# ללמוד עוד לפני הלידה קצת על הנקה, על המנגנונים של ייצור החלב בגוף ועל המנגנונים של קבלת החלב אצל התינוק. גם כי זה פשוט מה רבו מעשיך ה', מגלים ונדהמים מהחכמה האצורה בכל פרט, וגם כי בתכל'ס זה עוזר. חשוב למשל לדעת מראש מה הקיבולת של קיבת יילוד, ולא ללכת שולל אחרי הבקבוקים שרואים במחלקה, שגדולים ממנה פי שישה במקרה הטוב (מה שמוביל ישר למסקנה המוטעית שיש בעיה אצלי בייצור החלב). חשוב לדעת את הכלל הכי בסיסי, שבהנקה ההיצע נקבע לפי הביקוש, ועוד ועוד.

# לחשוב על דרכים מעשיות לאפשר לעצמך לנוח עם התינוק כמה שיותר בזמן משכב הלידה (=שישה שבועות ראשונים). חשוב באופן כללי אחרי לידה, לשיקום רצפת האגן אחרי ההריון, למניעת דיכאון-אחרי-לידה, נראה לי שעוזר גם להמעטת הדימום - וחשוב מאוד מאוד גם לקשר עם התינוק ולהנקה. אז לברר מראש מה האפשרויות שיש לך ואיך את יכולה לנצל אותן במלואן. כמה ימי חופש יש לבעל אפשרות לקחת, מי עוד מהמשפחה/חברות יכול לבוא לעזור, כמה עזרה בתשלום אתם יכולים להרשות לעצמכם, על איזה מטלות שוטפות אפשר לוותר בשבועות האלה... כל מה שאפשר, כדאי שאמא תוכל לרבוץ עם הגור במיטה כמה שיותר שעות כל יום. זה לא מותרות.

# אם חוששים שתינוק לא מקבל מספיק, עוקבים במשך יממה אחרי החיתולים. מגיל שבוע עד גיל חודש מצפים לשלוש יציאות יפות ביום, ולשישה חיתולים רטובים היטב. אם זה קיים - אפשר למחוק את הדאגה מהרשימה, ולדאוג רק עם מי הוא יתחתן ומה ההורים שלה עושים.

# לא להשלים עם כאבים עזים בהנקה. אם כואב ברגע החיבור ועובר תוך כמה שניות - תקין. אבל כאב ממשי, שגורם לך לפחד מההנקה - לא תקין. במקרה כזה רוב הסיכויים שהתפיסה לא טובה, התינוק לא מקבל מספיק חלב, וכך גם התינוק וגם האמא מתוסכלים ביחד שעות על שעות. במצב כזה כדאי לקבוע בהקדם האפשרי פגישה עם יועצת הנקה מוסמכת IBCLC שתעזור לתקן את התפיסה ולהגיע להנקה זורמת ומתגמלת לשני הצדדים.

בהצלחה לכולן

בשבועות הראשונים, שצריך בעיקר לנוח (פירטתי למעלה) - עוזר מאוד ללמוד להניק בשכיבה. ללמוד גם את התנוחה, פיזית, וגם את הכללים להירדמות בטוחה עם התינוק. מניסיון, זה ממש משדרג את חוויית הפוסט-לידה.

לשבועות שאחר-כך, ללמוד לעשות כמה שיותר דברים תוך כדי הנקה: לאכול, לדבר בטלפון, לספר סיפור (טוב, את אלה אפשר כבר על ההתחלה), לחתוך נייר טואלט לשבת, לקלף בצל... השמים הם הגבול!

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

הכל זה איזון בחיים ובעיקר-בעיקר- סיעתא דשמיא!

בהכנה ללידה אני מכניסה את נושא ההנקה,מאוד חשוב!!

ויועצת הנקה מוסמכת של IBCLC ממליצה בחום!!

יש רשימה בגוגל של יועצות הנקה מוסמכות IBCLC מכל הארץ.

מדברים איתן בטלפון וקובעים פגישה הם מגיעות לבית.

מנסיון שלי, שהיו לי כאבי תופת בהנקה של הבכור, קיבלתי ייעוץ בטיפת חלב וגם הגעתי למיון נשים מרוב שכאב לי (היה סיכוי לדלקת במקום) וגם שם עזרו לי ללמוד לבדוק אם התפיסה של התינוק בהנקה טובה או לא. וזה לא עלה כלום... וברוך ה' הנקתי עד אחרי הכניסה להריון הבא ...

מוצץ ברור שלא פוגע בהנקה, וגם חלב שאוב לדעתי לא פוגע.

אני כן הייתי משקיעה בלא לתת תחליפי חלב, אלא אם כן האמא במצב נורא שאז זה חיוני לה מבחינה נפשית

ובחסדי ה' ובהרבה מאמץ חזרנו לינוק

שיש גודש מטורררף ופשוט כואבב.

מרוב שמדברים מלא על הלידה ומתכוננים אליה שוכחים להכין גם לאחרי..

חשוב להפיץ ולדבר גם עם חברות..לשאול בעדינות אם דיברו איתן על הנושא ואם לא אז פשוט להגיד..

זה מה שאני עושה..

תודה על השיתוף!

כאשר שואבים יותר, יש ייצור מוגבר של חלב, וככה יכול להיות יותר גודש, 

במיוחד בימים הראשונים אחרי הלידה שזה יכול להיות נוראי...

לכן כשיש גודש מומלץ לרוקן טיפה עד להקלה ולא על מנת למלא בקבוקים!! (במיוחד שבימים הראשונים זה לא חלב..)

אם יש לפעמים הזדמנויות ממליצה לשאוב כשיש צורך. עדיף שיהיה לך בהתאם לצרכים של התינוק ולא תהיי עם גודש תמידי.
(ומקס' אם התינוק לא רגוע ורעב מוסיפים קצת תמ"ל).

ורק הערה כללית לגבי השירשור- זה נכון שיש להכין בנות לקשיי הנקה. אבל לא חייבים להפחיד, לא תמיד זה חייב להיות קשה. לפעמים זה מגיע באופן טבעי ופשוט ב"ה.

ברוך ה' אני אם ברוכת ילדים וגם אחרי הלידה השביעית סבלתי מאוד בתחילת ההנקה...   אז עצה שלמדתי (לעולם לא מאוחר!) : להקפיד על כך שהפה של התינוק יהיה סגור על הפטמה כמו דג, עם שפתיים משוכות החוצה. וגם לשים קודם את הלסת התחתונה  של התינוק על השד אח"כ את הלסת העליונה. כי רובן המוחלט של הבעיות בהנקה קשורות לזה שהתינוק לא תופס טוב את הפטמה ולכן הוא לא יונק טוב הוא נשאר רעב, הוא עצבני, את מניקה כל הזמן אז גם את עייפה וזה מעגל אין סופי.  יועצת הנקה יכולה לסייע בלהראות איך לתפוס נכון .  לי עזר מאוד גם להניק עם פטמת סיליקון כשהיו לי פצעים.  ודבר אחרון: משחת העור של שושנה שטייף הצילה אותי. פשוטו כמשמעו. ממליצה בחום רב.  ניתן למצוא פרטים עליה בגוגל (לא זוכרת ת'מספר...)

אם יש פצעים למרוח כמה פעמים ביום על הפצעים (בפיטמה), חלב אם מניסיון !!

ולנקות את האזור הנגוע כל פעם וזה עובר תוך יום או יומיים!!

אז עדיף שתגידי להן. שכל אישה יכולה להצליח ההנקה. ואישה שלא יכולה להניק זה דבר נדיר מאוד מאוד מאוד.

את יכולה גם להגיד להם שחלב אם זה מזון לתינוק. ותחליף מזון זה יותר כמו לתת תרופה.

את יכולה גם להגיד להן שההתחלה לפעמים קצת קשה אבל ממש שוה להתמיד ולהצליח.

ושחשוב מאוד להניק בתנוחה נכונה כדי שלא להיפצע.

ולייבש בעדינות אחרי ההנקה.

ואם יש פצע לטפל בו. דזיטין לטיפול בתפרחת חיתולים עובד כמו קסם(וכדאי לשים אפילו עוד לפני שכואב).

זה בכל אופן מה שאני הייתי אומרת לאישה בהריון ראשון. ובכל הריון. כל תינוק צריך "ללמוד מחדש" איך להניק אותו.

אני אישה שעברה חוויה קשה מאוד בלידה, והבת שלי הייתה במצוקה ולכן היא לא יכולה לינוק. 

אני נותנת לה תחליף חלב כי אני לא יכולה להניק. 

זה האוכל שלה. והוא מזין וטוב ומשביע אותה. 

לבוא ולפגוע ככה בנשים שהיו מתות בשביל הבריאות של הילד שלהם ולהגיד להם שתחליף חלב זאת תרופה??

תתביישי לך!!! אני מאחלת לך שלעולם לא תתנסי בחוויות שאני עברתי.

ואני כותבת בטון הזה ואני לא מתנצלת כי אני גאה בכך שאני עושה הכל בשביל הבת שלי.

אני לא אמרתי שמי שנותנת תמ"ל היא לא בסדר.

האוכל של התינוק מיוצר ע"י הקב"ה. 

זה כמו לקחת ויטמינים וסיבים תזונתיים במקום לאכול סלט.

ואת יכולה לכתוב באיזה טון שאת רוצה. זה לא ישנה את זה שלא כתבתי שום דבר פוגע.

אני והאחים שלי ניזונו רק!! מתחליפי חלב

ובלי עין הרע אנחנו בריאים יותר מרוב האנשים שאני מכירה...

בתחומים אחרים.

באמת נשים לפני לידה לא מודעות למורכבות שבהנקה.

גם אני חושבת שהנקה זה חשוב מאוד ודבר באמת מדהים מכל הבחינות,

עם זאת - לא צריך להשתגע ולהסתכל על תמ"ל כאל רעל ח"ו...

ב"ה גדלים ילדים בריאים עם הנקה ובלי אך בוודאי שרצוי ומומלץ להניק...

בהצלחה לכולן!

לא נשים שכבר פתחו רגישות לעניין.

נשים בהריון ראשון אמנם צריכות ללמוד הרבה יותר מבהריונות אחרים, אבל בדיוק מאותה סיבה הן הרבה יותר רגישות להפחדות מכל כיוון שהוא, ועושים את זה מספיק. מי שח"ו יודעת שלא תוכל להניק או תגלה את זה אחרי הלידה לא זקוקה לעוד תוספת של רגשות אשמה חסרות פרופורציה..

אז הדברים שאמרת נכונים, אבל אפשר ורצוי לוותר לדעתי על 2 השורות הראשונות.

כתבתי בפרוט שלבים מעשיים כדי להצליח בהנקה.

לא הפחדתי כלום. להבדיל ממה שפרפר לבן מכניסה לי לפה, לא אמרתי שתמ"ל זה רעל.

וסליחה אבל זה באמת מאוד נדיר שאישה *באמת* לא יכולה להניק. 

בלא יכולה התכונתי פיזיולוגית. אם זה מה שהקפיץ אותך.

וזה כמו תרופה. האם תציעי לכתחילה לילד שלך מולטיויטמין וסיבים תזונתיים במקום ירקות?

אז כן, ברור שקראתי. אולי תקראי שוב (או לראשונה) את מה שכתבתי ותראי שאכן קראתי. אחרת איך הייתי יכולה להסכים עם רוב מה שכתבת? אני אחזור: "אז הדברים שאמרת נכונים, אבל אפשר ורצוי לוותר לדעתי על 2 השורות הראשונות." (רק שימי ב שכתבת "תחליף מזון", שזה דבר שונה לגמרי מ"תחליף חלב".)

**הייתה כאן פסקה די ארוכה על למה השורות הראשונות עלולות לפגוע בבנות, אבל אני מבינה שמיצית את העניין וחבל לחפור בזה שוב. אני מבינה שניסית להרגיע בנות שהכל אפשרי, אך רק אומר שלנשים שונות יש תגובות שונות, ויש נשים (אולי אפילו רבות) שלא רק שההערה על כך שלכולן זה אפשרי לא תגרום להן להצליח, אלא זה אפילו יפגע בהן מאוד לחשוב שהן ה"נדירות" שלא יכולות. (ותאמיני לי שאני מדברת דווקא מניסיון של מישהי שהיו לה הרבה קשיים בתחילת ההנקה, וחשבה הרבה פעמים להפסיק, והצליחה רק בתמיכה של המשפחה, הקב"ה ועצמי. אבל מה אם הייתי מחליטה להפסיק? זה היה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, נוסף על כל רגשות האשם שגם ככה נלווים ללידה ראשונה? חבל...)

**גם זה יצא ארוך בסוף...

ולשאלתך- האם הייתי מציעה לילדה שלי לכתחילה ויטמינים? אממ...ויטמין D, ברזל...מה עוד נותנים לתינוקות כיום כשגרה?

???

תחשבי שניה על עצמך.. את בהריון ראשון- וממש חולמת להניק, ואמרו לך שתמ"ל זה תרופה.. 

ואז את יולדת, מנסה להניק.. לא מצליחה.. התינוק לא אוכל, הוא לא רגוע, הוא מתייבש ומגיע לבית חולים..

ואז את יושבת ובוכה על שאת מרעילה את הילד שלך.. כי את לא מניקה אותו.. 

זה מה שתגובה כמו שלך יכולה לגרום לנשים בהריון ראשון..

בעזהי"ת.

[דברים מוחלטים עלולים לגרום לתוצאות הרסניות]

ולדעת שיש מקרים שאת לא מודעת אליהם, ואת עלולה לדרוך על פצעים פתוחים של בנות אחרות

כמו שקרה כאן..

אני לא כתבתי בשום מקום שתמ"ל זה רעל. ושהיא מזיקה לתינוק שלה.

זה היא המציאה. אולי כי היא רגישה לעיניין.

לא אמרתי שאין מקרים. אפילו כתבתי שיש מקרים(נדירים). ובמקרים כאלה נזקקים לתרופה כי אי אפשר לתת את המזון של התינוק. 

בעזהי"ת.

הכתיבה שלך עוררה אנטגוניזם אצל 3 בנות שהעזו להתבטא. אז כנראה שיש אזשהו צדק מינימלי בטענותיהן.

אני עדיין לא קשורה לפורום הזה, נכנסתי במקרה לשירשור הזה.. אבל כן, גם אני כשקראתי אותך קצת נחרדתי. מכירה מישהי מדהימה ממש, שפשוט לא הצליחה להניק. ואז מה? היא אמא פחות טובה? היא כישלון? כי אם כל אחת מסוגלת להניק, והיא לא, מה זה אומר עליה? (רמז: 1+1=2)

סתם מהניסיון שלי ככותבת בפורומים שונים ומגוונים במשך כבר 5 שנים בערך-

את לא יודעת מי קורא את ההודעה שלך, ולא יודעת מה הוא יסיק ממנה ואיפה היא תפגע לו בלב.

ולכן- חכמים, היזהרו בדבריכם!

[וההודעה הזאת רלוונטית לעוד הרבה אנשים ואנשות שכותבים בפורום בחוסר רגישות..]

לא אמרתי בשום מקום שהיא אמא פחות טובה! אמרתי שזה נדיר מאוד שאישה לא יכולה פיזית להניק.

כי זו מתנה שהשם נתן שכולן כמעט יכולות להניק. אז שאשה בהריון ראשון תדע שהיא יכולה להניק. 

ותאמיני לי אני מאוד נזהרת במה שאני כותבת. אבל עכשיו אני נזכרת למה הפסקתי לכתוב בפורום הזה.

מה שקרה פה זה פשוט ששומעים שמישהו אומר משהוא טוב על הנקה מיד אומרים שאמרתי שמי שלא מניקה היא לא בסדר.

ותשימי לב שאף אחד לא ענה על הטענה שלי לגבי ויטמינים. כי הבינו שזה מאוד הגיוני ועדיין רוצים להפגע.

לא ענו לך על הויטמינים, כי זאת טענה שלא קשורה בכלל למה שאמרת..

אני מצטטת: "חלב אם זה מזון לתינוק. ותחליף מזון זה יותר כמו לתת תרופה

בשניהם יש ויטמינים ושניהם אוכל מזין לתינוק. נכון שהנקה היא עדיפה אבל תמ"ל הוא לא תרופה. הוא אוכל 

לכל דבר!!

כעסנו כולנו שאת אומרת זאת לנשים שהם בהריון ראשון, הם צריכות להיות מודעות שזה לא כזה נדיר שתינוק לא יונק/ אמא לא מצליחה להניק..

נכון, כולם בתאוריה יכולות להניק מבחינת יכולת פיזיולוגית. השאלה אם כולן מצליחות והאם לכולן זה מתאים.. כי זה לא כ"כ בטוח..

ומכל המשפטים שאמרת: אם אני מעדיפה לתת לילד שלי ויטמינים או סלט הם רק מעידים שאת פשוט לא מבינה את המשמעות של אישה שלא יכולה להניק..

זה מה שאמרתי.

עדיין לא מבינה מה הרעש.

הזהירו אותי לפני לידה ראשונה שצפויים קשיים בהנקה פחדתי מאוד, ממש חיפשתי את הקשיים בהתחלה.

תכל'ס הם לא היו.

אני לא חושבת שכל אישה בהריון ראשון צריכה להתכונן לקשיים.

ומה זה עוזר להתכונן לקושי?

לא הבנתי, האם תרופה זה רע?

מה שAIMA התכוונה , והיא כתבה את זה לפחות 3 פעמים, זה שהיא מתייחסת לתמ"ל כמו וויטמינים.

היא כותבת שהדבר האידיאלי ביותר זה להניק, ואני מניחה שרןבינו המוחלט מסכימות איתה. היא לא כתבה שמי שלא מניקה מרעילה את ילדיה, אלא שהיא משתמשת בת ח ל י ף.

אני מבינה מאד את הבנות שנפגעו, אבל באמת אין על מה (מסכימה שאתן בתקופה רגישה, וכל דבר מקפיץ ). היא התכוונה רק לטובת הנשים שצריכות ללדת, שלא יפחדו לחינם.

- ואני כותבת בתור מישהי שלא הניקה את התינוק שלה הרבה חודשים ולא הנקה מלאה, מלכתחילה.

רק לענות על השאלה שלך (וזה מה שרציתי לכתוב עוד קודם).

כן, תרופה נחשבת (אולי רק בקרב הכותבות כאן, אולי בציבור הכללי) כדבר רע. כדבר שעושה לגוף לא טוב.

אולי זו הסיבה שנשים שונות שקראו את ההשוואה בין תמ"ל לתרופה נפגעו ברמות כאלו ואחרות.

וזה באמת לא אותו דבר. אקמול פוגע בכבד. לא מיידית, אבל בכמות גדולה- כן.

אנטיביוטיקה מחלישה את המערכת החיסונית. (את זה אמרה לי אחות בטיפת חלב, כשדחתה חיסון של הקטנה שלי, שקיבלה אנטיביוטיקה כשבוע).

לפעמים תרופות גורמות להתמכרות, או בעלות תופעות לוואי שליליות אחרות.

מטרנה וסימילאק לא פוגעות בכבד (נתעלם רגע מפרשת "רמדיה").

הן לא מחלישות את המערכת החיסונית.

הן לא ממכרות (כי אם התינוק מתרגל אליהן. לא ניכנס כרגע לדקויות, אבל הוא לא מכור אליהן, לפי הגדרת המושג "התמכרות").

אז לא מדובר כאן באותו דבר.

ואם נשווה את התמ"ל לויטמינים... כאן אין לי הרבה מה לומר, כי אני לא מבינה יותר מדי בויטמינים, מלבד זאת שהתמ"ל, מהיותו נוזל חם וטעים (לתינוקות, לא טעמתי בעצמי), נשמע לי מפתה יותר מכמוסות וכדורים.

ודבר אחרון- בעיניי חשוב יותר לכבד את רצון של האם להניק או לא להניק, ולסמוך על שיקול דעתה שבחרה את הטוב עבורה,

ולא ללחוץ עליה להניק אם זה לא מה שטוב עבורה (גם אם היא לא ניסתה בכלל).

ולהמליץ לאמא שקשה לה להניק- להפסיק, זו גם אהבת ישראל.

אבל זה בכלל לא  המקרה כאן.....

אני ראיתי כאן המלצה נטו על הנקה, ואני בטוחה שאם היא הייתה יודעת שפרפר לבן תיפגע כל כך, היא לא הייתה כותבת "תרופה" אלא מחליפה ל"וויטמין"...   אבל מפה לדחות המלצה על הנקה.. למה?

פרפר לבן, אני ממש מבינה להרגשתך, אישית, אני התחרפנתי עם הילד הראשון שלי על ההנקה. בדיעבד, אני ממש לא מבינה למה כל כך התנגדתי למטרנה ואני  חושבת שאת ממש אמיצה, ואין לך בכלל על מה להרגיש אשמה... הרבה מזל"ט!

יש המון נשים שלא מצליחות להניק למרות שניסו הכל.

וילדים גדלים נפלא גם עם מטרנה.

מניסיון שלי.

אם הלכת ליועצת טובה (פרטית לא אחת של בית חולים שאין לה זמן ללוות אותך)

מיום הלידה ועשית כל מה שאמרה

אז זה ממש נדיר לא להצליח להניק

שונאת את ההכרזות הלא מבוססות האלה.

שונאת שמנגנים לנשים על המצפון כאילו אם זה לא הלך- האשמה היא בהן.

מכירה נשים שהרגו את עצמן, ועשו הכל כולל הכל- וזה פשוט לא עבד.

ואני גם בפירוש חושבת-

שההנקה לא שווה אם האמא פצועה, חבולה, מתפתלת מכאבים ובוכה כל פעם מחדש, עצבנית מזה ולא מצליחה להשביע את התינוק.

אם זה הולך טוב- נפלא.

וכשלא- זה לא שווה את זה.

לגדל ילדים,להרות אותם וללדת זה מספיק קשה גם ככה.

פטריה בשד או בפה של התינוק (שמדביקה את השד..) גורמת לסבל נוראי.

תרופות סבתא פשוטות וגם משחות נגד פטריות יכולות למנוע הרבה עוגמת נפש וכאבים..

(אני עם הגדולה כמעט הפסקתי להניק כי הכאבים היו בלתי נסבלים, בקושי הצלחתי לשאוב ולהביא לה בבקבוק, עד שגיסתי אמרה לי לבדוק אם זו פטריה. זה מה שזה היה, ומאז אני מומחית לאבחון מוקדם וטיפול מניעתי- וההנקה עם שני הילדים זרמה ב"ה..)

סימנים לפטריה- לשון לבנה של התינוק, תחושת צריבה בזמן הנקה שמתגברת אחרי הנקה, פצעים בפטמה, תפיסה לא טובה של הפטמה, פטריה במקום אחר בגוף של האם (פטריה וגינלית, אולי גם ברגליים וציפורניים זה קשור..). אני לא זוכרת מה עוד, אבל אם מישהי חווה משהו כזה- שתבדוק את האופציה.

ואז הפתרונות- לאורר ולייבש את המקום כמה שיותר (להיות כמה שפחות בלי חזיה..), יש משחות לפטריות וגם להפחות באכילת סוכרים שמגבירים את היווצרות הפטריות בגוף.

בהצלחה והנקה וגידול ילדים מהנה ומעשיר!

הנקתי 5 ילדים הרבה זמן את הגדולה עד גיל שנה ועשרה חודשים,את השאר עד גיל 1 חודשיים שלושה.

חשובה מאוד הכנה להנקה .רוב הנשים לא קוראות שום חומר על הנקה ואם מתחילים קשיים הן נכנסות לסחרור בכללית יש שרות של התייעצות עם מדריכת הנקה בין השעות 8ל 16 .

לכל אשה שלא מצליחה להניק שתהיה שלמה עם עצמה , נסית לא הצלחת  להניק מלא או בכלל ,עם הילד הבא אפשר להצליח.

רוב נחת ושמחה בגידול!

אלא אם כן אתן מכירות היטב את פותחת השירשור, 

כל מה שנכתב שם נראה כפרסומת סמויה או לא כל כך סמוה למטרנה.

מה שהיא כתבה אינו מסתיים עם המלצה חמה להנקה, להתאמץ ולהצליח, אלא עם המלצה חמה למטרנה (לא לתמ"ל, שימו לב).

כבר נפגשתי עם הכתיבה המתקתקה (כמו סוכרזית, ורעיל באותה מידה) הזו באתרים תומכי הנקה.

הדברים האלה תמיד נמחקו תוך זמן קצר.

אין פה המלצה חמה ועזרה ליולדת הטריה.

יש כאן פרסומת למטרנה!  בוודאות.

ראוי למנהלת הפורום למחוק את דבריה, או לכל הפחות לערוך את דבריה,

ולמחוק את ה"הרבה טובים וגדולים גדלו על..."

בלי אף טיפת כבוד לחברה זו,

היתרונות של ההנקה כל כך מדהימות, ויש כל כך הרבה תמיכה וידע בנושא הנקה.

ניתן לפנות חינם לארגון ליגת לה לצה ולקבל ידע ותמיכה בכל שאלה בנושא הנקה

http://www.lllisrael.org.il/

גם בפייסבוק

וגם בקו תמיכה  1599-52-582-1

ואפשר לפנות אלי באישי.

נכון, אני מדריכה מתנדבת בליגת לה לצה, 

ויש לי דיעות ברורות בנושא,

ובכל זאת - אמת מעל הכל.

אין הצדקה להשתמש בפורום זה לפרסום סכריני.

מה שהכותבת מתארת כסיפור אישי. לא יודעת, לא בטוחה שמאמינה לה.

בד"כ הבנות שכותבות בפורום כזה משתפות, מתייעצות, פורקות, בוכות, צוחקות, ולא סתם יושבות לספר סיפור מלא המלצות... לא יודעת להסביר... לא נשמעת אמינה.

יתכן בהחלט שזו פרסומת.

וזה מכוער בעיני.

אבל,

ולדעתי אבל גדול- יש צדק, ולא יעזור למושבעות ההנקה כלום.... 

יש נשים רבות מאוד שהלם ההנקה של הילד הראשון הוא לא פשוט בשבילן כלל.

וחבל שלא מדברים על זה מספיק לפני, ולא מתכוננים.

אני הייתי בהלם. בהלם חיי.

ב"ה, רציתי את ההנקה, אז המשכתי.

אבל מבינה מכל הלב את אלו שלא עומדות בכך.

הוויכוח כאן שאם תיתכן מציאות של אישה שלא יכולה להניק לא מובן לי כלל.

קודם כל- מינקת- שמעתן על המושג הקדום הזה?

גם מדורי דורות אחורה כשלא היו תמל"ים לא כל האמהות הניקו. ממש לא!

ואי יכולת לדעתי אינה רק מגבלה פיזית.

יש נשים שנפשית לא מתמודדות עם זה.

כן, לא כל אחת מתחברת להוויה הזו של האכלת ילד מאיבר כה אינטימי וכו'.... וזן זכותן המלאה על גופן!

מי שחושבת שזה מגוחך, לא רגישה מספיק.

זו שתקפה פה בלהט שוב ושוב, והשוותה מטרנה לתרופה שגתה שגיאה חמורה מאוד.

לא הולכת לבקש ממנה להתנצל בפני אלו שפגעה בהן או אלו שתכאבנה את זה בעתיד... אחרות ניסו והיא לא קיבלה.. חבל...

אני בטוחה במאה אחוז שלו היו שואלים את העולל מה הוא מעדיף, אמא מניקה שמתחילה לדמוע בכל פעם כשרוצה לאכול, או אמא מאושרת שמאכילה אותו בשלווה בתחליף....אז.....

וגם אם את (וגם אני) חולקת על חלק מדבריה, מגיע לה לקבל אהדה על הקשיים שהיא מתארת, וקרדיט שכוונותיה לטובת הרבים. ודאי שהסתכלות שונה על הדברים אינה עילה למחיקה.

ועל העצות. בהחלט מגיע לה כי היא התיישבה לכתוב לא בשביל לקבל עצות אלא בשביל לתת.

אבל איני מכירה אותה, לכן חוששת לפרסומת, אבל את מאוד צודקת שלא מכובד מה שפייגא אמרה בחדות ובפסקנות שחובה למחוק וכו'.

קצת דמוקרטיה חייבת להיות, לא, פייגא?

כשאת לא מזהה שם של משתתפת ולא יודעת אם היא קבועה, את יכולה ללחוץ על השם שלה שמופיע משמאל לכותרת, ומיד יעלו לך שלל הודעות עבר שלה. מסתמא אישה שכתבה בשבוע האחרון על 20-30 נושאים ורק בהודעה אחת הוזכר השם מטרנה כתבה אותו בתום לב ולא כפרסום

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

לליגת לה לצה...

והכותבת היא כותבת קבועה, והיא כתבה דברים נכונים וחשובים.

אולי אם הייתי קוראת את מה שכתבה לפני הלידה, הייתי ממשיכה להניק את בני...

ליגת לה לצה בנויה ממתנדבות בלבד, אין מקבלות שכר,

כך שאין מי שייתן תגמול על הכנסת פרסומת.

המדריכות רק יתנדבו יותר, כי יש יותר פונות...

מקווה שכל אחת תבחר את הדרך המתאימה לה ביותר לגדל את ילדיה,

שבת שלום

היא כתבה שזה בהתנדבות.

זה היה יותר תגובת נגד לתוקפנות שלה.

[מי שהולך לה קל וחלק בהנקה לא מסוגלת להבין איך אפשר לתת מטרנה. ואם אני כותבת מטרנה ולא תמ"ל זה ישר פרסומת, למרות שזה מה שהבן שלי אוכל אז זה די הגיוני שאכתוב ככה..]

שאת עושה כאן.

את מאשימה כותבת בהאשמה מאוד חמורה, האשמה שלא זורקים סתם כך. מוציא שם רע זו עברה קשה. ועל עברות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו. את באמת רוצה לקחת סיכון - פילו אם לטעמך זה סיכון קטן - שיש טעות בשיפוט שלך? ושמדובר בחברה מוכרת בפורום, שחברותיה יכולות להעיד עליה שכוונתה לטובה (אני, למשל, יכולה אפילו להפנות אותך להודעת עבר שלה שכולה שיר ושבח להנקה)?

תאמיני לי, הכותבות כאן לא תמימות. יש דרכים לזהות פרסומות, וכשמושחל פה פרסום סמוי הוא מקבל הוקעה מקיר לקיר. זה לא המצב במקרה הזה.

אני הראשונה שאסכים איתך על פשעי חברות התמ"ל, שמפרות את התחייבויותיהן כל הזמן, ואוכלוסיה עצומה של אימהות ותינוקות משלמות את המחיר הכבד בלא יודעין. ודווקא לכן זה מאוד מאוד מכוער בעיניי להאשים בכך דווקא את האימהות!

כתבת על ליגת לה לצ'ה: "מקשיבות לכל אחת במקום שהיא נמצאת באותו רגע ומשתדלות לעזור לה להגיע למקום שהיא רוצה להגיע, עם חיוך וחיבוק". מניסיוני גם אני יכולה להעיד על כך, אבל למרבה הצער במקרה הזה את דווקא מציגה את ההפך הגמור

ממליצה לך לחשוב על כך. שערי תשובה לא ננעלו, ומהיכרותי עם הכותבת היקרה אני בטוחה שתמחל לך בלב שלם על חשדות השווא.

אני יושבת עכשיו עם פיצי על הידיים ומניקה רצוף כבר מחמש...

עם הפסקות כמובן להחלפות טיטולים שתיה לאמא וכו'

עם מלא קשיים בהנקה...

ופתאום לקרוא כזה דבר חמוד שלכולם קשה...

אני מרגישה שזה נכתב פשוט בשביל לעודד אותי...

תודה!!

אולי אני יפתח עוד מעט איזה שרשור עם כל בעיות ההנקה שלי, ותיעצו לי מנסיונכם...

אצל אחת עבר כשהפכנו את כיוון הנסיעה, אצל אחד כשהפחתנו את כמות הנסיעות באופן דרמטי

אני משתדלת למשוך הרבה מעל גיל שנה נגד

וכשהפכנו זה התחלף בהקאות אצל חלק מהילדים ואז זה בכי קצר מאמצע הנסיעה עד שמקיאים

ולא לאורך כל הנסיעה...

מפסיקים להקיא אצלי בנתיים סביב גיל 5

הגיל הקטן שצורחים ואי אםשר לדבר איתם הוא נורא ואיום

אצלינו בגיל שנה וחצי בערך

מאוחרררר

כשהפכנו כיוון.

השלישית גם היתה ככה בהתחלה. עבר כמעט לגמרי ב"ה סביב גיל 4 חודשים

חיבוק

לתחוב גרביים מאחורי הכתפיים של התינוק בסלקל ומגבת מגולגלת מתחת לברכיים שלו.

לא זוכרת מי זאת היתה אבל היא אפילו צירפה סירטון. שווה לנסות.

בהדרגה

עד גיל שנה

חיבוק, זה סיוט סיוט סיוט סיוט

אצלנו לא היה שורד אפילו נסיעה של 2 דק בתוך השכונה, לאסוף את אחיו הגדול

אמאלה לבכות מלהיזכר...

גיל 2 ושמונה כזה אבל מאז שעבר הוא מטורף על נסיעות ובוכה כשמגיעים..."רוצה עוד באוטו עוד באוטו..."

מקוצוניות ולקיצוניות

הפחתת נסיעות ''בזכות'' הקורונה.

דווקא השארנו נגד הכיוון עדיין גם אז כי בעיקרון ההמלצה של בטרם זה שנתיים. וכבר לא בכה אז זה לא היה זה.

זה היה אבל פשוט סיוט... ניסינו כמה דברים אבל כלום לא ממש הועיל. בגדול כל נסיעה הכפילה כי עצרנו כל כמה זמן.

בע''ה יעבור לכם מהר.

עד גיל בערך 10 חודשים זה צרחות של החיים עד שנרדם.ואז מתעורר וחוזר חלילה.. יאו זה היה קשוח ממש.

אבל היה עוזר כיסא בטיחות במקום סלקל

הוא היה יותר רגוע. יכול להיות שלא אהב את הסלקל בכלל? אולי לא היה לו נוח... בכיסא שמתאים מגיל 0 היה קצת יותר מרווח..

צריך להיות אצל דיאטנית דבר כאשון. ואחר כך רופא אנדוקרינולוג רושם את התרופה.

אצלינו זה עבד מעולה הם במינון הכי נמוך הבת שלי ירדה 23 ק”ג בתוך חמישה חודשים ובעלי עוד לא עלה על משקל אבל בהיקפים מאוד בולט.

הבת שלי במקביל גם אצל דיאטנית.

גיסתי עשתה בעבר ניתוח ועשיו היא עם זריקות. כי עלתה אחרי כמה שנים.

זריקות זה חתונה קתולית, אם מפסיקים עוחים במשקל.

צריך לאכול המון חלבונים כי אחרת זה לא בריא.

אז יוצא שאני מבשלת המון בשרי ודדג ופחות פחמימות שזזה משמעוצי מבחינתי.

אני רוצה עוד הריונית (והרבה ;) ) זה אמור לפגוע?

זאת אומרת לקחת לתקןפה ואז להפסיק בשביל להכנס להריון

אלא צריך להפסיק אם נכנסים להיריון ויש התוויה מתי חוזרים לזה אחרי הלידה.

ממש מקווה שלא

אבל גיסתי נכנסה עם זה להריון.

פשוט הפסיקה והמשיכה.

חד משמעית לא הפסיקה חודש לפני וההריון היה הפתעה.

לפני שמתכננים הריון

ואגב @ברונזה זה לא מתאים עם גלולות

לק"י

רגיל ולהשמין בהתאם.

אז אולי כדאי במקביל לסגל הרגלי אכילה בריאים, שיהיה יותר קל להמשיך איתם אחר כך.

אם הbmi שלך יותר מ30 היא תתן לך מרשם (אם יש טרום סכרת אז גם פחות מ30)

הקצב משתנה מאחד לשני, וגם משתנה בכמות שאת מזריקה. ממליצה להזריק פחות מהמנה המלאה כדי לצלוח את תופעות הלוואי.

לצורך העניין, אני ירדתי בממוצע 2.5 קילו בחודש.

יש בחילות והקאות כמו שליש ראשון, אבל לדעתי פחות נורא, כי זה מתרכז בעיקר בימים שאחרי ההזרקה ואח"כ נרגע.

אני נהנתי מאוד מהתהליך. הבעסה שאחרי הריון ולידה העלתי המון. לא הכל אבל המון.

היתרון מול ניתוח שזה נגיש, בלי כאבים והתאוששות וכו'. הבעסה שוב, שזה לכל החיים.

רופאים מאוד ממליצים לשלב ספורט תוך כדי, לא זוכרת להסביר בדיוק למה, יש הרבה פודקאסטים בנושא.

מוזמנת לשאלות נוספות 😊

כתבת

"אני נהנתי מאוד מהתהליך"

אשמח לשמוע ממה נהנת ;)

גם דוגרי, 2.5 קילו לחודש נשמע לי ממש קצת.. אולי אני לא מעודכנת?! וקצת רוצה קסם?

מלהסתכל במראה

מללכת לקנות בגדים

מזה שהאוכל לא בראש מעייני כל היום. אני לא עסוקה במה אני אוכל ומה אני אכין. ואיך בא לי עכשיו עוגת שוקולד... האוכל לא כ"כ עניין אותי, לפעמים אפילו שכחתי לאכול (בחייייםם לא קרה לי בשגרה)

ואחרי כמה זמן הפסקת לקחת?

(או שלא הפסקת?)

לא יודעת מה להגיד איתך באותה סירה… מאחלת לנו בשורות טובות בקרוב

דחוף

מעלה רעיון בעדינות, לא יודעת אם נכון בשבילך כרגע. אולי להשאיר את זה בידי שמיים? כשה' ירצה הוא ייתן, ובינתיים להתקדם מבחינה אישית ומקצועית, ובעזרת ה' כשיגיע תראי איך לשלב את הדברים...

הייתה לי מחשבה כזו שהשתעשעתי בה, אבל בסופו של דבר אני שואלת את עצמי עד מתי זה בכלל יהיה רלוונטי? הרי הגיל עולה, הפער העתידי גדל... אם אני עוד רוצה לעשות משהו זה עכשיו.

מה גם שאני כן צריכה להיות באיזה מעקב של מתי הביוץ כדי לדעת מתי תקופת הטהרה ואיך לסדר אותה.. קשה בסוף להתנתק ולהתעלם מזה.. ובאותו האופן, לא לדאוג להיות יחד סביב הביוץ (אצלי הוא רחוק מהטבילה אז זה גם ענין)

מכירה משפחות עם פערים גדולים, וזה יוצר קשרים שונים אבל לא פחות אוהבים ומיוחדים.

לגבי שאר הדברים זה באמת מורכב... בהצלחה!!

מזכירה לי מאוד את עצמי ...עם הציפייה הגדולה כל חודש שיקרה נס . הסיפור שלנו דומה ...

גם אני מוטרדת מהפער שגדל בין הקטן להריון חדש... ותוהה לעצמי איך יהיה לקטן לגדול בנפרד מהאחים שלו. אין לי תשובות. משתדלת להתפלל, להודות על כל הטוב הקיים, לחשוב עוד ועוד על השתדלויות שאפשר לעשות כמו לחפש עוד ייעוץ וכד'. והשאר להשאיר בידי שמים . אבל זה ממש בוערר בי 💖ממש מבינה אותך .

מברכת אותך שה' ימלא במהרה משאלות ליבך לטובה!!

תודה על ההזגהות, הלוואי וה' יברך אותנו בקרוב🌹

השאלה אם יש מה כן לעבוד מול הבעל איכשהו. וכן לעשות בדיקות בסיסיות (כולל זרע, זה בייסיק). כי זה כרגע את באפלה של הספק. יכול להיות שאם תדעי משהו שאפילו יגרום לכם להחלטה משותפת לוותר, תיהיה במקום יותר רגוע מאשר כל הערפל הזה. או שלא, לא תמיד ברור. אולי הוא יסכים להיות איתך במשהו יחסית מה''קל'' נגיד הזרעות או אפילו תזמון יחסים בדיוק לביוץ עם מעקב זקיקים וקצת תרופות, להגביל לכמה. לא יודעת, הייתי מתחרפנת לא להבין מה הולך בכלל. לא שזה בידיים שלנו בכל מקרה ועם כל תוצאה שלא תהיה, אבל במידת הכלים שיש לנו בעולם הזה בכל זאת. וגם אם הוא לא במאה שלם והוא מוכן לעשות איתך תהליך כלשהו, בהחלטה משותפת (אפילו אם חלילה כן מוצאים משהו ומחליטים לא להתערב אקטיבי ולשחרר), לפחות יוריד את הלבד וחוסר הוודאות הנורא הזה.

אגב עזבי את הפסים הדפוקים האלה. תעקבי אחרי ביוץ ותעשי בטא. מניסיון.

(בגדול יודעת מתי הביוץ, בכל מקרה משתדלים יום כן יום לא עד שבוודאות יודעת שעבר- עושה בדיקת דם לודא במידת הצורך). כלומר אני ממש על זה. הוא לא מודע. מבחינתו אני פשוט טובלת ואנחנו יחד...

לגבי תרופות, שאלה אם הוא יזרום, זה מעלה סיכוי להריון מרובה עוברים. אני בעד,כן? אבל נראה אם בעלי יאהב את הרעיון. הייתה לי מחשבה בעבר לנסות לעשות הזרעה ואז דרכה כבר תהיה בדיקת זרע. מזמן חשבתי על זה. בזמנו- הוא לא היה בעניין. מתלבטת אם לנסות ללכת לשם. (ויש לדעתי סיכוי שיש בעיה כזאת, מעדיפה לא להכנס לסיבה למה).

לפני קרוב לשנתיים נכנסתי להריון תוך כדי מניעה שנפל ממש מיד, זה כן קצת מעודד אותי. אבל לא מספיק. רוצה ילדים בריאים ושלמים🙏🏽

נראה לי שבאמת הכיוון עכשיו יהיה שיחה על המקום שלי מול זה ואז נראה מה יזרום לעשות. היתה לי מחשבה גם אולי ללכת לאיזה רב גדול.

מנסים מאוד שלא יעלה סיכוי למרובה עוברים. רצו לבטל לי פעם הזרעה בגלל כמה זקיקים. אבל בסוף עשו.

לא מאמינה שיתנו הזרעות ושום דבר בלי בדיקת זרע בכל מקרה זה דבר שצריך לעשות...

ממש בהצלחה בהכל וגם מול הבעל הלוואי שיצליח לך לגייס אותו לפחות לבירור קל.

שיתחיל להבין כמה זה חשוב לך ותהיי טיפה פחות לבד בסיפור הזה. לדעתי עצם ההסתרה יוצרת איזשהי מחיצה❤️‍🩹

אני ילדתי לפני חודשיים כמה ימים לפני שנהייתי בת 36...

ולא אמרו לי שום דבר על זה.

הרבה מזל טוב לך!!!

ילדתי גם בגיל 57 ולא אמרו לי על זה כלום..בעיני תלוי גישה היתי מבררת

אנילקחתי בבי"ח והביאו לי לבית טלא הצלחתי ונהרס המזרקאז ויתרתי

כנראה משתנה בין בתי החולים

ובאמת אמורלי את זה שאלתי את הרופא שלנו והוא המליץ לקחת.

לקחתי ואז שחכתי ובסוף תרמתי מה שנשאר....

בגיל 38, אחרי שמונה לידות שארבע מתוכן קיסריות.

שאלתי את ההרופאה הפרטית שיילדה אותי. היא יילדה אותי גם בלידה הקודמת, ואז לא הציעה לי. (ובלידה שלפני בבית החולים רצו לתת לי וסירבתי...)

קיבלתי את הקלקסן רק בימי האשפוז (חמישה ימים) והרופאה אמרה שזה מספיק.

במצבך כנראה לא הייתי לוקחת...

חלק קטן מהאוכלוסיה יפתח קרישי דם אחרי הלידה והסיכון עולה עם הגיל.

בגלל שאי אפשר לנבא למי זה יקרה, צריך לתת לחתך מסויים שאצלו הסיכוי יחסית גבוה (אבל עדיין מאד נמוך. כנראה, אין לי את הנתונים הסטטיסטיים).

אם לא תקחי, סיכוי גבוה מאד שלא יקרה כלום, וסיכוי נמוך שתפתחי קרישים.

אישית ילדית אחרי גיל 35 ולא קיבלתי הנחיה כזאת. או שפספסו או שהמדיניות משתנה בין בתי החולים.

אחרי לידה רביעית בגיל 32 הביאו לי להזריק לעשרה ימים.

אבל זה היה אחרי לידת תאומים.

אז לא יודעת אם קשור או לא.

בגיל 36 כי היה לי pph (רק 2-3 זריקות)

ועכשיו בגיל 39 ל10 זריקות

זה הנוהל הרגיל, מעל גיל 35

שעשו לי היסטרוסקופיה ללא הרדמה באופן ידני ואז נתנו ציטוטק להפסיק את הדימום אחרי שלא היה ממצא ברחם...

במקרה כזה הם מבררים לפני שנותנים קלסקן באופן אוטומטי מעל גיל 35?

כי הוא מגביר דימום באמת.

אולי יתנו לך בכל מקרה כי היום לא לוקחים סיכונים על קרישי דם ואת אומרת שהדימום המוגבר היה רק בלידה השניה ולא בכל הלידות.

אבל תגידי להם כמובן כי זה שיקול.

על מישהי שנפטרה מזה (פעם זה לא היה המלצה גורפת כמו היום)

לא בקטע להלחיץ רק תדעו שזה לא צחוק

וקלקסן זה לא מסוכן רק לא נעים ולא כיף אבל אנחנו עושות מליון דברים לא נחמדים רק כדי לא לקחת סיכון....

אמרתי גם, בגיל 38, לא רופא! אחות! הפריע לי, אבל אני ממושמעת,

ואז בביקור רופא הבא שאלתי אותו ואמר לי שזו היתה טעות...

מסתבר שזה נכנס בכמה בתי חולים ולא בכולם,

אמא שלי חשדה שזה מחקר...

עלו לי שאלות אחר כך, כי ממליצים ליותר ימים מהאשךוז אבל בפועל נותנים רק בבית חולים, ועוד שאלות. למה לא אספירין? משהו בזה מוזר בקיצור.

לק"י

נראה לי שסך הכל אמרו לי לעשות שבוע.

רכב גדול גם אוכל המון דלק, הוא גדול והניידות שלו לא כ"כ נוחה.

חבל לצאת כל יום לעבודה כבר מעכשיו עם כל הרכב הזה והדלק ושהוא צורך ולחפש חניה גדולה.

ובכלל יש הרבה אנשים (כמוני) עם יותר משלושה ילדים, שמוצאים לנכון להתנייד בשני רכבים במקום באחד.

עד הילד הרביעי בע"ה הרבה דברים יכולים להשתנות:

אולי תקבלו רכב אחד מהעבודה

אולי יסתדר לכם בכלל לקנות רכב חשמלי

ויהיו לכם עוד הרבה שיקולים עוד שנתיים שלוש.

רכב קטן, קומפקטי, חסכוני- לדעתי האישית זה עדיף עכשיו והפער בדלק שווה את ההפסד של יד נוספת, אם בסוף תחליטו למכור אותו ולקנות 7 מקומות.

גם אוהבים לקחת טרמפים.. וגם יש מקום בשפע לדברים שאורסים כשנוסעים להורים וכו'

רכב 7 מקומות זו השקעה כספית הרבה יותר גדולה בכל המובנים. תיקונים טיפולים ביטוחים טסט וכמובן דלק.

מצד שני יש נוחות במרחב הגדול, בכיף לקחת עוד טרמפיסטים, קרובי משפחה או חברים של הילדים כשצריך.

גם אנחנו היינו צריכים להחליף רכב כשנולד השלישי אבל אני לא היינו ביכולת להשקיע כספית, לכן קנינו רכב רגיל ואחרי כמה שנים החלפנו לרכב 7 מקומות לפני לידה רביעית. מבחינה כספית יצא לנו חיסכון גדול מאוד כל השנים האלו.

רכב 7 מקומות עולה פי 3 מרכב 5

ואם קונים ביותר כסף, אז גם הביטוח יקר יותר, מעבר לזה בדרכ הדלק גם (למרות שיש גם חסכוניים של 7 ובזבזנים של 5), התיקונים יקרים יותר.

אם יש לכם תקציב משמעותי בנחת גם לקניה וגם להוצאות - אז לכו על זה, זה באמת נחמד שמרווח יותר ותחכסו את ההתעסקות עוד שנתיים,

אבל אם התקציב לא גדול, עדיף לקנות 5 וכשיהיה רלוונטי למכור אותו ולקנות 7.

בסוף קנינו 5 מקומות.

והילד הרביעי עוד לא הגיע🫢 השלישי בן 4.5.

מאמינה שחסכנו דיי הרבה בינתיים כי 7 מקומות עולה הרבה לתחזק.

הרבה יותר קל למצוא רכבים קטנים במצב טוב (נהג יחיד, קילומטרז' נמוך).

רכבי שבעה מקומות יד2 בממוצע שחוקים משמעותית.

אבל הספסל האחורי די רחוק ומנותק.. לא בטוחה שזה יהיה לו נחמד בכלל

מאד נח שהגדול יושב ליד התינוק ויכול לשעשע אותו בזמן הנסיעה.

ויכול לתת לו בקבוק או משחקים כשצריך

יותר חסכוני ויותר נוח לנהוג בו.

אם אתם נמצאים הרבה באזורים שיש מצוקת חניה, יותר קשה לחנות עם רכב גדול.

מסכימה עם מי שענתה שזה עניין של נוחות מול השקעה כלכלית. יותר נוח רכב גדול ומרווח, יותר נוח לא למכור ולקנות שוב רכב בעוד כמה שנים, יותר נוח שאפשר לצרף עוד מישהו לנסיעה מדי פעם, אבל זה עולה הרבה יותר. הביטוח יקר יותר, וזולל דלק הרבה יותר. אם למשל יש לכם הרבה נסיעות לעבודה, בעצם יוצא לשלם דלק יקר של רכב גדול על רכב ריק...

מה שכן, כשיש כבר ב"ה 3 ילדים, חשוב לקנות רכב מספיק מרווח, שייכנסו 3 כסאות בטיחות / בוסטרים לפי הצורך, וגם תא מטען מרווח.

לילדים הייתי מסבירה שהם התגרשו, ואם הם ממשיכים לשאול אפשר להסביר שהיו דברים שלא הלכו טוב ולכן הם מתגרשים, וזה אישי שלהם מה לא הלך טוב.

לגבי הקשר עם הגיסה, נראה לי תלוי מה האווירה סביב הגירושין אצלינו במשפחה הייתה דודה שהתגרשה והייתה עם המון כעס על הגרוש שמבחינתה עשה לה מעשים חמורים ואף אחד לא נשאר איתו בקשר, ולעומת זאת דוד שהתגרש ולא היה טעון עליה ואמא שלי נשארה בקשר עם הגיסה, אפילו הזמינה אותה לשמחות והיא באה עם הילדים לשבת אצלינו בבית וזה היה ממש בסדר. אז צריך להרגיש את המצב.

פשוט להגיד את האמת... להגיד שזה עצוב אבל קורה לפעמים

ולגבי קשר עם הגיסה מכירה כאלה שנשארו בקשר טוב עם גיסים לשעבר גם אחרי הגירושים. אם זה ממש מפריע לך את יכולה פשוט לשאול את אח שלך, יש סיכוי שזה בכלל לא מפריע לו...

וחיבוק זה באמת עצוב ממש ממש🫂

אני חושבת שצריך להגיד את האמת. שהם התגרשו. יש מציאות כזו הרי.. האמת הילדים שלי מכירים את זה בכלליות גם בלי קשר לזוגות שהם מכירים בחיים

אגב,לדעתי זה שהם התגרשו לא סותר יחס טוב עם אמא שלהם. אני מכירה המון משפחות של גרושים שמסתדרים ביניהם. היא עדיין אמא של האחיינים שלך.

אני מסייגת שבמקרי קצה (ויש גם כאלה) הנכון הוא להתרחק. אבל לא תמיד זה נכון

ולגבי אמא - אכן כואב, אבל היא תשלים עם זה מתישהו... לפעמים עדיף בנפרד מאשר ביחד

לגבי הילדים

אנחנו סיפרנו שזלדה וקלמן החליטו שהם נפרדים

הסברנו שאנחנו לא תמיד מבינים ויודעים מה הסיבות אבל אנחנו מאמינים שהם החליטו את מה שנכון להם

קלמן וזלדה תמיד ישארו הורים של הבני דודים שלכם והם אוהבים אותם מאוד אבל הם כבר לא יהיו זוג

(פה תתני להם להוביל את השיחה ואולי כדאי לפצל אם יש לכם פערי גליים)

אצלנו עלו שאלות טכניות כמו איפה הם יגורו

ואיפה יהיה הבית של הבני דודים

עלו גם שאלות לגבינו והבהרנו שאנחנו רוצים ובוחרים להיות ביחד ואין לנו כוונות להיפרד

לגבי הגיסה-

הייתי פותחת את זה מול אחיך

בהכי טוב

ואומרת בפשטות- אנחנו מאחוריך לכל מה שתחליט, אשמח חהישאר בקשר עם זלדה אבל אבין אם תעדיף שלא או לחילופין אם תעדיף שאעשה את זה בלי שאתה בלופ ולא אדבר איתך על זה

לגבי אמא שלך

קודם כל זה באמת שבר ומותר לבכות

זה ממש חורבן בית ואם זה טרי - תני לה את המקום

כאב של אמא על הבן שלה זה ממש מובן...

אבל גם הייתי מחזקת את האח מולה

אומרת שאת סומכת על שיקול דעתו.

שזוגיות היא סוד של 2 אנשים

אנחנו אפעם לא יודעים מה באמת קורה בין זוג

ואאתן רוצות שיהיה לו טוב

והוא כנרטה יודע מה טוב לו גם אם קשה לה לראות את זה

עדיף סוף כואב מכאב שאין לו סוף

ושולחת חיבוק ענק. (התגרש לי יותר מאח אחד....וכל פעם סיפור שונה ומורכב ואחר)

אני ממליצה להגיד בפשטות ובלי להסתיר.

ו----

לקחת בחשבון שהילדים יתחילו לבדוק אתכם

ולבחון אתכם

ולפרגן לכם שאתם כזה זוג מתאים

ולשאול אם גם לנו זה יכול לקרות

ועוד ועוד

ב"ה ותודה לה' שהילדים שלי חווים בבית, הורים עם זוגיות יציבה וטובה ומכבדת

במיוחד בתקופת הגירושין של אחיי, הקפדנו להראות בבית יותר גילויי חיבה, כמובן בצורה מכובדת אבל שהילדים יראו יותר מהרגיל

וכששאלו, והם שאלו- אם גם לנו זה יכול לקרות, אמרנו חד משמעית שאבא ואמא הכי אוהבים בעולם וטוב לנו ביחד וטוב לנו איתם וכו'

בקיצור- להיות כנים ואמיתיים, ולתת לילדים יציבות והבנה.

שוב חיבוק גדול

אני בהתחלה שמרתי איתה על קשר מאד טוב

גם כי באמת היינו גיסות המון שנים וחברות טובות

וגם בשביל הילדים....

באיזה שהוא שלב היא מיוזמתה ניתקה את הקשר

וזה חבל לי מאד

כי אני חושבת שזה אפשרי לשמור על יחסים טובים גם בכזה מצב- ולו רק בשביל הילדים.

דווקא אחי עודד אותי לזה והיה חשוב לו מאד

כן רצה לשמוע אותי אומרת שאני תמיד אקח את הצד שלו בסוף....

אמרתי לו שאני לא יכולה להבטיח לו את זה אבל מבטיחה שאני תמיד יקח את הצד של הילדים ויעשה מה שטוב לילדים......

האמת זה היה הלם

לא הכרתי מישהו בסביבה הקרובה שהם גרושים

אני זוכרת שאמא שלי סיפרה לי במילים הכי פשוטות

"ברונזה, יש לי משהו קצת עצוב לספר לך, איקס וואי מתגרשים"

מרוב הלם שאלתי רק למה והיא הסבירה לי שהקב"ה כלכך טוב שנתן את האופציה להתחתן ולחיות בצורה טובה ונעימה ויחד עם זאת נתן את האופציה להתגרש כדאי לחיות יותר טוב כי *להם* לא היה טוב ביחד

זה ממש הרגיע אותי, נתן לי תחושה שהכל בסדר הם פשוט לא מסתדרים וזה מותר

שהייתי יותר גדולה שאלתי קצת יותר וסיפרו לי את הסיפור המלא שלא היה נעים לשמוע בכלל🙄

חוץ מלומר לילדים בפשטות

ולתת להם מקום לשאול

ולתת ביטחון לגביכם,

חשוב לתת את הדעת איך להסביר לילדים את הסיטואציה מול בני הדודים. כלומר מבחינת הטקט הנדרש מול בני הדודים (שההורים שלהם התגרשו)

לא יודעת עד כמה אתם נפגשים אבל שיהיה במודעות ולחסוך עד כמה שאפשר אי נעימויות

אין לי יותר מידי עצות.

מתחברת למה שכתבו על לספר את האמת בצורה פשוטה ומובנת לילדים.

אני רק רוצה להוסיף, שלפעמים כשקורה משהו שמטלטל אותנו, קשה לספר לילדים כי אנחנו עוד מעכלים את זה בעצמנו. לפעמים צריך קודם לתת לעצמנו קצת זמן לעיכול, לפרוק את הקושי מול מי שיכול להכיל אותנו, ורק אחר כך לשתף את הילדים.

זה מטלטל מאוד. וכן, זה עצוב. זה בניין שמתפרק. וזה קשה. ולזכור שכמו בחורבן הבית של ה', כל החורבן הוא בסיס לבניה שתגיע בע"ה. גם לאחיך וגם לגיסתך בע"ה.

לא מוריד מהקושי... אבל קצת למצוא מחשבה מנחמת...

לא התנסיתי באיך להסביר כי מראש הבכור גדל לזה והשאר מכירים את הסיטואציה, אבל אני חושבת שגירושים כ"כ נפוצים שהילדים שלך כבר נתקלו בזה פעם בטח.

אז להסביר מה זה לא בטוח שצריך, אם את מדברת לעניין איך להסביר ספציפית על הנישואים של הדודים אני יודעת שאצלנו הסבירו בפשטות שבני הזוג לא הסתדרו והחליטו להיפרד.

כשמשהו לא מסתדר, זה טוב שאפשר להיפרד ולהתחיל מחדש במקום אחר.

אני חושבת שכן כדאי להסביר שאנחנו מאוד אוהבים ואנחנו לא חושבים שניפרד וכולנו שמחים לגור יחד תחת אותה קורת גג.

אני חושבת שהאחיינים שלי קיבלו את זה בשיוויון נפש- ממה שדווח לי לפחות.

אני עברתי גירושין, בלי ילדים... ועדיין זה היה ממש לא קל. ואני יודעת מהניסיון של האחים שלי - זה באמת לא קל להיות "אח של...", אז ממש חיבוק גדול.

(ב"ה אני התחתנתי)

מכירה... הסברתי במילים פשוטות. לא רוצה לעשות אאוטינג אבל בגדול לומר אמת. שלא הסתדר להם יחד והם החליטו שבנפרד יהיה לשניהם יותר טוב. כן חשוב לזרוע ביטחון לומר שזה לא סתם מריבות ולפעמים רבים וזה לא אומר שרוצים להיפרד. ולהדגיש שאצלכם זה ממש לא בכיוון. כי זה כן מערער לילדים את העולם וגם בהקשר של הזוגיות שלכם. עובר אחרי תקופה.

בקשר לגיסה זה מאוד תלוי באופי הגירושין. בגדול זה מתנתק... וזה לא קל. אבל גם לזה מתרגלים.

באופן כללי זה מאוד סוער לתקופה אבל בסוף זה לא הקן האישי שלכם ב''ה... וזה מתאזן.

בקשר להורים, את יכולה להקשיב ולהכיל אבל הם אנשים בוגרים ובסוף יסתדרו ויתמודדו עם עצמם ועם המציאות.

כזה רק עם שיחות והודעות

וסים רגיל

אפשר לחבר למקום עם חוט. אצלנו זה לא מחובר אבל יש לו מקום קבוע.

זה פתרון מצוין פה.

תעשי טלפון כשר אז גם sms לא יהיה

האמת שהוא נהרס ומה שיש עכשיו זה סמארטפון ישן שהכל בו נעול חוץ משיחות והודעות..

לסדר לך בבית את החיבור של הטלפון הקווי.

אנחנו עשינו דרך הוט והגיע טכנאי וסידר את זה (משך כל מיני חוטים בקירות וסידר חיבור לטלפון).

הטלפון עצמו- יש לנו אלחוטי. יותר נוח לנו מאשר טלפון נייח מחובר לקיר שא''א להזיז.

הקליטה שלו בטווח גם בחניה אז זה יעיל לפעמים.

קנינו במחסני חשמל וגם במשנת יוסף מוכרים הרבה פעמים. יש צג בעברית ואפשרות להכניס אנשי קשר וזכרונות.. כך שגם מי שלא יודע לקרוא יודע לזהות את השם שלי ושל בעלי ולהתקשר אלינו.

אצלנו (ילדי גן ויסודי, בלי פלאפונים) ממש לא הפך אצלנו למשחק ומשתמשים בו כל יום. אפילו החברים של הילדים מחפשים אותם הרבה פעמים בטלפון הרגיל ולא דרכנו, שזה ממש נחמד. ממליצה

הכי פשוט, עלה איזה 100 שקל

סים כשר 9.90 של רמי לוי

מחובר עם חוט למקרר, כדי שלא ייעלם.

הילד אף פעם לא לבד, ככה שזה לא הצורך.

לפעמים אוהב להתקשר לאמא שלי, אחותי או בעלי. ולא רציתי שיהיה עם הפלאפון שלי לדברים האלה. היה לנו פלאפון כשר בכל מקרה לא בשימוש..

אין משחקים, המקסימום של מחשבון או בחירת צלצול.

אם בסוף כן תחליטי ללכת על טלפון, יש טלפון ביתי שיושב על האינטנט. לא של בזק, של חברות אחרות.

זה יוצא זול יותר אם בכל מקרה יש ראוטר בבית.

דרך האינטרנט. כשעשינו סיבים, קיבלנו גם קו באותו מחיר. מומלץ ממש

אפשר להגיד: לא ולהגיד את זה בנחת.

לבעלך עם הסברים, לשאר בלי.

וזהו, בלי לנהל דיון ובלי לנהל את זה עם רגש.

פשוט לא.

ואני מוסיפה ברשותך,

זה זכות לעזור להורים וגם מצווה.

מבחינת הלכתית מכבדים הורים מהכסף שלהם ולא שלכם, כמובן אם זה אפשרי לכם ולא אפשרי לו זה משהו אחר- רק מדברת עקרונית.

ורוצה להוסיף שהכרתי מישהי שעזרה לאמא שלה לשלם על המשכנתא לאורך שנים, כשהאמא נפטרה היא הורישה את הבית לכל הילדים בצורה שווה.

זה אומר שאחות אחת שילמה משכנתא שממנה הרוויחו כל האחים.

וגם לך יש אחריות להוריש לילדים שלך אחרי 120.

בשורות טובות

כל השנים

ופתאום יאללה לבקש עוד וזו לא פעם ראשונה

אני מדברת עם בעלי והוא כמובן נגוע כי זה אחיו

מבינה ממש את התסכול שלך..

הייתי ממליצה לך לא להיעתר לעזור כספית אם את לא עושה את זה מלב שלם אלא רק כדי לרצות. זה רק יפגע בזוגיות שלכם בעתיד ויהיה פתח לסכסוכים..

שמצווה לכבד הורים

לא חושבת שכל אחת יכולה להתמודד עם התחושה של אחזקת עוד בן אדם כשכולם מתעלמים ויש לו הרבה ילדים עם כסף

אני למשל הייתי עוצרת את הזרמת הכספים ולכן זה לא היה מגיע למצב של להתפוצץ על בעלי כי זה תחום שיותר קל לי לנהל את הגבול ברור ואז לא מתעצבנת.

כל אחת מתמודדת אחרת עם דברים, ומן הסתם לכל אחת יותר קל להתמודד עם הקשיים של חברתה מאשר עם הקשיים שלה.

שאתם בעודף כיבוד הורים.

לכן ציינתי שכיבוד הורים זה מכספם ולא מכספכם והזהרתי לעניין כך שאם את עוזרת את צריכה להיות גם היורשת.

ולא

לא היה לי קל להגיד את מה שאמרתי, לכן הסתייגתי מאוד ויצאו לא מובנים.

עכשיו הבנתי את כוונתך

אנחנו כל השנים תומכים באבא, אז פחות יכולים לעזור לאח.

ברוכים לנו שאין לו כסף להאכיל את הילדים

אני לא עומדת בזה גם

אבל מרגישה שלא סתם פונים אלינו שוב

בעלי היחיד שעובד נורמלי

לתת או לא

ואין מה לבוא בטענות אם החלטת לתת

אי אפשר לחנך אנשים מבוגרים

אפשר לבחור מה לעשות

כמה אחים שלא עובדים בצורה נורמלית

ואב שנתמך כלכלית (כמובן שאינני יודעת מה הסיבה המדויקת שלו)

זה כבר חינוך לא נכון.

אם תתנו יתרגלו לקחת

ולהיתמך על הציבור וגם יורישו את התכונה הזאת הלאה לילדים שלהם.

שיצאו לעבוד.

את לא צריכה להרגיש מגעילה.

אם אתם ממש רוצים להיות בעלי חסד,

אתם יכולים לתת הלוואה בשטר (!!!) כפי שנכון הלכתית או לסייע לרכוש מקצוע.

אבל מתנות חינם אני נגד.

מהתיאור הכללי שנתנה

אם כבר לתת כסף, כבר עדיף לתת ולהבין שהכסף לא יחזור בלב שלם מאשר לקוות שיחזור ולהתפוצץ על זה מעכשיו לנצח

כי יכול להיות שזה מציף אותך עכשיו.

בוודאי שנכון יותר שכולם יתמכו באב, ולא רק אתם.

אבל יש להם סיבה מהותית למה לא?

לגבי האח- פשוט שלא. אם הןא בזבזן אז עוד יותר.

אולי עזרה חד פעמית אבל בטח לא להחזיק גם אותו.

תתפוצצי קצת פה

ואפשר גם לא להתפוצץ בכלל

אבל קשה כשאת מעורבת מאוד רגשית

אני חושבת שאת לא חייבת להענות לבקשה (בתיאום עם בעלך) אם לא תעמדו בזה. אבל אם כן אז עניי ביתך קודמים

אתם גם יכולים להקציב סכטם מסוים וזהו

אבל בעלך לא אשם שזו המשפחה שלו

ולחשוב למה אתם מחזיקים את האבא? מתחושת חובה? מרצון? האם זו היכולת שלכם? האם זה נכון לכם ולו? האם אתם מנסים לשים כמה שאתם יכולים או סכום ש"יחפה" גם על האחים האחרים שלא נותנים? האם אולי צריך לפתוח את זה לחשיבה מחודשת?

וממש אותן שאלות לשאול על האח. במיוחד שאת אומרת שהבעיה נובעת מהתנהלות לקויה ולא ממחסור כלכלי.

אני מאמינה שזה דברים שיהיו ביניכם חילוקי דעות. לרוב לילד הרבה יותר קל לתת להורים שלו מאשר לתת להורים של בן זוג שלכאורה הם אנשים בוגרים וצריכים להסתדר לבד. אבל זה חשוב מאד כי אם את מתפוצצת מזה כבר אז יש מצב שאתם נותנים במידה שלא נכונה לכם