זה הבדל....

אם זה נובע מעצלנות - אין לי מה להגיד אבל גם אני עצלנית, משכנעת את עצמי שזה בדיוק כמה דקות, שהבית יהיה מסודר לכבוד בעלי, אולי פתאום יגיעו אורחים וכו'

אם זה מחולשה - הגיוני, את בהריון

השעון עמ"נ לצלוח את המאמץ האדיר של הבאת חיים לעולם!

לא הייתי אומרת עצלנית, אלא עייפה פיזית ואולי גם נפשית. המתח של ההיריון גומר לפעמים....

אז דבר ראשון אל תאשימי את עצמך. חלילה.

דבר שני, הייתי מציעה לשבת עם הבעל, בפעם הבאה שהוא מזכיר לך לעשות כלים, ולבקש ממנו בעדינות עזרה. למה שהוא לא ישטוף את הכלים? בעלים נרתמים לסיוע כשמבינים שההיריון מכביד ומתיש.

דבר שלישי, אולי כדאי לשקול עזרה מבחוץ, לא הרבה שעות שלא יעלה הון, אלא פה ושם, זה יכול מאוד להקל וגם לשמח את שניכם בבית נקי. נסו לחשוב אולי זה עדיף על הוצאות אחרות כרגע.

בהצלחה!!!!!

אם יורשה לי, 

זה לא סיוע. זה חלק מעבודות הבית ומאחר והבית שייך לשניהם, גם העבודות שלו.

(מטריד אותי כל פעם מחדש,  כשאישה צריכה לבקש סיוע על ילדים או על בית. כל אחד צריך לתרום את חלקו בהתאם ליכולותיו ולזמנו. מכאן ועד לקבל עליהם בעלות לנצח, יש מרחק עצום)

היות ויש בתים שבהם זה לא כך, אין עניין לחרחר שם מלחמות עולם. יש גברים שגדלו אחרת, אצלם זה לא מובן מאליו, וכדי שישמחו לעזור בבית אין טעם לבוא אליהם בדרישות אלא מתוך גישה אחרת....

לא התכוונתי שצריך לכעוס עליהם או משהו, סתם הניסוח הזה צורם לי

כשמישהי אומרת שבעלה אינו מסייע לה. לא לתת לה את ההרגשה שזה כן מובן מאליו שהוא צריך לדעת שעליו לקחת חלק נכבד בעבודות... זה רק יגרום לה לכעוס עליו הרבה יותר..

אםן הוא רואה שקשה לך ברור שהוא צריך לעזור!!! תמיד הם מצפים שאנחנו נתקתק הכל...

אם את עובדת, אז אני מציעה משהו שעזר מאד לנו:

התחלקנו שבוע-שבוע לסירוגין: פעם שבוע אני אחראית על כביסה הווא אחראי על כלים וההפך

ובקשר לסדר כללי- אני אחראית על סדר ובעלי היה שוטף את הבית כל שישי.

חייבת לציין שבחופש (אני סטודנטית) אני הייתי אחראית על הכל.

דעתי קצת שונה משל האחרות..

אני גם בהריונות שלי נהיית יותר עצלנית, אני עייפה יותר, חסרת חשק ורוצה הרבה להתפנק.

וכל זה מותר ורצוי! כי באמת את עובדת קשה מאוד לגדל בתוכך חיים חדשים!

אבל..

אני מרגישה שלפעמים זה נובע לפחות אצלי מפינוק יתר.

יש פעמים שאנחנו הופכות את ההריון למחלה או סתם לסיבה (מוצדקת אגב) להתפנק יותר מידי.

ולפעמים דווקא כשמתאמצים קצת יותר וכן עושים את המטלות הלא תמיד כל כך נחמדות זה עושה לנו טוב!

עושה לי טוב לדעת שבעלי חוזר הביתה אחרי יום של עבודה קשה ומחכה לו כיור נקי.

וכן, אני יודעת שאם אני לא אשטוף הוא ישטוף ואפילו אולי בשמחה! אבל אין ספק שלהראות לו שאני לא מזניחה את הבית זה משמח אותו! ובעיקר גם אותי!

לפי דעתי כן צריך לבדוק מתי זה פינוק שצריך אותו ומתי זה פינוק יתר.

ושוב, ברור שצריך להתפנק וברור שהבעל צריך להבין שקשה לך יותר ולעזור במה שהוא יכול ולקבל אותך כמו שאת.

אבל אני רואה את זה על עצמי שאני כן צריכה לבדוק אם עצמי מידי פעם מתי זה באמת סתם עצלנות.

כי  בסופו של דבר לי אישית לא עושה טוב ההרגשה שאני סתם מתעצלת ומזניחה את הבית.

כי כל חיי הייתי עצלנית בלא מעט דברים....

אבל!!!!!!!!!

כשהיית לי הפסקה בין רצף הריונות והנקות, פתאום גיליתי שאני ממש לא עצלנית 

ואז הבנתי שהקושי הוא אמיתי ולפעמים אנחנו סתם מייסרות את עצמנו על מחשבות של עצלנות כשהאמת היא קושי וחוסר כח אמיתי...

לפי דעתי כל אחת צריכה לעשות חושבים עם עצמה מאיפה זה מגיע.

אני רק באתי לאזן פה קצת את זה שכולם ישר מצדיקות את עצמנו כשאנחנו בהריון.

זה נכון! באמת קשה לנו הרבה יותר בהריונות, הנקות או אפילו סתם כשאנחנו חוטפות מצב רוח לא טוב. (הורמונים וכו'..)

אבל לפעמים יש לי הרגשה שמרוב שאנחנו מצדיקות את עצמנו שמותר לנו להתפנק אנחנו כבר נהיות עצלניות מידי ורק עושות לעצמינו רע.

לפעמים דווקא כשמנסים להתאמץ קצת אנחנו מרגישות הרבה יותר טוב עם עצמינו (גם פיזית).

אבל כמובן, כשבאמת אין כח צריך להתפנק!

להיעזר בבעל, עזרה מבחוץ ובעיקר לקבל את זה שקשה כרגע ומותר שהבית יהיה קצת פחות נקי ומסודר.

פשוט נכון

בדיוק כמו שפרפר לבן כתבה, שכל אדם בריא שחש ליום יומיים את התחושות המלוות היריון הוא נשכב במיטה, לא יוצא לעבודה, ועושה הכל כדי לנוח ולהחלים.
 

יש הורדת הילוך לגיטימית ומוצדקת ויש פינוק יתר ועצלות שהנפגעת העיקרית בהן היא אני!

ממש התחברתי למשפט האחרון: "בסופו של דבר לי אישית לא עושה טוב ההרגשה שאני סתם מתעצלת ומזניחה את הבית".

אולי זה סוג של מדד לבדוק איפה עובר הגבול בין מנוחה לגיטימית למנוחה שאינה כזו.

מנוחה שעושה לי טוב על הנשמה- לגיטימית ורצויה

ומנוחה וחוסר מעש שרק מגבירים את הדכדוך- כדאי להתגבר עליהם ולהרגיש נפלא אח"כ.

זו הרגשת חולשה שאין כח לעשות שום דבר.... ממש מוכר...

צריך פשוט לדעת לבקש עזרה...

עם פרפר לבן ועיניים זוהרות ומניסיון של הצד השני של המתרס, יש לי תינוקת בת חודשיים לא לישה ראשונה אלא חמישית , ואנחנו פשוט נדהמים כל פעם מחדש, אני ובעלי, ההריון שוחק אותי , ואני פרפקציוניסטית לא מוותרת על כלום גם בהריון אבל מתמוטטת מזה, והוא יודע שהוא צריך לעזור, ולעומת זה איך שאני חוזרת הביתה מבית החלמה, אני חוזרת לעצמי לחלוטין, זה אמנם לא מחלה אבל לגוף קשה ואפילו מאד, ולפעמים גם לנפש, העיקר שהכל יעבור בשלום ותחזרי לעצמך בכוחות מחודשים ובידיים מלאות

ומנצלת את המקום בשביל להאנח - בהריון הקודם בעלי הרבה יותר עזר. ליתר דיוק הוא היחיד שעשה משהו

הפעם הוא פחות מפנק אותי. אוףףף!!! (נהיה כנים שאני פחות צריכה את זה אז זה לא אסון)

מניסיוני-

ישנם הריונות סיוטיים מהרגע שהתחילו ועד חצי שנה אחרי הלידה...(טוב, אולי הגזמתי)

וישנן בנות מזל שנהנות מכל רגע ויש גם כאלה שבאמצע.

ואגב- יש גם גברים שעובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה (בעלי מגיע בשמונה בערב הביתה ורץ לערבית בעוד אני כרגע עקרת בית, אז מה? אגיד לו שבוע אני שבוע אתה שוטפים כלים? נו, באמת)

וישנם גברים מורים שחוזרים בשלוש הביתה.

זו עבודה פנימית וכל אחת צריכה לבדוק היכן היא בסקלה. השואלת מדברת על "עצלות" אם זה עצלות (שגם היא מותרת לפעמים) אז צריך להשתדל יותר. ואם זה הורמונים, עייפות או הקאות ובחילות צריך לוותר על דברים ולבקש עזרה

שיהיה בהצלחה והרבה בריאות

גברים לא יודעים לנחש וגם לא מבינים רמזים

זה לא אשמתו הוא אף פעם לא היה בהריון ולא יודע מה זה

נשים מבינות גם מה שלא נאמר ולא נרמז אפילו...

אבל גברים - אף פעם לא מבינים

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

נוראי.

העצה שלי היא להיכנס לשינה בהרפייה

תעשי דימיון מודרך, תשני עם מוזיקה נעימה ואולי זה יעזור..

בהחלט מכל ילדיי היה לי הריון אחד עם חלומות איומים
כשהייתי קמה, הייתי משותקת, לא מתליחה לזוז ורועדת מהפחד.
דבר ראשון:
לומר "חלומות שווא ידברו" מיליון פעם.
כשמעט נרגעתי נצמדתי לבעלי, התכסיתי טוב ונרדמתי שוב...

מגע גוף מאוד מרגיע במקרים האלו.(כלומר להיצמד למישהו שישן).

את רוצה גם למנוע הריון?

ומתלבטת על התקן לא הורמונלי

הוא מתקין לפי מבנה וגודל הרחם, משתמש בכמה סוגים (מה שכן, הוא לא משתמש בנובה טי וגם הסביר לי למה הוא בעייתי).

כל מי שהתקינה אצלו ודיברתי איתה מרוצה מאוד וציינו שהיה טוב יותר מהתקנות קודמות.

ולגבי כאב, לי לא כאב בכלל ההתקנה, אח"כ הרגשתי מעט כאב.

לגבי דימומים לא יודעת להגיד, כרגע מניקה ב"ה.

בהצלחה❤️

במקום אחר שיש נשים שיש להן מלא דימומים עם בלרין וגניפיקס, אז כנראה שאין באמת תשובה איזה התקן הוא "הכי טוב" זה מאוד אישי.

אני עם מונה ליזה (ממה שידוע לי זהה לחלוטין לנובה טי) סה"כ מרוצה אבל לא ניסיתי משהו אחר 

ג'ניפקס באמת נחשב שגורם לפחות דימומים ובעיות טהרה בין מחזורים

דוקא בלרין הבנתי שלא כי יש לו יותר תזוזה ומגע עם דפנות הרחם.

ממליצה על ג'ניפיקס אצל דר ברונו רוזן

תנסי לשתות תה כהה מאד ללא סוכר בלגימות קטנות. זה עוצר שלשולים.

ואז תתחילי לשתות בהדרגה מים קפואים עם קוביות קרח. זה ימנע ממך את הבחילה.

כדאי לשתות מיץ פירות כדי לתת לגוף גם מזון וגם שתיה.

אורז טוב גם לשלשולים.

בע''ה יעבור לך מהר...

תרגישי טוב!!!

וזה לא וירוס, הדרך הכי טובה להבריא זה לאכול ולשתות ולתת לחומרים להתחלף בגוף.

אז כן זה להיות צמוד לשירותים, אבל לפחות תגמרי עם זה.

לי קרה שאכלתי לפני צום אורז מלא כנראה שהיה מקולקל, גם בהריון,

הרב אמר לי לצום לפחות עד הבוקר,

(לפני שידענו על הקלקול קיבה)

כל הלילה סבלתי תופת, ניסיתי למשוך עד הזריחה ללא הצלחה.

וואי זה היה קשוח!!

אז חייבת לדרבן אותך כן לאכול ולשתות.

יש לך בבית בננה, אורז, תפוח ירוק? אפשר גם להכין צינימים, מרק עוף.

וברור להישאר במיטה! בית הפוך לא מעניין, רק שיהיה לכם אוכל לשבת, וטיפול מינימלי בילדה,

אם בעלך עושה אז להישאר במיטה.

הרבה יותר גרוע שתגיעי להתייבשות במיוחד שאת בהריון.

תרגישי טוב. שבת שלום!

אולי השומניות פחות טובה, אולי עדיף מרק ירקות בלי עוף, תייעצי עם הצאט

רפואה שלמה

שה' ימלא חסרונכם..

לא יודעת אם לפי כל הפסיקות, לא מכירה את כולם בשביל להגיד אבל לפי מה שאני יודעת, צריך לטבול רק אחרי שבועיים מההפלה

אז אם עברת רק אתמול, צריך לחכות שבוע ואז עוד שבוע של הנקיים ואז הטבילה זה יוצא שבועיים 

אז זה בדיוק מה שהרב אמר לי, לחכות 7 ימים להפסק, ואז בצירוף ה7 נקיים, זה יצא לפחות שבועיים אחרי.

זה כמו בלידה, שאחרי לידה צריך לחכות זמן מסויים, שבוע לבן שבועיים לבת

מקווה שלא המצאתי עכשיו🤭 אבל חושבת שזה הרעיון

פשוט בלידה זה באופן טבעי יש משך זמן של דימום ואז במילא עובר הזמן

עברתי הפלה טבעית, אז גם ככה היה לי דימום כמה ימים, אז לא יצא שחיכיתי במיוחד

אולי גם בגרידה הדימום יכול לחזור🤷🏻‍♀️

הייתי בטוחה שאמור להיות כמו מחזור, מההתחלה.
אז אחכה עוד קצת. גם ככה צריכה לחכות שבוע להתחיל הפסק 😉

תודה על החיבוק!

מכיוון שלא יודעים מה מין העובר, אז הולכים על הטומאה הארוכה יותר של נקבה..

אני חושבת שלפי הפסיקה של הרב זכריה בן שלמה אפשר לעשות הפסק ברגע שאת יכולה, ופשוט לחכות לטבילה שיעברו שבועיים, אבל אני לא בטוחה ב-100% לגבי זה.

שולחת לך חיבוק חזק!!! עברתי את זה לא מזמן בכיתי בלי הפסקה שבועיים רצוף!

אבל אחרי זה השם פיצה אותי בענק!

אנחנו לא מבינים אבל מאמינים!

תני לעצמך את כל הזמן שאת צריכה בעולם!

חרי זה הכל משתחרר והזמן מרפא לגמרי את הכאב הגדול!

אני עברתי 2 גרידות יום אחרי יום כי השליה לא רצתה לצאת,

ואני זוכרת שכבר אחרי הגרידה הראשונה לא ראיתי שום דימום

כי הם מנקים מאוד טוב את הרחם למרות שהיתה לי רשלנות רפואית חמורה בגרידה הראשונה.....

לגבי השבעה נקיים לא יודעת אם כדאי לך למהר הרחם עוד צריכה להחלים והגוף צריך להתאושש...