1) לפי התאוריה של "שפת התינוקות", תינוק רעב משמיע לרוב צליל "נההה" ותינוק שסובל מגזים - "אה... אה...". אני מניחה שלא תמיד זה עובד אבל שווה לנסות לבדוק.

2) עזבי שעון, היא יכולה המון פעמים לאכול לפני שעברו שלוש שעות, ואפילו לפני שעברו שעתיים... בכלל, בחום הזה היא יכולה לרצות לקחת 'שלוקים' במרווחים מאוד קטנים.

3) אפשר לבדוק אם את לוקחת אותה במנשא והולכת איתה - האם היא נרגעת. אם כן אז סביר שהיא לא הייתה צריכה לינוק.

4) כשאת לא בטוחה עדיף להמר על הנקה. הנקה טובה גם להרגעת כאבים - יש בחלב אנדרופינים.

משערת שאהיה אאוט סיידרית כאן בפורום, אבל בכל זאת

בלידה של הגדול התלבטתי באותן שאלות והבנתי שיש 2 גישות: של יועצות ההנקה ושל הרופאים.

היועצות הנקה אומרות את הדיעה הרווחת כאן בפורום בד"כ- להניק לפי ביקוש בלי קשר למרווח מההנקה הקודמת.

לי זה עשה ממש רע. אף פעם לא ידעתי אם הוא רעב או כואבת לו הבטן- לא הצלחתי לזהות סימנים לכאן או לכאן, כאב לי כבר להניק, הייתי מותשת ובעיקר מבולבלת. 

התייעצתי עם הרופא ילדים והוא אמר לי שהקיבה של הקטנטנים האלה פיצית בשלב הזה. אם תתני- ברור שהם יקחו (יינקו הכוונה) אבל התפקיד שלנו זה לווסת להם. אם התינוק במשקל טוב וסביר אין סיבה שיצטרך לאכול בהפרשים יותר קטנים מ3 שעות (הכל כמובן פלוס מינוס).

החלטתי לנסות וכשהם בכו (גם עם הילד הבא עשיתי ככה) ניסיתי למשוך אותם לפחות למרווח של שעתיים-שלוש מההנקה הקודמת. חשוב לציין גם שהילדודס שלי צרחנים בלתי רגילים (עובר בתורשה במשפחה.. ), ואם אתן להם לינוק כל פעם שהם צורחים לא מצבם ולא מצבי יהיו טובים... 

חוצמזה שזה סידר לי את היום שלי והרגיע אותי- אם הנקתי לפני שעה- יש לי לפחות שעה ללכת לישון/לנוח וגם בעלי /אמא שלי יכולים לדאוג לקטן ולנסות להרגיע אותו אם הוא בוכה- כי כנראה זה לא רעב אם הוא רק סיים לאכול לפני שעה.

כמובן שאצל תינוקות כמו אצל תינוקות אין כללי ברזל והיו מקרים ששברתי את ה"כלל" הזה אם הרגשתי שזה מה שנכון, אבל בגדול זה מה שהנחה אותי.

אני אישית מאוד מתוסכלת ו"סובלת" (אם אפשר לקרוא לדבר המדהים הזה "סבל") מהשלב הזה שלא מבינים מה הם רוצים.. אז אני די מבינה אותך

ועכשיו אני מוכנה לעגבניות. היכון, הכן, צא....

עם הבכורה שלי עשיתי גם כן כמו שכתבת- הנקה כל שלוש שעות בערך, עם חריגות קלות או חריגות יותר גדולות כשיש צורך.

פשוט עכשיו עם הקטנה, בגלל שהיא בוכה מאוד ואני לא בטוחה בכלל אם זה גזים או רעב, אני כן נותנת יותר אוכל. וקשה לי מאוד למשוך אותה כי היא בוכה מאוד (ואז אני תוהה אם זה נכון בכלל, כי מה אם היא מאוד רעבה, ובפעם הקודמת שהיא אכלה, היא לא אכלה מספיק? זה נורא לא נעים להיות רעבים ).

ואין ספק שזה מאוד קשה כשלא יודעים מה הם רוצים. אח, שתדבר כבר...

ותודה רבה גם לך!

אל תחששי, גם אם יהיו ויכוחים, לא נמות מזה.

לגבי הגישה שאמרת שהיא של יועצות הנקה, היום היא גם של הממסד הרפואי, למרות שכמה רופאים עוד לא התעדכנו. הנה, כאן לדוגמה יש המלצה כזאת באתר של משרד הבריאות: http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/feeding/Pages/Tips.aspx ונתקלתי בעוד המון כאלה, בפרוספקטים של טיפת חלב, בכתבות שאני מקבלת מכללית, ועוד ועוד.

אני עברתי מסלול הפוך משלך, ומהילד הראשון האמנתי מאוד ב"לעשות לו סדר" ובהאכלה כל שלוש שעות, אני גם יקית, אז יש לי נטייה לקחת את הכללים קצת רחוק מדי... לצערי הרב התעוררתי בשלב די מאוחר כשהתוצאות בשטח הראו בבירור שממש הרעבתי את הבן שלי, והוא לא עלה במשקל ולא התפתח... אני ממש מתביישת לספר את זה, אבל מרגישה חייבת כדי להסביר מה פקח את עיניי לראות שאני לא חכמה יותר מכל הגורמים המקצועיים שממליצים לזרום עם התינוק לפי הקצב שלו. את ההנקה איבדנו באותה תקופה קשה, אבל ב"ה את הילד הצלחנו להחזיר למסלול עם הרבה מטרנה. בילד הבא כבר למדתי את הלקח שלי.

1) לא הבנתי את ההסבר לגבי הקיבה הקטנה ולכן אפשר להאכיל כל שלוש שעות. איך שאני מבינה את זה, זה הפוך: בגלל שהקיבה קטנה מאוד היא גם מתרוקנת מהר, והם לא יכולים להחזיק ארוחה גדולה כמו מבוגרים, אז בשביל להצליח להכפיל את משקלם תוך חצי שנה הם חייבים הרבה ארוחות קטנות. מה הכוונה בגלל שהקיבה קטנה צריך לווסת להם? באמת לא הבנתי.

2) האם הרופא סייג את דבריו לפחות לגבי תקופות של קפיצת גדילה, או ממש דיבר באופן מוחלט?

אז מעולם לא עלה הספק אם הם מקבלים מספיק אוכל... היה ברור שהם כן. ואולי לכן הסתדרתי עם זה מעולה (וזה גם בא יחד עם זה שהם מאוד בכיינים אצלי אז כל השילוב מבחינתי היה הכי טוב כפי שעשיתי)

אני לא זוכרת מה הוא אמר לגבי קפיצת גדילה. אבל אני יודעת שגם הקפיצות גדילה אצלי היו יותר מאוזנות מאשר סיפורים מצמררים שאני שומעת על נשים שיושבות ומניקות מהבוקר ועד הערב רצוף.

בקפיצות גדילה הייתי נותנת כל שעה וחצי- שעתיים לפי מיטב זכרוני. (ואז תמיד התעוררה השאלה- האם זאת קפיצת גדילה או סתם בכי של כאב בטן אין מה לעשות.. זאת תקופה של ספקות והתלבטויות עם כל הניסיונות להקל).

ולשאלתך הראשונה- בגלל שהקיבה קטנה לא צריך לפוצץ אותה. הוא הדגים לי את זה עם גולה... דרך אגב- משהו נוסף. הוא גם אמר (וקראתי את זה גם באינטרנט איפשהוא) שבגיל הזה נוצרים תאי השומן בגוף. ואם דוחפים אוכל יותר ממה שהתינוק צריך נוצרים יותר מדי תאי שומן בגוף מה שעלול לגרום לבעיות השמנה בעתיד. אין לי מושג אם זה נכון. והאמת? אני לא גרופית של מחקרים לשום כיוון. כי תמיד יהיה מחקר שיגיד אחרת. אבל זה מה שאמרו לי בזמנו. 

לא לתת כמות גדולה מדי בארוחה, זה ממש לא בריא.

זו בעיה שקיימת בעיקר עם בקבוק, כי הוא זורם מהר יותר מהקצב שהם בנויים לקבל, ובאמת מאוד חשוב כשנותנים בקבוק לשים לב לא לתת יותר מדי, לעשות הפסקות יזומות, לראות אם התינוק מחפש עוד וכו'.

לתינוקות יש קיבה קטנה, ולכן הם צריכים ארוחות קטנות ותכופות, ולא גדולות ובמרווחים גדולים כמו מבוגרים.

אם זה מה שהרופא הסביר - אני לגמרי מסכימה.

כי קראתי שבקיץ הם יכולים לבקש ארוחות קטנות במרווחים קטנים מאוד וזה בעצם לא בגלל הרעב אלא בגלל הצמא, לא?

ללדת בקיץ... היו מקרים כשהם היו יוצאים מהמנשא נורא מזיעים שהייתי נותנת להם כמה "שלוקים" כשתייה- אבל לא ממש ארוחה שלמה.

אני כ"כ לא מומחית לעניין... סתם מה שאני עשיתי עם שני ילדיי.. 

אני לא מבינה איך ההגדרה שלהם כ"בכיינים" מסתדרת בכל הסיפור שלך.

את מנסה לומר שגם אם היית נותנת להם לאכול יותר - הם עדיין היו בוכים הרבה, ולכן, זה לא משנה אם תתני להם פחות?

כי הסיבה המרכזית שאני נותנת לילדים שלי לינוק הרבה זה בגלל שהם בוכים הרבה! כי רוב הפעמים הבכי שלהם זה בדרישה לאכול.

ובכלל - אני מבינה בד"כ שתינוק בוכה כי מציק לו משהו. אז מה שאת אומרת זה שתמיד הציקו להם דברים אחרים ולא רעב?

בקיצור - אני אשמח להסברים, וגם לטיפים מה עושים עם הבכי (חוץ מלתת להם לינוק).

יותר הם עדיין היו בוכים

(גיסתי נותנת כל הזמן לינוק, ויש להם את אותם גנים- דרך אחי- וגם הילדים שלה לא מפסיקים לבכות. אמא שלי מספרת שגם אנחנו היינו כאלה...).

בכי יכול להביע גם כאב בטן, כאבי שיניים (לגדול שלי יצאה שן ראשונה בגיל חודשיים!!!), רצון למגע וכו'. 

הבעיה היא שלפעמים מפרשים כל בכי כרעב ונותנים לאכול ואז אם זה למשל כאב בטן- זה רק מגביר את הכאב ואת הבכי... 

אני לא אומרת, יכול להיות שלפעמים מה שמציק זה רעב, כן צריך לנסות ולקרוא את התינוק אבל אם יש לך לו"ז כללי- פחות או יותר כל שעתיים שלוש- זה מקל (לפחות עליי..) את קריאת הכיוון. 

אם הקטן מתחיל לבכות שעה אחרי שהוא אכל אני אומרת לעצמי- כנראה שהוא לא רעב כי הוא אכל רק לפני שעה ארוחה יפה, אז כנראה זה בטן.

ואז- מה עושים עם הבכי? 

אוהו.... זאת תורה שלימה שעוברת אצלנו במשפחה מדור לדור

כמה אפשרויות:

• מנשא
• להחזיק בתנוחה ככה שהבטן של הקטן נשענת על האמה שלך- והמוצץ (אם יש) מוחזק בפה ע"י כף היד- קצת קשה להסביר אבל זאת תנוחה אלוקית. עוד לא נוצר התינוק שלא נרגע ממנה.. זה לוחץ להם על הבטן ומרגיע..
• אם זה עדיין לא עוזר- אפשר להרגיע ע"י כמו תנועות נענוע קטנות- כיפוף של הברכיים שלך ויישור שלהן- גם עושה פלאים (גיסתי מגדילה לעשות- היא יורדת ועולה במדרגות והתנועתיות מרגיעה אותם...- לבעלות כושר גופני טוב).
• תמיד יש אופציה (אם את בעניין) של גרייפ-ווטר/גליקול- לא נכנסת לדיון אם כן או לא. אצלנו היו זמנים שזה הציל אותנו!! מעט על קצה הלשון- מוצץ והופ. שקט לשעה-שעתיים. (היו פעמים שנתנו לקטן גרייפ-ווטר ותוך חצי דקה התחלנו לשמוע גזים משתחררים.. מדהים..)
• תה שומר- לך- זה אם הוא סובל מגזים. זה מגעיל בטירוף. אבל אם תעמדי בזה זה נהדר לקטן. 

זה מה שעולה לי בראש על רגל אחת... בכל זאת, הקטן שלי בן 3, הספקתי קצת לשכוח.. 

ואני מתפללת שכל העצות האלה שנשמעות כאילו אני מומחית יועילו לי ברגע האמת עוד כמה שבועות... ומי יודע, אולי הפעם ה' יחוס עליי ויעניק לי תינוק רגוע ושליו.... אחחח... חלומות.... 

איך את יודעת שהוא אכל לפני כן ארוחה יפה, ושבע לגמרי? (שואלת כדי לדעת עבור עצמי, כמובן).

זה עוד גורם שמבלבל הכל וגורם לאי וודאות

מרגישה.. אולי לי החיים היו קלים יותר כי הם נולדו ב"ה במשקל יפה (3.800) ועלו מאוד יפה במשקל וגם לא היו מאלה שנרדמים בהנקות- אז מבחינת כל הפרמטרים יכולתי להיות רגועה. 

כשהייתה הנקה- היא היתה לגמרי. לא נפסקה באמצע עם הירדמויות וכאלה. והמדד הכי טוב- הם עלו במשקל.

יש לי משהו מוזר לספר לכן- אצל הקטן הייתה לי ממש בעיה עם ההנקה (שנמשכה דרך אגב עד סוף ההנקה בסוף השבתתי שד אחד והנקתי רק מצד אחד).

היועצת הנקה שבאה אליי (אחראית ראשית במעייני הישועה- מישהי קליברית) הביאה איתה..... משקל!!!! 

ואתן לא תאמינו מה היא עשתה.. שקלה אותו לפני ההנקה ואחרי ההנקה ובדקה בכמה גרם הוא עלה . ולפי זה היא אמרה לי האם הוא ינק טוב או לא.

כן, גם לי זה נשמע הזוי.. עד היום... אני כבר לא זוכרת כמה היא אמרה לי שהוא אמור לעלות אם הוא ינק ארוחה טובה.

אבל זו בהחלט שאלת השאלות... אין לי תשובה חד משמעית.. בעיקר הרגשה... 

אלא הרגעה לילד- וגם תלותיות..

ילד לא רעב אחרי חצי שעה אם הוא אכל טוב. צריך ארוחה טובה אחת וזה "סותם" אותו לשעתיים- שלוש הקרובות. אם כל הזמן הוא אוכל, הוא אף פעם לא מרגיש ממש שבע, כי הוא לא אכל ממש קודם, וגם לא ממש רעב- הוא רק רוצה נישנוש קטן, וזה מבלבל לו את כל המערכת.

זה חשוב גם לויסות של הילד, לתחושת העצמאות שלו- שהוא יכו להרגיע את עצמו לבד, לשחק לבד. 

כמובן שזה יותר קריטי ובולט מעל חצי שנה, אבל כדאי מההתחלה לפתח הרגלים..

וגם בשבילך- הנקה תמידית היא קשה וכובלת ותתיש אותך מהר.

והילד צריך אמא עם כוחות.

בהצלחה!

בטח שכן. וחשוב לתת לו כדי שלא יתייבש (אני כמובן מדברת על תינוק קטן בגיל שעדיין אסור לתת מים).

ילד שמבקש לינוק כל חצי שעה, יכול להיות ילד שתופס בצורה לא טובה, ולכן לא מקבל מספיק ונשאר כל הזמן רעב (בשביל זה צריך לבדוק עלייה במשקל, חיתולים וחיוניות), או ילד שמשהו אחר נורא מציק לו ולא יודעים מה זה (נגיד נכרכה לו שערה סביב האצבע של הרגל) והוא בכל פעם נשאר לא מרוצה כי מה שהוא ביקש זה לא לינוק ולא לכן הוא בכה, או ילד שבדיוק בקפיצת גדילה, או ילד שנולד מאוד קטן ומנסה להדביק פערים, או ילד שהתחיל קצת להתייבש כמו שכתבו פה, או עוד המון אפשרויות אחרות. אם קורה למישהי שהתינוק שלה בוכה כל חצי שעה, כדאי לבדוק ספציפית את אותו תינוק, לחשוב על הנתונים המסוימים שלו - בן כמה הוא, כמה הוא שוקל, כמה זמן הוא כבר מתנהג ככה, וכו' וכו' - כדי למצוא מה כדאי לעשות אתו.

כרגע בשרשור הזה לא דובר על אף תינוק שמתנהג ככה (אלא אם כן פספסתי באיזו שהיא הודעה). אם מישהי הייתה כותבת שהתינוק שלה מבקש כל חצי שעה, היה מקום לשאול אותה עוד שאלות ולחשוב אם המצב צריך תיקון, ומה התיקון. אבל אמירה כללית כזאת שאמורה להיות נכונה לכל התינוקות - זה בעיניי לא במקום.

אבדוק לגבי צליל הבכי. העניין הוא שהיא "צוברת תאוצה" די מהר בבכי, ובוכה בכעס (ככה זה נראה לי), וקצת "משתוללת" עם הידיים, ותהיתי אם גם זה יכול לסמן את הסיבה לבכי.

ואני משתדלת להניק אותה, אבל חוששת שאם יש לה גזים, זה עוד יותר לא נעים לה (ויש לה הרבה גזים, באופן כללי).

אם היא רעבה, היא באמת לא תירגע גם אם אלך איתה? (מוודאת). כי הבכורה שלי כן הייתה נרגעת, או שסתם היה נדמה לי.

כי נראה לי שכל ההבחנות שאפשר לעשות תלויים בזה שזה יהיה תחילת הבכי או אפילו קצת לפני הבכי, וכשתינוק כבר שקוע בבכי ומתעבן מעצם העובדה שהוא בוכה כבר קשה להבין ממנו משהו...

אח, תקופה לא פשוטה...

ואם הוא נרגע - אז הוא לא רעב..

גם בנוכחי וגם בקודמת - אני מוצאת את עצמי מניקה כל היום. וגם כשאני מנסה לפתוח מרווחים - זה פשוט לא הולך. אני מצליחה לגרור אותו למקסימום חצי שעה (וזה כשעושים מקלחת ומטיילים ועוד).
 

אני תמיד מנחמת את עצמי שככה זה מבטיח לי ייצור מוגבר של החלב בהמשך, וגם שעכשיו חם והילד צריך את הנוזלים....

(האמת  - הוא ממש מזיע הרבה).

לגבי הגזים - אני חושבת שכשמדובר בגזים אז מרגישים שהבטן קשה כזאת. תנסי למצוא מישהי שתלמד אותך לעשות רפלקסולוגיה לגזים, וש גם אתהשיטה הכייפית של יוקטנה: להוריד טיטול, ולהחזיק במעין צורת ישיבה מעל הכיור. עם הקודמת זה ממש עזר, עם הנוכחי - עדיין לא עובד לנו.

עוד משהו שאני עושה כדי להימנע מגזים זה להוריד למינימום את מוצרי החלב שאני אוכלת, וכמובן, שאני לא נוגעת בקטניות וכרוב.

האמת - למרות כל מה שכתבתי, יש לא מעט זמנים שאני מתיסכלת ומתחננת אל השם שהילדים שלי יהיו מהסוג הרגוע שאוכל כל 3 שעות. נראה אם בשלישי התפילות האלה יענו.. (תמיד אחרי תפילה כזאת אני מרגיעה את עצמי שזה מה שקבע לי הקב"ה וכנראה זה מה שהכי טוב לי. כל אמא סובלת בנקודה אחרת...)

אצל הבת שלי ראיתי שהיא מתפתלת  תוך כדי הנקה, ואז הבנתי שהבכי נבע מכאב בטן ולא מרעב.

לעקוב אחרי זמן ההנקה האחרון, נראה שרוב התגובות כאן מבוססות על הארוחה האחרונה.

אז,

אולי תעשי לך סימן או שתכתבי מתי היא אכלה, ואז תהיי רגועה יותר.

כמו כן, לפי מצב הטיטול (כמה הוא רטוב) תדעי האם היא אכלה טוב.

לא ראיתי תגובה כזו, ואני מבינה שיש פה יכולת הכלה גבוהה לדעות השונות

אז

הייתי ממליצה על טיפות הומאופתיות להקלה על גזים (אם את ירושלמית אוכל להמליץ לך באישי על בית מרקחת שרוקחים בעצמם - לנו זה הועיל מאוד)

ובכלל, אני הנחתי שאת מניקה, ואולי לא?

בת כמה הקטנה?

אולי מידע כזה יכול להביא תשובות יעילות יותר.

רק נחת.

ואני, בכל פעם שהנושא עולה, חשוב לי ליידע שמשרד הבריאות מזהיר מפני טיפות וחליטות למיניהן לתינוקות, בעקבות מקרים שקרו.

אחרי שמסרתי את המידע והמצפון שלי שקט - אני מכילה את הבחירה של אימהות לעשות אחרת

בדר"כ בגזים הם מתקפלים עם הרגליים ומותחים אותם.

א. לאחר ארוחה מלאה, חשים שהשד מתרוקן. ב"ה הגוף מייצר בכל ארוחה את כמות החלב שהתינוק צורך.

ב. יש תינוקות שבוחרים לצרוח ללא סיבה, בהיסטריה נוראית, לא בהכרח הסיבה היא רעב או גזים. צריך לבחון את העניין... מה שאני מנסה לומר שאולי את בכלל לא בכוון והצרחות לא נובעות מהסיבות שציינת.

ג. אם תרצי אוכל לשתף אותך מנסיוני בענייני צרחות.

 בכל מקרה, בהצלחה.

תרגישי את הבטן. בטן קשה- מלאה באויר, ואז זה גזים או גרעפס. הדרך הטובה לשחרר את זה היא להושיב את הילד, לעסות את כפות הרגליים מתחת לכרית הבוהן (לפי הרפלקסולוגיה זה המעי הגס) בתנועה סיבובית כלפי פנים (אם הרגליים זו מול זו- כל צד כלפי הרגל השניה).מקווה שהייתי מובנת.. אצלינו זה עובד כמו קסם!תוך דקה-שתיים יוצא כל מה שתקוע(עצירות, גזים, גרעפס..).

באופן כללי, כדאי לשים לב ללו"ז של התינוק- יש איזושהי מחזוריות של שינה- ערות- אכילה- יציאות. זה משתנה כל כמה זמן (ככל שהם גדלים זמן הערות הולך וגדל וכד') אבל אני יודעת שלמשל עם הבן שלי, חשבתי כל הזמן שהוא רעב ולא הבנתי איך אצל המטפלת הוא ישן כל הבוקר ואצלי הוא נודניק.. ואז הבנתי שהוא לא רוצה לאכול אלא לישון, וצריך לתפוס את זה בזמן. ואז לפעמים הוא יונק עוד קצת כדי להירדם, ומזה נבע הבכי..

גם טיטול יכול להעיד על מצב האכילה (רטוב ויציאות), גם רוגע בזמן הערות (אם הוא רגוע זמן ממושך יחסית זה אומר שהוא שבע בינתיים), שינה טובה, וגם זמן יניקה-תנסי לעקוב כמה זמן הוא יונק ממש (לא כל התהליך של גרעפס וכו'). אצלינו למשל- פחות מחמש דקות בכל צד הוא לא יהיה רגוע (הוא כבר גדול ז ההנקה מהירה יחסית, בהתחלה זה היא רבע שעה- עשרים ד' כל צד..) 

תקופה מתסכלת קצת, אבל ב"ה שהתינוק יכול להביא את זה שקשה לו ומציק לו משהו (גם אם לא ברור מה זה בדיוק)- זו תחילה של תקשורת וגם הזכות שלך לדאוג לו, להעניק לו ולרצות בטובתו. זה לא מובן מאליו.. 

מתחת לכרית הבוהן - כלומר בבוהן עצמה, מתחת לחלק השמן יותר? או מתחת לבוהן?

כתבת שלא הבנת איך התינוק ישן אצל המטפלת כל הבוקר ואצלך לא - הכוונה היא שהדפוס כשהוא היה בבית אחה"צ היה שונה, או שכשיצא שהוא איתך בבקרים זה היה שונה?

לא לעשות לו"ז מתוכנן אלא סדר יום בו התינוק אוכל כל 3 שעות , בגיל 4 חודשים כל 4 שעות (כמובן אם הוא נולד במשקל נורמלי). בגדול שלי נתתי לו "לפי דרישה" וזה פשוט חיסל אותי: הוא לא היה ישן טוב, ועד היום הוא לא אוכל כמו שצריך ונמצא בעשירון התחתון בטיפת חלב....

עכשיו כשאני עומדת ללדת שוב בעז"ה אני מתכוונת להתחיל עם שגרה מהיום הראשון בבית.

ממליצה בחום על הספר של טרייסי הוג "הלוחשת לתינוקות" שווה כל שקל ויותר מזה

כשהיה מקרה שתינוקת התייבשה אחרי שהורים נהגו לפי ההוראות שלה.

לא יודעת עוד פרטים.

1) תינוקות לא אמורים לישון טוב, אפילו שזה נשמע מעצבן. שינה עמוקה מדי היא מסוכנת לתינוקות.

2) לא נשמע סביר שבגלל האכלה לפי דרישה הילד בעשירון התחתון. היום רוב התינוקות בארץ מואכלים לפי דרישה ורובם כמובן לא בעשירון התחתון, אלא מפוצלים על פני כל הגרף. בכל מקרה, אין שום רע בלהיות בעשירון התחתון. זה לגמרי בטווח הנורמלי, ובשביל שיהיה ממוצע מישהו חייב להיות שם כשילד הוא באחוזון שלוש ומטה זו כבר בעיה. או כשילד גולש מאחוזון לאחוזון. אבל כשילד שומר פחות או יותר בעקביות על אחוזון נמוך זה בסדר גמור, וזה המבנה שלו.

3) לגבי התוכנית שלך לתינוק שייוולד בשעטו"מ, אני מפנה אותך בכאב לסיפור שכתבתי למעלה (הודעה מ9:24). אולי תשקלי מחדש, ואם לא - לפחות אנא היי קשובה לסימני מצוקה.

הספר של הלוחשת לתינוקות לי עשה רק רע - כי ניסיתי להרגיל תינוקת בת יומה לארוחות רק כל 3 שעות, והיא לא הפסיקה לצרוח מרעב (אחרי שבדקתי שזה שום דבר אחר), שזה היה הררבה יותר קשה מלהניק אותה...

אני לא חושבת שבכלל יכולה להיות שגרה או סדר יום לתינוקות עד גיל 3 חודשים לפחות, אם לא עד חצי שנה ואולי יותר. ואם יש כזאת, היא מאולצת ולא טבעית לילד.

לא קראתי את הלוחשת לתינוקות, אבל נראה לי מוזר לחשוב שלכל הילדים, בצורה גורפת, מתאים לינוק כל 3 שעות. זה כמו ההנחיות בארה"ב לפני חמישים שנה, שאז אמהות היו נותנות לילד לצרוח חצי שעה ברעב רק כי "לא הגיע הזמן לאכול".

לכל ילד יש צרכים אחרים, וכל חלב אם הוא שונה, ויש ימים שבהם הם יותר רעבים או צמאים או צריכים הרגעה. הנקה היא לא רק צורך פיזי, היא גם ממלאת הרבה צרכים נפשיים ורגשיים.

בנוסף, בהתחלה אני אישית תמיד רוצה לוודא שהן עולות במשקל (מה לעשות, אצלי זה בלשון נקבה בינתיים..) בצורה תקינה ולכן לדעתי חשוב לפחות בהתחלה להניק חופשי, לוודא שהכל בסדר, שהגוף שלך מצליח לייצר חלב כמו שצריך, וכו'.

מה שכן, את בהחלט יכולה לזהות דפוס של כל ילד. הגדולה שלי באמת הייתה כמו שעון כל 3 שעות. השנייה דווקא ינקה כל שעתיים וחצי בערך. אם את מזהה דפוס כללי את יכולה להרגיש אם סביר שהילד כבר רעב או שהבכי הוא בגלל סיבה אחרת.

אני הייתי נזהרת מ"סדר יום" לעולל כ"כ זעיר, שתהיה לידה טובה בכל מקרה! 

בס"ד

אלא כעיקרון

אני בניתי לבת שלי סדר יום מגיל חודש כמדומני. אוכל, משחק [ אוניברסיטה, דובי בעגלה וכו' כשגגון העגלה פתוח] ושינה [גגון למעלה- חושך]. הילדה התרגלה שאחרי אוכל היא משחקת ואח"כ הולכת לישון. כמו כן תמיד תמיד אמבטיה לפני השינה, פיג'מה, ובבוקר אנחנו לובשים בגדים [גם בגיל חודש לא השארתי אותה עם פיג'מה]

אני יכולה להעיד שממרומי 10 חודשים אני נהנית מכל רגע, זוכה ללילות רגועים ושקטים [בלי עין הרע חמסה חמסה] וילדה שיודעת להעסיק את עצמה בשעות העירות שלה.
 

אני ב"ה אחרי כמה לידות. בילדים הקודמים בקבוק היתה בשבילי מילה  שלא הסכמתי לשמוע עליה עד שיצאתי לעבודה.

לפני חודשיים ילדתי, והתחלתי בהנקה. הכל היה כרגיל. בשלב מוקדם יחסית, ראיתי שהתינוק לא רג וע לאחר ההנקה. ניסינו הכל וראינו שרק תוספת בקבוק מרגיעה אותו. היה לי חבל מאד לותר על ההנקה, ומצד שני ראיתי שהילד רעב ואי אפשר להתעלם מזה ולהמשיך ...

מה  שעשיתי, המשכתי להניק וכשראיתי שהחלב לא מספיק הוספתי בקבוק, לפעמים אפילו כמות קטנה.

זה הרגיע את התינוק, ונתן לו לישון את השינה שהוא זקוק לה, ולהוציא את היציאות בקלות.

אני כל הזמן  מניקה אותו, אך כשצריך אני מוסיפה לו בקבוק.

שאלתי גם את הרופא והוא אמר שאני פועלת נכון. כמובן שכל מקרה לגופו...

לפעמים צריך, כמובן שלא  בכל המקרים, ואמא טובה צריכה לזהות גם את הצורך הזה ולתת את  תוספת הבקבוק עם הרבה אהבה.

גידול שמח לכולנו

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...