הרי את נשואה לו...יש לו ילדים משלו? , מה הסיבה לביטול גמור של ילדים משותפים..?

*ללא ספק בכלל , בלי ספק לפני שאמשיך לפני שתהיה אי הבנה, לטעמי אין מצב בשום, בשום מקרה ,לחשובלוותר על העובר , בשום מצב!!!!!!!!!!!!!!!!

ההחלטה שקבלת עד כה:

 היא מבורכת ,טובה והיא הנכונה!

נא לפנות למכון אפרת או אגודת אפרת , שמעת עליה?

היית חזקה עד עכשיו , את יכולה להמשיך!

אין ספק שאתם חייבים יעוץ /עזרה מקצועית..

אני בטוחה כשהילד יוולד ב"ה, הוא יחשוב אחרת...

בהצלחה, חיים מתוקים..

אנחנו פה.. 

וצריך לחשוב איזו עצה טובה לתת.

בינתיים אפשר לומר כמה דברים: אני חושבת שטוב עשית ששמרת על ההריון. מה שלא יהיה.

ואף פעם אל תאבדי את האמונה. ב"ה ישועת ה' כהרף עין. ודאי שזה יכול להסתדר.

אל תריבי עם בעלך. תחיו זה לצד זה - בלי לריב. יהיה לשניכם יותר קל.

אתם נמצאים במצב של חוסר הסכמה כל כך גדול שחבל להוסיף עליו מריבות מיותרות. לא תוכלי לפייס אותו כרגע והוא לא יכול להסכים איתך. תשאירי את זה ככה בינתיים.

ה' איתך. וגם אנחנו כאן איתך.

ותבשרי לנו על לידה בריאה ומאושרת.. עם הבעל..ששמח גם הוא!

ליבי איתך, המצב נשמע ממש לא קל.

אני חושבת שכדאי לעשות זמן איכות רק שלך ושל בעלך. גברים , לפעמים יש להם פחד מהיריון, הם חוששים שהאישה כבר לא תהיה שלהם, אלא תת=תיחס רק לתינוק. ולכן אני מציעה להקדיש אובר תשומת לב חיובית לבעלך,

בהמון בהצלחה!

רצוי מישהו שיש לו קשר טוב איתו-בן מישפחה,רב,חבר

זכותך לקבל עזרה ממישפחתך

אני מחזקת אותך לפנות יחד עם בעלך לאגודת אפרת. הם כותבים שהם הצילו הרבה עוברים, גם לזוגות ששניהם לא רצו לגדל את הילד.

את עושה את ההחלטה הנכונה! מאחלת לך שה' יעזור לך להצליח

(יכול להיות שאחרי הלידה היחס של בעלך ישתנה כי אחרי שיש תינוק שלך מרגישים קצת אחרת מאשר עובר שהגבר לא באמת מרגיש. מי שמרגישה את התנועות זו את)

 תיהיה חזקה

ותראי ישועות בע"ה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

יש להם באמת ניסיון במקרים כאלו,והכל כמובן חסוי..

וכמובן כמובן שטוב עשית בשמירה על הילד הזה!! (ילד.ולא "עובר". זוהי נשמה שלך.ילד שלך שבעז"ה עוד יבוא לעולם בשמחה בבריאות ובקלות..)

שתדעי שאם הקב"ה מעמיד אדם בניסיון קשה - זה אומר שהוא אדם עם כוחות על שמסוגל להתמודד עם ניסיון שכזה!

יצא לכם לדבר לפני ההיריון על למה הוא לא רוצה ילדים? זה נשמע שיש נקודה מאוד כואבת אצלו בעניין של ילדים.

אם את לא מסוגלת לדבר איתו על זה כי הוא שוב יברח, אולי תבקשי ממנו לדבר עם יועץ או רב שמבין בענייני נפש - תבקשי את זה אפילו קצת בצורה מתחננת (לפעמים אנחנו צריכות להראות להם כמה אנחנו חלשות וצריכות את הכוח שלהם...)

תנסי להראות לו המון כמה את אוהבת אותו וכמה הוא חשוב לך - לרוב זה מעורר את אותו הרגש בחזרה, ואז יותר פתוחים לדבר ולשתף, ואפילו להתגבר על בעיות אישיות כדי ללכת לקראת הבן זוג. 

וכמו שאמרו לך פה - המון תפילות. לא להפסיק להתפלל.

ב"הצלחה גדולה, ויהי רצון שתעדכני אותנו במהרה בהתפתחות חיובית

בס"ד

שלום ובשורות טובות בעזרת ה'.

• הסוגיה כלל לא נוגעת להריון שיבוא בעזר ה' לטובה אלא מגלה את צורת הקשר שדרוש טיפוח יסודי, הנה הגיע נסיון שמגלה את רמת הנאמנות של החברים, זו המשימה האמיתית.

• עזרה ראשונה : ראשית, כדי להגביר את תחושת הבטחון, אני מצטרף לבקשה לגשת כבר היום לאגודת אפרת. שם תקבלי באופן מיידי מענה לכלל חששותיך כולל תמיכה גשמית (מענקים ומזון, מה שרלווטי) וסעד נפשי הולם (את , לצערינו, לא המקרה היחיד , יש אלפים בסיפור דומה, הם בעלי נסיון רב בתחום, מבטיח לך שלאחר שתגשי אליהם תחושי הקלה משמעותית). אל תדחי את המהלך הזה, כבר היום להתקשר אליהם, טלפון: 02-5454500. אודה לך אם תדווחי שבוצע.

• בירור פנימי שלך מול עצמך : לעצם העניין, יש להביט אל עצם נאמנות אישך אליך, שמקור העוצמה שלך קשור באופן ישיר לגישה שבה הוא נוקט, את צריכה להבהיר ראשית לעצמך שנכון היה לצפות ממנו אפילו ברמה החברית להסתפח אליך ולא להתנהל באופן אנוכי כל כך. אם תבררי זאת בתוכך, תחושי בצדקת דרכך, היא דרך ההלכה, ותתפללי עליו שישוב בתשובה, אין לך שום עניין לרצות את רצונו של מי שפועל בניגוד גמור לתפקידו, אישך. הוא צריך לחבק אותך להכיל לעודד ולתמוך דוקא כעת, גם אם אינו שבע רצון מהמצב, היות וה' הטוב נתן, אין בידו שום סמכות לקחת. זו זכותך וחובתך להדגיש עמדה זו בתוכך.

• בירור הקשר מול אישך : ברור שמה שנגלה לכם, עם כל החשש לפתוח את תיבת הפנדורה הזו, שיש לתקן בדחיפות את הקשר, נראה לעין כל שהנקודה המקשרת ביחסים היא טובת הנאה ואינטרס אישי (זה מובן שזה יכול להיות בהתחלה אבל לא יכול להחזיק לזמן רב), שכעת כאשר הנוחות האישית נפגעת וצריך להתעלות לרמה חדשה של קשר ונאמנות, אתם צריכים לעשות את הבחירה האמיתית, והיא הקשר שלכם. אם אישך לא מבין זאת, לטובתכם, פנו ליעוץ זוגי, זה עצם העניין ולא הנסיון שכל מטרתו להציף בפניכם שהבית שלכם צריך להתחדש על אדני אמת ונאמנות, מגיע לכם להיות שמחים, ושמחה נובעת אך ורק מאמונה ונאמנות ולא אהבה התלויה בדבר (נוח לי איתה, ולא אני אוהב אותה).

מקווה שקיבלת נקודה למחשבה ממקום קצת שונה, אם יש קושי לפעול משהו, אל תהססי  לשוב ולכתוב.

בשורות טובות

קודם כל שוב תודה על התשובות הרבות.

אני יודעת ולא חושבת לרגע שעשתי החלטה לא נכונה ואני שמחה שיש לי ילד שגדל בתוכי ואני כבר אוהבת אותו מאוד...

לגבי הזוגיות שלנו, אנחנו פנינו לפני שנכנסתי להריון, ליעוץ זוגי בגלל הבעיה שלו לקבל את הילדים מהנישואים הקודמים שלי. מדובר שני ילדים בגילים6-10 .למרות שהוא קיבל אותם בלב רחב כשהכרנו,הוא היה רווק ללא ילדים,אחרי החתונה וחיים משותפים של יום יום, הוא התחיל להתלונן המון על נוכחות הילדים שלי בבית.אני ידעתי שזה לא מצב שפוט בישבילו אבל הרגשתי שהוא עובר את הגבול בדיבורים והתנהגות שלו כלפיי וכלפי הילדים שלי.אני דואגת לילדים שלי וכל מה שביכולתי לעשות כדי שיהיה להם טוב, אני עושה. אני משקיעה בחינוך שלהם ובלימוד ערכים טובים.

היעוץ לא כל כך הצליח כי היו דברים שהוא באמת צריך לברר עם עצמו. הוא קיבל העצה ללכת לטיפול אישי ספיכולוגי כדי לטפל קצת בבעיות רגשיות שיש לו עם עצמו (כנראה בגלל הילדות הקשה שלו). זה הרגיש לי שפתאום הוא מתחרט שהתחתן איתי ושנכנס לקשר עם אישה שיש לה כבר שני ילדים. מאוד קשה לקבל את זה.

למרות שהוא ידע במה הוא נכנס ודיברנו על זה ואפילו כמה פעמים לפני, הסברתי לו שלבנות חיים איתי זה לא כמו להתחיל עם אישה רווקה והאם הוא בטוח שהוא רוצה. היה חשוב שהוא יבין... היום הוא טוען שהוא היה מסונוור מאהבה ולא באמת עשה בדק עצמי...

הייתי מואד עצובה ומוטרדת כשהבנתי את כל זה אבל החלטנו שלא מוותרים ולמרות הכל יש בסיס טוב ולזוגיות שלנו ואם רק מתגברים על הפחד הזה ו"הקינאה" שלו מול הילדים והקושי שלו...יהיה בסדר.

עבר כמה זמן ובאמת לא היה פשוט אבל חשבתי שהזמן יעשה את שלו ואולי עוד שנה נוכל לדבר על להתחיל לבנות משפחה...הוא היה מודע לבעיה שלו והצטער שקשה לו...אבל מצד שני לא ממש התקדם עם טיפול אישי או תיקון עם עצמו.אני לא יכולה ללכת בישבילו לפסיכלוג. זה צריך לבוא ממנו! היו מריבות וקצת דמעות...

זאת היית הסיבה שהסכמנו שלא נביא ילדים כרגע בגלל בעיות האלו...ואני לקחתי המצעי מניעה. אבל מסיבה לא ידועה (בישבילי זה נס!) אני נכנסתי להריון אחרי כמה חודשים.

אני פחדתי. אני כבר גרושה ועברתי גירושין מאוד ארוכים וקשים שישאירו אצלי המון כאבים שהתגברתי עליהם ... ואני לא רוצה לעבור את זה עוד פעם...גם אין לי כוח נפשי לזה. ואני מאוד רוצה להצליח את הזוגיות הזאת.

בעלי לא דתי. לא מכיר את הדת בכלל. אני באה ממשפחה דתית ונשארתי מאמינה ומסורתית תמיד. אני מגדלת את הילדים שלי הדת ומסורת.

אני מנסה ברכות ועדינות לגרום לו לאהוב את הדת אבל זה לא תמיד פשוט. ככל שאני מדברת איתו על זה, ובכלל היום,  ללכת לפגוש רב למשל, הוא עוד יותר נגד וואומר דברים לא יפים רק מעצבים.

כשאני הכרתי אותו והוא היה כל כך שונה. אני מכירה את הטוב שבו, את הנתינה שבו ואת המסורות נפש שלו.

היום אני לא רואה את זה יותר בכלל.

האם הכל אמיתי? האם זה באמת משו שיכול לעבור?

כמו שאמרתי היית לו ילדות קשה מאוד ואין לו קשר קרוב ותומך מהמשפחה שלו. למרות שמאז שהכיר אותי, הוא מאוד התקרב לאמא שלו. היא אישה טובה ועם עכים טובים. אני חשבתי בשבת הזאת לדבר איתה ולבקש עזרה. למרות שהם לא ממש קרובים אבל היא אולי מישהי שהוא יקשיב לו...

בעזרת השם....

מהפער ביניכם

לכן אין טעם ללחוץ עליו למשל ללכת לרב אלא לעשות למען עצמך ולהתחזק  בדברים כמו צניעות,טהרת המישפחה,שיעורי תורה וכו,זה יעביר לו מסר  עד כמה את מחשיבה ערכים של בית ומשפחתיות

בס"ד

לכל יהודי יש נשמה, אין זה משנה אם הוא דתי או לא, זה בתוכו מכח רצון ה'.

• הדת, במעטה החיצוני שלה, מפגישה את האדם עם מסגרות חוקים ומצוות שמבחוץ זה נראה לא משהו...לא כך יתקרב אישך לפנימיותו. יותר מזה, אין היהדות רוצה שיהודים יהיו דתיים, אלא שיהיו בעלי לב טוב ורצון טוב, והדת היא כלי מחוייב למטרה זו, שהיא הכשרת הלבבות, רצה הקב"ה לזכות (זיכוך הלב) את ישראל  לפיכך הרבה להם תורה ומצוות (שהם האמצעי למטרה).

• עצתי לך, היות והוא מרוחק, ושחוק מאוד מהבלבול הפנימי שבו ואורח חיים חומרי, שתעצימי כל נקודה טובה שבו, תביעי זאת על בסיס קבוע, לפני הדלקת נרות שבת, שבי עם עצמך, כתבי מכתב לעצמך בו את מרוממת את מעלותיו הטובות ומתעלמת לחלוטין מכל הרע, כאילו אין. את המכתב הזה, העבירי לו לאחר הדלקת נרות, והמשיכי במנהג הזה עד שיסדק בו המעטה האופל על הנשמה. זה אינו תחליף לקיום תורה ומצוות , אבל במסגרת של נסיון ללהט בגחל אפל ניצוץ של אש קודש, ננשוף בו רוח טובה, ונתפלל לישועת ה'.

• אמונתך גדולה למרות האירועים שאת חווה, יש לך עצם פנימי איתן. את תחילת גאולתו, וראי כמה ה' הטוב לא מוותר על אף בן, דרך הרך שיבוא בעזר ה', נפתח משימה חדשה במשפחה, נקודת הקשר בינכם.

• לסיכום : לא לדבר על הדת, אבל לא להפסיק ולשבח אותו על כל חסד, אמת, הטבה, כל מידה טובה שעושה, לרומם בתוכו את הנשמה. כשתרבי בזה, במשך זמן מספיק אורך, הכח הפנימי הזה יחל את תפקידו הנאמן, והשיב לב בנים על אבותם. אני מעריך שכשתהיה בו נכונות, תזדקקו להדרכה יותר מסודרת.

בהצלחה גדולה והערכה לשליחותך הנאמנה.

להמשיך להשתדל שיהיה לו טוב בבית... בסוף יפול לו האסימון שהוא זכה בגדול עם אשה כמוך וב"ה התינוק הנולד רק יוסיף לאושר.

ואל תשכחי את אגודת אפרת..

השם הטוב בעזרך

בס"ד

כל כך יעריך אותך, וכל כך יכבד אותך אבל... רק לאחר הלידה, דעי לך כי כל מה שעובר עליך זה רק הניסיון של בורא עולם

ואני מבטיחה לך שהאושר שבעלך יעניק לך ובלי יאוש רק עם הרבה הרבה תפילות מבטיחה לך שלא תתחרטי עם תשמרי על העובר, אני רוצה לאמר לך כי היתה אחת שלא ידעה מה לעשות ולא הכרתי אותה  לילה אחד חלמתי חלום ושאלתי  את הרב שלי שמבין בחלומות ואמר לי שבקרוב אצטרך לעזור לאשה שאני לא מכירה וכך היה לאחר 3 ימים הגיע אלי משהיא ואמרה לי שהיא בהריון וחבר שלה לא מעוניין בשום פנים ואופן בילד קראתי אותה אלי הראתי לה סרט שאם אני לא טועה שמו פרפרים בבטן משהוא כזה, והשארתי אותה לבד לראות את הסרט ירדה אלי לקומה קרקע ואמרה לי אני   לא    ע ו ש ה   הפלה אפילו שאני אגדל את הילד לבד, החבר שלה בא אלי הביתה והראתי לשניהם את הסרט למחרת החליטו להתחתן בלי הפלה לאחר שנולדה ביתם התקשרה אלי אותה חברה אפילו אחרי שנים ואמרה לי זו היפיפיה הזו היא שלך והצלת אותה תודה רבה אני מקוה שכך יקרה גם איתך ועם בעלך ואני מאוד בעד שתצרי קשר דחוף ביותר עם עמותת אפרת ותקבלי את כל הקרדיט והבטחון שכן תלדי את הילד בשעה טובה דבר נוסף ומאוד חושב דעי לך שחס ושלום וחלילה שלא יהיה אבל אשה שמפילה פשוט היא רוצחת במו ידיה ואוי לאותם יסורי מצפון שיש לאחר מכן, תתקשרי את את רוצה לרב המקובל הרב  בצרי  מירושלים והוא יברך אותך ויחזק אותך ותיראי ישועות בתינוק שיוולד בע"ה וגם בילידייךץ

כל הישועות

אין לי מדי הרבה מה להוסיף.

אני חושבת שהכי דחוף שתפני לאגודת אפרת ותקבלי סיוע ותמיכה. זה קריטי במצבך.

חיבוק, יקרה.

המון כוחות!

כל הכבוד אישה יקרה! על הסבלנות והאיפוק וכל ההרגשה מעבר לכך שאת נושאת לבדך בזה!!

יקרה נסי לפנות לאגודת אפרת הם אולי יוכלו לגשר בין מה שבעלך מרגיש למציאות ואולי אפילו ישנו כוון את בעלך!!

הם אנשים נפלאים! אולי בעלך חושש מבחינה גשמית (עוד הוצאות וכו') והם יכולים לעזור והרבה!!

הנה לך קישור:

https://www.efrat.org.il/

בהצלחה יקרה!

אמנם זה ממש לא אותו מקרה אבל...

לנו נולד לפני כמה שנים ילד עם תסמונת דאון, למרות שהיה ברור לגמרי שאנו לוקחים אותו הביתה, ראיתי שבעלי ממש לא מסוגל להתקשר אליו, להרים אותו וכו( דברים שהוא ממש עשה עם הקודמים) מה עשיתי?

פשוט מצאתי הזדמנויות שכאילו הייתי צריכה שהוא ירים אותו , ישמור עליו... אני חייבת להתקלח וכו...זה לקח קצת זמן אבל לאט לאט הוא פשוט התאהב בו.

וזה לא נגמר פה...בהמשך הילד התחיל לסבול מבעיות בריאות לא קלות בכלל! היתה תקופה שהבית הפך לפקעת עצבים, מריבות ומתח. בעלי התחיל לדבר על להוציא את הילד לאימוץ או מוסד... ואני נרעדתי רק לשמוע את הדברים , כמובן שהתנגדתי בהתחלה. אבל כשהמצב החמיר בבית הבנתי שאני מתחילה להמר על הזוגיות שלי...אמרתי לו בבקשה תעשה, אני אישית לא מסוגלת.. הוא קבע פגישה ברווחה ואז הוצעו פתרונות הקלה(נופשונים, עזרה מבת שרות וכו) שהרגיעו אותו, לאט לאט...

הילד ברוך השם איתנו, כולם כולל בעלי מאוהבים בו, משקיעים בו ומטפחים אותו..אוסיף שגם הזוגיות בינינו התחזקה מאוד מאז...לאט לאט ועם הרבה סבלנות ותפילה.... אמנם אנו עדיין מתמודדים, אבל ב"ה ברור לנו שזה האתגר שלנו ולא נוציא אותו. חזקי ואמצי, מקוה שהועלתי במשהו... 

יש אגודה שנקראת "יד לילד המיוחד". כדאי לפנות אליהם.

אגב, הרבי מלובאביץ אמר פעם בחלוקת דולרים להורים לילד עם תסמונת דאון, שלילדים האלה יש קשר מיוחד וגדול יותר לה' מאשר לאנשים 'רגילים'. אם תרצי, אחפש לך את הסרטון הזה

זה תיק קצת גדול על זוג "צעיר"

אם הייתם נשואים יותר שנים והיה לנישואין שלכם כבר בסיס מוצק היית מן הסתם מרגישה יותר טוב

אבל בכל אופן , קורה שכבר בהתחלה נתקלים בתיקים "גדולים"  וצולחים את זה בשלום

אני בכלל לא מתחילה להתימר להבין מה כדאי לעשות כאן

אבל את מן הסתם תדעי אם הרעיונות שלי מזעזעים או שוים בדיקה:

1. כמו שאמרו כאן אגודת אפרת

2. דברי איתו על ההריון כמה שפחות. כרגע זה חויה רק שלך (נ.ב. זה יכול לקרות גם סתם בהריון ראשון בלי קשר למצב)

     נסי להתמקד בנישואין שלכם ובחוויות האחרות

3. את בהריון . אולי ההריון גם מתיש אותך- את אוכלת טוב? ישנה מספיק? לוקחת פרנטל? B12 ? ברזל? 

4. תפילות , מיותר לכתוב... 

יש תקופות שיותר יש שפחות

אבל משתדלת כמה שפחות להכניס הביתה 

גם לא אוהבת את הרוב

אבל בדכ אוכלת משהו כמו עוגיה או שוקולד כשחוזרת הביתה

ולפחות פעם בשבוע פופקורן שמכינה בבית

מה את כן אוכלת?
מעניין...
ממה את נהנית? (באוכל)

אם אני רוצה מתוק מחפשת דברים שווים יותר

ממתקים גם לא מיודע מה  

המתוק שלי זה העוגיה ליד הקפה וכאלה. עוגה בבוקר  

וכו'

עוגות ביתיות .

פחות יוצא לי לשבת על תפוציםס.

כמובן תמיד יש יוצא מן הכלל אבל לרוב

אני יכולה לאכול חטיף עם גבינה

לפעמים אם יש בבית משהו שאני אוהבת ומתחשק לי.

או שפתאום בא לי לקנות משהו.

בדרך כלל את החטיפים שהילדים אוכלים אני לא אוהבת.

אבל חטיפים מלוחים פחות

אולי בשבת

כמובן שאחרי פורים יש ואוכלים...

מתוק לצערי יש בבית . משתדלת לאכול בלי הילדים

הם מקבלים שלוקים לא כל יום, מסטיקים לפעמים ,עוגה/עוגיה גם לפעמים...

בת שמספיק גדולה ללמוד הנדסת חשמל,

את לא אמורה לשלוח אותה,

היא אמורה לבחור ולהחליט,

את יכולה להמליץ ולייעץ (אם היא מוכנה לשמוע).

יודעת שזה לא מה ששאלת, אבל הרגשתי צורך להגיד.

למצוא את עצמי בעולם התעסוקה, גם ברמה האישית וגם כאמא, אני חייבת לומר שאני ממש מאמינה בהסללה של כל הילדים אבל במיוחד בנות למקצועות גמישים ועצמאיים.

מקצועות ההנדסה דורשים המון השקעה כשכירה, קשה למצוא משרה חלקית, אין צפי להקלה בעומס במקביל לעליה בשכר.  

מקצועות שבהם אפשר להיות עצמאי בהתאם לרמת העומס שרוצים ולהרוויח סכום לא רע -

רפואה, פיזיותרפיה, קלינאות תקשורת, ריפוי בעיסוק, ראיית חשבון, כלכלה, עריכת דין.. 

אצלו זה דווקא הפוך - לא מסוגל להיות שכיר

זה עזר לו מאוד האמת למצות את פוטנציאל ההשתכרות והוא מוציא החוצה את היתרונות שלו בעבודה בצורה יוצאת דופן בעיניי. ב"ה

שאפשר לעשות "הסבה" לתחומים אחרים שבהם השכר מזנק ונדרשת רמת מומחיות מסויימת

כמו:

ניהול מוצר

ניהול לקוח

עיצוב

ניהול מכירות

אפילו ניהול HR בהייטק אחרי השלמת לימודים מסויימים.

ושם קוצרים את הפירות.

אני חושבת שכן חשוב לעבוד במעבדה/ פס ייצור/ הבסיס של שרשרת המזון במקצוע

לרכוש ניסיון אמיתי בעולם התעסוקה,

לפעמים גם צריך תואר שני במנהל עסקים וכד' ששם נותנים כלים משלימים,

אפילו לא הייתי מגדירה את זה הסבה, כמו שזה בעצם תחומי תעסוקה שונים במהותם תחת אותה מטריית לימודים.

עבדתי עם לא מעט אמהות בעולמות השיווק והמכירה, מנהלות מוצר, מנהלות פרוייקטים וכד'

שבאות מעולמות ההנדסה, מוכשרות, מרוויחות יפה מאוד, צעירות, אמהות לקטנטנים.

כן נדרשת זמינות ואחריות, ולפעמים יש מגבלת שעות הפוכות מול לקוחות במזרח ובארה"ב, אבל לקוחות באירופה זה אחלה.

בהחלט אפשר לעבוד בצורה שפויה מאוד בשכר מכבד.

יכול להיות שההתקדמות תהיה יותר איטית בשנים מסויימות וזה בסדר גמור להוריד הילוך בהתאם לרצון באותם שנים זה לא תוקע את הקריירה.

אגב אצלנו הנדסת חומרה קלאסית בהחלט יכולה להתאים למי שמחפשת עבודה רגועה.

כן זה הייטק ויש נהלים ותרבות ארגונית של הייטק, והמשרות מוגדרות כמשרה מלאה, אבל יש תפקידים שמצליחים לשלב בין כל העולמות.

אני מתלבטת כמה כדאי להתחיל ללמוד כל מקצוע שהוא לא 100% מול אנשים. הבינה המלאכותית מתפתחת במהירות מטורפת ולא בטוח בכלל שעוד 4 שנים כשהיא תסיים את התואר עולם התעסוקה יראה אותו דבר, עוד 10 שנים הוא בטוח ישתנה...

זה לא ממש תשובה על מה ששאלת, סתם תהיה כללית על  כמה כדאי בכללי להשקיע בתואר היום...

למשרה חלקית יש חסרונות רבים.

עדיף לשים דגש על גמישות בשעות העבודה, עבודה מהבית וגמישות בנפח התפקיד.

משרה יכולה להיות מוגדרת 7 שעות עם נפח עבודה של יותר ממשרה מלאה,

ומשרה יכולה להיות מוגדרת 9 שעות עם נפח עבודה של 7 שעות שפויות.

משרה יכולה להיות 7 שעות+ נסיעות

ומשרה יכולה להיות מלאה ללא נסיעות כלל.

הדרך לקבל את המשרות השפויות והמתגמלות ממה שראיתי, זה להשקיע כמה שנים במשרות סטנדרטיות, להשקיע בפיתוח קריירה, להיות צעד לפני כולם.

הכוונה לחקור, להסתקרן, ללמוד עוד, להבין מהמומחים מה הם יודעים וממש לשאוב מהם ידע והתמקצעות. ליצור קשרים מקצועיים.

לראות איך קולגות ממחלקות אחרות מתסכלים,

לצבור שם טוב.

לשקף החוצה את העשיה ואת התועלת שמופקת מהעשיה (עוד נקודה שנשים ככלל חלשות בה מאוד)

בהתחלה כולם מתחילים כג'וניורים, אבל בהמשך כל אחד ומה שהוא מצליח להתקדם בו והידע הניסיון והיכולות שהוא מביא.

ואז אפשר לדרוש תנאים שהמעסיקים מסכימים להם כדי לקבל עובד טוב וחיוני.

היום למצוא מועמדים זה קל יחסית.

אבל לגייס עובד טוב, זה כבר קשה ממש ואני מכירה את זה מבפנים.

את הקושי הזה של המעסיקים כדאי לתפוס ולהבין מה מונע ממאות מועמדים להיות העובד המוצלח שהם מחפשים ולסגל את המיומנות הזו.

לדעתי דווקא לאמהות יש את הדרייב להוכיח מה הן שוות, כדי להצליח לקבל את מה שהן רוצות. זה גם עניין של אופי וגישה לחיים באופן כללי, וגם ניהול סדר עדיפויות. לדוגמה בחופשת לידה (במיוחד אם מאריכים) זו הזדמנות נהדרת ללמוד עוד על שוק התעסוקה, השינויים, לבדוק את נקודת המבט של המעסיק, לבדוק איפה זה פוגש את היכולות והדרישות שלי, לרכוש ידע באופן עצמאי ולהשתדרג לקראת התפקיד הבא.

אני חושבת שהרבה פעמים יותר ממה שהמשרה עצמה מגבילה, הגישה היא עצמה המגבילה.

למשל מי שרוצה לעבוד 7 שעות,

יכולה לרשום את זה על גבי הקורות חיים, לציין זאת כדרישת סף בראיון הטלפוני, לבוא בגישה של אני עובדת 7 שעות תתאימו את עצמכם אלי,

או לכוון לוויב של אני עובדת חרוצה ומשקיעה, מביאה ערך מוסף הרבה מעבר לשעון, אמנם אני יוצאת מוקדם אבל תראו שבהתנהלות נכונה של שני הצדדים זה יהיה בסדר, ובכל מקרה אם יש משהו דחוף אני זמינה גם בערב מהבית, ולתת הרגשה שיש על מי לסמוך.

יש מקצועות ותפקידים שהגישה השניה לגמרי יכולה לתפוס ולאפשר להינות משני העולמות.

שלצערי התגרשה- זה אל תהיי תלויה באף גבר.

החיים שלך בידיים שלך.

קומי וצאי לעבוד. אפילו חצי משרה.

גם בשביל הנפש שלך.

תסבירי לו שזו לא תחרות.

הקללה על הפרנסה היא שלו.

אני הייתי מתפוצצת.

ליבי איתך🩷

יעזור לדבר איתו ולהסביר לו?

אם לא, אז כנראה ששווה לעשות את זה בתיווך של מטפל או מישהו שיוכל לעזור.

אני לא חושבת שהפתרון הוא לצאת לעבוד כי זה לא יפתור את הבעיה אלא רק ישים פלסטר.

אז תצאי לעבוד ולא תהיי תלויה בו בכסף אבל אז כנראה תהיה סיבה אחרת לחיכוכים ולחוסר הערכה כי נשמע שזאת הבעיה ולא הכסף.

הוא לא מעוניין בטיפול

לכן אני מעוניינת בעצות

יש זמנים שאתם בטוב? מה בדיוק הוא מצפה ממך?

יש תחומים אחרים שהוא מכבד אותך בהם?

אצלנו זה עושה את התסכול. חטיפים אין ואין תסכול. אם אני קונה לשבת או לטיול או יום הולדת, זה יום יומיים לפני או מחביאה

שלוקים ועוגות יש וסביב זה יש יותר תסכול והם גם מקבלים יותר

מבקשים משהו טעים/מתוק ולא תמיד אני מאפשרת (לא יודעים בדרך כלל בדיוק מה יש) לצורך העניין קוביות שוקולד מריר תמיד יש בשביל אפיה.

מתוסכלים שאני מרשה רק פעם בחודש ללכת למכולת.

מתבאסים שמגבילה את הכמות (נגיד לא יותר מ3 פרוסות עוגה בכניסת שבת.. )

לדעתי תנסי להבין מה גורם לקושי שלהם.

למשל 3 פרוסות עוגה בכניסת שבת זה בכלל לא קצת. יכול להיות שהם פשוט רעבים? אז לתת לפני זה משהו יותר משביע אולי, או לאפשר במקביל עוגה ופירות חתוכים או פשטידה או צלחת מרק...

מבקשים מתוק ואת לא מאפשרת, אז לומר ברור שאצלנו אפשר נשנוש רק בין 16 ל17. בשאר הזמן מי שרעב מוזמן לקחת פרי או פריכיות למשל.

כלומר, אני לא חושבת שהתסכול הוא באמת בגלל כמות המתוק הכללית, אלא כי באותה הזדמנות הם רעבים למשל.

וגם, כשבאופן כללי יש ממתקים, הם לא מבינים למה עכשיו את לא מרשה. אז עדיף שיהיה כלל ברור מתי כן.

פעם בחודש ממתק במכולת זה ממש לא רק. גם לגבי זה, יכול להיות שאם זה ביום מסוים שהם יודעים מתי יקרה, זה יהיה להם קל יותר. מאשר לחשוב כל יום שאולי היום זה היום הנחשק ולהתאכזב כשהבקשה שלהם לא מתמלאת.

אם להגביל אז בלא לקנות או להכין כמות קטנה.

ממה שאני זוכרת בתור ילדה כל דבר שאמרו לנו כמה אפשר לאכול אז זה מה שאכלנו אפילו אם זה היה ממש הרבה.

לצורך העניין יכול להיות ש- 3 פרוסות עוגה זה די הרבה להם אבל אם זה מה שאת מרשה זה מה שהם יאכלו.

ואח"כ עוד ירגישו שרצו עוד ולא הרשו להם.

אולי לפתוח פס עוגה בכניסת שבת ולהגיד שאת הפס השני שומרים למחר בבוקר?

או להגיד אפשר לאכול אבל תשימו לב שנשאר לשאר הילדים?

פעם באף פעם אני מכינה עוגיות

ביום יום הממתק שלהם זה לחם עם שוקולד לגן, שמקבלים רק בחלק מהשבוע.

פעם בכמה שבועות נוסעים לסבתות והן כבר מפציצות אותם בממתקים.

בשבת מקבלים ממתק שבת בערב בהדלקת נרות ואוכלים קורנפלקס מיוחד בבוקר שבת (במשך השבוע זה הצהוב הרגיל), ובקידוש בשבת לרוב יש עוגה או חטיף כלשהו.

חוץ מזה הם מקבלים מהגן ממתק בקבלת שבת בשישי.

מעדנים אנחנו לרוב לא קונים, הם אוכלים פעם בכמה חודשים אצל סבתא או שאנחנו קונים פעם בכמה חודשים לקידוש.

שלוקים קטיבים וכאלה גם כן בקידוש בשבת או אם יש אירוע מיוחד, אבל אז זה במקום משהו אחר.

מדי פעם אני מכינה פנקייקים ולפעמים שמה בבלילה שוקולד ציפס. ולימי הולדת יש עוגה בחושה.

ביסקוויטים אני נותנת די בחופשיות בנסיעות וכאלה.

בתחושה שלי הם מקבלים המון מתוק, ממש יותר מדי. תכלס כשכותבת כאן זה נשמע לי סביר, אבל בגלל שהם כאלה מכורים ותמיד מבקשים אז זה מרגיש לי שיש יותר. 

יש עוגיות שאני אופה, ארטיקים וגלידה ביתיים והרבה פירות.
 

אני חושבת שזה כמו כל גבול - כשיש פתח, מנסים לעבור אותו.

אני רואה את זה הרבה עם המסכים - אצלי בכו כל יום שהם רוצים, ברגע שהוצאתי מהבית את המסך הגדול, אין על להתלונן בכלל והרבה פחות בכי בנושא.
 

תשקלי אולי לא להחזיק בבית בכלל ולקנות כשצריך (נגיד רק לשבת אבל לא מגירת חטיפים)

מה שיש לתת במועדים ממש קבועים.

ויכול להיות שפשוט יהיה תסכול בנושא, הרף של הרצון למתוק אצל ילדים הוא בלתי נגמר, וככל שאוכלים יותר מתוק רוצים יותר🤷🏼‍♀️

שוקולד- בארון גבוה. רק לשימוש של אפייה (יש לי מריר רגיל)

פופייסים- בימים החמים מרשה די חופשי..

ביסקויטים- די חופשי

עוגות- אך ורק בשבת. או אם יש קצת שאריות אז גם במשך השבוע.

אין לי בכלל חטיפים או עוגיות. ואם כן- אז זה רק כ"ממתק שבת" שמקבלים בערב שבת אחרי הדלקת נרות.

עוגיות קנויות- רק כשאורחים באים. זה ממש לא נגיש לילדים ובעיקר הם לא יודעים שזה קיים (במקפיא/בארון סגור ולא נגיש)

לחם עם שוקולד- רק ביום שישי/ראש חודש/יומולדת/יום טיול. ואז כל הילדים מקבלים..

יש שפע של פירות..... אם ילד רוצה לנשנש הוא מוזמן לקחת מכל הסוגים והמינים. לפעמים כשהם רעבים ואין אוכל זמין מיידי אני אוציא בייגלה/קרקרים.

לא יודעת אם עזרתי לך..

עוגיות קנויות/ ביסקוויטים יש בבית חופשי, כל יום לוקחים לגן.

יכולים לאכול גם אחה"צ אבל בתכלס הם לא רוצים.

שלוקים יש כל היום כל היום.

יש קורנפלקס עם חלב, לפעמים אוכלים בבוקר לפני שיוצאים לגן, לפעמים אחה"צ.

משתדלת לחתוך להם פירות, לא תמיד זוכרים לקנות.

ממתקים אין בבית בכלל בכלל.

לפעמים לפעמים קונים לשבת.

אם הילדים הולכים איתי לקניות אני מרשה להם לבחור ממתק אחד מה שהם רוצים (קורה פעם במיליון...).

בעלי לא מרשה רק אם זה לקראת שבת.

יש לנו ליד הבית קיוסק כזה שמוכרים בו ברד שהם מאוד אוהבים,

בהתחלה כל יום ביקשו לקנות ברד ואמרתי להם שברד קונים רק ביום מיוחד, למשל יומולדת או ראש חודש וקיבלו את זה.

הרבה פעמים הם חוזרים רעבים מהמסגרות אז או שמצטרפים אלי לארוחת צהריים מבושלת שאני אוכלת בבית בארבע.

או שאני מקדימה להם את הארוחת ערב לשעה חמש.

מה שמקבלים במסגרות כמובן אוכלים,  ביום שישי הם שומרים מה שהם מקבלים לכניסת שבת

בשבת כשנמצאים בבית יש עוגה בסוף הארוחה לפעמים, לא כל ארוחה, ואז אני מרשה שתי חתיכות והם בסדר עם זה

פעם בשבוע בערך כשחוזרים הביתה קרטיב או שלוק (האמצעי קצת יותר מבקש ומתבאס שאני לא מביאה עוד פעמים)

בבוקר לפני שיוצאים אוכלים מאפינס שיבולת שועל,  זה לא ממתק מבחינתי אבל זה מפנק אותם

חוץ מזה אין משהו ברגיל, לפעמים מכינים עוגיות באמצע השבןע לשבת ואז אני נותנת גם עוגיה

יש לנו האמת מלא חטיפים שמצטברים כשהם מביאים מימי הולדת או משלוחי מנות, אבל לא נראה לי שהם בכלל זוכרים את קיומם כי זו ממש לא אופציה אצלנו 

בבוקר אוכלים ופלים/ עוגיות/ ביסקוויטים.

בערב כולם אוכלים עוגה. לפעמים במקום עוגה יש אבטיח/ עוגיות/ גלידה).

במשך היום אני מרשה ממתק אחד. בדרך כלל אוכלים אחרי ארוחת צהריים.

אנחנו קונים שוקולדים, חטיפים קטנים, שלוקים, לפעמים מסטיקים. ולפעמים יש גם דברים שהילדים קיבלו בכל מיני מקומות.

בקיץ מידי פעם קונים ארטיקים שווים (הם לא מסתפקים בארטיק קרח), אבל שומרים לזמנים מיוחדים.

בשבתות הם מקבלים ממתקים בתפילות ילדים, תהילים וכד'.

כמו ציטוס במבה וכאלה

לרוב אני מרשה אחד קטן ביום.

לא תמיד עולה דרישה.

כשיש חטיפים גדולים הם לא רגועים ורוצים כל הזמן.

אז אני נמנעת מלקנות.

בגדול אני לא בעד למנוע מהם לחלוטין. גדלתי בבית שמנעו מאיתנו וזה יצר לי אישיו סביב זה שעד עצם היום הזה משפיע עלי מאד.

היו תקופות אחרי שהפכתי עצמאית בקניות שלי שהייתי קונה ממתקים וחטיפים כמו מטורפת.

בכמויות. שיהיה לי.

אז לא רוצה שיגדלו ככה.

לגבי עוגה בשבת לא מגבילה אותם כל עוד זה אחרי אוכל.

עוגיות ובסקוויטים אני מסכימה אבל לא להיסחף. יש לי ילד שלא יודע לעצור ואז הוא מגיע לבחילה אז אני מזכירה לו.

הגדול בן 9 הקטן בן 4.5

אם הם קטנים דיי חופשי.

גדולים אני מסכימה אחד גדול ביום.

ארטיקים כנל. אחד ביום.

קרח.

ארטיקים מיוחדים במידה ויש זה בדכ לשבת.

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

מתהליך ההחלמה.. אצל שני ילדים

אמרה שכדאי לחכות עוד יום ולראות

מוזר שהם ככה מתנהלים. נכון שהיא בין חום לחום עירנית אבל חלשה מאוד והחום כבר יום 4

בכל זאת היא אחרי ניתוח נראלי אדישים כולם

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅

אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...

עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.

מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.

וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.

אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת

ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם

השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)

באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.

היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה

לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...

אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים

אבל זה שווה לנו

אוהבים מאוד את אנ"א

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.

יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

וגם אנחנו עם קטנים (ורוב הפעמים הייתי בהיריון)

שינה באוהלים, הילדים שלי מחכים לזה כל השנה!

בשנים שלא היה אפשר לצאת פתחנו להם אוהל בסלון 😂

הייתי שואלת רופא

אם את רוצה אחרי שנה לא צריכה אישור רופא, פשוט מפסיקה

לגבי ההידבקויות אין לי מושג..הייתי שואלת את המרפאה בעיסוק ןאפ היא לא יודעת את הרופא

גם לא בטוח שעל החודש הראשון תיקלטי

אם קריטי לך להפסיק את המניעה, במקומך הייתי מפסיקה.

אגב כשאני ילדתי קיסרי לפני 14 שנה אמרו לי למנוע לפחות חצי שנה אז לא חושבת ש11 חודש זה קריטי

אני לא יודעת לומר על הצלקת כי אותי לא שלחו לריפוי בעיסוק. זה די חדש ששולחים ממה שאני מבינה.

הייתי פשוט מפסיקה למנוע ואם תוך כמה חודשים לא עובד (נגיד חצי שנה, אם לרוב את נקלטת זריז) מבקשת היסטרוסקופיה. כי לפעמים יש הדבקויות ברחם שיכולות לפגוע בקליטה. אישית לא היתה לי בעיה לא אחרי קיסרי אחד ולא אחרי שניים. אז לא הייתי יותר מדי חוששת. לגבי מניעה, אמרו לך ספציפית שנה בגלל מה שראו או סתם ככללי? כי לי משום מה זכור שנה וחצי עד לידה חוזרת. אבל זה באמת ישן ואולי שינו את ההנחיות. אם את על גלולות לפעמים לוקח למחזור חודשיים שלושה להגיע, לא לוקחת אחריות אבל לא נשמע לי דרמה 11 חודש במקום 12. אלא אם את אולי יודעת שלרוב נקלטת מיידי.  

לא קריטי לי להפסיק כמו שלא קריטי לי למנוע...

סתם אני מתעצלת ללכת לקנות כדורים בשביל חודש

ובכל מקרה תיכננתי להפסיק ברגע שאפשר

@אורוש3 שמעתי את זה מכמה, זאת כנראה הנחייה ישנה. (המרפאה בעיסוק אמרה לי שבזמן שלה אמרו שנתיים)

לא הייתה סיבה מיוחדת שאמרו לי למנוע אלא רק בגלל הניתוח.

בפעמים קודמות נקלטתי מהר; אבל אני לוקחת בחשבון שבטח הפעם זה יקח זמן כי בטח אחרי כמעט שנה של כדורים יהיה דימום יותר רציני ממחזור רגיל, לא?

שנה וחצי עד הלידה הבאה זה 9 חודשי מניעה...

בסבב האחרון לי לא היה דימום רציני. אם לקחת כדורים של הנקה הם מדקקים את הרירית, לקח למחזור איזה חודשיים לחזור. והיה חלש בהתחלה. אבל מן הסתם משתנה מאחת לאחת. וגם כן בעבר הרחוק כשהייתי על גלולות כאלה ובאמצע עברתי להתקן היה לי דימום רציני יותר, אז קשה לדעת. 

אני אחרי שנה של גלולות נקלטתי תוך חודש

אני דווקא מרגישה יותר פוריה אחרי הפסקת הורמונים 

בגדול אם היית על סרזט או גנריות שלו אז זה ממש אינדוודואלי החזרה של הדימום, ויש אפשרות גם להקלט לפני שיגיע מחזור בכלל..

גלולות משולבות מונעות ביוץ וכשמפסיקים אותם מגיע מחזור "דמה" ורק אחריו הגוף חוזר למחזוריות רגילה

גלולות פרוגסטרון לא מונעות בהכרח את הביוץ וכשמפסיקים אותן, זה פשוט שאלה של כמה זמן ייקח לגוף שלך לחזור לעצמו. אצלי למשל כשהפסקתי- אחרי שבוע מההפסקה זיהיתי ביוץ ואחרי שבועיים מהביוץ הגיע הדימום. הוא לא היה שונה מהרגיל. ותיאורטית יכולתי להכנס להריון עוד לפני הדימום בכלל (בפועל לקח 7 חודשים מהפסקת הגלולות)

ואני גם חושבת שלא קריטי להפסיק אחרי 11 חודש במקום שנה.

 אני חושבת שאנחנו לא יכולים לבחור את החברים של הילדים שלנו. ולפעמים אנחנו גם לא יודעים מה הסיבה הסמויה שטוב להם דווקא עם החברה הזו, שמחוץ למסגרת. אם נאמר לה- זו לא חברה בדששבילך- פסלנו את כל הטוב שהיא רואה בה ולכן התחברה אליה. ומצד שני- יש פה בעיות.

הגישה שלי היא לדבר על התוכן של הקשר. ולכוון אותו. לא לפסול את החברות עצמה.

למשל- את רוצה ללכת אליה הביתה אבל אנחנו פחות מתחברים למסכים.

אולי תבואו אלינו? אולי אצלה בבית תעשו דברים אחרים? (ושוב, אין לך שליטה על מה שבאמת יהיה אבל את כן אומרת מה נראה לך נכון- תאמיני לי שזה משפיע) ובמקביל את לא פוסלת את הטוב שהבת שלך מצאה דווקא בקשר הזה, אלא מכוונת אותו ונותנת כלים לבת שלך. איך ליצור את הקשר שיהיה באמת טוב ולא מזיק.

בהצלחה

היא רוצה להרגיש שהיא מחליטה שהיא עצמאית. והיא מקבלת את זה מהבת הזו. איזה יופי!

עכשיו כמו שכתבה גם nik. אל תפסלי את מה שהיא כן מקבלת מהקשר. להיפך. זה דבר חשוב.

אבל- תני גבולות של איך מתנהגים בתוך הקשר הזה. ואולי דווקא בגלל שמה שהיא אוהבת זה את המרדנות= עצמאות. תעבירי אליה את האחריות. היא בעצמה צריכה לדאוג לעסוק בדברים טובים. לא כי אמרו לה.

היתה לי חברה חילונית מחוג במתנס..

אמא שלי הגדירה לי בנעימות ובפשטות גבולות ברורים- מה לא ומה כן.

המה כן היה חשוב באותה מידה כמו המה לא, ובאמת לא היתה שום בעיה.

דברי איתה ביחד, ואם תראו שזה קשה מידי אז צריך לחשוב מה הלאה. אם לחברה יש סה"כ אופי טוב, לא הייתי ממהרת להפריד

כן מפחדת שתכנס לה איזה שטות לראש שיהיה קשה מאוד להוציא 

בכל מקרה בעיני השאלה כמה את חוששת מהקשר. אם רק קצת הייתי דואגת שיפגשו אצלי בבית ולא אצלה אם מאוד חוששת הייתי מנסה שכל פעם שהן רוצות להיפגש בדיוק יש סיבה טכנית שאי אפשר.