והפעם השניה,

היא התייבשה בצורה מאוד מאוד חמורה (כי יועצת הנקה התעקשה איתי שילד רעב יאכל.. והיא פיזית לא יכלה למצוץ אז לא ינקה..)

אז הגענו לבית חולים וישר התחילו בהמון המון טיפולים ובדיקות. ואם לא היו עושים את הכל מהר לא רוצה לדעת מה היה קורה..

שום דבר לא מובן מאליו.

בלידה השניה שלי- בתי נולדה כשחבל הטבור היה כרוך שלוש פעמים סביב צווארה.

בחסדי ה' לא קרה כלום והילדה ב"ה בריאה ושלמה!!!

לאורך כל סוף ההריון הייתי מתוסכלת שהקטן במצג עכוז ולא מסתובב למרות כל המאמצים שלי..והיו הרבה

בסוף הוא נולד יומיים לפני התור שהיה לנו להיפוך חיצוני, כשהחבל כרוך פעמיים סביב הצוואר, ולא ראו את זה בUS

אולי ההיפוך היה פוגע בו..

ממש התרגשנו כשגילנו את זה בלידה!

ב"ה כבר סיפרתי פה בזמנו על הלידה שלי.. עברה בדיוק שנה, ילדתי בדרך לבי"ח, באופן עצמאי, ב"ה שהכל היה כ"כ מהיר וחלק ובלי שום סיבוך או בעיה שהיתה נצרכת לה התערבות רפואית!! רק אחרי הלידה התחלתי להעריך איזה נס עצום זה היה

בלילה אחרי הנקה לקראת החלפת משמרות אני הולכת במסדרון ופתאום הילדה נחנקת ומכחילה (היא פלטה די הרבה בהתחלה) ישר תפסתי אותה ולמזלי בדיוק הגיעה אחות שבאה למשמרת ולקחה לי אותה מהידים והפכה אותה לפני שקלטתי מה קורה ונלחצתי (ועוד הייתי עם סחרחורות..) אם לא הייתי שמה לב (המסדרון כבר היה חשוך) ואם היא לא הייתה עוברת שם לקחת לי אותה מהיידים מי יודע כמה זמן היה לוקח עד שהיא הייתה מסתדרת ואם לא היינו נופלות ביחד בגלל הסחרחורת שלי....

זה היה יום ראשון. נסעתי לבדיקה שגרתית אצל הרופאה שלי (שבוע 38).

כשהייתי על האוטובוס, בדרך למרפאה, כשבחוץ גשם זלעפות, התקשרו אליי מהמרפאה ואמרו לי שהתור מבוטל כי המרפאה מוצפת במים. אמרתי להם בקול מתחנן: "אבל אני כבר בדרך, באוטובוס!!!". אמרו לי: "אז תחזרי בחזרה הביתה..."

התבאסתי קשות....

יום למחרת התקשרו לקבוע לי תור ליום רביעי בבוקר.

כשהגעתי לתור, חשבתי על זה שאולי לא הרגשתי מספיק טוב את התנועות של העוברית הקטנה יום לפני כן...

ממש כבדרך אגב, ובלי לייחס יותר מידי חשיבות לעניין אמרתי את זה לרופאה.

הרופאה אמרה שבאולטראסאונד רואים קצת האטה בתנועות. לא נראה לה שזה משהו משמעותי, אבל בשביל השקט הנפשי שלחה אותי למוניטור במוקד....

סיפרתי לבעלי את העניין והוא התעקש להגיע למוקד. אני התעקשתי בחזרה ואמרתי לו שאין צורך, כי מיד אחרי המוניטור אני הולכת ללימודים וחבל שיפסיד יום עבודה... ההתעקשות שלי לא עזרה.

הגענו למוקד, עשיתי מוניטור - היה לא תקין.

ביקשו שאוכל משהו מתוק.

אכלתי וחזרתי... היה שוב לא תקין...

שלחו אותי לבי"ח...

שם זה היה סיפור קצת ארוך ולא אלאה אתכן...

אבל מסתבר שבאמת הקטנה הייתה במצוקה, והייתה לה האטה בגדילה (נולדה 2400 בשבוע 38), והיא איבדה הרבה דם והייתה צריכה לקבל כמה מנות...

אם לא היו דוחים לי את התור, כנראה שהייתי ממשיכה את השבוע בלי יותר מידי מחשבות (כי הרי כביכול "רק לפני כמה ימים הייתי אצל הרופאה והכל היה תקין... זה בטח רק הדימיונות שלי והחששות... היריון ראשון... " וכו') וייתכן מאוד שהייתי ח"ו מאבדת את הקטנה...

אגב, לפני כמה ימים היא  חגגה יומולדת כך שזה באמת היה נס חנוכה, ברוך ה'.

הלידה של בני התחילה עם צירים שהייתי בטוחה שהם מדומים כיוון שהיו בשבוע מוקדם- 31. לאחר נסיונות להפסיק אותם נמאס לי והחלטתי להיבדק. נסעתי למוקד ושם אובחנו פתיחה 3.5 וצירים פעילים.  הרופא הפנה אותי כמובן בדחיפות לביה"ח הקרוב (שמרוחק יותר מהבית בצורה משמעותית) אבל התעקשתי  להגיע לביה"ח שיותר קרוב אלי. הגענו לשם אבל רצו להפנות אותי לבי"ח אחר כי היה עומס רציני. בגלל תחושת בטן סירבתי ובגלל שנרשמתי אצלם הם היו חייבים לקבל אותי.

ב"ה נולד לנו בן בריא ושלם שטופל בפגיה כמעט חודש ועם כל הקושי שהיה הודיתי לה' כל יום שלא הקשבתי לרופא ושנמנע ממני באופן יומיומי נסיעות ארוכות (מאד!) וטלטול לביה"ח המרוחק יותר עד השחרור.

אני כותבת כאנונימי כי זה עם פרטים על הבת שלי...

היא נולדה עם נבוס (נקודת חן גדולה) בקוטר של כ-10 ס"מ

הפנו אותנו לרופא באותו בי"ח כדי לבצע ניתוח

לאחר בירורים ניתחנו אותה אצל רופא אחר (מהדסה עין כרם)

זה היה נס כי הרופא הראשון רצה לבצע את הניתוח בצורה הרבה יותר מסובכת ומסוכנת והרופא מעין-כרם היה הרבה יותר מומחה ועם ניסיון רב.

בנוסף, היה סיבוך קטן שהיה בסוף לטובה

התפרים של הניתוח הראשון נפתחו מוקדם מהצפוי, בגלל חשש לזיהום הכניסו אותה לניתוח השני בדחיפות וב"ה לא היינו צריכים לעשות ניתוחים נוספים (כל סבב של ניתוחים דורש שני ניתוחים, במקרה של סיבוך, בדר"כ היה יכול להתווסף ניתוח נוסף בהפרש של 3-6 חודשים)

בלידה השניה היה רגע שלא היה דופק ורצו להביא חמצן וב"ה הדופק חזר

כותבת באנונימי .

מבנה גופי לא מאפשר לי הריון וב"ה יש לי מס' ילדים שחלקם נולד אחרי ניתוח חצוצרה שכמעט קשרו את החצוצרה השניה כי "יש לך כבר ילדים בבית, את בטוח לא צריכה יותר" (ציטוט מדויק מרופא ...)

הלידה האחרונה מהירה מאד- כמעט ילדתי בבית- מה שמנע זאת זה מצב מצח שהתגלה בבי"ח ובזכות תושיה ומיומנות המייילדת וסייעתא דשמיא גדולים נולד בריא ושלם...

שבוע 37+3 בוקר, בטוחה שהולכת ללדת ב41 לפחות. פתאום התחיל דימום מסיבי

בבי"ח החליטו לתת פיטוצין ומעקב במוניטור ב"ה דופק כל הזמן. לאחר הלידה התברר שהיתה היפרדות שליה של 30%

וחבל טבור כרוך פעמים

הודו לה' כי טוב!

יש לי סוג דם שלילי ובעלי יש לו דם חיובי

נס  שהמציאו את חיסון האנטי די

למי שלא מבין למה להלן הסבר:

כאשר לאמא יש סוג דם שלילי ולאבא יש סוג דם חיובי יש סיכוי רב שלילדים יהיה סוג דם חיובי (אלו גנים חזקים יותר)

במהלך הלידה עלול לעבור קצת דם מהעובר לאמא

ומה שיקרה כעת שאם לילד יש דם חיובי האמא תפתח נוגדנים נגד החלבון החיובי

ואז בהריון הבא לאמא יהיו נוגדנים נגד הדם החיובי ואם לילד יהיה דם חיובי תהיה הפלה (בדרך כלל)

הווי אומר עד לפני 70 שנה בערך כשגילו את החיסון

נשים כמוני יכלו בדרך כלל ללדת ילד אחד בלבד

לפני 5 שנים כשהבכור שלי היה בן 11 ח'. גילנו לו דלקת קרום המח,הוא היה אפטי ועם חום 40+ חשבנו שהוא מיובש כי הוא הקיא,בנס הגענו בזמן לבי"ח,ושם אחרי דיקור מותני וכו'..גילו דלקת קרום המח,היינו מאושפזים 10 ימים וב"ה היום הוא ילד רגיל,ומהמם!! הכל נס  בן זוגי היקר,ההריונות,לידות,ילדים,משפחה פרנסה.

בטיפול נמרץ כאשר מנהל המחלקה קורא לי ולבעלי להפרד ממנו.... זה ילד שנולד לאחר הרבה זמן, ובניתוח קיסרי

א"א לתאר את התקופה הזו, התקופה הרעה ביותר בחיי

ב"ה הילד ניצל והתגבר על כל המהמורות, הוא בריא לחלוטין...

לפני כמה חודשים בלידה השנייה, ניסיתי לידה רגילה ונקרע לי הרחם, הרגליים של התינוקת התחילו לצאת לחלל הבטן שלי...

הרופאים נתחו אותי בניתוח חירום והצילו אותי ואת הילדה....

כמה ניסים רבש"ע, איך נוכל להודות???

עם הילד הראשון והלידה השנייה

ועדיין להיות במקום של אמונה כל כך גדולה , ממש להשאר המומים

ורק להודות לך...ממש

לא האמנתי שאני יעבור כאלה דברים...  אבל אני ובעלי פשוט הבנו איך פתאום מקבלים תעצומות נפש, ומתגברים...

האמונה היא הדבר החזק שיש....

אני זוכרת שהייתי לבד באיזה בוקר בטיפול נמרץ ופתאום הגיעו בדיקות דם ממש גרועות, פשוט התחלתי לבכות להקב"ה ודיברתי אליו...  "השם, כ"כ סבלתי בשביל הילד הזה, אני לא יכולה שהוא ילך.... בבקשה....תן לנו חיים" פשוט התמוטטתי מבכי, אבל אחרי הרגעים העצומים האלו התחיל מפנה חיובי , ב"ה

וגם עכשיו בלידה של התינוקת, אנחנו פשוט לא מבינים מה טוב לנו... כ"כ רציתי ללדת רגיל כמו כולם... ופתאום היסטריה שכזו הרופאים שבאו להסביר לנו מה שקרה מוצאו אותי בוכה כ"כ הם חשבו שזה בגלל הידיעה שאני צריכה לעשות הפסקה גדולה בין הילדים ובגלל שמעכשיו זה רק ניתוחים... אבל אני אמרתי להם שזה הודיה!!! קיבלנו חיים במתנה ואני יצאתי בריאה ב"ה למרות הסכנות...

על האמונה, על השמחה וההודיה במה שיש

אני לא יודעת מי זוכרת אבל לפני 3 שנים 2 אחים שלי התחתנו עם 2 אחיות בהפרש של 4 חודשים

לזוג שהתחתן שני נולדו 2 בנות בהפרש של שנה ושלושה חודשים ולזוג הראשון עדיין לא..

ממש בימים האחרונים התבשרנו שהזוג הראשון בהריון...

הריון ראשון משבוע 30 עם צירים והתקצרות של צוואר הרחם 

[נמצאת בשמירה + כדורים להפסקת צירים]

כרגע ב"ה בשבוע 33 אומרים תודה לה' על כל יום שעובר והעובר נמצא לי בתוך הבטן תודה ה'.

בע"ה אבשר אותכן בחודש תשיעי שילדתי תינוק בריא ומתוק וגם אני. 

בהריון סבלתי מאבנים בכיס המרה...

בשבוע 34 קיבלתי התקף בלילה שהמשיך והמשיך וגרם לצירים בהתחלה לא הייתי בטוחה בזה שיש גם צירים וגם התקשתי לתזמן כי הכאבים של ההתקף הפריעו... באיזה שהוא שלב התקשרנו למוקד והאחות אמרה שלא לחכות לשעה שיהיה אפשר ללכת למרפאה ולסוע למיון.. הזמנו אמבולנס והגענו למיון (סביב 7 בבוקר כשכמעט עשינו תאונה עם הרכבת הקלה בדרך)

לא אפרט פה כל מה שקרה אבל הבדיקות דם שלי היו לא תקינות בכלל... מלחי מרה שנחשבים תקינים סביב 3-7 בצום ומעל 40 (אחד הרופאים אמר אפילו 10) נחשב מגדיל סיכון של מוות עוברי היו הרבה מעל 100... קיבלתי זריקות צלסטון להבשלת ריאות במחשבה שיילדו אחרי בדיקה חוזרת רק שזו בדיקה שיש רק במעבדות של הבוקר ולא יכלו לעשות לי שוב ולכן הוכנסתי לחדר לידה למעקב רציף של 24 שעות עד ההשפעה של הזריקות כשמזהירים אותי שכל ירידה הכי קטנה במוניטור רצים ללידה... (סיוט של לילה כשאני מחוברת למוניטור כל הזמן חוץ מהפסקות לשירותים...) למחרת בבוקר נללקחה בדיקת דם חוזרת כשגם אנחנו וגם הרופאים בטוחים שמיילדים ברגע שיעבור 24 שעות מהזריקה הראשונה... לקראת הצהרים חוזרות התוצאות והתוצאה תקינה לחלוטין!!!! והורדתי למחלקה להמשך מעקב...

ב"ה שהוחלט לא ליילד מייד ולחכות להשפעת הזריקות למרות שהייתי בשלב גבולי שלא תמיד נותנים בו זריקות כי בשבוע 38 היא נולדה 2.525 של מתיקות ואם היו מיילדים קודם היינו עוברים בפגיה וא"א לדעת באיזה מצב היא הייתה...

לידה ראשונה, זרוז בשבוע 38 בגלל שהתינוקת היתה קטנה.

אחרי שעות רבות של פיטוצין שנתנו לי בכמויות קטנות ולאט לאט הוסיפו במינון.

פתאום רואים האטה בדופק(צפוי בזרוז)שממשיך לאחר בדיקות חוזרות ונשנות , אכלתי ושתיתי

ועדין הדופק נמוך

מזעיקים את רופא המחלקה-

והוא נותן עוד 20 דקות לראות מה יקרה(תוך הפסקת הפיטוצין)

אם אין הטבה- ניתוח!

ואני -לא מוכנה ניתוח, לא מוכנה נפשית בכלל(טראומה מ4 ניתוחים שאמא שלי עברה..לא רוצה!)

אני חושבת "צדקה מצילה, ניתן סכום לא הגיוני, ואולי אלוקים יעשה לנו משהו לא הגיוני.

כמה אצלינו נקרא הרבה?

500 שח"

אני מסבירה לבעלי והוא שואל- 500- הרבה מידי!

מעולה! פחדתי שזה קצת...

הולכים על זה. שכנעתי קצת(ניתוח פרטי עולה יותר...)

אחרי רבע שעה הרופא נכנס מרוצה מאוד.

ממשיכים בזרוז!

לא ניתוח!

כעבור 12 שעות נולדה ביתי הבכורה

ממש כיף לקרוא את הסיפורים האלו

אני חושבת שהנס הכי גדול שלנו הוא זה שאף פעם לא קרה לנו נס גדול ומרשים ומיוחד...

הכל זורם אצלנו תקין וחלק ורגוע על מי מנוחות.

החיים הפשוטים עצמם הם נס!!!

כבר שלוש שנים שאנחנו מגדלים ילדה , נסיכה אמיתית, ומעולם לא קרה לה מאומה, ב"ה.

גם לא בהיותה תינוקת רכה ושברירית, לא קרה שנפלה, נחבלה ברצינות, חלתה ממש, התקשתה לאכול, שום דבר! ממש כלום!

אנחנו הורים, אחראיים על אוצר, על חיים, על עולם שלם, וה' איתנו על כל צעד ושעל. מרפד את הדרך שתהא הכי קלה שיש.

האין זה נס???

בכל בוקר כשאני ניגשת להגיד לה ולשיר לה "בוקר טוב" אני מתמלאת התרגשות מחדש. מתפעלת וכולי הודיה.

הנה, כמה נפלא, עוד לילה עבר בשלום, עוד בוקר מתחיל והכל זוהר וטוב... האין זה נס?

אנחנו תפילה שגם היריון זה יסתיים בקלות ובשלום והכל ילך על מי מנוחות, ונס נוסף יגיח לעולם.

יפעת, תודה על השירשור. מקסים!

לפני עשרה חודשים באתי ללדת את התינוק בבית חולים- הייתי אחרי קיסרי לפני שלוש שנים ושקשקתי מפחד מלידה רגילה אבל מאוד מאוד רציתי לנסות..

הגעתי לבית חולים אחרי ירידת מים עם צירים כל הזמן (בערך, ככה הרגשתי) ואחרי שבדקו פתיחה (6 ואחרי פחות מחצי שעה 9) הביאו לי אפידוראל והיתה לי מנוחה. שכבתי על צד שמאל כשמו שאמרו לי וחיכיתי לצירי לחץ שיבואו..

אחרי כמה שעות כאלו החליטו על ניתוח קיסרי כי הלידה לא מתקדמת וגם היו כמה ירידות דופק.. הריצו אותי לחדר ניתוח, פתחו ת'בטן וגילו שהרחם קרועה! ולכן התינוק לא יכול לצאת... אז הוציאו אותי ואמרו לי את זה ותפרו את הרחם והבטן ואני יצאתי משם רועדת מהנס שקרה ומחפשת את בעלי לספר לו.. 

ועוד נס- לפני שנה הבת המהממת שלי החליקה במכולת על סנט מוריץ וחטפה כויה רצינית. היינו בבית חולים שבוע- עשו לה ניתוח השתלת עור.. ועכשיו היא ברוך ה' בסדר (עדיין בטיפולים אבל לא כואב לה או משו..) והנס הרציני בסיפור- שלא כאב לה כמעט כל הסיפור! קצת אחרי הנפילה 

אני בדיוק שומעת את השיר "שמע ישראל אלוקיי" ומתרגשתת מסיפור לסיפור!!!!!

אשריכן צאדיקוות!!!

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם