# ללמוד עוד לפני הלידה קצת על הנקה, על המנגנונים של ייצור החלב בגוף ועל המנגנונים של קבלת החלב אצל התינוק. גם כי זה פשוט מה רבו מעשיך ה', מגלים ונדהמים מהחכמה האצורה בכל פרט, וגם כי בתכל'ס זה עוזר. חשוב למשל לדעת מראש מה הקיבולת של קיבת יילוד, ולא ללכת שולל אחרי הבקבוקים שרואים במחלקה, שגדולים ממנה פי שישה במקרה הטוב (מה שמוביל ישר למסקנה המוטעית שיש בעיה אצלי בייצור החלב). חשוב לדעת את הכלל הכי בסיסי, שבהנקה ההיצע נקבע לפי הביקוש, ועוד ועוד.

# לחשוב על דרכים מעשיות לאפשר לעצמך לנוח עם התינוק כמה שיותר בזמן משכב הלידה (=שישה שבועות ראשונים). חשוב באופן כללי אחרי לידה, לשיקום רצפת האגן אחרי ההריון, למניעת דיכאון-אחרי-לידה, נראה לי שעוזר גם להמעטת הדימום - וחשוב מאוד מאוד גם לקשר עם התינוק ולהנקה. אז לברר מראש מה האפשרויות שיש לך ואיך את יכולה לנצל אותן במלואן. כמה ימי חופש יש לבעל אפשרות לקחת, מי עוד מהמשפחה/חברות יכול לבוא לעזור, כמה עזרה בתשלום אתם יכולים להרשות לעצמכם, על איזה מטלות שוטפות אפשר לוותר בשבועות האלה... כל מה שאפשר, כדאי שאמא תוכל לרבוץ עם הגור במיטה כמה שיותר שעות כל יום. זה לא מותרות.

# אם חוששים שתינוק לא מקבל מספיק, עוקבים במשך יממה אחרי החיתולים. מגיל שבוע עד גיל חודש מצפים לשלוש יציאות יפות ביום, ולשישה חיתולים רטובים היטב. אם זה קיים - אפשר למחוק את הדאגה מהרשימה, ולדאוג רק עם מי הוא יתחתן ומה ההורים שלה עושים.

# לא להשלים עם כאבים עזים בהנקה. אם כואב ברגע החיבור ועובר תוך כמה שניות - תקין. אבל כאב ממשי, שגורם לך לפחד מההנקה - לא תקין. במקרה כזה רוב הסיכויים שהתפיסה לא טובה, התינוק לא מקבל מספיק חלב, וכך גם התינוק וגם האמא מתוסכלים ביחד שעות על שעות. במצב כזה כדאי לקבוע בהקדם האפשרי פגישה עם יועצת הנקה מוסמכת IBCLC שתעזור לתקן את התפיסה ולהגיע להנקה זורמת ומתגמלת לשני הצדדים.

בהצלחה לכולן

בשבועות הראשונים, שצריך בעיקר לנוח (פירטתי למעלה) - עוזר מאוד ללמוד להניק בשכיבה. ללמוד גם את התנוחה, פיזית, וגם את הכללים להירדמות בטוחה עם התינוק. מניסיון, זה ממש משדרג את חוויית הפוסט-לידה.

לשבועות שאחר-כך, ללמוד לעשות כמה שיותר דברים תוך כדי הנקה: לאכול, לדבר בטלפון, לספר סיפור (טוב, את אלה אפשר כבר על ההתחלה), לחתוך נייר טואלט לשבת, לקלף בצל... השמים הם הגבול!

הכל זה איזון בחיים ובעיקר-בעיקר- סיעתא דשמיא!

בהכנה ללידה אני מכניסה את נושא ההנקה,מאוד חשוב!!

ויועצת הנקה מוסמכת של IBCLC ממליצה בחום!!

יש רשימה בגוגל של יועצות הנקה מוסמכות IBCLC מכל הארץ.

מדברים איתן בטלפון וקובעים פגישה הם מגיעות לבית.

מנסיון שלי, שהיו לי כאבי תופת בהנקה של הבכור, קיבלתי ייעוץ בטיפת חלב וגם הגעתי למיון נשים מרוב שכאב לי (היה סיכוי לדלקת במקום) וגם שם עזרו לי ללמוד לבדוק אם התפיסה של התינוק בהנקה טובה או לא. וזה לא עלה כלום... וברוך ה' הנקתי עד אחרי הכניסה להריון הבא ...

מוצץ ברור שלא פוגע בהנקה, וגם חלב שאוב לדעתי לא פוגע.

אני כן הייתי משקיעה בלא לתת תחליפי חלב, אלא אם כן האמא במצב נורא שאז זה חיוני לה מבחינה נפשית

ובחסדי ה' ובהרבה מאמץ חזרנו לינוק

שיש גודש מטורררף ופשוט כואבב.

מרוב שמדברים מלא על הלידה ומתכוננים אליה שוכחים להכין גם לאחרי..

חשוב להפיץ ולדבר גם עם חברות..לשאול בעדינות אם דיברו איתן על הנושא ואם לא אז פשוט להגיד..

זה מה שאני עושה..

תודה על השיתוף!

כאשר שואבים יותר, יש ייצור מוגבר של חלב, וככה יכול להיות יותר גודש, 

במיוחד בימים הראשונים אחרי הלידה שזה יכול להיות נוראי...

לכן כשיש גודש מומלץ לרוקן טיפה עד להקלה ולא על מנת למלא בקבוקים!! (במיוחד שבימים הראשונים זה לא חלב..)

אם יש לפעמים הזדמנויות ממליצה לשאוב כשיש צורך. עדיף שיהיה לך בהתאם לצרכים של התינוק ולא תהיי עם גודש תמידי.
(ומקס' אם התינוק לא רגוע ורעב מוסיפים קצת תמ"ל).

ורק הערה כללית לגבי השירשור- זה נכון שיש להכין בנות לקשיי הנקה. אבל לא חייבים להפחיד, לא תמיד זה חייב להיות קשה. לפעמים זה מגיע באופן טבעי ופשוט ב"ה.

ברוך ה' אני אם ברוכת ילדים וגם אחרי הלידה השביעית סבלתי מאוד בתחילת ההנקה...   אז עצה שלמדתי (לעולם לא מאוחר!) : להקפיד על כך שהפה של התינוק יהיה סגור על הפטמה כמו דג, עם שפתיים משוכות החוצה. וגם לשים קודם את הלסת התחתונה  של התינוק על השד אח"כ את הלסת העליונה. כי רובן המוחלט של הבעיות בהנקה קשורות לזה שהתינוק לא תופס טוב את הפטמה ולכן הוא לא יונק טוב הוא נשאר רעב, הוא עצבני, את מניקה כל הזמן אז גם את עייפה וזה מעגל אין סופי.  יועצת הנקה יכולה לסייע בלהראות איך לתפוס נכון .  לי עזר מאוד גם להניק עם פטמת סיליקון כשהיו לי פצעים.  ודבר אחרון: משחת העור של שושנה שטייף הצילה אותי. פשוטו כמשמעו. ממליצה בחום רב.  ניתן למצוא פרטים עליה בגוגל (לא זוכרת ת'מספר...)

אם יש פצעים למרוח כמה פעמים ביום על הפצעים (בפיטמה), חלב אם מניסיון !!

ולנקות את האזור הנגוע כל פעם וזה עובר תוך יום או יומיים!!

אז עדיף שתגידי להן. שכל אישה יכולה להצליח ההנקה. ואישה שלא יכולה להניק זה דבר נדיר מאוד מאוד מאוד.

את יכולה גם להגיד להם שחלב אם זה מזון לתינוק. ותחליף מזון זה יותר כמו לתת תרופה.

את יכולה גם להגיד להן שההתחלה לפעמים קצת קשה אבל ממש שוה להתמיד ולהצליח.

ושחשוב מאוד להניק בתנוחה נכונה כדי שלא להיפצע.

ולייבש בעדינות אחרי ההנקה.

ואם יש פצע לטפל בו. דזיטין לטיפול בתפרחת חיתולים עובד כמו קסם(וכדאי לשים אפילו עוד לפני שכואב).

זה בכל אופן מה שאני הייתי אומרת לאישה בהריון ראשון. ובכל הריון. כל תינוק צריך "ללמוד מחדש" איך להניק אותו.

אני אישה שעברה חוויה קשה מאוד בלידה, והבת שלי הייתה במצוקה ולכן היא לא יכולה לינוק. 

אני נותנת לה תחליף חלב כי אני לא יכולה להניק. 

זה האוכל שלה. והוא מזין וטוב ומשביע אותה. 

לבוא ולפגוע ככה בנשים שהיו מתות בשביל הבריאות של הילד שלהם ולהגיד להם שתחליף חלב זאת תרופה??

תתביישי לך!!! אני מאחלת לך שלעולם לא תתנסי בחוויות שאני עברתי.

ואני כותבת בטון הזה ואני לא מתנצלת כי אני גאה בכך שאני עושה הכל בשביל הבת שלי.

אני לא אמרתי שמי שנותנת תמ"ל היא לא בסדר.

האוכל של התינוק מיוצר ע"י הקב"ה. 

זה כמו לקחת ויטמינים וסיבים תזונתיים במקום לאכול סלט.

ואת יכולה לכתוב באיזה טון שאת רוצה. זה לא ישנה את זה שלא כתבתי שום דבר פוגע.

אני והאחים שלי ניזונו רק!! מתחליפי חלב

ובלי עין הרע אנחנו בריאים יותר מרוב האנשים שאני מכירה...

בתחומים אחרים.

באמת נשים לפני לידה לא מודעות למורכבות שבהנקה.

גם אני חושבת שהנקה זה חשוב מאוד ודבר באמת מדהים מכל הבחינות,

עם זאת - לא צריך להשתגע ולהסתכל על תמ"ל כאל רעל ח"ו...

ב"ה גדלים ילדים בריאים עם הנקה ובלי אך בוודאי שרצוי ומומלץ להניק...

בהצלחה לכולן!

לא נשים שכבר פתחו רגישות לעניין.

נשים בהריון ראשון אמנם צריכות ללמוד הרבה יותר מבהריונות אחרים, אבל בדיוק מאותה סיבה הן הרבה יותר רגישות להפחדות מכל כיוון שהוא, ועושים את זה מספיק. מי שח"ו יודעת שלא תוכל להניק או תגלה את זה אחרי הלידה לא זקוקה לעוד תוספת של רגשות אשמה חסרות פרופורציה..

אז הדברים שאמרת נכונים, אבל אפשר ורצוי לוותר לדעתי על 2 השורות הראשונות.

כתבתי בפרוט שלבים מעשיים כדי להצליח בהנקה.

לא הפחדתי כלום. להבדיל ממה שפרפר לבן מכניסה לי לפה, לא אמרתי שתמ"ל זה רעל.

וסליחה אבל זה באמת מאוד נדיר שאישה *באמת* לא יכולה להניק. 

בלא יכולה התכונתי פיזיולוגית. אם זה מה שהקפיץ אותך.

וזה כמו תרופה. האם תציעי לכתחילה לילד שלך מולטיויטמין וסיבים תזונתיים במקום ירקות?

אז כן, ברור שקראתי. אולי תקראי שוב (או לראשונה) את מה שכתבתי ותראי שאכן קראתי. אחרת איך הייתי יכולה להסכים עם רוב מה שכתבת? אני אחזור: "אז הדברים שאמרת נכונים, אבל אפשר ורצוי לוותר לדעתי על 2 השורות הראשונות." (רק שימי ב שכתבת "תחליף מזון", שזה דבר שונה לגמרי מ"תחליף חלב".)

**הייתה כאן פסקה די ארוכה על למה השורות הראשונות עלולות לפגוע בבנות, אבל אני מבינה שמיצית את העניין וחבל לחפור בזה שוב. אני מבינה שניסית להרגיע בנות שהכל אפשרי, אך רק אומר שלנשים שונות יש תגובות שונות, ויש נשים (אולי אפילו רבות) שלא רק שההערה על כך שלכולן זה אפשרי לא תגרום להן להצליח, אלא זה אפילו יפגע בהן מאוד לחשוב שהן ה"נדירות" שלא יכולות. (ותאמיני לי שאני מדברת דווקא מניסיון של מישהי שהיו לה הרבה קשיים בתחילת ההנקה, וחשבה הרבה פעמים להפסיק, והצליחה רק בתמיכה של המשפחה, הקב"ה ועצמי. אבל מה אם הייתי מחליטה להפסיק? זה היה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, נוסף על כל רגשות האשם שגם ככה נלווים ללידה ראשונה? חבל...)

**גם זה יצא ארוך בסוף...

ולשאלתך- האם הייתי מציעה לילדה שלי לכתחילה ויטמינים? אממ...ויטמין D, ברזל...מה עוד נותנים לתינוקות כיום כשגרה?

???

תחשבי שניה על עצמך.. את בהריון ראשון- וממש חולמת להניק, ואמרו לך שתמ"ל זה תרופה.. 

ואז את יולדת, מנסה להניק.. לא מצליחה.. התינוק לא אוכל, הוא לא רגוע, הוא מתייבש ומגיע לבית חולים..

ואז את יושבת ובוכה על שאת מרעילה את הילד שלך.. כי את לא מניקה אותו.. 

זה מה שתגובה כמו שלך יכולה לגרום לנשים בהריון ראשון..

בעזהי"ת.

[דברים מוחלטים עלולים לגרום לתוצאות הרסניות]

ולדעת שיש מקרים שאת לא מודעת אליהם, ואת עלולה לדרוך על פצעים פתוחים של בנות אחרות

כמו שקרה כאן..

אני לא כתבתי בשום מקום שתמ"ל זה רעל. ושהיא מזיקה לתינוק שלה.

זה היא המציאה. אולי כי היא רגישה לעיניין.

לא אמרתי שאין מקרים. אפילו כתבתי שיש מקרים(נדירים). ובמקרים כאלה נזקקים לתרופה כי אי אפשר לתת את המזון של התינוק. 

בעזהי"ת.

הכתיבה שלך עוררה אנטגוניזם אצל 3 בנות שהעזו להתבטא. אז כנראה שיש אזשהו צדק מינימלי בטענותיהן.

אני עדיין לא קשורה לפורום הזה, נכנסתי במקרה לשירשור הזה.. אבל כן, גם אני כשקראתי אותך קצת נחרדתי. מכירה מישהי מדהימה ממש, שפשוט לא הצליחה להניק. ואז מה? היא אמא פחות טובה? היא כישלון? כי אם כל אחת מסוגלת להניק, והיא לא, מה זה אומר עליה? (רמז: 1+1=2)

סתם מהניסיון שלי ככותבת בפורומים שונים ומגוונים במשך כבר 5 שנים בערך-

את לא יודעת מי קורא את ההודעה שלך, ולא יודעת מה הוא יסיק ממנה ואיפה היא תפגע לו בלב.

ולכן- חכמים, היזהרו בדבריכם!

[וההודעה הזאת רלוונטית לעוד הרבה אנשים ואנשות שכותבים בפורום בחוסר רגישות..]

לא אמרתי בשום מקום שהיא אמא פחות טובה! אמרתי שזה נדיר מאוד שאישה לא יכולה פיזית להניק.

כי זו מתנה שהשם נתן שכולן כמעט יכולות להניק. אז שאשה בהריון ראשון תדע שהיא יכולה להניק. 

ותאמיני לי אני מאוד נזהרת במה שאני כותבת. אבל עכשיו אני נזכרת למה הפסקתי לכתוב בפורום הזה.

מה שקרה פה זה פשוט ששומעים שמישהו אומר משהוא טוב על הנקה מיד אומרים שאמרתי שמי שלא מניקה היא לא בסדר.

ותשימי לב שאף אחד לא ענה על הטענה שלי לגבי ויטמינים. כי הבינו שזה מאוד הגיוני ועדיין רוצים להפגע.

לא ענו לך על הויטמינים, כי זאת טענה שלא קשורה בכלל למה שאמרת..

אני מצטטת: "חלב אם זה מזון לתינוק. ותחליף מזון זה יותר כמו לתת תרופה

בשניהם יש ויטמינים ושניהם אוכל מזין לתינוק. נכון שהנקה היא עדיפה אבל תמ"ל הוא לא תרופה. הוא אוכל 

לכל דבר!!

כעסנו כולנו שאת אומרת זאת לנשים שהם בהריון ראשון, הם צריכות להיות מודעות שזה לא כזה נדיר שתינוק לא יונק/ אמא לא מצליחה להניק..

נכון, כולם בתאוריה יכולות להניק מבחינת יכולת פיזיולוגית. השאלה אם כולן מצליחות והאם לכולן זה מתאים.. כי זה לא כ"כ בטוח..

ומכל המשפטים שאמרת: אם אני מעדיפה לתת לילד שלי ויטמינים או סלט הם רק מעידים שאת פשוט לא מבינה את המשמעות של אישה שלא יכולה להניק..

זה מה שאמרתי.

עדיין לא מבינה מה הרעש.

הזהירו אותי לפני לידה ראשונה שצפויים קשיים בהנקה פחדתי מאוד, ממש חיפשתי את הקשיים בהתחלה.

תכל'ס הם לא היו.

אני לא חושבת שכל אישה בהריון ראשון צריכה להתכונן לקשיים.

ומה זה עוזר להתכונן לקושי?

לא הבנתי, האם תרופה זה רע?

מה שAIMA התכוונה , והיא כתבה את זה לפחות 3 פעמים, זה שהיא מתייחסת לתמ"ל כמו וויטמינים.

היא כותבת שהדבר האידיאלי ביותר זה להניק, ואני מניחה שרןבינו המוחלט מסכימות איתה. היא לא כתבה שמי שלא מניקה מרעילה את ילדיה, אלא שהיא משתמשת בת ח ל י ף.

אני מבינה מאד את הבנות שנפגעו, אבל באמת אין על מה (מסכימה שאתן בתקופה רגישה, וכל דבר מקפיץ ). היא התכוונה רק לטובת הנשים שצריכות ללדת, שלא יפחדו לחינם.

- ואני כותבת בתור מישהי שלא הניקה את התינוק שלה הרבה חודשים ולא הנקה מלאה, מלכתחילה.

רק לענות על השאלה שלך (וזה מה שרציתי לכתוב עוד קודם).

כן, תרופה נחשבת (אולי רק בקרב הכותבות כאן, אולי בציבור הכללי) כדבר רע. כדבר שעושה לגוף לא טוב.

אולי זו הסיבה שנשים שונות שקראו את ההשוואה בין תמ"ל לתרופה נפגעו ברמות כאלו ואחרות.

וזה באמת לא אותו דבר. אקמול פוגע בכבד. לא מיידית, אבל בכמות גדולה- כן.

אנטיביוטיקה מחלישה את המערכת החיסונית. (את זה אמרה לי אחות בטיפת חלב, כשדחתה חיסון של הקטנה שלי, שקיבלה אנטיביוטיקה כשבוע).

לפעמים תרופות גורמות להתמכרות, או בעלות תופעות לוואי שליליות אחרות.

מטרנה וסימילאק לא פוגעות בכבד (נתעלם רגע מפרשת "רמדיה").

הן לא מחלישות את המערכת החיסונית.

הן לא ממכרות (כי אם התינוק מתרגל אליהן. לא ניכנס כרגע לדקויות, אבל הוא לא מכור אליהן, לפי הגדרת המושג "התמכרות").

אז לא מדובר כאן באותו דבר.

ואם נשווה את התמ"ל לויטמינים... כאן אין לי הרבה מה לומר, כי אני לא מבינה יותר מדי בויטמינים, מלבד זאת שהתמ"ל, מהיותו נוזל חם וטעים (לתינוקות, לא טעמתי בעצמי), נשמע לי מפתה יותר מכמוסות וכדורים.

ודבר אחרון- בעיניי חשוב יותר לכבד את רצון של האם להניק או לא להניק, ולסמוך על שיקול דעתה שבחרה את הטוב עבורה,

ולא ללחוץ עליה להניק אם זה לא מה שטוב עבורה (גם אם היא לא ניסתה בכלל).

ולהמליץ לאמא שקשה לה להניק- להפסיק, זו גם אהבת ישראל.

אבל זה בכלל לא  המקרה כאן.....

אני ראיתי כאן המלצה נטו על הנקה, ואני בטוחה שאם היא הייתה יודעת שפרפר לבן תיפגע כל כך, היא לא הייתה כותבת "תרופה" אלא מחליפה ל"וויטמין"...   אבל מפה לדחות המלצה על הנקה.. למה?

פרפר לבן, אני ממש מבינה להרגשתך, אישית, אני התחרפנתי עם הילד הראשון שלי על ההנקה. בדיעבד, אני ממש לא מבינה למה כל כך התנגדתי למטרנה ואני  חושבת שאת ממש אמיצה, ואין לך בכלל על מה להרגיש אשמה... הרבה מזל"ט!

יש המון נשים שלא מצליחות להניק למרות שניסו הכל.

וילדים גדלים נפלא גם עם מטרנה.

מניסיון שלי.

אם הלכת ליועצת טובה (פרטית לא אחת של בית חולים שאין לה זמן ללוות אותך)

מיום הלידה ועשית כל מה שאמרה

אז זה ממש נדיר לא להצליח להניק

שונאת את ההכרזות הלא מבוססות האלה.

שונאת שמנגנים לנשים על המצפון כאילו אם זה לא הלך- האשמה היא בהן.

מכירה נשים שהרגו את עצמן, ועשו הכל כולל הכל- וזה פשוט לא עבד.

ואני גם בפירוש חושבת-

שההנקה לא שווה אם האמא פצועה, חבולה, מתפתלת מכאבים ובוכה כל פעם מחדש, עצבנית מזה ולא מצליחה להשביע את התינוק.

אם זה הולך טוב- נפלא.

וכשלא- זה לא שווה את זה.

לגדל ילדים,להרות אותם וללדת זה מספיק קשה גם ככה.

פטריה בשד או בפה של התינוק (שמדביקה את השד..) גורמת לסבל נוראי.

תרופות סבתא פשוטות וגם משחות נגד פטריות יכולות למנוע הרבה עוגמת נפש וכאבים..

(אני עם הגדולה כמעט הפסקתי להניק כי הכאבים היו בלתי נסבלים, בקושי הצלחתי לשאוב ולהביא לה בבקבוק, עד שגיסתי אמרה לי לבדוק אם זו פטריה. זה מה שזה היה, ומאז אני מומחית לאבחון מוקדם וטיפול מניעתי- וההנקה עם שני הילדים זרמה ב"ה..)

סימנים לפטריה- לשון לבנה של התינוק, תחושת צריבה בזמן הנקה שמתגברת אחרי הנקה, פצעים בפטמה, תפיסה לא טובה של הפטמה, פטריה במקום אחר בגוף של האם (פטריה וגינלית, אולי גם ברגליים וציפורניים זה קשור..). אני לא זוכרת מה עוד, אבל אם מישהי חווה משהו כזה- שתבדוק את האופציה.

ואז הפתרונות- לאורר ולייבש את המקום כמה שיותר (להיות כמה שפחות בלי חזיה..), יש משחות לפטריות וגם להפחות באכילת סוכרים שמגבירים את היווצרות הפטריות בגוף.

בהצלחה והנקה וגידול ילדים מהנה ומעשיר!

הנקתי 5 ילדים הרבה זמן את הגדולה עד גיל שנה ועשרה חודשים,את השאר עד גיל 1 חודשיים שלושה.

חשובה מאוד הכנה להנקה .רוב הנשים לא קוראות שום חומר על הנקה ואם מתחילים קשיים הן נכנסות לסחרור בכללית יש שרות של התייעצות עם מדריכת הנקה בין השעות 8ל 16 .

לכל אשה שלא מצליחה להניק שתהיה שלמה עם עצמה , נסית לא הצלחת  להניק מלא או בכלל ,עם הילד הבא אפשר להצליח.

רוב נחת ושמחה בגידול!

אלא אם כן אתן מכירות היטב את פותחת השירשור, 

כל מה שנכתב שם נראה כפרסומת סמויה או לא כל כך סמוה למטרנה.

מה שהיא כתבה אינו מסתיים עם המלצה חמה להנקה, להתאמץ ולהצליח, אלא עם המלצה חמה למטרנה (לא לתמ"ל, שימו לב).

כבר נפגשתי עם הכתיבה המתקתקה (כמו סוכרזית, ורעיל באותה מידה) הזו באתרים תומכי הנקה.

הדברים האלה תמיד נמחקו תוך זמן קצר.

אין פה המלצה חמה ועזרה ליולדת הטריה.

יש כאן פרסומת למטרנה!  בוודאות.

ראוי למנהלת הפורום למחוק את דבריה, או לכל הפחות לערוך את דבריה,

ולמחוק את ה"הרבה טובים וגדולים גדלו על..."

בלי אף טיפת כבוד לחברה זו,

היתרונות של ההנקה כל כך מדהימות, ויש כל כך הרבה תמיכה וידע בנושא הנקה.

ניתן לפנות חינם לארגון ליגת לה לצה ולקבל ידע ותמיכה בכל שאלה בנושא הנקה

http://www.lllisrael.org.il/

גם בפייסבוק

וגם בקו תמיכה  1599-52-582-1

ואפשר לפנות אלי באישי.

נכון, אני מדריכה מתנדבת בליגת לה לצה, 

ויש לי דיעות ברורות בנושא,

ובכל זאת - אמת מעל הכל.

אין הצדקה להשתמש בפורום זה לפרסום סכריני.

מה שהכותבת מתארת כסיפור אישי. לא יודעת, לא בטוחה שמאמינה לה.

בד"כ הבנות שכותבות בפורום כזה משתפות, מתייעצות, פורקות, בוכות, צוחקות, ולא סתם יושבות לספר סיפור מלא המלצות... לא יודעת להסביר... לא נשמעת אמינה.

יתכן בהחלט שזו פרסומת.

וזה מכוער בעיני.

אבל,

ולדעתי אבל גדול- יש צדק, ולא יעזור למושבעות ההנקה כלום.... 

יש נשים רבות מאוד שהלם ההנקה של הילד הראשון הוא לא פשוט בשבילן כלל.

וחבל שלא מדברים על זה מספיק לפני, ולא מתכוננים.

אני הייתי בהלם. בהלם חיי.

ב"ה, רציתי את ההנקה, אז המשכתי.

אבל מבינה מכל הלב את אלו שלא עומדות בכך.

הוויכוח כאן שאם תיתכן מציאות של אישה שלא יכולה להניק לא מובן לי כלל.

קודם כל- מינקת- שמעתן על המושג הקדום הזה?

גם מדורי דורות אחורה כשלא היו תמל"ים לא כל האמהות הניקו. ממש לא!

ואי יכולת לדעתי אינה רק מגבלה פיזית.

יש נשים שנפשית לא מתמודדות עם זה.

כן, לא כל אחת מתחברת להוויה הזו של האכלת ילד מאיבר כה אינטימי וכו'.... וזן זכותן המלאה על גופן!

מי שחושבת שזה מגוחך, לא רגישה מספיק.

זו שתקפה פה בלהט שוב ושוב, והשוותה מטרנה לתרופה שגתה שגיאה חמורה מאוד.

לא הולכת לבקש ממנה להתנצל בפני אלו שפגעה בהן או אלו שתכאבנה את זה בעתיד... אחרות ניסו והיא לא קיבלה.. חבל...

אני בטוחה במאה אחוז שלו היו שואלים את העולל מה הוא מעדיף, אמא מניקה שמתחילה לדמוע בכל פעם כשרוצה לאכול, או אמא מאושרת שמאכילה אותו בשלווה בתחליף....אז.....

וגם אם את (וגם אני) חולקת על חלק מדבריה, מגיע לה לקבל אהדה על הקשיים שהיא מתארת, וקרדיט שכוונותיה לטובת הרבים. ודאי שהסתכלות שונה על הדברים אינה עילה למחיקה.

ועל העצות. בהחלט מגיע לה כי היא התיישבה לכתוב לא בשביל לקבל עצות אלא בשביל לתת.

אבל איני מכירה אותה, לכן חוששת לפרסומת, אבל את מאוד צודקת שלא מכובד מה שפייגא אמרה בחדות ובפסקנות שחובה למחוק וכו'.

קצת דמוקרטיה חייבת להיות, לא, פייגא?

כשאת לא מזהה שם של משתתפת ולא יודעת אם היא קבועה, את יכולה ללחוץ על השם שלה שמופיע משמאל לכותרת, ומיד יעלו לך שלל הודעות עבר שלה. מסתמא אישה שכתבה בשבוע האחרון על 20-30 נושאים ורק בהודעה אחת הוזכר השם מטרנה כתבה אותו בתום לב ולא כפרסום

לפני שהעליתי חשש. 

לא הייתי פה כלל בשבוע האחרון- הייתי בנופש   - אז אולי לכן לא הכרתי את הכינוי...

ב"ה לא תקפתי אותה ולא כעסתי, כל כך לא... אלא גם הסכמתי עם דבריה. וחיזקתי אותם.

קראתי ניסוחים כמעט זהים לניסוח של פותחת השירשור באתרים אחרים.

לא קונה את תמימות הכותבת.

אפשר לכתוב את כל מה שהיא כתבה ושהדברים יישמעו אמינים.

ואולי, ראוי להחליף כל איזכור של חברת תמ"ל במילה 'תמ"ל'.

וכמו שכתבתי, יש לי דעה מאוד מסויימת בנושא הנקה, תמ"ל ופרסומות סמויות.

ולכל מי שחוששת, ליגת לה לצה איננה מורכבת ממשוגעות הנקה אלא ממדריכות אחראיות, שמקשיבות לכל אחת במקום שהיא נמצאת באותו רגע ומשתדלות לעזור לה להגיע למקום שהיא רוצה להגיע, עם חיוך וחיבוק.  

לליגת לה לצה...

והכותבת היא כותבת קבועה, והיא כתבה דברים נכונים וחשובים.

אולי אם הייתי קוראת את מה שכתבה לפני הלידה, הייתי ממשיכה להניק את בני...

ליגת לה לצה בנויה ממתנדבות בלבד, אין מקבלות שכר,

כך שאין מי שייתן תגמול על הכנסת פרסומת.

המדריכות רק יתנדבו יותר, כי יש יותר פונות...

מקווה שכל אחת תבחר את הדרך המתאימה לה ביותר לגדל את ילדיה,

שבת שלום

היא כתבה שזה בהתנדבות.

זה היה יותר תגובת נגד לתוקפנות שלה.

[מי שהולך לה קל וחלק בהנקה לא מסוגלת להבין איך אפשר לתת מטרנה. ואם אני כותבת מטרנה ולא תמ"ל זה ישר פרסומת, למרות שזה מה שהבן שלי אוכל אז זה די הגיוני שאכתוב ככה..]

שאת עושה כאן.

את מאשימה כותבת בהאשמה מאוד חמורה, האשמה שלא זורקים סתם כך. מוציא שם רע זו עברה קשה. ועל עברות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו. את באמת רוצה לקחת סיכון - פילו אם לטעמך זה סיכון קטן - שיש טעות בשיפוט שלך? ושמדובר בחברה מוכרת בפורום, שחברותיה יכולות להעיד עליה שכוונתה לטובה (אני, למשל, יכולה אפילו להפנות אותך להודעת עבר שלה שכולה שיר ושבח להנקה)?

תאמיני לי, הכותבות כאן לא תמימות. יש דרכים לזהות פרסומות, וכשמושחל פה פרסום סמוי הוא מקבל הוקעה מקיר לקיר. זה לא המצב במקרה הזה.

אני הראשונה שאסכים איתך על פשעי חברות התמ"ל, שמפרות את התחייבויותיהן כל הזמן, ואוכלוסיה עצומה של אימהות ותינוקות משלמות את המחיר הכבד בלא יודעין. ודווקא לכן זה מאוד מאוד מכוער בעיניי להאשים בכך דווקא את האימהות!

כתבת על ליגת לה לצ'ה: "מקשיבות לכל אחת במקום שהיא נמצאת באותו רגע ומשתדלות לעזור לה להגיע למקום שהיא רוצה להגיע, עם חיוך וחיבוק". מניסיוני גם אני יכולה להעיד על כך, אבל למרבה הצער במקרה הזה את דווקא מציגה את ההפך הגמור

ממליצה לך לחשוב על כך. שערי תשובה לא ננעלו, ומהיכרותי עם הכותבת היקרה אני בטוחה שתמחל לך בלב שלם על חשדות השווא.

אני יושבת עכשיו עם פיצי על הידיים ומניקה רצוף כבר מחמש...

עם הפסקות כמובן להחלפות טיטולים שתיה לאמא וכו'

עם מלא קשיים בהנקה...

ופתאום לקרוא כזה דבר חמוד שלכולם קשה...

אני מרגישה שזה נכתב פשוט בשביל לעודד אותי...

תודה!!

אולי אני יפתח עוד מעט איזה שרשור עם כל בעיות ההנקה שלי, ותיעצו לי מנסיונכם...

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם