# ללמוד עוד לפני הלידה קצת על הנקה, על המנגנונים של ייצור החלב בגוף ועל המנגנונים של קבלת החלב אצל התינוק. גם כי זה פשוט מה רבו מעשיך ה', מגלים ונדהמים מהחכמה האצורה בכל פרט, וגם כי בתכל'ס זה עוזר. חשוב למשל לדעת מראש מה הקיבולת של קיבת יילוד, ולא ללכת שולל אחרי הבקבוקים שרואים במחלקה, שגדולים ממנה פי שישה במקרה הטוב (מה שמוביל ישר למסקנה המוטעית שיש בעיה אצלי בייצור החלב). חשוב לדעת את הכלל הכי בסיסי, שבהנקה ההיצע נקבע לפי הביקוש, ועוד ועוד.

# לחשוב על דרכים מעשיות לאפשר לעצמך לנוח עם התינוק כמה שיותר בזמן משכב הלידה (=שישה שבועות ראשונים). חשוב באופן כללי אחרי לידה, לשיקום רצפת האגן אחרי ההריון, למניעת דיכאון-אחרי-לידה, נראה לי שעוזר גם להמעטת הדימום - וחשוב מאוד מאוד גם לקשר עם התינוק ולהנקה. אז לברר מראש מה האפשרויות שיש לך ואיך את יכולה לנצל אותן במלואן. כמה ימי חופש יש לבעל אפשרות לקחת, מי עוד מהמשפחה/חברות יכול לבוא לעזור, כמה עזרה בתשלום אתם יכולים להרשות לעצמכם, על איזה מטלות שוטפות אפשר לוותר בשבועות האלה... כל מה שאפשר, כדאי שאמא תוכל לרבוץ עם הגור במיטה כמה שיותר שעות כל יום. זה לא מותרות.

# אם חוששים שתינוק לא מקבל מספיק, עוקבים במשך יממה אחרי החיתולים. מגיל שבוע עד גיל חודש מצפים לשלוש יציאות יפות ביום, ולשישה חיתולים רטובים היטב. אם זה קיים - אפשר למחוק את הדאגה מהרשימה, ולדאוג רק עם מי הוא יתחתן ומה ההורים שלה עושים.

# לא להשלים עם כאבים עזים בהנקה. אם כואב ברגע החיבור ועובר תוך כמה שניות - תקין. אבל כאב ממשי, שגורם לך לפחד מההנקה - לא תקין. במקרה כזה רוב הסיכויים שהתפיסה לא טובה, התינוק לא מקבל מספיק חלב, וכך גם התינוק וגם האמא מתוסכלים ביחד שעות על שעות. במצב כזה כדאי לקבוע בהקדם האפשרי פגישה עם יועצת הנקה מוסמכת IBCLC שתעזור לתקן את התפיסה ולהגיע להנקה זורמת ומתגמלת לשני הצדדים.

בהצלחה לכולן

בשבועות הראשונים, שצריך בעיקר לנוח (פירטתי למעלה) - עוזר מאוד ללמוד להניק בשכיבה. ללמוד גם את התנוחה, פיזית, וגם את הכללים להירדמות בטוחה עם התינוק. מניסיון, זה ממש משדרג את חוויית הפוסט-לידה.

לשבועות שאחר-כך, ללמוד לעשות כמה שיותר דברים תוך כדי הנקה: לאכול, לדבר בטלפון, לספר סיפור (טוב, את אלה אפשר כבר על ההתחלה), לחתוך נייר טואלט לשבת, לקלף בצל... השמים הם הגבול!

הכל זה איזון בחיים ובעיקר-בעיקר- סיעתא דשמיא!

בהכנה ללידה אני מכניסה את נושא ההנקה,מאוד חשוב!!

ויועצת הנקה מוסמכת של IBCLC ממליצה בחום!!

יש רשימה בגוגל של יועצות הנקה מוסמכות IBCLC מכל הארץ.

מדברים איתן בטלפון וקובעים פגישה הם מגיעות לבית.

מנסיון שלי, שהיו לי כאבי תופת בהנקה של הבכור, קיבלתי ייעוץ בטיפת חלב וגם הגעתי למיון נשים מרוב שכאב לי (היה סיכוי לדלקת במקום) וגם שם עזרו לי ללמוד לבדוק אם התפיסה של התינוק בהנקה טובה או לא. וזה לא עלה כלום... וברוך ה' הנקתי עד אחרי הכניסה להריון הבא ...

מוצץ ברור שלא פוגע בהנקה, וגם חלב שאוב לדעתי לא פוגע.

אני כן הייתי משקיעה בלא לתת תחליפי חלב, אלא אם כן האמא במצב נורא שאז זה חיוני לה מבחינה נפשית

ובחסדי ה' ובהרבה מאמץ חזרנו לינוק

שיש גודש מטורררף ופשוט כואבב.

מרוב שמדברים מלא על הלידה ומתכוננים אליה שוכחים להכין גם לאחרי..

חשוב להפיץ ולדבר גם עם חברות..לשאול בעדינות אם דיברו איתן על הנושא ואם לא אז פשוט להגיד..

זה מה שאני עושה..

תודה על השיתוף!

כאשר שואבים יותר, יש ייצור מוגבר של חלב, וככה יכול להיות יותר גודש, 

במיוחד בימים הראשונים אחרי הלידה שזה יכול להיות נוראי...

לכן כשיש גודש מומלץ לרוקן טיפה עד להקלה ולא על מנת למלא בקבוקים!! (במיוחד שבימים הראשונים זה לא חלב..)

אם יש לפעמים הזדמנויות ממליצה לשאוב כשיש צורך. עדיף שיהיה לך בהתאם לצרכים של התינוק ולא תהיי עם גודש תמידי.
(ומקס' אם התינוק לא רגוע ורעב מוסיפים קצת תמ"ל).

ורק הערה כללית לגבי השירשור- זה נכון שיש להכין בנות לקשיי הנקה. אבל לא חייבים להפחיד, לא תמיד זה חייב להיות קשה. לפעמים זה מגיע באופן טבעי ופשוט ב"ה.

ברוך ה' אני אם ברוכת ילדים וגם אחרי הלידה השביעית סבלתי מאוד בתחילת ההנקה...   אז עצה שלמדתי (לעולם לא מאוחר!) : להקפיד על כך שהפה של התינוק יהיה סגור על הפטמה כמו דג, עם שפתיים משוכות החוצה. וגם לשים קודם את הלסת התחתונה  של התינוק על השד אח"כ את הלסת העליונה. כי רובן המוחלט של הבעיות בהנקה קשורות לזה שהתינוק לא תופס טוב את הפטמה ולכן הוא לא יונק טוב הוא נשאר רעב, הוא עצבני, את מניקה כל הזמן אז גם את עייפה וזה מעגל אין סופי.  יועצת הנקה יכולה לסייע בלהראות איך לתפוס נכון .  לי עזר מאוד גם להניק עם פטמת סיליקון כשהיו לי פצעים.  ודבר אחרון: משחת העור של שושנה שטייף הצילה אותי. פשוטו כמשמעו. ממליצה בחום רב.  ניתן למצוא פרטים עליה בגוגל (לא זוכרת ת'מספר...)

אם יש פצעים למרוח כמה פעמים ביום על הפצעים (בפיטמה), חלב אם מניסיון !!

ולנקות את האזור הנגוע כל פעם וזה עובר תוך יום או יומיים!!

אז עדיף שתגידי להן. שכל אישה יכולה להצליח ההנקה. ואישה שלא יכולה להניק זה דבר נדיר מאוד מאוד מאוד.

את יכולה גם להגיד להם שחלב אם זה מזון לתינוק. ותחליף מזון זה יותר כמו לתת תרופה.

את יכולה גם להגיד להן שההתחלה לפעמים קצת קשה אבל ממש שוה להתמיד ולהצליח.

ושחשוב מאוד להניק בתנוחה נכונה כדי שלא להיפצע.

ולייבש בעדינות אחרי ההנקה.

ואם יש פצע לטפל בו. דזיטין לטיפול בתפרחת חיתולים עובד כמו קסם(וכדאי לשים אפילו עוד לפני שכואב).

זה בכל אופן מה שאני הייתי אומרת לאישה בהריון ראשון. ובכל הריון. כל תינוק צריך "ללמוד מחדש" איך להניק אותו.

אני אישה שעברה חוויה קשה מאוד בלידה, והבת שלי הייתה במצוקה ולכן היא לא יכולה לינוק. 

אני נותנת לה תחליף חלב כי אני לא יכולה להניק. 

זה האוכל שלה. והוא מזין וטוב ומשביע אותה. 

לבוא ולפגוע ככה בנשים שהיו מתות בשביל הבריאות של הילד שלהם ולהגיד להם שתחליף חלב זאת תרופה??

תתביישי לך!!! אני מאחלת לך שלעולם לא תתנסי בחוויות שאני עברתי.

ואני כותבת בטון הזה ואני לא מתנצלת כי אני גאה בכך שאני עושה הכל בשביל הבת שלי.

אני לא אמרתי שמי שנותנת תמ"ל היא לא בסדר.

האוכל של התינוק מיוצר ע"י הקב"ה. 

זה כמו לקחת ויטמינים וסיבים תזונתיים במקום לאכול סלט.

ואת יכולה לכתוב באיזה טון שאת רוצה. זה לא ישנה את זה שלא כתבתי שום דבר פוגע.

אני והאחים שלי ניזונו רק!! מתחליפי חלב

ובלי עין הרע אנחנו בריאים יותר מרוב האנשים שאני מכירה...

בתחומים אחרים.

באמת נשים לפני לידה לא מודעות למורכבות שבהנקה.

גם אני חושבת שהנקה זה חשוב מאוד ודבר באמת מדהים מכל הבחינות,

עם זאת - לא צריך להשתגע ולהסתכל על תמ"ל כאל רעל ח"ו...

ב"ה גדלים ילדים בריאים עם הנקה ובלי אך בוודאי שרצוי ומומלץ להניק...

בהצלחה לכולן!

לא נשים שכבר פתחו רגישות לעניין.

נשים בהריון ראשון אמנם צריכות ללמוד הרבה יותר מבהריונות אחרים, אבל בדיוק מאותה סיבה הן הרבה יותר רגישות להפחדות מכל כיוון שהוא, ועושים את זה מספיק. מי שח"ו יודעת שלא תוכל להניק או תגלה את זה אחרי הלידה לא זקוקה לעוד תוספת של רגשות אשמה חסרות פרופורציה..

אז הדברים שאמרת נכונים, אבל אפשר ורצוי לוותר לדעתי על 2 השורות הראשונות.

כתבתי בפרוט שלבים מעשיים כדי להצליח בהנקה.

לא הפחדתי כלום. להבדיל ממה שפרפר לבן מכניסה לי לפה, לא אמרתי שתמ"ל זה רעל.

וסליחה אבל זה באמת מאוד נדיר שאישה *באמת* לא יכולה להניק. 

בלא יכולה התכונתי פיזיולוגית. אם זה מה שהקפיץ אותך.

וזה כמו תרופה. האם תציעי לכתחילה לילד שלך מולטיויטמין וסיבים תזונתיים במקום ירקות?

אז כן, ברור שקראתי. אולי תקראי שוב (או לראשונה) את מה שכתבתי ותראי שאכן קראתי. אחרת איך הייתי יכולה להסכים עם רוב מה שכתבת? אני אחזור: "אז הדברים שאמרת נכונים, אבל אפשר ורצוי לוותר לדעתי על 2 השורות הראשונות." (רק שימי ב שכתבת "תחליף מזון", שזה דבר שונה לגמרי מ"תחליף חלב".)

**הייתה כאן פסקה די ארוכה על למה השורות הראשונות עלולות לפגוע בבנות, אבל אני מבינה שמיצית את העניין וחבל לחפור בזה שוב. אני מבינה שניסית להרגיע בנות שהכל אפשרי, אך רק אומר שלנשים שונות יש תגובות שונות, ויש נשים (אולי אפילו רבות) שלא רק שההערה על כך שלכולן זה אפשרי לא תגרום להן להצליח, אלא זה אפילו יפגע בהן מאוד לחשוב שהן ה"נדירות" שלא יכולות. (ותאמיני לי שאני מדברת דווקא מניסיון של מישהי שהיו לה הרבה קשיים בתחילת ההנקה, וחשבה הרבה פעמים להפסיק, והצליחה רק בתמיכה של המשפחה, הקב"ה ועצמי. אבל מה אם הייתי מחליטה להפסיק? זה היה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, נוסף על כל רגשות האשם שגם ככה נלווים ללידה ראשונה? חבל...)

**גם זה יצא ארוך בסוף...

ולשאלתך- האם הייתי מציעה לילדה שלי לכתחילה ויטמינים? אממ...ויטמין D, ברזל...מה עוד נותנים לתינוקות כיום כשגרה?

???

תחשבי שניה על עצמך.. את בהריון ראשון- וממש חולמת להניק, ואמרו לך שתמ"ל זה תרופה.. 

ואז את יולדת, מנסה להניק.. לא מצליחה.. התינוק לא אוכל, הוא לא רגוע, הוא מתייבש ומגיע לבית חולים..

ואז את יושבת ובוכה על שאת מרעילה את הילד שלך.. כי את לא מניקה אותו.. 

זה מה שתגובה כמו שלך יכולה לגרום לנשים בהריון ראשון..

בעזהי"ת.

[דברים מוחלטים עלולים לגרום לתוצאות הרסניות]

ולדעת שיש מקרים שאת לא מודעת אליהם, ואת עלולה לדרוך על פצעים פתוחים של בנות אחרות

כמו שקרה כאן..

אני לא כתבתי בשום מקום שתמ"ל זה רעל. ושהיא מזיקה לתינוק שלה.

זה היא המציאה. אולי כי היא רגישה לעיניין.

לא אמרתי שאין מקרים. אפילו כתבתי שיש מקרים(נדירים). ובמקרים כאלה נזקקים לתרופה כי אי אפשר לתת את המזון של התינוק. 

בעזהי"ת.

הכתיבה שלך עוררה אנטגוניזם אצל 3 בנות שהעזו להתבטא. אז כנראה שיש אזשהו צדק מינימלי בטענותיהן.

אני עדיין לא קשורה לפורום הזה, נכנסתי במקרה לשירשור הזה.. אבל כן, גם אני כשקראתי אותך קצת נחרדתי. מכירה מישהי מדהימה ממש, שפשוט לא הצליחה להניק. ואז מה? היא אמא פחות טובה? היא כישלון? כי אם כל אחת מסוגלת להניק, והיא לא, מה זה אומר עליה? (רמז: 1+1=2)

סתם מהניסיון שלי ככותבת בפורומים שונים ומגוונים במשך כבר 5 שנים בערך-

את לא יודעת מי קורא את ההודעה שלך, ולא יודעת מה הוא יסיק ממנה ואיפה היא תפגע לו בלב.

ולכן- חכמים, היזהרו בדבריכם!

[וההודעה הזאת רלוונטית לעוד הרבה אנשים ואנשות שכותבים בפורום בחוסר רגישות..]

לא אמרתי בשום מקום שהיא אמא פחות טובה! אמרתי שזה נדיר מאוד שאישה לא יכולה פיזית להניק.

כי זו מתנה שהשם נתן שכולן כמעט יכולות להניק. אז שאשה בהריון ראשון תדע שהיא יכולה להניק. 

ותאמיני לי אני מאוד נזהרת במה שאני כותבת. אבל עכשיו אני נזכרת למה הפסקתי לכתוב בפורום הזה.

מה שקרה פה זה פשוט ששומעים שמישהו אומר משהוא טוב על הנקה מיד אומרים שאמרתי שמי שלא מניקה היא לא בסדר.

ותשימי לב שאף אחד לא ענה על הטענה שלי לגבי ויטמינים. כי הבינו שזה מאוד הגיוני ועדיין רוצים להפגע.

לא ענו לך על הויטמינים, כי זאת טענה שלא קשורה בכלל למה שאמרת..

אני מצטטת: "חלב אם זה מזון לתינוק. ותחליף מזון זה יותר כמו לתת תרופה

בשניהם יש ויטמינים ושניהם אוכל מזין לתינוק. נכון שהנקה היא עדיפה אבל תמ"ל הוא לא תרופה. הוא אוכל 

לכל דבר!!

כעסנו כולנו שאת אומרת זאת לנשים שהם בהריון ראשון, הם צריכות להיות מודעות שזה לא כזה נדיר שתינוק לא יונק/ אמא לא מצליחה להניק..

נכון, כולם בתאוריה יכולות להניק מבחינת יכולת פיזיולוגית. השאלה אם כולן מצליחות והאם לכולן זה מתאים.. כי זה לא כ"כ בטוח..

ומכל המשפטים שאמרת: אם אני מעדיפה לתת לילד שלי ויטמינים או סלט הם רק מעידים שאת פשוט לא מבינה את המשמעות של אישה שלא יכולה להניק..

זה מה שאמרתי.

עדיין לא מבינה מה הרעש.

הזהירו אותי לפני לידה ראשונה שצפויים קשיים בהנקה פחדתי מאוד, ממש חיפשתי את הקשיים בהתחלה.

תכל'ס הם לא היו.

אני לא חושבת שכל אישה בהריון ראשון צריכה להתכונן לקשיים.

ומה זה עוזר להתכונן לקושי?

לא הבנתי, האם תרופה זה רע?

מה שAIMA התכוונה , והיא כתבה את זה לפחות 3 פעמים, זה שהיא מתייחסת לתמ"ל כמו וויטמינים.

היא כותבת שהדבר האידיאלי ביותר זה להניק, ואני מניחה שרןבינו המוחלט מסכימות איתה. היא לא כתבה שמי שלא מניקה מרעילה את ילדיה, אלא שהיא משתמשת בת ח ל י ף.

אני מבינה מאד את הבנות שנפגעו, אבל באמת אין על מה (מסכימה שאתן בתקופה רגישה, וכל דבר מקפיץ ). היא התכוונה רק לטובת הנשים שצריכות ללדת, שלא יפחדו לחינם.

- ואני כותבת בתור מישהי שלא הניקה את התינוק שלה הרבה חודשים ולא הנקה מלאה, מלכתחילה.

רק לענות על השאלה שלך (וזה מה שרציתי לכתוב עוד קודם).

כן, תרופה נחשבת (אולי רק בקרב הכותבות כאן, אולי בציבור הכללי) כדבר רע. כדבר שעושה לגוף לא טוב.

אולי זו הסיבה שנשים שונות שקראו את ההשוואה בין תמ"ל לתרופה נפגעו ברמות כאלו ואחרות.

וזה באמת לא אותו דבר. אקמול פוגע בכבד. לא מיידית, אבל בכמות גדולה- כן.

אנטיביוטיקה מחלישה את המערכת החיסונית. (את זה אמרה לי אחות בטיפת חלב, כשדחתה חיסון של הקטנה שלי, שקיבלה אנטיביוטיקה כשבוע).

לפעמים תרופות גורמות להתמכרות, או בעלות תופעות לוואי שליליות אחרות.

מטרנה וסימילאק לא פוגעות בכבד (נתעלם רגע מפרשת "רמדיה").

הן לא מחלישות את המערכת החיסונית.

הן לא ממכרות (כי אם התינוק מתרגל אליהן. לא ניכנס כרגע לדקויות, אבל הוא לא מכור אליהן, לפי הגדרת המושג "התמכרות").

אז לא מדובר כאן באותו דבר.

ואם נשווה את התמ"ל לויטמינים... כאן אין לי הרבה מה לומר, כי אני לא מבינה יותר מדי בויטמינים, מלבד זאת שהתמ"ל, מהיותו נוזל חם וטעים (לתינוקות, לא טעמתי בעצמי), נשמע לי מפתה יותר מכמוסות וכדורים.

ודבר אחרון- בעיניי חשוב יותר לכבד את רצון של האם להניק או לא להניק, ולסמוך על שיקול דעתה שבחרה את הטוב עבורה,

ולא ללחוץ עליה להניק אם זה לא מה שטוב עבורה (גם אם היא לא ניסתה בכלל).

ולהמליץ לאמא שקשה לה להניק- להפסיק, זו גם אהבת ישראל.

אבל זה בכלל לא  המקרה כאן.....

אני ראיתי כאן המלצה נטו על הנקה, ואני בטוחה שאם היא הייתה יודעת שפרפר לבן תיפגע כל כך, היא לא הייתה כותבת "תרופה" אלא מחליפה ל"וויטמין"...   אבל מפה לדחות המלצה על הנקה.. למה?

פרפר לבן, אני ממש מבינה להרגשתך, אישית, אני התחרפנתי עם הילד הראשון שלי על ההנקה. בדיעבד, אני ממש לא מבינה למה כל כך התנגדתי למטרנה ואני  חושבת שאת ממש אמיצה, ואין לך בכלל על מה להרגיש אשמה... הרבה מזל"ט!

יש המון נשים שלא מצליחות להניק למרות שניסו הכל.

וילדים גדלים נפלא גם עם מטרנה.

מניסיון שלי.

אם הלכת ליועצת טובה (פרטית לא אחת של בית חולים שאין לה זמן ללוות אותך)

מיום הלידה ועשית כל מה שאמרה

אז זה ממש נדיר לא להצליח להניק

שונאת את ההכרזות הלא מבוססות האלה.

שונאת שמנגנים לנשים על המצפון כאילו אם זה לא הלך- האשמה היא בהן.

מכירה נשים שהרגו את עצמן, ועשו הכל כולל הכל- וזה פשוט לא עבד.

ואני גם בפירוש חושבת-

שההנקה לא שווה אם האמא פצועה, חבולה, מתפתלת מכאבים ובוכה כל פעם מחדש, עצבנית מזה ולא מצליחה להשביע את התינוק.

אם זה הולך טוב- נפלא.

וכשלא- זה לא שווה את זה.

לגדל ילדים,להרות אותם וללדת זה מספיק קשה גם ככה.

פטריה בשד או בפה של התינוק (שמדביקה את השד..) גורמת לסבל נוראי.

תרופות סבתא פשוטות וגם משחות נגד פטריות יכולות למנוע הרבה עוגמת נפש וכאבים..

(אני עם הגדולה כמעט הפסקתי להניק כי הכאבים היו בלתי נסבלים, בקושי הצלחתי לשאוב ולהביא לה בבקבוק, עד שגיסתי אמרה לי לבדוק אם זו פטריה. זה מה שזה היה, ומאז אני מומחית לאבחון מוקדם וטיפול מניעתי- וההנקה עם שני הילדים זרמה ב"ה..)

סימנים לפטריה- לשון לבנה של התינוק, תחושת צריבה בזמן הנקה שמתגברת אחרי הנקה, פצעים בפטמה, תפיסה לא טובה של הפטמה, פטריה במקום אחר בגוף של האם (פטריה וגינלית, אולי גם ברגליים וציפורניים זה קשור..). אני לא זוכרת מה עוד, אבל אם מישהי חווה משהו כזה- שתבדוק את האופציה.

ואז הפתרונות- לאורר ולייבש את המקום כמה שיותר (להיות כמה שפחות בלי חזיה..), יש משחות לפטריות וגם להפחות באכילת סוכרים שמגבירים את היווצרות הפטריות בגוף.

בהצלחה והנקה וגידול ילדים מהנה ומעשיר!

הנקתי 5 ילדים הרבה זמן את הגדולה עד גיל שנה ועשרה חודשים,את השאר עד גיל 1 חודשיים שלושה.

חשובה מאוד הכנה להנקה .רוב הנשים לא קוראות שום חומר על הנקה ואם מתחילים קשיים הן נכנסות לסחרור בכללית יש שרות של התייעצות עם מדריכת הנקה בין השעות 8ל 16 .

לכל אשה שלא מצליחה להניק שתהיה שלמה עם עצמה , נסית לא הצלחת  להניק מלא או בכלל ,עם הילד הבא אפשר להצליח.

רוב נחת ושמחה בגידול!

אלא אם כן אתן מכירות היטב את פותחת השירשור, 

כל מה שנכתב שם נראה כפרסומת סמויה או לא כל כך סמוה למטרנה.

מה שהיא כתבה אינו מסתיים עם המלצה חמה להנקה, להתאמץ ולהצליח, אלא עם המלצה חמה למטרנה (לא לתמ"ל, שימו לב).

כבר נפגשתי עם הכתיבה המתקתקה (כמו סוכרזית, ורעיל באותה מידה) הזו באתרים תומכי הנקה.

הדברים האלה תמיד נמחקו תוך זמן קצר.

אין פה המלצה חמה ועזרה ליולדת הטריה.

יש כאן פרסומת למטרנה!  בוודאות.

ראוי למנהלת הפורום למחוק את דבריה, או לכל הפחות לערוך את דבריה,

ולמחוק את ה"הרבה טובים וגדולים גדלו על..."

בלי אף טיפת כבוד לחברה זו,

היתרונות של ההנקה כל כך מדהימות, ויש כל כך הרבה תמיכה וידע בנושא הנקה.

ניתן לפנות חינם לארגון ליגת לה לצה ולקבל ידע ותמיכה בכל שאלה בנושא הנקה

http://www.lllisrael.org.il/

גם בפייסבוק

וגם בקו תמיכה  1599-52-582-1

ואפשר לפנות אלי באישי.

נכון, אני מדריכה מתנדבת בליגת לה לצה, 

ויש לי דיעות ברורות בנושא,

ובכל זאת - אמת מעל הכל.

אין הצדקה להשתמש בפורום זה לפרסום סכריני.

מה שהכותבת מתארת כסיפור אישי. לא יודעת, לא בטוחה שמאמינה לה.

בד"כ הבנות שכותבות בפורום כזה משתפות, מתייעצות, פורקות, בוכות, צוחקות, ולא סתם יושבות לספר סיפור מלא המלצות... לא יודעת להסביר... לא נשמעת אמינה.

יתכן בהחלט שזו פרסומת.

וזה מכוער בעיני.

אבל,

ולדעתי אבל גדול- יש צדק, ולא יעזור למושבעות ההנקה כלום.... 

יש נשים רבות מאוד שהלם ההנקה של הילד הראשון הוא לא פשוט בשבילן כלל.

וחבל שלא מדברים על זה מספיק לפני, ולא מתכוננים.

אני הייתי בהלם. בהלם חיי.

ב"ה, רציתי את ההנקה, אז המשכתי.

אבל מבינה מכל הלב את אלו שלא עומדות בכך.

הוויכוח כאן שאם תיתכן מציאות של אישה שלא יכולה להניק לא מובן לי כלל.

קודם כל- מינקת- שמעתן על המושג הקדום הזה?

גם מדורי דורות אחורה כשלא היו תמל"ים לא כל האמהות הניקו. ממש לא!

ואי יכולת לדעתי אינה רק מגבלה פיזית.

יש נשים שנפשית לא מתמודדות עם זה.

כן, לא כל אחת מתחברת להוויה הזו של האכלת ילד מאיבר כה אינטימי וכו'.... וזן זכותן המלאה על גופן!

מי שחושבת שזה מגוחך, לא רגישה מספיק.

זו שתקפה פה בלהט שוב ושוב, והשוותה מטרנה לתרופה שגתה שגיאה חמורה מאוד.

לא הולכת לבקש ממנה להתנצל בפני אלו שפגעה בהן או אלו שתכאבנה את זה בעתיד... אחרות ניסו והיא לא קיבלה.. חבל...

אני בטוחה במאה אחוז שלו היו שואלים את העולל מה הוא מעדיף, אמא מניקה שמתחילה לדמוע בכל פעם כשרוצה לאכול, או אמא מאושרת שמאכילה אותו בשלווה בתחליף....אז.....

וגם אם את (וגם אני) חולקת על חלק מדבריה, מגיע לה לקבל אהדה על הקשיים שהיא מתארת, וקרדיט שכוונותיה לטובת הרבים. ודאי שהסתכלות שונה על הדברים אינה עילה למחיקה.

ועל העצות. בהחלט מגיע לה כי היא התיישבה לכתוב לא בשביל לקבל עצות אלא בשביל לתת.

אבל איני מכירה אותה, לכן חוששת לפרסומת, אבל את מאוד צודקת שלא מכובד מה שפייגא אמרה בחדות ובפסקנות שחובה למחוק וכו'.

קצת דמוקרטיה חייבת להיות, לא, פייגא?

כשאת לא מזהה שם של משתתפת ולא יודעת אם היא קבועה, את יכולה ללחוץ על השם שלה שמופיע משמאל לכותרת, ומיד יעלו לך שלל הודעות עבר שלה. מסתמא אישה שכתבה בשבוע האחרון על 20-30 נושאים ורק בהודעה אחת הוזכר השם מטרנה כתבה אותו בתום לב ולא כפרסום

לפני שהעליתי חשש. 

לא הייתי פה כלל בשבוע האחרון- הייתי בנופש   - אז אולי לכן לא הכרתי את הכינוי...

ב"ה לא תקפתי אותה ולא כעסתי, כל כך לא... אלא גם הסכמתי עם דבריה. וחיזקתי אותם.

קראתי ניסוחים כמעט זהים לניסוח של פותחת השירשור באתרים אחרים.

לא קונה את תמימות הכותבת.

אפשר לכתוב את כל מה שהיא כתבה ושהדברים יישמעו אמינים.

ואולי, ראוי להחליף כל איזכור של חברת תמ"ל במילה 'תמ"ל'.

וכמו שכתבתי, יש לי דעה מאוד מסויימת בנושא הנקה, תמ"ל ופרסומות סמויות.

ולכל מי שחוששת, ליגת לה לצה איננה מורכבת ממשוגעות הנקה אלא ממדריכות אחראיות, שמקשיבות לכל אחת במקום שהיא נמצאת באותו רגע ומשתדלות לעזור לה להגיע למקום שהיא רוצה להגיע, עם חיוך וחיבוק.  

לליגת לה לצה...

והכותבת היא כותבת קבועה, והיא כתבה דברים נכונים וחשובים.

אולי אם הייתי קוראת את מה שכתבה לפני הלידה, הייתי ממשיכה להניק את בני...

ליגת לה לצה בנויה ממתנדבות בלבד, אין מקבלות שכר,

כך שאין מי שייתן תגמול על הכנסת פרסומת.

המדריכות רק יתנדבו יותר, כי יש יותר פונות...

מקווה שכל אחת תבחר את הדרך המתאימה לה ביותר לגדל את ילדיה,

שבת שלום

היא כתבה שזה בהתנדבות.

זה היה יותר תגובת נגד לתוקפנות שלה.

[מי שהולך לה קל וחלק בהנקה לא מסוגלת להבין איך אפשר לתת מטרנה. ואם אני כותבת מטרנה ולא תמ"ל זה ישר פרסומת, למרות שזה מה שהבן שלי אוכל אז זה די הגיוני שאכתוב ככה..]

שאת עושה כאן.

את מאשימה כותבת בהאשמה מאוד חמורה, האשמה שלא זורקים סתם כך. מוציא שם רע זו עברה קשה. ועל עברות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו. את באמת רוצה לקחת סיכון - פילו אם לטעמך זה סיכון קטן - שיש טעות בשיפוט שלך? ושמדובר בחברה מוכרת בפורום, שחברותיה יכולות להעיד עליה שכוונתה לטובה (אני, למשל, יכולה אפילו להפנות אותך להודעת עבר שלה שכולה שיר ושבח להנקה)?

תאמיני לי, הכותבות כאן לא תמימות. יש דרכים לזהות פרסומות, וכשמושחל פה פרסום סמוי הוא מקבל הוקעה מקיר לקיר. זה לא המצב במקרה הזה.

אני הראשונה שאסכים איתך על פשעי חברות התמ"ל, שמפרות את התחייבויותיהן כל הזמן, ואוכלוסיה עצומה של אימהות ותינוקות משלמות את המחיר הכבד בלא יודעין. ודווקא לכן זה מאוד מאוד מכוער בעיניי להאשים בכך דווקא את האימהות!

כתבת על ליגת לה לצ'ה: "מקשיבות לכל אחת במקום שהיא נמצאת באותו רגע ומשתדלות לעזור לה להגיע למקום שהיא רוצה להגיע, עם חיוך וחיבוק". מניסיוני גם אני יכולה להעיד על כך, אבל למרבה הצער במקרה הזה את דווקא מציגה את ההפך הגמור

ממליצה לך לחשוב על כך. שערי תשובה לא ננעלו, ומהיכרותי עם הכותבת היקרה אני בטוחה שתמחל לך בלב שלם על חשדות השווא.

אני יושבת עכשיו עם פיצי על הידיים ומניקה רצוף כבר מחמש...

עם הפסקות כמובן להחלפות טיטולים שתיה לאמא וכו'

עם מלא קשיים בהנקה...

ופתאום לקרוא כזה דבר חמוד שלכולם קשה...

אני מרגישה שזה נכתב פשוט בשביל לעודד אותי...

תודה!!

אולי אני יפתח עוד מעט איזה שרשור עם כל בעיות ההנקה שלי, ותיעצו לי מנסיונכם...

מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

היית מרגישה יותר טוב,

הררים מבהילים של כביסות ובין לבין סלסאות אקראיות של כביסה נקייה לקיפול, ארונות מטבח שהכל בהם זז בגלל פסח ועדיין לא חזרו למקום וכן הלאה.

ואני לא נסעתי לחג ואין לי תינוקת ויש לי ממ"ד אז הייתה לנו מלחמה רגועה, ולילדים היו היום מסגרות.

אז במקום התמונה שולחת חיבוק גדול!

ויהיה בסדר גם יהיו ערמות כביסה והרצפה לי תהיה הכי נקייה.

וחוץ מזה, בדיוק היום קראתי כתבה איך ההסתגרות בבתים בגלל המלחמה עושה לא טוב, בפן הפיזי ממש וגם הרגשי. והדגישו את חשיבות החשיפה לאור כדי לשפר מצב פיזי ורגשי. ממש, אפילו לשבת ליד חלון פתוח.

אז מחר, רצוי איפשהו בשעות הבוקר או לפני הצהריים, צאי לך עם התינוקת לסיבוב רבע שעה באוויר ובשמש.

זה אולי לא יפתור את כל הבעיות אבל זה בהחלט יכול לשפר מצב רוח, לשפר את כמות ואיכות השינה בלילה, לתרום לבריאות מערכת החיסון ועוד ועוד. 

עולם השקר הזה האינסטגרם, מצלמים ובוכים. השעבוד לתוכן מרוקן לא פחות שלא תחשבי

ואם ינחם אותך - הבית שלי במצב זוועה כנל

לא הספתי לכבס, כלום לא מוכן לשבת וגם הילדים עוד ערים

לא שטיפה, לא קניות, לא כלום

הדבר היחיד שהספקתי זה להכין צהריים נורמלי לילדים חמצי ולהשאיר את הבלאגן מאחוריי אחרי יום עבודה נוסף מתיש מהבית עם הילדים ולצאת איתם לחוף כדי שלא נשתגע

אז הבית לא יהיה מסודר🤷

יצאנו ממלחמה אחות

ממלחמה

טילים עם ראש חצי טון חומר נפץ מתפצלים ומתעופפים מעל הראש

ילדים חודש בבית כולל פסח

מזמור לתודה שיצאנו ללא יודעת כמה זמן של שפיות, הבית שלם, לא נפגענו, ב"ה תסדרי מחר

לכי תנוחי, חוסר שינה יכול לדכא ממש (מנסיון) ותקופת מלחמה ארוכה בלי אופק כנל

ולדעתי תתנתקי מהזבל הזה

♥️

אין מישהי כזאת

ואם יש

אז יש לה מינוסים אחרים שלא הייתי רוצה לדעת

זה הצורך לפרסם את הדבר הכי פרטי שלך, הבית , הכביסה, הניקיון, המשפחה ....

טרנד הזיה

זו תלות

חיים בשביל לצלם

היו לי חברות שהיו יוצאות כדי שיהיה מה להעלות

אובססיה

בהחלט שכן

אולי היא מכבסת בחול המועד ומתארחת

אולי כמו חמתי יש לה מקום להכלל והיא התחילה בערב חג שני להחזיר כלים ובחג השתנשה בחד פעמי אז לא היה לה הרבה עבודה בצאת החג

אולי יש לה הרבה עזרה

אולי היא תקתקנית

יש ויש

העניין שמסתכלים על חיים של אחרים ומשווים. זו לא הייתה כוונת המשורר.וגם - מי שיצרה לעצמה תדמית כזו צריכה לעמוד בסטנדרט של עצמה כל הזמן כי כל הזמן מסתכלים עליה/ היא כל הזמן מראה את עצמה

שסיימתי לסדר בחזרה את הכלים

ועכשיו מסיימת עם הכביסות 

(אנחנו רק זוג עם תינוקת, אז אין ערימות הזויות)

ובכל זאת כל היום הזה הייתי עצבנית ובדיכאון ובלי מצב רוח

ומרגישה שלא בא לי בכלל לחזור לשגרה

ולא יודעת איך עושים את זה 

ויש לידה באופק שמלחיצה אותי

וכולי איכסה בפנים

בקיצור גם אם מהצד נראה שורוד לי

כי סיימתי לסדר את הבלגן

זה בכלל לא אומר שבאמת ורוד...

והכי נורמלי בעולם שיום אחרי החג מרגישים ככה

במיוחד חג שהגיע אחרי חופש ארוך ומתיש

זה קצת כמו נפילת סוכר

בבת אחת ליפול לשגרה ולהתאפס על החיים

עושה סחרחורת

זה עניין של כמה ימים או משהו מתמשך?

כי אם זה משהו שהוא עכשיו זה בסדר גמור, לוקח זמן לחזור לשגרה והכל בסדר

אבל אם זה משהו מתמשך שכבר תקופה לא עובר, ואת לא מרגישה שזאת תקופה שתעבור ואת בדרך החוצה משם- לגמרי הייתי בודקת דיכאון. כדאי להתחיל מרופא משפחה.

אומנם אין לי אינטסטגרם אבל רואה בסטטוס בוואטספ 

נשים מצלמות שולחן שבת ערוך לתפארה ביום חמישי בערב

כשאצלי בלגןןן של החיים, עוד לא בישלנו כלום ומי מדבר על שטיפה.

או נשים שמעלות תמונות שלהן עושות כושר ב- 6 בבוקר או עושות ספורט 3 פעמים בשבוע

והלוואיייייי עליי. מאוד מאוד מנסה אבל זה ממש קשה לי..

וכל הזמן מזכירה לעצמי שזה עולם השקר.

יכולה מישהי לצלם שולחן נוצץ כשכל הבית מסביב בוקה ומבלוקה

או לצלם ילדים לבושים מותגים שנראה שיצאו מהקטלוג

אבל אולי היא במינוס ממש עמוק בבנק.

לפעמים כשבא לי אז אני גם מצלמת איזה משהו אינסטגרמי כזה

לדוגמא כוס קפה מושקעת ברקע השקיעה או כל מיני שטויות כאלו

כמובן שלא מעלה לשום מקום

אבל זה מזכיר לי שאם אני רוצה אני גם יכולה להפיק תמונות "שקר" כאלו.

כל עולם השקר

וזה גם נכון

אבל לי התמונות האלו שעושות צביטה, גורמות לשאול מה חסר לי ומה אני רוצה.

כי להגיד שהכל זה שקר, זה קל לי. ניסיון לנחם את עצמי.

אבל לפעמים זה לא נכון

ויש אנשים שבאמת מאוד מוצלחים

ומאוד טובים

ואני לא אהיה הם

אבל אני כן יכולה לחשוב למה זה מפעיל אותי, ומה חסר לי

ואז אני מנסה לראות, איך, בקטן, אני יכולה לשנות קצת אצלי, כדי לענות על החוסר שזה מעורר בי

תמחקי את האינסטגרם ובא לציון גואל.

אני פחות מתחברת לתגובות שזה שקר,

אולי באמת יש נשים שמצליחות להחזיק ככה את הבית.

יש אנשים שעושים מליונים. לא שקר. אמת לאמיתה.

אז מה?

אם יש לי מה ללמוד מהם, אחלה.

אם אין לי, למה לבזבז את הזמן לראות משהו שלא יקדם אותי בחיים בשום צורה?

זה כמו לעקוב אחרי מתכונים לא כשרים.

אולי זה טעים. מעולה שיבושם להם, זה פשוט לא קשור אלי אז חבל על הזמן ועל הפוקוס שלי.

והם? שיהיה להם לבריאות מכל הלב ❤️

ואת? חיה את חייך לפי הקצב והעדיפויות שלך בחיים.

לא מחייב שזה שקר,

אולי הן באמת מצליחות וזה בסדר

תהיי טובה עם עצמך! אנחנו עוברות המון.

תקשיבי שגם אצלי לא מוכן כלום עדיין. בסדר, נסתדר, יהיה טוב

מחר יום חדש.

אני בדיוק אוכלת פסטה מנחמת

כשעסוקים כל הזמן בהשוואה לאחרים.

זאת גם השוואה לא הוגנת כי אצלם רואים רק את הטוב.

נשמע שיש אצלך נקודות שצריכות עזרה פסיכולוגית.

אבל עזרה ראשונה, תמחקי את הרשתות.

למה זה טוב? תראי סדרה במקום.

אם זה מחזק אצלך את הערך העצמי הנמוך, אז בשביל מה?

תכנסי ותמחקי. זה כמו פלסטר, עשיתי את זה גם.

אם קשה לך, תמחקי לפחות את האפליקציה, ולא את החשבון הפרטי שלך.

זה לא להסתכל באינסטגרם...

אם את רוצה עידוד אז אצלי יש עוד פינה בשיש עם כלי פסח שמתייבשים ...

ולא הספקתי לקנות לחם למחר... היום לא מצאתי בבוקר פרוס..

וכביסות התחלתי מקודם...עכשיו מכונה שניה עובדת עם בגדי שבת כדי שיהיה מה ללבוש.

שעה פלוס אחרי יציאת החג הכל היה מאורגן ויצאנו לקנות חמץ

תקתקו פה

וכביסות עשיתי בחול המועד אז היה פה בקטנה

אז הבית היה מתוקתק

אבל לא הכל ורוד

בכלל לא

לכל אחד יש קשיים אחרים בחיים

לגבי האינסטגרם

אני משתמשת ברשת כדי לקבל השראה/ הנאה

אם משהו עושה לי רע

זה הזמן לגלול הלאה

זה כל היופי ברשת

שזה בלחיצת כפתור 

את מספרת שכיבסת בחול המועד

מה שהרבה מאוד בתים לא עשו (לא נכנסת לסיבה.. לא עניינינו)

אז באמת שאין מה להתהדר ולהשוות מול משפחה שאגרה ואגרה בגדים מלוכלכים כל החג....

כל אחד נולד או קיבל כלים אחרים לחיים

ומציאות חיים אחרת

נשמע שעבדת קשה מאוד היום ועוד היית עייפה מאתמול

ומאוד אינטנסיבי עכשיו גם לארגן שבת בנוסף

יכולה לומר לך שלי לוקח יותר זמן מהשכנה שלי להתאושש ולעבור מצבים

אצלה הכל מתוקתק ברגע ומבושל צ'יק צ'אק ואצלי לוקח זמן

כי היא שכלית יותר, אני יותר חווה דברים

זה כלים אחרים שה' נתן לכל אחת לעבור את המסע שלה כאן בעולם...

אז בשבוע רגיל אני מתחילה שבת בחמישי כי יודעת שאני איטית יותר ומתעייפת מהר

אבל עכשיו גם אצלי יש עדיין כביסות (וערמותת לקפל)

ואין שבת מוכנה 

ויהיה בסדר בעז"ה. אני לא חושבת שזאת שבת רגילה שהכל צריך להיות בה מתוקתק. מותר להרפות, עברנו תקופה אינטנסיבית

מה שמראים ברשת זה את הטוב והמוצלח, לא את ההתמודדות. כל אחת עם הכוחות שלה וההתמודדויות שלה, וגם עם כמות העזרה שיש לה בבית- לא דומה אישה כמוני שיש לה ילדים גדולים שיכולים לתת יד בסגירת הפסח, בקיפול כביסה לבין אישה עם ילדים קטנים.

ולגבי ההרגשה הרעה הנפשית, האם זה כך מהמלחמה או לפני? אם מהמלחמה לא הייתי ממהרת לתייג ולהגיד שיש קושי נפשי, זה ממש הגיוני ונפוץ לחוש כך, אם מלפני ממליצה לפנות לרופא המשפחה להתייעץ 

הדבר הכי חשוב שמשתנה מאדם לאדם זה דווקא השורות האחרונות שכתבת.

איך הוא מרגיש בבית שלו (ולא משנה אם הבית מסודר או מבולגן), כמה הוא אוהב את עצמו, כמה כוח יש לו לחיות את החיים.

מותר שיהיה בית מלוכלך, ערימות של כביסות ושיאכלו פריכיות עם ממרח (כי עדיין לא קנינו לחם).

מה שהכי הכי חשוב זה לחשוב איך את משמחת את עצמך (בגבולות האפשר).

רעיונות-

-מקלחת טובה

-טיול בחוץ

-קפה ושוקולד מפנק

-לפגוש חברה

-טלפון למישהי שמחזקת אותך

-לשבת עם מחברת ולכתוב לעצמך

-פינה אחת בבית שרק אותה את מסדרת ובה יש לך שפיות (נגיד רק חדר השינה)

-ללכת לקנות פרחים לשבת

לי זה היה עוזר לפעמים. 

ואולי להזמין מישהו מהאחים אליכם יעזור להעסיק את הילדים?

נשמע שאת רוצה להיות בבית...

הסעודות ארוכות לי

אין לי מה לעשות שם

בעלי עסוק עם אחים שלו..

לבעלך?

נראה לי זו השאלה הראשונה

אם זה מסתדר לו להיות בבית, אז נראה לי אין בכלל התלבטות.

אם הוא רוצה להקל עלייך וישמח להישאר בבית אבל חושש מהארגונים, תנסו לחשוב יחד על פתרונות שיקבלו על התארגנות - שבת מצומצמת, אוכל קנוי וכו'.

אם זה לא מתאים לו וזה יהיה לו יותר מידי, אז כן הייתי שוקלת לנסוע.

אבל תראי קודם מה הוא רוצה 

אבל לא יודעים איך לעשות את זה

וברור שמקל עליו להיות אצל ההורים

אבל הוא גם רוצה להקל עלי 

שה' יתן לי כוח

אם כן אז תפרשי באמצע הסעודות ותלכי לנוח....

אם לא אולי שווה לשתף לפחות את חמותך.

ולא אשתף אותה, זה מוקדם מידי..

אפילו לא ראינו דופק 

צריך למצוא מישהו במשפחה או חברים שיודע 'להזרים' אוירה

ולבקש ממנו את השירים שרוצים

אחרת זה לא תמיד קורה

אם יש מישהו כזה שמודע למה שרוצים ויודע להוביל זה יכול להיות ממש מוצלח

האמת שבניגוד לרופא מוהל הרבה יותר מומה ומקצועי בזה,אלא אם כן זה רופא יר'ש שעושה כל יום בריתות.

כן כדאי לבדוק אם המוהל מופיע ברשימה של המוהלים של משרד הבריאות והרבנות הראשית כי ככה את יודעת שיש עליו פיקוח ושהוא באמת מומחה.

אני חושבת שלגבי הטקס עצמו תדברו עם המישהו מהמשפחה ומהזמומנים שיוכל לנהל את הטקס איך שאתם מעוניינים, כי לא כל המוהלים יודעים להגיש טקס יפה,ואם יש מישהו במוזמנים שיודע הוא ישמח לעשות את העבודה 

1. לברר על המוהל שהוא באמת טוב. גם עם רשיון וגם המלצות מאנשים שלקחו אותו.

ואפשר לשאול גם איך הוא מבחינת ניהול הטקס אם זה חשוב לך.

2. אם אתם גרים בקהילה, אז להודיע גם לחברים מהקהילה על הברית, במיוחד כשזה תאומים זה מרגש עוד יותר וכשיש הרבה אנשים גם אם חלקם שכנים שלא נשארים לסעודה עצמה, זה מוסיף.

3. אפשר להדפיס את סדר הברית ולחלק. רק ממליצה לתת מראש למישהו אחר לחלק, אחרת זה יכול להישאר בתיק של העגלה....

4. למצוא דוד/חבר שידאג לשירים והאווירה שאתם רוצים.

5. בברית של תאומים בנים, לפי הידוע לי לא עושים את 2 הבריתות ברצף. אז צריך עוד מישהו שיעביר שיעור או משהו כזה בין הבריתות. (ויכול גם להיות שהבריתות לא יצאו באותו יום.... מקווה בשבילך שלא יקרה, אבל כדאי לקחת בחשבון מצב כזה)

שיהיה בשעה טובה בידיים מלאות, בבריאות ובשמחה!!!

השאלה אם אפשר לעשות ברצף? מסיימים עם אחד ומיד מתחילים את הברית השניה?

הייתי לפני שנים בברית של תאומים, ואז שמעתי את זה לראשונה שעושים הפרדה. שם היה שיעור קצר שהסבא העביר בין הבריתות.

ומה שכתבתי לגבי אופציה ליום נפרד, זה במקרה של פגים, או צהבת לאחד או אפילו אחד נולד לפני שקיעה ואחד אחרי... 

את כל השלבים של הטקס - אחד אחד.

אני עשיתי ברית לתאומים.

לקחתי מוהל שקוראים לו שי עובד. הוא מוכר באיזור ירושלים. הוא עשה את הטקס והתאים לפי מה שביקשנו. הדפסנו שיר שרצינו והוא דאג לשיר אותו. היינו מאוד מרוצים!

ממליצה לך לדבר אחרי הלידה עם המוהל שתרצי כי לתאומים לוקח לפעמים יותר זמן עד הברית אם נולדים מוקדם. לא היה להם ביום ה8 ברית. הוא היה איתנו בקשר עד שהיה מותר לעשות להם.

יש גם שיטות שונות אצל תאומים אם עושים להם טקס ביחד או טקסים נפרדים. עשינו ביחד וזה היה מאוד טוב ולא בנפרד לכל אחד

יש לי איזו מחשבה שאולי שצריך לקחת בחשבון משקלים שונים של הילדים.

תאומים הרבה פעמים נולדים קטנים ולא עושים להם ברית מיד ואז יכול להיות שאחד הילדים כבר מוכן לברית מבחינת משקל או צהבת או אני לא יודעת וכבר צריך לחתוך ואילו לשני צריך לחכות.

אני חושבת שבמצב כזה לראשון עושים ולא ממתינים ולשני עושים כשהוא מוכן.

אז גם את זה צריך לקחת בחשבון מראש מבחינת תכנון אירוע.

בשורות טובות 

צבעוני יש להם יפה ממש!

נדמה לי שגם לבן.

ונעימות מאד.

אגב לא יודעת גיל אבל גם בפוקס יצא לי לקנות מכופרתות יפות במחירים טובים יותר.

חולצה משבצות צבעונית,

יודעת שיש כמה סוגי ייצור - בערים חרדיות בטוח תמצאי סניפים שמוכרים

איזה סוג חומר את צריכה?

לא נראה לי שיש חולצות כאלה מכותנה...

יש חולצות טריקו עם צווארון ושלושה כפתורים שהבד שלהן נעים יותר, אבל גם לא יודעת אם מכותנה. אני מכירה בלידר.

בהדס מינילאב יש בטוח

לדעתי גם בתמנון

גם חולצות פולו

אולי אפילו באורבניקה

יכול להיות שאת חושבת על בד סריג שעשוי מכותנה? כמו גופיות או חולצות טריקו? ג'רסי למשל זה סוג סריג שיכול להיות עשוי מכותנה.

זה באמת סוג בד שונה, אבל גם סריג וגם אריג יכולים להיות עשויים מכותנה בלבד או מתערובת כותנה. 

אני מחלקת את העולם לבדים נעימים ולבדים לא נעימים. הבד של החולצות המכופתרות לא נעים מבחינתי, לכן הסקתי שהוא לא כותנה (שאמורה להיות נעימה).

אבל באמת אף פעם לא ממש התעמקתי ברכיבים של כל בד...

יש גם כותנה שהיא בד אריג. כלומר בד לא נמתח.