איך להתגבר על הסקרנות?זהר הרקיע
אז ככה..

אני סקרנית.תמיד היתי

אני רוצה לדעת אם זה בן או בת.
לא כי זה משנה לי באמת- תכלס לא אכפת לי..ילד ראשון..
סתם מסקרנות.

ובעלי- לא רוצה לדעת.
גם מעדיף הפתעה וגם מרגיש שזה יותר נכון. ( יש לו הסבר הגיוני למה שהוא מרגיש, לא ממש משנה לפה)

אני יכולה להיות נודניקית ולדבר על זה שוב או לנסות לשכנע.
הוא יסכים בטוח. הוא בחיים לא יתעקש ואם רק אגיד ברור שזה מה שאני רוצה הוא יסכים.

אבל אני לא רוצה להיות כזאת.
אם היתה לי סיבה אמיתית אז מילא..
אבל זה אך ורק סקרנות.
איני רוצה לשכנע אותו. ומעדיפה להתאפק בסבלנות.

רק איך?

אשמח לשמוע חיזוקים מנשים שלא ידעו - תספרו לי למה בחרתם לא לדעת ולמה זה טוב..
זה יעזור לי!

מה שכן,
אני סקרנית.
אבל אני גם שיא האוהבת הפתעות
ולמה שלא תדעי רק את, ובשבילו זה ישאר הפתעה?אמונה19
זה מוזר ..וגם מפחדת לרמוז לו..זהר הרקיע
זה מרגיש כמו משהו שאמורים להחליט יחד.

וכשנלך לקנות דברים לתינוק זה יהיה סרט..
אני אף פעם לא הבנתיעובדת השם

למה לא לדעת אבל אם לך זה חשוב לדעת ולו חשוב לא לדעת אז באמת מה הבעיה שתדעי רק את?

 

אם זה כ"כ חשוב לו אני מאמינה שהוא יצליח להתאפק שלא לשאול אותך...

גם בעלי לא רצה לדעתאקונהמטטה
ואחריכמה פעמים שראיתי שזה חשוב לו החלטתי להתאזר בסבלנות ובשבילו לעשות את זה.
עד כדי כך היינו שנויים במחלוקת בעניין הזה שביקשתי מהרופאה שעשתה לי את האולטרסאונד שתכתוב לי על פתק ונחליט בבית )שוב) אם לפתוח או לא..
בסוף אחרי הלידה פתחנו וזה היה נכון
גם אצלנו אותו הדבר...קשת

התאפקתי עד חודש שישי ואז באחת הבדיקות שאלו אותי אם אני רוצה לדעת ואמרתי שכן

ובעלי עדיין לא יודע (אמצע תשיעי).

 

אבל זה קשה לדעת ולא לרמוז בטעות. זה פשוט לא מעסיק אותו לכן הוא לא עלה על זה עד עכשיו...

נראה לי שפעם הבאה בע"ה אשתדל להתאפק יותר זמן (כן חשוב לי לדעת לפני הלידה. אבל אני חושבת שמספיק לי גם שבוע לפני. נראה...)

 

בהצלחה

חודש לפני עלולים לא לראות...אם אם
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

חחח... טוב לדעתקשת
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

לא רציתי לדעתלב אמיץ

כי הרגשתי שזה נותן לי כח ללדת.

 

אבל היו לידות שכן היה לי צורך לדעת : היה לי חשוב לדעת - האם זה שוב בן? נו - אחרי ארבעה בנים.

 

ופעם אחת לקחתי איתי את בתי יחידתי דאז (בין הגדולים בבית) לאולטראסאונד משום שהיא היתה במתח נוראי וראיתי שיקל עליה לדעת את מין העובר (בן! -שיהיו לי בריאים).

 

ודוקא בלידה האחרונה כשסוף סוף נולדה בת, לא רציתי לדעת אבל בעלי קיבל מהרופאה את התוצאה על פתק ולבקשתי שמר את הדבר בסוד מפני.

 

שנחזור תמיד בידים מלאות ב"ה.

בתחילה לא רציתי לדעת...נ.ה

אני אמא ל7 ילדים ב"ה . את ארבעת הגדולים ילדתי בלי לדעת בכלל מה יש לי בבטן (3 בנים ובת)  רק רציתי לדעת שהם בריאים ושלמים את החמישית כבר לא התאפקתי כי נורא רציתי עוד בת ואז שאלתי ושמחתי כ"כ שזו בת .לאחר מכן נעלם כבר גורם ההפתעה ואת האחרונים שאלתי. העיקר הבריאות.

אני ממש שמחה לדעתתהילה3

ההריון הוא כל כך ארוך ולא ממש נעים לי. 

אני ממש מרגישה שזה חלק מהזהות והקשר שלי עם העולל שגדל בבטן כשאני יודעת לפחות את זה. 

אין לי שום מושג למה להשאיר את זה בסוד. 

אני ממש מתרגשת בכל פעם מחדש (היו שלוש עד עכשיו ב"ה) לדעת מה יש לי.... 

אני די מדברת איתם כבר אז למה לא לדעת עם מי מדברים?

מבינה ומזדההאנונימי (פותח)

אין כמו לדעת... יש זמן להתכונן ולחשוב על שמות, לקבל בגדים אם צריך, לדעת אם העגלה של הקודמים מתאימה, אם זה בן לחשוב על ברית, לחסוך כסף, לסכם על כיבודים...

 

יש לי שני בנים ואישית זה מאוד עזר לנו שיידענו...

מתחברת לצורך להקשראנונימי (פותח)

יש לנו בת ובן ובהריון השלישי כ"כ רציתי בת...

הידיעה שיש לי עוד בן עזרה לי מאוד לעכל את זה בהריון ולהתרגל לרעיון ואח"כ גם לאהוב את העובר, לדבר איתו, להקשר אליו...

גם אנחנו היינו ככה...T.B

בעל לא רצה שנדע ואני בנאדם שמטבעו ממש סקרן (כמו כל הנשים...)
אבל החלטתי ללכת עם בעלי ולא לדעת. בהתחלה עוד הייתי סקרנית אבל עם ההריון הסקרנות ירדה. 
כבר לא היה כ"כ חשוב לי דלעת את מין העובר. 
במשך כל ההריון חשבתי שזה בן- לפי התמונות באולטרסאונד ולפי תגובות של אנשים (בטן עגולה וכו'..) ואכן בסוף יצא בן מקסים!!
בלידה השניה כבר היה לי ברור שאין עניין לדעת, וזה גם לא היה לי כבר משנה.
וגם בהריון השני הייתי בטוחה ששוב יש לי בן. (שוב בדיוק כמו בהריון הראשון-אולטרסאונד וכו...)
הגענו ללידה (ניתוח קיסרי-עכוז) ושאלו אותנו מה יש? אמרנו שאנחנו לא יודעים. אז המיילדת שאלה מתי להגיד לך מה יצא? 
אמרתי לה שאחרי שהכל יסתיים והכל יעבור בשלום אשמח לדעת. ולהפתעתי הרבה זאת היתה בת!!! מתוקה בטירוף!!
הפתעה ענקית!!!
ממש היה כיף להיות מופתעים.

לדעתי אם זה חשוב לבעלך אז אל תדעו ואת תגלי שבמהלך ההריון אולי הסקרנות תרד גם לך.
בכל אופן שבעז"ה יהיה הריון קל ובריא שבסופו תצאו בידיים מלאות.

אני חושבת שכדאי לדעת...אנונימי (פותח)

בעיקרון לא שאלנו אף פעם, ובלידה השלישית, כשהיינו בטוחים שזה בן, הגיחה לעולם תינוקת מתוקה, בתחילת תחילת תשיעי, בלידה של שעתיים מהציר הראשון עד הסוף. זה היה כזה שוק מכל הכיוונים, גם הזמן, גם המהירות וגם שזו היתה בת, שזה היה לי ממש שוק לא טוב. מאז החלטתי שאני תמיד שואלת, יש כל כך הרבה דברים בלתי צפויים בלידה, שעדיף לצמצם לפחות את זה.. מאז אנחנו תמיד שואלים ואני ממש שמחה על זה. (במיוחד שזה בנים שצריך להתארגן...)

נשים-צריכות שליטה, רוצות לדעת...אנונימי (פותח)
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

דווקא אצלנו זה בדיוק הפוך.אנונימי (פותח)

הוא רוצה לדעת ואני לא אכפת לי.

אז אני שואלת (כי הוא מעולם לא היה איתי בבדיקות)

למה להתגבר על הסקרנות?חלב ודבש

זה מאד טבעי לרצות לדעת ומה זה בכלל משנה אם ההפתעה באה אחרי הלידה או לפניה?

אם אשה רוצה לדעת שתברר, ואם בעלה רוצה לדעת שתגיד לו.

אני לא מקבלת את הטענה שזה לא מעניין, למה זה לא מעניין? זה בהחלט מעניין מאד מאד.

כמעט הרוב כתבו לך חיזוקים הפוכים ממה שביקשת...מתואמת

אז אספר לך על עצמנו:

בשני ההריונות הראשונים לא רצינו לדעת מה מין העובר. מין נחת כזאת. מין אמונה שלמה שמה שיבוא - אנחנו נשמח. ואכן שמחנו: בת בכורה, ולאחריה בן. בהיריון השני חשבנו לעשות כמו ש"אקונה מטטה" סיפרה, אבל בסוף שכחנו לבקש מהרופאה של סקירת המערכות...

בהיריון השלישי, היריון תאומים, כן ביקשנו לדעת, בכל זאת, תאומים... ולמען האמת - בדיעבד אני חושבת שעדיף היה לי לא לדעת. כי די התאכזבתי ששמעתי ששניהם בנים (רציתי גם וגם, או אפילו שתי בנות) - אבל אחרי שהם נולדו, ונקשרתי אליהם, והם גדלו, וחמודים כל-כך - פשוט קשה לי לדמיין אותם בנות! ואני פשוט שמחה שהם מה שהם!

אני לא יודעת מה נעשה בפעם הבאה, בע"ה. יש לנו רצון חזק לעוד בת, ואני לא יודעת אם אעמוד במתח עד הלידה, אבל מהניסיון שכבר עברנו - נראה לי שבהחלט עדיף להתאפק, ולהיות בנחת הזאת עד הלידה, ורק אז, כשכבר מכירים באמת את העובר/תינוק, לדעת מיהו ומה מינו...

(ולאלה שכתבו שאשר יודעים מה המין אפשר לבחור בגדים וחפצים מתאימים - אנחנו בכל מקרה קנינו רק אחרי הלידה. ואת הדברים הגדולים, שהזמנו לפני הלידה, בחרתי פשוט בצבעים שאני אוהבת, שמבחינתי מתאימים לשני המינים).

ההפתעה היא תענוג!!!א.........לף
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

תודה לכולכן!זהר הרקיע

האמת..

באמת רוב התגובות רק חיזקו את הסקרנות שלי..

 

אני יודעת שאני יכולה לבקש לדעת לבד.

אבל איני חושבת שזה ראוי. לא כך אני רואה זוגיות. אנחנו ב"ה משתדלים להיות שותפים באמת בהכל ולא אוהבת את הגישה שבה ככה פותרים רצונות מנוגדים..רוצה שמה שנבחר, נבחר יחד.

כרגע לא רואה לנכון לשכנע אותו לצד שלי. חושבת שזה משהו שצריך לרצות ולא לעשות טובה. אני עוד אדבר איתו על זזה, אבל לא ממקום של שכנוע. לא נוהגת כך בשום דבר. אז גם לא בזה. לא חושבת שהעיקר זה רק שיהיה מה שאני רוצה. העיקר זה שנחליט יחד.

וזה לא שהוא לא רוצה רק כי הוא מעדיף הפתעה או כי זה לא מעניין אותו. ממש לא.

הוא פשוט מרגיש שככה ה' רוצה מאיתנו. שאין צורך לנסות לדעת מה שהוא בחר להסתיר (מלבד מה שלצורך רפואי כמו אולטראסאונד וכו) הוא מרגיש  שכדי להתחבר אליו עכשיו אין צורך לדעת את המין שלו.

גם אני אישית לא חושבת שזה יגרום לי להתחבר אליו יותר..כי בסוף- לשנינו לא באמת משנה אם זה בן או בת. בעז"ה מה שזה לא יהיה מקווים לזכות לעוד הרבה ילדים מתוקים מכל המינים..

 

 

היה לי חשוב לכתוב את זה. כי הרגשתי שרוב התגובות רק חיזקו אצלי את הרצון לדעת.

אין צורך לשכנע אותי למה זה כיף ומועיל לדעת- אני חושבת כך בעצמי.

 

אבל רוצה להתחבר גם לאיך אפשר לראות את זה אחרת. רוצה שאם אבחר לא לדעת- שאתחבר לבחירה הזאת ושזה לא יהיה רק ויתור בשבילו.

 

אז תודה למי ששתפה בסיפורה.

ותודה למי שחיזקה אותי שזה שווה להתאזר בסבלנות...

 

ואם יש עוד מישהי....אשמח!

זה פשוט כיףיהודיה מא"י

כן, להסתקרן

לתהות ולנחש

במקום להתעצבן על כל מיני אנשים שמנסים לנתח כל מילה ותנועה שלך בשביל לדעת אם זה בן או בת, לנסות בעצמך לנתח כל תחושה ותנועה בשביל לגלות אם זה בן או בת.

בהריון האחרון שלי החלטתי שאני מעדיפה להסתקרן, וזה היה כ"כ הרבה יותר כיף.

יש אפילו שטוענות שזה עוזר בלידה, כי הסקרנות מדרבנת, עלי זה לא עבד.

 

מה יותר כיף, מסיבת הפתעה, או מסיבה שאת יודעת עליה מראש? לי נראה ברור שהפתעה.

בהריון הראשון הוא רצה ואני לאortal1
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

תודה נשמהזהר הרקיע

כיף לקבל תגובות כאלה!

 

 

עכשיו נזכרתי ....

 

כשהייתי ילדה לפני היומולדת שלי הייתי כ"כ סקרנית לדעת מה קנו לי...ומצד שני ממש אהבתי הפתעות...

אבל תמיד לא היתי מתאפקת ומציצה  בארון של אימא איפה שידעתי ששמה היא מחביאה את המתנות תמיד....

וזה באמת בסוף היה לי פחות כיף...כי אז היתי צריכה להעמיד פני מופתעת פחדתי לגלות שהצצתי.....

 

קיצר...זה כנראה מילדות...

 

וזה דוקא מראה לי שאולי כדאי לי  דוקא לנצל את ההזדמנות כדי ללמוד להיות סקרנית ולהנות מהסקרנות. ולא ישר לרוץ להציץ מה יש שם.....

 

אני חושבת שיש טיפוסים שלא אוהבים הפתעותאיזו נחמה

אני לדוג'. מאד מאד אוהבת להיות מוכנה כמה שיותר למה שהולך להיות.

 

מניסיון  גם הפתעות טובות לא הצליחו אצלנו... 

 

ודוקא לגבי ידיעת מין העובר, בעיני זאת סקרנות בריאה, ומאד מאד עזר לי להתקשר  לעובר כשאני יודעת את המין שלו.

 

אז לא בטוח שזה דבר ש'צריך לעבוד עליו' אולי כדאי דוקא לזרום איתו...

אנחנו תמיד רוצים לדעת, זה מסקרן, זה מחבר אותנו לעומה אני ומה חיי

לעובר, וגם לגבי הכנה- נפשית וטכנית אם יש ברית או לא, ואני גם מכינה כבר את בגדי התינוק, מכבסת בגדים שנשמרו מהילדים שלפניו ומכינה כבר בארון, כדי שאחרי הלידה יהיה לי כבר הכל מסודר ומאורגן, לא מבינה איך אפשר אחרת... מה אתן עושות? מתחילות לחפש בגדים אחרי הלידה??

אף פעם לא ביקשנו לדעת (6 לידות)בתיה צ
בעיני הגילוי מיד אחרי הלידה מה נולד הוא שיא ההתרגשות! גם בעלי... והברכה שורה בדבר הסמוי מן העין
לי היה קריטי לדעת גם לכתחילה וגם בדיעבד.שמשי

הייתי כל הזמן בטוחה בטוחה בטוחה שיש לי בן בבטן, פשוט לא הייתה מציאות אחרת מבחינתי, וכששמעתי שזה בת הייתי פשוט בהלם טוטאלי ולקח לי זמן לעכל את זה(כן, מודה, הייתה לי העדפה קלה לבן) ולהיקשר אליה. בכל זאת כשמדברים אליה בלשון נקבה זה ממש מחבר.

אני חושבת שאם הייתי מגלה את זה ברגע הלידה הייתי כ"כ בהלם שהיה לוקח לי הרבה זמן להיקשר אליה וזה היה הורס לי את כל ההתחלה במובן מסויים.

וכמובן, איך עושים קניות ללידה כשלא יודעים מה המין??

דווקא אם מגלים בלידה הרבה פעמים נקשרים יותר בקלותאנונימי (פותח)

אמא שלי אף פעם לא בדקה, (היא רצתה הפתעה)

והמון פעמים ציפינו למין השני (בנים בבית של רוב בנות..) 

ברגע ששמענו שזה לא לפי הציפיה- התאכזבנו קצת, אבל האכזבה עברה מהר מאד-

ברגע שראינו את התינוקת התורנית היא עברה והתחלנו לאהוב אותה.

ככה זה, ברגע שיש תינוק זה כבר לא משנה אם בן או בת, העיקר שהלידה עברה בשלום ושהתינוק יצא בריא. כך שבד"כ זה דווקא טוב למי שרוצה דווקא משהו מסויים לדעת רק בלידה- כי אחרי הלידה הקשה רק רוצים תינוק בריא ושמחים (באמת) עם מה שיש.

גם אני חושבת כךמשיח עכשיו!

אם רוצים מין מסוים, ובלידה מגלים שנולד הממין השני, אי אפשר להתאכזב כשבוכה לידך תינוק מהמם שיצא ממך,- לא משנה  מה המין שלו...!

אני מבינה את הרצון לתינוק ממין מסויים, אבל הלווו!מה אני ומה חיי

קצת ענווה!!! הריון זו מתנה מה', ועם מתנות לא מתווכחים! מה שה' נתן- זה מה שהוא זיכה אותנו בו, וזה יהיה הילד/ה שלנו ונאהב אותו בכל מצב, אז קצת פרופורציות באכזבות!

אמרו שעדיף שתהיה "אכזבה" בזמן גילוי המין,משיח עכשיו!אחרונה

ולא בלידה עצמה. אני חושבת ההפך , שעדיף לגלות בלידה, כי אז כלל לא תהיה אכזבה.

 

וברור שהיריון זה מתנה, אבל לרוב (נראה לי) יש העדפה למין מסויים, וזה מעט מאכזב לגלות שקיבלנו מתנה ממין שונה, למרות שברור שהילד נולד אין כלל אכזבה. (למרות ששמעתי על מישהי שהוריה קראו לה"אכזבה" כי הם רצו בן )

 

 

 

אני בשתי ההריונות הקודמים לא בדקתימשיח עכשיו!
עבר עריכה על ידי rivka501 בתאריך כ"ט בטבת תשע"ד 00:13

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף צוחקצוחק

 

תודה

משיח עכשיו מגיע לך מזל טוב? הבנתי נכון?חדשה דנדשה
אכן כן, תודה אני רק בחודש הראשון...משיח עכשיו!
יאללה- שרשור פאדיחות! שיקפוץ גם הוא עוד כמה שניםהריון ולידה

ונוכל לצחוק שוב

אז אני אתחיל. מאנונימי כי פאדיחה..

היינו אצל חמי וחמותי בשבת, עשיתי בדיקה שיצאה לא נקיה. שמתי אותה על המדף בחדר שישנו בו כדי להראות לבעלי ושאחרי שבת ניקח לרב, ו..שכחתי אותה שם.

במוצש כשהגענו הביתה קלטתי פתאום שהיא שם והתפדחתי כל כך, אבל קיוויתי שאף אחד לא ייכנס לשם והיא תישאר עד שכבר לא ידעו למי היא שייכת

אבל אז- ביום ראשון חמותי מתקשרת: "יכול להיות ששכחתם אצלנו משהו?" חח..לא! לא שכחנו כלום, מה פתאום!

אני רק מדמיינת אותם יושבים וחושבים מה לעשות עם הבדיקה ואיך להעביר לנו אותה בדרך נורמלית בושות!

מצחיקה🤣באתי מפעם

נשים לא עובדות?-לכאןאנונימית בהו"ל

אתן עושות הכל בבית כולל הכל והבעל עובד?

אני גמורהההההה עם כאבי גב מטורפים

ובעלי-מתעלם .הוא יוצא לתפילות משאיר אותי עם כל הקלחת

עובד עצמאי כך שאין לו שעות מסודרות,יכול לצאת לעבוד גם ב11 ,גם ככה עובד עד הלילה

מרגישה והוא גם אומר את זה מדי פעם

את לא עובדת אין עלייך עול

אבל עליי כ-ל העולם של הבית והילדים וזה לא פחות קשה

מרגישה שצריכה לשתוק כל הזמן כי הוא מביא את הכסף

ולא בקטע אלים כי לא חסר לי כלום ב"ה

פשוט די אני מותשת מזה שאין אפשר לבקש ממנו כלום

אני חושבת שכל בחירה היא לגיטימיתנעמי28

בכל נושא כל עוד אין פגיעה במישהו אחר.

ויש המון גורמים שמשפיעים על הבחירה שלנו (לדעתי כמעט ואין בחירה חופשית טהורה, כנראה שבכלל)

ממניעים פסיכולוגים, חברתיים, היסטוריים, גנטיקה, אמונה ועוד

דוגמה קלאסית- ילודה.

אישה יכולה להיות בטוחה שמספר הילדים שלה היא בחירה אישית טהורה אבל אין צל של ספק שאם היא היתה גדלה בפינלנד ולא בארץ, הילודה שלה היתה שונה.

ההשפעה היא כל כך עמוקה ואנחנו נוטות לחשוב שזו בחירה חופשית.

ככה בכל נושא.

הגשמה, אמונה, דעה פוליטית, הכל.

והעצם ההבנה של זה גורם לי לערער ולשים בסימן שאלה כל "צורך" חברתי, כמו שכתבת "המחשבה שצריכים".

ולקבל כל צורך אחר.

אין נכון או לא נכון.

הקביעה שנכון לצאת לעבוד או עד גיל שנתיים להישאר, זאת בסך הכל תנועה דורית תלויה בזמן.

בקיבוץ חשבו אחרת, כמה דורות לפני זה חשבו אחרת לגמרי, ועוד כמה עשורים יחשבו אחרת.

ועם כמה שהחברה משפיעה לנסות כמה שאפשר להרגיש בגוף מה נכון.

באיזה גיל התולעים האלה מפסיקות לבקר?ניק חדש2

דייייייי באמת זה לא אנושי כבר.

כל חודשיים.

ואם הן פירגנו אז חודשיים ושבועיים.

ניסיתי פרוטוקול של 3 מנות ורמוקס בהפרש של שבועיים כל אחת. אז זה האריך מחודשיים לחודשיים וחצי.

באמת אין לי סבלנות לזה.

והם בני 7 ו4.5.

גיהינום

אלה תולעים בוודאות אני שולפת אותן

ניסיתי אמבטיות סוכר

ניסיתי קלינתול

ניסיתי וזלין

ניסיתי נו ורם

כלום.

ולדחוף שום לטוסיק אין שום סיכוי. כמו שלא אדחף לעצמי ככה לא דוחפת להם.

עד שהם לא מקבלים ורמוקס אין לי ולהם שקט.

אוף

מוכנה להתחלף בכיף עם כינים. משלמת גם.

מבינה אותך מאד ומזדהה אמהלה
  1. לגבי השום- זה באמת לא מומלץ, עלול לגרום לכוויה ממש. אבל יש לקנות היום כמוסות שום שיעילותם שווה, והן בטוחות לגמרי לשימוש. הן ממש קטנות, אפילו יותר קטנות מפתילה. וזה עוזר לדחות עוד קצת את ההתפרצות הבאה. בנוסף- לתת להם לאכול גרעיני דלעת- מאד עוזר.

  2. גם אני תמיד אומרת שזה הרבה יותר גרוע מכינים, ומעניין מאד שהבנות שלי נדבקו קבוע בתולעים ואף פעם לא בכינים....

  3. זה עובר כשהם גדלים..... מנסיון בערך מגיל 11/12 כבר הפסיקו להתלונן. אבל כשאני עושה טיפול בורמוקס, בעצת הרופא אני עושה טיפול משפחתי- מביאה לכולם, גם לגדולים כדורים ואפילו אני לקחתי, וזה באמת עוזר לרווח את ההתפרצויות....

  4. חיבוק ענק ענק ענק לא יאומן עד כמה זה יכול לשבש את החיים שלך ושלהם

חמאת גרעיני דלעת שווה לאכילתם? בדיוק קניתי...ירושלמית במקור

לא מכירה, אבל אם זה עשוי מרכיבים טבעיים בלבדאמהלה

יתכן שזה גם יעזור.

אבל בדברים האלו- אין כמו המקור, במיוחד שהמקור טעים וזמין...

הילדים שלי לא אוהביםשיפור

את הגרעינים או את הממרח שלהם?ירושלמית במקור

כן, כתוב 100 אחוז גרעיני דלעת...ירושלמית במקור

תודה... פשוט הילדה לא מסכימה לאכול את הגרעינים (את החמאה טרם ניסיתי)

הבאתי טיפול משפחתי ולא מנעניק חדש2

את ההתפרצות הבאה אחרי חודשיים.

גרעיני דלעת עזרו מניסיון?ניק חדש2

מה תגידי על גם וגם? 🫣אן אליוט

אצלינו זה הרבה פעמים בא ביחד, או שבוע תולעים ואז שבוע כינים...

ולנו אמרו 3 מנות ברציפות ואז מנה רביעית שבוע אחרי.

זה סיוט, מזדהה

יש לי רק בנים אז לפחות לכינים יש פג תוקף קצרניק חדש2

תבדקי על שמן זעתר נראה ליהריון ולידה

השתמשתי לעצמי כילדה ותמיד עבד

לאכול או למרוח שם?שיפור

איך להשתמש?ניק חדש2

ישבתי לקרוא מלא עכשיו וראיתי שממליצים גם על שמן אורגנו זה אותו דבר?

שמן אורגנו זה שמו חריףהמקורית

ויכול לשרוף אז שימי לב

אני לא בטוחה שמתאים לילדים האמת

ואם את קונה אז רק אחד שמהול עם שמן נשא כמו שמן זית. והוא יקר אם זה משנה לך.

זה אותו דבר. אפשר גם לעשות חליטה של אזוב ולתתנפש חיה.

כן יש מצב שזה בדיוק אותו דבר, לא זכרתי איזה מהםהריון ולידה

ולברר איך לבדוק את העלים ! זה עלים קטנים ולא רגילנפש חיה.

20 טיפות בתוך מיץ ולשתותהריון ולידה

כאילו אני כתבתי😒 אנחנו בול באותו מצב!!שיפור

אם תמצאי פתרון אשמח לשמוע.

די בלתי אפשריניק חדש2

בעלי היום שם לו וזלין בפי הטבעת לפחות שלא יצרח.

הרגיע לן קצת

והבאתי ורמוקס. למרות שלא ראיתי שום תולעת.לא יכולתי כבר.

ומשתפת פה משהו שראיתי ברשתניק חדש2

אצל רויטל ויטלזון.

כמה צחקתי.

אולי אני מסגירה את עצמי כי שיתפתי כמה חברות

אבל ניחא

זה סיפור חיי.

לא מךסיקות בשום גיל, לי היה גם כנערה וגם כיוםשמש בשמיים

אחרי הלידה האחרונה נדבקתי, סיוט.

גם אני. אבל אני נדבקת מהםניק חדש2אחרונה

וכשהייתי צעירה זה לא היה בתדירות של כל חודשיים.

ואמא שלי לא הביאה ךמו ורמוקס

ישלי בציראנונימית בהו"ל

לחץ בטוסיק

אבל גם קצת בין צירים

זה לא עובר כמו הציר שנגמר…

הגיוני?

הואפרסקה

תנסי מים חמים במקלחת לפעמים זה משחרר.

ואני לא יודעת באיזה שלב את אבל זה קצת מזכיר לי צירי לחץ 😅

אני בשלב כזה כבר הלכתי לבי"ח...אמא טובה---דיה!

הגיוני אבל יש מצב שזה מתקדם. הייתי נוסעת להיבדקכורסא ירוקה.

הגיוני, אבל כמו שאמרו לך כנראה שהלידה מתקדמת...יראת גאולה

היה לי ככה בערך בפתיחה 5-6.

אצלי הכאב של הציר התבטא בלחץ מהסוג הזהשושנושי

בצירי לחץ הרגשתי לחץ אחר, מאין לחץ לדחוף החוצה..

איזה כיף נשמע שזה מתקרב.

לידה קלה ובידיים מלאות

מרגש!^כיסופים^

נשמע כמו כניסת התינוק לאגן, שימי לב לא למשוך יותר מדי בבית

מקווה שאת כבר בחדר לידה נשמה שיהיה בקלותאמהלה

בבריאות ובידיים מלאות

איזה חדר ואיזה לידהאנונימית בהו"ל

הכל נעלם פשוט

ואני עצבנית כמו שור זועם כל היום צועקת

זה ככ מתסכל

אוףףףף מתסכל, ברור שאת עצבניתאמהלה

תנסי אולי לצאת קצת היום, לנשום אויר/קפה ומאפה/נוף גשום

זה כבר ממש קרוב

והגוף שלך מאותת לך שהוא מתכונן

קחי בחשבון שזה עלול להיות בשבת ותתארגנו על מקום לילידם ותיק ארוז וכו'

לידה קלה, בבריאות, בשמחה ובשלווה

חיבוק ענק

אוי תגובה נשית זה טובאנונימית בהו"ל

כולם סביבי מדברות כמו דודות

ככה זה

כשיהיו לך צירים לא תתלבטי

אם ככה את נשמעת אין לך כלום

כאילו אני לידה ראשונה…

נא לסגור פלאפונים וללכת לישון/לכייףאמהלה

זה זמן שלא מדברים עם אנשים....

נסי להיות רפויה!!גוגי גוגי

הלידה לא מגיעה כשהגוף מזהה סכנה

אני הסכנה 🥴🥴🥴אנונימית בהו"ל

מסכנים הילדים…

חחח אני צתה על התקופה הזאתדיליה

יואו את עוד כאן? זהו אני אומרץ לך היום היום.

בסוף משהו צודק תמיד.

שיהיה בקלות.

מקווה בשבילךצשלא שבת.

ורק עצה קטנה, כי אני כמובן דוד כבידה ולא בחודש תשיעי, אז תברחי לחדר ואל תצעקי...

חחח תרגיעי! יואו! הכי עוזר להגיד לך את זה נכון? ידעתי.

לפחות היום היום זה מעודדאנונימית בהו"ל

אצלי זה לאאאאא יש לך זמןןןן

תודההההה איך כיף לשמועעעעעעע

בשבת הכי כיף ללדתניק חדש2

ילדתי בערב שבת וזה היה חלומי.

ונאמר אמן!!!אנונימית בהו"לאחרונה

אני איתךטליה א.

גם רוצה כבר ללדת בע"ה!!! ונהייתי עצבנית ואז אומרים לי - תרגעי שלא תלכי עצבנית ללדת. תןדה חברים. עזרתם😅

מישהי התנסתה ברפלוקס עם צרבות אצל ילד בן חמש?אמא טובה---דיה!

או בגיל אחר, אבל לא תינוק.

איך מטפלים בזה?

הוא מתעורר מזה כל לילה בצרחות...

הלכת לרופא ילדים?איזמרגד1

זה נראה לי שאלה לרופא. ילד שמתעורר כל לילה הצרחות זה משהו שצריך לטפל בו, כנראה עם סותר חומציות מאיזשהו סוג...

היינו אצל אא"ג, והוא אבחן ואמר לפנות לגסטרואמא טובה---דיה!

אבל כצפוי אין תורים בימים הקרובים, אז מתלבטת מה לעשות בינתיים.

תקראי פהאורוש3

Eo EQuiz | E&E Israel - EOE/EGID Community

ובכל מקרה גם אם אין קשר, גסטרו זה הכתובת באמת... וזה תורים רחוקים...

זה לא נשמע לי זה. אבל התיאור של התסמינים שלו נשמעאמא טובה---דיה!

בול צרבות.

השאלה היא איך אני יכולה לעזור לו לפני הגסטרו, כי הוא ממש סובל כבר הרבה זמן...

אולי מהרופא ילדים לבקש תרופה סותרת חומציותאורוש3

אבל אולי זה קצת בעיה כי זה בעצם יכול למסך בעיה שאז הגסטרו לא יראה. הייתי מתייעצת עם הרופא מה דעתו בינתיים

הייתי מתייעצת עם רופא ילדים בינתייםקופצת רגע

ואגב הוא מקבל תוספי תזונה כלשהם?

הוא יודע לבלוע כדורים?שימושית

יש גביסקון וזה ללא מרשם רופאיום שני

תרופה לילדים ומבוגרים, עוזר תוך כמה דקות אבל ההשפעה היא לכמה שעות

(הרופא אמר לנו לנסות את זה במקרה של ריפלוקס עם תינוק. עזר כל כך שבסוף לא המשכנו לתרופה חזקה יותר)

המון ילדים היום בגלאים האלו סובלים מצרבתרק לרגע 1

נראה לי שזה קשור לסטרס תזונה משקל

הילד שלך עם עודף משקל?

כדאי להתייעץ עם גסטרו תבקשו בדיקת אליקובקטור וכו

לדאוג שהמזרון יהיה קצת באלכסון עם הטיה

תתיעצו עם רופא בקשר לתרופה

דווקא בתת משקל...אמא טובה---דיה!

מזרון באלכסון זה רעיון מצוין, תודה!

תת משקל אז בהחלט כדאי לקחת לרופא מומחהרק לרגע 1אחרונה

ולעשות את כל הבדיקות

צליאק בדקתם?

לא התנסתינעמי28

אבל עד שתמצאי תור, תקלי עליו כמו שמקלים על צרבת בהריון.

ארוחות קטנות לאורך היום, לא שומניות, לא לשכב לפחות חצי שעה אחרי האוכל, לישון עם הגבהה של הראש, להפריד נוזלים מאוכל, וכל מה שעוזר בהריון.

תבקשי מרשם מרופא ילדים!!! כל רופא יכול לכתובהריון ולידה

אומפרזול

מציל חיים

הייתי הולכת לאוסתאופתאפונה

אני עכשיו הייתי עם התאומות שלי אצל גסטרואמהלה

המליץ לתת אומפרזול לנסיון במשך חודש על רקע כאבי בטן והתפתלויות במשך כל היום.

טען שכנראה זה השלכה של הפגות שלהן

כי ראה שאצל פגים יש נטיה גדולה יותר לחומציות בקיבה

(בנות כמעט 8)

ישלכן המלצה על חנות שמתאימה כיסאות בטיחות מאחור?גוגי גוגי

בהמשך לשרשור הקודם שלי

עזרתן לנו ממש

זה גם נושא שחזר כאן מידי פעם

מחפשת המלצה לחנות אמינה שמתאימה 3 כיסאות מאחורה וגם עושה התקנה בטוחה

וגם נצטרך לחזור אליה לקנות את הכיסא השלישי פלוס התקנה עוד כמה חודשים לקראת הלידה השלישית..

אנחנו בלי כיסאות כרגע בכלל לכן מחפשת לקנות בבת אחת

באיזה אזור את מחפשת?כורסא ירוקה.

זכור לי שלבטרם יש רשימת מתקינים מומלצים חלקם עצמאיים (את קונה כסאות ובאה אליהם) וחלקם בחנויות ואז את יכולה לבחור את החנות הרלוונטית ורק לוודא דהמתקין נמצא שם

טוילנד. כפר סבא. נסיון אישי לפני כמה שניםמנגואית

יש להם מתקין , לא יודעצ אם כל הזמן יש מתקין, שראה את הרכב והמליץ על כסאות בתקציב והתקין ביחד עם כיסא שכבר היה לנו ,הוא התקין מחדש גם אותו

אחכ פחדתי לנתק את הכסאות ונמנעתי מזה חודשים חחח

אנחנו קנינו בביבי סטארפרח חדש

ואז גם מתקינים את הכיסא במקום

תודה!!! נראלי נלך על טוילנדגוגי גוגי

יש מישי עם טויוטה קורולה ו3 מאחורה?גוגי גוגי

יש לנו רכב יותר קטן והכנסנו 3 מאחורהכורסא ירוקה.

קשה אבל אפשרי. הקורולה רחבה יותר.

צריך 3 שהם או סלים פיט או הבוסטר הקל של הילדים הגדולים יותר - עם/בלי גב

לנו יש טויוטה קורולה (קרוס)מתואמתאחרונה

אמנם לא ניסינו להכניס בה שלושה כיסאות (קנינו אותה רק לפני שנתיים וחצי), אבל היא רחבה למדי, אז מניחה שייכנס.

אוף-שרשור עומסאובדת חצות

את ההודעה הזו ניסחתי בראשי ורציתי לכתוב מלא פעמים.

אני מרגישה שיש המון טוב בחיי ב "ה אבל מצד שני השנה הזו ממש עמוסה וכל חמישי\שישי\סופ"ש אני מגיעה עם הלשון בחוץ ומרגישה רע\עם כאב ראש\

הקאות.

עלינו ב"ה עם התאומים לכיתה א' ואני מרגישה שזה העלה אותי כיתה גם כאמא וכהורה.

אבל זה דורש מאד מאד ואני ואנחנו מאד שקועים בילדים והמשמרת השניה הזו בביה"ס דורשת ומרחיבה מאד את הדברים שאני עושה השנה באופן כזה שאני נופלת מהרגליים כבר ב-11 בלילה (מה שלא קרה קודם-הייתי ישנה מאוחר) והילדים באים אלינו למיטה כבר ב6 ומשהו בבוקר (אז קמה מוקדם אם לעבודה-להתארגנות).

מצד אחד מכניסים לשנה-לקחת אותם מוקדם לצהרון, חוגים שלהם, חוגים שלנו (פעמיים בשבוע חוג כדורגל לאחד מהם, פעמיים בשבוע ספורט בערבים לבעלי ואני לאחרונה הורדתי ספורט ואין לי סיכה להכניס בלו"ז), דרישה לשיעורי בית יומית וגם אם עושים בצהרון יש לנו ענייני קריאה לבדוק וגם מה שעושים בצהרון לפעמים עם טעויות אז נכנסנו לשגרת בדיקה , גל חמישי בשבועייים האחרונים יצא שהזמנתי חברים הנה עם ארוחת ערב ואני מתזזת סביבם, הכנו מגשי פירות ליומולדת שבוע אחרי שבוע, מעורבות בית ספרית, הכנתי אלבום לופה מדהים, הזמנתי משפחה לארוחת ערב בשבת שזה משהו שאני לא עושה כי פחות מבשלת, ואפיתי 3 פעמים במהלך השבוע. בטוח לא ציינתי עוד דברים כמו להכין אוכל לילדים בבוקר לקופסא, לחדד להם עפרונות ולבדוק קלמרים, להיות מעורבת בנושאי בי"ס רגשית, לטפל ולעקוב בתוכנה.

כל זה עם לפגוש חברכה טובה לפרוק פעם בשבוע. אני כגם עובדת עם הילדים על קגריאת ספרונים. בקיצור גם לימודים לילדים, גם פן חברתי גם רגשי גם אוכל ואני? ממש מרגישה עמוסה גם אם מסו]קת

לעצמי ולזוגיות לא נשאר כמעט זמן.

ולמרות שהם תודה לאל כבר לא מרטיבים, החינוך נעשה קל יותר, החום וההקשבה בבית (בעבר הייתי צריכה מדריכת הורים), התחלנו לשבת איתם פחות בלילה או ללכת לסלון ושהם שוכבים לבד, ויש המון טוב ונהייתי דמות משמעותית מאד בבית ואוךי בגחלל זה

עדיין עמוסססססס לי ואני כל חמישי\שישי כמו היום קמה עמוסה מותשת וצריכה כדור אקמול.

שלא לדבר על בעלי שלוקח אותם לחוגים, מקלח, ושומר עליהם המון. אנחנו מותשים והוא בקושי מגרד את עצמו בבוקר...................................מה עושים?

ב רקע מרגישה שהקטע הפוליטי והסטרס והדאגה וצריכה של חדשות וקצת מחלוקת פנים משפחתית על פוליטיקה גם מעיבה ולא מוסיפה.

הי נשמה, את מכווצת למשפט אחד תהליך ארוך ומדהיםאמהלה

שעשיתם.

שניה תעצרי רק כדי לנשום ולהבין איפה הייתם ואיפה אתם עכשיו

הם כבר לא מרטיבים

ההשכבה קלה יותר

יש יותר סמכות הורית

יש יותר סדר יום מובנה

יש יותר הקשבה

אפילו יש אלבום לופה מדהים (חוץ מתמונה אחת, נו נו נו )

ולו"ז צפוף של עבודה/לימודים

ואת הולכת לישון מוקדם- שזה פשוט מעולה!!!

אני ממש מתפעלת ממך, ממכם

זה שרשור העומס הכי מדהים שהעלית עד כה

כ"כ הרבה טוב, כ"כ הרבה התקדמות

אני מצדיעה לך!!!!!!

ושניה נדבר נקודתית על העומס שלך- דבר אחד את חייבת להכניס ללו"ז, זמן אישי לעצמך/זמן זוגי

תורידו שיעור ספורט אחד לבעלך אם זה יפתור את עניין הזמן

אם תתני לעצמך מעט מרווח נשימה, לעשות משהו שעושה לך טוב ונעים

הכל יראה טוב יותר

ויהיה לך כח להמשיך לתת ולבנות ולהתקדם

אלופה!!!!

אין כמוך!!!!

שיהיה הרבה נחת, המשך גידול קל בבריאות, בשמחה, בשלווה ובאהבה

מצטרפת להערכהצלולה

את נשמעת פשוט מדהימה!!! וואו איזה תהליך ואילו הישגים ב''ה.

באמת כל מה שאת עושה נשמע עמוס מאוד, אולי כדאי להוריד מעצמך קצת ציפיות...

מגיע לך כל הכבוד! רק ברשותך לגבי הסוףנפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך כ"ו בחשוון תשפ"ז 11:50

אני חושבת שזוגיות טובה זה נכס

ולא כדאי לערב בו דברים שעלולים להעכיר את האווירה ולהשפיע על איכות הקשר.

חוץ מזה

מגיע לך כל הכבוד! על הכל!

מה היית עושהאמאשוני

עם בעלך היה יוצא עכשיו למילואים/ עבודה בחול

או חלילה בלתמים אחרים וכו'?

כמובן רק בשמחות בע"ה.

העניין הוא שרק כשהחיים מזמנים לנו עומס שהוא לא יומיומי אלא משהו קיצוני שהופך את החיים-

אז מבינים בדיעבד כמה הרבה היה לנו בחיים.

מה שנראה ביומיום כהכרח הופך למותרות בזמני משבר.

לא שצריך לחיות בתועדת משבר, אבל כן צריך להיות בתודעת דירוג עדיפויות ושליטה על הקצב.

אנחנו לא בוחרים עם מה להתמודד. אנחנו בוחרים איך להתמודד.

והכי חשוב לוודא שקצב החיים מותאם ליכולות ושאת לא מצפה ליותר מהמסוגלות.

לגבי הלימודים של הילדים, אפשר במוצ"ש לשבת איתם מרוכז להיות עם יד על הדופק, אבל בלי לחץ.

קריאה אפשר בשבת.

זה יוריד ממך את המרדף האינסופי במהלך השבוע.

אם את חוששת שפעם בשבוע לא מספיק, אפשר להוסיף עוד יום סטטוס כשאין חוגים וכולם מרוכזים בבית.

עם הבנות שלי למשל ביום שאני עובדת מהבית היה מוגדר ליום איפוס. בלי חברים. יותר בישולים, מטלות לימודיות ובדיקת ראשים וכל הדברים האלו שצריך לעשות יישור קו.

ואז בימים אחרים אפשר לשחרר ולהיות יותר בזרימה בלי המועקה שאולי זה לא בסדר להיות על הדברים.

ואכן להעלות בכור לא' זה ציון דרך מטורף, אז אצלך זה עם שניים במקביל בבת אחת מאמא לילדי גן, לאמא לילדי יסודי זה שינוי עצום!

את כותבת שאת מרגישה דמות משמעותית יותר בבית וזה משפיע על הילדים.

גם בהקשר של עומס. כשאת תהיי באיזון, כל הבית יהיה באיזון.

אם את מגיעה כל סופש למצב גופני קשה,הגוף והנפש שלך זועקים לעצור.

יכול להיות שזו תקופת הסתגלות וזה יעבור,

אבל הכי חשוב שתהיי בקשב עם עצמך, ושתחזירי את הבחירה על המשימות בחיים לידיים שלך.

תזכרי כשאת בטוב- לכל המשפחה יהיה טוב.

תרגישי טוב!

ישooאחרונה

2 רבדים בהתמודדות עם עומס

טכני

ורגשי

הדרך שלי להתמודד עם העניין הטכני

זה תיעדוף מתמיד

להבין בכל זמן נתון מהי המשימה הכי חשובה לעכשיו/ לשעות/ לימים הקרובים

ברובד הרגשי יש הרבה דרכים

מדיטציה/ לצאת לטבע/ עוגנים של הרגלים טובים/ לקחת הפסקות יזומות/ לדבר עם אנשים שעושים טוב ועוד

ילד שלא אוהב ללמוד- מה לעשותטיפקס לבן

יש לי ילד שלא אוהב ללמוד

הוא ילד מאוד מוכשר, ככה שזה לא מחוסר הצלחה

 כשהיה יותר קטן הכשרון היה מספיק לו. עכשיו כבר לא

לפני שנה וקצת  וקצת אחד המורים הסב את תשומת לבנו שלדעתו כדאי לבדוק קש"ר , הלכנו לאבחון אצל פרופסור שהמליצו לנו והוא אבחן שאכן יש בעיה והמליץ לתת רטלין

מההתחלההילד לא שיתף פעולה בכלל עם התרופה, לא היה מוכן לקחת ואחכ אמר שזה דוחה אותו, אחרי שכבר הסכים עם אלף שכנועים, אמר שהתרופה עושה לו רע ממש והפסקנו (נבהלתי שהוא צודק ולא רציתי לכבות אותו או לגרום לו רע) בזמנו פניתי לרופא לשמוע על תחליף, הוא נתן לי אטנט אבל הילד כבר לא היה מוכן לקחת

זה ילד מאוד מאוד עקשן ולכן גם לא היה עם מי לדבר

מתחילתשנה אנחנו עוקבים עם המורה , בהתחלה המורה אמר שהוא יכול יותר וחבל

ועכשיו באספת הורים אמר שלדעתו הילד פשוט לא אוהב ללמוד נקודה, הוא לא חושב שיש קשר לקשב וריכוז שלו (לא ספרנו לו שאובחן רצינו לשמוע מה דעתו)

והיה מאוד מאוכזב

אמר שלא מפריע ומשתולל אבל כן מפריע לעצמו, ורואים ממש התנגדות וחוסר ענין בלימודים 

לשתינו חשוב לימודים, מאוד

אני כן משחררת יותר מבינה שלחץ  גדול רק יגביר התנגדות... במיוחד מול עקשנות שלו

בעלי מאלו שכשמחזיר מבחן הביתה מסוגל להגיד לו אבל למה לא קיבלת  הרבה יותר

לבעלי יש סוג של "שגעון" הוא מתמקד מאוד במקצוע מסוים למשל עכשיו באנגלית ומריץ אותו קדימה בכל מיני חוגים וחוברות והילד לא ממש משתף פעולה,

אמרתי לו שאולי אם ירפה בזה הילד יותר יגיש רגוע ויסכים על הכל אבל הוא לא מוכן להרפות אומר שאסור לוותר לו ולפחות שבמשהו אחד יצליח...

באמת אני לא יודעת מה לעשות, לחזור שוב לרופא לאבחון?  אני די בטוחה שהילד לא יסכים לקחת אלאכ יהיה לי טיעון מאוד משכנע, השאלה מה?

אני לא אמרתי לו כלום על מה שמורה אמר אבל בעלי אמר לו שהמורה מאוכזב ממנו וכמובן משזה לא שכנע אותו... רק להפך..

איך לשכנע כזה ילד ללמוד? מה אנחנו עושים לא נכון??

נשמע שהוא מאוד אוהב ללמודאמאשוני

רק צריך את המסגרת המתאימה.

מסכימה עם בעלך לקדם אותו מחוץ למסגרת הכיתה,

אבל כן צריך לדעת מתי לדחוף ומתי להרפות.

האם הבן שלך אוהב משחקי מחשב?

אפשר בקלוד לעשות דברים מטורפים שיעזרו לו להשתפר וללמוד. (יש מלא תוכנות משחקיות ללימודים בלי קשר, אבל אם רוצים לעשות משהו מיוחד יותר גם אפשר)

הבת שלי למשל לומדת מסיכומים עם צבעים

(צבע למקומות, צבע לדמויות, צבע לחפצים וכד')

הכל עם הקלוד

ואז יש סיכום של כל המילות מפתח לפי צבעים

ואז יש משחקים והשלמות משפטים ולגרור רצף אירועים, והלחנו שירים בסונו

זה ממש עוזר לה ללמוד, ועשיתי לה את זה בלי שיש לי רקע מיוחד. אם לבעלך יש סבלנות וזה חשוב לו, זה עולם

תעזבו את החוברות לדעתי.