זה הבדל....

אם זה נובע מעצלנות - אין לי מה להגיד אבל גם אני עצלנית, משכנעת את עצמי שזה בדיוק כמה דקות, שהבית יהיה מסודר לכבוד בעלי, אולי פתאום יגיעו אורחים וכו'

אם זה מחולשה - הגיוני, את בהריון

השעון עמ"נ לצלוח את המאמץ האדיר של הבאת חיים לעולם!

לא הייתי אומרת עצלנית, אלא עייפה פיזית ואולי גם נפשית. המתח של ההיריון גומר לפעמים....

אז דבר ראשון אל תאשימי את עצמך. חלילה.

דבר שני, הייתי מציעה לשבת עם הבעל, בפעם הבאה שהוא מזכיר לך לעשות כלים, ולבקש ממנו בעדינות עזרה. למה שהוא לא ישטוף את הכלים? בעלים נרתמים לסיוע כשמבינים שההיריון מכביד ומתיש.

דבר שלישי, אולי כדאי לשקול עזרה מבחוץ, לא הרבה שעות שלא יעלה הון, אלא פה ושם, זה יכול מאוד להקל וגם לשמח את שניכם בבית נקי. נסו לחשוב אולי זה עדיף על הוצאות אחרות כרגע.

בהצלחה!!!!!

אם יורשה לי, 

זה לא סיוע. זה חלק מעבודות הבית ומאחר והבית שייך לשניהם, גם העבודות שלו.

(מטריד אותי כל פעם מחדש,  כשאישה צריכה לבקש סיוע על ילדים או על בית. כל אחד צריך לתרום את חלקו בהתאם ליכולותיו ולזמנו. מכאן ועד לקבל עליהם בעלות לנצח, יש מרחק עצום)

היות ויש בתים שבהם זה לא כך, אין עניין לחרחר שם מלחמות עולם. יש גברים שגדלו אחרת, אצלם זה לא מובן מאליו, וכדי שישמחו לעזור בבית אין טעם לבוא אליהם בדרישות אלא מתוך גישה אחרת....

לא התכוונתי שצריך לכעוס עליהם או משהו, סתם הניסוח הזה צורם לי

כשמישהי אומרת שבעלה אינו מסייע לה. לא לתת לה את ההרגשה שזה כן מובן מאליו שהוא צריך לדעת שעליו לקחת חלק נכבד בעבודות... זה רק יגרום לה לכעוס עליו הרבה יותר..

אםן הוא רואה שקשה לך ברור שהוא צריך לעזור!!! תמיד הם מצפים שאנחנו נתקתק הכל...

אם את עובדת, אז אני מציעה משהו שעזר מאד לנו:

התחלקנו שבוע-שבוע לסירוגין: פעם שבוע אני אחראית על כביסה הווא אחראי על כלים וההפך

ובקשר לסדר כללי- אני אחראית על סדר ובעלי היה שוטף את הבית כל שישי.

חייבת לציין שבחופש (אני סטודנטית) אני הייתי אחראית על הכל.

דעתי קצת שונה משל האחרות..

אני גם בהריונות שלי נהיית יותר עצלנית, אני עייפה יותר, חסרת חשק ורוצה הרבה להתפנק.

וכל זה מותר ורצוי! כי באמת את עובדת קשה מאוד לגדל בתוכך חיים חדשים!

אבל..

אני מרגישה שלפעמים זה נובע לפחות אצלי מפינוק יתר.

יש פעמים שאנחנו הופכות את ההריון למחלה או סתם לסיבה (מוצדקת אגב) להתפנק יותר מידי.

ולפעמים דווקא כשמתאמצים קצת יותר וכן עושים את המטלות הלא תמיד כל כך נחמדות זה עושה לנו טוב!

עושה לי טוב לדעת שבעלי חוזר הביתה אחרי יום של עבודה קשה ומחכה לו כיור נקי.

וכן, אני יודעת שאם אני לא אשטוף הוא ישטוף ואפילו אולי בשמחה! אבל אין ספק שלהראות לו שאני לא מזניחה את הבית זה משמח אותו! ובעיקר גם אותי!

לפי דעתי כן צריך לבדוק מתי זה פינוק שצריך אותו ומתי זה פינוק יתר.

ושוב, ברור שצריך להתפנק וברור שהבעל צריך להבין שקשה לך יותר ולעזור במה שהוא יכול ולקבל אותך כמו שאת.

אבל אני רואה את זה על עצמי שאני כן צריכה לבדוק אם עצמי מידי פעם מתי זה באמת סתם עצלנות.

כי  בסופו של דבר לי אישית לא עושה טוב ההרגשה שאני סתם מתעצלת ומזניחה את הבית.

כי כל חיי הייתי עצלנית בלא מעט דברים....

אבל!!!!!!!!!

כשהיית לי הפסקה בין רצף הריונות והנקות, פתאום גיליתי שאני ממש לא עצלנית 

ואז הבנתי שהקושי הוא אמיתי ולפעמים אנחנו סתם מייסרות את עצמנו על מחשבות של עצלנות כשהאמת היא קושי וחוסר כח אמיתי...

לפי דעתי כל אחת צריכה לעשות חושבים עם עצמה מאיפה זה מגיע.

אני רק באתי לאזן פה קצת את זה שכולם ישר מצדיקות את עצמנו כשאנחנו בהריון.

זה נכון! באמת קשה לנו הרבה יותר בהריונות, הנקות או אפילו סתם כשאנחנו חוטפות מצב רוח לא טוב. (הורמונים וכו'..)

אבל לפעמים יש לי הרגשה שמרוב שאנחנו מצדיקות את עצמנו שמותר לנו להתפנק אנחנו כבר נהיות עצלניות מידי ורק עושות לעצמינו רע.

לפעמים דווקא כשמנסים להתאמץ קצת אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב עם עצמינו (גם פיזית).

אבל כמובן, כשבאמת אין כח צריך להתפנק!

להיעזר בבעל, עזרה מבחוץ ובעיקר לקבל את זה שקשה כרגע ומותר שהבית יהיה קצת פחות נקי ומסודר.

פשוט נכון

בדיוק כמו שפרפר לבן כתבה, שכל אדם בריא שחש ליום יומיים את התחושות המלוות היריון הוא נשכב במיטה, לא יוצא לעבודה, ועושה הכל כדי לנוח ולהחלים.
 

יש הורדת הילוך לגיטימית ומוצדקת ויש פינוק יתר ועצלות שהנפגעת העיקרית בהן היא אני!

ממש התחברתי למשפט האחרון: "בסופו של דבר לי אישית לא עושה טוב ההרגשה שאני סתם מתעצלת ומזניחה את הבית".

אולי זה סוג של מדד לבדוק איפה עובר הגבול בין מנוחה לגיטימית למנוחה שאינה כזו.

מנוחה שעושה לי טוב על הנשמה- לגיטימית ורצויה

ומנוחה וחוסר מעש שרק מגבירים את הדכדוך- כדאי להתגבר עליהם ולהרגיש נפלא אח"כ.

זו הרגשת חולשה שאין כח לעשות שום דבר.... ממש מוכר...

צריך פשוט לדעת לבקש עזרה...

עם פרפר לבן ועיניים זוהרות ומניסיון של הצד השני של המתרס, יש לי תינוקת בת חודשיים לא לישה ראשונה אלא חמישית , ואנחנו פשוט נדהמים כל פעם מחדש, אני ובעלי, ההריון שוחק אותי , ואני פרפקציוניסטית לא מוותרת על כלום גם בהריון אבל מתמוטטת מזה, והוא יודע שהוא צריך לעזור, ולעומת זה איך שאני חוזרת הביתה מבית החלמה, אני חוזרת לעצמי לחלוטין, זה אמנם לא מחלה אבל לגוף קשה ואפילו מאד, ולפעמים גם לנפש, העיקר שהכל יעבור בשלום ותחזרי לעצמך בכוחות מחודשים ובידיים מלאות

ומנצלת את המקום בשביל להאנח - בהריון הקודם בעלי הרבה יותר עזר. ליתר דיוק הוא היחיד שעשה משהו

הפעם הוא פחות מפנק אותי. אוףףף!!! (נהיה כנים שאני פחות צריכה את זה אז זה לא אסון)

מניסיוני-

ישנם הריונות סיוטיים מהרגע שהתחילו ועד חצי שנה אחרי הלידה...(טוב, אולי הגזמתי)

וישנן בנות מזל שנהנות מכל רגע ויש גם כאלה שבאמצע.

ואגב- יש גם גברים שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה (בעלי מגיע בשמונה בערב הביתה ורץ לערבית בעוד אני כרגע עקרת בית, אז מה? אגיד לו שבוע אני שבוע אתה שוטפים כלים? נו, באמת)

וישנם גברים מורים שחוזרים בשלוש הביתה.

זו עבודה פנימית וכל אחת צריכה לבדוק היכן היא בסקלה. השואלת מדברת על "עצלות" אם זה עצלות (שגם היא מותרת לפעמים) אז צריך להשתדל יותר. ואם זה הורמונים, עייפות או הקאות ובחילות צריך לוותר על דברים ולבקש עזרה

שיהיה בהצלחה והרבה בריאות

גברים לא יודעים לנחש וגם לא מבינים רמזים

זה לא אשמתו הוא אף פעם לא היה בהריון ולא יודע מה זה

נשים מבינות גם מה שלא נאמר ולא נרמז אפילו...

אבל גברים - אף פעם לא מבינים

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!