בס"ד

אני מורה כרגע בשבוע 12.. חזרתי לעבודה בשבוע 7. והייתי במצב נוראי (בחלות מיגרנות הקאות מטורפות צרבות תישות לחץ דם נמוך קוצר נשימה וכו')עד ששקלתי לעזוב.

ניגשתי למנהל ועשיתי לו שיחה והוא היה ממש מקסים ושאל מה אני צריכה ובא לקראתי.

אני לוקחת פה ושם חופשת מחלה בלי מצפון.. וכל היום שותה יושבת הרבה בכיתה. נותנת להן הרבה לעבוד לבד כי אין ברירה במצבי. ולועסת מסטיק. זה מה שעוזר לי. אני הייתי על סף אישפוז. הכי חשוב לו לוותר לעצמך להילחם ותראי שיהיה בסדר ה' עוזר. יש  ימים קשים ויש יותר קלים. תתפללי על זה הרבה.. ברוך התרגלתי לעבוד והגעתי למסקנה שלהשאר בבית רק מחמיר את מצבי עדיף לעשות דברים כי ככה לפעמים שוכחים מהסבל ולא נכנסים עמוק לתוכו.. אשמח לעזור לך עוד...בהצלחה.. אה והכי חשוב שאת חוזרת הביתה את הילדים שימי עם בעלך ואת ישר למיטה למנוחה.. ואם בעלך לא שם תביאי בייביסטר או תשאירי אותם בצהרונית כי המנוחה חשובה לך...

ב"ה אני מצליחה לנוח ויש לי רק ילד אחד בבית, כך שבבית אני בסדר...

הקושי העיקרי זה בעבודה כמו שאמרתי...

בקשר לימי מחלה - האם שאר המורות בצוות הבינו שאת בהריון?

וגם עד שבוע 7 היית בבית??

באמת לא פשוט בכלל....

אני אישית עובדת במקום שלא מדי מתרגשים מזה שאת בתחילת הריון

ולכן אני מעדיפה לשרוד כמה שאפשר

הרבה מים, מיץ לימון בבוקר (קצת מפחית) 

הקאת בוקר בבית... ולפעמים השלמה בהפסקה....

תמיד הסיוט שלי שזה יבוא באמצע שיעור

אבל ב"ה הקטנציק בפנים משתדל להתאים את דחיפת האוכל החוצה....

אשמח לשמוע על מקומות אמפטיים

אבל חברות מספרות לי על מצב דומה

(במיוחד כשזה לא ההריון האחרון שאת מתכננת....)

אני מחנכת כיתה, ואני פשוט לא שורדת. אני בשבוע שמיני, וחוזרת הבייתה בוכה ורועדת כל יום.

אני לא מסוגלת למאמץ הזה!!!!

אני עומדת על הרגליים כל היום, מסוחררת כהוגן, מבוחלת ברמות איומות, חלשה פיזית בטירוף- איך אני אמורה תוך כדי זה להיות מפוקסת כל הזמן, לדבר בלי סוף, ללמד, להסביר, לחייך, לחנך, להיות סבלנית???

אני מתאפקת לא להקיא מולן, וצריכה להמשיך להיות המורה האוהבת והמחבקת. איך, למען ה'?

כל בוקר בתפילה אנחנו שרות, ואני מתחננת לאלוקים לא ליפול. אני נשענת בכוח על השולחן, אבל לא יכולה לשיר בשקט או משהו כזה. אני המורה, אני אמורה להוביל את הכיתה, והצילוווו, אני מתמוטטת!

מה עושים???

בערב אני מותשת, מדוכאת, מנסה להשתלט גם על הבית וגם על ההכנה לקראת ההוראה מחר.

התרגשתי כ"כ מההיריון הזה, ועכשיו אני מרגישה מבוהלת ממש, כאילו כל האוויר יצא לי...

איך בדיוק היית בבית עד שבוע 7? ואיך המנהל שלך משחרר אותך? כאילו, הוא באמת לא אמור לממן לך מילויי מקום כי את בתחילת היריון. לא?

איך הייתה בבית עד שבוע 7..

לא בטוח שזה נכון, לא מכירה אישית.

לקחה חופשת לידה יותר ארוכה (או שלא... גם זה קורה לפעמים..) ונקלטה שוב בחופשת לידה...

לא מורה... אין לי עצות...

רק הרבה איחולי הצלחה ותקווה לטוב לכל המורות בעמ"י

שעושות עבודת קודש!!!

ב"ה אני לא מחנכת, אחרת אני באמת לא יודעת איך אפשר לשרוד....

לקחת ימי מחלה?

בס"ד

התכוונתי שההיתי שלושה שבועות בבית כמעט בגלל חופשת פסח... ואז חזרתי בשבוע 7 שאני מרגישה זוועה..

בכל מקרה כל המורות כמעט יודעות שאני בהיריון וממש לא אכפת לי.. שידעו לא הצלחתי להסתיר אני ניראת זוועה חסרת כוחות כל היום רוצה להקיא ואוין לי אוורי.. פעם אחת לא באתי כי התייבשתי מרוב שהקאתי.. אז הן הבינו.. לקחתי חופשות מחלה  לפעמים 4 בחודש ולפעמים אם לא צברת מספיק לא משלמים לך אבל העיקר שאת הולכת לעבודה כשאת יכולה...

ב"ה לא סבלתי מבחילות אבל סבלתי מעייפות קשה בשלושת ההריונות,

הייתי מתנשפת בכל פעם שהייתי עולה לכיתות בקומה השניה והשלישית של ביה"ס...

הצעות?

שתיתי הרבה מים בזמן השיעורים, הסתמכתי על חומרים שהכנתי בשנים קודמות ולא הכנתי הרבה דברים חדשים כך שלפחות בבית השתדלתי לנוח, המורות האחרות מאוד פרגנו ותמכו מהרגע שהן ידעו (בערך חודש חמישי-שישי) ועצם ההתעניינות מאוד עזרה לי נפשית.

השתדלתי לא לקחת הרבה ימי מחלה כדי לא לשבש יותר מדי את רצף הלימודים המשובש ממילא בביה"ס שלנו,

אבל כשלא הרגשתי טוב ובמיוחד בסוף ההריון הרופאה נתנה לי ימי מחלה בלי בעיה ובביה"ס התייחסו בהבנה.

והכי מצחיק? אני מלמדת בבי"ס תיכון של בנים, רובם שמו לב שאני בהריון כשהייתי כבר בסופו,

כשילדתי - הם היו בטוחים שילדתי בחודש שביעי...

תרגישי טוב!

תודו לה' שיש לכם עבודה, זה נותן שלווה יחסית בנוגע לפרנסה, לא צריך לפחד מה יהיה אחרי הלידה וכו' וכו'

אולי זה יעזור לכן להתמודד עם התופעות הקשות של תחילת ההיריון בשילוב העבודה

ו- בדר"כ זה עובר אחרי השליש הראשון וגם אחרי שכבר רואים בטן אנשים בדר"כ מראים התחשבות מעצמם

בהצלחה יקרות

ד"א- חברה שלי, מורה, עברה כמה הריונות מאוד קשים והיא הביאה אישור מהרופא לביה"ס וסידרו לה שהיא תלמד כל הזמן באותו בניין/כיתה וזה חסך לה לפחות את הריצות ברחבי ביה"ס. מי שזה רלוונטי בשבילה- אולי שווה לבקש מהרופא

את לא ממש רוצה לשתף את המנהל. וכך את לא מקבלת שום התחשבות ויחס מיוחד.

לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, כידוע

אני עבדתי , אמנם יום אחד בשבוע אבל עבודה ממש לא פשוטה מבחינה פיסית, הבנתי שא"א גם לא לספר לבוסית וגם לקבל הקלות בעבודה אז החלטתי לסבול בשקט בינתיים (הייתי צמודה לכוס מים קפואים ונחה בכל רגע אפשרי)

אמרתי לעצמי שאם יום אחד אני אגיע למצב שארגיש ממש גרוע אז אספר לבוסית. בסוף ב"ה הסתדרתי וסיפרתי רק כשקצת ראו בטן

בדיוק התחלתי בהריון הראשון , מייד אחרי שהתחתנתי  -  עבודה חדשה במקום בלי תנאים סניטריים טובים ובלי מים עם בוס גבר.

לא רציתי לספר- מכל הסיבות - לא מספרים עד שרואים, גבר, חדשה.

אז היה לי ממש קשה. כי הלכתי הרבה לשירותים- זה היה חורף קשה והייתי צריכה ללכת בין בניינים ולבקש טובות ממקומות שיש בהם שירותים. והיה בוקר שחיברתי כיסאות וישנתי שם עד הצהריים ורק אז התחלתי בעבודה.(בדיוק הוא לא היה ופחדתי כל הזמן שהוא פתאום יבוא). נהגתי על כביש ששיפצו וזה היה קפיצות זוועה.

הייתי צריכה לדאוג לבוא עם בקבוקי מים וטרמוס - כי לא היתה אפשרות לשתות שם.

יום אחד אני חוזרת הביתה ורואה שהחצאית שלי מוכתמת בדם. איזה בושות. הלכנו למיון וב"ה הכל היה טוב.

היה שלב שלא יכולתי לזוז בכלללל!!! שלשה צעדים והרגל לא זזה!! אין. כמו רכב שלא מתניע. אין נשימה ולא זזים.

בסוף התפוטרתי.

אז נשארתי בבית והיה לי כל כך טוב.

ולא יכולתי לעשות כלום בבית כי ריח של חומרי ניקוי פשוט גמר אותי.

המצחיק שבמקביל עבדתי באחד על אחד בבי"ס מדי פעם ולפעמים עם כיתות שלימות. אוכלת ומכרסמת להן מול הפרצוף כל הזמן... ויצא שלא ידעתי שאני עם צירים לפני הלידה ואני ככה רוקדת וזזה כי לא נח לי לשבת...

פרנסה לא בדיוק יצאה מכל זה. טוב שבהתחלה עבדתי וזה נתן לי דחיפה. באמת לא לשקוע בלא טוב ובלא יכולה. 

ההריון הזה היה לי חשוב מכדי לאבד אותו והמנוחה היתה לי קריטית.

לא חושבת שהייתי שורדת במקום מסודר ובטח לא בכיתה. הייתי מתה מבושה מול כתת בנות. אני די חרדה להריון הבא מה יהיה. ומתגעגעת לפינוק המדהים במיטה בבית.

אני לימדתי בבי"ס שהייתי צריכה לנסוע אליו ב-2 אוטובוסים.. וישר אח"כ ללמד.. (איך שאני מגיעה..-בבוקר) 

מה הייתי עושה?

קמה מוקדם, מקיאה את נשמתי. לא אוכלת כלום לפני שהייתי עולה לאוטובוס.. לאוטובוס הייתי לוקחת לימונדה חמוצה ועגבניות שרי ובייגלה.

הייתי שותה קצת ואוכלת בדרך.. וכשהייתי מגיעה הייתי נחה 2 דקות לפני שהייתי נכנסת וכשנחתי אכלתי עוד קצת בייגלה. (עם מלח!)

ככה היה לי כח לשעתיים הראשונות.. 

דבר שני- ירקות והמון.. בכל שעתיים הייתי אוכלת כדי לא להגיע למצב של עוד שניה אני מקיאה על התלמידות.. 

וגם- מותר למורה לשתות באמצע שיעור. אז תקחי לך בקבוק עם לימונדה חמוצה שמרגיע את הבחילות ותשתי קצת מידי פעם..

ועוד משהו שלמדתי על עצמי- לשבת. לתת עבודות בקבוצות או עבודה עצמית ולעבור בינהן ולשבת מידי פעם.

לי ממש עזר לשתות סודה.....

זה השתיק לי את הבחילות ויכלתי לעבוד....

וגם - לאכול הרבה פעמים דברים קטנים - בייגלה, שקדים וכו' - מה שמצליח להכנס ולא לצאת.....

בהצלחה ובשמחה!!!!!

זה נישנושים פשוט לא להגיע למצב שמתחילים להרגיש רעב...זה חלק מהחרפת הבחילות

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...

לק"י

הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.

אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.

חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.

אפשר אצבעות טוסט עם ממרח

אצבעות בטטה

ואז זה רך ומתפרק לו בפה

לק"י

אני נותנת לבן שלי רצועות של ה"קשה" לכרסם.

אבל זה בגדר התנסות ותעסוקה.

לאכול לחם ממש זה ביסים קטנים עם משהו.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש