מכבדים אותה

וזה נורמלי שבפנים יש מרירות ומתח בין כלה לחמותה (היא לא דיברה לא יפה לחמותה בפנים אלא שופכת מה שעל ליבה פה במקום אנונימי שמכיל הרבה קונפליקטים של אנשים !)

זה מצוין גם במקורות לא סתם כלה וחמותה יכולות לתיחד יחד עם גבר כיוון שיש בניהם מתחיות מובנת אחת לשניה

הקב"ה טבע את זה ...

גם לי מאוד קשה עם חמותי בהרבה הרבה מקרים...

אבל אני ממש מנסה להתמקד בטוב, לכבד אותה זה ברור ...

לא רוצה ניתוק אז מנסה להגיע כל כמה שבועות לדבר איתה וליזום מעצמי שיחות על דברים שהיא היתה שמחה לדעת עליהם

למרות שאני ממש ממש מתפוצצת על הרבה הנהגות שלה שמאוד קשה לי לקבל ...

ולמרות שיש הפליות בני לבין גיסתי היא התחתנה לפני 10 שנים עם הבן הגדול יותר ואני אחרי 10 שנים עם הבן הקטן יותר

אבל כן זה קשה ועוד הרבה דברים ולא נראה לי שהיא מנסה לעשות משהוא לכיוון שגם אני ארגיש טוב וכו'....

ויכולה מול הפרצוף שלי לקנות לה ולי לא וכו'...

טוב זה היא אני כואבת אבל מכבדת וזה ברור !

צריך לדעת שבמערכת יחסים של כלה וחמותה אין רק כלה , יש כלה ויש חמות !

כלומר טוב הקשר תלוי בשניהם ומושפע משנים...

אבל גם אני בתור אמא מבינה אותך...

ומנסה ללמוד ... לעתיד...

להשקיע בחתונה מפוארת זה לא העיקר 

ועם כסף לא קונים יחסים טובים

צריך לדעת לתת לכלה להרגיש בנוח ולא להתעלם ממנה

גם הפותחת לא דיברה בצורה כל כך מכובדת...

זה נשמע אותו דבר.

נראה לי שהבעיה היתה נעוצה במבנה המשפחה ובתפקיד האישה בעבר. היום הבעיה הרבה פחות נפוצה כי לנשים יש ענין בחיים מעבר למשפחתן. לא שמשפחתן אינה חשובה בעיניהן אלא שיש להן עניינים אחרים לענות בהם. במיוחד, היחסים מוצלחים כאשר יש לכלה ולחמותה עניין משותף.

הביטו, למשל, בנדיה מטר ובחמותה שעובדות יחד למען ארץ ישראל. ואם אתן רוצות להסתכל בתנ"ך -- הביטו בנעמי וברות כלתה.  תאמרו : לכלה המצויה וחמותה יש ענין משותף מובנה ביחסי המשפחה שלהן -- שתיהן מעוניינות בטובתו של הגבר האחד שהוא בעלה של האחת ובנה של האחרת. הבעיה היא שזאת הסתכלות פשטנית מדי. מתיחסים אחרת לבעל ואחרת לבן. האם רוצה לגונן על בנה הקטן [בעיניה הוא עדיין בנה הקטן שזקוק להגנה ולפינוק] ואילו הכלה, להיפך, רוצה שבעלה יהיה מי שיגונן עליה ויפנק אותה. שהוא יהיה איש גדול וחזק שיחצוץ בינה ובין העולם החיצוני האכזר. איפה שהוא, היא גם רוצה להיות האחת והיחידה שלו. הבעל, שאימו היתה זאת שגידלה אותו --רגיל לשמוע בקולה ולציית לה. הכל היה טוב ויפה בינו לבין אימו עד ש"הזרה הזאת" נכנסה ביניהם. אימו לא דורשת כלום ממנו, היא מבשלת לו את המאכלים האהובים עליו. הוא יכול לספר לאמא הכל. הוא לא צריך לחשוש שהיא תגיב באופן לא רצוי להתנהגותו או למה שהוא אומר.

לחמות ישנה גם בעיה אחרת: פעם, היא היתה מרכז הבית. עכשיו, היא כבר לא. בין שהיא מודעת לזה ובין שלא -- היא מרגישה את הקרקע נשמטת מתחת לרגליה. ילדיה עזבו את הבית, לפעמים היא אפילו אלמנה, והיא מרגישה שלכלתה יש את כל מה שהיה לה פעם ושעכשיו היא הולכת ומאבדת. אולי בסתר ליבה היא קצת מקנאה בכלתה. לעומת זאת, חמות שיש לה קריירה משלה או עניין משלה ושהיא מתיחסת לכלתה כאל ידידה קרובה ולא כאל המתחרה שלה או כאל שפחתה ולא מתערבת בעינייניה -- ובמיוחד לא ביחסים שלה עם בנה [של החמות], יש לה סיכוי טוב יותר לקבל יחס חיובי מכלתה. כלה, גם בגלל מה שהיא אולי ראתה במשפחתה כמו כאן כשהסבתא התעללה באמה של הכותבת, וגם בגלל הפולקלור, הסיפורים והאגדות אודות החמות המרושעת, הכלה הצעירה חוששת,  אבל, עם הזמן, כשהיא רואה שחמותה מקבלת אותה יפה, לא מחפשת פגמים אצלה ולא מנסה לחנך אותה מחדש, נרגעת. אם זה לא עוזר -- צריך ללכת לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי שמתמחה בתחום של יחסי משפחה. ויפה שעה אחת קודם.

אגב, יש גם הרבה בדיחות מרושעות ביותר על החותנת -- כלומר האמא של האישה. מכיוון שכמעט כל אישה בסופו של דבר נעשית חמות או חותנת או גם וגם, נראה לי שלפחות חלק מהפולקלור הזה בכלל לא קשור בהתנהגותן של החמות והחותנת אלא בתערובת של יחס מזלזל ושונא כלפי נשים. במיוחד נשים מבוגרות שכבר אין חפץ בהן כי הן כבר לא יפות ולא יולדות ומגדלות ילדים. היום, לעומת זאת, אישה שיש לה קריירה משלה, שואבת את הערך העצמי שלה, לפחות באופן חלקי, מהקריירה שלה. מהמומחיות שלה. החברה מכבדת אותה על מה שהיא יכולה לתרום והיא עצמה מכירה בכשרונותיה ויכולותיה.

אז ברשותך,אני אחשוף קצת יותר כדי שלא תשפטי סתם בלי לדעת. חמותי ואני בקשרים מצויינים. אין לה בנות והא אימצה אותי לה לבת. ממש ככה. בעקבות מגוון בעיות רפואיות שאני לא רוצה לפרט אותן כאן כדי שלא יהיה לי אאוטינג, התקשיתי מאוד להכנס להריון הנוכחי הזה. עברתי המון סבל וייסורים עד שזכיתי בו ב"ה. חמותי היתה שם לאורך כל הדרך, מדווחת ומקבלת כל פרט. אבל מה לעשות, עבר הרבה זמן מאז ההריון הקודם ובינתיים כולם במשפחה כבר רוצים לראות עוד נכד/אחיין וכו, (ואני פשוט לא יכולתי "לספק את הסחורה"). גם היא כמובן, בצעירותה עברה טראומה גדולה משלי בנושא ותמיד היא מספרת איך נפגעה מחיצי לשונם של אנשים בתקופה הרגישה והקשה ההיא, וציפיתי ממנה לקצת יותר רגישות בנושא, אבל זה אף פעם לא הפריע לה לשלוח רמיזות ועקיצות בנושא גם כשידעה כמה הנושא רגיש וכואב. היא התעלה על עצמה בכל מיני מקרים שאני מעדיפה לא לספר, אבל היו ממש פוגעים. גם בעלי שהיה כאוב נפגע ממנה (סתם דוגמא אחת שחוות הרבה נשים, היא מאוד אוהבת לתבוע ממני נכד/ה ליד כל המשפחה. והיא יודעת בדיוק מה המצב!!!)

תהיי בטוחה שחוץ מן הנושא הזה, היא מקבלת כבוד שחמיות יכלו להתקנא בו. אני מגיעה אליה כל שבת כתשעים אחוז מהאוכל אני מכינה בעצמי, גם כשאני חולה ובקושי מתפקדת. אני מגיעה אליה הרבה יותר מאשר להורים שלי למרות שהם רוצים מאוד שאבוא גם אליהם קצת יותר, ואני עושה את זה פשוט כי היא מבקשת מאוד ומרגישה מקופחת תמיד. לצערי, התאכזבתי ממנה מאוד מאוד מאוד בנושא הזה וציפיתי ממנה לבשלות ובגרות נפשית קצת יותר מילדה בת 12. והיא הוכיחה את עצמה בכיוון ההפוך. ברור לי שאני צריכה לספר לה, ובדרך כלל אני לא צריכה את בעלי בתיווך ומעולם לא ביקשתי ממנו עזרה בלדבר איתה. תמיד הסתדרנו בינינו מצויין. פשוט הפעם, באופן לא אופייני לי, ההריון הזה רגיש לי מידי. ולא כיף לי ללכת לדבר עליו כשאני כועסת ופגועה. 

ורק בשביל הפרוטקול, כשאני כועסת עם אמא שלי אני גם מתקשה לדבר איתה. 

בעקבות השרשור שהאנונימית לפני פתחה אבל בגלל מה שאני כתבתי בו..

(שאם החמות מפרסמת את ההריון אז היא לא צריכה לספר לה)

ולכן אני רואה צורך לומר שחמותי ואני בקשר טוב. היא מאוד אוהבת אותי וגם טורחת לציין את זה באוזני

ואני גם ממש מחבבת אותה ומאוד מאוד מעריכה אותה. היא באמת אישה מדהימה שאין דברים כאלה

ומה שכתבתי לא בא מתוך ניסיון אישי אני פשוט חושבת שיש מצבים שהבן אדם עושה משהו בסדר כמו למשל

לרצות מאוד שנבוא לשבת וזה לא נח לנו אז כמובן שיש עניין לכבד ולהשתדל לבוא

(ואני מכירה כאלה שגם על דברים שבסדר הם כועסות ויכולות להגיד לחמות לא לבוא כשהיא "מעיזה"

להזמין את עצמה בגלל שהן לא טורחות לבוא מדי פעם לשבת.. אז כן- לפעמים הכלה היא הלא בסדר..)

אבל אם הבן אדם לא בסדר ופוגע בנו ומספר סודות או כל מיני דברים שכתבו לפני אז לא צריך לתת לו לפגוע.

לא אמרתי לא לכבד. זה בכלל לא סותר את הכבוד וההערכה

וגם כשגורמים לזה שהיא לא תפגע בנו זה ממש לא מתוך מטרה לחנך אותה. מש ממש לא! זה רק במטרה לא להיפגע! 

ודבר אחרון- מעניין לשמוע את תגובתך לכל התגובות שכתבו. מקווה מאוד שלא נפגעת! בסה"כ אנחנו באמת אוהבות ומעריכות את החמיות שלנו וגם אם יש פה ושם מקרים ספציפים- הטוב תמיד גובר (חוץ מבמקרים קיצוניים)

א-ח-ח זאת התגובה הכי ארוכה שכתבתי פה אי פעם..

אולי זה נכון להכין את עצמך נפשית למרחב מחיה לבנך לאחר שיתחתן אבל מכאן עד לניתוק קשרים זה קצת הורות חסרת אכפתיות,

יש לי חברות שההורים שלו או שלה התנתקו מהם לאחר החתונה והם משוועים שפעם יתקשרו לשמוע מה קורה

להזמין לשבת

או סתם להכיר קצת יותר את הנכד שלהם...

יכולה להבין חמות שמתרחקת ...

אבל אני לגמרי לא בגישה כזו הוא בנך ואת צריכה לדעת שלמוח מהנחת להוות כתף של אמא כשצריך כי אמאמ יש רק אחת

וכמובן הכול אם להשאיר מרחב מחיה!

וגם הפורום הוא מקום לפרוק.

אז לכולם יש מה לתקן,

זה יפה שגידלתן וטרחתן אך זה לא פותר אתכן מלנהוג בצורה נאה בכלות שלכן.

שכל אחד יעשה חשבון נפש לעצמו ויראה כיצד ומה לתקן.

ותודה שהארת, אולי הייתה הגזמה.

אני חמות. ואני מעידה שמים עלי שאני עושה כל השתדלות ובשום אופן לא "משחקת אותה".

אני שמחה בכלתי ואוהבת אותה. עבורי היא  חלק מהחבורה של ילדי הבוגרים.

אני משתדלת ללמוד אותה בעדינות. אני משתדלת לא להשאיר בדל אי הבנה תלוי באויר. משתדלת לברר איתה אם הבינה את כוונתי כראוי כשאני רואה שהבינה אותי לא נכון ועלולה להיפגע מזה.

יש קושי מובנה ביחסי חמות-כלה מקדמת דנה. יש הבדלי מנטליות של משפחות. 

אני רואה את דברי חז"ל "כלה קמה בחמותה" כמקום הקיצוני ביותר אליו יכולים היחסים הללו להגיע - ומשם והלאה : תיקון.

אני חושבת שאם נזכה לתקן בתחום הזה אין מצב שהגאולה לא מגיעה מחר. היום.

אני זכיתי בחמות מקסימה. וגם כל אחיותיי. (ואני מקווה שגם בעלי - ההורים שלי מתים עליו!)

זה לא אומר שאין אי הבנות. זה לא אומר שאנחנו מסכימות על כל דבר (כי ממש לא...) אבל אנחנו מכבדות מאוד אחת את השנייה ומסוגלות להעריך אחת את השנייה. ואני מוקירה לה הרבה תודה על כך שהיא גידלה כזה בחור מדהים שהוא בעלי.

אני חושבת שדווקא הפורום, אם זה כמובן בעילום שם,

מהווה מקום טוב להתייעצות, כי לפעמים גם לבעל נמאס לשמוע כמה אמא שלו מעצבנת, וכמה את נפגעת מההערות של חמותך.

ברור שבתור כלות אנחנו חייבות בכבודה, אבל לא פחות בכבוד עצמנו.

ואם יש דברים שנראים לנו מוגזמים, צריך לנסות לדבר עם הבעל, כמובן בעדינות, כי גם אנחנו לא היינו שמחות לשמוע ביקורת על ההורים שלנו.

זה נושא רגיש ומורכב, לפחות בעיני, צריך לנסות לוותר ולהתעלות מעל עצמנו, אם רוצים "שקט בגזרה"

סליחה על המונח הצבאי.

שיהיה לכל עמ"י שקט ושלווה בעז"ה

שלהן אך לא כתבו על מישהי אישית שהיא רעה או משהו...

מלא...

אלוקים נתן לך אותם ברצונו ולא בגלל הכסף שלך.... וברצונו החליט שכלותייך תהיינה הנשים שלהם!!

התייחסי אליהן כאל מתנה שה' נתן לך ולבנים שלך ולא כאל מישהו שרוצה ברעתך... או מעונין לגנוב ממך את הבנים שלך.

ובעז"ה כמים הפנים אל הפנים...

ממש כאב לי לקרוא את מה שכתבת...

בס"ד

דבר ראשון - אני לא יודעת למה כעסת, לא ראיתי את השרשור שהבנתי שהיתה בו השתלחות כלפי החמיות.

ולגבי הדברים שכתבת - ניסית לכתוב טיעון מבחינה הלכתית. לא נעים לי לומר לך את זה, אבל אם את טוענת כאן מבחינה הלכתית, אז הלכתית כלה לא חייבת בכיבוד חמותה... מרגע שאישה התחתנה, נושא כיבוד ההורים אצלה השתנה כי בעלה "קנה" אותה, ולכן היא מחוייבת בכבודו. הוא, כמי ש"קנה" אותה מחויב במקומה בכיבוד הוריה. בתכל'ס היא ממשיכה לכבד את הוריה, אבל אין לה שום חובה הלכתית נטו לכבד את חמיה וחמותה. מבחינה הלכתית זה המצב...

אבל השאלה היא האם נכון להתייחס לזה מבחינה הלכתית פרופר. והתשובה היא שלא.

אני לא מאמינה שישנה איזושהי כלה שלא מעוניינת ביחסים טובים עם חמותה. הרבה פעמים מטבע הדברים ישנם כל מיני חילוקי דיעות, וזה יוצר מתיחויות.

לא נעים לי לומר לך, אבל ממה שראיתי במשך השנים, רוב האחריות לקשר הטוב מוטלת על החמות. מה לעשות, היא המבוגרת האחראית בסביבה...

רוצה שכלותייך לא תלכלנה עליך? גם אני. אבל בשביל זה צריך להשקיע.

לדעת להבליג ולקבל. לתת לה חום ותחושה שהיא בת, ושהיא שווה לבנותייך. צריך בשביל זה המון חוכמת חיים.

אותי לפעמים מתסכל שבאירועים משפחתיים אמא שלי מושיבה לידה דווקא את גיסתי-כלתה ולא אותי, בתה. אבל היא הסיברה לי שזה יותר חשוב, כי אני תמיד ארגיש הקירבה אליה, ולכלתה היא רוצה לתת יחס טוב ולקרב אותה.

זה דורש המון השקעה ובניה חכמה. אבל הבשורה הטובה היא שבסוף זה משתלם, ובגדול.

ודבר נוסף - ענו לך כבר נכון, שלפעמים צריך להוציא את התסכול. עדיף שזה ייעשה כאן בצורה אנונימית מאשר בהתפרצות על החמות או הבעל...

ואל תחשבי שאני מורידה את האחריות מהכלות. כלות יקרות - גם לנו ישנה אחריות. סיפרה לי פעם חברה שלי, שיש לה שעה קבועה בשבוע שבה היא מדברת עם חמותה. שעה שלמה של שיחה טלפונית. היא סיפרה לי שבשעה הזו בעלה הכי מקפיד שלא יפריעו לה, ושבסוף השיחה הוא תמיד נראה מאושר.

לבנות קשר עם חמות זה לא תמיד קל. זה דורש הרבה מאד הבלגות, וחלק מהחמיות לצערנו, בחוסר תבונה, חושבות שיש בידיהן את הכוח, ומנסות להשתלט על חיי הזוג, בלא להבין שלעתיד לבוא זה יחזור אליהן כבומרנג.

אז נכון, זה לא קל. אבל זו מי שגידלה את הבעל שלנו, ואם היא לא היתה מגדלת אותו כך, כנראה שלא היינו מתאהבות בו...

בקיצור, חמיות וכלות - עבודה רבה לפנינו, ולא קלה. בהצלחה לכולנו!

אבל די שומרת על סנוביות איתה כי אחרת זה יהפוך לחגיגה כמה שהיא טובה ונחמדה ומפרגנת אין לה טקט היא יכולה להתקשר ולאמר אני באה שבת... ואז שהם מגיעים את רואה שסחבה איתה נכדים.

או כולם יושבים בשולחן ואז היא אומרת לי בקול רם... את צריכה להתחיל טיפולים כבר שנתיים אחרי חתונה. תעברי לקופה הזאת כי שם יש החזרים טובים.

זא לא רק שהיא מחטטת היא גם עשתה עבודת מחקר...

מי אמר לך מה אני צריכה?? אולי מנעתי כי הייתי לומדת כל יום עד 6 בערב.......

ואחרי שילדתי היא אמרה לכולם זה ילד יקר הרבה כסף עלה.

מי שיתף אותך??

לא סיפרנו לה כלום מה החטטנות הזאת??

 כן אז על חמות כזאת אני ישתפך!!!

למרות שאני לא מראה לה שאני לא מחבבת אותה.

אני נשואה ב"ה כבר 15 שנים ולחמותי ולי לקח הרבה זמן ללמוד אחת את השניה.

לשתינו היו כוונות טובות ו(נידמה לי) כל אחת חשבה שהאמת והמדע המדוייק אצלה.

היא לא אהבה את צורת החינוך שאני מעניקה לילדי, אך כל הערה שלה (אני מבינה את זה היום) ניסתה להעיר בשיא העדינו, כי אולי אני, כאמא צעירה לא שמה לב לכל מיני דברים-שאצלה הם נסיון עשיר.

יום אחד חשבתי לעצמי: למה כשאמא שלי שוטפת אצלי כלי - זה סבבה, אך כשחמותי מציעה את זה - אני ישר יודעת שזה בא ממקום של זלזול כלפי?

למה כשאמא שלי מתנדבת לקפל אצלי כביסה - אני מאושרת עד הגג, וכשזאת חמותי - אני נעלבת, כי היא בעצם רמזה לי שאני מבולגנת?

ואז נפל לי האסימון - עין טובה ופחות חשדנות.

מה גם שאני רואה בעין לא טובה מי שאני חשה שמאיים עלי. ואם אני בטוחה במקום שלי - אף אחד כבר לא מאיים...

ומאז אנחנו חברות טובות. משתפות יותר אחת את השניה, סומכות יותר אחת על השניה (והיא אפילו מרוצה עד לב השמיים מהחינוך שלנו, אחרי שראתה איך הנכדים של הילדים האחרים מתנהגים...).

בקיצור - שתינו התבגרנו.

וואו....זה היה ארוך. מחילה.

זה היה נהדר מה שכתבת. ביחוד מלהיב לקרוא שהיית מסוגלת לנתח את תגובותיך , להסיק את המסקנות המתבקשות, ולבסוף לשנות את התנהגותך. לא פלא, שהתוצאות הרצויות לא אחרו לבוא. דעי לך, שמעטים בני האדם שיכולים לעבור את התהליך שאת עברת. כל הכבוד ויישר כוחך!

מה לדבר איתי ומה רגיש אצלי וחמותי עם כל הכבוד יושבים בחג הרבה אנשים ואורחים והיא צריכה לאמר לי מה לעשות????

היא צריכה ללכת לאנשים ולספר להם ממה שנראה לה ושלא מספרים לה??

למה את אומרת לכולם הילד הזה יקר מאוד עלה הרבה כסף.

מה אכפת לך???

גם אם לא מימנת לימודים וחתונה צריכים לכבד אותך .אבל אל תהיי למעמסה

בס"ד

אם יש מישהי ששנאה את חמותה עלי אדמות זה הייתי אני

אבל יום אחד הבנתי

שכל מה שיש בבעלי המהמם (או לפחות חצי)

שאני מאוהבת בו

בעצם זה בזכותה

אם היא לא היתה חיה

גם הוא הרי לא היה נולד.

לא די בכך אלא שהיא גידלה אותו, וכו' וכו'

זהו, אין לי מה להוסיף.

כל אחת תיקח את זה לאן שהיא רוצה.

אותי זה איפס לגמרי.

זה בושה לציונות הדתית שבזמן מלחמה מעלים נושא של  דיבור לשון הרע. זה אסור תמיד אבל אולי בדת החדש שיצרתם רק המפגרים לא מדברים לשון הרע.

אני דואגת לכלה שלי כמו בת.

כששמעתי שהיא בהריון נתתי לה כסף לקנות בגד. לא התערבתי בלידה למרות שהתפוצצתי לדעת מה קורה.

לא הגעתי לבקר ביום הראשון כי חשבתי שאולי לא נעים לה. נתנו כסף לקנות עגלה למרות שההורים שלה לא נתנו כי אין להם כסף ולא רצינו שהכל יהיה יד2.

כשהיא חזרה ללימודים (חודש אחרי הלידה) שמרתי על התינוקת כאילו שהיא היתה שלי.

ליום ההולדת שלה אני תמיד משתדלת תקנות מתנה.

ובסופו של דבר היא מכבדת אותי ואני אותה. היא מכבדת אותי כמעט כמו אמא שלה ואני מכבדת אותה כאילו היתה

הבת שלי (רק בלי להגיד לה מה לעשות). אם כל אחת מכבדת את השניה גם הבן וגם הכלה והנכדים יכבדו את הסבתא והיא תכבד את רצונם.

זה כייף שיש בת כשיש לי רק בנים. ובגלל שהם גרים במקום מסוכן כשיש שם אזעקה אני דואגת לבן, לכלה ולנכדה

כמובן שקצת צובט לראות שאמא שלה יותר קרובה אליהם מאשר אני אבל ככה זה אצל בת.

ההשקעה והמאמץ חשובים כל כך ומשתלמים מאד לכל הצדדים וגם לבעל

וממש לא מזדהה עם אמירות בסגנון "אם היא היתה נחמדה הייתי מכבדת אותה" - מעין היתר (לא ממש משכנע) לקטר לשנוא להגיד לשון הרע ושום לקיחת אחריות

לית!

אשריך! שזכית ועשית!

רציתי לשתף שלחמותי גם אין בנות והיא מקסימה וקונה ונותנת הרבה,

ועדיין יש קושי אני מרגישה שהיא לא מייחלת לי טוב כמו לבן שלה וזה קשה לאמר שהיא כמו אמא.

להעריך את אמא שלי שהיא חמות מדהימה, וגם את חמותה של אחותי שהיא נהדרת.
עם כל זה, אני חושב שראוי להזכיר שגם כשהחמות שלך  נ ו ר א י ת , צריך לנהוג כלפיה לכל הפחות כמו לכל אדם. כלומר: אסור לספר לשון הרע ולרכל, אסור לנקום ואסור לנטור. ערך השלום, ובמיוחד במשפחה, הוא ערך עליון ביהדות.

נכון, קל לדבר. רק אומר.

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם