שלום לכולם
אני נמצאת במצב קשה נפשת ואיני יודעת מה לעשות, איך להתמודד ואני זקוקה לעזרה, לטיפים או אפילו לשמוע את דעתכם.
אני נשואה פעם שנית. יש לי שני ילדים מנישואים ראשונים.
אני ובעלי החלטנו לא להביא ילדים אבל למרות אמצעי מניעה אני נכנסתי להריון. כרגע אני בשבוע 20.
מיום שידענו שאני בהריון הכל התהפך. בעלי ממש לא רצה אותו. אני לאחר בירורים על הפלה לא הייתי מסוגלת לעשות הפלה.
למרות שהילד זה לא היה מתוכנן, אני מאושרת שזה קרה ואני מרגישה שזה סה"כ מקדים את המאוחר בשנה אולי....
אבל בעלי ממש לא חושב כך.
כבר מאוד קשה לו עם הילדים הקודמים שלי. מאז שאני בהריון עוד יותר קשה לו... הוא בורח מהבית כל פעם הוא יכול. הוא מדבר בקושי על הדברים והרגשות שלו.או שהוא בעיקר אומר שהוא לא יודע איך להתמודד עם זה. בריחה זו בטח לא פתרון טוב.
אני נפשית שבורה.
אני מרגישה לבד... יותר לבד מאשר כשהייתי לבד לפני שפגשתי אותו.
אני מתמודדת עם הכל לבד וכל הרגשות שלי אני לא יכולה לשתף אותו. ניסיתי אבל לרוב אני לא מקבלתת תגובה או שאני מקבלת משפטים נושאים שמאוד פוגעים בי.
הוא חושב שאני החלטתי באופן אגויסטי לשמור את הילד...אבל אני יודעת שבאמת ניסיתי לחשוב בצד שלו ולעשות הפלה...אבל ביום של הניתוח לא יכולתי ללכת. הרגשתי שאני עושה את הטעות של החיים שלי ולא משנה מה יהיה, הזוגיות שלנו נגמרת אחרי זה. ברגע האחרון ביטלתי ואמרתי לבעלי שאם אני עושה את זה אני לא אהיה מסוגלת להסתכל עליו יותר. לא שעשיתי אולטימטום אבל אני מכירה את עצמי ואני לא רוצה לכשל בנישאוים הלו.
אומנם יש לנו רגעים בודדים טובים, אני מפחדת שהכל מתפרק בינינו. קשה לנו להתקרב. הוא מאוד מאוד סגור ובורח מהבית (במיוחד כשהילדים נמאצים, למרות שהם מאוד אוהבים אותו... ואפילו אומרות לי שלא מספיק רואים אותו).
הוא לא רוצה לשתף את המשפחה שלי... כי הוא יודע שהם שמחו ויהיה לו קשה לראות את השמחה שלהם כי הוא ממש מבואס.
אני מפחדת שבסוף הוא ילך או שאני אסבול מזה יותר מדי ואני אלך... ואגדל את הילד הזה לבד.
אני עדיין חושבת שעשיתי את הבחירה הנכונה בלשמור אותו ואני אוהבת אותו כבר ומתרגשת כשאני מרגשה את הזוזות שלו בבטן שלי...אבל אני מתרגשת לבד בשקט עם עצמי כי הוא לא אוהב, מצעצבן או מבואס לשמוע שמחה או התרגשות.
האם יש תקווה שהכל יהיה בסדר
אני בן אדם אופטימי אבל אני איבדתי קצת את האמונה שלי בזמן האחרון... קשה לי ונפשית ואני בוכה הרבה. אנחו רבים כמעט כל יום ואני מותשת....
אני מקווה שאולי אמצא פה קצת מתיכה או סיפור דומה שיכול להחזיר לי את התקווה.
תודה
)