אני בכ"א ילדתי בברזילי ונהניתי מאוד גם מחדר הלידה וגם מהמחלקה.

משתדלים לא לשים ביחד בחדר עם הבדואיות (גם הם לא רוצות אותנו...)

חדרי הלידה והקבלה, פרטיים, גדולים, את יכולה מלווים (אחד בקבלה,ובחדר לידה יותר), שרותים ומקלחת צמודים, ואת לא יוצאת מהחדר עד שעתיים אחרי הלידה.

בהצלחה!

פרטים נוספים בשמחה!

היה אחלה ב"ה...

אשמח ליותר פרטים על סורוקה, אם אפשר.

תודה!

וווואו. באמת?? איזה יופי, ב"ה, סופסוף!

בעיקרון הצוות הרפואי שם מדהים!!!  לבדואיות המגעילולות פשוט לא מתייחסים..

מה שהפריע לי זה היה החדרי לידה המזעזעים- אבל אם פתרו את הבעיה הזאת.. נראה לי ממש אחלה.

ב"הצלחה!

את מיילדת, אם הבנתי נכון? שם, בסורוקה?

איזה קטע אם אחרי הלידה אני אכתוב את הסיפור ואת תגלי שיילדת אותי 

אם לא, אז לא נראה לי שזו תהיה אני, אלא אם כן תלדי בחודש אלול והלאה, אני בחופשה....

ילדתי חודש לפני שהמחלקה החדשה נפתחה,

ואני יכולה לומר לך שיש שם יחס מקסים ליהודיות.

בלי שאמרתי מילה הם הכניסו אותי לחדר היחיד שיש להם שם שמיועד לאח"מים

והיה פנוי, רק בגלל שאני יהודייה ב"ה...

ואח"כ במחלקה הם שמים את היהיודיות בחדרים הטובים יותר (שיש בהם מעט מיטות)

וגם הם מפרידים בין היהודיות לערביות.

מעבר לזה הצוות שם הוא מדהים ממש, מהרופא הבכיר ועד למנקות שדאגו לבעלי,

כמו סבתות טובות (הציעו לו שתיה וכו'). הצוות מדהים ועדין וגם מבין בכל מיני עניינים הלכתיים.

אלא שיש שם ביות מלא, אין להם תינוקיה בכלל, התינוק איתך משעתיים אחרי הלידה כולל הלילות.

לי זה היה סיוט...

בהצלחה!! 

אני לא יודעת איזה סוג ערביות את מכירה, בכל אופן הבדואיות שבאות לסורוקה מאוד לא מתורבתות, מגיעות מאזור הפזורה בנגב, כל המשפחה שלהם (וזה המון!!!) נמצאת איתם לאורך כל השהות בבית חולים, הרעש נוראי, הסירחון נוראי (אין להם באוהלים שרותים ומקלחות), והכי נוראי מבחינתי זה שכל המשפחה שלהם מנצלת את ההזדמנות וכולם מתקלחים במקלחות של המחלקה.

לכן יש צורך בהפרדה....

אבל לא התכוונתי שבושה שמפרידים, אלא בושה אם נותנים דווקא ליהודיות חדרים טובים יותר, לא מתייחסים לבדואיות כמו שצריך בחדרי לידה ועוד דברים שנכתבו פה. אותי זה ממש מבייש.

מה דעתך על ה"הפרדה" שם, ועל הערביות ה"מסכנות" שלא דואגים להן ומקפחים אותן..

אוי, באמת.

כרגע אני יכולה להתרשם רק מהדיווחים שלכן - והם מחפירים.

אבל לצערנו זה ממש לא ככה.והערביות מציפות את בתי החולים שלנו למרות שיש להם בתי חולים משלהם,ולמרות שהם באותה נשימה גם מסוגלים לתקוף את היהודים שמטפלים בהם,כמו שקורה קבוע בהר הצופים,התקשורת בקושי מדווחת ,אבל יש שם כל הזמן התפרעויות וזריקות אבנים ליד בית החולים.

כמו כן הדבר הראשון שקורה זה שהיהודים מתרחקים מביה"ח כשהוא מלא ערבים אז אם ביה"ח רוצה להמשיך להיות כתובת ליהודים הוא צריך להתאמץ למשוך אותם ולהיות יותר אטרקטיבי ליהודים.

ב"ה לא שמעתי את ההשמצות אבל ברור לי שהרבה סתם מנופח ע"י תקשורת אינטרסנטית ועוינת יהודים  שכרגיל מציגה את היהודי רע ואת הערבים כתמימים ומסכנים.

מה לעשות אנחנו לא חיים בשבדיה,ועד שיבוא משיח ויעשה סדר,המצב מסובך.

ההשמצות שהם לכאורה מכלי תקשורת עוינים - לא שמעתי שום דבר על הפליית בדואיות בתקשורת, קראתי על זה רק כאן בפורום ונדהמתי. לא תקשורת עוינת אמרה ש

"הצוות הרפואי שם מדהים!!!  לבדואיות המגעילולות פשוט לא מתייחסים"

"במחלקה הם שמים את היהיודיות בחדרים הטובים יותר (שיש בהם מעט מיטות)"

ועוד.

עד שיבוא משיח את אומרת... ומשיח לא תלוי בנו ובמעשים שלנו?

בכך שאנחנו ממלאים את הייעוד להיות אור לגויים?

ממש עצוב לי לראות שאני כנראה היחידה באזור שכל האמירות האלה צורמות לה. אם יש עוד מישהי שמרגישה כמוני אשמח אם תשמיע קול, ואפילו באנונימיות.

רינרין כתבה לי שהרושם של מי שכתבה לגבי החדרים היה שגוי, ושלא מייעדים דווקא את החדרים הטובים יותר ליהודיות. אני מקווה מאוד שהיא צודקת...

ומחילה נוספת,

יש הבדל עצום בין ערבי ליהודי.בין גוי ליהודי.חבל שיש כאלה שלא מבחינים בכך..

משיח יבוא כשנהיה שווים?אוי אוי אוי. כמה עיוות...משיח יבוא כשכל אחד יהיה במקומו הראוי לו!

ובטח עכשיו תגיע הטענה: תוכיחי שכולם כאלה.הרי זה לא כך!איך את יכולה לומר שכולם לא טובים?

ואני אשאל בחזרה: תוכיחי את שלא כולם כך.בנתיים המציאות מראה אחרת

מה הקשר? זה אומר שצריך להשפיל, לרמוס?

לא נשמע לך יקירה מעוות לחשוב כך?זה נשמע כל כך מוזר שזה לא ברור בעינינו..

וכל הגויים יבלעו פנימה.איפה  דמות המשיח שאת כה זועקת לו פצקרשת נכנס לכאן?

עניתי לשאלה שלך על הקשר בין משיח ל"אור לגויים".

מה שדיברת עליו אכן מופיע בזכריה, וקוראים את זה בסוכות. זו נבואה מאוד קשה מהרבה בחינות, ולא ברור שם בכלל לא על אילו גויים מדובר ולא מה העונש שלהם, ומי מהם יקבל את העונש ומי לא ולמה. יש פרשנויות על פרשנויות.

אני הזכרתי את הנבואה הפשוטה בהרבה ושהרבה יותר נפוץ לצטט אותה לגבי ימות המשיח (נראה לי שהבן שלי מכיר אותה מגיל ארבע בערך...) "ונהרו אליו כל הגויים"...

יכולתי להזכיר גם את "והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי... כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" ועוד כמובן. אבל כל אלה רק הלכתא למשיחא. כידוע אנחנו עוד רחוקים מהחזון הזה.

אז בינתיים רק מעט הגינות אנושית בבקשה.

כבדהו וחשדהו. לא יותר מזה.

שהגויים יכירו במלכות ה',ואז היחס באמת אחר.בנתיים זה לא כך,אז אין להשוות.

מה שבטוח, שאם נהיה חושך לגויים זה לא יאהיב את שם ה' בעולם ולא יקדם את החזון הזה.

אנחנו לא אמורים רק לחכות לביאת משיח באופן סביל. אנחנו מצווים לצפות לישועה ברמה המעשית.

הנכון

בנתיים לתת להם לחיות בינינו,וגם לתת להם יחס של כבוד מוביל רק לערבוביה,נישואי תערובת,רצון שלהם לקבל יותר.ההיסטוריה מאז ומתמיד מראש שכל עם שנתנו לו זכויות יתר המידה,והוא הגיע בתור אורח,אותו עם השתלט עם העם הראשוני שקלט אותו!עד לא מזמן,בטח גם את שמעת,הייתה כתבה על אמא שמבכה על ביתה שנפגשה עם ערבי ולא מוצאים אותה..אימרי לי את,איך מקדמים את המשיח כשזה כך?זה בלתי אפשרי.

אלא זכויות בדיוק במידה.

כשאתה נמצא בתור אורח במקום מסוים,ואתה מבקש שהקדימות תהיה לך.האם זה לא בקשה לזכויות יתר?

מישהו שמבקש שהקדימות תהיה לו זו בקשה לזכויות יתר, ואני לא חושבת שצריך לאפשר את זה. בין אם הוא האורח או בעל הבית.

שוויון זכויות פירושו שלא תהיה קדימות לאף אחת. אם יש חדר נפלא שפנוי, היולדת הבאה תקבל אותו, בין אם היא ערבייה או יהודייה. הגיוני, לא?

לצערי, חלק מהדוברות פה טענו שלא כך המצב, ואף צידדו בכך.

לטעמי זה מושג שגוי.לא כולם שווים.

הנקודה שאת מציגה לגבי קדימות היולדת,היא אולי נקודתית,אבל מעידה על תפיסה רחבה יותר שהם ואנחנו שווים. וזה לא כך.וצריך להיות לזה יישום בשטח,אחרת זה לא של ממש..

את אומרת דברים מאוד יפים,אבל היישום הפרקטי שלהם לא מתיישב טוב.

אמרת שאנחנו העם הנבחר

הסכמת שהם האורחים ואנחנו לא.

אז איך מבטאים את זה,אם הכל שווה?

אני אולי מצליחה להבין שבגלל שאנחנו יודעות מהי לידה ויש בנו רגש אימהי חם,קשה לנו לקבל שיש פה העדפה.אבל מן הצד ההגיוני אני לא רואה בעיה..

אפשר:

בכך שאנחנו זוכים ללמוד תורה,

בכך שאנחנו מתפללים,

בכך שאנחנו יושבים בארצנו, ועולים למקום המקדש,

בכך שאנחנו מדברים עברית,

בכך שאנחנו מלים לשמונה,

בכך שאנחנו שומרים על קדושת מחננו,

בכך שאנחנו זוכים ב"ה לקרבת א-להים.

ואפשר:

בכך שאנחנו נרשה לעצמנו להיות ראשונים בכל דבר חומרי ולקבל מהטוב יותר. כך ודאי נגלה את הסגולה הא-להית של העם הנבחר...

אך מסתבר שזה לא מספיק.

- אנחנו מתפללים,יחד עם שמיעת המואזין

-אנחנו יושבים בארצנו יחד עם דרוזים,ערבים,בדואים.במקום שאני גרה אני יכולה להגיד לך שיש מקומות שבהם אני מפחדת להסתובב בגלל הערבים

-אנחנו מדברים עברית,רוסית,צרפתית,ערבית

כך רואים שאנחנו העם הנבחר?

כמה שנהיה יותר יהודיים, יותר טוב. כמה שנראה במעשינו יותר שאנחנו בניו של ה', יותר טוב.

אם לדעתך הדרך להראות שאנחנו בניו של ה' היא לדרוש לעצמנו יותר זכויות חומריות - נראה לי שאין לנו בכלל על מה לדון. צר לי.

וכן,להראות שאנחנו בניו של ה',זה מושג כללי שאמורות להיות לו שלוחות הן רוחניות והן חומריות

ואל לנו לזלזל בחומריות.כי היא יכולה להוות מסד לרוחניות.

כמה שנהיה יותר יהודים יותר טוב,אך כבר מתחילים לדבר על כך שהערבים כבר לא"מיעוט".

ואיך תעני על השאלה:מה יקרה אם באופן תאורטי,(ואולי כבר מעשי)הערבים יהפכו לרוב?זה הגיוני שיקרה.

אני מאמינה שעם גישה כזו שמתירה ומאפשרת,זהעלול לקרות ועוד נשלם על כך בבכי רב.

בכל אופן לא אדון אם אין רצונך בכך

גם לי צרם לשמוע את התיאורים הללו.

אני חושבת שקיצוניות לכאן או לכאן היא שגיאה. "כבדהו וחשדהו".

אנחנו כיהודים מצפים מהעולם להתייחס אלינו בצורה מכובדת, איך אנחנו יכולים לדרוש זאת ובו בזמן להפלות?

אין לנו צורך ב"עולם" כדי להרגיש שמקומנו מכובד וטוב.

אנחנו דורשים שכל אחד יבין את מקומו הוא.לתת קדימות לאחינו היא הפליה?אם תעמוד מולך ערביה ויהודיה תתני קדימות לערביה ובלבד שזו תקרא התנהגות מכובדת?לדעתי אלו נימוסים מעוותים שאין להם שום סימוכין

לא אמרתי שאני אתן יחס של כבוד ותפארה כדי שלא יגידו שאני מפלה. בכלל לא דיברתי על "מה יגידו", אלא על כך שאפליה שיטתית היא איומה בעיניי, ומובילה לדברים לא טובים.

אנחנו יכולים לדעת את מקומנו גם בלי להתנהג בצורה כזאת, אם אנחנו מאמינים במקום שלנו ואין לנו "פחד" אז לא נרגיש שאנחנו צריכים להשפיל מישהו אחר בשביל להראות מי כאן ה"בוס".

של מקומנו אם לא קדימות ליהודי?

לכל רעיון,תיאוריה,מחשבה חייב להיות יישום בשטח אחרת אותה מחשבה אינה של ממש

ואם אף את מסכימה איתי שיש מקום לכל אחד,ואותו מקום שונה,אם רק נשאיר את זה בגדר מחשבה האם זה יהיה של ממש??

רק בגלל עצם זה שהיא ערבייה הבנת שאין שום יישום מעשי למקומנו?

יש כל כך הרבה דרכים, ולכל תחום יש את העניינים הקשורים אליו...

בכל מקרה, היה לי חשוב להביע את עמדתי בכללי, ואני חושבת שאעצור את זה כאן...

אתן מוזמנות להמשיך לדסכס בעניין, אני פשוט לא האופי המתאים לדיונים שכאלה...

דבר אחרון - אני לא יודעת מה באמת קורה בסורוקה, אולי התיאורים לא תואמים את המציאות, זה לא משנה... הדברים שאמרתי היו מכוונים למה שנאמר ולא למה שקורה במציאות, כי אני באמת לא יודעת מה קורה שם...

שהבנת כל כך לא נכון.

לא באתי לנצח אותך, ולא לצאת צודקת... רק להסתייג מהדברים שנאמרו.

אבל אם נעים לך לראות את זה ככה - שיבושם לך 

גם אני כתבתי כבדהו וחשדהו לפני שהספקתי לקרוא את דברייך (-:

הצוות מתייחס אליהן יופי. 

די להיות יפי נפש.

ומסתבר שגם לציבור שלנו יש דרך ארוכה לפני ימות המשיח...

זו הסתכלות מעוותת  שכל ערבי הוא מחבל וסופו של אחד דומה למשנהו.

אבל זה מסוג התיאורים שאנחנו חיים עליהם. ותרתי משמע

מצד אחד חווינו פיגועים גם מכאלה שנראים הכי 'רגילים'

מצד שני קשה לנו להכיל שיש ערבי טוב.

בעלי תמיד אומר שכשהוא נפגש בסיטואציה שערבי עושה מעשה טוב, זה מקשה עליו ממש.

אז פשוט החלטנו שאין לנושא הזה גישה עקרונית קולקטיבית, יש ערבי מחבל, ויש ערבי לא מחבל אבל תומך במחבלים ויש ערבי שגם לא זה ולא זה.וכל אחד הוא דין אחר.

לא הייתי רוצה שיפלו אותי במדינות זרות, או את אחיי שבגלות.

ודווקא בגלל שכאן דובר על בדוואים ולא על ערבים מעזה.

הוא שאני כ"כ מתגעגעת לדמותו המאירה של הרב חנן פורת זצ"ל...

היום דברים כשלו פחות ופחות נשמעים,

ומצטיירת תמונה כאילו אהבת הארץ חייבת לבוא עם שנאת אדם חס וחלילה...

מזדהה עם המורכבות שכתבת.

ואמר עליו דברים כל כך נוגעים ללב.האם זה אומר שהרב אליהו,הידוע באהבת ישראל שבו,שנא אדם סתם?

פרטית?ממש לא!

אנחנו נמצאים במלחמה של עם מול עם.

ערבי שנוהג כפי שהוא נוהג,זה נובע מתוך הרגשת סולידריות עם עמו שלו.

אז הטוב הנקודתי שאולי ראית בו,ממש לא מסמל את מי מי שהוא בכלליות כי חיבור לעם שלו-שכולנו יודעים על כוונותיו,זה משהו בלתי נמנע וטבוע בו

שבמבצע עופרת יצוקה, כל מי שנמצא בעזה יכול לההרג והוא אינו חף מפשע.

אבל בבי"ח שלנו ובמצב 'רגיל' זה מציאות קצת אחרת.

גם כשרב אברום אמר שאנחנו במלחמת מצווה

הוא נתן יחס שונה לחלוטין לערבי שבעזה בזמן מלחמה ממש לערבי מנצרת.

אולי קשה לכם לעשות אתזה ולהתמודד עם מורכבות העיניין

אבל זה לא אמת. ודרכה של תורה זה לחפש את האמת ולא את הנוח.

סתם.. מסכימה עם כ-ל מילה

א. לא ענית. המלחמה שלנו היא של עם מול עם.ערבי שעושה מעשה כלשהו,הוא עושה זאת מתוך יניקה והזדהות עם העם שלו. 

כולנו יודעות מה העם הערבי חושב על העם היהודי ומהי מלחמת הג'יהאד וכו'.

ולכן דינו של כל ערבי ספציפי, ושל עמו- זהה.כי הוא תוצר של העם שלו

ב. היית מוכנה לתת לילדים שלך להסתובב עם ערבים ולשחק איתם?לא כולם אותו דבר.....- זה את אמרת.

צריך לעשות אבחנה.לא? אם יש הבדל בין ערבי לערבי ואת  לא מוכנה שילדייך ישחקו איתם או יתראו איתם או ילמדו איתם- אז את גזענית בעצם..

ג.הרב אליהו זצ"ל הספיד את הרב כהנא זצ"ך.וכידוע לא מספידים בן אדם שהוא מקולקל.ובייחוד לא גדולי הרבנים.אז האם הרב אליהו הלך לפי מה שנח ולא לפי דעת תורה?

בדיוק.

הרי הם לא כולם מחבלים, יש מתוכם טובים, ויש לכבד אותם כמו שאנחנו מכבדים את אחינו.

כן כן.

זה מה שמוביל בסוף להתבוללות וערבוב!

פשוט כואב לי הלב לקרוא את התגובות שמצדדות בבדואים- "הם לא ערבים מעזה".

אתן לא מעודכנ ת- אז אל תביעו דעה סתם. יש בתןך הפזורות הבדואיות בדרום אחיות ומשפחה של רוצחים, שיש להם דם על הידיים. יש גנבי בקר וגנבי רכבים וגנבי ברזל ממצבות של בתי קברות!!!

הם משליטים אימה בקניונים, מתחילים עם יהודיות ועכשיו משתלטים גם על השכונות.

אז תעשו לי טובה- המלחמה שלנו עם הערבים מזמן כבר לא מסתכמת ב"עזה".. וגם לא ביו"ש.

צאו מהסרט.

ידענו טוב מאוד מי הם ומי אנחנו.

למדנו עליהם, היכרנו אותם, אפילו למדנו כמה מילים וכמה אותיות. לא אכלנו אצלם ולא התפללנו אצלם.

בסך הכול אני לא מבינה מה האימה הגדולה.

יחד עם זאת, הצטערנו מאוד שהם הולכים ומתרבים בעירנו, ופעלנו נגד.

נשמע סותר? יש דברים מורכבים בחיים, לא הכול שחור ולבן. עם הזמן מצליחים להבין מורכבויות.

את שמה לב מה את אומרת?

גם אם אתם שיחקתם עם ערבים- שזה חבל מאוד ומעוות עד היסוד

ויצאתם מזה בשלום,לא אומר שכך  צריך להיות.וזה לא אומר שהם צריכים לחיות איתנו,ללמוד איתנו או להתראות איתנו.לא חסרים מקרים על אנשים כמוך שחשבנו שמה הבהלה ומצאו את עצמם בחיפושים אחרי הבת שלהם שהלכה אחרי ערבי

ואני בטוחה שאת לא חיה בסביבה ערבית,אם היית חיה בכזו היית מדברת אחרת ועם גישה כמו שלך עוד נמצא את עצמנו עוזבים והם נשארים כאן

כמה עצוב לשמוע יהודים מדברים כך,ומעודדים חינוך כזה

שיהיה לך בהצלחה

לפני שנה בערך הבן שלי היה מאושפז בסורוקה עם דלקת ריאות (הוא היה בן 8 חודשים).

לא קיבלנו יחס טוב יותר כי אנחנו יהודים, אבל ב"ה זה נכון שאם יש אפשרות הם מפרידים בחדרים כי זאת באמת מנטליות שונה. 

חברה ממש טובה שלי ילדה בסורוקה ואמרה שנותנים יחס טוב יותר ליהודיות, כדי שיבואו ללדת שם ובית החולים לא יהפוך לבית חולים בדואי בלבד...

אין שום אפליה, תפסיקו להיות יפי נפש, זה עוד יתפוצץ לכם בפרצוף!!!!

אני לא אומרת ללכת להרביץ או להרוג אותם בכוונה, אבל ממש לא מגיע להם יחס מכבד, במיוחד כשהם כ"כ מזלזלים בעצם המציאות שלנו פה בארץ וכל מטרתם זה לקחת ת'בנות שלנו ולבזות אותם, נראה לכם מעניין אותם אם אנחנו מכבדים אותם??? הם לא שמים עלינו!!! אנחנו מעניינים להם ת'ספתא... כדאי שנפסיק להיות מוטרדים מאיך להתנהג לכל הימח שימם האלה ונלמד קודם כל לכבד אחד את השני!! וכן, אני לא מתביישת בזה, אני גזענית!! אנחנו העם הנבחר!!

כי יש לנו תפקיד וייעוד,

או פשוט כדי שנוכל להתעמר באחרים?

אבל זה ממש לא חלק מתפקידינו לדאוג לאנשים שכל מטרתם היא להשמיד אותנו גם רוחנית וגם גשמית.

ומבחינתי ברור שלאישה יהודיה שהביאה עוד יהודי טהור לעמ"י מגיע יחס הרבה יותר מדהים מלאיזה בדואית שלכי תדעי מה הצאצא שלה יעשה לנו בעתיד....

והלואי שנביא ילדים בקצב שהן מביאות...

פצקרשת יקרה

יש לי הצעה עבורך כדי לפתור את סוגיית הבדואיות בסורוקה.

כאשר תרצי ללדת בעז"ה תבואי לסורוקה ואנחנו נסדר לך את החדרים איתם.

וכך תוכיחי שאין הפרדה בין בדואיות ליהודיות.

רק רציתי להעיר שאותה אנונימית שהציעה לך את אותה הצעה

היא לא אני שניהלתי איתך דיון במהלך כל השרשור..

יש לי כמה שאלות להעלות לך למחשבה.....

אני לא יודעת היכן את גרה, מן הסתם באחת הערים הלא מעורבות וגם לא באחד היישובים אליהם צריך ליסוע דרך כפרים בדואיים או ערביים.

- האם את מוכנה שהשכנה שלך תהיה בדואית, שכל החמולה נמצאת אצלה מבוקר ועד ערב, מוזיקה נשמעת בשיא הווליום וזה לא שירים חסידים?

- האם את מוכנה שבגן של הילד שלך או בכיתה יהיה ילדים ערביים / בדואים / סודנים שמביאים תכניים מהבית שלהם וזה לא "תורת אמך", הילד/ה שלך לא ילמד הרבה תורה,מידות פ"ש וכו' כי ילמדו אותו גם על חגים אחרים ומנהגים אחרים?

- האם את מוכנה שהבת שלך שתגדל תהיה חברה של ערבי/בדואי ואלי אף תתחתן איתו? (כי הוא מתייחס יותר יפה, הוא מנומס, הוא קונה לה מתנות ועוד)

- האם את מוכנה שכשאת באה לקבל טיפול רפואי (ושילמת למדינה ממיטב כספך-מס הכנסה וביטוח לאומי) יגידו לך שאין מקום כי יש איזה סודני / בדואי / ערבי שתופס מיטה וכסף רב באשפוז כבר למעלה מX ימים ואין לאן להעביר אותו כי אין לו כסף והוא לא שייך לקופ"ח ואין מי שיקח עליו אחריות, ובי"ח סופג הכול כי הוא הומניטרי - אבל לך/לאמא שלך/אבא שלך/סבא שלך/סבתא שלך עכשיו אין מקום בבי"ח לקבל טיפול?

- האם את מוכנה לא לקבל שרות (ארוחת צהרים ביולדות-כמו שתיארו פה) כי השכנה הבדואית שלך אין לה מוסר והיא לוקחת אוכל בשביל כל החמולה שמחכה במסדרון?

- האם את מוכנה לא לנוח בבי"ח בין ביולדות ובין בכל מחלקה אחרת כי אצל השכנים שלך לחדר / למחלקה אין מוסר ובאים בכל שעה, כל המשפחה המורחבת ולא נותנים זמן לנוח?

תחשבי קצת אם את מוכנה לגור בכפיפה אחת עם האוכלוסיה של עולם שלישי ואינה יהודיה לפני שאת מגיבה לכל הטענות שעולות כאן.

בתקוה לגואלת ישראל השלמה במהרה!

אם לא היה נכנס כאן עניין הסודנים, שהוא עוד נושא חדש וגדול.

יש גבול כמה מורכבות אפשר להכניס בשרשור אחד בפורום.

 ורגע אח"כ את כותבת שאין שום אפליה...

אני מצטערת שאני לא מצייתת לציווי שלך שאפסיק להיות יפת נפש, כדברייך. זה פשוט מתנגש עם אי-אלו ציוויים אחרים שקיבלתי ממקור סמכות קצת יותר גבוה

כבר סגרתי את המחשב, וחזרתי כי כואב לי...

זה קצת ארוך והלוואי שיהיה לך כח לקרוא, כי חזרתי רק בשבילך.

כואב לי וקשה לי להבין את המחשבה שכאשר מכבדים יהודי מיד המסקנה היא שהערבי(או מי שזה לא יהיה) נדפק.

הזכות פה לחיים היא קודם כל שלנו, ולא סתם לחיים, אלא לרמת חיים!!

זה לא אומר שאנחנו צריכים להתעלל במישהו בדרך, אבל זה אומר שאם יש מישהו שמנסה לעלות עלינו אנחנו לא ניתן לו.

וזה בדיוק המצב, זה לא שקוף עד כדי בכי?!!!!

הם מנסים לעלות עלינו בכל, כל, כל החזיתות, ואנחנו לא רק שאומרים להם- תפאדל תעלו, אנחנו גם זזים הצידה ומפנים להם מקום, שירמסו עוד, שידרכו, שישפילו ואנחנו נספוג הכל בכבוד, כי אנחנו העם הנבחר וגזענות היא לא בשבילנו... (אני מקווה שהנימה הצינית נושבת מבין המילים...)

פצקרשת אני מורה ובתור מור אני דורשת מהתלמידות של לתת כבוד למורות, את יודעת למה?

לא בגלל שאני מרגישה צורך בכבוד, אלא בגלל שכך התלמידות מתחנכות למידות טובות ולדרך ארץ, וזה בדיוק אותו דבר, ברגע שאנחנו נרגיש, נדע שיש לנו זכות לכבוד, לא בגלל שאנחנו גאוותנים, בגלל שאנחנו נבחרנו ע"י בורא עולם, בגלל שהוא זה שנתן לנו את הזכות על הארץ ולא לאף אחד אחר,

אם נרגיש ככה ונשדר את זה בלי גאווה ובלי פגיעה בזכויות אבל בכל התוקף- אז גם הם יבינו וממילא משהו יתחיל לזוז פה לכיוון הנכון...

ולפי דעתי- יש במה שכתבתי לעיל הרבה מדיעותיו של הרב חנן פורת זצ"ל שהסתתרת מאחוריו למעלה..

וסיפור קטן לסיום מ...חווית סורוקה:

היהודיות הדתיות יודעות (אולי לא כולן..) שהבדואיות הרציניות, נוטות לכבד אותן, למה?

כי הם מאמינים בתורה ובכך שיצחק הוא הבן שנבחר ולא ישמעאל...

וכך גם אותי בדואית אחת דחפה לראש התור ולא הסכימה שאהיה אחרונה,

ולאור מה שכתבתי לעיל- הסכמתי.

למה? לא בשבילי, בשביל בורא עולם! כי אם אני לא אראה לה שהיא צודקת והעם היהודי הוא בעל סגולה מיוחדת, מי יראה לה?!!! המדינה שלנו- בינתיים לא כ"כ...

בשורות טובות ולילה מבורך!

בשום מקום בתורה לא כתוב שצריך לזלזל בבנאדם להיפך, לכבד כל אחד באשר הוא ואדרבה,

"איזהו מכובד המכבד..."

למה לא לגרום לקידוש ה'?

זה סוגיה קשה מאוד ותמיד כשהיתי רואה ערבים הייתי אומרת לעצמי חבל שהם עדין כאן עד שבעלי עשה לי סדר בדברים ואני יודעת שקשה לשמוע את זה אבל אין שם היתר להתגרות ולהרוג בגויים,

מי שרוצה להרוג אותנו זה משהו אחד אבל אישה בלידה נו באמת..

נרוויח רק זכויות ולא נתבע על זה בשמים שהתייחסנו אליה כמו לבנאדם...

מצטערת אם התערבתי באמצע שירשור

שנזכה לגאולה במהרה!!!!!

כמובן שקראתי בעיון כל מה שכתבת.

וזה מוזר, כי אני דווקא לגמרי מסכימה אתך ברמה התאורטית, אבל איכשהו נראה שאנחנו גוזרות מזה מסקנות מעשיות שונות לגמרי.

"אם נרגיש ככה ונשדר את זה בלי גאווה ובלי פגיעה בזכויות אבל בכל התוקף- אז גם הם יבינו וממילא משהו יתחיל לזוז פה לכיוון הנכון" - בדיוק! נכון לגמרי! לא צריך לפגוע בזכויות של אחרים כדי לשדר גאווה לאומית. זה כל העניין.

כל העניין הוא שעם סגולה, עמו של הקב"ה, זה עניין נעלה הרבה יותר מזכויות ארציות כמו להיות קודם בתור... אני ממש מרגישה שזה חילול ה' אם ככה נתפוס את זה, שלהיות העם של הקב"ה פירושו שמותר לנו לעקוף אחרים, לקבל חדר יותר מרווח וכו'. לא בשביל זכויות יתר אנחנו נושאים את שם ה' בעולם.

(זה ברמת העיקרון, זו לא תגובה לסיפור האישי שלך, כי כשנתנו לך תור זה שונה לגמרי מאם חלילה היית עוקפת בעצמך כדי להראות שיש לעם ישראל סגולה מיוחדת... תכלס אם מישהי הייתה מזמינה אותי לעקוף מכל סיבה שהיא ייתכן בהחלט שהייתי מסכימה כמוך, אז זה לא בביקורת)

ולגבי הרב חנן פורת זצ"ל - אני משתדלת ללכת בדרכיו. לא "הסתתרתי מאחוריו" - ממי אני צריכה להסתתר?

שלום,

לעניות דעתי מה שנכתב כאן לא נכתב מתוך עוינות כללית כלפי הגוים חלילה (אני לא מדבר מצד מעשיהם) אלא לגבי תופעה ספציפית של התנהגות מאוד לא נעימה ואוירה לא נעימה שמשרות אותן משפחות שמגיעות לשם,אולי היה מקום גדול להתחשב בכך שהם מגיעים מחיי עוני ובערות אולם אסור גם לשכוח שלפי מה שכתבו כאן הם גם לא מוסריים מבחינה בסיסית,עויינים ליהודים ומתפרעים בצורה אלימה...ומעבר לגבולות של כמה הם אשימים (בחירה חופשית ומצפון) בכך (והם בודאי אשמים בכך במידה רבה מאוד) זו המציאות,ולא ניתן לחבב או לסמוך על אדם ששונא אותך מעומקי נפשו עד כדי הפגנת אלימות.

אני מניח שתסכימי איתי שאם לא הייתה העוינות שגם יוצרת פחד גדול מבחינה בסיסית לשהות לידם (ואני חושב שזה עיקר היחס השלילי כלפיהן,בעקבות שנאתן שלהן,לפי מה שמתואר כאן) התגובות לא היו בצורה הזאת גם אם לא היה נעים לשהות לידם בגלל מכלול של דברים ובניהם כללי ההתנהגות התרבותיים והבסיסיים.

אני לא יודע אם כל תגובה ותגובה שנכתבה כלפן הייתה לגיטמית אבל רובן אם לא כולם לא באות משנאה לגויים לדעתי,אלא ממציאות בה גויים עויינים מטילים פחד על יהודים בד בבד בכך שהם מקבלים את הטבת שהייתם וטיפולם בבית החולים מהמדינה היהודית,התנהגות כזאת גם דוחה באופן בסיסי מעבר לפחד.וכבר לצערנו אנחנו למודי ניסיון מהעויינות שלהם ולאן זה יכול להגיע.ופשוט לא נעים לשהות במציאות כזאת... אז כמובן שלא מגיבים כך משום שהן בדואיות,אלא משום שהבדואיות עויינות ליהודים לפי מה שמתואר כאן..

אני מוכרחה להודות שכתבת דברי טעם.

אתמול דיווחתי על חווית לידה בסורוקה ולא חשבתי שזה יגרור כזה מבול של תגובות

אולי זה בהתאמה למזג האוויר המבורך...

אין פה הפליה גזענית, יש פה שמירה על זכויות היהודים בארצם.

הבדואיות מקבלות בית מלון של אלף כוכבים בסורוקה וכנ"ל כל המשפחה שלהן שמגיעה להתבשם

באותו מלון על חשבון כל המאושפזות (לדוגמא- אם לא מגיעם בשניה הראשונה שנפתח חדר האוכל- אז לא נשאר אוכל, כי כל אחת החליטה לקחת לעצמה 3 או 4 מנות).

וחוצמזה המילדות רואות את כמות הערבים שנולדים שם ונולדת בהם כזו דאגה, שכל יהודיה שמגיעה ללדת היא בעיניהם מלכה שמוסיפה עוד יהודי לעולם, ושומרת על ההמשך היהודי כך שברור שרוצים שהיהיהודיות ירגישו בנוח!

בלידה ה-11 של אמא שלי, כל המילדות בסורוקה היו נרגשות וברכו את עמ"י שירבו ככה ביהודים!

אז- את שנבהלת מההפליה, תשמחי קצת שיש מישהו בעולם הזה שמבין כמה חשוב שיהיו עוד יהודים בעולם, בעידן בו רק מנסים לגרש אותנו אל הלא נודע והשנאה אלינו גוברת מבית ומחוץ.

סליחה על החפירה...

מי שלא נמצא בשטח, בתור יולדת - שכנה לחדר, לתנאים או בתור איש צוות, לא יוכל להבין זאת לעולם.

לפני חודש. הכניסו אלי לחדר בדואית בגלל שהיה עומס ולא היתה אפשרות להפריד. כל המשפחה שלה הגיעה יחד איתה: בעלה, האחיות שלה ושל בעלה ובעליהן, ההורים שלה ושל בעלה, הדרבוקות והשוקולדים. ונשארו כולם עד השעה 10 וחצי בלילה. אחרי שהאחיות הודיעו שכיון שזו הפעם השלישית שהן מבקשות שיצאו, הן מזמינות את המאבטח... אח"כ נשארה איתה אמא שלה והן לא הפסיקו לדבר בקול עד 11 ומשהו בלילה לפחות (כבר נרדמתי מרוב עייפות...) לאחר הרבה בקשות מצידי לשקט. האמא ישנה על המיטה הנוספת וכשהגיעה יולדת חדשה ב5 בבוקר היה בלאגן רציני. כמעט כולן חזרו למחרת על הבוקר ואכלו יחד עם היולדת בחדר האוכל, וחזרו לחדר. כדי שיהיה לי שקט ברחתי מהחדר (כמובן שהעמסתי על העריסה של התינוק את כל החפצים, מחשש מובן...). בשירותים היתה סתימה כי מישהי זרקה בפנים תחבושות והיו כתמי דם במקלחת. השירותים שימשו את כל האורחים כולל בנים והיו סימני שתן על האסלה. היחס של האחיות לבדואית היה בסדר גמור למרות כל הנ"ל הן חייכו אליה ודאגו לה בדיוק כמו שדאגו לי, אבל בהחלט יש צורך בהפרדה על רקע לאום בבי"ח.

מסוגלות להירדם כשהתינוקת שלכן( ישנה בעריסה) שמימינכן יש זוג בדואי, מרהט, ומפריד ביניכן רק וילון???????????????

לי אישית זה עשה סיוטים רק מלחשוב על זה.

שלא לדבר על הריח, החמולתיות והרעש שהוזכרו..

(השאלה הזאת, מן הסתם, לא הופנתה אליי או אל אחת הכותבות האחרות בשרשור הזה, שהרי אף אחת מאתנו לא ניסתה להתייפייף).

(גם על הודעה קודמת שלך בשרשור לא הגבתי. לפי תוכן הדברים אפשר היה לראות בבירור שהיא לא קשורה לשום דבר שכתבתי, ומן הסתם לא מופנית אלי).

בשוק מזה שמפרידים בין הבדואים ליהודים בסורוקה..

נראלי שהיית גם בתוכן, אם בא לך את מוזמנת לענות,

זה פשוט הדבר הראשון שעלה לי לראש כשב"ה ילדתי שם..

אי-הבנה שלך: אני בכלל לא התקוממתי על עצם העובדה שמפרידים, ולמיטב הבנתי גם הבאות אחרי לא התייחסו להפרדה אלא לנושאים אחרים.

אי הבנה שלי: בתחילת השרשור חשבתי שכתבת שהצוות בכלל לא מתייחס ליולדות הבדואיות. רק לאחרונה קראתי שוב את מה שכתבת והבנתי שכנראה לא התכוונת לצוות אלא כהמלצה למי שיולדת שם, וזה די משנה את התמונה.

גם על מה שכתבו שנותנים לבדואיות חדרים פחות טובים כבר הבהירו לי שזה לא הולך ככה.

אפשר שלא???

הם צועקות כל הלידה "אללללללללה אכבר"... ועוד משפטים מפחידים שאת חושבת שאת נמצאת ה' ישמור לא רוצה אפילו להמשיך... אז להתעלם- אי אפשר.

מה גם שיש רופאים מקסימים שכבר השלימו עם הבאסה הזאת. כן באסה שהם מתרבים. כל כך. ברמות מטורפות. שזה גורם לי לברך את כל בנות ישאל לפי 10000000000000000000 יותר מהם.

ההתנהגות שלהם מחפירה ומגעילה, לתת עוד דוגמאות???

אז טוב שמפרידים, וגם טוב שיש יחס שונה- הרי אנחנו בני מלכים- לא הם!

אני הבנתי שאת ועוד כמה בעצם טענתן שהיחס צריך להיות שווה, ושזה לא "אנושי" להבדיל..

הבנתי נכון?

(וגם- אל תקחי אותי אישית, דיברתי ממש בכללי. אני פשוט "חמה" על הנושא, אז אלף סליחות אם פגעתי, זו לא הייתה כוונתי.

ההתנצלות בהחלט התקבלה.

לעצם העניין - נראה לי שלא תצמח לאף אחת תועלת אם נמשיך להתפלמס. העמדות שלנו רחוקות מדי. אני זאת שפתחתי את הנושא ועכשיו אני גם זאת שמבקשת לרדת מהעץ. בואי נעזוב את זה, טוב?

מוביל לשומקום..

רק ברכה ואור

תודה על כל התובנות.

רק שיגיע מהר בעז"ה...

ממש מבאס אותי שבגילי עדיין יש לי חצ'קונים

אני מנסה לשים כל מיני מסכות.

לא ממש עוזר, אבל אני לפחות מרגישה שאני משקיעה בעצמי😅

המון המון שוקולד. חיה על שוקולד בהגזמה..

ולכן מוזר לי שזה יהיה קשור אצלי לשוקולד

כי אז איך יש ימים שאני ממש עם פנים חלקות? 😅

ועוד לקחתי בשנות התיכון ריקוטן, ועדיין היה לי, במיוחד בהריונות.

התחלתי ללכת לפני כשנה לקוסמטיקאית באופן קבוע. והכל השתפר פלאים.

חייבת לומר שהייתי סקפטית, במיוחד שהרגשתי שהיא "דוחפת" לי מוצרים יקרים.

המוצרים אכן יקרים אבל אני משתמשת אדוקה בקביעות וזה ממש שעוזר.

מה שהבנתי זה שלא עוזר לנסות ניסוי וטעיה עם כל המוצרים שיש בשוק. חבל על הכסף. צריך אבחון מדוייק.

עכשיו אני בהריון וטפו טפו בינתיים לא צץ כלום.

שנראלי ממש מאבחנת...

נתת לי רעיון. עכשיו מתלבטת אם יש לי מספיק כסף לזה חחח 🤣

בתקופות עם שיבושים הורמונליים זה ממש החמיר.

וגם כיום סביב הווסת תמיד יש יותר.

מאוד עזרו לי מוצרי פנים איכותיים כמו שכתבה @שיר הרוח 

אצלי ספציפית בעיקר פילינג לעור, איכותי ויקר אבל עושה את העבודה.

יש הרבה פחות פצעים וגם כשיש מתרפאים מהר.

לדעתי שווה להשקיע בזה.

(וגם רקוטן, לקחתי בבחרותי. עזר לי מאוד מאוד מאוד. אומנם חזר אחרי כמה שנים אבל לפחות כמה שנים נהניתי בלי)

תודה על התשובה ❤️ צריכה הרבה אומץ כדי להעז לקנות ולנסות על עיוור...

פעם חשבתי שגם אצלי זה הורמונלי ומתחזק סביב הווסת -

היום אני רואה שזה אכן כך אבל זה גם לגמרי מתחזק פתאום בלי קשר לכלום, גם בשבועיים שאחרי... אז כבר מבולבלת מזה ממש

ממליצה ללכת לאנדוקרינולוג לאבחון (עושים בדיקות דם סביב המחזור)

אפשר לאזן ממש בקלות עם כדורים

ואם את בכל מקרה רוצה למנוע אז פשוט צריך לבדוק מה בדיוק צריך לאזן

מניסיון- רופאי נשים/עור לא ממש מבינים בזה (כשזה הורמונלי)

אני לקחתי רקאוטן בגיל 18 וזה ממש שינה לי את החיים

מגיל 11-18 ניסיתי הכללללללל

לא אכלתי שוקולד, חלבי, מטוגן, סוכר וכו' וזה אכן עזר אבל עדיין היה גרוע ממש

כל המשחות ו אנטיביוטיקות וכו' עד שלקחתי ריקאוטן

לא אומרת לך לקחת אבל לי זה עשה פלאים 

מסוכן מאוד מאוד להיכנס איתו להיריון (בעיות חריפות לעובר)

וכדאי גם לחכות כמה חודשים אחרי סוף הטיפול

אז שיקול משמעותי.

אנטיביוטיקה לזה ניסית? לי לא עזר אבל לחלק עוזר. והרבה פחות מגביל מבחינת פוריות וילודה

וגם לי יש בתקופות הורמונליות כאלו או אחרות..וזה סיוט.

חברה קוסמטיקאית אמרה לי שיש מה לעשות... אבל לא הלכתי לטיפול פנים...

אין לי מילים. רק חיבוק

ותודה לכם!

בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם

מבינה ממש את הפחד ❤️

מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי. 

ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.

אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים

בעז"ה שיחזור בריא ושלם

זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.

חיבוק גדול!

כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.

והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....

חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב. 

מבינה ממש.

זה קשה.

והראש עובד שעות נוספות.

בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).

חיבוק ! נשמע ממש קשוח

בע"ה יחזור בריא ושלם 

אני אומרת תצאי תתאווררי

את הבית תמיד אפשר לסדר

זה טוב לנקות קצת את הראש

והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!

והרבה כח וסבלנות

אשרייך ואשרי יולדתו

מה איתך??

חיבוק.

מכירה מקרוב את הפחדים והתחושה.

כל כך הרבה פעמים משהו פתאום מתפקשש, הפעילות נדחת, הם במקום בלי קליטה יותר זמן משתכננו, נגמרה הסוללה... הפלאפון פתאום שבק חיים.

תעדכני, אנחנו איתך.

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

ואם לא כך הם חייבים לאשר לכם החזר על קלינאית תקשורת פרטית.

אז בבקשה תפני לנציגת קשרי לקוחות-תפקידה לעזור לך ולזרז תהליכים

ואם זכור לי נכון ואת בלאומית- כדאי להתקשר לטרופמלדור-למרכז התפתחות הילד הראשי,

שם יש את האחראית על הקלינאיות תקשורת, אני לא מצליחה להיזכר בשמה. היא אמורה לאשר את ההחזר על טיפול פרטי או לזרז טיפול בקופה.

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

במצבים כאלה... וגם לא רק כמובן

הפתרון הכי טוב זה להתפלל. ככה בפשטות מהלב, לה'.

לספר לו שכבר אין לך כח

שזה מתיש ושוחק וגומר

ובאלך כבר בעל. אמיתי חי ומוביל.

ומה קורה כבר....

ויאללה שיעשה לכם נס. מה זה בשבילו.

שבעלך יראה את היופי של החיים ויתעורר בו החשק לחיות.

ופשוט תספרי לו כמה זה קשה ונורא וסיוט. ותבכי את החיים.... וגם תבקשי ממנו כל מה שבאלך.

יד ה' לא תקצר.

שיתפתי פה לפני כמה זמן על קושי מאוד גדול שהיה חי עם בעלי ואני הייתי בטוחה שהוא ואני בדיכאון כל אחד מהכיוון שלו. בטוחה! ואני בנאדם כל כך לא דכאוני... אבל לא הפסקתי לבכות. והוא לא הפסיק להיות עצבני ומעצבן... וה' שלח לי באופן הכיייי לא צפוי מישהו שדיבר איצו ונתן לו איזה ספר לקרוא שעשה לו ולי טוב... אז יש עוד עבודה ברור. אבל ה' נתן לי ולו חתיכת חבל הצלה..

יד ה' לא תקצר!

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

לא פירטת מה ההוצאות המטורפות, אבל אצלינו ההוצאה הכי גדולה היא מעון (2 ילדים) אח''כ שכ"ד וחשבונות. יש גם הוצאות רכב (ביטוח+דלק+תיקונים).

אחרי כל אלו אין עוד הרבה הוצאות. קניות אוכל ומוצרי צריכה בסיסיים וזהו בערך... לא קונה בגדים כמעט בכלל, בטח לא ברמה שזה נחשב "הוצאות".

אני עובדת משרה חלקית ובעלי משרה מלאה

קיצור באמת נראה לי השאלה היא על מה ההוצאות המטורפות ואם יש דרך לצמצם בהם... זה עניין מאוד אישי 

בגדול כדאי לחסוך כמה שיותר מוקדם.

בקטן, אם כמה שעות עזרה בניקיון בתשלום בשבוע עוזר לך להיות אמא יותר שפויה ועם נחת לילדים- זה גם שיקול (סתם דוגמה).

אנחנו לא באמת חוסכים כרגע בשוטף כי ההכנסה אפסית (תחילת החיים, נעזרים בהורים).

מה כן?

אקסל הוצאות מפורט לרמת השקל. הכל אצלנו אשראי אז קל.

אחרי כמה חודשים תוכלי לראות על מה אתם מוציאים וכמה. נניח אוכל בחוץ זה מצטבר. רכב זה יקר מאוד וכו.

אני מאמינה שאפילו רק הידיעה של לכמה מצטברות ההוצאות- עוזרת לחסוך.

בנוסף, אני לא חיה מחודש לחודש. הוצאות והכנסות אצלי זה שנתי. לא בנויה ללחץ אם פתאום הוצאה גדולה בלתי צפויה וכו.

מצד שני- לא מסתכלת על הסכום בעו"ש. הוא לא מעיד על האם אני יכולה לקנות עוד שמלה או לא. זה הכל מסתכם לסה"כ.

וכמו שאמרו- הוראת קבע לחסכון זה מעולה! תתחילו אפילו מכמה מאות שקלים בחודש. תתקדמו משם.

הכנסות גדולות בבת אחת- אם עדיין במאזן שנתי חיובי- מכניסים ישר לחיסכון כלשהו (נניח מלגה, מענק מילואים וכו).

יש לנו חסכונות לטווח ארוך, וגם סכום כלשהו בחסכון יותר נזיל למקרה ו. אבל ממש לא חיים בתודעה של- אם הכנסנו x אז אפשר להוציא x. אנחנו נוציא כמה שצריך, ובכללי בחסכנות.

אבל פלוס גדול בעו"ש לא קורא לי לבזבז. אם כבר להעביר לחיסכון (מנגד, אם העו"ש דל אז בהחלט לקצץ)

ההוצאות שלנו מטורפות

אני כרגע לא עובדת מרגישה שצריכה אוויר מהצפיפות של הילדים

אבל בעזרת ה שההוצאה הזאת תרד נצליח לחסוך יותר 

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

בעזרת ה' שתמצאו את הדרך והשליחים הכי טובים, ושיתקדם ויסגור את הפערים.

לי נשמע שגן חנ"מ זאת האופציה שנשמעת הכי טובה לשנה הבאה, הלוואי שתצליחו לקבל זכאות בכל זאת!!!!

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

איכשהו זה הסתדר גם עם המזרן של המיטת יחיד והמזרן של המיטה הזוגית שבסוף זה היה באותו גובה.

המיטת יחיד הייתה "דחוסה" בין הקיר של החדר לבין המיטה הזוגית כך שלא היה צורך במעקה מאף צד. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

עריסה מתחברת לתינוק | מיטה מתחברת ב-4 גדלים | SLEEPBABY

כמובן שיש את כל הפתרונות המאולתרים אבל אם אין לך כבר מיטת תינוק הייתי הולכת על פתרון מובנה כי אז אין לך את הבעיה של רווח של המזרון והחיבור למיטת הורים יותר בטיחותי (לעומת סתם להצמיד).