תדעי שבחורף תינוקות הרבה יותר עצלנים בכיוון ההתפתחות כי עם כל הבגדים והקור על הריצפה אין כל כך חשק להתקדם. עכשיו שמגיע הקיץ יש הרבה יותר אפשרות להיות אקטיביים.

וגם בעייני אין צורך להילחץ מטיפת חלב! התינוק הוא שלך ואת תחליטי ותרגישי מה טוב לו ומה לא. אם הם רוצים לתת עצות מועילות-בבקשה, אבל אם זה סתם להלחיץ- פשוט תעבירי הלאה...

אני שומרת על תינוקת שנולדה עם טונוס שרירים גבוה וכמו שאמרת לקח לה די הרבה זמן להתהפך מהגב לבטן ולהיפך.. היא היתה עושה את תנועות השחיה... הוריה לקחו אותה לפיזוטרפיה ושם הראו להם כל מיני תרגילים שהם יכולים לעשות בכדי לסייע... אי אפשר להגיד שזה היה כזה משמעותי כי רוב הזמן היא הייתה אצלי ולי לא יצא כל כך לעשות לה את התרגילים ובכל זאת היא כן התחילה להתהפך בסביבות החודש החמישי ורק עכשיו היא בגיל 7 וחצי חודשים היא מתחילה לזוז לקראת חפצים שרחוקים ממנה.. היא אפשר לקרוא  לזה זחילה על 4 אך היא כבר מתחילה להתקדם בדרכה שלה..

אני לא אומרת שלא צריך להיות עם יד על הדופק אבל צריך לקחת בחשבון שכל תינוק יש לו את קצב ההתפתחות שלו ואת הדרך המיוחדת שלו לבצע אותה ואין מה להילחץ אם הוא לא עושה זאת לפי לוח הזמנים המקובל.  יש ילדים שבגיל 9 חודשים כבר עומדים ויש כאלה שרק בשנה ואפילו יותר. תאמרי לטיפת החלב את המצב כפי שהוא ובמידה ואם היא תחשוב שמדובר בעיכוב רציני אז היא תפנה אותך לפיזו' ומשם תמשיכי...

ועיקר להוריד לחץ זה מצחיק לראות שברגע שאנחנו משחררים מפסיקים לדאוג כל כך ומתחזקים בבטחון פתאום משהו נפתח ודברים מסתדרים בעצמם...

בהצלחה

מחכה לבשורות טובות

שמעתי על לא מעט תינוקות שהתחילו מאוחר את הזחילה וברוך השם הכל הסתדר בסופו של דבר בלי יותר מדי התערבות.

בכל מקרה כדי ללכת לרופאת ילדים (אבל אחת לא לחוצה) שתבדוק אם יש בעיה כלשהיא בשרירים שמצריכה הפניה לפיזיוטרפיה או משהו בסגנון. וזה רק כדי להיות שקטים וכדי שהיהי לך מה לענות לאחיות בטיפת חלב, שבד"כ יש להן נטיה להילחץ מכל סטיה מהנורמה (דבר מפתיע מאוד בעידננו הפוסט-מודרני...).

הבן שלי התחיל נראה לי בגיל 10 חודשים, הוא היה די עצלן על הבטן.

אבל הוא הלך לפני כולם (לא שזה הכי מומלץ)

ודיבר לפני כולם והוא הכי מדהים שיש עכשיו..

אז קחי תזמן חופשי..

רק שיהיה הרבה על הבטן עם משחקים סביב, לא משהו מיוחד.

אם יש בעיה ,מגלים בזמן וקל לפתור אותה בע"ה. אבל גם טב שהבנת אותה שהיא מרגישה צורך לענות כדי ששיבינו שהיא מטפלת  בעניין ולא אדישה אלא מגלה ערנות ואחריות של אם

מקווה לבשורות טובות במהרה.

אגב, הוא יושב ועומד יציב. 

תודה על העידוד.

ועדיין לא זוחלת אבל מה היא עושה? יושבת מוחאת כפיים עושה לנו לא מתנדנדת אומרת בבה וממה .אבל לזחול בשום פנים ואופן זה לא בא בחשבון מה עושים? וגם שהיא יושבת היא התחילה לשבת עכשיו עם רגליים מקופלות אחורה וזה נוח לה האמת היא שגם אמא שלי יושב ככה וגם אני ישבת ככה וגם הגדולה שלי אז זה בסדר? לא מסוכן בשבילה?

נשמעת ילדה נהדרת...

בס"ד

הבת שלי בת 9 חודשים לא זוחלת בכלל רק סביב עצמה. מתגלגלת חבל"ז יושבת מוחאת כפיים ומברברת...

והבכור שלי כבר בחצי שנה זחל... אז מה?! יאללה בסוף כולם הולכים..

כי  לי  עצמי היו בעיות והייתי כן צריכה פיזיותרפיה ואני מאוד דואגת על הילדה למרות שעשינו לה בדיקת פרקי ירכים והרופא ילדים אמר שהיא בסדר אבל אני לא מצליחה  להפסיק לדאוגגגג

אפילו אם זה לא כזה קריטי, ולא נורא, והם יזחלו בסוף בכל מקרה...

בגיל הזה הפזיותרפיה לא עולה בכלל כסף (אם אני זוכרת נכון, לא היינו צריכים לשלם אפילו על הטופס 17 לבית חולים), מזיק זה בטח שלא, וזה כזה כיף חיים לקטנטנים האלו

את הקטן שלי לקחותי לפזיותרפיה, כי הוא זחל עקום. אז החדר של הפזיותרפיה נראה בערך כמו החלומות של כל ילד, הילדון שיחק ונהנה.

אז אני ממליצה, לכל מי שדואגת מהתפתחות איטית מידי, לבקש הפניה לפזיו

הנסיכה שלי בת 7 חודשים וחצי, התהפכה איזה 6 פעמים ולא עושה את זה יותר...

היא מתרוממת חצי גוף וחוזרת לשבת..

אני ממש לא דואגת, אבל ההודעות פה מכניסות אותי להלם קצת..

אז מה, להתחיל לדאוג?

אולי היא טיפה עצלנושה?

מדובר על הבת שלי...

היינו בפיזיוטרפיה וב"ה היא התקדמה אבל עדיין לא הולכת..

אני לא אגיד שאני בכלל לא לחוצה אבל ברור שזה רק עניין של זמן בע"ה...

בהצלחה...

אם לא- אז כדאי להתייעץ עם בעלי מקצוע, לדעתי.

רצוי מאוד שתלכו עם הילדה לייעוץ להתפתחות הילד.

כשהתינוק על הגחון (הבטן) להצמיד את הרגליים לישבן בעזרת היד (או שתי ידיים). הם מרגישים שזה טיפה לוחץ ואז דוחפים את היד באמצעות הרגליים - ומתקדמים. כשהם מגלים שהם מתקדמים ככה צ'יק צ'ק זה מלהיב אותם, ואז הם מנסים לדחוף גם כשלא מצמידים את הרגליים.

בהצלחה.

חוץ מהתרגיל של לדחוף מעט את הרגליים מאחור

לשים לפניו בקבוק שתיה ריק!!

הוא פשוט התלהב מזה שזה מתגלגל והתחיל לזחול!

העצלן שלי התחיל לזחול בגיל 9 חודשים,

ולא יודע להתישב בכוחות עצמו עד עכשיו.. (שנה וחודש)

והינה סיפור:

לקחתי אותו לפזיותראפיה בגלל לחץ מצד אחות טיפת חלב,

כי הוא לא התיישב, ולא נעמד בעזרת חפצים והיא היתה מודאגת (היא, כן?)

ואת יודעת מה אמרה המומחית אחרי שסקרה אותו בקצרה?

שהוא פשוט כבד, אז קשה לו להתאמץ כ"כ אבל להושיב אותו ולהעמיד אותו (בגיל שנה)

כבר אפשר, עכשיו הוא ממש התקדם ולמד ללכת סביב חפצים...

והכי מצחיק, שאותה אחות טיפת חלב הטיפה לי כל הזמן שהוא רזה מידי

(טפו טפו חמסה חמסה 12 קילו של אהבה)

ועוד סיפור:

בן דוד שלי, בגיל שנה ישב ומחה כפיים והצביע על דברים שיביאו לו, אבל לזחול סירב, 

ולעמוד- לא ידע בכלל מה זה.

לקחו אותו לפזיותראפיסט שאמר: מה אתם רוצים? הילד גאון!

הוא יודע שישרתו אותו כל היום (בכור) אז גם לדבר יקח לו זמן...

בגיל שנה ו8 הילד עשה צעד ראשון

שלא בוער להם  להתפתח?

זה קצת צורם...

ואני יודעת שזה בצחוק, אבל עדיין...

כיוון שברור לנו שזה לא בא מהם אלא שהם גדלים לדעתי בתקופה שבה ההתפתחות הטכנולוגית והנורמות  החינוכיות ביכלל לא ממש מעודדות אותם להתאמץ.

שני סיפורים -

* היום הוא אונקולוג ילדים, שכולנו נהיה בריאים.  כשהיה בן חצי שנה, טרם התהפך מהבטן לגב, וגם לא מהגב לבטן.  הוא גם היה ילד מאומץ, ולא ידעו הרבה על הרקע שלו (ידעו שאמו יהודיה, זהו).

רופא ילדים שבדק אותו אמר לאמא שהוא חכם יותר משניהם גם יחד!  שהתינוק יודע שכרגע, אם יתהפך, יוכל רק להתהפך חזרה...  כשיוכל לעשות יותר, הוא יעשה זאת. 

ואמנם, בגיל 11 חדשים הלך, והיה הגאון של הכתה, גם באוניברסיטה!

* ילדה שזחלה רק בגיל שנתיים וחצי, כשהאח הקטן  שלה החל לזחול!!!  אבל, בגיל שנה כבר הלכה באופן עצמאי לחלוטין!!!  מעניין לציין, שעד שלמדה לזחול, לא ידעה להגיע לצעצוע שהתגלגל אל מתחת לשולחן.  היא היתה נעמדת ליד השולחן  ובוכה, עד שבאו לעזור לה...

אמנם, צריך לבדוק אמל רופא רגוע שהכל תקין, אך בשום אופן לא לתת לאחות טיפת חלב לאמלל לך את החיים!!!

אני תוהה לעצמי אם אפשר לדלג על הזחילה ולהתחיל ישר לעמוד וללכת.. מפתיע! 

בס"ד

אני היייתי מהתינוקות הללו.... ועד היום אני סובלת מחולשת החוליות בגב.

גם אם רואים שתינוק לא רוצה לזחול, או זחל מעט לפני שהתחיל ללכת, כדאי לעודד זחילה כי זה בריא לגב.

בהצלחה לכולן

אבל יש לציין שהוא מתחיל להפעיל את הקיפול הרגל לכיוון דחיפה.. 

מה גם, שהבין את הקטע אבל לא מתאמץ לדחוף עוד.

כשאני עושה לו קונטרה הוא דוחף את עצמו חזק והוא שמח שהוא רואה את עצמו מגיע לצעצוע... 

אנחנו עושים לו המון אימונים ביום..

מנסה לעשות כאן את כל השיטות והדרכים וההמלצות שקיבלתי כאן במסרים וכמובן כאןן בפורום..

ולגבי הפיזותרפיה.. האם זה דרך קופת חולים שלי? או שזה פרטי?

עם השתתפות עצמית של סכום יחסית סמלי לכל מפגש.  רופא\ת הילדים אמור\ה לדעת את התהליך.

בהצלחה!

עוד מישהי -

יתכן שהחולשה בחוליות הגב גרמו לא נגרמו מחוסר הזחילה.  עניין התרנגולת והביצה. 

חלק מהעניין הוא גם גנטי.

תלוי במה בדיוק החולשה, אבל אולי חלק מהבעיה הוא חסר בסידן.  אפשר לבדוק ולקחת תוספי סידן.

איזה מקרה "יסתיים בטוב" מה תהיינה התוצאו תואם מדובר בדאגת שווא. עדיף דאגת שווא וערנות כדי למנוע החמרת בעיה קיימת. כשזה מתגלה מוקדם -קל לטפל .זה תפקידן.

ברור- שלא להלחיץ יותר מדי אלא בצורת בור והפנייה לגורמים אם צריך (או אם נראה שאול יצריך..

שוב-אין לנו רוח הקודש..)

הביטוי:"לאמלל את החיים" מופרז ומשמיץ.."היא מרגישה מודאגת ואני מבינה אותה כאם .אם חלילה יש בעיה רפואית אבל לא הן מאמללות. 

אבל יישר כח על הסיפורי םהמעודדים

שלי התחיל לזחול בגיל 10 חודשים. אל לחץ, בסוף זה קורה.

כדאי בכל מקרה ללכת לפיזיותרפיה ולשמוע איך כדאי לעודד אותו להתקדם.

למשל אצל הבן שלי הידיים היו חלשות ותרגלנו את זה:עליה במדרגות עם היידים בזחילה,

או נפילה מגבוה על הידיים כאשר הרגליים מוחזקות על מתני האמא ועוד.

וכמובן לשים אך ורק על הבטן. לא על הגב.

ילד אחר שלי שהיה צריך להיות על הבטן -מסיבה אחרת (משהו שקשור לצורה של הראש)

התחיל לזחול נורא מוקדם בגלל התנוחה הזו.

רצוי מאוד שתלכי לייעוץ במכון להתפתחות הילד ושם יגידו לך מה לעשות.

בס"ד

והיא ממש לא עשתה סיפור (האחות) מזה שהיא לא זוחלת. היא אמרה שהכל תקין חוץ מזה ושפשוט לשים אותה על הבטן  כמה  שיותר....

אל תדאגי בעז"ה אם הילד מגיב מחייך מתהפך נארה יעיל אז רוב הסיכויים שהכל תקין פשוט צריך לעבוד על השרירים שלו יותר..

כל אחד וקיצבו...

ולו רק בשביל ההדרכה שווה,זה הרבה יותר מרגיע שאפשר לעשות משהו כי לקדם אותה.

אתן לא מבינות כמה אתן עוזרות לי..

אדאג ללכת כנראה לפיזורפיה נראה לי זה יהיה רעיון טוב..

ויהיה כייף גם לתינוק שלי.. (מקווה). 

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת

וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.

לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.

אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.

בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח

ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות

סתם חח אולי רק שצריך לעשות פיזורים בחורף עם ניובי.. אבל גם בקיץ זה סיוט אז..

יש לי ילד קיץ וילדת חורף

החורף היה יותר מוצלח בפער...

סוף הריון כשנעים ולא כשנמסים וכנל בגלי חום של ההנקה בהתחלה

מזג אוויר שמזמן התכרבלות כשגם ככה זה מה שהכי זורם בגיל הזה

זחילה בשלב שמתחיל להתחמם ולא צריך מליון שכבות

יומולדת בחורף זה נוח עם מערכת החינוך, שובר שגרה בקטע טוב ולא צריך לדחוף את זה איכשהו ולהקדים בחודש כי יוצאים לחופש...

קיצר

אני בעד לידות חורף לו רק זו הייתה תוכנית כבקשתך...

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.

לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

וזהו

כשרציתי למנוע בין ההפלות (עברתי כמה) לקחתי נרות נכון שזה לא בטיחותי אבל אם משמיים צריך להיות הריון יהיה בכל מקרה

אני ממש מאמינה בזה

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי

אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות

ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

ואף אחד לא אמר למנוע🙏

אם לא היה יוצא לבד היו עושים אולי היסטרוסקופיה להוציא שארית

אם זה נמרח ונמרח הייתי נלחצת רפואית.. ומתייעצת עם פועה גם רפואית וגם הלכתית מה לעשות... כי בעיקרון אם התוכן ההריוני יצא, אין סיבה שזה לא ירד תוך שבועיים ככה מההפלה... (במיוחד שהיתה טבעית) 

ורק אחר כך כשהבטא ירדה לאטטטט אז ראו משהו

ובנס יצא טבעי

בסיטואציה אחרת רופאה אמרה גם להימנע לזמן לא ידוע

התייעצנו עם רב שמבין במצבים רפואיים כאלו והוא אמר להשתמש בדיאפרגמה וזה מה שעשינו (הייתה לי בבית)

רושמת כי לפעמים יש הצעות אחרות שיכולות לעזור.. 

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

כיף בזה.

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.

2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.

אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.

אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.

לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.

בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.

לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..

מתנצלת אם מישהי נפגעה.

שיהיה רק בשמחות!!

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.

את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.

יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).

שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.

ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

שלוש ברצף

אחרי שבןע מהאחרונה עוד אחת

אחרי שבועיים מהנוספת עוד אחת

לא נתקלתי מעולם

יש לי בחמישי שיחה עם הרופאה.

הם גם ככה מקבלים כל חודשיים מפחידמאותי לתת כזו כמות

מאשר כל חודשיים לתת.

(בסבב הראשון אני נותנת רק יומיים, ולא שלושה)

יצא לי גם לעבור על ידיות הבית עם אקונומיקה

המכונה שלי כבר לא יודעת מה זה 40 מעלות..אני כל חודש סביב הרתחות חדשות

החלפות מצעים

מגבות כל יום מחליפה

ציפורניים

ופשוט כל פעם מחדש 2 הקטנים שלי בסבב.

ביצים תולעים נמצאות באלף ואחת מקומות

אין דרך באמת להשמיד אותן

תזמיני כמוסות שום ופרוביוטיקה מאייהרב , זה זול שם ותתני להם בוקר וערב, אמור לעזור בע"ה

המסקנה בעיקר היא לחזק את הגוף (הבנתי שהם מגיעות כשמערכת העיכול חלשנ) ואת הנפש (לפי הרפואה ההוליסטית התולעים מגיעות כשאנחנו נותנים למשהו להיות טפיל עלינו בנפש) ולא להשתגע במרדף אחרי ניקיון מטורף

מישהי אמרה לי שאמא שלה חולתתתת ניקיון  ממש ממש ועדיין כילדים היה להם מלא תולעים...

אז עזבי תפסיקי לרדוף אחרי הזנב של עצמך עם כל הכביסות זה בטוח מנכס לך וגם לילדים, זה לא רלוונטי לדעתי..

בבצלח!

ובלילות קשים שן שום בטוסיק אין ברירה 

להביא להם לאכול (בתוך אוכל) שום כתוש

ולדעתי עזר לי לטווח ארוך יותר מהוורמוקס. כבר הרבה זמן לא היה לנו.

אני רוצה יותר כמניעה.

כי כשיש תולעת אני פחות רוצה לסחוב את זה כי זה יכול להיגרר לסיוט.

דבר ראשון על הבוקר (על קיבה ריקה).

עובד אצלי כמו קסם, יותר טוב מוורמוקס.

אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח

ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים

גם לך @השקט הזה 

לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.

זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.

מין הרגשה שהמח תפוס

אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.

שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה

איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅

יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות

תראי למשל אצל אביה ששון.

לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה. 

יפה שאת זוכרת❣️

זה חתונה של גיסתי...

אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח

האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד

בטח לא בחתונות...

אבל בכל זאת גיסה...

וכן חודש זה עדיין משכב לידה.

אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)

תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.

אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה

לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.

לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...

זה בדיוק התסכול שלי... 

לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ

בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה

ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה

וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה

ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..

בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם

האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.

שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).