למה לא לדעת אבל אם לך זה חשוב לדעת ולו חשוב לא לדעת אז באמת מה הבעיה שתדעי רק את?

אם זה כ"כ חשוב לו אני מאמינה שהוא יצליח להתאפק שלא לשאול אותך...

התאפקתי עד חודש שישי ואז באחת הבדיקות שאלו אותי אם אני רוצה לדעת ואמרתי שכן

ובעלי עדיין לא יודע (אמצע תשיעי).

אבל זה קשה לדעת ולא לרמוז בטעות. זה פשוט לא מעסיק אותו לכן הוא לא עלה על זה עד עכשיו...

נראה לי שפעם הבאה בע"ה אשתדל להתאפק יותר זמן (כן חשוב לי לדעת לפני הלידה. אבל אני חושבת שמספיק לי גם שבוע לפני. נראה...)

בהצלחה

אצלי היא התמקמה בתנוחה שלא ראו,

(בתחילה אמרו בן, בחודש חמישי אמרו בת, וכשבאתי בתשיעי  כמה פעמים לא יכלו לראות.)

עוד לא ילדתי ואני כבר חושבת על סוף ההריון הבא 

כי הרגשתי שזה נותן לי כח ללדת.

אבל היו לידות שכן היה לי צורך לדעת : היה לי חשוב לדעת - האם זה שוב בן? נו - אחרי ארבעה בנים.

ופעם אחת לקחתי איתי את בתי יחידתי דאז (בין הגדולים בבית) לאולטראסאונד משום שהיא היתה במתח נוראי וראיתי שיקל עליה לדעת את מין העובר (בן! -שיהיו לי בריאים).

ודוקא בלידה האחרונה כשסוף סוף נולדה בת, לא רציתי לדעת אבל בעלי קיבל מהרופאה את התוצאה על פתק ולבקשתי שמר את הדבר בסוד מפני.

שנחזור תמיד בידים מלאות ב"ה.

אני אמא ל7 ילדים ב"ה . את ארבעת הגדולים ילדתי בלי לדעת בכלל מה יש לי בבטן (3 בנים ובת)  רק רציתי לדעת שהם בריאים ושלמים את החמישית כבר לא התאפקתי כי נורא רציתי עוד בת ואז שאלתי ושמחתי כ"כ שזו בת .לאחר מכן נעלם כבר גורם ההפתעה ואת האחרונים שאלתי. העיקר הבריאות.

ההריון הוא כל כך ארוך ולא ממש נעים לי. 

אני ממש מרגישה שזה חלק מהזהות והקשר שלי עם העולל שגדל בבטן כשאני יודעת לפחות את זה. 

אין לי שום מושג למה להשאיר את זה בסוד. 

אני ממש מתרגשת בכל פעם מחדש (היו שלוש עד עכשיו ב"ה) לדעת מה יש לי.... 

אני די מדברת איתם כבר אז למה לא לדעת עם מי מדברים?

אין כמו לדעת... יש זמן להתכונן ולחשוב על שמות, לקבל בגדים אם צריך, לדעת אם העגלה של הקודמים מתאימה, אם זה בן לחשוב על ברית, לחסוך כסף, לסכם על כיבודים...

יש לי שני בנים ואישית זה מאוד עזר לנו שיידענו...

יש לנו בת ובן ובהריון השלישי כ"כ רציתי בת...

הידיעה שיש לי עוד בן עזרה לי מאוד לעכל את זה בהריון ולהתרגל לרעיון ואח"כ גם לאהוב את העובר, לדבר איתו, להקשר אליו...

בעל לא רצה שנדע ואני בנאדם שמטבעו ממש סקרן (כמו כל הנשים...)
אבל החלטתי ללכת עם בעלי ולא לדעת. בהתחלה עוד הייתי סקרנית אבל עם ההריון הסקרנות ירדה. 
כבר לא היה כ"כ חשוב לי דלעת את מין העובר. 
במשך כל ההריון חשבתי שזה בן- לפי התמונות באולטרסאונד ולפי תגובות של אנשים (בטן עגולה וכו'..) ואכן בסוף יצא בן מקסים!!
בלידה השניה כבר היה לי ברור שאין עניין לדעת, וזה גם לא היה לי כבר משנה.
וגם בהריון השני הייתי בטוחה ששוב יש לי בן. (שוב בדיוק כמו בהריון הראשון-אולטרסאונד וכו...)
הגענו ללידה (ניתוח קיסרי-עכוז) ושאלו אותנו מה יש? אמרנו שאנחנו לא יודעים. אז המיילדת שאלה מתי להגיד לך מה יצא? 
אמרתי לה שאחרי שהכל יסתיים והכל יעבור בשלום אשמח לדעת. ולהפתעתי הרבה זאת היתה בת!!! מתוקה בטירוף!!
הפתעה ענקית!!!
ממש היה כיף להיות מופתעים.

לדעתי אם זה חשוב לבעלך אז אל תדעו ואת תגלי שבמהלך ההריון אולי הסקרנות תרד גם לך.
בכל אופן שבעז"ה יהיה הריון קל ובריא שבסופו תצאו בידיים מלאות.

בעיקרון לא שאלנו אף פעם, ובלידה השלישית, כשהיינו בטוחים שזה בן, הגיחה לעולם תינוקת מתוקה, בתחילת תחילת תשיעי, בלידה של שעתיים מהציר הראשון עד הסוף. זה היה כזה שוק מכל הכיוונים, גם הזמן, גם המהירות וגם שזו היתה בת, שזה היה לי ממש שוק לא טוב. מאז החלטתי שאני תמיד שואלת, יש כל כך הרבה דברים בלתי צפויים בלידה, שעדיף לצמצם לפחות את זה.. מאז אנחנו תמיד שואלים ואני ממש שמחה על זה. (במיוחד שזה בנים שצריך להתארגן...)

גם אצלנו הוא לא רצה לדעת

אני רציתי.

נחשו מי קובע?!

הבוסית כמובן...

הוא רוצה לדעת ואני לא אכפת לי.

אז אני שואלת (כי הוא מעולם לא היה איתי בבדיקות)

זה מאד טבעי לרצות לדעת ומה זה בכלל משנה אם ההפתעה באה אחרי הלידה או לפניה?

אם אשה רוצה לדעת שתברר, ואם בעלה רוצה לדעת שתגיד לו.

אני לא מקבלת את הטענה שזה לא מעניין, למה זה לא מעניין? זה בהחלט מעניין מאד מאד.

אז אספר לך על עצמנו:

בשני ההריונות הראשונים לא רצינו לדעת מה מין העובר. מין נחת כזאת. מין אמונה שלמה שמה שיבוא - אנחנו נשמח. ואכן שמחנו: בת בכורה, ולאחריה בן. בהיריון השני חשבנו לעשות כמו ש"אקונה מטטה" סיפרה, אבל בסוף שכחנו לבקש מהרופאה של סקירת המערכות...

בהיריון השלישי, היריון תאומים, כן ביקשנו לדעת, בכל זאת, תאומים... ולמען האמת - בדיעבד אני חושבת שעדיף היה לי לא לדעת. כי די התאכזבתי ששמעתי ששניהם בנים (רציתי גם וגם, או אפילו שתי בנות) - אבל אחרי שהם נולדו, ונקשרתי אליהם, והם גדלו, וחמודים כל-כך - פשוט קשה לי לדמיין אותם בנות! ואני פשוט שמחה שהם מה שהם!

אני לא יודעת מה נעשה בפעם הבאה, בע"ה. יש לנו רצון חזק לעוד בת, ואני לא יודעת אם אעמוד במתח עד הלידה, אבל מהניסיון שכבר עברנו - נראה לי שבהחלט עדיף להתאפק, ולהיות בנחת הזאת עד הלידה, ורק אז, כשכבר מכירים באמת את העובר/תינוק, לדעת מיהו ומה מינו...

(ולאלה שכתבו שאשר יודעים מה המין אפשר לבחור בגדים וחפצים מתאימים - אנחנו בכל מקרה קנינו רק אחרי הלידה. ואת הדברים הגדולים, שהזמנו לפני הלידה, בחרתי פשוט בצבעים שאני אוהבת, שמבחינתי מתאימים לשני המינים).

אנחנו לא ידענו בכל הלידות (5 ב"ה...)

וזה פשוט כייף!!!

אם אני מקבלת בשמחה ובאהבה את מה שה' נותן,

אז ההפתעה מעצימה את החוויה ואת השמחה

כשנולד בן אחרי 2 בנות- ברור שההפתעה היתה גדולה יותר...!!!

אם יש לך מתח מהנושא, וחשוב לך מאיזושהי סיבה אם זה יהיה בן או בת,

אז כן כדאי לדבר עם הבעל ולברר,

אך אם לא משנה-

תהני מהחוויה

בעתיד תוכלי לברר מראש (אם יהיו לכם 4 בנים/בנות... וכד'...)

-לגבי ההתארגנות מראש, כשנולד בן מאד שמחתי שלא ידעתי מראש.

בכל מקרה בגדים וכד' קנינו רק אחרי הלידה (ושאר הציוד- לא מיועד רק לילד הראשון בע"ה...)

ועוד חסר שבהריון הייתי מוטרדת ממתי ואיפה תהיה הברית...

בכל מקרה השבוע עד הברית הוא עמוס, אז שיתרכז הכל בו וגמרנו.

על אופציות באופן כללי תמיד אפשר לחשוב,

מקסימום לא נוציא אותן לפועל...

בהצלחה!

והריון קל, בריא ושמח

האמת..

באמת רוב התגובות רק חיזקו את הסקרנות שלי..

אני יודעת שאני יכולה לבקש לדעת לבד.

אבל איני חושבת שזה ראוי. לא כך אני רואה זוגיות. אנחנו ב"ה משתדלים להיות שותפים באמת בהכל ולא אוהבת את הגישה שבה ככה פותרים רצונות מנוגדים..רוצה שמה שנבחר, נבחר יחד.

כרגע לא רואה לנכון לשכנע אותו לצד שלי. חושבת שזה משהו שצריך לרצות ולא לעשות טובה. אני עוד אדבר איתו על זזה, אבל לא ממקום של שכנוע. לא נוהגת כך בשום דבר. אז גם לא בזה. לא חושבת שהעיקר זה רק שיהיה מה שאני רוצה. העיקר זה שנחליט יחד.

וזה לא שהוא לא רוצה רק כי הוא מעדיף הפתעה או כי זה לא מעניין אותו. ממש לא.

הוא פשוט מרגיש שככה ה' רוצה מאיתנו. שאין צורך לנסות לדעת מה שהוא בחר להסתיר (מלבד מה שלצורך רפואי כמו אולטראסאונד וכו) הוא מרגיש  שכדי להתחבר אליו עכשיו אין צורך לדעת את המין שלו.

גם אני אישית לא חושבת שזה יגרום לי להתחבר אליו יותר..כי בסוף- לשנינו לא באמת משנה אם זה בן או בת. בעז"ה מה שזה לא יהיה מקווים לזכות לעוד הרבה ילדים מתוקים מכל המינים..

היה לי חשוב לכתוב את זה. כי הרגשתי שרוב התגובות רק חיזקו אצלי את הרצון לדעת.

אין צורך לשכנע אותי למה זה כיף ומועיל לדעת- אני חושבת כך בעצמי.

אבל רוצה להתחבר גם לאיך אפשר לראות את זה אחרת. רוצה שאם אבחר לא לדעת- שאתחבר לבחירה הזאת ושזה לא יהיה רק ויתור בשבילו.

אז תודה למי ששתפה בסיפורה.

ותודה למי שחיזקה אותי שזה שווה להתאזר בסבלנות...

ואם יש עוד מישהי....אשמח!

כן, להסתקרן

לתהות ולנחש

במקום להתעצבן על כל מיני אנשים שמנסים לנתח כל מילה ותנועה שלך בשביל לדעת אם זה בן או בת, לנסות בעצמך לנתח כל תחושה ותנועה בשביל לגלות אם זה בן או בת.

בהריון האחרון שלי החלטתי שאני מעדיפה להסתקרן, וזה היה כ"כ הרבה יותר כיף.

יש אפילו שטוענות שזה עוזר בלידה, כי הסקרנות מדרבנת, עלי זה לא עבד.

מה יותר כיף, מסיבת הפתעה, או מסיבה שאת יודעת עליה מראש? לי נראה ברור שהפתעה.

בסקירת מערכות הרופא שאל אם אנחנו רוצים לדעת ואמרתי שלא, כי זה באמת באמת לא משנה והסקרנות כ"כ כייפית אז הוא רשם על פתק.

בעלי כ"כ רצה לדעת בעיקר כי ממש שיגעו אותנו עם הניחושים וידיעות (הבטן עגולה אז זה בן וכד')

הוא הציע שרק הוא ידע ואני לא הסכמתי בשום אופן (שאתן לו את ההנאה להטל בי כל פעם ולרמוז שזה בן ויום אח"כ שזה בת... אין מצב!!)

החלטנו לפתוח את הפתק ואכן, איפשהו זה הרגיע אותי קצת, רציתי בת בכורה אבל היה לי כ"כ קל וטבעי לקבל בן.

בכל מקרה בהחלט הייתי מעדיפה את ההפתעה הראשונה.

כמובן שלא סיפרנו לאף אחד בשום הריון.

בהריון השני כבר הייתי חייבת לדעת אם זו בת. ב"ה עוד בן (מקסים ומדהים כמובן)

בהריון השלישי הגיעו תאומים- כמובן שחייבים לדעת אם יש בת אחת לפחות! ב"ה גם כשבאה בת היא הביאה איתה בן (מה שפתר את הדילמה אם לעשות בריתה כי חייבים ברית...)

והקטנצ'יק שהגיע לפני שנה, עד הבדיקה היה ברור לי שיהיה בת, פשוט הרגשה כזו. מזל שביקשתי לדעת כי לא רציתי לצפות לבת ולהתאכזב. ב"ה מהרגע שידעתי שזה בן נקשרתי אליו מאוד ועזר לי לדעת .

(אם כי, לא היה לי כח לעוד ארוע לארגן, פשוט אין כח אפילו לחשוב על זה עם 4 בבית (והוא בא מיד אחרי התאומים)

הקב"ה שמע לתפילתי/מחשבתי (ויש להזהר בזה מאוד!!!!!!!!!) והוא נולד בשבת, הברית הייתה בשבת כשהוא השתחרר ביום שישי בצהרים בגלל צהבת גבוהה כך שממש לא ידענו אם תהיה ברית ואת מי נזמין עד הרגע האחרון, הברית הייתה קטנה כפי שרציתי אך עם הרבה הרבה יותר כאב ראש... אז לדעת מראש שזה בן כדי להתארגן לברית- ממש לא במקרה שלי...)

סליחה על האורך והפירוט,

סתם רציתי לשתף...

העיקר שיהיה לך הריון קל, בריא ,מלא אנרגיות חיוביות ושיתוף מלא שלך ושל בעלך, וכמובן לידה קלה בעיתה ובזמנה.

שיעבור בכייף לשניכם, ואני חושבת ששווה לחכות להפתעה!

כיף לקבל תגובות כאלה!

עכשיו נזכרתי ....

כשהייתי ילדה לפני היומולדת שלי הייתי כ"כ סקרנית לדעת מה קנו לי...ומצד שני ממש אהבתי הפתעות...

אבל תמיד לא היתי מתאפקת ומציצה  בארון של אימא איפה שידעתי ששמה היא מחביאה את המתנות תמיד....

וזה באמת בסוף היה לי פחות כיף...כי אז היתי צריכה להעמיד פני מופתעת פחדתי לגלות שהצצתי.....

קיצר...זה כנראה מילדות...

וזה דוקא מראה לי שאולי כדאי לי  דוקא לנצל את ההזדמנות כדי ללמוד להיות סקרנית ולהנות מהסקרנות. ולא ישר לרוץ להציץ מה יש שם.....

אני לדוג'. מאד מאד אוהבת להיות מוכנה כמה שיותר למה שהולך להיות.

מניסיון  גם הפתעות טובות לא הצליחו אצלנו... 

ודוקא לגבי ידיעת מין העובר, בעיני זאת סקרנות בריאה, ומאד מאד עזר לי להתקשר  לעובר כשאני יודעת את המין שלו.

אז לא בטוח שזה דבר ש'צריך לעבוד עליו' אולי כדאי דוקא לזרום איתו...

לעובר, וגם לגבי הכנה- נפשית וטכנית אם יש ברית או לא, ואני גם מכינה כבר את בגדי התינוק, מכבסת בגדים שנשמרו מהילדים שלפניו ומכינה כבר בארון, כדי שאחרי הלידה יהיה לי כבר הכל מסודר ומאורגן, לא מבינה איך אפשר אחרת... מה אתן עושות? מתחילות לחפש בגדים אחרי הלידה??

הייתי כל הזמן בטוחה בטוחה בטוחה שיש לי בן בבטן, פשוט לא הייתה מציאות אחרת מבחינתי, וכששמעתי שזה בת הייתי פשוט בהלם טוטאלי ולקח לי זמן לעכל את זה(כן, מודה, הייתה לי העדפה קלה לבן) ולהיקשר אליה. בכל זאת כשמדברים אליה בלשון נקבה זה ממש מחבר.

אני חושבת שאם הייתי מגלה את זה ברגע הלידה הייתי כ"כ בהלם שהיה לוקח לי הרבה זמן להיקשר אליה וזה היה הורס לי את כל ההתחלה במובן מסויים.

וכמובן, איך עושים קניות ללידה כשלא יודעים מה המין??

אמא שלי אף פעם לא בדקה, (היא רצתה הפתעה)

והמון פעמים ציפינו למין השני (בנים בבית של רוב בנות..) 

ברגע ששמענו שזה לא לפי הציפיה- התאכזבנו קצת, אבל האכזבה עברה מהר מאד-

ברגע שראינו את התינוקת התורנית היא עברה והתחלנו לאהוב אותה.

ככה זה, ברגע שיש תינוק זה כבר לא משנה אם בן או בת, העיקר שהלידה עברה בשלום ושהתינוק יצא בריא. כך שבד"כ זה דווקא טוב למי שרוצה דווקא משהו מסויים לדעת רק בלידה- כי אחרי הלידה הקשה רק רוצים תינוק בריא ושמחים (באמת) עם מה שיש.

אם רוצים מין מסוים, ובלידה מגלים שנולד הממין השני, אי אפשר להתאכזב כשבוכה לידך תינוק מהמם שיצא ממך,- לא משנה  מה המין שלו...!

קצת ענווה!!! הריון זו מתנה מה', ועם מתנות לא מתווכחים! מה שה' נתן- זה מה שהוא זיכה אותנו בו, וזה יהיה הילד/ה שלנו ונאהב אותו בכל מצב, אז קצת פרופורציות באכזבות!

ולא בלידה עצמה. אני חושבת ההפך , שעדיף לגלות בלידה, כי אז כלל לא תהיה אכזבה.

וברור שהיריון זה מתנה, אבל לרוב (נראה לי) יש העדפה למין מסויים, וזה מעט מאכזב לגלות שקיבלנו מתנה ממין שונה, למרות שברור שהילד נולד אין כלל אכזבה. (למרות ששמעתי על מישהי שהוריה קראו לה"אכזבה" כי הם רצו בן )

וגם עכשיו אני לא מתכוונת לבדוק.

אבל האמת היא שאני לא עושה בדיקות בהיריון, כך שבכל מקרה אין לי הזדמנות לשאול

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..