יש תנודות בכמות החלב שמצליחים לשאוב. זה לא תמיד אותו דבר - זה תלוי בכמה את נחה, שותה ואוכלת. יכול להיות שבבבית את שותה פחות מאשר בלימודים?

אני אישית ממש ממליצה לא לתת מטרנה בשום אופן. כשמתחילים לתת מטרנה כמות החלב פוחתת, ויש יותר סיכוי להפסיק את ההנקה מוקדם יותר.

וגם, מטרנה זה בסופו של דבר חלב פרה מיובש, עם תוספות של ויטמינים שייצרו במעבדה. לי אישית זה נשמע כמו דבר לא הכי בריא. מלבד זה, החלב שלך נותן לה הגנה חיסונית שזה דבר שאף חברת תחליפי חלב לא תצליח לחקות - וכשהתינוק במעון, ההגנה החיסונית מאוד מאוד נצרכת! במעון של הבת שלי היה תינוק של מטרנה שלא הפסיק להיות חולה עד כדי כך שאמא שלו העבירה אותו למטפלת. לעומתו, הילדים שקיבלו רק חלב אם בקושי היו חולים.

(אני אישית הייתי מקפידה למצוץ את המוצץ של הבת שלי כל פעם שבאתי לקחת אותה מהמעון, כדי להיחשף לחיידקים במעון, ולאפשר לגוף שלי לייצר לה נוגדנים שהגיעו אליה דרך החלב).

עוד דבר זה שעם הזמן הבת שלך תאכל יותר ויותר מוצקים במעון, ואז תצטרכי לשלוח לה פחות שקיות חלב אם. ועדיף אוכל מוצק על פני מטרנה. לפחות לדעתי.

בכל מקרה, אם יש לך זמן עכשיו בחופשת סמסטר, תקבעי לך זמנים קבועים בין ההנקות (רצוי בבוקר) שבהם תשאבי, ותאגרי מה שייצא. גם אם זה יחסית קצת בעיניך. כי קצת ועוד קצת זה הרבה בסופו של דבר.

עוד המלצה, זה לשלב עיסויים במהלך השאיבה, וסחיטות כשכבר לא מצליחים לשאוב. את לא מדמיינת כמה יכול לצאת עוד מהסחיטות... וכמובן, להיות רגועה בזמן השאיבה, וכל היום לשתות המון המון המון.

אני אישית תמיד הייתי נאבקת כדי להוציא הרבה חלב, והרבה פעמים הרגשתי שלא שאבתי מספיק, ובסופו של דבר, כשנגמרה התקופה של חלב אם במעון - גיליתי שנשארו לי עודפים במקפיא, שבסוף נזרקו לפח!

העיניין עם המוצץ...למרות שאני לא אוהבת שהורים עושים את זה סתם ככה

כי תכלס יש לנו בפה המון חיידקים יותר מרצפה מלוכלכת...

מתי מתחילים לתת אוכל מוצק?

ולפחות השנה הזאת היא לא תיהיה במעון...

בס"ד

זה שלב כוכך כיפיי!!!!!!!!

אני מתה עליה איך היא מחכה עם הפה הפתוח

איזה נוגדנים היא צריכה. זה קטע חזק, אפשר לקרוא למשל כאן:

http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/23400721.pdf

גם המוצץ זה חמוד, ואולי מוסיף עוד אפקט. אולי אפשר במקום זה (בגלל השיקול שכתבת) לעשות כל יום סיבוב חיבוק-נשיקה לכל הילדים במעון D:

כאלה חמודים!!!

ולחיידקים במעון או על הרצפה - לא בטוח שיש לאמא את הנוגדנים המתאימים, ולכן חשוב שהיא תחשף לכל החיידקים שהתינוק/שלה נחשפים, כדי שהחלב שלה ייגן עליו/ה מפניהם.

חוץ מזה, ששטיפה במים אחרי שהמוצץ נפל לרצפה מועילה במעט בעניין החיידקים...

ב"ה

אחרי השנה הראשונה שנעמה היתה במעון של המכללה ושם היו לא מעט בנות ששאבו הנה כמה המלצות ששמעתי:
1)לקבוע תדירות מסוימת שבה שואבים, (הבנתי שהמומלץ זה כל שלוש שעות) ולעמוד בזה,
אם היא אוכלת כל 5שעות אז שעתיים לפני הנקה לשאוב ואז יתמלא להנקה שוב...
2)לשתות המון!!! באמת! מניסיון זה מוכיח את עצמו!!
3)לאכול אוכל טוב ומזין! אני הייתי מנשנשת שקדים מדי פעם. אך יצא לי לפגוש אחת שהיתה רק שואבת (הבן שלה לא הצליח לינוק) והיתה אוכלת מלא!!!!!!!!!!!!! שדקים וזה עזר. (יש גם ממרח שקדים בחנויות טבע אבל זה ממש יקר)
4)וכמובן לדאוג לישון טוב כמה שאפשר...

ב"הצלחה!!

נ.ב- מוצקים ממש אמורים להתחיל מחצי שנה נראה לי אבל זה תלוי גם כמה מהר היא תתחבר לזה...

חיפשתי את כל האמצעים להגביר את החלב, כדורים מאכלים, שאלתי מומחים, ועזר מעט.

זה או שמייצרים מספיק, או שלפעמים לא.

אני נלחמתי בשיניים עם ההנקה הזאת, התחלתי ללמוד כשהוא היה בן חודש וחצי הוא היה איתי עם בעלי הביא לי אותו להנקות, אבל לצערי זה לא ממש הספיק לו והוא בכה מרעב, אבל אני-לא רציתי לתת מטרנה!

בקיצור שנינו סבלנו, לא משנה שהנקתי עד גיל שנתיים, והיה צריך אכשהו להפסיק אותו...

אבל העיקרון הטיפשי של לא לתת מטרנה היה טפשי מאוד. נתתי לו קצת כשהיגיעו מים עד נפש והוא שתה את זה ממש בשקיקה מרוב רעב.
מה שקרה שבגיל 10 חודשים, היתה לו הפסקה באוכל הוא לא רצה יותר מטרנה, לא לאכול ולא כלום. שוב סיוט מכיוון אחר, אולי כי חסכתי את זה ממנו בצורה כזאת, כשהוא היה צריך, ואולי אין קשר לדברים.

בכל מקרה הציעו כאן לשאוב בשעות קבועות ללא תלות אם היא ערה או לא, גם אם לא תשמרי לה את זה,

גם אניהייתי שואבת אבל גם היה יוצא מעט. כל השנה הראשונה שאבתי כל הפסקה-סיוט.

ובקשר למה שאמרו כאן- מטרנה זה הדבר הכי טוב שיש חוץ מחלב אם. וההגנמה החיסונית שהילד מקבל היא טובה אבל לא קיומית והכרחית, מגיל מסויים הילד מפתח מערכת חיסון משל עצמו. נכון שילדים שיונקים הרבה חולים פחות, אבל גם מי שלא יונק הרבה וחולה קצת יותר, אז מפתח את מערכת החיסון שלא מהר יותר וטוב יורת לא יקרה כלום, זה סך הכל נוגדנים שנגמרים על הוירוס הראשון, או השני, ולא נשמר איתו לנצח.

בכל מקרה, אל תפסיקי מטרנה גם לאחר המוצקים. יש במטרנה הכל לילד בכמויות הכי מדודות, ומדויקות, את לא תהיי מודאגת אם תתני לו, יש הרבה חסרים לתינוקות בגילאים שמפסיקים לתת להם כי קשה להביע לתזונה מאוזנת בגיל הזה, נראה לך שממנת הירקות והפירות, קצת  לחם וגבינה הפשוש שלך יקבל את כל הברזל, אבץ, סלניום, נתרן, אשלגן, פוספט, מגנזיום, ח' שומן חיוניות להתפתחות המוח ועוד רשימה ענקית, כמו שצריך??

מי שאומר לתת מוצקים ולא מטרנה, לא יודע ככ במה מדובר, תסלחו לי.

זה מתנה מאלוקים שפיתחו כזה מוצר בדור שלנו, הוא דואג שהתינוקות ישמרו מחסרים תזונתיים שנפוצים ככ. אין שום יתרון לאוכל מוצק על פני מטרנה כל עוד הילד שלך צריך את זה. תמיד משלבים גם וגם.

יש מקומות שמקפידים מארנה עד גיל שנתיים או שלוש!

אז לאחר ההרצה הזאת, לשיקולך12

בהצלחה...

ומסכימה מאוד שלפעמים מגיע שלב שבו חייבים להרפות קצת מהעקרונות ולהשלים עם המציאות - מה שהיה לי מאוד קשה ועשיתי מאוחר מדי. זו או אמנות מאוד מורכבת להצליח גם לחזור לעבודה וגם להמשיך להזין רק בחלב אם, וגם אני לא הצלחתי (זה ביאס אותי עד כדי כך שהחלטתי שמהילד הבא אני לא עובדת כשכירה ולא בונה על שאיבות, ולשמחתי יכולתי גם ליישם, ולכן היום אני כן מניקה בלי צורך בתוספות).

לגבי הצורך במטרנה כשיש מוצקים חלק מהדברים שאמרת נכונים אבל תמונת המצב מורכבת יותר. זה נכון לגמרי שאם תינוק לא יונק חייבים להשלים בתמ"ל עד גיל שנה, ומוצקים לבד לא יכולים לספק לו כל מה שהוא צריך בשלב הזה, אבל אחרי גיל שנה זה לא נכון. למטרנה, לצד יתרונותיה המובהקים, יש גם לא מעט חסרונות, ובגיל שנה ומשהו ילד כבר יכול לקבל מה שהוא צריך מאוכל "אמיתי" ומאותו שלב החסרונות של התמ"ל המעובד כבר עולים על היתרונות שלו. זו המלצת ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות, לאור המוני מחקרים. זה נכון שחברות התמ"ל עושות הכול כדי לשכנע הורים ורופאים שזה נשאר מוצר חיוני לאורך כל שנות הילדות, ונכון שבאמת יש אוכלוסיות שלמות שהשתכנעו מהפרסום המסיבי, אבל המחקר הרפואי פשוט אומר אחרת.

אני ממליצה לך ללמוד קצת על הנושא, זה מרתק.

בכ"א כל הכבוד שהנקת עד גיל שנתיים, אני הפסקתי לפני גיל שנה, וחבל...

לא פרטתי כאן על הנושא אם הייתי מפרטת, הייתי כותבת תמונה יותר שלימה, אבל יש ייחוס יתר של סגולות לנוגדנים האלו.

הרבה לא יודעים, שרק מעט עובר לתינוק בחלב, לא כמו שנראה לנו.

פשוט אני לא יודעת על איזה מקורות את מסתמכת...

אשמח לדעת אלו חסרונות יש למטרנה? במה היא מזיקה? ואלו מלא מחקרים מראים זאת??

העובדות מראות כמה חסרים קיימים בילדים כשעוברים איתם למוצקים ללא תמיכה של כל המינרלים וויטמינים שהם זקוקים להם.

אני אענה ממה שאני יודעת:

לגבי הנוגדנים כמה דברים:

1) בקיבה של מבוגר הם לא היו אפקטיביים באמת, ויש רופאים שתחום ההתמחות שלהם הוא לא ספציפי לגבי תינוקות, והם מפיצים את המידע השגוי הזה כאילו נוגדנים מתפרקים בקיבה. אבל רופאים שמתמקדים בתחום הזה - מבנה הקיבה של תינוקות רכים - יודעים להסביר למה הנוגדנים העוברים בחלב עוברים את המסננת של הקיבה ומגינים על הגוף. ככל שהתינוק גדל הנוגדנים פחות יכולים לעבור קיבה - וגם פחות צריכים - אבל עדיין מספקים הגנה מאוד משמעותית בפה, בקיבה, ובכלל בכל המסלול של המזון. ביקשת מקור - למשל ד"ר שרון צברי, שחקרה ספציפית את הנושא הזה.

2) גוף של תינוק קטן לא מסוגל לייצר את כל הנוגדנים. יש סוג מסוים (IGA? IGM? לא זוכרת..) שמתייצר רק בגיל שנה, סוג אחר שרק בגיל שנתיים... וטוב שכך, כי כשהגוף מתמודד עם מחלה באמצעות נוגדנים, זה גובה מהגוף מחיר של אנרגיה ומשקל, שבשבילנו כמבוגרים הוא דבר קל ערך, אבל בשביל תינוקות שאמורים לגדול ולהתפתח בקצב מטאורי זה עלול להיות מאוד מאוד משמעותי. לכן תינוקות אמורים לחסום מחוללי מחלות לפני השלב שנוגדנים צריכים להיכנס לפעולה.

3) נוגדנים זה רק חלק קטן מהתפקיד החיסוני של חלב אם. יש עניין של חומציות, לקטופירין, תמיכה בשגשוג של חיידק הביפידו שמצפה את המעיים ומונע מחיידקים רעים לחדור אליהם, ועוד המון המון דברים. האמת היא שחלב אם הוא בעיקר נוזל חיטסוני, והתפקיד התזונתי שלו די קטן ביחס לזה.

4) בוודאי שההשפעה החיסונית של חלב אם היא גם לטווח ארוך. ראי למשל דברי ארגון הבריאות העולמי כאן:

WHO.  Evidence on the long-term effects of breastfeeding. Systematic reviews and meta-analyses; 2007

שאלת גם על המטרנה (ואת זה בטח הפנית אליי) אבל קצת נגמרו לי הכוחות והזמן, סליחה. אם חשוב לך אז אולי בהמשך.

מה שכתבת נכון, נוגדן הוא חלבון, שמתפרק בקיבה ופירוק סופי במעי ולכן לא יעיל אצל מבוגר, לתינוקות יש מנגנון שבו הנוגדן נכנס בשלמותו לדם או בין תאי המעי או דרכם.

אחרת אין אפשרות  להסביר איך הוא מקבל את הנוגדנים. אין ספר שלחלב אם יש הרבה תפקידים שבטח יש כאלו שלא ידועים, אך כמובן שהתפקיד העיקרי שלשם כך יש הנקה- הזנה.

בקשר למטרנה, אני פשוט יודעת, שמטרנה היא מוצר מעולה, שיש בו המון יתרונות

עצם העובדה שהוא תוצר טכנולוגי לחלוטין, לא פוסלת אותו. יש טרנד כזה שדבר מעובד הוא לא טוב. או פחות טוב.

וזה לא נכון. תלוי מה ומתי.

אם תראי איך מייצרים דבר כזה,או שתקראי על הדרך להוציא מזון תינוקות, זה נראה כמו מפעל לייצור תרופה. זה בסטנדרט מחמיר מאוד מאוד מאוד.

עובדים על המטרנה שלך, חברות על עם מיטב אנשי המקצוע מכל הסוגים ברמה בינלאומית, עם בקרות איכות כל הזמן, על ימין ועל שמאל, אולי את פשוט לא יודעת כמה את מקבלת מוצר בטיחותי עבור הילד שלך.

[קראתי שוב את ההודעה לפני השליחה. אני חושבת שהדברים שכתובים כאן היו די מבאסים אותי לקרוא כשנתתי מטרנה. אין סיבה להתבאס סתם. בבקשה שלא תקרא את ההודעה מי שעלול להיות לה קשה עם זה]

אז בקשר לנוגדנים אנחנו מסכימות. בקשר למטרנה... שוב, זה מורכב. אני ממש מסכימה איתך שזה מוצר שמאוד מאוד מקפידים בו, ועד גיל שנה חובה לתת אותו ולא לחפף במקרה שא"א לספק חלב אם (מדי פעם אני שומעת המלצות לכל מיני תחליפים הום-מייד ומתחרפנת מחוסר האחריות). נכון גם שמשתדלים לשמור על סטנדרטים של תרופות, וזה סופר-חשוב. אבל כמו שבתרופות לפעמים גם יש פשלות, ולאחרונה היה ריקול על האלטרוקסין (אם אני לא טועה בשם) ככה כל כמה חודשים יש ריקול על איזה שהוא תמ"ל איפשהו בעולם (למשל http://www.news1.co.il/archive/001-D-60384-00.html?tag=23-36-52). כי מוצר שדורש רמת בטיחות גבוהה כל כך כמו תרופה - יש בו גם המון מקום לטעויות (בניגוד ל, נגיד - פירה ביתי).

אבל גם כשלא מדובר על פשלות, אלא המוצר עצמו - משקיעים בזה את מיטב המוחות, ועושים את זה הכי טוב שאפשר היום, אבל מה שאפשר לעשות מחלב פרה זה עדיין די מוגבל (אגב מחלב נאקות או חלב של פרימאטים היו יכולים אולי לייצר משהו יותר קרוב לחלב אם). הנה סתם דוגמה אחת מרבות לאחת הבעיות שהיצרנים נתקלים בהן: Department of Pediatrics, Hutzel Hospital, Wayne State University, Detroit, Michigan. Hotel Dieu-Grace Hospital, Windsor, Ontario, Canada. Medical and Regulatory Affairs Department, Ross Products Division, Abbott Laboratories, Columbus, Ohio.
(תקציר: אחד השומנים שנהוג להכניס לפורמולה פוגע בהשקעת סידן בעצמות. כלומר הוספת השומן הזה בכמות כזאת שיהיה מספיק שומן בפורמולה, כמו בחלב אם, פוגעת במינרליזציה של העצמות).

ולעניין המעובד - ידוע ומוכח שוויטמינים נספגים טוב יותר ממקור טבעי. זו בדיוק הסיבה שבחברות התמ"ל מכפילים ומשלשים את כמות הוויטמינים הנצרכת - פשוט כדי שחלק ייספג.

ואני עדיין חס וחלילה לא קוראת לא לתת מטרנה כשצריך (וכאמור גם אני עשיתי כך). רק חבל לתת אותה כשלא צריך (למשל כשאפשר להגביר את ייצור החלב, או למשל כשאפשר אחרי גיל שנה לבסס תזונה על מוצקים).

בקשר לטעויות שאת אומרת שיש בהכל, הטעות האחרונה שנעשתה בייצור של תמ"ל היתה של רמדיה, והשמיים רעשו וגעשו, היו רעידות אדמה מה לא קרה בגלל הסיפור הזה.

יש דברים, שאין בהם טעויות. כמעט לא. בגלל הרמה הגבוהה, אין טעויות. יש טעויות אנוש, אך יש בקרות כל שלב בייצור, שומרים מכל פס ייצור כמה קופסאות ושומרים אותם בבוא העת, כדי שאם תתעורר בעיה, בודקים מה היה שם לא טוב.

אם קוראת טעות זה אחת ל, ואז כל העולם שומע והבקרה הולכת ונהיית קפדנית, אני שרואה את כל התהליכים האלו ממש רגועה בקשר לבטיחות התמ"לים.

החברות מכפילים את כמויות הויטמינים כי בתהליך העיבוד וההכנה חלק מהויטמינים והמינרלים נהרסים או נאבדים, אז מוסיפים מראש יותר. וזאת הסיבה בוודאות. אולי מוסיפים יותר כדי שיספג יכול להיות, אבל אין בזה שום דבר רע. כמובן שלהניק זה מעל הכל, ולהתאמץ כמה שאפשר. אני יכולה לאמר את זה כי נלחמתי מלחמת הישרדות על זה.

אבל עד שתינוק לא אוכל את כל המגוון והכמויות שהוא צריך, כן, גם אחרי גיל שנה, מטרנה או כל תמ"ל אחר זה הכי טוב בישילו הוא מכוסה ומוגן מבחינת מה שדרוש לו להתפתחות תקינה.

זה הרבה יותר חשוב ומשמעותי מכל מה שאנחנו אומרות כאן.

שהילד צריך לגדול טוב ונכון. עד לפני כמה שנים יש חומצות שומן מסוימות שלא היו במטרנה והיו בחלב אם. לא הצליחו לשלב אותם בפנים.

עכשיו זה נמצא, וזה קריטי, קריטי. להתפתחות המוח (תאי העצב שעטופים במיאלין).

את יודעת איפה אפשר לקבל את זה במזון? בדגים. כמה תתני דגים לבן שלך? פעמיים בשבוע תתני לו את הדגים המאוד מסוימים האלו? סלמון הליבוט קוד סרדין, ועוד כמה הזויים.

את מבינה שהמטרנה רק עוזרת, שלילד לא יהיהו חסרים. זה נוצר רק לטובתו, אחרי שפעם נתנו חלב פרה רגיל ותינוקות מתו.

בהמשך הוסיפו לזה כפית מיץ תפוזים וכפית שמן דגים. עד שהיגענו למזון פונקציונלי לחלוטין.

הוא לא יזיק זה בטוח. רק יעזור. הלוואי שכל המצרכים שתשתמשי, שתאכילי אותו בהם ייצרו אותם\יהיו סטרילים במליונית הסאנדרט שמייצרים עבורם את התמ"ל.

בכל מקרה חלב הפרה הוא הבסיס עליו מוסיפים את כל מה שדרוש לא צריך חלב אחר כדי להגיע לתוצאות דומות לחלב אם.

ההבדל ביניהם שיש חלבון פרה שכמובן אין אותו כל אצל האם. תכלס, זה ההבדל מבחינת ההרכב התזונתי, פחות או יתר.

[בעקבות הערה שקיבלתי אני חוזרת על משהו שכתבתי פה בהודעה אחרת בשרשור - אני כותבת רק לגליה ולמי שעוד מתעניינת ובאמת רוצה לשמוע וחושבת שזה יעשה לה טוב. אנא אל תקראו אם זה יצער אתכן. לא רוצה לצער אף אחת.]

לא, לא, רמדיה לא הייתה פשלה אחרונה. הלוואי... מה שקישרתי לך בשרשור הקודם קרה אחרי רמדיה אאל"ט, ובעצם הדברים האלה קורים כל הזמן. הנה עוד דברים שקרו אחרי רמדיה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3451790,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3173135,00.html

זה סתם כמה דברים בשלוף, יש עוד המון.

זה נכון שהתמ"ל היום משופר לאין ערוך ממה שהיה לפני כמה שנים. וגם התמ"ל של עוד עשר שנים יהיה משופר הרבה יותר משל היום. כל הזמן חוקרים ומשפרים וזה טוב. לתינוקות של עוד מאה שנה יהיה מוצר שמצליח לחקות חלב אם בכמה וכמה פונקציות נוספות על זה שקיים היום. נראה לי שאפילו היתה פעם למטרנה סיסמה כזאת: "לעולם לא נוכל להיות כמוך, לעולם לא נפסיק לנסות". זה מדויק. אז אנחנו בערך מסכימות על זה, אבל אני לא מסכימה עם המסר שכתבת "הגענו למזון פונקציונלי לחלוטין" כאילו זה סוף הדרך ונגמרה העבודה. ממש לא. פערי התחלואה והתמותה בין יונקים לאוכלי תמ"ל קטנים בהרבה מהפערים שהיו בין יונקים לאוכלי חלב פרה כשאנחנו גדלנו, וזה טוב ונפלא, אבל עדיין א"א להתעלם מקיומם. סה"כ מדובר היום על פערי תמותה של כמיליון תינוקות בשנה, מתוכם כמה מאות אלפים במדינות מפותחות (כלומר לא בגלל בעיות היגיינה ושות') - ופערי תחלואה גבוהים בהרבה.

ספציפית לגבי רכיב התזונה שהתייחסת אליו אני לא יודעת לענות (לא בקיאה בתחום הזה) אבל אני יודעת שמשרד הבריאות כן מעסיק, ועוד איך, אנשים שבקיאים בתחום הזה, ועל מסקנותיהם הוא הסתמך, בין השאר, כשהוציא את המדריך להזנת התינוק והפעוט שבו נקבע שאין צורך בתמ"ל מעבר לגיל שנה:

http://www.health.gov.il/units/spoke/hanaka.doc

וכנ"ל ארגון הבריאות העולמי.

והערה אחרונה, אולי טיפונת קטנונית, כתבת את המילה 'סטרילי' בהקשר של תמ"ל, ואולי התפלק לך בטעות והתכוונת לכתוב משהו אחר, אבל ליתר ביטחון - גם בשביל מקרה שאחרות קוראות אותנו - אני מצטטת שוב מאותו תדריך שהזכרתי: "חשוב לציין כי האבקה להכנת תמ"ל אינה מוצר סטרילי, והיא עלולה להכיל גורמי מחלות." זה חשוב מאוד להדגיש כדי שחלילה הורים לא יזלזלו בהנחיות המחמירות להכנת תמ"ל בטוחה בבית. זה לא מוצר סטרילי וחשוב לא לאפשר לגורמי המחלות הנמצאים בו תנאים נוחים לשגשוג.

אז ככה: מזון פונקציונלי-המונח הזה אומר משהו אחר לחלוטין ממה שהבנת, הוא אומר מזון שהוסיפו לו רכיב מסוים בעוודף להעשרה,או מזון שנאכל בעודף בגלל חומר מסוים שנמצא בו. משהו כזה. למשל גבינה מועשרת בסידן. חמוציות בשביל למנוע דלקת דרכי השתן.

תמ"ל, זה מזון פונקציונלי לחלוטין, כי הוא בריאה חדשה שירדה לעולם. לא קיים בטבע, הוא טכנולוגי לחלוטין.

אז לזה התכוונתי ובמילא אני מסכימה עם מה שאמרת שם.

דבר נוסף ממש ממש שממש ממש ממש ממש ממש ממש חשוב:

תמ"ל, עובר עיקור, ואין בו יכולת להתפתחות מזהמים. אין מצב שמשהו אומר אחרת. אחרת זה לא היה מחזיק מעמד למעלה משבועיים סגור.

זה כמו חלב עמיד שאפשר להחזיק שנה, ומטרנה אפשר יותר משנה.

אין מצב שמוכרים קופסאת שימורים של תירס עם מזהמים, קל וחומר לא תמל, ותאמיני לי, אני יודעת. אני בתחום.

ההוראות, הם להורים שלא יכניסו את האבקה למים עם חיידקים, כלומר שלא הורתחו, או לכלי לא נקי מספיק.

החומר עצמו סטרילי, אין שם שום צורת חיידק ולא נבג, וזה קופסאת וואקום. 

לכן שלא יחשבו כאן אחרת ויפחדו מחרקים במטרנה..

ויופי שאנחנו שוב מסכימות.

ולעניין הסטריליות:

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1210154

בתור אמא שהיו לה קשיים בהנקה, כל ההפחדות האלה שאני בעצם מונעת מהבן שלי בריאות, לא הוסיפו טוב כלל!!!

אני יכולה להגיד שיש לי שני ילדים, אחד קרוב ל-5 השנייה עוד מעט בת 3 וחצי, לא ראיתי שהיו יותר חולים מילדים אחרים, אפילו אפשר להגיד שממש פחות, וכך גם אצל אחותי הגדולה שלא הניקה.

(הבן כן היה חולה בשנה הראשונה די הרבה, אבל נראה לי שקשור יותר לגורמים אחרים, אחרי השנה הראשונה - כמעט ולא חולה, הבת - ברוך ה' בקושי - שימשיך כך)

בכלל, מחלות זה מאת ה'.

ועכשיו כשאלד בעזרת ה', זה לא שלא אנסה להניק, אבל אם לא הולך (לשון קשורה, פצעים, פטריות ועוד ועוד...), אז ברוך ה' שיש מטרנה. שניתן לתת לילד כל מה שהוא צריך בשביל לגדול (והאמהות והסבתות שלנו, הרתיחו חלב פרה, ואז? לא גדלנו? היינו כל היום חולים? גם לא נכון...)

הטרנד של ההנקה, ואם לא - אז את מתעללת בילד שלך הוא מעצבן מאוד!!!

ולא שאני לא בעד הנקה, אבל בעיקר בעד אמא וילד רגועים שמחים ובריאים.

שמחה, אוכל והרגלי חיים בריאים, שינה טובה וכמובן הרבה הרבה תפילות הם ארובה לא פחות טובה לבריאות הילדים. ושוב, הכל מאת ה'.

כתבתי באיזה שהוא מקום פה בשרשור - אבל כנראה שהייתי צריכה לכתוב ביותר ממקום אחד - שאני כותבת רק ספציפית לגליה ולמי שעוד מתעניינת וכן רוצה לדעת. בבקשה בבקשה שמי שזה עושה לה רע לא תקרא! אני הכי מבינה אותך בעולם. אני ממש לא רוצה להלחיץ או להפחיד - חס וחלילה. יש כאלה שכן רוצות - מאוד רוצות - לקרוא על הדברים האלה, ובשבילן אני כותבת.

ומאותה סיבה אני לא אתייחס למה שכתבת על ענייני המחלות. אני לא רוצה להיכנס לדיון שלא יוסיף לך טוב. אני ממש ממש שמחה בשבילך שאצלך הילדים שאכלו תמ"ל בבריאות טובה ולא כמו אצלי, ובאמת שימשיך כך. ב"ה יום יום.

מסכימה עם כל מילה במשפט האחרון שלך.

זה בדר שקשור לאיך היא מסתכלת על העולם, ולא האם היא צריכה להשקיע יותר עבודה בלשאוב ולהניק.

לי מאוד כאב בפטמות כמעט לכל אורך ההנקה, וברוך השם, ברוב הפעמים זה לא פגע בשמחה שלי. גם היהי לי קשה לשאוב - וזה רק עודד אותי ליותר תפילות ותחנונים אל ה'.

בגלל שהנקה זאת מתנה כל כך נפלאה מהבורא, צריך להתפלל עליה הרבה, אין ספק. אני ממש ראיתי תלות ישירה בין ההצלחה בהנקה ובשאיבה לבין התפילות שלי על זה (על איך ומה מתפללים באופן כללי בחיים צריך ללמוד הרבה, אבל לא כאן המקום להרחיב).

הבעיה היחידה עם מטרנה, זה שהיא פתרון מאוד נוח,, שאם מראש אומרים שאין לי בעיה לתת מטרנה, אז ברגע שמתעורר קושי, שברמת העיקרון אפשר ורצוי להתגבר עליו, ישר הולכים לפתרון הנוח (כמו בכל דבר בחיים), וחבל. כי זה גורם להפסד של הנקה שהיא אכן חיונית לתינוק. וכלל שעוברים השנים ומאספים המחקרים זה יותר ויותר ברור שזה ממש טוב לתינוק.

והסבתות שלנו הרתיחו חלב רק כשהן לא יכלו להניק בכלל. לא מלכתחילה...

ונכון שהכל מאת ה' - גם הניסיונות והקשיים בהנקה. וכמו שבכל ניסיון אנחנו רוב הפעמים יודעים שהקב"ה מצפה מאיתנו שנתאמץ ונתגבר, אני מאמינה שזה נכון גם לגבי הנקה. כי בסופו של דבר, אני חושבת, שגידול הילד זה חלק מעבודת ה' של האמא.

ומה לעשות הרבה פעמים מה שקורה לנו זה בעיקר בגלל בחירות שעשינו, ולא כהחלטה שרירותית משמייים...

היא לא רעבה כשהיא יונקת, היא ישנה לי לילה שלם ולכן היא גם מתעוררת לעיתים רחוקות

אבל הקושי הוא לשאוב בין הארוחות, גם תמיד מפחיד אותי שאני אשאב והיא תקום ולא ישאר לה...

ואני יודעת שהחלב ככה פחת בגלל השאיבות...כי בהתחלה היה לי יותר מידי...

ובגיל כזה פיצפון להתחיל מטרנה, כואב הלב..

אני לא מקווה לשנתיים אבל לפחות לחצי שנה שנה...בע"ה.

http://menikot.com/index.php?option=com_content&view=article&id=211&Itemid=0

מה את מתכוונת "בהתחלה"? בשבועות הראשונים כמעט לכולן יש קצת גודש (אמרו לי פעם שהגוף מכין את עצמו לאפשרות שאולי יהיו תאומים) ואח"כ זה אמור להתאזן לפי הצריכה של התינוק. כלומר אם עדיין יש תחושת מלאות אחרי כמה שבועות זה כבר לא תקין...

נשמע מעניין מאוד טוב לדעת!!

לשבועיים שלוש הראשונים...והגודש אצלי היה ממש מוגזם וכואב 

ונכון מבחינה ביולוגית כל היריון זה הכנה לתאומים ואז הגוף מתאזן...

בהמשך הוא התאזן אבל עדיין היה יותר ממה שצריך והצלחתי בין הארוחות לשאוב המון...

אני בהריון תאומים וממש פחדתי מאיפה יהיה לי כל כך הרבה חלב. 

אתן מרגיעות אותי..

עכשיו אני רק צריכה לקבל מתנה יותר שעות ביום כדי להניק את שניהם ולהספיק לישון.. 

אין מה להתעקש על 6...

בהרצאה ברמב"ם לעובדים לפני חודש הפרופסור אמר שזה גורם סיכון להשמנה וממש רואים את זה בילדים בדור הנוכחי שהאמהות מתעקשות להניק מעבר למה שצריך...

ככה גם למדנו בכיתה....ואני סטודנטית לסיעוד.

על-פי מדריך משרד הבריאות להזנת התינוק והפעוט:

"הנקה בלעדית או שליטה רצויה עד סביבות גיל 6 חודשים, והמשך הנקה בתוספת מזון משלים לחלב אם עד גיל שנה ואף יותר מכך, כל עוד ההנקה מתאימה לאם או לתינוק."

ועוד מאותו מדריך:

"הנקה מקטינה את השכיחות של התופעות הבאות:

• דלקת אוזן תיכונה בתינוקות
  
• זיהומים במערכת העיכול
  
• זיהומים חמורים במערכת הנשימה התחתונה (הדורשים אשפוז)
  
• NEC בפגים
  
• האטה בהתפתחות אינטלקטואלית ומוטורית
  
• השמנה בילדים
  
• יתר לחץ דם בגיל מבוגר
  
• סרטן השד באמהות
  
• אטופיק דרמטיטיס
  

אסתמה בילדים צעירים"

מוזמנת לעדכן את הפרופ'

ההמלצה להניק בלבד זה עד 4 חודשים,

כאשר לשלב דברים אחרים בתזונה מ4 חודשים.

אממה יש היום יותר נטייה להגיד שעדיף עד 4 חודשים כי המחקרים החדשים דווקא מראים שהנקה לא מונעת השמנה ואפילו מעודדת אותה.

אם יש לך כוח להשקיע ולקרוא מלא מאמרים באנגלית[מזהירה:ארוכים ובשפה מקצועית]- בכיף, אשלח לך!

הפרופ' רק חיזק את מה שלמדתי בכיתה, הלכתי להרצאתו כי זה היה נשמע מעניין....וגם אנחנו למדנו זאת ע"י מישהי אחרת...

מה שכן, כאשר נראה להורים שהילד מוכן, מותר להתחיל לתת טעימות קטנות מאוד לפני גיל שישה חודשים. הנה לשון התדריך בעניין:

"

1.1.1. החשיפה למזון משלים לחלב אם, בצורה של טעימות מזון: מומלץ כי כל התינוקות יתחילו בהזנה משלימה בסביבות השבוע ה-26 לחיי התינוק (6 חודשים). אין לחשוף התינוק לטעימות מזון משלים לפני השבוע ה-17 לחייו (4 חודשים) "

בהמשך מוסבר שבין גיל 17 ל26 שבועות מדובר על "כמויות קטנות של מזונות (1-2 כפיות קטנות) עד פעמיים ביממה" - זה לא דבר שהתינוק אמור לחיות עליו. בשאר היום הוא יונק.

את מוזמנת לשלוח מאמרים אם בא לך. זה יכול להיות מעניין. אבל אני לא בטוחה שאמצא זמן לקרוא אותם, והם גם לא עד כדי כך חשובים לי, תהיה אשר תהיה מסקנתם. מחקרים יש המון, וקשה להסיק משהו מעשי ממחקר כזה או אחר. בשביל זה יש גופי בריאות (כגון ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות וכו') שמקבצים את כל המחקרים האלה - שרבים מהם סותרים זה את זה - בוחנים אילו מהם רציניים ורלוונטיים, ומעדכנים אתץ ההנחיות לציבור אחת לכמה שנים. נכון להיות המסקנה שלחהם היא זו שציטטתי: הנקה מקטינה את שכיחות ההשמנה.

אודה לך אם תוכלי לכתוב לי את שמו של הפרופ' ברמב"ם שציטטת (אלא אם יש בזה איזו בעיה, אני לא יודעת).

כעיקרון זה בהרצאות שיש כל יום חמישי בבוקר ברמב"ם לעובדים[כניסה חינם לסטודנטים אם את מעוניינת להגיע..]

לא כ"כ עניין אותי השם כי זה כבר משהו דיי ידוע לי, אחרי הכל למדתי את זה בבית הספר לסיעוד ברפואת נשים, בבריאות הציבור וכו' וכל זה היה השנה כך שהידע מעודכן

ותשאלי מי נתן הרצאה בחודש האחרון על השמנת ילדים ובני נוער.

וד"א על המרצים של אני סומכת אבל הם לא פופ'....

כאלה שעדיין מחלקים במחלקת לידות לצערי...

החדש שיצא לפני כשנתיים. מוזמנת לעיין בו. לא יצא עוד אחד אחריו.20120221095521.doc

לא אומרים להחליף את ההנקה במטרנה. אומרים להוסיף מוצקים.

התכוונתי שאם ממש לא מצליחים לשאוב מספיק בשביל המטפלת/מעון, אז יש גיל שכבר אפשר לתת במעון רק מוצקים, ובשאר היום הנקה. ואז לא חסר כלום...

מלבד זה - לפני שמתחילים מוצקים - שילוב של מטרנה וחלב הוא לא הכי מומלץ. כי המטרנה משנה את הפלורה במעיים, שבעיקרון מותאמת להנקה, וזה יכול לפגוע גם במערכת החיסון.

מישהי פה, נראה לי שפצקרשת, ציטטה את משרד הבריאות האמריקאי (או איזשהוא גוף שאחרי על התזונה בארה"ב, לא זוכרת את שמו) שבהמלצות שלהם להזנת תינוקות, שמים את תחליף החלב במקום רביעי, אחרי חלב אם, חלב שאוב, וחלב מאמא אחרת (!!!!). וכמו שאת בטח יודעת, מינרלים וויטמינים שמגיעים לא דרך המזון בהם הם נמצאים באופן טבעי - נספגים ויעילים פחות. ועל זה יסכים כמעט כל רופא...

ככה שאם יש לה את המוטיבציה, והיא כן מצליחה לשאוב, אולי קצת פחות, אבל 70 מ"ל זה ממש לא קצת, והיא לא מדווחת על רעב של הקטנה, אז אני חושבת שההמלצה להתאמץ לתת רק הנקה היא הטובה ביותר.

תנסי גם שאת בבית לשאוב כל 3 שעות ואם היא אוכלת כל 5 אז כל שעתיים וחצי. ככה ישאר לך חלב והיא רק תינק.

אני בלימודים מקפידה לשאוב כמו שעון למרות שלא תמיד היא אוכלת את כמות המנות ששאבתי.

והאמת, באתן לי בזמן ממש ממש ממש טוב- הקטנה כבר 9 חודשים, ובשאיבה בקושי יוצא לי 70 מ"ל וזה ממש שבמאמצים, אניעובדת בעבודה מאד תובענית וגם לומדת ועוד עכשיו עם המבחנים אני ממש קורסת (יש לי המון) ובעלי כזה צדיק רואה את הקריסה ואומר לי שההנקה גומרת את כוחותיי- וזה אמת!! אני ממש מרגישה את זה. ובכלל ההנקה מתישה אותי גם מבחינת השאיבות וההתעסקות, ועוד דבר: אני ממש ממש ממש מפחדת שאכנס להריון עכשיו כי הגלולות מיועדות להנקה, ואני מורידה קצת מההנקה, אז אולי אפסיק להניק ואקח גלולות חזקות רגילות?!! (יש לי 2 אחיינים מגלולות של הנקה סרזט) בקיצור, אני ממש בדילמה!  רוצה להניק, אין לי ככ חלב, ואני בלחץ היומיום לא מגיעה לדרישות שצריך כדי להגביר חלב (שאיבות, שתיה מרובה וכו') 

ופתאום לקרוא את כל זה מחזק אצלי את ההתחושה שאולי שווה להלחם בזה?! או יותר נכון למען זה?! 

אבל אז מה עושים עם המניעה של הריון? הסרזט עדיין מגן?? זה ממש חשוב לי שהוא יגן.

זאת דעה אישית שלי.היום הילדה שלי בת חצי שנה. בערך מגיל שבועיים,עד גיל חודשיים נלחמתי על ההנקה היא הייתה עצבנית ובכיינית בטירוף.ואני נלחמתי בשיניים.וכולם סביבי תמכו בי על המאמץ ...עד שבאתי לאמא שלי בוכה לא יכלתי יותר... ואז קיבלתי משפט חכם שהיא אמרה לי:"אמא רגועה, תינוקת רגועה" תני לה מטרנה ושמו שמים הילדה נרגעה פלאים.מאז ועד היום היא אוכלת מטרנה שבעה רגועה וחייכנית חוץ מעכשיו שהיא מוציאה שיניים .היא יונקת רק בלילה וזה מתוך עצלות כי אין לי כוחלקום להכין לה מטרנה בלילה.היא קמה בערך כל שעה וחצי לינוק .אני צריכה לגמול אותה מזה ואותי מהעצלות וככה אני מקווה ללילות שקטים.לגבי החלב אני לא יודעת כי לי תמיד היה עודף וגם הגלולות של הסרזט מגבירות חלב...

גם לי היה קשה בהתחלה עם ההנקה.. הפיצית פשוט לא הפסיקה לבכות ואף פעם לא שבעה..

וגם אני שמעתי את כל הסיפורים שחייבים להניק ואסור לשלב מטרנה כי זה יהרוס לך את ההנקה...

לא נתתי מטרנה, סבלתי והתינוקת המשיכה לבכות כל הזמן!

עד שהגעתי למסקנה שאני חייבת לשלב.. להמשיך להניק אבל גם לתת את המטרנה כדי שאוכל גם חלק מהזמן לא להניק..

ב"ה המטרנה לא פגעה ולאחר חודשיים רק הנקתי אותה. (חוץ ממתי שלמדתי / לא הייתי איתה ואז הביאו לאה מטרנה).

המסקנה שלי מהסיפור שלי: חשוב מאוד להניק, זו מתנה מהקב"ה. אבל לא להתייחס למטרנה כזבל... ב"ה הרבה ילדים גדלו רק על מטרנה ויצאו בריאים וחזקים. אם התינוקת שלך בת 9 חודשים כבר ואת מותשת לחלוטין- אל תפחדי לתת את המטרנה.. זה יעשה רק טוב...

תשתי יותר, ותשתי בירה מתוקה ותה חם ומתוק.

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

ואם לא כך הם חייבים לאשר לכם החזר על קלינאית תקשורת פרטית.

אז בבקשה תפני לנציגת קשרי לקוחות-תפקידה לעזור לך ולזרז תהליכים

ואם זכור לי נכון ואת בלאומית- כדאי להתקשר לטרופמלדור-למרכז התפתחות הילד הראשי,

שם יש את האחראית על הקלינאיות תקשורת, אני לא מצליחה להיזכר בשמה. היא אמורה לאשר את ההחזר על טיפול פרטי או לזרז טיפול בקופה.

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

בעזרת ה' שתמצאו את הדרך והשליחים הכי טובים, ושיתקדם ויסגור את הפערים.

לי נשמע שגן חנ"מ זאת האופציה שנשמעת הכי טובה לשנה הבאה, הלוואי שתצליחו לקבל זכאות בכל זאת!!!!

אין לי מילים. רק חיבוק

ותודה לכם!

בעזרת ה' הוא יחזור בריא ושלם

מבינה ממש את הפחד ❤️

מעודדת אותך ללכת על התוכנית המקורית ולא לוותר על הבילוי. 

ובבקשה ממך, תשתדלי להיאחז בבעל הרחמים שיהיה לכם רק טוב.

אומרת כמה פרקים תהילים לזכותו ולזכות כל החיילים

בעז"ה שיחזור בריא ושלם

זה המח שלנו שעובד שעות נוספות.

חיבוק גדול!

כנראה יש לו משהו, או לא סיימו את הפעולה.

והצבא זה הכל בלתמים בלי סוף, וחוסר בזמנים....

חיבוק גדול! מקווה שיצאת למשהו שיעשה לך טוב. 

מבינה ממש.

זה קשה.

והראש עובד שעות נוספות.

בעז"ה יחזור בשלום ותנשמי לרווחה (לפחות עד הפעם הבאה).

חיבוק ! נשמע ממש קשוח

בע"ה יחזור בריא ושלם 

אני אומרת תצאי תתאווררי

את הבית תמיד אפשר לסדר

זה טוב לנקות קצת את הראש

והכל יהיה בסיידר בעה ! מחשבות טובות!

והרבה כח וסבלנות

אשרייך ואשרי יולדתו

מה איתך??

ממש מבאס אותי שבגילי עדיין יש לי חצ'קונים

אני מנסה לשים כל מיני מסכות.

לא ממש עוזר, אבל אני לפחות מרגישה שאני משקיעה בעצמי😅

המון המון שוקולד. חיה על שוקולד בהגזמה..

ולכן מוזר לי שזה יהיה קשור אצלי לשוקולד

כי אז איך יש ימים שאני ממש עם פנים חלקות? 😅

ועוד לקחתי בשנות התיכון ריקוטן, ועדיין היה לי, במיוחד בהריונות.

התחלתי ללכת לפני כשנה לקוסמטיקאית באופן קבוע. והכל השתפר פלאים.

חייבת לומר שהייתי סקפטית, במיוחד שהרגשתי שהיא "דוחפת" לי מוצרים יקרים.

המוצרים אכן יקרים אבל אני משתמשת אדוקה בקביעות וזה ממש שעוזר.

מה שהבנתי זה שלא עוזר לנסות ניסוי וטעיה עם כל המוצרים שיש בשוק. חבל על הכסף. צריך אבחון מדוייק.

עכשיו אני בהריון וטפו טפו בינתיים לא צץ כלום.

שנראלי ממש מאבחנת...

נתת לי רעיון. עכשיו מתלבטת אם יש לי מספיק כסף לזה חחח 🤣

בתקופות עם שיבושים הורמונליים זה ממש החמיר.

וגם כיום סביב הווסת תמיד יש יותר.

מאוד עזרו לי מוצרי פנים איכותיים כמו שכתבה @שיר הרוח 

אצלי ספציפית בעיקר פילינג לעור, איכותי ויקר אבל עושה את העבודה.

יש הרבה פחות פצעים וגם כשיש מתרפאים מהר.

לדעתי שווה להשקיע בזה.

(וגם רקוטן, לקחתי בבחרותי. עזר לי מאוד מאוד מאוד. אומנם חזר אחרי כמה שנים אבל לפחות כמה שנים נהניתי בלי)

תודה על התשובה ❤️ צריכה הרבה אומץ כדי להעז לקנות ולנסות על עיוור...

פעם חשבתי שגם אצלי זה הורמונלי ומתחזק סביב הווסת -

היום אני רואה שזה אכן כך אבל זה גם לגמרי מתחזק פתאום בלי קשר לכלום, גם בשבועיים שאחרי... אז כבר מבולבלת מזה ממש

ממליצה ללכת לאנדוקרינולוג לאבחון (עושים בדיקות דם סביב המחזור)

אפשר לאזן ממש בקלות עם כדורים

ואם את בכל מקרה רוצה למנוע אז פשוט צריך לבדוק מה בדיוק צריך לאזן

מניסיון- רופאי נשים/עור לא ממש מבינים בזה (כשזה הורמונלי)

אני לקחתי רקאוטן בגיל 18 וזה ממש שינה לי את החיים

מגיל 11-18 ניסיתי הכללללללל

לא אכלתי שוקולד, חלבי, מטוגן, סוכר וכו' וזה אכן עזר אבל עדיין היה גרוע ממש

כל המשחות ו אנטיביוטיקות וכו' עד שלקחתי ריקאוטן

לא אומרת לך לקחת אבל לי זה עשה פלאים 

השאלה מה קורה או מה יקרה..

למשל, מישהי כותבת אני בדכ מידה 40 לקחתי פה 42 וזה טוב  אז את לומדת מזה על עצמך.

בנוסף, להסתכל בטבלת מידות למדוד את עצמך.

היו לי הצלחות טובות.

לגבי משלוחים לא יודעת. אני רוצה לקנות ולא מעיזה .. לא רוצה ליכות חודשיים לחבילה

קיבלתי הודעה שהיא נמסרה היום לחברת הפצה .

מקווה שלא יהיו בעיות

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

קודם כל ליבי איתך ,זה נשמע ממש לא קל, לא לך ובטח שלא לבעלך.

אני הייתי מנסה ללכת לכיוון יותר טבעי

פחות פסיכיאטרים /פסיכולוגים. מכירה מקרה במשפחה שזה עשה נזק נפשי מאוד גדול כי אבחנו ונתנו טיפול שרק החמיר והקצין את הבעיה ובאופן כללי לעניות דעתי אלו חומרים שמשתיקים את הבעיה ולא באמת פותרים את הגורם לדיכאון.

אפשר לחשוב על כיוון של הומאופתיה בתוספת טיפול רגשי .

רק גורם מוסמך יכול להגדיר את הבעיה והטיפול

וכדאי לטפל כדי שלא יחמיר חלילה.

וכדאי גם שהילדים לא יראו את אבא ככה (אולי תנסי לשכנע מהכיוון הזה )..

צריך למצוא משהו שיגרום לו להבין שככה הוא לא ממשיך

וזה חייב לבוא ממנו אחרת באמת יהיה קשה

חיבוק ובהצלחה בע"ה סיעתא דשמיא 

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

איכשהו זה הסתדר גם עם המזרן של המיטת יחיד והמזרן של המיטה הזוגית שבסוף זה היה באותו גובה.

המיטת יחיד הייתה "דחוסה" בין הקיר של החדר לבין המיטה הזוגית כך שלא היה צורך במעקה מאף צד. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

עריסה מתחברת לתינוק | מיטה מתחברת ב-4 גדלים | SLEEPBABY

כמובן שיש את כל הפתרונות המאולתרים אבל אם אין לך כבר מיטת תינוק הייתי הולכת על פתרון מובנה כי אז אין לך את הבעיה של רווח של המזרון והחיבור למיטת הורים יותר בטיחותי (לעומת סתם להצמיד).