בס"ד

לא לדחוף כל שניה אבל לילד יש צורך ברפלוקס שנקרא מציצה, המוצץ עוזר לו.

הגדולה שלי לקחה מוצץ מההתחלה, הקטן לא הסכים בכלל והתעקשתי איתו על זה, זה פשוט מצויין לו ולנו.

והרבה פעמים אם לא מתחילים עם מוצץ כבר בבית חולים- הילד לא מוכן לקבל אותו אח"כ..

ואז את נתקעת בתור המוצץ שלו [או בהנקה, או האצבע שלך...]

אני מאוד ממליצה על מוצץ. ואם את מעדיפה- יש כאלו שטוענים שהם בריאים יותר [ישרים כאלו.. ולא רכים.. לנו היה של אוונט, אם כי הוא לא כזה אהב אותו כי הוא ברח לו מהפה כל הזמן, אבל בטח יש לעוד חברות..]

בעקרון באמת אני יודעת שלא מומלץ בהתחלה מוצץ

אבל מעשית אין לי מושג איך הייתי שורדת בלי...

אצלינו אני משמשת לה בתור "מוצץ"  ויש גם מספיק זמן ושימוש למוצץ אמיתי...

מעדיפה את הכי פשוטים שעשויים מגומי חום (ולא מסיליקון).

כשתינוק יונק הוא צריך הרבה פעמים בהתחלה למצוץ על "ריק" עד שהחלב מתחיל להגיע.  זאת הסיבה שתינוק מוצץ את המוצץ הוא מקווה שאם הוא יתאמץ מספיק הוא יקבל חלב.  רק בגיל ממש גדול הם מבדילים בין מוצץ לאוכל.

כשלילד אין מוצץ לדעתי אפשר יותר להיות מודעים לצרכים שלא. ולהיענות להם. 

הבכי של תינוק היא דרך ביטוי.  למה לחסום את זה?

ואני גם מסכימה איתך שזה מכוער ואי אפשר לראות את הפנים החמודות של התינוק כך.

עקרת בית?

לאמא עובדת יהיה קשה בלי מוצץ,

לעומת עקרת בית, ששם, לגישתי- עדיף בלי מוצץ.

האם זה קל יותר? לא..

לטעמי מוצץ הוא סוג של בולם רגשי שקיים במטרה להקל עלינו, אך לא בהכרח טוב לתינוק

גם בכי הוא כלי שהקב"ה הטביע בו, ואין צורך לבלום את אשר הוא רוצה להביע.

גם אם באוזנינו אלו לא דברים נעימים לשמוע..

נכון שילד זקוק למציצה, אך היא לא חייבת להיות דווקא דרך מוצץ.

ואם את עקרת בית, תוכלי להענות גם לצורך הזה..

לא בגללי, הוא פשוט לא מוכן.. (והוא דווקא קיבל בביה"ח)

זה הכי מציק- בלילה. כשהוא מתעורר וצריך להניק אותו כדי שירדם במקום לתקוע לו מוצץ, וכשהוא נרדם ומתעורר ברגע שאני מנתקת אותו, ולפעמים צריך לחבר-לנתק כמה פעמים עד שאני מצליחה להחזיר למיטה בלי שיתעורר..

ביום זה פחות נורא- אני נותנת לו לינוק והוא נרגע. אבל אצל המטפלת או אם הוא נשאר עם מישהו אחר זה יותר מציק. עכשיו כשהוא מקבל מוצקים- אז זה יותר קל, כי נותנים לו מים חמים ולרוב זה מרגיע אותו כמו הנקה..

אז קחי בחשבון שזה עלול לקרות.

היתה עם מוצץ עד גיל 3, השניה לא הסכימה לקחת.

לא נלחמתי עם אףאחת מהן.

עם הגדולה- הפחתתי את השימוש עם הזמן(בהתחלה רק בשינה, אח"כ רק בלילה..) עד שהיא זרקה אותו בעצמה לפח והלכה לישון לבד.

השניה מוצצת חתיכת בד כלשהי כדי להירדם- סדין/ שמיכה/ חיתול בד/ שרוול...

היא נרדמת מצוין לבד ולא נצמדת אלי.

כל ילד הוא עולם בפני עצמו.

שמעתי יתרונות וחסרונות למוצץ- מונע מוות בעריסה, תנועה מרגיעה, משנה את מבנה הלסת מגיל מסויים..

אני מעדיפה לזרום עם הילדים שלי ולעשות מה שטוב להם.

כשהגדולה היתה מדברת עם מוצץ בפה פשוט הייתי אומרת לה שאני לא מבינה אותה, למרות שהבנתי,

אז היא למדה להוציא אותו כשהיא רוצה להגיד משו.

א) המלצת משרד הבריאות:

מוצץ בשינה מגיל חודש עד גיל שנה. להקפיד על בדיקה תכופה ועל היגיינה.

ההמלצה הזאת מאזנת בין כמה שיקולים: מצד אחד הגנה ממוות בעריסה, מצד שני חשש לפגיעה בהנקה, וכן אחוזים גבוהים יותר של סוגים מסוימים של דלקות אוזניים אצל ילדי מוצץ, וכן ברמה נדירה הרבה יותר - בעיות של זיהומים בלוע, ומקרי חנק ל"ע.

ב) לטעמי האישי:

לא אוהבת מוצץ. לא אסתטי בעיניי. בעיקר לא אוהבת מוצץ אצל ילדים גדולים - את החיפוש האינטנסיבי אחרי המוצץ היחיד האהוב שחייב בכל ערב ללכת לאיבוד, את הדיבור הממוסך דרך המוצץ... היחידה אצלי שגדלה בלי מוצץ דיברה כל כך הרבה יותר יפה מכולם...

ג) לעניין הטיעון הרווח שממוצץ אפשר לגמול ומאצבע לא - מניסיוני זה לא עובד ככה. ילד שמכור למציצה מוצא לו תחליף כשגומלים אותו. אז מה ההבדל אם האצבע מגיעה בגיל חצי שנה או בגיל שלוש?

ד) בפועל כנראה שכן ניתן מוצץ הפעם, כי לבעלי זה חשוב. אני מקווה להצליח לגמול בגיל יחסית מוקדם. למרות שרגשית אני לא אוהבת את זה באף גיל, שכלית אני מבינה שבגיל חצי שנה יש לזה בסך הכול כמה יתרונות, לעומת גיל שנתיים שאז בפירוש החסרונות גוברים לטעמי.

ל2 בנותי נתתי מוצץ מגיל 0 כדי להרגיל אותן.

ב"ה לא היו שום בעיות בהנקה (ינקו הנקה מלאה עד גיל שנה)

שתיהן דיברו מוקדם וברור, והגדולה בגיל 4 נגמלה בקלות- זרקה את המוצץ לפח ובזה זה נגמר.

המוצץ מרגיע, עוזר להרדם, ובכלל הלילות יותר שקטים כשיש מוצץ, יש לי אחינים בלי מוצץ ולפעמים ממש קשה להרגיע אותם.

ועוד משהו- המוצץ גם מומלץ כהגנה ממוות בעריסה.

השארתן לי חומר למחשבה.

את 4 ילדי ניסינו להשתיק עם מוצץ כשהיו קטנים, וכולם ירקו אותו ברגע ששחררנו את המוצץ בפה..

כשגדלו וראו את המוצץ, הכניסו לפה כצעצוע (או נשכן)

הסתדרנו איתם טוב מאד (השתדלנו לפחות) כשבכו- בדקנו מה מציק חלהם (רעבים/עייפים/טיטול מלא/שיניים בוקעות)

אגב, עכשיו אני עובדת קצת  במעון, והמנהלת ממש ביקשה להשתדל שהילדים הבוגרים יהיו כמה שיותר בלי מוצץ, כדי שיוכלו לדבר ברור..  ואני ממש רואה הבדלים בין ילדים שכל הזמן עם מוצץ, ואי אפשר להבין אותם, לבין אלו שבלי מוצץ או שרוב הזמן בלי מוצץ..

הבן הבכור שלנו הוא ילד מקסים, מדבר יפה ומחייך לכולם בלי מוצץ שמסתיר את החיוך שלו (בן שנתיים) - אבל היה לנו פשוט קשהההההה איתו!!! הוא כל כך היה צריך משהו שירגיע אותו וזה היה קשה לכולנו. גם לו. ולמה הוא לא לקח מוצץ? כי כמוך, גם אנחנו קיבלנו המלצה לא לתת בהתחלה כדי שזה לא יפגע בהנקה. ולא נתנו. עד שעבר איזה חודש... אבל אז היה מאוחר מדי, והוא כבר לא רצה את המוצץ. היה קשה קשה קשה.
עם הילדה אחריו כבר נתתי בגיל 0!!! זה היה מבחינתי אחד הדברים החשובים! ובינתיים אני ממש שמחה על זה ב"ה... אני לא רוצה לחשוב כמה קשה היה לי בלי זה, ועוד עם שני ילדים (ואני איתם בבית..). אני לא חושבת שזה צורך שיש לה והוא נענה בזיוף של מוצץ. אני רואה את השלווה שלה כשאני שמה לה את המוצץ וכולי מתמוגגת... היא שוכבת לה באוניברסיטה.. מושיטה בשלווה ידיים לכל מני דברים וממש רגועה עם המוצץ.. זה פשוט נחת!!! ולא, ב"ה, זה לא פגע בהנקה בכלל.

לא מציעה לך לעשות את זה ואח"כ להתחרט. זה פשוט מרגיע אותם, למה למנוע את זה מהם?!

בכל אופן - שיהיה בשעה טובה =)

אני יודעת שאצל הרוב זה לא כך, אבל לפני החלטה קחו בחשבון שיש כאלה שאצלן זה כן. זה שיקול.

בס"ד 

תינוק בן יומו נגיד גג גיל חודש..איך אתן יודעות מתי הוא שבע?אפשר לדעת בכלל<?

אבל יש סימנים = טיטולים מלאים ועליה במשקל---

פעמים רבות, אכן, קשה לדעת, אם הוא לא רגוע זה יכול להיות רעב אבל גם עוד דברים.

אם אחרי הנקה הוא לא רגוע, שווה לבדוק את הדברים האחרים: טיטול, גרפס. (גרפסים זה יכול להיות עניין ארוך).

בעיקרון, תנסי להגיע למצב שבו את מניחה אותו והוא רגוע, אני אישית אוהבת סלקל בחודשים הראשונים כי הערסול נעים יותר ממיטת תינוק. ילד שבע שלא צריך להוציא אוויר יהיה רגוע בסלקל ואפילו יירדם שם.

תוכלי לזהות שהילד עדיין רעב אם הוא מנסה למצוץ כל מה שמתקרב אליו, והדברים האחרים לא מרגיעים.

באופן כללי הנסיון עושה הרבה. אצל הילדים הראשונים בהחלט כל בכי קטן הייתי מנסה להרגיע על ידי עוד הנקה, ואז שוב גרפס ושוב לפלוט וזה לא היה נגמר בחיים. כמובן זה לא חייב להיות ככה. אחרי כמות מסויימת של אוכל הוא אמור להרגע ולהרדם.

גידול קל!

לא רציתי לתת מוצץ.

התינוקת לא רוצה מוצץ.

היא מצאה אצבע והתבייתה על אגודל ימין.

היא לא תלויה בי ומרגיעה את עצמה לבד. אין חיפושים אחרי מוצץ אבוד.

מוצץ בקושי שימש כנשכן בזמן בקיעת השיניים.

גם אני מצצתי מוצץ ואחרי זה ציפה של כרית ואצבע. הכל בטל מהעולם. מדברת יפה (בלי סוף...) ולא הייתי צריכה יישור שיניים.

זהו.

אהבתי שציינו פה את ההקשבה לצרכי התינוק והבנת רצונו.

יפה!!

יש קושי גם בזה שהילד שולט על אמצעי ההרגעה שלו.

ומאצבע קשה מאד להתפטר. (מנוסה על עצמי)

נקשרו אלי במקום אל חפץ.

גם לא מצצו את הבוהן.

מה שכן, הם היו אצלי, ולא יצאתי לעבודה.

בהצלחה!

אני נותנת מוצץ (המוצץ העגול שהכי פשוט, כך שאין בעיה עם הנקה או שיניים.) עד גיל חצי שנה.

כך הילד לא נקשר למוצץ וגם אני רגועה.(אחרי הנקה).

נתתי כך לשתי הגדולים והיו מרוצים. (בגיל חצי שנה יום יומיים הם בוכים ומתרגלים בלי מוצץ)

לאחרונה שלי לא היה צריך מוצץ כלל מצצה עד התפתחות השיניים, את הבוהן .

אם זה מרגיע אותם ועוזר לי למה לא?

למה לסבול עם צרחות כשאפשר בלי?

חוץ מזה אני לא חושבת שיש קשר לדיבור

הילדים שלי עם מוצץ מהלידה ומכורים באופן כרוני

והם מתחילים לדבר לפני גיל שנתיים.

החסרון היחיד שקשה מאד לגמול אותם מהמוצץ.

דבר נוסף- הרבה ילדים מתמכרים לאצבע 

שלדעתי זה הרבה יותר גרוע והרבה יותר קשה לגמול

פשוט יש לו אצבעות....

כך שבהחלט היה עדיף מוצץ.....

אמא שלי אמרה שלא היינו מוכנות לקחת

והייתה תקופה קצרה ששמתי את האצבע שלי בפה

אבל אחות שלי שמה את האצבע שלה בפה במשך תקופה די ארוכה- עד הילדות, כך שזה פגע לה בשיניים והיא הייתה צריכה יישור שיניים- אבל גם הרבה ילדים אחרים צריכם יישור שיניים

אבל זה לא בגלל התנגדות אישית שלי לעניין אלא כי כולם היו סרבנים ולא ראיתי סיבה להתעקש איתם על זה. טיפת חלב דוקא ממליצים כן לתת מוצץ, כי זה מוריד את הסיכון למוות בעריסה.

ההשלכות של ילד ללא מוצץ זה בד"כ שהילד רוצה לינוק יותר (כי הוא משתמש בך בתור המוצץ שלו ). את צריכה לראות אם זה מתאים לך או לא...

שני הילדים שלי גודלים ללא מוצץ בלי צרחות וזה בסדר גמור

משרד הבריאות מצא שמוצץ מפחית את הסיכויים למוות בעריסה ל"ע

אשמח לשמוע מהמבינות:

למה? לא מצאתי סיבה הגיונית, או בכלל- סיבה שהיא...

מוות בעריסה נגרם כאשר לסתו התחתונה של התינוק שברחם הייתה מכונסת  מתכנסת עוד  ולוחצת על המוח הקטן, מציצה ומיניקה מחזקות את השרירים האלו ומאפשרות ללסת לצאת, זה מה שאני מכירה.

קשר ולא סיבה- 

הם עושים ניסויים ומוצאים שתינוקות עם מוצץ נראו פחות מקרים של מוות בעריסה מתינוקות בלי מוצץ . 

הם לא יודעים להסביר למה.

המקסימום שהם יכולים לעזות זה לשער- 

למשל- "מוצץ מציל ממות בעריסה כי התינוק שמוצץ חייב לנשום ואז הוא לא נחנק"

או "מוות בעריסה קורה למשל משכיבה על הבטן ודחיפת הראש לתוך המזרון ותינוק עם מוץ משאיר בעצם פתחים לנשימה (בצידי המוצץ) וכך לא נחנק" 

ועוד כאלה.. 

בקיצור הם ראו בניסוים שלהם שיש פחות אחוזים אצל מי שמוצץ מוצץ - אני הייתי הולכת על האחוזים הבטוחים!

בהרצאה של פרופ' אידלמן בנושא הוא ציין בין השאר שרוב מוחלט של התינוקות מפילים את המוצץ מהפה תוך כשעה, ואילו האסון של SIDS לרוב קורה שעתיים-שלוש אחרי ההשכבה - ובכל זאת מוצאים הבדלים מובהקים סטטיסטית בין תינוקות שהושכבו לישון עם מוצץ לבין תינוקות שהושכבו לישון בלעדיו. כלומר נראה שההגנה של המוצץ היא לא בזמן אמת, אלא יש מנגנון מורכב יותר.

(ואגב, הוא ממליץ בכל פה לדחות מתן מוצץ לגיל חודש, ומגבה דבריו במחקרים מרשימים.)

סתם מעניין אותי לדעת

איך בדורות קודמים הסתדרו בלי מוצץ,

והמונח מוות בעריסה גם לא היה קיים..

הייתה תמותת תינוקות הרבה יותר גבוהה מהדור שלנו

למה את חושבת שלא היה מוות בעריסה? אולי לא קראו לזה כך אבל ברור שהיה

המקרה המתועד הראשון של מוות בעריסה הוא בתקופת שלמה המלך
משפט שלמה המפורסם

ואני נותנת לה מוצץ לפעמים..בהתחלה כשהשתחררנו מהבי"ח היא ממש לא רצתה.. אבל עכשיו המוצץ עוזר לי ברגעים מציקים של בכי שהוא לא מרעב כבד  למשל- כשאנחנו רוצים להיכנס למנשא..

אבל יש לציין שעם המוצץ היא לא מוכנה להירדם בלילה..רק תוך כדי הנקה. בכל אופן- היא גם התפנקה לי על סוג המוצץ!! היא רצתה גומי פשוט (שאני לא אוהבת!!) ובסוף מצאתי פתרון- נתתי לה מוצץ אורטודנטי עם פטמת גומי ועכשיו זה הסוג היחידי שהיא מסכימה!

סה"כ אני בעד מוצץ ומקווה שניגמל מוקדם ככל האפשר.

זה ממש מציל אנ ממש אוהבת אותו עד ש..."אמא אני לא מוצא את המוצץ" בשעה 4 לפנות בוקר ואז אני מתחילה להתחרפן "יאלה שיזרקו את המוצץ כבר" בטוח יש פה עוד נשים שמרגישות כמוני. ודרך אגב הילדה בת חמש ככה נגמלה מהמוצץ היא הייתה נורא עייפה ורצתה מוצץ אבל היא לא זכרה איפה היא שמה אותו, והתחילה לבכות .בעלי תפס חרופה לקח את המוצץ ואמר לה בשיא הרוגע שהוא הצליח לגייס באותו רגע(אם אתן מבינות על מה אני מדברת) "זהו אין יותר מוצץ ומאז יש לנו שקט מכיוון ילדה אחת הילד השני בן 4 עדיין עם מוצץ מהרגע שהוא חוזר מהגן עד הרגע שהוא הולך לגן, והקטנה עושה את כל הבלאגן היא צריכה  אותו מוצץ אותה צורה ואותו צבע. בהחלט כאב ראש אבל עדיין אני לא יוותר על המוצץ . זה מריע אותם מאוד במיוחד בתקופת הגזים...

צריך לזכור שכשתינוק בוכה יש לו צורך, במיוחד כשהוא קטן מאוד, וכדאי קודם לבדוק חיתול/רעב/אי נעימות/וכו'

במהלך היום הוא כמעט בלי מוצץ, אבל יש מקרים שאין מה לעשות- למשל כשמתלבשים או כשהולכים לישון (תחליף להרדמות בהנקה). זה לא שהמוצץ סותם לו את הפה במקרים האלה, אלא שהמציצה מזינה את רפלקס המציצה שמאוד מרגיעה אותו.

אם זה מרגיע את התינוק במצבים קשים כמו הלבשה וכו' אז מה הבעיה?

ושוב אני מדגישה שלדעתי לא צריך לדחוף את המוצץ כהשתקה במקום לבדוק מה מפריע לו.

הבן שלי לא מחפש מוצץ כל היום ומשתמש בו בסה"כ כחצי שעה ביום.

היו ימים שנעלמו לנו כל המוצצים והסתדרנו מצויין ב"ה (פשוט נמנעתי ממצבים שמערימים קושי והרדמתי על הידיים)

לדעתי זאת דרך המלך. מקוה שיגמל מוקדם.

(הוא בן 8 חוד')

אצלי רובם תפסו את המוצץ רק בגיל חודש ,אני אישית שמחה שהם עם מוצץ בגיל הזה כי גם ככה קשה להרגיע ולהרדים אותם.ובגיל שנה אני זורקת אותם,כי אז זה עדיין גיל שמתרגלים מהר לשינויים,הם קצת קוטרים יום יומיים ושוכחים מזה,אני מעדיפה את זה מאשר שזה יתקבע להם לגיל יותר מאוחר מידי.

מוצץ אפשר לזרוק,אצבע לא...

זה לא היה דלקת בכלל אבל גם לא היה חום

היו המון ליחות ושיעולים עד הקאות

היא קיבלה אינהלציה וזה מאוד עזר

השבת זה קרה לה שוב

ועכשיו היא לא מפסיקה להשתעל

והפעם כן יש חום

אני קובעת תור למחר אבל מה יכול לעזור בלילה שתצליח לישון???

וזה לא עזר

היא מתגלשת מהכרית כשהיא מחפשת תנוחה

עכשיו נרדמה בעגלה כשזה על מצב לא שוכב לגמרי

אבל מידי פעם משתעלת ובוכה מהשיעול

סיוטטט

אבל אם השיעול והליחה מציקים זה גורם מעיר בפני עצמו

לכן לפעמים העדפתי ללכת לטרם כדי לקבל טיפול מיידי (אם כי טרם במוצש זה סיוט גדול)

אני גם ככה בלחץ

ובעלי יצא עם הרכב

אין מצב טרם עכשיו 😓

אני יושבת ולומדת ותוך כדי מנדנדת את העגלה

ה' יעזור

אנטיביוטיקה/ אינהלציה

אצלי 2 ילדים היו רגישים בריאות

כל שיעול וליחה משמעותיים היו מתפתחים לדלקת ריאות/ ברונכיטיס 

שהיתה אומרת קודם כל וירוס ורק אם ימשיך כמה ימים היתה בודקת יותר..  הציעה להקשיב לנשימה שלנו אם אנחנו מרגישים צורך אבל הנשימה שלו נשמעת לגמרי בסדר

אז נחכה למחר לראות מה קורה. תודה לכולכן 

אני חושבת שזה מצריך בדיקה.

אגב, החום יורד עם אקמוח/נורופן? ואיך הילד מתנהג כשהחום יורד?

זה גם מדד לבדוק מה המצב.

לחלוט טימין במים רותחים עם דבש ולתת לו לשתות.

עובד כמו קסם.

אחות מוסמכת מאוד מקצועית מיומנת ואחראית על תחומים רבים במקצוע,

אמרה לי שאין כמו המתכון הבא נגד ליחה:

לחתוך אגסים לפרוסות, קוביות - לא משנה קלופים או עם הקליפה.

לכסות במים ולבשל כשעה אחת.

לשתות את המיץ פעמים אחדות במשך היום.

היא לא ציינה את הכמות. אבל נשמע פשוט.

רפואה שלמה!!

מניחה שאת יודעת שחלב ודברי חלב לא עושים טוב לליחה. להיפך. 

שתהיתי בזה גם

כי בהריון האחרון הגעתי פעם ראשונה לתאריך

אז החלטתי שהגיוני לחכות ליום למחרת

בסוף הלידה התחילה באותו יום

רציתי לבוא יום אחרי אבל התעקשו שההמלצה היא לבוא בתאריך

ות'כלס זה לא נשמע לי כזה משנה🤷‍♀️

לק"י

ובידיים מלאות ובריאות!!

בתאריך פחות נוח לי.. אבל אז השאלה האם צריך ללכת כל יומיים ואז עדיף בתאריך ויומיים אח"כ מבחינת ימי השבוע.. או יום אחרי התאריך ואז יוצא שצריך מעקב ביום שישי כי רווח מרביעי עד ראשון זה גדול מידי.. 

נניח אצל הבן הרביעי שלי נדמה לי שהייתי ביום ראשון במעקב, ושלישי היה ערב כיפור, אז הלכתי שוב בשני (וילדתי ברביעי. אם לא, אז הייתי הולכת בחמישי).

לפני יותר מחודש היא שאלה על לידת מים, והשבוע פתאום גילו שזה תאומים.

אני לא אוהבת לשפוט כל כך מהר, אבל מייד כשקראתי לא היה נשמע לי אמין.

אולי זה טרול ואולי לא אבל אם לא אז ממש לא נעים לקבל תגובה כזאת בפורום, ויכול להיות מישהי שבתחילת הריון וכבר חושבת על איך היא רוצה ללדת, זה לא שאלה מאוד מוזרה, וגם אין פה שום דבר מטריד או אינטימי בשרשורים שלה...

מצד שני יש גנטיקה

ואולי זה לא אמיתי? 

לשאלות ודיווחים אנחנו זמינות באישי.

בבריאות ושמחה.

וידיים מלאות בע"ה.

ואיזה מתיש לחכות כל כך הרבה

ההסתכלות שלך מהממת

מזל טוב 🩷🩷🩷🩷

והשחור הזה זה עובש, אני מנקה עם אקונומיקה ..

ניסיתי קצת לחפש בעלי קישור לכזה ולא מצאתי אבל בטוחה שיש

אולי יש מישהו בסביבתם שאפשר להשאיל ממנו?

מישהו שכרגע לא צריך את העגלה.

כל כך מורכב

ואיזו אחות טובה את

מתפללת שה' ישלח לו את האחת בקרוב ובקלות

לבעלי היה חבר צעיר מהישיבה שגם מישהו לכלך עליו בשידוכים ואמר שהוא בכלל לא יושב ולומד.

היום הבחור הזה נשוי באושר ואפילו משמש בתפקיד כלשהו של רב...

באמת מזעזע איך אנשים מרשים לעצמם להרוס לאחרים את החיים בלי הסתייגויות

מתפללת בשביל אחיך (וגם בשבילך) שהוא ימצא את האנשים המתאימים שימליצו עליו ויראו את המכלול שלו, ובעזרת ה' שימצא את הרעיה המתאימה שלו שביחד איתה יצמח❤️

וואי זה פשוט נורא שאנשים מרשים לעצמם ללכלך בלי לחשוב על ההשלכות.

ותודה על התקווה!

כי פוסט טראומה זה גם לא דבר שקל להתמודד איתו,

והשאלה גם מה זה "השאיר את זה מאחוריו".

אני מבינה את התחושות והסערה שלך,

אבל מצד שני הייתי רוצה שאם אני מבררת על בחור עבור הבת שלי יאמרו לי דבר כזה.

זו חתיכת התמודדות.

בעזרת ה' שישלח לו את המדויקת והטןבה עבורו!!!

תחשבי שברגע שאומרים "פוסט טראומה " עוד לפני פגישה ראשונה, רוב האנשים יחשבו שזה סתם להכניס ראש בריא למיטה חולה וישללו מראש.

אני לא יודעת מה המצב של הבחור הנ''ל, אבל בהנחה והוא במצב טוב, זה ממש לסגור לו את האופציות...

כמובן זה לא משהו שמסתירים, אבל עדיף שהוא יספר במהלך ההיכרות 

אף אחד לא חושב להסתיר

זה ברור שמציגים

והוא גם התייעץ עם סמכות רבנית על זה

מכאן ועד להציג את זה כמו שהוצג- הדרך רחוקה

להגיד שזה קיים, להביא איך זה בא לידי ביטוי בפועל סה"כ, ולתת לה להחליט אם בא לה.

אם היו אומרים לי "תתרחקי" הייתי מתרחקת בוודאות.

אם היו אומרים- הוא מקסים וחכם אבל… ולהציג דברים שנגיד החבר רואה (מתקשה לשבת בנחת, וואטאבר), אז אולי הייתי מחליטה שלא ואולי שכן 

ואמן!

אם היו פונים אלי לברר על בחור/בחורה והייתי עומדת בפני דילמה אם לספר או לא לספר
 

יש לי אחין שגם עבר התמודדות לא פשוטה

הוא מהמם ומי שתתחתן איתו תזכה בלוטו

אבל אי אפשר להתעלם גם מהמציאות
 

העצה שלי בשבילו היתה להכיר בלי תיווך...

או קבוצות היכרויות, חברה מעורבת

מפגשים דרך חברים, אתרי היכרויות

משהו שיתן לבחורה הזדמנות להכיר אותו עוד לפני התווית

ואז לספר לה בהקדם... לא להסתיר

התחתנתי מאוחר

אבא שלי תמיד אמר לי שבניגוד להרבה דברים בחיים פה הדרך לא באמת משנה..  המסע שעוברים לא משנה

להשיג את המטרה - זה מה שחשוב (למצוא בן זוג טוב)
 

אנחנו צריכים ליצור את ההזדמנויות לתת לקבה לעשות את שלו... הוא כבר יודע את העבודה😉

ולכן קשה לי להציע לו.

אבל יש דרכים לומר דברים...

ונתת רעיון אל דרך להכיר, תודה!

גם לי היה סיפור דומה, על עצמי...

מעצבן שאהשים שלא קשורים סתם דוחפים את האף

אני הכרתי את בעלי כשגם היה לו רקע כלשהו. נפשי.

ידעתי על הרקע הזה הוא לא הסתיר ממני כלום.

יודעת שבחורה אחת לפני הרב שלו אמר לה להתרחק ממנו.

גיליתי את זה אם אני לא טועה לפני החתונה.

אבל איזה כיף שאמר לה להתרחק ממנו.

הרווחתי בעל מושלם.

יש לו קטעים כמו כל גבר.

אבל הוא עם מידות מצויינות ותמיד בעבודה עצמית לבדוק איפה הוא יכול להשתפר.

הוא מעריץ אותי ותמיד דואג לי ומראה אהבה.

יש לנו כמה ילדים ובאמת תודה לאל.

הרב היה שליח להרחיק מישהי שלא מתאימה לו.

ושינסה להכיר בדרכים אחרות ולא בצורה כזו שיש לרב או לחברים אפשרות לדבר עם הבחורה.

מנחם.

ומה לעשות שזה חלק מההסטוריה שלו? היא פשוט ניגשה לאיזה רב שם, בלי קשר אליו

הוא לא יסתיר את זה שלמד מספר שנים מכובדות בישיבה מסויימת

הרב שליח.

גם לא כל אחת תלך ותברר יותר מדי.

הקב"ה מזווג זיווגים. בסוף הוא יתחתן בע"ה עם זו שמתאימה לו בדיוק.

🩷

ובזכותך החכמתי כי מי שקורא פה עד הסוף מבין שפוסטראומה כשלעצמה אם עברה טיפול מוצלח דווקא מחזקת ובונה, ובטח לא נושאת בהקשרי שידוכים "סיכון" גבוה מסיכונים אחרים, וחייבת לציין שנשמע לי סביר שנפוצה גם אצל נפגעי טרור שנישאו, אלמנות מלחמה שנישאו, ולא מעט אחרים שלפעמים בגילאים צעירים (כמו שנשמע אחיך) רוחשים להם סוג של הילה:

"זו שאלה עמוקה שנוגעת בליבה של חוויית ההחלמה. התשובה הקצרה היא כן, אבל ה"השלכות" הללו לא חייבות להיות שליליות או מגבילות כפי שהיו בזמן הפוסט-טראומה הפעילה.

חשוב להבחין בין "צלקת" לבין "פצע פתוח". טיפול מוצלח הופך את הפצע הפתוח לצלקת – היא קיימת, היא חלק מהגוף, אבל היא כבר לא מדממת או כואבת באותה עוצמה בכל מגע.

הנה כמה מהדרכים שבהן הטראומה ממשיכה להשפיע, לצד נקודת מבט אופטימית יותר:

1. השפעות נוירולוגיות ופיזיולוגיות

גם אחרי טיפול מוצלח, המוח "למד" דפוסים מסוימים.

* רגישות מוגברת: מערכת העצבים עשויה להישאר מעט יותר דרוכה (Hypervigilance) במצבי לחץ קיצוניים בהשוואה לאדם שלא חווה טראומה.

* זיכרון גופני: לעיתים הגוף מגיב לגירויים (ריח, צליל, תאריך בשנה) עוד לפני שהמודעות מבינה למה. ההבדל הוא שבזכות הטיפול, האדם יודע לזהות זאת ולהרגיע את המערכת במהירות.

2. "ניהול תחזוקה" לכל החיים

החלמה מפוסט-טראומה היא לעיתים קרובות תהליך מתמשך ולא "זבנג וגמרנו".

* טריגרים חדשים: שינויי חיים משמעותיים (לידה, אובדן, מלחמה חדשה) עלולים להציף תחושות ישנות.

* ארגז הכלים: מי שעבר טיפול מוצלח לא נבהל מהצפות אלו; יש לו את הכלים לווסת את עצמו ולמנוע מהן להפוך שוב להפרעה תפקודית.

3. צמיחה פוסט-טראומטית (Post-Traumatic Growth)

זהו הצד החיובי שלעיתים קרובות שוכחים להזכיר. מחקרים מראים שאנשים שעברו טראומה ועיבדו אותה בהצלחה מפתחים לעיתים קרובות:

* חוסן נפשי גבוה: הבנה עמוקה של הכוחות הפנימיים שלהם.

* פרספקטיבה: סדר עדיפויות חדש והערכה רבה יותר לחיים ולקשרים אנושיים.

* אמפתיה: יכולת יוצאת דופן להבין ולעזור לאחרים הנמצאים במצוקה.

לסיכום: האם זה נעלם לגמרי?

הזיכרון של האירוע נשאר, וההשפעה שלו על עיצוב האישיות היא לצמיתות. עם זאת, הסבל הכרוני והפגיעה בתפקוד בהחלט יכולים להיעלם. אדם אחרי טיפול מוצלח הוא לא "פגום", הוא פשוט אדם עם היסטוריה מורכבת יותר, ולעיתים קרובות גם עם חוכמת חיים עמוקה יותר.

> הערה חשובה: אם אתה או מישהו קרוב אליך חווים חזרה של סימפטומים, זה לא אומר שהטיפול נכשל. זה פשוט אומר שהנפש זקוקה ל"כיוונון" נוסף מול אתגרי ההווה.

>

תרצה שאפרט על שיטות טיפול ספציפיות שעוזרות לשמר את תוצאות הטיפול לטווח ארוך?"

ושמעתי על הרבה כאלו

ולכן זה מכעיס שאנשים תוקעים את האף והורסים

ועוד אנשים שאתה מצפה מהם להרבה יותר

יש סיפור על אחד מגדולי ישראל, לא זוכרת מי, שבאו אלי שיש שכן שתמיד הורס לו שידוכים והרב אמר לו שכשיהיה השידוך הנכון אז הם לא ישאלו את השכנים האלה ההורסים.

בעזרת השם כשתבוא הבחורה הנכונה היא לא תשאל את הרב ההוא

ותודה על הסיפור, מחזק!

לק"י

בעיני מה שלא יפה זה, שהמליצו לבחורה להתרחק, במקום לתאר לה את המצב, ולתת לה לעשות את השיקולים שלה בעצמה.

תחשבי גם שאם הוא נפגש עם מישהי, ומספר לה רק אחרי פגישה אחת או יותר, יכול להיות שהיא תחליט שלא להמשיך בגלל זה. ואז זה גם כואב וגם סתם פגישה מיותרת.

בעיני עדיף שידעו מראש.

יצאתי פעם עם מישהו עם רקע נפשי.

אבל זה מישהו שהכרתי לפני זה, אז ראיתי גם דברים טובים

אם הייתי יודעת קודם את הנפשי ואחר כך הייתי מכירה- לא יודעת כמה הייתי נותנת צאנס אמיתי

אני באמת מתלבטת מה הנכון לעשות. 

בתור מתמודדת ocd בעצמי...

נפתחה עכשיו קבוצה של שידוכים למתמודדי נפש (אני אחת המנהלות...) 

מוזמנת לפנות בפרטי. 

יש קבוצה לדתיים ויש קבוצה נפרדת לציבור הכללי.

השאיפה היא גם לקיים זומים של סדנאות ו/או מפגש פרונטלי בעז"ה. 

כולל שניים ממשפחה קרובה שלי (שניהם נשואים היום עם ילדים)

דווקא הם, שעברו קושי וכיום מתפקדים כרגיל

אומר שהם אנשים מדהימים ושכל מה שיבוא להם בחיים יקחו בפרופורציה וזה דווקא חיזק אותם וזה לטובה וזה ממש נראה לעין באיך הם מקבלים סיטואציות

מקווה שימצא את האחת שלו בקרוב ובדרך קלילה בעז"ה.

אנשים תמיד ידברו…

ואת אחות מהממת.

חבר של בעלי הוא בן של איזה רב

ויש מישהו שממש מתנגד להשקפה שלו

והוא פשוט הרס לחבר הזה שידוך

אחרי שהוא כבר התארס

הלך וסיפר דברים שלא היו מעולם למשפחה של הכלה

והם הורידו

טוב להגיע עם שלפוחית מלאה

זה עוזר לראות יותר טוב כי השלפוחית מגביהה את הרחם