אך עם זאת, אינו אידיאלי.  כדאי להחליט שכל יום אתם יושבים אחד עם השני למשך לפחות רבע שעה ומדברים (לא על התינוק). כל יום. על כל נושא חוץ מהתינוק. זמן נטו בשבילכם. כדאי להלחליט על שעה קבועה, מתי שבד"כ התינוק כבר ישן.

תדברי על המצב עם בעלך. תסבירי לו את מה שתיארת, את הרגשות שלך כלפיו. תחמיאי לו איזה אבא נפלא הוא ובעל נפלא ואת רוצה שהמצב ביניכם ישוב לקדמותו (רק שימי לב שהמצב לעולם לא יחזור לקדמותו, אלא יהיה טוב יותר, כי בסופו של דבר ילדים רק מקרבים בין ההורים).

שיהיה המון בהצלחה, ואת בכלל בכלל לא לבד

את יודעת, מחקרים מראים לנו ש95% מהזוות אחרי לידה חווים משבר בזוגיות, וזה לגמרי טבעי- פתאום את צריכה להיות קשובה לתינוק שלך כל היום, לנסות ללמוד אותו ולהבין אותו. בד בבד את גם עייפה מהלידה, אולי עדיין חלשה, עייפה מלילות ללא שינה, מרגישה שכל יומך סובב סביב התינוק ושאין לך זמן לעצמך כך שהגיוני מאוד שדוקא בזמן כזה את צריכה מילה טובה מבעלך, עידוד , הרגשה שאת חשובה לו ושאת עדיין "את" ולא רק "אמא".

בו זמנית גם בעלך חווה שינוי- הוא הפך לאב. וגם הוא ישן פחות, וגם הוא צריך ללמוד להכיר את התינוק, וגם הוא צריך להתרגל לשגרה החדשה הזו.

חשוב שתדעי שהמצב הזה יעבור- אתם תתרגלו למשפחתיות החדשה שלכם, תסגלו לעצמכם שגרה חדשה ותראי שהכל ישוב למקומו בשלום. עם זאת לא צריך להיות שאננים ולומר "הזמן יעשה את שלו" אלא כדאי ורצוי כבר עכשיו לעשות צעדים שיקרבו ביניכם- לשבת ביחד, לדבר, לצחוק, בדיוק כמו שהייתם פעם- רק בתוספת תינוק לא לשכוח לומר לו מיוזמתך כמה את אוהבת אותו, כמה הוא בעל נהדר ואבא נהדר- מחמאה גוררת מחמאה ולדעת שבתוך מן מה הכל יהיה נורמלי שוב!

הייתי אז הרבה יותר רגועה ושמחה...

אז אתם בסדר לגמרי

את אחרי 9 חודשים אינטנסיביים שבהם היית במרכז (ובצדק) ועכשיו המערך המשפחתי השתנה וצריך להתרגל למציאות הזו וללמוד דברים חדשים על עצמכם ועל הזוגיות שלכם וטבעי שיהיה קשה בהתחלה ולפעמים אפילו קשה מאוד...

אני למשל פתאום הבנתי שבעלי ואני לא שווים, אנחנו אחרים יש בינינו חלוקת תפקידים שונה- אני במשרה מלאה והוא לא... וגם לי יש בעל תומך ומשתתף ואבא לתפארת ובכל זאת להניק הוא לא יכול ב"ה והיה בי כעס על הגילוי הזה.

לכל זוג יש את הנקודת קושי שלו והעייפות וההורמונים רק מחדדים ומעצימים אותה.

אני ממש ממליצה לקרוא ביחד את הפרק של האישה אחרי הלידה בספר הלוחשת לתינוקות. הוא גורם לבעל להיות יותר סלחן ומפרגן ומבין כלפי מה שאת עוברת וגם פותח פתח לדבר על הדברים בינכם.

חיבוק גדול

אבל הוא גם עוזר

גם קם כשצריך

גם עובד

מה שחשוב זה מעשים ולא מילים

למה לחפש, מה לא בסדר?

זה בטח מעיפות שלך

אותו הדבר קרה לי גם עם אשתי אחרי שנתיים וחצי של נישואין אשתי נפקדה ילדה את בתנו הראשונה ומאותו הזמן חלה הדרדרות ביחסים ביננו.

ומדוע

שנתיים וחצי היחסים ביננו היו טובים היתי קונה לה מתנות היא היתה קונה לי הכל היה נהדר.

משנולדה בתי הבנתי שאני אבא ואני צריך להשרות בטחון על בתי מאד קשה להשרות בטחון כשהאשה יורדת כל הזמן עלי

אז התחלתי לענות לה אני לא אומר שזה הצעד הנכון אבל זה קורה אצל גברים.

ופתאום היא חשה שיש הדרדרות ביחסים אז אפשר לתלות בכל מיני דברים חיצוניים כגון ילד חדש הוא עובד לא ישנים בלילה.תאמיני לי עם הכל אפשר להסתדר.אבל אם את רוצה לפתור את זה באמת לעשות חשבון נפש עם עצמך האם אני עושה רצון בעלי האם אני מונעת אותו מדברים שהוא אוהב לעשות האם אני מדברת אליו יפה

תאמיני לי אם בעלך ירגיש טוב בבית ותעודדי אותו ותתני לו את המרחב שלו גם אם הוא ישן חצי שעה בלילה הוא יעריך אותך 

נהדר קודם? משהוא חסר לי בפזל או שמראש משהוא היה לא בסדר ועכשיו הוא עלה על פני השטח.

בכל אופן הסיפור שלך לא נראה לי קשור לסיפור שמתואר פה למעלה.

כל טוב.

וגם קשר טוב לא נמדד במה וכמה קונים אחד לשני, במחילה

קשר אמיתי הוא כ"כ הרבה יותר מזה

אלא שבעלי ידע מראש שככה יהיה, ואני לא רציתי לשמוע...

כי - מה הוא מכניס אותנו לתבניות??? - אולי אצלינו זה יהיה אחרת? ודוקא בגלל מידע מוקדם?

והוא היה מסור - הלואי על כולן!!!

אבל טען שאני לא בסדר.

ולא הבנתי מההוא רוצה ממני?!

בקשתי ממנו דברים.

ביקשתי לעשות כך וככה לא לעשות.- יש לי תפישת עולם לגבי איך רצוי לטפל בתינוק. לגבי היגיינה. לגבי חינוך.

(רק להבין: לא נשכבתי לישון לפני שהבקבוקים רחוצים ומוכנים לקראת ההנקה הבאה. כדי לחסוך זמן אח"כ וכדי להתגבר על העצלנות שכ"כ מושכת בעייפות הנוראית הזו..., השתמשתי בשמנים טבעיים לרחצה ולא הסכמתי להשתמש בסבון רגיל ובשמן תינוקות רגיל..., הקפדתי על סביבה של קדושה - פסוקים, תמונות של צדיקים וגדולים, וכו')

אקיצר הבן אדם הרגיש מוזנח ודחוי ומורמר ומקופח ומנוצל ופראייר , וואיי!!!! 

ועד היום - כמה חודשים אחרי זה - עצוב וכעוס ומורמר לנו בבית. ולמה????

עד עכשיו אני לא מבינה. 

באמת.

ויש אהבה ושמחה והארת פנים ועזרה ושיתוף.

אבל זה ממש לא מה שהיה...

אנחנו בודקים איך להעלות את עצמינו בחזרה.

וזה גם מצליח .

בעזרת השם.

(סתם קטע מצחיק:

היינו עצובים.

כל אחד שר לעצמו בשקט.

הוא שר: שבטך ומשענתך המה ינחמוני..

ואני בעליזות: מישמישמישמיש...מרבין בשמחה.

כששמנו לב לזה- צחקנו. כל אחד והראיה שלו. כל אחד והעידוד העצמי שלו...)

לאנונימית שמעליי המצב שתיארת זה ממש מה שקורה אצלינו- רק שאני מעירה על דברים אחרים כמו: תחזיק את התינוק בתנוחה אחרת" " לא ככה לעשות לו גרפעס,,אבל ממקום טוב מדברת יפה ואותו זה כנראה קצת מלחיץ או מעצבן.

אז הוא עונה לי בצורה שאני לארגילה לה כמו"טוב קחי תעשי את זה את" או "בסדר" בטון כזה ..

בקיצור אנחנו מנסים לעבוד על זה גם כן..

נראה לי שהמפתח טמון כאן:

בקשתי ממנו דברים.

ביקשתי לעשות כך וככה לא לעשות.- יש לי תפישת עולם לגבי איך רצוי לטפל בתינוק. לגבי היגיינה. לגבי חינוך.

(רק להבין: לא נשכבתי לישון לפני שהבקבוקים רחוצים ומוכנים לקראת ההנקה הבאה. כדי לחסוך זמן אח"כ וכדי להתגבר על העצלנות שכ"כ מושכת בעייפות הנוראית הזו..., השתמשתי בשמנים טבעיים לרחצה ולא הסכמתי להשתמש בסבון רגיל ובשמן תינוקות רגיל..., הקפדתי על סביבה של קדושה - פסוקים, תמונות של צדיקים וגדולים, וכו')

אקיצר הבן אדם הרגיש מוזנח ודחוי ומורמר ומקופח ומנוצל ופראייר , וואיי!!!!

ועד היום - כמה חודשים אחרי זה - עצוב וכעוס ומורמר לנו בבית. ולמה????

גידגול ילד, ובע"ה משפחה הוא חוייה-עשיה-שותפות זוגית.

לא מדובר בפרויקט שלך, במה שאת עושה ואומרת לו, במימוש הרצונות האישיים שלך.

שימי לב שאולי הוצאת קצת את בעלך מהמשוואה הזוגית.

שוחחו ביחד על מה שחשוב לך ועל מה שחשוב לו בגידול וחינוך הילד.

לבנו ביניכם עניינים שלא מוסכמים.

תני לו את המקום שלו והכיוון שלו בטיפול בילד. הוא אבא שלו!!!

ברור שיש הבדל בזוגיות כי אתם כבר משפחה וצריך לזכור את זה, יש לכם עכשיו תינוק מתוק שזקוק

לשניכם ותלוי בכם לא רק בצרכים הפיזיים אלא זקוק להמון תשומת לב, אהבה, מגע, ליטוף ובטחון...

הבחירה שלכם עכשיו היא איך לקבל את זה ולשלב את זה ביחס ביניכם, אני יכולה להעיד מהנסיון שלנו

שכדאי לפתוח את הנושא ברוגע וכנות, להסביר מה את מרגישה ומה יעזור לשפר את המצב- לא כתלונה

אלא כהסתכלות אובייקטיבית על המצב....

ואם תרצי- כמה רעיונות:

* כשאתם אצל ההורים, תאכילי את המתוק ותשאירו אותו לסבתא, צאו לסיבוב בחוץ רק שניכם, תאמיני לי

שזה יעשה לכם רק טוב

* כמו שכתבו לך קודם- מחמאה גוררת מחמאה, פרגני לבעלך על משהו, כל דבר  וזה כבר יעשה את ההבדל....

* אל תשכחי שהוא גם אבא, אז תנסי פחות להעיר ( לא אומרת שאת מעירה אבל מנסיון שלי אנחנו לא מודעות לזה...)

ותני לו את האפשרות להתנסות בלהרגיע/לקלח/להאכיל מבקבוק את המתוק, גם אם את רואה שהוא לא כ"כ מצליח, ואז תנסי לשאול בעדינות אם הוא רוצה להתחלף... אם את מרגישה צורך להעיר על משהו שלדעתך הוא לא עושה כמו שצריך ( או לא כמוך...) אז תשאלי אותו בעדינות אם נוח לו ככה ואם הוא לא יעדיף לעשות את זה בצורה שונה...כמובן מתוך כבוד

שיהיה לכם במזל טוב!

אני שומעת יותר ויותר על זוגות שחוו קשיים במהלך ההיריון ואחרי הלידה. האם יש דרך להתכונן נפשית לתקופה ש"אחרי" כדי לחוות את הקושי בצורה פחות דרסטית?

אשמח לשמוע ממנוסות

במשך תשעה חודשים התינוק היה ברחם שלך, רק שלך, את האכלת אותו, הזנת אותו, תקשרת איתו.

עם אישך רצה להתייכס אליו הוא יכל לעשות את זה רק דרכך.

עכשיו שהתינוק נולד באיזה שהוא מקום את מרגשה שהוא רק שלך, 

קשה לך לראות את בעלך מחזיק אותו בלי להחזיק את הראש, קשה לך הדרך שהוא מרדים אותו בלילה, הכל קריטי וחשוב,

אפילו איך מלטפים. (אני כותבת את אבל ברור שגם אני וגם עשרות נשים שאני מכירה חוו בדיוק את זה).

פעם באמת האישה הייתה היחידה שטיפלה בתינוק. היום גם האשה וגם הגבר רואים את זה כמשימה משותפת,

אבל עדיין באיזה שהוא רובד אנחנו רואות את זה כתחום בלעדי שלנו, אחרת מאיפה הביטחון לומר 

"אני יודעת איך מחזיקים אותו! ככה נכון להחזיק אותו וככה לא!"

לומר את האמת את צודקת, האינסטינקטים שלך טובים יותר, ומוטמעים יותר טוב בתוכך.

אבל כיוון שאתם חיים בתקופתנו ואתם רואים את הגידול שלו בשותף אם את רוצה שהוא לא ירגיש דחוי כדי שתפסיקי להעיר לו, רק אם זה משהו ממש ממש קיצוני תעירי, אני מבטיחה לך שהילדה שלכם תסתדר, מניסיון! היא גם תהיה יותר מחוסנת כשיהיו לה אחים. כיוון הוא ממש נעלב מזה שאת מעירה לו , המסר הסמוי הוא "אני יודעת יותר טוב ממך, ברור, אתה הרי גבר, זה לא התחום שלך בכלל!"

זה המסר שהוא מקבל גם אם את לא מרגישה את זה ממש ככה.

ועוד דבר נוסף, אולי הוא גם מרגיש שלקחו לו את האישה שלו, כל הזמן אתם סביב התינוק, אולי גם לו חסר הזוגיות של פעם.

מה שהוריד לי את האסימון בסיפור הזה זה הספר נשים קטנות (זוכרות היינו בערך בנות ששעשרה כשקראנו..), בכרך השני בפרק חמשעשרה קורה למג בדיוק אותו דבר שקורה לנו. זה מתואר בכזאתי רגישות וגם מטופל ברגישות, תקראו ממולץ!! כן כן זה מה שאפשר לי להבין קצת, ולתפוס את עצמי בזמן (מזל שהיה לי משעמם בחופשת לידה ומצאתי קצת זמן להוצא את הספר ילדות הזה ולקרוא...)

בקיצור גם מצטרפת לקריאות לפנות לכם זמן רק שלכם, אפילו תזמינו סבתא או דודה או משהו שאפשר לסמוך עליו ותצאו לסיבוב קטן, זה ממש משפר פלאים.

ועוד דבר קטן, נשים רבות שוכחות שהן גם נשים אחרי שהן יולדות, זה כל כך ממלא את כל כלך ואולי ממש ממש קשה לך לפנות מקום גם למשהוא אחר. אז אם זה ככה, לפני שאת יוצאת תתלבשי יפה, אני בטוחה שאת מהממת, והלידה לא שינתה את זה. זה יעלה לך את הביטחון שלך בעצמך תרגישי טוב יותר וכיף יותר. 

התפלספתי קצת אבל הנה הגעתי לסוף,

בהצלחה 

אני ב"ה לא חשתי את הדברים שלא מעט סיפרו פה שהם חוו.

ברגע שילדתי ב"ה הרגשנו שסוף סוף עשינו משהו לגמרי ביחד. בעלי כל הזמן סיפר לי שעל הפסוק "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" כותב רש"י שבשר אחד אלה הילדים (אני מצטערת אם אני לא מדייקת, לא בדקתי את זה כרגע, אבל זה הרעיון הכללי...).

סוף סוף נהינו משהו אחד!!

למי ששאלה על דרך להתכונן לפני הלידה, אז כן, דיברנו על זה לפני הלידה, שבעז"ה אחרי הלידה יהיה ככה וככה...

האמת שאני כן חששתי מהפחד הזה שלא יהיה לי זמן להתייחס לבעלי וכו', אבל ב"ה זה פשוט לא קרה (אולי כי כ"כ פחדתי אז ניסיתי לדאוג שזה לא יקרה...) ודיברנו על זה קודם, על הפחד, על שנהיה הרבה יותר עמוסים, שאולי יהיה קשה, שאני ישמח שהוא יעזור לי בכל הדברים החדשים הדרושים על מנצת לגדל תינוק חדש, דיברנו על זה שאחרי תקופה ארוכה שמותרים נהיה אסורים המון זמן וזה לא יהיה קל בטח. בקיצור, הכנו את עצמינו... (לא יודעת אם תכננו לעשות את זה באופן רישמי, אבל זה פשוט קרה... פשוט דיברנו כל אחד מהירהורי ליבו, וזה הכין אותנו...)

ואחרי הלידה, ניסנו למצוא זמן לעצמינו, לפחות כמה דקות כל יום לשבת לבד לבד ולדבר, לא משנה על מה... פשוט לדבר, זה נותן תחושה שאנחנו ביחד...

ולגבי ההערות - אני מאוד השתדלתי "להאיר" בצורה אחרת. אם היה משהו שהיה נראה לי לא טוב, הייתי זוכרת, לא מעירה בדיוק באותה שניה ואז אח"כ, כאילו בלי קשר למה שראיתי, אמרתי לו לדוגמא "פעם איזה חברה שךלי אמרה לי שלא כדאי להחזיק תינוק בצורה כזאת", או "אני זוכרת שכשאח שלי נולד אמא שלי אמרה לנו לא לעמוד מאחורי הראש שלו, כי זה עלול לגרום לתינוק להסתכל אחורה ולפזול, אז צריך לשים לב שאנחנו לא עושים את זה" או "האחות בטיפת חלב אמרה שכדאי..." וכו' וכו', אבל ההערות לא באו ממקום אישי של אל תעשה ככה, אלא - צריך להיזהר שאנחנו לא נעשה ככה, זה כאילו היה עצות לשנינו, עפ"י דברים ששמעתי/ אני זוכרת ואם לא אז תמיד פתחתי בביטוי "נראה לי..." - זה לא שאני איזה מומחית לתינוקות, אבל ככה נראה לי (לא אסור או אלת תעשה ככה, אלא נראלי שלא כדאי לעשות ככה...)

מקווה שהייתי מספיק מובנת...

אני חושבת שהלידה הוסיפה לנו מימד נוסף לזוגיות, זה נכון שגם לפני כן ב"ה היה טוב, זה לא שהיא שינתה הכל, אלא הוסיפה... וגם אחר כך בגידול - מגדלים ביחד, חושבים על הכל ביחד. בעלי הוא חלק בלתי נפרד (אומנם היא עדיין קטנה...) אבל לפעמים אני מקלחת ולפעמים הוא (אגב, בימים הראשונים תמיד עשינו את זה ביד, כי הפחיד אותי לעשות לבד...)
אחרי שאני מניקה הרבה פעמים אני מבקשת ממנו להחזיר אותה לעריסה או להחזיק אותה לגרפעס וכו'. אני לא מעירה ואתו בלילה כשהיא מתעוררת, אבל אם הוא כבר ער, הוא שזה כבר בוקר, אז אני שואלת אם הוא יכול להחליף לה טיטול ואח"כ אני יאכיל אותה וכד'.

אני מאכלת לכולם בהצלחה! מקווה שהצלחתי להוסיף משהו...

מוסיף אופטימיות ותקוה לשלב הזה שמתקרב. כל הכבוד לכם, והוספת מאוד!

תודה רבה על השיתוף,

עודדת את כולנו שזה לא חייב שלהיות סיוט..

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטנה ישנה, כדי לישון גם.

שעליו מקפידים באדיקות.

הכי טוב שזה יהיה חדר השינה שלכם - להקפיד שהוא יהיה תמיד סגור, בצורה כזו שהילדון לא יוכל להיכנס.

(אצלנו אם אנחנו שוכחים לסגור - אנחנו מגלים אחר כך מזכרות בכל הבית, שהקטנה פילחה מהחדר... אבל היא עוד יחסית סבירה - כשהתאומים היו בסביבות גיל שנתיים הם היו משאירים חורבן בחדר... היו חודרים אליו עם הבימבות שלהם, מקשקשים, הופכים דברים, ואז כשהייתי נכנסת ומגלה אותם - הם היו מיד עולים על הבימבות ובורחים משם כמו אופנוברים🤭)

זה מבאס ששאר הבית לא יהיה נקי ומסודר, אבל לפחות יהיה לך מקום לנוח בו...

שתחילת הריון זה זמן להרגלים חדשים... אולי זמן להביא עוזרת או משהו שתסדר, או שבעלך יעשה את זה.

ולגבי הילד- יש לו משחקים שמותאמים לגיל שלו, בסוג ובכמות?

אצלי כשהיה עודף משחקים, או כשהם היו מבולגנים מדי ולא כל אחד בקופסה משלו או לא מתאימים לגיל הילדה בילגנה הרבה יותר, וכשהמשחקים מותאמים משחקים הרבה יותר זמן ובכיף.

ואפשר גם לתת לו דברים להפוך שיתאימו לך- קופסה מלאה בחפצים גדולים, ארון של פסטות וכאלה נניח לי לא אכפת שהילדים יהפכו כי זה קל לסדר. כאלו דברים.

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-