אין לי ניסיון עם צירים ממושכים... אבל מציעה לך למלא אמבטיה חמימה עד למעלה, קצף, ולהיכנס אליה עם ספר טוב.

להחזיק קרוב אלייך את צינור הטוש ולהזרים מים על הבטן כשמתחיל ציר. זה מאוד מקל.

אותי אגב, זה העיף לחדר לידה. 

נכנסתי כי לא הבנתי אם יש לי צירים או סתם התקשויות וזה הלחיץ אותי, אז החלטתי להירגע באמבטיה.

עשיתי קצת עיסוי פטמות ו.... עפתי לחדר לידה.

אולי יצליח לך? הלוואי!!!!!!!

אם לא בא לך אמבטיה, אולי סרט טוב? משהו שיסיח לך את הדעת?

איזו לידה שאת שלך?

אני שמחה שהיין קצת עזר. זה נשמע שאת בתחילת הלידה והשלב הלטנטני בדר"כ זה השלב הכי ארוך בלידה.

אם את באזור ירושלים יש גמ"ח של מכשיר איזי טנס שיכול להקל עליך ושוב מקלחות ואמבטיה.

יכול להיות מרוב סטרס ועייפות נהפכו לך הצירים לצפופים אבל ללא אפקטיבים!

ובע"ה תשני מצויין!!

חיבוק

למחיקה ופתיחה

זו לידה ראשונה?????

מכירה את ההרגשה של חוסר האונים בשבוע 41, שאת מרגישה שזה אוטוטו בא אבל עדיין לא,

שאת עם צירים ביום ובלילה אבל מתלבטת מה הרגע הנכון לנסוע לחדר לידה...

בעזרת ה' הכל יעבור בשלום ואני מקווה שנשמע ממך בשורות טובות!

משהו שעזר לי, מבחינה רוחנית -לפני הלידות סיימתי את ספר תהלים.

בלידה השלישית ב"ה, לפני חודשיים, היה לי קשה נפשית להתפלל בחודש התשיעי, רק רציתי כבר להיות אחרי.

שבוע 41, הייתי כמה ימים עם צירים שהלכו ובאו, והתחלתי לומר תהלים. בשבת בצהריים סוף סוף הצלחתי למצוא את השקט לשבת עם עצמי ולסיים.

אחר הצהרים הצירים הלכו והתחזקו, משעה לשעה המרווחים התקצרו, במוצ"ש כבר היה ברור שזה קרוב,

בלילה נסענו לבי"ח ובבוקר ילדתי.

ממש הרגשתי שהקב"ה חיכה שאתפלל! 

אין לי הרבה מה להגיד, רק שולחת הרבה כוחות!

מקווה שהיום תעדכני אותנו בבשורות משמחות.

תנסי לחשוב על דברים אחרים ולהירדם עם הכאב..

כי העייפות הופכת את הכאב לבלתי אפשרי.. ויכול להיות שהכאב הוא ממש קטן אבל העייפות מגבירה אותו..

יכול להיות עדיין מאוד רחוק. זה מתקרב!!! 

תחזיקי מעמד, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס, הלידה תתקדם.

תגידי, לא הציעו לך כבר זירוז?

יש לי חברה לא יולדת בלי זירוז. כבר ארבע לידות והם יודעים את זה. יכולים להיות צירים אינסופיים סדירים וכואבים תופת שלא מצליחים להביא ללידה. היא חייבת זירוז בשביל ללדת.

הדבר הזה זו לידה...

לפעמים בלידה ראשונה זה לוקח זמן ופשוט מתיש....

אבל לדעתי, עדיף לעבור את השעות המעצבנות האלה בבית ולא בבית חולים.

בסוף התינוקת תצא בעז"ה,

ואז היא תבכה, ותרצה לאכול ותרצה ידיים ותרצה ותרצה....

אז נשמע שממש ממש קשה לך עכשיו, וזה הכי מובן בעולם,

אבל אולי תנסי לא לצפות ולחכות לציר הבא, אלא לחיות את הרגע ולנסות להינות כרגע (למרות שזה קשה מאד!!)

ובעז"ה תגיע הלידה ובעז"ה תעבור בשלום ובהצלחה!

ממש לא התכוונתי לדפרס או לפגוע בך!!!!

אם זה נשמע כך - אני מצטערת. זה החסרון במילה כתובה.....

אני מבינה מאד את הקושי, ובעז"ה זה קושי שיחלוף.

גם אם יהיו התמודדויות אח"כ - גם אותן תעברי וגם הן יחלפו.

כרגע את כואבת ועייפה - אז הכל נראה בלתי אפשרי, אבל זה אפשרי ובעז"ה את תעברי את זה.

אני מקווה שעד עכשיו כבר ילדת, ואם לא - שאת מצליחה לישון או לנוח קצת - כדי שלא תגיעי מותשת לגמרי ללידה.

ובכל מקרה - מצטרפת לשאר הדברים שכבר כתבו. אין לי משהו יותר חכם להגיד יותר.

בהצלחה ובשורות טובות!

אחרי יממת צירים,  הצקצב שלהם היה כל 3 דקות. אז נסענו לבית הרפואה. שם התברר שאני רק בפתיחה של 3... מאד התאכזבתי. אבל הם לא הסכימו לשחרר אותי כי כבר הייתי ב41.

אחרי עוד יממה בחדר לידה, החלטתי לקחת אפידורל. מיד אח"כ עשו לי פקיעת מי שפיר, נרדמתי, ואחריי שעתיים התעוררתי עם צירי לחץ. תוך שעה הבן המתוק  שלנו היה בחוץ.

לדעתי, כדאי לך לשאול רב בנוגע לפקיעה.

אחרי 24 שעות פניתי למיון יולדות, עשו לי זירוז 20 דקות, והתינוקת הייתה בחוץ.

לטובה"- ועוד מרבי עקיבא!!!

תראי, תנסי להירגע ולנוח (זה לא קל אני יודעת)

או שתתקשרי לרב שוב ותבקשי ממנו להגיע לחדר היולדות ולעשות פקיעת מים (עם אפידורל) זה עזר לי מאד (וכתבתי את זה בשירשור הנ"ל למעלה).

המון המון בהצלחה ושנשמע רק בשורות טובות

ומקווה בשבילך שהמצב השתפר ואם לא אז כדאי פשוט לעבור לגור באמבטיה...

ולא, ההתמודדות הזאת ממש ממש לא אומרת שום דבר רע על עצמך או על העתיד אלא רק מספרת לך מה התכנית שנקבעה לך משמים ברגעים האלו ואת לא צריכה כרגע לחשוב למה ואם כבר -אז רק לתת לעצמך ח"ח שעמדת בזה בגבורה עד עכשיו ושבגלל זה יש לך שכר הרבה הרבה יותר גדול מסתם לידה ושאת לא יודעת חשבונות שמים ואיזה צער זה חוסך לך בעתיד. המציאות הזאת אפילו בכלל לא מספרת איך תהיה בסוף הלידה. זה שלב ארוך ומייגע ולא נעים אבל זה זמני מאד מאד. הדבר האחרון שאת צריכה לעשות זה להאשים את עצמך בזה!

מקווה יחד עם כולן לשמוע ממך בקרוב מאד בשורות טובות...

גם לי הייתה לידה סיוטית שרק רציתי לישון תוך כדי, אומנם לא כ"כ הרבה זמן כמו שאת מתארת, אבל התנחמתי בעובדה שבסוךף כל הריון נגמר כשהתינוק בחוץ, ומן הסתם לא אהיה בהריון לנצח.....

תעדכני! יכול להיות שכדאי לך לקחת אפידורל כדי שתהייי יותר רגועה (והשרירים רפויים) ואז הלידה תוכל להתקדם

ואל תקשיבי לאנונימית שמלחיצה אותך שאחרי הלידה יותר קשה... פשוט אל תקשיבי.

אחרי הלידה את מוצפת בכזה אושר גדול שגם אם לא קל ועייפים וכו', יש לך אוצר חלומי לחבק ולהתרפק אתו, וזה ממיס לך את כל הקושי.

מה שאת עוברת עכשיו זה באמת לא קל!

כל כך קיוויתי שכבר תיעלמי לנו ואז תודיעי ככה במילה שילדת ובכל בסדר....

אבל זה יגיע! בקרוב ממש!

עוד קצת!!!!

אם את מרושלים מוזמנת לטיפול.

יש נשים שהשלב הלטנטי שלהם ארוך גם שבוע. מה שביה"ח יכול לעזור לך בשלב כזה זה טישטוש. לא ממליצה על זירוז. תני לגוף לעשות את שלו. חיבוק גדול!!

מבטיחה לך שזה בסוף נגמר

זה נשמע פשוט נורא... ככה כל כך הרבה זמן ובלי שינה וכו???

אין לי מה לנחם אותך כי עדיין לא ילדתי ואני עוד לא יודעת מה זה לחכות כל כך הרבה זמן.

אבל שתדעי שהתפללתי עלייך הבוקר וקיויתי שכשאני יפתח את הפורום אני יגלה שילדת...

מקווה שהקבה ישלח לך המון המון המון כוחות לעבור את השעות הקשות האלה.

וכמה עצות קטנות, לא מנסיון...

נראה לי שדווקא לא כדאי לך לחשוב שזה עומד להגמר כל שעה. אלא ההפך, תחשבי שזה יקח עד שבת. אולי זה נשמע מפחיד אבל ככה לא תצטרכי להתאכזב כל שעה מחדש. תחשבי על זה שרק עוד כמה ימים את תלדי. וככה אולי זה יעזור לך לא להתיאש שוב ושוב. 

נשמע שהכי קשה עכשיו זה כל המחשבות שלך אז אם את מסוגלת תנסי לעשות משהו בשביל לא לחשוב. 

אולי מוזיקה באוזניים בקולי קולות? אמבטיה חמה? סרטים שאת אוהבת? אפילו אם לא תתרכזי בהם זה יעזור לך קצת לעבור את השעות האלה.

אם את מסוגלת נסי להתפלל תהילים או סתם מהלב על החיים של הילד שלך. הצלחה בריאות וכו' זה בסך הכל שעות גדולות שאלוקים נמצא איתך (מפתח של לידה נתון רק בידי הקב"ה!) ותנסי לחשוב על כך שבעצם זכית בכל כך הרבה שעות של להיות יחד עם ה'. לידה= ליד ה'.

המון המון המון הצלחה וסיעתא דשמיא. מקווה שהעצות שלי לא מעצבנות כי באמת לא ניסיתי עדיין לידה...

אני בלידה הראשונה הייתי 3 שבועות עם צירים  (מסוף 38 ובסוף ילדתי ב42), 3 פעמים במיון יולדות, 2 פעמים הובלתי לחדר הלידה, פעם 1 יצאתי משם עם בטן ובפעם השניה אחרי 5 שעות כואבות עם תינוק מתוק.

שמעתי עשרות פעמים שאני מתקדמת עם פתיחה (השתחררתי בפתיחה 3 ללא התקדמות) ושאני נמצאת בשלב הלטנטייייייייייייייי או איך שלא קוראים לזה...

בלידה הרביעית סיפור דומה....

בעז"ה תעמדי בשלב זה בגבורה ובעוז!!! ובסוף תזכי לספר את זה לרך הנולד לכשיגדל ותיזכרי כמה הוא לא נתן לך לישון ושלא החליט אם הוא רוצה להשאר בבטן או לצאת... (יענו מצחיק...)

אם את יכולה לנשום עמוק,לא לחשוב יותר מדי, ולהרדם - עדיף.

אם את בכל מקרה שוקעת במחשבות, דברי עם הקב"ה. ספרי לו שאת מצידך מוכנה ושכעת את מצפה לישועתו. שבחסדיו יוולד התינוק בשעה הנכונה, הטובה והמוצלחת. ממש תרגישי שאת בידיים של הקב"ה.

אל תרשי למחשבות לא טובות להגיע. סלקי אותן. הרי אנחנו יכולים לחשוב רק מחשבה אחת בכל רגע נתון ואם נבחר במחשבה טובה נשנה את כל הלך הרוח. קראתי בספר של מרים אדהאן ואהבת שמחשבות רעות הן כמו חתולים - נותנים לאחת דריסת רגל, ומיד מגיעה קבוצה שלמה ששואבת אותך למטה.

להיפך: את עומדת בגבורה בשעות רבות כל כך של צירים, את פשוט נהדרת. נקודה.

עוד מעט ואת מביאה חיים  חדשים לעולם, מופיעה נשמה חדשה בעם ישראל.

את שותפה לקב"ה במעשה כל כך פלאי ועוצמתי - הקב"ה בכבודו ובעצמו לא רוצה שתחשבי על עצמך שום דבר רע. 

ותוסיפי עוד כהנה וכהנה מחשבות טובות עד שאת נרגעת. 

תתפללי מעט (שוב, כדי לא להשאב למערבולת של רגשות שליליים) שימי את עצמך בצד - עד כמה שהדבר ניתן - ותני לקב"ה לעשות את שלו.

מברכת אותך בלידה קלה מאוד, ברגע קטון ממש.

אבל בסוף זה נגמר...

חלק מהקושי שלך הוא שאת כל הזמן חושבת שמי יודע מה עוד צפוי לך, אם זו רק ההתחלה.

אבל תדעי לך שמאד יכול להיות שהחלק הקשה ביותר כבר מאחורייך.

בלידה האחרונה שלי לקח לי שבועיים להגיע לפתיחה 4, ועוד שעה עם אפידורל וכמעט בלי כאבים - ללדת.

פשוט גיבורה

נכנסתי לפה כל שעתיים בשביל לבדוק מה שלומך

מזל טוב! הרבה נחת יהודי אמיתי !ותגדלי אותה באושר ועושר,

ושתזכו לגדלה לתורה, חופה, ומעשים טובים!!

איזה כיף לשמוע שנגמר בסוף טוב וחמוד....

מזל טוב!!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

מאחלת שהילדה תמלא אותך בכאלו כמויות של אושר שישכיחו ממך את הצער שידעת...

היה לי צמרמורות התרגשות כשקראתי שילדת..
ב"ה!! איזה כיף!!
 

(אני כתבתי ת'אנונימי שלפני... הייתי מסוקרנת...!!)

וזה בדיוק מה שגורם לו להרביץ.

תחשבי שהוא רוצה לתקשר, לקחת משהו, או כל דבר. אבל אין לו את השפה וזה יוצר תסכולים אז הדרך שלו להביע את עצמו זה להרביץ.

תנסי לעבוד חזק על תמלול. הוא בבית אוכל בננה תגידי לו הרבה פעמים - ב נ נ ה . תוך כדי שהוא רואה, נוגע, טועם. לשבח כמה שיותר חושים.

לכל פעולה לתת תמלול, לחזור על זה המון.

להראות לו בספרים תמונות של חיות, אוכל וכד'.

זה שלב מאוד מתסכל אבל פתאום יתחיל להגיד עוד מילה ועוד אחת... זה ממש מתוק. גם שיום אברי גוף עם שירים ותנועות. 

אני גם לא בטוחה מה תינוק בן שנה וחצי מרגיש

אבל כן הכאיב לי ההתעלמות

זוכרת בעבר כשילד אמר לי שרוצה מאוד להיות משהו

גם כשהיה נראה לא הגיוני

פניתי לגננת ושאלתי אם אפשרי

תמיד היו נענות בשמחה

פה זה היה ככ מוזר

בדיוק הדבר הראשון שאמרתי להם

שאולי זה בגלל שלא מדבר וכן רוצה ליזום קשר או להביע משהו

ומגיע לתסכול

אמרו לי שהוא לא היחיד שלא מדבר בקבוצה 

ואפחד לא מרביץ כמוהו מיוזמתו

כן מחזירים אבל לא יוזמים

(במאמר מוסגר מרגישה שהוא קצת שקוף שם

ואולי גם הוא מרגיש ככה ורוצה יותר תשל 

במיוחד שבבית מצליח לקבל הרבה

אבל אולי הרגשה שלי...)

האמת שלא יודעת מה לעשות

מקליט העלה שהמנהלת עצמה מסיתה את המטפלות ולילד יצא של של אלים.

אגב, ידיים זה הרבה פעמים קריאה לעזרה.

בקשה לתשומת לב.

אותו דבר קרה לי עם רשימת אבא של שבת, הילד לא היה חודשיםםם.

הוצאתי באמצע שנה (בעקבות ההקלטות) ולא מצטערת לרגע.

ילד שלא נכנס לסבב אבא של שבת, זה ילד שמתעלמים ממנו.

הוא לא מרגיש שהוא לא בסבב, אבל זה סממן ורמז להתנהגות אחרת של המטפלות.

לא זוכרות אותו גם במקרים אחרים, הלב שלהן לא פנוי אליו.

לא חייבת להקשיב לי בכלל, כתבתי מניסיוני בלבד שהוא לא טוב.

מאז אני רק עם הקלטות.

בהצלחה מכל ליבי 

לק"י

מציעה לשוחח איתה ולראות מה יש לה להציע.

וגם לקבל את זה שזה הגיל, וצריך להשגיח כמה שאפשר. אבל לא תמיד אפשר למנוע...

בקשר לקבלת שבת- זה באמת מוזר. לא בטוחה שזה מפריע לו אבל...

אולי כמו שהציעו לך תבקשי תאריך, ותגידי שאת רוצה לקנות מראש מה שצריך.

אמרה שהיא תלך לבדוק מה קורה שם..

יש עוד מישהי מעבר?

אני גם לא רוצה שיצא לו שם של "המרביץ"

לגבי המילים שלו - אולי כדאי לפנות לרופא ילדים להתייעץ או לפנות להתפתחות הילד. ברור שילד שמתקשה לדבר הוא ילד מתוסכל. זה לא בהכרח מתבטא במכות לאחרים, יכול להיות הרבה בכי וצרחות. אבל כשידבר בטח יהיה קל יותר בלי קשר.

לגבי המעון, זה כבר סוף שנה, לא יודעת אם הייתי מוציאה עכשיו, אבל לשנה הבאה הייתי מחפשת אולי מקום אחר. הקטע עם האבא של שבת מאד מוזר, זה שאין שקיפות, מתנהלות בהתחמקויות, לא סיפרו לך בכלל שהוא מרביץ בצורה מסודרת עד לא מזמן. אם זה ככ משמעותי כמו שהן מתארות למה זה לא שוקף לך עד עכשיו? ומה עושים כשזה קורה? מעבר לזה שילדים מחזירים לו.

גם מצידי

חשבתי לעצמי שמה נטפלתי לדבר ככ שולי

ואולי רק לי זה מפריע ולתינוק לא

ומצד שני

גם אני לא קיבלתי תשובה מה הן עושות הוא מרביץ

רק חזרו על זה שאני חייבת לדבר איתו...

ומצד שלישי והכי חשוב

כשמגיע בבוקר

וכשאני מגיעה  נראה שטוב לו שם

לק"י

זה תינוק....

הן צריכות בזמן אמת לתת מענה, למשל- לעשות איתו יחד "טובה" לילד שהוא הרביץ לו, לדאוג שיהיה קרוב אליהן בזמני משחק וכו'.

אני שוב מציעה לדבר עם המנהלת, ולבקש שהמדריכה תבוא לראות אותו, ואחר כך תדבר איתך.

יכול להיות שיש כן איך לעזור לו להתבטא.

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

אבל עדיין לא מוצאת כינים, אולי אני לא בודקת טוב

כי כשאחות שלי בדקה לה בעבר היא כן מצאה כינים.

יש חומר שגורם לשיער להיות יותר קל לסירוק?

לק"י

את מסרקת מכל הכיוונים?

צריך גם הפוך, גם מאחורי האוזניים.

לא שוטפת שיער

ומסרקת עם המסרק ככה

ואחר כך שוטפת

מוציאה על גבי מגבון את כל מה שיצא מהשיעור במשיכה 

היה אצל אחד הילדים שלי. השתמשתי בשמן אמבטיה של לה רוש פוזה, עזר מאוד.

אצלי רגישים במיוחד בעונות מעבר

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

אבל כן תנצלי את הזמן שהקטנה ישנה, כדי לישון גם.

שעליו מקפידים באדיקות.

הכי טוב שזה יהיה חדר השינה שלכם - להקפיד שהוא יהיה תמיד סגור, בצורה כזו שהילדון לא יוכל להיכנס.

(אצלנו אם אנחנו שוכחים לסגור - אנחנו מגלים אחר כך מזכרות בכל הבית, שהקטנה פילחה מהחדר... אבל היא עוד יחסית סבירה - כשהתאומים היו בסביבות גיל שנתיים הם היו משאירים חורבן בחדר... היו חודרים אליו עם הבימבות שלהם, מקשקשים, הופכים דברים, ואז כשהייתי נכנסת ומגלה אותם - הם היו מיד עולים על הבימבות ובורחים משם כמו אופנוברים🤭)

זה מבאס ששאר הבית לא יהיה נקי ומסודר, אבל לפחות יהיה לך מקום לנוח בו...

שתחילת הריון זה זמן להרגלים חדשים... אולי זמן להביא עוזרת או משהו שתסדר, או שבעלך יעשה את זה.

ולגבי הילד- יש לו משחקים שמותאמים לגיל שלו, בסוג ובכמות?

אצלי כשהיה עודף משחקים, או כשהם היו מבולגנים מדי ולא כל אחד בקופסה משלו או לא מתאימים לגיל הילדה בילגנה הרבה יותר, וכשהמשחקים מותאמים משחקים הרבה יותר זמן ובכיף.

ואפשר גם לתת לו דברים להפוך שיתאימו לך- קופסה מלאה בחפצים גדולים, ארון של פסטות וכאלה נניח לי לא אכפת שהילדים יהפכו כי זה קל לסדר. כאלו דברים.

ואז את הולכת לטכנאית שזה מה שהיא עושה ואין לה מושג למה א צריכה את זה,

היא עושה בדיקה ומביאה לך תוצאות להביא לרופא,

ואז אין את הפדיחה..

אבל באמת שלא חושבת שיש מה להתפדח. הגיוני ונראלי שהם רגילים לקבל בקשות כאלה.

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-