הבן שלי בגיל  שנה שקל בערך 7 קילו ואני חושבת  שעשו לו כמעט כל בדיקה אפשרית וב"ה הכל בסדר, הוא פשוט רזה וזה הגנים  שלו...

והוא גם כן פעיל מאוד ומתפתח מצויין ב"ה

אני חושבת שהוא פשוט קומפקטי . בתקופה שהם נהיים פעילים ביותר יש אפשרות של ירידה במשקל ולאט לאט הם עולים בחזרה. 

אני הייתי הולכת לרופא לבדיקות בשביל הרוגע הנפשי!

בגיל שנה שבעה ק"ג. צנחה באחוזונים. הלחיצו אותי בטיפת חלב.

היום היא בת 6 בגן חובה. יודעת לקרוא ולכתוב.

הכי חשוב לראות שהילד מתפתח (לא משמין!)

ורגוע.

אגב, איזה סוג דם הוא? A?

כי הם (אנחנו, בעצם) חובבי פחמימות מושבעים.

זה מאוד מתאים שהוא יורד באחוזנים.

עם הגדול שלי שהתחיל ללכת ממש מוקדם היה אותו דבר. בעקומת הגדילה מתחשבים בשני גורמים - משקל לידה וגיל. אבל יש עוד גורמים שמשפיעים, למשל ילד פעיל יותר יעלה במשקל פחות, וילד שהתחיל ללכת מוקדם יגיע להאטה בקצב הגדילה (שהיא חלק מהעקומה) מוקדם יותר.

ויודעת מה? עכשיו כשהילד בן 4 היו כמה דברים שהדיאגו אותי על הגדילה שלו, והחלטתי לקחת אותו לבדיקות דם, כולל ספירת דם שלא עשיתי לו בגיל שנה.

והאחות, אותה אחות שלא הפסיקה לנזוף בי על התינוקות שלי שלא עולים מספיק במשקל, וחודש לפני כן ניסתה לשכנע אותי לתת מטרנה לילד בן יותר משנתיים כי הוא לא עולה מספיק במשקל התחילה לנזוף בי שאני אעזוב את הילד בשקט, ושהיום שכ"כ הרבה אנשים סובלים מהשמנה ילד רזה זה דבר טוב, ולא להציק לילד כי זה יגרום לו לבעיות אכילה. 4 שנים אני אומרת לה את זה והיא לא מוכנה להקשיב.

תגידי, מה עם עוף, בשר גבינה צהובה וכו'? שמתי לב שאמרת שהוא אוכל בעיקר פחמימות, אבל צריך חלבונים בתזונה. ואולי חמאת בוטנים הוא כן יאהב? ניסית להוסיף לו סילאן/דבש לטחינה גולמית בשביל ממרח חלבה?

חוץ מזה, שהבדיקות שהאחות אמרה מסתכמות בבדיקת דם פשוטה, שלי עם הבן שלי נתנה הרבה שקט נפשי.

ועוד להרגיע אותך, הגדול שלי בגיל שנה שקל בערך 9 ק"ג. הקטן (שנולד פג) שוקל עכשיו בגיל שנתיים וחצי בערך 10 ק"ג שניהם ילדים שמחים ובריאים

כיבה לי את המחשב................

לומשנה, בקיצור, ליהודיה - כמובן שהוא אוכל גם עוף (בצורת קציצות, שניצל וכד', כי כמו שהוא הוא לא אוהב), בשר לא מתעכל לו כ"כ טוב, יוצא לו בטיטול כמו שנכנס (סליחה על התיאור), אבל אולי אני אנסה לערבב לו עוף ובשר יחד... גבינה צהובה אני מנסה לשכנע אותו לאכול, אבל הוא לא מת על זה..... ירקות של מרק הוא אוכל יפה, וגם ירקות חיים.. ופירות.. 

אבל עכשיו זה קצת מתסכל כי אני מרגישה שכל היום אני חושבת על אוכל... "מה עוד אני אתן לו לאכול?", "אולי הוא לא אכל מספיק?", "אולי הוא רעב כל הזמן ואני לא יודעת???" וכל מני כאלה... למרות שתמיד מי שרואה אותו אוכל אומר שהוא אוכל יפה... אבל זהו, עכשיו אני מבולבלת לגמרי =/

ואני לא רוצה לקחת אותו בינתיים לרופא כי יש אזעקות וזה לא הזמן להסתובב איתו....

=/

ותודה לכולם על התגובות......

אני ממליצה לך בחום - תורידי לחץ!

הלחץ הזה לא טוב לך, וגם לא טוב לא. ובסכ"ה לפי מה שאת אומרת, הילד אוכל יפה מאוד.

כשאת יכולה תפני לרופא שיוציא לך הפנייה לבדיקות דם בשבילו, רק בשביל לוודא שאין שום בעיה (וסביר להניח שאין) יכול להיות שאת אפילו לא חייבת להביא אותו איתך, ושהוא יכול להוציא הפנייה על סמך המעקב של טיפת חלב.

בכל מקרה זה לא דחוף, גם אם זה יחכה עוד שבוע שבועיים זה יהיה בסדר גמור.

אין לי למי "להשוות" אותו, ולכן אני תמיד תוהה אם באמת הוא אוכל מספיק... אבל יש לו סבתות לחוצות מאוד, והן דווקא מרוצות מאיך שהוא אוכל.. חחח...

הציעו לי להמתיק לו מאכלים שהוא לא אוהב... זה כדאי? אני לא רוצה לשים לו ריבות מלאות סוכר או דברים כאלה, אבל אולי זה שווה את זה?... ודבש הבנתי שעדיף לא לתת עד גיל שנתיים, ובכל זאת אחרי גיל שנה זה בסדר.. אז אולי כדאי לי? אולי זה יועיל לדברים שהוא לא רוצה לאכול........... ומה זה סילאן תמרים? (או משהו כזה..).

אה, ועוד שאלה - ממתי מותר לתת תותים? אמרו לי לתת תותים עם שמנת....... ובכלל, האחות אמרה לתת לו כל דבר שאנחנו המבוגרים לא מרשים לעצמנו לאכול... זה לא נשמע לי טוב 

ויהודיה היקרה - תמיד את יודעת לעזור ולהרגיע אותי!!! תודה רבה!

ובכלל, תודה רבה כאן לכולם, כיף לקבל תגובות מבעלות ניסיון

וכמו שהוא אוכל, אל תמתיקי לו. חבל לקלקל את הטעם הטעים של האוכל כמו שהוא.

(גם אני לא אוהבת עוף ככה...)

עם מאכלים לא בריאים... תותים זה אחלה אבל למה לתת שמנת?...הייתי מביאה עם איזה יוגורט אולי.

ולגבי ההמתקה- סילאן זה דבש תמרים (צריך להסתכל על הצנצנת ולבדוק שלא הוסיפו לזה סוכר)

יש גם מייפל טבעי שהוא בריא ומולסה שזה עוד סוג של ממתיק.

בעיניי אם הבן שלך אוכל אין צורך להמתיק-חבל להרגיל אותו.

את פולניה?!

זה אופי פולני כזה להיות לחוצה מהכמות שהילד אכל או לא אכל.

גם אני כזאת חצי פולניה, אז זה נכתב בהומור

בהחלט תורידי לחץ.

אנחנו היינו במעקב גדילה 4-5 חודשים לפני שהרופאה החליטה לבדוק ואז הוא היה חולה אז הבדיקות נדחו בעוד שבועיים.

בקיצור ממש בלי לחץ, לא יקרה כלום אם תדחי קצת את הבירור, זה לא שהוא נמצא בתת משקל או באיזה מצב קיצוני של SOS, פשוט זה מצב שכדאי להיות עם יד על הדופק ולבדוק שחלילה אין בעיות תפקודיות, זה הכל, יכול להיות שזה שום דבר ויכול להיות שזה משהו פשוט כמו המוגלובין נמוך (כמובן ביחס לסיבות אפשריות למצב כזה) ואז תוספת ברזל מסדרת את העניינים.

לרוב כשיש חוסר בברזל זה משפיע על העליה במשקל.

תאמצי את דברי האחות שציטטתי בהודעה הקודמת שלי- אם את נותנת לו כל מה שאפשר והוא אוכל בכמויות יפות, את לא יכולה לעשות יותר מזה.

ויתכן מאוד שיש מאכלים שהוא מעדיף פחות, אז תמצאי דברים אחרים לא חייבים לתת מהכל.

לגבי בשר אולי תתני לו בשר טחון, אם יש לך אפשרות.

ומשהו ששכחתי לציין בהודעה הקודמת שלי- הגדול שלי נולד מתחת לכל האחוזונים, במשקל 2.2 ק"ג, כמה חודשים מהלידה הוא שבר אחוזונים כלפי מעלה, כשהתחיל להיות פעיל בסביבות גיל 8-9 חודשים, הוא שוב ירד באחוזונים למתחת האחוזונים. היום הוא בן 4.5 ונמצא באחוזון 25 או 50 (אני לא סגורה ממש באיזה אחוזון הוא נמצא).

דווקא איתו ממש סיננתי את האחות (בטיפת חלב אחרת) כי חוץ מההנחיות הרשמיות של- תוסיפי לו שמן לאוכל/ תתני לו בקבוק מטרנה בנוסף להנקה, היא לא דיברה איתי שום דבר על המשמעות של הירידה באחוזונים ולא הפנתה אותי עם זה הלאה.

אז שחררי קצת, זה יעשה לך רק טוב  

אבל כשמפחידים אותך שהוא עלול להתפתח לא טוב וכאלה דברים אז זה מלחיץ....

ולגבי ההמוגלובין, דווקא בבדיקת דם לפני חודשיים בערך יצא לו המוגלובין 13, ועוד המשכתי לתת לו ברזל. דווקא לגבי זה האחות אמרה לי להפסיק עם תוספת ברזל..

אני פשוט ממש מפחדת לראות שממשיכה ירידה... אתן לא מבינות כמה אני מבולבלת, כי אני לא יודעת מה באמת בריא ומה לא... וסתם אני מרגישה שאני דוחפת לו חמאה וכל מני כאלה.... אין לי מושג מה טוב ומה לא.. אוף.

ואימא שלי אמרה לי היום שגם אותה היו משגעים לגביי בטיפת חלב שאני רזה מדי....... אבל אני מפחדת שאולי באמת הוא לא אוכל טוב ואני חושבת שהוא כן כי אין לי למי להשוות....

מצד שני המטפלת שלו תמיד אומרת לי "הוא אכל ממש יפה היום!" והיא מאוד בעלת ניסיון בדברים האלה... וגם אימא שלי ואימא של בעלי, בכל זאת גידלו כמה ילדים, והן מרוצות מאיך שהוא אוכל......

סתם אני אהייה אובססיבית בסוף =/

אגב, מי שמבינה בזה, הוא שקל בלידה 3.100, ועכשיו בגיל שנה וחודשיים 8.5. הוא נחשב קצת גבוה מהממוצע...

והוא מוציא המון אנרגיות, בלי עין הרע, ממש שובב קטן... לדוג' - הוא יודע ללכת בלי להחזיק בכלום, אבל אין לו סבלנות לתרגל את זה כי זה איטי לו מדי, אז הוא הולך כמה צעדים ואז יורד על 6 ודופק ספרינטים........

תגידי, את מוכנה לעזוב קצת את הבן שלך ולתת לו לגדול בשקט?!

אם אני זוכרת נכון, הבן שלך ינק עד גיל שנה בערך. הוא נחשב לתינוק יונק מבחינת אחוזונים.

בטיפת חלב האחוזונים מתאימים לתינוקות שנזונים מתמ"ל, לארגון הבריאות העולמי יש אחוזונים שמתאימים לתינוקות יונקים ויש שוני בקצב גדילה.

ראיתי לא מזמן באינטרנט שתינוקות יונקים צריכים לשקול בגיל שנה פי 2.5-3 ממשקל הלידה, אם נלך לפי פי 3 מהלידה אז הבן שלך שוקל 700 גרם פחות ממה שצריך, זה לא כזה נורא ואם נלך לפי פי 2.5, אז הוא שוקל יותר מזה.

לגבי כמויות, לך אין למה להשוות אבל מסביבך יש בעלות נסיון- המטפלת, האמהות שאומרות לך שהוא אוכל כמויות יפות לגילו, למה את לא מקשיבה להן? את מוסיפה לעצמך מצפון במקום שהוא בכלל לא צריך להיות.

ואם את מתעקשת אז, תינוק בגילו צריך לאכול 2 פרוסות לחם ביום- אחת בבוקר ואחת בערב, צהריים כמות הפחמימות צריכה להיות בין שליש לחצי מכמות של מבוגר, (כמות סבירה, לא כמוני, שמעמיסה על הצלחת כמעט פי 2 מבעלי ששומר על המשקל שלו ), זה יוצא בערך 4-5 כפות שטוחות, בשרי בכמות של כחצי שוק ועוד כף-2 של ירקות מבושלים.

בנוסף פרי אחד- שניים ליום, ביצה, אני לא נותנת כל יום ושאר הדברים שהזכרת כמו טחינה/ אבוקדו/ גבינה- אלה דברים שבעיקר נמרחים על הלחם, אפשר כמובן לתת עוד כמה כפיות, אבל זה כמות די קטנה.

חוץ מזה 2 בקבוקי תמ"ל, אם לא אוכל מספיק טוב אז עוד בקבוק וזהו.

סה"כ הוא אמור לאכול מוצקים ותמ"ל/ הנקה ביחד 5-6 ארוחות ביום.

ולגבי מזון בריא, אם את לא בטוחה שאת נותנת לו אוכל מספיק בריא ואת רוצה לשנות את זה, בשביל זה קיים פורום בישול ומתכונים- אפשר שם להתייעץ אלו מאכלים נחשבים לבריאים ומזינים וממה עדיף להמנע.

יסורי מצפון קישטא מאהבה של אמא, תחפשו לכם מקום אחר להיות.

את אמא מעולה, אין לך מה לחשוש ולחפש למה להשוות אותו.

באמת לא ציינתי אותו, הוא דיי מרכזי - הוא לא מוכן לאכול שום תמ"ל בעולם......

אם הוא היה מוכן לקחת תמ"ל הייתי הרבה יותר רגועה, כי מה שאני לא נותנת לו מספיק במוצקים הוא מקבל בתמ"ל... אבל מאז שהוא הפסיק לינוק (לפני 3 חודשים בערך) הוא פשוט לא מוכן לקבל שום תמ"ל......... וניסיתי מלאאאא..... את ההכי יקרים שיש!!!!

האמת שהוא היה אלרגי לחלב ורק עכשיו אנחנו רואים שזה עבר ואפשר לתת לו תמ"ל חלבי.... אז אני אנסה את דוגמית מטרנה שיש לנו בבית, בתקווה שהוא יסכים.... אבל אני דיי מוכנה להתערב שזה לא יילך.... באמת ניסינו את כל הסוגים =/

טוב, אני ממש מקווה להירגע בקרוב ולבשר לכן שאני כבר לא בלחץ ושהכול בסדר

תודה לכולכן, אחת אחת, על העידוד וההרגעה!!!! באמת שעזרתן לי.......

אתן מקסימות!!! 

במקום בבקבוק?

ואם לא עוזר, אז לא נורא, רק תשדלי להציע לו תזונה מגוונת כ"כ האפשר.

סה"כ נשמע שהוא ילד שאוהב לאכול, אז אם הוא לא מוכן בשום אופן תמ"ל, תוסיפי לו עוד ארוחות במשך היום.

אני גמלתי את הגדול שלי בגיל שנה בעקבות הריון ומכיוון שהוא אכל מהכל ומגוון בכלל לא ניסיתי לתת לו תמ"ל.

בבוקר, במקום הנקה, נתתי לו בקבוק חלב מחומם מעט ובשאר היום ארוחות מגוונות, 3 ארוחות מרכזיות ועוד 2 ביניים- שבהם נתתי משהו קליל כמו פרי (לא זוכרת מה עוד).

האמת שעכשיו שמתי לב שלא ציינתי עוד משהו, לאוכל כדאי להוסיף קטניות, הן מעשירות מאוד את האוכל ומלאות בויטמינים, במיוחד שציינת שהוא לא מוכן תמ"ל.

והכי חשוב- שמעכשיו יהיה אצלכם רק שקט...

יאללה , לכי לישון ומהר !!!!!

אם הבעיה היחידה היא המשקל???? וואו תירגעי לגמרי, הילד מתפתח מעולה, לא חייבים להיות שמנים, אפילו לא חייבים להיות בעלי גוף בינוני

העובדה שהגובה שלו טוב , אומר שהוא מקבל כל מה שהוא צריך

קישטא שומנים מיותרים

את יותר בסדר מבסדר

לרווח לו את הארוחות,

לתת ארוחות מסודרות 4 ביום ולא כל היום לתת לו לאכול

כי אז אוכל פחות.

לנו זה עזר.

הבת שלי בת 7 חודשים ואחות ט. חלב כועסת עלי שלא התחלתי לתת לה אוכל

והיא יורדת באחוזונים... אך פעילה ושמחה.

אולי עוד מעט אתחיל...

הבת שלי, שהתייחסתי אליה כרזה כי היא כבר חצי שנה או יותר באותו משקל בערך, שוקלת יותר מכל הילדים כאן (אם אני מנסה להשוות לפי גילאים).

בכל אופן- היא בת שנה ו-5, ושוקלת 10 ק"ג. די בררנית באוכל, והטעם שלה מתחלף (והיא אכלה עוד פחות, ויותר בבררנות, בגלל שהייתה חולה בשבוע וחצי האחרון), אז אני מודעת לזה שהיא לא עולה הרבה.

ואני הולכת לפי מה שיוקטנה אומרת במקרה כזה- היא שמחה? היא אוכלת? היא פעילה ובריאה בעיניי? טוב מספיק בשבילי

הגיוני מאוד שתינוק פעיל לא יעלה במשקל, ולכן גם יירד באחוזונים.

העניין הוא שכ"כ לחוצים על העליה במשקל היא שעליה לא מספקת או ירידה במשקל בצורה דרסטית עלולה לפגוע בהתפתחות המוח.

אצלך הוא מספיק מפותח בשביל לא לדאוג שזה משפיע, רק צריך לבדוק האם יש איזה משהו שגורם לזה.

רק בשביל ההשוואה, הבן שלי נולד במשקל 2.5 ק"ג בגיל 6 חודשים שקל 5.2 ואתמול הייתי אצל הרופאה היא רצתה לשקול אותו שוב (אנחנו במעקב) והוא שקל 6.7 (שבוע הבא חוגגים שנה )

גם אנחנו עברנו דירה (כמה דברים דומים יש בינינו ) ועד שהעברתי את התיק יצא שהמעקב האחרון לפני המעבר דירה היה בגיל 3 חודשים ואח"כ רק בגיל חצי שנה, שאז ראו שיש עליה לא מספיקה במשקל.

האחות ביקשה שאבוא איתו למעקב כל חודש, בגיל 9 חודשים הרופאה החליטה שכדאי להתחיל בבירורים למה זה קורה.

עד אז לא כ"כ נלחצתי, סה"כ כולם אצלי נולדו קטנים, קצת ירדו באחוזונים ואז מה שהרופאה אמרה לי התחיל להלחיץ אותי. היא אמרה שהם מודעים לכך שיש ירידות באחוזונים ושיש תינוקות שנולדים קטנים, אבל אצלו זה כבר יותר מידי, אם הוא היה שומר על קצב גדילה ביחס לעצמו או שהיה יורד קצת זה לא היה מדאיג.

מצד שני היא אמרה לי דברים שהרגיעו אותי, היא אמרה שצריך לעשות בדיקות דם לשלול בעיות, ולא שיש בעיה רק צריך למצוא אותה.

יאמר לזכותה של אחת האחיות, שהיינו אצלה במעקב האחרון לפני שהתחלנו את הבירור עם הבדיקות דם, שממש הרגיעה אותי.

אני כבר הייתי מתוסכלת, מיואשת ולחוצה שאני עושה כל מה שאמרו לי- נותנת לו תפריט מאוד מגוון משתדלת לתת מאכלים שעשירים בברזל ושומנים הוא אוכל כמויות יפות של פחמימות, כל יום או כמעט כל יום בשרי (בעיקר עוף), וסה"כ הכמויות שהוא אוכל בעיני נראות לי הרבה לגילו, הוא מסוגל לאכול כמעט חצי מנה שלי  אוכל 3 ארוחות מלאות, אה וגם יונק בין לבין.

האחות אמרה לי שלפי מה שאני מתארת נשמע שאני עושה את המקסימום שאפשר ואני לא צריכה להרגיש לחוצה מזה א"א לעשות יותר ממה שאני עושה, מה שנשאר זה רק לבדוק למה הוא לא עולה מספיק במשקל.

עשינו בדיקות דם מקיפות, מסכן הבן שלי כמה הוא סבל, כמעט בכיתי איתו. בניגוד לספירת דם שזו דקירה קטנה באצבע ו"חליבת" דם, זו בדיקה כמו שעושים למבוגרים, דרך הוריד, הוא ממש, בלב ממש בכיתי איתו וגם כמעט כלפי חוץ

הרופאה נתנה לנו בדיקות ל- ספירת דם, תפקודי כבד, מאגרי ברזל, תפקודי בלוטת התריס וצליאק.

כל הבדיקות היו תקינות מלבד המוגלובין שהי קצת נמוך ותפקודי כבד שהיו גבוהים.

אתמול חזרנו שוב לבדיקה של תיפקודי כבד והפעם היה תקין, כנהראה שהתפקודי כבד בפעם הראשונה היו לא טובים כי עשינו את הבדיקת דם הראשונה 4 ימים אחרי שגמר אנטיביוטיקה.

אתמול הרופאה הייתה מרוצה מהעליה במשקל שלו, כי הוא עלה בערך 600 גרם בחודשיים והוא מאוד פעיל- עומד, הולך סביב רהיטים, זוחל במהירות בכל רחבי הבית, למרות כל האנרגיות שמוציא הוא עלה יפה. הוא מקבל חודש וקצת כמות יותר גדולה של ברזל.

לגבי האוכל, גם לי נאמר להעשיר לו את המזון בשומנים, הוא אוכל הכל, כולל טחינה גולמית!! ואבוקדו. לי האחות אמרה להוסיף בארוחת צהריים כף שמן- אני מוספיה לו רק בצלחת, לרוב אני נותנת לו אוכל שלא התבשל בהרבה שמן ואנחנו אוכלים רק עוף שאין בו הרבה שומנים, כך שאני לא מרגישה שהוא מקבל יותר מידי שמן.

לאחרונה אני קצת שוכחת לשים לו, צריכה לחזור לזה.

הדייסות מוסיפות בעיקר פחמימות אז לא נראה לי שזה מה שהוא זקוק.

יצא ארוך

מקווה שזה עשה לך קצת סדר והרגיע במקצת את החששות

נראה לי שאין כמעט ילד שלא  צונח מתישהו באחוזונים מגיל חצי שנה לגיל שנה

הילד אוכל ושמח - יופי

מצטרפת לכל מי שאמרה להוסיף חלבונים

ירקות מבושלים וחיים

אני חושבת שזה טעות פאטאלית להוסיף סתם ככה שמן

תאי השומן שהוא ייצר עכשיו - יתקעו אצלו אחר כך כעודפים

הבן שלי היה באחוזון 50 בגיל חצי שנה וצנח בגיל שנה למתחת ל 3 ....

חושב לעשות את הבדיקות רק כדי לוודא שאין שום בעיה רפואית

ואם ב"ה אין - אז להניח  לזה , הבן שלי כבר כמה שנים מאז, אכלן מכובד וקטנציק , נמצא כבר שנים אצל אנדוקרינולוגית , מרגיעה ב"ה

איך הגובה שלו? אין עניין דייקא להיות שמנים. אם הילד אוכל וחילוף החומרים שלו יותר מהיר , אז זה מה יש

זה שאת רזה - זה גם אומר גנים מסויימים, איך בעלך ושאר המשפחות???

איפה אחותו???

בס"ד 

אבל בגלל שההתפתחות של תקינה ב"ה.. והיו ממש פעילה ומדברת המון חחח 

אז אנחנו לא דואגים כבר הספקנו להבין שזה רק עניין של גנים

הבן שלי בדיוק בגיל הזה ובדיוק באותו משקל...

וגם הוא נפל ככה יפה באחוזונים...

אבל למזלי, אני גנראית גם מאד רזה, אז האחות בטיפת חלב, פשוט שאלה אם נראה לי שזה גנים-

אמרתי שכן, ובזה נגמר הסיפור...

היא גם אמרה לשים לב שהוא אוכל כמויות מתאימות לגילו (נגיד פרוסה-2, בארוחה למשל) וזהו....

קיצור- לא בלחץ...

(ד"א- אמא שלי מספרת שהיא היתה איתי בגיל שנה באישפוז יום בגלל שלא עליתי במשקל מספיק, והכל יצא בסוף תקין, אז את שאר האחים שלי היא כבר לא לקחה לבדיקות המיותרות האלו....

בהצלחה וברוגע!

לא אוסיף הרבה מעבר למה שכבר נכתב..

רציתי רק להציע שייקים שכוללים פירות וטחינה ותמרים וגם דייסה של מטרנה.. הרבה קלוריות וגם מתוק וטעים. אפשר להכניס לשם גם אבוקדו.. בקיצור - אינסוף אפשרויות בשייק אחד שעזר לבת שלי לעלות במשקל (בגיל שנה וחודשיים וחצי הגענו ל 8.200)

אני מבין שאין הרבה גברים שמגיבים כאן אבל הייתי חייב!!

אם הבן שלך גדל ומתפתח טוב, שמח, זוחל, וחיוני אז אל תשימי לב לכל השטויות האלו של האחוזונים.

ילד גדל באהבה לא באחוזונים. וממש ממש לא לפטם אותו סתם בשמן / שמנת / חמאה.

אבוקדו זה מאוד בריא לכן כדאי להמשיך לנסות לתת לו.

שקדיה זה מצויין, עוף אבל לא להלעיט אותו סתם בשומן לא בריא.

בהצלחה רבה

גם הבן שלי אותו הדבר רק בנוסף אלרגי לחלב אז האפשרויות מצומצמות יותר בנוגע לגיוונים של האוכל.  כל עוד הם פעילים בריאים (טפו טפו טפו) והכל בסדר הסירי דאגה מלבך. מקסימום ניתן לבקש לבצע בדיקת דם ולראות האם שם יש חוסרים במשהו אם לא אז תמשיכי כמו שהיית עד עכשיו. וכמו שאומרים אמא יודעת מה הכי טוב לבן שלה.

האמא לא....

ב"ה

גם הבן שלנו כשהיה בין מספר חודשים התחיל לרדת מתחת לאחוזונים. לאורך כל תקופת החורף הוא חלה לעיתים קרובות בברונכיוליטיס, וגם בסתם צינונים פשוטים. ובכל אחת מהפעמים האלו, גם אם היה מדובר בצינון קל- הוא ישר איבד את התאבון ולא אכל כמעט בכלל.(באחת הפעמים כשהיה לו ברונכיאוליטיס ממש קשה נאלצנו לטפטף לו מטרנה במזרק לתוך הפה מרוב שפחדנו שהוא יתייבש...). גם אותי הלחיצו בטיפת חלב והפנו אותי לרופאה והיא הרגיעה אותי שנחכה לקיץ ונראה מה יהיה.. ואכן ברוך השם כשהגיע הקיץ הוא התחיל לאכול נהדר וברוך השם עלה חזרה לתלם וכיום במעון הוא אוכל ממש יפה ולפעמים אפילו 2 מנות...

אז בקיצור אולי באמת שווה לך לחכות ולא להילחץ ומה שבטוח זה ממש ממש לא לנסות להאכיל בכוח- הוא גם עלול להקיא או גרוע מזה להחנק(ושמעתי על מספר סיפורים של ילדים שנהפכו למוסדיים לאחר שרדפו אחריהם עם כפית לפה..סליחה עם הלחצתי...)

שיהיה בהצלחה והכי חשוב באמת לא להילחץ כי זה בטוח לא יועיל ולפעמים הזמן עושה את שלו...

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

השאלה מה קורה או מה יקרה..

למשל, מישהי כותבת אני בדכ מידה 40 לקחתי פה 42 וזה טוב  אז את לומדת מזה על עצמך.

בנוסף, להסתכל בטבלת מידות למדוד את עצמך.

היו לי הצלחות טובות.

לגבי משלוחים לא יודעת. אני רוצה לקנות ולא מעיזה .. לא רוצה ליכות חודשיים לחבילה

קיבלתי הודעה שהיא נמסרה היום לחברת הפצה .

מקווה שלא יהיו בעיות

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

איכשהו זה הסתדר גם עם המזרן של המיטת יחיד והמזרן של המיטה הזוגית שבסוף זה היה באותו גובה.

המיטת יחיד הייתה "דחוסה" בין הקיר של החדר לבין המיטה הזוגית כך שלא היה צורך במעקה מאף צד. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

עריסה מתחברת לתינוק | מיטה מתחברת ב-4 גדלים | SLEEPBABY

כמובן שיש את כל הפתרונות המאולתרים אבל אם אין לך כבר מיטת תינוק הייתי הולכת על פתרון מובנה כי אז אין לך את הבעיה של רווח של המזרון והחיבור למיטת הורים יותר בטיחותי (לעומת סתם להצמיד).

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

לסרק רגיל ואז עם מסרק כינים יחד עם המרכך. גם מאד עוזר...

ו... לצבוע את השיער הורג אותם בטוח חחחח

פעם היו לי גירודים כי נדבקתי מהבנות שלי. ברגע שצבעתי את השיער הם הפסיקו. 

רגיל מהכחולים שיש ב be עובד לנו טוב יותר.

אל תשימי עוד חומר. תסתכלי בעיניים חכם כמה מסרקים.

יכול להיות גם מזג האוויר. 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

באמת יכול להיות שזה משהו אחר..

אצלי נגיד בקיץ פשוט מגרד לי מהזיעה.. שיער עבה, מתולתל.. ופשוט כשחם לי זה מגרד לי בקרקפת..

וזה גם יכול להיות קשקשים/ יובש/ גירוי לעור מסבונים מסויימים