כמעט אצל כל אישה, בזמן הלידה, הכוחות הנפשיים בשפל.

אישה שמכירה את עצמה, כבעלת נפש חזקה, גם כשהגוף סובל. יתכן שתוכל לעמוד בקלות על דעתה מול הצוות הרפואי.

מלווה אסרטיבית או בעל חזק, יוכלו לעזור.

עקרונית אי אפשר להכריח אף אחת לשום דבר, לא יקשרו יולדת למיטה אם היא רוצה ללדת על 6 אבל לא בטוח שתהיה שם אווירה נעימה שמתחשק ליולדת ללדת בה.

בסופו של דבר אם יולדת מתעקשת יזרמו איתה, אולי בחריקת שיניים אבל כן.

כל אחת יודעת על עצמה מה נכון לה.

לצערי אני מכירה מקרה מכלי ראשון של יולדת שילדה בבית חולים שנחשב בגישה טבעית. לקראת הסוף הרופאים החליטו שצריך לעשות ואקום והיא ממש לא הסכימה והם פשוט העבירו אותה לחדר אחר כדי שבעלה ואמא שלה לא יפריעו ועשו לה ואקום בכח... זו הייתה בשבילה חוויה נוראית.

את הילד הבא היא כבר ילדה בבית...

אבל זה נראה לי מקרה חריג ביותר. (אני מקווה)

אני לא באה לזלזל בלידה טבעית. ממש לא. אני בעד כמה שאפשר.

אבל צריך לדעת לקחת דברים בפרופורציות.

נכון שאם אפשר אז להתעקש על תנוחת לידה נוחה ותנועתיות ושאר דברים שליולדת הם טובים גם אם הם לא נוחים לצוות.

אבל יש מקרים בהם יש צורך בהתערבות רפואית, וצריך לעשות שיקול של עלות מול תועלת.

נכון שבהרבה מקרים (כמו בסיפור של רגעים) הרופאים יעדיפו התערבות רפואית גם אם אפשר לחכות עוד קצת, אז כדאי לבקש (או לדרוש) אבל אם הם מסבירים לך את הבעיה הרפואית שמצריכה התערבות מיידית כדאי לבוא בגישה מקבלת.

לכי תדעי מה היה קורה אילו בסיפור הנ"ל לא היו עושים וואקום. כנראה שכך או כך הייתה נשארת טראומה.

אולי אם היולדת הייתה יותר מקבלת וגם המלווים היה אפשר להציל חיים בלי להשאיר טראומה??

קשה לי מאוד להאמין שיעשו כזאת פרוצדורה כשהוואקום לא כ"כ נצרך.

בסופו של דבר, הרופאים אלו שליחים של הקב"ה להציל חיים. הכל נכתב מלמעלה, אנחנו יכולים לתכנן תהליך לידה איך שנרצה ובסופו- רצונו יתקיים.

אם היא הולכת לבית חולים שהוא בגישה טבעית ואומרים שצריך ואקום- מה יש להתווכח?!?!?

זה שתינוקות היום לא מתים בלידה זה בגלל הואקום/מלקחיים/קיסרי

שתינוקות היום לא מתים בלידה.

כך שבהתערבות רפואית יוכלו לזהות ולהציל את מי שהיום לעצרינו עדיין לא מצליחים.

לפעמים היא זו שגורמת לעוד הסתבכויות

לפעמים וואקום ממש מציל חיים, ואם יולדת מסרבת וחלילה התינוק יפגע מי שיתן אח"כ את הדין הוא הרופא.
אז במקרה קיצוני אם אין ברירה 3 רופאים ביחד יכולים להחליט אפילו לקחת אישה לקיסרי גם אם היא מסרבת (מקרים קיצוניים כמובן)

אכן הסיפור נשמע מזעזע ואני בטוחה שהחוויה מזעזעת, אין לי ספק.
בסופו של דבר עם כל הכבוד שלי ללידה טבעית (ואתן יודעות כמה כבוד יש לי ) כולנו רוצות לצאת מהלידה בריאות ובידיים מלאות.

ככל שאת מוכנה יותר, גם מבחינת הידע וגם מבחינת המוכנות הרגשית והפיזית שלך

אז יש יותר סיכוי שתזכרי בכלל מה כדאי לך לעשות

וכדי להגדיל את הסיכוי שזה גם יצא לפועל חשוב מאד להגיע עם תמיכה טובה 

בן זוג, אמא, תומכת לידה מקצועית

מי שהכי נראה לך שיוכל ברגע האמת לעזור לך לפעול

זה מאד תלוי במיילדת. רובן מעדיפות לידה בשכיבה על הג, כך יש להן יותר שליטה על הליך הלידה וכו'..

לא כ"כ נעים ללכת נגד המיילדת, היא יכולה לעשות פרצופים תוך כדי, לקטר, להיות לחוצה יותר.

ובינינו, את בלידה, כואב לך מאד, כמה כח כבר יש להתווכח עם המיילדת ולעמוד על שלך?

חו''מ, ה מגביר משמעותית את המתח בחדר..

קודם כל תודה על התגובות. הן עוזרות לי לחשוב ולגבש החלטה!!

אני אסביר קצת מאיפה מגיעה השאלה-

אני לפני לידה שלישית בע"ה. את שתי הלידות הקודמות עברתי בבי"ח שיותר בראש שלי, יחסית לאחרים, מבחינת גישה טבעית שחשובה לי.

בלידה הראשונה - הייתי יולדת טאטלך שמקשיבה ונלחצת וכזה.. בכ"ז הכל לא מוכר, הסיטואציה, השלבים, איך הגוף מתפקד וכד' אז ברור שבאם עם פחות ביטחון.

בלידה השנייה - באתי ממקום לגמרי אחר. לא קטע של לריב - אני טיפוס נוח ונעים באופיי, אבל כן בשלווה לבצע את המהלך איך שחשוב לי. (למשל- ילדתי בצורה שרציתי, גם שהייתה פחות מועדפת על המיילדת. כשאמרה ללחוץ לא רציתי להתאמץ, ממש הרגשתי איך פשוט רפלקס הגוף ילחץ לבד מתי שטוב לו אם רק לא אפריע, ואכן כך היה. לא שהכרזתי שאני מתנגדת, פשוט התעלמתי והקשבתי לגוף שלי). ב"ה היו איתי אנשים שטובים לי. ומיילדת מהממת.

הפעם, אני אפילו עוד יותר מגיעה בגישה בטוחה מבחינת היכולות/זכויות שלי מול הצוות הרפואי. שוב, לא מתוך לוחמנות, מתוך החלטה יציבה ורגועה בתוכי. אני רואה איך אני מתפקדת כך גם  כיום בעוד מצבים מול צוות רפואי אני נתקלת. על אף שברור שבלידה זה יותר קשה..

= אז ברור לי שמלכתחילה אין טעם להוסיף קושי, ואבחר ללדת בבי"ח הכי קרוב לגישתי.

אבל, אני רוצה להבין מה המשמעות גם במקרה שלא יסתדר לי בקלות בו. כמה זה ישפיע משמעותית על הלידה אם אני באה לבי"ח אחר. וממילא כמה להתעקש כן לעשות כל כל מאמץ דווקא לבי"ח בו אני מתכננת גם אם זה יהיה מורכב יותר ביצועית והלכתית (שבת)

מקווה שהבהרתי את המקום ממנו אני שואלת. ותודה על התשובות!!

עדיין בעיני עדיף להתאמץ בשביל בית חולים תומך יותר אבל אכן אם זה רחוק יותר ויהיה קשה יותר לתזז עם הילדים שבבית למשל נשמע שאת תוכלי להתמודד גם בבית חולים אחר.
בד"כ אם רואים יולדת בלידה שלישית רגועה ובטוחה בעצמה פחות יתעקשו איתה ויותר יסמכו עליה שהיא מכירה ביכולותיה.
 

הנה קטע מתוך מאמר של הפיזיותרפיסטית יהודית שריג ז"ל בנושא:

"ראשית אין ללחוץ לפני הופעת צירי הלחץ, גם אם קיימת כבר פתיחה מלאה של צוואר הרחם, כיוון שזה סימן שהתינוק עדיין לא ירד מספיק. ממש כפי שלא יעלה בדעתנו ללחוץ בשירותים לפני ירידת הצואה והופעת תחושת הצורך לתת צואה!

יש גם לדעת שמחקרים רבים מצביעים על העובדה שלחיצות לפני הזמן אינן מקדמות את מהלך הלידה ורק גורמות להתעייפות היולדת ולנזק לרקמות החיבור שלה. מה שכן ניתן לעשות כדי לעזור לתינוק לרדת זה לנוע עד כמה שניתן במסגרת המוגבלויות של היולדת (מוניטור, אינפוזיה, אפידורל וכו'). קרי: להסתובב הרבה  מצד לצד, להתיישב לעיתים תכופות ולהישען קדימה או הצידה, לפי הדרכת המיילדת.

בזמן הופעת צירי הלחץ יש להישאר בתנוחה בה הגב ארוך ובית החזה גבוה ( יש להימנע מהרמת הראש ואחיזה ברגליות שולחן הלידה ). יש לכווץ חזק מאוד את שרירי הבטן הרוחביים (להכניס בטן חזק פנימה ) תוך כדי נשיפה הדרגתית מאומצת, כמו שמנפחים בלון, או אם זה לא מצליח ללחוץ בכל הכוח כלפי מטה  רק לאחר הוצאת כל האוויר ותוך שמירה על גו ארוך. ניתן להתאמן מספר חודשים לפני הלידה, כל בוקר בזמן מתן צואה, בישיבה על האסלה"

(כאן המאמר השלם, מזהירה שהוא לא הכי קל לקריאה)

נראה לי כדאי לאמץ את העצה פה של מישהי- פשוט להתעלם באלגנטיות...

היא אומרת ללחוץ..ואפשר פשוט לא לענות.. להתרכז במה שאת עושה וזהו.

מעניין אם זה באמת הולך ככה.

בזמן של צירי הלחץ אני זקוקה רגשית לעידוד פעיל. בשאר הלידה אני מספיקה לעצמי, אבל בצירי הלחץ יש לי ממש צורך כזה להישען על דמות סמכותית, שתנחה אותי. רציתי לא ללחוץ, אבל הייתי זקוקה למיילדת שתעודד אותי שזה נכון, שזה אפשרי, שתעזור לי להרפות ולשחרר. וכשבפועל העידוד שלה הוא בדיוק לכיוון ההפוך --- זה לא עבד.

א. להבין שאנחנו לקוחות שבאות לקבל שירות. בית חולים מקבל מבט"ל 12,000 על כל לידה! זה הרבה כסף וזה המחלקה היחידה בבית חולים שרווחית בלי שר"פ כמו שהיא. ולכן לא לפחד לבקש ולהתעקש.

ב. דבר שני להצטייד במלווים טובים, הניסיון מראה שאם היולדת כבר לא במצב של לבקש אז כשהבעל מבקש זה הכי אפקטיבי, אם לא אז האמא. דולה עוזרת בעיקר כי זה נותן ביטחון ומישהו שבא עם ידע מקצועי ויודע האם מה שהמליצו לכם זה לטובתכם או שיקולי מערכת.  אבל חשוב לדעת שדולה לא תעמוד מול הצוות הרפואי ותתעקש בשמכם, זה לא ישרת אתכם ולא אותה.

ג. זכותכם לבקש מיילדת אחרת או חוות דעת שניה במקרה שרופא קובע שצריך לעשות X. זה לא תמיד נעים אבל הרבה פעמים משתלם.

ד. לבוא עם הרבה ידע, להבין מה נובע מצורך רפואי ומה נובע משיקולי מערכת, ככה יש הרבה יותר ביטחון לעמוד על מה שחשוב לך. לעשות קורס הכנה ללידה שלא כפוף לבית חולים או לקופת חולים. לקרוא ספרים באוריינטציה טבעית כמו לידה פעילה וטבעי ללדת.

ה. והכי חשוב- להתפלל לשליחים טובים!

למחשבה.

ותחיה- את סגורה על זה שאפשר לבקש מיילדת אחרת???

זה לא קטע נעים אבל כמובן זה תפקיד המלווה שלך, אפשר לבקש מהאחות שאחראית משמרת או לבקש מהמיילדת עצמה: בבקשה אם לא מתאים לך XYZ אז תקראי למיילדת שכן בעניין.

בע"ה שתמיד יהיו חיבורים טובים בין מיילדות ויולדות ולא נשתמש ב"זכות" הזו.

אפילו אותי הוא מפחיד מאוד!
ואני עברתי 5 לידות ב"ה וילדתי מעולה בלי דולה ובלי אפידורל (חוץ מהלידה השניה)
והייתי בחדר לידה הכי הרבה זמן 4 שעות (ואני מיד נוסעת כשיש צירים...)
קחי את כל ההפחדות בערבון מוגבל!
אני ילדתי על הגב עם רגליים מקופלות בדיוק כמו שבבי"ח אוהבים כי ככה אני מרגישה שזה הכי טוב לי
לא חשבתי אף פעם שזה חובה אלא אני לא רוצה אחרת.
אין לי מזה שום תופעות והכל בסדר.
כשהמיילדת אומרת ללחוץ אני לוחצת וגם הכל בסדר.
אפידורל אני לא לוקחת כי הרגשתי שזה היה לי רע וגם באותה לידה שלקחתי אמרו לי לשכב על שש וזה היה לי ממש ממש רע.

לא יודעת מה זה כל הדברים המפחידים שרושמים פה אבל כל אישה והגוף שלה....
יכולתי להמליץ לך ללדת בדיוק בצורה שאני ילדתי, אבל אני לא מאמינה שזה מה שהיה טוב לך...
כל אחת צריכה ללמוד את הגוף שלה ולדעת איך היא צריכה ללדת.

אי אפשר תוך כדי לידה להתכווח עם הצוות כל הזמן

את בזמן שאת עצמך צריכה את מלא הגבוי והתמיכה

מנסיוני. אם את משוכנעת שאינך רוצה זירוז / טשטוש / 

או אפידורל והלידה לא מסתבכת כך שהצוות יחשוש שאי מתן זירוז יסבך דברים, 

הצוות יכבד זאת.

היום הצוות מאפשר גם לעמוד כשאין הכרח במוניטור.

לעומת זאת, וגם זה מנסיוני האישי - מוניטור מציל חיים.

היתה לי לידה תקינה לגמרי שבסופה העובר נכנס למצוקה.

אם לא המוניטור, הייתי לקראת סוף הלידה מאבדת את התינוק, 

או גרוע מזה, הוא היה עלול לסבול מנזק מוחי לכל החיים.

אף לידה טבעית לא שווה את הסיכון הזה!!!!

ובאף לידה אין לך אפשרות לדעת אם ומתי זה  עלול לקרות.

אם את מוצאת בית חולים שמתאים לך גם מבחינת הטבעיות וגם מבחינת הסיכון

לכי אליו. אם לא, בדקי את איכותו הרפואית לפני הכל

כשידעתי מה אני רוצה אף אחד לא כפה עלי.
ילדתי 4 לידות בלי אפידורל ואף אחד לא הכריח אותי ועוד דברים שאני לא אפרט...
אבל ---
יש מצבים שבהם הצוות רואה שיש סכנת חיים וחובה לעשות משהו נגד רצון היולדת.
אני הייתי שואלת אם זה חובה או שיש אפשרות אחרת.
אם היו אומרים לי שיש בעיה ושיש סכנה ברצונות שלי - ברור שהייתי מעדיפה לעשות את מה שהם אומרים.
אני מאמינה שלרוב זה מה שטוב ושחבל לקחת סיכונים מיותרים.

אז אני ממליצה לבוא ולהגיד מה את רוצה אבל אם יש בעיה - לעשות מה שהם ממליצים.

את שלושת הלידות הראשונות ילדתי בבי"ח מאיר (שיחסית קרוב להורים) והיה נפלא!!! צוות חם ומקסים, זורמים עם הראש של היולדת, נעימים מאוד, יש גם חדר טבעי.

בלידה הרביעית לא רצינו להרחיק עד מאיר (אנו גרים בדרום) וילדתי בבי"ח באזור מגורנו. שמעתי עליו המלצות ולכן החלטתי ללדת בו. 

לא רציתי לקחת אפידורל ורציתי לזוז בחדר או לפחות לשבת על כדור פיזיו מה שמזרז ומקל על הצירים . 

באיזה שהוא שלב המיילדת פשוט לקחה לי את הכדור והורתה לי בלי יותר מידי אופציות למחאה לשבת על המיטה עם המוניטור בטענה שעל הכדור לא שומעים. 

דווקא אז כן היה לי כח וניסיתי לבקש בצורה די אסרטיבית שאשב על הכדור בלי לזוז, צמוד למיטה. רק לא לשכב.

לא היה עם מי לדבר.

מאז כל תהליך הצירים והלידה התארכה בטירוף לעוד כמה שעות טובות נוספות. היה קשה ממש.

ב"ה נולדה לנו קטנה מהממת והספקנו לשכוח. מה שבטוח הוא שבפעם הבאה אחזור בע"ה למאיר.

במחשבה לאחור, הייתי יכולה 'להפוך שולחן' וללדת אחרי שהייה על כדור פזיו או הליכה בחדר אבל חששתי שהמיילדת לא תתייחס בצורה נעימה, ויותר מכל חששתי לתינוקת. לידה בעצבים לא נשמע לי משהו במיוחד.

בהצלחה רבה!!!

שבד"כ כשאני באה מוכנה ויודעת מה אני רוצה, הצוות מתיישר עם זה. ועדיף לבקש מראש מיילדת בראש טבעי.

עם זאת, באמת יש חיכוכים לפעמים.

כשביקשתי להמנע מפתיחת וריד הם לחצו עלי, וגם כשלא רציתי פיטוצין אחרי לידה.

בלידה הרביעית הגעתי לחדר לידה לקראת לידה, והכרזתי שאני יודעת ללדת ושלא יפריעו לי... המיילדת עזרה לי להתאפק כמו שרציתי.

אחותי הגיבורה עמדה על שלה ולא נכנעה ללחצים בלידה הראשונה.

מצד שני, בשלב הלחיצות היה בלבול. היא לא ידעה אם לחכות כמו בתוכנית המקורית, או ללחוץ כמו שהדריכה המיילדת. בסופו של דבר היא הקשיבה למיילדת וזה השתלם, 0 תפרים בלידה ראשונה.

כל הלידות היו במעייני הישועה.

ככל שנבוא ללידה עם יותר ידע, נוכל להחליט על מה להתעקש, ומתי כדאי לסמוך על חוות הדעת של הצוות.

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם