# ללמוד עוד לפני הלידה קצת על הנקה, על המנגנונים של ייצור החלב בגוף ועל המנגנונים של קבלת החלב אצל התינוק. גם כי זה פשוט מה רבו מעשיך ה', מגלים ונדהמים מהחכמה האצורה בכל פרט, וגם כי בתכל'ס זה עוזר. חשוב למשל לדעת מראש מה הקיבולת של קיבת יילוד, ולא ללכת שולל אחרי הבקבוקים שרואים במחלקה, שגדולים ממנה פי שישה במקרה הטוב (מה שמוביל ישר למסקנה המוטעית שיש בעיה אצלי בייצור החלב). חשוב לדעת את הכלל הכי בסיסי, שבהנקה ההיצע נקבע לפי הביקוש, ועוד ועוד.

# לחשוב על דרכים מעשיות לאפשר לעצמך לנוח עם התינוק כמה שיותר בזמן משכב הלידה (=שישה שבועות ראשונים). חשוב באופן כללי אחרי לידה, לשיקום רצפת האגן אחרי ההריון, למניעת דיכאון-אחרי-לידה, נראה לי שעוזר גם להמעטת הדימום - וחשוב מאוד מאוד גם לקשר עם התינוק ולהנקה. אז לברר מראש מה האפשרויות שיש לך ואיך את יכולה לנצל אותן במלואן. כמה ימי חופש יש לבעל אפשרות לקחת, מי עוד מהמשפחה/חברות יכול לבוא לעזור, כמה עזרה בתשלום אתם יכולים להרשות לעצמכם, על איזה מטלות שוטפות אפשר לוותר בשבועות האלה... כל מה שאפשר, כדאי שאמא תוכל לרבוץ עם הגור במיטה כמה שיותר שעות כל יום. זה לא מותרות.

# אם חוששים שתינוק לא מקבל מספיק, עוקבים במשך יממה אחרי החיתולים. מגיל שבוע עד גיל חודש מצפים לשלוש יציאות יפות ביום, ולשישה חיתולים רטובים היטב. אם זה קיים - אפשר למחוק את הדאגה מהרשימה, ולדאוג רק עם מי הוא יתחתן ומה ההורים שלה עושים.

# לא להשלים עם כאבים עזים בהנקה. אם כואב ברגע החיבור ועובר תוך כמה שניות - תקין. אבל כאב ממשי, שגורם לך לפחד מההנקה - לא תקין. במקרה כזה רוב הסיכויים שהתפיסה לא טובה, התינוק לא מקבל מספיק חלב, וכך גם התינוק וגם האמא מתוסכלים ביחד שעות על שעות. במצב כזה כדאי לקבוע בהקדם האפשרי פגישה עם יועצת הנקה מוסמכת IBCLC שתעזור לתקן את התפיסה ולהגיע להנקה זורמת ומתגמלת לשני הצדדים.

בהצלחה לכולן

בשבועות הראשונים, שצריך בעיקר לנוח (פירטתי למעלה) - עוזר מאוד ללמוד להניק בשכיבה. ללמוד גם את התנוחה, פיזית, וגם את הכללים להירדמות בטוחה עם התינוק. מניסיון, זה ממש משדרג את חוויית הפוסט-לידה.

לשבועות שאחר-כך, ללמוד לעשות כמה שיותר דברים תוך כדי הנקה: לאכול, לדבר בטלפון, לספר סיפור (טוב, את אלה אפשר כבר על ההתחלה), לחתוך נייר טואלט לשבת, לקלף בצל... השמים הם הגבול!

הכל זה איזון בחיים ובעיקר-בעיקר- סיעתא דשמיא!

בהכנה ללידה אני מכניסה את נושא ההנקה,מאוד חשוב!!

ויועצת הנקה מוסמכת של IBCLC ממליצה בחום!!

יש רשימה בגוגל של יועצות הנקה מוסמכות IBCLC מכל הארץ.

מדברים איתן בטלפון וקובעים פגישה הם מגיעות לבית.

מנסיון שלי, שהיו לי כאבי תופת בהנקה של הבכור, קיבלתי ייעוץ בטיפת חלב וגם הגעתי למיון נשים מרוב שכאב לי (היה סיכוי לדלקת במקום) וגם שם עזרו לי ללמוד לבדוק אם התפיסה של התינוק בהנקה טובה או לא. וזה לא עלה כלום... וברוך ה' הנקתי עד אחרי הכניסה להריון הבא ...

מוצץ ברור שלא פוגע בהנקה, וגם חלב שאוב לדעתי לא פוגע.

אני כן הייתי משקיעה בלא לתת תחליפי חלב, אלא אם כן האמא במצב נורא שאז זה חיוני לה מבחינה נפשית

ובחסדי ה' ובהרבה מאמץ חזרנו לינוק

שיש גודש מטורררף ופשוט כואבב.

מרוב שמדברים מלא על הלידה ומתכוננים אליה שוכחים להכין גם לאחרי..

חשוב להפיץ ולדבר גם עם חברות..לשאול בעדינות אם דיברו איתן על הנושא ואם לא אז פשוט להגיד..

זה מה שאני עושה..

תודה על השיתוף!

כאשר שואבים יותר, יש ייצור מוגבר של חלב, וככה יכול להיות יותר גודש, 

במיוחד בימים הראשונים אחרי הלידה שזה יכול להיות נוראי...

לכן כשיש גודש מומלץ לרוקן טיפה עד להקלה ולא על מנת למלא בקבוקים!! (במיוחד שבימים הראשונים זה לא חלב..)

אם יש לפעמים הזדמנויות ממליצה לשאוב כשיש צורך. עדיף שיהיה לך בהתאם לצרכים של התינוק ולא תהיי עם גודש תמידי.
(ומקס' אם התינוק לא רגוע ורעב מוסיפים קצת תמ"ל).

ורק הערה כללית לגבי השירשור- זה נכון שיש להכין בנות לקשיי הנקה. אבל לא חייבים להפחיד, לא תמיד זה חייב להיות קשה. לפעמים זה מגיע באופן טבעי ופשוט ב"ה.

ברוך ה' אני אם ברוכת ילדים וגם אחרי הלידה השביעית סבלתי מאוד בתחילת ההנקה...   אז עצה שלמדתי (לעולם לא מאוחר!) : להקפיד על כך שהפה של התינוק יהיה סגור על הפטמה כמו דג, עם שפתיים משוכות החוצה. וגם לשים קודם את הלסת התחתונה  של התינוק על השד אח"כ את הלסת העליונה. כי רובן המוחלט של הבעיות בהנקה קשורות לזה שהתינוק לא תופס טוב את הפטמה ולכן הוא לא יונק טוב הוא נשאר רעב, הוא עצבני, את מניקה כל הזמן אז גם את עייפה וזה מעגל אין סופי.  יועצת הנקה יכולה לסייע בלהראות איך לתפוס נכון .  לי עזר מאוד גם להניק עם פטמת סיליקון כשהיו לי פצעים.  ודבר אחרון: משחת העור של שושנה שטייף הצילה אותי. פשוטו כמשמעו. ממליצה בחום רב.  ניתן למצוא פרטים עליה בגוגל (לא זוכרת ת'מספר...)

אם יש פצעים למרוח כמה פעמים ביום על הפצעים (בפיטמה), חלב אם מניסיון !!

ולנקות את האזור הנגוע כל פעם וזה עובר תוך יום או יומיים!!

אז עדיף שתגידי להן. שכל אישה יכולה להצליח ההנקה. ואישה שלא יכולה להניק זה דבר נדיר מאוד מאוד מאוד.

את יכולה גם להגיד להם שחלב אם זה מזון לתינוק. ותחליף מזון זה יותר כמו לתת תרופה.

את יכולה גם להגיד להן שההתחלה לפעמים קצת קשה אבל ממש שוה להתמיד ולהצליח.

ושחשוב מאוד להניק בתנוחה נכונה כדי שלא להיפצע.

ולייבש בעדינות אחרי ההנקה.

ואם יש פצע לטפל בו. דזיטין לטיפול בתפרחת חיתולים עובד כמו קסם(וכדאי לשים אפילו עוד לפני שכואב).

זה בכל אופן מה שאני הייתי אומרת לאישה בהריון ראשון. ובכל הריון. כל תינוק צריך "ללמוד מחדש" איך להניק אותו.

אני אישה שעברה חוויה קשה מאוד בלידה, והבת שלי הייתה במצוקה ולכן היא לא יכולה לינוק. 

אני נותנת לה תחליף חלב כי אני לא יכולה להניק. 

זה האוכל שלה. והוא מזין וטוב ומשביע אותה. 

לבוא ולפגוע ככה בנשים שהיו מתות בשביל הבריאות של הילד שלהם ולהגיד להם שתחליף חלב זאת תרופה??

תתביישי לך!!! אני מאחלת לך שלעולם לא תתנסי בחוויות שאני עברתי.

ואני כותבת בטון הזה ואני לא מתנצלת כי אני גאה בכך שאני עושה הכל בשביל הבת שלי.

אני לא אמרתי שמי שנותנת תמ"ל היא לא בסדר.

האוכל של התינוק מיוצר ע"י הקב"ה. 

זה כמו לקחת ויטמינים וסיבים תזונתיים במקום לאכול סלט.

ואת יכולה לכתוב באיזה טון שאת רוצה. זה לא ישנה את זה שלא כתבתי שום דבר פוגע.

אני והאחים שלי ניזונו רק!! מתחליפי חלב

ובלי עין הרע אנחנו בריאים יותר מרוב האנשים שאני מכירה...

בתחומים אחרים.

באמת נשים לפני לידה לא מודעות למורכבות שבהנקה.

גם אני חושבת שהנקה זה חשוב מאוד ודבר באמת מדהים מכל הבחינות,

עם זאת - לא צריך להשתגע ולהסתכל על תמ"ל כאל רעל ח"ו...

ב"ה גדלים ילדים בריאים עם הנקה ובלי אך בוודאי שרצוי ומומלץ להניק...

בהצלחה לכולן!

לא נשים שכבר פתחו רגישות לעניין.

נשים בהריון ראשון אמנם צריכות ללמוד הרבה יותר מבהריונות אחרים, אבל בדיוק מאותה סיבה הן הרבה יותר רגישות להפחדות מכל כיוון שהוא, ועושים את זה מספיק. מי שח"ו יודעת שלא תוכל להניק או תגלה את זה אחרי הלידה לא זקוקה לעוד תוספת של רגשות אשמה חסרות פרופורציה..

אז הדברים שאמרת נכונים, אבל אפשר ורצוי לוותר לדעתי על 2 השורות הראשונות.

כתבתי בפרוט שלבים מעשיים כדי להצליח בהנקה.

לא הפחדתי כלום. להבדיל ממה שפרפר לבן מכניסה לי לפה, לא אמרתי שתמ"ל זה רעל.

וסליחה אבל זה באמת מאוד נדיר שאישה *באמת* לא יכולה להניק. 

בלא יכולה התכונתי פיזיולוגית. אם זה מה שהקפיץ אותך.

וזה כמו תרופה. האם תציעי לכתחילה לילד שלך מולטיויטמין וסיבים תזונתיים במקום ירקות?

אז כן, ברור שקראתי. אולי תקראי שוב (או לראשונה) את מה שכתבתי ותראי שאכן קראתי. אחרת איך הייתי יכולה להסכים עם רוב מה שכתבת? אני אחזור: "אז הדברים שאמרת נכונים, אבל אפשר ורצוי לוותר לדעתי על 2 השורות הראשונות." (רק שימי ב שכתבת "תחליף מזון", שזה דבר שונה לגמרי מ"תחליף חלב".)

**הייתה כאן פסקה די ארוכה על למה השורות הראשונות עלולות לפגוע בבנות, אבל אני מבינה שמיצית את העניין וחבל לחפור בזה שוב. אני מבינה שניסית להרגיע בנות שהכל אפשרי, אך רק אומר שלנשים שונות יש תגובות שונות, ויש נשים (אולי אפילו רבות) שלא רק שההערה על כך שלכולן זה אפשרי לא תגרום להן להצליח, אלא זה אפילו יפגע בהן מאוד לחשוב שהן ה"נדירות" שלא יכולות. (ותאמיני לי שאני מדברת דווקא מניסיון של מישהי שהיו לה הרבה קשיים בתחילת ההנקה, וחשבה הרבה פעמים להפסיק, והצליחה רק בתמיכה של המשפחה, הקב"ה ועצמי. אבל מה אם הייתי מחליטה להפסיק? זה היה גורם לי להרגיש רע עם עצמי, נוסף על כל רגשות האשם שגם ככה נלווים ללידה ראשונה? חבל...)

**גם זה יצא ארוך בסוף...

ולשאלתך- האם הייתי מציעה לילדה שלי לכתחילה ויטמינים? אממ...ויטמין D, ברזל...מה עוד נותנים לתינוקות כיום כשגרה?

???

תחשבי שניה על עצמך.. את בהריון ראשון- וממש חולמת להניק, ואמרו לך שתמ"ל זה תרופה.. 

ואז את יולדת, מנסה להניק.. לא מצליחה.. התינוק לא אוכל, הוא לא רגוע, הוא מתייבש ומגיע לבית חולים..

ואז את יושבת ובוכה על שאת מרעילה את הילד שלך.. כי את לא מניקה אותו.. 

זה מה שתגובה כמו שלך יכולה לגרום לנשים בהריון ראשון..

בעזהי"ת.

[דברים מוחלטים עלולים לגרום לתוצאות הרסניות]

ולדעת שיש מקרים שאת לא מודעת אליהם, ואת עלולה לדרוך על פצעים פתוחים של בנות אחרות

כמו שקרה כאן..

אני לא כתבתי בשום מקום שתמ"ל זה רעל. ושהיא מזיקה לתינוק שלה.

זה היא המציאה. אולי כי היא רגישה לעיניין.

לא אמרתי שאין מקרים. אפילו כתבתי שיש מקרים(נדירים). ובמקרים כאלה נזקקים לתרופה כי אי אפשר לתת את המזון של התינוק. 

בעזהי"ת.

הכתיבה שלך עוררה אנטגוניזם אצל 3 בנות שהעזו להתבטא. אז כנראה שיש אזשהו צדק מינימלי בטענותיהן.

אני עדיין לא קשורה לפורום הזה, נכנסתי במקרה לשירשור הזה.. אבל כן, גם אני כשקראתי אותך קצת נחרדתי. מכירה מישהי מדהימה ממש, שפשוט לא הצליחה להניק. ואז מה? היא אמא פחות טובה? היא כישלון? כי אם כל אחת מסוגלת להניק, והיא לא, מה זה אומר עליה? (רמז: 1+1=2)

סתם מהניסיון שלי ככותבת בפורומים שונים ומגוונים במשך כבר 5 שנים בערך-

את לא יודעת מי קורא את ההודעה שלך, ולא יודעת מה הוא יסיק ממנה ואיפה היא תפגע לו בלב.

ולכן- חכמים, היזהרו בדבריכם!

[וההודעה הזאת רלוונטית לעוד הרבה אנשים ואנשות שכותבים בפורום בחוסר רגישות..]

לא אמרתי בשום מקום שהיא אמא פחות טובה! אמרתי שזה נדיר מאוד שאישה לא יכולה פיזית להניק.

כי זו מתנה שהשם נתן שכולן כמעט יכולות להניק. אז שאשה בהריון ראשון תדע שהיא יכולה להניק. 

ותאמיני לי אני מאוד נזהרת במה שאני כותבת. אבל עכשיו אני נזכרת למה הפסקתי לכתוב בפורום הזה.

מה שקרה פה זה פשוט ששומעים שמישהו אומר משהוא טוב על הנקה מיד אומרים שאמרתי שמי שלא מניקה היא לא בסדר.

ותשימי לב שאף אחד לא ענה על הטענה שלי לגבי ויטמינים. כי הבינו שזה מאוד הגיוני ועדיין רוצים להפגע.

לא ענו לך על הויטמינים, כי זאת טענה שלא קשורה בכלל למה שאמרת..

אני מצטטת: "חלב אם זה מזון לתינוק. ותחליף מזון זה יותר כמו לתת תרופה

בשניהם יש ויטמינים ושניהם אוכל מזין לתינוק. נכון שהנקה היא עדיפה אבל תמ"ל הוא לא תרופה. הוא אוכל 

לכל דבר!!

כעסנו כולנו שאת אומרת זאת לנשים שהם בהריון ראשון, הם צריכות להיות מודעות שזה לא כזה נדיר שתינוק לא יונק/ אמא לא מצליחה להניק..

נכון, כולם בתאוריה יכולות להניק מבחינת יכולת פיזיולוגית. השאלה אם כולן מצליחות והאם לכולן זה מתאים.. כי זה לא כ"כ בטוח..

ומכל המשפטים שאמרת: אם אני מעדיפה לתת לילד שלי ויטמינים או סלט הם רק מעידים שאת פשוט לא מבינה את המשמעות של אישה שלא יכולה להניק..

זה מה שאמרתי.

עדיין לא מבינה מה הרעש.

הזהירו אותי לפני לידה ראשונה שצפויים קשיים בהנקה פחדתי מאוד, ממש חיפשתי את הקשיים בהתחלה.

תכל'ס הם לא היו.

אני לא חושבת שכל אישה בהריון ראשון צריכה להתכונן לקשיים.

ומה זה עוזר להתכונן לקושי?

לא הבנתי, האם תרופה זה רע?

מה שAIMA התכוונה , והיא כתבה את זה לפחות 3 פעמים, זה שהיא מתייחסת לתמ"ל כמו וויטמינים.

היא כותבת שהדבר האידיאלי ביותר זה להניק, ואני מניחה שרןבינו המוחלט מסכימות איתה. היא לא כתבה שמי שלא מניקה מרעילה את ילדיה, אלא שהיא משתמשת בת ח ל י ף.

אני מבינה מאד את הבנות שנפגעו, אבל באמת אין על מה (מסכימה שאתן בתקופה רגישה, וכל דבר מקפיץ ). היא התכוונה רק לטובת הנשים שצריכות ללדת, שלא יפחדו לחינם.

- ואני כותבת בתור מישהי שלא הניקה את התינוק שלה הרבה חודשים ולא הנקה מלאה, מלכתחילה.

רק לענות על השאלה שלך (וזה מה שרציתי לכתוב עוד קודם).

כן, תרופה נחשבת (אולי רק בקרב הכותבות כאן, אולי בציבור הכללי) כדבר רע. כדבר שעושה לגוף לא טוב.

אולי זו הסיבה שנשים שונות שקראו את ההשוואה בין תמ"ל לתרופה נפגעו ברמות כאלו ואחרות.

וזה באמת לא אותו דבר. אקמול פוגע בכבד. לא מיידית, אבל בכמות גדולה- כן.

אנטיביוטיקה מחלישה את המערכת החיסונית. (את זה אמרה לי אחות בטיפת חלב, כשדחתה חיסון של הקטנה שלי, שקיבלה אנטיביוטיקה כשבוע).

לפעמים תרופות גורמות להתמכרות, או בעלות תופעות לוואי שליליות אחרות.

מטרנה וסימילאק לא פוגעות בכבד (נתעלם רגע מפרשת "רמדיה").

הן לא מחלישות את המערכת החיסונית.

הן לא ממכרות (כי אם התינוק מתרגל אליהן. לא ניכנס כרגע לדקויות, אבל הוא לא מכור אליהן, לפי הגדרת המושג "התמכרות").

אז לא מדובר כאן באותו דבר.

ואם נשווה את התמ"ל לויטמינים... כאן אין לי הרבה מה לומר, כי אני לא מבינה יותר מדי בויטמינים, מלבד זאת שהתמ"ל, מהיותו נוזל חם וטעים (לתינוקות, לא טעמתי בעצמי), נשמע לי מפתה יותר מכמוסות וכדורים.

ודבר אחרון- בעיניי חשוב יותר לכבד את רצון של האם להניק או לא להניק, ולסמוך על שיקול דעתה שבחרה את הטוב עבורה,

ולא ללחוץ עליה להניק אם זה לא מה שטוב עבורה (גם אם היא לא ניסתה בכלל).

ולהמליץ לאמא שקשה לה להניק- להפסיק, זו גם אהבת ישראל.

אבל זה בכלל לא  המקרה כאן.....

אני ראיתי כאן המלצה נטו על הנקה, ואני בטוחה שאם היא הייתה יודעת שפרפר לבן תיפגע כל כך, היא לא הייתה כותבת "תרופה" אלא מחליפה ל"וויטמין"...   אבל מפה לדחות המלצה על הנקה.. למה?

פרפר לבן, אני ממש מבינה להרגשתך, אישית, אני התחרפנתי עם הילד הראשון שלי על ההנקה. בדיעבד, אני ממש לא מבינה למה כל כך התנגדתי למטרנה ואני  חושבת שאת ממש אמיצה, ואין לך בכלל על מה להרגיש אשמה... הרבה מזל"ט!

יש המון נשים שלא מצליחות להניק למרות שניסו הכל.

וילדים גדלים נפלא גם עם מטרנה.

מניסיון שלי.

אם הלכת ליועצת טובה (פרטית לא אחת של בית חולים שאין לה זמן ללוות אותך)

מיום הלידה ועשית כל מה שאמרה

אז זה ממש נדיר לא להצליח להניק

שונאת את ההכרזות הלא מבוססות האלה.

שונאת שמנגנים לנשים על המצפון כאילו אם זה לא הלך- האשמה היא בהן.

מכירה נשים שהרגו את עצמן, ועשו הכל כולל הכל- וזה פשוט לא עבד.

ואני גם בפירוש חושבת-

שההנקה לא שווה אם האמא פצועה, חבולה, מתפתלת מכאבים ובוכה כל פעם מחדש, עצבנית מזה ולא מצליחה להשביע את התינוק.

אם זה הולך טוב- נפלא.

וכשלא- זה לא שווה את זה.

לגדל ילדים,להרות אותם וללדת זה מספיק קשה גם ככה.

פטריה בשד או בפה של התינוק (שמדביקה את השד..) גורמת לסבל נוראי.

תרופות סבתא פשוטות וגם משחות נגד פטריות יכולות למנוע הרבה עוגמת נפש וכאבים..

(אני עם הגדולה כמעט הפסקתי להניק כי הכאבים היו בלתי נסבלים, בקושי הצלחתי לשאוב ולהביא לה בבקבוק, עד שגיסתי אמרה לי לבדוק אם זו פטריה. זה מה שזה היה, ומאז אני מומחית לאבחון מוקדם וטיפול מניעתי- וההנקה עם שני הילדים זרמה ב"ה..)

סימנים לפטריה- לשון לבנה של התינוק, תחושת צריבה בזמן הנקה שמתגברת אחרי הנקה, פצעים בפטמה, תפיסה לא טובה של הפטמה, פטריה במקום אחר בגוף של האם (פטריה וגינלית, אולי גם ברגליים וציפורניים זה קשור..). אני לא זוכרת מה עוד, אבל אם מישהי חווה משהו כזה- שתבדוק את האופציה.

ואז הפתרונות- לאורר ולייבש את המקום כמה שיותר (להיות כמה שפחות בלי חזיה..), יש משחות לפטריות וגם להפחות באכילת סוכרים שמגבירים את היווצרות הפטריות בגוף.

בהצלחה והנקה וגידול ילדים מהנה ומעשיר!

הנקתי 5 ילדים הרבה זמן את הגדולה עד גיל שנה ועשרה חודשים,את השאר עד גיל 1 חודשיים שלושה.

חשובה מאוד הכנה להנקה .רוב הנשים לא קוראות שום חומר על הנקה ואם מתחילים קשיים הן נכנסות לסחרור בכללית יש שרות של התייעצות עם מדריכת הנקה בין השעות 8ל 16 .

לכל אשה שלא מצליחה להניק שתהיה שלמה עם עצמה , נסית לא הצלחת  להניק מלא או בכלל ,עם הילד הבא אפשר להצליח.

רוב נחת ושמחה בגידול!

אלא אם כן אתן מכירות היטב את פותחת השירשור, 

כל מה שנכתב שם נראה כפרסומת סמויה או לא כל כך סמוה למטרנה.

מה שהיא כתבה אינו מסתיים עם המלצה חמה להנקה, להתאמץ ולהצליח, אלא עם המלצה חמה למטרנה (לא לתמ"ל, שימו לב).

כבר נפגשתי עם הכתיבה המתקתקה (כמו סוכרזית, ורעיל באותה מידה) הזו באתרים תומכי הנקה.

הדברים האלה תמיד נמחקו תוך זמן קצר.

אין פה המלצה חמה ועזרה ליולדת הטריה.

יש כאן פרסומת למטרנה!  בוודאות.

ראוי למנהלת הפורום למחוק את דבריה, או לכל הפחות לערוך את דבריה,

ולמחוק את ה"הרבה טובים וגדולים גדלו על..."

בלי אף טיפת כבוד לחברה זו,

היתרונות של ההנקה כל כך מדהימות, ויש כל כך הרבה תמיכה וידע בנושא הנקה.

ניתן לפנות חינם לארגון ליגת לה לצה ולקבל ידע ותמיכה בכל שאלה בנושא הנקה

http://www.lllisrael.org.il/

גם בפייסבוק

וגם בקו תמיכה  1599-52-582-1

ואפשר לפנות אלי באישי.

נכון, אני מדריכה מתנדבת בליגת לה לצה, 

ויש לי דיעות ברורות בנושא,

ובכל זאת - אמת מעל הכל.

אין הצדקה להשתמש בפורום זה לפרסום סכריני.

מה שהכותבת מתארת כסיפור אישי. לא יודעת, לא בטוחה שמאמינה לה.

בד"כ הבנות שכותבות בפורום כזה משתפות, מתייעצות, פורקות, בוכות, צוחקות, ולא סתם יושבות לספר סיפור מלא המלצות... לא יודעת להסביר... לא נשמעת אמינה.

יתכן בהחלט שזו פרסומת.

וזה מכוער בעיני.

אבל,

ולדעתי אבל גדול- יש צדק, ולא יעזור למושבעות ההנקה כלום.... 

יש נשים רבות מאוד שהלם ההנקה של הילד הראשון הוא לא פשוט בשבילן כלל.

וחבל שלא מדברים על זה מספיק לפני, ולא מתכוננים.

אני הייתי בהלם. בהלם חיי.

ב"ה, רציתי את ההנקה, אז המשכתי.

אבל מבינה מכל הלב את אלו שלא עומדות בכך.

הוויכוח כאן שאם תיתכן מציאות של אישה שלא יכולה להניק לא מובן לי כלל.

קודם כל- מינקת- שמעתן על המושג הקדום הזה?

גם מדורי דורות אחורה כשלא היו תמל"ים לא כל האמהות הניקו. ממש לא!

ואי יכולת לדעתי אינה רק מגבלה פיזית.

יש נשים שנפשית לא מתמודדות עם זה.

כן, לא כל אחת מתחברת להוויה הזו של האכלת ילד מאיבר כה אינטימי וכו'.... וזן זכותן המלאה על גופן!

מי שחושבת שזה מגוחך, לא רגישה מספיק.

זו שתקפה פה בלהט שוב ושוב, והשוותה מטרנה לתרופה שגתה שגיאה חמורה מאוד.

לא הולכת לבקש ממנה להתנצל בפני אלו שפגעה בהן או אלו שתכאבנה את זה בעתיד... אחרות ניסו והיא לא קיבלה.. חבל...

אני בטוחה במאה אחוז שלו היו שואלים את העולל מה הוא מעדיף, אמא מניקה שמתחילה לדמוע בכל פעם כשרוצה לאכול, או אמא מאושרת שמאכילה אותו בשלווה בתחליף....אז.....

וגם אם את (וגם אני) חולקת על חלק מדבריה, מגיע לה לקבל אהדה על הקשיים שהיא מתארת, וקרדיט שכוונותיה לטובת הרבים. ודאי שהסתכלות שונה על הדברים אינה עילה למחיקה.

ועל העצות. בהחלט מגיע לה כי היא התיישבה לכתוב לא בשביל לקבל עצות אלא בשביל לתת.

אבל איני מכירה אותה, לכן חוששת לפרסומת, אבל את מאוד צודקת שלא מכובד מה שפייגא אמרה בחדות ובפסקנות שחובה למחוק וכו'.

קצת דמוקרטיה חייבת להיות, לא, פייגא?

כשאת לא מזהה שם של משתתפת ולא יודעת אם היא קבועה, את יכולה ללחוץ על השם שלה שמופיע משמאל לכותרת, ומיד יעלו לך שלל הודעות עבר שלה. מסתמא אישה שכתבה בשבוע האחרון על 20-30 נושאים ורק בהודעה אחת הוזכר השם מטרנה כתבה אותו בתום לב ולא כפרסום

לפני שהעליתי חשש. 

לא הייתי פה כלל בשבוע האחרון- הייתי בנופש   - אז אולי לכן לא הכרתי את הכינוי...

ב"ה לא תקפתי אותה ולא כעסתי, כל כך לא... אלא גם הסכמתי עם דבריה. וחיזקתי אותם.

קראתי ניסוחים כמעט זהים לניסוח של פותחת השירשור באתרים אחרים.

לא קונה את תמימות הכותבת.

אפשר לכתוב את כל מה שהיא כתבה ושהדברים יישמעו אמינים.

ואולי, ראוי להחליף כל איזכור של חברת תמ"ל במילה 'תמ"ל'.

וכמו שכתבתי, יש לי דעה מאוד מסויימת בנושא הנקה, תמ"ל ופרסומות סמויות.

ולכל מי שחוששת, ליגת לה לצה איננה מורכבת ממשוגעות הנקה אלא ממדריכות אחראיות, שמקשיבות לכל אחת במקום שהיא נמצאת באותו רגע ומשתדלות לעזור לה להגיע למקום שהיא רוצה להגיע, עם חיוך וחיבוק.  

לליגת לה לצה...

והכותבת היא כותבת קבועה, והיא כתבה דברים נכונים וחשובים.

אולי אם הייתי קוראת את מה שכתבה לפני הלידה, הייתי ממשיכה להניק את בני...

ליגת לה לצה בנויה ממתנדבות בלבד, אין מקבלות שכר,

כך שאין מי שייתן תגמול על הכנסת פרסומת.

המדריכות רק יתנדבו יותר, כי יש יותר פונות...

מקווה שכל אחת תבחר את הדרך המתאימה לה ביותר לגדל את ילדיה,

שבת שלום

היא כתבה שזה בהתנדבות.

זה היה יותר תגובת נגד לתוקפנות שלה.

[מי שהולך לה קל וחלק בהנקה לא מסוגלת להבין איך אפשר לתת מטרנה. ואם אני כותבת מטרנה ולא תמ"ל זה ישר פרסומת, למרות שזה מה שהבן שלי אוכל אז זה די הגיוני שאכתוב ככה..]

שאת עושה כאן.

את מאשימה כותבת בהאשמה מאוד חמורה, האשמה שלא זורקים סתם כך. מוציא שם רע זו עברה קשה. ועל עברות שבין אדם לחברו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו. את באמת רוצה לקחת סיכון - פילו אם לטעמך זה סיכון קטן - שיש טעות בשיפוט שלך? ושמדובר בחברה מוכרת בפורום, שחברותיה יכולות להעיד עליה שכוונתה לטובה (אני, למשל, יכולה אפילו להפנות אותך להודעת עבר שלה שכולה שיר ושבח להנקה)?

תאמיני לי, הכותבות כאן לא תמימות. יש דרכים לזהות פרסומות, וכשמושחל פה פרסום סמוי הוא מקבל הוקעה מקיר לקיר. זה לא המצב במקרה הזה.

אני הראשונה שאסכים איתך על פשעי חברות התמ"ל, שמפרות את התחייבויותיהן כל הזמן, ואוכלוסיה עצומה של אימהות ותינוקות משלמות את המחיר הכבד בלא יודעין. ודווקא לכן זה מאוד מאוד מכוער בעיניי להאשים בכך דווקא את האימהות!

כתבת על ליגת לה לצ'ה: "מקשיבות לכל אחת במקום שהיא נמצאת באותו רגע ומשתדלות לעזור לה להגיע למקום שהיא רוצה להגיע, עם חיוך וחיבוק". מניסיוני גם אני יכולה להעיד על כך, אבל למרבה הצער במקרה הזה את דווקא מציגה את ההפך הגמור

ממליצה לך לחשוב על כך. שערי תשובה לא ננעלו, ומהיכרותי עם הכותבת היקרה אני בטוחה שתמחל לך בלב שלם על חשדות השווא.

אני יושבת עכשיו עם פיצי על הידיים ומניקה רצוף כבר מחמש...

עם הפסקות כמובן להחלפות טיטולים שתיה לאמא וכו'

עם מלא קשיים בהנקה...

ופתאום לקרוא כזה דבר חמוד שלכולם קשה...

אני מרגישה שזה נכתב פשוט בשביל לעודד אותי...

תודה!!

אולי אני יפתח עוד מעט איזה שרשור עם כל בעיות ההנקה שלי, ותיעצו לי מנסיונכם...

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,

בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.

וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.

אלא יש לי למשל לא מעט סיטואציות שאני צריכה להשאיר את הדברים שלי ברכב לשעה-שעתיים

וצריכה שאחכ המים יהיו עדיין ראויים לשתייה

אז לזה חייבים בקבוק רב"פ שומר קור..

באוטו ועדיין נשארים קרים?

לפעמים לא ממש קרים

אבל בהחלט אפשריים לשתיה

שמחה שאחרי הלידה הצלחת לטפל בווגינסמוס❤️

אני ממליצה על שערי צדק (אבל לא התנסיתי בבתי חולים אחרים), וממליצה בחום על אודליה גור אריה כדולה. ליוותה אותי בלידה אחרי קיסרי שב"ה הסתיימה יחסית במהירות בלידה רגילה. (אבל הייתה לי גם רופאה פרטית... לצערי היא כבר לא עובדת בשערי צדק. וכמובן, רופא פרטי זה עסק יקר בהרבה...) אודליה ליוותה אותי גם בלידה אח"כ, שאמנם הייתה ארוכה יותר אבל גם היא הסתיימה  בלידה רגילה.

שיהיה בשעה טובה ובקלות!

לגבי דולה: אני ממש ממליצה על אביה רייכנר. היא גרה באפרת. היא עושה גם הכנה ללידה וגם ליווי לידות. (בשנה האחרונה היא עשתה הפסקה מליווי לידות, אבל לאחרונה היא כתבה שהיא חוזרת לזה בקרוב. אז תלוי מתי את צריכה ללדת, כדאי לברר מולה.) 058-692-0324

הייתי ממליצה ללכת לעיבוד לידה

וכן, לקחת דולה מתאימה

ובקשר לבדיקת פתיחה זכותך המלאה להגיד שאת מסרבת לבדיקה (וגם לכל פרוצדורה אחרת)

זה הגוף שלך, וההחלטה היא בסוף שלך

מיילדת שצמודה ליולדת יכולה להבין אם היא בלידה גם בלי בדיקת פתיחה

נכון שיגידו לך שזה הנהלים וכו' וכו' אבל את לא מחוייבת לנהלים וזכותך עדיין לסרב

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

* קודם כל, כל דבר חדש הוא תמיד קשה במיוחד!

* דבר, שני, כשאני הייתי צעירה בשנה הראשונה, הייתי לוקחת יום חופש ביום של טבילה, הייתי סטודנטית והיה מותר להחסיר 20 אחוז,זה בדיוק נשמר לימים הללו.

* תהיי כמה שיותר בנחת, בכיף, תבקשי מבעלך הטרי שכדי שזה יהיה יום משמח כמו חג, את תהיי אחראית על ההכנות שלך לטבילה והוא יהיה אחראי על הבית, שיהיה נעים, נקי, אוכל טעים, אפשר להזמין משהו.

תתייחסי לזה כמו חג, עובדים קשה לפני החג, אבל בסוף החג מאיר ושמח , הכל חדש ונקי, יש מטעמים וכו'.

* ודבר אחרון, לחלק לימים, יום לפני הטבילה להוריד ציפורניים בידיים וברגליים , להוריד שערות, ואז ביום הטבילה זה בעיקר חפיפה, ניקוי אוזניים, טבור, שיניים ..

וכמובן לעבוד עם רשימה שנוחה לך.

אשריך!!

דיברתי על זה עם בעלי, סיכמנו שנכין רשימה רק של מה שרלוונטי אלי.

היו דברים שתכננתי לעשות יום לפני, אבל לא הסתדר… מקווה שבפעם הבאה זה כן יקרה.

ותודה לכל מי שהרגיעה אותי🩷

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

תודה! 

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר