בס"ד

לא לדחוף כל שניה אבל לילד יש צורך ברפלוקס שנקרא מציצה, המוצץ עוזר לו.

הגדולה שלי לקחה מוצץ מההתחלה, הקטן לא הסכים בכלל והתעקשתי איתו על זה, זה פשוט מצויין לו ולנו.

והרבה פעמים אם לא מתחילים עם מוצץ כבר בבית חולים- הילד לא מוכן לקבל אותו אח"כ..

ואז את נתקעת בתור המוצץ שלו [או בהנקה, או האצבע שלך...]

אני מאוד ממליצה על מוצץ. ואם את מעדיפה- יש כאלו שטוענים שהם בריאים יותר [ישרים כאלו.. ולא רכים.. לנו היה של אוונט, אם כי הוא לא כזה אהב אותו כי הוא ברח לו מהפה כל הזמן, אבל בטח יש לעוד חברות..]

בעקרון באמת אני יודעת שלא מומלץ בהתחלה מוצץ

אבל מעשית אין לי מושג איך הייתי שורדת בלי...

אצלינו אני משמשת לה בתור "מוצץ"  ויש גם מספיק זמן ושימוש למוצץ אמיתי...

מעדיפה את הכי פשוטים שעשויים מגומי חום (ולא מסיליקון).

כשתינוק יונק הוא צריך הרבה פעמים בהתחלה למצוץ על "ריק" עד שהחלב מתחיל להגיע.  זאת הסיבה שתינוק מוצץ את המוצץ הוא מקווה שאם הוא יתאמץ מספיק הוא יקבל חלב.  רק בגיל ממש גדול הם מבדילים בין מוצץ לאוכל.

כשלילד אין מוצץ לדעתי אפשר יותר להיות מודעים לצרכים שלא. ולהיענות להם. 

הבכי של תינוק היא דרך ביטוי.  למה לחסום את זה?

ואני גם מסכימה איתך שזה מכוער ואי אפשר לראות את הפנים החמודות של התינוק כך.

עקרת בית?

לאמא עובדת יהיה קשה בלי מוצץ,

לעומת עקרת בית, ששם, לגישתי- עדיף בלי מוצץ.

האם זה קל יותר? לא..

לטעמי מוצץ הוא סוג של בולם רגשי שקיים במטרה להקל עלינו, אך לא בהכרח טוב לתינוק

גם בכי הוא כלי שהקב"ה הטביע בו, ואין צורך לבלום את אשר הוא רוצה להביע.

גם אם באוזנינו אלו לא דברים נעימים לשמוע..

נכון שילד זקוק למציצה, אך היא לא חייבת להיות דווקא דרך מוצץ.

ואם את עקרת בית, תוכלי להענות גם לצורך הזה..

לא בגללי, הוא פשוט לא מוכן.. (והוא דווקא קיבל בביה"ח)

זה הכי מציק- בלילה. כשהוא מתעורר וצריך להניק אותו כדי שירדם במקום לתקוע לו מוצץ, וכשהוא נרדם ומתעורר ברגע שאני מנתקת אותו, ולפעמים צריך לחבר-לנתק כמה פעמים עד שאני מצליחה להחזיר למיטה בלי שיתעורר..

ביום זה פחות נורא- אני נותנת לו לינוק והוא נרגע. אבל אצל המטפלת או אם הוא נשאר עם מישהו אחר זה יותר מציק. עכשיו כשהוא מקבל מוצקים- אז זה יותר קל, כי נותנים לו מים חמים ולרוב זה מרגיע אותו כמו הנקה..

אז קחי בחשבון שזה עלול לקרות.

היתה עם מוצץ עד גיל 3, השניה לא הסכימה לקחת.

לא נלחמתי עם אףאחת מהן.

עם הגדולה- הפחתתי את השימוש עם הזמן(בהתחלה רק בשינה, אח"כ רק בלילה..) עד שהיא זרקה אותו בעצמה לפח והלכה לישון לבד.

השניה מוצצת חתיכת בד כלשהי כדי להירדם- סדין/ שמיכה/ חיתול בד/ שרוול...

היא נרדמת מצוין לבד ולא נצמדת אלי.

כל ילד הוא עולם בפני עצמו.

שמעתי יתרונות וחסרונות למוצץ- מונע מוות בעריסה, תנועה מרגיעה, משנה את מבנה הלסת מגיל מסויים..

אני מעדיפה לזרום עם הילדים שלי ולעשות מה שטוב להם.

כשהגדולה היתה מדברת עם מוצץ בפה פשוט הייתי אומרת לה שאני לא מבינה אותה, למרות שהבנתי,

אז היא למדה להוציא אותו כשהיא רוצה להגיד משו.

א) המלצת משרד הבריאות:

מוצץ בשינה מגיל חודש עד גיל שנה. להקפיד על בדיקה תכופה ועל היגיינה.

ההמלצה הזאת מאזנת בין כמה שיקולים: מצד אחד הגנה ממוות בעריסה, מצד שני חשש לפגיעה בהנקה, וכן אחוזים גבוהים יותר של סוגים מסוימים של דלקות אוזניים אצל ילדי מוצץ, וכן ברמה נדירה הרבה יותר - בעיות של זיהומים בלוע, ומקרי חנק ל"ע.

ב) לטעמי האישי:

לא אוהבת מוצץ. לא אסתטי בעיניי. בעיקר לא אוהבת מוצץ אצל ילדים גדולים - את החיפוש האינטנסיבי אחרי המוצץ היחיד האהוב שחייב בכל ערב ללכת לאיבוד, את הדיבור הממוסך דרך המוצץ... היחידה אצלי שגדלה בלי מוצץ דיברה כל כך הרבה יותר יפה מכולם...

ג) לעניין הטיעון הרווח שממוצץ אפשר לגמול ומאצבע לא - מניסיוני זה לא עובד ככה. ילד שמכור למציצה מוצא לו תחליף כשגומלים אותו. אז מה ההבדל אם האצבע מגיעה בגיל חצי שנה או בגיל שלוש?

ד) בפועל כנראה שכן ניתן מוצץ הפעם, כי לבעלי זה חשוב. אני מקווה להצליח לגמול בגיל יחסית מוקדם. למרות שרגשית אני לא אוהבת את זה באף גיל, שכלית אני מבינה שבגיל חצי שנה יש לזה בסך הכול כמה יתרונות, לעומת גיל שנתיים שאז בפירוש החסרונות גוברים לטעמי.

ל2 בנותי נתתי מוצץ מגיל 0 כדי להרגיל אותן.

ב"ה לא היו שום בעיות בהנקה (ינקו הנקה מלאה עד גיל שנה)

שתיהן דיברו מוקדם וברור, והגדולה בגיל 4 נגמלה בקלות- זרקה את המוצץ לפח ובזה זה נגמר.

המוצץ מרגיע, עוזר להרדם, ובכלל הלילות יותר שקטים כשיש מוצץ, יש לי אחינים בלי מוצץ ולפעמים ממש קשה להרגיע אותם.

ועוד משהו- המוצץ גם מומלץ כהגנה ממוות בעריסה.

השארתן לי חומר למחשבה.

את 4 ילדי ניסינו להשתיק עם מוצץ כשהיו קטנים, וכולם ירקו אותו ברגע ששחררנו את המוצץ בפה..

כשגדלו וראו את המוצץ, הכניסו לפה כצעצוע (או נשכן)

הסתדרנו איתם טוב מאד (השתדלנו לפחות) כשבכו- בדקנו מה מציק חלהם (רעבים/עייפים/טיטול מלא/שיניים בוקעות)

אגב, עכשיו אני עובדת קצת  במעון, והמנהלת ממש ביקשה להשתדל שהילדים הבוגרים יהיו כמה שיותר בלי מוצץ, כדי שיוכלו לדבר ברור..  ואני ממש רואה הבדלים בין ילדים שכל הזמן עם מוצץ, ואי אפשר להבין אותם, לבין אלו שבלי מוצץ או שרוב הזמן בלי מוצץ..

הבן הבכור שלנו הוא ילד מקסים, מדבר יפה ומחייך לכולם בלי מוצץ שמסתיר את החיוך שלו (בן שנתיים) - אבל היה לנו פשוט קשהההההה איתו!!! הוא כל כך היה צריך משהו שירגיע אותו וזה היה קשה לכולנו. גם לו. ולמה הוא לא לקח מוצץ? כי כמוך, גם אנחנו קיבלנו המלצה לא לתת בהתחלה כדי שזה לא יפגע בהנקה. ולא נתנו. עד שעבר איזה חודש... אבל אז היה מאוחר מדי, והוא כבר לא רצה את המוצץ. היה קשה קשה קשה.
עם הילדה אחריו כבר נתתי בגיל 0!!! זה היה מבחינתי אחד הדברים החשובים! ובינתיים אני ממש שמחה על זה ב"ה... אני לא רוצה לחשוב כמה קשה היה לי בלי זה, ועוד עם שני ילדים (ואני איתם בבית..). אני לא חושבת שזה צורך שיש לה והוא נענה בזיוף של מוצץ. אני רואה את השלווה שלה כשאני שמה לה את המוצץ וכולי מתמוגגת... היא שוכבת לה באוניברסיטה.. מושיטה בשלווה ידיים לכל מני דברים וממש רגועה עם המוצץ.. זה פשוט נחת!!! ולא, ב"ה, זה לא פגע בהנקה בכלל.

לא מציעה לך לעשות את זה ואח"כ להתחרט. זה פשוט מרגיע אותם, למה למנוע את זה מהם?!

בכל אופן - שיהיה בשעה טובה =)

אני יודעת שאצל הרוב זה לא כך, אבל לפני החלטה קחו בחשבון שיש כאלה שאצלן זה כן. זה שיקול.

בס"ד 

תינוק בן יומו נגיד גג גיל חודש..איך אתן יודעות מתי הוא שבע?אפשר לדעת בכלל<?

אבל יש סימנים = טיטולים מלאים ועליה במשקל---

פעמים רבות, אכן, קשה לדעת, אם הוא לא רגוע זה יכול להיות רעב אבל גם עוד דברים.

אם אחרי הנקה הוא לא רגוע, שווה לבדוק את הדברים האחרים: טיטול, גרפס. (גרפסים זה יכול להיות עניין ארוך).

בעיקרון, תנסי להגיע למצב שבו את מניחה אותו והוא רגוע, אני אישית אוהבת סלקל בחודשים הראשונים כי הערסול נעים יותר ממיטת תינוק. ילד שבע שלא צריך להוציא אוויר יהיה רגוע בסלקל ואפילו יירדם שם.

תוכלי לזהות שהילד עדיין רעב אם הוא מנסה למצוץ כל מה שמתקרב אליו, והדברים האחרים לא מרגיעים.

באופן כללי הנסיון עושה הרבה. אצל הילדים הראשונים בהחלט כל בכי קטן הייתי מנסה להרגיע על ידי עוד הנקה, ואז שוב גרפס ושוב לפלוט וזה לא היה נגמר בחיים. כמובן זה לא חייב להיות ככה. אחרי כמות מסויימת של אוכל הוא אמור להרגע ולהרדם.

גידול קל!

לא רציתי לתת מוצץ.

התינוקת לא רוצה מוצץ.

היא מצאה אצבע והתבייתה על אגודל ימין.

היא לא תלויה בי ומרגיעה את עצמה לבד. אין חיפושים אחרי מוצץ אבוד.

מוצץ בקושי שימש כנשכן בזמן בקיעת השיניים.

גם אני מצצתי מוצץ ואחרי זה ציפה של כרית ואצבע. הכל בטל מהעולם. מדברת יפה (בלי סוף...) ולא הייתי צריכה יישור שיניים.

זהו.

אהבתי שציינו פה את ההקשבה לצרכי התינוק והבנת רצונו.

יפה!!

יש קושי גם בזה שהילד שולט על אמצעי ההרגעה שלו.

ומאצבע קשה מאד להתפטר. (מנוסה על עצמי)

נקשרו אלי במקום אל חפץ.

גם לא מצצו את הבוהן.

מה שכן, הם היו אצלי, ולא יצאתי לעבודה.

בהצלחה!

אני נותנת מוצץ (המוצץ העגול שהכי פשוט, כך שאין בעיה עם הנקה או שיניים.) עד גיל חצי שנה.

כך הילד לא נקשר למוצץ וגם אני רגועה.(אחרי הנקה).

נתתי כך לשתי הגדולים והיו מרוצים. (בגיל חצי שנה יום יומיים הם בוכים ומתרגלים בלי מוצץ)

לאחרונה שלי לא היה צריך מוצץ כלל מצצה עד התפתחות השיניים, את הבוהן .

אם זה מרגיע אותם ועוזר לי למה לא?

למה לסבול עם צרחות כשאפשר בלי?

חוץ מזה אני לא חושבת שיש קשר לדיבור

הילדים שלי עם מוצץ מהלידה ומכורים באופן כרוני

והם מתחילים לדבר לפני גיל שנתיים.

החסרון היחיד שקשה מאד לגמול אותם מהמוצץ.

דבר נוסף- הרבה ילדים מתמכרים לאצבע 

שלדעתי זה הרבה יותר גרוע והרבה יותר קשה לגמול

פשוט יש לו אצבעות....

כך שבהחלט היה עדיף מוצץ.....

אמא שלי אמרה שלא היינו מוכנות לקחת

והייתה תקופה קצרה ששמתי את האצבע שלי בפה

אבל אחות שלי שמה את האצבע שלה בפה במשך תקופה די ארוכה- עד הילדות, כך שזה פגע לה בשיניים והיא הייתה צריכה יישור שיניים- אבל גם הרבה ילדים אחרים צריכם יישור שיניים

אבל זה לא בגלל התנגדות אישית שלי לעניין אלא כי כולם היו סרבנים ולא ראיתי סיבה להתעקש איתם על זה. טיפת חלב דוקא ממליצים כן לתת מוצץ, כי זה מוריד את הסיכון למוות בעריסה.

ההשלכות של ילד ללא מוצץ זה בד"כ שהילד רוצה לינוק יותר (כי הוא משתמש בך בתור המוצץ שלו ). את צריכה לראות אם זה מתאים לך או לא...

שני הילדים שלי גודלים ללא מוצץ בלי צרחות וזה בסדר גמור

משרד הבריאות מצא שמוצץ מפחית את הסיכויים למוות בעריסה ל"ע

אשמח לשמוע מהמבינות:

למה? לא מצאתי סיבה הגיונית, או בכלל- סיבה שהיא...

מוות בעריסה נגרם כאשר לסתו התחתונה של התינוק שברחם הייתה מכונסת  מתכנסת עוד  ולוחצת על המוח הקטן, מציצה ומיניקה מחזקות את השרירים האלו ומאפשרות ללסת לצאת, זה מה שאני מכירה.

קשר ולא סיבה- 

הם עושים ניסויים ומוצאים שתינוקות עם מוצץ נראו פחות מקרים של מוות בעריסה מתינוקות בלי מוצץ . 

הם לא יודעים להסביר למה.

המקסימום שהם יכולים לעזות זה לשער- 

למשל- "מוצץ מציל ממות בעריסה כי התינוק שמוצץ חייב לנשום ואז הוא לא נחנק"

או "מוות בעריסה קורה למשל משכיבה על הבטן ודחיפת הראש לתוך המזרון ותינוק עם מוץ משאיר בעצם פתחים לנשימה (בצידי המוצץ) וכך לא נחנק" 

ועוד כאלה.. 

בקיצור הם ראו בניסוים שלהם שיש פחות אחוזים אצל מי שמוצץ מוצץ - אני הייתי הולכת על האחוזים הבטוחים!

בהרצאה של פרופ' אידלמן בנושא הוא ציין בין השאר שרוב מוחלט של התינוקות מפילים את המוצץ מהפה תוך כשעה, ואילו האסון של SIDS לרוב קורה שעתיים-שלוש אחרי ההשכבה - ובכל זאת מוצאים הבדלים מובהקים סטטיסטית בין תינוקות שהושכבו לישון עם מוצץ לבין תינוקות שהושכבו לישון בלעדיו. כלומר נראה שההגנה של המוצץ היא לא בזמן אמת, אלא יש מנגנון מורכב יותר.

(ואגב, הוא ממליץ בכל פה לדחות מתן מוצץ לגיל חודש, ומגבה דבריו במחקרים מרשימים.)

סתם מעניין אותי לדעת

איך בדורות קודמים הסתדרו בלי מוצץ,

והמונח מוות בעריסה גם לא היה קיים..

הייתה תמותת תינוקות הרבה יותר גבוהה מהדור שלנו

למה את חושבת שלא היה מוות בעריסה? אולי לא קראו לזה כך אבל ברור שהיה

המקרה המתועד הראשון של מוות בעריסה הוא בתקופת שלמה המלך
משפט שלמה המפורסם

ואני נותנת לה מוצץ לפעמים..בהתחלה כשהשתחררנו מהבי"ח היא ממש לא רצתה.. אבל עכשיו המוצץ עוזר לי ברגעים מציקים של בכי שהוא לא מרעב כבד  למשל- כשאנחנו רוצים להיכנס למנשא..

אבל יש לציין שעם המוצץ היא לא מוכנה להירדם בלילה..רק תוך כדי הנקה. בכל אופן- היא גם התפנקה לי על סוג המוצץ!! היא רצתה גומי פשוט (שאני לא אוהבת!!) ובסוף מצאתי פתרון- נתתי לה מוצץ אורטודנטי עם פטמת גומי ועכשיו זה הסוג היחידי שהיא מסכימה!

סה"כ אני בעד מוצץ ומקווה שניגמל מוקדם ככל האפשר.

זה ממש מציל אנ ממש אוהבת אותו עד ש..."אמא אני לא מוצא את המוצץ" בשעה 4 לפנות בוקר ואז אני מתחילה להתחרפן "יאלה שיזרקו את המוצץ כבר" בטוח יש פה עוד נשים שמרגישות כמוני. ודרך אגב הילדה בת חמש ככה נגמלה מהמוצץ היא הייתה נורא עייפה ורצתה מוצץ אבל היא לא זכרה איפה היא שמה אותו, והתחילה לבכות .בעלי תפס חרופה לקח את המוצץ ואמר לה בשיא הרוגע שהוא הצליח לגייס באותו רגע(אם אתן מבינות על מה אני מדברת) "זהו אין יותר מוצץ ומאז יש לנו שקט מכיוון ילדה אחת הילד השני בן 4 עדיין עם מוצץ מהרגע שהוא חוזר מהגן עד הרגע שהוא הולך לגן, והקטנה עושה את כל הבלאגן היא צריכה  אותו מוצץ אותה צורה ואותו צבע. בהחלט כאב ראש אבל עדיין אני לא יוותר על המוצץ . זה מריע אותם מאוד במיוחד בתקופת הגזים...

צריך לזכור שכשתינוק בוכה יש לו צורך, במיוחד כשהוא קטן מאוד, וכדאי קודם לבדוק חיתול/רעב/אי נעימות/וכו'

במהלך היום הוא כמעט בלי מוצץ, אבל יש מקרים שאין מה לעשות- למשל כשמתלבשים או כשהולכים לישון (תחליף להרדמות בהנקה). זה לא שהמוצץ סותם לו את הפה במקרים האלה, אלא שהמציצה מזינה את רפלקס המציצה שמאוד מרגיעה אותו.

אם זה מרגיע את התינוק במצבים קשים כמו הלבשה וכו' אז מה הבעיה?

ושוב אני מדגישה שלדעתי לא צריך לדחוף את המוצץ כהשתקה במקום לבדוק מה מפריע לו.

הבן שלי לא מחפש מוצץ כל היום ומשתמש בו בסה"כ כחצי שעה ביום.

היו ימים שנעלמו לנו כל המוצצים והסתדרנו מצויין ב"ה (פשוט נמנעתי ממצבים שמערימים קושי והרדמתי על הידיים)

לדעתי זאת דרך המלך. מקוה שיגמל מוקדם.

(הוא בן 8 חוד')

אצלי רובם תפסו את המוצץ רק בגיל חודש ,אני אישית שמחה שהם עם מוצץ בגיל הזה כי גם ככה קשה להרגיע ולהרדים אותם.ובגיל שנה אני זורקת אותם,כי אז זה עדיין גיל שמתרגלים מהר לשינויים,הם קצת קוטרים יום יומיים ושוכחים מזה,אני מעדיפה את זה מאשר שזה יתקבע להם לגיל יותר מאוחר מידי.

מוצץ אפשר לזרוק,אצבע לא...

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אמרה שכדאי לחכות עוד יום ולראות

מוזר שהם ככה מתנהלים. נכון שהיא בין חום לחום עירנית אבל חלשה מאוד והחום כבר יום 4

בכל זאת היא אחרי ניתוח נראלי אדישים כולם

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

וגם אנחנו עם קטנים (ורוב הפעמים הייתי בהיריון)

שינה באוהלים, הילדים שלי מחכים לזה כל השנה!

בשנים שלא היה אפשר לצאת פתחנו להם אוהל בסלון 😂

 אני חושבת שאנחנו לא יכולים לבחור את החברים של הילדים שלנו. ולפעמים אנחנו גם לא יודעים מה הסיבה הסמויה שטוב להם דווקא עם החברה הזו, שמחוץ למסגרת. אם נאמר לה- זו לא חברה בדששבילך- פסלנו את כל הטוב שהיא רואה בה ולכן התחברה אליה. ומצד שני- יש פה בעיות.

הגישה שלי היא לדבר על התוכן של הקשר. ולכוון אותו. לא לפסול את החברות עצמה.

למשל- את רוצה ללכת אליה הביתה אבל אנחנו פחות מתחברים למסכים.

אולי תבואו אלינו? אולי אצלה בבית תעשו דברים אחרים? (ושוב, אין לך שליטה על מה שבאמת יהיה אבל את כן אומרת מה נראה לך נכון- תאמיני לי שזה משפיע) ובמקביל את לא פוסלת את הטוב שהבת שלך מצאה דווקא בקשר הזה, אלא מכוונת אותו ונותנת כלים לבת שלך. איך ליצור את הקשר שיהיה באמת טוב ולא מזיק.

בהצלחה

היא רוצה להרגיש שהיא מחליטה שהיא עצמאית. והיא מקבלת את זה מהבת הזו. איזה יופי!

עכשיו כמו שכתבה גם nik. אל תפסלי את מה שהיא כן מקבלת מהקשר. להיפך. זה דבר חשוב.

אבל- תני גבולות של איך מתנהגים בתוך הקשר הזה. ואולי דווקא בגלל שמה שהיא אוהבת זה את המרדנות= עצמאות. תעבירי אליה את האחריות. היא בעצמה צריכה לדאוג לעסוק בדברים טובים. לא כי אמרו לה.

היתה לי חברה חילונית מחוג במתנס..

אמא שלי הגדירה לי בנעימות ובפשטות גבולות ברורים- מה לא ומה כן.

המה כן היה חשוב באותה מידה כמו המה לא, ובאמת לא היתה שום בעיה.

דברי איתה ביחד, ואם תראו שזה קשה מידי אז צריך לחשוב מה הלאה. אם לחברה יש סה"כ אופי טוב, לא הייתי ממהרת להפריד

כן מפחדת שתכנס לה איזה שטות לראש שיהיה קשה מאוד להוציא 

בכל מקרה בעיני השאלה כמה את חוששת מהקשר. אם רק קצת הייתי דואגת שיפגשו אצלי בבית ולא אצלה אם מאוד חוששת הייתי מנסה שכל פעם שהן רוצות להיפגש בדיוק יש סיבה טכנית שאי אפשר.

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

לא ידעתי שלרבנית חבצלת סלוטין יש שיעורים!!!

היא היתה המחנכת שלי והיא מדהימה מדהימה

תודה על השיתוף! 

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

בסוף זה באמת לגמרי שלנו..

אשמח אם תוכלי לחפש לי

אצלי ממש עשה איפוס של הכיוון.

במה אנחנו מתעסקים יותר בלעשות טוב עם הילדים או להגיב רק כשיש בעיות? 

מורחת רוטב צ'ילי על הבצק (אני עושה עם מלוואח- זה מעולה)

שמה מעל פרוסות חזה עוף מתובל וסוגרת בעוד בצצק.

מסמנת ריבועים בבצק

מורחת שמן זית (לחילופין אפשר ביצה) ושמה שומשום/קצאח

טעים ומשביע

שבלולי פיצה (אפשר גם בלי גבנצ, רק רסק וזיתים)

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה

לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

ואני תוהה מתי לספר

נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך

החלטות טובות!

והיו פעמים שהיה לי ברור שאני כבר ממש נראית בהריון, ועדיין היו כאלה שהופתעו לשמוע את זה...

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

בהריון הראשון לכולם ממש כשגיליתי...הייתי צעירה ומרוגשת וזה קרה ממש אחרי החתונה אז ההתלהבות הייתה גדולה

ובהריונות הבאים אחרי 3 חודשים

חושבת שכל הסמוי מהעין יש בו ברכה וכדאי לספר רק אחרי שעברו 3 חודשים והכל תקין...

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.

2. תמשיכי בשעה הרגילה.

3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.

לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.

בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

אוסתאופת לימד את ההורים שלו איך לשחרר שרירים שממש היו תפוסים, אחרי כמה תרגילים היה ילד אחר לגמרי.