אני מדברת ממש מחוסר ניסיון אבל אני רואה שילדי המטרנה ישנים טוב יותר...

אצלי כרגע אני בהנקה של 12 נותנת בקבוק חלב שאוב וככה היא גם ישנה לפחות 4 וחצי שעות...

ואני ממש משתדלת לפני שאני שואבת לאכול משהו עם ברזל ולקחת כדור ברזל כי כבר היו פעמים שהיא אכלה 80 והתעוררה אחרי שעתיים...ז"א שהיא אכלה מים ולא חלב מזין.

שישנים טוב יותר

לפני כמה וכמה שנים היתה מטפלת אחת שנחשבה למטפלת מעולה. כל התינוקות היו ישנים אצלה בלי שום בעיה

עד שהתברר שהיא היתה מרדימה אותם ליד ברז גז פתוח!!!

אז הם ישנים טוב יותר, אז מה?

ומטרנה זה לא...

אני לא חושבת שצריך להיאבק על הנקה גם על חשבון המנוחה והשקט של התינוקת ושלך.

זה חשוב שתינוקות ישנו הרבה, זה חלק מהותי מההתפתחות שלהם.

בקבוק מטרנה  אחד ביום לא כזה ישנה..

ואני כרגע כן נאבקת מאוד על הנקה אבל זה בתנאי שאני רואה שלי ולילדה זה עושה טוב.

ברגע שהיא משמינה וישנה טוב, לי אין בעיה להקריב מעצמי

אבל אם זה מציק לה והיא בוכה ובקושי ישנה אז אני אשלב גם דברים אחרים...

על הסכנות שבבקבוק אחד אפשר לקרוא כאן:

http://brachahaskel.blogspot.com/2009/06/blog-post_2845.html

אני רק מניקה , אבל אישית אני מחבבת את מטרנה , אפילו ששיחדו אותי בחיתול ודוגמיות. אני מכירה תינוקת אחת עם אמא צעירה , שלא רצתה אותה בכלל. היא ינקה ורזתה כי האמא שלה היתה עסוקה בדיאטות , מה שכנראה השפיע על החלב.

הסבתא לקחה פיקוד ומאז שהילדה הזו מקבלת מטרנה היא פשוט פורחת.

גם אני מכירה מקרוב (מה זה מקרוב... צמוד ללב) ילדון שבנסיבות מסוימות לא יכול היה לקבל את מחסורו מחלב אם, וכשנכנס התמ"ל לתמונה התחיל לפרוח. אמרתי שאין מקרים כאלה? ברור שיש. אנא, זקנה יקרה, אל תוציאי את דבריי מהקשרם. אני הגבתי לטענה שבקבוק אחד לא ישנה כלום, והפניתי למקור שהוא בעצם איסוף מאמרים ומחקרים שכל אחד מהם בפני עצמו מפריך את הטענה הזאת. מחקרים ארוכים ומשמימים, אכן.

השורה התחתונה - כן, יש מחיר לתמ"ל. גם לבקבוק אחד. ברור שבקבוק אחד עדיף מאוד על רק בקבוקים, וחשיפה בגיל מאוחר עדיפה מאוד על חשיפה בגיל צעיר יחסית. יש המון דרגות. וברור גם שהתמ"ל - על כל המחירים שלו - הוא לפעמים הבחירה הנכונה, בריאותית. וגם כשלא - השיקול הסופי של האמא, אך ורק שלה. הכול אמת ויציב, ולא אמרתי שום דבר שסותר את זה. רק באתי להציב עובדות מול אמירה שגויה אחת.

בריאות לרוב.

מה גם , שקל לי לתמוך במטרנה , אחרי שהתאבדתי על ההנקה ...

עדיף שהילדה תקבל תמ"ל, תישן ותהיה רגועה, ושתהיה לה אמא שמחה ערנית ורגועה, מאשר שתהיה עצבנית ועם אמא עצבנית וסובלת.

אני גדלתי על תמ"ל, וגדלתי מצויין, בקושי הייתי חולה, כנ"ל גם אחותי הספורטאית המחוננת והקצינה. אפשר לספור על יד אחת את הפעמיים ששתינו ביחד היינו חולות בשנה הראשונה לחיינו ועוד ישארו אצבעות. גדלנו שתינו ב"ה מצויין ובקושי היינו חולות.

חברה של אמא שלי מהעבודה שהניקה הנקה מלאה , התינוק שלה על בסיס קבוע כל שבוע, סבל מדלקות אוזניים, אסטמה, חום והתקררויות שילשולים ועוד כהנה וכהנה...

חברה אחרת שהניקה הנקה מלאה, גורו של הנקה, עד גיל שנתיים, הילדה הייתה חולנית מאוד.

כל הדמגוגיה הזאת של יועצות הנקה עם אינטרס כלכלי על כמה אסור לתת בקבוק , ואף לא אחד, היא מגמתית ולא הגיונית.

הבת שלי על תמ"ל מהיום שהיא נולדה, תינוקת בריאה, חייכנית מאוד, תיקשורתית מאוד, שמנמנה במידה וישנה היטב ב"ה.

לא ראיתי, בהתבוננות של שנים, שתינוקות יונקים בריאים יותר מתינוקות שניזונים מפורמולה.

דיי כבר עם פולחן ההנקה הזה.

יש ייתרונות להנקה, אין לפסול אותה, אבל לא צריך לעשות דמגוגיה בגרוש נגד תמ"ל.

להניק הנקה מלאה זה חיובי, אבל לא בכל מחיר, אם הילד והאמא סובלים זה נזק.

מה עדיף, תינוק שלוקח בקבוק אחד, ישן טוב וגם אמא שלו ישנה, או תינוק יונק הנקה מלאה, עצבני

עם אמא סחוטה שבטעות תתן לו מכה או ח"ו תפיל אותו מהידיים?

 שפורסמו בכתבי עת מקצועיים לרפואה, מכיוון שעמדו בכללי המחקר הרפואי, כללים של ניתוח סטטיסטי, ביקורת תצפיות וכו'.

אם על סמך המקרים שאת מכירה בחייך הפרטיים את חושבת שיש ביכולתך לסתור מחקרים אובייקטיביים על אלפי מקרים - עשי זאת. לא בכותרות לא מבוססות כמו "מוגזם" אלא בכללים מחקריים של הפרכת דברי חוקר אחר. העלי את הסתייגויותייך משיטות המחקר על הכתב, ושלחי לאותם כתבי עת מקצועיים. לכשיתקבלו אשמח אם תפני אליהם כאן ואקרא בתשומת לב.

ומה שקרה עם תחליף חלב אחד יכול לקרות גם באחר...

ושם זה היה רק למי שנזונו מתחליף חלב באופן קבוע, אבל בפעם אחרת, בתקלה אחרת זה עלול להגרם גם מבקבוק יחיד

כן, מי שזקוקה לכך אז יופי שיש, בטח עדיף מתינוק גווע ברעב, אבל כשמחליטים לתת תמ"ל צריך לעשות זאת מתוך מודעות מלאה לחסרונות והנזקים שיכולים להגרם מכך

שלום לכן,

אני קוראת פה הרבה, פעם בכמה חודשים כותבת משהו (בעיקר מקבלת מכולן פה עצות טובות, ומעריכה את זה מאוד), אבל הפעם אני חייבת לציין-

ילדתי לפני חודשיים, המתוקה לא הצליחה לינוק- אחרי שכל האחיות במחלקה ושתי יועצות הנקה ניסו לעזור, אחרי שהלכתי למנהל מחלקת מיון כדי שיבדוק אם זה לשון קשורה בכל זאת (כי אחרי שכולן מסביבי התייאשו הם אמרו שאולי בכל זאת.... )אחרי שבגלל הנסיונות וההתעקשות שלי יצא שבבית החולים אני כמעט ולא ישנתי והיא בקושי אכלה משהו כי כל כך התנגדתי לתמ"ל, כל כך פחדתי שזה יהרוס את ההנקה וכו'....שאבתי ושאבתי את כל הארוחות, עד שוויתרתי אחרי זמן רב והתחלתי בנוסף לשאיבות לתת תמ"ל.

אני לא בחופשת לידה, כך שהשאיבות דורשות ממני הרבה זמן (שאין לי) והרבה סבלנות, כי זה סה"כ זמן נוסף לזמן שאני מטפלת בה, ועדיין- רוב התזונה שלה היום זה תמ"ל.ברור לי שלא אצליח להמשיך עם השאיבות עוד שנה, כי גם ככה הכמות שאני שואבת נהיית זניחה בכל פעם שהיא מתחילה לאכול יותר....

לקרוא תגובות שקשורות לרמדיה ולהגיד שאני צריכה לשקול את זה שאולי ארעיל את הילדה, או למטפלות שמרדימות עם גז ולקשר את זה לילד שאוכל מבקבוק או אוכל תמ"ל, זה אולי מחזק את מי שמניקה, אבל חבל לגרום למי שלא מניקה (בין אם מי שניסתה ולא הצליחה כמוני או בין אם היא וויתרה על כך מראש מסיבות אישיות שלה) לחשוב שהיא מסכנת את התינוק שלה. תאמינו לי, כל הסביבה היום בכל מקום, גם בבתי חולים, מעודדת הנקה מלאה. כל הסביבה היום מסתכלת קצת עקום על מי שנותנת תמ"ל. אני אומרת את זה בתור אחת שמרגישה את זה (גם כאן בפורום) ותמיד צריכה להצטדק ולהסביר. אחרת את אמא אנוכית. את אמא לא בסדר. אני יודעת שלא המצאת את סיפור רמדיה, כעיקרון בוודאי שאין תחליף אמיתי לחלב אם מבחינת הצורך והבריאות של התינוק, אבל זה לא שתמ"ל זה רוע, זה טוב. פשוט לא מצויין כמו חלב אם.

בבקשה חישבו כשאתן מגיבות גם על אלו שלא היו ברות מזל, ולא הצליחו להניק, וקוראות את ההודעות שלכן.

תמ"ל לא אמור (שוב, רמדיה זה טרגדיה אבל זה לא המצב הנורמלי של תמ"ל) ליצור נזקים.

אני מתנצלת שזמני קצר, ואני לא יכולה לפתח תגובה ארוכה ומורכבת כפי שמגיעה לך,

אז רק בקצרה נקודה או שתיים שחשוב לי להעביר:

א- אני מאוד מאוד (מאוד!) מזדהה עם כאבך, כי גם אני גידלתי על תמ"ל בניגוד לרצוני, וזה כואב נורא. הכאב הזה עומד מול עיניי בכל הודעה שאני כותבת בעניין, ותמיד אני בוררת מילים מאוד בקפידה כדי להעביר את המסר שנראה לי נחוץ להעביר אבל עם מינימום פגיעה וצער למי שעומדת במקום שבו עמדתי אז.

ב- על המסר עצמו לא נראה לי שאפשר לוותר. על פניו נראה כאילו כל הסביבה מעודדת הנקה מלאה, וזו גם הייתה התחושה שלי כשלא התמציתי בפרטים, אבל במבט מעמיק מגלים שיש המון, המון, המון דיסאינפורמציה, אמירות מוטעות מכל הכיוונים, שמשפיעות מאוד על שיקולי אימהות, ואני אישית מרגישה מחויבות לספק את מה שידוע לי כשאני רואה הטעיה כתובה שחור על גבי לבן.

ג- אני מעידה על עצמי שחלילה אינני מסתכלת עקום על אף אמא כי היא נותנת תמ"ל, ותמיד אני שואפת לתמוך באימהות של כל מי שאני פוגשת.

עוד חיבוק.

באמת ממש חבל שכל פעם שמדברים על יתרונות ההנקה תמיד נשמעות נזיפות שכאלו, כאילו שהנקה זה דבר רע.

זה עצוב, אין ספק שזה עצוב והתמודדות קשה כשאי אפשר להניק, וכפי שכתבתי גם בהודעה הקודמת טוב מאוד שיש מטרנה  למי שאינה יכולה להניק. זה עדיף בהרבה על סתם חלב פרה ממותק או משהו כזה.

אבל המציאות בעינה נשארת. נתינת תחליף חלב חושפת את התינוק לשלל בעיות וסכנות

לא, זה לא סתם אגדות, זאת מציאות

אז כן, לתת לילד מטרנה זה סיכון לבריאותו (אם קל, אם חמור)

עדיף מילד רעב, כן בטח בהרבה, אבל הרבה פחות טוב מילד ששבע מחלב אם

אז כמו שאימא שצריכה להכניס את הילד שלה לניתוח תעשה זאת למרות הסכנות שבהרדמה ולא תגיד שהרדמה זה מסכון אז לא עושים ניתוח נחוץ. אני גם לא חושבת שיש אימא שתרגיש את עצמה מזניחה או משהו כזה בגלל שהיא נתנה שירדימו את הילד לניתוח. אז נכון, הסכנות שבמטרנה אולי לא סבירות כמו אלו של הרדמה, ועדין הן קיימות וצריך להיות מודעים אליהן ולקחת אותן בחשבון, ועדין אימא שלא יכלה להניק לא צריכה להרגיש רע בשל כך.

אז חשוב להיות שלמים בהחלטה לתת תמ"ל, ולקבל את המציאות שלנו כפי שהיא גם כשהיא לא אופטימלית (לא רק בתחום של הנקה, בכל תחום בחיים, כדאי להשתדל ללמוד לקבל את המציאות כפי שהיא ולא להרגיש רע בשל דברים שמחוץ לשליטתנו)

ואם שלמים על ההחלטה, ומקבלים אותה מתוך מודעות לאופציות האפשריות ולהשלכות שלהן אז נחסכים רגשות אשמה מיותרים.

(בואי נקח את האופציות שלך - היה לך אופציה להרעיב את הילדה, או לתת לה מטרנה על חסרונותיה איזה אופציה עדיפה?)

אבל מצטערת, לטעון שלדבר בשבח הנקה זה לא בסדר כי יש כאלו שלא מצליחות להניק זה כמו לומר שאסור לדבר על כיבוד הורים כי יש כאלו שאין להם הורים לכבד וזה כואב להם (לא מצאתי דוגמא אחרת)

ועוד כמה מילים לגבי עידוד הנקה. אין לי מושג על מה את מדברת, אולי אנחנו חיות פשוט בפלנטות שונות. כי אני בכלל לא רואה סביבי עידוד אמיתי להנקה

זה מתחיל עוד לפני הלידה כשבכל חבילת לידה ממוצעת יש  בקבוקים, מנקה מקבוקים, מחלק מנות וכו'. כשכמובן כל החברות מסביב מזהירות באלף אזהרות שתדאגי שיהיה לך בקבוקים ומשאבה וכו'.

ממשיך בבית חולים עם האחיות שמוכנות ומזומנות לדחוף מטרנה לתינוק ברגע שיתאפשר, וצוחקות מאחורי הגב על הנשים שמתעקשות על הנקה בלבד (נו הם לא שמו לב ששמעתי אותן) שלא לדבר על מה שקורה בפגיות שאולי על הנייר מעודדת יפה מאוד הנקה, אבל כשזה מגיע למעשים... (או לפחות בפגיית שניידר ששם ניסו להאשים אותי שאני מרעיבה את הילד שלי בגלל ההנקה. בסוף הצליחו לשכנע אותי לתת לו גם בקבוק שעלה לקטנטן בשבועיים נוספים בפגייה...)

זה ממשיך אחרי הלידה, בכל חבילות השי שמחלקים ליולדות. החבילות בדר"כ מלאות דוגמיות, פרט למוצר אחד ויחיד - תמ"ל שדווקא כן מגיע בכמות של ממש

זה מתבטא אפילו בכרטיסי ברכה להולדת בן/בת שתמיד כוללים איזה ציור של בקבוק, כאילו מובן מאליו שתינוק צריך בקבוק

זה גם ממשיך בטיפת חלב עם האחות שלא מנסה להפסיק לגרום לרגשות אשם לאמהות מניקות על כך שהילד לא עולה במדיוק לפי העקומה (המותאמת כמובן לעלייה במשקל של ילדי מטרנה, לא לזאת של ילדים יונקים) העובדה שהילד מתפתח בצורה נהדרת, עירני וחיוני לא ממש מעניינת אותם.

אני חושבת שהשיא בענין הזה היה כשהגעתי עם הקטן שלי (שהיה פג) אחרי גיל שנתיים לטיפת חלב ושם האחות ניסתה לשכנע אותי שאני חייבת לתת לו מטרנה כי הוא לא מספיק עולה במשקל... (דווקא עולה יפה, אבל עדין קטן ביחס לגילו הילד יש לציין אוכל "כלכלת משפחה מלאה" כלומר אוכל כמה שהוא רוצה)

זה ממשיך גם בחברה. את מספר הנשים שאני מכירה שהניקו אחרי גיל שנה אני חושבת שאני יכולה לספור בידיים (הנקה לדעת כל גורם מוסמך בעניין צריכה להיות לפחות עד גיל שנתיים, ורופאי ילדים ממליצים לרוב למי שלא מניקה בגילאים אלו להמשיך עם מטרנה עד גיל שנתיים או אפילו 3, פעם ביום)

מספר הנשים שאני מכירה שהניקו בלי תוספות הוא אפילו קטן יותר. למעשה אני יכולה לחשוב על עוד אישה שאני מכירה בדור שלי שמניקה באופן בלעדי, והיא טבעונית קיצונית למדי

ופעם שהעזתי להביע בנוכחות נשים אחרות דעה מעט נחרצת נגד תחליפי חלב הם אכלו אותי בלי מלח, ולא נתנו לי אפילו את ההזדמנות לסיים את המשפט ולומר שאני יודעת שלפעמים זה נחוץ ואין ברירה...

מצטערת, אין לי שמץ של מושג על מה את מדברת כשאת אומרת מעודדים רק הנקה, כי בחברה שלנו מובן מאליו שכל תינוק אמור לקבל מטרנה אם במוקדם אם במאוחר.

וואו... כתבתי המון, יישר כוח לכל מי שקראה עד הסוף

ואני רוצה עוד להוסיף לך אנונימית יקרה שתדעי שזה שפעם אחת לא הצלחת להניק לא אומרת שלא תצליחי בפעם אחרת. לפעם הבאה, אל תתייאשי מראש, ואם זה חשוב לך, הכנה מוקדמת יכולה לעזור

חוץ מהשורות באמצע. אני נוטה להסכים עם אנונימית. תלוי באיזה קליקה מסתובבים , אבל יש נטיה להלחיץ נשים , ואני רואה ילדים שגדלו על מטרנה והם באמת מאה אחוז.

אני לעומת זאת גדלתי על חלב פרה מעורב עם מים . אני בריאה , אבל מכירה כאלו שלא .

אני חושבת , שצריך לאפשר לאישה לבחור לא להניק מאיזה סיבה שלא תהיה - ובלי רגשות אשם . גם ככה אמהות זה לא דבר פשוט. אפשר תמיד להמליץ על הנקה , אבל באמת שהתמ"ל היום הוא בסדר , ומה שקרה עם רמדיה - זו היתה פשלה - שנבעה מרשלנות היצרן .

התכוונתי לשתי שורות שמשום מה עלו אחת על השניה.

חלב פרה עם מים???

בשנות ה50 אולי נתנו דבר כזה,

אחר כך כבר הבינו שזה סיכון.

את גדלת בארץ ?

בשנות ה70 כבר היה מטרנה. דוד שלי יליד 70' וסבתא שלי ז"ל, שלא הייתה סמל המודרנה,

לא נתנה לו בחיים דבר כזה, הוא אכל תמ"ל אמיתי בלבד.

את רצינית?

גדלתי בשנות השבעים . זה מה שנתנו (אין פלא שיצאנו קצת שרוטים אם כי ראוי לציין שאני דווקא דיי בריאה.

לסביבה מעודדת הנקה.

ממש ממש ממש לא!!!

במיוחד אם נכנסים שוב להריון תוך כדי.

ו- גם אצלי בסביבה עודדו מאוד הנקה,

והסתכלו קצת מוזר כשהתחלתי לתת תמ"ל בגלל ההריון.

שולחת לך כוחות ומחשבות טובות, ומאחלת ובטוחה שעוד תהיה לך הנקה טובה ומוצלחת וארוכה!

מאוד מצער לקרוא את הסיפור, ובוודאי שאת מרגישה כמו שאת מרגישה, נוכח מה שהיה ונוכח הדברים שנכתבים!

המציאות של ההנקה היא לא טובה: מאוד רגיל לראות תינוק אוכל מבקבוק, ופחות שכיח לראות תינוק יונק. עם זאת, מישהי כמוך, ברגע שרואה את האחד שיונק זה עושה לה קוועץ' קטן בלב... ולקרוא בפורום הודעה שיוצאת נגד תמ"ל זה קוועץ' גדול - ברור.

מי שקוראת בפורום הריון, השיטוט שלה כאן הוא (סביר להניח, מבחינה סטטיסטית) אחת ההזדמנויות הבודדות להיתקל באמא מניקה ותינוק יונק - ועוד מנוסים: כאלה שתוכל להוועץ בהם בבוא היום. ההזדמנות הזו (לראות הנקה, או לשמוע על מישהי מניקה) צריכה להשתוות נגד מסר מאוד חזק בעד תמ"ל, ואולי לכן הדברים קצת בוטים. ובכל זאת, בטח גם את שמעת ש"גם אני גדלתי על מטרנה" או ש"גם הילד שלי גדל על מטרנה ויצא טוב" וכמובן וברור שהוא יצא טוב וחמוד ובריא וחכם, ודווקא בגלל זה חשוב להזכיר שזה איננו המצב הטבעי והרצוי! שאנטביוטיקה לוקחים רק נגד חיידק, וגם תמ"ל היה אמור לשמש רק במקרים של בעיה - ממש כמו אצלך! ולא בגלל מליון הסיבות האחרות, שמשך שנים נחשבו לגיטימיות שלא להניק (החל מ"שחרור האישה" וכלה בבורות שהביאה למחשבה שהתמ"ל מייצג איזושהי קדמה מדעית... עד היום המסר לאמא המניקה הוא: "איך את יודעת כמה היא אכלה???"; ו"אולי הוא בוכה כי הוא רעב???"; "אולי החלב שלך לא מזין/אולי תקחי תוסף תזונה לשיפור החלב???" וכיוצא באלה מסרים מחלישים).

ובגלל שכך היה המצב כמה עשרות שנים, אמהות כל כך התרחקו מהנקה, עד שגם כשהן כן רוצות להניק, הן לא מצליחות בזה, וזה עצוב. ואת האמהות האלה אפשר "לתפוס" כאן, עוד בזמן ההריון, ולחזק אותן בע"ה. 

אסיים שוב במסר שפתחתי בו: שולחת לך כוחות ומחשבות טובות, ומאחלת ובטוחה שעוד תהיה לך הנקה טובה ומוצלחת וארוכה!

הקפת את הכול, והיית רגישה ומבינה... אני מפרגנת 

ועוד דבר - ההערות שציינת, שאותן מקבלת אישה שמניקה, זה נכון כל כך!!! ובאמת מחליש כל כך!!! אני זוכרת כמה כאלה קיבלתי.. ועוד עם האלרגיה שהייתה לו ושהוא לא היה מפסיק לבכות... אפילו הרופאה אמרה לי שהחלב שלי לא מספיק.. עד שבסוף כשהלכתי ליועצת הנקה היא בדקה, ושקלה וכו', ובסוף אמרה לי - יש לך חלב בשפע, והתינוק יונק מצוין, ואל תתני לאף אחד להגיד לך שאין לך מספיק! (היא ממש הרגיעה אותי...)

בקיצור, ההערות האלה פשוט שוברות...

ומצד שני - אנונימית היקרה, שרצתה בכל לבה להניק, רואה בכל פינה נשים שמניקות ומדברות בעד ההנקה! בגלל שזה בוער בה... ומכאיב לה... שהיא ניסתה בכל מאודה ולא הצליחה... זה הכי ברור בעולם... כמו כשמישהי נורא רוצה להיכנס להריון - היא לא תפספס אף אישה בהריון שעוברת בסביבתה.... או כל אחד שמרגיש שחסר לו משהו - נראה לו שלכוווולם יש את המשהו הזה... הוא יראה אותו בכל פינה...

ואכן, כמו שאמרת, כאן בפורום זה מעין "קונטרה" למה שקורה בעולם האמיתי... זה לא משקף את המציאות, בכלל...

אנונימית יקרה, התחושות שלך מובנות לגמרי. עשית כל מה שאת יכולה, והיית אימא דואגת ואכפתית, וב"ה שיש תמ"ל - בדיוק למקרים כאלה!

על הפטמה . זה כואב , אבל - הכאב הזה לא מפריע לי . זה לא נראה כמו פטריה , יותר כמו יבלת . יש איזו תרופת סבתא?

לשמחתי לא נאלצתי להתמודד עם הבעיה, אבל שמעתי שהפתרון הוא לפתוח בעדינות עם מחט סטרילית.

פעם הצעתי לאחת מהנשים בפורום לפנות ליועצת הנקה שתפתח לה, וסיפרתי לה על אישה שכבר התרגלה לעשות את זה בעצמה מרוב שזה היה קורה לה, אז ההיא מהפורום חזרה אלי וסיפרה לי שהיא עשתה את זה בעצמה!

אז אני לא יודעת עד כמה את גיבורה - תפני ליועצת הנקה שתנחה אותך, או שאולי זה באמת פשוט??? תחליטי ותספרי לנו בכל מקרה

בהצלחה!

אין לי בעיה לעשות את זה , רק רוצה לודא שהבנתי נכון . (גם אני אהבתי את התגובה שלך לאנונימי

אולי זה יעזור לך - קרה לי פעם אחת, כשניסיתי לשנות את זווית היניקה שלו... אז היועצת נתנה לי כל מני עצות, שאני כבר לא זוכרת... אבל אחת מהן הייתה לתת לילד לינוק מכל מני זוויות, ואחת מהן תהייה הזווית של הצינורית הזו והוא ישחרר אותה! וזה באמת מה שקרה וזה היה קל והנקודות נעלמו מעצמן... אולי גם לך זה יהיה כזה פשוט... נסי.. אין מה להפסיד

בינתים התזתי על זה המון מים חמים , וניסיתי לפוצץ את זה כמו חצ'קון. זה נעשה ורוד . נראה לי שאני אנסה באמת לתת לה לינוק מכל מיני זויות. ואם לא יעזור אני אנסה עם מחט.

למען האמת לא התכוונתי לשלוח מאנונימי כי התלבטתי אבל אחרי ההחלטה שכחתי להוריד את הסימון...

בכ"א, כמה תגובות-

קודם כל המון תודה על התמיכה.. זה באמת מחמם את הלב

וליהודיה- אני מאוד בעד לדבר בעד הנקה, כי זה נפלא בעייני, פשוט אני קצת פחות בעד לדבר כל כך נחרצות נגד תמ"ל (כמו להדגיש את מקרה רמדיה או להשוות לגז וכו'...)

יוקטנה צודקת בזה שכל אחת רואה את מה שחסר לה, ואם זה מעודד אתכן- אספר לכן למה אני חושבת שהסביבה מאוד מעודדת הנקה: אצלי, משפחה שממש לא בעניין של טבעי וכו', כל המשפחה (עד לשכנה של הדודה של הסבתא של האחיינית מדרגה שלישית בערך) התעניינו בהאם אני מצליחה להניק או לא, ולמה, וכמה ניסיתי, ואולי וויתרתי מהר מידי.

היחידה שהבינה אותי היתה אמא שלי, כי גם לה היה סיפור כואב (איתי) על הנקה, סיפור שגרם לה להגיע לבי"ח עם דלקת בשד. ואם לא בעלי שעצר הכל והאיר את עייני לזה שאם אמשיך ככה הילדה תרעב ואני אתמוטט, כנראה שהייתי מסיימת דומה.

שלא לדבר על ההכנה ללידה (שהייתה אגב בבית חולים) שבה הביאו לנו יועצת הנקה, אגב בבית החולים בו ילדתי (שע"צ) לא הייתה אחות אחת שלא ניסתה לעזור לי להניק (גם אם זה אמצע הלילה והיא לקראת סוף משמרת), כי גם לדעתן זה חשוב.

אגב, ידוע לי שזה לא בהכרח נכון לגבי לידות הבאות, (למרות שזה נובע גם מהמבנה אצלי... לא הקל על הילדה) ושניתן לעשות הכנות כאלו ואחרות (אמא שלי למתעניינות הצליחה להניק את אחי הקטן חצי שנה בהצלחה מרובה) אם הייתי יודעת את זה לפני הלידה אולי היה קצת יותר טוב....

אני יודעת שזה לא פשוט למניקות להתמודד עם הערות של "הוא רעב" והערות על החלב שלהן (בתור אחת ששואבת אני גם סופגת את ההערות האלה לפעמים- מה, כל כך הרבה זמן שאבת וכל כך קצת חלב?....) ומקווה שתיתקלו בסביבה מעודדת יותר בפעמים הבאות, כי בסופו של יום... אפילו על המטרנה רשום שחלב אם הוא המזון הטוב ביותר לתינוק!

לא התכוונתי להשוות את המטרנה לגז

הבאתי דוגמא שמבהירה היטב שהעובדה שתינוק ישן היטב לא בהכרח מעידה טובות. וזה כי ממש מעצבן אותי הטיעון בעד מטרנה ש"ככה ילדים ישנים טוב יותר"

אז מה אם הם ישנים יותר, זה הופך את זה לעדיף?

ולשם הבהרה - אני גם לא חושבת שלתת לילד מטרנה זה כמו לעשות לו הרדמה, וגם לא שחוסר היכולת להניק שווה למחסור באב ואם.

אלו כולן דוגמאות שבאות להמחיש, כל אחת את הנקודה שלה.

(וכן גם פה בדיוק כמו בכל מקום אחר, מי שמעיזה לדבר נגד תמ"ל - אוכלים אותה, אז יש לי חידוש לכן, גם לנשים שבעד הנקה ונגד תמ"ל יש רגשות)

המניקות........ כנראה שכל אחת רואה את הצד שלה.....

בכ"א לא הכרתי את הטיעון שילדי מטרנה ישנים טוב, תמיד חשבתי שבגלל שהנקה מאמצת אותם יותר אז דווקא היונקים ישנו יותר.....

ואם זה מעניין מישהי- שמעתי שלאחרונה (בעקבות מקרים של השמנת יתר) הורידו את עקומת המשקל אצל תינוקות קצת למטה.....(לכל אלו שמנסים לשכנע אותן לדחוף אוכל לתינוק שבע..)

ההודעות שלכן נגד מטרנה פשוט מכאיבות וזה כנראה בגלל הנגיעה האישית בעניין.

בשנים האחרונות נוצר מצב של הנקה עד התאבדות, וזה כ"כ לא נכון!

לא לכולן יש את היכולת והכוחות לזה וב"ה שיש היום תמ"ל למיניהן.

אבל כשאתן כותבות תגובה נגד התמ"ל תהיינה רגישות לאלו שלא הניקו, מדובר בילדים שלנו "שהורעלו" בתמ"ל

ולא, ממש לא כיף לי לחשוב שאני אגואיסטית לעצמי וחסכתי סבל מההנקה כי קל יותר מטרנה...

אל תשווי רעל למטרנה.

תעשי לי טובה.

ואין לי כח להתחיל להצטדק.

סליחה אבל אני לא מסכימה איתך,  זו פעם ראשונה שאני מגיבה פה באתר וזה כמה פעמים שאני רואה את ההתנגדות הנחרצת שלך למטרנה.

לדעתי את לוקחת את זה לקיצוניות שהיא לא נכונה, מטרנה זה ממש לא רעל וכל ההפחדות על מקור תזונה אחר שהוא לא הנקה הכולל מאמרים ומחקרים שונים שאני לא יודעת מי הגיע אליהם פשוט מיותרים..

אמא שלי, שהיו לה בעיות בהנקה, הניקה אותנו חודש- חודש וחצי, ומשם- מטרנה וב"ה גדלנו לתפארת!!

אני מכירה מישהי, שגם הייתה בהיסטריה של הנקה, שזה הגיע למצב של 4 משאבות מסוגים שונים בבית, הליכה (מיותרת) ליועצת הנקה שסתם גבתה סכום עתק על כלום (והפחדות על לשון קשורה שאחרי זה התבררו כלא נכונות בעליל...)עד שהיא פשוט השתחררה מהסטיגמה- וכן- העיזה לתת לבת שלה מטרנה!!!! 

ואת יודעת מה קרה??? היא סוף סוף העלתה במשקל וישנה טוב בלילה... אז מה רע???

לא צריך להשתגע על ההנקה... אז נכון, זה טוב, זה טבעי, אבל לא לכל אחת זה מצליח וזה מתאים. 

הרבה אנשים גדלו על מטרנה ולא קרה להם כלום, אז אם זה חוסך צרות, חוסר שינה ודאגות מיותרות- זה עדיף!!!!  וגם למה לא????

נקודה למחשבה.. ו.. בע"ה נעשה ונצליח!! בשורות טובות!

אני מתחילה לחשוב שיש קשר. דייסה היא לא אוהבת לצערי.

הבת שלי עד גיל די מאוחר היתה מתעוררת 3 פעמים בלילה לאכול. זה קורה...

אוליהיא יכולה  לישון ביחד אתך במיטה ולא בידיים ממש? וככה גם אם את קמה להניק, את לא חייבת להתעורר לגמרי, כי במילא לידך. זה יכול להקל...

הבן שלי ככה, והוא בן 10 חודשים.

מעניין אותי מתי זה יתחיל לעבור לו.

להיות חכמה ולא צודקת.

לי אישית לא היו כוחות גם למלחמות ושינויים,

לכן נראה לי (במיוחד אם היא בת בכורה - האם?) ללכת לישון כשהיא כן ישנה.

ולא לנסות לנצל את הזמן לנקות/לשטוף/לכבס/וכו'

וכך לא תגיעי כ"כ סחוטה בלילה.

ולא מצליחה להרדם תמיד כשהיא נרדמת.

עד גיל 5 חודשים ישנה לילה שלם וקמה רק פעם אחת לרוב ב4 או 5 . מאז התחיל הבלגן .

ושמעתי על עוד אנשים שמגיל 5-6 חודשים הילד התחיל לעשות בעיות עם השינה...

אין לי מושג למה =/

אה! יש ספר - לישון בלי לבכות. באמת ספר מתוק...

אני חושבת שהוא עוזר להרבה אנשים שהתינוקות שלהם נרדמים בהנקה...

אצלנו זו לא הייתה הבעיה, אבל אולי אצלכם כן

ספר מקסים!!! באמת...

כ"כ לקום כל שעתיים שלוש (גם הילדים שלי היו כאלה. ושלוש שעות זה היה נחשב המוןןןןןןןןןןןןןןןןן

אולי תשימי אותה בעריסה צמוד אליך?

אתמול מרוב פחד , פשוט לא ישנתי . הנקתי והייתי ערה . בסוף נשברתי והיא ישנה על ידי ,אבל אני לא נרדמתי .

היום אחה"צ קרסתי מעייפות. הלילה אני מתכוונת לנסות לא לתת לה לינוק . לפי מה שקראתי בספר מסויים ילד בגילה אמור לישון לילה שלם . אני אנסה לנדנד אותה בעגלה , ולתת מים .

וככה היא תתרגל.

זה פשוט נורא נורא מסוכן , שהיא תישן על ידי , בהיותי חולמת חלומות. אני ממש נגד הלינה המשותפת .כמו שאמרתי זה מתאים ונפלא לאמהות מסויימות ולא טוב לאמהות כמוני. מה לעשות.

תודה על התגובות .

אם כן אני ממש לא הייתי מצפה שהיא תישן לילה שלם...

גם אני פעם האמנתי לכל הספרים / מאמרים שאומרים שהגיל כזה וכזה הם אמורים לישון כך וכך.. אך המציאות מוכיחה אחרת...

הבן שלי (היום בן 9 חודשים), מגיל 3-4 חודשים התחיל לרווח את את השנת לילה, עד שבגיל 5 חודשים כבר ישן 6-8 שעות.

סביב גיל 7-8 חודשים, כשכבר אכל 2 ארוחות מוצקים הוא התחיל להתעורר לי שעה- שעתיים אחרי ההשכבה ועוד כמה פעמים בלילה וגם כשהיה מתעורר לו תמיד היה חוזר מיד לישוןם (מה שקרה לפני כן) היה נראה לי שפשוט מפריע לו משהו כי הוא יודע והתרגל לכך שבלילה ישנים.

התחלתי להוסיף לו עוד ארוחה, לפני השינה, למרות שקצת חששתי שאולי זה יהיה לו עמוס מידי בקיבה כ"כ הרבה ארוחות מוצקים בגיל 8 חודשים (עם הגדולים התחלתי ארוחת ערב רק בסביבות 9-10 חודשים).

והנה פלא, הוא חזר לישון נורמלי והתעורר רק פעם אחת באמצע הלילה ינק ומיד חזר לישון.

כדי לא להעמיס יותר מידי על המערכת אני נותנת לו דייסת קוואקר, שידועה כמזון קל לעיכול.

3-4 כפות קוואקר, שופכת על זה מים רותחים אחרי כמה דק', כשהמים נספגים מוסיפה לו פרי וטוחנת, הפרי ממתיק מספיק את הדייסה וככה הרווחתי ארוחה בריאה בלי תוספת של סוכרים מלאכותיים, אחרי זה הנקה כמה שרוצה/ נרדם.

אולי זה מה שיעזור, סה"כ זה גיל שהם מתחילים להוציא הרבה מרץ וזקוקים להרבה קלוריות מעבר למה שאפשר לקבל רק בהנקה (אני ממש בעד הנקה, וחושבת שהחלב מזין גם בשלב שרוב הארחות הן מוצקים, רק שהרגשתי שהגענו למצב שהחלב לא תמיד משביע אותו לאורך זמן).

בהצלחה ולילות קלים ושקטים

זה מה שאני נותנת בבוקר , אבל ! הגיוני מה שאת אומרת , ואני אנסה את זה בערב . תודה

עד שהחלטתי להעביר את הדייסה לערב ומאז נותנת לו לחם בבוקר (פיסות קטנות, למרות שהוא רוצה להחזיק מלחיץ אותי שהוא יאכל לבד לחם, כי הוא דוחף הכל לפה)

קודם כל לא צריך להלחץ, זה טבעי שתינוקות בגילה לא ישנים הרבה.

ואת גם לא "אימא מכה" זה סתם מליץ אותך ולא מביא שום דבר לפתרון הבעייה.

כדאי לפנות לייעוץ שיכול לטפל בעניין...

לשמור על עשתונות כמובן...

שיהיה בהצלחה!

ממש מבאס אותי שבגילי עדיין יש לי חצ'קונים

אני מנסה לשים כל מיני מסכות.

לא ממש עוזר, אבל אני לפחות מרגישה שאני משקיעה בעצמי😅

המון המון שוקולד. חיה על שוקולד בהגזמה..

ולכן מוזר לי שזה יהיה קשור אצלי לשוקולד

כי אז איך יש ימים שאני ממש עם פנים חלקות? 😅

ועוד לקחתי בשנות התיכון ריקוטן, ועדיין היה לי, במיוחד בהריונות.

התחלתי ללכת לפני כשנה לקוסמטיקאית באופן קבוע. והכל השתפר פלאים.

חייבת לומר שהייתי סקפטית, במיוחד שהרגשתי שהיא "דוחפת" לי מוצרים יקרים.

המוצרים אכן יקרים אבל אני משתמשת אדוקה בקביעות וזה ממש שעוזר.

מה שהבנתי זה שלא עוזר לנסות ניסוי וטעיה עם כל המוצרים שיש בשוק. חבל על הכסף. צריך אבחון מדוייק.

עכשיו אני בהריון וטפו טפו בינתיים לא צץ כלום.

שנראלי ממש מאבחנת...

נתת לי רעיון. עכשיו מתלבטת אם יש לי מספיק כסף לזה חחח 🤣

בתקופות עם שיבושים הורמונליים זה ממש החמיר.

וגם כיום סביב הווסת תמיד יש יותר.

מאוד עזרו לי מוצרי פנים איכותיים כמו שכתבה @שיר הרוח 

אצלי ספציפית בעיקר פילינג לעור, איכותי ויקר אבל עושה את העבודה.

יש הרבה פחות פצעים וגם כשיש מתרפאים מהר.

לדעתי שווה להשקיע בזה.

(וגם רקוטן, לקחתי בבחרותי. עזר לי מאוד מאוד מאוד. אומנם חזר אחרי כמה שנים אבל לפחות כמה שנים נהניתי בלי)

תודה על התשובה ❤️ צריכה הרבה אומץ כדי להעז לקנות ולנסות על עיוור...

פעם חשבתי שגם אצלי זה הורמונלי ומתחזק סביב הווסת -

היום אני רואה שזה אכן כך אבל זה גם לגמרי מתחזק פתאום בלי קשר לכלום, גם בשבועיים שאחרי... אז כבר מבולבלת מזה ממש

ממליצה ללכת לאנדוקרינולוג לאבחון (עושים בדיקות דם סביב המחזור)

אפשר לאזן ממש בקלות עם כדורים

ואם את בכל מקרה רוצה למנוע אז פשוט צריך לבדוק מה בדיוק צריך לאזן

מניסיון- רופאי נשים/עור לא ממש מבינים בזה (כשזה הורמונלי)

אני לקחתי רקאוטן בגיל 18 וזה ממש שינה לי את החיים

מגיל 11-18 ניסיתי הכללללללל

לא אכלתי שוקולד, חלבי, מטוגן, סוכר וכו' וזה אכן עזר אבל עדיין היה גרוע ממש

כל המשחות ו אנטיביוטיקות וכו' עד שלקחתי ריקאוטן

לא אומרת לך לקחת אבל לי זה עשה פלאים 

מסוכן מאוד מאוד להיכנס איתו להיריון (בעיות חריפות לעובר)

וכדאי גם לחכות כמה חודשים אחרי סוף הטיפול

אז שיקול משמעותי.

אנטיביוטיקה לזה ניסית? לי לא עזר אבל לחלק עוזר. והרבה פחות מגביל מבחינת פוריות וילודה

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

ואם לא כך הם חייבים לאשר לכם החזר על קלינאית תקשורת פרטית.

אז בבקשה תפני לנציגת קשרי לקוחות-תפקידה לעזור לך ולזרז תהליכים

ואם זכור לי נכון ואת בלאומית- כדאי להתקשר לטרופמלדור-למרכז התפתחות הילד הראשי,

שם יש את האחראית על הקלינאיות תקשורת, אני לא מצליחה להיזכר בשמה. היא אמורה לאשר את ההחזר על טיפול פרטי או לזרז טיפול בקופה.

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

לא פירטת מה ההוצאות המטורפות, אבל אצלינו ההוצאה הכי גדולה היא מעון (2 ילדים) אח''כ שכ"ד וחשבונות. יש גם הוצאות רכב (ביטוח+דלק+תיקונים).

אחרי כל אלו אין עוד הרבה הוצאות. קניות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים וזהו בערך... לא קונה בגדים כמעט בכלל, בטח לא ברמה שזה נחשב "הוצאות".

אני עובדת משרה חלקית ובעלי משרה מלאה

קיצור באמת נראה לי השאלה היא על מה ההוצאות המטורפות ואם יש דרך לצמצם בהם... זה עניין מאוד אישי 

בגדול כדאי לחסוך כמה שיותר מוקדם.

בקטן, אם כמה שעות עזרה בניקיון בתשלום בשבוע עוזר לך להיות אמא יותר שפויה ועם נחת לילדים- זה גם שיקול (סתם דוגמה).

אנחנו לא באמת חוסכים כרגע בשוטף כי ההכנסה אפסית (תחילת החיים, נעזרים בהורים).

מה כן?

אקסל הוצאות מפורט לרמת השקל. הכל אצלנו אשראי אז קל.

אחרי כמה חודשים תוכלי לראות על מה אתם מוציאים וכמה. נניח אוכל בחוץ זה מצטבר. רכב זה יקר מאוד וכו.

אני מאמינה שאפילו רק הידיעה של לכמה מצטברות ההוצאות- עוזרת לחסוך.

בנוסף, אני לא חיה מחודש לחודש. הוצאות והכנסות אצלי זה שנתי. לא בנויה ללחץ אם פתאום הוצאה גדולה בלתי צפויה וכו.

מצד שני- לא מסתכלת על הסכום בעו"ש. הוא לא מעיד על האם אני יכולה לקנות עוד שמלה או לא. זה הכל מסתכם לסה"כ.

וכמו שאמרו- הוראת קבע לחסכון זה מעולה! תתחילו אפילו מכמה מאות שקלים בחודש. תתקדמו משם.

הכנסות גדולות בבת אחת- אם עדיין במאזן שנתי חיובי- מכניסים ישר לחיסכון כלשהו (נניח מלגה, מענק מילואים וכו).

יש לנו חסכונות לטווח ארוך, וגם סכום כלשהו בחסכון יותר נזיל למקרה ו. אבל ממש לא חיים בתודעה של- אם הכנסנו x אז אפשר להוציא x. אנחנו נוציא כמה שצריך, ובכללי בחסכנות.

אבל פלוס גדול בעו"ש לא קורא לי לבזבז. אם כבר להעביר לחיסכון (מנגד, אם העו"ש דל אז בהחלט לקצץ)

ההוצאות שלנו מטורפות

אני כרגע לא עובדת מרגישה שצריכה אוויר מהצפיפות של הילדים

אבל בעזרת ה שההוצאה הזאת תרד נצליח לחסוך יותר 

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

בעזרת ה' שתמצאו את הדרך והשליחים הכי טובים, ושיתקדם ויסגור את הפערים.

לי נשמע שגן חנ"מ זאת האופציה שנשמעת הכי טובה לשנה הבאה, הלוואי שתצליחו לקבל זכאות בכל זאת!!!!

השאלה מה קורה או מה יקרה..

למשל, מישהי כותבת אני בדכ מידה 40 לקחתי פה 42 וזה טוב  אז את לומדת מזה על עצמך.

בנוסף, להסתכל בטבלת מידות למדוד את עצמך.

היו לי הצלחות טובות.

לגבי משלוחים לא יודעת. אני רוצה לקנות ולא מעיזה .. לא רוצה ליכות חודשיים לחבילה

קיבלתי הודעה שהיא נמסרה היום לחברת הפצה .

מקווה שלא יהיו בעיות

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

איכשהו זה הסתדר גם עם המזרן של המיטת יחיד והמזרן של המיטה הזוגית שבסוף זה היה באותו גובה.

המיטת יחיד הייתה "דחוסה" בין הקיר של החדר לבין המיטה הזוגית כך שלא היה צורך במעקה מאף צד. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

עריסה מתחברת לתינוק | מיטה מתחברת ב-4 גדלים | SLEEPBABY

כמובן שיש את כל הפתרונות המאולתרים אבל אם אין לך כבר מיטת תינוק הייתי הולכת על פתרון מובנה כי אז אין לך את הבעיה של רווח של המזרון והחיבור למיטת הורים יותר בטיחותי (לעומת סתם להצמיד).