יש תנודות בכמות החלב שמצליחים לשאוב. זה לא תמיד אותו דבר - זה תלוי בכמה את נחה, שותה ואוכלת. יכול להיות שבבבית את שותה פחות מאשר בלימודים?

אני אישית ממש ממליצה לא לתת מטרנה בשום אופן. כשמתחילים לתת מטרנה כמות החלב פוחתת, ויש יותר סיכוי להפסיק את ההנקה מוקדם יותר.

וגם, מטרנה זה בסופו של דבר חלב פרה מיובש, עם תוספות של ויטמינים שייצרו במעבדה. לי אישית זה נשמע כמו דבר לא הכי בריא. מלבד זה, החלב שלך נותן לה הגנה חיסונית שזה דבר שאף חברת תחליפי חלב לא תצליח לחקות - וכשהתינוק במעון, ההגנה החיסונית מאוד מאוד נצרכת! במעון של הבת שלי היה תינוק של מטרנה שלא הפסיק להיות חולה עד כדי כך שאמא שלו העבירה אותו למטפלת. לעומתו, הילדים שקיבלו רק חלב אם בקושי היו חולים.

(אני אישית הייתי מקפידה למצוץ את המוצץ של הבת שלי כל פעם שבאתי לקחת אותה מהמעון, כדי להיחשף לחיידקים במעון, ולאפשר לגוף שלי לייצר לה נוגדנים שהגיעו אליה דרך החלב).

עוד דבר זה שעם הזמן הבת שלך תאכל יותר ויותר מוצקים במעון, ואז תצטרכי לשלוח לה פחות שקיות חלב אם. ועדיף אוכל מוצק על פני מטרנה. לפחות לדעתי.

בכל מקרה, אם יש לך זמן עכשיו בחופשת סמסטר, תקבעי לך זמנים קבועים בין ההנקות (רצוי בבוקר) שבהם תשאבי, ותאגרי מה שייצא. גם אם זה יחסית קצת בעיניך. כי קצת ועוד קצת זה הרבה בסופו של דבר.

עוד המלצה, זה לשלב עיסויים במהלך השאיבה, וסחיטות כשכבר לא מצליחים לשאוב. את לא מדמיינת כמה יכול לצאת עוד מהסחיטות... וכמובן, להיות רגועה בזמן השאיבה, וכל היום לשתות המון המון המון.

אני אישית תמיד הייתי נאבקת כדי להוציא הרבה חלב, והרבה פעמים הרגשתי שלא שאבתי מספיק, ובסופו של דבר, כשנגמרה התקופה של חלב אם במעון - גיליתי שנשארו לי עודפים במקפיא, שבסוף נזרקו לפח!

העיניין עם המוצץ...למרות שאני לא אוהבת שהורים עושים את זה סתם ככה

כי תכלס יש לנו בפה המון חיידקים יותר מרצפה מלוכלכת...

מתי מתחילים לתת אוכל מוצק?

ולפחות השנה הזאת היא לא תיהיה במעון...

בס"ד

זה שלב כוכך כיפיי!!!!!!!!

אני מתה עליה איך היא מחכה עם הפה הפתוח

איזה נוגדנים היא צריכה. זה קטע חזק, אפשר לקרוא למשל כאן:

http://prdupl02.ynet.co.il/ForumFiles_2/23400721.pdf

גם המוצץ זה חמוד, ואולי מוסיף עוד אפקט. אולי אפשר במקום זה (בגלל השיקול שכתבת) לעשות כל יום סיבוב חיבוק-נשיקה לכל הילדים במעון D:

כאלה חמודים!!!

ולחיידקים במעון או על הרצפה - לא בטוח שיש לאמא את הנוגדנים המתאימים, ולכן חשוב שהיא תחשף לכל החיידקים שהתינוק/שלה נחשפים, כדי שהחלב שלה ייגן עליו/ה מפניהם.

חוץ מזה, ששטיפה במים אחרי שהמוצץ נפל לרצפה מועילה במעט בעניין החיידקים...

ב"ה

אחרי השנה הראשונה שנעמה היתה במעון של המכללה ושם היו לא מעט בנות ששאבו הנה כמה המלצות ששמעתי:
1)לקבוע תדירות מסוימת שבה שואבים, (הבנתי שהמומלץ זה כל שלוש שעות) ולעמוד בזה,
אם היא אוכלת כל 5שעות אז שעתיים לפני הנקה לשאוב ואז יתמלא להנקה שוב...
2)לשתות המון!!! באמת! מניסיון זה מוכיח את עצמו!!
3)לאכול אוכל טוב ומזין! אני הייתי מנשנשת שקדים מדי פעם. אך יצא לי לפגוש אחת שהיתה רק שואבת (הבן שלה לא הצליח לינוק) והיתה אוכלת מלא!!!!!!!!!!!!! שדקים וזה עזר. (יש גם ממרח שקדים בחנויות טבע אבל זה ממש יקר)
4)וכמובן לדאוג לישון טוב כמה שאפשר...

ב"הצלחה!!

נ.ב- מוצקים ממש אמורים להתחיל מחצי שנה נראה לי אבל זה תלוי גם כמה מהר היא תתחבר לזה...

חיפשתי את כל האמצעים להגביר את החלב, כדורים מאכלים, שאלתי מומחים, ועזר מעט.

זה או שמייצרים מספיק, או שלפעמים לא.

אני נלחמתי בשיניים עם ההנקה הזאת, התחלתי ללמוד כשהוא היה בן חודש וחצי הוא היה איתי עם בעלי הביא לי אותו להנקות, אבל לצערי זה לא ממש הספיק לו והוא בכה מרעב, אבל אני-לא רציתי לתת מטרנה!

בקיצור שנינו סבלנו, לא משנה שהנקתי עד גיל שנתיים, והיה צריך אכשהו להפסיק אותו...

אבל העיקרון הטיפשי של לא לתת מטרנה היה טפשי מאוד. נתתי לו קצת כשהיגיעו מים עד נפש והוא שתה את זה ממש בשקיקה מרוב רעב.
מה שקרה שבגיל 10 חודשים, היתה לו הפסקה באוכל הוא לא רצה יותר מטרנה, לא לאכול ולא כלום. שוב סיוט מכיוון אחר, אולי כי חסכתי את זה ממנו בצורה כזאת, כשהוא היה צריך, ואולי אין קשר לדברים.

בכל מקרה הציעו כאן לשאוב בשעות קבועות ללא תלות אם היא ערה או לא, גם אם לא תשמרי לה את זה,

גם אניהייתי שואבת אבל גם היה יוצא מעט. כל השנה הראשונה שאבתי כל הפסקה-סיוט.

ובקשר למה שאמרו כאן- מטרנה זה הדבר הכי טוב שיש חוץ מחלב אם. וההגנמה החיסונית שהילד מקבל היא טובה אבל לא קיומית והכרחית, מגיל מסויים הילד מפתח מערכת חיסון משל עצמו. נכון שילדים שיונקים הרבה חולים פחות, אבל גם מי שלא יונק הרבה וחולה קצת יותר, אז מפתח את מערכת החיסון שלא מהר יותר וטוב יורת לא יקרה כלום, זה סך הכל נוגדנים שנגמרים על הוירוס הראשון, או השני, ולא נשמר איתו לנצח.

בכל מקרה, אל תפסיקי מטרנה גם לאחר המוצקים. יש במטרנה הכל לילד בכמויות הכי מדודות, ומדויקות, את לא תהיי מודאגת אם תתני לו, יש הרבה חסרים לתינוקות בגילאים שמפסיקים לתת להם כי קשה להביע לתזונה מאוזנת בגיל הזה, נראה לך שממנת הירקות והפירות, קצת  לחם וגבינה הפשוש שלך יקבל את כל הברזל, אבץ, סלניום, נתרן, אשלגן, פוספט, מגנזיום, ח' שומן חיוניות להתפתחות המוח ועוד רשימה ענקית, כמו שצריך??

מי שאומר לתת מוצקים ולא מטרנה, לא יודע ככ במה מדובר, תסלחו לי.

זה מתנה מאלוקים שפיתחו כזה מוצר בדור שלנו, הוא דואג שהתינוקות ישמרו מחסרים תזונתיים שנפוצים ככ. אין שום יתרון לאוכל מוצק על פני מטרנה כל עוד הילד שלך צריך את זה. תמיד משלבים גם וגם.

יש מקומות שמקפידים מארנה עד גיל שנתיים או שלוש!

אז לאחר ההרצה הזאת, לשיקולך12

בהצלחה...

ומסכימה מאוד שלפעמים מגיע שלב שבו חייבים להרפות קצת מהעקרונות ולהשלים עם המציאות - מה שהיה לי מאוד קשה ועשיתי מאוחר מדי. זו או אמנות מאוד מורכבת להצליח גם לחזור לעבודה וגם להמשיך להזין רק בחלב אם, וגם אני לא הצלחתי (זה ביאס אותי עד כדי כך שהחלטתי שמהילד הבא אני לא עובדת כשכירה ולא בונה על שאיבות, ולשמחתי יכולתי גם ליישם, ולכן היום אני כן מניקה בלי צורך בתוספות).

לגבי הצורך במטרנה כשיש מוצקים חלק מהדברים שאמרת נכונים אבל תמונת המצב מורכבת יותר. זה נכון לגמרי שאם תינוק לא יונק חייבים להשלים בתמ"ל עד גיל שנה, ומוצקים לבד לא יכולים לספק לו כל מה שהוא צריך בשלב הזה, אבל אחרי גיל שנה זה לא נכון. למטרנה, לצד יתרונותיה המובהקים, יש גם לא מעט חסרונות, ובגיל שנה ומשהו ילד כבר יכול לקבל מה שהוא צריך מאוכל "אמיתי" ומאותו שלב החסרונות של התמ"ל המעובד כבר עולים על היתרונות שלו. זו המלצת ארגון הבריאות העולמי ומשרד הבריאות, לאור המוני מחקרים. זה נכון שחברות התמ"ל עושות הכול כדי לשכנע הורים ורופאים שזה נשאר מוצר חיוני לאורך כל שנות הילדות, ונכון שבאמת יש אוכלוסיות שלמות שהשתכנעו מהפרסום המסיבי, אבל המחקר הרפואי פשוט אומר אחרת.

אני ממליצה לך ללמוד קצת על הנושא, זה מרתק.

בכ"א כל הכבוד שהנקת עד גיל שנתיים, אני הפסקתי לפני גיל שנה, וחבל...

לא פרטתי כאן על הנושא אם הייתי מפרטת, הייתי כותבת תמונה יותר שלימה, אבל יש ייחוס יתר של סגולות לנוגדנים האלו.

הרבה לא יודעים, שרק מעט עובר לתינוק בחלב, לא כמו שנראה לנו.

פשוט אני לא יודעת על איזה מקורות את מסתמכת...

אשמח לדעת אלו חסרונות יש למטרנה? במה היא מזיקה? ואלו מלא מחקרים מראים זאת??

העובדות מראות כמה חסרים קיימים בילדים כשעוברים איתם למוצקים ללא תמיכה של כל המינרלים וויטמינים שהם זקוקים להם.

אני אענה ממה שאני יודעת:

לגבי הנוגדנים כמה דברים:

1) בקיבה של מבוגר הם לא היו אפקטיביים באמת, ויש רופאים שתחום ההתמחות שלהם הוא לא ספציפי לגבי תינוקות, והם מפיצים את המידע השגוי הזה כאילו נוגדנים מתפרקים בקיבה. אבל רופאים שמתמקדים בתחום הזה - מבנה הקיבה של תינוקות רכים - יודעים להסביר למה הנוגדנים העוברים בחלב עוברים את המסננת של הקיבה ומגינים על הגוף. ככל שהתינוק גדל הנוגדנים פחות יכולים לעבור קיבה - וגם פחות צריכים - אבל עדיין מספקים הגנה מאוד משמעותית בפה, בקיבה, ובכלל בכל המסלול של המזון. ביקשת מקור - למשל ד"ר שרון צברי, שחקרה ספציפית את הנושא הזה.

2) גוף של תינוק קטן לא מסוגל לייצר את כל הנוגדנים. יש סוג מסוים (IGA? IGM? לא זוכרת..) שמתייצר רק בגיל שנה, סוג אחר שרק בגיל שנתיים... וטוב שכך, כי כשהגוף מתמודד עם מחלה באמצעות נוגדנים, זה גובה מהגוף מחיר של אנרגיה ומשקל, שבשבילנו כמבוגרים הוא דבר קל ערך, אבל בשביל תינוקות שאמורים לגדול ולהתפתח בקצב מטאורי זה עלול להיות מאוד מאוד משמעותי. לכן תינוקות אמורים לחסום מחוללי מחלות לפני השלב שנוגדנים צריכים להיכנס לפעולה.

3) נוגדנים זה רק חלק קטן מהתפקיד החיסוני של חלב אם. יש עניין של חומציות, לקטופירין, תמיכה בשגשוג של חיידק הביפידו שמצפה את המעיים ומונע מחיידקים רעים לחדור אליהם, ועוד המון המון דברים. האמת היא שחלב אם הוא בעיקר נוזל חיטסוני, והתפקיד התזונתי שלו די קטן ביחס לזה.

4) בוודאי שההשפעה החיסונית של חלב אם היא גם לטווח ארוך. ראי למשל דברי ארגון הבריאות העולמי כאן:

WHO.  Evidence on the long-term effects of breastfeeding. Systematic reviews and meta-analyses; 2007

שאלת גם על המטרנה (ואת זה בטח הפנית אליי) אבל קצת נגמרו לי הכוחות והזמן, סליחה. אם חשוב לך אז אולי בהמשך.

מה שכתבת נכון, נוגדן הוא חלבון, שמתפרק בקיבה ופירוק סופי במעי ולכן לא יעיל אצל מבוגר, לתינוקות יש מנגנון שבו הנוגדן נכנס בשלמותו לדם או בין תאי המעי או דרכם.

אחרת אין אפשרות  להסביר איך הוא מקבל את הנוגדנים. אין ספר שלחלב אם יש הרבה תפקידים שבטח יש כאלו שלא ידועים, אך כמובן שהתפקיד העיקרי שלשם כך יש הנקה- הזנה.

בקשר למטרנה, אני פשוט יודעת, שמטרנה היא מוצר מעולה, שיש בו המון יתרונות

עצם העובדה שהוא תוצר טכנולוגי לחלוטין, לא פוסלת אותו. יש טרנד כזה שדבר מעובד הוא לא טוב. או פחות טוב.

וזה לא נכון. תלוי מה ומתי.

אם תראי איך מייצרים דבר כזה,או שתקראי על הדרך להוציא מזון תינוקות, זה נראה כמו מפעל לייצור תרופה. זה בסטנדרט מחמיר מאוד מאוד מאוד.

עובדים על המטרנה שלך, חברות על עם מיטב אנשי המקצוע מכל הסוגים ברמה בינלאומית, עם בקרות איכות כל הזמן, על ימין ועל שמאל, אולי את פשוט לא יודעת כמה את מקבלת מוצר בטיחותי עבור הילד שלך.

[קראתי שוב את ההודעה לפני השליחה. אני חושבת שהדברים שכתובים כאן היו די מבאסים אותי לקרוא כשנתתי מטרנה. אין סיבה להתבאס סתם. בבקשה שלא תקרא את ההודעה מי שעלול להיות לה קשה עם זה]

אז בקשר לנוגדנים אנחנו מסכימות. בקשר למטרנה... שוב, זה מורכב. אני ממש מסכימה איתך שזה מוצר שמאוד מאוד מקפידים בו, ועד גיל שנה חובה לתת אותו ולא לחפף במקרה שא"א לספק חלב אם (מדי פעם אני שומעת המלצות לכל מיני תחליפים הום-מייד ומתחרפנת מחוסר האחריות). נכון גם שמשתדלים לשמור על סטנדרטים של תרופות, וזה סופר-חשוב. אבל כמו שבתרופות לפעמים גם יש פשלות, ולאחרונה היה ריקול על האלטרוקסין (אם אני לא טועה בשם) ככה כל כמה חודשים יש ריקול על איזה שהוא תמ"ל איפשהו בעולם (למשל http://www.news1.co.il/archive/001-D-60384-00.html?tag=23-36-52). כי מוצר שדורש רמת בטיחות גבוהה כל כך כמו תרופה - יש בו גם המון מקום לטעויות (בניגוד ל, נגיד - פירה ביתי).

אבל גם כשלא מדובר על פשלות, אלא המוצר עצמו - משקיעים בזה את מיטב המוחות, ועושים את זה הכי טוב שאפשר היום, אבל מה שאפשר לעשות מחלב פרה זה עדיין די מוגבל (אגב מחלב נאקות או חלב של פרימאטים היו יכולים אולי לייצר משהו יותר קרוב לחלב אם). הנה סתם דוגמה אחת מרבות לאחת הבעיות שהיצרנים נתקלים בהן: Department of Pediatrics, Hutzel Hospital, Wayne State University, Detroit, Michigan. Hotel Dieu-Grace Hospital, Windsor, Ontario, Canada. Medical and Regulatory Affairs Department, Ross Products Division, Abbott Laboratories, Columbus, Ohio.
(תקציר: אחד השומנים שנהוג להכניס לפורמולה פוגע בהשקעת סידן בעצמות. כלומר הוספת השומן הזה בכמות כזאת שיהיה מספיק שומן בפורמולה, כמו בחלב אם, פוגעת במינרליזציה של העצמות).

ולעניין המעובד - ידוע ומוכח שוויטמינים נספגים טוב יותר ממקור טבעי. זו בדיוק הסיבה שבחברות התמ"ל מכפילים ומשלשים את כמות הוויטמינים הנצרכת - פשוט כדי שחלק ייספג.

ואני עדיין חס וחלילה לא קוראת לא לתת מטרנה כשצריך (וכאמור גם אני עשיתי כך). רק חבל לתת אותה כשלא צריך (למשל כשאפשר להגביר את ייצור החלב, או למשל כשאפשר אחרי גיל שנה לבסס תזונה על מוצקים).

בקשר לטעויות שאת אומרת שיש בהכל, הטעות האחרונה שנעשתה בייצור של תמ"ל היתה של רמדיה, והשמיים רעשו וגעשו, היו רעידות אדמה מה לא קרה בגלל הסיפור הזה.

יש דברים, שאין בהם טעויות. כמעט לא. בגלל הרמה הגבוהה, אין טעויות. יש טעויות אנוש, אך יש בקרות כל שלב בייצור, שומרים מכל פס ייצור כמה קופסאות ושומרים אותם בבוא העת, כדי שאם תתעורר בעיה, בודקים מה היה שם לא טוב.

אם קוראת טעות זה אחת ל, ואז כל העולם שומע והבקרה הולכת ונהיית קפדנית, אני שרואה את כל התהליכים האלו ממש רגועה בקשר לבטיחות התמ"לים.

החברות מכפילים את כמויות הויטמינים כי בתהליך העיבוד וההכנה חלק מהויטמינים והמינרלים נהרסים או נאבדים, אז מוסיפים מראש יותר. וזאת הסיבה בוודאות. אולי מוסיפים יותר כדי שיספג יכול להיות, אבל אין בזה שום דבר רע. כמובן שלהניק זה מעל הכל, ולהתאמץ כמה שאפשר. אני יכולה לאמר את זה כי נלחמתי מלחמת הישרדות על זה.

אבל עד שתינוק לא אוכל את כל המגוון והכמויות שהוא צריך, כן, גם אחרי גיל שנה, מטרנה או כל תמ"ל אחר זה הכי טוב בישילו הוא מכוסה ומוגן מבחינת מה שדרוש לו להתפתחות תקינה.

זה הרבה יותר חשוב ומשמעותי מכל מה שאנחנו אומרות כאן.

שהילד צריך לגדול טוב ונכון. עד לפני כמה שנים יש חומצות שומן מסוימות שלא היו במטרנה והיו בחלב אם. לא הצליחו לשלב אותם בפנים.

עכשיו זה נמצא, וזה קריטי, קריטי. להתפתחות המוח (תאי העצב שעטופים במיאלין).

את יודעת איפה אפשר לקבל את זה במזון? בדגים. כמה תתני דגים לבן שלך? פעמיים בשבוע תתני לו את הדגים המאוד מסוימים האלו? סלמון הליבוט קוד סרדין, ועוד כמה הזויים.

את מבינה שהמטרנה רק עוזרת, שלילד לא יהיהו חסרים. זה נוצר רק לטובתו, אחרי שפעם נתנו חלב פרה רגיל ותינוקות מתו.

בהמשך הוסיפו לזה כפית מיץ תפוזים וכפית שמן דגים. עד שהיגענו למזון פונקציונלי לחלוטין.

הוא לא יזיק זה בטוח. רק יעזור. הלוואי שכל המצרכים שתשתמשי, שתאכילי אותו בהם ייצרו אותם\יהיו סטרילים במליונית הסאנדרט שמייצרים עבורם את התמ"ל.

בכל מקרה חלב הפרה הוא הבסיס עליו מוסיפים את כל מה שדרוש לא צריך חלב אחר כדי להגיע לתוצאות דומות לחלב אם.

ההבדל ביניהם שיש חלבון פרה שכמובן אין אותו כל אצל האם. תכלס, זה ההבדל מבחינת ההרכב התזונתי, פחות או יתר.

[בעקבות הערה שקיבלתי אני חוזרת על משהו שכתבתי פה בהודעה אחרת בשרשור - אני כותבת רק לגליה ולמי שעוד מתעניינת ובאמת רוצה לשמוע וחושבת שזה יעשה לה טוב. אנא אל תקראו אם זה יצער אתכן. לא רוצה לצער אף אחת.]

לא, לא, רמדיה לא הייתה פשלה אחרונה. הלוואי... מה שקישרתי לך בשרשור הקודם קרה אחרי רמדיה אאל"ט, ובעצם הדברים האלה קורים כל הזמן. הנה עוד דברים שקרו אחרי רמדיה:

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3451790,00.html

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3173135,00.html

זה סתם כמה דברים בשלוף, יש עוד המון.

זה נכון שהתמ"ל היום משופר לאין ערוך ממה שהיה לפני כמה שנים. וגם התמ"ל של עוד עשר שנים יהיה משופר הרבה יותר משל היום. כל הזמן חוקרים ומשפרים וזה טוב. לתינוקות של עוד מאה שנה יהיה מוצר שמצליח לחקות חלב אם בכמה וכמה פונקציות נוספות על זה שקיים היום. נראה לי שאפילו היתה פעם למטרנה סיסמה כזאת: "לעולם לא נוכל להיות כמוך, לעולם לא נפסיק לנסות". זה מדויק. אז אנחנו בערך מסכימות על זה, אבל אני לא מסכימה עם המסר שכתבת "הגענו למזון פונקציונלי לחלוטין" כאילו זה סוף הדרך ונגמרה העבודה. ממש לא. פערי התחלואה והתמותה בין יונקים לאוכלי תמ"ל קטנים בהרבה מהפערים שהיו בין יונקים לאוכלי חלב פרה כשאנחנו גדלנו, וזה טוב ונפלא, אבל עדיין א"א להתעלם מקיומם. סה"כ מדובר היום על פערי תמותה של כמיליון תינוקות בשנה, מתוכם כמה מאות אלפים במדינות מפותחות (כלומר לא בגלל בעיות היגיינה ושות') - ופערי תחלואה גבוהים בהרבה.

ספציפית לגבי רכיב התזונה שהתייחסת אליו אני לא יודעת לענות (לא בקיאה בתחום הזה) אבל אני יודעת שמשרד הבריאות כן מעסיק, ועוד איך, אנשים שבקיאים בתחום הזה, ועל מסקנותיהם הוא הסתמך, בין השאר, כשהוציא את המדריך להזנת התינוק והפעוט שבו נקבע שאין צורך בתמ"ל מעבר לגיל שנה:

http://www.health.gov.il/units/spoke/hanaka.doc

וכנ"ל ארגון הבריאות העולמי.

והערה אחרונה, אולי טיפונת קטנונית, כתבת את המילה 'סטרילי' בהקשר של תמ"ל, ואולי התפלק לך בטעות והתכוונת לכתוב משהו אחר, אבל ליתר ביטחון - גם בשביל מקרה שאחרות קוראות אותנו - אני מצטטת שוב מאותו תדריך שהזכרתי: "חשוב לציין כי האבקה להכנת תמ"ל אינה מוצר סטרילי, והיא עלולה להכיל גורמי מחלות." זה חשוב מאוד להדגיש כדי שחלילה הורים לא יזלזלו בהנחיות המחמירות להכנת תמ"ל בטוחה בבית. זה לא מוצר סטרילי וחשוב לא לאפשר לגורמי המחלות הנמצאים בו תנאים נוחים לשגשוג.

אז ככה: מזון פונקציונלי-המונח הזה אומר משהו אחר לחלוטין ממה שהבנת, הוא אומר מזון שהוסיפו לו רכיב מסוים בעוודף להעשרה,או מזון שנאכל בעודף בגלל חומר מסוים שנמצא בו. משהו כזה. למשל גבינה מועשרת בסידן. חמוציות בשביל למנוע דלקת דרכי השתן.

תמ"ל, זה מזון פונקציונלי לחלוטין, כי הוא בריאה חדשה שירדה לעולם. לא קיים בטבע, הוא טכנולוגי לחלוטין.

אז לזה התכוונתי ובמילא אני מסכימה עם מה שאמרת שם.

דבר נוסף ממש ממש שממש ממש ממש ממש ממש ממש חשוב:

תמ"ל, עובר עיקור, ואין בו יכולת להתפתחות מזהמים. אין מצב שמשהו אומר אחרת. אחרת זה לא היה מחזיק מעמד למעלה משבועיים סגור.

זה כמו חלב עמיד שאפשר להחזיק שנה, ומטרנה אפשר יותר משנה.

אין מצב שמוכרים קופסאת שימורים של תירס עם מזהמים, קל וחומר לא תמל, ותאמיני לי, אני יודעת. אני בתחום.

ההוראות, הם להורים שלא יכניסו את האבקה למים עם חיידקים, כלומר שלא הורתחו, או לכלי לא נקי מספיק.

החומר עצמו סטרילי, אין שם שום צורת חיידק ולא נבג, וזה קופסאת וואקום. 

לכן שלא יחשבו כאן אחרת ויפחדו מחרקים במטרנה..

ויופי שאנחנו שוב מסכימות.

ולעניין הסטריליות:

http://www.haaretz.co.il/news/health/1.1210154

בתור אמא שהיו לה קשיים בהנקה, כל ההפחדות האלה שאני בעצם מונעת מהבן שלי בריאות, לא הוסיפו טוב כלל!!!

אני יכולה להגיד שיש לי שני ילדים, אחד קרוב ל-5 השנייה עוד מעט בת 3 וחצי, לא ראיתי שהיו יותר חולים מילדים אחרים, אפילו אפשר להגיד שממש פחות, וכך גם אצל אחותי הגדולה שלא הניקה.

(הבן כן היה חולה בשנה הראשונה די הרבה, אבל נראה לי שקשור יותר לגורמים אחרים, אחרי השנה הראשונה - כמעט ולא חולה, הבת - ברוך ה' בקושי - שימשיך כך)

בכלל, מחלות זה מאת ה'.

ועכשיו כשאלד בעזרת ה', זה לא שלא אנסה להניק, אבל אם לא הולך (לשון קשורה, פצעים, פטריות ועוד ועוד...), אז ברוך ה' שיש מטרנה. שניתן לתת לילד כל מה שהוא צריך בשביל לגדול (והאמהות והסבתות שלנו, הרתיחו חלב פרה, ואז? לא גדלנו? היינו כל היום חולים? גם לא נכון...)

הטרנד של ההנקה, ואם לא - אז את מתעללת בילד שלך הוא מעצבן מאוד!!!

ולא שאני לא בעד הנקה, אבל בעיקר בעד אמא וילד רגועים שמחים ובריאים.

שמחה, אוכל והרגלי חיים בריאים, שינה טובה וכמובן הרבה הרבה תפילות הם ארובה לא פחות טובה לבריאות הילדים. ושוב, הכל מאת ה'.

כתבתי באיזה שהוא מקום פה בשרשור - אבל כנראה שהייתי צריכה לכתוב ביותר ממקום אחד - שאני כותבת רק ספציפית לגליה ולמי שעוד מתעניינת וכן רוצה לדעת. בבקשה בבקשה שמי שזה עושה לה רע לא תקרא! אני הכי מבינה אותך בעולם. אני ממש לא רוצה להלחיץ או להפחיד - חס וחלילה. יש כאלה שכן רוצות - מאוד רוצות - לקרוא על הדברים האלה, ובשבילן אני כותבת.

ומאותה סיבה אני לא אתייחס למה שכתבת על ענייני המחלות. אני לא רוצה להיכנס לדיון שלא יוסיף לך טוב. אני ממש ממש שמחה בשבילך שאצלך הילדים שאכלו תמ"ל בבריאות טובה ולא כמו אצלי, ובאמת שימשיך כך. ב"ה יום יום.

מסכימה עם כל מילה במשפט האחרון שלך.

זה בדר שקשור לאיך היא מסתכלת על העולם, ולא האם היא צריכה להשקיע יותר עבודה בלשאוב ולהניק.

לי מאוד כאב בפטמות כמעט לכל אורך ההנקה, וברוך השם, ברוב הפעמים זה לא פגע בשמחה שלי. גם היהי לי קשה לשאוב - וזה רק עודד אותי ליותר תפילות ותחנונים אל ה'.

בגלל שהנקה זאת מתנה כל כך נפלאה מהבורא, צריך להתפלל עליה הרבה, אין ספק. אני ממש ראיתי תלות ישירה בין ההצלחה בהנקה ובשאיבה לבין התפילות שלי על זה (על איך ומה מתפללים באופן כללי בחיים צריך ללמוד הרבה, אבל לא כאן המקום להרחיב).

הבעיה היחידה עם מטרנה, זה שהיא פתרון מאוד נוח,, שאם מראש אומרים שאין לי בעיה לתת מטרנה, אז ברגע שמתעורר קושי, שברמת העיקרון אפשר ורצוי להתגבר עליו, ישר הולכים לפתרון הנוח (כמו בכל דבר בחיים), וחבל. כי זה גורם להפסד של הנקה שהיא אכן חיונית לתינוק. וכלל שעוברים השנים ומאספים המחקרים זה יותר ויותר ברור שזה ממש טוב לתינוק.

והסבתות שלנו הרתיחו חלב רק כשהן לא יכלו להניק בכלל. לא מלכתחילה...

ונכון שהכל מאת ה' - גם הניסיונות והקשיים בהנקה. וכמו שבכל ניסיון אנחנו רוב הפעמים יודעים שהקב"ה מצפה מאיתנו שנתאמץ ונתגבר, אני מאמינה שזה נכון גם לגבי הנקה. כי בסופו של דבר, אני חושבת, שגידול הילד זה חלק מעבודת ה' של האמא.

ומה לעשות הרבה פעמים מה שקורה לנו זה בעיקר בגלל בחירות שעשינו, ולא כהחלטה שרירותית משמייים...

היא לא רעבה כשהיא יונקת, היא ישנה לי לילה שלם ולכן היא גם מתעוררת לעיתים רחוקות

אבל הקושי הוא לשאוב בין הארוחות, גם תמיד מפחיד אותי שאני אשאב והיא תקום ולא ישאר לה...

ואני יודעת שהחלב ככה פחת בגלל השאיבות...כי בהתחלה היה לי יותר מידי...

ובגיל כזה פיצפון להתחיל מטרנה, כואב הלב..

אני לא מקווה לשנתיים אבל לפחות לחצי שנה שנה...בע"ה.

http://menikot.com/index.php?option=com_content&view=article&id=211&Itemid=0

מה את מתכוונת "בהתחלה"? בשבועות הראשונים כמעט לכולן יש קצת גודש (אמרו לי פעם שהגוף מכין את עצמו לאפשרות שאולי יהיו תאומים) ואח"כ זה אמור להתאזן לפי הצריכה של התינוק. כלומר אם עדיין יש תחושת מלאות אחרי כמה שבועות זה כבר לא תקין...

נשמע מעניין מאוד טוב לדעת!!

לשבועיים שלוש הראשונים...והגודש אצלי היה ממש מוגזם וכואב 

ונכון מבחינה ביולוגית כל היריון זה הכנה לתאומים ואז הגוף מתאזן...

בהמשך הוא התאזן אבל עדיין היה יותר ממה שצריך והצלחתי בין הארוחות לשאוב המון...

אין מה להתעקש על 6...

בהרצאה ברמב"ם לעובדים לפני חודש הפרופסור אמר שזה גורם סיכון להשמנה וממש רואים את זה בילדים בדור הנוכחי שהאמהות מתעקשות להניק מעבר למה שצריך...

ככה גם למדנו בכיתה....ואני סטודנטית לסיעוד.

על-פי מדריך משרד הבריאות להזנת התינוק והפעוט:

"הנקה בלעדית או שליטה רצויה עד סביבות גיל 6 חודשים, והמשך הנקה בתוספת מזון משלים לחלב אם עד גיל שנה ואף יותר מכך, כל עוד ההנקה מתאימה לאם או לתינוק."

ועוד מאותו מדריך:

"הנקה מקטינה את השכיחות של התופעות הבאות:

• דלקת אוזן תיכונה בתינוקות
  
• זיהומים במערכת העיכול
  
• זיהומים חמורים במערכת הנשימה התחתונה (הדורשים אשפוז)
  
• NEC בפגים
  
• האטה בהתפתחות אינטלקטואלית ומוטורית
  
• השמנה בילדים
  
• יתר לחץ דם בגיל מבוגר
  
• סרטן השד באמהות
  
• אטופיק דרמטיטיס
  

אסתמה בילדים צעירים"

מוזמנת לעדכן את הפרופ'

ההמלצה להניק בלבד זה עד 4 חודשים,

כאשר לשלב דברים אחרים בתזונה מ4 חודשים.

אממה יש היום יותר נטייה להגיד שעדיף עד 4 חודשים כי המחקרים החדשים דווקא מראים שהנקה לא מונעת השמנה ואפילו מעודדת אותה.

אם יש לך כוח להשקיע ולקרוא מלא מאמרים באנגלית[מזהירה:ארוכים ובשפה מקצועית]- בכיף, אשלח לך!

הפרופ' רק חיזק את מה שלמדתי בכיתה, הלכתי להרצאתו כי זה היה נשמע מעניין....וגם אנחנו למדנו זאת ע"י מישהי אחרת...

מה שכן, כאשר נראה להורים שהילד מוכן, מותר להתחיל לתת טעימות קטנות מאוד לפני גיל שישה חודשים. הנה לשון התדריך בעניין:

"

1.1.1. החשיפה למזון משלים לחלב אם, בצורה של טעימות מזון: מומלץ כי כל התינוקות יתחילו בהזנה משלימה בסביבות השבוע ה-26 לחיי התינוק (6 חודשים). אין לחשוף התינוק לטעימות מזון משלים לפני השבוע ה-17 לחייו (4 חודשים) "

בהמשך מוסבר שבין גיל 17 ל26 שבועות מדובר על "כמויות קטנות של מזונות (1-2 כפיות קטנות) עד פעמיים ביממה" - זה לא דבר שהתינוק אמור לחיות עליו. בשאר היום הוא יונק.

את מוזמנת לשלוח מאמרים אם בא לך. זה יכול להיות מעניין. אבל אני לא בטוחה שאמצא זמן לקרוא אותם, והם גם לא עד כדי כך חשובים לי, תהיה אשר תהיה מסקנתם. מחקרים יש המון, וקשה להסיק משהו מעשי ממחקר כזה או אחר. בשביל זה יש גופי בריאות (כגון ארגון הבריאות העולמי, משרד הבריאות וכו') שמקבצים את כל המחקרים האלה - שרבים מהם סותרים זה את זה - בוחנים אילו מהם רציניים ורלוונטיים, ומעדכנים אתץ ההנחיות לציבור אחת לכמה שנים. נכון להיות המסקנה שלחהם היא זו שציטטתי: הנקה מקטינה את שכיחות ההשמנה.

אודה לך אם תוכלי לכתוב לי את שמו של הפרופ' ברמב"ם שציטטת (אלא אם יש בזה איזו בעיה, אני לא יודעת).

כעיקרון זה בהרצאות שיש כל יום חמישי בבוקר ברמב"ם לעובדים[כניסה חינם לסטודנטים אם את מעוניינת להגיע..]

לא כ"כ עניין אותי השם כי זה כבר משהו דיי ידוע לי, אחרי הכל למדתי את זה בבית הספר לסיעוד ברפואת נשים, בבריאות הציבור וכו' וכל זה היה השנה כך שהידע מעודכן

ותשאלי מי נתן הרצאה בחודש האחרון על השמנת ילדים ובני נוער.

וד"א על המרצים של אני סומכת אבל הם לא פופ'....

כאלה שעדיין מחלקים במחלקת לידות לצערי...

החדש שיצא לפני כשנתיים. מוזמנת לעיין בו. לא יצא עוד אחד אחריו.20120221095521.doc

לא אומרים להחליף את ההנקה במטרנה. אומרים להוסיף מוצקים.

התכוונתי שאם ממש לא מצליחים לשאוב מספיק בשביל המטפלת/מעון, אז יש גיל שכבר אפשר לתת במעון רק מוצקים, ובשאר היום הנקה. ואז לא חסר כלום...

מלבד זה - לפני שמתחילים מוצקים - שילוב של מטרנה וחלב הוא לא הכי מומלץ. כי המטרנה משנה את הפלורה במעיים, שבעיקרון מותאמת להנקה, וזה יכול לפגוע גם במערכת החיסון.

מישהי פה, נראה לי שפצקרשת, ציטטה את משרד הבריאות האמריקאי (או איזשהוא גוף שאחרי על התזונה בארה"ב, לא זוכרת את שמו) שבהמלצות שלהם להזנת תינוקות, שמים את תחליף החלב במקום רביעי, אחרי חלב אם, חלב שאוב, וחלב מאמא אחרת (!!!!). וכמו שאת בטח יודעת, מינרלים וויטמינים שמגיעים לא דרך המזון בהם הם נמצאים באופן טבעי - נספגים ויעילים פחות. ועל זה יסכים כמעט כל רופא...

ככה שאם יש לה את המוטיבציה, והיא כן מצליחה לשאוב, אולי קצת פחות, אבל 70 מ"ל זה ממש לא קצת, והיא לא מדווחת על רעב של הקטנה, אז אני חושבת שההמלצה להתאמץ לתת רק הנקה היא הטובה ביותר.

תנסי גם שאת בבית לשאוב כל 3 שעות ואם היא אוכלת כל 5 אז כל שעתיים וחצי. ככה ישאר לך חלב והיא רק תינק.

אני בלימודים מקפידה לשאוב כמו שעון למרות שלא תמיד היא אוכלת את כמות המנות ששאבתי.

והאמת, באתן לי בזמן ממש ממש ממש טוב- הקטנה כבר 9 חודשים, ובשאיבה בקושי יוצא לי 70 מ"ל וזה ממש שבמאמצים, אניעובדת בעבודה מאד תובענית וגם לומדת ועוד עכשיו עם המבחנים אני ממש קורסת (יש לי המון) ובעלי כזה צדיק רואה את הקריסה ואומר לי שההנקה גומרת את כוחותיי- וזה אמת!! אני ממש מרגישה את זה. ובכלל ההנקה מתישה אותי גם מבחינת השאיבות וההתעסקות, ועוד דבר: אני ממש ממש ממש מפחדת שאכנס להריון עכשיו כי הגלולות מיועדות להנקה, ואני מורידה קצת מההנקה, אז אולי אפסיק להניק ואקח גלולות חזקות רגילות?!! (יש לי 2 אחיינים מגלולות של הנקה סרזט) בקיצור, אני ממש בדילמה!  רוצה להניק, אין לי ככ חלב, ואני בלחץ היומיום לא מגיעה לדרישות שצריך כדי להגביר חלב (שאיבות, שתיה מרובה וכו') 

ופתאום לקרוא את כל זה מחזק אצלי את ההתחושה שאולי שווה להלחם בזה?! או יותר נכון למען זה?! 

אבל אז מה עושים עם המניעה של הריון? הסרזט עדיין מגן?? זה ממש חשוב לי שהוא יגן.

גם לי היה קשה בהתחלה עם ההנקה.. הפיצית פשוט לא הפסיקה לבכות ואף פעם לא שבעה..

וגם אני שמעתי את כל הסיפורים שחייבים להניק ואסור לשלב מטרנה כי זה יהרוס לך את ההנקה...

לא נתתי מטרנה, סבלתי והתינוקת המשיכה לבכות כל הזמן!

עד שהגעתי למסקנה שאני חייבת לשלב.. להמשיך להניק אבל גם לתת את המטרנה כדי שאוכל גם חלק מהזמן לא להניק..

ב"ה המטרנה לא פגעה ולאחר חודשיים רק הנקתי אותה. (חוץ ממתי שלמדתי / לא הייתי איתה ואז הביאו לאה מטרנה).

המסקנה שלי מהסיפור שלי: חשוב מאוד להניק, זו מתנה מהקב"ה. אבל לא להתייחס למטרנה כזבל... ב"ה הרבה ילדים גדלו רק על מטרנה ויצאו בריאים וחזקים. אם התינוקת שלך בת 9 חודשים כבר ואת מותשת לחלוטין- אל תפחדי לתת את המטרנה.. זה יעשה רק טוב...

תשתי יותר, ותשתי בירה מתוקה ותה חם ומתוק.

כתבת רק על תחום הלימוד

מה עם שאר התחומים הבית ספריים?

יש לילד חברים בכיתה?

מה הוא עושה בהפסקות?

יש אינראקציה טובה עם בני גילו?

הוא יודע לבקש? לשתף?

מקשיב בשיעורים או מפריע??

הולך לתנועת נוער? חוגים? פעילות אחר צהריים?

יוצא לטיולים? פעילויות חברתיות?

הוא ילד שמח?

איך הוא בבית? מזמין חברים? וכו וכו...

אוכל טוב?

ישן טוב?

אם כל שאר התחומים סבבה אצלו והוא מסתדר וטוב לו בחיים

הייתי שמה בצד את הלימודים כרגע, שמחה שטוב לילד שלי, אז לא אוהב ללמוד

או שישתנה או שלא. הייתי מבקשת ממנו בקשה לימודית אחת ממוקדת שיעמוד בה (ש"ב במקצוע אחד בלבד בכל יום וכדומה...)

אם המצב הכללי לט טוב בנוסף לתחום הלימודי- פה כבר הייתי פונה לעזרה, ליווי, הדרכה, יועצת בית ספר, דואגת לסל לשנה הבאה, כל מה שאפשר.

אבל שוב, אם זה רק הלימודים, להתמקד בדבר אחד ספציפי שתחליטו ביחד (ואפשר כל הזמן להוסיף עוד אתגר לימודי קטן)

ומשם לסמוך עליו ולא לחפור לו.

אגב, לא ציינת באיזו כיתה הוא? מנחשת ש ז'? ח'? לפי הציפיה?

נשמע שהוא בוגר ומבין שלא רוצה רטלין, לא לכולם זה עושה טוב, אם הכל טוב לו והוא בסדר בבית ספר, ומקשיב וחברים וכו וכו... אז אני כאמא שלו הייתי רגועה יותר.

האמת שהוא ילד חברותי פלוס פלוס

מעדיף תמיד חברים וטיולים ע"פ לימודים...

אני לא ככ רגילה לזה

וגם לא האופי שלו

לכן קשה ליח עם זה...

איך ילד יעדיף לבלות מאשר להצליח במבחן??

הצלחות לא מדרבנות לימוד?

ולא כדאי לנסות תרופה אחרת?

הרי עכשיו הכל נהיה יותר קשה אבל אחכ זה כבר יהיה מתסכל ואולי יהיה מאוחר מדי?

הוא הבכור שלך נכון?

יש ילדים שאוהבים הצלחות, וההצלחה מדרבנת

ויש ילדים שלא- זה לא מעניין אותם

ויש ילדים שמשלבים, לא מתאבדים על מבחן ו 70 זה סבבה להם.

מבינה שאת ובעלך מצפים לילד מחונן ולמדן, ובפועל זה לא ככה, וזה ממש מלחיץ אתכם.

הוא סה"כ יושב בכיתה ולומד? ילד נעים לזולת? מידות טובות? רגוע? טוב לו בחיים? מתפלל?

אז הייתי נפגשת עם המחנך ומנסה ליצור לו רצף מטרות לימודיות ספציפיות, משהו בקטנה, אבל שירגיש למידה ולאט לאט מחליטים יחד על עוד ועוד מטרה לכבוש בלימודים, הכל בהתאם לקצב שלו ולמה שהוא מצפה מעצמו, כי בסוף צריך ללמוד ולהתקדם גם אם זה לא מעניין אותו, אבל כנראה שהוא צריך קצב אחר, ושאצלו הצלחה זה דווקא במשחק בגול במשחק כדורגל ולא במבחן)

אם הכל זורם איתו טוב, וזה ממש רק עניין הלימודים, לא הייתי כריחה אותו לקחת כדור. (כמובן אם הוא מסוג הילדים שמפריעים בכיתה, לא לומדים, מתפרעים, עושים שטויות מתוך חוסר עניין לימודי- זה כבר משהו אחר).

בעבר הוא אהב ללמוד? פחות אהב חברים וטיולים?

ועכשיו השתנה?

האמת שהוא לא הבכור

הבעיה שלפניו 2 שלומדים

אחד גם לא כשרוני כמוהו... ובכא מתאמץ מאוד

ורוב המורים מפרגנים לו מעבר גם בגלל שרואים את ההשקעה

כן ילד רגוע... אבל יושב לי שבנא שיש לו בעית קשה צריך להיות מטופל לא?

ומה זה רצף מטרות לימודיות? כמו מה?

ובטח שלא משדרות לו את זה.

ולא משדרת לו שאני כועסת כי קיבל 50 במבחן

והייתי משוחחת גם עם המחנך שקראתי בכמה הודעות פה שכתבת שהוא מאוכזב שלא למד ומהציון.

הייתי מציעה לשים פחות דגש על הלימודים, יותר על החברתי וןההתנהגותי

מבינה שהוא ילד מוכשר- תעצימי את זה

ילד נבון וחברותי- להעצים, גם בכיתה וגם בשיח עם המחנך והצוות.

לתת לו תפקידים

לפרגן לשים רגע את הלימודים בצד.

ואז לאט לאט-

רצף מטרות לימודיות- להציב יחד עם המחנך (בהתחלה בלי הילד), מטרה אחת ממוקדת וקטנה בפן הלימודי ולצד זה פירגונים, העצמה ורק משפטים חיוביים במה שהוא טוב.

לאט לאט להוסיף עוד מטרה לימודית, יחד איתו, ולא להפסיק לפרגן ולהעצים ולהגדיל ולתת תפקידים חשובים ושהמחנך יפסיק מהר לומר לכם על התפקוד הלימודי הלקוי ואתם תפסיקו "לכעוס" על התפקוד שלו.

מאמינה שזה יגיע מתוך שלא לשמה...

טיפין טיפין

בהדרגה בטוחה ויציבה

אי אפשר לצפות ממנו עכשיו לבצע מטלות לימודיות וכדומה.

עם הזמן לעקוב, לראות , עין מקצועית- האם באמת הכרחי להביא לו רטלין?

לא נראה שזה המצב כרגע

כרגע הוא צריך כדור העצמה במה שהוא טוב בו- תתחילו בזה

אבל כל מה שאת כותבת נשמע הגיוני לגמרי ולא קשור בכלל לקשב וריכוז או לריטלין. האמת שאני לא מכירה הרבה ילדים שיעדיפו ללמוד במבחן מאשר לבלות ולעשות משהו שהם נהנים ממנו.

כמה תכלס הילד מקבל במבחנים וכזה? כי אם הוא מקבל ציונים סבירים (נניח סביבות 80) זה הגיוני לגמרי שהוא יעדיף לקבל ציון סביר ולא להשקיע הרבה ולקבל ציון טוב יותר.

מה שתכלס לדעתי כדאי לעשות זה לשחרר לגמרי. אין לכם איך ללמוד במקומו, וממה שאת כותבת נשמע שהנסיונות לעודד אותו ללמוד רק יצרו לו התנגדות ללמידה. תנו לו לקחת אחריות על הלמידה של עצמו, וזאת בחירה שלו עד כמה להשקיע ואם להתאכזב מהציונים שהוא מקבל או לשמוח איתם.

רגילה מה2 לפניו שמבחן זה מבחן

ואם צריך ללמוד אז לומדים, כל אחד כמה שצריך

אז מה זא ילדים תמיד יעדיפו לעשות משהו שהם נהנים?

לכולם יותר נחמד אבל אם יש מבחן אז לומדים ואחכ נהנים לא?

ולא להפך...

פה זה פשוט עובר לידו...

לא מענין אותו כהוא זה

ולגורור אותו ללמוד זה משימה מאוד קשה

וגם בסוף נגמר לרוב בלא כלום

אני לא חושבת שרוב הילדים ישבו ללמוד כמה שצריך למבחן ורק אחרי זה ילכו לעשות משהו כיף, בטח אם זה ילד עם יכולות שיכול לקבל ציון סביר גם אם לא ילמד.

יכולה להגיד לך מהניסיון שלי בתור מישהי עם יכולות והפרעת קשב- אף פעם לא למדתי למבחנים, לא ראיתי שום עניין ללמוד שעה מבחינתי מיותרת בשביל עוד 10-15 נקודות במבחן. גם לבגרויות למדתי די את המינימום האפשרי. וכשאמא שלי ניסתה לשכנע אותי ללמוד יותר זה רק גרם לי להפסיק לשתף אותה במתי יש לי מבחנים כדי שלא תחפור לי על זה. והאמת שגם בדיעבד לא הייתי משנה משהו, אני חושבת שיכולות למידה הציונים זה חשוב אבל רק עד גבול מאוד מסוים ולהעכיר את הקשר עם הילד שלכם הוא בעיני הרבה מעבר לגבול הזה...

אז למה כן יש ילדים שלומדים וילדים שלא?...

סתם מענין...

ואם היית לוקחת תרופה שתעזור לך ללמוד את חושבת שזה כן היה עוזר לך ללמוד עוד?

או שזו החלטה שהחלטת שמספיק לך?

הבעיה שאם הוא לא מצליח והמורה אומר לנו כמה מאוכזב זה גם מעכיר לנו את היחסים איתו...

ולכן אני מאוד מבולבלת עד כמה לשכנע אותו ללמוד/ לקחת תרוםה שתעזור לו אם צריך...

שרגע יהיה עם קצת יותר חמלה.. מגיע למורה לדעת וגם לילד שקצת יותר יבינו אותו, את המקום שלו., לדעתי.

לגבי כדור, אני לקחתי ריטלין - התחושה באמת לא נעימה.

אטנט היה לי מעולה, לא ממש מתמידה, לוקחת רק בתקופות עמוסות שחייבת קשב מלא. אצלי אין תופעות לוואי.

ויש תחושה מגניבה שאני פשוט רוצה לשבת ולעבוד עוד ועוד ועוד.

אבל - זה חייב להגיע עם תחום עניין שרוצה ללמוד אותו.. קצת לא פר לתת כדור ולהכריח אותו לעשות איתו רק דברים ששונא לעשות.

הכדור יכול לעזור לו לאהוב את הלמידה.

קחי דוגמה - את רוצה לשבת לאכול פלאפל, וכל ביס משהו מחרפן אותך, מושך לך את הפיתה ואת ממש רוצה למשוך אותו חזרה אלייך וסופסוף לאכול. תרצי להמשיך לאכול אחרי כל זה?

זו התחושה שלי - אני רוצה לעבוד, אבל קשה לי. כל רגע המחשבות שלי במקום אחר.

כשאני בלי כדור אני מגדירה לעצמי זמן למשימה, עד שעה מסויממת או עד סיום מטלה אני לא XXXX, רק בסיום סעיף כלשהו אני קמה לאכול וכו

זה יכול לעזור לו אולי בלמידה למבחן, לומדים דף אחד והולכים לשחק, דף נוסף ויוצאים לרכב וכו

נ.ב. דיעה אישית, לא תורה מסיני. לא לוקחת אחריות.

אופי, חינוך, כמה השקעה נדרשת מול כמה התוצאה שווה. בכללי אני חושבת שכשמפעילים לחץ בכיוון מסוים הצד השני הרבה פעמים מפעיל התנגדות. ולהגיד אכזבה מילד זה אף פעם לא הדרך הנכונה לחנך לדעתי.

היה תקופה שניסיתי ריטלין, עזר ליכולות ההקשבה אבל לא למוטיבציה כי באמת לא ראיתי עניין להשקיע. וכמו שכתבתי אני עד היום לא חושבת שהיה לי עניין להשקיע יותר, למרות שהן יכולתי לקבל ציונים הרבה יותר טובים.

אני גם חושבת שלנסות לשכנע זה מה שניסיתם עד היום ולא דווקא עבד, אולי כדאי לשנות גישה. להחליט ולהגיד גם למורה וגם לילד שהלימודים הם באחריותו של הילד, אם הוא רוצה עזרה אז בשמחה ואם לא אז לא. ולא להתאכזב אם התוצאות לא דווקא מתאימות למה שציפיתם.

אבל כמובן שאני כותבת מתוך החוויה האישית שלי ולא דווקא שזה המקרה פה, אז אני מציעה גישה ותחליטי אם מתאים לכם או לא🙂

אין לי ניסיון בכלל עם ילדים בגי כזה, או קושי כזה.

יכולה להגיד לך על עצמי - כשהייתי ביסודי גם לא היה לי שום עניין וחשק ללמוד.

אהבתי רק מקצועות מסויימים ובכל השאר נכשלתי.

אני זוכרת את היום הזה שבו אמא שלי ישבה איתי לשיחה, והסבירה לי שאלה הם חיי. אם אחליט להשקיע, אצליח. אם לא, אעבוד בתור ___.

התחלנו עם מבצעים. המבצע הראשון היה להביא 80 במספר מבחנים, התמורה - סידור לבת מצווה עם כריכה בהתאמה אישית במקום כריכה קרם שהיה לכולן (משהו שהיה מאוד יקר ומגניב באותם שנים חח).

לאחר מכן מבצע על עוד איזה מתנה, כל תקופת מבחנים מחדש.

אני לא יודעת מה הגישה החינוכית בעניין מבצעים, לי זה העלה את המוטיבציה.

אני ממש מעריכה היום את אמא שלי על הצעד הזה, הייתי חייבת את האיפוס כדי להבין שיש פה בעיה ואני חייבת לקחת אחריות עליה.

לא אשקר, עד היום - אני שונאת לשבת להקשיב וללמוד. קשה לי ברמות. אני עם קשיי קשב מאבדת עניין ברגע.

האם יש תחום כלשהו שהילד כן אוהב? אני נגיד ממש אהבתי מקצוע מסוים, הוצאתי בו תמיד 100 והמשכתי לימודים בכיוון.

הלוואי וכבר בילדות היתי יכולה לתקתק חוגים בתחום.

בנוסף למבצעים וההצלחה שלך שהגיעה ב"ה, לקחת גם כדורי קשב?

או בלי הכדורים הצלחת בסוף?

מעניין...

אני עם תרופות קשב רק לאחרונה, בשביל העבודה

התבוננות עצמית ואישית, שלכם מול עצמכם.

הכי טבעי להורה לרצות שהילד שלו יהיה דומה לו (ולאחים שלו, לפעמים). הכי קל לגדל ילד שדומה לך ושדרכו בחיים דומה לשלך.

הכי קל - אבל לא מגדל.

והילדים שלנו, שאמנם אנחנו מגדלים אותם, מעניקים לנו הזדמנות מיוחדת לגדול בעצמנו. להבין שלא הכול בחיים הולך בדרך שאנחנו רוצים. להבין שיש סוגים שונים של אנשים בחיים, וצריך להסתדר איתם ולאהוב אותם. במיוחד אם הם הילדים שלנו.

אז כן, הוא אולי לא אוהב ללמוד, ואולי באמת יש לו קושי שמונע ממנו להצליח ללמוד למרות שהוא מוכשר.

אבל זה לא משנה את העובדה שהוא הילד שלכם, האהוב והמתוק, שצריך תמיכה בדרך החיים שהוא בוחר לעצמו.

ובעיקר - צריך להסתכל על נקודות החוזק שלו בחיים (ונשמע שיש לו כאלה) ולהעצים אותן.

זה לא קל בכלל ועלול להזמין חיכוכים... אבל זו עבודת חיים...

(כותבת את זה ממקום לגמרי-לגמרי מזדהה❤️ גם אני בעבודת החיים הזו עכשיו...)

מקוה מאוד מאוד שהוא לא מרגיש שלא אוהבים אותו

למרות שאנחנו מבקשים ממנו ללמוד

כהורים אני מודה שאני הרבה חותר משחררת ובעלי פחות...

וזה החשש שלי גם

הבעיה ישיש לי עוד חשש

ולא יודעת מה מוצדק יותר

ואיך לאזן בין שתי החששות

שבעצם לא לתת לו את "הטיפול" שהוא צריך

זה להזניח את הבעיה ששאולי יש לו והיא צריכה מענה

חוששת שכשיהיה גדול יגיד לי אבל למה בעצם לא טיפלתם...

יש לכם איש מקצוע אמין וקשוב להתייעץ איתו?

נשמע שגם הדרכת הורים תוכל לעזור לכם. (גם לנו היא עוזרת מאוד)

ואיזה הדרכת הורים מומלצת?

איפה מוצאים?

הוא ידע לתת לכם הדרכה רגישה ומבינה, לכם בתור הורים?

ונשמע שיש לכם הרבה סימני שאלה לגביו

התנהגויות שלא ברור ממה הן נובעות,

ומצד שני כל מיני אקסיומות שאתם מתייחסים אליהן כאמת מוחלטת ובעיני מזמינות בירור נוסף.

וביניהם יש נושאים שאתם לא רואים עין בעין.

הייתי הולכת להדרכת הורים טובה בגישה היקשרותית-התפתחותית כדי לעשות סדר ולהבין קודם כל מה אתם רואים מול העיניים ואחר כך איך אפשר לעזור לו.

יש ילדים שלא מעניין אותם לימודים וכשגדלים, בוחרים מקצוע ולוקחים את עצמם בידיים- עושים מכינה כדי להשלים את מה שצריך כדי להתקבל, ולוקחים כדורים אם זה מה שצריך כדי להצליח. אני מכירה כמה כאלו.

והיום, עם התפתחות הבינה המלאכותית, שמעתי שמשערים שכישורים חברתיים- רגשיים יהיו יותר משמעותיים בעולם העבודה מאשר ידע או כישורים אקדמאים.

ועדיין ממש מבינה את הקושי כרגע כשהוא במסגרת בית ספר עם ציפיות מסוימות מהילד והוא לא מעוניין לעמוד בהם. זה באמת מורכב מאוד. חיבוק!!❤️

2 ילדים בשנתיים וחצי זה קשה קשה קשה

מותר לך שיהיה קשה!

ומותר וצריך לפנות לעזרה.

אני מאוד נזהרת מלאבחן, אבל זה נשמע קצת שיש שם דיכאון אחרי לידה, שהוא הורמונלי והעומס משפיע עליו גם

ויש איך לעזור ואיך להקל.

מנסיון. זה בור שחור שהכל נראה לא טוב ולא מתאים ואני ממש גרועה. ואפשר לצאת מהבור הזה.

יש לך רופאת משפחה נעימה? אם כן היא כתובת טובה להתחיל ממנה🧡

יש לך עם מי לדבר? לשתף?

חברה? אמא? אחות? מכרה בעבודה?

יש לך אפשרות לבקש עזרה?

בגדול זה לא פשוט לאף אחת עם שני קטנטנים, ועומס ואת מתארת שאתם לא יוצאים (כי עם שני קטנים), ואת די בודדה

חושבת שהתחושות שלך מתבקשות ממש וזה הזמן לצאת משם, לשתף ולטפל בעצמך.

לא אשת מקצוע מתחום הנפש, אבל בטוחה שיש מה שיכול לעזור ךלך.

שני ילדים קטנים וצפופים זה באמת לא קל בכלל בכלל

אני יכולה להגיד שהייתי במצב ממש דומה, את כותבת פה ממש את המחשבות שהיו לי. בערך חודשיים אחרי הלידה השנייה הבנתי שאני בדיכאון אחרי לידה, ופניתי לעזרה דרך הקופה (אני הלכתי לעו''ס של המרפאת נשים, אפשר גם דרך רופאת משפחה) והיום כל החיים שלי וההורות שלי השתנו ואני ב''ה במקום הרבה יותר טוב. אם מה שאת מתארת פה זה לא מחשבה חולפת אלא משהו שאת מרגישה לאורך זמן, בבקשה תפני לעזרה🩷 יכול להיות הרבה יותר טוב.

וטכנית- תנסי כמה שיותר להקל על עצמך. כמה שיותר להוריד סטנדרטים, למצוא דברים שיקלו עם הילדים, אם יש אפשרות לעזרה ממשפחה וכזה לקבל אותה. אם יש אפשרות שבעלך יהיה יותר נוכח. לנסות למצוא כמה שיותר זמנים שקטים לעצמך במהלך היום.

בהצלחה🩷

למרות שעברו 20 שנה מאז שחוויתי את הסיטואציה הזו

אני יכולה להזדהות עם כל מילה

הורות זה קשוח

ול2 תינוקות זה על גבול הבלתי אפשרי

זה בסדר שאת מרגישה אבודה

זה יותר הגיוני להרגיש ככה מאשר לשלוט במצב

מה שיכול לעזור קצת

זה שמישהו ישגיח עליהם ואת תצאי

אפילו ליום שלם

או אם זה אפשרי לכמה ימים

למלא מצברים

זה לטווח קצר

למצוא זמנים למנוחה אמיתית

לטווח הארוך לתכנן ילודה

או במילים אחרות למנוע עד שתרגישי אחרת

תקשיבי כשהם קטנים ותלויים בך על כל דבר זה קשהההההה

אני כל פעם שהילדים שלי מתלבשים לבד/ שמים נעליים לבד/ לוקחים אוכל לבד

אני בהלם

אשכרה סוף סוף הם יכולים לעשות משהו בלי שאני אעשה כל דבר כל דבר כל דבר.

הגיל שהם פצפונים והכל מגיע אלייך, את צריכה להלביש/ לחתך/ לקלח/ להרגיע/ לחבק

זה מתיש ושוחק מאוד מאוד.

אבל בסוף הם גדלים (ושלי עדיין קטנטנים, בני 5 ו-3)

והכל נהיה יותר קל.

בינתיים, מצטרפת למה שאמרו פה. לבדוק דיכאון אחרי לידה.

כי נראה לי כשהכל תקין חוץ מזה שמאוד מאוד מאוד מאוד קשה, יש גם דברים טובים ומהנים בהורות

ונשמע שאת ממש לא שם.

תחשבי שאם תקבלי חותמת רשמית מרופא יהיה לך קל יותר והסביבה שלך כנראה תבין אותך יותר ותתמוך בך יותר.

את ממש נורמאלית

יש זמנים ותקופות שהכל נראה קשה קשה קשה

אם המשאבים הפנימיים שלך מרוקנים אז בכלללל

זה עובר

ילדים גדלים

דברים נהיים קלים יותר עם הזמן

והופ אפילו תגלי שבא לי עוד אחד

לראות אמהות אחרות ולהניח שהכל סבבה להן זה פייק, אשליה.

בלי קשר- תבדקי חוסר בויטמין b12 תתפלאי לשמוע כמה זה משפיע בטירוף על מצב ועייפות רגשית נפשית

יכול להיות שכדאי לך גם להיעזר באיש מקצוע וכו' יש דרך הקופה, אבל בלי קשר לזה-

1. בדקת ברזל וB12 לאחרונה?

2. יש לך אפשרות לצאת להליכה יומית? הליכה בעיקר ופעילות גופנית מאוד משפיעים על הנפש

3. הגדולה (גם כן גדולה... היא בטח עוד לא בת שנתיים) בוכה עכשיו חריג או שתמיד היתה בוכה הרבה?

4. יש לך אפשרות שמישהו יקח את הילדים ליום שלם ואת תברחי לצימר ליד הים?

5. יש לכם ארגון התנדבות לעזרה אחרי לידה?

6. יש לכם באזור תכנית אימהות? מפגשים שבועיים במתנ"ס/אמא מלווה אמא/ וכו'?

צריך לבוא לעולם עם אח/ות גדולים 😍

והילדים שלי עוד עם ספייס יפה בינהם... זה גיל נורא נורא קשוח אבל חייבים לעבור בו בשביל לגדול 🙃

אין לי זמן לענות ארוך.

ומצטרפת לכל הדברים שהקודמות היו מעלי.

אבל רק יכולה לעודד שגם לי היה ממש ככה. ופתאום עכשיו הם קצת גדלו (עכשיו שנתיים וחצי ושנה וחודשיים), והתחילו לישון לילות. ואני מרגישה שהתחלתי לנשום ומבינה כמה היה קשוח לפני זה.

שיש גם דרך קופ"ח וגם מרפאות לנשים אחרי לידה שאפשר לקבל ללא תשלום טיפול פסיכולוגי מעולה.

הבדידות קשה מאוד. יש מעגלים של אימהות בסביבה שלך?

וזה לא היה דיכאון אחרי לידה

זה פשוט היה הרגשה שאין אותי וזהו.

מבטיחה לך שזה משתפר

אבל עכשיו תנסי לראות מה בכל זאת יכול לעזור לך

אולי יום בשבוע שאת יוצאת לבד עם חברות/משפחה/חוג/מסעדה וכן הלאה

במיוחד עם צמודים.

זה לופ שלא נגמר❤️

יש לך אפשרות להתאווררות קבועה פעם בשבוע? חצי שעה ביום? משהו שהוא שלך ולא רק של האמהות?

את עובדת? סביבה תומכת? את מונעת הריון כרגע?

התחושות שלך סופר לגיטימיות ואי אפשר פשוט לסבול אותם עד שהם יגדלו.

איפה את יכולה ביום יום שלך להקל על עצמך ולנשום אוויר? אי אפשר לחיות ולהחיות ילדים בלי דלק.

קודם כל את יכולה גם לא להניק. מבטיחה לך. אל תעשי מה שאת לא רוצה.

דבר שני, את יכולה לשלוח למסגרות (אם אני מבינה נכון הם לא במסגרות כרגע) ולצאת לעבודה ותהיה לך חברה והפוגה מהאמהות

גם בלי קשר לכסף שאולי זה לא משתלם. זה משתלם לנפש שלך. ובסוף זה ישתלם גם בכיס.

ואפשר גם בייביסיטר ולצאת עם בעלך

ולדעתי בשלב הזה - למנוע עד שתמצאי את עצמך מחדש, אם יורשה לי.

נשמע שהלבד והתלותיות של הילדים בך גומרת אותך אבל זה לא חייב להיות ככה

ולדעתי אין צורך בטיפול אם את יודעת מה חסר לך. את "רק" צריכה למלא אותו

חיבוק ענק אישה יקרה♥️

עם לצאת לעבודה. זה יתן לך אויר ולפעמים בעבודה אפשר למצוא גם חברות

והיא צוחקת שכל המשכורת שלה הולכת על תשלום למסגרות והיא יוצאת לכמה שעות חופש מהאמהות…

ולך אישה יקרה חיבוק ענק והרבה כוחות🫂❤️

ולמנוע להרבה זמן…

זה אומר שהם קטנים וצפופים

זה הרבה מאוד שינויים בתווך קצר

תני לעצמך זמן

(לשקול ממש גם מניעה)

זה באמת משתפר

הם גדלים

וזה נעשה יותר קל

ואת גם תפתחי מיומנות חדשות

ובעיקר- בלי ביקורת עצמית

(ואם את חושדת בדיכאון אז טיפול! אפילו לקחת הלוואה בשביל זה

זו השקעה לתווך ארוך ושווה כל שקל)

זה קריטי בשלבים האינטנסיבים האלה..

לא כל החיים ייראו ככה!!!

ובינתיים- אולי תנסי בימים שנעים בחוץ לצאת לטייל עם העגלה, ההליכה והשמש ממש טובים לנפש. ❤️‍🩹

הבנתי שזו שיטה נפלאה לבעיות קשב

שמלמדת את הילד על תפקודים ניהוליים, ועוזרת להתנסות בהם במסגרת כיפית, עם העברה של היישום למטרות תפקודיות יומיומיות.

יש דרך הקופה, גל קופה עד גיל מסוים (לא בקיאה). וביטוחים פרטיים אם יש החזר על ריפוי בעיסוק אז לכאורה כן

צריך אבחון רפואי שיש הפרעת קשב כדי להתחיל לטפל, לא יודעת אם כולם מתעקשים על זה.

קבוצת טיפול דרך הקופה, או הדרכת הורים.

על אחד על אחד כן

אם הבן של הפותחת לא מאובחן, אולי הוא יכול לקבל מענה דרך קבוצה.

יש מרפאות בעיסוק מוסמכות קוגפאן.

להתחיל עם הפניה להתפתחות הילד

אמור להיות החזרים מהקופה

מטפלות בנושא של תפקודים ניהוליים ועוזרות לילד לפתח אסטרטגיות בכל התחום הזה.

אבל קוגפאן זה מעולה אם יש

אז עשינו פרטי

שאחרות לא יטעו ויחשבו שבכללי במכבי. המון מטפלות מוסמכות קוגפאן זה קורס מאד נפוץ אצל מרפאות בעיסוק שעובדות עם ילדים.

כשמתקשרים למוקד במכבי ומבקשים לקבוע, עונים שאין מטפלות קוג פאן במכבי.

וגם אתמול הייתי באבחון אצל ילד אחר שלי וחזרו על זה שוב ושוב. היא אמרה שאין במכבי ושהיא ממליצה בכל זאת...

ברור שיש את זה אצל לא מעט מטפלות (מי שעברה עוד הכשרה נוספת) אבל לא במרפאות של מכבי.

לפחות זה מה שנאמר לי במרכז גדול במרכז.

קשה לי להאמין שבכל המכונים של מכבי אין מטפלות מוסמכות קוגפאן. ויש הרבה מכונים שעובדים בהסדרים עם כל הקופות ובוודאות יש שם.

אני ממליצה למי שאומרים לה ככה להתקשר למכון ספציפי ולשאול אם יש שם.

כנראה שאין את זה ברשימה של הנציג הארצי אבל בפועל יש במכונים

שאין משהו שמוגדר כטיפול בשיטת קוגפאן, אבל יש מרפאות בעיסוק רגילות שיש להן הכשרה גם לזה.

זה אחד הקורסים הכי נפוצים שמרפאות בעיסוק עוברות.

לא סביר בכלל שבכל מכוני מכבי אין. כנראה אין להם באופן רשמי כזה, ולכן אני ממליצה לברר ישירות מול המכון שם הם יודעים האם יש להן מטפלות מוסמכות לכך.

אני מתכוונת שהרכזת של התפתחות הילד התקשרה לנוירולוגית ילדים שכתבה לנו בהמלצות על קוגפאן ואמרה לה לא לכתוב את זה כי אין להם במכבי מטפלות לזה. נכון שבפועל קיימות מטפלות כאלו, אבל לא ברמה שמכבי מוכנים שייכתב בהפניה כי יש ממש מעט כנראה ולא משהו שהם מגדירים ברשמי שיש. ולכן אין דרך להגיע לזה דרך מכבי

כמובן שזה קיים. ולא, ממש לא כל מרפאה בעיסוק עושה את ההכשרה הזאת, היא יקרה וארוכה... צריך ממש לרצות להתעמק במענים לקש"ר...

עשה פלאים

הוא לא מאובחן. היינו לפני כמה שנים אצל רופאת ההתפתחות, ואמרה שזה נראה ממש הכיוון אבל בגלל שהוא בגן והמצב לא דורש טיפול תרופתי היא לא נתנה אבחון.

ב''ה המצב היום לא מצדיק טיפול תרופתי (לדברי המורים, ולאור ההישגים שלו וההתנהגות שלא מפריעה ב''ה).

אנסה לברר על טיפולי קבוצתי ואיך זה בקופה שלנו

מצטערת לאכזב..

אולי אני צריכה לנסות עם מטפלת אחרת,

אבל כמו בכל טיפול, יש מי שעוזר לו יותר, יש מי שפחות.

שאלון 1 את ממלאת, שאלון שני הגננת. את מביאה הכל למזכירה- הפניה ו2 שאלונים. היא סורקת ושןלחת לקופ"ח. את מקבלת אישור לאבחון אחרי שבוע- שבועיים. ואז את יכולה להתחיל לשלוח למכונים להתפתחות הילד את ההפניה ו2 השאלונים כדי להיכנס לרשימת המתנה לאבחון.

ספורט טיפולי קבוצתי הרבה יותר פשוט, אם זה בהסדר עם הקופה את רק מבקשת הפניה מהרופאה. תלוי במדריכה של הספורט אם את משלמת לה ומגישה קבלות כדי לקבל החזרים מהקופה או שאת מורידה התחייבויות ונותנת למדריכה.

אולי תבדקי אם יש החזרים מהביטוח, אם יש ,אז למה לא לעשות פרטי?

בהצלחה!!

יכול להיות שזה פיזיותרפיה ולא ריפוי בעיסוק. בכל מקרה כדאי לפנות להתפתחות הילד (פשוט תתקשרי להתפתחות הילד באיזור שלך ותשאלי מה התהליך ומה זמני ההמתנה.) כדאי לך לברר גם על הביטוח הפרטי, אבל ממה שאני יודעת ביטוחים פרטיים שמכסים טיפולי ריפוי בעיסוק מבקשים אבחון מהקופה כדי לתת החזרים. ואם זה לא משהו דחוף או שמשפיע על החיים אישית אין מצב שהייתי משלמת על פרטי, זה 300-400 לטיפול...

את ברשותך נדחפת לשאלה

איך יודעים איזה טיפול מתאים לו?

לקחתי כבר את השאלונים מהמרפאה, הם ידעו להתאים לו את הטיפול הנכון? או שאני צריכה לבקש משהו מסויים?

קצת נמנעתי מלהתקדם בינתייל כי אין לו קושי מובהק אלא משהו כללי מסורבל כזה כמו שתיארת.. והוא מאד מאד חכם ותקשורתי שזה מפצה על זה.

ניגשת לאבחון ראשון, משם זה מתגלגל.

אם המרפאה חושבת שיש צורך באבחון נוסף, היא תפנה.

לגבי לבקש - את מגיעה עם כיוןון על קושי בתחום מסוים? כמו קושי בדיבור? קושי בריפוי בעיבוק?

כי אם אני לא טועה אלה שאלונים שונים..

נמנע מטיפוסים, רק לאחרונה התחיל לקפוץ וזה עדיין מאד קשה לו, יש לו ריצה מצחיקה כזאת..

מוטוריקה גסה זה פיזיותרפיה, אבל בכל מקרה הייתי מתייעצת עם הרופא ילדים שלו, שיתן הפניה

הוא אמר לי למלא טפסים אם אני רוצה

ושבכל מקרה רוב הדברים שציינתי אפשר לחכות לפחות עד גיל 4 שיסתדרו לבד.

לי זה כן מרגיש שצריך חיזוק אבל הוא בלבל אותי..

זוכרת את ההמלצה הראשונה, הייתי בטוחה שעולמי חרב עליי חחח

בביטוח הפרטי שלנו אין כיסוי להתפתחות הילד..

תתחילי את התהליך בלאומית עם הטפסים. מרגע הגשת הטפסים קיבלנו תור דיי מהר, תוך איזה שבוע שבועיים.

משם התגלגלנו.

אם המרפאה בעיסוק תחשוב שזה לא אצלה, היא תפנה לאבחון פיזיו.

לגבי ספורט טיפולי, שיתפתי פה בעבר.

התחלתי קבוצה חדשה במקום מוכר יטעם הקופה, הילד הלך פעמיים וכל יום מתחנן ללכת.

הוא ממש נהנה. יש שם עוד 4 ילדים בגילו, כל אחד עם קשיים אחרים וכולם מסתדרים שם מצוין. ממליצה.

המלצה לאן לפנות (זה גם עוזר להקדים את התור אח"כ למה שצריך)

במקביל תתחילי ספורט טיפולי, זה בכל מקרה יעזור (במידה והמדריכ/ה טובים)

לא בטוחה שבמכון יסכימו להכניס לרופא לפני כל האבחונים (ככה בכל מקרה היה בסניף שלנו, הלוואי שאצלהם זה שונה)

שלוש, משהו כזה, והוא המליץ לי איך להתקדם הלאה.

בלאומית עשו את המוות כדי לזכות להיפגש איתה, מי שישמע המזכירה משלמת לה מהכיס הפרטי שלה.

יהלום נדיר שהשמישמור אם יגעו בו יותר מידי 😈

צריך הפניה מרופא ילדים, או שאפשר פשוט לקבוע?

מקבלים ילדים עד גיל מסוים?

הבן שלי כבר עבר כמה סבבים בהתפתחות הילד, של פיזיותרפיה לריפוי בעיסוק. אבל אצל רופא התפתחות לא היינו.

יש לו תור נוסף לאבחון של ריפוי בעיסוק, אבל אני רוצה משהו יותר כולל.

כשהבן שלי היה בן שנה ו9 הרופאת משפחה אמרה לי לפנות לרופא התפתחות, פניתי לסניף של התפתחות הילד אצלינו וקבעתי תור לרופא התפתחות.

זה היה הדבר הכי פשוט בכל הסרט הזה של קלינאית תקשורת-פיזיותרפיה-וריפוי בעיסוק.

@רוני_רון במקביל תקבעי כבר תורים לבדיקת שמיעה וראיה כי תצטרכי את זה.

ותלכי לאף אוזן גרון מומחה כי לפעמים נוזלים או דברים באוזניים ובמערכת אא"ג גורמים לסרבול.

אבל בכללית צריך הפניה של רופא ילדים, ואז לםנות למכון להתפתחות הילד הרלוונטי ולבקש תור, צריך למלא איזה טופס ארוך (שלחו לנו 5 דפים, לא יודעת אם הכל שלנו או חלק בשביל המסגרת), ואז אפשר לקבוע את התור. כל זה ואנחנו כבר היינו פעמיים עם הילדה אצל רופא התפתחות והם אומרים לנו לחזור (ומדובר על ילדה עם תסמונת דאון שמטופלת בכל מה שצריך).

בכנות, אצלנו זה מרגיש מיותר, כי יש לה גרף התפתחות משלה וכאמור, היא כבר מטופלת במעון בכל המקצועות הפרא-רפואים, אבל אולי הוא יכול לשפוך קצת אור על ילד 'רגיל'

מבקשים ספציפית תור לרופא התפתחות?

כי מילאנו שאלונים להתפתחות הילד, וקבעו לנו כל פעם תור לאבחון, אבל רק של פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

השאלה אם אני צריכה לבקש משהו נוסף, או שהם קובעים אבחון לפי מה שעולה מהשאלונים.

ישירות למכון הרלוונטי ושואלת, הכי טוב.

להתקשר ישירות ולהגיד שאת רוצה תור לרופא התפתחות ושאת רוצה לדעת מה הפרוצדורה

לא יודעת אם דווקא רופא התפתחות זה מה שאני צריכה, או שיש עוד אפשרויות. בגדול אני רוצה אבחון יותר כללי, ולא רק ספציפי של ריפוי בעיסוק.

עד איזה גיל רופא התפתחות מקבל?

אני יודעת שיש דברים בהתפתחות הילד שהם עד גיל 6, ויש דברים עד גיל 9. הוא עכשיו בן 7.

אני אמורה להיות שם עוד שבועיים באבחון של הריפוי בעיסוק. תוהה אם לנסות להתקשר ולברר לפני, או לשאול כשאני כבר אהיה שם.

אני הייתי חכמה ישר שזיהיתי בעיה מילאנו שאלונים ושלחנו, לא חיכיתי יותר מידי

אני הייתי חכמה עכשיו בנושא אחר, קבעתי תור שנה קדימה לפסיכיאטר ילדים (אחרי שרשור הכדור, שיהיה תור נראה אם יהיה צורך).

קלינאית/ריפוי בעיסוק - שנה וחצי קדימה, לפחות באזור שלנו...

לרופא התפתחות או שזה יוצא שנתיים וחצי המתנה עד שמתחילים לטפל??

אנחנו עשינו אבחון קלינאית כבר לפני חצי שנה, ורק עוד חודש יש לנו רופא התפתחות, אז בעצם התחלנו רשימת המתנה מאז

ריפוי בעיסוק שהיא גם צריכה - אמרו לנו שרופא התפתחות יחליט אם יש צורך ואז יפנה אותנו...אז בעצם שם נחכה לתור לאבחון ורק אז נתחיל רשימת המתנה

היו שנים שהיה מותר לקחת מיילדת פרטית מתוך הצוות הקיים והוחלט שזו אפלייה בין נשים במצבים כלכליים שונים.

אני מבינה שהיום מותר חקחת אבל היא בתור מלווה ולא במקום המיילדת במשמרת

עשיתי אצל אחת כזאת קןרס הכנה ללידה ראשונה

לא יודעת אם מלווה במרכז

0523115963

אני לא מהמרכז

אבל מאמינה שיש שם כאלה

ונשמע לי גם שיכולה להתאים דולה ביומכנית

מבחינת הגישה

קוראים לזה ביומכניקה של הלידה

וממה שאת מחפשת נשמע שזה יכול מאד לענות על הצורך

ליוותה אותי פעמיים והייתה ממש פרקטית. ממש לא עצות וסגולות

אני מצאתי אותה שם בזמנו

מדהימה

למדה ביומכניקה של הלידה.

הכי אלופה שיש

‏‪+972 58-580-2617‬‏

לטיפול נפשי יש יותר דברים

קבלות שכתוב בהם טיפול זוגי/ אישי.

דרך האתר של המילואים

יש שם כמה שדות למלא שבגדול זה להעתיק מהקבלה (שם המטפל, טלפון שלו וכאלה)

אם זה לא על הסעיף של טיפול נפשי שמוגדר למטפלים מוסמכים, לא צריך מעבר לקבלה...

לטיפול הנפשי צריך להוסיף גם תעודת הסמכה של המטפל.

זה הקישור שהגשנו בו היום, מקווה שהוא מעודכן (נעקוב ונראה) -

TipoolRigshi360 פניה למרכז מילואים 360 קרן הסיוע השתתפות בעלויות טיפולים רגשיים

ממליצה אחרי יום יומיים להיכנס לאיזור האישי באתר מילואים ולוודא שנפתחו בקשות לפי מה שהגשת.

שווה להגיש!

ובהקדם כדי שיהיה זמן לתקלות 🙄

מה שעבד לי זה לנסות להכין הכל פינגר פוד

תפוא בתנור בצורה שהיא יכולה להחזיק

טוסט לחתוך רצועות שתוכל למצוץ

פנקייקים כנל

על כמויות לא התעקשתי איתה מעולם (עדיין אוכלת כמו ציפור) אני לא מאמינה בזה… ולא רוצה להכניס לה יותר מידי התבוננות בצלחת…

זוכרת שהייתי מנסה לפני בקבוק באמצע היום להציע אוכל כלשהו

לא ץמיד עבד אבל לפעמים משך אותה עודמחצי שעה שעה ואז כבר השתפרות

וזה תהליך לחלק ילדים… לאט לאט…

חיבוק

עם הזמן היא תגדיל כמויות ותוריד הנקות.

היא שותה מים במהלך היום?

אם לא, יכול להיות שהיא יונקת בשביל נוזלים.

לא כתבת כמה היא יונקת במהלך היום.

האם היא יונקת גם בלילה?

נשמע שהיא נמצאת איתך כל היום ולא במסגרת.

זה יותר קשה ככה להוריד את ההנקה ולהגביר את המוצקים, כי זה כל הזמן זמין.

רעיונות לדברים שהיא יכולה לאכול:

פשטידות, קציצות, טונה, מרקים, ירקות מבושלים, פנקייקים, פירות

לק"י

בסופי שבוע ובשבתות הוא באמת לפעמים בעיקר יונק.. או שהוא מכרסם פירות שלמים רכים/ בננה בכפית.

לא תמיד הוא אוכל טוב, גם אם יש מרק וכדו'.

אצל המטפלת הוא אוכל בבוקר מנת פירות, ובצהריים מרק עם עוף, ירקות ועדשים.

שניצל, קציצות-בשר/עוף/ירקות, מוקפץ עם עוף/ בשר טחון, פירות, אבוקדו, טונה, פיצה, שליליות גבינה, פשטידות, אנטיפסטי, אורז עם עדשים, אמרת שהיא לא רוצה לחם- אפשר לנסות עם ממרחים שונים- חמאת בוטנים, חומוס, טחינה לראות אם אולי משהו כן זורם לה.

לגבי איך תאכל יותר, אפשר לנסות להביא מאכל אחד וכשמפסיקה לאכול להביא לה עוד סוג וכך הלאה...

ולגבי ההנקה אחרי- אצלי תמיד רצו הנקה למנה אחרונה כל עוד אפשרתי...

אני לא מכירה ילדים בני שנה שלא יונקים ולא מקבלים תמ"ל אפילו שתיאורטית זה אפשרי.

גם אצלי בן 11 חודשים בעיקר יונק.

נשמע שהיא אןכלת ממש יפה, נותנת לך רעיונות מה הבן שלי אוכל-

ציפס בטטה, ירקות מבושלים של מרק, אצבעות של ירקות ופירות חיים חתוכים, אבוקדו, לחם עם חמאת בוטנים/ טחינה/ חומוס, פנקייק (אפשר גם פרווה עם מים במקום חלב), חביתה, קציצות, דגים, פסטה, עוף, ובטח יש עוד דברים שלא כתבתי...

ואכילה חברתית מאוד עוזרת, הוא יושב בכיסא שלו לידנו, אנחנו אוכלים והוא אוכל, ככה הוא אוכל יותר.

ועדיין אף ארוחה שלו לא מחליפה הנקה חוץ מזאת אצל המטפלת.

בבית הוא תמיד יונק כמויות יפות גם אחרי ארוחת מוצקים יפה. (והוא גם שותה יפה מים)

רובם עד גיל שנה וחצי+ חיו בעיקר על הנקה.

תנסי לא להילחץ מזה. כי הם מרגישי כל הפספוסים האלה.