מכל הבחינות עין כרם לוקח.

(רק שבת מבאסת שם)

אנחנו את ביתנו הראשונה הלכנו ללדת בביקור חולים.

לכל מי ששואל לעצתי מאז בעניין בית החולים הזה אני אומר להתרחק.

הגענו לשם בשבת עצמה ואני כבעל וכן חמותי סבלנו מאוד.

לא נתנו לנו לישון שם ושלא לדבר על לאכול .

בקיצור רעבנו שננו כל השבת ולא ישנו, חיכנו שתצא השבת ונוכל להיות בני חורין.

שורה תחתונה- לא ממליץ בכלל במיוחד לא בשבתות וחגים! 

הייתי מאושפזת שם בשמירה ואח"כ חזרתי לשם ללדת.

צוות מקסים, תומך, חלק מהאחיות עם הומור שעוזר לך לעבור את התקופה עם חיוך (אחות אחת שהביאה לי כדורים שהייתי צריכה לקחת אמרה לי הבאתי לך סוכריות )

מקצועיים מאוד, הרופאים שם היו בשוק מצורת טיפול דומה לזו שקיבלתי אצלם, שעברתי בהריון שלפי כן בבי"ח אחר והבנתי שאז לא קיבלתי את כל הטיפול שהייתי אמורה לקבל.

לא יודעת אם יש הבדל בין מחלקת יולדות א' לב' מבחינת האחיות, אני הייתי בב'.

אם היינו נשארים ליד ירושלים הייתי חוזרת רק לשם.

ב"ה

באישפוז בנשים, היה לא הכי נחמד אבל גם לא גרוע..
הרגשתי שאני סתם מורחת את הזמן שם, חוץ מארוחות ובדיקות של מוניטור פעם ביום לא קיבלתי יותר מידי יחס..

בלידה, מכיון שהיא היתה ארוווווווכה (עברתי סבב שלם של משמרת יולדות מאחר הצהרים עד כמעט אחר הצהרים של מחרת..)
אז לא היתה איתי מיילדת כככככל הזמן (מילדת על 2 נשים..) אבל המילדת שילדה אותי היתה מאז שברור שהיא תצא אוטוטו. והיא היתה מדהימה!! 
גם במחלקה היה מקסים!! (יולדות ג')

השאלה מה חשוב לך?! לידה טבעית,ביות אחרי לידה..מרחק בי"ח דתי?

ליוויתי בכל בתי החולים בירושלים וילדתי פעמיים בהר הצופים ופעם אחת בעין כרם.

אני מתלבטת בין עין כרם להר הצופים,

מבחינת מקצועיות ומבחינת לידה טבעית,

וגם מבחינת ביות.

אני רוצה ביות חלקי..

עין כרם היו הרבה יותר מקצועיים וגם הרבה יותר מכבדים (לשני בתי החולים הגעתי עם ירידת מים, בהר הצופים לא ממש דיברו איתי, ורק התחילו אחרי כמה שעות ללחוץ לזירוז מיותר שמבאס אותי עד היום. בעין כרם בדקו כמה דברים חשובים, שאלו כמה שאלות חשובות, ובסוף הסבירו לי במפורט את המסקנות ואת ההמלצות, וכיבדו את בחירתי).

אני חייבת לסייג שעברו כמה וכמה שנים טובות מאז שילדתי בהר הצופים, ואולי הם השתפרו.

בהר הצופים גם סיכוי גדול לקבל חדר בלי שירותימקלחת, ומבאס להתלבש כמו שצריך בשביל לצאת לשירותים במסדרון.

למה את מתכוונת כשאת אומרת "ביות חלקי"? רק ביום? או ביות גמיש שכשאת רוצה את משאירה בתינוקייה וכשאת רוצה את לוקחת? הייתי בעין כרם במחלקת הביות, ואין בה בכלל תינוקייה. מקסימום אפשר להשאיר תינוק לכמה דקות בתחנת האחיות. לגבי המחלקות האחרות בעין כרם - נראה לי שאין שם אפשרות לקחת תינוק בלילה אלא רק להשאיר בתינוקייה. בקיצור - לא גמיש. אני לא יודעת מה המצב בהר הצופים מהבחינה הזאת.

ובחדרי לידה יש שירותים ומקלחת??

אז בהחלט זה נשמע שעין כירם לוקח. הבעיה היא שזו עוד חצי שעה נסיעה לפחות,..  (לעומת הר הצופים)

גם בביות החלקי בעין כרם הוא מצויין.

ולידה טבעית בעין כרם זה חלק מהם לעומת הר הצופים תלוי על מי את נופלת ואת צריכה להיות אסרטיבית.

ומצטרפת לכל מה שפצקרשת כתבה..

אני ליוויתי בהר הצופים לפני שבועיים,וילדתי לפני שנתיים,מלווה כל הזמן בעין כרם וילדתי לפני 4 ח'.

2 לידות במעייני הישועה ולידה אחת בעין כרם-

אפילו שהיה קצת קשה בשבת- עין כרם היה הרבה יותר טוב!!!

ארץ ישראל קטנה ובלידה ראשונה אפשר לנסוע לאורכה ולרוחבה ועדין לא ללדת פרגני לך בלידה ראשונה להגיע ללניאדו

הייתי רוצה ללדת בלניאדו, אבל הלידות הראשונות שלי היו די מהירות, ומאז אני בלחץ- להגיע מהר (!!!!!!) לבי"ח.

ב4 הלידות שליהייתי בשערי צדק. עברתי כמה מיילדות (ומחלקת יולדות אחת. מחלקה ב'.) הלידה האחרונה היתה בלילה עמוס במיוחד, ובכ"ז הם זכורים לי לטובה..

לפני הלידה של הראשון, הייתי בעין כרם בסיור בחדר לידה, וממש לא התלהבתי.

(במיוחד מזה שיש רק ביות מלא. נכון. אני אמא שלו. אבל הוא היה לי בטן 9 חודשים. והוא יהיה לי בבית עוד כמה שנים בעז"ה.. תנו לי להרגע ולהתאושש מחווית הלידה (והתפרים..), תנו לי לישון ולנוח בשקט. אני אטפל בו בעוד יומיים בבית. מהבחינה הזו, ממש מעולה בשערי צדק. ביום את יכולה שהוא יהיה איתך או בתינוקיה. ובלילה- הולכים לישון! והתינוק של השכנה לא צורח לך באוזן.)

לדעתי, כדאי לך לערוך סיורי לידות בבי"ח שמעניינים אותך.  ולראות ולשמוע את הדברים בעצמך..

ובסופו של דבר, הכל מה', אי אפשר לדעת מראש על איזו מיילדת תפלי, ואם מישהו עיצבן אותה לפני כן או שלא.

אחותי התחילה שתי לידות (במקומות שונים) עם מיילדות שאמא שלי כינתה אותן "מכשפות" ואחרי החלפת משמרות הגיעו ה"מלאכיות". אז תתפלי שתלדי בזמן הנכון, ושיהיו לך מסייעים גם מלמעלה וגם מלמטה.

או שאפשר להחליט אחרי הלידה- לפי הכוחות- איזו מחלקה אני מעדיפה?

את יכולה להחליט רק אחרי הלידה ולהתפלל שיהיה מקום.

יש גם 2 מחלקות של ביות חלקי.

הביות המלא זו מחלקה אחת מתוך שלוש.

ולמי ששאלה - בטוח שלא צריך להירשם מראש לביות המלא, נראה לי שגם לא חייבים להודיע כשמגיעים אלא אחרי הלידה שואלים אותך (זה גם הרבה יותר הגיוני), אבל אני לא זוכרת בוודאות.

את הראשונים ילדתי במשגב לדך, וחיפשתי משהו דומה. בשע"צ גם המיילדשות וגם הרופאים היו מאוד מקצועיים.

נכון שבקבלה בעלי לא יכול היה להיות איתי אבל ברגע שהעבירו אותי לחדר לידה מיד הכניסו אותו.

כשאני ילדתי בשערי צדק (לפני חודש... וגם לפני כמה שנים) לא הייתה שום הגבלה לבעלים להיות בחדר הקבלה.

כשממלאים פרטים בכניסה לחדר קבלה באמת לא הרשו לבעלים להיות, (למרות שמי שרצה כן נכנס ויצא) אבל באמת היה שם מספיק צפוף ומלחיץ עם הנשים המחכות עצמן.

אבל כשהכניסו אל מאחורי הוילון למוניטור או לבדיקות, כולן שם היו עם הבעלים.

לא מבינה למה אתן אומרות שאי אפשר.

ומראש בסיור הסבירו לנו שלפעמים לא נותנים לבעלים להיות, תלוי ברמת הצפיפות.

איתך גם כן, את רוצה שכל הגברים יהיו איתך כשכואב לך וכשבודקים אותך, את רוצה שאם הגעת ממש בסוף ומריצים אותך על אלונקה לחדר לידה או שפתאום את יולדת בקבלה אז כל הבעלים יהיו איתך גם כן?

הבעל שלך איתך=כל הבעלים של היולדות איתך.

תחשבי על זה בכיון הזה.

בקבלה יש וילונות ולא חדרים (בסורוקה היום יש חדרים ואת יכולה להכניס מלוה 1) ככה שאת אף פעם לא לבד ותמיד עם הבעלים של כולם....

נכון לפעמים את עושה מוניטור חצי שעה ולפעמים מתעכבת יותר, אבל בעלך לא היה רוצה להיות ליד אף אישה אחרת שבדיוק יולדת או צורחת מכאב או כורעת ללדת-תרתי משמע.

תסתכלי על זה מהכיון הזה ואולי לא תהי ביקורתית.

השני, ומעדיפה אותו עשרת מונים.

באותה לידה יצא שאת רוב הלידה העברתי בעצם בלי בעלי... (וכשהוא סופסוף היה יכול להיות איתי, כבר היה אסור לגעת...)

אני מעדיפה שבעלי יהיה איתי בכל שלב של הלידה, מהקבלה ועד למחלקה, גם אם זה אומר שמעבר לוילון נמצאים בעלים של יולדות אחרות, וממש אבל ממש לא מזיז לי אם הם ישמעו אותי צורחת או משהו כזה.

אז לא, אני לא אלך ללדת בבית חולים שבו לא מאפשרים לבעלי להיות איתי. ובהרבה בתי חולים היום גם הקבלה היא בחדרים נפרדים, ולא בחדר אחד עם וילון. ובהחלט זכותי להעדיף ככה מבלי להיות מואשמת בביקורתיות (ולא, לא אני כתבתי את ההודעה למעלה, לא ילדתי בשערי צדק מעולם.

בלידה יש 3 מרכיבים:

1. הלידה עצמה- חדר הלידה

2. האשפוז במחלקת נשים

3. התינוקיה

ילדתי 5 ילדים ב3 בתי חולים בי-ם: שע"צ, הר הצופים וביקור חולים, אף אחד מהם לא היה מושלם ב3 המרכיבים, כל אחד היה טוב באחד מהם ופחות טוב באחר [למשל, הר הצופים היה טוב בלידה ובאשפוז אך גורע בתינוקיה, ביקור חולים- חלידה חלומית, אשפוז ותינוקיה על הפנים]

מילדות מקצועיות רגועות ונעימות.

רוב הזמן התינוק לידי חוץ מכמה שעות בלילה ושעתיים ביום (בדיוק בזמן הארוחות).

אוכל מצוין!

(אצלי גם קרוב לבית)

בכל מקום שתלכי ללדת תתפללי לה' שישלח לך שליחים טובים!

בס"ד

ובלי בלי בלי נדר לא חוזרת לשם.....

ילדתי בעין כרם שתי לידות,

הקבלה והלידה היו ממש בסדר, היה לי גם סיבוך רפואי קטן וטיפלו בי ממש בזריזות ומקצועיות, הסבירו לי הכל.

בקיצור, היו בסדר גמור.

במחלקה היה בסדר חוץ מעניין התינוקיה: התינוק רוב הזמן איתך- כשצריך להתקלח צריך לקרוא לאחות (לא תמיד היה לי כוח..) ומטפלים בתינוק כל היום לבד, היה לי קצת קשה, כי השני שלי כמעט לא ישן בכלל מאז הלידה והייתי צריכה כל הזמן לטפל בו ולא יכלתי לנוח מהלידה. 

אבל לדעתי הכי חשוב שהטיפול הרפואי שבלידה יהיה הכי טוב, ובגלל שהם היו ממש בסדר, אי"ה אחזור לשם..

אבל לפעמים תוכלי לשמוע גם על כאלה שלא היו מרוצות מהטיפול הרפואי שם(שכנה שלי)

ונראה לי שככה  זה בכל מקום.. תלוי מי הרופא והמיילדת שנמצא כשאת מגיעה.

במשך היום (בלילה הוא בתינוקיה והכל בסדר) כי אין שמירה ביציאה מהמחלקה רוב היום אז אי אפשר להשאיר את התינוק לבד אפילו כשהולכים לשרותים והוא ישן....

כשהולכים לשירותים מבקשים מהשותפה לחדר לגלגל אותו אליה לדקה, או מכניסה אותו איתי.

קודם כל מזל טוב וב"ה בידים מלאות

אני התחיל מהסוף: לא משנה איפה תבחרי ללדת הכי חשוב שתתפללי לשליחים טובים כי על כל בי"ח חולים את יכולה לקבל את כל הדעות.

ולהתחלה: לכל בית חולים יש את היחודיות שלו ותחשבי מה מתאים לך:

עין כרם- בי"ח גדול עם הרבה לידות ,ולכן היחס קצת קר ופחות אישי, חדר הלידה כמעט תמיד עמוס וכמעט ואין פרטיות אבל ביולדות החדרים חדשים ונעימים,ויש אפשרות ללידה טבעית, וביות מלא.גישה רפואית מאוד לפי הספר,בי"ח אונברסיטאי (עם המעלות והחסרונות).

שערי צדק- בי"ח גדול (כנ"ל), גישה רפואית מאוד לפי הספר- די מתקתקים לידות,הבנתי שביולדות נחמדים והאוכל סבבה, שומרי שבת.

הר הצופים- נחשב בית חולים יותר קטן, הצוות מקסים ומקצועי עם גישה טבעית יותר, החדרים ביולדות קטנים וצפוף, האוכל גרוע (לדעתי), ומלא ערבים, בי"ח אוניברסיטאי.

ביקור חולים- בית חולים קטן, צוות מעולה עם גישה טבעית, עם אחוז הקיסרי הנמוך ביותר בעיר הקודש, יש ביות ביום, ביולדות קצת רחפנים (לי זה היה טוב), אוכל מעולה וחדרים זה תלוי- יש חדשים מעולים והישנים מרווחים אבל ישנים.

כפי שהבנת אני ילדתי בביקור חולים כי בלידה הראשונה זה מה שהלב שלי אמר לי בין ציר לציר והיה מדהים ובלידה הבאה זה כבר היה ברור לי (למרות שלא לסביבה- כי הייתי הריון בסיכון) ושוב היה מעולה.

הרבה מזל טוב ובהצלחה.

כדאי שתגיעי ללידה כמה שיותר רגועה ומההודעה שלך אני מבינה שאם תלדי בשערי צדק את לא תהיי רגועה בגלל מה שעברת שם, אפילו אם מישהי תגיד שזה המקום הכי מקצועי בעולם. בקיצור, נראה לי שזה לחצים שמיותר לך להיכנס אליהם במיוחד שיש לך עוד הרבה אפשרויות אחרות טובות!

מעבר למקצועיות וליחס (לפני ואחרי), שהם הכי חשובים אבל אי אפשר למדוד אותם כי זה מאוד תלוי במי ה' יבחר שיהיה איתך,תחשבי מה הסדר עדיפויות שלך:

שיהיה מקום דתי/שהבעל יוכל להיות איתך אחרי הלידה מעבר לשעות הביקור של האורחים/ שהבעל יהיה איתך בקבלה בטוח/ שתהיה אפשרות של ביות מלא או חלקי/ מקלחת ושירותים בתוך חדר הלידה/ עידוד ללידה טבעית/ קרוב לבית ועוד..

וכמובן שאת יכולה ללכת לסיורים בחדר הלידה ולהרגיש איפה את מרגישה הכי בנוח.

בס"ד

כל הישוב שלי כמעט הלך ללדת שם....

אני גם רוצה לנסות פעם, אבל יש לי בעיה כי בעלי כהן ויש בעיה עם טומאת מתים....

בס"ד

אלא בכל בתי הרפואה שאין שם אזהרות לכהנים [שע"צ, או ביקור חולים שיולדות זה בניין נפרד]

גם אם יש לך בן זה בעיה...

בתי חולים שאין בעיה בירושלים זה רק שע"צ וביקור חולים.

בס"ד

בעלי גם כהן והוא קרא בספר אחד

שיש יותר בעיה בשערי צדק וביקור חולים.

כדאי לבדוק יותר לעומק עם רבנים שמבינים בזה....

עדיפות ראשונה- בת חולים שאין איתו כלל בעיה כמו בניין נפרד, שזה אומר ביקור חולים ומעייני הישועה.

עדיפות שניה- שערי צדק כי יש שם אזהרה לכהנים.

עדיפות שלישית- בית חולים אחר.

וכמובן שהכל על פי שיקול דעתה של היולדת.

כמו כן- שאלנו בלידה עצמה- גם אם יש אזהרה לכהנים, מותר לבעל להכנס אם האישה צריכה את זה.

בביקורים שאח"כ אסור לו להכנס. אבל התינוק לא צריך לצאת מבית החולים.

בסוף ילדתי 2 לידות של בנים בשערי צדק.

אחרי 5 לידות מתוכם לידה אחת בשבוע מוקדם מאד ואשפוז ארוך בעקבותיה, אני יכולה להגיד בצורה ברורה שאין כמו חדר הלידה של שערי צדק ובכלל כל בית החולים.

ביולדות - מצוין,ממש בית מלון והפגיה-אין מילים....

אני מגיעה ללדת בשערי צדק מהשומרון הרחוק למרות שיש לי הרבה בתי חולים יותר קרובים....

כי אין כמו המילדות בשערי צדק - מקסימות, נעימות, מסורות ומקצועיות. כל הלידות שעברתי שם היו פשוט נפלאות.

אחותי  ילדה פעמיים כבר  בבי"ח בביקור חולים והיא אמרה שם שהצוות כ"כ מסור במחלקה של הילדות שתביני עד כמה אחותי הייתה צריכה סיכת ביטחון היא שאה מהאחת והאחות אמרה ה מיצטערת אין לי והלכה אחרי שחצי שעה באה אחות אחרת כי החליפו משמרות ואמרה לה את זו שרצית סיכת בטחון?כי האחות שבשמת לפני ביקשה שאביא לך!תסיקי מסקנות בעצמך!

בהצלחה!

הלידות היו מקסימות. (אחת בלי אפידורל ואחת עם אפידורל) בגדול נראה שהם מעודדים אפידורל אבל כשלא רציתי הם התפעלו מ\ה והלכו איתי.  חדר לידה מפנק ונחמד (הייתי איזה חצי שעה במקלחת תוך כדי הלידה).

מחלקה בסדר. תינוקייה לא בסדר פגייה (שלא תצטרכו) בסדר גמור.

הבעיה במחלקה זה הרמקולים שמעירים את האמהות לבוא להאכיל את התינוקות. אני אישית מעדיפה כבר לישון עם התינוק. הקטע עם להחזיר ולהביא את התינוק ממש מלחיץ. זה לא כ"כ לפי הצרכים של התינוק, אלא לפי צרכי האחיות.

בד"כ במחלקת יולדות בכל בית חולים היחס הרבה יותר טוב מאשר כל מחלקה אחרת, יש להם אינטרס שיולדות יבואו דווקא אליהם כי הם מקבלים מיזה המון כסף.

שלום!

מצטער שאני מתפרץ לפה, זה נראה לי אחד הפורומים שהייתי בטוח שלא אכנס לכאן בחיים.

כחובש מד"א שקיבל לידות, ויצא לי לפנות יולדות למגוון חדרי הלידה האפשריים ברחבי הארץ, (רמב"ם הכי צפוני שהייתי, קפלן הכי דרומי, דרך לניאדו תה"ש בלינסון מאיר איכילוב ועוד...).

למרות שאני מתנדב באופן קבוע בירושלים כבר יותר מ10 שנים, עד לפני חודש לא יצא לי להגיע לחדרי הלידה בעין כרם. כל ה"קליינטיים" ביקשו ביקו"ח, שע"צ, הרה"צ (אפילו אוגוסטה ויקטוריה).

לפני חודש, במהלך פינוי של יולדת שביקשה שע"צ נסענו בנסיעה רגילה עם צירים רגועים של כל חצי דקה, ולפתע החלו צירי לחץ, בתדירות של 1-10 שניות, הצצה קצרה, זיהוי קראונינג, ועין כרם היה הבית חולים הכי קרוב. עברנו לדחופה, וחצי דקה מרגע הגיענו בן זכר בחוץ.

הצוות מקצועי לחלוטין! יש שם מרווח יפהפה שכיף להיות בו, וכיף לעבוד בו! יש שם פינת המתנה שנראית מקסים!

מכל בתי החולים שהייתי בהם, זהו חדר הלידה האידיאלי בו הייתי רוצה ליילד את אשתי כאשר תהייה לי כזו ויגיע זמננו.

(דר"א, שעה וחצי אח"כ קיבלתי לידה נוספת בשע"צ, ויכולתי לעשות השוואה של ממש באותו יום בין חדרי הלידה)

ולפני שתשאלו,

קבלת לידה באמבולנס זה לא משהו מומלץ. והוא גם לא קורה כזה הרבה, מה שכן. "מקובל" בין צוותי מד"א לחדרי הלידה, שכאשר מביאים אישה במצב לידה מתקדם, אם לא מפריע לה שהצוות ישאר ויוכל לצפות בהליך הלידה על מנת "להתמקצע", אז נשארים. זה תלוי באישה, במלווה שלה, ובמיילדות. יש בתי חולים, שהמיילדות ממש מסבירים ומשתפים בתהליך. ויש כאלו שנותנים רק להסתכל.

שיהייה בשמחות!

קודם כל- שיהיה בשעה טובה, בקלות, בחוויה חיובית ובידיים מלאות!

ילדתי פעמיים בהר הצופים ואהבתי מאד את היחס , וגם את הפתיחות לרצונות היולדת ולשיטות יותר טבעיות( נגיד בקטע של תנוחות שונות ללידה).

מה שלא כייף- יש מלא ערבים וערביות, גם בצוות. לא יודעת כמה זה שונה בבתי חולים אחרים. שמעתי דברים טובים גם על ביקור חולים.

נראה לי הכי טוב- ללכת ולראות איפה את מרגישה הכי בטוח ונעים. ואיפה שתהיי- ה' איתך ושולח לך כוחות ושליחים טובים!!

בהצלחה ובשורות טובות!

כמו שאמרו לפני, תלוי מה חשוב לך. עדיין מכל הבחינות נראה לי שעין כרם זה הבסט, גם לגבי שבת.

אם חשוב לך ללדת בצורה טבעית, זה המקום. 

היתה לי לידה ארוכה מאוד ובלי אפידורל, ומסיפורים שאני שומעת על הרבה בתי חולים, אני בטוחה שהלידה שלי היתה מתפתחת אחרת ולא איך שרציתי בבית חולים אחר.

ילדתי עם מיילדת מקסימה שהיא גם האחות הראשית במחלקת יולדות בית מלא, היו לה ולצוות המון סבלנות לבקשה שלי ללדת טבעי ולא להתערב, למרות שעברו כבר כמעט 12 שעות עם צירים תכופים וכואבים, בסופו של דבר יצאה תינוקת יפיפיה ובריאה ב”ה, שנחה עלי עם חבל הטבור מיד אחרי הלידה. אח”כ לקחו אותה לחמש שניות לשקול ואז הניחו אותה עלי שוב בלי להלביש אותה, והיא נשארה עלי במשך שעה.

האחיות במחלקת ביות אח”כ מקסימות, אחת הייתה ממש מלאך

ילדתי בערב שבת ולא נתקלתי בשום בעיה. לבעלי היה מקום לישון, וגם ארוחות לשבת.

לא רואה סיבה לא ללדת שם בגלל שזה לא בי”ח דתי

לפעמים כשמתקשרים יש תורים שמתפנים/ מגיע מישהו חדש ועדיין יש לו תורים ביומן.

לגבי פרטי או לא מניחה שתלוי במקרה, אם כן תמצאו תור בקרוב אפשר להתחיל בקופה ולעבור או לחזק בפרטי.

בהצלחה!

צריך להתקשר להציק להם ועדיף לבוא פיזית

אם לא אתם יכולים לחכות גם שנה 

פתאום באופן מפתיע התפנה תור...אחרי המתנה של שנה++

רק זה מה שעוזר

יכול להיות שזה עניין של חודשיים שלוש, שאז עדיף לכם לחכות או שנה שאז כדאי כן לטפל

לגבי אם מתפנה באמצע הטיפול- הייתי אומרת שכן רק בגלל הכסף🤭 זה עולה הון וזה סדרת טיפולים, לא אחד...

הייתי מחכה לקופה.

אולי הולכת לפרטית רק כדי לקבל קצת טיפים איך לעבוד איתה בבית אבל לא הייתי עושה סדרה שלמה.

אם היא הייתה בת שנתיים ושבע זה היה אחרת.

טוב שאתם על זה מוקדם, אבל זה מה שמאפשר להמתין עוד קצת לקופה.

אבל כן כדאי להתקשר ללחוץ.

אם עד גיל שנתיים לא יכניסו אותה אז הייתי חושבת על פרטי.

תציקי, תגידי שהיא קטנה וכו'.

אולי שווה ללכת פרטי למפגש שניים לקבלת הדרכה בינתיים.

לא חושבת שיש טעם ללכת למפגשי הדרכה בודדים, כי בעיקרון אני יודעת את הטיפים שנוהגים לומר במקרים כאלו. אבל בפועל אני לא מצליחה לקדם אותה, וכנראה אין ברירה אלא ללכת לאשת מקצוע.

אני יודעת שהיא יחסית צעירה, אבל דווקא בגלל הניסיונות הקודמים שלנו בתחום אני לא רוצה בכלל לחכות... (בעיקר כדי שאם זה מצביע על משהו מעבר - שנזהה את זה מוקדם ונתחיל לעבוד בהתאם...)

אני לא ממליצה למהר בגיל הזה

בגלל שיש לכם ילדים עם אוטיזם והועלתה שאלה של תקשורת, כן כדאי להתחיל טיפול. אהל זה לא שמשהו יקרה אם תחכו לגיל שנתיים

כדאי לנסות ללחוץ על הקופה ולנופף בשאלת התקשורת כדי שיתנו לה קדימות

התייעצנו עם מדריכת ההורים שלנו על כך (מומחית באוטיזם), והיא אמרה לנו שכדאי כבר להתחיל טיפול, אף שמהתיאורים שלנו את הקטנה היא אמרה שזה לא נשמע אוטיזם. (אני עדיין חוששת... אולי לאו דווקא מאוטיזם, אבל כן מאיזושהי לקות)

בכל אופן, בעיקרון באבחון שעשו לה סיפרתי על האחים שלה. אבל כנראה שאני צריכה להזכיר את זה...

שלא מציק...

כלומר יש תור אבל מספיק שפספסת שיחה ועברו הלאה. כן תגידי על הגיל ועל האוטיזם בבית. בגדול כן מקדמים קטנטנים. 

שאם אין תורים ב4 חודשים את יכולה ללכת לפרטי ולקבל החזר מהקופה

תבדקי אצלך בהתפתחות הילד, אני קיבלתי ככה החזר על 15 מפגשים לדעתח

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

רשמנו אותה לבית ספר שמלכתחילה הכיתות שם יותר קטנות מהרגיל (23 בכיתה)

והמורה שלה של כיתה א היתה פשוט שליחה טובה. אין לי מילים אחרות.

השנה המורה קצת יותר דורשת, אבל הבת שלי מסתדרת עם זה יופי ב"ה. ויש לה גם שעה בשבוע טיפול ריגשי דרך ביה"ס שזה מתנה גדולה

אם כן - יפה שקיבלתם ככה בקלות. בעירייה הצליחו להכניס אותי לחרדה.

אם מתאים לך ואת רוצה, מוזמנת לפרטי(ותכלס יהיה לי הכי נח בווצאפ, אם יש לך ואם מתאים לך)

זה נכון שבוועדות מסתכלים על הבנת שפה, וצריך לפחות 2 סטיות תקן מתחת לממוצע כדי לקבל גן שפה.

אבל אם מדובר בילד מתחת לגיל 4, אז אבחון ההבנה הוא מאד קל ולא תמיד משקף.

אפשר לעשות אבחון אחר שיותר קל "ליפול" בו.

אם הוא בטיפול קלינאית אוכל להמליץ לך איזה אבחון לעשות ואז הקלינאית תכתוב דוח בו תפרט את האבחון שהעבירה לו וכמה הוא קיבל

הכרתי ילדה עם עיכוב שפתי מטורף, כולל עיכוב בהבנה, והאמא אמרה בוועדה ש"היא מבינה הכל"

(היא היתה בת 4 עם הבנה של גיל שנתיים)

ולא אישרו לה!!!

כן הדגישו גם בכתב וגם בעל פה (הגננת והקלינאית תקשורת השתתפו בוועדה) שהוא לא מביע את הקשיים והרצונות שלו, לא יוזם, יילך לאיבוד בקבוצה גדולה וכו'.

אני לפני הוועדה דווקא שמעתי שהיום ההורים מחליטים מה הם רוצים עבור הילד. בוועדה יכולים להמליץ ולהציע אבל זאת החלטה של ההורים. מקווה שהבנתי נכון ושילך לכם בקלות

הכל בזוף ההורים מחליטים

אם תילחמו היטב תקבלו

נכון זה מייאש שצריך להילחם אבל תבואי בגישה של יש רק תשובה אחת

אני באה מהתחום וראיתי לא פעם ולא פעמיים ילדים שקיבלו זכאות ואפיון למרות שהיו חכמים מעל הממוצע.

אבל היו קשיי התנהגות, קשיי תקשורת, קשיים בוויסות חושי, אימפולסיביות וכד' . 

הקושי שלך כאמא שאובדת עצות הוא עצום!!

חיבוק יקרה ❤️

אבל כן רוצה להעלות את האופציה של מסגרת חינוך פרטית.

עיקר הקושי הוא שסביב הגיל של הבן שלך, הפער בין היכולת השכלית לשאר היכולות הוא כ"כ גדול, שהכל נראה ללא מוצא ושכל החיים תתמודדו עם הפער הזה.

אבל האמת היא שככל שהוא גדל גם שאר היכולות מתפתחות, החברים בני גילו גם מתפתחים,

תחומי העניין מתרחבים והעצמאות גדלה.

השילוב של כל זה מאפשר להתמודד באופן מיטבי עם הפער.

(לצורך הדוגמה יש כיתות מחוננים שמורכבות רק ממחוננים ומספר התלמידים מוגבל בכל כיתה בדיוק כדי לאפשר את המענה שאת מדברת עליו)

ולכן כרגע לא הייתי מנסה בהכרח שהוא ימצה את היכולות הקוגניטנביות שלו, כמו שהייתי מחפשת מסגרת שתדע להכיל אותו כמו שהוא, ולא תחפש שהוא יתאים את עצמו למסגרת.

צהרון זו נקודת תורפה אצל כולם, על אחת כמה וכמה אצל ילדים שמתמודדים עם אתגר מסויים.

לכן צהרון ממש כדאי פרטי עם מעט ילדים.

הכסף והאנרגיה שאת משקיעה בלטפל בנזקים לא פחות יקר מאשר מראש לשלוח למסגרת שתהיה לו מתאימה יותר עבורו.

וחיבוק לך!!!

זה משתפר בהמשך בע"ה 🤗

הוא לא יקבל את המענה של קלינאית תקשורת וריפוי בעיסוק... והם יצטרכו לקחת אותו בפרטי.

@שושנושי - הבנים שלי היו בגיל 3 פלוס בגן תצפית. אמרו לנו שזה מה שיש בגיל הזה... אחד מהם עבר משם לגן רגיל, השני המשיך בגני שפה.

הם ספציפית היו גם עם עיכוב בהבנה (הדביקו את הפער די מהר ב"ה. בביה"ס הם נחשבים בין החכמים בכיתה), אבל בגן השפה של הבן שלי היה ילד גאון ממש, שהקושי היחיד שלו (שאני ראיתי) הוא הליקוי השפתי (בהגייה). אז ברור שגם ילדים חכמים מתקבלים לגנים מיוחדים...

רוצה להגיד לך בכנות כמי שיושבת בוועדות האלה, שיש מקרים בהם לא מקבלים זכאות, וצריך לדעת ולבוא מוכנים.

תתכוננו לוועדה, תציגו היטב את כל הקשיים והפערים של הילד, את הצרכים שלו, ותסבירו היטב מה הקושי.

אבל, מהעבר השני תחשבו מה תעשו במידה ולא יאשרו, וזה קורה, ואפילו לא מעט. אני לא מציעה לבוא במוד של מלחמה בד''כ זה לא גורם לוועדה להתגייס, ואפילו להפך, תביאו את הכאב והקושי ותסבירו מה שאתם רואים

תחשבו מה האפשרויות שלכם הלאה. כמובן שתמיד אפשר לערער על ההחלטה 

פה בעיר הכיתות מפוצצות. ''אמורים'' לפתוח ולפצל כיתות וזה לא קורה.

בעירייה, הם אלה שיביאו לי הסעה לעיר שכנה?

מה הפתרון שיש לילד שצריך מענה מעבר ללהיות 1/40 בכיתה 

דבר ראשון, האם יש גורם רגשי שראה אותו שיכול לתת תיאור רגשי? ואז אפשר לבקש סיוע בשל הקשיים והפערים הרגשיים שאת מתארת.

מעבר לזה, אם לא יקבלו אפשר לערער על ההחלטה, ואז יש סיכוי יותר סביר לקבל

דבר נוסף, אם לא מקבל זכאות בוועדת זכאות ואפיון אפשר לבקש סיוע מסל מוסדי, שזה מענה בתוך המסגרת מסל השילוב, יכול להיות שזה יעזור לו

וכמובן טיפולים בקהילה

השאלה מה קורה או מה יקרה..

למשל, מישהי כותבת אני בדכ מידה 40 לקחתי פה 42 וזה טוב  אז את לומדת מזה על עצמך.

בנוסף, להסתכל בטבלת מידות למדוד את עצמך.

היו לי הצלחות טובות.

לגבי משלוחים לא יודעת. אני רוצה לקנות ולא מעיזה .. לא רוצה ליכות חודשיים לחבילה

קיבלתי הודעה שהיא נמסרה היום לחברת הפצה .

מקווה שלא יהיו בעיות

אנילא יודעת מה לייעץ לך.

לא פירטת בכלל מה מצבו בחיים ואם יש משהו שהוביל אותו לזה. 

רק, אולי אם את חושבת שרק 3 שבוועת של ציפרלקס והוא יחזור אלייך, אולי לכן הוא כל כך רגיש לכל תגובה שלך? אולי הוא מרגיש שמבחינתך זה חיצוני אליו ואין אירוע פנימי כואב מאד שהוא עובר, רק משהו שציפרלקס יפתור?

יכול להיות שזה לא הכיוון, ויש ממש מצב שגם ככה לדבר איתו זה ללכת בין הטיפות ותמיד לדרוך על מכשולים.

סיפור מול העבודה.

הוא עבד בעבודה מאוד מאוד תובענית, שבמשך כמה שנים טובות הוא עף עליה ואז באיזשהו שלב הוא הגיע למיצוי. והא סחב וסחב עד שקצת לפני פורים התפטר.

אבל אני לא יודעת אם העבודה היתה בלתי נסבלת ולכן הוא ככה, או שהוא ככה ולכן העבודה הפכה לבלתי נסבלת (כי, כאמור, תקופה ארוכה הוא אהב את העבודה שלו מאוד, וכלפי חוץ שום דבר לא השתנה).

אני לא יודעת על אירוע מסוים שהיה יכול להיות טריגר, וזה גם לא משהו שהתפרץ, אלא מין חוסר כוחות מול העולם שהולך וגדל וגדל וגדל (נגיד ברגע זה זה מתבטא בזה שהוא לא לקחת את הילד לרופא שיניים, כי לא היה לו כח. ועכשיו הוא כועס על עצמו שלא עשה את זה. אז זה כבר הפך למין גלגל כזה, שאין לו כח לכלום ואז הוא כועס על עצמו אז עוד יותר אין לו כח לכלום. ואולי זה גם הסיפור מול העבודה- שלא היה לו כח אליה, והוא התפטר, ועכשיו הוא מתבאס על עצמו שהוא לא עובד).

כדי לטפל נכון כנראה שכדאי שתהיה אבחנה מדוייקת.

אם הוא היה מוכן לדבר עם איזשהו איש מקצוע, ברור לי שזה היה האבחון.

אולי אני מגזימה? לא יודעת.

אבל כן יודעת שאני לא יכולה לשאת את זה יותר לבד.

לק"י

אלא יותר.

ובהתחלה יש החמרה בדיכאון, ואז הטבה.

אלי באמת תבקשי ממישהו אחר לדבר איתו, שיתחיל עם רופא משפחה.

חיבוק.

לק"י

אולי תשחררי אותו כרגע.

תגידי לו, שתשמחי לעזור לו כשירצה.

עם אנשים אחרים הוא מדבר?

לפעמים קל יותר לקבל עיצות מאנשים פחות קרובים.

אבל די, אני לא יכולה יותר.

כואב לי לראות אותו ככה.

מתגעגעת אליו.

והעול של הבית והילדים לבד גומר עלי.

ממש בשבילך.

אני מבינה שאתה לא חושב ומבחינתך אני חיה בסרט,

אבל תעשה לי טובה רק בשביל שאני יהיה רגועה כיא ני לא מצליחה לנשום מיזה,

תלך לאבחנה פשוטה של רופא משפחה, שרק אני ידע שה לא זה ואני משחררת אותך לגמרי ולא חופרת יותר.

משו כזה.

כי אם זה באמת כזה חמור אז כל רופא ישר יגיד לו שאת צודקת ושיתחיל איזה טיפול או משו.

חיבוק ענק. איך קשה אבאלה.

אלופה שאת ככה מנסה לעזור.

כנראה שיהיה קשה לשכנע אותו כרגע.

רק לשים לב לנקודה שבה הוא מבקש עזרה.

בנתיים, ממליצה למצוא לך תמיכה. מטפלת. או מישהי שתחזק אותך. ותיתן לך את המקום שלך.

ופשוט תפקדתי לבד.

דמיינתי שאני אם חד הורית, או שבעלי בנסיעה לחול.

העיקר הוא לא להילחם בזה. לא לבזבז את משאבי הנפש שלך על שכנוע שלו.

אם כרגע את המבוגר היחידי שמתפקד- תדאגי כמה שיותר לרפד לך את התקופה הזאת. לא לחשוב עליו, לחשוב על עצמך. כרגע את הקיר שעליו הבית נשען- את חייבת להיות קיר חזק.

ובאשר אליו- אני פשוט הנחתי לו. זה היה לפני כמה שנים טובות, אבל אני זוכרת שמה שהנחה אותי היה האמונה בכוח שלו- יש לו כוח ויכולת לקום. הוא זה שצריך למצוא בתוכו את הסיבות לקום ולאסוף את השברים ולהתעורר. שום דבר שכלי שאני אגיד לא יעזור. בטח לא אמירה שהוא "חייב להתעורר על עצמו"...

האמונה שזה משהו חולף. אני ידעתי בבטן שזה חולף, שזה חיצוני לאישיות שלו, ולכן ידעתי בתוך תוכי שזה לא יתלבש עליו, לפחות לא לאורך זמן.

בהצלחה יקירה!!! זאת פעם ראשונה שיש לו את זה?

דבר ראשון תבדקו גם מונו.

רק כדי לשלול.

ודיכאון זה בדיוק ככה, כל משימה קטנה נראית הר, העולם נצבע באפור.

זאת באמת תהיה תקופה שתצטרכי לא לבנות עליו שיהיה שותף, לא בבית ולא רגשי,  ולקחת המון עזרה מבחוץ.

הדבר הכי חשוב שאת יכולה לעשות זה לא לשפוט, לא לריב על זה, להבין שהוא חולה, וכמו שאצל מישהו עם מחלה גופנית לא היית דורשת ומתאכזבת, ככה גם כאן.

זה סופר קשוח, תחזקי את עצמך כמה שאת יכולה, ואפילו תקחי מטפלת בשבילך.

עם כל הכבוד.. זה מה שהייתי רוצה שיעשו עבורי

אם המצב שלי קשה ואני לא רואה את עצמי ולא מסוגלת לקום (תרתי משמע) אז הייתי רוצה שיעזרו לי.

להבדיל אלף הבדלות וח"ו למישהו יש שבץ לא יזמינו אמבולנס?? יזמינו. אז אם גורם מוסמך בא הביתה ומשוחח ומסביר, זה רק לטובתו קודם כל ולטובת המשפחה.

אני פשוט שומעת שאת בדאגה נוראית ואני כותבת מה שאני מרגישה ומה שאני הייתי עושה בשביל להוריד את מפלס הדאגה ומהר. חיבוק על ההתמודדות !!

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

של המעון. אם היא דמות בעינייך שאפשר להייעץ איתה. וגם על האבא של שבת.

המטפלות ממש לא תמיד מבינות בהתפתחות וחינוך...סליחה שאני ככה מכלילה.. 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

מה הן חושבות שאת אמורה להגיד לו

זה תינוק

תינוק שמתחיל עכשיו לגדול 

אין מה להגיד לו

הבת שלי מבינה היטב מה שאומרים לה

וזה לא מונע ממנה להמשיך לעשות כרצונה גם כשאומרים לה לא

התפקיד שלהן הוא לדעת להפריד בין הילדים שרבים

להרחיק אותו קצת אם הוא מרביץ

להרחיק ממנו ילדים שהוא מרביץ להם

ולהיות עם עין פקוחה עליו לתפוס בזמן לפני שמרביץ

אבא של שבת ולא ממש מפריע לו.

אבל

מה זה אומר לגבי היחס שלהם אליו?

למה מסננים אותו ככה?

לדבר איתו בבית, בדיחה טובה. זה תינוק, הן מודעות לזה? 

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

זה לא ילד זה תינוק

הן צריכות פשוט להתמודד עם הסיטואציה

נשמע קצת מוזר

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

ואחכ מגלגלת למטה למיזרון שלו.

ובקשר לסגירה, הוא יגדל מהר מאד,

אפשר בינתיים לשים משהו שיחסום טיפה או לשים על הריצפה משהו רך.

רוב הלילה את לידו ורואה מה הוא עושה ואם הוא פתאום הולך לסוף המיטה. 

ואז נרדמת יחד איתו אצלי במיטה

אז רוצה משהו שאני יהיה צמודה אליו מהמיטה שלי וכל אחד ישאר במיטה שלו

במיטה שלנו יש מגני מיטה מסביב 

איכשהו זה הסתדר גם עם המזרן של המיטת יחיד והמזרן של המיטה הזוגית שבסוף זה היה באותו גובה.

המיטת יחיד הייתה "דחוסה" בין הקיר של החדר לבין המיטה הזוגית כך שלא היה צורך במעקה מאף צד. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

עריסה מתחברת לתינוק | מיטה מתחברת ב-4 גדלים | SLEEPBABY

כמובן שיש את כל הפתרונות המאולתרים אבל אם אין לך כבר מיטת תינוק הייתי הולכת על פתרון מובנה כי אז אין לך את הבעיה של רווח של המזרון והחיבור למיטת הורים יותר בטיחותי (לעומת סתם להצמיד).

אבל גם השנה שאני בבית בעיקרון ועובדת באיזה משהו בקטנה מצליחים לחסוך ב"ה.

איך?

א. סיעתא דישמיא. לא יודעת להסביר

ב. לנסות לצמצם הוצאות זה אפשרי אבל די קשה, לפעמים עדיף לנסות להגדיל הכנסות. אני לא יודעת במה אתם עובדים, אבל אולי אפשר לבדוק עלייה בשכר שלכם (במקום העבודה הנוכחי או במעבר לאחר), אפשרות להוסיף עוד עבודה קטנה- למשל בעלי עובד פעם בשבוע בתור מרצה ליהדות בתכנית לסטודנטים לא דתיים. זה מכניס עוד איזה סכום בחודש

ג. אני חושבת שסך הכל חיי היום יופ שלנו מאד פשוטים. הקניות בסופר הם בעיקר של מוצרי בסיס. לא קונה חטיפים, ממתקים, אוכל מוכן קפוא (כמו שניצלים, טבעולים וכאלה)

בגדים לילדים בעיקר מקבלת ממשפחה, חברות וכו ומשלימה מה שצריך

הילדים עוד קטנים אז אין חוגים בינתיים

גרים במקום די יקר אבל מסתפקים בדירת 3 חדרים ובעל בית שב"ה ממש השאיר מחיר הוגן ולא העלה..

לא יודעת, אלו הדברים שעולים לי שעוזרים לנו, לא יודעת אם זה עוזר

על סעייתא דשמייא

גם שבנטו הרווחנו חצי חיינו כמעט כמו עכשיו שזה הזוי

כרגע אין איך להגדיל הכנסות

גם ככה שנינו במשרה מלאה+נסיעות וזה קשוח ממש

אנחנו ב"ה מרוויחים טוב רק שההוצאות  גבוהות ממש

אולי יכולים לצמצם קצת אוכל שקונים או עזרה הניקיון אבל בגלל ששנינו עובדים משרה מלאה אני מרגישה שקורסת בלי זה 

שכשעובדים יותר מידי מאד קשה לחסוך

כי נמצאים על הקצה, ואין אורך רוח

וגם באמת הצרכים מתרבים (מסגרות - צהרונים, מיקור חוץ לכל מיני דברים).

אין לי איזה פתרון קסם

אצלי אין מצב שעובדת משרה מלאה מחוץ לבית, זה נראה לי טירוף..

וחוץ מזה שבגלל שב"ה יש הכנסה טובה אז לא מקבלים שום הנחות אז עכשיו רק מעונות עולה לי הון וחייבת צהרון חושבים על עוד רכב כי באמת לא מסתדרים.

בתכלס אם אני יעבוד חצי משרה נראה לי ניהיה באותו מקום...( אמן שאמצא משרה ככה, בתחום שלי זה ממש לא מצוי )

כמה המלצות יש לי:

1. הוראות קבע לחיסכון. קבועות. להתחיל בקטן ולהגדיל.

2. שקודם תגיע המשכורת ואח"כ ההוצאות.

כלומר משכורת נכנסת ב- 01 או ב- 10 לחודש. ההוצאות באשראי ירדו ב- 02 לחודש שאח"כ.

זה מאוד קשה אם כרגע המצב הוא משכורת ב01 וב- 02 האשראי. כי זה בעצם לחסוך משכורת שלימה. אבל בתכנית של כמה חודשים קדימה זה אפשרי.

3. להפריש כסף לחיסכון לפני ההוצאות ואז להחליט כמה כסף משאירים להוצאות ולעקוב אחרי זה.

אני פשוט קונה הרבה פחות בגדים ומשקיעה בשוק ההון את מה שלא קניתי בו בגדים.

מה אני צריכה 50 שמלות בארון?!

אנחנו בכללי מצמצמים כמה שאפשר, חוסכים לילדים

חוץ ממה שהמדינה מפרישה לכל ילד עד גיל 18 + השלמנו עוד סכום נראה לי ל100 לכל אחד

לא מצליחים

קשה מאוד עם משפחה גדולה

הוצאות גדולות הכנסות גדולות

באמת צריך לעבוד בזה כמו שכתבו לפניי

לצמצם ככל האפשר על מה שלא חייב

כי צריך לבדוק עוד נתונים של הכנסות הוצאות

גודל משפחה, גילאי הילדים (למרות שילדים גדולים אלו הוצאות אחרות מקטנים לא משנה מה גודל המשפחה..)

הוצאות קבועות שלא ניתן לשחק איתן

אבל באמת השאיפה לבדוק האם ניתן לצמצם או להגדיל הכנסה או שניהם כמובן...

אנחנו ראינו שכשעושים הו"ק ישר אחרי המשכורות של סכום לחיסכון והשקעה

נצליח להתנהל עם מה שנשאר

אם לא, נתנהל עם הכל. אם רואים בחשבון 10, נוציא 10... 

בנוסף אנחנו עושים כמעט אך ורק קניות אינטרנטיות ככה שמאוד עוקבים אחרי כמה מוציאים וגם לא מתפתים להוציא יותר וגם- יכולים להגדיר תקציב שלא עוברים אותו ואם חורגים להוריד מה שלא רוצים

ממליצה ממש. חוסך זמן וגם כסף

נראה לי אתן צודקות לגבי ההוראת קבע לחיסכון

כי כדרורים את הכסף יותר קל להפריז 

קודם כל זה באמת עניין של תקופות, מתי שאני "על זה" אז מצליחה לחסוך יותר (אני הקניינית הראשית בבית חח אז כמות ההוצאות תלויה בי).

ההכנסה אצלינו מאד תנודתית וגם ההוצאות אז קשה לשים סכום מדוייק כל חודש שאותו רוצים לחסוך.

ב"ה מרוויחים טוב אבל באמת ההוצאות על מעון וצהרונים הם מטורפות כי אין שום הנחה.

לאחרונה בתקופת מילואים אני מתמקדת בשפיות ולא בחיסכון וההוצאות בהתאם.

יש לנו רייזאפ אז אני רואה כל הוצאה ולפעמים אני בשוק בסוף חודש מכמות ההוצאות.

כנראה שלא עזרתי

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

לסרק רגיל ואז עם מסרק כינים יחד עם המרכך. גם מאד עוזר...

ו... לצבוע את השיער הורג אותם בטוח חחחח

פעם היו לי גירודים כי נדבקתי מהבנות שלי. ברגע שצבעתי את השיער הם הפסיקו. 

רגיל מהכחולים שיש ב be עובד לנו טוב יותר.

אל תשימי עוד חומר. תסתכלי בעיניים חכם כמה מסרקים.

יכול להיות גם מזג האוויר. 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

באמת יכול להיות שזה משהו אחר..

אצלי נגיד בקיץ פשוט מגרד לי מהזיעה.. שיער עבה, מתולתל.. ופשוט כשחם לי זה מגרד לי בקרקפת..

וזה גם יכול להיות קשקשים/ יובש/ גירוי לעור מסבונים מסויימים