הבן שלי בגיל  שנה שקל בערך 7 קילו ואני חושבת  שעשו לו כמעט כל בדיקה אפשרית וב"ה הכל בסדר, הוא פשוט רזה וזה הגנים  שלו...

והוא גם כן פעיל מאוד ומתפתח מצויין ב"ה

אני חושבת שהוא פשוט קומפקטי . בתקופה שהם נהיים פעילים ביותר יש אפשרות של ירידה במשקל ולאט לאט הם עולים בחזרה. 

אני הייתי הולכת לרופא לבדיקות בשביל הרוגע הנפשי!

בגיל שנה שבעה ק"ג. צנחה באחוזונים. הלחיצו אותי בטיפת חלב.

היום היא בת 6 בגן חובה. יודעת לקרוא ולכתוב.

הכי חשוב לראות שהילד מתפתח (לא משמין!)

ורגוע.

אגב, איזה סוג דם הוא? A?

כי הם (אנחנו, בעצם) חובבי פחמימות מושבעים.

זה מאוד מתאים שהוא יורד באחוזנים.

עם הגדול שלי שהתחיל ללכת ממש מוקדם היה אותו דבר. בעקומת הגדילה מתחשבים בשני גורמים - משקל לידה וגיל. אבל יש עוד גורמים שמשפיעים, למשל ילד פעיל יותר יעלה במשקל פחות, וילד שהתחיל ללכת מוקדם יגיע להאטה בקצב הגדילה (שהיא חלק מהעקומה) מוקדם יותר.

ויודעת מה? עכשיו כשהילד בן 4 היו כמה דברים שהדיאגו אותי על הגדילה שלו, והחלטתי לקחת אותו לבדיקות דם, כולל ספירת דם שלא עשיתי לו בגיל שנה.

והאחות, אותה אחות שלא הפסיקה לנזוף בי על התינוקות שלי שלא עולים מספיק במשקל, וחודש לפני כן ניסתה לשכנע אותי לתת מטרנה לילד בן יותר משנתיים כי הוא לא עולה מספיק במשקל התחילה לנזוף בי שאני אעזוב את הילד בשקט, ושהיום שכ"כ הרבה אנשים סובלים מהשמנה ילד רזה זה דבר טוב, ולא להציק לילד כי זה יגרום לו לבעיות אכילה. 4 שנים אני אומרת לה את זה והיא לא מוכנה להקשיב.

תגידי, מה עם עוף, בשר גבינה צהובה וכו'? שמתי לב שאמרת שהוא אוכל בעיקר פחמימות, אבל צריך חלבונים בתזונה. ואולי חמאת בוטנים הוא כן יאהב? ניסית להוסיף לו סילאן/דבש לטחינה גולמית בשביל ממרח חלבה?

חוץ מזה, שהבדיקות שהאחות אמרה מסתכמות בבדיקת דם פשוטה, שלי עם הבן שלי נתנה הרבה שקט נפשי.

ועוד להרגיע אותך, הגדול שלי בגיל שנה שקל בערך 9 ק"ג. הקטן (שנולד פג) שוקל עכשיו בגיל שנתיים וחצי בערך 10 ק"ג שניהם ילדים שמחים ובריאים

כיבה לי את המחשב................

לומשנה, בקיצור, ליהודיה - כמובן שהוא אוכל גם עוף (בצורת קציצות, שניצל וכד', כי כמו שהוא הוא לא אוהב), בשר לא מתעכל לו כ"כ טוב, יוצא לו בטיטול כמו שנכנס (סליחה על התיאור), אבל אולי אני אנסה לערבב לו עוף ובשר יחד... גבינה צהובה אני מנסה לשכנע אותו לאכול, אבל הוא לא מת על זה..... ירקות של מרק הוא אוכל יפה, וגם ירקות חיים.. ופירות.. 

אבל עכשיו זה קצת מתסכל כי אני מרגישה שכל היום אני חושבת על אוכל... "מה עוד אני אתן לו לאכול?", "אולי הוא לא אכל מספיק?", "אולי הוא רעב כל הזמן ואני לא יודעת???" וכל מני כאלה... למרות שתמיד מי שרואה אותו אוכל אומר שהוא אוכל יפה... אבל זהו, עכשיו אני מבולבלת לגמרי =/

ואני לא רוצה לקחת אותו בינתיים לרופא כי יש אזעקות וזה לא הזמן להסתובב איתו....

=/

ותודה לכולם על התגובות......

אני ממליצה לך בחום - תורידי לחץ!

הלחץ הזה לא טוב לך, וגם לא טוב לא. ובסכ"ה לפי מה שאת אומרת, הילד אוכל יפה מאוד.

כשאת יכולה תפני לרופא שיוציא לך הפנייה לבדיקות דם בשבילו, רק בשביל לוודא שאין שום בעיה (וסביר להניח שאין) יכול להיות שאת אפילו לא חייבת להביא אותו איתך, ושהוא יכול להוציא הפנייה על סמך המעקב של טיפת חלב.

בכל מקרה זה לא דחוף, גם אם זה יחכה עוד שבוע שבועיים זה יהיה בסדר גמור.

אין לי למי "להשוות" אותו, ולכן אני תמיד תוהה אם באמת הוא אוכל מספיק... אבל יש לו סבתות לחוצות מאוד, והן דווקא מרוצות מאיך שהוא אוכל.. חחח...

הציעו לי להמתיק לו מאכלים שהוא לא אוהב... זה כדאי? אני לא רוצה לשים לו ריבות מלאות סוכר או דברים כאלה, אבל אולי זה שווה את זה?... ודבש הבנתי שעדיף לא לתת עד גיל שנתיים, ובכל זאת אחרי גיל שנה זה בסדר.. אז אולי כדאי לי? אולי זה יועיל לדברים שהוא לא רוצה לאכול........... ומה זה סילאן תמרים? (או משהו כזה..).

אה, ועוד שאלה - ממתי מותר לתת תותים? אמרו לי לתת תותים עם שמנת....... ובכלל, האחות אמרה לתת לו כל דבר שאנחנו המבוגרים לא מרשים לעצמנו לאכול... זה לא נשמע לי טוב 

ויהודיה היקרה - תמיד את יודעת לעזור ולהרגיע אותי!!! תודה רבה!

ובכלל, תודה רבה כאן לכולם, כיף לקבל תגובות מבעלות ניסיון

וכמו שהוא אוכל, אל תמתיקי לו. חבל לקלקל את הטעם הטעים של האוכל כמו שהוא.

(גם אני לא אוהבת עוף ככה...)

עם מאכלים לא בריאים... תותים זה אחלה אבל למה לתת שמנת?...הייתי מביאה עם איזה יוגורט אולי.

ולגבי ההמתקה- סילאן זה דבש תמרים (צריך להסתכל על הצנצנת ולבדוק שלא הוסיפו לזה סוכר)

יש גם מייפל טבעי שהוא בריא ומולסה שזה עוד סוג של ממתיק.

בעיניי אם הבן שלך אוכל אין צורך להמתיק-חבל להרגיל אותו.

את פולניה?!

זה אופי פולני כזה להיות לחוצה מהכמות שהילד אכל או לא אכל.

גם אני כזאת חצי פולניה, אז זה נכתב בהומור

בהחלט תורידי לחץ.

אנחנו היינו במעקב גדילה 4-5 חודשים לפני שהרופאה החליטה לבדוק ואז הוא היה חולה אז הבדיקות נדחו בעוד שבועיים.

בקיצור ממש בלי לחץ, לא יקרה כלום אם תדחי קצת את הבירור, זה לא שהוא נמצא בתת משקל או באיזה מצב קיצוני של SOS, פשוט זה מצב שכדאי להיות עם יד על הדופק ולבדוק שחלילה אין בעיות תפקודיות, זה הכל, יכול להיות שזה שום דבר ויכול להיות שזה משהו פשוט כמו המוגלובין נמוך (כמובן ביחס לסיבות אפשריות למצב כזה) ואז תוספת ברזל מסדרת את העניינים.

לרוב כשיש חוסר בברזל זה משפיע על העליה במשקל.

תאמצי את דברי האחות שציטטתי בהודעה הקודמת שלי- אם את נותנת לו כל מה שאפשר והוא אוכל בכמויות יפות, את לא יכולה לעשות יותר מזה.

ויתכן מאוד שיש מאכלים שהוא מעדיף פחות, אז תמצאי דברים אחרים לא חייבים לתת מהכל.

לגבי בשר אולי תתני לו בשר טחון, אם יש לך אפשרות.

ומשהו ששכחתי לציין בהודעה הקודמת שלי- הגדול שלי נולד מתחת לכל האחוזונים, במשקל 2.2 ק"ג, כמה חודשים מהלידה הוא שבר אחוזונים כלפי מעלה, כשהתחיל להיות פעיל בסביבות גיל 8-9 חודשים, הוא שוב ירד באחוזונים למתחת האחוזונים. היום הוא בן 4.5 ונמצא באחוזון 25 או 50 (אני לא סגורה ממש באיזה אחוזון הוא נמצא).

דווקא איתו ממש סיננתי את האחות (בטיפת חלב אחרת) כי חוץ מההנחיות הרשמיות של- תוסיפי לו שמן לאוכל/ תתני לו בקבוק מטרנה בנוסף להנקה, היא לא דיברה איתי שום דבר על המשמעות של הירידה באחוזונים ולא הפנתה אותי עם זה הלאה.

אז שחררי קצת, זה יעשה לך רק טוב  

אבל כשמפחידים אותך שהוא עלול להתפתח לא טוב וכאלה דברים אז זה מלחיץ....

ולגבי ההמוגלובין, דווקא בבדיקת דם לפני חודשיים בערך יצא לו המוגלובין 13, ועוד המשכתי לתת לו ברזל. דווקא לגבי זה האחות אמרה לי להפסיק עם תוספת ברזל..

אני פשוט ממש מפחדת לראות שממשיכה ירידה... אתן לא מבינות כמה אני מבולבלת, כי אני לא יודעת מה באמת בריא ומה לא... וסתם אני מרגישה שאני דוחפת לו חמאה וכל מני כאלה.... אין לי מושג מה טוב ומה לא.. אוף.

ואימא שלי אמרה לי היום שגם אותה היו משגעים לגביי בטיפת חלב שאני רזה מדי....... אבל אני מפחדת שאולי באמת הוא לא אוכל טוב ואני חושבת שהוא כן כי אין לי למי להשוות....

מצד שני המטפלת שלו תמיד אומרת לי "הוא אכל ממש יפה היום!" והיא מאוד בעלת ניסיון בדברים האלה... וגם אימא שלי ואימא של בעלי, בכל זאת גידלו כמה ילדים, והן מרוצות מאיך שהוא אוכל......

סתם אני אהייה אובססיבית בסוף =/

אגב, מי שמבינה בזה, הוא שקל בלידה 3.100, ועכשיו בגיל שנה וחודשיים 8.5. הוא נחשב קצת גבוה מהממוצע...

והוא מוציא המון אנרגיות, בלי עין הרע, ממש שובב קטן... לדוג' - הוא יודע ללכת בלי להחזיק בכלום, אבל אין לו סבלנות לתרגל את זה כי זה איטי לו מדי, אז הוא הולך כמה צעדים ואז יורד על 6 ודופק ספרינטים........

תגידי, את מוכנה לעזוב קצת את הבן שלך ולתת לו לגדול בשקט?!

אם אני זוכרת נכון, הבן שלך ינק עד גיל שנה בערך. הוא נחשב לתינוק יונק מבחינת אחוזונים.

בטיפת חלב האחוזונים מתאימים לתינוקות שנזונים מתמ"ל, לארגון הבריאות העולמי יש אחוזונים שמתאימים לתינוקות יונקים ויש שוני בקצב גדילה.

ראיתי לא מזמן באינטרנט שתינוקות יונקים צריכים לשקול בגיל שנה פי 2.5-3 ממשקל הלידה, אם נלך לפי פי 3 מהלידה אז הבן שלך שוקל 700 גרם פחות ממה שצריך, זה לא כזה נורא ואם נלך לפי פי 2.5, אז הוא שוקל יותר מזה.

לגבי כמויות, לך אין למה להשוות אבל מסביבך יש בעלות נסיון- המטפלת, האמהות שאומרות לך שהוא אוכל כמויות יפות לגילו, למה את לא מקשיבה להן? את מוסיפה לעצמך מצפון במקום שהוא בכלל לא צריך להיות.

ואם את מתעקשת אז, תינוק בגילו צריך לאכול 2 פרוסות לחם ביום- אחת בבוקר ואחת בערב, צהריים כמות הפחמימות צריכה להיות בין שליש לחצי מכמות של מבוגר, (כמות סבירה, לא כמוני, שמעמיסה על הצלחת כמעט פי 2 מבעלי ששומר על המשקל שלו ), זה יוצא בערך 4-5 כפות שטוחות, בשרי בכמות של כחצי שוק ועוד כף-2 של ירקות מבושלים.

בנוסף פרי אחד- שניים ליום, ביצה, אני לא נותנת כל יום ושאר הדברים שהזכרת כמו טחינה/ אבוקדו/ גבינה- אלה דברים שבעיקר נמרחים על הלחם, אפשר כמובן לתת עוד כמה כפיות, אבל זה כמות די קטנה.

חוץ מזה 2 בקבוקי תמ"ל, אם לא אוכל מספיק טוב אז עוד בקבוק וזהו.

סה"כ הוא אמור לאכול מוצקים ותמ"ל/ הנקה ביחד 5-6 ארוחות ביום.

ולגבי מזון בריא, אם את לא בטוחה שאת נותנת לו אוכל מספיק בריא ואת רוצה לשנות את זה, בשביל זה קיים פורום בישול ומתכונים- אפשר שם להתייעץ אלו מאכלים נחשבים לבריאים ומזינים וממה עדיף להמנע.

יסורי מצפון קישטא מאהבה של אמא, תחפשו לכם מקום אחר להיות.

את אמא מעולה, אין לך מה לחשוש ולחפש למה להשוות אותו.

באמת לא ציינתי אותו, הוא דיי מרכזי - הוא לא מוכן לאכול שום תמ"ל בעולם......

אם הוא היה מוכן לקחת תמ"ל הייתי הרבה יותר רגועה, כי מה שאני לא נותנת לו מספיק במוצקים הוא מקבל בתמ"ל... אבל מאז שהוא הפסיק לינוק (לפני 3 חודשים בערך) הוא פשוט לא מוכן לקבל שום תמ"ל......... וניסיתי מלאאאא..... את ההכי יקרים שיש!!!!

האמת שהוא היה אלרגי לחלב ורק עכשיו אנחנו רואים שזה עבר ואפשר לתת לו תמ"ל חלבי.... אז אני אנסה את דוגמית מטרנה שיש לנו בבית, בתקווה שהוא יסכים.... אבל אני דיי מוכנה להתערב שזה לא יילך.... באמת ניסינו את כל הסוגים =/

טוב, אני ממש מקווה להירגע בקרוב ולבשר לכן שאני כבר לא בלחץ ושהכול בסדר

תודה לכולכן, אחת אחת, על העידוד וההרגעה!!!! באמת שעזרתן לי.......

אתן מקסימות!!! 

במקום בבקבוק?

ואם לא עוזר, אז לא נורא, רק תשדלי להציע לו תזונה מגוונת כ"כ האפשר.

סה"כ נשמע שהוא ילד שאוהב לאכול, אז אם הוא לא מוכן בשום אופן תמ"ל, תוסיפי לו עוד ארוחות במשך היום.

אני גמלתי את הגדול שלי בגיל שנה בעקבות הריון ומכיוון שהוא אכל מהכל ומגוון בכלל לא ניסיתי לתת לו תמ"ל.

בבוקר, במקום הנקה, נתתי לו בקבוק חלב מחומם מעט ובשאר היום ארוחות מגוונות, 3 ארוחות מרכזיות ועוד 2 ביניים- שבהם נתתי משהו קליל כמו פרי (לא זוכרת מה עוד).

האמת שעכשיו שמתי לב שלא ציינתי עוד משהו, לאוכל כדאי להוסיף קטניות, הן מעשירות מאוד את האוכל ומלאות בויטמינים, במיוחד שציינת שהוא לא מוכן תמ"ל.

והכי חשוב- שמעכשיו יהיה אצלכם רק שקט...

יאללה , לכי לישון ומהר !!!!!

אם הבעיה היחידה היא המשקל???? וואו תירגעי לגמרי, הילד מתפתח מעולה, לא חייבים להיות שמנים, אפילו לא חייבים להיות בעלי גוף בינוני

העובדה שהגובה שלו טוב , אומר שהוא מקבל כל מה שהוא צריך

קישטא שומנים מיותרים

את יותר בסדר מבסדר

לרווח לו את הארוחות,

לתת ארוחות מסודרות 4 ביום ולא כל היום לתת לו לאכול

כי אז אוכל פחות.

לנו זה עזר.

הבת שלי בת 7 חודשים ואחות ט. חלב כועסת עלי שלא התחלתי לתת לה אוכל

והיא יורדת באחוזונים... אך פעילה ושמחה.

אולי עוד מעט אתחיל...

הבת שלי, שהתייחסתי אליה כרזה כי היא כבר חצי שנה או יותר באותו משקל בערך, שוקלת יותר מכל הילדים כאן (אם אני מנסה להשוות לפי גילאים).

בכל אופן- היא בת שנה ו-5, ושוקלת 10 ק"ג. די בררנית באוכל, והטעם שלה מתחלף (והיא אכלה עוד פחות, ויותר בבררנות, בגלל שהייתה חולה בשבוע וחצי האחרון), אז אני מודעת לזה שהיא לא עולה הרבה.

ואני הולכת לפי מה שיוקטנה אומרת במקרה כזה- היא שמחה? היא אוכלת? היא פעילה ובריאה בעיניי? טוב מספיק בשבילי

הגיוני מאוד שתינוק פעיל לא יעלה במשקל, ולכן גם יירד באחוזונים.

העניין הוא שכ"כ לחוצים על העליה במשקל היא שעליה לא מספקת או ירידה במשקל בצורה דרסטית עלולה לפגוע בהתפתחות המוח.

אצלך הוא מספיק מפותח בשביל לא לדאוג שזה משפיע, רק צריך לבדוק האם יש איזה משהו שגורם לזה.

רק בשביל ההשוואה, הבן שלי נולד במשקל 2.5 ק"ג בגיל 6 חודשים שקל 5.2 ואתמול הייתי אצל הרופאה היא רצתה לשקול אותו שוב (אנחנו במעקב) והוא שקל 6.7 (שבוע הבא חוגגים שנה )

גם אנחנו עברנו דירה (כמה דברים דומים יש בינינו ) ועד שהעברתי את התיק יצא שהמעקב האחרון לפני המעבר דירה היה בגיל 3 חודשים ואח"כ רק בגיל חצי שנה, שאז ראו שיש עליה לא מספיקה במשקל.

האחות ביקשה שאבוא איתו למעקב כל חודש, בגיל 9 חודשים הרופאה החליטה שכדאי להתחיל בבירורים למה זה קורה.

עד אז לא כ"כ נלחצתי, סה"כ כולם אצלי נולדו קטנים, קצת ירדו באחוזונים ואז מה שהרופאה אמרה לי התחיל להלחיץ אותי. היא אמרה שהם מודעים לכך שיש ירידות באחוזונים ושיש תינוקות שנולדים קטנים, אבל אצלו זה כבר יותר מידי, אם הוא היה שומר על קצב גדילה ביחס לעצמו או שהיה יורד קצת זה לא היה מדאיג.

מצד שני היא אמרה לי דברים שהרגיעו אותי, היא אמרה שצריך לעשות בדיקות דם לשלול בעיות, ולא שיש בעיה רק צריך למצוא אותה.

יאמר לזכותה של אחת האחיות, שהיינו אצלה במעקב האחרון לפני שהתחלנו את הבירור עם הבדיקות דם, שממש הרגיעה אותי.

אני כבר הייתי מתוסכלת, מיואשת ולחוצה שאני עושה כל מה שאמרו לי- נותנת לו תפריט מאוד מגוון משתדלת לתת מאכלים שעשירים בברזל ושומנים הוא אוכל כמויות יפות של פחמימות, כל יום או כמעט כל יום בשרי (בעיקר עוף), וסה"כ הכמויות שהוא אוכל בעיני נראות לי הרבה לגילו, הוא מסוגל לאכול כמעט חצי מנה שלי  אוכל 3 ארוחות מלאות, אה וגם יונק בין לבין.

האחות אמרה לי שלפי מה שאני מתארת נשמע שאני עושה את המקסימום שאפשר ואני לא צריכה להרגיש לחוצה מזה א"א לעשות יותר ממה שאני עושה, מה שנשאר זה רק לבדוק למה הוא לא עולה מספיק במשקל.

עשינו בדיקות דם מקיפות, מסכן הבן שלי כמה הוא סבל, כמעט בכיתי איתו. בניגוד לספירת דם שזו דקירה קטנה באצבע ו"חליבת" דם, זו בדיקה כמו שעושים למבוגרים, דרך הוריד, הוא ממש, בלב ממש בכיתי איתו וגם כמעט כלפי חוץ

הרופאה נתנה לנו בדיקות ל- ספירת דם, תפקודי כבד, מאגרי ברזל, תפקודי בלוטת התריס וצליאק.

כל הבדיקות היו תקינות מלבד המוגלובין שהי קצת נמוך ותפקודי כבד שהיו גבוהים.

אתמול חזרנו שוב לבדיקה של תיפקודי כבד והפעם היה תקין, כנהראה שהתפקודי כבד בפעם הראשונה היו לא טובים כי עשינו את הבדיקת דם הראשונה 4 ימים אחרי שגמר אנטיביוטיקה.

אתמול הרופאה הייתה מרוצה מהעליה במשקל שלו, כי הוא עלה בערך 600 גרם בחודשיים והוא מאוד פעיל- עומד, הולך סביב רהיטים, זוחל במהירות בכל רחבי הבית, למרות כל האנרגיות שמוציא הוא עלה יפה. הוא מקבל חודש וקצת כמות יותר גדולה של ברזל.

לגבי האוכל, גם לי נאמר להעשיר לו את המזון בשומנים, הוא אוכל הכל, כולל טחינה גולמית!! ואבוקדו. לי האחות אמרה להוסיף בארוחת צהריים כף שמן- אני מוספיה לו רק בצלחת, לרוב אני נותנת לו אוכל שלא התבשל בהרבה שמן ואנחנו אוכלים רק עוף שאין בו הרבה שומנים, כך שאני לא מרגישה שהוא מקבל יותר מידי שמן.

לאחרונה אני קצת שוכחת לשים לו, צריכה לחזור לזה.

הדייסות מוסיפות בעיקר פחמימות אז לא נראה לי שזה מה שהוא זקוק.

יצא ארוך

מקווה שזה עשה לך קצת סדר והרגיע במקצת את החששות

נראה לי שאין כמעט ילד שלא  צונח מתישהו באחוזונים מגיל חצי שנה לגיל שנה

הילד אוכל ושמח - יופי

מצטרפת לכל מי שאמרה להוסיף חלבונים

ירקות מבושלים וחיים

אני חושבת שזה טעות פאטאלית להוסיף סתם ככה שמן

תאי השומן שהוא ייצר עכשיו - יתקעו אצלו אחר כך כעודפים

הבן שלי היה באחוזון 50 בגיל חצי שנה וצנח בגיל שנה למתחת ל 3 ....

חושב לעשות את הבדיקות רק כדי לוודא שאין שום בעיה רפואית

ואם ב"ה אין - אז להניח  לזה , הבן שלי כבר כמה שנים מאז, אכלן מכובד וקטנציק , נמצא כבר שנים אצל אנדוקרינולוגית , מרגיעה ב"ה

איך הגובה שלו? אין עניין דייקא להיות שמנים. אם הילד אוכל וחילוף החומרים שלו יותר מהיר , אז זה מה יש

זה שאת רזה - זה גם אומר גנים מסויימים, איך בעלך ושאר המשפחות???

איפה אחותו???

בס"ד 

אבל בגלל שההתפתחות של תקינה ב"ה.. והיו ממש פעילה ומדברת המון חחח 

אז אנחנו לא דואגים כבר הספקנו להבין שזה רק עניין של גנים

הבן שלי בדיוק בגיל הזה ובדיוק באותו משקל...

וגם הוא נפל ככה יפה באחוזונים...

אבל למזלי, אני גנראית גם מאד רזה, אז האחות בטיפת חלב, פשוט שאלה אם נראה לי שזה גנים-

אמרתי שכן, ובזה נגמר הסיפור...

היא גם אמרה לשים לב שהוא אוכל כמויות מתאימות לגילו (נגיד פרוסה-2, בארוחה למשל) וזהו....

קיצור- לא בלחץ...

(ד"א- אמא שלי מספרת שהיא היתה איתי בגיל שנה באישפוז יום בגלל שלא עליתי במשקל מספיק, והכל יצא בסוף תקין, אז את שאר האחים שלי היא כבר לא לקחה לבדיקות המיותרות האלו....

בהצלחה וברוגע!

לא אוסיף הרבה מעבר למה שכבר נכתב..

רציתי רק להציע שייקים שכוללים פירות וטחינה ותמרים וגם דייסה של מטרנה.. הרבה קלוריות וגם מתוק וטעים. אפשר להכניס לשם גם אבוקדו.. בקיצור - אינסוף אפשרויות בשייק אחד שעזר לבת שלי לעלות במשקל (בגיל שנה וחודשיים וחצי הגענו ל 8.200)

אני מבין שאין הרבה גברים שמגיבים כאן אבל הייתי חייב!!

אם הבן שלך גדל ומתפתח טוב, שמח, זוחל, וחיוני אז אל תשימי לב לכל השטויות האלו של האחוזונים.

ילד גדל באהבה לא באחוזונים. וממש ממש לא לפטם אותו סתם בשמן / שמנת / חמאה.

אבוקדו זה מאוד בריא לכן כדאי להמשיך לנסות לתת לו.

שקדיה זה מצויין, עוף אבל לא להלעיט אותו סתם בשומן לא בריא.

בהצלחה רבה

גם הבן שלי אותו הדבר רק בנוסף אלרגי לחלב אז האפשרויות מצומצמות יותר בנוגע לגיוונים של האוכל.  כל עוד הם פעילים בריאים (טפו טפו טפו) והכל בסדר הסירי דאגה מלבך. מקסימום ניתן לבקש לבצע בדיקת דם ולראות האם שם יש חוסרים במשהו אם לא אז תמשיכי כמו שהיית עד עכשיו. וכמו שאומרים אמא יודעת מה הכי טוב לבן שלה.

האמא לא....

ב"ה

גם הבן שלנו כשהיה בין מספר חודשים התחיל לרדת מתחת לאחוזונים. לאורך כל תקופת החורף הוא חלה לעיתים קרובות בברונכיוליטיס, וגם בסתם צינונים פשוטים. ובכל אחת מהפעמים האלו, גם אם היה מדובר בצינון קל- הוא ישר איבד את התאבון ולא אכל כמעט בכלל.(באחת הפעמים כשהיה לו ברונכיאוליטיס ממש קשה נאלצנו לטפטף לו מטרנה במזרק לתוך הפה מרוב שפחדנו שהוא יתייבש...). גם אותי הלחיצו בטיפת חלב והפנו אותי לרופאה והיא הרגיעה אותי שנחכה לקיץ ונראה מה יהיה.. ואכן ברוך השם כשהגיע הקיץ הוא התחיל לאכול נהדר וברוך השם עלה חזרה לתלם וכיום במעון הוא אוכל ממש יפה ולפעמים אפילו 2 מנות...

אז בקיצור אולי באמת שווה לך לחכות ולא להילחץ ומה שבטוח זה ממש ממש לא לנסות להאכיל בכוח- הוא גם עלול להקיא או גרוע מזה להחנק(ושמעתי על מספר סיפורים של ילדים שנהפכו למוסדיים לאחר שרדפו אחריהם עם כפית לפה..סליחה עם הלחצתי...)

שיהיה בהצלחה והכי חשוב באמת לא להילחץ כי זה בטוח לא יועיל ולפעמים הזמן עושה את שלו...

אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.

יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

שהמראה תופס יותר מקום מהבריאות. זה ממש לא נכון לדעתי.

אין קטע להשמין בכוונה ולגרום לעצמך סיכון למחלות שה' ישמור רק בגלל שאת חושבת שזה יותר יפה.

עדיף להיות מכוער ובריא... עם זה כולם יסכימו לדעתי.

נגזרת מהעניין הבריאותי ומהעניין שלהיות שמן זה קשה פיזית ולא נוח

וגם בלי קשר לעניין חברתי

מראה חטוב יפה יותר ממראה לא חטוב

זה צורה טבעית של הגוף

הבגדים יושבים על גוף כזה הרבה יותר טוב

אי אפשר להתעלם מכל הצדדים האחרים ולהתרכז רק בעניין טעם/ חברתי

זה לטמון את הראש בחול

והיום יודעים שההיפך הוא נכון.

נראה לי שהביולוגיה שלנו גורמת לנו להמשך לבריא יותר (בשביל הצאצאים) ומשם זה מתרחב למושג היופי באופן כללי.

על השמנת יתר ולא על השמנה מרזון קיצוני לנורמה, מכירה מישהי שהיתה רוצה להיות שמנה, אפילו מאוד? (חוץ ממני אבל את לא מכירה אותי...)

לכאןרה זה לא פחות יפה באופן מוחלט ואם לא היו מכניסים לנו לראש שזה פחות יפה זה לא היה חיסרון, היו כאלה שאוהבים ככה וכאלה שאוהבים אחרת וזהו.

יש דברים קיצוניים כמו למשל פנים מלאות פצעים שבאמת רובינו המוחלט לא היה חושב שזה יפה בלי קשר לנורמה חברתית אבל רזון, גובה, צבע עור וכד' אלה דברים שאמורים להיות תלויים בעיקר בטעם אישי

אלא לגבי טירדה על ילדה רזה. וכן יש כאלה..
רזון חריג יכול להיות גם מכוער.

והאמת? מכירה מישהי שרצתה להשמין.
אני!!
היה לי בגיל הנעורים רזון שלד מכוער, התביישתי בעצמי מאוד.  (הייתי אוכלת טוב והכל, אבל גנים... היו פעמים ששכנות תהו אם אני אנורקסית חלילה)͏
בנו לי תפריט מיוחד.

מוטרדת מזה שהבת שלי רזה מדי. כי היא נראית חיוורת וזה בטח חוסרים כלשהם... מאז ומעולם היא רזה, אמנם, אבל זה לא אומר שזה לא מטריד. וצריך גם לשים לב שהיא באמת אוכלת אוכל מזין ובריא כדי שתרגיש טוב.

אני בכלל חושבת שלא צריך להתעסק בשמנה או לא, אלא בריאה או לא. לשים לב איזה אוכל אנחנו נותנים להם בארוחות ומה מתוך זה הם באמת אוכלים...

יש גם שמנים וגם רזים שיש להם כולסטרול גבוה למשל...כך שלא תמיד הגודל אומר.

הסיכוי לכל מיני מחלות יורד.

כשילד הוא שמן סיכוי גדול שיגדל לנער שמן ואז למבוגר שמן.

אותי אישית זה היה מפחיד לדעת שאחד הבנים שלי יצטרך להתמודד עם מה שאני מתמודדת.

בכל מקרה. אנחנו יכולות לחנך את הילדים שלנו מפה עד הודעה חדשה. בסוף הם גדלים בעולם הילדים והנערים. ושם יש ילדים רעים מאד.

אז לא כולם יוכלו לעמוד מנגד מול הצקות ובריונות.

אני עד היום סוחבת איתי משקעים מאד קשים של נערות שהיו משפילות אותי עד עפר!

ואני לא מוחלת ולא סולחת. גם אם הן יבקשו סליחה - והן לא. כנראה.

אז וואלה אני שמחה שהילדים שלי רזים (אם כי אחד מהם רזה מדי לטעמי, אבל מאמינה שיעבור לו בגיל ההתבגרות עם פיתוח הגוף ומה שלא יהיה שהם מתלהבים ממנו) מעדיפה שיהיו רזים מאשר שמנים.

בעיקר בריאותית אבל חד משמעית גם חיצונית.

את מתכוונת מבחינה בריאותית/חברתית/מראה?

יכול להיות שאם היית אוהבת את המראה שלך ההצקות לא היו ככ קשות לך, למרות שזה באמת פחות נכון כשמדובר בילדים, חיבוק לך, זאת באמת חןויה קשה

היום כבר פחות מפריע לי איך שאני נראית כי אני יודעת להתלבש ונראית סבבה. למרות שעדיין יש בי משהו שמתקשה לפתח קשרים חברתיים חדשים- בגלל המראה החיצוני.

אבל בריאותית זה פשוט לא בריא.

כל ההריונות שלי היו עם סכרת היריון.

נשארתי עם טרום

הנשימה שלי נהיית כבדה מהר מאד.

לא כיף לי.

ואני שנים נלחמת. שנים.

בע"ה מקווה בקרוב להצליח.

לק"י

בבוקר- לא.

(ואצלינו הם כל יום כמעט במחשב, ויותר מעשרים דקות. ואני יודעת כמה קשה להגביל. אבל מזמן קבעתי כלל שבמוצ"ש אין מחשב, ואין. והם גם לא מבקשים.

אז מציעה לקבוע כללים ברורים וממש לעמוד עליהם).

ואישית אין מצב שהייתי נותנת מחשב או משחק כלשהו או התעסקות כלשהי - בבוקר.

מי שמוכן שישב לאכול משהו לפני שהוא יוצא...

לא בתור התנצלות או משהו...

תגדירי מתי כן מותר לשחק במחשב, למשל אחרי שחוזרים מבית ספר, מניחים תיק במקום, אוכלים צהריים ואז אפשר מחשב. או מה שמתאים לך. בבוקר לא כדאי לדעתי. 

ספרים עם ציורים

כמו של מדע

לגו בהתחלה בעלי שיחק איתו בשבתות , בנה איתו ביחד ועכשיו הוא כבר מדמיין בראש עולם ובונה לבד

משחקי הרכבה אחרים מעסיק אותו?

אפשר חוברת צביעה, מקו לקו וכדומה

אם כל יום זה לא יותר מידי בגיל הזה, כי זה באמת מייצר איזושהי "תלות" או ציפייה לזה כל יום.

אצלנו מותר בימי שישי אחרי התארגנות לשבת

ומיד פעם במקרים חריגים במהלך השבוע, לזמן מוגבל

בבוקר אף פעם אי אפשר, זה לא הזמן לזה.

אם אני מרשה, זה רק אחרי הצהריים.

אפשר להחליט על זמן מרוכז יותר ביום שישי או להפסיק לגמרי עד שיהיה בשל.

רעיון לחלופה, להשמיע לו סיפורים ברמקול שמחובר לבלוטוס של הטלפון שלך, דרך ספוטיפיי.

אין מסך, הטלפון אצלך.

הפרקים עוברים ברצף.

אפשר ללמד אותו לצבוע מנדלות הזמן הזה או לשחק בבצק וכד.

או פשוט לשבת ולהקשיב.

תעסוקה אקטיבית, אפשר ערכות לגו. זה ממש מתאים לגיל.

תקני את הערכות לגיל 5+

בהתחלה צריך ללמד אותם איך לעבוד לפי החוברת, בערכות הבאות הוא ידע לבד.

אפשר גם פאזלים.

חשבתי גם לקנות מיקרוסקופ מאליאקספרס, עוד לא רכשתי אז לא יודעת להמליץ אבל נשמע מתאים לסגנון.

מעבר לכמה זמן, יש עניין גם לתוכן של המשחק.

יש משחקים יותר ממכרים, יש כאלו שמשפיעים פחות לטובה.

אצלנו משחקים בעיקר במשחקים לימודיים (חשבון, אנגלית, מיומנויות כלשהן) ולא סתם משחקים כמו אנגרי ברדס או משחקי מלחמה.

לפעמים עדיף גם לשלם קצת כדי לקבל תוכן איכותי

מותר זמן מחשב(משחק/צפיה, בתכנים בפיקוחנו)

שננעל ברגע שהזמן עובר(ללא תלות בנו אלא אוטומטי בבקרת הורים, לתחושתי מנטרל הרבה מהמתח סביב זה כי פשוט נסגר וזהו)

ורק בין השעות 15:30-18, אם מתאים באותו יום ואחרי ארוחת צהריים ומטלות נצרכות(ש"ב, עזרה מסוימת בבית..)

כשלא היה את הזמנים האלה זה באמת היה יוצא מפרופורציות ועכשיו שיש ממש הגדרות ברורות ההתנהלות סביב זמן מחשב נעימה לנו יותר

הוא בן 7.5

מוגזמת... עד עכשיו הם עשו רק דברים מועילים - עלונים, ציורים, עיצובים... ואז הם גילו אתרים עם משחקים והתמכרו

הודענו להם שמאחרי פסח אין יותר משחקים במחשב, אבל הם כן יכולים לעשות את אותם דברים מועילים.

בקשר לבן שלך יש שתי אפשרויות, לדעתי:

1. למצוא משהו אחר שהוא יכול לעשות במחשב, מקסימום משחקים לימודיים - משהו פחות ממכר.

2. להוציא לגמרי מהתחום את השימוש במחשב. בהתחלה יהיה לו קשה, אחר כך כנראה שהוא יתרגל.

רעיונות לתעסוקות אחרות:

משחקי דמיון (פליימוביל וכו')

ערכות מדע ויצירה

יצירה חופשית ממגוון חומרים פשוטים

פרויקט בנייה (אם יש לכם חצר או מרפסת)

אולי גידול בעל חיים

ואומרת בעדינות - שאם אתם רואים את ההתפרצויות חסרות השליטה האלו בעוד תחומים, אולי כדאי ללכת לאבחון...

-ספרי תמונות ברמה גבוהה יותר(למשל יש את סדרת מבט מקרוב על.. שהבן החכם והסקרן שלי מאוד אוהב)

-משחקי הרכבה ברמות שונות לפי היכולת- לגו גדול או קטן עם או בלי הוראות, קליקס, מגנטים.. אצלנו סביב הגיל הזה התחילה ממש התעניינות ביצירת דגמים מהחוברות. אפשר לחפש גם דגמים נוספים באינטרנט ולהדפיס ושמעתי שיש אתר שאפשר לצלם לו חלקי לגו והוא מוציא דגמים מתאימים...

-יצירות מהשקל וכאלה שאפשר לעשות לבד. שוב תלוי רמה אבל דברים כמו הדבקה של מדבקות לפי מספרים, הדפים השחורים שצריך לגרד ועוד כל מיני כאלה אהובים פה מאוד.

-חוברות פעילות/עבודה, אצלנו הכי תופס או כאלה של משימות קלות, או כאלה שהן יותר חוברת צביעה אבל סביב תחום עניין.

-רולר בליידס/אופניים/קורקינט אם רלוונטי אצלכם

-לוח איזון, טרמפולינה ביתית וכו

אין הגבלת זמן על מסך

גם לבן ה6

אני לא מתייחסת למסך באופן שונה מכל דבר אחר

ואני לא רואה שהילד מתייחס/ מתנהל אחרת לגבי המסך

בתקופה הזו הוא אכן היה במסך יותר מדי

בעיניי זה מאד הגיוני

חופש ארוך נטול מטרה

עכשיו חוזרים ללימודים והמסך יחזור להיות משהו יחסית שולי

אצלנו התעסוקות שלו הן:

ציור/ יצירה/ דופלו/ לגו/ פליימוביל/ חברים

אני יודעת שבשלב הזה זה בדר"כ תקין, אבל המשקל שלט ממש נמוך וצריך לעלות מהר מכל מיני סיבות, אז אני רוצה שהוא ינק כמה שיותר

זה באמת סיוט... (התנסיתי בזה גם עם הילדה האחרונה)

תתייעצי עם יועצת הנקה טובה איך להחזיק ולסחוט את השד תוך כדי הנקה כדי להזרים לו יותר חלב וגם איך להעיר אותו כשנרדם.

מקווה שתעברו את זה מהר...

ומזל טוב!

זה היה מעגל כזה של לא יונק טוב ומשקל לא עולה וכו

השתדלתי כמה שיותר להעיר אותו ולשבת אותו שיינק

וכשההנקות נהיו טיפה יותר מסודרות

הקפדתי לשאוב את מה שנותר אחרי כל הנקה, זה מה שהיא לא הצליח לסיים עד הסוף וזה עזר לי ממש גם לחלב וגם לתינוק שהתחיל לעלות במשקל

לק"י

את יכולה לנסות לסחוט/ לשאוב חלב למזרק סטרילי, ולתת לו אחרי ההנקה.

אני יכולה לשבת איתו גם יותר משעה שבפועל הוא ינק פחות מחצי

לק"י

ככל שהוא יגדל ויתחזק, ההנקה עשויה להיות יעילה יותר.

פשוט במזרק צריך להתאמץ פחות.

ואולי הכי טוב להתייעץ עם אשת מקצוע.

נרדמים, מתנתקים, פעולת המציצה קשה להם מאד.

מומלץ מאד להחזיק אותו כמה שיותר בתנוחת קנגרו

וגם להניק כשהוא ללא בגדים, מכוסים בשמיכה ביחד כמובן.

וכמה שיותר להניק. בהפרשים קצרים, מתי שהוא רק רוצה בלי להסתכל בשעון

מנסיון עם פגות, זה אפשרי

הרבה נחת

שפע חלב, גידול קל בבריאות ובשמחה

מזל טוב!!

לא לשון, שפה.

אצלי עד שגילינו כבר היה מאוחר להציל את ההנקה.

בעקרון יש חתיכת עוד שמחברת במרכז בין השפה העליונה ללסת.

אצלנו החיבור היה ממש רציני והפריע לה ליצור ואקום, מה שגרם להמון ניתוקים, התעייפות מהירה, אי עליה במשקל..

זה נדיר ולכן לקח לנו הרבה זמן לעלות על זה, וכבר לא טיפלנו. כן עבדנו איתה בגיל גדול יותר על יצירת ואקום. 

ננסה כמה דברים שהיא הציעה לנו בתקווה שיעבוד

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

עם פראמין/ לבקש זופרן

והם בהחלט היו דוחים בעצמם. אבל נראה לי שכן עזרו.

תמשיכי

אני הייתי כמעט מתעלפת מעייפות בכל פינה אפשרית בבית

בסוף זה מתאפס

לק"י

אבל לא זוכרת באיזה שרשור זה היה🤦‍♀️

רק זכור לי שזה היה שרשור לא בנושא של שיעורים.

אולי @בארץ אהבתי כתבה?

הוא לא רק מקריא הוא גם מסביר.

ממליצה

לא שהצלחתי לעמוד בקצב 😅

הוא מקריא את הפסוקים ןמסביר, אנחנו כרגע בספר עזרא

מתוכנן לסיים לשבועות

הנ"ך היומי בשנה!😉💥(7)

זה הקישור