לא כל אישה יכולה להרשות לעצמה להאריך את חופשת הלידה ללא תשלום-

וככה מוציאים מהבית תינוק בן 3 חודשים....

עצוב מאוד!

לכל דבר יש מחיר, למי שבוחרת להשאר בבית עם הילדים יש מחיר (כלכלי בעיקר, אבל גם חברתי)

גם ליציאה לעבודה יש מחיר, ומי שבוחרת בכך צריכה להיות מוכנה לשלם אותו.

ולחרות, וגם לנשים האחרות שבחרו בעבודה אני רוצה להוסיף מנסיון אישי שלי - כשכורח המציאות חייב אותי לצאת לעבודה, למרות שהיה לי תינוק בבית, הייתי מאוד עצובה מהענין. ורק חשבתי שכל מה שאני רוצה זה להשאר עם התינוק הקטן והמתוק שלי. ואז תפסתי את עצמי, שזה פשוט לא נכון. הרי יכולתי לבחור להשאר איתו בכל זאת, אבל יותר מכך רציתי שיהיה אוכל לכל הילדים שלי, ושיהיה לנו מספיק כסף למחייה, ולו מינימלית.

אז אותי באופן אישי זה ניחם, העובדה שאין פה כפייה, עשיתי החלטה מודעת, והייתי שלמה איתה. הזכרתי לעצמי את החלופות, וידעתי שבחרתי בטוב ביותר עבור משפחתי

ושיהיה לכולנו בחירות טובות, ושלמות בקבלת ההחלטות שלנו. בלי יסורי מצפון.

נכון שבימינו א"א לפרנס משפחה בלי לעבוד והרבה.

עם זאת, מותר לי להצטער על העניין.

לא ביקשתי שהציבור יפרנס אותי.

הבעתי את הצער מהעניין, ונראה לי שלפחות זה מותר לי.

חופשת לידה של 3 חודשים בתשלום זה באמת מעט מאוד זמן. וכמובן שלא חייב לקפוץ לשנה חופשה. עוד חודש חודשיים, אפילו 3, אולי אפילו בתשלום אבל מופחת, יעודדו נשים להישאר עם הילדים שלהם עוד קצת. וכולנו יודעים שאין כמו אמא. שלא לדבר על כל הנשים שנאלצות לוותר על הנקה בגלל החזרה לעבודה, וממילא הילדים הופכים פחות מחוסנים ויותר חולים- ומי מרוויח פה?.

גם אני לא הייתי נשארת בבית כל החיים- כי זה  לא מתאים לי. אבל יש הבדל בין להשאיר תינוקת בת 3 חודשים לתינוקת בת חצי שנה. (אם כי באופן אישי אני מתחילה לעבוד עכשיו כשהקטנה בת 4 חודשים, במשרה מלאה ביותר וכואב לי הלב על כך).

אם המדינה שלנו היתה עשירה מספיק זה בפירוש היה מתבקש

למרות שהלוואי שהמדינה הייתה יכולה לאפשר את זה גם פה.

אני יודעת על לפחות מדינה אחת באירופה שמקבלים שנה חופשת לידה, ואחרי הילד השלישי חופש מוחלט (עם משכורת מהמדינה), ולמרות זאת כמעט ואין שם ילודה..

שאני משלמת מדי חודש עשרות שנים....

ומקבלת תמורה כל כך מעטה.....

שאני נותנת להם לבוא בלילה למיטה שלנו (האמת , שזה יוצא יותר לפנות בוקר...). ואני בטוחה שזה טוב מצד אחד כי זה אהבה לילדים, אבל מצד שלי זה לא הרגלים נכונים, וכל מי ששומעת את זה צועקת עלי שאני עושה נזק לילדים כי גבולות בלילה זה דבר חשוב שכל אחד נשאר במיטה שלו....

והיום בכלל הילד שלי אמר שהוא ש--ו--נ--א  את היום הזה כי אני חוזרת בו מאוחר. אוףףףף

בכיות. כל אחד על משהוא אחר, ממתק/גינה/ללכת לטיל/ללכת לסבא.

אמרתי יופי בא נעשה תחרות מי בוכה יותר חזק.  התחלתי גם אני כאילו לבכות.

אח"כ לקח עוד שעה לפחות להרגע, ולשכנע בא נאכל, הקטן נשכב על הריצפה בכיות אימים, ואני תמיד בהתלבטות אם לתת לו לבכות כי כולו אדום עם נזלת, לתת לו לבכות זה להראות לו שלא אכפת לי... מצד שני אני מרימה ומחבקת והוא לא רוצה.......כל אחד לא נראה לו האוכל/המקלחת

מצאתי את עצמי בשבע וחצי בערב עם הפאה המגפים אפילו לא הגעתי להוריד אותם..

סיפורים של כל בית....

למה אני מספרת את כל זה? כי נראה לי בגלל שאני עובדת והם בקושי איתי אחה"צ אני משתדלת להתאפק ולהיות סבלנית. לא יודעת אם זה היה קורה כשהייתי איתם בבית כל היום....

גם אני שואלת את עצמי, למה אני צריכה "לריב" בשביל לקחת את הילדים לטיפת חלב.

כל ילד אני אומרת: איתו אני לא אדחה טורים לטיםת חלב בעז"ה

אבל בשטח את רואה שהפרנסה גם נדרשת ב"ה..

החלטתי בע"זה ששנה הבאה אני לא הולכת לעבוד, אני פשוט משחררת להי!!! פרנסה משמים, ובעז"ה אמצא משהו מהבית. 

דייי נמאס לי שהילדים שלי גדלים מהאוייר. שנה הבאה אני צריך ללדת ועוד הגדול עולה לכיתה א'. זה יותר מידי בשבילי....

ברובם גברים אם כי לא רק שהרווחים חשובים להם יותר מערכי המישפחה

ההחלטה שלי לצאת בערב, או לכמה שעות ולא יותר, כשהם היו ממש קטנים, כמו שחרות מתארת, ,אז גם הם היו רגועים יותר,

אבל בנתיים אני באמת מנסה לעבוד פחות, ובעלי עובד יותר, אבל אולי בגלל שאני כרגע לא עם מספר גדול מדי של ילדים אז אני מצליחה להסתפק במועט, אבל כן תמיד אני משתדלת כשאני איתם, הם יודעים שאני משתיקה את הפלאפון והטלפון הביתי ולא עונה,

ובשבת להיות איתם המון, ובערב לפני השינה, להקריא ספורים וכולי,

בקיצר, זמן איכות.

גם כשנסעתי פעם עם בעלי לבד והשארנו אותם אצל סבתא, הסברתי לגדול שלי, שהיה אז קטן- שאמא ואבא נוסעים כדי לקבל כוח, כדי שאחר כך יהיה לנו כח להיות איתם ולהשקיע בהם, והוא הסתדר מצויין

אבל תכלס, אני מבינה את התסכול-

הדיאלוג הזה בין אמא לעבודה וקרירה, לא נגמר!!!!!!!!!!!

במשפחה שלי בזמן המועט שנותר לי איתם, במשך היום, כך למשל לצערי אולי, אני לא עושה חסד כמו חלוקת מזון לנזקקים, וכדומה, כי ברור לי שהחסד כרגע הוא עם בני ביתי. וכך כשאני מכוונת מטרה יותר קל לי וגם להם המסר ברור שהם בטופ מבחינתי וזה משדר הרבה בטחון לילדים.

פעם ראשונה שהודיתי לשם שאני חולה

אז אני בבית כן,למדתי לראות את הצד החיובי בענין,עבדתי פעם אבל זה היה לפני המון זמן וכמה שנים לפני הנישואים כבר הפסקתי

וכל הכבוד שאת רואה את החיובי שבכך!

באמת מעורר השראה (הנה אני מנסה ליישם את מה שאני מצפה לו מאחרים...)

וכבר אני מעריצה שלך על כך שאת בעלת יכולות חשיבה חיוביות,

אבל מותר לשאול קצת יותר?

זה מצבי מאז ומעולם אז אין במה להתביש

הייתי מחזירה לך הצדעה אבל כבר השתחררתי מהצבא

חשבתי שאולי זה המצב, שהנה צוחקים ואני לא קולטת ,

אני מבינה שאת לא רוצה לספר, וזה בסדר,

ואיזה חוש הומור חמוד,

כי עכשיו גם הסמיילי הזה ששמת שם הוא כל הזמן מנופף וזה כזה חמוד,

טוב אז את יודעת מה עשית טוב בכך ששתפת? שזה מאפשר להבין אותך יותר טוב ומאיפה את מגיעה.

אישית אני גם ניסיתי אז להסביר שיש לי די לקות בכל הנוגע לאיך לומר דברים בחברה, אבל חשבו שאני מתייפייפת ושוב אמרו שאני חסרת טאקט ולכן מאוד כאב לי שאת לא זוכרת כמה כתבתי שקשה לי גם ככה,

אני באמת עושה את כל המאמצים ואת עדיין לא מתארת לך מה עובר עליי ביום יום לפעמים בגלל הטאקט שלי.

רפואה שלמה!

היו לי כמה חברים וחברות שעבדתי איתם שהיו נכים ממש בגוף, ומאוד נהנתי

זכורה לי תקופה אולי הכי יפות בחיי , למדתי איך להסתכל על החיים והייתי כל כך שמחה מכל מה שיש לי

אני לא מאובחנת כך שאין לי מושג  מה יש לי

ואכן קשיי תיקשורת הם חלק מהענין-קשה לתפוס דקויות חברתיות,לנהל שיחה והתוצאה חוסר טאקט משווע שברוך השם בשנים האחרונות עם הרבה עבודה אני מתמודדת יותר טוב אבל חוסר טאקט זה לא ההגדרה הנכונה אלא יותר סטיגמה שמדביקה הסביבה למי ששונה,חוסר הטקט לטעמי הוא של מי שלא מוכן לאפשר לי זכות קיום,מי ששולל ממני כל בחירה,מי שמנסה לערער על אימהותי,מציק לבת שלי בגללי,אם לא  השם בטח כבר הייתי נשברת,בבקשה אל תתימרי להבין אותי כי אי אפשר זה רק עושה לי נזקים

שמאפשר לראות מזוית אחרת, לא מרחמת ולא כלום, אל תדאגי, לא אקח אותך כמקרה סוציאלי,

את צודקת מאוד לגבי הדיוק, אני מזדהה לחלוטין, גם אני בשיפור....

שאלתי, אבל בעדינות, כי שוב, לא ידעתי האם זה בסדר...

מרוב תיקונים, (חלק היו שלך...) אני כבר כל כך נזהרת

אולי בגלל זה שתינו כל כך רבנו יחד, כי אנחנו דומות בעניין..........

פיזי.

חס ושלום, אף אחד לא נכה בגלל טאקט.

ויאלה,

אני לפעמים אומרת, עם כל הכבוד לכולם

לי כבר נמאס,

אנחנו אפשר לומר במילה אחרת: נותנות לעצמינו דרור, כדי להיות שמחות, ילדיות יותר,

ויאלה כל מי שלא נוח לו, שילך. כמובן שאני כן עובדת על עצמי, אבל אנשים לפעמם משטויות עושים פיל

שמעצבן אותה איך שאני מדברת,נגיד,

כי באמת אני התחלתי לאחרונה לומר למי שמעיר לי, שזה לא תמיד אצלי טאקט אלא אני לא תמיד אומרת את הדברים באנטונציה המתאימה או עם המילים הנכונות,

ואמרתי לקורב משפחה שהעיר לי לא מזמן על אמירה מסויימת, שבאמת אני מבקשת שתמיד אם כבר מעיר, אז שיאמר לי מה החלופה, ,

מה הייתי יכולה לומר במקום זה, כי אם לא, אז אני חס וחלילה אהיה בדכאון ואל ארצה לצאת מהבית במקרה הקל, כי כמה אפשר לשמוע הערות כל היום וכל הלילה

קשיים חברתים הם לרוב הסימפטום

לא לכל מצב יש פיתרון ולא כולם מצליחים להגיע לטיפול מתאים כמוני למרות שאני משוועת לטיפול כזה אז אני משתדלת בחסדי השם ובכוחותי הדלים לשים לב ליוצא מפי

אם אצלך זה סתם תכונה אז אשריך שיותר קל לטפל בזה לי זה גורם סבל עצום והייתי מוותרת על זה,זה לא משמח אותי,נמאס לי להסביר את עצמי כל הזמן,נמאס לי להיות חסרת זכויות במדינה שלי,נמאס לי שחושבים שאני ככ דפוקה,סליחה על הפריקה

אחרי שניסו לקחת את בתי נמאס לי שכל העולם מנסה לחנך אותי כל הזמן

עשינו פשוט השלכה אחת על השניה, כנראה, (אני לא מתיימרת לדעת הכל) כי גם לי נמאס מזה,

אבל את גם כל הזמן תקנת אותי,

וכשכתבת שאנשים לא אוהבים שמתקנים אותם, אז כשהשכבתי את ילדיי פתאום הבנתי עוד לפני שספרת על עצמך,

שכנראה עושים לך את זה הרבה, או את עושה לאחרים, ולכן כל כך מציק לך,לעומת אחרות כאן,

לא הבנתי מה הכוונה הסמפטום? ברור שיש לזה טיפול, זה בעקבות טראומה?

אני מאוד עובדת על עצמי, וזה מה שניסיתי אז לומר, שאני לכן מנסה שוב ושוב, ולא מתייאשת,

מנסה עוד ועוד לכתוב ולכתוב עד שתגיע התוצאה הרצויה, הבעיה כשאני עובדת כשכירה, לא תמיד מבינים מה זה מבוגרים עם הפרעת קשב, וזה קצת קשה.

בקשתי משרבוב שיקימו פורום למבוגרים עם הפרעות קשב, אני חייבת אחד כזה, כי בפרום לקויות למידה, זה ממש לא קשור כי אני הכי זקנה שם

חיבוק ענק ענק ענק

בודאי שיש טיפול זה תלוי במיקרה ואני עדין מקווה לקבל טיפול ולנהל חיים יותר נורמלים.

העוסית האטומה לא הבינה שנשים בהיריון לא נראות ככ טוב ורשמה דוח שאני איזו מטורללת-מוזנחת,כל הצוות הרפואי היה אנטיפטי כלפי לחלוטין,אחרי שלושה חודשים התברר  לנו שרצו לקחת את הילדה,את ההלם של אותו היום לא אשכח לעולם ניראה לי,אני לכל לידה אלך רק' עורך דין

רוצה להגיד משהו,

אז חיבוק גדול,

והרבה כח!

לא נעים מה שאת עובדת בוודאי עם העוסיות האלה,

ובטח את אמא מעולה, והן סתם טועות מחוסר ידע, כי מגזימות בוודאי,

ותהיי חזקה!

תודה על ששתפת

בתור ילדה בבי"ס יסודי אני זוכרת שמאוד הפריע לי שאמא לא היתה בערב בבית. כשהם תינוקות זה יותר רעשני אבל פחות קשה להם לטווח ארוך. זה יותר קשה מבחינה נפשית לאמא, הילדים בבוקר כבר כמעט לא זוכרים.

תודי לה' שכולם בריאים ואת יכולה להשאיר בייביסיטר וללכת. אני עובדת מעט פשוט כי ביתי נכה וזקוקה לטיפול רב. הייתי שמחה מאוד שהיא היתה בריאה והייתי יוצאת לעבוד ומשאירה בייביסיטר וכו'.

כיום יציאות בערב רק אחרי 21:00, ובייביסיטר רק כשהם ישנים.

ויש לה 100% היא ואנחנו עברנו המון משברים 

גם עליי איימו כשהגשתי בקשה לסיוע בדרגה למעון לבן שאני כנראה לא אמא אחראית אם אני לא יכולה להחזיק אותו איתי בזמן שאני לוקחת אותה לטיפולים

עברתי הרבה בחיים היא לא שברה אותי אני יכולה להגיד לכן שהיום היא כבר לא עובדת שם וזו שהחליפה אותה הייתה בהלם מאיפה היו לנו כוחות להילחם בה

 ה.ח.צ ומתעלה אליו

לא מחפשת מילחמות....לא עוזרים.....שיעזבו אותנו בשקט ולא ימציאו כל מיני דברים

מזדהה עם כל מילה

זה מעודד וגורם לי לחשוב שלמרות שאני עובדת הילדים בעז"ה לא יפגעו...

אם כ"כ הרבה עושות את זה אז כנראה זה לא כ"כ נורא (נו טוב אני צריכה להתנחם במשהו... )

וגם תודה על נקודת המבט הנוספת!

הרבה בריאות לכולם!!!

גם אני אמא  עובדת ,ילדי גדלו כבר ,ואני זוכרת את ההרגשה שהם היו קטנים.

אמא צריכה להיות שלמה עם עצמה  אם היא מחליטה לצאת לעבודה.

אם את שלמה עם  עצמך ,זה יחלחל לילדים.

הילדים גדלים מצוין עם אמא עובדת.

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

תודה רבה על השיתוף!

המון נחת והתאוששות קלה❤️

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

זה מניעה שידועה עם אחוזי מניעה נמוכים

בעיקר מכיוון שהשימוש בה צריך להיות מאד זהיר ולפי הכללים.

אם את מעוניינת במניעה אמיתית, כדאי ללכת על סוג אחר....

אבל אצלי זה עבד הכי טוב בתור מניעה.

גם עם שקפים

כדאי ללמוד לזהות את תקופת הביוץ ובאיזה ימים מתוכם(3-5 ימים) להימנע ממש גם לא לנסות עם נרות או שקפים

וילדתי ב"ה ילדים מהממים 😅

זה לא אמצעי מניעה בטיחותי בכלל....

צריך לדעת להשתמש לפי ההוראות בשביל הגנה טובה

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂