אחרי הכל- מגיע לה, לא? 

להורים של בעלי אנחנו מספרים די בהתחלה, אבל אחרי ההורים שלי 

להם בסוף חודש שני.. ולהורים שלי יומיים אחרי שאנחנו ידענו!!! לא יכולים להתאפק ורוצים לשמח את כולם עם המתנה הענקית שה' נתן לנו

ממש בהתחלה.. ממש ממש. גם להורים שלי. סיפרנו באותו יום..

לא זוכרת בדיוק מה אמרנו, אבל זה לא היה קיטשי פשוט סיפרנו שב"ה אני בהריון או משהו כזה.. בלי להסתבך יותר מידי.

אבל לא מכירה את הקשר שלך עם החמות, אז לא יודעת להגיד.. מבחינתי היא כמו אמא שניה אז זה לא היה מביך בכלל כמו שכתבת שזה אולי.. 

תחשבי איך את הולכת להפוך אותה למאושרת גם אם זה לא נכד ראשון..

ספרנו בשבוע 13 אמצע שלישי למרות שבקודמים ספרנו ממש בהתחלה שבוע 8 ,9. ספרנו לה ואחרי המזל טוב באחלה היא התחילה להתפאר שהיא ידעה מההתחלה כי ראתה אותי מכרסמת כל הזמן  וגם גיסתי ידעה והן דברו על זה..

זה סתם מעצבן שאומרים ידענו כל הזמן הזה... 

בס"ד

בקלות ובשמחה!

עם ידיים מלאות ותינוק חתיך

ב.את רזונת ואני מניחה שיראו הרבה לפני שתהיא בחודש שישי כך שזה יעליב אפילו.

איזה כיף! לא כדאי לחכות לשישי.. מה זה שישי זה כבר הסוף בערך.. ובע"ה הבטן כבר יוצאת בשישי גם להכי קטנות, אז לא נעים שאנשים ידעו לפניהם..

כנ"ל להורים שלך.. נראלי הכי מאוחר חודש שלישי כי אחרי זה כבר רואים וזה עובר מפה לאוזן ובאמת לא נעים אם המידע לא יגיע מכם..

זכרתי שאמרת בעבר שהיא מדהימה ואתם בקשר מעולה, אז לא הבנתי את הבעיה בכלל

והכי כיף שזה נכד ראשון, וגם הכי כיף שיש כבר כמה בני דודים מהצד השני, יצא לכם טוב.. חחח

מאחלת לך שימשיך להיות קל בע"ה בלי שום תסמינים מעניינים יותר ופחות, ותצאו בידיים מלאות! 

אוריה שמחה יקרה,

תחשבי מה החמות מרגישה אם היא מנחשת ולא מספרים לה,או כבר רואה(קשה להאמין שבחמישי לא רואים..) ועדיין לא מספרים לה? לא חבל בגלל מבוכה טבעית לגרום לה להפגעכ ברגע כ"כ מיוחד ומשמח?

זה כאילו לומר לה שאת לא מרגישה קרובה אליה, או יותר גרוע: שזה לא ממש עסק שלה...

הרי מן הסתם החברה הכי טובה שלך יודעת מזמן...

לאוהבת את אבא התכוונת.

בראשונה בעלי תפס אותם כשהיינו אנחנו והם ואמר  להם משהו בסגנון של "מתאים לכם להיות סבא וסבתא?" סביב שבוע 10.

בשני  בעלי אמר משהו בסגנון של "יש לכם זמן אחרי החגים לשמור על הגדולה?" סביב שבוע 13.

הפעם אמרתי לחמותי כשהבנים היו בתפילת ליל שבת סתם ככה, בערך בשבוע 15.

אני בעז"ה תמיד תמיד אשתדל להגיד להם לפני שרואים, מגיע להם לדעת לפני כולם! אני אומרת להם קצת לפני שכבר לא אכפת לי שכל העולם ידע כי בשניה שהם יודעים אין מישהו שהם מכירים שלא יודע (מהתרגשות כמובן ב"ה!!)

כל פעם שנינו לשני ההורים.

באותו זמן בערך (סביב סוף שלישי-תחילת רביעי).

בסוף חודש שלישי.. הבאנו תמונות של האולטרסאונד

בהריונות האחרים להורים שלי בחודש שני.. ולהם בסוף שלישי.

אמרנו בשבוע 7, אחרי שראינו דופק.

סיפרנו בדרך מקורית

חלקנו עוגיות מזל ורשמנו "עוד 7 חודשים בע"ה ילווד לך נכד/ה"

בשעה טובה!!!

חח, את פשוט ענקית!!

ברור שלספר לדעתי זה מאד פוגע שפתאום רואים לבד ועוד דבר שלדעתי הכי טוב בסוף שלישי ומינסיון תמיד שישאלו מתי התאריך המשוער תגידי שלושה שבועות אחרי....

לכולם אני אומרת שהתאריך הוא אחרי מה שהוא באמת

ממש לא נקרא לשקר... מחילה, כשתעברי את את התאריך ב3 שבועות וכולם ישגעו לך את המוח כי יודעת שעברת, בפעם הבאה גם תגידי חודש אחרי כדי לא להגיע למצב הזה.. ובלי קשר זה לא שקר כי יש מלא פעמים של ביוץ מאוחר ואף אחד לא באמת יודע מה התאריך חוץ מהקב"ה.

כי זה לא רק מה שאני אומרת לאנשים, זה גם מה שאני עצמי מתייחסת אליו: מבחינתי אין ממש חשיבות לתאריך, והוא לא אומר כלום, וממילא רוב הסיכויים שלא אלד באותו יום עצמו. מבחינתי כשאני מחשבת תאריך בתחילת הריון, התאריך הזה נועד רק לתת לי טווח, סדר גודל. נניח שחישבתי ויצא לי תחילת אייר, אני יודעת מהיכרות עם עצמי שסביר שאלד מתישהו באייר. זה יכול להיות גם כ' באייר. אז אני חיה ומתכננת לפי זה - שמתישהו באייר צפויה לידה. אני לא מתכוננת באופן מיוחד ליום ג' באייר (לדוגמה). אז גם למי ששואל אותי - אני לא מרגישה הכרח לתת פרטים מדויקים. מה, הוא רופא? הרי אין עניין ביום עצמו. כל המידע שהיום הזה נותן לי, הוא שסביר מאוד שאלד מתישהו באייר, אז בדיוק ככה אני עונה: "מתישהו באייר כנראה". זו אמת לאמיתה, וזה גם חוסך לחצים והצקות.

הרי השם שלו הוא התאריך המשוער ללידה. ולא אמרתי שאני אומרת 3 שבועות אחרי. אלא זמן מה. אין עם זה שום בעיה. 

ואני עושה את זה בהמלצה של אבא שלי....

ממש בהתחלה!!

לדעתי זה ממש לא יפה לא לספר לחמות ולאמא כן בהפרשים גדולים.

גם אם ממש לא רוצים לספר לחמות, לפחות שבשלישי לספר.

זה ממש פוגע.

אני חייבת להבדיל פה חמות שמספרת לכל העולם או אמא כזאת ואז זה מקרה אחר.

תחשבי את שגידלת את הבן שלך כל השנים ובאה כלה נכבדה ומספרת לך שהם בחודש שישי וההורים שלה ידעו מחודש ראשון. זה ממש מעליב!!!!!!!!!!!!

לא שווה לפגוע בשביל זה. למה את יכולה לספר לאמא שלך ובעלך לא?? במה הן שונות????

בהריון הנוכחי עוד לא סיפרנו להורים של אף אחד מאיתנו כי רצינו קודם לראות שאני מרגישה טוב וכל זה...

יצא לי לספר רק לאחי הקטן (בן 13 עכשיו) וערב אחד הוא בא ומספר לי שבבית הכנסת שאלו את אבא שלי כמה נכדים יש לו והוא אמר-4 והחמישי בדרך!!!!

מאיפה הוא ידע? אין לי מושג!

והייתי ממש בהתחלה. שבוע 8 אולי.

לשאלתך-

בהריון הראשון הם באו אלינו שבת ובעלי פתח יין מזג לכולם ואמר להם מזל טוב אנחנו עומדים להיות אבא ואמא..

ההריון הזה נגמר בהפלה בשבוע 13

בהריונות הבאים (2) קצת חששנו אז פשוט סיפרנו להם בלי יותר מדיי טררם-ורק להם...

האמת שכבר הרבה זמן אני חושבת על רעיון מגניב-לקנות בקבוק כזה עם סוכריות בפנים או סוכריות מוצץ ולהביא להם

הבאנו לחמותי תצלום מהאולטרסאונד הראשון,

בתוך מעטפה, יחד עם פתק "ברוך הבא לי" שכביכול העובר כתב

זה היה ממש מתוק, לראות אותה מסתכלת ומסתכלת,

עד שנפל לה האסימון

והבאנו להם ספלים שכתוב עליהם סבא וסבתא עם ברכה חמודה וכתבנו בכרטיס בצד-

שבת שלום ואהבים

והשמות של כולם והחדש/ה שבדרך....

אז הם הבינו מהר....

אמרנו להם בשבוע די מוקדם כי ידענו שישימו לב לזה בכל מקרה לפי ההרגשה שלי...

אנחנו  בראשון פישלנו דבל  

להורים שלי סיפרנו רק אחרי חודש שלישי ואמא שלי ממש נפגעה

ולחמי וחמותי סיפרנו בהתחלה והם עשו לנו נו נו נו כי "לא מספרים דברים כאלה,צניעות..."

בקיצור תלוי במי מדובר...בהצלחה 

שליש ראשון - סוד כמוס.

כשנגמר שליש ראשון מספרים להורים שלי, אחר כך להורים שלו, אחר כך לשאר העולם. זה יכול להיות באותו יום, אין פרק זמן שבו רק הם יודעים בסוד, אבל הסדר קבוע.

בהריון הראשון רצינו שיהיה איזה פרק זמן שבו רק ההורים של שנינו יודעים, ואחרי כמה שבועות נספר לשאר העולם. סיפרנו להם אולי בסוף חודש שני, וביקשנו לשמור בסוד בינתיים. הם שמרו בסוד, בטח, לא סיפרו לאף אחד. רק כשתכננו עם הילדים תוכניות לקיץ אמרו "אולי התוכניות קצת ישתנו כי צפוי איזה אירוע משמח...", או שחמי שיחיה שאל את אחד מילדיו אם הוא דיבר איתנו לאחרונה, כי נראה לו שנרצה לספר לו משהו...

למדנו את הלקח שלנו, אם אנחנו רוצים שכל העולם ידע רק בסוף השליש הראשון - צריך לספר להורים רק בסוף השליש הראשון. אם אנחנו לא רוצים לתת להם תחושה שהם כמו כולם, הדרך היא לספר להם ראשונים, להבטיח להם שאף אחד עוד לא יודע, ולהרשות להם לספר למי שהם רוצים.

ולהורים שלי לפניהם לא כי אני מכבדת את ההורים שלי יותר, אלא כי הם יודעים לשמור סוד. ההורים (של שנינו) הם היחידים מבחינתנו שחשוב לנו לספר להם בעצמנו ולא שישמעו ממישהו אחר. אם נספר להורים שלי קודם - נוכל לסמוך עליהם שהמידע לא יגיע לחמי וחמותי לפני שנספר להם בעצמנו, בהזדמנות הנוחה הקרובה ביותר.

מקשר משו.

היא התלהבה ובכתה מהתרגשות...

מתי? לאמא שלי אחרי הדביקה בבית

לחמותי אחרי הבדיקות דם.

אם זו חמות שמספרת לכל העולם לא כדאי ואם היא תשמור על זה בסוד אז כדאי לשתף אותה.

אנחנו זוג צעיר אבל שמעתי מגיסות שלי שהן לא מספרות לחמות עד שרואים כי אח"כ היא מספרת את זה לכולם..

ומי אמר שהמשפחה הקרובה/חברים/שכנים הם האנשים הנכונים לתמוך בהם?

כל זוג ושיקוליו. וכל זוג יבחר לעצמו מתי נוח ומתאים לו לספר ולמי.

ואם היה אפשר באותו יום זה היה עדיף.

אני חושבת שמגיע להם בדיוק כמו שמגיע להורים שלי לדעת.

הנכד שלהם אותו דבר.

ואיך סיפרנו?

זה בעלי..

אני לא יודעת לספר..

(אל תשאלו איך אמרתי לאמא שלי..

היא הייתה בשוק שככה אני מספרת )

כדי לוודא שבע"ה וב"ה הכל בסדר. 

ולענ"ד זה לא ראוי ולא מכבד לדחות את החמות ולספר לחברות ומשפחה רחבה לפני שהיא יודעת.

לספר לה רגע לפני כולם, אבל גם לפני שרואים (אני דוגלת בתיאוריה שכשאשה מוכנה לספר על ההריון, גם הבטן יוצאת ומספרת איתה..מוכח ובדוק).  

אז גם מבחינה הלכתית ההיריון נחשב וודאי.

עם החמות אני ביחסים טובים לפעמים אפילו יותר מאמא, כך שאני כנראה לא דוגמא,

אבל באמת לא נראה לי מכבד לדחות את המשפחה של הבעל אחרי שכולם כבר יודעים.

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

לק"י

הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.

אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.

חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.

אפשר אצבעות טוסט עם ממרח

אצבעות בטטה

ואז זה רך ומתפרק לו בפה

לק"י

אני נותנת לבן שלי רצועות של ה"קשה" לכרסם.

אבל זה בגדר התנסות ותעסוקה.

לאכול לחם ממש זה ביסים קטנים עם משהו.

הכי טוב לנסות ולראות איך הילד מסתדר.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש