לא כל אישה יכולה להרשות לעצמה להאריך את חופשת הלידה ללא תשלום-

וככה מוציאים מהבית תינוק בן 3 חודשים....

עצוב מאוד!

לכל דבר יש מחיר, למי שבוחרת להשאר בבית עם הילדים יש מחיר (כלכלי בעיקר, אבל גם חברתי)

גם ליציאה לעבודה יש מחיר, ומי שבוחרת בכך צריכה להיות מוכנה לשלם אותו.

ולחרות, וגם לנשים האחרות שבחרו בעבודה אני רוצה להוסיף מנסיון אישי שלי - כשכורח המציאות חייב אותי לצאת לעבודה, למרות שהיה לי תינוק בבית, הייתי מאוד עצובה מהענין. ורק חשבתי שכל מה שאני רוצה זה להשאר עם התינוק הקטן והמתוק שלי. ואז תפסתי את עצמי, שזה פשוט לא נכון. הרי יכולתי לבחור להשאר איתו בכל זאת, אבל יותר מכך רציתי שיהיה אוכל לכל הילדים שלי, ושיהיה לנו מספיק כסף למחייה, ולו מינימלית.

אז אותי באופן אישי זה ניחם, העובדה שאין פה כפייה, עשיתי החלטה מודעת, והייתי שלמה איתה. הזכרתי לעצמי את החלופות, וידעתי שבחרתי בטוב ביותר עבור משפחתי

ושיהיה לכולנו בחירות טובות, ושלמות בקבלת ההחלטות שלנו. בלי יסורי מצפון.

נכון שבימינו א"א לפרנס משפחה בלי לעבוד והרבה.

עם זאת, מותר לי להצטער על העניין.

לא ביקשתי שהציבור יפרנס אותי.

הבעתי את הצער מהעניין, ונראה לי שלפחות זה מותר לי.

חופשת לידה של 3 חודשים בתשלום זה באמת מעט מאוד זמן. וכמובן שלא חייב לקפוץ לשנה חופשה. עוד חודש חודשיים, אפילו 3, אולי אפילו בתשלום אבל מופחת, יעודדו נשים להישאר עם הילדים שלהם עוד קצת. וכולנו יודעים שאין כמו אמא. שלא לדבר על כל הנשים שנאלצות לוותר על הנקה בגלל החזרה לעבודה, וממילא הילדים הופכים פחות מחוסנים ויותר חולים- ומי מרוויח פה?.

גם אני לא הייתי נשארת בבית כל החיים- כי זה  לא מתאים לי. אבל יש הבדל בין להשאיר תינוקת בת 3 חודשים לתינוקת בת חצי שנה. (אם כי באופן אישי אני מתחילה לעבוד עכשיו כשהקטנה בת 4 חודשים, במשרה מלאה ביותר וכואב לי הלב על כך).

אם המדינה שלנו היתה עשירה מספיק זה בפירוש היה מתבקש

למרות שהלוואי שהמדינה הייתה יכולה לאפשר את זה גם פה.

אני יודעת על לפחות מדינה אחת באירופה שמקבלים שנה חופשת לידה, ואחרי הילד השלישי חופש מוחלט (עם משכורת מהמדינה), ולמרות זאת כמעט ואין שם ילודה..

שאני משלמת מדי חודש עשרות שנים....

ומקבלת תמורה כל כך מעטה.....

שאני נותנת להם לבוא בלילה למיטה שלנו (האמת , שזה יוצא יותר לפנות בוקר...). ואני בטוחה שזה טוב מצד אחד כי זה אהבה לילדים, אבל מצד שלי זה לא הרגלים נכונים, וכל מי ששומעת את זה צועקת עלי שאני עושה נזק לילדים כי גבולות בלילה זה דבר חשוב שכל אחד נשאר במיטה שלו....

והיום בכלל הילד שלי אמר שהוא ש--ו--נ--א  את היום הזה כי אני חוזרת בו מאוחר. אוףףףף

בכיות. כל אחד על משהוא אחר, ממתק/גינה/ללכת לטיל/ללכת לסבא.

אמרתי יופי בא נעשה תחרות מי בוכה יותר חזק.  התחלתי גם אני כאילו לבכות.

אח"כ לקח עוד שעה לפחות להרגע, ולשכנע בא נאכל, הקטן נשכב על הריצפה בכיות אימים, ואני תמיד בהתלבטות אם לתת לו לבכות כי כולו אדום עם נזלת, לתת לו לבכות זה להראות לו שלא אכפת לי... מצד שני אני מרימה ומחבקת והוא לא רוצה.......כל אחד לא נראה לו האוכל/המקלחת

מצאתי את עצמי בשבע וחצי בערב עם הפאה המגפים אפילו לא הגעתי להוריד אותם..

סיפורים של כל בית....

למה אני מספרת את כל זה? כי נראה לי בגלל שאני עובדת והם בקושי איתי אחה"צ אני משתדלת להתאפק ולהיות סבלנית. לא יודעת אם זה היה קורה כשהייתי איתם בבית כל היום....

גם אני שואלת את עצמי, למה אני צריכה "לריב" בשביל לקחת את הילדים לטיפת חלב.

כל ילד אני אומרת: איתו אני לא אדחה טורים לטיםת חלב בעז"ה

אבל בשטח את רואה שהפרנסה גם נדרשת ב"ה..

החלטתי בע"זה ששנה הבאה אני לא הולכת לעבוד, אני פשוט משחררת להי!!! פרנסה משמים, ובעז"ה אמצא משהו מהבית. 

דייי נמאס לי שהילדים שלי גדלים מהאוייר. שנה הבאה אני צריך ללדת ועוד הגדול עולה לכיתה א'. זה יותר מידי בשבילי....

ברובם גברים אם כי לא רק שהרווחים חשובים להם יותר מערכי המישפחה

ההחלטה שלי לצאת בערב, או לכמה שעות ולא יותר, כשהם היו ממש קטנים, כמו שחרות מתארת, ,אז גם הם היו רגועים יותר,

אבל בנתיים אני באמת מנסה לעבוד פחות, ובעלי עובד יותר, אבל אולי בגלל שאני כרגע לא עם מספר גדול מדי של ילדים אז אני מצליחה להסתפק במועט, אבל כן תמיד אני משתדלת כשאני איתם, הם יודעים שאני משתיקה את הפלאפון והטלפון הביתי ולא עונה,

ובשבת להיות איתם המון, ובערב לפני השינה, להקריא ספורים וכולי,

בקיצר, זמן איכות.

גם כשנסעתי פעם עם בעלי לבד והשארנו אותם אצל סבתא, הסברתי לגדול שלי, שהיה אז קטן- שאמא ואבא נוסעים כדי לקבל כוח, כדי שאחר כך יהיה לנו כח להיות איתם ולהשקיע בהם, והוא הסתדר מצויין

אבל תכלס, אני מבינה את התסכול-

הדיאלוג הזה בין אמא לעבודה וקרירה, לא נגמר!!!!!!!!!!!

במשפחה שלי בזמן המועט שנותר לי איתם, במשך היום, כך למשל לצערי אולי, אני לא עושה חסד כמו חלוקת מזון לנזקקים, וכדומה, כי ברור לי שהחסד כרגע הוא עם בני ביתי. וכך כשאני מכוונת מטרה יותר קל לי וגם להם המסר ברור שהם בטופ מבחינתי וזה משדר הרבה בטחון לילדים.

פעם ראשונה שהודיתי לשם שאני חולה

אז אני בבית כן,למדתי לראות את הצד החיובי בענין,עבדתי פעם אבל זה היה לפני המון זמן וכמה שנים לפני הנישואים כבר הפסקתי

וכל הכבוד שאת רואה את החיובי שבכך!

באמת מעורר השראה (הנה אני מנסה ליישם את מה שאני מצפה לו מאחרים...)

וכבר אני מעריצה שלך על כך שאת בעלת יכולות חשיבה חיוביות,

אבל מותר לשאול קצת יותר?

זה מצבי מאז ומעולם אז אין במה להתביש

הייתי מחזירה לך הצדעה אבל כבר השתחררתי מהצבא

חשבתי שאולי זה המצב, שהנה צוחקים ואני לא קולטת ,

אני מבינה שאת לא רוצה לספר, וזה בסדר,

ואיזה חוש הומור חמוד,

כי עכשיו גם הסמיילי הזה ששמת שם הוא כל הזמן מנופף וזה כזה חמוד,

טוב אז את יודעת מה עשית טוב בכך ששתפת? שזה מאפשר להבין אותך יותר טוב ומאיפה את מגיעה.

אישית אני גם ניסיתי אז להסביר שיש לי די לקות בכל הנוגע לאיך לומר דברים בחברה, אבל חשבו שאני מתייפייפת ושוב אמרו שאני חסרת טאקט ולכן מאוד כאב לי שאת לא זוכרת כמה כתבתי שקשה לי גם ככה,

אני באמת עושה את כל המאמצים ואת עדיין לא מתארת לך מה עובר עליי ביום יום לפעמים בגלל הטאקט שלי.

רפואה שלמה!

היו לי כמה חברים וחברות שעבדתי איתם שהיו נכים ממש בגוף, ומאוד נהנתי

זכורה לי תקופה אולי הכי יפות בחיי , למדתי איך להסתכל על החיים והייתי כל כך שמחה מכל מה שיש לי

אני לא מאובחנת כך שאין לי מושג  מה יש לי

ואכן קשיי תיקשורת הם חלק מהענין-קשה לתפוס דקויות חברתיות,לנהל שיחה והתוצאה חוסר טאקט משווע שברוך השם בשנים האחרונות עם הרבה עבודה אני מתמודדת יותר טוב אבל חוסר טאקט זה לא ההגדרה הנכונה אלא יותר סטיגמה שמדביקה הסביבה למי ששונה,חוסר הטקט לטעמי הוא של מי שלא מוכן לאפשר לי זכות קיום,מי ששולל ממני כל בחירה,מי שמנסה לערער על אימהותי,מציק לבת שלי בגללי,אם לא  השם בטח כבר הייתי נשברת,בבקשה אל תתימרי להבין אותי כי אי אפשר זה רק עושה לי נזקים

שמאפשר לראות מזוית אחרת, לא מרחמת ולא כלום, אל תדאגי, לא אקח אותך כמקרה סוציאלי,

את צודקת מאוד לגבי הדיוק, אני מזדהה לחלוטין, גם אני בשיפור....

שאלתי, אבל בעדינות, כי שוב, לא ידעתי האם זה בסדר...

מרוב תיקונים, (חלק היו שלך...) אני כבר כל כך נזהרת

אולי בגלל זה שתינו כל כך רבנו יחד, כי אנחנו דומות בעניין..........

פיזי.

חס ושלום, אף אחד לא נכה בגלל טאקט.

ויאלה,

אני לפעמים אומרת, עם כל הכבוד לכולם

לי כבר נמאס,

אנחנו אפשר לומר במילה אחרת: נותנות לעצמינו דרור, כדי להיות שמחות, ילדיות יותר,

ויאלה כל מי שלא נוח לו, שילך. כמובן שאני כן עובדת על עצמי, אבל אנשים לפעמם משטויות עושים פיל

שמעצבן אותה איך שאני מדברת,נגיד,

כי באמת אני התחלתי לאחרונה לומר למי שמעיר לי, שזה לא תמיד אצלי טאקט אלא אני לא תמיד אומרת את הדברים באנטונציה המתאימה או עם המילים הנכונות,

ואמרתי לקורב משפחה שהעיר לי לא מזמן על אמירה מסויימת, שבאמת אני מבקשת שתמיד אם כבר מעיר, אז שיאמר לי מה החלופה, ,

מה הייתי יכולה לומר במקום זה, כי אם לא, אז אני חס וחלילה אהיה בדכאון ואל ארצה לצאת מהבית במקרה הקל, כי כמה אפשר לשמוע הערות כל היום וכל הלילה

קשיים חברתים הם לרוב הסימפטום

לא לכל מצב יש פיתרון ולא כולם מצליחים להגיע לטיפול מתאים כמוני למרות שאני משוועת לטיפול כזה אז אני משתדלת בחסדי השם ובכוחותי הדלים לשים לב ליוצא מפי

אם אצלך זה סתם תכונה אז אשריך שיותר קל לטפל בזה לי זה גורם סבל עצום והייתי מוותרת על זה,זה לא משמח אותי,נמאס לי להסביר את עצמי כל הזמן,נמאס לי להיות חסרת זכויות במדינה שלי,נמאס לי שחושבים שאני ככ דפוקה,סליחה על הפריקה

אחרי שניסו לקחת את בתי נמאס לי שכל העולם מנסה לחנך אותי כל הזמן

עשינו פשוט השלכה אחת על השניה, כנראה, (אני לא מתיימרת לדעת הכל) כי גם לי נמאס מזה,

אבל את גם כל הזמן תקנת אותי,

וכשכתבת שאנשים לא אוהבים שמתקנים אותם, אז כשהשכבתי את ילדיי פתאום הבנתי עוד לפני שספרת על עצמך,

שכנראה עושים לך את זה הרבה, או את עושה לאחרים, ולכן כל כך מציק לך,לעומת אחרות כאן,

לא הבנתי מה הכוונה הסמפטום? ברור שיש לזה טיפול, זה בעקבות טראומה?

אני מאוד עובדת על עצמי, וזה מה שניסיתי אז לומר, שאני לכן מנסה שוב ושוב, ולא מתייאשת,

מנסה עוד ועוד לכתוב ולכתוב עד שתגיע התוצאה הרצויה, הבעיה כשאני עובדת כשכירה, לא תמיד מבינים מה זה מבוגרים עם הפרעת קשב, וזה קצת קשה.

בקשתי משרבוב שיקימו פורום למבוגרים עם הפרעות קשב, אני חייבת אחד כזה, כי בפרום לקויות למידה, זה ממש לא קשור כי אני הכי זקנה שם

חיבוק ענק ענק ענק

בודאי שיש טיפול זה תלוי במיקרה ואני עדין מקווה לקבל טיפול ולנהל חיים יותר נורמלים.

העוסית האטומה לא הבינה שנשים בהיריון לא נראות ככ טוב ורשמה דוח שאני איזו מטורללת-מוזנחת,כל הצוות הרפואי היה אנטיפטי כלפי לחלוטין,אחרי שלושה חודשים התברר  לנו שרצו לקחת את הילדה,את ההלם של אותו היום לא אשכח לעולם ניראה לי,אני לכל לידה אלך רק' עורך דין

רוצה להגיד משהו,

אז חיבוק גדול,

והרבה כח!

לא נעים מה שאת עובדת בוודאי עם העוסיות האלה,

ובטח את אמא מעולה, והן סתם טועות מחוסר ידע, כי מגזימות בוודאי,

ותהיי חזקה!

תודה על ששתפת

בתור ילדה בבי"ס יסודי אני זוכרת שמאוד הפריע לי שאמא לא היתה בערב בבית. כשהם תינוקות זה יותר רעשני אבל פחות קשה להם לטווח ארוך. זה יותר קשה מבחינה נפשית לאמא, הילדים בבוקר כבר כמעט לא זוכרים.

תודי לה' שכולם בריאים ואת יכולה להשאיר בייביסיטר וללכת. אני עובדת מעט פשוט כי ביתי נכה וזקוקה לטיפול רב. הייתי שמחה מאוד שהיא היתה בריאה והייתי יוצאת לעבוד ומשאירה בייביסיטר וכו'.

כיום יציאות בערב רק אחרי 21:00, ובייביסיטר רק כשהם ישנים.

ויש לה 100% היא ואנחנו עברנו המון משברים 

גם עליי איימו כשהגשתי בקשה לסיוע בדרגה למעון לבן שאני כנראה לא אמא אחראית אם אני לא יכולה להחזיק אותו איתי בזמן שאני לוקחת אותה לטיפולים

עברתי הרבה בחיים היא לא שברה אותי אני יכולה להגיד לכן שהיום היא כבר לא עובדת שם וזו שהחליפה אותה הייתה בהלם מאיפה היו לנו כוחות להילחם בה

 ה.ח.צ ומתעלה אליו

לא מחפשת מילחמות....לא עוזרים.....שיעזבו אותנו בשקט ולא ימציאו כל מיני דברים

מזדהה עם כל מילה

זה מעודד וגורם לי לחשוב שלמרות שאני עובדת הילדים בעז"ה לא יפגעו...

אם כ"כ הרבה עושות את זה אז כנראה זה לא כ"כ נורא (נו טוב אני צריכה להתנחם במשהו... )

וגם תודה על נקודת המבט הנוספת!

הרבה בריאות לכולם!!!

גם אני אמא  עובדת ,ילדי גדלו כבר ,ואני זוכרת את ההרגשה שהם היו קטנים.

אמא צריכה להיות שלמה עם עצמה  אם היא מחליטה לצאת לעבודה.

אם את שלמה עם  עצמך ,זה יחלחל לילדים.

הילדים גדלים מצוין עם אמא עובדת.

ובשבת שכן תהיה דירה רלוונטית תזמיני אותם

מניחה שבהמשך הם גם יזמינו אתכם

בעיקר מבחינת הבישולים, השאלה אם מתאים לבקש שחלק הם יכינו וחלק אנחנו?

ומבחינת להזמין זה לא נשמע מוזר שפתאום אנחנו מזמינים אחרי שהרבה זמן לא היינו בקשר?

זה יותר מוזר להזמין את עצמכם אליהם אם לא הייתם בקשר לא?

אם הקשר נורא זורם וקרוב ואת מכירה אותם ככאלה שיזרמו על זה -אז זה מעולה

אבל ככה האמת נשמע לי מאוד מוזר

ואולי גם מסבך

כי לרובנו לא קל לסרב..

ולארח משפחה לשבת שלמה גם אם תעזרי קצת בבישול זה עדיין טרחה..למצוא מקום לינה.לארגן את הבית לבשל דברים שברגיל לא תכננת.ובעיקר שבת שלמה אין שקט או פרטיות ולא לכולם זה תמיד זורם

זה לגמרי סבבה כשיש כבר קשר כזה ומכירים

כשרוצים לייצר קשר

היתי מזמינה אלי

את כולנו עלול להלחיץ לארח אז לא הגיוני להפיל עליהם

או יוזמת מפגש בימי חול

בחגים ,בחופשים

ואז לקוות שיזמינו בהמשך.

פחות לבקש להתארח...

כמו שיש דברים שמלחיצים אותך (אני ממש מבינה אני גם ככה) אז יכול להיות שגם להם לא מתאים...

להתארח עם 4 ילדים יכול להיות טרחה גדולה לא רק בקשר לאוכל, אלא אם יש להם מקום שאתם יכולים לישון.

אולי תנסו להזמין שכנים?

נראה לי הכי מציאותי כי לארח ארוחה זה לא דומה לאירוח של שבת שלמה.

תנסו גם החלפת בתים (סאבלט)

רעיונות נוספים לגיוון:

לגוון ארוחות חלבי/ פרווה/ בשרי

(בערב שבת אפשר להכין מרק פרווה ודגים עם סלטים, ומנה אחרונה חלבית)

לגוון לפעמים קידוש בבוקר ואז ארוחה מלאה בשרית

לפעמים ישר בשרי ואז סעודש חלבי מפנק יותר.

לגוון במשחקים, להזמין חברים של הילדים/ לשלוח לחברים

תנועות נוער אם הם בגיל

מה עם אחים שלך/ של בעלך? יש לכם סבא וסבתא?

נראה לי יותר שייך מאשר בני דודים, אלא אם אין לכם הרבה אחים אז בטח הבני דודים בקשר קרוב יחסית.

אופציה כדי ליצור איתם קשר,

אבל יכול להיות שזה פחות שייך

לבקש להתארח נשמע לי פחות מתאים לפעם ראשונה עם 4 ילדים האמת.. וגם בכלל עם לינה

אולי אפשר לפני כן ליצור מםגשים באמצע שבוע כדי לראות אם אתם מתחברים בכלל

אם הייתה איזו סיבה הגיונית (נניח אתם מוזמנים לשבת שבע ברכות בסביבה ורק מחפשים מקום לינה) זה היה נראה לי יותר מתאים.

מה לגבי לנסות למצוא משפחות בסביבתכם שמתאים להיפגש לארוחה בשבת? 

אבל השאלה אם מקובל להתחלק באוכל?

כי אם אני מזמינה אלי מלחיץ אותי להכין כמויות של אוכל ואם מתחלקים 2 המשפחות אז זה יותר קל

אם מישהו מגיע מקרוב אז הגיוני להתחלק באוכל אבל מישהו שמגיע מנסיעה לא הייתי מצפה/מבקשת שיביאו אוכל. גם התארגנות לבוא לשבת זה בפני עצמו הרבה התעסקות לפני ואחרי.

אבל אתם כבר עם 4 ילדים, בעיניי זה יכול להיות נקודת זמן טובה ליצר לכם ביחד משפחתי בלי אנשים חיצוניים. שבתות בבית יכולות להיות גם טובות.. 

להציע לחברים לאכול יחד

ואז מחליטים איפה יותר נוח(אצלנו או אצלם) ומה מכינים כזה או איך מתחלקים

זה לא ממש לארח רשמי כזה אלא יותר זורם כייפי.. 

אבל למה כמויות של אוכל?

אפשר לבקש להכין מנה או קינוח. להתחלק לגמרי, פחות מקובל אצלנו.. 

להכין כמות זה לא כמו שזה נשמע

אם לא מגזימים בלעשות רושם

פשוט

להכין דברים שקל להכין בכמות

נגידלא דברים של אחד אחד בהכנה ..כמו קציצות טיגונים וכו

אבל נגיד להכניס לתנור 2 -3 מגשי עוף זה לא יותר עבודה

להכין אורז או קוסקוס בכמות זה אותה העבודה

לשים מגש גדול של תפו''א בתנור כנ''ל

ותמיד אפשר לקנות שעועית ירוקה -ברוקולי-כרובית- כתוספת פשוטה

חזה עוף קל להכין מוקפצים

וכדומה

לא תמיד צריך כמויות ענק

ואומרת את זה כמשפחה גדולה

ולא צריך לעשות כדי להרשים.בפשטות...לשדר פשוט כיף להפגש וזאת המטרה

אם את מזמינה לארוחה אחת לא חושבת שנעים לבקש להתחלק

אם היא תציע אז סבבה

אבל מקובל שמי שמזמין לארוחה זה כי סבבה לו לארח

ובעיני כדאי קצת לפתח מיומנות כזאתבחיים..כי זה כיף לארח ולהפגש עם אנשים..וזה נטו להתיידד עם הסיטואציה ולא להתרגש ממנה יותר מדי..

ולגבי שבתות בבית- למה בעצם זה משעמם? אולי אפשר לחשוב איך אתם ממלאים את השבת בהתרחשות שטובה לכם?

נכון עם ילדים שבת היא גם אתגר והשקעה

אבל אפשר לייצר אוירה מתוקה ושמחה ברגעים מסוימים

ולייצר יחד הוויי של בית

וכמובן לא סותר שכיף לגוון ולהפגש עם אנשים

פשוט בעיני הדרך היא להזמין

לא לבקש שיזמינו..זה יכל להיות כשיש הדדיות וקשר קיים בעיני

או להרים טלפון לחברה שגרה לידך ומרגישה במח.. ולומר וואי בא לנו לאכול יחד אתכם השבת בסעודה בבוקר בא לכם שנאכל יחד אצלינו או אצליכם? ושכל אחד יביא איתו אפילו את האוכל ונעשה משהו כזה בזרימה בלי שאף אחת תצטרך לטרוח..

קודם כל לגבי אחים שלך: מרגיש לי הכי בסיסי להתחיל מלהזמין אותם. מה זה משנה כמה ילדים יש להם? או אם הם רווקים בכלל? הכי משמעותי לדעתי קודם כל קשר עם אחים. וחושבת שכן שווה גם לפתוח את הראש לכיוון אחים של בעלך. כמובן לא מכירה את ההקשר המשפחתי אבל אולי זה כן אופציה אפילו אם הם קצת שונים וכרגע לא זורם.

לגבי הבני דודים מצטרפת לקודמותיי שאמרו שזה לא כ"כ יפה להזמין את עצמכם. לגבי מקום לינה, אולי יש באזור שלכם משפחות שנוסעות לשבת ומוכנות שישנו בבית שלהם? אצלינו זה מאוד מקובל.

באמת יש משהו מלחיץ בלארח אבל שווה לקפוץ למים... גם פעם ב3 חודשים נגיד לארח זה כבר מגוון.

דווקא לגבי לבקש מאורחים להביא חלק מהאוכל בעיניי זה סבבה לגמרי. לא חצי- חצי אבל משהו אחד או שניים שיעזור לך, לגמרי לגיטימי בעיניי 

כבר עניתי בגוף השרשור שפחות מתאים בעיני הרעיון לבקש להתארח אצל בני דודים, אבל רוצה להעלות לך רעיונות יותר קלים ליישום:

כמו שהציעו להזמין לארוחה. כי ארוחה אחת זה פחות מאיים מבחינת בישולים. אנחנו כן לפעמים עושים עם חברים ארוחות משותפות ומתחלקים ממש באוכל. אבל זה רק עם חברים ממש טובים שמחליטים כזה שישי בצהריים להצטרף וכל אחד מביא את שלו. זה קצת שאלה של דינמיקה. אבל בכל מקרה ארוחה אחת זה יותר קליל מאוכל לשבת ארוכה פלוס מקום לינה.

אפשר להתחיל מלהזמין חברים לקידוש אחרי התפילה אם את מרגישה שיותר קל לך. ואז זה להכין עוגה, עוגיות. לחתוך פירות בשבת ולהכין קפה. וזה קליל וזורם. דרגה מעל- להזמין לסעודה שלישית. ואז להכין ביצים להוציא טונה ולחתוך סלט ירקות. ומבחינת הכנה ממש אז נגיד משהו אחד כמו לזניה או פשטידה.

מתחברת למה שאמשוני הציעה על ארוחות זורמות משתנות. אנחנו ממש עושים ככה שבא לנו גיוונים. לצאת לגני שעשועים משתנים גם מגוון. אפשר גם לתאם שעה עם חברים.

אם את אוהבת להשקיע ויש לך אנרגיה אפשר לעשות שבת לפי נושא, קישוטים וקינוחים בהשראת הפרשה, העונה, החג בחודש.

משחק קופסא משפחתי חדש.

ספרים מספריה לגוון בהקראה או בקריאה, תלוי בגילאים. אם הן גדולים אולי לקנות ספר שמתאים לגיל וללמוד ממנו יחד. יש פניני הלכה ילדים שזורם למשל מגיל יחסית צעיר.

לעשות שבת של פתיחת אלבומים, ממש כיף ומגבש. עוברים על החיים שלהם כזה, הם ממש אוהבים. אפשר גם מזכרות אם יש לכם מהילדות שלכם.

אולי יש בת דודה או אחינית צעירה לא נשואה? אם יש מישהי זורמת שווה להזמין. זה ברמה של לתת מזרון לישון וממש יכול לגוון אווירה.

אפשר לצאת לשבת מדי פעם. נגיד גיסתי כמה פעמים לקחה אייר בי אנד בי בירושלים לשבת, הביאה הרבה חד''פ וקנתה בשישי שם באיזה קייטרינג או מקום שמוכר לשבת. זה כן מאמץ והוצאה אבל מאוד כיף ומגוון.

של אנשים פרטיים

יש שם מגוון אפשרויות גם מבחינת המחיר גם מבחינת הרמה וגם מבחינת מיקומים...

בירושלים יש בהדסה עין כרם את נילי ינאי נראה לי ובהר הצופים את פרופ יגל אולי?

במרכז יש אסותא עם כמה רופאים מומלצים, מי יותר מי פחות.

מאמינה שגם בצפון ובדרום יש מקומות טובים. תלוי בעיקר איפה את 

אזור השרון, קצת צפון,

אם יש משהו ממש מומלץ אסע בשביל זה גם לירושלים או למרכז

אין לי למה להשוות אבל הוא היה ממש אחלה, נעים ואמפתי ומקצועי.

לא כאב במיוחד.

עשיתי שם לא מזמן

קודם כל, זמינות תורים יחסית טובה, ביחס למקומות אחרים שבדקתי.

ביום שאני הייתי, נתנו לי שני רופאים שאני יכולה לבחור מביניהם:

ד"ר ניר דובדבני, מנהל היחידה

ד"ר יעל פסטרנק

שניהם אמורים להיות טובים ומקצועיים

על דובדבני גם מצאתי הרבה ביקורות חיוביות באינטרנט, על הרופאה לא ראיתי ביקורות בכלל.

בכל אופן, בחרתי לעשות אצלה פשוט כי היה לי יותר נוח אצל אישה. והיה ממש טוב, חששתי מאוד לפני כן

זה לא כל כך נעים, אבל באמת שבסך הכל זה היה ממש ממש בסדר.

עובדים בצורה סטרילית, אז בהתחלה עושים אולטרסאונד לבדוק את המיקום המתאים לדיקור. אחר כך מעבירים אלכוהול וחיטוי על כל הבטן, ואז לאורך כל הבדיקה הרופאה עם אולטרסאונד כדי לוודא את המיקום ובמקביל מבצעת את הדיקור. האחות תעשה את השאיבה של הנוזל.

הדקירה עצמה הרגישה לי כמו דקירה של בדיקת דם, אחר כך מרגישים מעט לחץ בגלל השאיבה. וזה נגמר תוך דקה. באמת באמת לא נורא. (אני גם פחדתי מאוד לפני כן)

ישאירו אותך לכמה דקות מנוחה, וזהו. חוזרים הביתה למנוחה בהתאם להנחיות שתקבלי. לי לא כאב אחר כך בכלל. 

ובהצלחה!

מבינה אותך ממש, על כל החששות

אנחנו עשינו גם nipt אחרי התוצאות של סקר שליש ראשון, כדי לתת עוד אינדיקציה (זו גם בדיקת סקר, היא לא במקום מי שפיר). אפשר לקבל החזר מהסל הריון של הקופה אם יש לך ביטוח משלים.

אפשר רק משבוע 18 (או 17, אבל לנו אמרו שעדיף 18)

וזה הרבה זמן לחכות בחוסר וודאות

רופאים ששמעו שניפט יצא תקין, אמרו שרוב הסיכויים שגם במי שפיר הכל יהיה בסדר. אז זה לא אומר שאפשר לסמוך על זה, אבל זה כן מרגיע או נותן כיוון.

למשל, יש מקומות שמאפשרים לעשות מי שפיר כבר משבוע 17, אבל ממליצים מ18 כי זה נחשב בטוח יותר.

אם חס וחלילה הייתה יוצאת תשובה לא טובה בניפט, השיקול דווקא היה לעשות כמה שיותר מוקדם כדי לקבל תוצאות מוקדמות כמה שיותר, גם אם זה אומר לעשות כבר ב17. זו גם ככה בדיקה שעושים יחסית מאוחר, ולוקח לתוצאות זמן.

ואעשה השבוע חלבון עוברי..

תוך כמה זמן התוצאות של מי שפיר?

אמרו 3-4 שבועות

אם את בשבוע 16 ועוד לא קבעת תור, ממליצה ממש להתקשר מחר ולנסות לקבוע.

את חלק מהמקומות היה לי קשה להשיג (חזרו אליי רק שבוע אחר כך)

לניאדו חזרו אליי תוך יום

אסותא היה גם ממש קל להתקשר ולהזמין תור, אבל זמינות תורים של חודש קדימה לפחות

עשיתי בבלינסון וכל פעם היו שם רופאים בכירים שעשו את הדיקור

לגבי כאב- זו לא בדיקה נעימה, אבל לא כואבת, יותר הרגשה של אי נעימות ולחץ.

ממליצה ממש לדאוג למנוחה אמיתית אחרי, אני פשוט שכבתי או ישבתי במשך יומיים ולא עשיתי כלום.

החשש ממש ברור ומובן, אם יש עוד משהו, מוזמנת לשאול בשמחה

אני באמת ממש חוששת.

והקושי שלך מולה, ממש כדאי להימנע.

את רוצה להצליח להביא את עצמך במלאות במקום שבו תעבדי, ואם את מכירה אותה ואת עצמך לידה ויודעת שזה יהיה מאוד קשה, למה לך להיכנס למצב כזה?

תתפללי שהקב"ה יכוון אותך למקום הנכון. אני התחתנתי סמוך אחרי סיום הלימודים שלי ועשיתי הפסקה של שנה מהוראה, ותוך כדי ההכנות לחתונה חברה מהלימודים ממש "נזפה בי" שאני לא מחפשת עבודה וזה כבר סוף שנה ואני צריכה לחפש מקום. אבל אני הרגשתי שתוך כדי ההכנות לחתונה זה יותר מדי, וב"ה חודש אחרי החתונה חברה סיפרה לי שאח שלה מחפש מורה שתעבוד איתו והגעתי לבית ספר מצוין.

את צודקת.

אני צריכה להתחזק במידת הביטחון, כי אני פשוט חוששת לא למצוא...

אני מתלבטת אם לבטל את הריאיון שקבעתי שם, כי גם ככה עמוס לי עכשיו בטירוף, ולנסוע לשם זה יהיה ממש מאמץ...

מה את אומרת?

מה הסיכויים שאחרי הראיון תרגישי בנוח לעבוד עם האישה הזאת? נמוכים מאוד.

אז תקלי על עצמך עכשיו.

למקום שהייתי יודעת שיהיה לי מורכב בו

ונשמעת ממך שזה יכול ממש להשפיע עליך

אז אני לא הייתי עושה בכלל ראיון. בייחוד שזה גם לא מספיק שעות עבורך.

בדקת בתיכונים אחרים? מציעה לך לחפש במקומות אחרים ולחשוב אולי עדיף להתפשר על לימוד יסודי או חטיבה נניח, אם זה מקום טוב יכול להיות שתראי שזה דווקא בסדר לך

כמעט לא מחפשים מורים למקצועות שלי

מורה שיוצאת לשבתון) ודווקא קרוב לבית שלי, אבל המשכורת נמוכה משמעותית מאשר בתיכון, וגם החומר שונה, אז אצטרך להתחיל להכין חומרים מהתחלה).

ולא הייתי בוחרת לפי משכורת.. אם תהני שם זה שווה את זה גם אם יותר נמוך..

להכין חומרים זה קורה ואת תסתדרי אם את אוהבת את העבודה..

השאלה היא איך האווירה שם, איך הצוות וכזה...

לגבי המקום השני לא נשמע כזה שווה להגיע למקום בשביל 4א שעות .. אבל תלכי לפי הלב שלך

לפעמים בדברים האלה כדאי לפתוח כמה שיותר אופציות..

מקסימום תגידי אחרי הראיון שאת לא רוצה..

אני בדעה שמכל התנסות לומדים משו, אז מקסימום הראיון שם יחדד לך יותר מה את רוצה...

אבל אם מרגיש לך שלא בא לך ללכת לראיון אז לא! לכי עם הלב, תתפללי לה' ובע"ה יישלח אלייך הדברים הכי נכון עבורך. בע"ה!

אולי לנסות לבוא פחות.

מכירה סיטואציה קצת דומה שאמא שלי מעירה הרבה ובעיקר לי.

אני פעם שלחתי לה הודעה שקשה לי עם ההערות וזה עזר עכשו היא מעירה פחות.

בכל מקרה ממש מבינה אותך!

ובגלל זה עד עכשיו הבלגתי

אבל זה מאתגר כי תמיד ההערות האלה כל כך מורידות, מה שנאמר ואיך שנאמר.

גם הסכמים שלי ושל בעלי שמטבע הדברים ידועים לכל- היא מגנה את ההסכם ומזלזלת למרות שהיא יודעת כמה ההסכם הזה לטובתי.

ודיברתי איתה, וגם קרה היא לבד התקשרה והתנצלה כי שמה לב שזה לא בסדר להתערב.

אבל זה באמת הורס

אני לא יודעת באיזה הסכם מדובר ולמה לגיטימי שהוא ידובר מחוץ לזוגיות שלך עם בעלך

אבל אם קשה לאמא שלך לקבל את זה והיא פורקת את זה בכל מיני מצבים שמביכים אותך אז אולי לשתף אותה פחות בעניין ? אלא אם זה זה מצב שאין לך ברירה..

נשמע שלאמא שלך קשה לקבל את זה והיא ממש כואבת בשבילך, אני משערת שזה נובע מדאגה עבורך,

כואב לי בשבילך שזה מתבטא ככה 

לבוא קצת פחות עד שהגבולות יהיו יותר ברורים...

חיבוק גדול!!!

ולהיכנס בינך לבין בעלך זה קו אדום.

זה ממש לא שייך.

שלום בית קודם לכל

באמת לוקח זמן ללמוד שפה , להשתלב ולהיפתח.

אם ילדה לא עצובה , לא צריך יותר מדי להיכנס בזה. כן לנסות להזמין חברות, לצאת לגינה. לבקש מגננת שכן תעשה מאמץ לשתף אותה במשחק יותר. כי ילדה קצת מתביישת וגם אם היא אומרת לא , היא עדיין יכולה כן לרצות להצטרף.

ממה שאת מתארת ,בנות כן רוצות לשחק איתה ולהזמין אותה. בקיצור הייתי נרגעת 

זה גיל שהחברות היא מצומצמת ממש

ודווקא לרוב הקשר הוא עם מספר מועט ואם הגיעו אליהם שלוש זה הרבה ואם מגיע על הגן זה בדרך כלל לילדות יותר קולניות וקצת כוחניות, לא בהכללה אבל ממה שאני ראיתי....

וטוב שאת מודעת שאת משליכה עליה תמשיכי להיות מודעת לזה

גם שאת מדברת איתה את עלולה לעשות השלכה ..

הכי חשוב לילדים שזה שנאמין בהם מבפנים שהם יכולים

וגם נהיה שם בשבילם לעודד, להזמין, להיות אקטיביים..

עבודת חיים מה שבטוח...לכולנו....

חיבוק ובהצלחה גדולה בע"ה!!!

וטוב לשמוע שזה תואם גיל, מרגיע.

הבן שלי גם היתה תקופה שהרגיש לי שפחות אוהב את הגן וכל הזמן אמר שאף אחד לא חבר שלו

(וכמוך גם אצלי זו נקודה רגישה ולקחתי את זה קשהה)

התייעצתי עם הגננת והמליצה שנזמין חברים אחה"צ ובאמת ראינו שיפור ממש מהר.

אגב, הייתי שוקלת שנה הבאה להפריד אותה מהחברה שהיא דבוקה אליה כדי שתיפתח לעוד חברות.

אבל זו החלטה משמעותית אז תחשבו על זה טוב טוב.

ןלגבי החברה, כן.. חשבתי על זה

מפחדת לקחת לה את העוגן שלה, מצד שני לא רוצה שזה יגביל אותה.

נחשוב על זה...

יואו חיכינו איתך

איזה מרגש

זוכרת את כל הסיפור של תחילת ההריון

מרגש מאוד !

הרבה נחת להתאוששות קלה 

אלבומים זה באמת יקר

מציעה שתבדקי אם יש להם הנחות מדי פעם ואז לחכות לזמן של הנחה כדי להדפיס (אם אין לחץ של זמן)

או לחילופין לחפש קופון הנחה מלכתחילה לאתר אחר וללכת עליו.

אני עושה אלבומים בwow, פתיחה מלאה, ובאמת חיכיתי לרגע של מבצע כדי להדפיס כי המחיר המלא מוגזם. זה עדיין לא זול, אבל מזכרת משמעותית להמשך...