הגדול שלי בן 7 ולא נראה לי שאני הולכת לומר לו משהו לפני שהוא ישים לב בעצמו וישאל...כנ"ל לגבי השאר בגילאים 6,4 .

את ההחלטה הזו קיבלתי משתי סיבות: 1. לדעתי ילדים בגיל כזה עדיין לא מסוגלים להבין שיש דברים שלא מספרים (גם אם אומרים להם בפירוש)

2. וזו הסיבה העיקרית: לצערי מנסיון אישי כואב אחד ההריונות שלי הסתיים בצורה עצובה מאוד והיה לנו מאוד קשה להסביר לילדים מה קרה (הגדול היה אז בן חמש)  באותו הריון אני סיפרתי להם מיוזמתי (הם לא שאלו כלום!!!) בערך בחודש שמיני והם היו מודעים לזה וחיכו... ולאחר שקרה מה שקרה חשבתי שאם לא הייתי מספרת כלום הייתי חוסכת להם ולי בילבול מיותר.

בכל מקרה, זה לא רלוונטי לגבי כל ילד בכל גיל, ילדים גדולים יותר יקלטו מהר יותר ואין אפשרות להתחמק...

בהצלחה בכל החלטה שתקבלו! ובשורות טובות לכולם! רק בידיים מלאות!!!!!

אבל לעניות דעתי אם הם ילדים לא גדולים במיוחד

אין טעם לספר להם לפני אמצע תשיעי

גם שבועיים בשביל ילדים כאלו נדמים כנצח

הם לא יודעים לחכות בסבלנות כל כך הרבה זמן!!

חמודה, את  צודקת שסבים מתים- זה דרכו של עולם. אבל תינוקות שנולדים ואחרי כמה שעות נפטרים.. זה לא!!! אבל ממש לא דרכו של עולם... אז למה לא לחסוך חרדות מיותרות מהילדים בהריונות הבאים? (כל עוד זה אפשרי מבחינת הגיל)

אגב, אני בתור אחות (בכורה)  ל 9 אחים ואחיות לא  זוכרת שום דמיונות או פחד מהלא ידוע, למרות שלא סיפרו על החדשות המרעישות...

אבל כל ילד הוא שונה, וכל אמא תעשה לפי ההכרות שלה עם הילדים ו'תחושות הבטן' שלה...

האחות בכי קטנה שלי קטנה ממני ב-8.5 שנים.

אני מעולם לא זוכרת את אמא שלי בהריון.

נראה לי שממש הבנתי מה זה הריון היה בערך בכיתה ב' שלמדנו על שרה אמנו.....

משמע, פחות משנה לפני שאחותי הקטנה נולדה.

שה-2 הקטנים נולדו אני זוכרת שחיכיתי לח/ות אבל עד כמה שזכור לי זה היה ענין של שבועיים או משהו כזה, אולי חודש.

אני לא זוכרת שום הכנה מיוחדת. אני גם זוכרת שזה היה נראה לי הנורמה כמו לאכול ארוחת ערב (אנחנו צפופים).

לא זוכרת שאני עשיתי מזה עניין, גם אחרי הלידה..... (כמובן אני מדברת על הרמה המודעת).

אני לא מעיזה לשאול את אמא שלי אם הם עשו לנו הכנה כלשהיא.....

שנכנסתי להריון שני (אני עכשיו בהריון שני) הבן שלי היה בן שנתיים, גם ככה לא מבין, דיברתי לידו חופשי....

אולי שהלידה תתקרב והוא יגדל אני אסביר לו שאי"ה יהיה לו אחות כמו ל... (ויפרט).

בינתיים כולם מדברים לידו. ניסיתי להסביר לו וגם ככה הוא לא הבין כ"כ....

הם אולי לא תמיד יודעים לבטא את זה אבל הם מבינים.

השניה שלי (שנה ו9) אמרה לי שבוע שעבר "קינוק". שאלתי אותה "תינוק? איפה את רואה תינוק?"

היא הרימה את החולצה שלה והצביעה על הבטן...

הייתי בטוחה שהיא לא מבינה. הגדולה חופרת לה שיהיה לנו תינוק אז היא רצה לכל עגלה ברחוב ומחפשת תינוק,

אבל הייתי בשוק שהיא עד כדי כך מבינה!

אני כבר שמתי לב שבגיל שנתיים יש יחסית פער מאד גדול בהבנה של ילדים.

ממה שאני רואה במעון, משפחה, גן שעשועים וכד'...

באמת יש ילדים עם הבנהה כבר ממש של ילדים ומצד שני יש ילדים עם הבנה הרבה יותר נמוכה יחסית.

אני מרגישה שלא הצלחתי להסביר לבן שלי מה זה הריון, לידה וכד'... זה מורכב מידי בשבילו....

הוא אולי מבין מה זה תינוק אבל משפט בסגנון: "גם לנו יהיה (בעתיד) תינוק" הוא לא כ"כ הבין.

לא מזמן הרגשתי שהוא התחיל להבין אותי שאמרתי לו "אח"כ" בדברים שמגיעים מיד אחרי השני. גם זה לא תמיד הוא מבין אלא רק אם זה פעולות קבועות.

למשל: "נחליף חיתול ואח"כ נלך למעון", "עכשיו נאכל ואח"כ נתקלח" וכד'... עוד אין לו משש תפיסת זמן וגם לא הבנה מה זה תינוק (ילד ראשון) מעבר לאיך הוא נראה.

ותוך זמן קצר, כל מי שצריך לדעת כבר ישמע על כך מהם

גדולים יותר סביב חודש רביעי. קטנים לקראת הסוף או שהם מנחשים קודם.

בהריון האחרון בני 6-7 שיתפתי בערך בחודש חמישי-שישי. כשזה היה בולט.

בהריון השני הבכור היה בן פחות משנתיים. לא זוכרת מתי שיתפתי אבל בטח כמה חודשים מראש כשכבר ראו.

נראה לי ממש משונה לשתף באמצע תשיעי או לא לשתף בכלל. איך אפשר להסתיר דבר כזה?

גם הילדים צריכים זמן לעכל את הדברים ולהתרגל לרעיון.

נכון שקשה לחכות אבל מסבירים להם. כמו שהם מחכים ליום הולדת או לדברים אחרים.

אז אומרים ש- הנה מגיע החופש הגדול ואח"כ ראש השנה ואז סוכות וחנוכה ואחרי זה הלידה תגיע... או משהו דומה.

אולי אחרי שכבר היה לי מספיק בטחון בהריון, ולא ספרתי כעובדה אלא טפטפתי את הרעיון (הילדה היתה בת 4)

את רוצה שיהיה לנו תינוק? איפה הוא יישן? למי בגן יש תינוק, בואי נתפלל שה' יביא גם לנו וכו'.

ורק בערך שבועיים לפני הלידה ספרתי לה סופית. 

וזה ממש כייף לילדים!!!!

(כשהם היו קטנים יותר חיכיתי בערך לשמיני- כי חשבתי שזה ארוך להם...)

או כשצריך להסביר למה פתאום אסור לקפוץ/לטפס על הבטן

כשלא היה אכפת לי שכל העולם ידע,

בהריון הנוכחי- הגדולה שאלה אותי עוד לפני שסיפרנו אפילו להורים, וכמובן רצה לספר לאחותה..

מה שמדהים זה שהיא גם אמרה אם יהיה לנו בן או בת- וצדקה!

כמו שילד יודע שהיומולדת שלו יהיה עוד זמן מסויים, ולמרות שזה מבחינתו האירוע הכי מרגש בחיים (בשלב זה..), הוא מסוגל להבין שזה אחרי פסח/סוכות/חנוכה.

הילדה שלנו עוד לא בת שלוש, ומחכה לתינוקת (היא החליטה שזו בת..) ויודעת שהיא תגיע כשהיא תהיה בגן חנה (באלול היא עוברת לגן חדש). היא כל היום מדברת עליה, אבל  יודעת שהיא לא תצא לפני הגן החדש.

לא תיכננו לספר, זה פשוט קרה, אבל היא מתמודדת עם זה ממש יפה ומתרגשת. ומצד שני, לא כועסת/מתעצבנת שזה לא מגיע.

הרבה תלוי באופי של הילד, היכולת שלו לדחות סיפוקים, כמה אפשר לדבר איתו (גיל, רמה, אופי..).

שיהיה בשעה טובה!

הן באו איתי לא"ס השני (בשבוע 9) אבל חיכו בחוץ וכשיצאתי מהרופא עם ערימת דפים ותמונות הן ביקשו תמונות של התינוק שבבטן... ומאז הן פשוט ידעו שאחרי היומולדת שלהן אמא תלד תינוק (ולא תינוקת, מה שיצא נכון..)

הן היו בנות שנתיים ו5 חודשים בערך, הוא הולד כשהיו בנות 3 וחודש..

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטנה ישנה, כדי לישון גם.

שעליו מקפידים באדיקות.

הכי טוב שזה יהיה חדר השינה שלכם - להקפיד שהוא יהיה תמיד סגור, בצורה כזו שהילדון לא יוכל להיכנס.

(אצלנו אם אנחנו שוכחים לסגור - אנחנו מגלים אחר כך מזכרות בכל הבית, שהקטנה פילחה מהחדר... אבל היא עוד יחסית סבירה - כשהתאומים היו בסביבות גיל שנתיים הם היו משאירים חורבן בחדר... היו חודרים אליו עם הבימבות שלהם, מקשקשים, הופכים דברים, ואז כשהייתי נכנסת ומגלה אותם - הם היו מיד עולים על הבימבות ובורחים משם כמו אופנוברים🤭)

זה מבאס ששאר הבית לא יהיה נקי ומסודר, אבל לפחות יהיה לך מקום לנוח בו...

שתחילת הריון זה זמן להרגלים חדשים... אולי זמן להביא עוזרת או משהו שתסדר, או שבעלך יעשה את זה.

ולגבי הילד- יש לו משחקים שמותאמים לגיל שלו, בסוג ובכמות?

אצלי כשהיה עודף משחקים, או כשהם היו מבולגנים מדי ולא כל אחד בקופסה משלו או לא מתאימים לגיל הילדה בילגנה הרבה יותר, וכשהמשחקים מותאמים משחקים הרבה יותר זמן ובכיף.

ואפשר גם לתת לו דברים להפוך שיתאימו לך- קופסה מלאה בחפצים גדולים, ארון של פסטות וכאלה נניח לי לא אכפת שהילדים יהפכו כי זה קל לסדר. כאלו דברים.

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-