בס"ד

לא לדחוף כל שניה אבל לילד יש צורך ברפלוקס שנקרא מציצה, המוצץ עוזר לו.

הגדולה שלי לקחה מוצץ מההתחלה, הקטן לא הסכים בכלל והתעקשתי איתו על זה, זה פשוט מצויין לו ולנו.

והרבה פעמים אם לא מתחילים עם מוצץ כבר בבית חולים- הילד לא מוכן לקבל אותו אח"כ..

ואז את נתקעת בתור המוצץ שלו [או בהנקה, או האצבע שלך...]

אני מאוד ממליצה על מוצץ. ואם את מעדיפה- יש כאלו שטוענים שהם בריאים יותר [ישרים כאלו.. ולא רכים.. לנו היה של אוונט, אם כי הוא לא כזה אהב אותו כי הוא ברח לו מהפה כל הזמן, אבל בטח יש לעוד חברות..]

בעקרון באמת אני יודעת שלא מומלץ בהתחלה מוצץ

אבל מעשית אין לי מושג איך הייתי שורדת בלי...

אצלינו אני משמשת לה בתור "מוצץ"  ויש גם מספיק זמן ושימוש למוצץ אמיתי...

מעדיפה את הכי פשוטים שעשויים מגומי חום (ולא מסיליקון).

כשתינוק יונק הוא צריך הרבה פעמים בהתחלה למצוץ על "ריק" עד שהחלב מתחיל להגיע.  זאת הסיבה שתינוק מוצץ את המוצץ הוא מקווה שאם הוא יתאמץ מספיק הוא יקבל חלב.  רק בגיל ממש גדול הם מבדילים בין מוצץ לאוכל.

כשלילד אין מוצץ לדעתי אפשר יותר להיות מודעים לצרכים שלא. ולהיענות להם. 

הבכי של תינוק היא דרך ביטוי.  למה לחסום את זה?

ואני גם מסכימה איתך שזה מכוער ואי אפשר לראות את הפנים החמודות של התינוק כך.

עקרת בית?

לאמא עובדת יהיה קשה בלי מוצץ,

לעומת עקרת בית, ששם, לגישתי- עדיף בלי מוצץ.

האם זה קל יותר? לא..

לטעמי מוצץ הוא סוג של בולם רגשי שקיים במטרה להקל עלינו, אך לא בהכרח טוב לתינוק

גם בכי הוא כלי שהקב"ה הטביע בו, ואין צורך לבלום את אשר הוא רוצה להביע.

גם אם באוזנינו אלו לא דברים נעימים לשמוע..

נכון שילד זקוק למציצה, אך היא לא חייבת להיות דווקא דרך מוצץ.

ואם את עקרת בית, תוכלי להענות גם לצורך הזה..

לא בגללי, הוא פשוט לא מוכן.. (והוא דווקא קיבל בביה"ח)

זה הכי מציק- בלילה. כשהוא מתעורר וצריך להניק אותו כדי שירדם במקום לתקוע לו מוצץ, וכשהוא נרדם ומתעורר ברגע שאני מנתקת אותו, ולפעמים צריך לחבר-לנתק כמה פעמים עד שאני מצליחה להחזיר למיטה בלי שיתעורר..

ביום זה פחות נורא- אני נותנת לו לינוק והוא נרגע. אבל אצל המטפלת או אם הוא נשאר עם מישהו אחר זה יותר מציק. עכשיו כשהוא מקבל מוצקים- אז זה יותר קל, כי נותנים לו מים חמים ולרוב זה מרגיע אותו כמו הנקה..

אז קחי בחשבון שזה עלול לקרות.

היתה עם מוצץ עד גיל 3, השניה לא הסכימה לקחת.

לא נלחמתי עם אףאחת מהן.

עם הגדולה- הפחתתי את השימוש עם הזמן(בהתחלה רק בשינה, אח"כ רק בלילה..) עד שהיא זרקה אותו בעצמה לפח והלכה לישון לבד.

השניה מוצצת חתיכת בד כלשהי כדי להירדם- סדין/ שמיכה/ חיתול בד/ שרוול...

היא נרדמת מצוין לבד ולא נצמדת אלי.

כל ילד הוא עולם בפני עצמו.

שמעתי יתרונות וחסרונות למוצץ- מונע מוות בעריסה, תנועה מרגיעה, משנה את מבנה הלסת מגיל מסויים..

אני מעדיפה לזרום עם הילדים שלי ולעשות מה שטוב להם.

כשהגדולה היתה מדברת עם מוצץ בפה פשוט הייתי אומרת לה שאני לא מבינה אותה, למרות שהבנתי,

אז היא למדה להוציא אותו כשהיא רוצה להגיד משו.

א) המלצת משרד הבריאות:

מוצץ בשינה מגיל חודש עד גיל שנה. להקפיד על בדיקה תכופה ועל היגיינה.

ההמלצה הזאת מאזנת בין כמה שיקולים: מצד אחד הגנה ממוות בעריסה, מצד שני חשש לפגיעה בהנקה, וכן אחוזים גבוהים יותר של סוגים מסוימים של דלקות אוזניים אצל ילדי מוצץ, וכן ברמה נדירה הרבה יותר - בעיות של זיהומים בלוע, ומקרי חנק ל"ע.

ב) לטעמי האישי:

לא אוהבת מוצץ. לא אסתטי בעיניי. בעיקר לא אוהבת מוצץ אצל ילדים גדולים - את החיפוש האינטנסיבי אחרי המוצץ היחיד האהוב שחייב בכל ערב ללכת לאיבוד, את הדיבור הממוסך דרך המוצץ... היחידה אצלי שגדלה בלי מוצץ דיברה כל כך הרבה יותר יפה מכולם...

ג) לעניין הטיעון הרווח שממוצץ אפשר לגמול ומאצבע לא - מניסיוני זה לא עובד ככה. ילד שמכור למציצה מוצא לו תחליף כשגומלים אותו. אז מה ההבדל אם האצבע מגיעה בגיל חצי שנה או בגיל שלוש?

ד) בפועל כנראה שכן ניתן מוצץ הפעם, כי לבעלי זה חשוב. אני מקווה להצליח לגמול בגיל יחסית מוקדם. למרות שרגשית אני לא אוהבת את זה באף גיל, שכלית אני מבינה שבגיל חצי שנה יש לזה בסך הכול כמה יתרונות, לעומת גיל שנתיים שאז בפירוש החסרונות גוברים לטעמי.

ל2 בנותי נתתי מוצץ מגיל 0 כדי להרגיל אותן.

ב"ה לא היו שום בעיות בהנקה (ינקו הנקה מלאה עד גיל שנה)

שתיהן דיברו מוקדם וברור, והגדולה בגיל 4 נגמלה בקלות- זרקה את המוצץ לפח ובזה זה נגמר.

המוצץ מרגיע, עוזר להרדם, ובכלל הלילות יותר שקטים כשיש מוצץ, יש לי אחינים בלי מוצץ ולפעמים ממש קשה להרגיע אותם.

ועוד משהו- המוצץ גם מומלץ כהגנה ממוות בעריסה.

השארתן לי חומר למחשבה.

את 4 ילדי ניסינו להשתיק עם מוצץ כשהיו קטנים, וכולם ירקו אותו ברגע ששחררנו את המוצץ בפה..

כשגדלו וראו את המוצץ, הכניסו לפה כצעצוע (או נשכן)

הסתדרנו איתם טוב מאד (השתדלנו לפחות) כשבכו- בדקנו מה מציק חלהם (רעבים/עייפים/טיטול מלא/שיניים בוקעות)

אגב, עכשיו אני עובדת קצת  במעון, והמנהלת ממש ביקשה להשתדל שהילדים הבוגרים יהיו כמה שיותר בלי מוצץ, כדי שיוכלו לדבר ברור..  ואני ממש רואה הבדלים בין ילדים שכל הזמן עם מוצץ, ואי אפשר להבין אותם, לבין אלו שבלי מוצץ או שרוב הזמן בלי מוצץ..

הבן הבכור שלנו הוא ילד מקסים, מדבר יפה ומחייך לכולם בלי מוצץ שמסתיר את החיוך שלו (בן שנתיים) - אבל היה לנו פשוט קשהההההה איתו!!! הוא כל כך היה צריך משהו שירגיע אותו וזה היה קשה לכולנו. גם לו. ולמה הוא לא לקח מוצץ? כי כמוך, גם אנחנו קיבלנו המלצה לא לתת בהתחלה כדי שזה לא יפגע בהנקה. ולא נתנו. עד שעבר איזה חודש... אבל אז היה מאוחר מדי, והוא כבר לא רצה את המוצץ. היה קשה קשה קשה.
עם הילדה אחריו כבר נתתי בגיל 0!!! זה היה מבחינתי אחד הדברים החשובים! ובינתיים אני ממש שמחה על זה ב"ה... אני לא רוצה לחשוב כמה קשה היה לי בלי זה, ועוד עם שני ילדים (ואני איתם בבית..). אני לא חושבת שזה צורך שיש לה והוא נענה בזיוף של מוצץ. אני רואה את השלווה שלה כשאני שמה לה את המוצץ וכולי מתמוגגת... היא שוכבת לה באוניברסיטה.. מושיטה בשלווה ידיים לכל מני דברים וממש רגועה עם המוצץ.. זה פשוט נחת!!! ולא, ב"ה, זה לא פגע בהנקה בכלל.

לא מציעה לך לעשות את זה ואח"כ להתחרט. זה פשוט מרגיע אותם, למה למנוע את זה מהם?!

בכל אופן - שיהיה בשעה טובה =)

אני יודעת שאצל הרוב זה לא כך, אבל לפני החלטה קחו בחשבון שיש כאלה שאצלן זה כן. זה שיקול.

בס"ד 

תינוק בן יומו נגיד גג גיל חודש..איך אתן יודעות מתי הוא שבע?אפשר לדעת בכלל<?

אבל יש סימנים = טיטולים מלאים ועליה במשקל---

פעמים רבות, אכן, קשה לדעת, אם הוא לא רגוע זה יכול להיות רעב אבל גם עוד דברים.

אם אחרי הנקה הוא לא רגוע, שווה לבדוק את הדברים האחרים: טיטול, גרפס. (גרפסים זה יכול להיות עניין ארוך).

בעיקרון, תנסי להגיע למצב שבו את מניחה אותו והוא רגוע, אני אישית אוהבת סלקל בחודשים הראשונים כי הערסול נעים יותר ממיטת תינוק. ילד שבע שלא צריך להוציא אוויר יהיה רגוע בסלקל ואפילו יירדם שם.

תוכלי לזהות שהילד עדיין רעב אם הוא מנסה למצוץ כל מה שמתקרב אליו, והדברים האחרים לא מרגיעים.

באופן כללי הנסיון עושה הרבה. אצל הילדים הראשונים בהחלט כל בכי קטן הייתי מנסה להרגיע על ידי עוד הנקה, ואז שוב גרפס ושוב לפלוט וזה לא היה נגמר בחיים. כמובן זה לא חייב להיות ככה. אחרי כמות מסויימת של אוכל הוא אמור להרגע ולהרדם.

גידול קל!

לא רציתי לתת מוצץ.

התינוקת לא רוצה מוצץ.

היא מצאה אצבע והתבייתה על אגודל ימין.

היא לא תלויה בי ומרגיעה את עצמה לבד. אין חיפושים אחרי מוצץ אבוד.

מוצץ בקושי שימש כנשכן בזמן בקיעת השיניים.

גם אני מצצתי מוצץ ואחרי זה ציפה של כרית ואצבע. הכל בטל מהעולם. מדברת יפה (בלי סוף...) ולא הייתי צריכה יישור שיניים.

זהו.

אהבתי שציינו פה את ההקשבה לצרכי התינוק והבנת רצונו.

יפה!!

יש קושי גם בזה שהילד שולט על אמצעי ההרגעה שלו.

ומאצבע קשה מאד להתפטר. (מנוסה על עצמי)

נקשרו אלי במקום אל חפץ.

גם לא מצצו את הבוהן.

מה שכן, הם היו אצלי, ולא יצאתי לעבודה.

בהצלחה!

אני נותנת מוצץ (המוצץ העגול שהכי פשוט, כך שאין בעיה עם הנקה או שיניים.) עד גיל חצי שנה.

כך הילד לא נקשר למוצץ וגם אני רגועה.(אחרי הנקה).

נתתי כך לשתי הגדולים והיו מרוצים. (בגיל חצי שנה יום יומיים הם בוכים ומתרגלים בלי מוצץ)

לאחרונה שלי לא היה צריך מוצץ כלל מצצה עד התפתחות השיניים, את הבוהן .

אם זה מרגיע אותם ועוזר לי למה לא?

למה לסבול עם צרחות כשאפשר בלי?

חוץ מזה אני לא חושבת שיש קשר לדיבור

הילדים שלי עם מוצץ מהלידה ומכורים באופן כרוני

והם מתחילים לדבר לפני גיל שנתיים.

החסרון היחיד שקשה מאד לגמול אותם מהמוצץ.

דבר נוסף- הרבה ילדים מתמכרים לאצבע 

שלדעתי זה הרבה יותר גרוע והרבה יותר קשה לגמול

פשוט יש לו אצבעות....

כך שבהחלט היה עדיף מוצץ.....

אמא שלי אמרה שלא היינו מוכנות לקחת

והייתה תקופה קצרה ששמתי את האצבע שלי בפה

אבל אחות שלי שמה את האצבע שלה בפה במשך תקופה די ארוכה- עד הילדות, כך שזה פגע לה בשיניים והיא הייתה צריכה יישור שיניים- אבל גם הרבה ילדים אחרים צריכם יישור שיניים

אבל זה לא בגלל התנגדות אישית שלי לעניין אלא כי כולם היו סרבנים ולא ראיתי סיבה להתעקש איתם על זה. טיפת חלב דוקא ממליצים כן לתת מוצץ, כי זה מוריד את הסיכון למוות בעריסה.

ההשלכות של ילד ללא מוצץ זה בד"כ שהילד רוצה לינוק יותר (כי הוא משתמש בך בתור המוצץ שלו ). את צריכה לראות אם זה מתאים לך או לא...

שני הילדים שלי גודלים ללא מוצץ בלי צרחות וזה בסדר גמור

משרד הבריאות מצא שמוצץ מפחית את הסיכויים למוות בעריסה ל"ע

אשמח לשמוע מהמבינות:

למה? לא מצאתי סיבה הגיונית, או בכלל- סיבה שהיא...

מוות בעריסה נגרם כאשר לסתו התחתונה של התינוק שברחם הייתה מכונסת  מתכנסת עוד  ולוחצת על המוח הקטן, מציצה ומיניקה מחזקות את השרירים האלו ומאפשרות ללסת לצאת, זה מה שאני מכירה.

קשר ולא סיבה- 

הם עושים ניסויים ומוצאים שתינוקות עם מוצץ נראו פחות מקרים של מוות בעריסה מתינוקות בלי מוצץ . 

הם לא יודעים להסביר למה.

המקסימום שהם יכולים לעזות זה לשער- 

למשל- "מוצץ מציל ממות בעריסה כי התינוק שמוצץ חייב לנשום ואז הוא לא נחנק"

או "מוות בעריסה קורה למשל משכיבה על הבטן ודחיפת הראש לתוך המזרון ותינוק עם מוץ משאיר בעצם פתחים לנשימה (בצידי המוצץ) וכך לא נחנק" 

ועוד כאלה.. 

בקיצור הם ראו בניסוים שלהם שיש פחות אחוזים אצל מי שמוצץ מוצץ - אני הייתי הולכת על האחוזים הבטוחים!

בהרצאה של פרופ' אידלמן בנושא הוא ציין בין השאר שרוב מוחלט של התינוקות מפילים את המוצץ מהפה תוך כשעה, ואילו האסון של SIDS לרוב קורה שעתיים-שלוש אחרי ההשכבה - ובכל זאת מוצאים הבדלים מובהקים סטטיסטית בין תינוקות שהושכבו לישון עם מוצץ לבין תינוקות שהושכבו לישון בלעדיו. כלומר נראה שההגנה של המוצץ היא לא בזמן אמת, אלא יש מנגנון מורכב יותר.

(ואגב, הוא ממליץ בכל פה לדחות מתן מוצץ לגיל חודש, ומגבה דבריו במחקרים מרשימים.)

סתם מעניין אותי לדעת

איך בדורות קודמים הסתדרו בלי מוצץ,

והמונח מוות בעריסה גם לא היה קיים..

הייתה תמותת תינוקות הרבה יותר גבוהה מהדור שלנו

למה את חושבת שלא היה מוות בעריסה? אולי לא קראו לזה כך אבל ברור שהיה

המקרה המתועד הראשון של מוות בעריסה הוא בתקופת שלמה המלך
משפט שלמה המפורסם

ואני נותנת לה מוצץ לפעמים..בהתחלה כשהשתחררנו מהבי"ח היא ממש לא רצתה.. אבל עכשיו המוצץ עוזר לי ברגעים מציקים של בכי שהוא לא מרעב כבד  למשל- כשאנחנו רוצים להיכנס למנשא..

אבל יש לציין שעם המוצץ היא לא מוכנה להירדם בלילה..רק תוך כדי הנקה. בכל אופן- היא גם התפנקה לי על סוג המוצץ!! היא רצתה גומי פשוט (שאני לא אוהבת!!) ובסוף מצאתי פתרון- נתתי לה מוצץ אורטודנטי עם פטמת גומי ועכשיו זה הסוג היחידי שהיא מסכימה!

סה"כ אני בעד מוצץ ומקווה שניגמל מוקדם ככל האפשר.

זה ממש מציל אנ ממש אוהבת אותו עד ש..."אמא אני לא מוצא את המוצץ" בשעה 4 לפנות בוקר ואז אני מתחילה להתחרפן "יאלה שיזרקו את המוצץ כבר" בטוח יש פה עוד נשים שמרגישות כמוני. ודרך אגב הילדה בת חמש ככה נגמלה מהמוצץ היא הייתה נורא עייפה ורצתה מוצץ אבל היא לא זכרה איפה היא שמה אותו, והתחילה לבכות .בעלי תפס חרופה לקח את המוצץ ואמר לה בשיא הרוגע שהוא הצליח לגייס באותו רגע(אם אתן מבינות על מה אני מדברת) "זהו אין יותר מוצץ ומאז יש לנו שקט מכיוון ילדה אחת הילד השני בן 4 עדיין עם מוצץ מהרגע שהוא חוזר מהגן עד הרגע שהוא הולך לגן, והקטנה עושה את כל הבלאגן היא צריכה  אותו מוצץ אותה צורה ואותו צבע. בהחלט כאב ראש אבל עדיין אני לא יוותר על המוצץ . זה מריע אותם מאוד במיוחד בתקופת הגזים...

צריך לזכור שכשתינוק בוכה יש לו צורך, במיוחד כשהוא קטן מאוד, וכדאי קודם לבדוק חיתול/רעב/אי נעימות/וכו'

במהלך היום הוא כמעט בלי מוצץ, אבל יש מקרים שאין מה לעשות- למשל כשמתלבשים או כשהולכים לישון (תחליף להרדמות בהנקה). זה לא שהמוצץ סותם לו את הפה במקרים האלה, אלא שהמציצה מזינה את רפלקס המציצה שמאוד מרגיעה אותו.

אם זה מרגיע את התינוק במצבים קשים כמו הלבשה וכו' אז מה הבעיה?

ושוב אני מדגישה שלדעתי לא צריך לדחוף את המוצץ כהשתקה במקום לבדוק מה מפריע לו.

הבן שלי לא מחפש מוצץ כל היום ומשתמש בו בסה"כ כחצי שעה ביום.

היו ימים שנעלמו לנו כל המוצצים והסתדרנו מצויין ב"ה (פשוט נמנעתי ממצבים שמערימים קושי והרדמתי על הידיים)

לדעתי זאת דרך המלך. מקוה שיגמל מוקדם.

(הוא בן 8 חוד')

אצלי רובם תפסו את המוצץ רק בגיל חודש ,אני אישית שמחה שהם עם מוצץ בגיל הזה כי גם ככה קשה להרגיע ולהרדים אותם.ובגיל שנה אני זורקת אותם,כי אז זה עדיין גיל שמתרגלים מהר לשינויים,הם קצת קוטרים יום יומיים ושוכחים מזה,אני מעדיפה את זה מאשר שזה יתקבע להם לגיל יותר מאוחר מידי.

מוצץ אפשר לזרוק,אצבע לא...

מרכז יהל - מרכז ייעוץ והדרכה לחיי אישות

ארגון ותיק ופעיל בתחום שאת מחפשת - עם עשרות פודקאסטים ומאמרים מצויינים

לדעתי הרבה יותר יעיל, ואם גם בעלך בקטע לטפל בעצמו, אז בכלל.

בסוף המון הקונפליקטים הזוגיים סובבים סביב פצעי ילדות אחד של השני שנפגשים. לכן לנו טיפול אישי עזר הרבה יותר.

בקשר לפודקאסטים יש של אסתר פרל ( באנגלית)

יש את הפודקאסט של פאולה וליאון ( לא יוצאים פרקים חדשים אבל יש שם אוסף של הקלטות טובות)

וכל פודקאסט של התפתחות אישית יעזור.

יש פודקאסט שנקרא מטהרת לעצמי- פודקאסט בכל נושאי הבית היהודי, זוגיות, נשיות, טהרה ומה לא…

אולי תמצאי שם תכנים גם בשבילך.

ובהצלחה רבה! 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

לא לנקות🤭

דווקא קניתי פעם מגב מגנטי כזה לחלונות, אבל אפילו לא ניסיתי להשתמש בו...

אז אולי לכן אני לא רצה לנקות את החלונות🤭

(אבל האמת שהם רוב הזמן פתוחים, אני לא אוהבת חלונות סגורים...)

הוא ממש חמוד

לא ניקוי מושלם הוא קצת משאיר סימנים

אבל ממש אחלה

אין לי אותו אבל לחברה טובה שלי יש.. זה שהוא כמו 2 עיגולים כזה.

זה יכול לעבור גם בלי ורמוקס, כי אם קוטעים את מעגל ההדבקה זה פשוט נגמר.

פשוט אצל ילדים זה יותר קשה כי הם מגרדים וגם יש פחות הגיינה בשירותים וכו ובורמוקס בד"כ את גומרת את הכל במכה - עד הפעם הבאה 🙈 

דבר ראשון זה לוודא שאין הדבקה חוזרת- על הבוקר לנקות טוב עם מגבון, לשטוף ידיים עם סבון כל פעם אחרי שהולכים לשירותים ונוגעים באיזור, לגזור ציפורניים

אני כמה פעמים שמתי את השמנים אתריים והמשחת החתלה שכתבתי לך פעם וזה עזר

לאכול גרעיני דלעת טחונים גם עוזר

אם תראי שעובר שבוע נניח ןניסית הכל ולא משתפר- תפני לוורמוקס (כדאי לבקש מרשם מראש ומקסימום לא להוציא אותו...)