אני בכ"א ילדתי בברזילי ונהניתי מאוד גם מחדר הלידה וגם מהמחלקה.

משתדלים לא לשים ביחד בחדר עם הבדואיות (גם הם לא רוצות אותנו...)

חדרי הלידה והקבלה, פרטיים, גדולים, את יכולה מלווים (אחד בקבלה,ובחדר לידה יותר), שרותים ומקלחת צמודים, ואת לא יוצאת מהחדר עד שעתיים אחרי הלידה.

בהצלחה!

פרטים נוספים בשמחה!

היה אחלה ב"ה...

אשמח ליותר פרטים על סורוקה, אם אפשר.

תודה!

וווואו. באמת?? איזה יופי, ב"ה, סופסוף!

בעיקרון הצוות הרפואי שם מדהים!!!  לבדואיות המגעילולות פשוט לא מתייחסים..

מה שהפריע לי זה היה החדרי לידה המזעזעים- אבל אם פתרו את הבעיה הזאת.. נראה לי ממש אחלה.

ב"הצלחה!

אם לא, אז לא נראה לי שזו תהיה אני, אלא אם כן תלדי בחודש אלול והלאה, אני בחופשה....

ילדתי חודש לפני שהמחלקה החדשה נפתחה,

ואני יכולה לומר לך שיש שם יחס מקסים ליהודיות.

בלי שאמרתי מילה הם הכניסו אותי לחדר היחיד שיש להם שם שמיועד לאח"מים

והיה פנוי, רק בגלל שאני יהודייה ב"ה...

ואח"כ במחלקה הם שמים את היהיודיות בחדרים הטובים יותר (שיש בהם מעט מיטות)

וגם הם מפרידים בין היהודיות לערביות.

מעבר לזה הצוות שם הוא מדהים ממש, מהרופא הבכיר ועד למנקות שדאגו לבעלי,

כמו סבתות טובות (הציעו לו שתיה וכו'). הצוות מדהים ועדין וגם מבין בכל מיני עניינים הלכתיים.

אלא שיש שם ביות מלא, אין להם תינוקיה בכלל, התינוק איתך משעתיים אחרי הלידה כולל הלילות.

לי זה היה סיוט...

בהצלחה!! 

אבל לא התכוונתי שבושה שמפרידים, אלא בושה אם נותנים דווקא ליהודיות חדרים טובים יותר, לא מתייחסים לבדואיות כמו שצריך בחדרי לידה ועוד דברים שנכתבו פה. אותי זה ממש מבייש.

מה דעתך על ה"הפרדה" שם, ועל הערביות ה"מסכנות" שלא דואגים להן ומקפחים אותן..

אוי, באמת.

כרגע אני יכולה להתרשם רק מהדיווחים שלכן - והם מחפירים.

אבל לצערנו זה ממש לא ככה.והערביות מציפות את בתי החולים שלנו למרות שיש להם בתי חולים משלהם,ולמרות שהם באותה נשימה גם מסוגלים לתקוף את היהודים שמטפלים בהם,כמו שקורה קבוע בהר הצופים,התקשורת בקושי מדווחת ,אבל יש שם כל הזמן התפרעויות וזריקות אבנים ליד בית החולים.

כמו כן הדבר הראשון שקורה זה שהיהודים מתרחקים מביה"ח כשהוא מלא ערבים אז אם ביה"ח רוצה להמשיך להיות כתובת ליהודים הוא צריך להתאמץ למשוך אותם ולהיות יותר אטרקטיבי ליהודים.

ב"ה לא שמעתי את ההשמצות אבל ברור לי שהרבה סתם מנופח ע"י תקשורת אינטרסנטית ועוינת יהודים  שכרגיל מציגה את היהודי רע ואת הערבים כתמימים ומסכנים.

מה לעשות אנחנו לא חיים בשבדיה,ועד שיבוא משיח ויעשה סדר,המצב מסובך.

ההשמצות שהם לכאורה מכלי תקשורת עוינים - לא שמעתי שום דבר על הפליית בדואיות בתקשורת, קראתי על זה רק כאן בפורום ונדהמתי. לא תקשורת עוינת אמרה ש

"הצוות הרפואי שם מדהים!!!  לבדואיות המגעילולות פשוט לא מתייחסים"

"במחלקה הם שמים את היהיודיות בחדרים הטובים יותר (שיש בהם מעט מיטות)"

ועוד.

עד שיבוא משיח את אומרת... ומשיח לא תלוי בנו ובמעשים שלנו?

בכך שאנחנו ממלאים את הייעוד להיות אור לגויים?

ממש עצוב לי לראות שאני כנראה היחידה באזור שכל האמירות האלה צורמות לה. אם יש עוד מישהי שמרגישה כמוני אשמח אם תשמיע קול, ואפילו באנונימיות.

רינרין כתבה לי שהרושם של מי שכתבה לגבי החדרים היה שגוי, ושלא מייעדים דווקא את החדרים הטובים יותר ליהודיות. אני מקווה מאוד שהיא צודקת...

ומחילה נוספת,

יש הבדל עצום בין ערבי ליהודי.בין גוי ליהודי.חבל שיש כאלה שלא מבחינים בכך..

משיח יבוא כשנהיה שווים?אוי אוי אוי. כמה עיוות...משיח יבוא כשכל אחד יהיה במקומו הראוי לו!

ובטח עכשיו תגיע הטענה: תוכיחי שכולם כאלה.הרי זה לא כך!איך את יכולה לומר שכולם לא טובים?

ואני אשאל בחזרה: תוכיחי את שלא כולם כך.בנתיים המציאות מראה אחרת

מה הקשר? זה אומר שצריך להשפיל, לרמוס?

לא נשמע לך יקירה מעוות לחשוב כך?זה נשמע כל כך מוזר שזה לא ברור בעינינו..

וכל הגויים יבלעו פנימה.איפה  דמות המשיח שאת כה זועקת לו פצקרשת נכנס לכאן?

עניתי לשאלה שלך על הקשר בין משיח ל"אור לגויים".

מה שדיברת עליו אכן מופיע בזכריה, וקוראים את זה בסוכות. זו נבואה מאוד קשה מהרבה בחינות, ולא ברור שם בכלל לא על אילו גויים מדובר ולא מה העונש שלהם, ומי מהם יקבל את העונש ומי לא ולמה. יש פרשנויות על פרשנויות.

אני הזכרתי את הנבואה הפשוטה בהרבה ושהרבה יותר נפוץ לצטט אותה לגבי ימות המשיח (נראה לי שהבן שלי מכיר אותה מגיל ארבע בערך...) "ונהרו אליו כל הגויים"...

יכולתי להזכיר גם את "והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי... כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" ועוד כמובן. אבל כל אלה רק הלכתא למשיחא. כידוע אנחנו עוד רחוקים מהחזון הזה.

אז בינתיים רק מעט הגינות אנושית בבקשה.

כבדהו וחשדהו. לא יותר מזה.

שהגויים יכירו במלכות ה',ואז היחס באמת אחר.בנתיים זה לא כך,אז אין להשוות.

מה שבטוח, שאם נהיה חושך לגויים זה לא יאהיב את שם ה' בעולם ולא יקדם את החזון הזה.

אנחנו לא אמורים רק לחכות לביאת משיח באופן סביל. אנחנו מצווים לצפות לישועה ברמה המעשית.

הנכון

בנתיים לתת להם לחיות בינינו,וגם לתת להם יחס של כבוד מוביל רק לערבוביה,נישואי תערובת,רצון שלהם לקבל יותר.ההיסטוריה מאז ומתמיד מראש שכל עם שנתנו לו זכויות יתר המידה,והוא הגיע בתור אורח,אותו עם השתלט עם העם הראשוני שקלט אותו!עד לא מזמן,בטח גם את שמעת,הייתה כתבה על אמא שמבכה על ביתה שנפגשה עם ערבי ולא מוצאים אותה..אימרי לי את,איך מקדמים את המשיח כשזה כך?זה בלתי אפשרי.

אלא זכויות בדיוק במידה.

כשאתה נמצא בתור אורח במקום מסוים,ואתה מבקש שהקדימות תהיה לך.האם זה לא בקשה לזכויות יתר?

מישהו שמבקש שהקדימות תהיה לו זו בקשה לזכויות יתר, ואני לא חושבת שצריך לאפשר את זה. בין אם הוא האורח או בעל הבית.

שוויון זכויות פירושו שלא תהיה קדימות לאף אחת. אם יש חדר נפלא שפנוי, היולדת הבאה תקבל אותו, בין אם היא ערבייה או יהודייה. הגיוני, לא?

לצערי, חלק מהדוברות פה טענו שלא כך המצב, ואף צידדו בכך.

לטעמי זה מושג שגוי.לא כולם שווים.

הנקודה שאת מציגה לגבי קדימות היולדת,היא אולי נקודתית,אבל מעידה על תפיסה רחבה יותר שהם ואנחנו שווים. וזה לא כך.וצריך להיות לזה יישום בשטח,אחרת זה לא של ממש..

את אומרת דברים מאוד יפים,אבל היישום הפרקטי שלהם לא מתיישב טוב.

אמרת שאנחנו העם הנבחר

הסכמת שהם האורחים ואנחנו לא.

אז איך מבטאים את זה,אם הכל שווה?

אני אולי מצליחה להבין שבגלל שאנחנו יודעות מהי לידה ויש בנו רגש אימהי חם,קשה לנו לקבל שיש פה העדפה.אבל מן הצד ההגיוני אני לא רואה בעיה..

אפשר:

בכך שאנחנו זוכים ללמוד תורה,

בכך שאנחנו מתפללים,

בכך שאנחנו יושבים בארצנו, ועולים למקום המקדש,

בכך שאנחנו מדברים עברית,

בכך שאנחנו מלים לשמונה,

בכך שאנחנו שומרים על קדושת מחננו,

בכך שאנחנו זוכים ב"ה לקרבת א-להים.

ואפשר:

בכך שאנחנו נרשה לעצמנו להיות ראשונים בכל דבר חומרי ולקבל מהטוב יותר. כך ודאי נגלה את הסגולה הא-להית של העם הנבחר...

אך מסתבר שזה לא מספיק.

- אנחנו מתפללים,יחד עם שמיעת המואזין

-אנחנו יושבים בארצנו יחד עם דרוזים,ערבים,בדואים.במקום שאני גרה אני יכולה להגיד לך שיש מקומות שבהם אני מפחדת להסתובב בגלל הערבים

-אנחנו מדברים עברית,רוסית,צרפתית,ערבית

כך רואים שאנחנו העם הנבחר?

כמה שנהיה יותר יהודיים, יותר טוב. כמה שנראה במעשינו יותר שאנחנו בניו של ה', יותר טוב.

אם לדעתך הדרך להראות שאנחנו בניו של ה' היא לדרוש לעצמנו יותר זכויות חומריות - נראה לי שאין לנו בכלל על מה לדון. צר לי.

וכן,להראות שאנחנו בניו של ה',זה מושג כללי שאמורות להיות לו שלוחות הן רוחניות והן חומריות

ואל לנו לזלזל בחומריות.כי היא יכולה להוות מסד לרוחניות.

כמה שנהיה יותר יהודים יותר טוב,אך כבר מתחילים לדבר על כך שהערבים כבר לא"מיעוט".

ואיך תעני על השאלה:מה יקרה אם באופן תאורטי,(ואולי כבר מעשי)הערבים יהפכו לרוב?זה הגיוני שיקרה.

אני מאמינה שעם גישה כזו שמתירה ומאפשרת,זהעלול לקרות ועוד נשלם על כך בבכי רב.

בכל אופן לא אדון אם אין רצונך בכך

גם לי צרם לשמוע את התיאורים הללו.

אני חושבת שקיצוניות לכאן או לכאן היא שגיאה. "כבדהו וחשדהו".

אנחנו כיהודים מצפים מהעולם להתייחס אלינו בצורה מכובדת, איך אנחנו יכולים לדרוש זאת ובו בזמן להפלות?

אין לנו צורך ב"עולם" כדי להרגיש שמקומנו מכובד וטוב.

אנחנו דורשים שכל אחד יבין את מקומו הוא.לתת קדימות לאחינו היא הפליה?אם תעמוד מולך ערביה ויהודיה תתני קדימות לערביה ובלבד שזו תקרא התנהגות מכובדת?לדעתי אלו נימוסים מעוותים שאין להם שום סימוכין

לא אמרתי שאני אתן יחס של כבוד ותפארה כדי שלא יגידו שאני מפלה. בכלל לא דיברתי על "מה יגידו", אלא על כך שאפליה שיטתית היא איומה בעיניי, ומובילה לדברים לא טובים.

אנחנו יכולים לדעת את מקומנו גם בלי להתנהג בצורה כזאת, אם אנחנו מאמינים במקום שלנו ואין לנו "פחד" אז לא נרגיש שאנחנו צריכים להשפיל מישהו אחר בשביל להראות מי כאן ה"בוס".

של מקומנו אם לא קדימות ליהודי?

לכל רעיון,תיאוריה,מחשבה חייב להיות יישום בשטח אחרת אותה מחשבה אינה של ממש

ואם אף את מסכימה איתי שיש מקום לכל אחד,ואותו מקום שונה,אם רק נשאיר את זה בגדר מחשבה האם זה יהיה של ממש??

רק בגלל עצם זה שהיא ערבייה הבנת שאין שום יישום מעשי למקומנו?

יש כל כך הרבה דרכים, ולכל תחום יש את העניינים הקשורים אליו...

בכל מקרה, היה לי חשוב להביע את עמדתי בכללי, ואני חושבת שאעצור את זה כאן...

אתן מוזמנות להמשיך לדסכס בעניין, אני פשוט לא האופי המתאים לדיונים שכאלה...

דבר אחרון - אני לא יודעת מה באמת קורה בסורוקה, אולי התיאורים לא תואמים את המציאות, זה לא משנה... הדברים שאמרתי היו מכוונים למה שנאמר ולא למה שקורה במציאות, כי אני באמת לא יודעת מה קורה שם...

גם אני כתבתי כבדהו וחשדהו לפני שהספקתי לקרוא את דברייך (-:

הצוות מתייחס אליהן יופי. 

די להיות יפי נפש.

ומסתבר שגם לציבור שלנו יש דרך ארוכה לפני ימות המשיח...

זו הסתכלות מעוותת  שכל ערבי הוא מחבל וסופו של אחד דומה למשנהו.

אבל זה מסוג התיאורים שאנחנו חיים עליהם. ותרתי משמע

מצד אחד חווינו פיגועים גם מכאלה שנראים הכי 'רגילים'

מצד שני קשה לנו להכיל שיש ערבי טוב.

בעלי תמיד אומר שכשהוא נפגש בסיטואציה שערבי עושה מעשה טוב, זה מקשה עליו ממש.

אז פשוט החלטנו שאין לנושא הזה גישה עקרונית קולקטיבית, יש ערבי מחבל, ויש ערבי לא מחבל אבל תומך במחבלים ויש ערבי שגם לא זה ולא זה.וכל אחד הוא דין אחר.

לא הייתי רוצה שיפלו אותי במדינות זרות, או את אחיי שבגלות.

ודווקא בגלל שכאן דובר על בדוואים ולא על ערבים מעזה.

הוא שאני כ"כ מתגעגעת לדמותו המאירה של הרב חנן פורת זצ"ל...

היום דברים כשלו פחות ופחות נשמעים,

ומצטיירת תמונה כאילו אהבת הארץ חייבת לבוא עם שנאת אדם חס וחלילה...

מזדהה עם המורכבות שכתבת.

ואמר עליו דברים כל כך נוגעים ללב.האם זה אומר שהרב אליהו,הידוע באהבת ישראל שבו,שנא אדם סתם?

פרטית?ממש לא!

אנחנו נמצאים במלחמה של עם מול עם.

ערבי שנוהג כפי שהוא נוהג,זה נובע מתוך הרגשת סולידריות עם עמו שלו.

אז הטוב הנקודתי שאולי ראית בו,ממש לא מסמל את מי מי שהוא בכלליות כי חיבור לעם שלו-שכולנו יודעים על כוונותיו,זה משהו בלתי נמנע וטבוע בו

שבמבצע עופרת יצוקה, כל מי שנמצא בעזה יכול לההרג והוא אינו חף מפשע.

אבל בבי"ח שלנו ובמצב 'רגיל' זה מציאות קצת אחרת.

גם כשרב אברום אמר שאנחנו במלחמת מצווה

הוא נתן יחס שונה לחלוטין לערבי שבעזה בזמן מלחמה ממש לערבי מנצרת.

אולי קשה לכם לעשות אתזה ולהתמודד עם מורכבות העיניין

אבל זה לא אמת. ודרכה של תורה זה לחפש את האמת ולא את הנוח.

סתם.. מסכימה עם כ-ל מילה

א. לא ענית. המלחמה שלנו היא של עם מול עם.ערבי שעושה מעשה כלשהו,הוא עושה זאת מתוך יניקה והזדהות עם העם שלו. 

כולנו יודעות מה העם הערבי חושב על העם היהודי ומהי מלחמת הג'יהאד וכו'.

ולכן דינו של כל ערבי ספציפי, ושל עמו- זהה.כי הוא תוצר של העם שלו

ב. היית מוכנה לתת לילדים שלך להסתובב עם ערבים ולשחק איתם?לא כולם אותו דבר.....- זה את אמרת.

צריך לעשות אבחנה.לא? אם יש הבדל בין ערבי לערבי ואת  לא מוכנה שילדייך ישחקו איתם או יתראו איתם או ילמדו איתם- אז את גזענית בעצם..

ג.הרב אליהו זצ"ל הספיד את הרב כהנא זצ"ך.וכידוע לא מספידים בן אדם שהוא מקולקל.ובייחוד לא גדולי הרבנים.אז האם הרב אליהו הלך לפי מה שנח ולא לפי דעת תורה?

בדיוק.

הרי הם לא כולם מחבלים, יש מתוכם טובים, ויש לכבד אותם כמו שאנחנו מכבדים את אחינו.

כן כן.

זה מה שמוביל בסוף להתבוללות וערבוב!

פשוט כואב לי הלב לקרוא את התגובות שמצדדות בבדואים- "הם לא ערבים מעזה".

אתן לא מעודכנ ת- אז אל תביעו דעה סתם. יש בתןך הפזורות הבדואיות בדרום אחיות ומשפחה של רוצחים, שיש להם דם על הידיים. יש גנבי בקר וגנבי רכבים וגנבי ברזל ממצבות של בתי קברות!!!

הם משליטים אימה בקניונים, מתחילים עם יהודיות ועכשיו משתלטים גם על השכונות.

אז תעשו לי טובה- המלחמה שלנו עם הערבים מזמן כבר לא מסתכמת ב"עזה".. וגם לא ביו"ש.

צאו מהסרט.

ידענו טוב מאוד מי הם ומי אנחנו.

למדנו עליהם, היכרנו אותם, אפילו למדנו כמה מילים וכמה אותיות. לא אכלנו אצלם ולא התפללנו אצלם.

בסך הכול אני לא מבינה מה האימה הגדולה.

יחד עם זאת, הצטערנו מאוד שהם הולכים ומתרבים בעירנו, ופעלנו נגד.

נשמע סותר? יש דברים מורכבים בחיים, לא הכול שחור ולבן. עם הזמן מצליחים להבין מורכבויות.

את שמה לב מה את אומרת?

גם אם אתם שיחקתם עם ערבים- שזה חבל מאוד ומעוות עד היסוד

ויצאתם מזה בשלום,לא אומר שכך  צריך להיות.וזה לא אומר שהם צריכים לחיות איתנו,ללמוד איתנו או להתראות איתנו.לא חסרים מקרים על אנשים כמוך שחשבנו שמה הבהלה ומצאו את עצמם בחיפושים אחרי הבת שלהם שהלכה אחרי ערבי

ואני בטוחה שאת לא חיה בסביבה ערבית,אם היית חיה בכזו היית מדברת אחרת ועם גישה כמו שלך עוד נמצא את עצמנו עוזבים והם נשארים כאן

כמה עצוב לשמוע יהודים מדברים כך,ומעודדים חינוך כזה

שיהיה לך בהצלחה

לפני שנה בערך הבן שלי היה מאושפז בסורוקה עם דלקת ריאות (הוא היה בן 8 חודשים).

לא קיבלנו יחס טוב יותר כי אנחנו יהודים, אבל ב"ה זה נכון שאם יש אפשרות הם מפרידים בחדרים כי זאת באמת מנטליות שונה. 

חברה ממש טובה שלי ילדה בסורוקה ואמרה שנותנים יחס טוב יותר ליהודיות, כדי שיבואו ללדת שם ובית החולים לא יהפוך לבית חולים בדואי בלבד...

אין שום אפליה, תפסיקו להיות יפי נפש, זה עוד יתפוצץ לכם בפרצוף!!!!

אני לא אומרת ללכת להרביץ או להרוג אותם בכוונה, אבל ממש לא מגיע להם יחס מכבד, במיוחד כשהם כ"כ מזלזלים בעצם המציאות שלנו פה בארץ וכל מטרתם זה לקחת ת'בנות שלנו ולבזות אותם, נראה לכם מעניין אותם אם אנחנו מכבדים אותם??? הם לא שמים עלינו!!! אנחנו מעניינים להם ת'ספתא... כדאי שנפסיק להיות מוטרדים מאיך להתנהג לכל הימח שימם האלה ונלמד קודם כל לכבד אחד את השני!! וכן, אני לא מתביישת בזה, אני גזענית!! אנחנו העם הנבחר!!

כי יש לנו תפקיד וייעוד,

או פשוט כדי שנוכל להתעמר באחרים?

אבל זה ממש לא חלק מתפקידינו לדאוג לאנשים שכל מטרתם היא להשמיד אותנו גם רוחנית וגם גשמית.

ומבחינתי ברור שלאישה יהודיה שהביאה עוד יהודי טהור לעמ"י מגיע יחס הרבה יותר מדהים מלאיזה בדואית שלכי תדעי מה הצאצא שלה יעשה לנו בעתיד....

והלואי שנביא ילדים בקצב שהן מביאות...

פצקרשת יקרה

יש לי הצעה עבורך כדי לפתור את סוגיית הבדואיות בסורוקה.

כאשר תרצי ללדת בעז"ה תבואי לסורוקה ואנחנו נסדר לך את החדרים איתם.

וכך תוכיחי שאין הפרדה בין בדואיות ליהודיות.

רק רציתי להעיר שאותה אנונימית שהציעה לך את אותה הצעה

היא לא אני שניהלתי איתך דיון במהלך כל השרשור..

יש לי כמה שאלות להעלות לך למחשבה.....

אני לא יודעת היכן את גרה, מן הסתם באחת הערים הלא מעורבות וגם לא באחד היישובים אליהם צריך ליסוע דרך כפרים בדואיים או ערביים.

- האם את מוכנה שהשכנה שלך תהיה בדואית, שכל החמולה נמצאת אצלה מבוקר ועד ערב, מוזיקה נשמעת בשיא הווליום וזה לא שירים חסידים?

- האם את מוכנה שבגן של הילד שלך או בכיתה יהיה ילדים ערביים / בדואים / סודנים שמביאים תכניים מהבית שלהם וזה לא "תורת אמך", הילד/ה שלך לא ילמד הרבה תורה,מידות פ"ש וכו' כי ילמדו אותו גם על חגים אחרים ומנהגים אחרים?

- האם את מוכנה שהבת שלך שתגדל תהיה חברה של ערבי/בדואי ואלי אף תתחתן איתו? (כי הוא מתייחס יותר יפה, הוא מנומס, הוא קונה לה מתנות ועוד)

- האם את מוכנה שכשאת באה לקבל טיפול רפואי (ושילמת למדינה ממיטב כספך-מס הכנסה וביטוח לאומי) יגידו לך שאין מקום כי יש איזה סודני / בדואי / ערבי שתופס מיטה וכסף רב באשפוז כבר למעלה מX ימים ואין לאן להעביר אותו כי אין לו כסף והוא לא שייך לקופ"ח ואין מי שיקח עליו אחריות, ובי"ח סופג הכול כי הוא הומניטרי - אבל לך/לאמא שלך/אבא שלך/סבא שלך/סבתא שלך עכשיו אין מקום בבי"ח לקבל טיפול?

- האם את מוכנה לא לקבל שרות (ארוחת צהרים ביולדות-כמו שתיארו פה) כי השכנה הבדואית שלך אין לה מוסר והיא לוקחת אוכל בשביל כל החמולה שמחכה במסדרון?

- האם את מוכנה לא לנוח בבי"ח בין ביולדות ובין בכל מחלקה אחרת כי אצל השכנים שלך לחדר / למחלקה אין מוסר ובאים בכל שעה, כל המשפחה המורחבת ולא נותנים זמן לנוח?

תחשבי קצת אם את מוכנה לגור בכפיפה אחת עם האוכלוסיה של עולם שלישי ואינה יהודיה לפני שאת מגיבה לכל הטענות שעולות כאן.

בתקוה לגואלת ישראל השלמה במהרה!

אם לא היה נכנס כאן עניין הסודנים, שהוא עוד נושא חדש וגדול.

יש גבול כמה מורכבות אפשר להכניס בשרשור אחד בפורום.

 ורגע אח"כ את כותבת שאין שום אפליה...

אני מצטערת שאני לא מצייתת לציווי שלך שאפסיק להיות יפת נפש, כדברייך. זה פשוט מתנגש עם אי-אלו ציוויים אחרים שקיבלתי ממקור סמכות קצת יותר גבוה

כבר סגרתי את המחשב, וחזרתי כי כואב לי...

זה קצת ארוך והלוואי שיהיה לך כח לקרוא, כי חזרתי רק בשבילך.

כואב לי וקשה לי להבין את המחשבה שכאשר מכבדים יהודי מיד המסקנה היא שהערבי(או מי שזה לא יהיה) נדפק.

הזכות פה לחיים היא קודם כל שלנו, ולא סתם לחיים, אלא לרמת חיים!!

זה לא אומר שאנחנו צריכים להתעלל במישהו בדרך, אבל זה אומר שאם יש מישהו שמנסה לעלות עלינו אנחנו לא ניתן לו.

וזה בדיוק המצב, זה לא שקוף עד כדי בכי?!!!!

הם מנסים לעלות עלינו בכל, כל, כל החזיתות, ואנחנו לא רק שאומרים להם- תפאדל תעלו, אנחנו גם זזים הצידה ומפנים להם מקום, שירמסו עוד, שידרכו, שישפילו ואנחנו נספוג הכל בכבוד, כי אנחנו העם הנבחר וגזענות היא לא בשבילנו... (אני מקווה שהנימה הצינית נושבת מבין המילים...)

פצקרשת אני מורה ובתור מור אני דורשת מהתלמידות של לתת כבוד למורות, את יודעת למה?

לא בגלל שאני מרגישה צורך בכבוד, אלא בגלל שכך התלמידות מתחנכות למידות טובות ולדרך ארץ, וזה בדיוק אותו דבר, ברגע שאנחנו נרגיש, נדע שיש לנו זכות לכבוד, לא בגלל שאנחנו גאוותנים, בגלל שאנחנו נבחרנו ע"י בורא עולם, בגלל שהוא זה שנתן לנו את הזכות על הארץ ולא לאף אחד אחר,

אם נרגיש ככה ונשדר את זה בלי גאווה ובלי פגיעה בזכויות אבל בכל התוקף- אז גם הם יבינו וממילא משהו יתחיל לזוז פה לכיוון הנכון...

ולפי דעתי- יש במה שכתבתי לעיל הרבה מדיעותיו של הרב חנן פורת זצ"ל שהסתתרת מאחוריו למעלה..

וסיפור קטן לסיום מ...חווית סורוקה:

היהודיות הדתיות יודעות (אולי לא כולן..) שהבדואיות הרציניות, נוטות לכבד אותן, למה?

כי הם מאמינים בתורה ובכך שיצחק הוא הבן שנבחר ולא ישמעאל...

וכך גם אותי בדואית אחת דחפה לראש התור ולא הסכימה שאהיה אחרונה,

ולאור מה שכתבתי לעיל- הסכמתי.

למה? לא בשבילי, בשביל בורא עולם! כי אם אני לא אראה לה שהיא צודקת והעם היהודי הוא בעל סגולה מיוחדת, מי יראה לה?!!! המדינה שלנו- בינתיים לא כ"כ...

בשורות טובות ולילה מבורך!

בשום מקום בתורה לא כתוב שצריך לזלזל בבנאדם להיפך, לכבד כל אחד באשר הוא ואדרבה,

"איזהו מכובד המכבד..."

למה לא לגרום לקידוש ה'?

זה סוגיה קשה מאוד ותמיד כשהיתי רואה ערבים הייתי אומרת לעצמי חבל שהם עדין כאן עד שבעלי עשה לי סדר בדברים ואני יודעת שקשה לשמוע את זה אבל אין שם היתר להתגרות ולהרוג בגויים,

מי שרוצה להרוג אותנו זה משהו אחד אבל אישה בלידה נו באמת..

נרוויח רק זכויות ולא נתבע על זה בשמים שהתייחסנו אליה כמו לבנאדם...

מצטערת אם התערבתי באמצע שירשור

שנזכה לגאולה במהרה!!!!!

כמובן שקראתי בעיון כל מה שכתבת.

וזה מוזר, כי אני דווקא לגמרי מסכימה אתך ברמה התאורטית, אבל איכשהו נראה שאנחנו גוזרות מזה מסקנות מעשיות שונות לגמרי.

"אם נרגיש ככה ונשדר את זה בלי גאווה ובלי פגיעה בזכויות אבל בכל התוקף- אז גם הם יבינו וממילא משהו יתחיל לזוז פה לכיוון הנכון" - בדיוק! נכון לגמרי! לא צריך לפגוע בזכויות של אחרים כדי לשדר גאווה לאומית. זה כל העניין.

כל העניין הוא שעם סגולה, עמו של הקב"ה, זה עניין נעלה הרבה יותר מזכויות ארציות כמו להיות קודם בתור... אני ממש מרגישה שזה חילול ה' אם ככה נתפוס את זה, שלהיות העם של הקב"ה פירושו שמותר לנו לעקוף אחרים, לקבל חדר יותר מרווח וכו'. לא בשביל זכויות יתר אנחנו נושאים את שם ה' בעולם.

(זה ברמת העיקרון, זו לא תגובה לסיפור האישי שלך, כי כשנתנו לך תור זה שונה לגמרי מאם חלילה היית עוקפת בעצמך כדי להראות שיש לעם ישראל סגולה מיוחדת... תכלס אם מישהי הייתה מזמינה אותי לעקוף מכל סיבה שהיא ייתכן בהחלט שהייתי מסכימה כמוך, אז זה לא בביקורת)

ולגבי הרב חנן פורת זצ"ל - אני משתדלת ללכת בדרכיו. לא "הסתתרתי מאחוריו" - ממי אני צריכה להסתתר?

שלום,

לעניות דעתי מה שנכתב כאן לא נכתב מתוך עוינות כללית כלפי הגוים חלילה (אני לא מדבר מצד מעשיהם) אלא לגבי תופעה ספציפית של התנהגות מאוד לא נעימה ואוירה לא נעימה שמשרות אותן משפחות שמגיעות לשם,אולי היה מקום גדול להתחשב בכך שהם מגיעים מחיי עוני ובערות אולם אסור גם לשכוח שלפי מה שכתבו כאן הם גם לא מוסריים מבחינה בסיסית,עויינים ליהודים ומתפרעים בצורה אלימה...ומעבר לגבולות של כמה הם אשימים (בחירה חופשית ומצפון) בכך (והם בודאי אשמים בכך במידה רבה מאוד) זו המציאות,ולא ניתן לחבב או לסמוך על אדם ששונא אותך מעומקי נפשו עד כדי הפגנת אלימות.

אני מניח שתסכימי איתי שאם לא הייתה העוינות שגם יוצרת פחד גדול מבחינה בסיסית לשהות לידם (ואני חושב שזה עיקר היחס השלילי כלפיהן,בעקבות שנאתן שלהן,לפי מה שמתואר כאן) התגובות לא היו בצורה הזאת גם אם לא היה נעים לשהות לידם בגלל מכלול של דברים ובניהם כללי ההתנהגות התרבותיים והבסיסיים.

אני לא יודע אם כל תגובה ותגובה שנכתבה כלפן הייתה לגיטמית אבל רובן אם לא כולם לא באות משנאה לגויים לדעתי,אלא ממציאות בה גויים עויינים מטילים פחד על יהודים בד בבד בכך שהם מקבלים את הטבת שהייתם וטיפולם בבית החולים מהמדינה היהודית,התנהגות כזאת גם דוחה באופן בסיסי מעבר לפחד.וכבר לצערנו אנחנו למודי ניסיון מהעויינות שלהם ולאן זה יכול להגיע.ופשוט לא נעים לשהות במציאות כזאת... אז כמובן שלא מגיבים כך משום שהן בדואיות,אלא משום שהבדואיות עויינות ליהודים לפי מה שמתואר כאן..

אני מוכרחה להודות שכתבת דברי טעם.

אתמול דיווחתי על חווית לידה בסורוקה ולא חשבתי שזה יגרור כזה מבול של תגובות

אולי זה בהתאמה למזג האוויר המבורך...

אין פה הפליה גזענית, יש פה שמירה על זכויות היהודים בארצם.

הבדואיות מקבלות בית מלון של אלף כוכבים בסורוקה וכנ"ל כל המשפחה שלהן שמגיעה להתבשם

באותו מלון על חשבון כל המאושפזות (לדוגמא- אם לא מגיעם בשניה הראשונה שנפתח חדר האוכל- אז לא נשאר אוכל, כי כל אחת החליטה לקחת לעצמה 3 או 4 מנות).

וחוצמזה המילדות רואות את כמות הערבים שנולדים שם ונולדת בהם כזו דאגה, שכל יהודיה שמגיעה ללדת היא בעיניהם מלכה שמוסיפה עוד יהודי לעולם, ושומרת על ההמשך היהודי כך שברור שרוצים שהיהיהודיות ירגישו בנוח!

בלידה ה-11 של אמא שלי, כל המילדות בסורוקה היו נרגשות וברכו את עמ"י שירבו ככה ביהודים!

אז- את שנבהלת מההפליה, תשמחי קצת שיש מישהו בעולם הזה שמבין כמה חשוב שיהיו עוד יהודים בעולם, בעידן בו רק מנסים לגרש אותנו אל הלא נודע והשנאה אלינו גוברת מבית ומחוץ.

סליחה על החפירה...

מי שלא נמצא בשטח, בתור יולדת - שכנה לחדר, לתנאים או בתור איש צוות, לא יוכל להבין זאת לעולם.

לפני חודש. הכניסו אלי לחדר בדואית בגלל שהיה עומס ולא היתה אפשרות להפריד. כל המשפחה שלה הגיעה יחד איתה: בעלה, האחיות שלה ושל בעלה ובעליהן, ההורים שלה ושל בעלה, הדרבוקות והשוקולדים. ונשארו כולם עד השעה 10 וחצי בלילה. אחרי שהאחיות הודיעו שכיון שזו הפעם השלישית שהן מבקשות שיצאו, הן מזמינות את המאבטח... אח"כ נשארה איתה אמא שלה והן לא הפסיקו לדבר בקול עד 11 ומשהו בלילה לפחות (כבר נרדמתי מרוב עייפות...) לאחר הרבה בקשות מצידי לשקט. האמא ישנה על המיטה הנוספת וכשהגיעה יולדת חדשה ב5 בבוקר היה בלאגן רציני. כמעט כולן חזרו למחרת על הבוקר ואכלו יחד עם היולדת בחדר האוכל, וחזרו לחדר. כדי שיהיה לי שקט ברחתי מהחדר (כמובן שהעמסתי על העריסה של התינוק את כל החפצים, מחשש מובן...). בשירותים היתה סתימה כי מישהי זרקה בפנים תחבושות והיו כתמי דם במקלחת. השירותים שימשו את כל האורחים כולל בנים והיו סימני שתן על האסלה. היחס של האחיות לבדואית היה בסדר גמור למרות כל הנ"ל הן חייכו אליה ודאגו לה בדיוק כמו שדאגו לי, אבל בהחלט יש צורך בהפרדה על רקע לאום בבי"ח.

מסוגלות להירדם כשהתינוקת שלכן( ישנה בעריסה) שמימינכן יש זוג בדואי, מרהט, ומפריד ביניכן רק וילון???????????????

לי אישית זה עשה סיוטים רק מלחשוב על זה.

שלא לדבר על הריח, החמולתיות והרעש שהוזכרו..

(השאלה הזאת, מן הסתם, לא הופנתה אליי או אל אחת הכותבות האחרות בשרשור הזה, שהרי אף אחת מאתנו לא ניסתה להתייפייף).

(גם על הודעה קודמת שלך בשרשור לא הגבתי. לפי תוכן הדברים אפשר היה לראות בבירור שהיא לא קשורה לשום דבר שכתבתי, ומן הסתם לא מופנית אלי).

בשוק מזה שמפרידים בין הבדואים ליהודים בסורוקה..

נראלי שהיית גם בתוכן, אם בא לך את מוזמנת לענות,

זה פשוט הדבר הראשון שעלה לי לראש כשב"ה ילדתי שם..

אי-הבנה שלך: אני בכלל לא התקוממתי על עצם העובדה שמפרידים, ולמיטב הבנתי גם הבאות אחרי לא התייחסו להפרדה אלא לנושאים אחרים.

אי הבנה שלי: בתחילת השרשור חשבתי שכתבת שהצוות בכלל לא מתייחס ליולדות הבדואיות. רק לאחרונה קראתי שוב את מה שכתבת והבנתי שכנראה לא התכוונת לצוות אלא כהמלצה למי שיולדת שם, וזה די משנה את התמונה.

גם על מה שכתבו שנותנים לבדואיות חדרים פחות טובים כבר הבהירו לי שזה לא הולך ככה.

אפשר שלא???

הם צועקות כל הלידה "אללללללללה אכבר"... ועוד משפטים מפחידים שאת חושבת שאת נמצאת ה' ישמור לא רוצה אפילו להמשיך... אז להתעלם- אי אפשר.

מה גם שיש רופאים מקסימים שכבר השלימו עם הבאסה הזאת. כן באסה שהם מתרבים. כל כך. ברמות מטורפות. שזה גורם לי לברך את כל בנות ישאל לפי 10000000000000000000 יותר מהם.

ההתנהגות שלהם מחפירה ומגעילה, לתת עוד דוגמאות???

אז טוב שמפרידים, וגם טוב שיש יחס שונה- הרי אנחנו בני מלכים- לא הם!

אני הבנתי שאת ועוד כמה בעצם טענתן שהיחס צריך להיות שווה, ושזה לא "אנושי" להבדיל..

הבנתי נכון?

(וגם- אל תקחי אותי אישית, דיברתי ממש בכללי. אני פשוט "חמה" על הנושא, אז אלף סליחות אם פגעתי, זו לא הייתה כוונתי.

ההתנצלות בהחלט התקבלה.

לעצם העניין - נראה לי שלא תצמח לאף אחת תועלת אם נמשיך להתפלמס. העמדות שלנו רחוקות מדי. אני זאת שפתחתי את הנושא ועכשיו אני גם זאת שמבקשת לרדת מהעץ. בואי נעזוב את זה, טוב?

מוביל לשומקום..

רק ברכה ואור

תודה על כל התובנות.

רק שיגיע מהר בעז"ה...

גם יפה וגם קל וגם כמעט אף פעם לא מתפקשש

מצרכים

לשכבה הבסיסית

• 3 כוסות קמח

• ¾ כוס סוכר

• 1 ביצה L

• 1 שקית אבקת אפייה

• 1 כוס שמן קנולה

לשכבת השוקולד

• 2 כפות שטוחות אבקת קקאו

• ½ כוס מים

• ½ כוס שמן קנולה

• ¼ כוס סוכר

• 2 ביצים L

אופן ההכנה

1. מחממים תנור ל־180 מעלות.

2. מכינים את השכבה הבסיסית: מערבבים בקערה את הקמח, הסוכר ואבקת האפייה.

3. מוסיפים ביצה ושמן ומערבבים עד שמתקבלת תערובת אחידה.

4. מעבירים חצי מהתערובת לתבנית ומשטחים החצי השני מכניסים למקפיא.

5. מכינים את שכבת השוקולד: מערבבים בקערה את הקקאו, המים, השמן, הסוכר והביצים עד לקבלת תערובת חלקה.

6. יוצקים את תערובת השוקולד מעל השכבה הבסיסית ומשטחים בעדינות.

7. מפוררים מעל המלית שוקלד את החצי השני של השכבה הבסיסית

8. אופים בתנור שחומם מראש עד שהעוגה מתייצבת וקיסם יוצא עם מעט פירורים לחים.

9. מצננים היטב לפני החיתוך.

אגב שבוע שעבר שלחתי עוגת תפוזים לשכנה בערב שבת כדי לשמח אותה והיא עפה עליה לדבריה

אם קשהלך עוגה אפשר עודיות

אבל כל מה שכתבת נשמע מעולה ואל תזלזלי בעוגת שוקולד עם קרם שוקולד מלמעלה!!! זה מעדן מלכים ובאופן אישי זה הגילטי פלז'ר שלי ומזל שאת לא בקהילה שלי🤭

כי יודעת שלא אצליח להכין משהו טעים ושווה מספיק. (וגם כי קשה לי אפילו להכין לעצמנו דברים, אז אני לא יכולה להתחייב לאחרים...)

אני לא שמחה מהמצב הזה, אבל זה מה יש🤷‍♀️

ובתור מגויסת ויולדת הייתי שמחה לקבל, אבל כן מעדיפה כמה שפחות מלכלך ומתפורר.

זה את הטורט הפשוטות

הכל מתקבל בברכה

יש כאלה ששולחות אלפחורס ועוגות גבינה

אפשר לקשט קצעת מלמעלה בשקדים פרוסים אם זה מתאים לעושה או אבקת סוכר תמיד משדרגת את המראה.

וככה עוגה הכי פשוטה שיש נראית מרשימה בהרבה.

הרבה פעמים במקום בחושה ממש אני עושה בחושה משודרגת

נגיד עוגת שוקולד פירורים/ריבה פירורים

בראוניז עם אגוזים למעלה

....

וממש לא צריך עוגה מתוחכמת, פס עוגה בחושה זה מהמם

את יכולה לקנות תבניות פס מקרטון שהן יותר יפות

ואם את שמה בשקית צלופן אז בכללל...

יש לי מאגר עטיפות שלא מתקרב לקצב השימוש

ואני יודעת כמה זה משדרג 😊

אבל עדיין לא נעים לי להכין איזו עוגת וניל ב5 דקות, מרגיש לי כזה פשוט...

ואם את רוצה לשדרג אז תפוזים, מייפל או שוקולד, או להוסיף ציפוי.

היא שהתרגלתי לרמה גבוהה בבית לעצמנו, אני כמעט לא מכינה בחושות, רק עוגיות (גם יותר טעים וגם יותר מותאם למשפחה צעירה כי אפשר להקפיא ולאכול לאט לאט),

ואז נראה לי לא מספיק שווה ומכבד להכין לאחרים פחות מזה...

תודה על הפידבק הזה, זה מעודד אותי שאני כנראה סתם מגזימה 🙃

למשפחות לפחות, לא לקידוש.

פשוט זה דורש יותר זמן התעסקות ואז זה גורם לי פחות לרצות לקחת את זה על עצמי...

(בדיוק השתבצתי לארוחת ערב ליולדת, דורש ממני אומץ ועבודה על פחדים. כל הכבוד לי

זה לא מיועד עכשיו לעוגת רושם, אם זה חשוב להם זה משהו שמזמינים

הכי כן עוגת וניל ב5 דקות, עטופה יפה, אם את מספיקה פתק קטן אז בכלל.

המטרה היא לא העוגה

העוגה במקרה כזה היא אמצעי להגיד "חשבתי עליכם ואני אוהבת אתכם"

ובתור מגויסת/ יולדת קיבלתי גם דברים דוחים ובאמת שעיקר היחס, מישהו רואה אותי, הייתי מאושרת גם כשהביאו לי חלה שהכל בפנים היה בצק (!) וזה מאוד שימח אותי שחשבו עליי.

אני אופה גם עוגה קטנה בתבנית מאפינס, וטועמת אותה. אם יוצא טוב, אני מביאה את הגדולה למי שרציתי.

ומסכימה עם מה שטארקו אמרה

עוגת קפה בחושה עם קרם מעל (אבקת סוכר מעורבבת בקצת מים חמים וטיפה קפה) נראית וואו.

עוגת בראוניז תמיד מתקבלת בברכה (ונח לחתוך אותה לקוביות קטנות במנג'טים)

עוגיות שוקולד צ'יפס חתוכות לרצועות

קאפקייקס שוקולד או שוקולד צ'יפס

עוגה אחת בלבד- עוגת שוקולד עם סוכריות מעל.

אני לא רואה בעיה לשלוח עוגה כזו ותמיד קיבלו אותה בברכה (ממה שאמרו לי).

ואני עצמי קיבלתי:שמרים, בחושות, פעם אחת קיבלתי עוגת גבינה.

גם קל, הכל בקערה אחת בלי מיקסר וגם קצת יותר טעים מעוגה בחושה רגילה.

אני תמיד מביאה פשוטות. הכי הרבה עם ציפוי שוקולד

לק"י

אז אם במקרה תשלחי לנו עוגה אי פעם, אז זה מעולה😅

בעייני זה מספיק לגמרי.

את יכולה לעשות מאפינס בקערה אחת (של בננה ושוקולד הולך אצלנו טוב) או לחתוך ולשים במנג'טים או לעשות עוגיות ברמת קושי וזמן כמו עוגה בחושה.

ואני אחת שאוהבת לאפות ולהשקיע. אבל כשאין כוח או סמן אז בהחלט בחושה

מה שאני עושה זה בלילה אחת לארבע פסים, וכל פס. שמה משהו אחר כמו מייפל ושקדים, שיש, אגוזים וקינמון. זה משדרג ממש.

עוגות אחרות אפשר שמרים או פירורים כמו שהציעו

אני כבר הרבה אחרי השלב הזה

אבל באופן כללי

פחד זה לא דבר שמנהל את חיי

כי פחד יכול להיות המחסום הכי גדול להגשמת חלומות ורצונות

כלומר, הרצון להבאת ילדים לא יושב על ההיגיון הפשוט, אלא על הלב ועל יצר החיים.

זה טבע העולם.

ואם אדם לא מרגיש את זה באופן טבעי, אז אני חושבת שכדאי לטפל בזה, לבדוק מה יושב שם בעומק, למה הפחד משתלט על יצר החיים הטבעי.

בכל אופן, תפילות הן הפתרון הכי טוב לכל דבר שלא תלוי רק בידיים שלנו

ואני מאוד רוצה, זה מרגיש כבר צורך מרוב שאני רוצה.

אבל הפחד כן קיים ואני מנסה להבין מה עושים עם זה. כי תכלס, אנחנו מביאים ילדים לעולם רע. כן, יש אנשים טובים. אבל גם הרבה אנשים רעים, שפוגעים באחרים, ומפחיד להביא אותם למקום כזה. מעבר באמת לזה שמי אמר שיצאו מחונכים כמו שצריך?

ולא לחשוב יותר מדי. כלומר, לחשוב רק על האושר שבהבאת ילדים לעולם, על האמונה שבע"ה הגאולה קרובה והילדים שלך יגדלו בעולם טוב ושלם, על זה שהם ואתם מושגחים בידיו של הקב"ה...

ואם לא מצליחים לעשות זאת לבד - אז הולכים לטיפול...

יש בו המון דברים קשים, וזאת כן התמודדות בשבילי. אבל במהותו הוא טוב. הוא גילוי של ה'.

שהמחשבות האלה הן דרך של הנפש לאותת לנו שאנחנו לא בנויים כרגע לילד או לעוד ילד.

אם את כבר רוצה אולי יעזור לך טיפול סביב הנושא אבל מאמינה שכשתוכלי נפשית את פשוט לא תהיי מוטרדת מזה

שלמרות כל הטעויות שההורים שלי עשו בגידו שלי

ולמרות הקשיים שעברתי בחיים

אני שמחה שהם בחרו להביא אותי לעולם...

מאמינה שכל אחד שתשאלי יגיד לך ככה

גם כאלה שעברו דברים יותר קשים ממני

אני משתדלת להחזיק בראש שאני עושה את ההשתדלות שלי ומתפללת לה' שיעזור, ובסופו של דבר מה יקרה זה בידיים שלו.

אבל אחרי שיש לי אני יכולה להבין על מה את מדברת

וזה לא פשוט. בכלל

אבל זה ממלא אותי באושר גדול.

אבל הזכרת לי מאד את החששות שהיו לי.

בסוף, אצלי, רק כשהרגשתי שאני מוכנה גם לתרחיש תיאורטי שבו הילד הופך למבוגר בעייתי מוקצן, נניח חלילה מתמכר לסמים קשים ובמובן מסויים אני מאבדת אותו, והשלמתי עם תרחיש כזה, הסכמתי להתחיל.

כן היה לנו ברור שאם אחד אז שניים כי לא פייר לגדול לבד.

שאביא ילדים לעולם כזה

מאז יש לנו עוד שתיים.. ברוך ה'

מה שאני מנסה לומר- שבסוף יצר החיים גובר על ההישרדותיות

בסוף רוב העולם הוא טוב, ולתת חיים זו מתנה

לי גם עזר שקראתי איפשהוא שהנשמה מחכה לרדת לעולם. היא מחכה ואת גואלת אותה

לא עושה לה רע שהורדת אותה לעולם, אלא הטבת איתה

לא זוכרת מקור, אולי מישהי כאן תדע

מפחיד אותי דברים אחרים כמו שמשהו יקרה להם וכזה, אבל לא מפחיד אותי שהם יהפכו לאנשים רעים או שהחינוך שלהם לא יצא טוב.

אני משתדלת להיות האמא הכי טובה שאני יכולה להיות, ולחנך אותם למה שאני מאמינה בו. אני מכירה בזה שחינוך והורות טובה זה תהליכים שקורים לאורך כל החיים, ואני משתדלת להתקדם ולהשתפר כל הזמן.

ואם כשהם יגדלו הם יבחרו אחרת, בחירות שאני לא מאמינה בהם או חושבת שהם פוגעות בהם, אני מקווה שאני יצליח להכיר בזה שהם בני אדם נפרדים ממני ויכולים לבחור אחרת, ולהמשיך לאהוב אותם ולתמוך בהם בכל מצב.

"להביא ילד לעולם זו החלטה משמעותית. זה לבחור בכך שלנצח הלב שלך יתהלך מחוץ לגוף שלך"

(אליזבת סטון, סופרת אמריקאית)

אני מרגישה שזה ממש נכון, ורק תכפילי את התחושה במספר הילדים. ואני לא אמא חרדתית בכלל, אני מקבלת את זה שזה הטבע, ככה ה' התכוון, שנאהב את הילדים שלנו כ"כ, והוא נותן לנו כוחות-

לסמוך עליהם שילכו בדרך טובה

ולסמוך על עצמנו שאנחנו נותנים להם כלים טובים ונכונים שמאפשרים להם להתמודד,

ולסמוך עליו כמובן, שהוא שומר עליהם ואוהב אותם. לי עוזר לזכור ברגעים של פחד שהילדים שלי הם גם הילדים שלו ואנחנו בעצם בהורות משותפת. זה נותן לי הרבה ביטחון ורוגע ומזכיר לי שהם מושגחים ושהוא משגיח גם עלי שלא אעשה יותר מדי שטויות ושאהיה אמא מדויקת לילדיי.

אבל כן זה בהחלט מפחיד וקיים ונוכח

גם אחרי שהילדים נולדים כמובן אבל אצלי יש פחד מאוד גדול גם מהתהליך עד הלידה כולל..

בכל מקרה, מה שגורם לי בסופו של דבר כן להפסיק מניעה/לעשות פעולות שבע"ה יובילו להריון ולתינוק

זה כשהרצון גובר על הפחד.

אני לא מחפשת לא לפחד. זו לא אופציה שקיימת מבחינתי ולא משהו שאני שואפת אליו, הפחדים הם חלק מהסל שיש לי בחיים ואיתם אני עובדת.

אבל בשלב שבו הפחדים לא מוחקים את הרצון, אני מבינה שאני בשלה להריון נוסף..

ממש כעסתי על עצמי שאני כ"כ אגואיסטית שמביאה את הילד לעולם שכולו עבודה קשה, ושאפילו הלידה שהיא תחילת החיים מתחילה בכזה קושי פיזי (כי אני לא יודעת מה תינוק מרגיש בכל התהליך הזה של הלידה, גם פיזית וגם רגשית הכל מבלבל וחדש)

אבל אני חושבת שטוב לילדים שלי, ברור שיש קשיים וגם יהיו להם בעתיד כי זה העולם, אבל ברוב הזמן טוב להם, והם שמחים. וגם לי עם כל הקשיים שהיו לי בילדות (והיו הרבה, וב"ה שהילדים שלי לא עוברים אותם) עדיין טוב לי ואני שמחה שנולדתי.

הם גם מרחיבים לי את הלב כל יום מחדש שאחרי תקופה בלי תינוק הרצון פשוט משתיק לי את כל הפחדים והופ מגיע עוד ילד....

אבל אני תמיד זוכרת שתפקיד של אישה יהודיה זה להביא ילדים והשותף השלישי מלווה אותי ואותם בכל התהליך הזה.

במצרים הנשים ידעו שהילדים שלהם יישלכו ליאור והן עדיין הביאו ילדים.

התפקיד שלי זה להביא אותם ולסמוך על הקב"ה שיעזור לגדל אותם בנחת, בשלום, ברווחה.

באמת עמרם היה מאוד רציונלי והגיוני כשגירש את יוכבד אשתו, כי באמת איך אפשר להביא ילדים לעולם של עבדות ואובדן?

אבל נשות ישראל במקורן ניחנו ביכולת להתעלות מעל השכל, ולהמשיך להביא ילדים לעולם.

והנה - בזכותן אנחנו קיימים היום

מזל טוב!!!! תרגישי טוב והרבה נחת!!!!!

1. בדיוק בדיוק ככה היה לי, בשניות הראשונות של ההנקה, פשוט כאב מפלח. עבר אחרי שבוע/שבועיים... תחזיקי מעמד

2. תקין לגמרי היובש, העור מתקלף ותיכף יחזור להיות עור בייבי חלק ונעים

3. איזה סוג הפרשות? הייתי שואלת את המוהל...

זה היה בסדר, אבל אני מציקה לו מלא אז חשבתי להתייעץ אתכן, נשמע שתקין ב"ה

2. לעשות לו אמבטיה עם שמן תינוקות לאמבט, בלנאום או של ד"ר שיפר. זה עוזר במיידי! גם למרוח בקרם (אני מעדיפה טבעי או שמן שקדים אבל אפשר גם של ד"ר פישר למשל)

3. ההפרשות אחרי הברית עדיין תקינות, ממה שזכור לי עד שבועיים זה יורד בהדרגה..

   כמובן להמשיך לשטוף ושהאיזור יהיה תמיד נקי

ולגבי 2

זה עובר לבד

אם ממש מפריע לך אפשר למרוח בפנים (או בכל הגוף אם תרצי...) חלב שלך.

לגבי 3 תמיד כדאי לשאול את המוהל,

אבל ממה שזכור לי לקח איזה שבועיים עד שהיה נראה רגיל לגמרי

1. כן, זה כאבי תופת, אבל משתפר אחרי שבועיים בע"ה, ואחרי חודש כבר לא כואב כמה שאני זוכרת. מה שאת עושה זה מצוין.

2. זה בסדר גמור, מחליף את העור לעור של תינוק נעים ורך 😌

3. האמת לא זוכרת. אבל הייתי תמיד שולחת תמונות למוהל עוד מלא זמן אחרי הברית 🫣

לגבי פ2?

נסי לכבס בלי

ואולי חומר כביסה עדין

לפעמים הבישום עושה להם קילופי עור

רק גל תינוקות?

משתדלת לא לשים יותר מדי

ובלי מרכך בכלל

1. היה לי גם ככה. לנשום עמוק זה עבר אחרי כמה ימים.

בהמשך ל1

יש לי כאב חד בשד אחד. לא בפטמה, כמו דקירות כאלה פנימיות. כואב מאודדד ולא יודעת ממה זה יכול להיות?

לא יודעת בדיוק מה זה אומר..

יש לך יועצת הנקה להתייעץ איתה אפילו טלפונית?

אצלי עם כאבים שונים הרפידות הטיפוליות של ארדו מאוד עזרו

צריך לעסות בעדינות איפה שכואב , אפשר תוך כדי שהוא יונק

גם מקלחת חמה יכולה לעזור אם זה באמת גודש

תשאלי בגיפיטי. אם לא ישתפר עד אחרי שבת תנסי משחה של פטריה.

והיא ילדה 3 שבועות לפני 🤭🤭

זה שלב כזה שאת מתה ללדת...

ויוצאות לך העיניים מכל מי שכבר סוף סוף אחרי זה.

אבל אם קשה את יכולה להגיד לה שזה מלחיץ אותך

העיקר בעיתו ובזמנו.

ולהיפך, את תלדי אחריה אז היחס יעבור אלייך לא?

ממני שלא רצתה ללדת ותמיד רציתי שישארו עוד בבטן, בשביל ההרגשה והכיף, בעיקר באחרון.

וכולם נולדו רגיל וטבעי עם צירים בשבוע 37...

גם לי זה היה.

משמים בסוף כל התיזמונים האלה...

השם ישלח לך מה שהכי טוב לך ❤️

בשלב הזה את רק רוצה כבר להיות עם תינוק מתוק ביד וכל מי שעוקפת אותך זה מעצבן😅

בקיצור, תכילי את עצמך, מותר לך

ותחשבי איזה כיף יהיה לבני הדודים עוד כמה שנים להיות כל כך קרובים בגיל

גיסתי היית צריכה ללדת שבועיים אחרי וילדה כמה ימים לפני.

וכן התעצבנתי חח

כשאת מוצפת הורמונים הכל הגיוני

הייתי אמורה ללדת חודש אחרי התל"מ האחרון של גיסתי (כאילו שבוע 42) בסוף ילדתי יום אחריה

ושתינו עשינו ברית.

האמת היה קצת מעצבן כי מהצד של בעלי רק חמי וחמותי הגיעו כי כולם הרגישו שיצאו ידי חובה בברית יום לפני

אבל בפועל הם נולדו 3 שבועות הפרש. כך שהייתה ברית ויום אחכ פידיון. כולם הגיעו גם לזה וגם לזה (אבל אולי גם בגלל שפדיון זו מצווה שלא תמיד עושים, וזה גם היה אחהצ, בניגוד לברית שהיא בבוקר)

וכו'

נחיה כנראה מה יקרה בסוף

לק"י

(אני דוקא לא מאלה שרק מחכות ללדת כבר. אבל מבינה את החלק הרגשי המשוגע בהריון....).

אףפעם לא הגעתי לתאריך ותמיד יולדת מוקדם.

הפעם גיסתי הייתה צריכה ללדת שבועיים וחצי לפני וכולם אמרו שבטח אלד לפניה. אז נכון שכבר הייתי בביח יום לפני שילדה אבל בסוף שחררו אותי. ילדתי 5 ימים אחריה וממש הייתי רוצה הפרש גדול יותר.

נראה לי באף לידה לא רציתי ללדת אבל מסתבר שהילדים שלי כבר רוצים לצאת...

שאני רוצה לסחוב כי אףפעם לא הגעתי לתאריך ואני לא יודעת איך זה...

כבר לא בטוחה שאוכל לנסות ולבדוק איך זה ..

אבל כנראה שאת ממש מיוחדת, כי גם כשעברת את התאריך, את עדיין אוהבת😉

אני כל כך אוהת להיות בהריון....

תמיד מרחמת על מי שכבר ילדה חחח.

הכי מושלם כשהם בפנים שמורים ומוגנים.

ואני כל כך יפה וסקסית...

לא כי כ"כ כיף לי להיות בהריון פשוט כי אני *מפחדת* להגיע לרגע הזה, אז כמה שאני סובלת וכאובה בהריון, אני לא מחכה להגיע לרגע הלידה, אבל מי שואל אותי? כשזה מגיע זה מגיע.

תמיד אני אומרת לעצמי שאיזה מזל שיש 9 חודשים מאז שנכנסת להריון עד הלידה, אם זה היה קצר לא הייתי מעיזה להכנס להריון.

אבל להיות אחרי זה כ"כ כיף לדעת שעברתי את זה!

אני לא מחכה ללדת

אני מחכה להיות אחרי

חחחח

לגבי השורה האחרונה שלך, קרה לי גם, ילדתי כמה ימים אחרי גיסתי וזה גרם רק להתרגשות שיא מצד המשפחה של בעלי. זה לא הוריד להם מההתרגשות בכלל

ילדתי פעמיים כמה ימים אחרי גיסתי, ולא הרגשתי שזה. השפיע על היחס של המשפחה.

זה מאוד הגיוני לרצות כבר ללדת ולקנא במי שכבר יולדת...

לא הבנתי למה הסקת מזה שאת אדם רע

את לא רוצה שלא יהיה לה

את פשוט רוצה כבר גם..

אבל נשמע שזה פחות עושה לך טוב התקשורת האינטנסיבית איתה כרגע, אז תכתבי לה משהו נעים שיאפשר לך מרחק

(אגב היא לחלוטין כן גיסתך חח)

והיא מסכנה עבר לה…

כל היום היתה עם ציר כל שעה ובערב הפסיק…

ממה שאני מכירה, בדרך כלל מתזמנים את החידוש של הלק ללפני המקווה.

יש כאלה שעושות רק בתקופה שאין הרבה טבילות, כמו הריון או הנקה.

ונקי ללא פגמים, סדקים או קילופים. כזה שהיית הולכת איתו לאירוע נחשב.

אם את עושה לק חדש סמוך ככל האפשר למועד הטבילה, לא צריכה להיות בעיה לטבול ככה.

פ

ואם בתקופה "רגילה" אז מיד אחרי טבילה כדי שעד הטבילה הבאה זה ירד (לא מחדשת כל פעם רק באירועים מיוחדים)

אני יודעת שיש דעות שמתירות לטבול עם לק ג'ל שלם.

אישית אני מעדיפה להדר ולטבול בלי לק בכלל אבל כן יש גם את השיטה הנ"ל...

יש פסיקה שאם זה ממש לפני המקווה שאז הלק שלם לגמרי מותר לטבול ככה

אבל זה לא לפי כל הפסיקות

לפי הפסיקה שלנו אסור, אולי רק בדיעבד

אבל לכתחילה בלי לק, גם אם הוא ממש שלם

זאת הסיבה שעשיתי רק בזמן הריון, כי לא בשבילי כל פעם ללכת להוריד ואז לחזור שוב לעשות חדש

(עכשיו כבר עושה לעצמי לק מתי שרוצה)

תבדקי מה הפסיקה שלכם

אם מותר עם לק שלם, אז אחלה

תעשי יום לפני

אני מורידה לפני המקווה ועושה חדש אחרי

יש הרבה שאני מכירה שטובלות עם חדש אז עושים צמוד למקווה

הניתן לטבילה. (כשיצאה לי טבילה בחול המועד, שאלתי רב והוא אמר שעד שבוע זה בסדר, בתנאי שהלק שלם)

ועשיתי זאת גם בתקופה שהייתי טובלת כל חודש והיה בסדר גמור.

ו- @שלומית. לק ג'ל לא יורד לבד

צריך ללכת להוריד אותו כי קשה מאוד להוריד בבית

אולי התכוונת ללק רגיל

אצלי יורד בבית לבד, עשיתי כמה פעמים לק ג'ל אני יודעת מה זה.

אבל אולי יש לי ציפורניים מיוחדות (;

( עשיתי כמה פעמים כל פעם אצל מישהי אחרת אז זו לא בעיה של מישהי ספציפית או משהו כזה)

10-15 דק' לכל יד וסיימת סיפור, אפשר אפילו פחות אבל עדיף להיות סבלניים

מספיגים כדורי צמר גפן במסיר לק או אציטון, שמים על הציפורן ועוטפים עם נייר כסףאת האצבע יחד עם הצמר גפן

מחכים 15 דק' ואז שפשפים או מקלפים את הלק

פשוט אצלי זה בד"כ יורד לבד בלי כל ההליך

שהלק לא מאד איכותי🫣

אגב אולי הלק עצמו יורד אבל גם שכבת הבסיס?

הייתי בודקת כי זה בעייתי הלכתית ומהווה חציצה. לרוב שכבת הבסיס יורדת רק בשיוף

אבל באמת הלק לא הכי איכותי

יורד לי יחד עם הלק גם שכבה דקיקה של הציפורן....

המכשיר שמורידים איתו עושה לי צמרמורות שאני לא מסוגלת🙈

אצלי קבוע הייתי סובלת בזה.

עד שהגעתי למניקוריסטית שראתה שהעור שלי עדין אז היא עושה לי בעוצמת נמוכה ובעדינות כזו שלא כואב לי בכלל.

כשלפני זה סבלתי כל פעם🤦‍♀️

הרעש עושה לי צמרמורות

כמו ברופא שיניים

אני מתפתלת כולי חחחח נושכת שפתיים

שלוש וחצי-ארבע שבועות לא אכפת לי שהוא לא הכי איכותי

וגם ניסיתי פעם

סיוט

מעדיפה חד משמעית ללכת קוסמטיקאית

והיא במילא מורידה לפני ששמים חדש

ואם את הולכת לפי פסיקה שמתירה לטבול עם לק חדש מצוין, אבל אם את הולכת לפי פסיקה שצריך לטבול בלי לק זה אומר ללכת פעמיים לקוסמטיקאית

אני עושה קבוע לק גל.

ממה שאני יודעת מהרב שלנו אפשר לטבול עם הלק גל כאשר הוא חדש ולא רואים תוספת ציפורן שגדלה ואז זה מהווה חציצה. אז לרוב אני מסנכרנת את התור ללק גל שיהיה ממש יומיים גג שלושה לפני הטבילה.

אבל הוא במצב שאת לא מקפידה עליו ואת מסתובבת ככה בחוץ זה בסדר.

אישית יצא לי עד עכשיו לעשות רק בתקופות שמותרים. לא יודעת מה אעשה בהמשך.

בחודשים האחרונים התחלתי.

עושה יום יומיים לפני המקווה.

ביום המקווה מקפידה לנקות מתחת לציפורניים.

זה ממש עושה לי טוב

ומחדשות אחרי. הן מכירות את זה...

אבל זה באמת מייגע ללכת פעמיים, וגם צריך לתזמן את התורים ולא תמיד מסתדר.

עושה לפי הפסיקה הרווחת

מחדשת לפני המקווה

כמה קרוב שאפשר

אבל גם כמה ימים לפני זה בסדר אם זה שלם, יפה והייתי הולכת כך לאירוע

זה עושה לי ממש טוב אוהבת את ההתחדשות של זה לפני מקווה 🤭

ואחרי המקוה הולכת לשים

מגיבה לעצמי כדי להגיע לסוף השרשור..

עזרתן לי מאוד להחליט ש...

כרגע אין לי כח להיכנס לזה, זה כן די כאב ראש , כמובן תלוי פסיקה אבל עדיין..

נושא לא פתור אצלי

אני עושה בעיקר בתקופות ארוכות שמותרים

או לכבוד אירועים מסויימים או חגים

יצא לי כבר לעשות לחתונה ולהוריד אחרי פחות משבוע למקווה...

אבל בסוף זה כן כיף ועושה תחושה טובה

(עד שאחרי שבועיים הציפורן מתארכת ונהיה רווח חחח)

אני לא מאורגנת מספיק בשביל שזה באמת יקרה בזמן

ואין לי איך להוריד לעצמי בבית בלי להרוס את הציפורן במקרה ששכחתי.

וגם זה לא מחזיק אצלי חודש אף פעם (ציפורניים שומניות, קרה עם כל מניקוריסטית)

אז די.

מקפידה לגזוז בבית כדי שתמיד יראה טוב ולא יהיו לכלוכים מתחת הציפורן או משהו. אם היא קצרה אז אין. ושלום על ישראל.

אבל גם חושבת שזה מהמם ונותן הרגשה של טיפוח (עד שזה חצי מקולף ואז זה הרגשה של הזנחה)

ולמיטב ידיעתי לא משפיע על מקווה

זה עושה שהריסים נראות יפות, קצת כמו מסקרה

אולי יתן לך את התחושה הנשית אבל עם פחות השקעה והתארגנות

בלי קשר למנהגים ולטבילה.

האם חק ג'ל זה בניה או רק שגבה של לק משובח?

מה קורה לציפורניים הטבעיות? האם נשמרות טוב? נפגעות?

כמה זמן מחזיק לק ג'ל באופן יפה

זה לק מיוחד שמקבעים לציפורן.

לי אישית מחזיק נגיד שבועיים

אבל יש לי צמיחה מהירה של הציפורניים.

אחרי חודש אני כבר חייבת להחליף לק.

הציפורניים נחלשות.

כאילו מורידים שכבה

עם מה שמשייף את השן. מורידים את השכבה העליונה.

אח"כ משייפים עם משייף את השכבה השניה.

ואחרי כל מריחת לק שמים את האצבעות בתוך מכונה שמקבעת את הלק על היד.

המכונה קצת חמה

לפעמים משייפים טיפה עם משייף שתהיה מחוספסת

אבל אם היה לך לק קודם ורק מחליפים אז זה גם ככה מחוספס

ובגדול אני גם ממליצה לנסות להתקרב לצוות.

אני ממש רואה בחוש שכשמפנקים גננת,

מרימים לה, מפנקים אותה, קינוחים מילים טובות- זה משפיע על היחס לילד.

אפילו אם על הגננת למשל לא, אבל אפילו הסייעת או אפילו מלווה רפואית של ילד אחר פתאום אוהבת את הילד שלי קצת יותר מהרגיל, זה משפיע על כל היום בגן.

הגשתי פניה לריפוי בעיסוק ולא הייתה שם אפשרות לרופא התפתחות.

נשמעים לי כמו משהו שמתאים לילד רגיש שעובר דברים. לא נשמע תקשורת אלא ילד במצוקה משלל סיבות. הוא הבכור שלך? כי אם כן אז עוד יותר ברור לי המקום שלי.

אני חושבת שהדרכת הורים טובה שתחזיק אותך/אתכם תעזור לו מאוד. אם לפי מה שאת רואה הוא כן משחק עם ילדים ולך אומר שלא כיף לו אז יכול להיות שזה לא מול הילדים אלא מולך, כי זה מפעיל אותך. לא כל כך הבנתי מה הגננת אומרת על נמצא עם ילדים ולא משחק איתם. רק קצת בא לי להגיד שאני ממש לא מתלהבת מכל הניתוחי התנהגות שעושים בגנים וכו ואם את כל רוצה ללכת למקומות של לבדוק את זה מקצועית בבקשה תראי שמי שבודק את הילד הוא אם הכשרה רלוונטית בתחומים הטיפוליים.

בסוף מכל מה שאמרת הדבר שהכי מטריד זה מה שהגננת אמרה. ואת זה הייתי בודקת- אולי באמת תייצרי אינטראקציות אחרי הגן, משחקים באחד על אחד שתיזמי (להזמין ילד לשחק בבית שלכם) ושם תראי איך מתנהל המשחק והאם עולה לך שם שמשהו לא תקין.

למרות שהוא לא בכור. אני גם מתלבטת כמה זה החוויה שלו וכמה זה כדי להפעיל אותי. אבל לא נראה לי שהוא משקר ממש. ונגיד בגן שעשועים הוא צוחק ומחייך כשילד מנדנד אותו בנדנדה. או שהם רצים ביחד וצוחקים, או מסתובבים ביחד בקרוסלה. אולי זה לא משחק בעיניו. אבל כשהוא אומר שהציקו לו אני מתלבטת אם אולי היתה איזו הצקה באמצע וזה מה שהוא זוכר (נגיד בנדנדה עוד ילד הצטרף וכששניהם נידנדו אותו ביחד זה הציק לו והוא צעק שיפסיקו) או שזה כדי להפעיל אותי.

ובגן יש פסיכולוגית חינוכית, לא מנתחת התנהגות.

והוא לא מוכן להזמין חברים הביתה! כשחבר מהגן מגיע מעצמו הוא לרוב שמח מזה, אבל זה לא קורה הרבה והוא ממש מתנגד לרעיון של להזמין. לפעמים אני מתלבטת אם להזמין בלי ידיעתו, אבל בינתיים לא עשיתי את זה. אני כן רואה שכשחבר מגיע הוא יותר נוטה להראות דברים מגניבים שיש לו וצריך עידוד כדי ממש לשבת ולשחק עם החבר.

כי בעבר כשהייתי באישית הרגשתי שיותר מתייחסת לכל התנהגות בפני עצמה, ובסדנה ייותר התייחסו לכל המכלול של הילד וזה יותר עזר. אבל אולי האישית סתם הייתה לא מוצלחת, ואלי הסדנה לא תתן מענה לבדיוק מה שאני צריכה.

את יכולה לקחת גם סדנא, יש שפע של סדנאות בעלויות ממש לא גבוהות (גם אני פותחת בקרוב אבל באמת שלא חסר).

יכול להיות שסדנא תקצר לך ותחסוך חלק מהמפגשים האישיים.

לגבי הנסיון שלך אולי ההבדל היה בין הגישות ותפיסת העולם של מי שהעבירה את הסדנא?

לפעמים יש התנהגויות וקשיים שמופיעים עם העלייה בגיל.

אנחנו נוטים לייחס אותם לאירועים חיצוניים, אבל ייתכן שהקשיים היו צפים בכל מקרה.

(לפעמים, כמובן שהרבה פעמים הקשיים הם תוצאה של אירועים שונים)

ממליצה לפנות להתפתחות הילד

בנוסף, אולי כדאי לבנות קשרים חברתיים באופן יזום? להזמין חבר מידי פעם הבייתה, לקבוע עם חבר ספציפי ללכת לגינה?

גם אני לא רואה את המנהלת רוב הימים )לא מחפשת)

בבוקר בטח שלא, אני מגיעה מוקדם

בצהרים לפעמים

לפעמים נמצאת בתוך החדר אז מאמינה שלפעמים אני לא רואה כי נמצאת בחדרים אחרים

נראה לי עדיף שתבואי באמצע היום לראות איך הולך.

פעם פעמיים ואם הכל רגוע ובסדר אז אפשר לסמוך עליהם.

לגבי המנהלת, מוזר שהיא לא נמצאת.

וזה באמת קריטי שתהיה מנהלת שתסתובב בשטח ותוודא שהכל תקין

לא לכל המנהלות יש משרה מלאה במעון. במעון שלנו שהיה בסביבות 50 ילדים המנהלת השלימה משרה בחלק מהימים בלהיות מטפלת קבוצה ביום החופשי של המטפלת. היום אני יודעת שמנהלת שם מנהלת 2 מעונות במקביל.

אין דבר כזה שהורה נשאר מעל שעתיים בשגרה כדי לשאול על הילד שלו. זה מפריע להתנהלות והמשך סדר היום.

לגבי המנהלת האמת לא יודעת להגיד. אני אף פעם לא חיפשתי את המנהלת אלא אם כן יש איזה נושא חשוב שרציתי להעלות.

ולהסביר המון..לא נשמע תואם..וזה גוזל זמן יקר שהמטפלות אמורות לדאוג לילדים בומולא לדבר עם כל אמא

תחשבי שכל אמא דאגנית תדבר עם המטפלת שעתיים?

לגבי המנהלת מאוד תלוי בגודל מעון.

אני לא יודעת מה קורה במעון פרטי. במעון שהוא חלק מרשת יש לכל קבוצת מעונות מפקחת (יש כאלה שקוראים לה "מדריכה" או "יועצת" או משהו כזה. זה אותו תפקיד, רק עניין של טרמינולוגיה). היא מעל המנהלת, מטעם הרשת.

לפעמים בתחילת השנה מקבלים מהמעון כל מיני טפסים, וכתוב שם גם את שם המפקחת עם מספר טלפון. אם לא, תחפשי באתר האינטרנט של רשת המעונות - או שכתוב שם את כל המפתחות לפי איזורים, או שתכתבי להנהלה של הרשת ותשאלי אותם.

כשאני מגיעה לשעתיים זה פעם ב.. לא כל יום.. יש לי חיים אחרי הכל.. וגם כשאני שם אני לא כל הזמן מדברת עם הצוות.. רק שהן פונות אלי או מספרות לי משהו. בכל אופן הנקודה בעיני זה האדישות שאני מרגישה כלפי המקצוע.

אחרי המקרה המזעזע במעון באריאל כבר נגמרו לי המילים. מקרה רודף מקרה ואף אחד לא מרעיד את המערכת..

אני בעד להקשיב לאינטואציה..

לגבי השעתיים גם פעם ב..הז פשוט לא חלק ממה שאמורים לעשות

ותמיד הייתי אמא מאוד מעורבת במעון ומהועד וכו...כן מדי פעם מדברת עם הגננת אבל שעתיים זה לא לגיטמי אפילו לא יום אחד

אחד ופעם בשבועיים שלושה גם יום השתלמות

אולי היא נמצאת בחדר שלה בזמן הזה עובדת שם?

או אולי היא במטבח?

אצלנו המנהלת לפעמים בבקרים נמצאת בתוך אחת הכיתות ומתגברת שם עד שכל המטופלות מגיעות

ואומרים לי בוודאות שהיא לא הגיעה...

נמוך במעון הזה

וואי ממש מבאס, מבינה אותך

לא מאמינה שהיא פשוט מברישה, זה עלול לדפוק אותה

גם לה יש מפקחת

לא הייתי משאירה את הילד שלי במעון שאני לא סומכת על המטפלות כשהן בלי פיקוח של מנהלת. ובאמת מספר הפעמים שראיתי את המנהלת במעון אצלנו יכולה להיספר על יד אחת.. לא מטריד אותי כי אני סומכת על המטפלות, וגם אני אמא דאגנית שנשארת כשצריך ועם יד על הדופק.

ויש מלא מנהלות מעון כאלו מהיכרות.

כדאי לפנות לפיקוח ואם את לא סומכת פשוט לעזוב.

אני תמיד שמה מקליט ומעודדת לשים מקליט.

יש מעונות שיש מנהלת נוכחת 8-16, ובתוך הכיתה מזעזע (ככה היה אצל הגדול)

הקטן במעון אחר, המנהלת גם לא נוכחת יותר מידי, ב 8 אף פעם, ב 16 אני רואה אותה פעמיים בשבוע נגיד. אבל אני מרגישה שהמעון ממש מנוהל טוב.

אני סומכת על המטפלת למרות שהמנהלת לא תמיד נמצאת.

אם את לא רגועה, ממליצה לשלוח מקליט לכמה ימים ולא להיות תלויה בנוכחות של המנהלת שכן / לא מעורבת.

אחת לי ואחת לתינוק

לא זכור לי שביקשו כל שעתיים כי הערכים של הסוכר היו תקינים

היתי בביות מלא

ילדתי 3.8

3.9

4

לא זכור לי שעשו ניטור סוכר

לק"י

אולי פספסתי ובדקו פעם 1.

בטוח לא כל שעתיים.

אבל ילדתי שניים ב40+5 ואחת ב41+3

עד שזה התעדכן

לכן כתבתי לך חח

אזור הארבע וחצי קילו

ולא בדקו אותו כל כך הרבה, רק לאחר הלידה

וחבל

כי כמה שעות אחרי הלידה הייתה לו נפילת סוכר מאוד משמעותית שהובילה לסיטורציה נמוכה ולאישפוז בטיפול נמרץ יילודים לשבוע (הסוכר הסתדר מהר אבל החמצן עשה בעיות כמה ימים+ימי מעקב)

יכול להיות שזה משתנה

הנקתי

יש לי כמה ילדים שנולדו מעל 4 קילו, כן זוכרת מעקב סוכר צפוף יותר (לא כל שעתיים).

ונתנו לי ביות מלא בלי בעיה

הייתי בביות מלא

העמסת סוכר 50 תקינה שלי ממהלך ההריון.

לק"י

אגב, לא יודעת אם זה אותו הדבר, אבל חלקית אולי.

הקטן שלי נולד פחות מ-3 ק"ג בשבוע 41 בדיוק, ובדקו לו סוכר בגלל זה. אבל הוא היה איתי בביות מלא.

והייתי מטופלת בהריון האחרון עם אינסולין.

אףפעם לא בדקו כל שעתיים. עשו 2-3 בדיקות אחרי הלידה (אחת בחדר לידה, השניה בלילה ונראה לי שהייתה עוד אחת בבוקר)