להרדם לבד... אבל שמתי לב שבד"כ משהו נוסף כנראה מפריע לה... אולי קר ובגלל זה רוצה חיבוק, לפעמים יש גרפס, לפעמים ינקה אבל לא מספיק ורוצה עוד ולפעמים כאב בטן שנרגע רק כשמצמידים בטן לבטן...

אני חוששת גם מכך שהיא תתרגל לידיים, כי הבת שלפניה היתה נרדמת רק עם הנקה וזה היה מעייף אותי ברמות... ואף אחד לא היה יכול להרדים אותה מלבדי...

וברצינות: בגיל חודשיים הוא דומה יותר לעובר מאשר לבן 18... המון המון חמלה וקירבה....

בגיל הזה זה בסדר גמור להרדים על הידיים, במנשא, בהנקה או בנדנוד בעגלה

אגב, יש תינוקות שבגיל הזה גם על הידיים בוכים, יש משהו במעבר מהיום ללילה שלפעמים קשה לתינוקות רכים

תיהי רכה איתו, המון אהבה, להקנות לו תחושת בטחון שהוא עטוף ומוגן, וכך תגדלי אותו חזק ובריא

המון נחת!

ב"ה

אני מאד מאד מבינה אותך. הבן שלנו בן עשרה חודשים, ועד גיל שלושה חודשים לא היה בכלל עניין לנסות ללמד אותו להרדם לבד כי הוא מאד סבל מגזים.

אח"כ באמת חששתי מזה מאד, והפחידו אותי שאם אני מרגילה אותו לישון על הידיים אני לא אצא מזה, והוא יהיה יותר ויותר כבד, וזה לא בריא לו ולא לנו  וכו'..

ובאמת ניסינו להתחיל תהליך כזה- ששמנו אותו במיטה, ישבנו לידו ושרנו לו וליטפנו אותו, והוא בכה הרבה ולפעמים גם באמת נרדם בסוף אבל זה היה נורא ארוך ופשוט הרמנו ידיים. זה לא הלך והשתפר..

מאז ניסינו עוד כמה שיטות ולא הלך לנו..

בין לבין דיברתי עם יועצת שינה והיא אמרה שרק בגיל 4 חודשים מופרש אצל תינוקות ההורמון שמאפשר להם בכלל להרדם לבד. לפני כן זה בכלל לא רלוונטי.

בכל אופן, בסופו של דבר אני אישית הגעתי למסקנה- ויכול מאד להיות שהרבה אנשים יחלקו עלי- שזה תלוי באופי של ילד. אני הרגשתי שזה מאמלל את הילד שלי, ורק מכניס אותו לעצבים ופאניקה כשמגיע הזמן ללכת לישון, אז פשוט החלטתי לוותר.

אוטומטית, ברגע שנרגעתי והפסקתי להיות לחוצה על הקטע הזה של- "מה יהיה??? והוא יתרגל..! ומה נעשה??"  גם יהונתן נרגע. זה לא שהוא נרדם לבד וגם לא במיטה שלו, אבל אני מרגישה שככה טוב לנו, ולאט לאט זה יבוא בע"ה..

המון הצלחה! ותהנו מהגיל הזה, הוא עובר מהר

להרגיל לישון לבד.

עם הגדול שלי התחלתי אולי גם בגיל הזה בשיטה הזו- של לבכות. והיה לי סיוט.

אומנם לא וויתרתי לו ובסוף הוא למד להירדם לבד אבל עד עכשיו יש לי טראומה מזה והוא כבר בן  6.5....

עם השאר פשוט הרמתי , הרגעתי והורדתי והלכתי ל5 דקות ואח"כ שוב חזרתי ועשיתי את הכל מחדש.

זה לקח יותר זמן, שבועייםככה אבל הלב שלי נשאר שלם. 

בכל מקרה עד חצי שנה תני לו את הפינוק.

אבל לא להרגיל להירדם בהנקה- אומרים שצריך לנתק קצת לפני שהוא ממש נרדם בהנקה.

בהצלחה.

ואני מרגילה אותו להרדם לבד..

אני פועלת לפי שיטת הלוחשת- שיש רצף מוגדר של אוכל -פעילות- שינה,

וכך אני יכולה לדעת לפי ההקשר

למה הוא כנראה בוכה- אם זה קצת אחרי האוכל- גרפס או שלא שבע,

אם יותר אח"כ בדרך כלל עייף, ואז אני עוזרת לו להרדם- שמה במיטה עם מוצץ, ועוטפת יפה בשמיכה.

והוא מיד מנסה להרדם.

לפעמים נופל לו המוצץ והוא בוכה קצת ואני מחזירה לו.

בעיני הרצף הזה חשוב מאד כי הוא עוזר להבין מה חסר/מפריע לילד.

אחותו הגדולה הייתה נרדמת בהנקה עד שבגיל 5 חודשים לקח שעות להרדים אותה, כי ברגע שהייתי מנתקת ומשכיבה אותה היא

הייתה מתעוררת. אז עברנו לשיטת הלוחשת- להרגיל אותה להרדם לבד- נתנו לה מוצץ, וכיסינו, ותוך 3 ימים היא למדה, וב"ה עד היום שהיא בת שנתיים היא נרדמת לבד

ואם לא- אנחנו יודעים שמשהו מפריע לה- רעב /טיטול/שיניים וכו'.

לדעת להרדם לבד זו מתנה ענקית לילד וגם להורים. (זה כמובן לא סותר חום ואהבה וקרבה..)

וצריך לדעת לעשות את זה נכון- לתת לילד לצרוח שעות זו דרך שעלולה ליצור לו ח"ו טראומות ותחושת נטישה.

ממליצה מאד על הלוחשת לתינוקות ללמוד איך להרדים ועל הרצף של אוכל-פעילות -שינה.

בהצלחה!!

רק להבהיר שאני ח"ו לא משאירה אותו לבד במיטה לצרוח והולכת לעיסוקי..

אני עומדת לידו ומלטפת אותו ומדברת אליו ומחזיקה לו את היד והראש וכו'...

בכל אופן תודה רבה לכל העצות!! הוא באמת פצפון וחסר אונים...

ילד עד גיל שנה צריך להיות צמוד לאמא שלו ....כל הזמן. אין לזה חוקים בכלל 

אל תנסי להתעקש איתו על כלום! הוא היה בבטן שלך 9  חודשים, היה לו חום ורוגע. התינוקים הקטנים האלה צריכים את החום של אמא שלהם כמה שיותר. תחזיקי אותו - להתעקש לדעתי זה ממש (סליחה על הבוטות) התעללות . תחשבי עליו, כזה פיצפון, היה לך בבטן, היה לו חם ונעים וכל מה שהוא שמע זה את דפיקות לבך..... ועכשיו - תדעי כשהוא בוכה , אם זה לא בגלל שהוא רעב או שיש לו גזים זה בגלל שהוא צריך אותך. 

כל הילדים שלי - רק כשצייצו הרמתי אותם, הם במנשא עליי מתי שרק ניתן. ועכשיו הפצפון בגיל של הקטן שלך  בלילה הוא מתחיל במיטה שלו אחרי שעתיים שלוש הוא כבר לידי 

ולא, זה לא הרגיל אותם לכלום

הילדים שלי גדלו עם ביטחון, עכשיו הגדולים ישנים במיטות שלהם - לא התרגלו לכלום חוץ מלזה שאם באחד הלילות הם חולמים חלום מפחיד או סתם כי בא להם הם יודעים שיכולים לבוא אלינו למיטה... ולא- זה לא קורה הרבה בכלל (פעם בכמה חודשים...) 

בהצלחה נשמה. אל תקשיבי לאף אחד ואל תנסי ללכת לפי הספר - תקשיבי לעצמך ולבעלך, הוא צודק

מחילה, אבל מאיפה למדתן את הרעיון הזה שבגיל חודשיים נרדמים לבד?

גם עם ילדה בגיל חמש אני יושבת לפני השינה, מספרת סיפור ושרה שיר. אז ילד בן חודשיים?

לא מתכוונת להעביר ביקורת, רק מנסה לומר שזה ממש ממש ממש לא נכון לצפות לדבר כזה מילד בגיל הזה.

אני משתדלת לא לקנא בך שככה זה טבעי לך, 

אבל בשבילי לחשוב על ילד שיהיה צמוד אלי שנה שלמה - אני פשוט עלולה לצאת מדעתי.

'חנוך לנער על פי דרכו' שמעתי פירוש מעניין:

גם על פי דרכו של ההורה.

החנוך צריך להתאים לאופי של מי שמעביר אותו.

שתינוקות וילדים זה דבר דינאמי מאד.

זה שבגיל חודשיים הוא יצליח להרדם לבד לא אומר בכלל על מה שיהיה בגיל 9 חודשים וגם לא על מה שיהיה בגיל שנתיים...

ההרגלים וההתנהגות שלהם משתנים כל חודש למשהו אחר.

אפשר להרגיל לטא לאט לסדר מסויים אבל לא במחיר של צרחות ובכי.

חוץ מזה מה יקרה אם יתרגל  לידיים? אז תרדימי אותו בידיים. הוא רק ילמד שיש מי ששומר עליו ודואג לו.

בדיוק עובד כאן ברקע, כי הילדים הלכו לישון

באמת מומלץ

כשיגדל ידע מצויין איך להירדם לבד.

הילדים שלי ישנו איתנו עד ש.. לא יודעת בדיוק. משתנה מילד לילד-בהתאם לצרכים שלו.

ואני יכולה להגיד לך שכבר בגיל שנה הם היו מסוגלים להרדים את עצמם לבד במיטה.

אני מאמינה שילד צריך להיות כמה שיותר קרוב לאמא, עד שהוא מתחיל לפתח עצמאות וכבר מתחיל "לבקש חופש". מנסיוני ילדים כאלו עצמאיים יותר ובעלי ביטחון עצמי.

ממליצה על הספר - עקרון הרצף

בן שנה וחצי קשה

אני שמה אותו על המיטה שלי שרה לו מלטפת אותו וכשהוא נרדם הוא עובר למטה שלו

בעלי אומנם נחרד מן הפינוק וטוען שהילד לא יגדל להיות עצמאי

אבל כתור מישהי שהיתה הולכת לפעמים למיטה של אמא עד גיל כל כך מאוחר בשביל להרגע(22 שששששש)

אני ממש שמחה לתת חויה כזאת גם לילד שלי

ומשום מה לא מדאיג אותי שגם בגיל 10 אצטרך לעשות לו את זה

אני חשבתי להרגיל את הילדה להירדם רק עם מוצץ, ליטוף ובלי לנדנד

לבעלי לא היה סבלנות והוא נדנד ובאמת היא התרגלה לזה

כשהיא גדלה החלטנו שזהו, ופשוט הרגלנו אותה לישון בלי נדנוד- אפשר לשנות הרגל גם אח"כ

עכשיו הוא צריך חום ואהבה, הוא עדיין בטראומה מהלידה..

שמונה ילדים אנחנו מגדלים הקטנה בת שלוש. עד היום מידי לילה מבלים איתנו במיטה שני הקטנים, הם מגיעם באמצע הלילה לקבל חום ובטחון, גם ילדה בכיתה ב' מגיעה מידי פעם, לקבל בטחון וחוזרת למיטתה. בסוף הם אוהבים את המיטה שלהם החדר שלהם. לא מגרשים אותם. לא יכולנו אף פעם לשמוע תינוק בוכה ולהמשיך בעיסוקנו. חיבקנו עירסלנו נתנו בטחון ואהבה. ילדים הם לא חיות לא מאלפים אותם. מחנכים אותם, ובגיל הצעיר רק אוהבים אותם. שמים גבולות של מותר ואסור. אבל להשאיר לבד בחדר בוכה ומיילל מאיפה באה המחשבה הרעה הזאת מאיפה.  נכון שזה מעייף זה לא מפסיק לעייף אף פעם, אבל בחרנו לגדל ילדים, אז זה חלק מהעיסקה!

רק סביב 3.5 ח' אני מתחילה להרגיל אותם.

אבל הנסיון שלי הוכיח שנורא קל להתרגל לישון עם אמא, ונורא קשה לצאת מזה.

לכן, לי באופן אישי יותר מתאים לשבת ליד וללטף, או סתם לשים את היד על הגב שהוא ירגיש אותי עד שהוא נרדם, ואז לעזוב.

מאמר מרתק ומאיר עיניים שקראתי לאחרונה שקשור בדיוק לכך:

למה ילדים צעירים מוחים על שעת השינה: המפלצות מתחת למיטה אמיתיות:

http://idanmelamed.co.il/%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%95%d7%aa/%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%a6%d7%a2%d7%99%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%95%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a2%d7%9c-%d7%a9%d7%a2%d7%aa-%d7%94%d7%a9%d7%99%d7%a0%d7%94/

(יכול להיות שצריך להעתיק ולהדביק את הכתובת בחלון חדש)

כמובן שאף אחת/ד לא צריכים להסכים עם כל מה שכתוב במאמר, או עם מה שכתוב בו בכלל. אבל יש בו מן אמת ולדעתי הוא שווה קריאה.

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

אז אולי אין כינים?

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

מידה 2-2-

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..