדה. היא צריכה לאכול עכשו. יש גם שיעור עכשו - אז מה?)

אני מאוד מאוד ממליצה על מנשא - אצל הרבה תינוקות הוא מחולל פלאים ומשכיח מהם כל מיני צרות כמו רעב או גזים.

ותפנקי את עצמך! כמה שיותר. תאכלי טוב.

ולבנות הפורום היקרות (טוב, גם כמה בנים)-

אני חושבת שעין האמונה כתבה כדי לקבל עידוד.

לא נראה לי שהיא כתבה כדי להתייעץ האם ללכת עם תינוק ללימודים, אלא - מה לעשות במצב הנוכחי שבו היא לומדת עם תינוק.

לא נראה לי הוגן לנסות להכתיב לה את הבחירות שלה

בדיוק כמו (ובבקשה תסלחי לי על השימוש בדוגמה ככ אישית) - שמישהי פה כתבה על ההריון שלה,

ולא התייעצה על הדרך שבה היא נכנסה להריון, או שאלה מה דעתכן על הדרך הזו,

אלא ביקשה תמיכה במצב הנוכחי שבו היא נמצאה. וזה מה שהיא קיבלה (מי שקראה בעבר בטח יודעת למה כוונתי).

אני חושבת שגם לעין אמונה מגיעה מלוא התמיכה, וגם אם חולקים על הדרך - אפשר וכדאי להביע את זה בצורה עדינה ,עדינה,עדינה. הרי יש בוודאי ככ הרבה אנשים סביבה שיכולים להעביר עליה ביקורת.

סליחה על האורך...

כן, גם אני הגעתי עם תינוק לאוניברסיטה בהיותו בן 6 חודשים - זה לא סימפטי ולכן סיכמתי עם המרצה להשאיר את הדלת פתוחה ואני הייתי בחוץ עם שמיכה עבה על הרצפה והקשבתי - ואח"כ צילמתי את החומר מחברות וגם לא נרשם לי היעדרות מהשיעור.

היו מרצים פחות או  יותר נחמדים אך היו מרצים שבכלל לא הסכימו והיו קשוחים.

בסך הכללי, באוניברסיטה - אין בעיה להביא תינוק - רק שלא יפריע.

בהצלחה בלימודים - ב"ה אני סיימתי. (עם 5 ילדים).

אמא יקרה-עין האמונה,

כל הכבוד לך על הנחישות ועל הכוחות להשקיע כ"כ מעט זמן לאחר הלידה

ממה שכתבת נראה שאת אדם מאוד מסור ומשקיע אך גם חשוב לך שלא יבוא על חשבון עצמך/משפחתך

אני בטוחה שהתחבטתם והשקעתם הרבה מחשבה לפני שהחלטת לחזור ללימודים בשלב מוקדם זה

אשתף בניסיוני בנושא בקצרה, לא ע"מ להפחיד/להיות חכמה ומטיפה אלא לתת כיוון למחשבה

אני חזרתי ללימודים שבועיים אחרי לידת בכורתי, היא הייתה איתי בכיתה וחשבתי שאצליח ללמוד/לפחות לא לפספס סמסטר אך בפועל אני לא הייתי רגועה בכלל ולדעתי השדר עבר אליה, היא לא הייתה רגועה ואני לא יכלתי להתרכז . כל הסיטואציה מאוד הלחיצה אותי והפכה את הסמסטר לבלתי נסבל. ב"ה על המתנה הענקית שה' זיכני בילדה מתוקה אך במבט לאחור יצאתי מהתקופה הזאת מותשת פשוט מותשת נפשית וגם פיזית!! אני לא אןמרת לך מה לעשות אך אני חושבת שאם אני הייתי במצב זה שוב  היה עוזר לי להחליט בין שתי דברים: לחכות שנה(וזאת לא נראתה לי אז אופציה בכלל (כלכלית, מעשית)אבל היום אני תוהה למה לא...) או להמשיך אבל לשים דבר ראשון את הרוגע הנפשי שלי ולא לקפוץ ולהלחץ מכל ציוץ....כמובן לא ברמה של צרחות בכיתה אבל מדיווח של חברותי הן בכלל לא שמו לה שהיא בכיתה בעוד אני חשבתי שהקולות שלה מפריעים ממש(טוב אנחנו גם יושבות ממש על ידם) 

בקיצור בהצלחה רבה רבה, חזקי ואמצי

נכון לכל אחת להביא ילד כל שנה?!

אבל להביא ילד כל שנה זה פשוט עוול! אני לא מבינה נשים כאלה . אם נשים נקלטו להריון ראשון לקראת סוף זמן הפוריות שלהן אני אבין ,אבל שאני רואה נשים צעירות ככה עם ילדים שנה אחרי שנה אני פשוט מרחמת עליהם ואני מכירה את זה מקרוב מאוד!  זה לא צורה ! חברה שלי מדברת איתי ובוכה יש לה ילדים צפופים היא עובדת ובעלה אברך והיא משתגעת!. אני חושבת שצריך לשבתביחד ולתכנן את המשפחה פשוט כך! יש לי שלושה ילדים מקסימים יחסית גם צפופים אבל לא בהפרשים של שנה ואני ובעלי החלטנו לעשות הפסקה של 4 שנים עכשיו. ללדת ילדים זה סבבה כל הקושי אח"כ הוא בגידול. מצטערת אם הייתי תוקפנית מידי פשוט הנושא הזה בוער לי. ואני מדברת כאילו אני איזו סבתא יכנה.. אני בתחילת שנות העשרים המוקדמות...

מאישה אחת שבוכה לך בטלפון את מסיקה מסקנות?????

אני מכירה אישית הרבה משפחות עם 7-10 ילדים צפופים שהחיים בבית מאושרים!

ההורים והילדים מקבלים כל מה שמגיע להם!!!

והאישה מרגישה מלכה בבית. היא עובדת קשה אבל היא מקבלת גם המון נחת!

לא מבינה איזה עוול את רואה פה, זה קשה! אין מה לומר, אבל השאלה היא איך לוקחים את החיים.

גם ילד אחד זה יכול להיות קשה.

ואמא ל3 ילדים יכולה לומר שהיא קורעת תחת העומס. - גם לה תגידי שהיא עושה עוול שהיא מביאה ילדים לעולם?????????

אני גם גדלתי במשפחה ברוכת ילדים שההבדל בניהם זה שנה-שנתיים.

ואני בין האחרונות ולא זוכרת אמא מסכנה... להפך! אני בטוחה שאם אמא שלי הייתה יכולה היא הייתה מביאה עוד ילדים לעולם!

ועכשיו שכולם נשואים היא רואה רק נחת! ואנחנו מחזירים לה על כל השנים שהיא השקיעה בנו.

סליחה שגם אני קצת הפגזתי.

אבל מקפיץ אותי שאנשים חושבים ככה...

ואנ קצת אסתייג....

זה ברור שיש נשים שאין להם את הכח להביא ילד כל שנה.

הם צריכות לעשות הפסקה או לתכנן וכו....

אבל להכליל????

מקווה שהובנתי.....

אם לזוג יש מספיק כוחות פיזיים ונפשיים למה שלא יביאו ילד??

לך זה נראה הזוי תעבדי על עצמך,

תתמודדי עם זה, תלמדי להעריך את אלה שיכולות מה שאחרות לא יכולות...

למה כ"כ בוער לך? תחשבי עם עצמך? אולי את מרגישה רע שלך אין את הכוחות האלו?

חברה שלך בוכה לך ? זה לא סותר שאת יכולה להעריך אותה ולעודד אותה,

לי בוער הנושא שכ"כ מעודדים ילודה וכששומעים שמישהי ילדה רצוף עושים לה פרצופים..

בוער לי שזה נהיה ברור מאליו שכולם מונעות הריון, מה נסגר????

ואת בטח יודעת שצריך סיבה למנוע הריון לפי דעת תורה כמובן...

לא לאלה שמתאים להן להביא ילד כל שנה

ולא לאלה שלא מתאים להן.

זה שמישהי אומרת שאין לה כוחות או שלה זה לא מתאים לא הופך אותה לאמא פחות טובה ממישהי אחרת- זה הופך אותה לאישה עם מודעות עצמית.

זה שמישהי אומרת שהביא ילד כל שנה זה אידיאל- זה נהדר עבורה אבל חשוב לזכור שזה אידיאלי בשבילה ומבחינתה ואולי לא מבחינת כל השאר.

אני מאלו שהיו רוצות להביא ילד כל שנה , אבל שמחה מאד שיש רופאות ועורכות דין וכולי..

התבטאתי יותר מדי בחריפות ובתקיפות. אני מבקשת סליחה מעין האמונה. 

הייתי יכולה להתנסח בצורה עדינה הרבה יותר.

שנזכה כולנו לקבל החלטות נכונות ומתאימות.

רק טוב, בריאות ושמחה!

את אחרי לידה מותר לך

להתנצל על איך שהשרשור הזה אולי טיפה יצא משליטה. לא התכוונתי להרגיז אף אחת או לעורר כזאת סערה, זה התחיל משאלה פשוטה ותמימה ואני מצטערת אם זה נגע לחלק מהנשים פה בנקודות רגישות.

שרק נזכה ללמוד מזה קצת על איך אנחנו מציגות את העמדות שלנו ומה אנחנו חושבות לפני שאנחנו שופטות...ב"ה שלכולן כאן יש כוונה טובה וברור שאף אחת לא התכוונה חלילה לפגוע ובע"ה, כמו שפטריה אמרה, שנזכה להחליט החלטות נכונות ונזכה לשלמות איתן.

שבת של שלום וגשם לכולנו

שמחה שלא לקחת אישית.. ככה זה בפורומים.

(Ovestin).

זו משחה רפואית, מכילה תוספת של ההורמון אסטרוגן, ומשמשת בעיקר לטיפול ביובש בנרתיק.

כדאי לנסות לדייק מה הכאב.

האם הכאב הוא בפתח או עמוק בפנים

האם שורף או לוחץ

האם כואב גם אחרי? מדממת? יום אחרי האיזור רגיש יותר?

פשוט יכולות להיות כל מיני סיבות.

ממליצה ללכת לרופאת עריה ולדן (שזה גניקולוגית שמתעסקת בעיקר בעריה והלדן, שזה מילים יפות לפות ונרתיק. הן ה-כתובת לכאבים ביחסים)

לא יודעת מה הרופא נתן לך אבל הנה טיפים שניתנו לי ולא אמורים להזיק:

-הרבה משחק מקדים, שהוא יכנס כשאת ממש מגורה

-להשתמש בסיכוך.תנסי חמאת שיאה או שמן שקדים.זה טבעי שניהם ולא שורף או עם ריח

-להדריך אותו כשנכנס, אפשר להאט. אם הכאב עמוק-תנסי לעצור אותו שניה כשכואב, לכווץ חזק ואז להרפות וכשאת מרפה שיכנס עמוק יותר.

מנהלות- ניסיתי לכתוב בצורה עניינית.אם יש צורך לצנזר - לכו על זה.

שלושת הטיפים אנחנו כבר עושים

זה ממש כואב כל חיכוך בפנים

לא ממש בפתח אבל גם לא מאוד עמוק

לא מדממת וכן כואב אחרי אבל בבוקר כבר לא

באתר של ארגון שלמה אמור להיות רשימה

בכל קופה אמורות להיות, לפעמים קשה להשיג תור. אם יש ביטוח/תקציב יש גם אפשרויות לפרטי. לרוב זו פגישה אחת עם הרופאה (ואז טיפול בהתאם. למשל פיזיו)

ייעוץ הלכתי- חשוב! יש דרכים להתיר כל מיני דברים בין בני זוג בסיטואציות כאלו. (תכלס- מגע מיני ללא חדירה). תפנו למי שאתם סומכים עליו, אני לא פוסקת (ובטח שלא בפורום). חשוב להסביר את הכאב, את כמות הזמן וכד'

זה יכול להיות הורמונלי, העור דקיק ורגיש, ומה שעוזזאת משחה הורמונלית שקוראים לה אובסטין. מורחים אותה עם האצבע ותוך כמה שבועות ממש כושר אם זאת הבעיה

ויכול להיות קשור לפיזיותרפיהשל רצפת האגן. ממליצה לבדוק את 2 הכיוונים במקביל.

את המרשם הזה רק רופא נשים מביא? או שאפשר לבקש פניה באפליקציה מרופא משפחה?

תוהה לעצמי אם אני חייבת לקבוע תור בשביל לקבל את המרשם

זה אצל רופא נשים. גם כנראה ירצה לבדוק שיש צורך בנרתיק ושהכל תקין ברחם לפני שייתן. אחר כך לחדש מרשם אפשר גם אצל רופא משפחה.

זה היה לי והשתמשתי באובסטין

הרגשתי שזה עוזר אבל לא לגמרי

כן היה עדיין רגיש שם הכל

בגלל זה המלצתי לבדוק את 2 הכיוונים במקביל. וזה תהליך, לוקח כמה שבועות עד שהאובסטין עוזר וצריך להתמיד אחרת חוזר להיות רגיש. אם אני לא טועה הרופאה גם המליצה להעלות ל3 פעמים במקום פעמיים בשבוע כשזה לא מספיק עזר. וגם הפיזיו' זה תהליך.

ויכול להיות שיש מקרים שלא עוזר עד הסוף, לא יודעת.

-פטריה

-דלקת בדרכי השתן

-אם אין, ללכת לרופאה שמומחית לכאבים. לא כל רופא נשים מומחה בזה!

תודה לך

יש רשימה של רופאות מומחיות

לא לקיים יחסי מין כואבים.. אפשר בפתח אם לא כואב

יכול להיות מכמה סיבוצ אז צריך שרופאה תאבחן

אולי יובש, אולי כיווץ, אולי הורמונלי

תקראי קצת באתר של אחינעם לב שגיא יש הרבה מידע

אולי צריך פיזיותרפיה רצפת אגן

מה שחשוב לדעת שיש מה לעשות עם זה ושזה לא גזירה לתמיד

לא ידעתי שיש לה אתר

ממש תודה לך!

ננסה כמה כיוונים במקביל באמת

גם אובסטין וגם פיזיו ונקווה שיעזור

אני השתנו לי החיים ברגע שהתחלתי לשים את החמאת סיכוך של חברת ספירולינה

החמאה הזאת?

יש לך קישור?

בהריון וגם כמה חודשים אחרי לידה

הגוף לא מתנהג כרגיל

יש יותר רגישות ופוטנציאל גדול יותר לכאב

נראה לי כדאי קודם כל להרפות

לעשות רק מה שמתאים

ולא כרגיל

לקחת את הזמן

לתת לגוף להחלים ולחזור לעצמו

(מפתיע שזה לא מובן מאליו)

וזה מה שעשינו

אבל כמה אפשר

כל סוף ההריון ויתרנו על זה

אבל עכשיו כבר יותר מחודשיים מהלידה

וזה קורה פעמים מידי בודדות

וחסר לשנינו

מנסים להחזיר את הגוף בכוח

זה יכול לפגוע הרבה קדימה

כמה אפשר? כמה שהגוף צריך

אין דרך באמת טובה לזרז את זה

ולקחת בחשבון שזה המחיר של הריון

לפעם הבאה

צריך לבדוק אם זה באמת הגוף צריך להתאושש

או שיש בעיה שאפשר לפתור

חוץ מה אני מניקה ולא מתכוונת להפסיק כל כך מהר

וארצה גם עוד ילדים בהמשך

אז בגלל שאני לא מעוניינת להתנזר כל כך הרבה

אני מחפשת פתרונות אחרים

לוקח הרבה זמן להתאושש מלידה

גם אם אין כאב

האיזור שם לא חוזר לעצמו כ"כ מהר

בטח לא חודשיים אחרי לידה

(גם שנה אחרי

אין חזרה מלאה למה שהיה קודם

אבל בסוף זה קורה

החלמה מלאה של הגוף)

לא צריך להתנזר מהכל

אלא ממה שיוצר את הכאב

וכן

מי שמתכננת הריונות רצופים בלי זמן מספיק להתאוששות

יכולה לשלם במחיר של חוסר יכולת להנות באופן טבעי

דיבור על 'בעיה' 'פתרון'

במקום לתת לגוף להחלים באמת

יכול להוות מכשול בפני עצמו להנות

ואז גם כשהגוף מחלים

הנפש לא

וחבל

שנות הפוריות הם שנים מאד ספציפיות

וחבל שהגישה הלחוצה והלא מקשיבה לגוף

תעצב את החוויה הזו

אולי לכל החיים

אם רק מחכים ומרפים זה לא תמיד עובר לבד. חבל לסחוב את הקושי תקופה ארוכה סתם. מדברת מניסיון מר.....

בלידות הראשונות לקח לי זמן להבין שצריך לטפל ואיך, והטיפול היה אחר כל פעם ולקח כמעט שנה כל פעם לצאת מזה. ואם לא הייתי מטפלת אני לא חושבת שהיה עובר לבד.

אחרי הלידה השלישית כבר ידעתי מה יעזור והייתי על זה והיה שיפור משמעותי אחרי חודשים בודדים.

מקצת קריאה בנושא, את צודקת שיש אחוז משמעותי של נשים שיעבור להן לבד אחרי כמה חודשים. אבל זאת לא סיבה בעיניי לא לבדוק את הפתרונות שיכולים להביא לשיפור.

מניסיון גם בתחום הזה וגם בתחומים אחרים

אני גם מאוד בעד לעשות רק מה שנעים

אבל יש דברים שחבל לגרור, בטח כשהם כבר תקופה ארוכה….

ודבר נוסף- הרבה מהטיפולים לתחום הזה דווקא דורשים ממך חיבור לגוף, כך שלפעמים אחרי המצב יותר טוב ממה שהיה לפני אפילו

נכון שכל חודש בלי יחסים נעימים זה מעיק מציק וכואב

אבל מדובר פה על חודשי הריון ולידה

צריך לקחת בחשבון שהגוף עבר ועדיין עובר תהליך.. לא כל דבר צריך ישר לרוץ לרופאים שיתחילו לחטט שם ולבדוק מה יש

אני בעד לעשות תור טלפוני לרופאת נשים אולי יהיה לה פיתרון או משחה שיזרזו את ההחלמה

אבל לא נשמע מצב חריג כמו שמתארים פה שצריך ללכת לרופא מומחה מאוד

מתי נשים וגברים יבינו שהריון זאת טלטלה רצינית לגוף ולנפש ויתנו מקום וזמן לתהליכים הטבעיים לקרות?!

אני לא אכנס פה יותר מידי לתיאורים

אבל אישית אני יכולה להגיד שאני מרגישה שחוזרת לעצמי בפן המיני רק כשנה וחצי-שנתיים אחרי הלידה.

עד אז אני ובעלי מודעים שהכל קצת אחרת

גם החשק גם הכוח גם הגוף

וזה בסדר

וזאת עסקת חבילה שמגיעה עם כל הריון ולידה

שחודשיים אחרי לידה זה ממש מעט ולא חריג בכלל.

לגוף לא אכפת שנמנעתם גם בזמן ההריון, יש לו קצב החלמה משלו וחודשיים זה רק שבועיים אחרי הזמן שהרופאים ממליצים להמנע ממילא.

אפשר לנסות להקל עם מה שאפשר, אבל לפעמים הגוף צריך פשוט זמן ולא פתרונות, וכשדוחקים בו הוא מתנגד עוד יותר.

ויש עוד דרכים ליהנות אחד משניה גם בלי חדירה מלאה.

מיניות אחרי לידה משתנה וזה הזמן לגלות דרכים אחרות, להאט, לחקור ולא לנסות לשכפל את מה שהכרתם עד עכשיו.

מבינה אותך כל כך זה באמת מתסכל בטירוף,

לפי התיאור שלך זה נשמע תיאור מתאים לכיווץ שרירי רצפת האגן, ממליצה לפנות לפזיותרפיה של רצפת האגן

אצלי אחרי כל הלידות כאב במשך כמה חודשים, הנחתי שהאזור פשוט יותר רגיש

הייתי מחפשת מקום שיכיל יותר את הסיטואציה.

ואם המצב מורכב, לא הייתי מוותרת על התינוקייה.

ממליצה על אסותא אשדוד.

בעין כרם. אף אחד לא אומר לי כלום. אם אני רואה צורך אז מוסיפה מטרנה. אצלי הם לא ישנים ביומיים הראשונים, אז אני מוסיפה מטרנה עד שחלב מתאזן. פשוט באה לעמדת אחיות ולוקחת.

אישה אחרי לידה חייבת כמה שעות לישון ולהתקלח.

לגבי אפידורל, אולי עדיף בלעדיו? לדעתי הוא מיועד לנשים שיש להן שלב צירים ארוך מאוד כואב. ואת באה בפתיחה מתקדמת ואז יולדת מהר. גם מבחינת התאוששות עדיף בלעדיו.

בהתאוששות האמת..(אצלי)

כשאני לא מיד אחרי לידה אני אומרת לעצמי. פשוט תגידי שאת מביאה מטרנה עכשיו וכו'. או שאת משאירה ללילה בתינוקיה והכל. אבל מיד אחרי לידה אני כעלה נידף . ויכוליות שספציפית אני נתקלתי באחיות חסרות רגישות.. לא יודעת באמת לא יודעת. בדכ הרי הפחד הגדול לפני הלידה סה הלידה עצמה . אצלי האשפוז מחשיש לא פחות

אם יש אפשרות כלכלית - אפשר לקחת דולה לאחרי לידה, שתהיה איתך לפחות בלילה הראשון/ביממה הראשונה לאחר הלידה בביות מלא. זה מה שאני עשיתי אחרי קיסרי (שבו אסור לקום מהמיטה ביממה הראשונה), וזה היה לי מצוין. היא הייתה איתי בלילה ובמשך היום אמא שלי הייתה איתי.

לי אישית קל יותר להתאושש כשהתינוק לידי, גם אם פיזית אני לא מסוגלת לטפל בו מעבר הנקה.

אבל אם לך קל יותר שהתינוק בתינוקייה, אז אפשר לחפש בית חולים אחר שיותר מבין לקשיי היולדת ולא מכריח להיניק...

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

דולה, אמא, אחות או חברה טובה, שתבוא להיות איתך בשעות הראשונות עד שתתאוששי או עד שבעלך יוכל להגיע שוב (או שמראש הוא ישאר).

וגם אני חושבת שהאפידורל לא מועיל לך...

אצלי אמרו 8 שעות, ואחר כך אמרו לי לחכות עוד שעתיים כי הברזל היה נמוך.

ואחרי זה כבר קמתי הולכתי לפגיה.

יכול להיות שיש כאלה שלא מסוגלות לקום, אבל לא שמעתי שאסור.

זה ההנחיות שנתנו לי לגבי לקום מהמיטה.

להישאר לבד עם התינוק לא היה רלוונטי לי, כי הוא היה בפגייה.

גם לי היו תינוקות בפגייה אחרי קיסרי, ואני זוכרת שבפעם הראשונה שהגעתי לראות אותם זה היה בכיסא גלגלים... אבל לא זוכרת כמה זמן זה היה אחרי הלידה ולא זוכרת מתי כבר הגעתי אליהם לבד...

אחרי קיסרי

ויממה הראשונה צריך מלווה לביות מלא

לא זכרתי מדויק...

או אופציה נוספת, אני לא יודעת בדיוק אם היא תענה לך על כל המורכבויות אבל בשיבא לא צריך להחליט אם את רוצה ביות מלא או חלקי. אני למשל שמתי שם לילה אחד בתינוקיה, ולילה אחד הילדה הייתה איתי.

אני לא ככ ממליצה בכללי על בית החולים הזה, כי לי לא היה טוב שם אבל אולי זה יאפשר לך את ההתאוששות הראשונית שאת צריכה ואחכ התינוק יוכל להיות איתך.

אגב, אמנם לא היה לי ככ טוב שם אבל מכל הצוות, צוות התינוקיה זכור לי הכי לטובה דווקא.

בכל מקרה- לא הייתי חוזרת למקום שלא היה טוב בו. אם שמיר קרוב לך אז כנראה שבמרחק של עוד כמה דקות נסיעה יש לך עוד כמה בתי חולים קרובים. בין אם זה לכיוון השפלה- קפלן/ אסותא אשדוד ובין אם זה לכיוון המרכז- וולפסון, שיבא, ועוד..

מה שכן, אם את קצת מרחיקה לבית חולים אחר, צריך לקחת בחשבון שאולי צריך לצאת בשלב מוקדם יותר ולא לחכות עד לצירים הארוכים יותר

1. האם לשים בתינוקיה

2. האם לחזור לאותו בי"ח

3. האם להביא עזרה ליממה הראשונה.

התשובה יכולה להיות שונה בכל אחד מהנושאים.

אם את אומרת שאחרי לידות קשה לך ההתאוששות אז כן הייתי ממליצה לך לשים בתינוקיה ותבקשי שיביאו לך את התינוק כשהוא לא רגוע. את יכולה להיות עם התינוק כל הזמן שאת רק רוצה (חוץ מכמה שעות בודדות בלילה)... אני מאוד רציתי ביות מלא ולא הסכימו לי, ואני ממש שמחה שלא הסכימו לי. זה משחרר שאת לא חייבת להיות צמודה לתינוק.

ועל הבי"ח, אם אין לך נסיון טוב עם הצוות לדעתי הייתי מנסה בי"ח אחר.

כמה שאלות:

1.מישהי מכירה את וולפסון? יצא לה ללדת שם?

2.שאלה כללית לגבי ביות. איך זה הולך? האם ברגע שאמרתי ביות אין אפשרות בכלל לתינוקיה? להתקלח? לשירותים? וכו'. איך זה עובד. מה לגבי חדרים? זה חדר פרטי?

לגבי שמישו יהיה איתי לאורך היום הראשון באמת זה משו שאני חושבת עליו . בסהכ הילדים כבר לא קטנטנים ויש סבתות/דודות/ביסיטר בתשלום . אולי אגיד לבעלי באמת להיות איתי ביום הראשון (או מישו אחר) חדר פרטי יהיה יותר נוח בעניין הזה..

התנאים בהיות מלא משתנים לפי בית חולים/ מחלקה.

אז כדאי לברר ספציפית במקומות שרלוונטיים לך.

יש מקומות שאין שם בכלל תינוקיה, ויש מקומות שיש אפשרות גם לשים בתינוקיה אם צריך.

אני יודעת שלפעמים נשים מבקשות מהאחיות לשמור על התינוק.

גם לגבי החדרים. יש מקומות שיש חדר פרטי ויש מקומות שלא.

אני הייתי בבית מלא בשערי צדק ביולדות ג'.

הייתי עם התינוקת כל הזמן. וכשהתקלחתי הכנסתי אותה איתי לחדר.

היינו שתיים בחדר, כשבמחלקות אחרות יש שלוש.

אני יכולה לשים בהגדרה בתינוקיה אבל בעצם יהיה רוב הזמן איתי(ועם מלווה אם אכן זה יקרה)

ואז רק לבדיקות וכאלה נשים שם..

אם אנסה עוד יותר לזקק מה מחזיר אותי בצורה שלילית ככ בלידות האחרונות זה החוסר אונים/השפיטה/ההקטנה

זותומרת, אני רוצה לטפל בתינוק בדרך שלי(כאמור זה לא לידה ראשונה שלי)

מבלי שתבוא אחת ןתגיד לי שהוא ככ הוהוא ככה אם אני צריכה עזרה אני מתייעצת כמובן אבל אם לא אז לא.

אם באמת אסדר שמלווה יהיה איתי אז חלק מתפקידו יהיה באמת להיות חוצץ מול הצוות בעניין הזה לפי איך שאסכם איתו מראש.

באיזה בתי חולים יש חדרים פרטים מישהי יודעת?

אבל זה על בסיס מקום פנוי...

בכמה חדרים בודדים

אבל סטטיסטית באמת זה לא אחוז גבוה מהמחלקות..כלומר רוב רובם הנשים לא מקבלות אותן

בכל אופן זה לא בודדים

חדרים פרטיים עם מיטה למלווה. הצוות היה מקסים, לא שמתי בתינוקיה אז לא יודעת לומר לך איך היא.

לא בטוחה

ובאסף הרופא הבנתי שעכשיו ב-36 שעות הראשונות יש חדר פרטי ואחכ את יכולה להשתחרר או לעבור לחדר עם עוד נשים

ביות אז אני במחלקת ביות למשל(שזה שתיים בחדר)

תנסי בית חולים אחר

אולי קפלן. לי היה שם מעולה.

באמת באסף הרופא הרבה צוותים לא נחמדים. חיבוק

לדעתי אם האטופיק בשליטה ומספיק לה קרמים ללא מרשם אז אין צורך ברופא עור, אם היא סובלת והאטופיק מחמיר אז ברור שצריך ללכת לרופא,

אם גם אצלכם תור לרופא עור טוב קשה להשגה, אז עדיף לקבוע מעקב פעם בחצי שנה ואם אין צורך אז לבטל.

אולי באמת נקבע ליתר ביטחון תור לעוד חתי שנה.

למישהי יש המלצה לרופא עור טוב ומסביר פנים בכללית ירושלים?

יש מצב לרכוש עוד אחד זהה?

שוב בקרוב)

אני תוהה אם היא לא תריגש בהבדל, כי הדובי הנוכחי כבר מרוט בהתאם לשימוש בו, ודובי חדש לא ירגיש לה דומה

(מצד שני, אצל המטפלת שלה גם יש את הדובי הזה, והיא תמיד התקשתה לעזוב אותו, כאילו היא חושבת שהוא שלה... והודבי של המטפלת במצב הרבה יותר טוב מהדובי שלה🙄)

כן? לזמןש הוא בכביסה

בקרוב למשהו קטן..

אצלנו לפחות זה מקובל מאוד לשאול ואני בטוחה שישמחו לעזור..

האמת שלא הייתי מכניסה למרפאות. וגם לא מסתובבת איתו ברחוב. מכניסה לתיק.

בבית ואצל המטפלת היא גם ככה מסתובבת ואוספת חיידקים לאורך זמן. אז זה לא כזה משנה בתכלס...

גם עוד מעט נתחיל טיפול אצל קלינאית תקשורת בקופה (אחרי שסיימנו טיפול פרטי), והדובי מאוד עוזר לה להשתחרר ולא להתבייש... (לפחות במרפאה קלינאית התקשורת נמצאת בקומה אחרת משאר המרפאה)

ולשים חלק מהילדים באוהל בסלון/ מרפסת

לטייל ביום לפני ואחרי

אפשר לתכנן לבשל יחד ארוחת ערב, זה החוויה

והיה לי ממש קשה לישון באוהל

מתישהו התייאשתי והלכתי לישון ברכב בחניון.

אנחנו לוקחים דירה פשוטה בצפת (לא בעיר העתיקה). לקחנו אותה גם שנה שעברה והיינו ממש מרוצים.

הם לוקחים לפי מיטה/מרווח, אנחנו שמים את הילדים הקטנים על מזרנים ויצא לנו ל4 מבוגרים ו8 ילדים כ1000ש"ח ללילה.

אם מעניין אותך פרטים, בשמחה אתן לך באישי.

לא יודעת איפה אתם גרים אבל לפעמים זה מיקום שיכול להיות אטרקטיבי לאנשים אחרים.

נניח ההורים שלי השנה מצאו דירה פשוטה בצפון ונסעו ל3 ימים ובימים האלה המשפחה שגרה שם מתארחת בבית שלהם...

וגם סיכמו משאירים אחד לשני מצעים ומגבות אז נחסך המון סחיבה

החלפת דירות אני לא רוצה.

לגבי דירה- האמת ש1000 שח זה הרבה בשבילנו כרגע, למרות שזה זול

יש סיכוי למצוא באיזור 500? אם הילדים ישנו בחצר? נראה לי שזה לא מציאותי בצפון בעונה הזאת.

מזרון רק בשבילי זה אפשרי, איפה יש קמפינג שאתן ממליצות? נורמלי ולא יקר?

לישון ברכב גם לא נשמע לי תענוג גדול

מבינה שהחלפת דירות לא רלוונטית לך, אבל אולי אם תכתבי הודעה כזאת גנרית לכולם שאתם מחפשים דירה לישון בה לילה או שניים בתקופת הקיץ, ואם מישהו יוצא לנופש ויתאים שתתארחו אצלם בתשלום סמלי תשמחו לדבר.

בגלל שאתם הרבה הייתי מוסיפה גם שלא חייב מיטות לכולם ואתם תדאגו לעצמכם. וכמובם שתשאירו נקי אחריכם

גם קמפינג באתר מוסדר בתשלום מגיעים בכיף ל500₪. במקומות הזולים מגיעים לסדר גודל של 40-50 לאדם.

אפשר בחוף כינר. יש שירותים ומקלחות, משלמים רק על החנייה. יש גם שטיבלך לתפילות בבין הזמנים

ומומלץ ביותר, אבל בלי מקלחות - פארק גורן. מקום ענק, חינם לגמרי שגם כשעמוס אפשר למצוא את הפינה השקטה שלך. יש מים זורמים, יש שירותים, יש מסלול מהמם שמתחיל ישר מהחניון. אין מקלחות, אין חשמל. מגיעים פקחים, אז כדאי לדאוג לישון רק במקומות שמאושרים ללינה בתוך הפארק.

חוויה מובטחת.

מקסימום+ 1 או 2

בטח בעונה הזאת שהיא הכי יקרה בשנה

אפילו זה אי אפשר למצוא כמעט אז אני לא חושבת שזה אפשרי למצוא בכזה מחיר עם 9 ילדים...♥️

יצא לי לישון על אחד כזה והיה לא רע

אומנם לא בצפון אבל מקום מסודר.

אני אחת שחייבת לישון על מזרן נוח לגמרי, אחרת סובלת מכאבי גב, ומזרן מתנפח (איכותי) היה לי ממש נוח.

אנחנו מתכננים לעשות קמפינג בשמורת עוז וגאו"ן בגוש עציון, זה בחינם בעיקרון. כן היינו צריכים לקנות אוהלים (שניים, יש עוד שניים שהתאומים קיבלו מתנה לבר מצווה) ויש לנו את המזרן המתנפח ממעין קמפינג שבעלי ואני עשינו פעם (השאר יישנו בשק"שים ושמיכות), כך שזה אמור להיות נוח וזול יחסית. והאוהלים יישארו לנו גם לעתיד.

בכל אופן, אפשר גם לברר על החלפת דירות, אם יש לכם דירה במקום יחסית שווה...

גנים לאומיים.

אני יכולה להמליץ על אשקלון. אומנם לא בצפון, אבל מקום נחמד מאוד. ישנים על דשא, אפשר להשכיר מזרונים או להביא מהבית. אוהלים משלכם. יש שרותים מסודרים ונקיים. מקלחות גם אחלה. מקררים, כיורים לשטוף כלים. ואפשר לטייל במקום נחמד ויפה שם. וגם לרדת לים בבוקר חוף מוכרז, כשירדנו אליו בבוקר היו שם מלא משפחות דוסיות בלבוש מלא (ילדות עם חולצות 3/4 וחצאיות...).

זה נקרא נטורה בישוב נטור בגולן. מתחמים פרטיים לאוהלים, משכירים מזרונים, יש מטבח עם גז מקררים, שירותים מקלחת, שחשוחיות מים, פינת חי, מחצלת עם משחקים לילדים.. ממש נחמד. מאמינה שיעלה יותר מסתם מקום אבל שווה לברר..תסתכלי באינטרנט מספרים

ושמעתי גם שיש אירוח זול במדרשת נוב.

ובאזור אחרי לגמרי שמעתי שיש אירוח זול בישיבה באלון מורה.

לא זוכרת את הפרטים ששמעתי על שניהם... בטח אפשר למצוא אנשי קשר דרך גוגל...

בהצלחה!

אפשר לקשור על הגג

קמפינג זול יחסית זה שמורות של רשות הטבע. תראי מחירים באתר שלהם. זה באזור 60 לאדם.

(ובמקומות הגדולים יש בד''כ השכרת מזרונים ב 10-15 למזרון).

(אם אתם לא רוצים שיהיה חם אתם יכולים ללכת ללינה במכתש רמון, ביום חם אבל בלילה נעים...)

https://www.parks.org.il/%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%9C%D7%94-%D7%91%D7%AA%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/

והכי זול-חוף בכנרת. יוצא לחניה ללילה פחות מ 100 לדעתי לרכב

לק"י

יכול להיות שזה בגלל שהם רואים אתכם פחות, הם קשורים פחות. אבל לא צריך להבליט את זה בחוסר טקט שכזה🤦‍♀️

(מה גם שלהפגש פעם בכמה שבועות זה לא מעט)

יכול להיות, למרות שאנחנו לא היחידים שגרים רחוק. יש כאלה שמגיעים בתדירות הרבה יותר נמוכה מאיתנו וילדיהם מקבלים יחס+++

אצלנו זה נראה שספיציפית בגיל הקטן מאוד קשה להם להתחבר

וכשגדלים זה משתפר

אבל באמת נשמע שזה יותר מזה אצלכם בגלל שאר הדברים.

אולי אפשר לפתוח את זה בזמן רגוע עם אמא? אם

הקשר טוב ונוח אז אפשר לדעתי בעדינות להסב את תשומת ליבה

גם אם זה לא יפתור את הבעיה לגמרי

שנפגעת

גם אצלינו זה תמיד ככה

יש את אלה שתמיד מתחשבים בהם ועוזרים להם והם תמיד הנתמכים

אצלינו זה נןבע מבעיות רפואיות ומשפחתיות של חלק מהאחים

לא שזה מצדיק, אבל עוזר להבין.

אולי גם אצלכם יש סיבות כאלה שאתם לא יודעים? סתם מנסה ללמד זכות

ותרימי לעצמך שאת עצמאית ומתמודדת.

הכאב יפחת עם הזמן... חיבוק

מלבד אח אחד, לאף אחד אין סיבה מיוחדת. אני יודעת את זה בוודאות, אין אצלנו סודות.

נספרים..

אבל אני במקומך הייתי מפחיתה עזרה וביקורים

וואלה לא כייף ולא נכון להרגיש ככה

ואין סיבה שתרגישי כך

אני לגמרי בדיעה שבן אדם צריך לבחור בעצמו..

אולי לא הייתי מצמצמת ביקורים, כי אני מבינה שזה גם ככה לא הרבה, אבל ממש לא היית עוזרת או לכל הפחות הייתי מצמצמת עזרה.

בטח ובטח שבעלי לא יכול להנות מהסעודה שאני עמלתי וטרחתי עליה.

כרעיה אין סיכוי שהייתי שותקת בשלב הזה והייתי דורשת שיחכו גם לו לקידוש (אבל אני מומחית בלבשל מריבות, אז לא בטוח שזה נכון)

אני חושבת שנכון לצמצם עזרה שידעו להעריך.

היתי אומרת שזה ממש ממש לא מתאים להתחיל סעודה בלי בעלך ומבקשת שיחכו לו

מוזר שהם בעצמם לא רואים כמה זה מוזר שיש אורח שלא משתתף בארוחה בגלל חוסר סבלנות של אח

איפה אמא שלך שתעמיד אותו במקום?

האמת

אם את רואה שלא סופרים אותך תלכי פחות עד שתדעי לעמוד על שלך

לא נשמע שכיף להתארח ככה

ומבחינתי זה סבבה לגמרי.. מעדיפה שנעשה קידוש ובציעה עשר דקות אחרי כולם ונצטרף בנחת לפי הקצב של הילד, מאשר שכולם יחכו לנו. כל עוד משאירים יין ולחם לבציעה הכל טוב.

כל אחת ומה שנח לה

במקרה הנל זה חלק ממה שמפריע לפותחת אז זה אחרת בעיניי

פשות כתבת שזו התנהלות מוזרה, אז רציתי להגיד שלא לכולם זה מוזר, אצל חלק זה לגיטימי לגמרי

לק"י

אבל הבנתי שאצל פותחת השרשור זה חלק ממכלול שלם של חוסר יחס.

אצלכם זה מקובל על כולם להזדרז

אצל הפותחת זה בלחץ של האח. וזה עדיין מוזר בעיניי. לא כי ממהרים או מתעכבים זה כל אחד שיעשה מה שנח לו.

ברגע שמארחים והמתארחים מבקשים לחכות ולא מתחשבים בהם זה אחרת

לגבי התינוק - הרבה פעמים לא מתחברים לתינוק קטן, כי הוא עוד לא מדבר ועוד לא מראה את יכולותיו וחכמתו, ומתחילים להתלהב רק בגיל שנה וחצי ככה שהם נהיים חכמולוגים.

לגבי כל השאר. מאמי, אני אגיד לך את זה ישר- את פשוט טובה מידי, ונח לרכב על מישהו טוב.

למשל, זה שהתחילו סעודה בלעדיי בעלך, היית צריכה להציב גבול, וגם לזרוק איזה הערה שאת בישלת חצי מהארוחה. אם משהו לא נעים או לא נח, להציג את זה, גם לך יש רגשות, תחושות, רצונות. אל תנסי להיות תמיד בעמדת ריצוי. יודעת שזה קשה, אבל מידי פעם תני גבול. חיבוק!!

והרבה.

והאמת שהוא גם תינוק סופר חכם ומתקשר בלי עין הרע, כל מי שרואה אותו בטוח שהוא הרבה יותר גדול

לגבי עזרה, אולי עדיף פחות לעזור שלא תרגישי שאת כל כך משקיעה ולא רואים את זה.

ויש דברים שאולי אפשר להציב גבול- כמו זה שמבחינתך אי אפשר להתחיל סעודה בלי בעלך.

ויש דברים שנשמע שלא בשליטתך, ובאמת מאוד קשה להשלים איתם. לא יודעת אין לי כל כך עצות...

אני רואה שהרבה כתבו שהייתי צריכה להעמיד גבול ובמבט לאחור אני ממש מסכימה איתכן!!!

לגבי העזרה, אתן 100% צודקות!! הבעיה שלי שאני מרחמת על אמא שלי שטורחת ועושה הכל לבד, רק שבסוף אני לא מרגישה שאני מקבלת את הערכה שמגיעה לי (זה נהיה סוג של ברור מאליו שכשאני באה אני עוזרת בהכנות לשבת)

בסוף את באמת מקלה על אמא שלך וזה ממש כיבוד הורים, גם אם אין הערכה.

(בלי קשר אם את חושבת שאין לך כוח להגיע ולבשל שם אז כנראה שעדיף באמת לא לבוא בכלל)

לא מפריע לי לעזור

פשוט צורם לי שדווקא אנחנו מקבלים את החוסר יחס

הזדמנות לפתוח את זה.

בשבת הבאה שתגיעי, תגיעי לשבת עצמה ולא מוקדם, תעזרי רגיל כזה ולא אקסטרה. אל תצאי מגדרך. וכנראה שאמא שלך תפתח את זה וזה יתן לך פתח להתחיל שיחה..

זה באמת מבאס ומעצבן.אבל האם בגלל זה לא לעזור? האם העזרה שלנו להורים תלויה בדבר? את בעצמך אומרת שאת מרחמת על אמא שעושה הכל לבד ורוצה לעזור לה..אז את עושה את זה בשביל לקבל הערכה ותשומת לב לילד או כי את רוצה לכבד את אמא? שני הדברים לא קשורים אחד לשני.עוזרים כי זה אנושי ונכון.ואת האפליות מבחינת היחס צריך לפתור בצורה אחרת.

אבל כואב לי היחס לילד

אם זה היחס למה את מתאמצת כ"כ?

תפסיקי לעבוד כ"כ קשה, לא מגיע לך.

במקביל הייתי פשוט פותחת את זה מול ההורים, ומסבירה את התחושות שלי.

לא עובדים קשה בשביל לקבל יח יחס.הלואי והמשוואה הזו היתה תמיד עובדת. לא עושים מצוות בשביל לקבל שכר.עובדים ועוזרים כי זה ערכי, מוסרי מכבד וכו....ובאמת חשוב ונכון לפתוח בעדינות מול ההורים.

כואב לי שלהם פחות אכפת מהילד שלי

זה שכתבת בזהירות על עניין הריצוי. ויכול להיות ששם הנקודה (אומרת בתור ילדה מרצה שלומדת לאט לאט להציב את הגבולות שלי🙈).

יש הבדל בין לעזור כי את רוצה לעזור, נותנת בשמחה ויודעת איפה להגיד סטופ כשזה יותר מדי בשבילך, לבין לעזור כדי לרצות, כי זה מה שמצופה, כי אני לא יכולה להגיד לא. תנסי למקם איפה את עומדת, מאיזה מקום העזרה מגיעה?

זה ממש בלט לי בסיפור של הסעודה- צרם לך שהתחילו בלי בעלך, אבל לא מחית. יכול להיות שזה שוב בגלל הריצוי? (לי באופן אישי תקופה ארוכה היה קשה להנכיח את עצמי כשזה אומר להגיד לא להורים או למשפחה שלי. ועדיין עובדת על זה).

מלבד העניין שלדעתי עזרה צריכה להגיע ממקום שרוצה לעזור ולא ממקום מרצה, לדעתי כשאנחנו מגיעות ממקום מרצה הסביבה מרגישה את זה והיחס בהתאם. אני מרגישה שכשאני מרצה, הרבה פחות ''סופרים אותי'', לעומת כשאני מביאה ומנכיחה את עצמי ואת הרצונות והצרכים שלי. זה גם הגיוני- כשאני מנכיחה את עצמי ואת הרצונות שלי במרחב, אנשים ישימו לב אלי ולרצונות שלי.

יכול להיות שזה ממש לא הסיפור אצלך🤭 אבל אם כן, קחי הנקודה למחשבה.

אם לא אכפת לך, אשמח לשמוע כיצד את עובדת על עניין הריצוי

זה להבין מה בכלל הרצון שלי.

אחרי שאני מבינה מה הרצון האמיתי שלי, ויודעת לזהות שאני בכיוון של לרצות, כבר יותר קל לי להנכיח את עצמי (זה עדיין לפעמים קשה מאוד, כן... אבל הרצון לא לרצות כבר חזק. יש סיטואציות יותר קשות ויש יותר קלות).

האמת שאצלי זה הגיע יחסית מאילוץ. היו כמה חיכוכים במהלך השנים של בעלי מול אבא שלי, שני אנשים שאני נוטה לרצות. ובעצם הייתי חייבת לומר לאחד לא ולמצוא איפה אני עומדת בזה.

גם טיפול זוגי עזר לי לשים את הרצון שלי לפני הריצוי.

כל ההתעסקות בזה הובילה אותי לשים לב למקומות שאני נוטה לרצות אנשים. בבחירת מסגרות ומקומות עבודה, מול אנשים מסוימים וכד'. לכן כשאני עומדת לקראת החלטה מסוימת שקשורה למקומות כאלו, אני חושבת כמה פעמים לפני קבלת ההחלטה, ומשתדלת לדייק מה אני רוצה. (גם בעלי מאוד עוזר לי בזה- דוחף אותי למצוא את הרצון האמיתי שלי בלי להתחשב בכלום. לפעמים אני צריכה לשים לב שאני לא מרצה אותו בזה שאני דואגת לא לרצות אחרים😂).

לדוגמא, לאחרונה הייתי צריכה לקבל החלטה על הקטנה שלי, אם היא נשארת שנה הבאה אצל אותה מטפלת או עוברת למטפלת אחרת. כמעט אמרתי שאשאיר אותה בגלל חוסר הנעימות מול המטפלת הנוכחית, אבל זיהיתי את ההרגשה הזו בזמן, ניקיתי את הנתון הזה מהשיקולים ואחרי מליון התלבטויות החלטתי להעביר, החלטה שהיא שלי ואני מרגישה שלמה איתה. (אגב, אחרי שהתגברתי על עצמי ואמרתי למטפלת שאני מעבירה, היא הגיבה יפה וירדה לי אבן מהלב).

או בנושא של המשפחה, לבעלי היה ממש חשוב משהו שקשור לאבא שלי אך מנוגד לדעתו. הייתי צריכה ממש לחשוב מה אני רוצה, ובסוף החלטתי כן לתמוך בדעה של בעלי, אבל שאני אקיים את השיחה מול אבא שלי. זאת היתה החלטה ממש קשה- כי גם הייתי צריכה להבין שאני חושבת שיותר נכון שאני אעשה את השיחה (מבחינה אובייקטיבית), וגם בסוף הייתי צריכה אשכרה לקיים את השיחה (וואו זה היה לי קשה). אבל הנה- הבעתי את דעתי בכבוד, אבא שלי קיבל (גם אם לא הסכים), ביצע את חלקו ושלום על ישראל.

וכמובן שזה גם בדברים קטנים יותר. אני היחידה במשפחה עם כמות ילדים ב"ה. זה דרש ממני המון כוחות לקום משולחן השבת, להודיע שניתן להשאיר לי לסדר אחר כך, וללכת להתעסק בילדים (שהיו צריכים אותי) בזמן שהאחרים מפנים. היום זה קורה גם יותר בקלות כי ראיתי שכולם ממש מבינים (ועדיין לפעמים אני צריכה לשים לב לעצמי ולצרכים שלי בתוך הסיטואציה הזאת כדי להצליח לעשות את זה). בכללי אני מרגישה במשפחה שכשאני שמה את עצמי במרכז, מתייחסת לעצמי כאל מישהי שווה, אני מרגישה שגם האחרים רואים אותי באותה צורה (ודרך אגב- אני לא יודעת אם זה משנה משהו בתפיסה שלהם אותי או בתפיסה שלי איך הם רואים אותי...).

חחחח נשמע מקסים אבל אני עדיין עמוק בהתמודדות הזו, בהרבה פרטים קטנים ביומיום. לאחרונה מילאתי שאלון בנושא ריצוי, והוא העלה לי מחשבות על עוד המון תחומים שהמחשבות שלי בהם אולי מגיעות מתוך ריצוי. יש עוד עבודה... ב''ה.

עבודה לא קלה בכלל

כאדם מרצה ונוח לבריות, אצלי זו עבודה מאוד עדינה להבין מתי אני עוזרת "על אוטומט" או מתוך ריצוי, ומתי זה מתוך רצון אמיתי שלי.

ועבודה קשה יותר להגיד לא כשלא מתאים לי, ולא רק במקרי קצה. (הסביבה מנחחה שכשאת עוזרת ונענית זה כי את יכולה, ולא מבינה איך יש פיצוץ או ריחוק או פגיעה בשלב של נתינת יתר, פשוט כי הם יגידו לא כשלא יתחשק או לא יתאחם)

ככה יותר מתעלקים עליו ודורשים ממנו, כי זה מה שהוא ישדר

וואו איזה לימוד זה לדעת מה הרצון שלי

ככל שאת נחמדה /טובה/אדיבה/ מנומסת מידי

את מוערכת פחות.

לצערי אני ממש מזדהה על מה שרשמת.

אני תמיד הייתי המפרגנת, המארגנת, המפיקה והטובה במשפחה וגם אני הרגשתי שדורכים עליי ולא סופרים אותי

עד שהחלטתי לשים קאט!

החלטתי להתחשב רק בעצמי ובמשפחה הגרעינית ולא להמשיך להיות טובה מידי או מובנת מאליה

זה גרם כמובן לריחוק משפחתי אבל לפחות אני לא מתוסכלת ולא מרגישה סמרטוט שמרשים לעצמם לדרוך עלי.

זה כמובן לא מתאים לכל אחת, ודורש ביטחון עצמי וגב חזק

אבל יק לי היום שקט פנימי והערכה עצמית!

❤️❤️❤️

הקטנה נולדה כשהגדול היה בן 5.5

לקח זמן, אבל היום כשהגדול בן 8 והקטנה בת 2.5

אני ממש רואה כמה הם חברים

וכמה הקשר הזה טוב ומדויק להם ממש

וכמה אם הם היו קרובים יותר בגיל זה היה הרבה יותר מורכב..

לא בחרתי בזה.

לא רציתי פער כזה

כל מיני נסיבות שה' בחר להוביל אותנו בהן הובילו לשם

יש בזה אתגרים גדולים

אבל יש בזה גם ברכה גדולה.

וכן, זה לגמרי להפעיל 2 מערכות מקבילות..

אומנם זה לא בין שניים. אבל בין העוברית לאחיה האחרים. האמת שזה כן מעסיק אותי, אולי ננסה שיהיה עוד אחד במרחק סביר אבל יש ממש ממש מצב שזה הסוף.

אני חושבת שמודעות זה הדבר הכי חשוב פה. המציאות היא מה ש-ה' גלגל בסופו של דבר. ולכל אחד יש את התיק שאיתו הוא גדל. היה פה לצשל לא מזמן דיון מאוד מעמיק על משפחות ברוכות. יש שזה היה קסום להן ויש שזה היה נורא להן ויש עוד הרבה באמצע. אין לנו שליטה על התוצאה. אנחנו יכולות להשתדל ולהיות במודעות לאתגר.

מודעות למשל במקרה שלך זה לדאוג לזמן אישי, לדאוג יותר להשקיע בהזמנה של חברים, לדאוג לפעילות סבירה לשניהם- הוא עדיין ממש צעיר, כל הג'ימבורי וכו', כל דבר בטבע, הכל רלוונטי, אם יש משפחת חברים או בני דודים עם קרבה בגיל לקבוע יחד פעילות או נסיעה משותפת.

המון נחת משניהם.

ועוד רעיונות-

למצוא פעילוית שמתאימים לשניהם כמו גן שעשועים, ג'ימבורי, בריכה בחצר...

לנצל את הזמן שהקטן ישן לפעילויות שמתאימות לגדול והקטן עלול להפריע- לבשל ביחד; לספר סיפורים, לבנות עם מגנטים.

ובכללי בשלב הזה נראה לי יותר להתמקד בתעסוקה לגדול, ושהקטן יתעניין במה שאתם עושים.

ואולי לחשוב עם הגדול על רעיונות לתעסוקה שיוכל להעסיק את עצמו כשאת עסוקה עם הקטן ולא פנויה אליו- חוברת עבודה/ צביעה, דגמים, פאזלים, מולטי קומבינציה.

2 ילדים עם פער של 9 שנים

חברים ממש טובים

מגיל צעיר

פער של פחות מ5 שנים הוא לא באמת פער גדול

אולי רק בגיל צעיר כזה

תעסוקה של ילדים לא בהכרח קשורה לפערי גילאים

וקשורה בעיקר לתפיסה

(אם צריך להעסיק ילדים/ ילד יכול להעסיק את עצמו/ גישה כלפי מסכים/ אירוח חברים ועוד)

לילדים יכולות להיות הרבה תלונות

זה בסדר שהם מתלוננים

אבל זה לא אמור להוביל את המחשבה/ הפעולה

היא לא תמיד נכונה

לי יש צמודים והם רבים כל היום וממש לא אוהבים אחד את השני.

לעומת זאת בת שמונה ובן חמש מסתדרים טוב. ויש לי גם בן חמש ובת שנה וזה בכלל לא פער ככ גדול בעיני

חבל על ההלקאה העצמית, תשדרי לילד כמה הוא בר מזל שקיבל אמא לעצמו ככ הרבה שנים ואיזה כיף שיש לו תינוק.

הבלניות.

אני באופן אישי מסתכלת על זה בצורה כזו שזאת המצווה שלי ואני לא אמורה להתבייש בקיומה. בסוף אני יוצאת מנקודת הנחה שהיא עוסקת בזה בתור שליחות ולא כי היא סקרנית וכו

אבל אני לגמרי יכולה להביא מי שמתביישת או מרגישה לא בנוח עם ההיכרות המקדימה, מה שכן אני בטוחה שזה מורכב לצאת ליישוב אחר

לא נבוכה.. בסך הכל זה לא מבייש.

לפעמים גם יצא לי להגיע עם חברה או אחות במקום סבלנית אם לא הסתדר לה (היה מקובל אצלנו)

כלומר אם לא התפקיד שלהן לא היה לי איתן כלום

אז זה פחות מביך אותי

האמת לא חשבתי בכיוון בכלל

אבל כמו שכתבתיאין היכרות קרובה בכלל

שכמו שהיא מכירה אותך, כך היא גם מכירה את כולן, זה לא משהו מיוחד.

גם אצלנו זה ישוב וכולם מכירים את כולם, פגשתי את הבלנית עם המשפחה שלי בטיול רחוק מהישוב וצחקתי לעצמי בלב שעוד כמה ימים ניפגש במקווה (היא לא ידעה את זה עדיין), ובאמת נפגשנו במקווה ורק צחקנו שנפגשנו בטיול, וזהו . זה חלק מהחיים , לא גילית לה איזה סוד מיוחד, כל נשות הישוב טובלות בדיוק כמוך ואת לא מיוחדת (זאת אומרת ברור שאת מיוחדת אבל לא בטבילה 😉. )

א. אני יודעת שיש נשים שנוסעות לישוב ליד. 5 דק' נסיעה כי פחות נעים להן. לגיטימי בעיני. לא שווה בעיהי את ההשקעה יותר מכמה דק' נסיעה כי באמת רק מוסיף עוד משימה ולחץ ליום אחר.

ב. אני באמת לא זוכרת מי טובלת. ממש רגילה לזה ושוכחת דברים שנשים מספרות לי במקוה. כבלנית- גם אני מבינה את הרגישות שעשויה להיות ואת הפדיחה שיכולה להיות ובעיקר מנסה לנרמל. שכמו שכתבו לך את כמו כולן. וזה לא כזה מעסיק אותי.

ואני גם עובדת יחד עם הבלנית. לי ממש לא מפריע, הרבה פעמים אנחנו מדברות לפני \אחרי.

דווקא כשטבלתי בליל שבת זה היה נוח כי אמרתי לקטנים שאני הולכת אליה לקצת זמן, וזה היה להם מאוד טבעי.

ואצלינו היא ממש לא סופרת ולא זוכרת...

אצלנו כשהגעתי לישוב לא הכרתי את הבלנית בהקשרים אחרים (לא אותה שכבת גיל).

פעם אחת הגעתי לטבול והיתה בלנית מחליפה, שאני מכירה טוב. זה כן היה מביך לי קצת ברגע הראשון שראיתי אותה, אבל פשוט הנחתי את המבוכה בצד, הזכרתי לעצמי שאין לי במה להתבייש, וגם היא התנהגה בצורה ממש טבעית ונעימה שזה באמת היה בסדר גמור.

קרה לי בדיוק אותו דבר וגם היתי בהלם איך אני לא אתפדח ורציתי ללכת למקווה בישוב ליד ואז אמרתי לעצמי די זה מספיק קשוח אני לא מוסיפה ואני אתגבר. מכניסה לעצמי לראש שלבניות שה משו יחסית טכני והן לא עפות בדמיון על כל אישה שטובלת, הן פוגשות מלא נשים שטובלות...

אני טבלתי פעם אחת שבאותו בוקר התארחנו אני ובעלי בבית של הבלנית לאיזשהו אירוע(בעלי חבר של בעלה) אמנם הם מבוגרים ממנו ב 2 עשורים אבל אנחנו בקשר טוב.. בסוף האירוע דיברנו שנךגש בערב ובהמשך היות נתאם שעה סופית וכו.. ואשכרה בערב נפגשנו שוב במקווה.. אבל באמת היא לא עושה מזה עניין ואני מנתקת את השכל וכל הנשים בישוב עושות את זה אז הכל טוב...

אבל שוב, ממש ממש מבינה שזה באמת לא פשוטטט