מכבדים אותה

וזה נורמלי שבפנים יש מרירות ומתח בין כלה לחמותה (היא לא דיברה לא יפה לחמותה בפנים אלא שופכת מה שעל ליבה פה במקום אנונימי שמכיל הרבה קונפליקטים של אנשים !)

זה מצוין גם במקורות לא סתם כלה וחמותה יכולות לתיחד יחד עם גבר כיוון שיש בניהם מתחיות מובנת אחת לשניה

הקב"ה טבע את זה ...

גם לי מאוד קשה עם חמותי בהרבה הרבה מקרים...

אבל אני ממש מנסה להתמקד בטוב, לכבד אותה זה ברור ...

לא רוצה ניתוק אז מנסה להגיע כל כמה שבועות לדבר איתה וליזום מעצמי שיחות על דברים שהיא היתה שמחה לדעת עליהם

למרות שאני ממש ממש מתפוצצת על הרבה הנהגות שלה שמאוד קשה לי לקבל ...

ולמרות שיש הפליות בני לבין גיסתי היא התחתנה לפני 10 שנים עם הבן הגדול יותר ואני אחרי 10 שנים עם הבן הקטן יותר

אבל כן זה קשה ועוד הרבה דברים ולא נראה לי שהיא מנסה לעשות משהוא לכיוון שגם אני ארגיש טוב וכו'....

ויכולה מול הפרצוף שלי לקנות לה ולי לא וכו'...

טוב זה היא אני כואבת אבל מכבדת וזה ברור !

צריך לדעת שבמערכת יחסים של כלה וחמותה אין רק כלה , יש כלה ויש חמות !

כלומר טוב הקשר תלוי בשניהם ומושפע משנים...

אבל גם אני בתור אמא מבינה אותך...

ומנסה ללמוד ... לעתיד...

להשקיע בחתונה מפוארת זה לא העיקר 

ועם כסף לא קונים יחסים טובים

צריך לדעת לתת לכלה להרגיש בנוח ולא להתעלם ממנה

גם הפותחת לא דיברה בצורה כל כך מכובדת...

זה נשמע אותו דבר.

נראה לי שהבעיה היתה נעוצה במבנה המשפחה ובתפקיד האישה בעבר. היום הבעיה הרבה פחות נפוצה כי לנשים יש ענין בחיים מעבר למשפחתן. לא שמשפחתן אינה חשובה בעיניהן אלא שיש להן עניינים אחרים לענות בהם. במיוחד, היחסים מוצלחים כאשר יש לכלה ולחמותה עניין משותף.

הביטו, למשל, בנדיה מטר ובחמותה שעובדות יחד למען ארץ ישראל. ואם אתן רוצות להסתכל בתנ"ך -- הביטו בנעמי וברות כלתה.  תאמרו : לכלה המצויה וחמותה יש ענין משותף מובנה ביחסי המשפחה שלהן -- שתיהן מעוניינות בטובתו של הגבר האחד שהוא בעלה של האחת ובנה של האחרת. הבעיה היא שזאת הסתכלות פשטנית מדי. מתיחסים אחרת לבעל ואחרת לבן. האם רוצה לגונן על בנה הקטן [בעיניה הוא עדיין בנה הקטן שזקוק להגנה ולפינוק] ואילו הכלה, להיפך, רוצה שבעלה יהיה מי שיגונן עליה ויפנק אותה. שהוא יהיה איש גדול וחזק שיחצוץ בינה ובין העולם החיצוני האכזר. איפה שהוא, היא גם רוצה להיות האחת והיחידה שלו. הבעל, שאימו היתה זאת שגידלה אותו --רגיל לשמוע בקולה ולציית לה. הכל היה טוב ויפה בינו לבין אימו עד ש"הזרה הזאת" נכנסה ביניהם. אימו לא דורשת כלום ממנו, היא מבשלת לו את המאכלים האהובים עליו. הוא יכול לספר לאמא הכל. הוא לא צריך לחשוש שהיא תגיב באופן לא רצוי להתנהגותו או למה שהוא אומר.

לחמות ישנה גם בעיה אחרת: פעם, היא היתה מרכז הבית. עכשיו, היא כבר לא. בין שהיא מודעת לזה ובין שלא -- היא מרגישה את הקרקע נשמטת מתחת לרגליה. ילדיה עזבו את הבית, לפעמים היא אפילו אלמנה, והיא מרגישה שלכלתה יש את כל מה שהיה לה פעם ושעכשיו היא הולכת ומאבדת. אולי בסתר ליבה היא קצת מקנאה בכלתה. לעומת זאת, חמות שיש לה קריירה משלה או עניין משלה ושהיא מתיחסת לכלתה כאל ידידה קרובה ולא כאל המתחרה שלה או כאל שפחתה ולא מתערבת בעינייניה -- ובמיוחד לא ביחסים שלה עם בנה [של החמות], יש לה סיכוי טוב יותר לקבל יחס חיובי מכלתה. כלה, גם בגלל מה שהיא אולי ראתה במשפחתה כמו כאן כשהסבתא התעללה באמה של הכותבת, וגם בגלל הפולקלור, הסיפורים והאגדות אודות החמות המרושעת, הכלה הצעירה חוששת,  אבל, עם הזמן, כשהיא רואה שחמותה מקבלת אותה יפה, לא מחפשת פגמים אצלה ולא מנסה לחנך אותה מחדש, נרגעת. אם זה לא עוזר -- צריך ללכת לייעוץ מקצועי אצל פסיכולוג או עובד סוציאלי שמתמחה בתחום של יחסי משפחה. ויפה שעה אחת קודם.

אגב, יש גם הרבה בדיחות מרושעות ביותר על החותנת -- כלומר האמא של האישה. מכיוון שכמעט כל אישה בסופו של דבר נעשית חמות או חותנת או גם וגם, נראה לי שלפחות חלק מהפולקלור הזה בכלל לא קשור בהתנהגותן של החמות והחותנת אלא בתערובת של יחס מזלזל ושונא כלפי נשים. במיוחד נשים מבוגרות שכבר אין חפץ בהן כי הן כבר לא יפות ולא יולדות ומגדלות ילדים. היום, לעומת זאת, אישה שיש לה קריירה משלה, שואבת את הערך העצמי שלה, לפחות באופן חלקי, מהקריירה שלה. מהמומחיות שלה. החברה מכבדת אותה על מה שהיא יכולה לתרום והיא עצמה מכירה בכשרונותיה ויכולותיה.

אז ברשותך,אני אחשוף קצת יותר כדי שלא תשפטי סתם בלי לדעת. חמותי ואני בקשרים מצויינים. אין לה בנות והא אימצה אותי לה לבת. ממש ככה. בעקבות מגוון בעיות רפואיות שאני לא רוצה לפרט אותן כאן כדי שלא יהיה לי אאוטינג, התקשיתי מאוד להכנס להריון הנוכחי הזה. עברתי המון סבל וייסורים עד שזכיתי בו ב"ה. חמותי היתה שם לאורך כל הדרך, מדווחת ומקבלת כל פרט. אבל מה לעשות, עבר הרבה זמן מאז ההריון הקודם ובינתיים כולם במשפחה כבר רוצים לראות עוד נכד/אחיין וכו, (ואני פשוט לא יכולתי "לספק את הסחורה"). גם היא כמובן, בצעירותה עברה טראומה גדולה משלי בנושא ותמיד היא מספרת איך נפגעה מחיצי לשונם של אנשים בתקופה הרגישה והקשה ההיא, וציפיתי ממנה לקצת יותר רגישות בנושא, אבל זה אף פעם לא הפריע לה לשלוח רמיזות ועקיצות בנושא גם כשידעה כמה הנושא רגיש וכואב. היא התעלה על עצמה בכל מיני מקרים שאני מעדיפה לא לספר, אבל היו ממש פוגעים. גם בעלי שהיה כאוב נפגע ממנה (סתם דוגמא אחת שחוות הרבה נשים, היא מאוד אוהבת לתבוע ממני נכד/ה ליד כל המשפחה. והיא יודעת בדיוק מה המצב!!!)

תהיי בטוחה שחוץ מן הנושא הזה, היא מקבלת כבוד שחמיות יכלו להתקנא בו. אני מגיעה אליה כל שבת כתשעים אחוז מהאוכל אני מכינה בעצמי, גם כשאני חולה ובקושי מתפקדת. אני מגיעה אליה הרבה יותר מאשר להורים שלי למרות שהם רוצים מאוד שאבוא גם אליהם קצת יותר, ואני עושה את זה פשוט כי היא מבקשת מאוד ומרגישה מקופחת תמיד. לצערי, התאכזבתי ממנה מאוד מאוד מאוד בנושא הזה וציפיתי ממנה לבשלות ובגרות נפשית קצת יותר מילדה בת 12. והיא הוכיחה את עצמה בכיוון ההפוך. ברור לי שאני צריכה לספר לה, ובדרך כלל אני לא צריכה את בעלי בתיווך ומעולם לא ביקשתי ממנו עזרה בלדבר איתה. תמיד הסתדרנו בינינו מצויין. פשוט הפעם, באופן לא אופייני לי, ההריון הזה רגיש לי מידי. ולא כיף לי ללכת לדבר עליו כשאני כועסת ופגועה. 

ורק בשביל הפרוטקול, כשאני כועסת עם אמא שלי אני גם מתקשה לדבר איתה. 

בעקבות השרשור שהאנונימית לפני פתחה אבל בגלל מה שאני כתבתי בו..

(שאם החמות מפרסמת את ההריון אז היא לא צריכה לספר לה)

ולכן אני רואה צורך לומר שחמותי ואני בקשר טוב. היא מאוד אוהבת אותי וגם טורחת לציין את זה באוזני

ואני גם ממש מחבבת אותה ומאוד מאוד מעריכה אותה. היא באמת אישה מדהימה שאין דברים כאלה

ומה שכתבתי לא בא מתוך ניסיון אישי אני פשוט חושבת שיש מצבים שהבן אדם עושה משהו בסדר כמו למשל

לרצות מאוד שנבוא לשבת וזה לא נח לנו אז כמובן שיש עניין לכבד ולהשתדל לבוא

(ואני מכירה כאלה שגם על דברים שבסדר הם כועסות ויכולות להגיד לחמות לא לבוא כשהיא "מעיזה"

להזמין את עצמה בגלל שהן לא טורחות לבוא מדי פעם לשבת.. אז כן- לפעמים הכלה היא הלא בסדר..)

אבל אם הבן אדם לא בסדר ופוגע בנו ומספר סודות או כל מיני דברים שכתבו לפני אז לא צריך לתת לו לפגוע.

לא אמרתי לא לכבד. זה בכלל לא סותר את הכבוד וההערכה

וגם כשגורמים לזה שהיא לא תפגע בנו זה ממש לא מתוך מטרה לחנך אותה. מש ממש לא! זה רק במטרה לא להיפגע! 

ודבר אחרון- מעניין לשמוע את תגובתך לכל התגובות שכתבו. מקווה מאוד שלא נפגעת! בסה"כ אנחנו באמת אוהבות ומעריכות את החמיות שלנו וגם אם יש פה ושם מקרים ספציפים- הטוב תמיד גובר (חוץ מבמקרים קיצוניים)

א-ח-ח זאת התגובה הכי ארוכה שכתבתי פה אי פעם..

אולי זה נכון להכין את עצמך נפשית למרחב מחיה לבנך לאחר שיתחתן אבל מכאן עד לניתוק קשרים זה קצת הורות חסרת אכפתיות,

יש לי חברות שההורים שלו או שלה התנתקו מהם לאחר החתונה והם משוועים שפעם יתקשרו לשמוע מה קורה

להזמין לשבת

או סתם להכיר קצת יותר את הנכד שלהם...

יכולה להבין חמות שמתרחקת ...

אבל אני לגמרי לא בגישה כזו הוא בנך ואת צריכה לדעת שלמוח מהנחת להוות כתף של אמא כשצריך כי אמאמ יש רק אחת

וכמובן הכול אם להשאיר מרחב מחיה!

וגם הפורום הוא מקום לפרוק.

אז לכולם יש מה לתקן,

זה יפה שגידלתן וטרחתן אך זה לא פותר אתכן מלנהוג בצורה נאה בכלות שלכן.

שכל אחד יעשה חשבון נפש לעצמו ויראה כיצד ומה לתקן.

ותודה שהארת, אולי הייתה הגזמה.

אני חמות. ואני מעידה שמים עלי שאני עושה כל השתדלות ובשום אופן לא "משחקת אותה".

אני שמחה בכלתי ואוהבת אותה. עבורי היא  חלק מהחבורה של ילדי הבוגרים.

אני משתדלת ללמוד אותה בעדינות. אני משתדלת לא להשאיר בדל אי הבנה תלוי באויר. משתדלת לברר איתה אם הבינה את כוונתי כראוי כשאני רואה שהבינה אותי לא נכון ועלולה להיפגע מזה.

יש קושי מובנה ביחסי חמות-כלה מקדמת דנה. יש הבדלי מנטליות של משפחות. 

אני רואה את דברי חז"ל "כלה קמה בחמותה" כמקום הקיצוני ביותר אליו יכולים היחסים הללו להגיע - ומשם והלאה : תיקון.

אני חושבת שאם נזכה לתקן בתחום הזה אין מצב שהגאולה לא מגיעה מחר. היום.

אני זכיתי בחמות מקסימה. וגם כל אחיותיי. (ואני מקווה שגם בעלי - ההורים שלי מתים עליו!)

זה לא אומר שאין אי הבנות. זה לא אומר שאנחנו מסכימות על כל דבר (כי ממש לא...) אבל אנחנו מכבדות מאוד אחת את השנייה ומסוגלות להעריך אחת את השנייה. ואני מוקירה לה הרבה תודה על כך שהיא גידלה כזה בחור מדהים שהוא בעלי.

אני חושבת שדווקא הפורום, אם זה כמובן בעילום שם,

מהווה מקום טוב להתייעצות, כי לפעמים גם לבעל נמאס לשמוע כמה אמא שלו מעצבנת, וכמה את נפגעת מההערות של חמותך.

ברור שבתור כלות אנחנו חייבות בכבודה, אבל לא פחות בכבוד עצמנו.

ואם יש דברים שנראים לנו מוגזמים, צריך לנסות לדבר עם הבעל, כמובן בעדינות, כי גם אנחנו לא היינו שמחות לשמוע ביקורת על ההורים שלנו.

זה נושא רגיש ומורכב, לפחות בעיני, צריך לנסות לוותר ולהתעלות מעל עצמנו, אם רוצים "שקט בגזרה"

סליחה על המונח הצבאי.

שיהיה לכל עמ"י שקט ושלווה בעז"ה

שלהן אך לא כתבו על מישהי אישית שהיא רעה או משהו...

מלא...

אלוקים נתן לך אותם ברצונו ולא בגלל הכסף שלך.... וברצונו החליט שכלותייך תהיינה הנשים שלהם!!

התייחסי אליהן כאל מתנה שה' נתן לך ולבנים שלך ולא כאל מישהו שרוצה ברעתך... או מעונין לגנוב ממך את הבנים שלך.

ובעז"ה כמים הפנים אל הפנים...

ממש כאב לי לקרוא את מה שכתבת...

בס"ד

דבר ראשון - אני לא יודעת למה כעסת, לא ראיתי את השרשור שהבנתי שהיתה בו השתלחות כלפי החמיות.

ולגבי הדברים שכתבת - ניסית לכתוב טיעון מבחינה הלכתית. לא נעים לי לומר לך את זה, אבל אם את טוענת כאן מבחינה הלכתית, אז הלכתית כלה לא חייבת בכיבוד חמותה... מרגע שאישה התחתנה, נושא כיבוד ההורים אצלה השתנה כי בעלה "קנה" אותה, ולכן היא מחוייבת בכבודו. הוא, כמי ש"קנה" אותה מחויב במקומה בכיבוד הוריה. בתכל'ס היא ממשיכה לכבד את הוריה, אבל אין לה שום חובה הלכתית נטו לכבד את חמיה וחמותה. מבחינה הלכתית זה המצב...

אבל השאלה היא האם נכון להתייחס לזה מבחינה הלכתית פרופר. והתשובה היא שלא.

אני לא מאמינה שישנה איזושהי כלה שלא מעוניינת ביחסים טובים עם חמותה. הרבה פעמים מטבע הדברים ישנם כל מיני חילוקי דיעות, וזה יוצר מתיחויות.

לא נעים לי לומר לך, אבל ממה שראיתי במשך השנים, רוב האחריות לקשר הטוב מוטלת על החמות. מה לעשות, היא המבוגרת האחראית בסביבה...

רוצה שכלותייך לא תלכלנה עליך? גם אני. אבל בשביל זה צריך להשקיע.

לדעת להבליג ולקבל. לתת לה חום ותחושה שהיא בת, ושהיא שווה לבנותייך. צריך בשביל זה המון חוכמת חיים.

אותי לפעמים מתסכל שבאירועים משפחתיים אמא שלי מושיבה לידה דווקא את גיסתי-כלתה ולא אותי, בתה. אבל היא הסיברה לי שזה יותר חשוב, כי אני תמיד ארגיש הקירבה אליה, ולכלתה היא רוצה לתת יחס טוב ולקרב אותה.

זה דורש המון השקעה ובניה חכמה. אבל הבשורה הטובה היא שבסוף זה משתלם, ובגדול.

ודבר נוסף - ענו לך כבר נכון, שלפעמים צריך להוציא את התסכול. עדיף שזה ייעשה כאן בצורה אנונימית מאשר בהתפרצות על החמות או הבעל...

ואל תחשבי שאני מורידה את האחריות מהכלות. כלות יקרות - גם לנו ישנה אחריות. סיפרה לי פעם חברה שלי, שיש לה שעה קבועה בשבוע שבה היא מדברת עם חמותה. שעה שלמה של שיחה טלפונית. היא סיפרה לי שבשעה הזו בעלה הכי מקפיד שלא יפריעו לה, ושבסוף השיחה הוא תמיד נראה מאושר.

לבנות קשר עם חמות זה לא תמיד קל. זה דורש הרבה מאד הבלגות, וחלק מהחמיות לצערנו, בחוסר תבונה, חושבות שיש בידיהן את הכוח, ומנסות להשתלט על חיי הזוג, בלא להבין שלעתיד לבוא זה יחזור אליהן כבומרנג.

אז נכון, זה לא קל. אבל זו מי שגידלה את הבעל שלנו, ואם היא לא היתה מגדלת אותו כך, כנראה שלא היינו מתאהבות בו...

בקיצור, חמיות וכלות - עבודה רבה לפנינו, ולא קלה. בהצלחה לכולנו!

אבל די שומרת על סנוביות איתה כי אחרת זה יהפוך לחגיגה כמה שהיא טובה ונחמדה ומפרגנת אין לה טקט היא יכולה להתקשר ולאמר אני באה שבת... ואז שהם מגיעים את רואה שסחבה איתה נכדים.

או כולם יושבים בשולחן ואז היא אומרת לי בקול רם... את צריכה להתחיל טיפולים כבר שנתיים אחרי חתונה. תעברי לקופה הזאת כי שם יש החזרים טובים.

זא לא רק שהיא מחטטת היא גם עשתה עבודת מחקר...

מי אמר לך מה אני צריכה?? אולי מנעתי כי הייתי לומדת כל יום עד 6 בערב.......

ואחרי שילדתי היא אמרה לכולם זה ילד יקר הרבה כסף עלה.

מי שיתף אותך??

לא סיפרנו לה כלום מה החטטנות הזאת??

 כן אז על חמות כזאת אני ישתפך!!!

למרות שאני לא מראה לה שאני לא מחבבת אותה.

אני נשואה ב"ה כבר 15 שנים ולחמותי ולי לקח הרבה זמן ללמוד אחת את השניה.

לשתינו היו כוונות טובות ו(נידמה לי) כל אחת חשבה שהאמת והמדע המדוייק אצלה.

היא לא אהבה את צורת החינוך שאני מעניקה לילדי, אך כל הערה שלה (אני מבינה את זה היום) ניסתה להעיר בשיא העדינו, כי אולי אני, כאמא צעירה לא שמה לב לכל מיני דברים-שאצלה הם נסיון עשיר.

יום אחד חשבתי לעצמי: למה כשאמא שלי שוטפת אצלי כלי - זה סבבה, אך כשחמותי מציעה את זה - אני ישר יודעת שזה בא ממקום של זלזול כלפי?

למה כשאמא שלי מתנדבת לקפל אצלי כביסה - אני מאושרת עד הגג, וכשזאת חמותי - אני נעלבת, כי היא בעצם רמזה לי שאני מבולגנת?

ואז נפל לי האסימון - עין טובה ופחות חשדנות.

מה גם שאני רואה בעין לא טובה מי שאני חשה שמאיים עלי. ואם אני בטוחה במקום שלי - אף אחד כבר לא מאיים...

ומאז אנחנו חברות טובות. משתפות יותר אחת את השניה, סומכות יותר אחת על השניה (והיא אפילו מרוצה עד לב השמיים מהחינוך שלנו, אחרי שראתה איך הנכדים של הילדים האחרים מתנהגים...).

בקיצור - שתינו התבגרנו.

וואו....זה היה ארוך. מחילה.

זה היה נהדר מה שכתבת. ביחוד מלהיב לקרוא שהיית מסוגלת לנתח את תגובותיך , להסיק את המסקנות המתבקשות, ולבסוף לשנות את התנהגותך. לא פלא, שהתוצאות הרצויות לא אחרו לבוא. דעי לך, שמעטים בני האדם שיכולים לעבור את התהליך שאת עברת. כל הכבוד ויישר כוחך!

מה לדבר איתי ומה רגיש אצלי וחמותי עם כל הכבוד יושבים בחג הרבה אנשים ואורחים והיא צריכה לאמר לי מה לעשות????

היא צריכה ללכת לאנשים ולספר להם ממה שנראה לה ושלא מספרים לה??

למה את אומרת לכולם הילד הזה יקר מאוד עלה הרבה כסף.

מה אכפת לך???

גם אם לא מימנת לימודים וחתונה צריכים לכבד אותך .אבל אל תהיי למעמסה

בס"ד

אם יש מישהי ששנאה את חמותה עלי אדמות זה הייתי אני

אבל יום אחד הבנתי

שכל מה שיש בבעלי המהמם (או לפחות חצי)

שאני מאוהבת בו

בעצם זה בזכותה

אם היא לא היתה חיה

גם הוא הרי לא היה נולד.

לא די בכך אלא שהיא גידלה אותו, וכו' וכו'

זהו, אין לי מה להוסיף.

כל אחת תיקח את זה לאן שהיא רוצה.

אותי זה איפס לגמרי.

זה בושה לציונות הדתית שבזמן מלחמה מעלים נושא של  דיבור לשון הרע. זה אסור תמיד אבל אולי בדת החדש שיצרתם רק המפגרים לא מדברים לשון הרע.

אני דואגת לכלה שלי כמו בת.

כששמעתי שהיא בהריון נתתי לה כסף לקנות בגד. לא התערבתי בלידה למרות שהתפוצצתי לדעת מה קורה.

לא הגעתי לבקר ביום הראשון כי חשבתי שאולי לא נעים לה. נתנו כסף לקנות עגלה למרות שההורים שלה לא נתנו כי אין להם כסף ולא רצינו שהכל יהיה יד2.

כשהיא חזרה ללימודים (חודש אחרי הלידה) שמרתי על התינוקת כאילו שהיא היתה שלי.

ליום ההולדת שלה אני תמיד משתדלת תקנות מתנה.

ובסופו של דבר היא מכבדת אותי ואני אותה. היא מכבדת אותי כמעט כמו אמא שלה ואני מכבדת אותה כאילו היתה

הבת שלי (רק בלי להגיד לה מה לעשות). אם כל אחת מכבדת את השניה גם הבן וגם הכלה והנכדים יכבדו את הסבתא והיא תכבד את רצונם.

זה כייף שיש בת כשיש לי רק בנים. ובגלל שהם גרים במקום מסוכן כשיש שם אזעקה אני דואגת לבן, לכלה ולנכדה

כמובן שקצת צובט לראות שאמא שלה יותר קרובה אליהם מאשר אני אבל ככה זה אצל בת.

ההשקעה והמאמץ חשובים כל כך ומשתלמים מאד לכל הצדדים וגם לבעל

וממש לא מזדהה עם אמירות בסגנון "אם היא היתה נחמדה הייתי מכבדת אותה" - מעין היתר (לא ממש משכנע) לקטר לשנוא להגיד לשון הרע ושום לקיחת אחריות

לית!

אשריך! שזכית ועשית!

רציתי לשתף שלחמותי גם אין בנות והיא מקסימה וקונה ונותנת הרבה,

ועדיין יש קושי אני מרגישה שהיא לא מייחלת לי טוב כמו לבן שלה וזה קשה לאמר שהיא כמו אמא.

להעריך את אמא שלי שהיא חמות מדהימה, וגם את חמותה של אחותי שהיא נהדרת.
עם כל זה, אני חושב שראוי להזכיר שגם כשהחמות שלך  נ ו ר א י ת , צריך לנהוג כלפיה לכל הפחות כמו לכל אדם. כלומר: אסור לספר לשון הרע ולרכל, אסור לנקום ואסור לנטור. ערך השלום, ובמיוחד במשפחה, הוא ערך עליון ביהדות.

נכון, קל לדבר. רק אומר.

לא מקצועיות

לא רגישות

לא סבלניות

(לא כולם הכל ביחד חח..)

סיוט סיוט סיוט

רק צריך למצוא אותם

אין ברירה 

ותחושת שריפה בנרתיק זה לדעתי דבר ראשון לפנות לרופא

אפשר גם באפליקציה

לתאר מה את מרגישה בדיוק

בכל מקרה לא כדאי לקיים יחסים במצב הזה

ואולי זו איזו רגישות לטבעת

שמטפלת בכאבים ביחסים

אם את מחפשת לא משהן נקודתי אלא מבט יותר כולל

מירושלים

היא יקרה כי היא פרטית 

ברור לי שקשור לטבעת

אבל אין לי מניעה אחרת....

אם מכבי באזור הדרום עוזר לך.

החלפתי כבר כמה רופאות

לצערי כל אחת נפלה על קטע אחר. כבר יצאתי בוכה מרופאה לא רגישה

כבר יצאתי עם אבחנה לא נכונה מרופאה אחרת

ורופאה אחרת בלי סבלנות בכלל

נורא נורא נורא

אולי תכתבי אזור ומי שמכירה תוכל לכתוב לך המלצה.

בכל מקרה אולי יש לך רגישות למשהו כי תחושת שורף לא אמורה להיות. זה חריג אז כדאי כן לבדוק מה קורה.

האמת שגם את אמורה להנות

אולי יש לך שם פטריה? לא נשמע כמו תופעה מוכרת של המניעה הזו ממה שאני מכירה.. 

הספריי של אלופירסט,

הייתי מרססת ממש הרבה באיזור והדימום ממש התקצר לי, אחרי 5 שבועות אני חושבת שכבר היה די נקי.

בסוף טבלתי אחרי 7 שבועות אני חושבת אבל בעיקר בגלל שפחדתי לעשות בדיקה שם..

בהצלחה!

אני משתמשת בספריי הזה לכל מיני דברים ועזר לי בטירוף עם תפרים של לידה קיסרית.

אבל הדימום מגיע מהרחם. ולכן דברים שיכולים לעזור זה דברים שמכווצים את הרחם.

למשל- קינמון, מחיצות רימון, טיפות מסטיק תימני...

כמו מה שעוזר לקיצור מחזור.

בהצלחה ממש!!

אנסה את מה שאמרת

תודה❤️

מידה 2-2-

אז אולי אין כינים?

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

אשמח (תודה לך שהגבת בפרטי!)

ש

אנחנו צריכים להתחיל את המסע לivf (אני לא מאמינה עדיין)

בעז"ה עוד יהיו לי קטנטנים

אז איך זה ישתלב

והאופי שלי - דחיינות, איחורים... צריכה להשתנות הרבה.

ויש עוד הרבה עניינים לטפל בהם

כמו ללמוד להיות אמא טובה יותר...

ולהשלים קורסים בפסיכולוגיה

ולממן עוד תואר...

קיצור

דימיון.

שזה באמת תואר קשה ודורש מאוד.

לא יודעת איך עושים את זה עם קטנטנים. למרות שמכירה כאלה שעשו ושרדו.

ממליצה לך ממש ללכת בעצמך לטיפול באומנות. תכירי את התחום מחוויה אישית ממש (מה שיקל עלייך אחר כך בלימודים) ואולי הטיפול יעזור גם מול הפחדים והתהיות.

זה יכול להיות צעד ראשון בכיוון.

במפגשים משפחתיים. אני לפחות לא רואה טעם לדבר על נושאים מפלגים, בטח ובטח כשנפגשים אחת ל..

לדעתי המגשר הוא מה שאנחנו כן שותפים לו. החיים היומיומיים, הילדים, המשפחה..

ואם כבר קרה אז לזכור שזו לא חזות הכל ושבסוף עדיין כמו שאת רואה עם הדעות השונות אתם משפחה עדיין ואפשר להתלכד סביב נושאים אחרים

חיבוק על התחושות ♥️

יש לי דודים חילונים שמאלניים.

הפעם היחידה שדוד שלי דיבר בפתיחות ובאריכות את דעותיו השמאלניות הייתה כשאשתו ישבה שבעה על אחיה שנרצח בעוטף עזה. כמובן שתקנו ואפשרנו לו לפרוק את כאבו. (הוא באמת דיבר מתוך כאב עמוק...)

בשאר הפעמים שאנו נפגשים במהלך חיינו - לא מדברים על פוליטיקה בכלל. על יהדות קצת יותר, אבל מתוך מקום מכבד של שני הצדדים.

מציעה לכם לפתוח את זה פעם אחת, ולהגיע להסכם שלא מדברים על נושאים נפיצים כדי לשמור על אחדות המשפחה.

טבריה אמנם לא הכי מופגזת ..אבל תלוי בך..