אין לי ניסיון עם צירים ממושכים... אבל מציעה לך למלא אמבטיה חמימה עד למעלה, קצף, ולהיכנס אליה עם ספר טוב.

להחזיק קרוב אלייך את צינור הטוש ולהזרים מים על הבטן כשמתחיל ציר. זה מאוד מקל.

אותי אגב, זה העיף לחדר לידה. 

נכנסתי כי לא הבנתי אם יש לי צירים או סתם התקשויות וזה הלחיץ אותי, אז החלטתי להירגע באמבטיה.

עשיתי קצת עיסוי פטמות ו.... עפתי לחדר לידה.

אולי יצליח לך? הלוואי!!!!!!!

אם לא בא לך אמבטיה, אולי סרט טוב? משהו שיסיח לך את הדעת?

איזו לידה שאת שלך?

אני שמחה שהיין קצת עזר. זה נשמע שאת בתחילת הלידה והשלב הלטנטני בדר"כ זה השלב הכי ארוך בלידה.

אם את באזור ירושלים יש גמ"ח של מכשיר איזי טנס שיכול להקל עליך ושוב מקלחות ואמבטיה.

יכול להיות מרוב סטרס ועייפות נהפכו לך הצירים לצפופים אבל ללא אפקטיבים!

ובע"ה תשני מצויין!!

חיבוק

למחיקה ופתיחה

זו לידה ראשונה?????

מכירה את ההרגשה של חוסר האונים בשבוע 41, שאת מרגישה שזה אוטוטו בא אבל עדיין לא,

שאת עם צירים ביום ובלילה אבל מתלבטת מה הרגע הנכון לנסוע לחדר לידה...

בעזרת ה' הכל יעבור בשלום ואני מקווה שנשמע ממך בשורות טובות!

משהו שעזר לי, מבחינה רוחנית -לפני הלידות סיימתי את ספר תהלים.

בלידה השלישית ב"ה, לפני חודשיים, היה לי קשה נפשית להתפלל בחודש התשיעי, רק רציתי כבר להיות אחרי.

שבוע 41, הייתי כמה ימים עם צירים שהלכו ובאו, והתחלתי לומר תהלים. בשבת בצהריים סוף סוף הצלחתי למצוא את השקט לשבת עם עצמי ולסיים.

אחר הצהרים הצירים הלכו והתחזקו, משעה לשעה המרווחים התקצרו, במוצ"ש כבר היה ברור שזה קרוב,

בלילה נסענו לבי"ח ובבוקר ילדתי.

ממש הרגשתי שהקב"ה חיכה שאתפלל! 

אין לי הרבה מה להגיד, רק שולחת הרבה כוחות!

מקווה שהיום תעדכני אותנו בבשורות משמחות.

תנסי לחשוב על דברים אחרים ולהירדם עם הכאב..

כי העייפות הופכת את הכאב לבלתי אפשרי.. ויכול להיות שהכאב הוא ממש קטן אבל העייפות מגבירה אותו..

יכול להיות עדיין מאוד רחוק. זה מתקרב!!! 

תחזיקי מעמד, תני צדקה ותבקשי שבזכות ר' מאיר בעל הנס, הלידה תתקדם.

תגידי, לא הציעו לך כבר זירוז?

יש לי חברה לא יולדת בלי זירוז. כבר ארבע לידות והם יודעים את זה. יכולים להיות צירים אינסופיים סדירים וכואבים תופת שלא מצליחים להביא ללידה. היא חייבת זירוז בשביל ללדת.

הדבר הזה זו לידה...

לפעמים בלידה ראשונה זה לוקח זמן ופשוט מתיש....

אבל לדעתי, עדיף לעבור את השעות המעצבנות האלה בבית ולא בבית חולים.

בסוף התינוקת תצא בעז"ה,

ואז היא תבכה, ותרצה לאכול ותרצה ידיים ותרצה ותרצה....

אז נשמע שממש ממש קשה לך עכשיו, וזה הכי מובן בעולם,

אבל אולי תנסי לא לצפות ולחכות לציר הבא, אלא לחיות את הרגע ולנסות להינות כרגע (למרות שזה קשה מאד!!)

ובעז"ה תגיע הלידה ובעז"ה תעבור בשלום ובהצלחה!

ממש לא התכוונתי לדפרס או לפגוע בך!!!!

אם זה נשמע כך - אני מצטערת. זה החסרון במילה כתובה.....

אני מבינה מאד את הקושי, ובעז"ה זה קושי שיחלוף.

גם אם יהיו התמודדויות אח"כ - גם אותן תעברי וגם הן יחלפו.

כרגע את כואבת ועייפה - אז הכל נראה בלתי אפשרי, אבל זה אפשרי ובעז"ה את תעברי את זה.

אני מקווה שעד עכשיו כבר ילדת, ואם לא - שאת מצליחה לישון או לנוח קצת - כדי שלא תגיעי מותשת לגמרי ללידה.

ובכל מקרה - מצטרפת לשאר הדברים שכבר כתבו. אין לי משהו יותר חכם להגיד יותר.

בהצלחה ובשורות טובות!

אחרי יממת צירים,  הצקצב שלהם היה כל 3 דקות. אז נסענו לבית הרפואה. שם התברר שאני רק בפתיחה של 3... מאד התאכזבתי. אבל הם לא הסכימו לשחרר אותי כי כבר הייתי ב41.

אחרי עוד יממה בחדר לידה, החלטתי לקחת אפידורל. מיד אח"כ עשו לי פקיעת מי שפיר, נרדמתי, ואחריי שעתיים התעוררתי עם צירי לחץ. תוך שעה הבן המתוק  שלנו היה בחוץ.

לדעתי, כדאי לך לשאול רב בנוגע לפקיעה.

אחרי 24 שעות פניתי למיון יולדות, עשו לי זירוז 20 דקות, והתינוקת הייתה בחוץ.

לטובה"- ועוד מרבי עקיבא!!!

תראי, תנסי להירגע ולנוח (זה לא קל אני יודעת)

או שתתקשרי לרב שוב ותבקשי ממנו להגיע לחדר היולדות ולעשות פקיעת מים (עם אפידורל) זה עזר לי מאד (וכתבתי את זה בשירשור הנ"ל למעלה).

המון המון בהצלחה ושנשמע רק בשורות טובות

ומקווה בשבילך שהמצב השתפר ואם לא אז כדאי פשוט לעבור לגור באמבטיה...

ולא, ההתמודדות הזאת ממש ממש לא אומרת שום דבר רע על עצמך או על העתיד אלא רק מספרת לך מה התכנית שנקבעה לך משמים ברגעים האלו ואת לא צריכה כרגע לחשוב למה ואם כבר -אז רק לתת לעצמך ח"ח שעמדת בזה בגבורה עד עכשיו ושבגלל זה יש לך שכר הרבה הרבה יותר גדול מסתם לידה ושאת לא יודעת חשבונות שמים ואיזה צער זה חוסך לך בעתיד. המציאות הזאת אפילו בכלל לא מספרת איך תהיה בסוף הלידה. זה שלב ארוך ומייגע ולא נעים אבל זה זמני מאד מאד. הדבר האחרון שאת צריכה לעשות זה להאשים את עצמך בזה!

מקווה יחד עם כולן לשמוע ממך בקרוב מאד בשורות טובות...

גם לי הייתה לידה סיוטית שרק רציתי לישון תוך כדי, אומנם לא כ"כ הרבה זמן כמו שאת מתארת, אבל התנחמתי בעובדה שבסוךף כל הריון נגמר כשהתינוק בחוץ, ומן הסתם לא אהיה בהריון לנצח.....

תעדכני! יכול להיות שכדאי לך לקחת אפידורל כדי שתהייי יותר רגועה (והשרירים רפויים) ואז הלידה תוכל להתקדם

ואל תקשיבי לאנונימית שמלחיצה אותך שאחרי הלידה יותר קשה... פשוט אל תקשיבי.

אחרי הלידה את מוצפת בכזה אושר גדול שגם אם לא קל ועייפים וכו', יש לך אוצר חלומי לחבק ולהתרפק אתו, וזה ממיס לך את כל הקושי.

מה שאת עוברת עכשיו זה באמת לא קל!

כל כך קיוויתי שכבר תיעלמי לנו ואז תודיעי ככה במילה שילדת ובכל בסדר....

אבל זה יגיע! בקרוב ממש!

עוד קצת!!!!

אם את מרושלים מוזמנת לטיפול.

יש נשים שהשלב הלטנטי שלהם ארוך גם שבוע. מה שביה"ח יכול לעזור לך בשלב כזה זה טישטוש. לא ממליצה על זירוז. תני לגוף לעשות את שלו. חיבוק גדול!!

מבטיחה לך שזה בסוף נגמר

זה נשמע פשוט נורא... ככה כל כך הרבה זמן ובלי שינה וכו???

אין לי מה לנחם אותך כי עדיין לא ילדתי ואני עוד לא יודעת מה זה לחכות כל כך הרבה זמן.

אבל שתדעי שהתפללתי עלייך הבוקר וקיויתי שכשאני יפתח את הפורום אני יגלה שילדת...

מקווה שהקבה ישלח לך המון המון המון כוחות לעבור את השעות הקשות האלה.

וכמה עצות קטנות, לא מנסיון...

נראה לי שדווקא לא כדאי לך לחשוב שזה עומד להגמר כל שעה. אלא ההפך, תחשבי שזה יקח עד שבת. אולי זה נשמע מפחיד אבל ככה לא תצטרכי להתאכזב כל שעה מחדש. תחשבי על זה שרק עוד כמה ימים את תלדי. וככה אולי זה יעזור לך לא להתיאש שוב ושוב. 

נשמע שהכי קשה עכשיו זה כל המחשבות שלך אז אם את מסוגלת תנסי לעשות משהו בשביל לא לחשוב. 

אולי מוזיקה באוזניים בקולי קולות? אמבטיה חמה? סרטים שאת אוהבת? אפילו אם לא תתרכזי בהם זה יעזור לך קצת לעבור את השעות האלה.

אם את מסוגלת נסי להתפלל תהילים או סתם מהלב על החיים של הילד שלך. הצלחה בריאות וכו' זה בסך הכל שעות גדולות שאלוקים נמצא איתך (מפתח של לידה נתון רק בידי הקב"ה!) ותנסי לחשוב על כך שבעצם זכית בכל כך הרבה שעות של להיות יחד עם ה'. לידה= ליד ה'.

המון המון המון הצלחה וסיעתא דשמיא. מקווה שהעצות שלי לא מעצבנות כי באמת לא ניסיתי עדיין לידה...

אני בלידה הראשונה הייתי 3 שבועות עם צירים  (מסוף 38 ובסוף ילדתי ב42), 3 פעמים במיון יולדות, 2 פעמים הובלתי לחדר הלידה, פעם 1 יצאתי משם עם בטן ובפעם השניה אחרי 5 שעות כואבות עם תינוק מתוק.

שמעתי עשרות פעמים שאני מתקדמת עם פתיחה (השתחררתי בפתיחה 3 ללא התקדמות) ושאני נמצאת בשלב הלטנטייייייייייייייי או איך שלא קוראים לזה...

בלידה הרביעית סיפור דומה....

בעז"ה תעמדי בשלב זה בגבורה ובעוז!!! ובסוף תזכי לספר את זה לרך הנולד לכשיגדל ותיזכרי כמה הוא לא נתן לך לישון ושלא החליט אם הוא רוצה להשאר בבטן או לצאת... (יענו מצחיק...)

אם את יכולה לנשום עמוק,לא לחשוב יותר מדי, ולהרדם - עדיף.

אם את בכל מקרה שוקעת במחשבות, דברי עם הקב"ה. ספרי לו שאת מצידך מוכנה ושכעת את מצפה לישועתו. שבחסדיו יוולד התינוק בשעה הנכונה, הטובה והמוצלחת. ממש תרגישי שאת בידיים של הקב"ה.

אל תרשי למחשבות לא טובות להגיע. סלקי אותן. הרי אנחנו יכולים לחשוב רק מחשבה אחת בכל רגע נתון ואם נבחר במחשבה טובה נשנה את כל הלך הרוח. קראתי בספר של מרים אדהאן ואהבת שמחשבות רעות הן כמו חתולים - נותנים לאחת דריסת רגל, ומיד מגיעה קבוצה שלמה ששואבת אותך למטה.

להיפך: את עומדת בגבורה בשעות רבות כל כך של צירים, את פשוט נהדרת. נקודה.

עוד מעט ואת מביאה חיים  חדשים לעולם, מופיעה נשמה חדשה בעם ישראל.

את שותפה לקב"ה במעשה כל כך פלאי ועוצמתי - הקב"ה בכבודו ובעצמו לא רוצה שתחשבי על עצמך שום דבר רע. 

ותוסיפי עוד כהנה וכהנה מחשבות טובות עד שאת נרגעת. 

תתפללי מעט (שוב, כדי לא להשאב למערבולת של רגשות שליליים) שימי את עצמך בצד - עד כמה שהדבר ניתן - ותני לקב"ה לעשות את שלו.

מברכת אותך בלידה קלה מאוד, ברגע קטון ממש.

אבל בסוף זה נגמר...

חלק מהקושי שלך הוא שאת כל הזמן חושבת שמי יודע מה עוד צפוי לך, אם זו רק ההתחלה.

אבל תדעי לך שמאד יכול להיות שהחלק הקשה ביותר כבר מאחורייך.

בלידה האחרונה שלי לקח לי שבועיים להגיע לפתיחה 4, ועוד שעה עם אפידורל וכמעט בלי כאבים - ללדת.

פשוט גיבורה

נכנסתי לפה כל שעתיים בשביל לבדוק מה שלומך

מזל טוב! הרבה נחת יהודי אמיתי !ותגדלי אותה באושר ועושר,

ושתזכו לגדלה לתורה, חופה, ומעשים טובים!!

איזה כיף לשמוע שנגמר בסוף טוב וחמוד....

מזל טוב!!

שתזכו לגדלה בנחת,בריאות ושמחה..

שפע של חלב!

מחכה לקרוא את סיפור הלידה.

מאחלת שהילדה תמלא אותך בכאלו כמויות של אושר שישכיחו ממך את הצער שידעת...

היה לי צמרמורות התרגשות כשקראתי שילדת..
ב"ה!! איזה כיף!!
 

(אני כתבתי ת'אנונימי שלפני... הייתי מסוקרנת...!!)

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

ולא תתייבש.

שיעבור מהר! תרגישו טוב!! 

ואז עשתה פיפי, הזוי שהם ככה היו אדישים

מקווה שבבית יהיה קל יותר

יודעת שזה אנדוידואלי אבל לפי מה שאני קוראת שסהכ זה עובר לילדים בסדר והיא לקחה את זה קשה ממש 

רק ככה הבת שלי אכלה

תרגישו טוב!

תראי לה סרטים בפלאפון ותביאי לה ארטיקים כל הזמן , הכי חשוב שלא תתייבש.

כל אחד עם סף כאב שונה, היא גם לא מכירה ולא מבינה כ"כ, זה קשוח . עברתי גם עם אחת הבנות.

ב"ה שעשיתם! חסימה מלאה זה גרוע, פחות חמצן למוח. בע"ה רפואה שלמה!!

היא קמה חמה מאוד, מדדתי לה 38.8...

אפשר לחכות לראשון? מספיק רופא או חייב מיון?

במחלקה אמרו להגיע למיון או להבדק אצל רופא בקופה

אי אפשר ליצור קשר עם המנתח כי זה ביה"ח ציבורי ולא מנתח פרטי