וממשחק ופחות מלמידה של כיתה ולוח.

דר"א הלימוד לא דרך החיים עצמם ומשחק כבר מתרחש בגן (מעל גיל שנתיים). מה שיש בו נראה לי מספיק לגיל הזה.

בבית את יכולה מעבר למשחקים הרגילים שמאד מלמדים לשבת איתם עם ספרים שמתאימים לגיל בערך 10 ד'. באמת שילד בגיל הזה לא מתאים לו יותר מזה (בנוסף לגן) לענ"ד.

בימינו שלימודים בצורה מסודרת, בכיתה וכו'...הם בערך 20 שנה יותר חשוב לא ליצור אנטי...

בעיני, הרב יותר חשוב לילד, לספוג כמה שיותר אהבה בשנים הללו.

תינוק ופעוט סופגים אהבה בעיקר במגע: להחזיק אותם על הידיים, לקרוא להם סיפור כשהם בזרועותייך, להרדים אותם בחיבוק בלילה, כשהם זקוקים לכך.

זה מה שיהפוך אותם לבני אדם שלמים, בטוחים, מאושרים.

לימוד עודף בשנים הללו לא יתרום לאושרם, ולכן לא חשוב בעיני.

זו הגישה שלי

את צודקת

עם זה אין בעיה בכלל!!!!

הם מקבלים המון ובכיף

תודה

אולי אני  אמא לא אחראית....

היא כותבת שיש לה גם ילדים גדולים. יש להם גם שכל לפתח. לא רק צורך באהבה כל היום.

רוב מוחלט של ההתפתחות הזאת קורה מאליו, מהרצון הטבעי של ילד להבין את מה שמקיף אותו (כל זמן שלא חונקים את הרצון הזה).

לעומת זאת בשביל לקבל אהבה - הם זקוקים לנו ועוד איך.

לכן הגיוני להדגיש דווקא את הפן הזה.

הופתעתי מאוד לקרוא מה שכתבת.

את חושבת שכל האמהות כאן יושבות ולומדות עם הילדים?

ממש לא נראה לי...

תראי, אני לא יודעת מה קורה במוח עד גיל 3, אבל גם אם זה נכון, נראה לי שאת יכולה (וצריכה!!!) להירגע.

למה?

קודם כל, כי אמא שלחוצה על משהו זה אף פעם לא טוב.

שנית, הרי הלמידה בגילאים האלה לא מתרחשת כמו בכיתה, עם ספר והסברים פרונטליים פחות או יותר. כל משחק שהילד משחק בו הוא לומד. יותר ממה שנראה לך.

הוא לומד בהתחלה על מרקמים וצבעים וגדלים, אח"כ על יחס בין חפצים וכד', ובהמשך על המון תכונות שלו, של חבריו למשחק ושל המשחקים בעצמם.

בעצם- הוא לומד דרך המשחק חוקים בסיסיים בפיזיקה , כימיה , מתמטיקה, בוטניקה וגיאולוגיה ועוד הרבה..

הוא גם לומד איך להיפגע ואיך לפגוע, איך להתגבר ואיך לוותר, איך לעמוד על שלו ואיך לכבד רצונות של אחרים.

המון!!!

אני שותפה להרגשה שלך שאפשר גם ללמד דברים בגילאים האלה. אבל הכל יכול לבוא בנחת, בזרימה, מתוך מה שאת אוהבת ומתחברת אליו, וממש לא בצורה של "לשבת וללמוד".

אפשר ללמד תוך כדי טיול (תראו את העננים. יש כאלה גבוהים, יש נמוכים. אתם יודעים שיש שמות של סוגי עננים שונים?)

תוך כדי קריאת ספר, תוך כדי בישול עם הילדים (מי יודע למה כל מה שמבשלים אותו נהיה רך ורק ביצה נהיית קשה?)

תוך כדי הליכה לגן (בוא נספור כמה עצים יש עד הגן. זה עץ דקל. יש בעץ הזה המון דברים מיוחדים כמו למשל...)

 תוך כדי נסיעה בטרמפ (תראו, איך הוא עשה כזאת מצווה גדולה בלי להתאמץ כמעט..)

מה שכתבתי הוא כמובן מתוך העולם שלי, אבל לכל אמא יש עולם שלם של ידע, ערכים ותובנות שהיא יכולה להעביר לילדים שלה

וממש לא צריכה לעשות את זה באופן רשמי בזמן קצוב.

עוד דבר- באופן מסורתי, בנים היו הולכים לחדר בגיל 3. כלומר, עד הגיל הזה הם היו עם אמם בבית. זאת אומרת שבהוויה הפשוטה של הבית- אמא, אחים, משחקים, חוץ ופנים, הילד לומד מספיק.

איזו מתוקה!!!!

א. את צודקת לגבי הלחץ, אך לצערי, אני לא מצליחה להתגבר על כך...

ב. אני יודעת שהלמידה מגיעה מתוך משחק, אבל גם לזה אני לא ממש מצליחה להגיע...

אני איתם כל היום, הקטן איתי בבית עד ספטבר, היא מגיעה ב-13:00 ואני לא מצליחה להגיע איתה למשחק יומיומי.

אנחנו הרבה בחוץ, משוחחים המון, עושים הרבה ביחד, אבל מעט מאוד מאוד משחקים במשחקים לגילה.

היא לפעמים משחקת לבד, ואז אני מרגישה אשמה, 

את צודקת לגבי הכל, אני פשוט חייבת להרגע.

ד''א הילדה מאוד מפותחת, אבל אני מרגישה שזה ממנה, ושאני צריכה כאמא אחראית, לספק לה את הגירויים המתאימים, בגלל המחקרים לגבי המוח.

(אני כנראה צריכה טיפול למוח שלי)

בכל אופן, תודה .

אם היא משחקת לבד, לידך והיא שמחה, מה רע?

נכון שכיף מידי פעם לשחק עם הילדים, אבל זה לא חובה יומיומית שבלעדיה הם לא יתפתחו. מה שחשוב זו הנוכחות שלך. (מכירה את זה שאת שניה בשרותים והם תוך רגע מתיצבים ליד הדלת ומחכים שתצאי?...) ונשמע שיש לך הרבה זמן של נוכחות איתם.

רעיון- אולי תשתפי אותה במה שאת עושה בבית- כלים (בת שלוש אצלי כבר שטפה כלים..), כביסה, קיפול כביסה (אצלי היא מקפלת את כל המגבות).

סתם נקודה למחשבה, כל תרבות המשחקים הזו שיש היום היא די חדשה. יש לנו בבתים שלנו כמויות אדירות של משחקים לילדים שנועדו לשעשע אותם ולפתח אותם.

וואלה, פעם לא היה כזה דבר. היו מקלות ואבנים, כדור, ואולי קוביות ועוד כמה דברים. והילדים התפתחו בסדר גמור, ואפילו צמחו מזה גדולי עולם...

אם מחקרים מדעיים עוזרים לך להשתכנע ולהירגע, אולי תבקשי מיוקטנה להפנות אותך למאמרים ומחקרים בנושא, בטוח יש לה.

את מדהימה...

וגם צודקת!

אנסה לשים יותר לב לדברים הללו, למרות שלדעתי זה קורה בלי שאשים לב.

תודה רבה!

רק לפעמים צריכים תיווך של מבוגר, עם משחק חדש וכדו'

יאנוש קורצאק אמר : כשאתה מגלה דבר מה לילד אתה מונע ממנו את האפשרות לגלות זאת בעצמו (הוא אמר את זה יותר יפה, אין לי את הציטוט המדויק.

ואם לשחק ביחד כמובן רק בנחת לשם הכיף.. בעיקר משחקי דימיון שיכולים לפתח שפה עשירה לילדה בת 3.

ואפילו אם היא משתעממת לבד לא נורא, ילדים צריכים להשתעמם קצת שיהיה להם פנאי לחשוב ולהרהר...

שזה במילים פשוטות, שינוי של המבנה המרחבי שלו. החלבון הוא כמו חוט ארוך שמסודר בצורה מיוחדת, וכשהוא מתחמם מעל לנק' מסוימת, הצורה הזו נהרסת, והחוט נפתח,  ואז החלבונים מסתבכים אחד עם השני כמו שקורה בין הרבה חוטים שמסתבכים אחד בשני ונהיה גוש של חוטים במקום סלילי חוטים נפרדים שיכולים לזוז בחופשיות.

זה הסבר בסיסי. מאמינה שבאתרים של מדע פופולרי תמצאי יותר מידע...

מכל התכתובת כאן, נראה שאמא עושה עבודה נפלאה, אבל מרוב מחקרים, אינה בוטחת בעצמה, ולכן אולי נכון ללכת לטיפול אחד או שניים של רפואה משלימה לפי בחירתה כדי להרגע.

אם אתם מבלים הרבה זמן ביחד, מדברים ומטיילים, את מאפשרת למידה.  את פותחת את כל היקום לילדיך כדי ללמוד מהעולם האמיתי, לא מזה הכלוא בתוך 4 קירות בית הספר.  אינך חייבת לנסות להתחרות עם בית ספר.  חוץ מזה, שמימלא תנצחי את בית הספר.  בית ספר מונע לימוד בהרבה מקרים.  כרגע, בתך פנויה לשחק במשחק כל עוד המשחק מענין אותה, ולהפסיק כשהיא סיימה את הלימוד שלה ממנו.  בבית ספר, כשהפעמון מצלצל, מפסיקים את השיעור, גם עם הילד רוצה להמשיך, ואם הוא רוצה להפסיק לפני הצלצול, אי אפשר, וכתוצאה הילד מפתח אנטי עקב עומס יתר של חומר.

אולי, במקום לקרוא מחקרים על חובתך ללמד את הילדים עד גיל 3, תקראי ספרים על "חינוך ביתי".

הרעיון הוא שכל ילד, באשר הוא, משתוקק ללמוד (לכן הוא זוחל, הולך, מדבר - זה לימוד שלו, תנסי להכריח מבוגר להתחיל לבצע פעילות גופנית באופן עקבי ... ).  ילד לומד בשמחה ומרצון, כל עוד לא מכריחים אותו ללמוד.  לכן, הרבה ילדים מפסיקים ללמוד בהגיעם לבית ספר הסטנדרטי  .

עד היום, אחד מילדיי זוכר שלמד על קיום מספרים זוגיים ואי - זוגיים בטיול בעיר עם סבתא.  היא חיפשה כתובת מסויימת, והסבירה שיצטרכו לחצות את הכביש כי היא צריכה מספר זוגי.  הילד (בן 3) התפעל מכך שיש מקבץ אחד של מספרים בצד אחד של הכביש ומקבץ אחר בצד השני, שיש סדר למספרים, אין אקראיות.  הילד הזה עכשיו בשנות ה-20, ועדיין זוכר את השיעור הזה  במתימטיקה!

אם לילדים יש אמא אוהבת, מחבקת ומאפשרת למידה, הילדים זכו, ובגדול!  ילד משתוקק ללמוד, רק שלא נחסום אותם.

בהצלחה!

כמו ביטחון עצמי? למה עוד? לריכוז, נדודי שינה, חוסר ביטחון וכו'

אייפק בוודאי מסוגל לעזור (מאוד) במצבים נפשיים מאתגרים יותר ומאתגרים פחות  (כמו שאומרים "רבים ניסו ונושעו"     ).

עסוקה אחהצ בללמד / לקדם וכו

דווקא כשהרפתי מהלחץ וקבלתי את מוגבלויות העומס

הם מלמדים את עצמם הרבה יותר טוב ממני...................

לדאוג לצרכים הבסיסיים.

למידה של מה? צבעים?לדברלשחק בכדור...לומדים מהחיים והגדולים גם יכולים לעזור

נגיד 10 דקות פעם בשבוע עם כל ילד. [אצלנו זה בעיקר בשבת]

וגם להגדיר זמן קבוע שבו נמצאים בבית, למשל בין 2 ל4, שבו הגדולים מכינים שיעורים והקטנים משחקים.

לראות מה מעניין את הילד עכשיו, נגיד- ללמוד לספור, ללמוד אותיות, ולנסות לקדם אותו קצת במה שמעסיק אותו.

להציע לו ואם הוא לא רוצה- להניח לו.

אגב, גם יצירה זה מאד מפתח את המח. לצייר על דף עם צבעים, מכחול וצבעי מים, בצק, פלסטלינה.

אפשר לשבת איתם קצת ולתת להם להמשיך לבד.

בהצלחה

הרגילו אותנו בבי"ס שלמידה זה שינון חומר או פינוי זמן ללמידה.

הלמידה הנכונה והמלמדת ביותר היא דרך החיים עצמם.

בזמן קיפול כביסה לדבר על צבעים גדלים שייכות או סתם להמציא סיפור על הבגד המתקפל לו .

ואת זה בטוח את עושה המון בבית...

כל יום זמן מסויים.  זה צריך להיות לכם כיף. זה באמת קשה עם גילאים שונים להתחלק במשחק, כל אחד רוצה משהו אחר שמתאים לו. אפשר לחשדוב על משחקים מפתחים גם מחוץ לבית וככה זה יותר שחרור, פחות ישיבה ליד שולחן,פחות נוקשות...

לומד רבות גם בלי שיושבים איתו בלבד- כדאי גם לשבת איתו לבדף ולו רק לכמה דקות,מתי שיוצא, אל תעברו מקיצוניות לקיצוניות (כלומר- היא ממש רוצה לשבת עם הילדים, לפנות להם זמן וזה קשה לה אז מציעים לה שתעזוב את זה וגם בלי זה ילמדו)

בימות החול זה קשה, עם  מטלות הבית וכו' אבל בשבת יש יותר זמן ממש לשחק איתם.

רק אל תשכחו שבאמת ב"ה המוח עובד כל הזמן, לא רק כשאמא משחקת, לומדים מכל דבר, וכמובן במסגרות יש לפעמים יותר אתגר, מגוון משחקים לפעמים יותר מאשר בבית, זה גם מאוד מעשיר ומהנה את הילד, תלוי בגיל כמובן.

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם