רק שזה עובר מתישהו...

אם את יכולה אולי תישני יותר

ונגד הסחרחורת- תקומי לאט לאט ולא בבת אחת [משכיבה לשיבה וגם מישיבה לעמידה..]

בהצלחה נשמה

לאכול על הבוקר (עוד במיטה) קרקר/ ביסקוויט/ משהו קטן שיקל עליך..

אם אין לך בעיה עם כדורים- פראמין (לבקש מהרופא מרשם) לוקחים על הבוקר ובד"כ עוזר,

שתיה קרה קרה (מים הכי טוב, לפעמים הם עושים בחילה אז מיץ כלשהו) בלגימות קטנות

לא להעמיס על עצמך, לאכול כל שעתיים משהו לא גדול (אפילו פרוסה/סנוויץ', אבל אחד ולא המון)

תחשבי בראש מה יעשה לך טוב ותאכלי אותו- לי זה עזר..

עייפות- אין מה לעשות עם זה.. זה עובר באיזה שבוע 14-16 וגם אז לא תמיד (יש כאלו שלפני..)

סחרחורות- כמו שכתבו- לקום לאט, וכדאי מאוד לבדוק ברזל כי זה מאוד קשור אחד לשני! (חוסר ברזל, אני מתכוונת)

בהצלחה רבה! תשתדלי לנוח כמה שאת יכולה..

אני שלושה חודשים לא מתפקדת מרוב בחילות וחולשה... (ב"ה סחרחורות לא היו לי...)

אני דווקא ברכתי על העבודה שהכריחה אותי לקום מהמיטה, להפסיק לרחם על עצמי ולשכוח מהקושי... מה שכן, מיד כשהגיעתי הביתה, קרסתי למיטה עד היום למחרת, בלי שינה של 12 שעות בלילה- לא היה עם מי לדבר...

אז אם אי אפשר להקל בעבודה, לפחות למצוא דרכים להקל בבית (בעלי הצדיק...)

מעבר לזה, לזכור תמיד שאשרינו שזכינו לסבול מסיבות טובות ושמחות (כל פעם אחרי האולטראסאונד- בעלי היה צוחק שפתאום אני מחייכת תוך כדי ההקאות ונראית קצת פחות סובלת...)

וכמו שכבר אמרו- ארוחות פיציות כל הזמן- לא לתת לגוף להיות ב"צום" יותר משעתיים- שלוש (גם בלילה...), לשתות המון ולפנק את עצמך באוכל שבא לך....

בעז"ה שיעבור בקלות ובשמחה!!

ההריון הראשון שלי היה עם תאומים, לכן התופעות היו קיצוניות במיוחד.

מה שעזר לי בבוקר היה ישר עם היקיצה לדחוף לפה חתיכת לחם ולבלוע. אפילו ויתרתי על נטילת ידיים  (עם דלי צמוד למיטה ) כי הבחילות היו כבר מתחילות...

בהמשך היום גם הופיעו בחילות והקאות- בד"כ כי לא אכלתי (מעגל קסמים- מפחדים מבחילות-->לא אוכלים-->בחילות). הפתרון הוא לאכול בצורה מסודרת.

גם סוג תוסף הברזל עלול לגרום להקאות. אני ממליצה על "ברזל עדין".

תתנחמי שזה עובר עד סוף הטרימסטר הראשון בד"כ או משהו כזה.

עצה נוספת שחברה ניסתה: לשים במים ג'ינג'ר- זנגביל.

לגבי סחרחורות- בגלל נפח הדם שגדל בהריון יש שינוי קיצוני בלחץ הדם כאשר  קמים. חשוב מאוד לקום לאט, אחרת רואים שחור בעיניים. וגם חשוב מאוד לשתות המון מים. כמה שאת חושבת שאת שותה- זה לא לא מספיק!!

אגב, בהריון השני (גם תאומים)- בקושי היו לי בחילות יחסית להריון הראשון! זה עניין של הריון ראשון שהוא קשה יותר.

שלום וברכה כמו בכל דבר גם בתופעות שאת מזכירה יש הרבה דרגות לקושי. אז דבר ראשון נסי את כל תרופות הסבתא שהוזכרו קודם. 

במקרים קיצוניים, פראמין הוא מועיל מצד אחד ומצד שני תופעות הלוואי שלו הן נוראיות. 

אם את ממש לא יכולה לתפקד ואת מקיאה ממש הרבה כדאי לברר על זופרן. 

זופרן מאד מועיל ובלי תופעות לוואי אבל מאד יקר וכמובן מחייב מרשם רופא (זה לא בסל תרופות). 

ו... אני בכל שלוש ההריונות שלי הפסקתי לעבוד ויצאתי לשמירת הריון כי פשוט לא זזתי מהמיטה. (וגם התייבשתי מרוב הקאות) אז גם זה קיים - כמובן בתיאום עם רופא/ת הנשים שלך. 

אבל שוב, לפני שמירת הריון נסי את הזופרן שממש עוזר למלא מלא נשים. 

בהצלחה ואיזה כיף שאת מגדלת נשמה חדשה...

נשיקות

בתחילת הריון, מרגישה ממש כמוך, למרות שזה לא הריון ראשון. כמעט כתבתי משהו דומה כמוך לפני כמה שבועות...

אז קודם כל - לא נורא אם הבית קצת משותק והאוכל לא כמו תמיד... תאכלי דברים קלים ולא כבדים, אולי גם לא מבושל (בטח לא מטוגן), וארוחות קטנות קטנות כל פעם. ואל תתרגשי מההקאות, זה כבר חלק מהשגרה. אני מקיאה גם בעבודה, וכו' - לא נורא, זה עובר אחרי כמה חודשים.

חשוב שתהיה לך תמיכה בבית - זה יכול מאד לעזור.

לגבי הסחרחורות - שווה לבדוק ויטמין b12 וברזל, וגם לחץ דם (אולי הוא נמוך מדי). ובכלל- - לשתות הרבה (כל פעם קצת כדי לא להקיא) וגם שוקולד מריר מאד עוזר.

אם זה ממש מפריע לעבודה - תחשבי, אולי כדאי לך לשתף משהו משם, כדי שיבינו אותך.

בהצלחה ממש! אני אתך!!

לפחות את סובלת בשביל משהו טוב שעומ ד לצמוח בע"ה! זכות גדולה...

לי באופן אישי נגד הבחילות עוזר לאכול ירקות טריים ופירות, במיוחד מנדרינות בעונה הנוכחית. באופן כללי במקרים של בחילה, לאו דווקא בהריון, מומלצים דברים חמוצים וסוכריות מציצה. כמובן, בשום אופן לא לוותר על ארוחת בוקר מוקדמת...

לצערינו, אכן אי אפשר לעצור את החיים בגלל ההריון, אך לדעתי כדאי להשלים עם העובדה, שהריון גורם לשינויים פיזיולוגיים ואחרים בחיים, במיוחד אצל האישה. בתחילת ההריון הראשון שלי הייתי נאיבית וחשבתי, שהחיים שלי ישתנו רק בעוד 9 חודשים, ובינתיים אני יכולה להמשיך את החיים הרגילים שלי ולסיים את התואר השני. לצערי, זאת הייתה טעות מרה. אפילו במקרה שהאישה מרגישה טוב, ההריון והלידה המתקרבת דורשים השקעת זמן לביקורים רפואיים, בדיקות, ובהמשך גם קורס הכנה ללידה, קניות מוצרים לתינוק וכו'. קל וחומר, במצב של עייפות בלתי נשלטת ובחילות, האישה כמעט איננה מסוגלת לתפקד כרגיל. אז לדעתי צריך לחשוב על זה בתחילת ההריון ולשנות את החיים באופן מודע...

כל טוב והמון בהצלחה

הגדלת לתאר את הסיטואציה הכי טוב שיש !! בטח בתחילת ההריון כשעדיין לא רוצים לחלוק את החדשות עם הקולגות ואת מרגישה הכי נורא שאפשר...

העצה הכי טובה לי אלייך שפשוט תשתפי את  הבוס/בוסית ותסבירי את הסיטואציה על מנת שיבינו את מצבך ולא יפרשו כבעיטה שלך בקידום או ירידה במוטיבציה.

כל העצות והתרופות לא ממש עוזרות אלא רק הזמן. צריך פשוט לחכות לאמצע חודש רביעי (אצלי זה עד ללידה ) ואז זה כבר נסבל.

אבל באמת הכי כיף להיזכר שאת לא מרגישה טוב בשביל הדבר הכי הכי מקסים בעולם.

שיהיה לך המון בהצלחה ותעברי את ההריון בכיף עד כמה שאפשר - התינוק כבר יפצה על הכל!!כיף גדול.

בתוספת להרבה הצעות טובות שהועלו כבר...

ראשית - חיבוק ונשיקה - אמנם הבשורות משמחות, אבל...

שנית - נגד בחילות מאוד עוזר טיפול של כירופרקטר שיודע מה הוא עושה ו\או קרניו-סקרל.  בגדול, כל טיפול הוליסטי יכול לעזור.  אישית, החלק הראשון של רב ההריונות הייתי עם הראש באסלה רב שעות היום.  דווקא בהריון של הקטנה שלי גיליתי את הכירופרקטיקה כעוזר מאוד נגד בחילות והקאות.  הכירופרקטר הסביר לי שבחילות\הקאות הן כתוצאה של סתימה אנרגטית בחלק העליון של הגב, משמאל לעמוד השדרה, ועבד על גופי כדי לשחרר את החסימה.

סיפרתי על כך למטפלת קרניו-סקרל, והיא בדקה עם בהשיטות שלה, ואמרה "ואוו! נכון, הצד השמאלי פקוק והימני פתוח!" בשבוע אחד הוא טיפל והיא טיפלה וכמעט רקדתי כל השבוע מרב עונג ושמחה והקלה!

שלישית - סחרחורות יכולות להגרם מלחץ דם נמוך מדי!  נמוך אינו ההפך מגבוה, גם נמוך וגם גבוה אינם תקינים.  גזר וביצים קשות מעלים את לחץ הדם.  מלח מאוד עוזר להעלות את לחץ הדם!!!  

בזמנו, בטיפת חלב אמרו לי שלאשה בהריון אסור מלח.  הייתי ילדה טובה, עד שאמא שלי שמה לב שאני בקושי רב מצליחה לקום מהמיטה למצב של ישיבה, עשתה "אחד ועוד אחד" והגיעה למסקנה שכדאי שמיד אבלע קצת מלח...  שני מלפפונים חמוצים והופ! כמעט זינקתי מהמיטה!  פתאום היה לי לחץ דם!  (באחת המדידות היה לי 70/40).

רביעית - בדיקת דם - לוודא שיש מספיק מכל הדברים הבסיסיים והחשובים מאוד!!!  פריטין (ברזל במחסנים) חייב להיות בינוני-גבוה בתחום הנורמה.  אם אין מספיק, לקחת ברזל עדין כלשהו (אקטיפרין, למשל)  גם B12.  מאוד מאוד חשוב - VIT D  יש נטיה לזלזל בו או לומר שערכים של 18-20 הם תקינים.  אפילו המעבדה של קופ"ח אומרת שצריך 30.  ועדיין, רצוי להגיע ל-50-55, מינימום, במיוחד לאשה.  הדרך הפשוטה היא טיפות VIT D בכמות של 1000 יח' לטיפה.  50 טיפות פעם בשבוע או 8-10 טיפות ביום.  D גם דואג למערכת החיסון שלנו.

חמישית - להמנע מקפאין לחלוטין - קפה, תה, קקאו, שוקולד.  קפאין גם סופח ברזל ומונע ממנו להקלט בגוף ועוד כל מיני רעות.  אמנם טעים, אבל עדיף לדחות.

שישית - לצמצם עד למינימום כל פעילות לא חיונית (כלים, בישול, קניות, נקיונות...).  אולי ניתן גם לדחות מטלות לימודיות?  כמו שיש הקלות לחיילי מילואים, אולי אפשר למצוא גם הקלות לנשים הריוניות?

שביעית - לדעת שהתקופה הזו היא זמנית, ולהתפלל.

אני חייבת לענות לך למרות שממש מאוחר... ואני צריכה כבר לישון....

היו לי שני הריונות סיוטיים כמו שאת מתארת, הייתי ישנה 20 שעות ביממה, מתעלפת בכל מיני מקומות וכו'.

לפני ההריון השלישי קראת בפורום הזה (!!!) שהרבה פעמים הבחילות נובעות מחוסר ויטמיני B.

בהריון השלישי התחלתי אחרי שבועיים של חולשה נוראית לקחת קומפלקס B (כדור אחד ביום שמכיל את כל ויטמיני B) (יש של כל מיני חברות, אני קונה של לייף), ואחרי כמה ימים התחלתי להרגיש שינוי עצום. 

ממליצה בחום לנסות...

ממה שאני עשיתי זה פשוט להפנות את החשיבה לכך שזה שווה את זה, וב"ה שהבחילות וכו זה בזכות תינוק קטנטן.

וכמובן שתקלי על עצמך במה שאת יכולה!!!

כשאני הייתי בשנה א פשוט לא הגעתי לשיעורים שמתחילים בשנה 8 (ילדתי בסוף סמסטר א); פשוט לא הצלחתי לקום מהמיטה.

ובהריון השני , שהיה בשנה ב, והייתי צריכה לשים את הגדול בגן בבוקר, אז בהתחלה הייתי מאחרת חופשי (בקושי מגיעה לשיעורים של 8)- אז שיניתי את המערכת ככה שכמעט כל יום אתחיל ב10. וזה ממש עזר לי כי לא הרגשתי אשמה שאני פוגעת לעצמי בלימודים שלי (=ולא "כעסתי" על התינוק).

.

אני ממליצה בחום לוותר על מה שאפשר לוותר ולעשות הכל כדי לקום שעה מאוחר יותר.

עכשיו אני בשנה ג, עם שניים (שלדעתי זה הרב יותר קל מתינוק ראשון אחד..) . מאחלת המון מזל"ט ותישמחי בהיריון הזה כי זה ההמשכיות של הבית שלך

אה, וכדאי לאכול קרקרים מיד כשאת קמה מהמיטה או אפילו במיטה

עוזר לבחילות והקאות.

לי עזר לאכול עגבניות.

לגבי הסחרחורות- משכיבה להתגלגל על הצד ואז להתיישב.

והכי הכי עזר לי- לשמוח!! להתרגש! שוכחים הכל..

שיעבור בקלות וידיים מלאות!

גם אצלי הבחילות היו מוראיות ורציתי רק לישון כל היום אבל מה לעשות? אז הייתי לוקחת איתי מלפפון ותפוח ושקית עם בייגלה או שקדים לכל מקום וזה היה הנשק שלי ברגע שמתחילה בחילה להתחיל לנשנש אחד אחד. זה מאוד עזר. והייתי מורה ותוך כדי השיעור הייתי מכניסה לפה בלי שהתלמידים ישימו לב (ואולי הם כן שמו לב, מה אכפת לי?!)

בהצלחה. תרגישי טוב ותחזיקי מעמד.

לגבי העבודה- שיתפתי את האחראית עלי והיא אמרה שזה מובן ושאני אנוח כמה שאני צריכה. היא אמרה זה לא מחלה-תתפנקי!

לגבי הלימודים אני פשוט נחה הרבה ומקווה שיסלחו לי..

והבחילות= גיליתי שלאכול איך שאני קמה פרוסת לחם זה עוזר ממש..

בעז"ה יהיה טוב ושמח!

נצלי את השבת להשלמת שעות שינה, אבל בכל מקרה נסי לישון לפחות 7 שעות בלילה, עם כל המטלות שלך...

וכמובן מים, אני לוקחת איתי בקבוק 1.5 ליטר של מי עדן לכל מקום ואני יודעת שאני צריכה לסיים שניים כאלה ביום...

וברצינות בהריון אולי לא צריך לעצור אתהחיים אבל בהחלט צריך לדעת להוריד הילוך בדברים מסויימים ...

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

צודקת ממש לגבי הסבב של קבלת שבת

האמת כמו שכצבתי מקודם..

הילד נראה שממש טוב לו במעון

כשאני מגיעה תמיד הוא מחייך

ועושה למטפלות שלום עם חיוך

לא נראה עצוב או משהו

כן דיברתי עם מנהלת המעון בסופש גם

ותארתי לה את הסטואציות שהתחברו לי יחד

היא לגמרי היתה בצד שלי

היא לא חושבת כמו המטפלות

אם בכלל יש בעיה עם מכות

הטיפול הוא לא רק של האמא שתדבר איתו בסוף יום

וזו דרך תקשורת של ילד שלא מדבר

בעיניה לגיטימי והגיוני

חזרה אלי היום שוב

ובקשה שאני אניח את ענין ההרבצות בצד

שאני לא אחשוב עליו

כי היא מטפלת בכל מה שאמרתי ועשתה איתם שיחה מאוד נוקבת

ושאם יהיה צורך היא תכניס צוות שיסתכל עליו

אבל כרגע היא לא חושבת במה שהיא הסתכלה שיש בילד בעיה

נתנה לי תחושה שהיא לגמרי איתי ומטפלת בהן

וכעסה  שככה לא שתפתי אותה קודם

גם אם הרגשתי שזה קטנוני

אני באמת לא יודעת מה לחשוב....

היתי  אולי בנוסף מכניסה הקלטות 

רק לא יודעת איך לעשות את זה

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

ואין שום דרך לדבר איתה על כזה דבר, זה בקשה מוזרה מאד

הוא לא בן 4, הן צריכות לתת את המענה כשזה קורה פשוט.. להרחיק אותו בנעימות, להגיד לו, לעשות איתו טובה, כל דבר שמונע את המכה. זה לא עניין חינוכי מוסרי זה סך הכל תינוק שמרביץ כי זה הדרך שלו להתבטא כרגע.

ולגבי ההרבצות- מסכימה עם על מי שכתבה פה שכל עוד הוא לא מרביץ בבית אין לך מה לעשות עם זה. סה"כ זאת התנהגות נורמלית של תינוק, וכשתדברי איתו בבית הוא לא יזכור מה היה לפני כמה שעות בגן. זה תפקיד של הגננות לתווך לו באותו רגע (אפשר בהמון דרכים, לרוב לא דיבור ישיר) שלא עושים את זה

למה שכתבו על בדיקה או הקלטה. מוזר העניין שם.

לגבי הדיבור ממליצה על מפגש שניים של הדרכה אצל קלינאית תקשורת. ואח''כ לראות איך מתקדם ואם צריך טיפול. בינתיים בכל סיטואציה למצוא מילה ולחזור הרבה פעמים. למשל משחק עם מכונית- אוטו, איפה אוטו, הינה אוטו, אוטו אוטו. הנהנהן. 

ממתישהו בין 2021 ו2024 (לשלישית שלי יש, לקודמים לא). זה פשוט תהליך שלוקח זמן.

גם מי שיש לו ממוחשב, עדיין עובדים גם עם הפיזי

הגדול שלי כבר בן 11.

את הכל.

חידשת לי!

לק"י

חושבת שאמרו לי שמתישהו יפסיקו עם הפיזי.

בינתיים יש גם וגם.

לחלק מהילדים שלי הפנקסים תקועים איפושהו. וזה לא מפריע לחסן וכו'.

בתחילת שנות העשרים. יש באיזור האישי ממשלתי

לק"י

ביקשו ממני בטיפת חלב את הפנקס שלי שתקוע איפושהו.

אין לי מושג מה כל כך חשוב איזה חיסונים עשיתי.... (אני לא בהריון. אם זה קשור לזה בדרך כלל).

כי אין לי מושג אם הפנקס הפיזי שלי בכלל נמצא איפשהוא..

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

אם זה קצת נמוך יותר זה רק יותר טוב.

ככה יש לו אזור תחום שלו בין המיטה שלך לקיר.

והחלק של הרגליים, יכול להשאר פתוח. לא יודעת בן כמה הילד אבל אם הוא כבר זוחל ועומד אפשר ללמד אותו לרדת בביטחה ממיטה לא מאד גבוהה.

ואם זה לא אותו גובה זה לא אפשרי.

ולכן זה צריך להיות בגובה של המיטה הורים וסגור כי זה גיל קטנציק חצי שנה 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

זה תלוי גם בגודל של הילד.

יש כאלו שאפשר לפרק דופן בצורה מובנית, כי נועדו להפוך למיטת מעבר,

ויש כאלו שאפשר לפרק דופן לאחסון או להובלה. (ואז הן לא מספיק חזקות ויציבות, אבל תמיד אפשר להוסיף הברגות ולחבר עם זויות מתכת מתחת למיטה)

ואפשר לחבר למיטת ההורים, או בלחץ בין המיטה לקיר, או בצורה מאולתרת עם הברגות או עם ראצ'טים (ככה מחוברות העריסות מתחברות ה"רשמיות").

מבחינת הגובה, יש למיטות תינוק הרגילות כמה מצבי גובה.

אחד הגברים כתב על זה פעם בפורומים. אולי זה היה @נפשי תערוג 

עריכה, הצלחתי למצוא:

צילמתי לך את החלק שמצמיד - הריון ולידה

הוא חיבר עם קליבות.

אבל ראיתי איך מחוברת עריסה מתחברת רגילה, זה עם ראצ'טים, אפשר לעשות אותו דבר בלי הברגות.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

לק"י
 

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטן ישן, כדי לישון גם.

משני התחומים פלוס מהגננת לגמרי יש סיכוי לקבל.

בוועדה- להדגיש את כל הקשיים התפקודיים שלו בדגש על חוסר היכולת להסתדר במסגרת החינוכית הרגילה.

להדגיש שהקשיים עדיין קיימים למרות טיפול בקהילה. כלומר שהטיפול לא מספיק. להדגיש שטופל. הם אוהבים מיצוי נסיונות לפני אישור מסגרת קטנה.

לא להדגיש חוזקות בוועדה. להדגיש חולשות ותפקוד לקוי.

לנשום עמוק. ולהתפלל. 

טוב מאוד שלעצמך את חושבת 'ילד חכם שצריך עזרה לממש את היכולות שלו'. איזה חשיבה חכמה! ההתנסחות מלמדת שזה מה שאת מרגישה, וזה כל כך טוב ובריא!

אבל בועדה, תתנסחי הפוך,

כי מה לעשות כדי לקבל תוצאה צריך להדגיש את מה שיגרום להם להבין את מה שהם לא מוכנים להבין אחרת,

בועדה תדגישי שמדובר בילד בעל קשיים רגשיים חברתיים ותחושתיים, הוא לא מצליח לווסת את עצמו, וקשה לו במעברים. תפרטי דוגמאות לקשיים שלו, עדיף גם כאלו שמקשים על כל הגן ועל הגננת. ודרך אגב, איך הוא מבחינה קוגניטיבית? אה מבחינה קוגניטיבית הוא בסדר גמור ואפילו מעל הממוצע.

נכון, זה נשמע רע. אבל לצערנו זה מה שעובד.

זה יכול להוציא מהדעת הטרפת הביוקרטית בזו!

ומנסיון שלי- יש לי ילדה מהממת (בת 8 עכשיו)

כשהיתה צריכה לעלות לגן חובה הגננת המליצה על גן שפה, אבל לא היה מקום והפנו אותנו לגן שילוב.

זאת היתה שנה מזעזעת (מאמינה שכמה פה בפורום זוכרות את התסכולים שלי...) גם הילדה וגם אנחנו לא הבנו מה רותים מאיתנו...

הצוות היו מקסימות, אבל זה לא נתן מענה לבת שלי.

מבחינת ועדות לשנה אחרי אמרתי לגננת שהילדה הזו לא מתאימה לכיתה א, היא גם קטנה וגם מבחינה רגשית פשוט לא!

אבל מבחינה שכלית- הרמה היתה גבוהה וזה היה לה לרועץ.

אני בעיקר פחדתי על הפערים האלה- מצד אחד הילדה בקושי מדברת בגן, יש לה הצטאות וועד. מצד שני- ממלאת דפי עבודה, לימדה את עצמה לקרוא... ובבית היא פרחה, במשפחה המורחבת פחות.

כשהגעתי לוועדה הגננת הנחתה אותי מה לומר, אבל ברגע האמת ששאלו אותי מה אני רוצה בשבילה פשוט התחלתי לבכות, מול כל הצוות של הוועדה- אמרתי להם שאני בסה"כ רוצה שיהיה לה טוב. והטוב הזה לא יכול להיות במסגרת של גן רגיל! היא צריכה עטיפה שונה, ההסתגלות שלה שונה, זה שהיא פותרת תרגילים ויודעת לקרוא לא אומר שהיא מווסתת ושהרגשות שלה יד ביד עם השכל. (אני כותבת לך וזה עושה לי רע להזכר בזה. באמת. התסכול הזה הוא נוראי!)

אז נתנו לי אישור לגן שפה, וגם עם זה היה בעיות, כי אף גן שפה לא רצה לקבל אותה בגלל ההצטאות.

בסוף, שבוע אחרי תחילת הלימודים, הפנו אותנו לגן סולם. את האמת שקצת (הרבה) חששתי בגלל השם שלו, אבל כשהגעתי לגן פתאום רווח לי (וגם פה בפורום המליצו לי עליו בלב שלם). המנהלת שם היתה מקסימה! ההצטאות לא הפחידה אותה. שמו את הבת שלי בגן הריגשי. והיא ממש פרחה שם!

אולי פעם אחת היא עשתה צואה בגן! תביני איזה הישג! ומשם היא המשיכה חכיתה א רגילה!!! לא מקדמת!

היא פשוט קיבלה שם פוש רציני. ידעו איך לעבוד איתה! היא קיבלה רב"ע וקל"ת וטיפול ריגשי ופסיכולוגית- הכל במסגרת הגן ובלי שנצטרך להטרטר אחה"צ...

בקיצור אני ממש מבינה אותך. המון תפילות ואל תפחדי לבכות בוועדה... את אמא לביאה ונלחמת על השפיות של הבן שלך!!

לכי עם הלב שלך והלוואי שתצליחו בקלות ובלי עוגמת נפש!!!

מידה 2-2-