בס"ד

לא לדחוף כל שניה אבל לילד יש צורך ברפלוקס שנקרא מציצה, המוצץ עוזר לו.

הגדולה שלי לקחה מוצץ מההתחלה, הקטן לא הסכים בכלל והתעקשתי איתו על זה, זה פשוט מצויין לו ולנו.

והרבה פעמים אם לא מתחילים עם מוצץ כבר בבית חולים- הילד לא מוכן לקבל אותו אח"כ..

ואז את נתקעת בתור המוצץ שלו [או בהנקה, או האצבע שלך...]

אני מאוד ממליצה על מוצץ. ואם את מעדיפה- יש כאלו שטוענים שהם בריאים יותר [ישרים כאלו.. ולא רכים.. לנו היה של אוונט, אם כי הוא לא כזה אהב אותו כי הוא ברח לו מהפה כל הזמן, אבל בטח יש לעוד חברות..]

בעקרון באמת אני יודעת שלא מומלץ בהתחלה מוצץ

אבל מעשית אין לי מושג איך הייתי שורדת בלי...

אצלינו אני משמשת לה בתור "מוצץ"  ויש גם מספיק זמן ושימוש למוצץ אמיתי...

מעדיפה את הכי פשוטים שעשויים מגומי חום (ולא מסיליקון).

כשתינוק יונק הוא צריך הרבה פעמים בהתחלה למצוץ על "ריק" עד שהחלב מתחיל להגיע.  זאת הסיבה שתינוק מוצץ את המוצץ הוא מקווה שאם הוא יתאמץ מספיק הוא יקבל חלב.  רק בגיל ממש גדול הם מבדילים בין מוצץ לאוכל.

כשלילד אין מוצץ לדעתי אפשר יותר להיות מודעים לצרכים שלא. ולהיענות להם. 

הבכי של תינוק היא דרך ביטוי.  למה לחסום את זה?

ואני גם מסכימה איתך שזה מכוער ואי אפשר לראות את הפנים החמודות של התינוק כך.

עקרת בית?

לאמא עובדת יהיה קשה בלי מוצץ,

לעומת עקרת בית, ששם, לגישתי- עדיף בלי מוצץ.

האם זה קל יותר? לא..

לטעמי מוצץ הוא סוג של בולם רגשי שקיים במטרה להקל עלינו, אך לא בהכרח טוב לתינוק

גם בכי הוא כלי שהקב"ה הטביע בו, ואין צורך לבלום את אשר הוא רוצה להביע.

גם אם באוזנינו אלו לא דברים נעימים לשמוע..

נכון שילד זקוק למציצה, אך היא לא חייבת להיות דווקא דרך מוצץ.

ואם את עקרת בית, תוכלי להענות גם לצורך הזה..

לא בגללי, הוא פשוט לא מוכן.. (והוא דווקא קיבל בביה"ח)

זה הכי מציק- בלילה. כשהוא מתעורר וצריך להניק אותו כדי שירדם במקום לתקוע לו מוצץ, וכשהוא נרדם ומתעורר ברגע שאני מנתקת אותו, ולפעמים צריך לחבר-לנתק כמה פעמים עד שאני מצליחה להחזיר למיטה בלי שיתעורר..

ביום זה פחות נורא- אני נותנת לו לינוק והוא נרגע. אבל אצל המטפלת או אם הוא נשאר עם מישהו אחר זה יותר מציק. עכשיו כשהוא מקבל מוצקים- אז זה יותר קל, כי נותנים לו מים חמים ולרוב זה מרגיע אותו כמו הנקה..

אז קחי בחשבון שזה עלול לקרות.

היתה עם מוצץ עד גיל 3, השניה לא הסכימה לקחת.

לא נלחמתי עם אףאחת מהן.

עם הגדולה- הפחתתי את השימוש עם הזמן(בהתחלה רק בשינה, אח"כ רק בלילה..) עד שהיא זרקה אותו בעצמה לפח והלכה לישון לבד.

השניה מוצצת חתיכת בד כלשהי כדי להירדם- סדין/ שמיכה/ חיתול בד/ שרוול...

היא נרדמת מצוין לבד ולא נצמדת אלי.

כל ילד הוא עולם בפני עצמו.

שמעתי יתרונות וחסרונות למוצץ- מונע מוות בעריסה, תנועה מרגיעה, משנה את מבנה הלסת מגיל מסויים..

אני מעדיפה לזרום עם הילדים שלי ולעשות מה שטוב להם.

כשהגדולה היתה מדברת עם מוצץ בפה פשוט הייתי אומרת לה שאני לא מבינה אותה, למרות שהבנתי,

אז היא למדה להוציא אותו כשהיא רוצה להגיד משו.

א) המלצת משרד הבריאות:

מוצץ בשינה מגיל חודש עד גיל שנה. להקפיד על בדיקה תכופה ועל היגיינה.

ההמלצה הזאת מאזנת בין כמה שיקולים: מצד אחד הגנה ממוות בעריסה, מצד שני חשש לפגיעה בהנקה, וכן אחוזים גבוהים יותר של סוגים מסוימים של דלקות אוזניים אצל ילדי מוצץ, וכן ברמה נדירה הרבה יותר - בעיות של זיהומים בלוע, ומקרי חנק ל"ע.

ב) לטעמי האישי:

לא אוהבת מוצץ. לא אסתטי בעיניי. בעיקר לא אוהבת מוצץ אצל ילדים גדולים - את החיפוש האינטנסיבי אחרי המוצץ היחיד האהוב שחייב בכל ערב ללכת לאיבוד, את הדיבור הממוסך דרך המוצץ... היחידה אצלי שגדלה בלי מוצץ דיברה כל כך הרבה יותר יפה מכולם...

ג) לעניין הטיעון הרווח שממוצץ אפשר לגמול ומאצבע לא - מניסיוני זה לא עובד ככה. ילד שמכור למציצה מוצא לו תחליף כשגומלים אותו. אז מה ההבדל אם האצבע מגיעה בגיל חצי שנה או בגיל שלוש?

ד) בפועל כנראה שכן ניתן מוצץ הפעם, כי לבעלי זה חשוב. אני מקווה להצליח לגמול בגיל יחסית מוקדם. למרות שרגשית אני לא אוהבת את זה באף גיל, שכלית אני מבינה שבגיל חצי שנה יש לזה בסך הכול כמה יתרונות, לעומת גיל שנתיים שאז בפירוש החסרונות גוברים לטעמי.

ל2 בנותי נתתי מוצץ מגיל 0 כדי להרגיל אותן.

ב"ה לא היו שום בעיות בהנקה (ינקו הנקה מלאה עד גיל שנה)

שתיהן דיברו מוקדם וברור, והגדולה בגיל 4 נגמלה בקלות- זרקה את המוצץ לפח ובזה זה נגמר.

המוצץ מרגיע, עוזר להרדם, ובכלל הלילות יותר שקטים כשיש מוצץ, יש לי אחינים בלי מוצץ ולפעמים ממש קשה להרגיע אותם.

ועוד משהו- המוצץ גם מומלץ כהגנה ממוות בעריסה.

השארתן לי חומר למחשבה.

את 4 ילדי ניסינו להשתיק עם מוצץ כשהיו קטנים, וכולם ירקו אותו ברגע ששחררנו את המוצץ בפה..

כשגדלו וראו את המוצץ, הכניסו לפה כצעצוע (או נשכן)

הסתדרנו איתם טוב מאד (השתדלנו לפחות) כשבכו- בדקנו מה מציק חלהם (רעבים/עייפים/טיטול מלא/שיניים בוקעות)

אגב, עכשיו אני עובדת קצת  במעון, והמנהלת ממש ביקשה להשתדל שהילדים הבוגרים יהיו כמה שיותר בלי מוצץ, כדי שיוכלו לדבר ברור..  ואני ממש רואה הבדלים בין ילדים שכל הזמן עם מוצץ, ואי אפשר להבין אותם, לבין אלו שבלי מוצץ או שרוב הזמן בלי מוצץ..

הבן הבכור שלנו הוא ילד מקסים, מדבר יפה ומחייך לכולם בלי מוצץ שמסתיר את החיוך שלו (בן שנתיים) - אבל היה לנו פשוט קשהההההה איתו!!! הוא כל כך היה צריך משהו שירגיע אותו וזה היה קשה לכולנו. גם לו. ולמה הוא לא לקח מוצץ? כי כמוך, גם אנחנו קיבלנו המלצה לא לתת בהתחלה כדי שזה לא יפגע בהנקה. ולא נתנו. עד שעבר איזה חודש... אבל אז היה מאוחר מדי, והוא כבר לא רצה את המוצץ. היה קשה קשה קשה.
עם הילדה אחריו כבר נתתי בגיל 0!!! זה היה מבחינתי אחד הדברים החשובים! ובינתיים אני ממש שמחה על זה ב"ה... אני לא רוצה לחשוב כמה קשה היה לי בלי זה, ועוד עם שני ילדים (ואני איתם בבית..). אני לא חושבת שזה צורך שיש לה והוא נענה בזיוף של מוצץ. אני רואה את השלווה שלה כשאני שמה לה את המוצץ וכולי מתמוגגת... היא שוכבת לה באוניברסיטה.. מושיטה בשלווה ידיים לכל מני דברים וממש רגועה עם המוצץ.. זה פשוט נחת!!! ולא, ב"ה, זה לא פגע בהנקה בכלל.

לא מציעה לך לעשות את זה ואח"כ להתחרט. זה פשוט מרגיע אותם, למה למנוע את זה מהם?!

בכל אופן - שיהיה בשעה טובה =)

אני יודעת שאצל הרוב זה לא כך, אבל לפני החלטה קחו בחשבון שיש כאלה שאצלן זה כן. זה שיקול.

בס"ד 

תינוק בן יומו נגיד גג גיל חודש..איך אתן יודעות מתי הוא שבע?אפשר לדעת בכלל<?

אבל יש סימנים = טיטולים מלאים ועליה במשקל---

פעמים רבות, אכן, קשה לדעת, אם הוא לא רגוע זה יכול להיות רעב אבל גם עוד דברים.

אם אחרי הנקה הוא לא רגוע, שווה לבדוק את הדברים האחרים: טיטול, גרפס. (גרפסים זה יכול להיות עניין ארוך).

בעיקרון, תנסי להגיע למצב שבו את מניחה אותו והוא רגוע, אני אישית אוהבת סלקל בחודשים הראשונים כי הערסול נעים יותר ממיטת תינוק. ילד שבע שלא צריך להוציא אוויר יהיה רגוע בסלקל ואפילו יירדם שם.

תוכלי לזהות שהילד עדיין רעב אם הוא מנסה למצוץ כל מה שמתקרב אליו, והדברים האחרים לא מרגיעים.

באופן כללי הנסיון עושה הרבה. אצל הילדים הראשונים בהחלט כל בכי קטן הייתי מנסה להרגיע על ידי עוד הנקה, ואז שוב גרפס ושוב לפלוט וזה לא היה נגמר בחיים. כמובן זה לא חייב להיות ככה. אחרי כמות מסויימת של אוכל הוא אמור להרגע ולהרדם.

גידול קל!

לא רציתי לתת מוצץ.

התינוקת לא רוצה מוצץ.

היא מצאה אצבע והתבייתה על אגודל ימין.

היא לא תלויה בי ומרגיעה את עצמה לבד. אין חיפושים אחרי מוצץ אבוד.

מוצץ בקושי שימש כנשכן בזמן בקיעת השיניים.

גם אני מצצתי מוצץ ואחרי זה ציפה של כרית ואצבע. הכל בטל מהעולם. מדברת יפה (בלי סוף...) ולא הייתי צריכה יישור שיניים.

זהו.

אהבתי שציינו פה את ההקשבה לצרכי התינוק והבנת רצונו.

יפה!!

יש קושי גם בזה שהילד שולט על אמצעי ההרגעה שלו.

ומאצבע קשה מאד להתפטר. (מנוסה על עצמי)

נקשרו אלי במקום אל חפץ.

גם לא מצצו את הבוהן.

מה שכן, הם היו אצלי, ולא יצאתי לעבודה.

בהצלחה!

אני נותנת מוצץ (המוצץ העגול שהכי פשוט, כך שאין בעיה עם הנקה או שיניים.) עד גיל חצי שנה.

כך הילד לא נקשר למוצץ וגם אני רגועה.(אחרי הנקה).

נתתי כך לשתי הגדולים והיו מרוצים. (בגיל חצי שנה יום יומיים הם בוכים ומתרגלים בלי מוצץ)

לאחרונה שלי לא היה צריך מוצץ כלל מצצה עד התפתחות השיניים, את הבוהן .

אם זה מרגיע אותם ועוזר לי למה לא?

למה לסבול עם צרחות כשאפשר בלי?

חוץ מזה אני לא חושבת שיש קשר לדיבור

הילדים שלי עם מוצץ מהלידה ומכורים באופן כרוני

והם מתחילים לדבר לפני גיל שנתיים.

החסרון היחיד שקשה מאד לגמול אותם מהמוצץ.

דבר נוסף- הרבה ילדים מתמכרים לאצבע 

שלדעתי זה הרבה יותר גרוע והרבה יותר קשה לגמול

פשוט יש לו אצבעות....

כך שבהחלט היה עדיף מוצץ.....

אמא שלי אמרה שלא היינו מוכנות לקחת

והייתה תקופה קצרה ששמתי את האצבע שלי בפה

אבל אחות שלי שמה את האצבע שלה בפה במשך תקופה די ארוכה- עד הילדות, כך שזה פגע לה בשיניים והיא הייתה צריכה יישור שיניים- אבל גם הרבה ילדים אחרים צריכם יישור שיניים

אבל זה לא בגלל התנגדות אישית שלי לעניין אלא כי כולם היו סרבנים ולא ראיתי סיבה להתעקש איתם על זה. טיפת חלב דוקא ממליצים כן לתת מוצץ, כי זה מוריד את הסיכון למוות בעריסה.

ההשלכות של ילד ללא מוצץ זה בד"כ שהילד רוצה לינוק יותר (כי הוא משתמש בך בתור המוצץ שלו ). את צריכה לראות אם זה מתאים לך או לא...

שני הילדים שלי גודלים ללא מוצץ בלי צרחות וזה בסדר גמור

משרד הבריאות מצא שמוצץ מפחית את הסיכויים למוות בעריסה ל"ע

אשמח לשמוע מהמבינות:

למה? לא מצאתי סיבה הגיונית, או בכלל- סיבה שהיא...

מוות בעריסה נגרם כאשר לסתו התחתונה של התינוק שברחם הייתה מכונסת  מתכנסת עוד  ולוחצת על המוח הקטן, מציצה ומיניקה מחזקות את השרירים האלו ומאפשרות ללסת לצאת, זה מה שאני מכירה.

קשר ולא סיבה- 

הם עושים ניסויים ומוצאים שתינוקות עם מוצץ נראו פחות מקרים של מוות בעריסה מתינוקות בלי מוצץ . 

הם לא יודעים להסביר למה.

המקסימום שהם יכולים לעזות זה לשער- 

למשל- "מוצץ מציל ממות בעריסה כי התינוק שמוצץ חייב לנשום ואז הוא לא נחנק"

או "מוות בעריסה קורה למשל משכיבה על הבטן ודחיפת הראש לתוך המזרון ותינוק עם מוץ משאיר בעצם פתחים לנשימה (בצידי המוצץ) וכך לא נחנק" 

ועוד כאלה.. 

בקיצור הם ראו בניסוים שלהם שיש פחות אחוזים אצל מי שמוצץ מוצץ - אני הייתי הולכת על האחוזים הבטוחים!

בהרצאה של פרופ' אידלמן בנושא הוא ציין בין השאר שרוב מוחלט של התינוקות מפילים את המוצץ מהפה תוך כשעה, ואילו האסון של SIDS לרוב קורה שעתיים-שלוש אחרי ההשכבה - ובכל זאת מוצאים הבדלים מובהקים סטטיסטית בין תינוקות שהושכבו לישון עם מוצץ לבין תינוקות שהושכבו לישון בלעדיו. כלומר נראה שההגנה של המוצץ היא לא בזמן אמת, אלא יש מנגנון מורכב יותר.

(ואגב, הוא ממליץ בכל פה לדחות מתן מוצץ לגיל חודש, ומגבה דבריו במחקרים מרשימים.)

סתם מעניין אותי לדעת

איך בדורות קודמים הסתדרו בלי מוצץ,

והמונח מוות בעריסה גם לא היה קיים..

הייתה תמותת תינוקות הרבה יותר גבוהה מהדור שלנו

למה את חושבת שלא היה מוות בעריסה? אולי לא קראו לזה כך אבל ברור שהיה

המקרה המתועד הראשון של מוות בעריסה הוא בתקופת שלמה המלך
משפט שלמה המפורסם

ואני נותנת לה מוצץ לפעמים..בהתחלה כשהשתחררנו מהבי"ח היא ממש לא רצתה.. אבל עכשיו המוצץ עוזר לי ברגעים מציקים של בכי שהוא לא מרעב כבד  למשל- כשאנחנו רוצים להיכנס למנשא..

אבל יש לציין שעם המוצץ היא לא מוכנה להירדם בלילה..רק תוך כדי הנקה. בכל אופן- היא גם התפנקה לי על סוג המוצץ!! היא רצתה גומי פשוט (שאני לא אוהבת!!) ובסוף מצאתי פתרון- נתתי לה מוצץ אורטודנטי עם פטמת גומי ועכשיו זה הסוג היחידי שהיא מסכימה!

סה"כ אני בעד מוצץ ומקווה שניגמל מוקדם ככל האפשר.

זה ממש מציל אנ ממש אוהבת אותו עד ש..."אמא אני לא מוצא את המוצץ" בשעה 4 לפנות בוקר ואז אני מתחילה להתחרפן "יאלה שיזרקו את המוצץ כבר" בטוח יש פה עוד נשים שמרגישות כמוני. ודרך אגב הילדה בת חמש ככה נגמלה מהמוצץ היא הייתה נורא עייפה ורצתה מוצץ אבל היא לא זכרה איפה היא שמה אותו, והתחילה לבכות .בעלי תפס חרופה לקח את המוצץ ואמר לה בשיא הרוגע שהוא הצליח לגייס באותו רגע(אם אתן מבינות על מה אני מדברת) "זהו אין יותר מוצץ ומאז יש לנו שקט מכיוון ילדה אחת הילד השני בן 4 עדיין עם מוצץ מהרגע שהוא חוזר מהגן עד הרגע שהוא הולך לגן, והקטנה עושה את כל הבלאגן היא צריכה  אותו מוצץ אותה צורה ואותו צבע. בהחלט כאב ראש אבל עדיין אני לא יוותר על המוצץ . זה מריע אותם מאוד במיוחד בתקופת הגזים...

צריך לזכור שכשתינוק בוכה יש לו צורך, במיוחד כשהוא קטן מאוד, וכדאי קודם לבדוק חיתול/רעב/אי נעימות/וכו'

במהלך היום הוא כמעט בלי מוצץ, אבל יש מקרים שאין מה לעשות- למשל כשמתלבשים או כשהולכים לישון (תחליף להרדמות בהנקה). זה לא שהמוצץ סותם לו את הפה במקרים האלה, אלא שהמציצה מזינה את רפלקס המציצה שמאוד מרגיעה אותו.

אם זה מרגיע את התינוק במצבים קשים כמו הלבשה וכו' אז מה הבעיה?

ושוב אני מדגישה שלדעתי לא צריך לדחוף את המוצץ כהשתקה במקום לבדוק מה מפריע לו.

הבן שלי לא מחפש מוצץ כל היום ומשתמש בו בסה"כ כחצי שעה ביום.

היו ימים שנעלמו לנו כל המוצצים והסתדרנו מצויין ב"ה (פשוט נמנעתי ממצבים שמערימים קושי והרדמתי על הידיים)

לדעתי זאת דרך המלך. מקוה שיגמל מוקדם.

(הוא בן 8 חוד')

אצלי רובם תפסו את המוצץ רק בגיל חודש ,אני אישית שמחה שהם עם מוצץ בגיל הזה כי גם ככה קשה להרגיע ולהרדים אותם.ובגיל שנה אני זורקת אותם,כי אז זה עדיין גיל שמתרגלים מהר לשינויים,הם קצת קוטרים יום יומיים ושוכחים מזה,אני מעדיפה את זה מאשר שזה יתקבע להם לגיל יותר מאוחר מידי.

מוצץ אפשר לזרוק,אצבע לא...

לדבר איתה: זה סיכוי ענק לגרום נזק.

בדימוי העצמי שלה, ואף בנושא ההשמנה עצמו.

לדעתי: לכבד את הבחירות שלה, זכותה. יחד עם זאת שווה ללכת לבדיקות דם ליתר בטחון, וכן להוציא את השטויות מהבית.

ממליצה לשמוע את הפודקאסט של מה בליבא עם רוני רמז

היא מדברת מדהים על עודף משקל

ממש גרמה לי לבכות איך גרמו לי לשנוא את עצמי ואת הגוף שלי...

בכללי, אין מה להגיד לה בעצמה.

אם היא תרצה ותפנה אליכם להתייעץ מה לעשות, אז תייעצי לה להוסיף פעילות גופנית , לשלב התזונה ירקות וכו'

די ברור שהיא כן שמה לב, וכרגע לא רוצה לעשות עם זה

כלום כי זה מלחיץ או אין לה כוח להתמודד עם זה או משהו בסגנון...

אני מאמינה שהנכון יהיה להתעלם, מקסימום לדאוג שהאוכל שמכינים בבית יהיה בריא יחסית...

תעזרו לי לחדד את הנקודה… זה מה שבעלי טוען

אבל התפקיד של הורים זה גם לחשוב לטווח ארוך... אני חושבת שכל מה שיגידו לה יגרום לה א. לאנטי, ולהוריד את הסיכוי שהיא תתחיל לאכול בריא או לעשות ספורט כי זה יהפוך למשהו שהוא מולכם במקום למשהו שמול עצמה

ב. לחרדה או דימוי עצמי נמוך, כי אם אתם מדברים איתה על זה זה כנראה ממש גרוע. וחרדה אגב הרבה פעמים גורמת להגביר אכילה רגשית ולא להוריד.

אני חושבת שדברים כמו להוסיף סלט חי לכל ארוחה ודברים כאלה, שזה להוסיף אוכל בריא בכללי ולא לחץ מולה. ואם היא מבקשת עזרה או מתלוננת על המשקל שלה אז אפשר להציע עזרה בעדינות. אבל לא לבוא ולדבר איתה מלכתחילה.

שנערה בת 15 לא שמה לב שהיא השמינה

יכולת ההשפעה ההורית לגבי אורח חיים ותזונה נכונה היא ב

1. אוכל בריא זמין בבית

2. דוגמא אישית

3. חוסר שיפוטיות

4. השארת יכולת הבחירה בידי הילדה

בכל גיל

ובפרט בגיל 15

כי נערה בת 15 בטוח שמה לב שהשמינה ומן הסתם מתעסקת עם זה בלי סוף. אז בתור הורים נראה לי חשוב לפתוח ערוץ תקשורת דווקא סביב דברים לא מדוברים. למתבגרים יש נטיה להכנס לסרטים סביב דברים ולחפש תשובות ופתרונות במקומות שהם לאו דווקא חיוביים או מקדמים.

כמובן לשים לב טוב לתוכן השיחה. לזכור שבתור הורים אין לכם מטרה לגדל ילדה רזה, יש לכם מטרה לגדל ילדה בריאה שאוהבת את עצמה.

הייתי ממקדת את השיחה בנערה וברגשותיה - איך היא מרגישה עם עצמה? האם היא זקוקה מכם לעזרה כלשהי בנושא?

מדגישה אלף פעם שהיא אהובה בדיוק כפי שהיא. באופן כללי, לנסות להתפעל ממנה באופן יזום כמה שיותר. לאו דווקא מחלקים חיצוניים - מכשרונות, תהליכים יפים, חברויות יפות, כל מה שמסייע לנערה לפתח דיבור פנימי אוהב וחומל כלפיי עצמה. 

בלי נעליים הוא רץ, בחנות הלך עם זה ממש יפה

נפל פה ושם אבל בסה''כ הלך.

רק בבית השינוי.

שמתי לו בינתיים 3 פעמים מאז הקנייה, כל פעם לחצי שעה, אולי קצת פחות. הוא כל הזמן נוגע בהן מאיו מנסה להוריד.  אני חוששת שזה לא נוח לו. למרות שקיבלתי הרבה מאוד המלצות על החנות הזאת קשה לי להאמין שעשו התאמה לא טובה 🤕

אז זה ממש הגיוני

לפי מה שאני יודעת אומרים לחכות יותר זמן בין תחילת ההליכה לנעילת נעליים

שההליכה יותר תתיצב.

אני מחכה חצי שעההאבל באמת נראה לי אני מגזימה

בכל אופן נראה לי זה פשוט ענין של הסתגלות.. ויעבור בעז'ה הנעל כבדה ולוקח זמן להתרגל למשקל שלה

ורק עכשיו קניתי לו....

הוא ילד שב"ה לא מפסיק לרוץ

ועם הנעליים קשה לו יותר. אבל מלבישה ללבישה הוא מתרגל.

אני חושבת שזה נורמלי....

מלא נחת

אבל גם אם היה לו נוח עם נעליים לא כדאי לשים לו בבית.

אפשר גרביים נגד החלקה.

כבר חששתי שהלכו 400 שקל לפח.

אל תשאלי למה במחיר כזה, בשום מקום לא היה משהו יפה במידה שלו. כבר חששתי שהכסף לפח. 

אני מלבישה לקטנצ'יק כרגע נעליים ישנות של אחותו הגדולה כשהייתה בגילו 😅

אלה נעליים טובות מפפאיה ששמרתי, וגם ככה לא אכפת לו מהצבע בגיל הזה

אבל יש לי טראומה קלה - עשיתי את זה עם הילדונת פעם, סנדלים בצבע של בנים. ואז יום אחד המטפלת שלה אמרה לי שיש לה סנדלים (של בנות) מיותרים ואולי אני רוצה אותם בשבילה🙈 התפדחתי נורא שהיא חשבה שלא קניתי סנדלים חדשים בגלל קושי כלכלי או משהו...

בכל אופן, עכשיו כבר לא נשארו לי נעליים מהילדים הקודמים...

זה ממש נורמלי לשים לילד נעליים מהגדול

אני גם שמרתי נעלי צעד ראשון של הגדול, אבל זה במידה 21 - קטני רחוק משם 

לי היו בבדיקות ישנות פסים חלשים ממש גם שבוע אחרי האיחור, ובדיקה חדשה הראתה שני פסים בוהקים תוך שנייה.. 

פשוט בדקתי ממש מוקדם. כמה ימים לפני האיחור.

מעניין. העליתי את התמונה לAI והיא טענה שיש פס חיובי מובהק.

אין על הבינה.

אני בכנות רואה משהו נורא עדין,

אני הכי בעולם מסכימה שקשה לחכות. לדעתי ראשון בוקר כבר יהיה יותר ברור. 

תשתי הרבה מים, תאכלי טוב ותחשבי חיובי.

בשורות טובות 

לא נראה לי שאמור להשפיע בשלב הזה

וטני רואה פס

בשעה טובה

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

אנחנו עשינו בבית, היה ממש ממש כיף.

הבן שלי קם חג בבוקר וביקש שנעשה עוד פעם ליל הסדר, מבחינתי היה שווה הכל עם הבקשה הזאת (זה משמעותי לי כי אני אישית מעולם לא התחברתי ללילה הזה, אצל ההורים משני הצדדים הוא ארוךךךךך, מסיימים באיזה 4. הלילה הזה זכור לי בתור אחד שרק רוצים לישון ולאכול ואי אפשר. ההורים מדהימים שלא תטעו, פשוט לא מצאתי את עצמי בקונספט).

בקיצור, היה טוב.

סיימנו ב 12, שני הילדים נשארו ערים עד הסוף. ערב מלא בשירה וריקודים.

בעלי הכין הצגה הם בובות שמתלבשות על היד, אבל הילדים לא היו בעניין אז פשוט זרמנו עם השירים בהגדה. איםה שלא היה שיר, מלמלנו מהר כדי לא לאבד את הקשב שלהם.

קנינו טרמפולינה שבוע לפני פסח (קטנה, בלי רשת) - הנחנו בסלון ליד השולחן הגדול לא הפסיק לקפוץ כל הלילה (ברמת המוזר לדעתי - כאילו, כמה אפשר לקפוץ?????. הגדול החליט על מסלול - רוקדים במעגל עולים לטרמפו קפיצה בחישוקים, עוד כמה דברים ומהתחלה. הפכנו להיות קצת עמדת דיג'י)

בקיצור היה ממש כיף.

עדיין יש פינה בלב שלא מוכן להשלים עם הטוב הזה, אני ממש התרגלתי שזה ערב של דברי תורה ופתאום כזה - לא היה דבר תורה אחד. גם אם הייתי רוצה בעלי היקר פחות הטיפוס ואני גם ככה, אין לי קשב לזה. היה טוב ומצד שני לא יודעת, מנסה להתרגל.

העיקר הילדים ואנחנו נהננו.

ראיתי סרטון של הרב יגאל כהן שבסופו של דבר - שום דבר לא שווה בלי שמחה. אז ב''ה שמחה גדולה הייתה. הבן שלי מחכה לסדר הבא וזה ממש עושה לי את זה. 

לעשות ליל הסדר לבד רק עם שני ילדים קטנים - זה אומץ!

באמת נשמע שזה היה מדויק בשבילכם❤️ איזה כיף שכולכם נהניתם כך! מן הסתם הילדים לא היו מצליחים ליהנות בליל סדר שכולו דברי תורה...

פעם ראשונה (בעצם חוץ מהקורונה). אבל הוא סגר חג בצבא. אז בסוף נסעתי להורים.

היה בסדר, אבל הייתי צריכה לתזז בין הקטנים לגדולים ולהרדים. בקושי אמרתי משהו מהמגיד, וגם בהלל ונרצה הייתי עם הקטן שהתעורר. מקווה שלמגוייסות יש פתור בכל זאת..

ואני עם סוכרת- אז מאתגר עם האוכל, המצות ו4 הכוסות (קיבלתי הנחיות מהדיאטנית מה בדיוק לעשות), אבל זה גם לא השאיר לי הרבה מה לאכול...

עכשיו אנחנו בבית ב"ה, הוא אמור לחזור סמוך לשבת. 

ועוד שינוי כזה. ממש קשה.

בעז''ה שתהיה לו נסיעה טובה הביתה ויחזור כמה שיותר מהר. 

אשמח לשמוע מה אתן שותות בארבע כוסות. אני שותה תירוש וכל שנה כמעט מקיאה בכוס הרביעית מרוב גועל. מצד שני אני לא מסוגלת לשתות כוס שלמה של יין (לא בהריון ולא מניקה אבל פחות מתחברת לאלכוהול).

יותר מהמיץ הכהה (לא זוכרת מה שם הזן).

גם לי קשה לשתות הרבה מיץ ענבים, וביין אין סיכוי שאגע...

רוב הכוס מיץ ענבים, מוסיפה גם יין.

ככה לא מרגישים את החריפות של היין, אבל זה קצת מאזן את המתיקות.

היינו אצל ההורים שלי ובגדול שלי כבר בגיל שמבין וזה היה ממש חמוד לראות איך אבא שלי מתלהב למספר לו את ההגדה ולשאול שאלות

הבן היה מבסוט, קיבל מתנות, שוקולד צ'יפס על כל דבר שענה ואמא שלי קנתה דברים לשולחן בשביל עשרת המכות והם שיחקו כאילו הם פרעה וכו'

הייתי גמורה ממש אבל היה חמוד לראות והבן ביקש שנעשה שוב שזה לדעתי הכי שווה.

אצל חמי וחמותי זה הרבה דברי תורה ואני מאבדת את זה לגמרי ( במיוחד אם יש ילדים ) 

למרות שהייתי גמורה מעייפות (בהלל קצת התאוששתי).

ולמרות כל מיני תקלים קטנים שנוצרו עם הילדים...

בעלי ניהל את הסדר ביד רמה, הילדים הפציצו בשאלות, הבן הבררן שלנו הצליח לאכול קצת מרור (!), הילדונת שרה ארבע קושיות (בקול תינוקי כזה - הבינה שזה תפקיד של הקטנים בדרך כלל), ילדת כיתה א' קראה יפה מאוד קטע מההגדה וריגשה אותנו, התינוקת הקדימה את נרצה לזמן שולחן עורך והושכבה לישון (גם ככה לא אכלה יותר מדי) והילדונת נשארה ממש עד הסוף ונרדמה ברגע שהשכבתי אותה, שזה היה כיף. הבנים נשארו לומר שיר השירים אחר כך. שניים הלכו אחר כך לישון (כדי להתעורר מאזעקה שעתיים לאחר מכן🥴) ושניים אחרים נשארו ערים כמעט כל הלילה🤭 (והפסידו סעודת בוקר, שלאחד מהם זה לא בא בטוב, אבל בסוף הוא התגבר על זה...)

אני קצת מבואסת שהשנה לא הקראתי להם סיפור מלווה להגדה, בגלל העייפות שלי... אבל היה מספיק תוכן גם ככה.

והעיקר - לא היו אזעקות במהלך הסדר! זה הדבר שהכי הלחיץ אותנו... 

שבת בבוקר עדיין מתלבטת לגבי העיקרית

עוקבת איתך 

ערב מרק עוף והמון ירקות עם קניידלך

בוקר עוף ותפוחי אדמה ברוטב תפוזים בתנור, אנטיפסטי

סדש קניידלך, ביצים קשות או חביתה,  אולי תפוחי אדמה מבושלים כמו כרפס

מצות

עוגה קנויה לילדים, פומלה ואננס, יש גם גלידה חלבית

סלט ירקות,  מטבוחה, אולי ממרח זיתים, מקלות גזר בתנור

מרק עם קניידלך בלילה

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

היא יודעת מה עושים עם משחקים?

אולי אפשר להתחיל לה משחק ואז לנסות ללכת קצת

זה קשה ברמות, הבת שנתיים שלי גם מתעקשת שאני אשב לידה בארוחות, אחרי שהצלחתי להוריד אותה מלשבת עלי.

ועבדתי איתה על הפרדות, בהדרגה, ואז עברנו דירה ושחררתי, והמשכתי לעבוד, ואז פרצה מלחמה ושחררתי שוב.  עכשיו חזרנו לעבודה.

בעיקרון בוחרים משהו אחד קטן, שהיא מסוגלת, לדוגמה, אני עכשיו שוטפת כלים ואתפנה אליך רק כשאגמור

אז היא בוכה וכועסת ומושכת לי בחצאית, ואני מתעלמת, ואז היא נשכבת על הרצפה לידי. אחרי כמה ימים היא עדיין מוחה, אבל כבר מבינה שאני לא אתפנה אליה עד שאסיים.

וככה לאט לאט לאט מרחיבים את ההפרדות.

מאד לאט.

כמו שבונים שריר, רק שזה שריר חדש לגמרי והמח עדיין לא מפותח עד הסוף, אז זה אפשרי, אבל דורש התמדה וסבלנות.

עכשיו אמא עסוקה,אמא עושה עושה x y כשאמא תסיים אמא תשב איתך,כשתסיימי תגידי לה אמא סיימה עכשיו אמא יכולה לחבק אותך.  בהתחלה היא תבכה ותתנגד אבל בהתמדה היא תבין.

מסקר קטנטן סביבי, שמתי לב שזה יחסית גורף לילדי הגיל הזה.

אני ממש חושבת שזה בגלל הסיטואציה שהם נמצאים בה מאז שהם נולדו.

כבר ההריון ועד היום: כל הזמן מלחמות, סטרס באוויר, חוסר שגרה.

ממש מאמינה שזה קשור.

וזה סתם ילחיץ אם לא תראה.

אפשר אולי שבוע וחצי- שבועיים לנסות לבדוק.

ולפותחת עד שבוע 6 הרבה נשים, ואני ביניהן, לא מרגישות כלום, זה לא אומר כלום.

להתפלל לה' ולקוות לטוב.

.

תבקשי הפניה לאולטרסאונד ראשון מרופא משפחה. זה מה שאני עושה כשהתורים לר.נשים מאוחרים מידי.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

לפחות חה שהיה אצלי בהריון. יש אצלנו בעיר קבוצה של מכירות יד 2 ויש ממש 'מסחרה' בין לאומית זהב להריוניות מקופות אחרות שמוכרות אחת לשנייה.

אני ממש ממליצה לקחת, הריון ראשון זה הציל אותי.

הריון שני לא היו בחילות ב''ה 

לא נתקלתי בעוצמה שלא נותנים

בהיפראמזיס זה לא תמיד רלוונטי