אני בשלושת ההריונות הראשונים הייתי אצל רופאות,

ולא נהנתי, מהתורים, מהיחס, אי אפשר היה לשאול שאלות סתם,

הן תקתקו עיניינים לפי הספר ודי

בין ההריון השלישי לרביעי דיברתי עם שכנה (חסידת גור!!)

והיא ספרה לי שהיא הולכת לרופא גבר 

כמובן שפתחתי עליה זוג עיניים

אבל היא שכנעה אותי לנסות

ואני לא מתחרטת לרגע

אני בתחילת הריון שישי

עברנו דירה, ואני ממשיכה לנסוע לרופא ההוא

נעים, מתחשב, צנוע, נותן לך הרגשה שאת המטופלת היחידה שלו

ויש לו את כל הזמן שבעולם

ד"ר דביר  גור מקבל בב"ב ובראשון לציון

מנהל מרפאה להריון בסיכון גבוה 

ועובד בתל השומר

בס"ד

היא חסידת גור ושם משפחתו של הרופא זה גור

[הייתי חייבת]

בקשר לשאלה - אני הולכת עכשיו לרופא והוא בסדר גמור. (הולכת בד"כ עם בעלי כי בכל זאת זה יותר נעים..) כשהיינו בטיפולים הייתי אצל רופאה (היא פשוט לא עושה מעקבי הריון) והיא גם היתה מעולה. לכן לדעתי זה די תלוי באדם עצמו.. וברור שאעדיף גם שתהיה רופאה וגם תהיה נחמדה.. (בתחילת ההריון לדוג' הייתי אצל רופאה אבל לא היה לי טוב..)

וככה גם קיבלתי הדרכה - ללכת לרופא/ה לפי המומחיות שלו  וההתאמה שלך אליו/ה, ולא לפי המין שלו/ה.

זה רק עניין של תחושה ואין מניעה הלכתית ללכת לרופא גבר (מידיעתי הצנועה, אף פעם לא שמעתי רב שפוסק אחרת)

לכי למי שהכי מומחה והכי מתאים לך.

(ורק ד"א בנושא הזה - אני פעם הייתי ממש ממש חרדה על העניין. למדתי לשחרר ולהתעלם מזה שחופרים בי... ולא משנה מי. בעיה שלהם שהם בחרו תמקצוע הזה ברור שאני לא אלך לרופא שהוא שכן שלי! אבל יאלה, זה המקצוע, זה הצורך ואלה החיים. אם הוא יכול להציל חיים של עובר שלי או שלי - אני לא אתפשר ולא אכפת לי מה הוא יבדוק ומה לא. הצניעות כהלכה וכמידת נפש היא בתוכנו וזה מקסים, אבל צריך לדעתי ללמוד לעשות את ההפרדה)

למיטב ידיעתי לפי הרב עובדיה חייבים רופאת נשים אלא אם כן מדובר בפיקוח נפש כמובן.

מכירה עוד רבנים שפוסקים כך- אך כמובן שיש על מי לסמוך לשני הצדדים.

ולפי הבנתי לא מדובר רק על רופא נשים, גם שאר הרופאים, יש העדפה הלכתית שזו תהיה רופאה.

מעולם לא ראה אותי רופא נשים גבר.

(חוץ מאולטרסאונד בטני וכיו"ב..)

גם לא בלידות (כשהגיע פעם אחת רופא ורצה לבדוק פתיחה התנצלתי ושאלתי בעדינות אם יש רופאה, הוא אמר שהיא תגיע אחר כך, אז שאלתי אם אפשר לחכות לה, לשמחתי הוא הסכים ואפילו לא התעצבן ).

יש לי רופאה מעולה בקופה,

ואני פשוט לא יכולה לדמיין מצב שבו גבר יהיה הרופא נשים שלי.

כשהייתי צריכה נסעתי גם שעה ויותר לרופאה פרטית- בד"כ הרבה פחות מסובך להשיג תורים.

רופאה ממש לא נחמדה ועברתי לרופא מדהים שאני לא מוותרת אדם אנושי אכפתי מקבל את דעותי מבחינת איזה בדיקות לעשות ולא.

בטוחה שיש רופאות נפלאות!!! אבל לצערי עוד לא פגשתי אותן.

הרופאות שאני פגשתי היו בטוחות שהן יודעות בדיוק ! מה שאני מרגישה (הן עברו הריונות)

מה אני צריכה לעשות וכו' וכמובן הן יודעות ה-כ-ל

רופאה אחת הגדילה לומר לי : " את פשוט לא מתאמצת מספיק! את בהחלט יכולה לעבוד, הריון זה לא מחלה"

זה היה בהריון אחרי 10 שנים!

עם צירים מחודש חמישי

ברור שרציתי לשמור עליו

אבל באמת בטוחה שזה תלוי אישיות

פשוט כי יותר נוח לי ליד אשה,  אני מרגישה שזה יותר "צנוע"

ושוב, דיברתי מתחושות שלי, לא חייבים להסכים

סתאאאם

פורים בא פורים בא ואיתו שמחה רבה..

שבוע טוב

גיניקולוגיה זה אחד התחומים הכי רווחים ברפואה (לא זוכרת מה הראשון ברשיהמ אבל זה השני)

מי מוכנה להתחתן עם גניקולוג...

מכירה גבר שנשוי ל-סקסולוגית. לא מצליחה להבין איך הוא מסוגל!

מה ההבדל  הענק בין להיות נשוי לסקסולוג לבין להיות נשוי ליועץ נישואין דתי שמתמחה בזה\ מדריך חתנים וכו'

מישהי שיודעת בצורה מושלמת איך אמור הכל להראות ומה השיטות הטובות - ואתה אמור לספק אותה חוץ לתאוריות. דווקא לסקסולוג זה טוב להיות נשוי הוא יודע לעזור גם לאשתו.

גם מבחינה הלכתית - אני יודעת שצריך להשתדל מאוד שכך יהיה,

וגם מבחינה אישית - לא מוסגלת לחשוב על רופא.

היו לי סיפורים עם זה, כמובן - בהיריון אחד הגעתי לחדר לידה בחשש לירידה בתנועות, והיה רופא באולטראסאונד. התעקשתי על רופאה, הם קצת כעסו, אבל בסוף הביאו לי רופאה. (המסקנה של בעלי: צריך להתעקש והם כבר יעשו לפי מה שאנחנו רוצים).

הייתה פעם שהלכתי לטרם בהיריון, בגלל חולשה קשה, והיה רק רופא. דווקא עדיון ומתחשב, אבל בכל זאת לא היה לי נעים.

פעם אחרת הייתי צריכה ברזל דרך הווריד - הלכנו למיון יום, והיה רופא שהכניס את המחט (לכף היד - ובכל זאת העדפתי שלא). שאלתי אם האחות יכולה להכניס לי, ושלחתי מבט לבעלי - סיכמנו קודם לכן שאם יש רופא גבר, הוא מבקש אם יש רופאה - והרופא התעצבן כל-כך, ואמר משהו על "הדתיים האלה" - נשמע שהיה בטוח שהגברים הדתיים לא מרשים לגבר זר לגעת בנשותיהם... זה היה לא נעים בכלל, וכמובן שלא העזנו לבקש שוב. אמנם סלחתי לו, אבל עד היום אני קצת כועסת עליו...

וכמובן - הלידה האחרונה, שהייתה בניתוח חירום, רק העצימה לי את הרתיעה, כי לצערי היו רופאים ועוד גברים בחדר הניתוח, מלבד הרופאה שלי והמיילדות.

מבחינתי כל עוד לא מדוב בבדיקה ואגינלית.

לרופאי נשים במרבית המקרים ידיים הרבה יותר עדינות מרופאות הנשים. זה המצב מהניסיון שלי.

לא מרגישה שיש בזה חוסר צניעות מיוחד - זו העבודה שלו.

ובכל זאת - זה אכן מטריד את בעלי כי מטעמים שבייחוד - אני לא הולכת לרופא לבד.

דתי אנושי ושומר מרחק - אדיב אבל לא מידי נחמד

ותמיד הוא שואל לפני שעושה בדיקה חיצנית\פנימית אם אני מוכנה

כבר אמרה לי משיהי שעברה אצלו מעקב של 5 הריונות והוא בחיים לא נגע בה

גם לא אחרי לידה

בעלי קצת עשה פרצופים אבל הספיקה לי הרופאה הקודמת. 

מה לעשות שרופא מרגיש לי יותר מקצועי מרופאה

(אויל כי הם יורת בטוחים בעצמם... לא יודעת)

ישר על ההתחלה. אבל ברור שאם היתה לי בעיה היתי עוברת....

ורופאים בדקו אותי המון, במוקד ובבית חולים ואת האמת, לא חשבתי על כלום חוץ מעל הבעיות שלי

נשוי, ומה אשתו חושבת על המקצוע שלו?

אין מה לומר שזה מקצוע מיוחד

זאת שליחות לעזור לאנשים, וזה לא משנה אם זה בן או בת.

וסיבות ללכת דווקא לתחום- נניח רצון להציל חיים, אבל להתעסק במשהו אופטימי? זה ממש לא מעיד על בעיה. אולי בעיה של מי שחושב כך ואלה התחושות שלו.

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מידה 2-2-

אז אולי אין כינים?

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..