זה הבדל....
אם זה נובע מעצלנות - אין לי מה להגיד אבל גם אני עצלנית, משכנעת את עצמי שזה בדיוק כמה דקות, שהבית יהיה מסודר לכבוד בעלי, אולי פתאום יגיעו אורחים וכו'
אם זה מחולשה - הגיוני, את בהריון 
השעון עמ"נ לצלוח את המאמץ האדיר של הבאת חיים לעולם!
לא הייתי אומרת עצלנית, אלא עייפה פיזית ואולי גם נפשית. המתח של ההיריון גומר לפעמים....
אז דבר ראשון אל תאשימי את עצמך. חלילה.
דבר שני, הייתי מציעה לשבת עם הבעל, בפעם הבאה שהוא מזכיר לך לעשות כלים, ולבקש ממנו בעדינות עזרה. למה שהוא לא ישטוף את הכלים? בעלים נרתמים לסיוע כשמבינים שההיריון מכביד ומתיש.
דבר שלישי, אולי כדאי לשקול עזרה מבחוץ, לא הרבה שעות שלא יעלה הון, אלא פה ושם, זה יכול מאוד להקל וגם לשמח את שניכם בבית נקי. נסו לחשוב אולי זה עדיף על הוצאות אחרות כרגע.
בהצלחה!!!!!
היות ויש בתים שבהם זה לא כך, אין עניין לחרחר שם מלחמות עולם. יש גברים שגדלו אחרת, אצלם זה לא מובן מאליו, וכדי שישמחו לעזור בבית אין טעם לבוא אליהם בדרישות אלא מתוך גישה אחרת....
כשמישהי אומרת שבעלה אינו מסייע לה. לא לתת לה את ההרגשה שזה כן מובן מאליו שהוא צריך לדעת שעליו לקחת חלק נכבד בעבודות... זה רק יגרום לה לכעוס עליו הרבה יותר..
אםן הוא רואה שקשה לך ברור שהוא צריך לעזור!!! תמיד הם מצפים שאנחנו נתקתק הכל...
אם את עובדת, אז אני מציעה משהו שעזר מאד לנו:
התחלקנו שבוע-שבוע לסירוגין: פעם שבוע אני אחראית על כביסה הווא אחראי על כלים וההפך
ובקשר לסדר כללי- אני אחראית על סדר ובעלי היה שוטף את הבית כל שישי.
חייבת לציין שבחופש (אני סטודנטית) אני הייתי אחראית על הכל.
דעתי קצת שונה משל האחרות..
אני גם בהריונות שלי נהיית יותר עצלנית, אני עייפה יותר, חסרת חשק ורוצה הרבה להתפנק.
וכל זה מותר ורצוי! כי באמת את עובדת קשה מאוד לגדל בתוכך חיים חדשים!
אבל..
אני מרגישה שלפעמים זה נובע לפחות אצלי מפינוק יתר.
יש פעמים שאנחנו הופכות את ההריון למחלה או סתם לסיבה (מוצדקת אגב) להתפנק יותר מידי.
ולפעמים דווקא כשמתאמצים קצת יותר וכן עושים את המטלות הלא תמיד כל כך נחמדות זה עושה לנו טוב!
עושה לי טוב לדעת שבעלי חוזר הביתה אחרי יום של עבודה קשה ומחכה לו כיור נקי.
וכן, אני יודעת שאם אני לא אשטוף הוא ישטוף ואפילו אולי בשמחה! אבל אין ספק שלהראות לו שאני לא מזניחה את הבית זה משמח אותו! ובעיקר גם אותי!
לפי דעתי כן צריך לבדוק מתי זה פינוק שצריך אותו ומתי זה פינוק יתר.
ושוב, ברור שצריך להתפנק וברור שהבעל צריך להבין שקשה לך יותר ולעזור במה שהוא יכול ולקבל אותך כמו שאת.
אבל אני רואה את זה על עצמי שאני כן צריכה לבדוק אם עצמי מידי פעם מתי זה באמת סתם עצלנות.
כי בסופו של דבר לי אישית לא עושה טוב ההרגשה שאני סתם מתעצלת ומזניחה את הבית.
כי כל חיי הייתי עצלנית בלא מעט דברים....
אבל!!!!!!!!!
כשהיית לי הפסקה בין רצף הריונות והנקות, פתאום גיליתי שאני ממש לא עצלנית
ואז הבנתי שהקושי הוא אמיתי ולפעמים אנחנו סתם מייסרות את עצמנו על מחשבות של עצלנות כשהאמת היא קושי וחוסר כח אמיתי...
לפי דעתי כל אחת צריכה לעשות חושבים עם עצמה מאיפה זה מגיע.
אני רק באתי לאזן פה קצת את זה שכולם ישר מצדיקות את עצמנו כשאנחנו בהריון.
זה נכון! באמת קשה לנו הרבה יותר בהריונות, הנקות או אפילו סתם כשאנחנו חוטפות מצב רוח לא טוב. (הורמונים וכו'..)
אבל לפעמים יש לי הרגשה שמרוב שאנחנו מצדיקות את עצמנו שמותר לנו להתפנק אנחנו כבר נהיות עצלניות מידי ורק עושות לעצמינו רע.
לפעמים דווקא כשמנסים להתאמץ קצת אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב עם עצמינו (גם פיזית).
אבל כמובן, כשבאמת אין כח צריך להתפנק!
להיעזר בבעל, עזרה מבחוץ ובעיקר לקבל את זה שקשה כרגע ומותר שהבית יהיה קצת פחות נקי ומסודר.
פשוט נכון
בדיוק כמו שפרפר לבן כתבה, שכל אדם בריא שחש ליום יומיים את התחושות המלוות היריון הוא נשכב במיטה, לא יוצא לעבודה, ועושה הכל כדי לנוח ולהחלים.
יש הורדת הילוך לגיטימית ומוצדקת ויש פינוק יתר ועצלות שהנפגעת העיקרית בהן היא אני!
ממש התחברתי למשפט האחרון: "בסופו של דבר לי אישית לא עושה טוב ההרגשה שאני סתם מתעצלת ומזניחה את הבית".
אולי זה סוג של מדד לבדוק איפה עובר הגבול בין מנוחה לגיטימית למנוחה שאינה כזו.
מנוחה שעושה לי טוב על הנשמה- לגיטימית ורצויה
ומנוחה וחוסר מעש שרק מגבירים את הדכדוך- כדאי להתגבר עליהם ולהרגיש נפלא אח"כ.
זו הרגשת חולשה שאין כח לעשות שום דבר.... ממש מוכר...
צריך פשוט לדעת לבקש עזרה...
עם פרפר לבן ועיניים זוהרות ומניסיון של הצד השני של המתרס, יש לי תינוקת בת חודשיים לא לישה ראשונה אלא חמישית , ואנחנו פשוט נדהמים כל פעם מחדש, אני ובעלי, ההריון שוחק אותי , ואני פרפקציוניסטית לא מוותרת על כלום גם בהריון אבל מתמוטטת מזה, והוא יודע שהוא צריך לעזור, ולעומת זה איך שאני חוזרת הביתה מבית החלמה, אני חוזרת לעצמי לחלוטין, זה אמנם לא מחלה אבל לגוף קשה ואפילו מאד, ולפעמים גם לנפש, העיקר שהכל יעבור בשלום ותחזרי לעצמך בכוחות מחודשים ובידיים מלאות
ומנצלת את המקום בשביל להאנח - בהריון הקודם בעלי הרבה יותר עזר. ליתר דיוק הוא היחיד שעשה משהו
הפעם הוא פחות מפנק אותי. אוףףף!!! (נהיה כנים שאני פחות צריכה את זה אז זה לא אסון)
מניסיוני-
ישנם הריונות סיוטיים מהרגע שהתחילו ועד חצי שנה אחרי הלידה...(טוב, אולי הגזמתי)
וישנן בנות מזל שנהנות מכל רגע ויש גם כאלה שבאמצע.
ואגב- יש גם גברים שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה (בעלי מגיע בשמונה בערב הביתה ורץ לערבית בעוד אני כרגע עקרת בית, אז מה? אגיד לו שבוע אני שבוע אתה שוטפים כלים? נו, באמת)
וישנם גברים מורים שחוזרים בשלוש הביתה.
זו עבודה פנימית וכל אחת צריכה לבדוק היכן היא בסקלה. השואלת מדברת על "עצלות" אם זה עצלות (שגם היא מותרת לפעמים) אז צריך להשתדל יותר. ואם זה הורמונים, עייפות או הקאות ובחילות צריך לוותר על דברים ולבקש עזרה
שיהיה בהצלחה והרבה בריאות
מה אני ומה חייגברים לא יודעים לנחש וגם לא מבינים רמזים
זה לא אשמתו הוא אף פעם לא היה בהריון ולא יודע מה זה
נשים מבינות גם מה שלא נאמר ולא נרמז אפילו...
אבל גברים - אף פעם לא מבינים
טוב, אתן לא ממש מעודכנות אבל ב"ה אנחנו אחרי פגישה אצל רופאה התפתחותית.
הילד ממש שיתף פעולה, הלוואי היינו זוכים למתיקות הזאת כל יום.
ועדיין - אני לא מדמיינת. יש לילד קושי. ועוד איזה קושי? יש מספר דפוסי התנהגות, היא לא מאשרת ולא שוללת ASD, ממליצה על אבחון מסודר.
הילד שלי מתוק וחכם, ילד שובה לב.
ילד יפה ברמות שמעלה חיוך לאנשים ברחוב.
היו נקודות שהעלו חשד -זה משהו שתמיד ישב עליי, חלק התייחסו לזה בזלזול וחלק מצאו לזה שמות אחרים
פתאום אחרי התור הזה, אני מבינה שאני לא מדמיינת.
באיזשהו מקום קיוויתי לצאת מהמפגש הזה בתחושה שאני סתם מחפשת בעיות והכל ממש בסדר.
קיוויתי לקבל הפניה לפסיכיאטר עבורי כי אני סתם חרדתית.
וזה הקטע - שאני לא.
רגע נברח מהמציאות, בינינו - הילד לא יקבל אבחנה. למרות שהוא היה ממש בסדר בפגישה היום, שיתף פעולה בצורה מדהימה - לא ברור לי על סמך הרופאה החליטה לשלוח לאבחון.
מצד אחד, רוצה אבחנה מסודרת, לא משנה איזה - משהו שיגיד לי מה עובר על הילד שלי.
מצד שני - למה אני צריכה את זה זה גם ככה לא ישנה לי אותו.
בציבור שאני חיה בו (לא מתוך רצון לטנף, סתם מתוך מקום של שיתוף), אביא דוגמה
יש לי גיס בשידוכים ובגלל שיש לו אחות עם בעיה רפואית הנושא הזה תוקע אותו כל הזמן.
בגלל שהיה לו אח וגיסה (אנחנו) בלי ילדים למשך מספר שנים, יש שדכנים שביקשו מכתב מרופא שהבעיה ל"ע לא אצל הבעל ואם כן אישור שזה לא תורשתי/גנטי - איך שתקראו לזה, השדכן בעצמו נשבעת לכן לא מבין בזה.
לרקע המשפחתי יש משמעות פסיכית אצלנו. שמים על זה כלכך הרבה משקל שיש לי חשק לצאת בשאלה ולא להיות שייכת לזה.
למה הראש שלי רץ לשידוכים? רץ למה יהיה בעוד שנה שנתיים? לאישה שתהיה לו?
מי אמר שצריך בכלל להתחתן? אבל מה - ברור שאני רוצה שיתחתן.
למה אני תקועה על הזוגיות?
אולי כי המחשבה של איך נעבור את הצהריים, יותר מלחיצה?
לא יודעת.
לא סגורה על עצמי.
איך באלי עכשיו לשמוע את חמותי אומרת שהילד בכלל לא צריך טיפולים בהתפתחות הילד, שאני סתם מחפשת בעיות.
אני רוצה לשמוע את המשפט הזה עכשיו 100 פעם בלי הפסקה (הרצון לחזרתיות - אולי גם אני בכלל על הרצף?)
בגלל שאמא שלי ילדה אותי בגיל מבוגר יחסית, תמיד צחקו עליי שאולי אני דאונית ובכלל לא יודעת מזה, עכשיו גם החשד הזה. אין כיף כזה.
פתח תקווה למשל נשמע לי מתאים
משפחות חרדיות, אבל בלי שצריך לחשוב על כל פיפס איך הוא יראה בחוץ
מישהי שמעה על הדבר הזה?
אני מתחילת ההריון עם סיוטים,, ממש חלומות מפחידים ממש ומציאותיים. זכור לי גם מהיריון ראשון שהיה לכל אורך ההיריון.
ממש קשה ומפחיד
אני מפחדת ללכת לישון, ברמה כזאת.
מישהי שמעה על זה? חוותה? משהו שעוזר?
קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו
ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)
דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.
בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...
שמעתי שזה קורה בהריון
וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות
אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי
אם מישהי מוצאת מעולה🤭
אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע
בכלאופן השתדלתי לתת צדקה
מה שבטוח לא יזיק
כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב
לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב
ואני הופכת כרית, שמיכה
עושה שינוי משמעותי
זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש
אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.
תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין.
שנגרמת במהלך ההריון.
בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.
אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊
ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.
דברים מפחידים מאד
אוף
בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.
יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון
והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון
גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.
כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.
דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.
כל הריון מחדש.
נוראי.
העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה
תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..
אחרי כשבוע של פריחה דמוית עקיצות לקטנה, שהלכה והתפשטה, וחלק מהעקיצות הפכו למעין כתמים ורודים ואחד מהם גם לנגע שפשוף/גירוי כזה -
הגעתי איתה הבוקר (שוב) לרופאה.
(לפני שבוע היינו איתה ועם עוד שני ילדים אצל הרופא, כי גם להם הייתה פריחה כזו, והוא הסתכל בעיקר עליהם ואמר שזו פריחה ויראלית, ואפשר לחזור ללימודים כשלא יצוצו נגעים חדשים. להם זה כבר עבר אבל לה לא.)
הרופאה אמרה שזה נראה לה כמו אטופיק דרמטיטיס, ואמרה שנלך לרופא עור כדי לוודא, ושנמרח לה משחה מתאימה.
באותו רגע בעיקר שמחתי שזה לא מדבק ושהיא יכולה סוף סוף לחזור למשפחתון, אבל עכשיו אני מנסה להבין במה מדובר...
לא נראה בכלל שזה מציק לה. היא עליזה וחיונית (אפילו יותר מדי🙈), ולא שמה לב בכלל לנגעים האלה שיש לה.
אני לא בעד שימוש בתרופות כל עוד זה לא נצרך מבחינת סכנת חיים או הפרעה בתפקוד ובנוחות, ולכן נוטה לא להשתמש במשחה הזו.
אבל אולי אני טועה?
מה יכול לקרות אם לא מטפלים באטופיק?
עדיף בעצם לחכות לרופא העור, ולפי זה להחליט מה לעשות?
עם האוכל .
כי זה התפתח אצלה בקורונה בסגרים,
שאלה אולי קצת לא יפה, אבל באמת שאני שנייה צריכה הסבר
אני לא באה מבית עשיר מאוד (ב"ה לא היה חסר לנו כלום ++ אבל נגיד מותגים לא, בקטע של עקרונות. וכנל טיסות או מלונות או אוכל בחוץ, לא חושבת שזה היה קטע כלכלי כמו חינוכי)
ועדיין ארוחה בשרית, חלבון בריא, פירות ירקות, כן גם הפירות היותר יקרים (אננס או תותים, לא מיד מיד כשמגיע וזה שלושים שח לקילו אבל בהמשך) זה דברים שתמיד היו
ואני כרגע גם אחרי השתחתנתי
מרגיש לי שלהוריד בשרי, או לא לקנות פירות
מה זה הבריאות של הילדים
נכון שיש חלבון גם בקטניות, אבל זה חלבון מהצומח הוא חא כמו זה מהחי
תנרמלו אותי שנייה כי באתי לבעלי אחרי השירשור הזה במחשבה של 'מה אנחנו כאלה מופקרים??'😅
ולא שאנחנו עשירים גדולים גם כיום (חסדי ה' אלף פעם אני מרוויחה טוב אבל משלמים משכנתא ותיכך נתחיל לשלם גם שכירות בנוסף כי הדירה לא גמורה) ועדיין להגיד לעצמי לבשל פרווה ולא בשרי באמצע שבוע מהעיקרון, מה עם הכוח של הילדים? הבריאות?
אני מגזימה?
חח לא יודעת או שענו שם רק אלו שבאמת ממש בודקים וחוסכים או שאנחנו ממש מעל הרף בלי להיות מודעים🙈
וכן כל חודשיים המחיר עולה בעוד שקל שזה באסה..
ברוך ה אני אחרי הגרידה.
עשיתי את זה אתמול, שבוע 13+3 להריון.
אתמול היה ממש קצת דימום, והבוקר קמתי לפד נקי לגמרי, אם לא שהרב אמר לי לחכות 7 ימים לפני הפסק, הייתי מנסה כבר היום להתחיל הפסק ושבעה נקיים.
זה נורמלי שאין כמעט דם?
האם לפי כל הפסיקות צריך לחכות 7 ימים אחרי הפלה בשביל הפסק? או שאולי כדאי לי לנסות לשאול רב אחר? (מציינת שעוד לא ידענו מה מין העובר)
שה' ימלא חסרונכם..
לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה
אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים
אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.
זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת
מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון
פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן
עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד
אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻♀️
הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉
תודה על החיבוק!
מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..
אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.
והרי החדשהשולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!
אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!
אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!
תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!
חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!
אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,
ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום
כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....
לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...
הבן שלנו התחיל לאכול בגיל חצי שנה אבל עדיין מרגישה שההתקדמות איטית מאד. יש דברים בודדים שהוא אוכל בכיף- יוגורט, קוטג, קצת פירות וירקות מעוכים ממרק, ופריכות.
עם אחיו הגדול האכילה זרמה בקלות ודי מהר הגענו להביא לו חתיכות גסות יותר והוא הסתדר בקלות ובשמחה.
התינוק הנוכחי מראה הרבה רצון ומנסה, אבל ברגע שזה חתיכות הוא משתנק מאד מהר וצריכה הרבה פעמים להוציא לו מהפה כשנראה שנחנק.
מנסה להבין אם זה נורמלי ופשוט להמשיך עם הרבה סבלנות ולחזור בעיקר לתת טחון, ושפשוט יש לי ציפיות בגלל איך שאם עם אחיו הגדול או שבאמת יש פה משהו שצריך לבדוק מה לעשות.
גם רעיונות למאכלים נוספים שלא מפחד שחנק יתקבלו בשמחה
לק"י
הבן שלי בגיל הזה בערך ודוקא אוכל מעוך, וגם מוצץ ונוגס באוכל חתוך לרצועות.
אבל מבחינת אוכל, חי בעיקר על הנקה בבית ומטרנה אצל המטפלת. ובערך פעם- פעמיים ביום אוכל מוצקים, ולא בכמות ענקית.
חתיכות בגודל אצבע שהוא ימצוץ או ינגוס ולאט לאט ילמד מה הגודל המתאים לו.
אפשר אצבעות טוסט עם ממרח
אצבעות בטטה
ואז זה רך ומתפרק לו בפה
לק"י
אני נותנת לבן שלי רצועות של ה"קשה" לכרסם.
אבל זה בגדר התנסות ותעסוקה.
לאכול לחם ממש זה ביסים קטנים עם משהו.
עד איזה שלב ההורים נמצאים עם הילד?
אנחנו איתו בזמן ההרדמה?
כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי
בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם
בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס
בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..
ת'אמת- לא חוויה הכיאמהלהכיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....
לקח לי כמה דקות טובות להתאפס
מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס
הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....
לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔
למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.
תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.
בהצלחה!!!
מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,
לגדולים ההרדמה בעירוי.
אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.
(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)
אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי
בשאיפה גם בגיל 14.
אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.
האמת שאני לא זוכרת כל כך.
הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.
עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...
והרדמה בעירוי...
הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.
כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,
סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.
בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.
לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה
זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.
הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷♀️
למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....
הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה
את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)
ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.
האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)
של ארבעה ניתוחים.
נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.
חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..
לקראת עוד ניתוח 😑
אשמח להתייעץ:
לבת שלי יש כתב לא קריא. עשינו אבחון והיא יכולה להקליד במחשב בכל המקצועות מלבד מתמ'.
במבחנים פנימיים יש לה שכתוב/הקראה לאדם נייטרלי אבל אמרו לנו שאי אפשר במתכונות ובגרויות.
האם נגזר עליה להכשל בבגרות? אשמח לכל רעיון ועצה 🙏
אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?
יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.
לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל
במבחנים חיצוניים אין לה?
הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.
אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.
השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.
פסיכודידקטי?
צריך אבחון פסיכודידקטי
כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.
אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.
האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?
אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר
מקווה שהוועדה תאשר
אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.
זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.
הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.
השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה
ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...
לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)
תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור
זה לוקח מלא זמן
בגלל זה אין את ההקלה הזאת
להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן
וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה
לדעתי עדיף לכוון לשעתוק
דבר ראשון? באיזה כיתה היא?
אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות
לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')
ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים
ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)
ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך
ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה)
והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה
שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר
אז איך מוציאים התאמת שעתוק?
פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך,
ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע
מקבלים את ההתאמה הזאת
במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה
למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק
אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק
תודה רבה!
יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.
אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.
מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.
בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא.
התאמות.
אחכ זה כבר יותר מסובך
ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...
זה מה שהתלמידה צריכה.
לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?
אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.
כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.
מתי החלטתם שזה דורש אבחון?
כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות
לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש
