והפעם השניה,

היא התייבשה בצורה מאוד מאוד חמורה (כי יועצת הנקה התעקשה איתי שילד רעב יאכל.. והיא פיזית לא יכלה למצוץ אז לא ינקה..)

אז הגענו לבית חולים וישר התחילו בהמון המון טיפולים ובדיקות. ואם לא היו עושים את הכל מהר לא רוצה לדעת מה היה קורה..

שום דבר לא מובן מאליו.

בלידה השניה שלי- בתי נולדה כשחבל הטבור היה כרוך שלוש פעמים סביב צווארה.

בחסדי ה' לא קרה כלום והילדה ב"ה בריאה ושלמה!!!

לאורך כל סוף ההריון הייתי מתוסכלת שהקטן במצג עכוז ולא מסתובב למרות כל המאמצים שלי..והיו הרבה

בסוף הוא נולד יומיים לפני התור שהיה לנו להיפוך חיצוני, כשהחבל כרוך פעמיים סביב הצוואר, ולא ראו את זה בUS

אולי ההיפוך היה פוגע בו..

ממש התרגשנו כשגילנו את זה בלידה!

ב"ה כבר סיפרתי פה בזמנו על הלידה שלי.. עברה בדיוק שנה, ילדתי בדרך לבי"ח, באופן עצמאי, ב"ה שהכל היה כ"כ מהיר וחלק ובלי שום סיבוך או בעיה שהיתה נצרכת לה התערבות רפואית!! רק אחרי הלידה התחלתי להעריך איזה נס עצום זה היה

בלילה אחרי הנקה לקראת החלפת משמרות אני הולכת במסדרון ופתאום הילדה נחנקת ומכחילה (היא פלטה די הרבה בהתחלה) ישר תפסתי אותה ולמזלי בדיוק הגיעה אחות שבאה למשמרת ולקחה לי אותה מהידים והפכה אותה לפני שקלטתי מה קורה ונלחצתי (ועוד הייתי עם סחרחורות..) אם לא הייתי שמה לב (המסדרון כבר היה חשוך) ואם היא לא הייתה עוברת שם לקחת לי אותה מהיידים מי יודע כמה זמן היה לוקח עד שהיא הייתה מסתדרת ואם לא היינו נופלות ביחד בגלל הסחרחורת שלי....

זה היה יום ראשון. נסעתי לבדיקה שגרתית אצל הרופאה שלי (שבוע 38).

כשהייתי על האוטובוס, בדרך למרפאה, כשבחוץ גשם זלעפות, התקשרו אליי מהמרפאה ואמרו לי שהתור מבוטל כי המרפאה מוצפת במים. אמרתי להם בקול מתחנן: "אבל אני כבר בדרך, באוטובוס!!!". אמרו לי: "אז תחזרי בחזרה הביתה..."

התבאסתי קשות....

יום למחרת התקשרו לקבוע לי תור ליום רביעי בבוקר.

כשהגעתי לתור, חשבתי על זה שאולי לא הרגשתי מספיק טוב את התנועות של העוברית הקטנה יום לפני כן...

ממש כבדרך אגב, ובלי לייחס יותר מידי חשיבות לעניין אמרתי את זה לרופאה.

הרופאה אמרה שבאולטראסאונד רואים קצת האטה בתנועות. לא נראה לה שזה משהו משמעותי, אבל בשביל השקט הנפשי שלחה אותי למוניטור במוקד....

סיפרתי לבעלי את העניין והוא התעקש להגיע למוקד. אני התעקשתי בחזרה ואמרתי לו שאין צורך, כי מיד אחרי המוניטור אני הולכת ללימודים וחבל שיפסיד יום עבודה... ההתעקשות שלי לא עזרה.

הגענו למוקד, עשיתי מוניטור - היה לא תקין.

ביקשו שאוכל משהו מתוק.

אכלתי וחזרתי... היה שוב לא תקין...

שלחו אותי לבי"ח...

שם זה היה סיפור קצת ארוך ולא אלאה אתכן...

אבל מסתבר שבאמת הקטנה הייתה במצוקה, והייתה לה האטה בגדילה (נולדה 2400 בשבוע 38), והיא איבדה הרבה דם והייתה צריכה לקבל כמה מנות...

אם לא היו דוחים לי את התור, כנראה שהייתי ממשיכה את השבוע בלי יותר מידי מחשבות (כי הרי כביכול "רק לפני כמה ימים הייתי אצל הרופאה והכל היה תקין... זה בטח רק הדימיונות שלי והחששות... היריון ראשון... " וכו') וייתכן מאוד שהייתי ח"ו מאבדת את הקטנה...

אגב, לפני כמה ימים היא  חגגה יומולדת כך שזה באמת היה נס חנוכה, ברוך ה'.

הלידה של בני התחילה עם צירים שהייתי בטוחה שהם מדומים כיוון שהיו בשבוע מוקדם- 31. לאחר נסיונות להפסיק אותם נמאס לי והחלטתי להיבדק. נסעתי למוקד ושם אובחנו פתיחה 3.5 וצירים פעילים.  הרופא הפנה אותי כמובן בדחיפות לביה"ח הקרוב (שמרוחק יותר מהבית בצורה משמעותית) אבל התעקשתי  להגיע לביה"ח שיותר קרוב אלי. הגענו לשם אבל רצו להפנות אותי לבי"ח אחר כי היה עומס רציני. בגלל תחושת בטן סירבתי ובגלל שנרשמתי אצלם הם היו חייבים לקבל אותי.

ב"ה נולד לנו בן בריא ושלם שטופל בפגיה כמעט חודש ועם כל הקושי שהיה הודיתי לה' כל יום שלא הקשבתי לרופא ושנמנע ממני באופן יומיומי נסיעות ארוכות (מאד!) וטלטול לביה"ח המרוחק יותר עד השחרור.

אני כותבת כאנונימי כי זה עם פרטים על הבת שלי...

היא נולדה עם נבוס (נקודת חן גדולה) בקוטר של כ-10 ס"מ

הפנו אותנו לרופא באותו בי"ח כדי לבצע ניתוח

לאחר בירורים ניתחנו אותה אצל רופא אחר (מהדסה עין כרם)

זה היה נס כי הרופא הראשון רצה לבצע את הניתוח בצורה הרבה יותר מסובכת ומסוכנת והרופא מעין-כרם היה הרבה יותר מומחה ועם ניסיון רב.

בנוסף, היה סיבוך קטן שהיה בסוף לטובה

התפרים של הניתוח הראשון נפתחו מוקדם מהצפוי, בגלל חשש לזיהום הכניסו אותה לניתוח השני בדחיפות וב"ה לא היינו צריכים לעשות ניתוחים נוספים (כל סבב של ניתוחים דורש שני ניתוחים, במקרה של סיבוך, בדר"כ היה יכול להתווסף ניתוח נוסף בהפרש של 3-6 חודשים)

בלידה השניה היה רגע שלא היה דופק ורצו להביא חמצן וב"ה הדופק חזר

כותבת באנונימי .

מבנה גופי לא מאפשר לי הריון וב"ה יש לי מס' ילדים שחלקם נולד אחרי ניתוח חצוצרה שכמעט קשרו את החצוצרה השניה כי "יש לך כבר ילדים בבית, את בטוח לא צריכה יותר" (ציטוט מדויק מרופא ...)

הלידה האחרונה מהירה מאד- כמעט ילדתי בבית- מה שמנע זאת זה מצב מצח שהתגלה בבי"ח ובזכות תושיה ומיומנות המייילדת וסייעתא דשמיא גדולים נולד בריא ושלם...

שבוע 37+3 בוקר, בטוחה שהולכת ללדת ב41 לפחות. פתאום התחיל דימום מסיבי

בבי"ח החליטו לתת פיטוצין ומעקב במוניטור ב"ה דופק כל הזמן. לאחר הלידה התברר שהיתה היפרדות שליה של 30%

וחבל טבור כרוך פעמים

הודו לה' כי טוב!

יש לי סוג דם שלילי ובעלי יש לו דם חיובי

נס  שהמציאו את חיסון האנטי די

למי שלא מבין למה להלן הסבר:

כאשר לאמא יש סוג דם שלילי ולאבא יש סוג דם חיובי יש סיכוי רב שלילדים יהיה סוג דם חיובי (אלו גנים חזקים יותר)

במהלך הלידה עלול לעבור קצת דם מהעובר לאמא

ומה שיקרה כעת שאם לילד יש דם חיובי האמא תפתח נוגדנים נגד החלבון החיובי

ואז בהריון הבא לאמא יהיו נוגדנים נגד הדם החיובי ואם לילד יהיה דם חיובי תהיה הפלה (בדרך כלל)

הווי אומר עד לפני 70 שנה בערך כשגילו את החיסון

נשים כמוני יכלו בדרך כלל ללדת ילד אחד בלבד

לפני 5 שנים כשהבכור שלי היה בן 11 ח'. גילנו לו דלקת קרום המח,הוא היה אפטי ועם חום 40+ חשבנו שהוא מיובש כי הוא הקיא,בנס הגענו בזמן לבי"ח,ושם אחרי דיקור מותני וכו'..גילו דלקת קרום המח,היינו מאושפזים 10 ימים וב"ה היום הוא ילד רגיל,ומהמם!! הכל נס  בן זוגי היקר,ההריונות,לידות,ילדים,משפחה פרנסה.

בטיפול נמרץ כאשר מנהל המחלקה קורא לי ולבעלי להפרד ממנו.... זה ילד שנולד לאחר הרבה זמן, ובניתוח קיסרי

א"א לתאר את התקופה הזו, התקופה הרעה ביותר בחיי

ב"ה הילד ניצל והתגבר על כל המהמורות, הוא בריא לחלוטין...

לפני כמה חודשים בלידה השנייה, ניסיתי לידה רגילה ונקרע לי הרחם, הרגליים של התינוקת התחילו לצאת לחלל הבטן שלי...

הרופאים נתחו אותי בניתוח חירום והצילו אותי ואת הילדה....

כמה ניסים רבש"ע, איך נוכל להודות???

עם הילד הראשון והלידה השנייה

ועדיין להיות במקום של אמונה כל כך גדולה , ממש להשאר המומים

ורק להודות לך...ממש

לא האמנתי שאני יעבור כאלה דברים...  אבל אני ובעלי פשוט הבנו איך פתאום מקבלים תעצומות נפש, ומתגברים...

האמונה היא הדבר החזק שיש....

אני זוכרת שהייתי לבד באיזה בוקר בטיפול נמרץ ופתאום הגיעו בדיקות דם ממש גרועות, פשוט התחלתי לבכות להקב"ה ודיברתי אליו...  "השם, כ"כ סבלתי בשביל הילד הזה, אני לא יכולה שהוא ילך.... בבקשה....תן לנו חיים" פשוט התמוטטתי מבכי, אבל אחרי הרגעים העצומים האלו התחיל מפנה חיובי , ב"ה

וגם עכשיו בלידה של התינוקת, אנחנו פשוט לא מבינים מה טוב לנו... כ"כ רציתי ללדת רגיל כמו כולם... ופתאום היסטריה שכזו הרופאים שבאו להסביר לנו מה שקרה מוצאו אותי בוכה כ"כ הם חשבו שזה בגלל הידיעה שאני צריכה לעשות הפסקה גדולה בין הילדים ובגלל שמעכשיו זה רק ניתוחים... אבל אני אמרתי להם שזה הודיה!!! קיבלנו חיים במתנה ואני יצאתי בריאה ב"ה למרות הסכנות...

על האמונה, על השמחה וההודיה במה שיש

אני לא יודעת מי זוכרת אבל לפני 3 שנים 2 אחים שלי התחתנו עם 2 אחיות בהפרש של 4 חודשים

לזוג שהתחתן שני נולדו 2 בנות בהפרש של שנה ושלושה חודשים ולזוג הראשון עדיין לא..

ממש בימים האחרונים התבשרנו שהזוג הראשון בהריון...

הריון ראשון משבוע 30 עם צירים והתקצרות של צוואר הרחם 

[נמצאת בשמירה + כדורים להפסקת צירים]

כרגע ב"ה בשבוע 33 אומרים תודה לה' על כל יום שעובר והעובר נמצא לי בתוך הבטן תודה ה'.

בע"ה אבשר אותכן בחודש תשיעי שילדתי תינוק בריא ומתוק וגם אני. 

בהריון סבלתי מאבנים בכיס המרה...

בשבוע 34 קיבלתי התקף בלילה שהמשיך והמשיך וגרם לצירים בהתחלה לא הייתי בטוחה בזה שיש גם צירים וגם התקשתי לתזמן כי הכאבים של ההתקף הפריעו... באיזה שהוא שלב התקשרנו למוקד והאחות אמרה שלא לחכות לשעה שיהיה אפשר ללכת למרפאה ולסוע למיון.. הזמנו אמבולנס והגענו למיון (סביב 7 בבוקר כשכמעט עשינו תאונה עם הרכבת הקלה בדרך)

לא אפרט פה כל מה שקרה אבל הבדיקות דם שלי היו לא תקינות בכלל... מלחי מרה שנחשבים תקינים סביב 3-7 בצום ומעל 40 (אחד הרופאים אמר אפילו 10) נחשב מגדיל סיכון של מוות עוברי היו הרבה מעל 100... קיבלתי זריקות צלסטון להבשלת ריאות במחשבה שיילדו אחרי בדיקה חוזרת רק שזו בדיקה שיש רק במעבדות של הבוקר ולא יכלו לעשות לי שוב ולכן הוכנסתי לחדר לידה למעקב רציף של 24 שעות עד ההשפעה של הזריקות כשמזהירים אותי שכל ירידה הכי קטנה במוניטור רצים ללידה... (סיוט של לילה כשאני מחוברת למוניטור כל הזמן חוץ מהפסקות לשירותים...) למחרת בבוקר נללקחה בדיקת דם חוזרת כשגם אנחנו וגם הרופאים בטוחים שמיילדים ברגע שיעבור 24 שעות מהזריקה הראשונה... לקראת הצהרים חוזרות התוצאות והתוצאה תקינה לחלוטין!!!! והורדתי למחלקה להמשך מעקב...

ב"ה שהוחלט לא ליילד מייד ולחכות להשפעת הזריקות למרות שהייתי בשלב גבולי שלא תמיד נותנים בו זריקות כי בשבוע 38 היא נולדה 2.525 של מתיקות ואם היו מיילדים קודם היינו עוברים בפגיה וא"א לדעת באיזה מצב היא הייתה...

לידה ראשונה, זרוז בשבוע 38 בגלל שהתינוקת היתה קטנה.

אחרי שעות רבות של פיטוצין שנתנו לי בכמויות קטנות ולאט לאט הוסיפו במינון.

פתאום רואים האטה בדופק(צפוי בזרוז)שממשיך לאחר בדיקות חוזרות ונשנות , אכלתי ושתיתי

ועדין הדופק נמוך

מזעיקים את רופא המחלקה-

והוא נותן עוד 20 דקות לראות מה יקרה(תוך הפסקת הפיטוצין)

אם אין הטבה- ניתוח!

ואני -לא מוכנה ניתוח, לא מוכנה נפשית בכלל(טראומה מ4 ניתוחים שאמא שלי עברה..לא רוצה!)

אני חושבת "צדקה מצילה, ניתן סכום לא הגיוני, ואולי אלוקים יעשה לנו משהו לא הגיוני.

כמה אצלינו נקרא הרבה?

500 שח"

אני מסבירה לבעלי והוא שואל- 500- הרבה מידי!

מעולה! פחדתי שזה קצת...

הולכים על זה. שכנעתי קצת(ניתוח פרטי עולה יותר...)

אחרי רבע שעה הרופא נכנס מרוצה מאוד.

ממשיכים בזרוז!

לא ניתוח!

כעבור 12 שעות נולדה ביתי הבכורה

ממש כיף לקרוא את הסיפורים האלו

אני חושבת שהנס הכי גדול שלנו הוא זה שאף פעם לא קרה לנו נס גדול ומרשים ומיוחד...

הכל זורם אצלנו תקין וחלק ורגוע על מי מנוחות.

החיים הפשוטים עצמם הם נס!!!

כבר שלוש שנים שאנחנו מגדלים ילדה , נסיכה אמיתית, ומעולם לא קרה לה מאומה, ב"ה.

גם לא בהיותה תינוקת רכה ושברירית, לא קרה שנפלה, נחבלה ברצינות, חלתה ממש, התקשתה לאכול, שום דבר! ממש כלום!

אנחנו הורים, אחראיים על אוצר, על חיים, על עולם שלם, וה' איתנו על כל צעד ושעל. מרפד את הדרך שתהא הכי קלה שיש.

האין זה נס???

בכל בוקר כשאני ניגשת להגיד לה ולשיר לה "בוקר טוב" אני מתמלאת התרגשות מחדש. מתפעלת וכולי הודיה.

הנה, כמה נפלא, עוד לילה עבר בשלום, עוד בוקר מתחיל והכל זוהר וטוב... האין זה נס?

אנחנו תפילה שגם היריון זה יסתיים בקלות ובשלום והכל ילך על מי מנוחות, ונס נוסף יגיח לעולם.

יפעת, תודה על השירשור. מקסים!

לפני עשרה חודשים באתי ללדת את התינוק בבית חולים- הייתי אחרי קיסרי לפני שלוש שנים ושקשקתי מפחד מלידה רגילה אבל מאוד מאוד רציתי לנסות..

הגעתי לבית חולים אחרי ירידת מים עם צירים כל הזמן (בערך, ככה הרגשתי) ואחרי שבדקו פתיחה (6 ואחרי פחות מחצי שעה 9) הביאו לי אפידוראל והיתה לי מנוחה. שכבתי על צד שמאל כשמו שאמרו לי וחיכיתי לצירי לחץ שיבואו..

אחרי כמה שעות כאלו החליטו על ניתוח קיסרי כי הלידה לא מתקדמת וגם היו כמה ירידות דופק.. הריצו אותי לחדר ניתוח, פתחו ת'בטן וגילו שהרחם קרועה! ולכן התינוק לא יכול לצאת... אז הוציאו אותי ואמרו לי את זה ותפרו את הרחם והבטן ואני יצאתי משם רועדת מהנס שקרה ומחפשת את בעלי לספר לו.. 

ועוד נס- לפני שנה הבת המהממת שלי החליקה במכולת על סנט מוריץ וחטפה כויה רצינית. היינו בבית חולים שבוע- עשו לה ניתוח השתלת עור.. ועכשיו היא ברוך ה' בסדר (עדיין בטיפולים אבל לא כואב לה או משו..) והנס הרציני בסיפור- שלא כאב לה כמעט כל הסיפור! קצת אחרי הנפילה 

אני בדיוק שומעת את השיר "שמע ישראל אלוקיי" ומתרגשתת מסיפור לסיפור!!!!!

אשריכן צאדיקוות!!!

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

דר אינה ויינשטיין -אלעד

דר שיר גרובר-פתח תקוה

מהממות סבלניות ורגישות מקסימום.

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

השתמשתי בערך 4 שנים ,לא מכירה.

אולי דלקת בשתן? או פטריה?

תתייעצי שיחת טלפון עם רופאת נשים שלך .

לגבי המניעה ממש מבינה .  אסור לי הורמונים מכל מיני סיבות אז משתמשת בנרות לא בזמן ביוץ ומתפללת להשם שהכל יהיה בסדר..

אין לי ברירה הכל לא עושה לי טוב 🫣

בהצלחה (:

ללכת פיזית זה לא יקרה

אני ממש מפחדת וחוששת

בטלפון הם פחות יכולות להזיק

אז אולי אין כינים?

הבת שלי הייתה מעל 3 שנים עם כינים...כן כן....

מה לא ניסינו?

כל מקלחת טיפול, עם ובלי חומרים, אספנו לצמה, שלחנו עם תרסיסים . מציינת שיש לה שער ביסלי מסולס  שזה עוד יותר מקשה על ההוצאה של הכינים והביצים. 

עד שעשיתי קצת בירור והגענו למסרק ,שיבורך מי שהמציא אותו.

זה כלל לא קשור לאיזה חומר את שמה.

את פשוט צריכה להשתמש במסרק הזה ובגלל צפיפותו, הוא גורם לסילוק כל ביצי הכינים (שזה למעשה הגורם המכריע להמשכיות שלהם!)

קניתי את המסרק הזה ,בתוספת חומר ששלחתי אותו לפני לבית ספר ללא שטיפה.

תקשיבי, אחרי שבוע של שימוש, אין כינים ברוך השם כבר שנה וחצי !!!!!!!!

קוראים למסרק ASSY 2000

אני חפפתי לה עם שמפו רגיל, אחר כך מרחתי את החומר וסירקת עם מברשת רגילה כדי להתיר קשרים ולמנוע כאב לילדה, אחרי כך מסרקת עם המסרק כינים וזה וואווו.

טיפול שמרני אחר כך פעם פעמיים בשבוע עם המסרק לא חייב עם חומר אפשר מרכך שיער ואז לעבור עם המסרק ולוודא שאין ביצים... 

בהצלחה !

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מתרחבת מגודל של מיטת מעבר למיטת נוער רגילה, בהתאם לשלב.

עולה סביבות ה600 אם אני לא טועה, בלי מזרון

אנחנו קנינו ביד2 מיטת יחיד פשוטה מעץ ושמנו אותה בין המיטה הזוגית לקיר. אפשר לקנות מעקה לצד השני אם אין אפשרות להצמיד לקיר. אצלנו לא היה צורך לחבר את המיטות עם איזשהו חיבור כי היה ממש צמוד אבל אולי אפשר עם אזיקונים לחבר בין הרגליים של המיטות כדי שיהיה יותר בטיחותי.

היה מאד נוח לשכב לידו, להניק ואז לחזור למיטה שלי. 

לא יודעת אם בטיחותי או לא, אבל עשינו את זה תקופה.

מידה 2-2-

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..