1) לפי התאוריה של "שפת התינוקות", תינוק רעב משמיע לרוב צליל "נההה" ותינוק שסובל מגזים - "אה... אה...". אני מניחה שלא תמיד זה עובד אבל שווה לנסות לבדוק.

2) עזבי שעון, היא יכולה המון פעמים לאכול לפני שעברו שלוש שעות, ואפילו לפני שעברו שעתיים... בכלל, בחום הזה היא יכולה לרצות לקחת 'שלוקים' במרווחים מאוד קטנים.

3) אפשר לבדוק אם את לוקחת אותה במנשא והולכת איתה - האם היא נרגעת. אם כן אז סביר שהיא לא הייתה צריכה לינוק.

4) כשאת לא בטוחה עדיף להמר על הנקה. הנקה טובה גם להרגעת כאבים - יש בחלב אנדרופינים.

משערת שאהיה אאוט סיידרית כאן בפורום, אבל בכל זאת

בלידה של הגדול התלבטתי באותן שאלות והבנתי שיש 2 גישות: של יועצות ההנקה ושל הרופאים.

היועצות הנקה אומרות את הדיעה הרווחת כאן בפורום בד"כ- להניק לפי ביקוש בלי קשר למרווח מההנקה הקודמת.

לי זה עשה ממש רע. אף פעם לא ידעתי אם הוא רעב או כואבת לו הבטן- לא הצלחתי לזהות סימנים לכאן או לכאן, כאב לי כבר להניק, הייתי מותשת ובעיקר מבולבלת. 

התייעצתי עם הרופא ילדים והוא אמר לי שהקיבה של הקטנטנים האלה פיצית בשלב הזה. אם תתני- ברור שהם יקחו (יינקו הכוונה) אבל התפקיד שלנו זה לווסת להם. אם התינוק במשקל טוב וסביר אין סיבה שיצטרך לאכול בהפרשים יותר קטנים מ3 שעות (הכל כמובן פלוס מינוס).

החלטתי לנסות וכשהם בכו (גם עם הילד הבא עשיתי ככה) ניסיתי למשוך אותם לפחות למרווח של שעתיים-שלוש מההנקה הקודמת. חשוב לציין גם שהילדודס שלי צרחנים בלתי רגילים (עובר בתורשה במשפחה.. ), ואם אתן להם לינוק כל פעם שהם צורחים לא מצבם ולא מצבי יהיו טובים... 

חוצמזה שזה סידר לי את היום שלי והרגיע אותי- אם הנקתי לפני שעה- יש לי לפחות שעה ללכת לישון/לנוח וגם בעלי /אמא שלי יכולים לדאוג לקטן ולנסות להרגיע אותו אם הוא בוכה- כי כנראה זה לא רעב אם הוא רק סיים לאכול לפני שעה.

כמובן שאצל תינוקות כמו אצל תינוקות אין כללי ברזל והיו מקרים ששברתי את ה"כלל" הזה אם הרגשתי שזה מה שנכון, אבל בגדול זה מה שהנחה אותי.

אני אישית מאוד מתוסכלת ו"סובלת" (אם אפשר לקרוא לדבר המדהים הזה "סבל") מהשלב הזה שלא מבינים מה הם רוצים.. אז אני די מבינה אותך

ועכשיו אני מוכנה לעגבניות. היכון, הכן, צא....

עם הבכורה שלי עשיתי גם כן כמו שכתבת- הנקה כל שלוש שעות בערך, עם חריגות קלות או חריגות יותר גדולות כשיש צורך.

פשוט עכשיו עם הקטנה, בגלל שהיא בוכה מאוד ואני לא בטוחה בכלל אם זה גזים או רעב, אני כן נותנת יותר אוכל. וקשה לי מאוד למשוך אותה כי היא בוכה מאוד (ואז אני תוהה אם זה נכון בכלל, כי מה אם היא מאוד רעבה, ובפעם הקודמת שהיא אכלה, היא לא אכלה מספיק? זה נורא לא נעים להיות רעבים ).

ואין ספק שזה מאוד קשה כשלא יודעים מה הם רוצים. אח, שתדבר כבר...

ותודה רבה גם לך!

אל תחששי, גם אם יהיו ויכוחים, לא נמות מזה.

לגבי הגישה שאמרת שהיא של יועצות הנקה, היום היא גם של הממסד הרפואי, למרות שכמה רופאים עוד לא התעדכנו. הנה, כאן לדוגמה יש המלצה כזאת באתר של משרד הבריאות: http://www.health.gov.il/Subjects/pregnancy/Childbirth/feeding/Pages/Tips.aspx ונתקלתי בעוד המון כאלה, בפרוספקטים של טיפת חלב, בכתבות שאני מקבלת מכללית, ועוד ועוד.

אני עברתי מסלול הפוך משלך, ומהילד הראשון האמנתי מאוד ב"לעשות לו סדר" ובהאכלה כל שלוש שעות, אני גם יקית, אז יש לי נטייה לקחת את הכללים קצת רחוק מדי... לצערי הרב התעוררתי בשלב די מאוחר כשהתוצאות בשטח הראו בבירור שממש הרעבתי את הבן שלי, והוא לא עלה במשקל ולא התפתח... אני ממש מתביישת לספר את זה, אבל מרגישה חייבת כדי להסביר מה פקח את עיניי לראות שאני לא חכמה יותר מכל הגורמים המקצועיים שממליצים לזרום עם התינוק לפי הקצב שלו. את ההנקה איבדנו באותה תקופה קשה, אבל ב"ה את הילד הצלחנו להחזיר למסלול עם הרבה מטרנה. בילד הבא כבר למדתי את הלקח שלי.

1) לא הבנתי את ההסבר לגבי הקיבה הקטנה ולכן אפשר להאכיל כל שלוש שעות. איך שאני מבינה את זה, זה הפוך: בגלל שהקיבה קטנה מאוד היא גם מתרוקנת מהר, והם לא יכולים להחזיק ארוחה גדולה כמו מבוגרים, אז בשביל להצליח להכפיל את משקלם תוך חצי שנה הם חייבים הרבה ארוחות קטנות. מה הכוונה בגלל שהקיבה קטנה צריך לווסת להם? באמת לא הבנתי.

2) האם הרופא סייג את דבריו לפחות לגבי תקופות של קפיצת גדילה, או ממש דיבר באופן מוחלט?

אז מעולם לא עלה הספק אם הם מקבלים מספיק אוכל... היה ברור שהם כן. ואולי לכן הסתדרתי עם זה מעולה (וזה גם בא יחד עם זה שהם מאוד בכיינים אצלי אז כל השילוב מבחינתי היה הכי טוב כפי שעשיתי)

אני לא זוכרת מה הוא אמר לגבי קפיצת גדילה. אבל אני יודעת שגם הקפיצות גדילה אצלי היו יותר מאוזנות מאשר סיפורים מצמררים שאני שומעת על נשים שיושבות ומניקות מהבוקר ועד הערב רצוף.

בקפיצות גדילה הייתי נותנת כל שעה וחצי- שעתיים לפי מיטב זכרוני. (ואז תמיד התעוררה השאלה- האם זאת קפיצת גדילה או סתם בכי של כאב בטן אין מה לעשות.. זאת תקופה של ספקות והתלבטויות עם כל הניסיונות להקל).

ולשאלתך הראשונה- בגלל שהקיבה קטנה לא צריך לפוצץ אותה. הוא הדגים לי את זה עם גולה... דרך אגב- משהו נוסף. הוא גם אמר (וקראתי את זה גם באינטרנט איפשהוא) שבגיל הזה נוצרים תאי השומן בגוף. ואם דוחפים אוכל יותר ממה שהתינוק צריך נוצרים יותר מדי תאי שומן בגוף מה שעלול לגרום לבעיות השמנה בעתיד. אין לי מושג אם זה נכון. והאמת? אני לא גרופית של מחקרים לשום כיוון. כי תמיד יהיה מחקר שיגיד אחרת. אבל זה מה שאמרו לי בזמנו. 

לא לתת כמות גדולה מדי בארוחה, זה ממש לא בריא.

זו בעיה שקיימת בעיקר עם בקבוק, כי הוא זורם מהר יותר מהקצב שהם בנויים לקבל, ובאמת מאוד חשוב כשנותנים בקבוק לשים לב לא לתת יותר מדי, לעשות הפסקות יזומות, לראות אם התינוק מחפש עוד וכו'.

לתינוקות יש קיבה קטנה, ולכן הם צריכים ארוחות קטנות ותכופות, ולא גדולות ובמרווחים גדולים כמו מבוגרים.

אם זה מה שהרופא הסביר - אני לגמרי מסכימה.

כי קראתי שבקיץ הם יכולים לבקש ארוחות קטנות במרווחים קטנים מאוד וזה בעצם לא בגלל הרעב אלא בגלל הצמא, לא?

ללדת בקיץ... היו מקרים כשהם היו יוצאים מהמנשא נורא מזיעים שהייתי נותנת להם כמה "שלוקים" כשתייה- אבל לא ממש ארוחה שלמה.

אני כ"כ לא מומחית לעניין... סתם מה שאני עשיתי עם שני ילדיי.. 

אני לא מבינה איך ההגדרה שלהם כ"בכיינים" מסתדרת בכל הסיפור שלך.

את מנסה לומר שגם אם היית נותנת להם לאכול יותר - הם עדיין היו בוכים הרבה, ולכן, זה לא משנה אם תתני להם פחות?

כי הסיבה המרכזית שאני נותנת לילדים שלי לינוק הרבה זה בגלל שהם בוכים הרבה! כי רוב הפעמים הבכי שלהם זה בדרישה לאכול.

ובכלל - אני מבינה בד"כ שתינוק בוכה כי מציק לו משהו. אז מה שאת אומרת זה שתמיד הציקו להם דברים אחרים ולא רעב?

בקיצור - אני אשמח להסברים, וגם לטיפים מה עושים עם הבכי (חוץ מלתת להם לינוק).

יותר הם עדיין היו בוכים

(גיסתי נותנת כל הזמן לינוק, ויש להם את אותם גנים- דרך אחי- וגם הילדים שלה לא מפסיקים לבכות. אמא שלי מספרת שגם אנחנו היינו כאלה...).

בכי יכול להביע גם כאב בטן, כאבי שיניים (לגדול שלי יצאה שן ראשונה בגיל חודשיים!!!), רצון למגע וכו'. 

הבעיה היא שלפעמים מפרשים כל בכי כרעב ונותנים לאכול ואז אם זה למשל כאב בטן- זה רק מגביר את הכאב ואת הבכי... 

אני לא אומרת, יכול להיות שלפעמים מה שמציק זה רעב, כן צריך לנסות ולקרוא את התינוק אבל אם יש לך לו"ז כללי- פחות או יותר כל שעתיים שלוש- זה מקל (לפחות עליי..) את קריאת הכיוון. 

אם הקטן מתחיל לבכות שעה אחרי שהוא אכל אני אומרת לעצמי- כנראה שהוא לא רעב כי הוא אכל רק לפני שעה ארוחה יפה, אז כנראה זה בטן.

ואז- מה עושים עם הבכי? 

אוהו.... זאת תורה שלימה שעוברת אצלנו במשפחה מדור לדור

כמה אפשרויות:

• מנשא
• להחזיק בתנוחה ככה שהבטן של הקטן נשענת על האמה שלך- והמוצץ (אם יש) מוחזק בפה ע"י כף היד- קצת קשה להסביר אבל זאת תנוחה אלוקית. עוד לא נוצר התינוק שלא נרגע ממנה.. זה לוחץ להם על הבטן ומרגיע..
• אם זה עדיין לא עוזר- אפשר להרגיע ע"י כמו תנועות נענוע קטנות- כיפוף של הברכיים שלך ויישור שלהן- גם עושה פלאים (גיסתי מגדילה לעשות- היא יורדת ועולה במדרגות והתנועתיות מרגיעה אותם...- לבעלות כושר גופני טוב).
• תמיד יש אופציה (אם את בעניין) של גרייפ-ווטר/גליקול- לא נכנסת לדיון אם כן או לא. אצלנו היו זמנים שזה הציל אותנו!! מעט על קצה הלשון- מוצץ והופ. שקט לשעה-שעתיים. (היו פעמים שנתנו לקטן גרייפ-ווטר ותוך חצי דקה התחלנו לשמוע גזים משתחררים.. מדהים..)
• תה שומר- לך- זה אם הוא סובל מגזים. זה מגעיל בטירוף. אבל אם תעמדי בזה זה נהדר לקטן. 

זה מה שעולה לי בראש על רגל אחת... בכל זאת, הקטן שלי בן 3, הספקתי קצת לשכוח.. 

ואני מתפללת שכל העצות האלה שנשמעות כאילו אני מומחית יועילו לי ברגע האמת עוד כמה שבועות... ומי יודע, אולי הפעם ה' יחוס עליי ויעניק לי תינוק רגוע ושליו.... אחחח... חלומות.... 

איך את יודעת שהוא אכל לפני כן ארוחה יפה, ושבע לגמרי? (שואלת כדי לדעת עבור עצמי, כמובן).

זה עוד גורם שמבלבל הכל וגורם לאי וודאות

מרגישה.. אולי לי החיים היו קלים יותר כי הם נולדו ב"ה במשקל יפה (3.800) ועלו מאוד יפה במשקל וגם לא היו מאלה שנרדמים בהנקות- אז מבחינת כל הפרמטרים יכולתי להיות רגועה. 

כשהייתה הנקה- היא היתה לגמרי. לא נפסקה באמצע עם הירדמויות וכאלה. והמדד הכי טוב- הם עלו במשקל.

יש לי משהו מוזר לספר לכן- אצל הקטן הייתה לי ממש בעיה עם ההנקה (שנמשכה דרך אגב עד סוף ההנקה בסוף השבתתי שד אחד והנקתי רק מצד אחד).

היועצת הנקה שבאה אליי (אחראית ראשית במעייני הישועה- מישהי קליברית) הביאה איתה..... משקל!!!! 

ואתן לא תאמינו מה היא עשתה.. שקלה אותו לפני ההנקה ואחרי ההנקה ובדקה בכמה גרם הוא עלה . ולפי זה היא אמרה לי האם הוא ינק טוב או לא.

כן, גם לי זה נשמע הזוי.. עד היום... אני כבר לא זוכרת כמה היא אמרה לי שהוא אמור לעלות אם הוא ינק ארוחה טובה.

אבל זו בהחלט שאלת השאלות... אין לי תשובה חד משמעית.. בעיקר הרגשה... 

אלא הרגעה לילד- וגם תלותיות..

ילד לא רעב אחרי חצי שעה אם הוא אכל טוב. צריך ארוחה טובה אחת וזה "סותם" אותו לשעתיים- שלוש הקרובות. אם כל הזמן הוא אוכל, הוא אף פעם לא מרגיש ממש שבע, כי הוא לא אכל ממש קודם, וגם לא ממש רעב- הוא רק רוצה נישנוש קטן, וזה מבלבל לו את כל המערכת.

זה חשוב גם לויסות של הילד, לתחושת העצמאות שלו- שהוא יכו להרגיע את עצמו לבד, לשחק לבד. 

כמובן שזה יותר קריטי ובולט מעל חצי שנה, אבל כדאי מההתחלה לפתח הרגלים..

וגם בשבילך- הנקה תמידית היא קשה וכובלת ותתיש אותך מהר.

והילד צריך אמא עם כוחות.

בהצלחה!

בטח שכן. וחשוב לתת לו כדי שלא יתייבש (אני כמובן מדברת על תינוק קטן בגיל שעדיין אסור לתת מים).

ילד שמבקש לינוק כל חצי שעה, יכול להיות ילד שתופס בצורה לא טובה, ולכן לא מקבל מספיק ונשאר כל הזמן רעב (בשביל זה צריך לבדוק עלייה במשקל, חיתולים וחיוניות), או ילד שמשהו אחר נורא מציק לו ולא יודעים מה זה (נגיד נכרכה לו שערה סביב האצבע של הרגל) והוא בכל פעם נשאר לא מרוצה כי מה שהוא ביקש זה לא לינוק ולא לכן הוא בכה, או ילד שבדיוק בקפיצת גדילה, או ילד שנולד מאוד קטן ומנסה להדביק פערים, או ילד שהתחיל קצת להתייבש כמו שכתבו פה, או עוד המון אפשרויות אחרות. אם קורה למישהי שהתינוק שלה בוכה כל חצי שעה, כדאי לבדוק ספציפית את אותו תינוק, לחשוב על הנתונים המסוימים שלו - בן כמה הוא, כמה הוא שוקל, כמה זמן הוא כבר מתנהג ככה, וכו' וכו' - כדי למצוא מה כדאי לעשות אתו.

כרגע בשרשור הזה לא דובר על אף תינוק שמתנהג ככה (אלא אם כן פספסתי באיזו שהיא הודעה). אם מישהי הייתה כותבת שהתינוק שלה מבקש כל חצי שעה, היה מקום לשאול אותה עוד שאלות ולחשוב אם המצב צריך תיקון, ומה התיקון. אבל אמירה כללית כזאת שאמורה להיות נכונה לכל התינוקות - זה בעיניי לא במקום.

אבדוק לגבי צליל הבכי. העניין הוא שהיא "צוברת תאוצה" די מהר בבכי, ובוכה בכעס (ככה זה נראה לי), וקצת "משתוללת" עם הידיים, ותהיתי אם גם זה יכול לסמן את הסיבה לבכי.

ואני משתדלת להניק אותה, אבל חוששת שאם יש לה גזים, זה עוד יותר לא נעים לה (ויש לה הרבה גזים, באופן כללי).

אם היא רעבה, היא באמת לא תירגע גם אם אלך איתה? (מוודאת). כי הבכורה שלי כן הייתה נרגעת, או שסתם היה נדמה לי.

כי נראה לי שכל ההבחנות שאפשר לעשות תלויים בזה שזה יהיה תחילת הבכי או אפילו קצת לפני הבכי, וכשתינוק כבר שקוע בבכי ומתעבן מעצם העובדה שהוא בוכה כבר קשה להבין ממנו משהו...

אח, תקופה לא פשוטה...

ואם הוא נרגע - אז הוא לא רעב..

גם בנוכחי וגם בקודמת - אני מוצאת את עצמי מניקה כל היום. וגם כשאני מנסה לפתוח מרווחים - זה פשוט לא הולך. אני מצליחה לגרור אותו למקסימום חצי שעה (וזה כשעושים מקלחת ומטיילים ועוד).
 

אני תמיד מנחמת את עצמי שככה זה מבטיח לי ייצור מוגבר של החלב בהמשך, וגם שעכשיו חם והילד צריך את הנוזלים....

(האמת  - הוא ממש מזיע הרבה).

לגבי הגזים - אני חושבת שכשמדובר בגזים אז מרגישים שהבטן קשה כזאת. תנסי למצוא מישהי שתלמד אותך לעשות רפלקסולוגיה לגזים, וש גם אתהשיטה הכייפית של יוקטנה: להוריד טיטול, ולהחזיק במעין צורת ישיבה מעל הכיור. עם הקודמת זה ממש עזר, עם הנוכחי - עדיין לא עובד לנו.

עוד משהו שאני עושה כדי להימנע מגזים זה להוריד למינימום את מוצרי החלב שאני אוכלת, וכמובן, שאני לא נוגעת בקטניות וכרוב.

האמת - למרות כל מה שכתבתי, יש לא מעט זמנים שאני מתיסכלת ומתחננת אל השם שהילדים שלי יהיו מהסוג הרגוע שאוכל כל 3 שעות. נראה אם בשלישי התפילות האלה יענו.. (תמיד אחרי תפילה כזאת אני מרגיעה את עצמי שזה מה שקבע לי הקב"ה וכנראה זה מה שהכי טוב לי. כל אמא סובלת בנקודה אחרת...)

אצל הבת שלי ראיתי שהיא מתפתלת  תוך כדי הנקה, ואז הבנתי שהבכי נבע מכאב בטן ולא מרעב.

לעקוב אחרי זמן ההנקה האחרון, נראה שרוב התגובות כאן מבוססות על הארוחה האחרונה.

אז,

אולי תעשי לך סימן או שתכתבי מתי היא אכלה, ואז תהיי רגועה יותר.

כמו כן, לפי מצב הטיטול (כמה הוא רטוב) תדעי האם היא אכלה טוב.

לא ראיתי תגובה כזו, ואני מבינה שיש פה יכולת הכלה גבוהה לדעות השונות

אז

הייתי ממליצה על טיפות הומאופתיות להקלה על גזים (אם את ירושלמית אוכל להמליץ לך באישי על בית מרקחת שרוקחים בעצמם - לנו זה הועיל מאוד)

ובכלל, אני הנחתי שאת מניקה, ואולי לא?

בת כמה הקטנה?

אולי מידע כזה יכול להביא תשובות יעילות יותר.

רק נחת.

ואני, בכל פעם שהנושא עולה, חשוב לי ליידע שמשרד הבריאות מזהיר מפני טיפות וחליטות למיניהן לתינוקות, בעקבות מקרים שקרו.

אחרי שמסרתי את המידע והמצפון שלי שקט - אני מכילה את הבחירה של אימהות לעשות אחרת

בדר"כ בגזים הם מתקפלים עם הרגליים ומותחים אותם.

א. לאחר ארוחה מלאה, חשים שהשד מתרוקן. ב"ה הגוף מייצר בכל ארוחה את כמות החלב שהתינוק צורך.

ב. יש תינוקות שבוחרים לצרוח ללא סיבה, בהיסטריה נוראית, לא בהכרח הסיבה היא רעב או גזים. צריך לבחון את העניין... מה שאני מנסה לומר שאולי את בכלל לא בכוון והצרחות לא נובעות מהסיבות שציינת.

ג. אם תרצי אוכל לשתף אותך מנסיוני בענייני צרחות.

 בכל מקרה, בהצלחה.

תרגישי את הבטן. בטן קשה- מלאה באויר, ואז זה גזים או גרעפס. הדרך הטובה לשחרר את זה היא להושיב את הילד, לעסות את כפות הרגליים מתחת לכרית הבוהן (לפי הרפלקסולוגיה זה המעי הגס) בתנועה סיבובית כלפי פנים (אם הרגליים זו מול זו- כל צד כלפי הרגל השניה).מקווה שהייתי מובנת.. אצלינו זה עובד כמו קסם!תוך דקה-שתיים יוצא כל מה שתקוע(עצירות, גזים, גרעפס..).

באופן כללי, כדאי לשים לב ללו"ז של התינוק- יש איזושהי מחזוריות של שינה- ערות- אכילה- יציאות. זה משתנה כל כמה זמן (ככל שהם גדלים זמן הערות הולך וגדל וכד') אבל אני יודעת שלמשל עם הבן שלי, חשבתי כל הזמן שהוא רעב ולא הבנתי איך אצל המטפלת הוא ישן כל הבוקר ואצלי הוא נודניק.. ואז הבנתי שהוא לא רוצה לאכול אלא לישון, וצריך לתפוס את זה בזמן. ואז לפעמים הוא יונק עוד קצת כדי להירדם, ומזה נבע הבכי..

גם טיטול יכול להעיד על מצב האכילה (רטוב ויציאות), גם רוגע בזמן הערות (אם הוא רגוע זמן ממושך יחסית זה אומר שהוא שבע בינתיים), שינה טובה, וגם זמן יניקה-תנסי לעקוב כמה זמן הוא יונק ממש (לא כל התהליך של גרעפס וכו'). אצלינו למשל- פחות מחמש דקות בכל צד הוא לא יהיה רגוע (הוא כבר גדול ז ההנקה מהירה יחסית, בהתחלה זה היא רבע שעה- עשרים ד' כל צד..) 

תקופה מתסכלת קצת, אבל ב"ה שהתינוק יכול להביא את זה שקשה לו ומציק לו משהו (גם אם לא ברור מה זה בדיוק)- זו תחילה של תקשורת וגם הזכות שלך לדאוג לו, להעניק לו ולרצות בטובתו. זה לא מובן מאליו.. 

מתחת לכרית הבוהן - כלומר בבוהן עצמה, מתחת לחלק השמן יותר? או מתחת לבוהן?

כתבת שלא הבנת איך התינוק ישן אצל המטפלת כל הבוקר ואצלך לא - הכוונה היא שהדפוס כשהוא היה בבית אחה"צ היה שונה, או שכשיצא שהוא איתך בבקרים זה היה שונה?

לא לעשות לו"ז מתוכנן אלא סדר יום בו התינוק אוכל כל 3 שעות , בגיל 4 חודשים כל 4 שעות (כמובן אם הוא נולד במשקל נורמלי). בגדול שלי נתתי לו "לפי דרישה" וזה פשוט חיסל אותי: הוא לא היה ישן טוב, ועד היום הוא לא אוכל כמו שצריך ונמצא בעשירון התחתון בטיפת חלב....

עכשיו כשאני עומדת ללדת שוב בעז"ה אני מתכוונת להתחיל עם שגרה מהיום הראשון בבית.

ממליצה בחום על הספר של טרייסי הוג "הלוחשת לתינוקות" שווה כל שקל ויותר מזה

כשהיה מקרה שתינוקת התייבשה אחרי שהורים נהגו לפי ההוראות שלה.

לא יודעת עוד פרטים.

1) תינוקות לא אמורים לישון טוב, אפילו שזה נשמע מעצבן. שינה עמוקה מדי היא מסוכנת לתינוקות.

2) לא נשמע סביר שבגלל האכלה לפי דרישה הילד בעשירון התחתון. היום רוב התינוקות בארץ מואכלים לפי דרישה ורובם כמובן לא בעשירון התחתון, אלא מפוצלים על פני כל הגרף. בכל מקרה, אין שום רע בלהיות בעשירון התחתון. זה לגמרי בטווח הנורמלי, ובשביל שיהיה ממוצע מישהו חייב להיות שם כשילד הוא באחוזון שלוש ומטה זו כבר בעיה. או כשילד גולש מאחוזון לאחוזון. אבל כשילד שומר פחות או יותר בעקביות על אחוזון נמוך זה בסדר גמור, וזה המבנה שלו.

3) לגבי התוכנית שלך לתינוק שייוולד בשעטו"מ, אני מפנה אותך בכאב לסיפור שכתבתי למעלה (הודעה מ9:24). אולי תשקלי מחדש, ואם לא - לפחות אנא היי קשובה לסימני מצוקה.

הספר של הלוחשת לתינוקות לי עשה רק רע - כי ניסיתי להרגיל תינוקת בת יומה לארוחות רק כל 3 שעות, והיא לא הפסיקה לצרוח מרעב (אחרי שבדקתי שזה שום דבר אחר), שזה היה הררבה יותר קשה מלהניק אותה...

אני לא חושבת שבכלל יכולה להיות שגרה או סדר יום לתינוקות עד גיל 3 חודשים לפחות, אם לא עד חצי שנה ואולי יותר. ואם יש כזאת, היא מאולצת ולא טבעית לילד.

לא קראתי את הלוחשת לתינוקות, אבל נראה לי מוזר לחשוב שלכל הילדים, בצורה גורפת, מתאים לינוק כל 3 שעות. זה כמו ההנחיות בארה"ב לפני חמישים שנה, שאז אמהות היו נותנות לילד לצרוח חצי שעה ברעב רק כי "לא הגיע הזמן לאכול".

לכל ילד יש צרכים אחרים, וכל חלב אם הוא שונה, ויש ימים שבהם הם יותר רעבים או צמאים או צריכים הרגעה. הנקה היא לא רק צורך פיזי, היא גם ממלאת הרבה צרכים נפשיים ורגשיים.

בנוסף, בהתחלה אני אישית תמיד רוצה לוודא שהן עולות במשקל (מה לעשות, אצלי זה בלשון נקבה בינתיים..) בצורה תקינה ולכן לדעתי חשוב לפחות בהתחלה להניק חופשי, לוודא שהכל בסדר, שהגוף שלך מצליח לייצר חלב כמו שצריך, וכו'.

מה שכן, את בהחלט יכולה לזהות דפוס של כל ילד. הגדולה שלי באמת הייתה כמו שעון כל 3 שעות. השנייה דווקא ינקה כל שעתיים וחצי בערך. אם את מזהה דפוס כללי את יכולה להרגיש אם סביר שהילד כבר רעב או שהבכי הוא בגלל סיבה אחרת.

אני הייתי נזהרת מ"סדר יום" לעולל כ"כ זעיר, שתהיה לידה טובה בכל מקרה! 

בס"ד

אלא כעיקרון

אני בניתי לבת שלי סדר יום מגיל חודש כמדומני. אוכל, משחק [ אוניברסיטה, דובי בעגלה וכו' כשגגון העגלה פתוח] ושינה [גגון למעלה- חושך]. הילדה התרגלה שאחרי אוכל היא משחקת ואח"כ הולכת לישון. כמו כן תמיד תמיד אמבטיה לפני השינה, פיג'מה, ובבוקר אנחנו לובשים בגדים [גם בגיל חודש לא השארתי אותה עם פיג'מה]

אני יכולה להעיד שממרומי 10 חודשים אני נהנית מכל רגע, זוכה ללילות רגועים ושקטים [בלי עין הרע חמסה חמסה] וילדה שיודעת להעסיק את עצמה בשעות העירות שלה.
 

אני ב"ה אחרי כמה לידות. בילדים הקודמים בקבוק היתה בשבילי מילה  שלא הסכמתי לשמוע עליה עד שיצאתי לעבודה.

לפני חודשיים ילדתי, והתחלתי בהנקה. הכל היה כרגיל. בשלב מוקדם יחסית, ראיתי שהתינוק לא רג וע לאחר ההנקה. ניסינו הכל וראינו שרק תוספת בקבוק מרגיעה אותו. היה לי חבל מאד לותר על ההנקה, ומצד שני ראיתי שהילד רעב ואי אפשר להתעלם מזה ולהמשיך ...

מה  שעשיתי, המשכתי להניק וכשראיתי שהחלב לא מספיק הוספתי בקבוק, לפעמים אפילו כמות קטנה.

זה הרגיע את התינוק, ונתן לו לישון את השינה שהוא זקוק לה, ולהוציא את היציאות בקלות.

אני כל הזמן  מניקה אותו, אך כשצריך אני מוסיפה לו בקבוק.

שאלתי גם את הרופא והוא אמר שאני פועלת נכון. כמובן שכל מקרה לגופו...

לפעמים צריך, כמובן שלא  בכל המקרים, ואמא טובה צריכה לזהות גם את הצורך הזה ולתת את  תוספת הבקבוק עם הרבה אהבה.

גידול שמח לכולנו

לק"י

בעיני עדיף לדחות טבילה. ולדחות אותו במשפטים סתמיים.

וחיבוק. איזה קשה זה!

להגיד שאת דוחה כי אין מניעה ולעמוד על זה

בגדול התקן מונע גם רטרו

לא אידאלי - לא לעשות הפסק כרגע אבל מבינה אותך. מצב באסה

אין לך שיקול הלכתי של להיאסר מההתקן? כי זה יכול להאריך את זמן ההיטהרות

כי ההתקן מונע גם אחרי יחסים לא מוגנים (בטווח של בערך 5 ימים)

אם ההתקן ימנע הריון גם 3 ימים אחרי הטבילה אז זה פותר הכל. אבל אם הוא לא מונע הריון אלא גורם להפלה אני לא רוצה ..

ההתקן מונע השתרשות של ההריון ברחם (לפעמים הוא גם מונע הפריה)

אין כזה דבר להיות בהריון 5 ימים אחרי יחסים/ביוץ..

ואני כן חושבת שמתישהו (אולי לא עכשיו, אחרי לידה) כדאי לפתור את העניין הזה של השיתוף איתו בדברים כאלה... ואת העניין שהוא "חושב רק על עצמו"... ❤️

ביוץ בהנקה מלאה יכול להגיע החל מ4-6 שבועות מהלידה, מניסיון

לא לבנות על זה 

בשביל גשר של שלושה ימים עד התקן זה נחשב לבטוח.

גם עם התקן יש כאלה עם ניסיון שיגידו שנכנסו כך להריון.

גם מכון פועה ממליצים כך, למיטב ידיעתי.

כמובן, זה לא פתרון שכדאי מלכתחילה, אבל גם לשקא זה לא פתרון טוב...

יופי להם

מזל שלא הקשבתי להם

שלהגיד את זה במצב הנוכחי של הפותחת זה כמו לשים קוץ בעין

ניכר שלבעלה קשה מאוד ההתמודדות עם ההמתנה

אז לטבול ולא לקיים יהיה ממש קשה מבחינתו

אני מסכימה שיש פה נושא לבירור ודיבור בין בני הזוג וזה לא צריך להיות ככה

אבל לא עכשיו כשהמצב רגיש

שהיא תטבול על מנת לקיים יחסים

מה אם הוא יגיד לטבול

את מחליטה ולא הוא

זה הגוף שלך

בחירה שלך

ברור שלדחות את הטבילה

את לא חייבת לשקר/ להגיד את האמת

אלא מה שמתאים לך להגיד/ לעשות 

מהסיבה הפשוטה שאין אמצעי מניעה.

אחרי שאת טובלת תראי לא להסתכל כדי לא לאסור את עצמך בטעות. 

אין סיבה לשקר, את לא עשית שום דבר רע בזה שאת לא רוצה הריון רגע אחרי לידה. זה הגיוני מאד ומצב שאני בטוחה שעוד זוגות נתקלים בו...

אפשר לחשוב ביחד מה עדיף, לטבול בלי יחסים או לדחות טבילה, מבחינת שניכם מה יותר קל ומה יותר קשה - קירבה בלי יחסים אחרי תקופה ארוכה שאסורים זה יכול להקל או להקשות

את מוכנה לחזור לקיים יחסים?

את לא צריכה לענות לי כמובן

אם לא ובעלך נמצא בכיוון אחר ומתקשה לראות את הצורך שלך אני חושבת שכדאי לראות איך לעזור לה..

הייתי ממליצה להתחיל עם המענה הטלפוני של מכון פועה בשעות הערב..

לדעתי לטבול ולא לקיים יחסים

אלא אם כן את חוששת להטמא מההתקנה ואז להיות תולה איתו ולהגיד מה בדיוק עומד לקרות 

אני רק אוסיף שכמה שידוע לי

זה לא נחשב דחיה של הטבילה

כי אחרי לידה אין זמן ברור מתי צריך לעשות הפסק

וזה בעיקר תלוי ביכולות שלך ואם את רוצה ומסוגלת

אלא כי יותר קל לא להיאסר מאשר להיטהר. (נניח כתמים). ואז כשתרצה ותהיה מוכנה לקיים יחסים, היא תוכל בע"ה.

אז אני חושבת שכדאי לטבול גם אם אין פה בעייתיות הלכתית של דחיית טבילה.

ולפותחת- אני בכללי נגד לשקר. אפשר להגיד את האמת ובכל זאת להבהיר שאת לא מוכנה עד אחרי ההתקנה.

ואפשר גם להיטהר ולעשות לו הפתעה משהו נעים לשניכם לאחר שתהיי עם התקן.

אבל אני ממש לא בעד שקרים והסתרות במערכת הזוגית. 

מהשאלה אם לשקר או לא. השאלה האמיתית היא אם בזוגיות שלכם יש לך יכולת לומר לבעלך שאת לא מעוניינת כרגע בקיום יחסים. מדברייך נשמע שכנראה שאין לך יכולת כזו, וזה עניין הרבה יותר קריטי ומשמעותי מהשאלה המקורית שלך.

עבור הזוגיות והאינטימיות שלכם וקודם כל עבור עצמך,  עבור האוטונומיה שלך על רצונותייך וגופך, חשוב מאוד שתשקלי לפנות להדרכה או יעוץ אצל מישהי מהתחום בהקדם האפשרי, שתעזור לך לעמוד על שלך ולשים את הגבול שכ"כ נצרך ביניכם בעניין הזה. חייבים להגיד את זה בצורה ברורה, מבחינה הלכתית אסור לבעלך לקיים איתך יחסים אם את לא באמת רוצה בזה, ולא משנה מה הסיבה. בגמרא מדברים על בני תשע מידות, תקראי על זה באינטרנט כדי שיהיה לך הכי ברור שהמצב שאת נמצאת בו לא לגיטימי בשום צורה, את לא אמורה לחשוש  לומר לבעלך לא, ואין לו יכולת הלכתית או חוקית לומר לך שאת חייבת להיות איתו באופן שלא מתאים לך כרגע.

אם בעלך בכלל לא פתוח לדיון האם כדאי שתלכי לטבול ותימנעו מיחסים כרגע או שעדיף שתדחי את הטבילה, זה בעיניי נורת אזהרה מאוד ברורה שאומרת שיש צורך בבירור עמוק ואמיתי של שניכם בעניין הזה, רצוי בליווי אשת מקצוע. 

זה שאלה לטיפול וברור מקצועי מעמיק

המצב הנוכחי לא נשמע תקין משום כיוון

תקופה אחרי לידה לא מלמדת כלום על הזוגיות באופן כללי.

יכול להיות כל מיני תרחישים למה היא מעדיפה להימנע מהדיון הזה.

החל מחילוקי דעות על כמה אפשר לסמוך על מניעה ועד שמרוב חוסר שעות שינה ורכבת הרים הורמונלית הדברים מוצגים כפי שהם.

בשום מקום היא לא הזכירה שהיא לא מעוניינת ביחסים, או הבעיה היא המניעה.

המשפט שהוא חושב רק על עצמו יכול להיאמר בכל מיני טונים ויכול להיות שהוא יגיד את אותו דבר.

להגיד אסור לו לקיים איתך יחסים אם את לא רוצה ולא משנה מה הסיבה, זו גם אמירה בעייתית.

כי יש לא לרצות מצד העניין עצמו, ויש לא לרצות בגלל עניינים חיצוניים כמו מניעה או כמו שעות מותאמות או כל מיני חסמים שאפשר לפתוח אותם ביחד.

לפעמים אם כל מה שצריך כדי לא להיכנס לדיון שעלול לצאת משליטה זה עוד 3 ימים, לפעמים זו הבחירה הנכונה.

סתם לדוגמה תארי לך סיטואציה שבה הבעל עשה הכל כדי שתהיה מניעה מתאימה והיא עשתה מעט מאוד השתדלות (לא אומרת שזה המקאה, כן? בכוונה מקצינה)

אז אם היא תגיד שזה בגלל התור, הוא יכעס על הזלזול מצידה לפני כן, והיא תכעס שהוא לא עוזר בלילות, והוא יכעס שבהריון הוא פינק אותה והיא הייתה כפויית טובה, והיא תכעס על עניינים קודמים..

במריבות כאלו אפשר להגיע 20 שנה אחורה.

ואפשר גם להימנע מחיכוכים בגלל 2-3 ימים ואחרי הטבילה עם המניעה כשהנושא מאחוריהם לאט לאט להשתקם בהיבט הזוגי שאחרי לידה מבלי שזה יהיה גורם לפיצוץ..

כשהילדים מאתגרים באמת קשה לראות את הטוב שבהם...

יש לי כמה הצעות (מודה שלפעמים הן קשות ליישום):

* ליצור רגעים של אחווה משפחתית - טיולים משפחתיים, פעילויות משותפות, למשל עכשיו בפורים אפשר תחפושת משפחתית, להרים 'פרויקטים' ביחד...

* ביום-יום - לנסות להסתכל במודע על הדברים החמודים שבילדים, גם על הדברים המצחיקים. גם אם הדברים המצחיקים נובעים מהקושי שהילדים מייצרים (למשל, ילד שמתוך טנטרום של כעס צועק "אתם עולים לי על הצבים" במקום "העצבים" - זו כבר בדיחה חמודה שאפשר לצחוק עליה). כשמנסים להתמקד בטוב, במיוחד אם עושים את זה ביחד כזוג, זה כבר מעצים אותו יותר...

* אם יש קשיים מהותיים לילדים, שבגללם הם מחרפנים אתכם, כדאי ללכת להדרכת הורים טובה שתעשה סדר ותעזור לכם לטפל בהם. ברגע שתדעו איך לעזור להם, כבר רמת החרפון קצת תרד...

הרבה כוח!❤️

הזדמנויות להתמלא ולעשות דברים שעושים לך טוב ואת אוהבת.

אישה לא יכולה להיות כל הזמן במצב נותן ועושה בשביל אחרים ולהתמלא מזה

ובמיוחד עם ילדים קטנים שלא יודעים להעריך ולהוקיר את העבודה שאנחנו משקיעים עבורם.

כי אז אנחנו עצבניות, והם מרגישים את זה

מגיבים בהתאם

ואז זה לופ שלא נגמר.

לדעתי ומהניסיון שלי, זאת הנקודה.

למלא את עצמך שיהיה לך כוח לתת.

או עבודה שמחת אותך, תדירות גבוהה יותר של יציאות, ספורט, כל דבר שממלא אותך ולא שם אותך רק במצב של נתינה ושחיקה.

לי.

*גיליתי ששבת אצל ההורים מדי פעם עושה להם ממש טוב, פתאום אני זוכה לקצת נחת מהם.

*לשחק עם הגדולים במשחק של גדולים. הקטנים בד"כ מאבדים עניין ולוקחים משחק לעצמם.

לגמרי הגיוני

ילדים זה סיזיפי

במיוחד כשהם קטנים/ כשיש עומס

הסוד הוא לצמצם עומסים בחיים

לתכנן אותם לטווח ארוך

ככה שהעומס יופחת

ואז אפשר יותר להנות מהחיים/ מהילדים

ולא הולך

וכבר אין לי מוטיבציה

אני כל כך מקנאה בנשים שמחות ואופטימיות שעושות צחוקים ושטויות עם הילדים

מרגישה פסימית ועייפה

פתיל קצר ממש

מתחברת כרגע רק להומור של רביטל ויטלזון

אבל לא בקטע טוב

רק "סתמווווווווו"

דיכאון לגמרי יכול לכבות את הרגשות השמחים ואת הרצון לעשות כיף (עם הילדים ובכלל)...

לפעמים עוזר לי פשוט להרפות (שהחדר ישאר מבולגן, שלא יתקלחו כל יום ויקחו בעצמם אחריות על שיעורי בית).

ולפעמים מאמץ וחשיבה מראש (למרות שאין לי כחחחחח) מונע הרבה בלגאן ובעיות בהמשך (למשל אם אני אשחק עם הגדול משחקי קופסא בשבת (במקום לקרוא עיתון) אז הסיכויים שהוא יריב עם הקטנה מאד יפחתו. ואם אני אזמין לה חברה למרות שאין לי סבלנות לזה, תהיה לה תעסוקה והיא לא תציק.

אני רוב הזמן משדרת להם שפשוט לא בא לי לשמוע אותם

והם כל כך שואבים אותי

הם אלופים בזה

ואני רק חושבת על כמה אני דופקת אותם עם התחושה שהם מעיקים עליי כל רגע שהם פה

אם הם פחות יריבו כנראה שאת תהי פחות עצבנית ואז יהיו לך קצת יותר כוחות בשבילם ואולי זה יגרום להם קצת פחות לריב וככה לאט לאט המצב ישתפר. זה לא קסם ולא יקרה בבת אחת אבל חייבים לשבור את הלופ הזה. אם את מודעת למצב וחשוב לך לפתור אותו זה כבר צעד ראשון בדרך לשיפור.

אל תתמקדי ב"כמה אני דופקת אותם" אלא ב"איך אני עוברת את הערב הספציפי הזה עם קצת יותר נחת". כל פעם צעד קטן.

הייתי ממש במקום הזה ואני רק יכולה להגיד לך שזה יכול להשתפר (אצלנו היה מעורב בזה ריטלין אבל כל ילד וכל משפחה עם הסיפור שלה…)

הם לוקחים בכח.

אני למדתי כלל ממש חשוב- אם אנחנו נותנים לילד מעצמנו בלי שהוא ביקש עכשיו- הילד מרגיש מלא. הילד מקבל ומתמלא מזה, והצורך שלו התמלא וזהו.

אם הוא מבקש ואת נותנת- הצורך שלו לא נגמר ולא מתמלא...כי הוא לקח ולא את נתת.

אז ליזום כאלה נתינות, גם של יחס. זה גם נחשב.

למשל- את באה אליהם ואומרת - עכשיו אני מחלקת משהו טעים. הם קיבלו, ולא ירצו עכשיו עוד ועוד ועוד...

או ביחס- תשבי בסלון בצהרים ותזמי שיחה עם אחד הילדים איך היה.

או רעיון אחר- להכין לכולם שתיה נחמדה (תה? או אפילו סתם מים... מה שבא) ומשהו טעים ויושבים כולם יחד בסלון או בפינת אוכל. וככה את יוצרת להם חוויה נחמדה ואפשר לדבר בכיף.

בכלל- להגדיר זמן לדברים האלה ממש ממש עוזר! ככה יש פחות כאוס, הילדים גם בעצמם מגיעים רעבים ועייפים מהמסגרות, צריכים רגע אוזן קשבת או זמן רגוע בבית. אז במקום שיקחו ממך- את נותנת להם, בתנאים שלך וביכולת שלך.

זה באמת שווה את זה כשאני מצליחה וזוכרת לעשות.

לא תמיד הולך ולא תמיד אני על זה... 

פעם הרגשנו כמו שאת מתארת, לחץ עומס ואין שמחה ואין סבלנות.

יצאנו, כל המשפחה הגרעינית, לאכסניה לשבת.

שבת שלמה שבעלי ואני לא הגשנו, פינינו, ניקינו.

היה זמן להתפלל בנחת, לצאת עם הילדים לטיול קצר אחרי הארוחה... להיות בנחת.

וגם אמרנו לילדים שנוסעים לשבת לנוח, להתפנק ביחד.

וזה החזיר את הנשימה.

אני קצת חששתי לשלם כל כך הרבה "רק על שבת" והתלבטתי עד שבעלי לקח את ההחלטה והזמין.

אחר כך כבר לא התחרטתי בכלל...

כשאני במוד הישרדותי "רק לעבור את אחה"צ הזה, שנגיע לשלב כבר שילכו לישון" אז אני עצבנית יותר, והן מצליחות לשגע אותי, וכל שניה נוצרת מריבה, או שהן מחפשות מה לעשות או משהו כזה..

וכשאני משנה פאזה והופכת לאקטיבית "בואו נעשה עכשיו ככה וככה" דברים נראים אחרת.

עכשיו אפילו אם אני אקטיבית ל10 דק אז הילדים זכו ל10 דקות של משהו כיף, נעים וחיובי.

רעיונות לדברים שאפשר לעשות-

מוסיקה ולרקוד יחד- לכמה דקות, במיוחד עם ילדים קטנים. חודש אדר זה תירוץ מצויין להתחיל את זה.

לשבת לשחק איתם משחק קצר- לבנות מגדל במגנטים/ להרכיב פאזל לא גדול, סבב אחד של משחק כלשהו

לשתף במטלות הבית בצורה חוויתית- לפרוש את כל הגרביים היחידניות ולעשות תחרות מי מוצא יותר זוגות. או להעביר ביחד כביסה מהמכונה למייבש.

עכשיו שוב, ממש ממש לא תמיד אני מצליחה להכנס למצב הזה. אבל כשאני מצליחה להגיד לעצמי, יאללה עכשיו 10 דק, רבע שעה את עושה משהו ביחד איתם, גם אני בסוף נהנת יותר מהזמן הזה

חיבוק ענק!
את לא מוזרה,
את לא הזויה,
את לא חריגה,
את לא אמא רעה, אישה רעה, אדם רע
חשוב ממש לשמוע את זה ולשהות רגע במציאות הזאת!

לרוב, המציאות טופחת לנו בפנים. אנחנו שומעות מהצד ורוצות בית שמח של תורה קדושה ושמחה יהודית,
כשבפועל זה ילדים שרבים, כביסות כלים מחלות טיטולים ועבודה.
זה הפך הטבע, זה צריך לעבוד ולחפש את השמחה והאושר, לרוב האנשים,
במקום הסזיפי הזה.

יש דרכים לפעול ולבודק, האם את במצב של הנעה לפעולה, או של שיתוף ופריקה?

כן אניח פה דבר אחד שחשוב לדעת,
הרבה פעמים זה משהו טכני, כמו גלולות הורמנליות שמשבש את כל המערכת,
אומרת מנסיון אישי.

ועוד דבר שממש ממש ממש חשוב,
דווקא מהמקום הזה,
לא לחשוב איך לעשות טוב לילדים אלא איך למלא את עצמך.
מה ממלא אותך, מה משמח אותך?

הצפת אותי עם המילים החמות והמכילות

כן אולי אני גם הורמונלית

ובתקופה שפחות אוהבת את העבודה שלי

מנסה למלא את עצמי

לא כל כך מצליחה

לפעמים זו עבודה בפני עצמה

ואין מספיק משאבים

צעד קטן כל פעם.
תניחי לייסורי מצפון ואידיאלים בצד.
תחשבי איך את מפנה לעצמך זמן כל שבוע, זהוא רק שלך וממלא רק אותך והכל מחכה.
שעה או שעתיים או ערב שלם.
את תראי איך רק עם הצעד הזה דברים יתחילו להסתדר.
ואז תהיה לך גם פניות לחשוב לעומק על כל דבר בנפרד

וכמה כנות יש בך.
אני מרגישה ממך שאת רוצה לדעת שאת לא היחידה ככה, שיש עוד איתך בסירה.
אז שולחת לך חיבוק חזק חזק
וגם אני מרגישה לפעמים שקשה לי מאוד.
בעיקר כי האמצעי שלי הוא באמת נכנס לקריזות, בוכה וזועק עד לב השמיים

צאי איתם לגן השעשועים, שיוציאו קצת מרץ
וגם- לראות כל יום בקטן, בקטנטן ממש

לא- בית שמח
אלא- אני יותר רגועה היום.
אני מחפשת משהו נחמד שמישהו עשה (הכי בקטנה שיש)- ואני נותנת נשיקה\אני מודיעה לכולם על המעשה הטוב\אני משבחת אותו בפני בעלי

משהו שלך יש שליטה עליו.
ילדים- טווח שהליטה שלנו עליהם הוא מוגבל
אבל על עצמנו אנחנו יכולות לשלוט

יכולה להגיד לך שלפעמים האמצעי שלי מביא אותי עד הקצה ממש. ממש.
וזה לא פשוט. כי הגדולה צריכה עזרה בש"ב, והקטן גם שובב ומצייק לי על הקירות
בקיצור, שישו ושימחו

ותדעי שבאותו מקום ממש, שבא לך להתפרץ, לצרוח, לבעוט, לברוח
זה גם המקום שבו את יכולה להתהפך ולחזור לשורש
אני מגיבה ברוגע, כי אני מבינה שמרחב השליטה שלי מוגבל
ואני מבינה שזה לא יימשך לנצח
והילד כבר לא יזכור למה הוא בכה, אבל הוא יזכור שאמא היתה רגועה.

וגם זה לא תמיד קורה!!
אנחנו בני אדם, ואנחנו נשים, ואנחנו צריכות בעצמנו ביטחון, הכלה, חיזוק, מילים טובות
כדי שהמיכל שלנו יתמלא ונוכל לתת לילדים.

מבעלך את שומעת מילים טובות? חיזוק והערכה?

זה בהחלט מחזק מאוד

עם בעלי היחסים טובים

והוא כן מפרגן ותומך

אבל לפעמים זה מרגיש כאילו זה רק דוחק הצידה עוד את הילדים

כאילו הם גם מכבידים על הזוגיות ושנינו חסרי סבלנות אליהם ורק רוצים שיתנו לנו להיות לבד

אולי בעלי מושפע קצת מהאנרגיה השלילית שלי בעניין הזה

כי סך הכל רוב הזמן אני איתם

אבל הוא בא וממשיך מאיפה שעצרתי 🤦🏻‍♀️

כשאני תופסת את עצמי אז המחשבות שלע הן כאלה-

* כשאני עייפה מדי או רעבה- אני ממש חסרת סבלנות ואז אין אווירה רגועה... זה מבאס לילדים , במיוחד לקטנה... אז כדאי לנוח קצת, אפילו בספה לידם, ולאכול!

* כשאני רוצה לתקתק הכל כדי שישנו מוקדם והם לא מקשיבים - לשים לב להתחיל הכל מוקדם כדי שיהיה בנחת. להכניס למקלחות מוקדם לפני האוכל או שחלק ככה חלק ככה ואז לא יהיה עומס וצערות וגערות... אצלי הם לא מסיימים אף פעם לאכול ארוחת ערב אז מעדיפה ככה. עדיין עובדת על זה.

אבל מאז שמגיעים הביתה כבר תחליטי בליבך מתי את מכינה א.ערב ומתי מקלחות כדי שהכל יהיה בנחת ובלי צורך לתקתק. הרצון הזה לתקתק הכל מהר פשוט מוציא את כל האווירה.

* להיות במודעות על זה. כשאנחנו מודעים אז אפשר במקום- לעשות שינוי אפילו קטן. לחייך, לשאול איך היה בגן או בכיתה היום, להתעניין בש"ב או במשהו שהילד הכין.  

בהצלחה!! 

ונפשית

וכשאת לא בטוב קשה מאוד לייצר סבלנות ורוגע לילדים, ככל שאת תהיי יותר בטוב ויותר שמחה יהיה לך יותר נחת פנימית ואנרגיה לייצר תגובות נינוחות וסבלניות יותר

יש משפחה קרובה שיכולה לעזור?
חברה שאפשר לשתף לה?
אנשים בד"כ מאוד אוהבים לעזור ליולדת...

ויש כאלה ששואלים אבל זה נראה כל כך מנימוס ולא מבאמת רצון לעזור בפועל. אז זה לא נותן לי פתח להגיב בחיוב כשגם ככה זה לא משהו קונקרטי אלא "אם תצטרכי משהו תגידי"

המשפחה לא הכי יכולה לעזור ואם כן אז זה טרחה גדולה בשבילם כי זה כמה שעות נסיעה אז בוחרת בקפידה את הבקשות

תודה על החיבוק. מרגישה שכל מה שאני צריכה זה להרגיש שלמישהו אכפת ממני

למישהי אם את צריכה משהו אני כאן

אני מתכוונת לזה בשיא הרצינות

ואומרת רק כשבאמת יש לי אפשרות לעזור

אולי יש לך מישהי שיכולה להעביר את המידע שילדת לנשים בשכונה?

שזה לא יצא שאת מבקשת עזרה

אלא שמישהי אחרת תפרסם "מזל טוב לפלונית שילדה בשעה טובה מי שרוצה לעזור לה זה המספר:05...."

תזכרי שהכי נורמלי להרגיש ככה… כולל הריבים עם האיש…

שקלתי בכל זאת לנסוע אבל זה לא יתאפשר

ולבד זה יהיה להם קשה מידי 

וחיבוק...את לא צריכה להרגיש לבד

וסערת רגשות אחרי לידה זה ממש נורמלי.

יקרה, אחד הדברים שהכי עוזרים להתייצב זה תמיכה והרגשה שאת עטופה.

תנסו רגע לעשות סטופ, תנסי לבקש מבעלך שיפנה אותך למנוחה נורמלית. ותקבלי את הצעות העזרה שמציעים לך..

למרות שכן כל מי ששואל איך אני אני משתפת שלא בטוב

@שמעונה תודה

כרגע אין לי מספיק אומץ לצערי

אולי נוכל אנחנו לעזור?

לפעמים הגדולה זה להתגבר על הבושה... למרות שזה קשה.. ויש נשים שבאמת רוצות לעזור.

פיטריה, גירוי?

יכול להיות שלא מנקים טוב כשמחליפים טיטול?

אפשר לנסות לשים משחה, לראות אם זה עוזר.

ואולי כדאי לבקש הפניה לבדיקת שתן, אולי יש דלקת.

משחה לא עוזרת, אני מורחת קבוע

הרופאה אומרת שבדיקות שתן בגיל כזה זה ממש בלתי אפשרי לבצע טכנית

אן יש דלקת יראו את זה בבדיקות דם גם בלי בדיקת שתן

אצלנו עשו בדיקת שתן מגיל שנה וקצת עם פיפיה

ורק אחרי שהיה חשד לקחו קטטר כדי שתהיה בדיקה סטרילית וישלחו למעבדה. היה דלקות בשתן כמה וכמה פעמים .. זה לא טוב בכלל.

אבל אצלנו היה גם חום. וזה סימן קצת מובהק יותר. 

ולנסות לתפוס את השתן.

ואז לשלוח למעבדה.

עשינו כמה פעמים לצערי גם לילדים רכים יותר.

היא צריכה להדביק מתחת לטיטול על הפיפי שקית סטרילית לשתן.

היא מדביקה את זה סביב הפיפי.

מסתןבבים קצת מחכים שהשקית תתמלא.

אני בהלם שהרופאה לא הציעה את זה מעצמה. 

כשנתת ורמוקס היא קיבלה את כל המנות? הייתה אח"כ הפסקה בבכיות? באמת לא ראיתי שחוזר כ"כ מהר אבל אולי כן?

עזרה. ניסינו לעשות בדיקת שתן ולא הצלחנו..

היא ממש התקפלה כל פעם שעשתה פיפי.. נתנו אנטיביוטיקה ותוך 24 שעות הכל עבר.. כמובן בליווי של הרופאה..

לא הייתי שוללת לנסות לבדוק דלקת בשתן.. 

לגבי התולעים, מצטרפת לדעה שאם ורמוקס כן עזר לחודש זה נשמע מאוד כמו תולעים, שלא מוגרו לגמרי ולכן חזרו שוב. דווקא אופייני 

בנרתיק.

תבדקי עם פנס, אם יש הן מיד יוצאות כשמאירים עליהן.

נשמע ממש תולעים

הוא נרדם פחות משעה אחרי זה בסדר?

הגיב כרגיל כמובן בכה בהיסטריה ונרגע כשבאתי 

כשהתינוקת שלי נפלה והייתה צריכנ להתאשפז - היא לא הפסיקה לבכות גם כשניסיתי להיניק אותה... (והיא גם התחילה להקיא, שזה מה שסימן לנו שאנחנו צריכים לעוף למיון)

תעקבי אחריו בשעתיים הקרובות. אולי אל תתני לו לישון יותר מדי, כדי שתוכלי לעקוב אחר התגובות שלו.

וחיבוק

אבל תחשבי על זה שזו פעם ראשונה בכל שנות הורותינו שהיינו צריכים להתאשפז עם תינוק - וזו לא הייתה פעם ראשונה שתינוק אצלנו נפל...

אז צריך להיות מאוד-מאוד זהירים, אבל לזכור שב"ה ברוב הפעמים הנפילה לא חזקה מאוד...

לק"י

לא זוכרת כמה בדיוק.

הוא נפל על הפנים או אחורה?

אחורה זה יותר בעייתי.

וחיבוק. כי זה מלחיץ שזה קורה 

מצאתי אותו על הגב בוכה

וזה לא גובה פי 2 זה מהמיטה היא קצתת יותר ממנו

בכל אופן הוא הפסיק לבכות מיד שבאתי והיה נראה רגיל נרדם כי היה עייף ממש

נראה כרגע בסדר גמור ב"ה

אני עוד בשוק שזה קרה לי!!! 

גם אחרי שמתעורר ולוודא שאין תופעות מוזרות או לא רגילות. שהוא מגיב כמו שאת מכירה.

אם עד מחר הכל כרגיל סביר להניח שעבר בשלום.

וחיבוק בשבילך על החוויה המטלטלת..

ראיתי אותה לפני תקופה באליאקספרס וממש התלבטתי אם להזמין.

כמה זמן עבודה יש לה אחרי טעינה מלאה?

ניקיתי איתה לפחות 20 דקות ועוד עבדה. הסוללה ירדה בנקודה אחת רק

 עכשיו החזרתי לטעינה כדי להעיף את הילדים לישון😅

חוץ ממה שכתבתי

שולחן אוכל יסודי

קירות מקלחת

מקלחון

מקרר

חזית מטבח

זה מתאים גם לחלונות אגב

ורוצה לנסות לנקות איתה מזרנים לפני שאני מזמינה שואב ייעודי לזה

לדעתי כל מה שמשפשפים - היא מיועדת לו

לא ניסיתי האמת כי את המסילות שלי אני שואבת ומנקה עם קיטורית

ואיזה מחיר שווה

במחיר הזה

כל מה שמעבר - בונוס מבחינתי 

אבל הוא באמת נראה איכותי, חייבת לומר

שכל הבית הפווךך עדיין משבת, מליון כביסות לקיפול, ואני מנקה קירות🤣

אין לי תקנה חחח

הייתי שופכת עליו מים עם קומקום משפריצה אקונומיקה ומנסה

הכי הרבה תשתמשי במברשת לדברים אחרים גם. והיא יותר זולה מתיקון קיר נראה לי

חיבוק

לי במקרה של צורך בגרידה הרופאה נתנה הפניה לבית חולים, הגעתי והמתנתי עד שעשו לי גרידה, לקח כמה שעות שהייתי בצום.  אני יודעת שיש בתי חולים שקובעים תור לעוד כמה ימים.

זה בהרדמה כללית ואת שוכבת עם רגליים מפושקות כמו ניתוח. זה לא נעים אבל ההתאוששות הפיזית בסדר יחסית ואמורה להיות פשוטה.

בהצלחה.

אחותי עברה ושמרתי לה על הילדים בזמן הזה

ככה שפגשתי אותה כשחזרה

האמת  שהיא הייתה בהלם כמה זה פשוט וקל

היא הלכה לבית חולים רגיל

קבעו לה כמה ימים מראש

הרדימו אותה שזה קצת מלחיץ אבל ככה את לא מרגישה כלום

התעוררה אחרי הכל

בחדר התאוששות שעתיים בערך התאוששות והביתה

הרגישה יחסית ממש בסדר

כשאני עברתי הפלה טבעית היה לי גהינום...

ואמא שלי שעברה את כל הסוגים אמרה לי שגרידה הכי קל

(בשבוע 11)

עשיתי בציבורי - זה היה חירום כך שלא היה לי בכלל זמן לחשוב או לבחור.  

אצלי ההתאוששות הייתה בסדר גמור, דימום בקטנה (כמו וסת, אפילו פחות)

מכירה את התחושה שהכל טכני , רצון להיות אחרי

מאמינה שינחו אותך אבל צריך להיות בצום כמה שעות לפני ..

אם יש לך עוד שאלות בשמחה

אני עשיתי הציבורי

גם לי זאת היתה פעם ראשונה שחוויתי הרדמה כללית אבל זאת היתה ממש ברכה בסיטואציה הזאת, את נכנסת לחדר, מרדימים אותך ומתעוררת כשאת כבר אחרי. ההתאוששות כמו שכתבו כבר, קלה, רק נפשית לוקח זמן לעכל.

תני לעצמך את הזמן והמקום🤗