אני בכ"א ילדתי בברזילי ונהניתי מאוד גם מחדר הלידה וגם מהמחלקה.

משתדלים לא לשים ביחד בחדר עם הבדואיות (גם הם לא רוצות אותנו...)

חדרי הלידה והקבלה, פרטיים, גדולים, את יכולה מלווים (אחד בקבלה,ובחדר לידה יותר), שרותים ומקלחת צמודים, ואת לא יוצאת מהחדר עד שעתיים אחרי הלידה.

בהצלחה!

פרטים נוספים בשמחה!

היה אחלה ב"ה...

אשמח ליותר פרטים על סורוקה, אם אפשר.

תודה!

וווואו. באמת?? איזה יופי, ב"ה, סופסוף!

בעיקרון הצוות הרפואי שם מדהים!!!  לבדואיות המגעילולות פשוט לא מתייחסים..

מה שהפריע לי זה היה החדרי לידה המזעזעים- אבל אם פתרו את הבעיה הזאת.. נראה לי ממש אחלה.

ב"הצלחה!

אם לא, אז לא נראה לי שזו תהיה אני, אלא אם כן תלדי בחודש אלול והלאה, אני בחופשה....

ילדתי חודש לפני שהמחלקה החדשה נפתחה,

ואני יכולה לומר לך שיש שם יחס מקסים ליהודיות.

בלי שאמרתי מילה הם הכניסו אותי לחדר היחיד שיש להם שם שמיועד לאח"מים

והיה פנוי, רק בגלל שאני יהודייה ב"ה...

ואח"כ במחלקה הם שמים את היהיודיות בחדרים הטובים יותר (שיש בהם מעט מיטות)

וגם הם מפרידים בין היהודיות לערביות.

מעבר לזה הצוות שם הוא מדהים ממש, מהרופא הבכיר ועד למנקות שדאגו לבעלי,

כמו סבתות טובות (הציעו לו שתיה וכו'). הצוות מדהים ועדין וגם מבין בכל מיני עניינים הלכתיים.

אלא שיש שם ביות מלא, אין להם תינוקיה בכלל, התינוק איתך משעתיים אחרי הלידה כולל הלילות.

לי זה היה סיוט...

בהצלחה!! 

אבל לא התכוונתי שבושה שמפרידים, אלא בושה אם נותנים דווקא ליהודיות חדרים טובים יותר, לא מתייחסים לבדואיות כמו שצריך בחדרי לידה ועוד דברים שנכתבו פה. אותי זה ממש מבייש.

מה דעתך על ה"הפרדה" שם, ועל הערביות ה"מסכנות" שלא דואגים להן ומקפחים אותן..

אוי, באמת.

כרגע אני יכולה להתרשם רק מהדיווחים שלכן - והם מחפירים.

אבל לצערנו זה ממש לא ככה.והערביות מציפות את בתי החולים שלנו למרות שיש להם בתי חולים משלהם,ולמרות שהם באותה נשימה גם מסוגלים לתקוף את היהודים שמטפלים בהם,כמו שקורה קבוע בהר הצופים,התקשורת בקושי מדווחת ,אבל יש שם כל הזמן התפרעויות וזריקות אבנים ליד בית החולים.

כמו כן הדבר הראשון שקורה זה שהיהודים מתרחקים מביה"ח כשהוא מלא ערבים אז אם ביה"ח רוצה להמשיך להיות כתובת ליהודים הוא צריך להתאמץ למשוך אותם ולהיות יותר אטרקטיבי ליהודים.

ב"ה לא שמעתי את ההשמצות אבל ברור לי שהרבה סתם מנופח ע"י תקשורת אינטרסנטית ועוינת יהודים  שכרגיל מציגה את היהודי רע ואת הערבים כתמימים ומסכנים.

מה לעשות אנחנו לא חיים בשבדיה,ועד שיבוא משיח ויעשה סדר,המצב מסובך.

ההשמצות שהם לכאורה מכלי תקשורת עוינים - לא שמעתי שום דבר על הפליית בדואיות בתקשורת, קראתי על זה רק כאן בפורום ונדהמתי. לא תקשורת עוינת אמרה ש

"הצוות הרפואי שם מדהים!!!  לבדואיות המגעילולות פשוט לא מתייחסים"

"במחלקה הם שמים את היהיודיות בחדרים הטובים יותר (שיש בהם מעט מיטות)"

ועוד.

עד שיבוא משיח את אומרת... ומשיח לא תלוי בנו ובמעשים שלנו?

בכך שאנחנו ממלאים את הייעוד להיות אור לגויים?

ממש עצוב לי לראות שאני כנראה היחידה באזור שכל האמירות האלה צורמות לה. אם יש עוד מישהי שמרגישה כמוני אשמח אם תשמיע קול, ואפילו באנונימיות.

רינרין כתבה לי שהרושם של מי שכתבה לגבי החדרים היה שגוי, ושלא מייעדים דווקא את החדרים הטובים יותר ליהודיות. אני מקווה מאוד שהיא צודקת...

ומחילה נוספת,

יש הבדל עצום בין ערבי ליהודי.בין גוי ליהודי.חבל שיש כאלה שלא מבחינים בכך..

משיח יבוא כשנהיה שווים?אוי אוי אוי. כמה עיוות...משיח יבוא כשכל אחד יהיה במקומו הראוי לו!

ובטח עכשיו תגיע הטענה: תוכיחי שכולם כאלה.הרי זה לא כך!איך את יכולה לומר שכולם לא טובים?

ואני אשאל בחזרה: תוכיחי את שלא כולם כך.בנתיים המציאות מראה אחרת

מה הקשר? זה אומר שצריך להשפיל, לרמוס?

לא נשמע לך יקירה מעוות לחשוב כך?זה נשמע כל כך מוזר שזה לא ברור בעינינו..

וכל הגויים יבלעו פנימה.איפה  דמות המשיח שאת כה זועקת לו פצקרשת נכנס לכאן?

עניתי לשאלה שלך על הקשר בין משיח ל"אור לגויים".

מה שדיברת עליו אכן מופיע בזכריה, וקוראים את זה בסוכות. זו נבואה מאוד קשה מהרבה בחינות, ולא ברור שם בכלל לא על אילו גויים מדובר ולא מה העונש שלהם, ומי מהם יקבל את העונש ומי לא ולמה. יש פרשנויות על פרשנויות.

אני הזכרתי את הנבואה הפשוטה בהרבה ושהרבה יותר נפוץ לצטט אותה לגבי ימות המשיח (נראה לי שהבן שלי מכיר אותה מגיל ארבע בערך...) "ונהרו אליו כל הגויים"...

יכולתי להזכיר גם את "והביאותים אל הר קודשי ושימחתים בבית תפילתי... כי ביתי בית תפילה ייקרא לכל העמים" ועוד כמובן. אבל כל אלה רק הלכתא למשיחא. כידוע אנחנו עוד רחוקים מהחזון הזה.

אז בינתיים רק מעט הגינות אנושית בבקשה.

כבדהו וחשדהו. לא יותר מזה.

שהגויים יכירו במלכות ה',ואז היחס באמת אחר.בנתיים זה לא כך,אז אין להשוות.

מה שבטוח, שאם נהיה חושך לגויים זה לא יאהיב את שם ה' בעולם ולא יקדם את החזון הזה.

אנחנו לא אמורים רק לחכות לביאת משיח באופן סביל. אנחנו מצווים לצפות לישועה ברמה המעשית.

הנכון

בנתיים לתת להם לחיות בינינו,וגם לתת להם יחס של כבוד מוביל רק לערבוביה,נישואי תערובת,רצון שלהם לקבל יותר.ההיסטוריה מאז ומתמיד מראש שכל עם שנתנו לו זכויות יתר המידה,והוא הגיע בתור אורח,אותו עם השתלט עם העם הראשוני שקלט אותו!עד לא מזמן,בטח גם את שמעת,הייתה כתבה על אמא שמבכה על ביתה שנפגשה עם ערבי ולא מוצאים אותה..אימרי לי את,איך מקדמים את המשיח כשזה כך?זה בלתי אפשרי.

אלא זכויות בדיוק במידה.

כשאתה נמצא בתור אורח במקום מסוים,ואתה מבקש שהקדימות תהיה לך.האם זה לא בקשה לזכויות יתר?

מישהו שמבקש שהקדימות תהיה לו זו בקשה לזכויות יתר, ואני לא חושבת שצריך לאפשר את זה. בין אם הוא האורח או בעל הבית.

שוויון זכויות פירושו שלא תהיה קדימות לאף אחת. אם יש חדר נפלא שפנוי, היולדת הבאה תקבל אותו, בין אם היא ערבייה או יהודייה. הגיוני, לא?

לצערי, חלק מהדוברות פה טענו שלא כך המצב, ואף צידדו בכך.

לטעמי זה מושג שגוי.לא כולם שווים.

הנקודה שאת מציגה לגבי קדימות היולדת,היא אולי נקודתית,אבל מעידה על תפיסה רחבה יותר שהם ואנחנו שווים. וזה לא כך.וצריך להיות לזה יישום בשטח,אחרת זה לא של ממש..

את אומרת דברים מאוד יפים,אבל היישום הפרקטי שלהם לא מתיישב טוב.

אמרת שאנחנו העם הנבחר

הסכמת שהם האורחים ואנחנו לא.

אז איך מבטאים את זה,אם הכל שווה?

אני אולי מצליחה להבין שבגלל שאנחנו יודעות מהי לידה ויש בנו רגש אימהי חם,קשה לנו לקבל שיש פה העדפה.אבל מן הצד ההגיוני אני לא רואה בעיה..

אפשר:

בכך שאנחנו זוכים ללמוד תורה,

בכך שאנחנו מתפללים,

בכך שאנחנו יושבים בארצנו, ועולים למקום המקדש,

בכך שאנחנו מדברים עברית,

בכך שאנחנו מלים לשמונה,

בכך שאנחנו שומרים על קדושת מחננו,

בכך שאנחנו זוכים ב"ה לקרבת א-להים.

ואפשר:

בכך שאנחנו נרשה לעצמנו להיות ראשונים בכל דבר חומרי ולקבל מהטוב יותר. כך ודאי נגלה את הסגולה הא-להית של העם הנבחר...

אך מסתבר שזה לא מספיק.

- אנחנו מתפללים,יחד עם שמיעת המואזין

-אנחנו יושבים בארצנו יחד עם דרוזים,ערבים,בדואים.במקום שאני גרה אני יכולה להגיד לך שיש מקומות שבהם אני מפחדת להסתובב בגלל הערבים

-אנחנו מדברים עברית,רוסית,צרפתית,ערבית

כך רואים שאנחנו העם הנבחר?

כמה שנהיה יותר יהודיים, יותר טוב. כמה שנראה במעשינו יותר שאנחנו בניו של ה', יותר טוב.

אם לדעתך הדרך להראות שאנחנו בניו של ה' היא לדרוש לעצמנו יותר זכויות חומריות - נראה לי שאין לנו בכלל על מה לדון. צר לי.

וכן,להראות שאנחנו בניו של ה',זה מושג כללי שאמורות להיות לו שלוחות הן רוחניות והן חומריות

ואל לנו לזלזל בחומריות.כי היא יכולה להוות מסד לרוחניות.

כמה שנהיה יותר יהודים יותר טוב,אך כבר מתחילים לדבר על כך שהערבים כבר לא"מיעוט".

ואיך תעני על השאלה:מה יקרה אם באופן תאורטי,(ואולי כבר מעשי)הערבים יהפכו לרוב?זה הגיוני שיקרה.

אני מאמינה שעם גישה כזו שמתירה ומאפשרת,זהעלול לקרות ועוד נשלם על כך בבכי רב.

בכל אופן לא אדון אם אין רצונך בכך

גם לי צרם לשמוע את התיאורים הללו.

אני חושבת שקיצוניות לכאן או לכאן היא שגיאה. "כבדהו וחשדהו".

אנחנו כיהודים מצפים מהעולם להתייחס אלינו בצורה מכובדת, איך אנחנו יכולים לדרוש זאת ובו בזמן להפלות?

אין לנו צורך ב"עולם" כדי להרגיש שמקומנו מכובד וטוב.

אנחנו דורשים שכל אחד יבין את מקומו הוא.לתת קדימות לאחינו היא הפליה?אם תעמוד מולך ערביה ויהודיה תתני קדימות לערביה ובלבד שזו תקרא התנהגות מכובדת?לדעתי אלו נימוסים מעוותים שאין להם שום סימוכין

לא אמרתי שאני אתן יחס של כבוד ותפארה כדי שלא יגידו שאני מפלה. בכלל לא דיברתי על "מה יגידו", אלא על כך שאפליה שיטתית היא איומה בעיניי, ומובילה לדברים לא טובים.

אנחנו יכולים לדעת את מקומנו גם בלי להתנהג בצורה כזאת, אם אנחנו מאמינים במקום שלנו ואין לנו "פחד" אז לא נרגיש שאנחנו צריכים להשפיל מישהו אחר בשביל להראות מי כאן ה"בוס".

של מקומנו אם לא קדימות ליהודי?

לכל רעיון,תיאוריה,מחשבה חייב להיות יישום בשטח אחרת אותה מחשבה אינה של ממש

ואם אף את מסכימה איתי שיש מקום לכל אחד,ואותו מקום שונה,אם רק נשאיר את זה בגדר מחשבה האם זה יהיה של ממש??

רק בגלל עצם זה שהיא ערבייה הבנת שאין שום יישום מעשי למקומנו?

יש כל כך הרבה דרכים, ולכל תחום יש את העניינים הקשורים אליו...

בכל מקרה, היה לי חשוב להביע את עמדתי בכללי, ואני חושבת שאעצור את זה כאן...

אתן מוזמנות להמשיך לדסכס בעניין, אני פשוט לא האופי המתאים לדיונים שכאלה...

דבר אחרון - אני לא יודעת מה באמת קורה בסורוקה, אולי התיאורים לא תואמים את המציאות, זה לא משנה... הדברים שאמרתי היו מכוונים למה שנאמר ולא למה שקורה במציאות, כי אני באמת לא יודעת מה קורה שם...

גם אני כתבתי כבדהו וחשדהו לפני שהספקתי לקרוא את דברייך (-:

הצוות מתייחס אליהן יופי. 

די להיות יפי נפש.

ומסתבר שגם לציבור שלנו יש דרך ארוכה לפני ימות המשיח...

זו הסתכלות מעוותת  שכל ערבי הוא מחבל וסופו של אחד דומה למשנהו.

אבל זה מסוג התיאורים שאנחנו חיים עליהם. ותרתי משמע

מצד אחד חווינו פיגועים גם מכאלה שנראים הכי 'רגילים'

מצד שני קשה לנו להכיל שיש ערבי טוב.

בעלי תמיד אומר שכשהוא נפגש בסיטואציה שערבי עושה מעשה טוב, זה מקשה עליו ממש.

אז פשוט החלטנו שאין לנושא הזה גישה עקרונית קולקטיבית, יש ערבי מחבל, ויש ערבי לא מחבל אבל תומך במחבלים ויש ערבי שגם לא זה ולא זה.וכל אחד הוא דין אחר.

לא הייתי רוצה שיפלו אותי במדינות זרות, או את אחיי שבגלות.

ודווקא בגלל שכאן דובר על בדוואים ולא על ערבים מעזה.

הוא שאני כ"כ מתגעגעת לדמותו המאירה של הרב חנן פורת זצ"ל...

היום דברים כשלו פחות ופחות נשמעים,

ומצטיירת תמונה כאילו אהבת הארץ חייבת לבוא עם שנאת אדם חס וחלילה...

מזדהה עם המורכבות שכתבת.

ואמר עליו דברים כל כך נוגעים ללב.האם זה אומר שהרב אליהו,הידוע באהבת ישראל שבו,שנא אדם סתם?

פרטית?ממש לא!

אנחנו נמצאים במלחמה של עם מול עם.

ערבי שנוהג כפי שהוא נוהג,זה נובע מתוך הרגשת סולידריות עם עמו שלו.

אז הטוב הנקודתי שאולי ראית בו,ממש לא מסמל את מי מי שהוא בכלליות כי חיבור לעם שלו-שכולנו יודעים על כוונותיו,זה משהו בלתי נמנע וטבוע בו

שבמבצע עופרת יצוקה, כל מי שנמצא בעזה יכול לההרג והוא אינו חף מפשע.

אבל בבי"ח שלנו ובמצב 'רגיל' זה מציאות קצת אחרת.

גם כשרב אברום אמר שאנחנו במלחמת מצווה

הוא נתן יחס שונה לחלוטין לערבי שבעזה בזמן מלחמה ממש לערבי מנצרת.

אולי קשה לכם לעשות אתזה ולהתמודד עם מורכבות העיניין

אבל זה לא אמת. ודרכה של תורה זה לחפש את האמת ולא את הנוח.

סתם.. מסכימה עם כ-ל מילה

א. לא ענית. המלחמה שלנו היא של עם מול עם.ערבי שעושה מעשה כלשהו,הוא עושה זאת מתוך יניקה והזדהות עם העם שלו. 

כולנו יודעות מה העם הערבי חושב על העם היהודי ומהי מלחמת הג'יהאד וכו'.

ולכן דינו של כל ערבי ספציפי, ושל עמו- זהה.כי הוא תוצר של העם שלו

ב. היית מוכנה לתת לילדים שלך להסתובב עם ערבים ולשחק איתם?לא כולם אותו דבר.....- זה את אמרת.

צריך לעשות אבחנה.לא? אם יש הבדל בין ערבי לערבי ואת  לא מוכנה שילדייך ישחקו איתם או יתראו איתם או ילמדו איתם- אז את גזענית בעצם..

ג.הרב אליהו זצ"ל הספיד את הרב כהנא זצ"ך.וכידוע לא מספידים בן אדם שהוא מקולקל.ובייחוד לא גדולי הרבנים.אז האם הרב אליהו הלך לפי מה שנח ולא לפי דעת תורה?

בדיוק.

הרי הם לא כולם מחבלים, יש מתוכם טובים, ויש לכבד אותם כמו שאנחנו מכבדים את אחינו.

כן כן.

זה מה שמוביל בסוף להתבוללות וערבוב!

פשוט כואב לי הלב לקרוא את התגובות שמצדדות בבדואים- "הם לא ערבים מעזה".

אתן לא מעודכנ ת- אז אל תביעו דעה סתם. יש בתןך הפזורות הבדואיות בדרום אחיות ומשפחה של רוצחים, שיש להם דם על הידיים. יש גנבי בקר וגנבי רכבים וגנבי ברזל ממצבות של בתי קברות!!!

הם משליטים אימה בקניונים, מתחילים עם יהודיות ועכשיו משתלטים גם על השכונות.

אז תעשו לי טובה- המלחמה שלנו עם הערבים מזמן כבר לא מסתכמת ב"עזה".. וגם לא ביו"ש.

צאו מהסרט.

ידענו טוב מאוד מי הם ומי אנחנו.

למדנו עליהם, היכרנו אותם, אפילו למדנו כמה מילים וכמה אותיות. לא אכלנו אצלם ולא התפללנו אצלם.

בסך הכול אני לא מבינה מה האימה הגדולה.

יחד עם זאת, הצטערנו מאוד שהם הולכים ומתרבים בעירנו, ופעלנו נגד.

נשמע סותר? יש דברים מורכבים בחיים, לא הכול שחור ולבן. עם הזמן מצליחים להבין מורכבויות.

את שמה לב מה את אומרת?

גם אם אתם שיחקתם עם ערבים- שזה חבל מאוד ומעוות עד היסוד

ויצאתם מזה בשלום,לא אומר שכך  צריך להיות.וזה לא אומר שהם צריכים לחיות איתנו,ללמוד איתנו או להתראות איתנו.לא חסרים מקרים על אנשים כמוך שחשבנו שמה הבהלה ומצאו את עצמם בחיפושים אחרי הבת שלהם שהלכה אחרי ערבי

ואני בטוחה שאת לא חיה בסביבה ערבית,אם היית חיה בכזו היית מדברת אחרת ועם גישה כמו שלך עוד נמצא את עצמנו עוזבים והם נשארים כאן

כמה עצוב לשמוע יהודים מדברים כך,ומעודדים חינוך כזה

שיהיה לך בהצלחה

לפני שנה בערך הבן שלי היה מאושפז בסורוקה עם דלקת ריאות (הוא היה בן 8 חודשים).

לא קיבלנו יחס טוב יותר כי אנחנו יהודים, אבל ב"ה זה נכון שאם יש אפשרות הם מפרידים בחדרים כי זאת באמת מנטליות שונה. 

חברה ממש טובה שלי ילדה בסורוקה ואמרה שנותנים יחס טוב יותר ליהודיות, כדי שיבואו ללדת שם ובית החולים לא יהפוך לבית חולים בדואי בלבד...

אין שום אפליה, תפסיקו להיות יפי נפש, זה עוד יתפוצץ לכם בפרצוף!!!!

אני לא אומרת ללכת להרביץ או להרוג אותם בכוונה, אבל ממש לא מגיע להם יחס מכבד, במיוחד כשהם כ"כ מזלזלים בעצם המציאות שלנו פה בארץ וכל מטרתם זה לקחת ת'בנות שלנו ולבזות אותם, נראה לכם מעניין אותם אם אנחנו מכבדים אותם??? הם לא שמים עלינו!!! אנחנו מעניינים להם ת'ספתא... כדאי שנפסיק להיות מוטרדים מאיך להתנהג לכל הימח שימם האלה ונלמד קודם כל לכבד אחד את השני!! וכן, אני לא מתביישת בזה, אני גזענית!! אנחנו העם הנבחר!!

כי יש לנו תפקיד וייעוד,

או פשוט כדי שנוכל להתעמר באחרים?

אבל זה ממש לא חלק מתפקידינו לדאוג לאנשים שכל מטרתם היא להשמיד אותנו גם רוחנית וגם גשמית.

ומבחינתי ברור שלאישה יהודיה שהביאה עוד יהודי טהור לעמ"י מגיע יחס הרבה יותר מדהים מלאיזה בדואית שלכי תדעי מה הצאצא שלה יעשה לנו בעתיד....

והלואי שנביא ילדים בקצב שהן מביאות...

פצקרשת יקרה

יש לי הצעה עבורך כדי לפתור את סוגיית הבדואיות בסורוקה.

כאשר תרצי ללדת בעז"ה תבואי לסורוקה ואנחנו נסדר לך את החדרים איתם.

וכך תוכיחי שאין הפרדה בין בדואיות ליהודיות.

רק רציתי להעיר שאותה אנונימית שהציעה לך את אותה הצעה

היא לא אני שניהלתי איתך דיון במהלך כל השרשור..

יש לי כמה שאלות להעלות לך למחשבה.....

אני לא יודעת היכן את גרה, מן הסתם באחת הערים הלא מעורבות וגם לא באחד היישובים אליהם צריך ליסוע דרך כפרים בדואיים או ערביים.

- האם את מוכנה שהשכנה שלך תהיה בדואית, שכל החמולה נמצאת אצלה מבוקר ועד ערב, מוזיקה נשמעת בשיא הווליום וזה לא שירים חסידים?

- האם את מוכנה שבגן של הילד שלך או בכיתה יהיה ילדים ערביים / בדואים / סודנים שמביאים תכניים מהבית שלהם וזה לא "תורת אמך", הילד/ה שלך לא ילמד הרבה תורה,מידות פ"ש וכו' כי ילמדו אותו גם על חגים אחרים ומנהגים אחרים?

- האם את מוכנה שהבת שלך שתגדל תהיה חברה של ערבי/בדואי ואלי אף תתחתן איתו? (כי הוא מתייחס יותר יפה, הוא מנומס, הוא קונה לה מתנות ועוד)

- האם את מוכנה שכשאת באה לקבל טיפול רפואי (ושילמת למדינה ממיטב כספך-מס הכנסה וביטוח לאומי) יגידו לך שאין מקום כי יש איזה סודני / בדואי / ערבי שתופס מיטה וכסף רב באשפוז כבר למעלה מX ימים ואין לאן להעביר אותו כי אין לו כסף והוא לא שייך לקופ"ח ואין מי שיקח עליו אחריות, ובי"ח סופג הכול כי הוא הומניטרי - אבל לך/לאמא שלך/אבא שלך/סבא שלך/סבתא שלך עכשיו אין מקום בבי"ח לקבל טיפול?

- האם את מוכנה לא לקבל שרות (ארוחת צהרים ביולדות-כמו שתיארו פה) כי השכנה הבדואית שלך אין לה מוסר והיא לוקחת אוכל בשביל כל החמולה שמחכה במסדרון?

- האם את מוכנה לא לנוח בבי"ח בין ביולדות ובין בכל מחלקה אחרת כי אצל השכנים שלך לחדר / למחלקה אין מוסר ובאים בכל שעה, כל המשפחה המורחבת ולא נותנים זמן לנוח?

תחשבי קצת אם את מוכנה לגור בכפיפה אחת עם האוכלוסיה של עולם שלישי ואינה יהודיה לפני שאת מגיבה לכל הטענות שעולות כאן.

בתקוה לגואלת ישראל השלמה במהרה!

אם לא היה נכנס כאן עניין הסודנים, שהוא עוד נושא חדש וגדול.

יש גבול כמה מורכבות אפשר להכניס בשרשור אחד בפורום.

 ורגע אח"כ את כותבת שאין שום אפליה...

אני מצטערת שאני לא מצייתת לציווי שלך שאפסיק להיות יפת נפש, כדברייך. זה פשוט מתנגש עם אי-אלו ציוויים אחרים שקיבלתי ממקור סמכות קצת יותר גבוה

כבר סגרתי את המחשב, וחזרתי כי כואב לי...

זה קצת ארוך והלוואי שיהיה לך כח לקרוא, כי חזרתי רק בשבילך.

כואב לי וקשה לי להבין את המחשבה שכאשר מכבדים יהודי מיד המסקנה היא שהערבי(או מי שזה לא יהיה) נדפק.

הזכות פה לחיים היא קודם כל שלנו, ולא סתם לחיים, אלא לרמת חיים!!

זה לא אומר שאנחנו צריכים להתעלל במישהו בדרך, אבל זה אומר שאם יש מישהו שמנסה לעלות עלינו אנחנו לא ניתן לו.

וזה בדיוק המצב, זה לא שקוף עד כדי בכי?!!!!

הם מנסים לעלות עלינו בכל, כל, כל החזיתות, ואנחנו לא רק שאומרים להם- תפאדל תעלו, אנחנו גם זזים הצידה ומפנים להם מקום, שירמסו עוד, שידרכו, שישפילו ואנחנו נספוג הכל בכבוד, כי אנחנו העם הנבחר וגזענות היא לא בשבילנו... (אני מקווה שהנימה הצינית נושבת מבין המילים...)

פצקרשת אני מורה ובתור מור אני דורשת מהתלמידות של לתת כבוד למורות, את יודעת למה?

לא בגלל שאני מרגישה צורך בכבוד, אלא בגלל שכך התלמידות מתחנכות למידות טובות ולדרך ארץ, וזה בדיוק אותו דבר, ברגע שאנחנו נרגיש, נדע שיש לנו זכות לכבוד, לא בגלל שאנחנו גאוותנים, בגלל שאנחנו נבחרנו ע"י בורא עולם, בגלל שהוא זה שנתן לנו את הזכות על הארץ ולא לאף אחד אחר,

אם נרגיש ככה ונשדר את זה בלי גאווה ובלי פגיעה בזכויות אבל בכל התוקף- אז גם הם יבינו וממילא משהו יתחיל לזוז פה לכיוון הנכון...

ולפי דעתי- יש במה שכתבתי לעיל הרבה מדיעותיו של הרב חנן פורת זצ"ל שהסתתרת מאחוריו למעלה..

וסיפור קטן לסיום מ...חווית סורוקה:

היהודיות הדתיות יודעות (אולי לא כולן..) שהבדואיות הרציניות, נוטות לכבד אותן, למה?

כי הם מאמינים בתורה ובכך שיצחק הוא הבן שנבחר ולא ישמעאל...

וכך גם אותי בדואית אחת דחפה לראש התור ולא הסכימה שאהיה אחרונה,

ולאור מה שכתבתי לעיל- הסכמתי.

למה? לא בשבילי, בשביל בורא עולם! כי אם אני לא אראה לה שהיא צודקת והעם היהודי הוא בעל סגולה מיוחדת, מי יראה לה?!!! המדינה שלנו- בינתיים לא כ"כ...

בשורות טובות ולילה מבורך!

בשום מקום בתורה לא כתוב שצריך לזלזל בבנאדם להיפך, לכבד כל אחד באשר הוא ואדרבה,

"איזהו מכובד המכבד..."

למה לא לגרום לקידוש ה'?

זה סוגיה קשה מאוד ותמיד כשהיתי רואה ערבים הייתי אומרת לעצמי חבל שהם עדין כאן עד שבעלי עשה לי סדר בדברים ואני יודעת שקשה לשמוע את זה אבל אין שם היתר להתגרות ולהרוג בגויים,

מי שרוצה להרוג אותנו זה משהו אחד אבל אישה בלידה נו באמת..

נרוויח רק זכויות ולא נתבע על זה בשמים שהתייחסנו אליה כמו לבנאדם...

מצטערת אם התערבתי באמצע שירשור

שנזכה לגאולה במהרה!!!!!

כמובן שקראתי בעיון כל מה שכתבת.

וזה מוזר, כי אני דווקא לגמרי מסכימה אתך ברמה התאורטית, אבל איכשהו נראה שאנחנו גוזרות מזה מסקנות מעשיות שונות לגמרי.

"אם נרגיש ככה ונשדר את זה בלי גאווה ובלי פגיעה בזכויות אבל בכל התוקף- אז גם הם יבינו וממילא משהו יתחיל לזוז פה לכיוון הנכון" - בדיוק! נכון לגמרי! לא צריך לפגוע בזכויות של אחרים כדי לשדר גאווה לאומית. זה כל העניין.

כל העניין הוא שעם סגולה, עמו של הקב"ה, זה עניין נעלה הרבה יותר מזכויות ארציות כמו להיות קודם בתור... אני ממש מרגישה שזה חילול ה' אם ככה נתפוס את זה, שלהיות העם של הקב"ה פירושו שמותר לנו לעקוף אחרים, לקבל חדר יותר מרווח וכו'. לא בשביל זכויות יתר אנחנו נושאים את שם ה' בעולם.

(זה ברמת העיקרון, זו לא תגובה לסיפור האישי שלך, כי כשנתנו לך תור זה שונה לגמרי מאם חלילה היית עוקפת בעצמך כדי להראות שיש לעם ישראל סגולה מיוחדת... תכלס אם מישהי הייתה מזמינה אותי לעקוף מכל סיבה שהיא ייתכן בהחלט שהייתי מסכימה כמוך, אז זה לא בביקורת)

ולגבי הרב חנן פורת זצ"ל - אני משתדלת ללכת בדרכיו. לא "הסתתרתי מאחוריו" - ממי אני צריכה להסתתר?

שלום,

לעניות דעתי מה שנכתב כאן לא נכתב מתוך עוינות כללית כלפי הגוים חלילה (אני לא מדבר מצד מעשיהם) אלא לגבי תופעה ספציפית של התנהגות מאוד לא נעימה ואוירה לא נעימה שמשרות אותן משפחות שמגיעות לשם,אולי היה מקום גדול להתחשב בכך שהם מגיעים מחיי עוני ובערות אולם אסור גם לשכוח שלפי מה שכתבו כאן הם גם לא מוסריים מבחינה בסיסית,עויינים ליהודים ומתפרעים בצורה אלימה...ומעבר לגבולות של כמה הם אשימים (בחירה חופשית ומצפון) בכך (והם בודאי אשמים בכך במידה רבה מאוד) זו המציאות,ולא ניתן לחבב או לסמוך על אדם ששונא אותך מעומקי נפשו עד כדי הפגנת אלימות.

אני מניח שתסכימי איתי שאם לא הייתה העוינות שגם יוצרת פחד גדול מבחינה בסיסית לשהות לידם (ואני חושב שזה עיקר היחס השלילי כלפיהן,בעקבות שנאתן שלהן,לפי מה שמתואר כאן) התגובות לא היו בצורה הזאת גם אם לא היה נעים לשהות לידם בגלל מכלול של דברים ובניהם כללי ההתנהגות התרבותיים והבסיסיים.

אני לא יודע אם כל תגובה ותגובה שנכתבה כלפן הייתה לגיטמית אבל רובן אם לא כולם לא באות משנאה לגויים לדעתי,אלא ממציאות בה גויים עויינים מטילים פחד על יהודים בד בבד בכך שהם מקבלים את הטבת שהייתם וטיפולם בבית החולים מהמדינה היהודית,התנהגות כזאת גם דוחה באופן בסיסי מעבר לפחד.וכבר לצערנו אנחנו למודי ניסיון מהעויינות שלהם ולאן זה יכול להגיע.ופשוט לא נעים לשהות במציאות כזאת... אז כמובן שלא מגיבים כך משום שהן בדואיות,אלא משום שהבדואיות עויינות ליהודים לפי מה שמתואר כאן..

אני מוכרחה להודות שכתבת דברי טעם.

אתמול דיווחתי על חווית לידה בסורוקה ולא חשבתי שזה יגרור כזה מבול של תגובות

אולי זה בהתאמה למזג האוויר המבורך...

אין פה הפליה גזענית, יש פה שמירה על זכויות היהודים בארצם.

הבדואיות מקבלות בית מלון של אלף כוכבים בסורוקה וכנ"ל כל המשפחה שלהן שמגיעה להתבשם

באותו מלון על חשבון כל המאושפזות (לדוגמא- אם לא מגיעם בשניה הראשונה שנפתח חדר האוכל- אז לא נשאר אוכל, כי כל אחת החליטה לקחת לעצמה 3 או 4 מנות).

וחוצמזה המילדות רואות את כמות הערבים שנולדים שם ונולדת בהם כזו דאגה, שכל יהודיה שמגיעה ללדת היא בעיניהם מלכה שמוסיפה עוד יהודי לעולם, ושומרת על ההמשך היהודי כך שברור שרוצים שהיהיהודיות ירגישו בנוח!

בלידה ה-11 של אמא שלי, כל המילדות בסורוקה היו נרגשות וברכו את עמ"י שירבו ככה ביהודים!

אז- את שנבהלת מההפליה, תשמחי קצת שיש מישהו בעולם הזה שמבין כמה חשוב שיהיו עוד יהודים בעולם, בעידן בו רק מנסים לגרש אותנו אל הלא נודע והשנאה אלינו גוברת מבית ומחוץ.

סליחה על החפירה...

מי שלא נמצא בשטח, בתור יולדת - שכנה לחדר, לתנאים או בתור איש צוות, לא יוכל להבין זאת לעולם.

לפני חודש. הכניסו אלי לחדר בדואית בגלל שהיה עומס ולא היתה אפשרות להפריד. כל המשפחה שלה הגיעה יחד איתה: בעלה, האחיות שלה ושל בעלה ובעליהן, ההורים שלה ושל בעלה, הדרבוקות והשוקולדים. ונשארו כולם עד השעה 10 וחצי בלילה. אחרי שהאחיות הודיעו שכיון שזו הפעם השלישית שהן מבקשות שיצאו, הן מזמינות את המאבטח... אח"כ נשארה איתה אמא שלה והן לא הפסיקו לדבר בקול עד 11 ומשהו בלילה לפחות (כבר נרדמתי מרוב עייפות...) לאחר הרבה בקשות מצידי לשקט. האמא ישנה על המיטה הנוספת וכשהגיעה יולדת חדשה ב5 בבוקר היה בלאגן רציני. כמעט כולן חזרו למחרת על הבוקר ואכלו יחד עם היולדת בחדר האוכל, וחזרו לחדר. כדי שיהיה לי שקט ברחתי מהחדר (כמובן שהעמסתי על העריסה של התינוק את כל החפצים, מחשש מובן...). בשירותים היתה סתימה כי מישהי זרקה בפנים תחבושות והיו כתמי דם במקלחת. השירותים שימשו את כל האורחים כולל בנים והיו סימני שתן על האסלה. היחס של האחיות לבדואית היה בסדר גמור למרות כל הנ"ל הן חייכו אליה ודאגו לה בדיוק כמו שדאגו לי, אבל בהחלט יש צורך בהפרדה על רקע לאום בבי"ח.

מסוגלות להירדם כשהתינוקת שלכן( ישנה בעריסה) שמימינכן יש זוג בדואי, מרהט, ומפריד ביניכן רק וילון???????????????

לי אישית זה עשה סיוטים רק מלחשוב על זה.

שלא לדבר על הריח, החמולתיות והרעש שהוזכרו..

(השאלה הזאת, מן הסתם, לא הופנתה אליי או אל אחת הכותבות האחרות בשרשור הזה, שהרי אף אחת מאתנו לא ניסתה להתייפייף).

(גם על הודעה קודמת שלך בשרשור לא הגבתי. לפי תוכן הדברים אפשר היה לראות בבירור שהיא לא קשורה לשום דבר שכתבתי, ומן הסתם לא מופנית אלי).

בשוק מזה שמפרידים בין הבדואים ליהודים בסורוקה..

נראלי שהיית גם בתוכן, אם בא לך את מוזמנת לענות,

זה פשוט הדבר הראשון שעלה לי לראש כשב"ה ילדתי שם..

אי-הבנה שלך: אני בכלל לא התקוממתי על עצם העובדה שמפרידים, ולמיטב הבנתי גם הבאות אחרי לא התייחסו להפרדה אלא לנושאים אחרים.

אי הבנה שלי: בתחילת השרשור חשבתי שכתבת שהצוות בכלל לא מתייחס ליולדות הבדואיות. רק לאחרונה קראתי שוב את מה שכתבת והבנתי שכנראה לא התכוונת לצוות אלא כהמלצה למי שיולדת שם, וזה די משנה את התמונה.

גם על מה שכתבו שנותנים לבדואיות חדרים פחות טובים כבר הבהירו לי שזה לא הולך ככה.

אפשר שלא???

הם צועקות כל הלידה "אללללללללה אכבר"... ועוד משפטים מפחידים שאת חושבת שאת נמצאת ה' ישמור לא רוצה אפילו להמשיך... אז להתעלם- אי אפשר.

מה גם שיש רופאים מקסימים שכבר השלימו עם הבאסה הזאת. כן באסה שהם מתרבים. כל כך. ברמות מטורפות. שזה גורם לי לברך את כל בנות ישאל לפי 10000000000000000000 יותר מהם.

ההתנהגות שלהם מחפירה ומגעילה, לתת עוד דוגמאות???

אז טוב שמפרידים, וגם טוב שיש יחס שונה- הרי אנחנו בני מלכים- לא הם!

אני הבנתי שאת ועוד כמה בעצם טענתן שהיחס צריך להיות שווה, ושזה לא "אנושי" להבדיל..

הבנתי נכון?

(וגם- אל תקחי אותי אישית, דיברתי ממש בכללי. אני פשוט "חמה" על הנושא, אז אלף סליחות אם פגעתי, זו לא הייתה כוונתי.

ההתנצלות בהחלט התקבלה.

לעצם העניין - נראה לי שלא תצמח לאף אחת תועלת אם נמשיך להתפלמס. העמדות שלנו רחוקות מדי. אני זאת שפתחתי את הנושא ועכשיו אני גם זאת שמבקשת לרדת מהעץ. בואי נעזוב את זה, טוב?

מוביל לשומקום..

רק ברכה ואור

תודה על כל התובנות.

רק שיגיע מהר בעז"ה...

לדעתי אם זה עובד לך ואת מתכננת מניעה של יותר משנה הייתי מנסה את זה שוב,

במקביל לוקחת ברזל וB12 ומקפידה שהם יהיו על הצד היותר גבוה של הטווח הרצוי כי זה מאוד משפיע על אורך הדימום, וגם לוקחת ביופלונאידים.

מהיום השלישי לדימום הייתי שותה מיץ לימון טבעי- פעמיים ביום כל פעם לימון אחד, שותה המון מים

ובימי הדימום שוטפת את האזור עם מים בצורה תכופה (לפחות 5 פעמים ביום בשרותים)

נובה רינג יכול לעשות השפעות הורמונליות, יש נשים שזה טוב להן יותר מגלולות ויש הרבה שלא.

לא מצאתי משהו אחר שמשתווה לאיכות חיים איתו

כנו שכתבת, אישה נורמלית, עם חשק, שמחה ימרוצה בסך הכל

ולא גוש הורמונים עצבני ;)

מסייגת שאצלי הדימום במחזור כן בד"כ כרגיל, הפסק ביום החמישי גג שישי.

אם את יוצאת עם תובנות תשתפי, אשמח להחכים

מניעה מקומית שלא משפיעה על כלום

בשימוש נכון מונע באחוזים גבוהים

לפי הסיפורים שאני שומעת עם התקנים לא הורמונליים נראה לי שזה כבר די דומה מבחינת האחוזים..

מבחינה מסויימת בקטע של השימוש.

אבל זה בהחלט אופציה טובה למי שהתקן ממש לא טוב לה

יש ככ הרבה סיפורים של נשים שנקלטו עם התקן

או התקן שזז או נפלט ולא שמו

אם הולכים למתאמת אני חושבת שהאחוזים ממש גבוהים

אני אישית משתמשת בזה בלית ברירה ונורא חששתי מזה כי אני בלי מניעה נקלטת מיידי (נדיר שקרה שהייתי בחי מניעה ולא נקלטתי..)

ובינתיים זה מןנע כבר כמה חודשים

כך שבלי ספק זה עושה את העבודה

המניעה של התקנים, וגם בין התקנים יש הבדלים...

ובע"ה את תהיי שייכת לאחוזים הרבים שזה מונע להן מצוין

על התקנים

שמעתי ככ הרבה סיפורים שזה לא הגיוני האחוזים שמדברים עליו

אני אבל יכולה להבין שזה באחוזים יותר גבוה מדיאפרגמה אבל עדיין כנראה שההורמונלי או הורמונים בכללי (גלולות, טבעת וכד) כנראה קצת יותר יעילים מהתקן נחושת

התקנים בראש הרשימה בצורה מובהקת.

זה היה 3 סקרים בשנים שונות.

אז גם אם הדיאפגרמה ממוקמת באחוזי מניעה פחותים מהתקן אין סיבה להחליף, זה לא אומר שבדיוק את תהיי מהאחוז שזה לא היה המניעה המספקת...

כאילו כל חודש לוקחת הימור (בשלב זה בחיים זה בסדר מבחינתי ההימור הזה)

אבל ככל שעובר הזמן אני חושבת שזה באמת מונע טוב כי ברור לי שבלי מניעה כבר הייתי נקלטת מזמן.. (כמובן הכל בידיים של ה' אבל מנסיון עבר)

בשונה מנרות ושקפים שזה באמת הימור, למרות שגם זה יש נשים שזה עובד להם יופי במשך כמה שנים.

לפספס כמו גלולה או דיאפרגמה?

לפעמים אפילו לא קולטות שדילגו על גלולה

כך שהמנייה עצמה כן מונעת טוב הבעיה זה בשימוש שלה

חוץ מדרך המניעה (כלומר איך הסוג מניעה מונע את ההריון) חלק נכבד ממה שמשפיע על איכות המניעה זה כמה סיכויים שהשימוש במניעה לא יהיה טוב.

למשל התקן בלרינה הוא התקן לא מומלץ כי הוא נפלט/זז מהמקום הכי הרבה פעמים בגלל הצורה של ההתקן שאומנם חוסכת את הדלקות שקורה הרבה פעמים עם התקן אבל זז יותר בקלות.

גלולה זה לא רק לדלג, זה גם אם היה נניח וירוס בבטן אז יש טווח זמן של בערך שבוע שרמת ההשפעה של הגלולות יורדת וצריך להשתמש במניעה וספת או לא לקיים יחסים

גם דיאפגרמה עלולה אחרי תקופה לא ממש להתאים וכו' בלי ששמים לב...

לכן מאוד חשוב בכל סוג של מניעה זה ממש להקפיד על ההוראות, וחוץ מזה להחליט על מניעה לפי רמת הדחיפות במניעה

תודה!

אבל להרבה נשים זה משפיע על אורך הדימום, כתמים, כאבים ברחם

אז הדיאפרגמה במקרה כזה לא חושבת שזה משהו שההתעסקות איתו אמורה להרתיע.

כמו להגיד שבוסת צריך להתעסק עם פדים וכד' אפילו פחות מזה..

זה משהו ככ בקטנה ומהיר וקל שבאמת לא מפריע לכלום

ואם את מזהה ביוץ בכלל אפשר לשים רק בימים הפוריים

אבל כן חשוב לי לכתוב שוב שחייבים לשאול על זה רב לפני כי הבנתי שיש פסיקות שונות בנוגע לשימוש בזה (אצלי הרב התיר אחרי שכל האופציות האחרות לא באו בחשבון בשום צורה)

זה בסדר

טיפה הכתמות פה ושם ופעם ב מאריך לי את הווסת ביום יומיים. חוץ מזה שום דבר אקוטי.

כן אכתוב שיש לי חברות שמאוד השתנה אצלן איך שההתקן תפקד מפעם לפעם (מהתקנה אחת להתקנה אחרי לידה אחרת), אז אם זה אופציה לנסות שוב ואם לא ילך לחשוב איזה עוד סוגי מניעה אפשריים, אולי שווה לשקול את זה

זה גרם לי לדלקות

3 התקנים שונים

נובה טי

גנפיקס

ומירנה

כנראה שאני רגישה לחומרים שיש בזה.

אולי בעתיד כשאסיים את הילודה אשקול לנסות שוב כי אז אין את הפחד של פגיעה בפוריות

זה בד"כ הולך יחד, רגישות למתכת. (יש הרבה שרגישות לעגילים ולא להתקנים אבל אין הרבה שרגישות להתקנים ולא לעגילים)

ואם בעתיד יהיה לך צורך לנסות שוב התקן הייתי מנסה פלקס-טי מהסוג שמצופה פלסטיק כי יש יותר סיכוי שיעבור אצלך בשקט בלי דלקות.

זהב או מצופה זהב

מי ישמע שאני כזאת עשירה חח.. פשוט הולכת עם כמה עגילים קבועים כמה שנים ומידי פעם בעלי קונה לי חדשות ואם כבר קונה אז משקיע..

אבל ממש מעניין לגבי ההתקן עם הפלסטיק אני אברר את העניין בהחלט לפעם אחרת

וההתקן בסדר גמור לי

@פרח חדש וואו לא הכרתי שההתקן גורם לכאלה דברים, אויש מבאס ממש

כי תכלס זה האופציה הכמעט יחידה של שגר ושכח באמצעי מניעה

היה לי ממש כיף עם המירנה לא לקבל מחזור..

ממש באסה

הייתה בעיה עם ההתקן! איפה המידע הזה נמצא ?

אולי צריכים להמציא התקן מפלטינה כי איתה אני חיה בשלום🤭

😅

ההורמונים בו משמעותית פחות מגלולות

וזה גם בהפרשה מקומית

יתכן ולא ישפיע בכלל על המצב רוח

הענין הוא שעד שלא מנסים לא יודעים

יש למשל בנות שהג'נפיקס או הבלרין ( אם אני לא טועה שניהם לא הורמונליים) גרמו להן לפחות תופעות לוואי מהנובה טי

מה ההבדל בין ההתקנים האלה, הם כולם נחושת?

כי ניסיתי רק את הנובה טי הרגיל.

אבל אולי תפתחי שרשור נפרד על התקנים לא הורמונליים...

מה שכן, נשמע שלא שווה לך לוותר על היתרונות של אמצעי לא הורמונלי אחרי שזה היה כ"כ משמעותי אצלך

1. צורה- נובה טי/פלקס טי הם בצורת עוגן חלק מהפלקס-טי מצופים חומר פלסטיקי שהגוף מגיב לזה אחרת, בלרינה- כדורי נחושת שמסודרים בצורת כדור וזה לא פוצע את הרחם, ג'ניפיקס צורה קצת שונה יותר דומה לשרשרת וזה ממוקם אאל"ט בדופן הרחם

2. גודל- כל התקן הוא בגודל שונה, יש סוגים שיש להם כמה דגמים

3. רמת גמישות שונה לכל דגם וממילא הגוף מתייחס לזה אחרת.

נחשב פחות מאריך ומכביד ווסתות

אבל בסוף זה אינדיבידואלי וגם תלוי בהנקה

ורק פרטי

ומסתבר שיש חשד לשארית שיליה

אוף איזה סרט.. אמרו לי לבוא עוד שבוע לראות איך זה

ובנתיים אישרה לי להתחיל נובהרינג אבל לא התקן

קחי בחשבון שזה יכול לגרום לך לדימום שוב

ואז עוד פעם לעשות הפסק ולטבול וכו

הנובהרינג או הבדיקה?

מאתמול בלילה יש לי דימום, חשבתי שזה מחזור אבל היום באולטרסאונד לא היו בטוחים אם זה ווסת או שהרחם מנסה להתנקות מ(אולי) שארית שיליה

האמת ששבועיים עכשיו לא היה לי כלום והספקתי כבר לטבול, ואני זוכרת מלידות קודמות שאני קבוע מקבלת מחזור בזמן הזה אז לדעתי זה כן מחזור

ולא תצטרכי פרוצדורה אח"כ להוציא אותם

בע"ה שילך חלק

הספרים הראשונים קלילים ובסדר, בהמשך הסדרה הופכת לטיפשית ונכתבה בבירור ע"י AI (לא ממקור רשמי, רק לפי ההרגשה). לא זכור לי יחסים חד - מיניים, אבל יכול להיות שיש וזה לא מרכזי. בת כמה הבת שלך? יש שם הרבה עיסוק במי יהיה החבר של הגיבורה, אבל בצורה נקייה יחסית

היא בכיתה ז'.

עד איזה ספר הוא קליל ובסדר?

מהספר הרביעי בערך זה מאוד מורגש שהוא נופח ע"י AI. הפסקתי לקרוא בספר השביעי, כי נמאס לי

ובסדרה הזו לא הרגשתי בכלל

מה גם שכשספר 7 יצא הAI עוד היה בחיתוליו... או שבקושי נולד

כי ספר 7 יצא באנגלית ב2018.

אני מאד מאד אהבתי את הסדרה מלבד הספר 8.5 שהיה מיותר

9.5 גם יכלו לוותר עליו, אבל היה יותר טוב

כאלו מן הספר.

אני אהבתי את הסדרה, אבל לבת שלי לא נתתי לקרוא.

חשבתי לתת לה השנה, אבל החלטתי לחכות עוד קצת.

אבל היא עד עכשיו קראה רק ספרות חרדית, אז אני כנראה לא פונקציה....

קראת את כל הסדרה?

מסכימה לשתף למה לא נתת לה לקרוא? בת כמה היא?

היא גדולה.. מאד, 17+

תולעת ספרים שלא נראתה כמוה בעולם, אבל היא אף פעם לא קראה ספרות לא חרדית

בעקרון אני חושבת שזו סדרה מצוינת, ממש נקייה

בגלל שכן יש טיפה ענייני זוגיות חשבתי לתת לה רק בשנה הקרובה.

שכבר ניסינו שני חוגים לכל אחד

וההתנהגות שלהם והעקשנות והסירובים לעזור/להתקלח/מאבקים

אני יכולה לישון מוקדם ולהשאיר את הבית נוסע או שוב לא להכין שיעורים למחר ולהיות בלחץ לעבודה שלי

או שהכל יהיה פיקס ולישון מאוחר מאד

להיות במיטות, ומשם ללכת אחורה לכל משימה ועוד קצת מרווח להתמרחויות.

יש לי ילד בכיתה א בשעה 19 הוא אחרי מקלחת אוכל. אם את צריכה זמן להתאושש אחרי עבודה אז ממש לא לרשום לחוגים.

באיזה שעה אתם חוזרים הביתה?

כשהם ילכו לישון בשעה סבירה זה ישפיע גם על היכולת שלהם לשתף פעולה ( לא פותר את כל הבעיות, אבל עוזר מאוד), יישאר לך זמן למטלות הבית ותוכלי לישון בשעה סבירה ולחזור פחות גמורה מהעבודה.

הודעות ששולחים בשעות מאוחרות, האמת? שולחת פתק שלא עשינו כי קיבלנו את ההודעה מאוחר ולהעלות את העניין באסיםת הורים.

אני לאט לאט למדתי שתחילת שנה זו הצפה והרבה הודעות ולהחזיק ראש, יודעת שאחרי החגים דברים נראים אחרת

ואני אומרת לא הם ממש בכו וצרחו

יצא לי החשק להזמין להם

ומצד שני מבינה את הצורך החברתי

אבל התגובה שלהם הפתיעה אותי

שמתי להם מסך והלכתי לנוח שעה

וכשקמתי לאחד הייתה ציפיה שאזמין חבר

והשני רצה ללכת לגינה

ושניהם צרחו והיו לא מווסתים

ונראה לי שהזדקנתי בשנה

לא הייתי חד משמעית איתם והתבלבלתי שהיה

איך אתן מתנהלות מול זה?

הרצונות שלהם זהנחמד אבל זה צריך להתאים גם לי. בטח במשו לא אקוטי כמו לפגוש חבר

אמרת לא והוא מתבאס? תני לו. לא חייב לרצות אותו. הוא יצרח עד שיירגע,תתני לו חיבוק ותמשיכו הלאה בחיים

אני גם תמיד מסכימה להזמין ללכת, אפילו שיש לי ילדים גדולים שיכולים ללכת לבד ולחזור לבד אם אני מרגישה שזה ישבש את הלוז ולא מתאים לי, אז לא

ובכללי התחלות חדשות

הם חוזרים ממש מוצפים

וטלוויזיה זה עוד יותר מציף

אז לא אומרת לא להביא אם את צריכה רגע לנוח, פשוט להבין שזה התוצאה של אחרי ולנשום עמוק לקראת זה

אני מעדיפה לשבת איתם רגוע כשהם חוזרעם ואז להוציא משחק שלא הוצאנו מלא זמן- פליימוביל, מגנטים

ולשכב על הספה לידם כשהם נכנסים לקטע

קופסאות אוכל- הכנתי איתם ביחד טבלה של מה מכינים כל יום. הם החליטו מה כל יום, רק דברים שהם אוהבים. שוקולד מסכימה ביום שישי. ואז זה ממש מסודר לנו ולהם

קופסאות אוכל מכינה בערב

ושיעורי בית אצלנו זה בקטנה עכשיו.. אז לפעמים כשחוזר מהבית ספר ולפעמים בערב כשרגועים יותר

מה עם בעלך? אנחנו מנסים לסדר את הבית תוך כדי המקלחות וההרדמות ומה שנשאר אז אחרי שנרדמים

לק"י

אלא אם כן, יש להם רצון להכין בעצמם. וגם אז צריך להכין איתם או לבדוק שהכינו נכון.

יבוא יום והם יכינו. תורידי מעצמך דברים מיותרים.

היה צהרון

וחוג אחד בשבוע לכל ילד ונגמרתי

אם את שואלת אותי זה נחמד אבל לא מאסט. יותר חשוב בעיניי לשבת איתם על שיעורים ולצאת לגינה/ לעשות ערב בבית. החיים עמוסים וסה קשוח אחרי יום עבודה להתחיל חוגים גם, בטח כשאת ככ עמוסה. אז הייתי חושבת על זה שוב, מבחינת תדירות וכמות ונחיצות

מעירה מוקדם משכיבה מוקדם

מערכת אני דואגת להם כי לא ציפיתי מהם לדאוג לזה בטח לא בתחילת שנה

לדעתי הבעיה היא שאת עובדת גם אחרי שעות העבודה, והרבה. זה גוזל ממך מלא אנרגיות וזמן

הייתי הולכת לכיוון של הפחתת עבודה יומיומית מהבית ככל הניתן. את גם בנאדם.

מה יש להם חוץ מחשבון ועיברית?

אצלי הם לוקחים כמעט הכל כל יום ודי.

לא הייתי משדלת אותם להכין איתך. אפשר לחכות עם זה.

אוכל - תחליטי איתם תוכנית מראש לכמה ימים ותכיני להם זריז לבד.

תודיעי להם שחברים תזמינו רק בהמשך אחרי החגים.

ומסכימה שזה עמוס ומלא דברים קטנים ומעצבנים בבת אחת. אחכ זה מתאזן לדעתי.

לק"י

אבל אני בהחלט מכינה לה בעצמי.

לפעמים היא רוצה להכין, אז מכינות ביחד.

וגם אם יש, זה דברים שנשארים בתא לא?

וגם אם אין תא, בכיתה א' אין קיצושע או חומש הכל חוברות דקות

לק"י

אצליכם לומדים רק קריאה וחשבון?

לא נראה לי שהם משאירים הכל בכיתה.

ואם לוקחים הכל כל יום- זה יכול להיות עוד 3-4 חוברות+ מחברות. וזה מכביד...

אבל שאר הדברים אין מה לקחת הביתה משאירים הכל בתא.

לא זכור לי שהיה ש''ב בא' חוץ מבחשבון וקריאה

לא היה הבנה לזה שהילקוט ממש ממש כבד אם לוקחים כל יום ה-כ-ל

בסוף הצלחתי להגיע לפשרה שחלק מהספרים משאירים בכיתה, לא היה מושלם אבל לפחות היה פחות כבד.

רק מה שיש שיעורי בית מחזירים הביתה. וזה משהו אחד כל יום

זה מוריד הרבה.. לעשות מערכת בגיל כזה נראלי קשוח

זה בהחלט שינוי משמעותי, ולוקח זמן להתניע את זה. זה הכי הגיוני וטבעי שעד שזה יכנס לשיגרה יותר מוכרת והמשימות יקחו הרבה פחות אנרגיה- זה יהיה איטי ומעצבן ודורש ריכוז גבוה ויותר כוחות כדי להשתלט.

לא כיף, חיבוק גדול, בעזרת השם אחרי תקופת הסתגלות לחוצה יותר זה אמור להסתדר.

עד אז, להיות בחמלה כלפי עצמך וכלפי כולכם. לא להצליף בעצמך על כל טעות, גם לך קשה ומותר להיות אובדת עצות 😉, טעויות הן חלק מהחיים והן מדייקות אותנו ומציבות לנו מטרות שיש דרכים להתקדם אליהן. לחבק את הילדים ולהיות איתם בזה גם אם אמרתם להם לא, ואגב, לגמרי יש בהם כוחות לשרוד כשאומרים להם לא.

ובבקשה, אל תשמעי את זה בטון מנוסה ומתנשא, כל כך מכירה שהתקופה הראשונה של שינוי גדול היא כבדה פי שמונה מהשיגרה שתגיע. ומה שרובנו חוות כל פעם עם ילד אחד- אצלכם זה כפול! אז זה באמת נורמלי ההרגשה שדברים יצאו מאיזון ואני מעריכה שתוך שבועיים שלושה זה יהיה בעזרת ה' מאחוריכם. בהצלחה יקרה, זה באמת לא פשוט.

משאירים הכל במגירה בכיתה, חוץ מחוברת קריאה שחוזרת הביתה לשיעורי בית כל יום. אין אצלכם מגירה בכיתה להשאיר חוברות?

ולא בסדר ששלחו שיעורי בית ב6, הייתי מוותרת באותו יום...

לא חייב חוגים אם זה מעמיס. השנה לא רשמתי אף ילד לחוג כי הרגיש שזה יותר מדי בשבילי.

כל החוסר ויסות הרגשי ישתפר עם הזמן. הגיוני שהם עדיין מוצפים מתחילת שנה.

ולגבי אוכל, לא להתרגש מזה שלא אוכלים. חבל, זה יוצר לחץ סביב האוכל. אולי תעקבי בשביל עצמך כדי לראות מה אוכלים ומה פחות (נגיד שמתי לב על אחד הילדים שלי שאם אני מביאה לו אותו כריך יומיים ברציפות אז ביום השני הוא פחות אוכל ומאז אני יותר משתדלת לגוון) אבל אל תדאגי, הם לא ירעבו...

אצלינו הדבר היחיד שהשתנה בלוז צהריים בתחילת כיתה א' זה 10 דקות שיעורי בית שהתווספו.

אתם ממש בתחילת שנה, לאט לאט תלמדו איך לסדר את הלוז בצורה יותר יעילה, וכולם יסתגלו ויהיו יותר רגועים. אל תרגישי שהמצב כרגע זה המצב הנתון לכל השנה. שיהיה בהצלחה!

תמיד ההתחלה קשה, אחר כך הם מתרגלים ואת מתרגלת והסדר יום החדש כבר יותר זורם.

בשלב הזה לא צריך לדרוש מהם לסדר את התיק.

אם זה בא מהם, אז מצוין, אבל אם לא- יותר קל לארגן לבד מלרדוף אחריהם.

בהמשך הם ילמדו לקחת אחריות ולסדר את התיק.

לגבי האוכל, אני מבינה שזה חדש לך כי בגן עם קיבלו אוכל.

לא צריך יותר מידי להשתגע.

אם הם אוהבים משהו מסויים ואין להם צורך בגיוון, אפשר לשלוח כל יום אותו דבר.

וגם אם הם לא אכלו, לא להילחץ מזה.

אפשר לנסות אפשרויות שונות ולמצוא מה הם אוכלים, אבל בלי לחץ.

אם יותר קל לך, אפשר להכין את האוכל מהערב.

אם שולחים שיעורי בית רק בערב זה לא תקין, וכדאי להגיד למטרה.

אפשר לשאול את הילדים מה היה לשיעורי בית, יכול להיות שהם ידעו מעצמם, או לבדוק אם סימנו עמודים בחוברת.

פעילויות אחר הצהריים, זה תלוי ביכולת שלך.

את יכולה להסביר להם שבתחילת השנה לוקח זמן להתרגל, ולכן כדאי פחות ללכת לחברים וכד'. ובהמשך תוכלו לחזור לפעילות אחר הצהריים.

מתי הילדים חוזרים הביתה?

יש הבדל אם מסיימים מוקדם, או שיש צהרון.

אצלינו לא היה לוז ממש קבוע.

היינו חוזרים הביתה בסביבות 14:15 אוכלים ארוחת צהריים.

לפעמים מייד אחרי זה היה שיעורי בית, לפעמים זה היה יותר מאוחר.

לפעמים היינו בבית, לפעמים יצאנו לגן שעשועים.

אחר כך ארוחת ערב, מקלחת השינה.

תתכנני את הזמן כך שהם ילכו לישון בזמן ולא יתעכבו.

ממש שומעים את העומס הטכני והרגשי ממה שכתבת.

כל שינוי דורש הסתגלות.

המח שלנו פועל על אוטומטים כדי לחסוך באנרגיה, וכל שינוי בשגרה דורש ממנו חיווטים חדשים ולכן ההתחלה תמיד דורשת יותר אנרגיה - גם אם זה שינוי משמח. תחשבי - מעבר דירה, חתונה, עבודה חדשה. בהתחלה כל דבר לוקח המון זמן ואנרגיות ונגמרים מוקדם בערב, או כבר בצהריים... ועם הזמן הרבה מרכיבי שגרה הופכים לאוטומטיים ואנחנו יכולים להמשיך בשגרה תוך כדי שמתפנה לנו אנרגיה להשקיע בדברים אחרים.

אז דבר ראשון להבין שבשבועות האלה את מסתגלת לשנה חדשה בעבודה יחד עם ילדים בבית ספר, את מושקעת בזה ולכן חייבת להניח בצד כל מה שלא דחוף - להוריד סטנדרטים בבית, לקחת עזרה, כל מה שיכול לעזור. לאפשר לעצמך מנוחה במשך היום וממש ממליצה להכניס ללו"ז פעילויות משחררות - יציאה לטבע, ריקוד, אומנות, בלי הילדים או איתם מה שיותר נגיש העיקר שתיהני. ולהחזיק בראש שעם הזמן יהיה קל יותר.

עם שאת, אם שגרת העבודה שלך דורשת יותר מידי אנרגיות - צריך לעשות שם שינוי: הקטנת היקף משרה, אימון מקצועי שיעזור לך להיות יותר יעילה או אפילו הסבה מקצועית.

דבר שני לגבי הילדים.

גם הם מסתגלים כמובן... גם להם יש עומס גדול של צוות חדש, חברים חדשים, הסעות... הרבה דרישות חלקן מתסכלות, לפעמים יש בכיתה מורים קשוחים או מריבות אלימות שאלה דברים שגורמים לילדים הרבה מתח גם אם הם רק צופים מהצד.

אז את כל החוויות האלה הם צוברים וצוברים, כי בית הספר דורש תפקוד והתנהגות נאותה, ולכן עולה מגננה שגורמת להרגיש פחות. וכשמגיעים הביתה זה צריך לעבור עיבוד ולהתפרק מהגוף, ולכן חייבים לוודא שאחר הצהריים מותאם לעיבוד ופריקה רגשית.

טלוויזיה זה עוד קלט, היא רק דוחה עוד את הפריקה.

חוגים זה עוד מטלה (בדרך כלל), ועוד זמן שילד מחזיק את עצמו ועושה מה שצריך, ועוד לחץ ועומס על ההורה. אפשר אבל לשקול טוב אם זה שווה את זה, ולא להעמיס. במיוחד לילדים שנמצאים בצהרון.

מה כדאי לעשות אחר הצהריים:

1. הכי חשוב - מרחב של זמן. לא להפוך את אחר הצהריים לשורת משימות שצריך להספיק. במרחב הזה המח של הילד יוכל להוביל אותו לעבד מה שצריך ואיך שהוא צריך.

2. משחקים פיזיים - טרמפולינה, כדור, יציאה החוצה, משחקי תנועה (המלך אמר, ים יבשה וכו'). אם את מזהה תסכול ואגרסיביות אז משחקים יותר אגרסיביים - מלחמת כריות/נודלים (האלה של הבריכה), היאבקות וכו'. להכניס צחוק למשחק, כמה שיותר זה מאד משחרר.

3. משחקי דמיון - פליימוביל, תחפושות, יצירה חופשית, הצגות, אחד ממציא התחלה של סיפור השני ממשיך וכו'.

4. אחרון והכי חשוב - בכי. בכי הוא הפורקן האולטימטיבי של עומס רגשי. הוא מאפשר ריפוי עמוק של תסכול ומקדם הסתגלות. אני מזמינה אותך להתיידד עם הבכי, לצפות שהוא יגיע בתקופה הזאת יום יום ואפילו להזמין אותו - כמו שעשית בלי כוונה כשאמרת "היום אין חבר". עשרת לילד להרגיש את התסכול ובעקבותיו באו הדמעות שלא היה אפשר לשחרר בבית הספר. אלה דמעות מבורכות, תשמחי בהן! תשמחי בשביל הילדים שלך שיש להם בית שאפשר להרפות בו.. זה כל כך משמעותי.

את כל הדרישות והמטלות של השגרה - שיעורי בית, התארגנות וכו' - להנמיך ציפיות, למנן, הכל בסדר. ילדים משוחררים ורגועים לומדים בקלות.

שמחה שעזר

ושמחה שכתבת לי

איזו הכלה !

לגבי הבכי של הילד אני חושבת שלא הייתי ברורה הוא הבין ממני שאולי הם יוזמנו אחרי המסך ואז הוא התנהג יפה לכאורה נתן לאמא לנוח וראה מסך וכשאני קמתי עייפה ומבולבלת ציפה שאזמין וכשאמרתי שלא- הוא התאכזב אותי גם ממני כי לא שללתי ולא אישרתי ולא קיימתי מבחינתו את החוזה.

עוד דבר בגלל שאחה"צ הפך לעומס טכני לי שידרתי פתאום כבדות וחרדה, איפה התיק? מה השיעורים? בואו נארגן אותו למחר ופתאום שמחת החיים נעלמה ממני ובהתאמה גם להם ולמה??? הם רק לפני שניה היו ילדים שיורדים לגינה. עצוב שפתאום המחויבות הזו מתווספת לי ולהם.

אם היית מסרבת מוקדם יותר, היית מקבלת כנראה את אותו בכי בדיוק - פחות המצפון שלך שאולי זה בגלל שגרמת לו לצפות ולהתאכזב.

והחלק השני זה החלק החשוב יותר

אחר הצהריים צריך להיות זמן כיף, רגוע ומשוחרר, זה מה שמאפשר את ההחזקה של הבוקר בלימודים ובעבודה. והתשומת לב שלך לתחושות שעוברות בך נותנת לך מצפן לבחון את זה.

אז היא הכיר את הצוות ואת רוב הילדים ופה זה חדש לו, אבל אני רואה ילדים אחרים שכבר סבבה ואצלי זה כאיחו יום ראשון שלו

עצם זה שקיבלתי המון המלצות על הגן שם עודד אותי אבל בפועל זה שונה ממש, לכן לא מסתדר לי

אבל זה לא מוזר לי כי גם בשנים קודמות היה לו קשה למרות שהכיר ילדים,

ועכשיו שהוא נכנס לגן חדש לגמרי אני לא מצפה אפילו להסתגלות עד שבועיים אחרי סוכות...

ולפעמים הרושם שיש לנו בהתחלה הוא לא הרושם שנקבל בהמשך אז אני כן הייתי נותנת הזדמנות וגם מדברת עם הגננת בערב לראות מה אפשר לעשות.

ואין וואטסאפ עם תמונות. לפחות מעודד שקיבלתם המלצות.

אבל התחלתם ממש לפני שבוע, זה נשמע לי קצת קיצוני, אבל עדיין הגיוני לשלב הזה. גם לי יש ילד בגן שממש מחורפן בבית מאז תחילת הלימודים, ויש בקרים שבוכה בפרידה. בכללי אני מכירה אותו שלוקח לו זמן להסתגל ולרוב זה קורה רק אחרי החגים. אם שבועיים שלושה אחרי החגים הוא עדיין יהיה ככה, אז הייתי מתחילה לחשוב על הכיוון של להחליף גן.

כי ההתנהגות שלו מוזרה גם בבית. אולי כי עוד קשה לו

הוא אומר "לא כייף לי שם בכלל"

תיכף יוצאים לחופשת חגים אז כל הרצף נקטע

איך אפשר לעזור לו. אולי אפשר להכין לו ספר על הגן החדש עם תמונות מהגן עם הצוות ולהקריא לו בבית. ואולי לגננת יהיו עוד רעיונות.

אני משערת שלא מצלמים מסיבות סודיות. אולי אפשר לבדוק את האפשרות לצלם רק אותו בשבילך כדי שתוכלי לדבר איתו מה עשה בגן באותו יום.

אבל לסייעת יש ווטצטפ, הם אמרו אנחנו לא צלמות אנחנו גננות...

הם פשוט לא רוצים כי תמיד ניתן למצוא פתרון כמו מייל/דדך הסייעת

כשאת נמצאת בסביבה שבה לכולם יש ווטסאפ, ולכל דבר יש קבוצה, תרגילים לשלוח תמונות. אז את מצפה לקבל תמונות מהגן במשך היום.

אבל בחברה שבה אנשים מתנהלים בלי ווטסאפ. וגם אם לחלק יש, אין קבוצות של כל מסגרת. אז לא רגילים כל הזמן לצלם ולשלוח תמונות.

תחשבי איך היה עם הגדולים שלך.

אני מניחה שאצלם לא שלחו תמונות בקבוצת ווטסאפ, ולא ציפית לקבל.

יכול להיות שהצוות בגן לא מבין את הצורך שלך בתמונות, ולא ישקיע בשביל למצוא פתרון, גיזה לא משהו שהן רגילות אליו.

הוא נוסע בהסעה לגן?

קודם כל לגבי הכניסה של ההורים לגן, גם אצלנו לא נכנסים, לא כי אנחנו מסתירות משהו, בעיקר כי כל הורה פועל אחרת, יש כאלו שנשארים הרבה זמן, מתחילים שיחות עם הצוות, עם הילדים ומפריעים להתנהלות של הגן.. אז מעבר לכמה ימי הסתגלות שבהם כן נכנסו ההורים, משהו כמו יומיים שלושה וזהו, נפרדים מהילד בדלת והילד נכנס לגן.

לגבי הבכי, יש לנו עדיין ילדים שבוכים, ויש כאלו שעדיין בוכים כל היום כמעט, הם עדיין קטנים, באים ממעון, כמו הבן שלך, ולא מכירים את שאר הילדים וזה יותר קשה.

אני לא הייתי ממהרת להסיק שקורה שם משהו, הייתי מציפה את המורכבות מול הגננת ורואה איך אפשר לעזור לילד.

וזה מה שמפריע לי

שדיברתי עם הגננת השבוע אמרתי חה זה ילד עדין ורגיש מאוד, אמרה הוא בסדר בגן, כן כמו שאמרו לי במעון שהוא בסדר בסדר ובתכלס היה פער מטורף

היום הוא בכה כל אחהצ, כבר ממש הייתי על הקצה אפילו לא אכל כלום, זה לא הילד שלי..

קשה לי להאמין שיש אלימות וכאלה אבל הקרירות שלהם מוציאה אותי מדעתי

לאלימות וכו'.

גם אם הגננות מקסימות,

ברור שהילד לא מקושר אליהן

ולא מרגיש בנח בגן...

וזה לא טוב, לא טוב לילד קטן להיות כמה שעות בואקום היקשרותי -

גם אם יש גננות או הורים אחרים שחושבים שזה נורמלי.

"ימי ההסתגלות" לא מעניינים, מעניינת ההסתגלות עצמה, והילד שלך לא הסתגל ועדיין זקוק להיקשרות העיקרית שלו בתקופת המעבר הזו.

אני חושבת שאם לך יהיה ברור מה הוא צריך ולתווך את זה לגננת - יש סיכוי לרכך אותה כלפיו, וגם מבחינת הנהלים מול הצרכים שלו.

אם תרצי מוזמנת לפרטי, אשמח לעזור לך להתכונן לשיחה הזו.

לילד שעוד לא הסתגל, עוד לא נקשר לגן ולגננות.

1. שידוך - לדבר איתו על הגננת, מה בה מוצא חן בעינייך ואם יש משהו משותף לשניהם אז לציין אותו (יש לה עיניים ירוקות כמו לך!). לספר לגננת עליו מה החוזקות שלו, מה הוא אוהב שירגישו שהם מכירים קצת יותר.

2. להעביר היקשרות בהדרגה ומתוך חיבור בין ההיקשרויות - כשמגיעים לגן בבוקר, לא לזרוק את הילד לזרועות המטפלת אלא לדבר איתה בעצמך קודם בחום ובלבביות. ילד לומד על מי אפשר לסמוך מתוך המעגלים החברתיים של ההורים שלו. (אם היא חברה של אמא - סימן שהיא "משלנו").

3. לוודא שהילד "נאסף" ע"י מישהי מהצוות, ועדיף מישהי קבועה. נאסף הכוונה ליצירת קשר עין, ואיזושהי מחווה שזוכה למענה מהילד. אפילו הנהון לשאלה "מה שלומך". רק לא לשים אותו בחלל הגן וללכת, ואפילו לא על ברכי הגננת אם היא לא אוספת אותו.

4. לגשר על הפרידה - למקד את תשומת הלב של הילד בפגישה המחודשת ולא בפרידה (בצהריים אני אבוא לגן לקחת אותך הביתה ונאכל ביחד ארוחת צהריים).

5. לתת לו מזכרת, משהו משלך שיוכל לאחוז בו בזמן שאת לא נמצאת. עדיף משהו שמותאם לשלב ההתפתחותי - למשל חולצה שישנת איתה יהיה מעולה לתינוק בן פחות משנה. עם ילדים גדולים יותר זה יכול להיות סתם חפץ שלך (תשמרי לי על הצמיד הזה ותחזירי לי בצהריים), תמונה משותפת, ציור שציירת - הכי פשוט, פתק לילד קורא. זה יכול להיות לב קטן שציירת בבוקר על היד שלך ושלו, ללבוש משהו באותו צבע, לשים לשניכם את אותו אוכל בקופסא וכן על זו הדרך.

ספר ילדים מקסים שעוסק בפרידה תוך שמירה על הקשר -

"החוט הנסתר" פטריס קארסט.

י שעוד כמה

את יכולה לבקש מהצ'ט שיתן לך רעיונות לספרים נוספים.

נסי לשקף את זה לגננות, לא מתוך האשמה אלא מתוך רצון לשותפות, שהן יעזרו לך לעזור לו.

בתקווה שזה יעזור בע"ה...

הגיוני שהוא באמת בסדר בגן ואז משחרר את הקושי בבית.

תשאלי אותו מה לא כיף לך בגן?

מה היית רוצה שיהיה אחרת?

תשמעו ממנו מה הוא יכול ומצליח לשתף אותך. אולי כיוונים שלא חשבת בכלל.

שלא מכניסים הורים ומביאים אותם לדלת.

באיזה קטע? מה אנחנו בקורונה?

היה מפגש הכרות לפני תחילת השנה? נכנסתם פנימה?

אנחנו לא בקורונה.

הבן שלי גם התחיל גן

הוא בוכה כל בוקר שלא רוצה ללכת

אני משחקת אתו קצת בגן ואז הולכת

מוציאה אותו מוקדם ולא משאירה לצהרון…

הגננת שולחת תמונה שנרגע.

אומרת גם לעצמי לקחת עוד קצת אוויר.. יהיה בסדר

בהצלחה!

ההורים לא נכנסים לגן עצמו והצוות מוציא להם את הילדים, זה נוהל סטנדרטי בהרבה מקומות.

עבדתי תקופה במעון שיקומי, ההורים היו מחכים בכניסה והצוות היה מוריד את התינוקות מהכיתות למעלה עד הפתח.

לא שולחים תמונות בגנים שפתיים- צריך אישור מכל ההורים, אסור ככה לשלוח

את יכולה לבקש אישית שישלחו תמונות רק של הבן שלך במהלך היום, לא כל הגננות אוהבות את זה...זה עלול להפריע למהלך סדר היום כשהן שניה מוציאות טלפון.

בחינוך מיוחד- שפתי- לרוב לא אוהבים לתת להורים להיכנס, כי יש ילדים עם בעיות שונות וזה עלול לעשות להם לא טוב וכו.... למה אמא שלו באה ושלי לא... בד"כ יש הסעות.

צוות קר- תבדקי ותעכבי, יצרת קשר עם הגננת? אם לא זה הזמן, תסבירי לה שקשה לו, והוא צריך תשומת לב ויחס וחיבוק בבוקר כשמגיע.

בגן של הבת שלי ביקשו אישור מכל ההורים לצלם את הילדות ולשלוח את התמונות של כולן לכל הילדות הביתה.

בגן שלה דווקא מכניסים את ההורים לגן אם הם באים, ומעודדים לזה אפילו, אבל האמת שאני יותר מבינה את הגישה ההפוכה, שלא רוצים לבלבל את הילדים, מה שיכול לקרות כשהורה נכנס, ולכן הגיוני לא לתת להורים להיכנס לגן.

בכל אופן, פותחת יקרה, יש מקום לתחושות הבטן שלך, אז תמשיכי לעקוב❤️

ונשמע לי הזוי שלא נותנים להורים להכנס.

לק"י

וגם בעבודה שלי שזה חנ"מ- נראה לי שמותר לשלוח להורים תמונות רק של הכיתה הספציפית. נראה לי שגם חותמים על זה.

בצהריים אני מבינה שמשחררים ילדים לכניסה לפי ההורים שמגיעים, כדי שלא יקרה מצב שבבלגן של הורים שיוצאים ונכנסים יצא ילד שלא אמור לצאת.

בבוקר אני גם לא מבינה מה הבעיה להכנס (עד שעה מסויימת), אבל אולי זה שונה קצת כי זה חנ"מ.

שבכל הגנים לא שולחים תמונות לפני שכל ההורים חותמים, חנ"מ ורגיל.

לא הבנתי למה בגן של הפותחת לא מחתימים הורים ושולחים תמונות...

לגבי הסוף מסכימה איתך

הנוכחות של ההורה גם נצרכת בפרידה של הבוקר הרבה יותר מאשר בצהריים.

ילדים קולטים ניואנסים, אי אפשר לזייף את זה.

נשמע שיש לך חששות שאת צריכה לברר מולך כדי להקל על הבן שלך את ההסתגלות.

אם יעזור לך מקליט, שימי מקליט.

כתבו לך לגבי תמונות וכניסה לגן. כשממילא את חוששת, כל דבר מועצם.

אני חושבת שאת צריכה להתמקד בלהיות משוחררת יותר מאשר בלנסות להעביר אותו גן.

לחשוש זה לגיטימי, אבל נשמע שהחשש הזה מנהל אתכם ולא מאפשר הסתגלות אמיתית.

לגבי פרידה הדרגתית אפשר אולי לשהות איתו בחצר/ מבואה של הגן?

אולי אפילו יסכימו להוציא משחקים מהגן למבואה. אצלנוניש משחקים כאלה על הקיר כמו שיש במרפאות, ואנחנו עוברים את ה"מסלול" ביחד לפני הכניסה לגן.

רק לגבי הכניסה לגן- בחנ''מ יש גם בעייתיות להכניס הורים בגלל סודיות רפואית של הילדים האחרים. פחות מתאים שאמא תראה קושי מסוים של ילד אחר, או דרך התנהלות שנבחרה מול ילד. אני יודעת שיש מקומות שיותר מקפידים על זה ומקומות שפחות.

ובכללי, אולי כדאי לקבוע שיחה עם הגננת. מהחוויה האישית שלי, הצוות (במיוחד בחנ''מ) הרבה פעמים מאוד מגויס ורוצה לחשוב יחד עם ההורים על איך אפשר להקל ולשפר. אולי כדאי לקבוע איתה שיחה מסודרת (טלפונית או פנים אל פנים), שתוכלי להעלות את כל החששות שלך ולחשוב איתה על פתרונות, בלי לחץ של זמן.

חיבוק, לא פשוט בכלל❤️

לא צימר

בד"כ הצימרים הפנים לא כזה מרווח בטח לא הסלון

יותר שמים דגש על מרחב חוץ

ווילה יש בה בד"כ גם שטח פנים מרווח, פינת אוכל גדולה וכו

צימרים יש המון ביישובים סביב בית שמש, היינו בכמה אבל כולם לא עם סלון גדול בכלל

לא יודעת למה יצא לי צימר

ולא צימר. מתחם שיש בו גם מקום לערוך שולחן.

אין לי מושג אם ואיפה יש דבר כזה... אבל אולי המיקוד יעזור לך בחיפוש.

בהצלחה!

על חשבונך?

אעאהרעהאעאהההה😭😭😭😭😭😭😭😭

לוקחת על חשבוני אבל יש עבודה שאיאפשר לא לעשות

מקווה שיעבור בטוב♥️

אני גם עובדת חול המועד, אבל פחות שבשגרה, דווקא השנה מרגיש לי סבבה כי יש חול המועד ארוך

אופ

לא עובר לי

דווקא כשזה ארוך זה מורגש

הילדות בבית

כולם בטיולים

זה לא יוציים בקושי מספיקים ללכת לפארק ונגמר

יש מקומות שמורידים על חול המועד רק חצי יום.

זה באמת מבאס מאוד מאוד

מבינה אותך ממש

אני יודעת שלא כולם יסכימו איתי אבל אני אישית כשמחפשת עבודה דואגת להתנות את ההסכם בזה שלא עובדת בחול המועד ואם אין אפשרות אז פשוט לא הולכת לשם. כבר ככה כל הימים והזמן והכוחות שלנו הולכים על עבודה אז לפחות שהחגים ישארו לי לנשימה

מעודדת אותך לא לוותר ולנסות כן לקבל משהו

אולי להוציא מחלה? זה בריאות הנפש 🫣