כמה בכוחה של מדיניות בי"ח להשפיע על אופי הלידה?אנונימי (פותח)

שאלה חשובה לי.. אשמח לתשובה בעיקר ממבינות בדבר.

 

אני באמת תוהה לעצמי.

נניח יולדת שמתכוננת ללידה בראש טבעי. וחשוב לה לידה כזו מבחינת צורות לידה, שיכוך כאבים וכזה.

והיא מגיעה לבי"ח לא דווקא כזה.

וזו לא לידה ראשונה שלה, 

והיא גם מספיק אסרטיבית באופייה. כלומר לא ממהרת להילחץ מכל מילה של צוות/ ויודעת את זכויותיה כמו לאי-ביצוע פעולה בלי הסכמתה וכד'.  כמה זה יכול להשפיע בפועל על מהלך הלידה שיהיה כרצונה?

 

נגיד אם המיילדת לא יודעת לקבל לידה בצורה מסוימת, אפשרי בכ"ז בנעם אך בהחלטיות ללדת בצורה אחרת, עם פחות התערבות של המיילדת?

נגיד אם המיילדת מבקשת מוניטור בשכיבה דווקא, להרבה מאוד זמן (כשהכל תקין) אפשר שוב לעמוד דווקא על מרווחים גדולים יותר או מוניטור בצורה אחרת?

 

וכו' עוד דוגמאות.. מקווה שהשאלה מובנת.

 

 

 

 

תלוי ביולדת, לרב היולדות קשה לעמוד מול מדיניות זו.נויה חן

כמעט אצל כל אישה, בזמן הלידה, הכוחות הנפשיים בשפל.

אישה שמכירה את עצמה, כבעלת נפש חזקה, גם כשהגוף סובל. יתכן שתוכל לעמוד בקלות על דעתה מול הצוות הרפואי.

מלווה אסרטיבית או בעל חזק, יוכלו לעזור.

 

ממש תלוי ביולדת ובאסרטיביות שלהתחיה דולה

עקרונית אי אפשר להכריח אף אחת לשום דבר, לא יקשרו יולדת למיטה אם היא רוצה ללדת על 6 אבל לא בטוח שתהיה שם אווירה נעימה שמתחשק ליולדת ללדת בה.

בסופו של דבר אם יולדת מתעקשת יזרמו איתה, אולי בחריקת שיניים אבל כן.

כל אחת יודעת על עצמה מה נכון לה.

לדעתי המדיניות היא מאוד משמעותיתבועות
אסרטיביות של יולדת יכולה לעזור,אבל אם המדיניות של הבי״ח לא טבעית זה דורש התעקשות ולא תמיד יאפשרו לך מה שתרצי. לדעתי עדיף מראש ללכת לבית חולים שגישתו קרובה יותר לשלך -וגם שם יכול להיות שתצטרכי להיות אסרטיבית
אבל בזמן לידה הכי טוב כמה שפחות חיכוכים זה סתם מתיש ופוגע באוירה..
לא תמיד אסרטיביות עוזרת...רבקה.

לצערי אני מכירה מקרה מכלי ראשון של יולדת שילדה בבית חולים שנחשב בגישה טבעית. לקראת הסוף הרופאים החליטו שצריך לעשות ואקום והיא ממש לא הסכימה והם פשוט העבירו אותה לחדר אחר כדי שבעלה ואמא שלה לא יפריעו ועשו לה ואקום בכח... זו הייתה בשבילה חוויה נוראית.

את הילד הבא היא כבר ילדה בבית...

אבל זה נראה לי מקרה חריג ביותר. (אני מקווה)

את ממש ממש ממש הפחדת אותישיינא
אז קבלי סיפור שונהרגעים
ילדתי בשערי צדק... וכבר אמרו שצריך וואקום כי הראש לא יצא....

והתחננתי שלא... שיחכו עוד קצת.

והמיילדת אמרה בסדר.. וחיכנו ואחרי 20 דק' ב"ה הוא נולד.

ושערי צדק ידועים שאם צריך וואקום, הם עושים.

הסיפור שמעלי בהחלט חריג... חבל שקראת אם הוא הפחיד אותך..
..
מה יותר גרוע- וואקום או לאבד ילד?אמאשוני

אני לא באה לזלזל בלידה טבעית. ממש לא. אני בעד כמה שאפשר.

אבל צריך לדעת לקחת דברים בפרופורציות.

נכון שאם אפשר אז להתעקש על תנוחת לידה נוחה ותנועתיות ושאר דברים שליולדת הם טובים גם אם הם לא נוחים לצוות.

אבל יש מקרים בהם יש צורך בהתערבות רפואית, וצריך לעשות שיקול של עלות מול תועלת.

נכון שבהרבה מקרים (כמו בסיפור של רגעים) הרופאים יעדיפו התערבות רפואית גם אם אפשר לחכות עוד קצת, אז כדאי לבקש (או לדרוש) אבל אם הם מסבירים לך את הבעיה הרפואית שמצריכה התערבות מיידית כדאי לבוא בגישה מקבלת.

לכי תדעי מה היה קורה אילו בסיפור הנ"ל לא היו עושים וואקום. כנראה שכך או כך הייתה נשארת טראומה.

אולי אם היולדת הייתה יותר מקבלת וגם המלווים היה אפשר להציל חיים בלי להשאיר טראומה??

קשה לי מאוד להאמין שיעשו כזאת פרוצדורה כשהוואקום לא כ"כ נצרך.

 

בסופו של דבר, הרופאים אלו שליחים של הקב"ה להציל חיים. הכל נכתב מלמעלה, אנחנו יכולים לתכנן תהליך לידה איך שנרצה ובסופו- רצונו יתקיים.

סליחה הגברת הזאת קצת לא נורמליתמינימאוס2

אם היא הולכת לבית חולים שהוא בגישה טבעית ואומרים שצריך ואקום- מה יש להתווכח?!?!?

זה שתינוקות היום לא מתים בלידה זה בגלל הואקום/מלקחיים/קיסרי

 

 

הלוואי שזה היה נכוןבהתהוות

 

שתינוקות היום לא מתים בלידה.

 

 

הלוואי שהרפואה תשתכלל עוד יותראמאשוני

כך שבהתערבות רפואית יוכלו לזהות ולהציל את מי שהיום לעצרינו עדיין לא מצליחים.

הבעיה שיתר התערבות רפואיתתחיה דולה

לפעמים היא זו שגורמת לעוד הסתבכויות

 

לא יודעת מה היה שם,תחיה דולה

לפעמים וואקום ממש מציל חיים, ואם יולדת מסרבת וחלילה התינוק יפגע מי שיתן אח"כ את הדין הוא הרופא.
אז במקרה קיצוני אם אין ברירה 3 רופאים ביחד יכולים להחליט אפילו לקחת אישה לקיסרי גם אם היא מסרבת (מקרים קיצוניים כמובן)

אכן הסיפור נשמע מזעזע ואני בטוחה שהחוויה מזעזעת, אין לי ספק.
בסופו של דבר עם כל הכבוד שלי ללידה טבעית (ואתן יודעות כמה כבוד יש לי ) כולנו רוצות לצאת מהלידה בריאות ובידיים מלאות.

ואולי באמת היו חייבים ואקום?רבקה כהן
אולי אם מראש תבקש מיילדת בגישה טבעית,שירה..!
יש יותר סיכוי שזה ילך, אבל אם לא- נראה לי קשה מאוד.
אני יודעת על עצמי שאמרו לי כמה עדיף לשכב בלידה על הצד ולא על הגב (אם שוכבים) ובהכנה ללידה, המדריכה הסבירה ונימקה עד כמה זה עדיף, אבל במציאות, כשהמיילדת עשתה לי כזה פרצוף, מייד אמרתי שבסדר ושכבתי על הגב..
אתן מדאיגות אותי ירושלמית טרייה
קראתי הרבה על מה שקשור לשמירה על רצפת האגן.
אכן מומלץ על הצד, וגם לא ללחוץ בתנוחה שבה בדרך כלל אומרים (אחיזה ברגליות וקרוב הראש לרגליים).

הבנתי שזה ממש פוגע ברצפת האגן וגם לא מועיל בכלל.
וגם שאין טעם לנסות ללחוץ מיד כשיש פתיחה מלאה, אע"פ שבבתי החולים מורים ללחוץ וגם מתחילים עם הסטופר.. לוודא שהלידה לא מתעכבת.

בקיצור, המון מהמנהגים שם כנראה שגויים ופוגעים ביולדת.
אין מצב שאצליח לעמוד על דעתי תוך כדי לידה!!

מה עושים?
פונים למרכז לידה אחראנונימי (3)
תבקשי מבעלך שידבר בשמך!!אנונימי (4)
הכנה טובה ללידה ותמיכה נכונהשולמית דולה

ככל שאת מוכנה יותר, גם מבחינת הידע וגם מבחינת המוכנות הרגשית והפיזית שלך

אז יש יותר סיכוי שתזכרי בכלל מה כדאי לך לעשות

וכדי להגדיל את הסיכוי שזה גם יצא לפועל חשוב מאד להגיע עם תמיכה טובה 

בן זוג, אמא, תומכת לידה מקצועית

מי שהכי נראה לך שיוכל ברגע האמת לעזור לך לפעול

 

רגע, אז באיזו תנוחה ללחוץ?אנונימי (5)

זה מאד תלוי במיילדת. רובן מעדיפות לידה בשכיבה על הג, כך יש להן יותר שליטה על הליך הלידה וכו'..

לא כ"כ נעים ללכת נגד המיילדת, היא יכולה לעשות פרצופים תוך כדי, לקטר, להיות לחוצה יותר.

ובינינו, את בלידה, כואב לך מאד, כמה כח כבר יש להתווכח עם המיילדת ולעמוד על שלך?

חו''מ, ה מגביר משמעותית את המתח בחדר..

הפותחת - מגיבה לכולכן:אנונימי (פותח)

קודם כל תודה על התגובות. הן עוזרות לי לחשוב ולגבש החלטה!!

אני אסביר קצת מאיפה מגיעה השאלה-

 

אני לפני לידה שלישית בע"ה. את שתי הלידות הקודמות עברתי בבי"ח שיותר בראש שלי, יחסית לאחרים, מבחינת גישה טבעית שחשובה לי.

 

בלידה הראשונה - הייתי יולדת טאטלך שמקשיבה ונלחצת וכזה.. בכ"ז הכל לא מוכר, הסיטואציה, השלבים, איך הגוף מתפקד וכד' אז ברור שבאם עם פחות ביטחון.

 

בלידה השנייה - באתי ממקום לגמרי אחר. לא קטע של לריב - אני טיפוס נוח ונעים באופיי, אבל כן בשלווה לבצע את המהלך איך שחשוב לי. (למשל- ילדתי בצורה שרציתי, גם שהייתה פחות מועדפת על המיילדת. כשאמרה ללחוץ לא רציתי להתאמץ, ממש הרגשתי איך פשוט רפלקס הגוף ילחץ לבד מתי שטוב לו אם רק לא אפריע, ואכן כך היה. לא שהכרזתי שאני מתנגדת, פשוט התעלמתי והקשבתי לגוף שלי). ב"ה היו איתי אנשים שטובים לי. ומיילדת מהממת.

 

הפעם, אני אפילו עוד יותר מגיעה בגישה בטוחה מבחינת היכולות/זכויות שלי מול הצוות הרפואי. שוב, לא מתוך לוחמנות, מתוך החלטה יציבה ורגועה בתוכי. אני רואה איך אני מתפקדת כך גם  כיום בעוד מצבים מול צוות רפואי אני נתקלת. על אף שברור שבלידה זה יותר קשה..

 

= אז ברור לי שמלכתחילה אין טעם להוסיף קושי, ואבחר ללדת בבי"ח הכי קרוב לגישתי.

אבל, אני רוצה להבין מה המשמעות גם במקרה שלא יסתדר לי בקלות בו. כמה זה ישפיע משמעותית על הלידה אם אני באה לבי"ח אחר. וממילא כמה להתעקש כן לעשות כל כל מאמץ דווקא לבי"ח בו אני מתכננת גם אם זה יהיה מורכב יותר ביצועית והלכתית (שבת)

 

מקווה שהבהרתי את המקום ממנו אני שואלת. ותודה על התשובות!!

 

 

 

 

נשמע שאת די בטוחה בעצמךתחיה דולה

עדיין בעיני עדיף להתאמץ בשביל בית חולים תומך יותר אבל אכן אם זה רחוק יותר ויהיה קשה יותר לתזז עם הילדים שבבית למשל נשמע שאת תוכלי להתמודד גם בבית חולים אחר.
בד"כ אם רואים יולדת בלידה שלישית רגועה ובטוחה בעצמה פחות יתעקשו איתה ויותר יסמכו עליה שהיא מכירה ביכולותיה.
 

לגבי איך ללחוץבהתהוות

 

הנה קטע מתוך מאמר של הפיזיותרפיסטית יהודית שריג ז"ל בנושא:

 

"ראשית אין ללחוץ לפני הופעת צירי הלחץ, גם אם קיימת כבר פתיחה מלאה של צוואר הרחם, כיוון שזה סימן שהתינוק עדיין לא ירד מספיק. ממש כפי שלא יעלה בדעתנו ללחוץ בשירותים לפני ירידת הצואה והופעת תחושת הצורך לתת צואה!

 

יש גם לדעת שמחקרים רבים מצביעים על העובדה שלחיצות לפני הזמן אינן מקדמות את מהלך הלידה ורק גורמות להתעייפות היולדת ולנזק לרקמות החיבור שלה. מה שכן ניתן לעשות כדי לעזור לתינוק לרדת זה לנוע עד כמה שניתן במסגרת המוגבלויות של היולדת (מוניטור, אינפוזיה, אפידורל וכו'). קרי: להסתובב הרבה  מצד לצד, להתיישב לעיתים תכופות ולהישען קדימה או הצידה, לפי הדרכת המיילדת.

   

בזמן הופעת צירי הלחץ יש להישאר בתנוחה בה הגב ארוך ובית החזה גבוה ( יש להימנע מהרמת הראש ואחיזה ברגליות שולחן הלידה ). יש לכווץ חזק מאוד את שרירי הבטן הרוחביים (להכניס בטן חזק פנימה ) תוך כדי נשיפה הדרגתית מאומצת, כמו שמנפחים בלון, או אם זה לא מצליח ללחוץ בכל הכוח כלפי מטה  רק לאחר הוצאת כל האוויר ותוך שמירה על גו ארוך. ניתן להתאמן מספר חודשים לפני הלידה, כל בוקר בזמן מתן צואה, בישיבה על האסלה"

 

(כאן המאמר השלם, מזהירה שהוא לא הכי קל לקריאה)

 

היום כבר יודעים על רפלקס הלידהאנונימי (6)
לא רק שלא צריך ללחוץ לפני צירי הלחץ אלא לא צריך ללחוץ בזמן צירי הלחץ!! לחיצות פוגעות ברצפת האגן.. המפתח ללידה טובה הוא הרפיה. ואם בזמן מירי הלחץ משחררים ( במקום ללחוץ ולכווץ) כל האזור נפתח והרחם פולט את התינוק החוצה- מניסיון זה מדהים!! וההתאוששות אחרי הלידה גם היא קלה בהרבה בזכות זה. כל יולדת שלא מבינה איך עושים זאת יכולה להתאמן בזמן מתן צואה לא ללחוץ אלא לשחרר ולנשום וגם אם נראה לכם שכך זה בחיים לא יצא חכו עוד קצת ותראו שהגוף פתאום דוחף החוצה ממש כמו הקאה שגם בה לא צריך ללחוץ. משתפת בידע יקר שיכול לעזור כל כך ליולדות וכמובן שאם האשה בתנוחה אנכית( עמידת שש, כריעה וכו..) בשילוב עם הרפיה ונשימות זה מקצר את הלידה בהרבה וגם מקל על כל מהלך הלידה. וגם אפ המיילדת צועקת תלחצי.. אני ממליצה להתעלם באלגנטיות
ושוב זה סוג של קונפליקט מול המיילדת.אלזה
בלידה השניה הדולה לימדה אותי מה שאמרת וגם אמרה לי לנשוף עם השיניים סגורות, אבל המיילדת אמרה לי בקוצר רוח שהיא מכבדת את הרצון שלי ללדת בטבעיות, אבל התינוק בחיים לא יצא ככה, ומה לעשות באופן כללי אני לט הטיפוס הכי אסרטיבי, ובטח ובטח שלא בלידה, אז הרוח יצאה מיד מהמפרשים. ויתרתי ולחצתי ...
אוף ממש מתסכל!ירושלמית טרייה
מילא אם היה מדובר רק בחווית לידה נעימה יותר.
אבל מדובר בגוף שלנו ובנזקים שאנו עלולות לסחוב כל החיים. כמובן שאני לא מדברת על מצבים שיש סיכון אלא רק על מצבים שיש בהם נזק אפשרי ליולדת תמורת הנוחות לצוות, כמו שאמרה אמאשוני.

אני רק יוצאת יותר מודאגת מהשרשור הזה!
האמת שזה ממש מתסכל אותי.אלזה
אם הייתי יכולה, הייתי יולדת בבית. אבל אין סיכוי. בינתיים החלטתי לשחרר ולוותר. יהיה מה שיהיה.
עוד אין לי ניסיון בחדר לידה..אבלבתאל1

נראה לי כדאי לאמץ את העצה פה של מישהי- פשוט להתעלם באלגנטיות...

היא אומרת ללחוץ..ואפשר פשוט לא לענות.. להתרכז במה שאת עושה וזהו.

מעניין אם זה באמת הולך ככה.

נשמע כל כך הגיוני. אבל בפועל (אצלי) -בהתהוות

 

בזמן של צירי הלחץ אני זקוקה רגשית לעידוד פעיל. בשאר הלידה אני מספיקה לעצמי, אבל בצירי הלחץ יש לי ממש צורך כזה להישען על דמות סמכותית, שתנחה אותי. רציתי לא ללחוץ, אבל הייתי זקוקה למיילדת שתעודד אותי שזה נכון, שזה אפשרי, שתעזור לי להרפות ולשחרר. וכשבפועל העידוד שלה הוא בדיוק לכיוון ההפוך --- זה לא עבד.

 

 

אז סיכום החוויות של מי שכתבה עד עכשיו..ירושלמית טרייה
הוא שבעצם כמעט אין סיכוי להתנגד למדיניות בית החולים בשעת הלידה.
למרות שאנחנו יודעות שחבל ואולי זה מזיק לנו.

מה יכול לעזור? מיילדת פרטית? יש כזאת אפשרות? כמה זה עולה?

אולי בתי החולים כבר התקדמו וחלקם פתוחים לרעיונות החדשים, או שזה לוקח להם שנים? אולי בכלל הם צודקים??
כמה דברים-תחיה דולה

א. להבין שאנחנו לקוחות שבאות לקבל שירות. בית חולים מקבל מבט"ל 12,000 על כל לידה! זה הרבה כסף וזה המחלקה היחידה בבית חולים שרווחית בלי שר"פ כמו שהיא. ולכן לא לפחד לבקש ולהתעקש.

ב. דבר שני להצטייד במלווים טובים, הניסיון מראה שאם היולדת כבר לא במצב של לבקש אז כשהבעל מבקש זה הכי אפקטיבי, אם לא אז האמא. דולה עוזרת בעיקר כי זה נותן ביטחון ומישהו שבא עם ידע מקצועי ויודע האם מה שהמליצו לכם זה לטובתכם או שיקולי מערכת.  אבל חשוב לדעת שדולה לא תעמוד מול הצוות הרפואי ותתעקש בשמכם, זה לא ישרת אתכם ולא אותה.

 

ג. זכותכם לבקש מיילדת אחרת או חוות דעת שניה במקרה שרופא קובע שצריך לעשות X. זה לא תמיד נעים אבל הרבה פעמים משתלם.

 

ד. לבוא עם הרבה ידע, להבין מה נובע מצורך רפואי ומה נובע משיקולי מערכת, ככה יש הרבה יותר ביטחון לעמוד על מה שחשוב לך. לעשות קורס הכנה ללידה שלא כפוף לבית חולים או לקופת חולים. לקרוא ספרים באוריינטציה טבעית כמו לידה פעילה וטבעי ללדת.

 

ה. והכי חשוב- להתפלל לשליחים טובים!

האנונימית הפותחת- תודה. אתן נותנות לי הרבה חומראנונימי (פותח)

למחשבה.

ותחיה- את סגורה על זה שאפשר לבקש מיילדת אחרת???

כן זו זכותך לגמרי.תחיה דולהאחרונה

זה לא קטע נעים אבל כמובן זה תפקיד המלווה שלך, אפשר לבקש מהאחות שאחראית משמרת או לבקש מהמיילדת עצמה: בבקשה אם לא מתאים לך XYZ אז תקראי למיילדת שכן בעניין.

 

בע"ה שתמיד יהיו חיבורים טובים בין מיילדות ויולדות ולא נשתמש ב"זכות" הזו.

אני רוצה להגיד לך שהשרשור הזה באמת מפחידאודי-ה

אפילו אותי הוא מפחיד מאוד!
ואני עברתי 5 לידות ב"ה וילדתי מעולה בלי דולה ובלי אפידורל (חוץ מהלידה השניה)
והייתי בחדר לידה הכי הרבה זמן 4 שעות (ואני מיד נוסעת כשיש צירים...)
קחי את כל ההפחדות בערבון מוגבל!
אני ילדתי על הגב עם רגליים מקופלות בדיוק כמו שבבי"ח אוהבים כי ככה אני מרגישה שזה הכי טוב לי
לא חשבתי אף פעם שזה חובה אלא אני לא רוצה אחרת.
אין לי מזה שום תופעות והכל בסדר.
כשהמיילדת אומרת ללחוץ אני לוחצת וגם הכל בסדר.
אפידורל אני לא לוקחת כי הרגשתי שזה היה לי רע וגם באותה לידה שלקחתי אמרו לי לשכב על שש וזה היה לי ממש ממש רע.

לא יודעת מה זה כל הדברים המפחידים שרושמים פה אבל כל אישה והגוף שלה....
יכולתי להמליץ לך ללדת בדיוק בצורה שאני ילדתי, אבל אני לא מאמינה שזה מה שהיה טוב לך...
כל אחת צריכה ללמוד את הגוף שלה ולדעת איך היא צריכה ללדת.

ממש עודדת והכנסת דברים לפרופורציות... תודה!שיינא
תודה לכן..ירושלמית טרייה
באמת אין טעם להתעקש על דברים כאשר אנחנו לא בטוחים עד כמה זה חשוב וטוב לנו. ואני בפירוש לא בטוחה.
ואני מניחה שאפשר ללדת מצוין בעזרת הנהלים של בית החולים...

נשאר רק התחום האפור הזה של דברים לא מדי קריטיים אבל כן בעלי השפעה כלשהיא על ההחלמה שלנו.

מתחילה לחשוב שאולי לפעמים עדיף דווקא לדעת פחות ולדאוג פחות..
ובעיקר להשתמש בעצה של להתפלל..
מנסיון כזה, זה פתח להרבה עוגמת נפש וחיכוכיםפנסאי
וחבל על האנרגיות במהלך/אחרי הלידה...
הולכים לבית חולים שמתאים לזהמינימאוס2

אי אפשר תוך כדי לידה להתכווח עם הצוות כל הזמן

את בזמן שאת עצמך צריכה את מלא הגבוי והתמיכה

מוניטור מציל חיים, ופתיחות לבקשות777

מנסיוני. אם את משוכנעת שאינך רוצה זירוז / טשטוש / 

או אפידורל והלידה לא מסתבכת כך שהצוות יחשוש שאי מתן זירוז יסבך דברים, 

הצוות יכבד זאת.

היום הצוות מאפשר גם לעמוד כשאין הכרח במוניטור.

לעומת זאת, וגם זה מנסיוני האישי - מוניטור מציל חיים.

היתה לי לידה תקינה לגמרי שבסופה העובר נכנס למצוקה.

אם לא המוניטור, הייתי לקראת סוף הלידה מאבדת את התינוק

או גרוע מזה, הוא היה עלול לסבול מנזק מוחי לכל החיים.

אף לידה טבעית לא שווה את הסיכון הזה!!!!

ובאף לידה אין לך אפשרות לדעת אם ומתי זה  עלול לקרות.

 

אם את מוצאת בית חולים שמתאים לך גם מבחינת הטבעיות וגם מבחינת הסיכון

לכי אליו. אם לא, בדקי את איכותו הרפואית לפני הכל

מהנסיון שליאודי-ה

כשידעתי מה אני רוצה אף אחד לא כפה עלי.
ילדתי 4 לידות בלי אפידורל ואף אחד לא הכריח אותי ועוד דברים שאני לא אפרט...
אבל ---
יש מצבים שבהם הצוות רואה שיש סכנת חיים וחובה לעשות משהו נגד רצון היולדת.
אני הייתי שואלת אם זה חובה או שיש אפשרות אחרת.
אם היו אומרים לי שיש בעיה ושיש סכנה ברצונות שלי - ברור שהייתי מעדיפה לעשות את מה שהם אומרים.
אני מאמינה שלרוב זה מה שטוב ושחבל לקחת סיכונים מיותרים.

אז אני ממליצה לבוא ולהגיד מה את רוצה אבל אם יש בעיה - לעשות מה שהם ממליצים.

מניסיון אישי...אימוש

את שלושת הלידות הראשונות ילדתי בבי"ח מאיר (שיחסית קרוב להורים) והיה נפלא!!! צוות חם ומקסים, זורמים עם הראש של היולדת, נעימים מאוד, יש גם חדר טבעי.

בלידה הרביעית לא רצינו להרחיק עד מאיר (אנו גרים בדרום) וילדתי בבי"ח באזור מגורנו. שמעתי עליו המלצות ולכן החלטתי ללדת בו. 

לא רציתי לקחת אפידורל ורציתי לזוז בחדר או לפחות לשבת על כדור פיזיו מה שמזרז ומקל על הצירים . 

באיזה שהוא שלב המיילדת פשוט לקחה לי את הכדור והורתה לי בלי יותר מידי אופציות למחאה לשבת על המיטה עם המוניטור בטענה שעל הכדור לא שומעים. 

דווקא אז כן היה לי כח וניסיתי לבקש בצורה די אסרטיבית שאשב על הכדור בלי לזוז, צמוד למיטה. רק לא לשכב.

לא היה עם מי לדבר.

מאז כל תהליך הצירים והלידה התארכה בטירוף לעוד כמה שעות טובות נוספות. היה קשה ממש.

ב"ה נולדה לנו קטנה מהממת והספקנו לשכוח. מה שבטוח הוא שבפעם הבאה אחזור בע"ה למאיר.

 

במחשבה לאחור, הייתי יכולה 'להפוך שולחן' וללדת אחרי שהייה על כדור פזיו או הליכה בחדר אבל חששתי שהמיילדת לא תתייחס בצורה נעימה, ויותר מכל חששתי לתינוקת. לידה בעצבים לא נשמע לי משהו במיוחד.

 

בהצלחה רבה!!!

נוכחתי לדעתשירה515

שבד"כ כשאני באה מוכנה ויודעת מה אני רוצה, הצוות מתיישר עם זה. ועדיף לבקש מראש מיילדת בראש טבעי.

עם זאת, באמת יש חיכוכים לפעמים.

כשביקשתי להמנע מפתיחת וריד הם לחצו עלי, וגם כשלא רציתי פיטוצין אחרי לידה.

 

בלידה הרביעית הגעתי לחדר לידה לקראת לידה, והכרזתי שאני יודעת ללדת ושלא יפריעו לי... המיילדת עזרה לי להתאפק כמו שרציתי.

 

אחותי הגיבורה עמדה על שלה ולא נכנעה ללחצים בלידה הראשונה.

מצד שני, בשלב הלחיצות היה בלבול. היא לא ידעה אם לחכות כמו בתוכנית המקורית, או ללחוץ כמו שהדריכה המיילדת. בסופו של דבר היא הקשיבה למיילדת וזה השתלם, 0 תפרים בלידה ראשונה.

 

כל הלידות היו במעייני הישועה.

 

ככל שנבוא ללידה עם יותר ידע, נוכל להחליט על מה להתעקש, ומתי כדאי לסמוך על חוות הדעת של הצוות.

אובדת עצות- חום אחרי ניתוחshiran30005

בת 2.5 רביעי שעבר בבוקר עברה הקטנת שקדים, שקד שלישי וכפתורים. מיום שישי בבוקר היא עם חום. בשישי בערב נבדקה במיון עשינו רק צילום חזה שיצא תקין ושחררו. אמרו שאם עד יום ראשון עדיין יהיה חום לחזור ונעשה בירור יותר. היום היינו שוב במיון כי החום ממשיך התלבטו ובסוף אמרו שאין צורך לבצע בדיקות דם כי זה רק יום 3 לחום , הניתוח נראה בסדר והם לא רואים צורך כרגע. מה גם שהיא שותה "יחסית" בסדר.

החום עדיין ממשיך והיא פתאום מסרבת לקחת אקמול או נורופן גם,נר היא ממש בןכה וגם פולטת את זה החוצה. ככה היא נרדמה


מה עושים במקרה כזה? נתנו לה במיון אופטלגין היום בכוח וכנראה בגלל זה היא לא מוכנה לקחת כלום עכשיו

לא יןדעת מה לעשות איתה, ולמה הרופאים לא עשו בירור כבר?

היא ממש עקשנית לתרופות וזה כל הקושי. היא גם חכמה שלא מוכנה לשתות פטל/מיץ/מים כלום עכשיו.


גם אנטיביוטיקה לא נתנו בטענה שהם לא יודעים מה המקור של החום ולכל דבר יש סוג אחר של אנטיביוטיקה 

אוףףף. מה עם ליצור קשר עם המחלקה של הניתוחאורוש3
לבקש שיעבירו שאלה לרופא?
היינו במיון איפה שעשתה ניתוחshiran30005

הם התייעצו עם אאג

סתם מעצבן ומלחיץ 

ממש, שיעבור מהרראורוש3
נר אקמול או נר נורופן!התייעצות הריון
נר היא מוציאהshiran30005
כנראה לוחצת אחכ חזק וזה יוצא..
איזה מוזרשושנושי

אנחנו עשינו ניתוח שקדים ושקד שלישי - ומראש קיבלנו המלצה לקחת אנטיביוטיקה.

שכנתי לחדר עשתה רק כפתורים ואני זוכרת ממש איך הרופא אמר לה בשחרור - להתחיל להביא אנטיביוטיקה ברגע שמתחיל חום.

איזה קטע שלא קיבלתם המלצה כזאת.

אני ממש מקווה איתך לטוב. 

גם אחותי עשתה שקדים וקיבלה מראשshiran30005

אנטיבייטיקה למקרה שיתחיל חום

אבל פה הם לא מןכנים לתת, רופא ילדים לא לוקח סיכון ושולח למיון, גם מוקד שולח למיון

לדעתי, את חייבת להתעקש על ברור יותר רציני. לא לוותנק-ניק
בעיני זה משהו שצריך לנדנד לרופאים למצוא את מקור הבעיה ולא שהפתרון שלהם זה לתת אופטלגין בכח
אמרו שכנראה נדבקה בלי קשר במשהו ולכןshiran30005

הבירור הוא מהיום ה 5 לחום, היום זה היום ה 3

נכון מוזר? מצד שני היינו בביח גדול תל השומר והם התייעצו עם עוד רופאים

ממה שאני גם יודעת נותנים די בקלות אנטיביוטיקהאורוש3

אחרי ניתוח. לנו נתנו מוקסיפן כשיצא ריח כזה לא טוב מהפה שלו.

גם לה יש ריח נוראי מהפה אבלshiran30005

אמרו שזה תהליך תקין של אחרי ניתוח

כדאי מחר ללכת שוב ולהתעקש על בדיקות או משהו? במידה והחום ממשיך או לחכות לשלישי כבר

הייתי מבקשת מהרופא ילדים שייתן מוקסיפן ושלוםאורוש3אחרונה
יוצאות עם הילדים לנופש?מולהבולה

בעלי ממש לא אוהב את זה....אומר שזה קשוח.אנחנו עם קטנים

ולפני שנתיים יצאנו והילדים היו בחוויה מה זה טובה !!!!!

אשמח לשמוע מכם לאן אתן יוצאות אם כן

לא בתי מלון כי זה סופר יקר

בעבר יצאנו לקמפינגרוני 1234

השנה לקחנו דירת איירביאנד בי

היו גם שנים שנשארנו בבית אבל כל יום יצאנו לאנשהו (מעין, מוזיאון וכו).

זה באמת עבודה קשה עם קטנים אבל אנחנו מאד נהנים בכל זאת.

אנחנו פחות, יותר טיולים של יוםשיפור
זה הרבה עבודה, הרבה כסף, הילדים לא תמיד ישנים טוב מחוץ לבית, יותר נוח לי לחזור בסוף יום מעייף איתם למקום המוכר והידוע.
וואי זה סגנון אישיואני שר

כילדה יצאנו כל שנה ל3 ימים,

שינה בבית ספר שדה בעיקר

והתוכנית היתה מסלולים...

ההורים שלי תמיד אמרו שדווקא כשהיינו קטנים היה יותר קל כי הלכנו יפה וכשגדלנו התחלנו להתלונן  😅


אני היום כאמא פחות אעשה את זה כי מסלולים זה פחות בשבילי ואז אם הילדים לא מתרגלים זה באמת לא הכי מתאים...


עדיין אפשר לחשוב על מקומות לא יקרים מדי (למרות שאולי עכשו זה שלב די מאוחר) - בית ספר שדה, אנא, מקומות אירוח אולי לא במקומות קלאסיים של הצפון שמבוקשים מאוד ולבנות תוכנית באיזור - ים, מעין, מסלול קטן... תלוי מה האופי שלכם.


מניסיון משפחתי בשנים האחרונות (כשיוצאים עם ההורים שלי ואנחנו כבר נשואים עם ילדים אז זה נהיה שבט) - באמת המקומות הפשוטים באיזורים לא מבוקשים מאוד הופכים את המחיר לריאלי יותר - הבית הארחה בהר ברכה, בסוסיא וכאלה... זה לא צפון כמו שמדמיינים קיץ אבל מאפשר.


וגם לצאת לימים בודדים זה פתרון.


אני חושבת שכדאי לעשות תכנון של הקיץ ככה שלכם ולילדים יהיה מול העיניים למה לצפות.

אצלנו היו שנים שכן והיו שנים שלאמתואמת

בעיקרון כל עוד הרכב הכיל את כולנו - יצאנו כמעט כל שנה לצימר. היו פעמים שהיה מוצלח, והיו פעמים שפחות...

אחר כך עשינו הפסקה ארוכה בנופשים העצמיים שלנו (כן הצטרפנו למשפחה שלי לנופש משפחתי מורחב, שלפעמים בכלל היה אצל ההורים שלי בבית), ולפני שנה הרגשנו שהמשפחה האישית שלנו חייבת את זה, ויצאנו שוב לנופש משלנו בצימר. (בחרנו מקום נגיש בתחבורה ציבורית, כדי שנוכל לנסוע וגם להתנייד במהלך הנופש)

היה לנו טוב מאוד, אבל גם מתיש... כך שאני מבינה את בעלך ומבינה גם אותך.

השנה אנחנו חושבים לצאת לקמפינג, גם מבחינת המחיר וגם כדי שלא נצטרך להתארגן על זה מראש יותר מדי. נקווה שיהיה טוב...

אני חושבת שיש בזה משהו שמאוד מאחד משפחתית, לצאת לנופש משותף. מצד שני, אפשר גם ליצור חוויות משפחתיות מאחדות אחרות, שכוללות לינה בבית... (אנחנו למשל כמה פעמים הפכנו את הבית לבית מלון, וזה היה כיף מאוד לילדים ומגבש)

אני רקאורוש3

קמפינג בלי להתארגן יותר מדי?? 🫣😁

סתם הבנתי שהתכוונת ללסגור מראש. אבל זה יצא מבדר. 

נכון, התכוונתי שלא צריך לקבוע את זה מראשמתואמת
מתכננים ללכת למקום חינמי... נצטרך כמובן לקנות כל מיני דברים, אבל אפשר לעשות זאת שבוע מראש.
קמפינג זה טונות התארגנות....אורוש3
טוב שאת מזהירה אותנו🙈מתואמת
בכל אופן, מתכוונים ללכת למקום לא רחוק מאוד מהבית, אז "מקסימום" נוכל לחזור הביתה אם נשכח דברים...
היינו השבת בנופש במושב "רחוב"שוקולד פרה.

בצפון.

אז לא ישנו ברחוב...

ישנו בצימר. היה מאוד מאוד נחמד. הילדים שלו בברכה ביום שישי, ובשבת עצמה היו בג'קוזי בלי להפעיל אותו.

הכל כולל אוכל מוכן עלה לנו- 1350.

הלכנו לבית הכנסת, לגן השעשועים, טיילנו באזור של בננות, יש גם מתחם לצימר עם טניס שולחן, כדורסל, נדנדות.

ברוך ה' שמחנו מאוד

הוא רצה 1100שוקולד פרה.

שזה תשלום יחסית נמוך לשבת, אבל זה כי היינו בצימר הזוגי ופשוט הוספנו מיטה, מזרון ולול.

בסוף שילמנו 1200 כי הוא רצה מזומן והיה לנו רק ביט

יש לך מספר?יערת דבש
דוד אוחנהשוקולד פרה.
0584464698
לאDoughnut
עם ילדים מעדיפה לצאת לטיולים של יום ולחזור בלילה להתארגן בבית בנוחות שלנו. אולי כשיגדלו...
כן לוקחים דירה בצפוןאמאשוני

עולה 3500-4000 ל3 לילות, אפילו פחות. סוגרים כבר בחורף, מחפשים המלצות בבוקינג.

3 חדרי שינה פחוס סלון פלוס מטבח פחוס שני חדרי רחמה לפחות. אנחנו צריכים 6 מיטות אבל תמיד היה יותר.

עד היום הדירות היו ממש טובות (בסטדרטים שלנו)

מטיילים באתרי שמורות הטבע, אוכלים בעיר, עושים קניות בסופר גדול באיזור (רמי לוי וכאלה)

מביאים מהבית כלים לבשל.

שווה לקחת דירה עם מכונת כביסה, מאוד נוח שאפשר לכבס מגבות ובגדי ים ובגדים שהילדים אוהבים לטיולים. מחליפים הרבה בטיולים האלו,

כי אנחנו אוהבים להיכנס לנחלים, מעיינות, הכינרת וכו' וגם טיולעם יבשים מלכלכים.

תבדקו קירבה לבתי כנסת.

שני רכבים.

כתבו אותי ואת בעלי בעצם 🙂מולהבולה

חלק כתבו שלא מעדיפים לישון בבית בסוף יום-בעלי

וחלק כתבו שכן לוקחים צימר ונהנו-מה שאני אומרת


ברור שהכי כיף לישון בסוף בבית

אבל זו החוויה יותר לילדים,הם כל הזמן מתבאסים שכל החברים יוצאים

בחופש לכמה ימים ואנחנו כמעט ולא...,

ברור לי שלא כולם יוצאים,זה יקר וקשוח לכולם


השאלה אם טיולים יומיים לא יוצא כבר יותר יקר מכמה לילות בצימר...כי החופש ארוך 🤦

אז תעשו שנה-שנהרוני 1234
או נופש עם לינה בחוץ רק פעם בשלוש שנים. ככה זה מאזן את הצורך בחוויות עם ההוצאה הכספית הגדולה וה"התשה" להורים.
לדעתי לינה בבית זה לא בר השוואהאמאשוני

זו חוויה אחרת. כשיש רק קטנטנים וזו המון עבודה להיות מחוץ לבית, באמת עדיף טיולים יומיים.

כשהילדים גדלים, בשביל להיפתח ולהתנתק ולהחליף אווירה עדיף לצאת כמה ימים (אם יש אפשרות כלכלית)

טיולים יומיים כשיש גם בנים וגם בנות, גם גדולים וגם קטנים,

זה אומר שרוב הסיכויים שחלק לא יבואו. זה גם שיקול מבחינתי.

נסיעה לצפון הרחוק יותר, אני לא אעשה בנסיעות יומיות..

אבל מה שטוב לכם 🙂

יוצאים כל שנה לפעמיים פעמיים בשנהעדיין טרייה

בשנתיים האחרונות גם התחלנו לצאת לטיול משפחתי בחו"ל (במקום חופשה אחת בארץ. לצערי בארץ צפון היה יחסית בעייתי בתקופה האחרונה).

מבחינתי אני לא אצא בלי הילדים (מקסימום לילה אחד עם בעלי במקום קרוב) אז נופש זה רק כולנו יחד. בתחושה שלי זה מאוד מגבש ונזכרים תמיד בחוויות שהיו לנו יחד. כמובן שזה תלוי תקציב היו תקופות שהיינו הולכים לקמפיינג או מתאימים את החופשה למשהו פשוט יותר תלוי תקציב. בארץ אנחנו הכי נהנים מצימר עדיף עם בריכה פרטית שם אנחנו מתארגנים על על האש/ארוחות בוקר ורוב היום מטיילים בחוץ. מרגיש לי יותר זורם עם ילדים בניגוד למלון (מה גם שחדר במלון מוגבל בדרך כלל להורים +2 ילדים).

אשמח להמלצה לצימר עם בריכהרוני 1234
אפשר גם בפרטי
ממה שאני זוכרתעדיין טרייה

היינו פעם ברוח ברמה ברוכים קלע אלון המקום היה ממש מהמם חיסרון אחד שהבריכה לא מגודרת יש רק אפשרות לנעול את הצימר עצמו (עם ילדים קטנים ולא שוחים יותר בעייתי)


באילת היינו ביאלרנט דירות אפרסמון זה בריכה לאיזה 3-4 דירות אבל למזלנו זה היה אנחנו ועוד משפחה והתחלקנו בשעות על הבריכה.


היינו גם ביאלרנט במגדל עם בריכה


לרוב יותר קל למצוא צימר עם ג'קוזי פרטי בריכות יש בדרך כלל למתחם של 2 צימרים ומעלה זה היינו הרבה פעמים עם עוד משפחה אחת שנסענו יחד. כבר לא זוכרת את השמות של המקומות.

נראה לי שכל הקונספט של ילדים זה קשוחהבוקר יעלה

אבל אין מצב לוותר על נופש, כל שנה בשביל הילדים.

מתיש נכון אבל כ"כ חשוב להם לביחד ושלא ינטרו לך טינה בגיל גדול, לא חשוב איך אני יודעת 😉 

אנחנו יוצאים עם עוד משפחהשומשומ

מתאמים עם האחים (לפעמים ממש מאורגן כולם  לפעמים יותר ספונטני)  ואז כל נושא הילדים פחות קשוח 😉

יש להם חברה ותעסוקה

וגם להורים כיף

בקיצור קונספט מומלץ ממש 

אשמח להמלצות של צימריםמולהבולה

וגם טיולים יומיים אם יש לכן

ממש תודה על התגובות! החכמתן אותי

תצאו לסגנון טיול שמתאים לכם ואתם נהנים ממנו...חילזון 123

מצד שני אני כן חושבת שיש מקום גם לצאת לטייל למשהו שאתם לא מאד נהנים ממנו כדי שלילדים תהיה חוויה של טיול וזמן איתכם.

אז צריך לאזן ולנסוע למשהו שמתאים לכם אבל לא לצפות שזה יהיה נופש של רגל על רגל...


אנחנו אוהבים קמפינג וטיולים בטבע

אם את מחפשת במחיר יותר זול ממחיר בדר'כקנמון

יש בצפת קבוצות וואטצפ של אנשים שמשכירים את הדירה שלהם במחיר יותר זול מצימר.

כמובן התנאים הם לא תנאים של צימר (אין בריכה, אין ג'קוזי) וגם צריך להיות זהירים ליפול על בית נקי (להתבונן היטב בתמונות!)

אבל זה נחמד

ולילדים קטנים החוויה של בית אחר עם משחקים אחרים (במידה שהמארחים מאשרים לשחק בהם) היא חוויה ממש נחמדה.

אם מוצאים בית בעתיקה זה בכלל שווה.

חלק מציעים גם צימרים ממש..

קיצר שווה להכנס לקבוצה כזו ולבדוק אופציות.

אולי למישהי פה יהיה קישור עדכני לקבוצה כזו

כן. אבל זה לא נופשמקרמה

אנחנו יוצאים פעמיים בשנה

כי זה חשוב לנו

זה צבירת חוויות עם הילדים

ואנחנו עובדים קשה מאוד בזמן הזה

וחוזרים עייפים


אבל זה שווה לנו


אוהבים מאוד את אנ"א

אנחנו יוצאים לא בהכרח לנופשאפונה

אבל בעיני הדגש הוא על פניות.

לצאת כולל לינה זה ממש קשוח, לפעמים אנחנו עושים את זה אבל לא כל שנה,

ולפעמים ישנים אצל חמותי או אחים שלנו שזה יותר קל מבחינה לוגיסטית.


יציאות יומיות הרבה יותר קל, זול, ומועיל לנו. זה ממש לא צריך להיות מפוצץ.

זה מעיין שלא מכירים, פארק שווה, בישול בשטח, לפעמים מסלול (לצערי לא לקחנו את הילדים כ"כ למסלולי הליכה, אנחנו צריכים להכיר להם את זה יותר). מזרקות, אתרי עתיקות/מורשת...

פעם ב... אטרקציה בתשלום כמו קיר טיפוס וכאלה.

צריך להיות על זה, להגיע מאורגנים ולדעת לאן הולכים ומה עושים, להצטייד כמו שצריך - בעיקר אוכל אבל גם משחקים לשטח - אפילו ברמת הכדור/מטקות/צלחת מעופפת. אפשר להשקיע יותר עם מחצלת, ערסל, ציליה, ועוד ועוד זה כיף ממש. העיקר הפניות וההנאה שלנו ההורים שאנחנו על זה, במצב רוח טוב, שמחים, פתוחים להתנסות ומשחק.

גם לנו זה קשוח האמתהמקורית

אבל עד עכשיו יצאנו, בעיקר לבתי מלון

לא יוצאים ליותר מלילה גג שניים. ממצים לגמרי מבחינתו

השנה לא קבענו כלום האמת. עדיין.

כן יוצאיםבשורות משמחותאחרונה

ליצור חוויות של טיול פעם-פעמיים בשנה זה השקעה משפחתית חשובה לדעתי גם אם זה מורכב

יוצאים לטיולים של 3 ימים במהלך השבוע/חמשוש

דירת אירוח, צימר, אירוח כפרי מכבד לא להתכלב אבל כן ברמה נורמלית

במקומות שמתאים לילדים להסתובב חופשי ומרחבים שהם יכולים לשחק אז לעניין הזה מלון ממילא לא רלוונטי בעיני

קמפינג אני לא אוהבת אז פחות בקטע, אבל כן עושים להם פעילויות שטח כמו סאג', מדורה, יצירות מהטבע וכד'

 

ריפלוקס סמוי והנקהאן#שרלי

שלום לכולן, אשמח לכמה שאלות

1. תינוקת בת חודש וחצי כנראה עם ריפלוקס סמוי, נותנים תרופה עדיין ללא השפעה מספקת. רציתי לשאול איך מניקים תינוק ככה? היא אוכלת בחוסר נוחות גדול, מתחברת ומתנתקת גם עם הבקבוק, לוקחת שלוק וצורחת.. יוצא שפשוט אני כמעט לא מניקה כי לא פיצחתי את השיטה.. קשה לי לדחוף לה את השד כל פעם לשלוק ושהמאבק הזה קורה בגוף שלי.  ומאוד הייתי רוצה לעבור משאיבות להנקה. (היא יודעת לינוק בסדר, אני נותנת לה עדיין לפעמים לכמה דקות כשהיא רגועה). אשמח מאד לטיפים או אפילו הזדהות, להרגיש נורמלית. נראה לי כאילו כולן סביבי מניקות בסבבה ורק אני מסתבכת..

2. איחור בנטילת סרזט - של שלוש וחצי שעות. לקחתי מיד כשנזכרתי.  את הגלולה הבאה צריך לקחת בשעה הרגילה או בשעה החדשה שנזכרתי?

3. כמה משמעותי שאיבות (או הנקות) בדיוק בזמן כדי למנוע דימומים עם הגלולות?

תודה רבה לכן!!

עונההשם שלי

לגבי 1, אין לי ניסיון. אולי כדאי לנסות להניק בתנוחות שונות, ולמצוא איך הכי נח לה.


2. תמשיכי בשעה הרגילה.


3. לא שמעתי שיש קשר לזמנים הנקה ושאיבה.

אני יודעת שזמן לקחתי הגלולות יכול להשפיע.


לי אישית לא היו כתמים, גם כשלא הקפדתי על השעה. וגם עם הנקות ושאיבות לא דווקא בשעות בלי קשר לזמנים.

אני רק אזדהה בקשר לקושי בהנקה...מתואמת

לי למזלי היו כמה וכמה הנקות מוצלחות לפני כן, אז ידעתי שה"בעיה" לא בי...

אני לא יודעת אם באמת היה לה רפלוקס סמוי או לא (הרופא לא שלל ולא אישר, וגם לא נתן תרופה) - רק יודעת לומר לפי הרופא שצריך להיניק כשהתינוק כמה שיותר בישיבה (לא יודעת איך עושים את זה תכל'ס🙄 אבל אולי תנסי), ואחרי ההאכלה להניח אותו באלכסון (בטרמפולינה זה הכי טוב. הוצאנו מהמחסן את הטרמפולינה שקיבלנו בילד השני ולא באה לידי שימוש, והבת שלי חצי גרה שם...)

עוד דבר שכדאי לבדוק הוא לשון קשורה. לבת שלי הייתה מסתבר לשון קשורה, שאף אחד (מהרופאים בבית החולים ועד לרופא הילדים) לא זיהה רק יועצת הנקה שהגעתי אליה בגיל עשרה חודשים זיהתה את זה...

ואם גם בבקבוק היא מסתבכת - מציעה לנסות את הבקבוק של לנסינו. זה הבקבוק היחיד שהבת שלי הסכימה לקחת.


בהצלחה יקרה! זה באמת קשה ומתסכל❤️

תודה רבה על הנירמולאן#שרלי

לשים בטרמפולינה לישון פשוט?

בסהכ מה שהיא עושה רוב היום זה לאכול ולישון הרי.

ולגבי הבקבוק

חשבתי שזה הגיוני שגם עם הבקבוק לא נעים לה לאכול, כי זה כואב /צורב במידה דומה להנקה, לא? היא אוכלת מהבקבוק ותוך כדי מתחילה להתפתל אז לא חשבתי שזו בעיה עם הבקבוק דווקא כי אנחנו משתמשים בכמה סוגים.. אבל אולי אני טועה?

כרגע תשכיבי אותה לישון (וקודם כדי שתעשה גרפס)מתואמת

בהמשך היא תתחיל גם קצת לשחק שם.

ולא יודעת לומר בקשר לבקבוק, בעצם... יכול להיות שאצלנו היא לא הסתדרה עם בקבוקים אחרים בגלל הלשון הקשורה, וזה לא קשור לרפלוקס שאולי היה לה ואולי לא.

בכל אופן, את יכולה לנסות להאכיל אותה בבקבוק כשהיא שוכבת בטרמפולינה, אני חושבת שזה גם יכול לעזור.

תודה רבהאן#שרלי
ההמלצה היא להניק בתנוחות זקופותאנונימית בהו"ל
נגיד התנוחה הפיזיולוגית

כדאי להתייעץ עם יועצת הנקה ברמה גבוהה, יכולה לעזור למצוא פתרונות 

האמת שהייתי בייעוץ עם מישהי ממש נחשבת וטובהאן#שרלי

אבל לעניין הזה בינתיים לא מצאתי פתרון

כי גם אם אני מניקה בתנוחה זקופה, אם היא לא נינוחה היא פשוט זורקת את הראש אחורה ומקשיתה את הגב וצורחת מרעב וכאב

קיבלת הנחיה מהרופא שרשם את התרופהקופצת רגע

מה לעשות אם זה לא עוזר?

נראה לי שצריך לחזור אליו, לא? 

רק ממליצה לבדוק לשון קשורהצלולה

אצלי זה היה קשור באופן ישיר לריפלוקס. וזה מאוד משפיע על היכולת להתחבר כמו שצריך בהנקה.

צריך לבדוק אצל רופא שמבין בזה, המון רופאי ילדים לא יודעים לזהות לשון קשורה אחורית (אצלי שלושה רופאים אמרו לי שאני טועה, עד שלקחתי לרופאה מומחית וראיתי ישועות).

וואו. שני רופאים בדקו אותהאן#שרלי

וגם יועצת הנקה שנחשבת מאד מקצועית. אבל עכשיו אני דואגת שאולי כן יש לשון קשורה ולא עלו על זה?

מה שם הרופאה אם אפשר לשאול?

יש רופא שמומחה לזה - ד"ר רפאל יודסיןמתואמת

ויועצת ההנקה שבדקה את הבת שלי היא אודליה גור אריה.

שניהם בירושלים, אם נגיש לך.

יש מרפאת לשון קשורה באיכילובאנונימית בהו"ל

תפני אליהם

יעל דובסטר גם נחשבת מעולה

נכון על מי שכתבו לךצלולה

אני מאוד התרשמתי מד''ר יעל דובסטר.

גם ד''ר בוצר אמור להיות מקצועי מאוד בתחום.

באיזה אזור נוח לך?

אזור ירושליםאן#שרלי
אז באמת ד''ר יודסיןצלולהאחרונה
אני חושבת שהוא יודע לזהות. בעיני אין על ד''ר דובסטר (שהיא זאת שזיהתה את הלשון הקשורה האחורית של הקטנה שלי ועשתה התרה יסודית, בהשוואה לחוויה שלי אצל ד''ר יודסין) אבל נראה לי שגם ד''ר יודסין יודע לזהות.
אוסתאופתאפונה

הציל אותנו ככל הנראה מריפלוקס סמוי, אמנם ההנקה הרגיעה אותה אבל היא לא היתה רגועה בשום מצב אחר חוץ מהנקה ו/או מנשא.

ממליצה על יעקב דרמון מירושלים.

בטיפול הראשון כאילו לא קרה כלום, בטיפול השני פשוט קסם, אי אפשר להסביר.

באיזה שבוע סיפרתם על ההריון?אנונימית בהו"ל

מלתבטת כזה מה לעשות..

תלוי למיאיזמרגד1

להורים סיפרנו בהריון הראשון מיד בבדיקה החיובית, בשני אחרי אולטרסאונד עם דופק

אחיות שלי ראו עלי ממש בהתחלה, הרבה לפני שסיפרתי. מצידי הייתי מספרת כנראה בחודש שלישי- רביעי כזה

לחברות בחודש רביעי- חמישי

עונהמולהבולה

להורים סוף שלישי

לאחים חודש חמישי

תחילת רביעישיפור
חח וואיואני שר

מרוב שהייתי בחרדות שזה יגמר לא העזתי לספר

להורים סיפרנו אחרי סקירה ראשונה

ואח"כ לאט לאט לאחים

לחברות קרובות

בעבודה


לא חושבת שיש בזה נכון ולא נכון (חוץ מבעבודה שיש חוק),

אתם צריכים להרגיש בנוח

זהו הייתי כבר בסקירהאנונימית בהו"ל

ואני תוהה מתי לספר


נגיד בעבודה מתחשק לי למשוך עד שבוע 20+

אבל מסביב אני מתלבטת 

למעסיק צריך עד שבוע 20ואני שר

בגדול הייתי מספרת למי שחשוב לי לפני שרואים

כי אז זה כבר מתחיל להיות קצת מביך


החלטות טובות!

שבוע 16 השבוע פרסמתי לכולםהרמה
גם רואים עלי למרות כל המאמץ שלי להסתיר..
תלוימתיכון ועד מעון

בהריון ראשון לאמא שלי ממש ממש בהתחלה, קצת אחרי שגיליתי, ביתר ההריונות קצת יותר מאוחר סביב שבוע 10, לחמותי טיפה אח"כ, ולאחים מתי שהסתדר.

לחברות טובות מתי שהתחשק לי, לרוב מוקדם מאוד, בהתאם לתמיכה שהייתי זקוקה לה. לחברות פחות טובות מתי שראו, לא טרחתי לספר.

בעבודה- ממש מוקדם, הרבה לפני שצריך.

תלוי באיזה הריון..רק טוב=)

ממש השתנה.

לאמא שלי בדרך כלל ספרתי אחרי הדופק או לפני אם הרגשתי ממש לא טוב,  להורים של בעלי בהריון הראשון בשבוע 9 ובשבוע 13 חמותי סיפרה לכולם אז מאז אנחנו מספרים לה רק אחרי סקירה ראשונה

לאמא שלי- אחרי הדופקהשקט הזה

לחמי וחמותי אזור שבוע 10 כזה

לאחים וכו אחרי סקירה ראשונה

ולשאר העולם בדכ נותנת לגלות לבד😅

לאמא שלי מספרת מיד אחרי הבדיקה הביתיתכחלאחרונה

מבחינתי גם שבעלי יספר להורים שלו באותו זמן, לא רואה הבדל בין ההורים

ואכן סיפר להם בערך ככה או ממש כמה ימים אחרי, אבל סתם בלי סיבה מיוחדת לא יצא שסיפר ממש מיד..

לאחים והאחיות מספרים בתחילת חודש חמישי (למרות שהאחיות הקרובות שלי חשדו לפני🤭)

לשאר העולם, נותנת לגלות לבד, ומשוחחת על זה חופשי מחודש חמישי 

אתן מצליחות לשתות מים בתחילת ההריון? ממש מענייןפומלה
אותי
כשלא הצלחתי- שתיתי מים עם תרכיז וכדומהיעל מהדרום
ממשלאשירה_11
בעיקר שתיה מוגזת.. או שלוקים קטנים של מים...ליני(:
תודה לכן!! ממש קשוחפומלה
או מים עם מלא קרח או עם מיץ אחרת לא שותה....דיאן ד.
בקושירק טוב!אחרונה

שתיה מוגזת

תה

מים קרים

קרטיבים

גלידה

במצטבר היה יכול לצאת פחות מ4 כוסות ביום. לפעמים חלק מזה היה יוצא בהקאות..

ממש ממש מחפשת שיעורים טובים בנושא חינוך ילדיםרק טוב=)

בעיקר בנושא כעס על ילדים ואיך להיות איתם יותר סבלניים.

בתקופה האחרונה אנחנו ממש עמוסים ומרגישה שאנחנו במקום לא טוב איתם

ההמלצה הקבועה שלימדברה כעדן.

פודקאסט של אפרת וקסלר.

הכעס מגיע כתוצאה מהשורש.... בהצלחה 

תודה רבה!!רק טוב=)
אני לא מוצאת את הפודקאסט הזה..הילושש

תוכלי לשלוח לי קישור בבקשה?

 

 

מענין אותי גם אז חיפשתיאונמר

זה האתר שלה ארכיון Podcasts - אפרת וקסלר - הורות מגדלת ומובילה

וזה בספוטיפיי https://open.spotify.com/show/3a5OZ3OiuK5kTOQOqgTuyV

לאחרונההילושש

התחברתי לשיעורים של הרבנית מיטל דאודי- ביוטיוב.. 

 

תודה!!רק טוב=)
שיעורים ששמעתי בעבר ואהבתי:מתואמת

של הרבנית חבצלת סולטין ושל הרבנית דינה ראפ.

לא זוכרת אם יש שם התייחסות ספציפית לנושא הכעס...

הרבנית חבצלת מעולה, שמעתי את כל הסדרה..רק טוב=)
הרבנית דינה לא יצא לי, נבדוק.. תודה רבה!
יכולה לשרשר לי את הסדרה? רק אם לא קשה לךנפש חיה.
תודה מראש
אני ממליצה ללמוד על ויסות רגשיאפונהאחרונה

הרי הסיפור הוא לא הילדים ומה שהם עושים אלא היכולת שלנו לנהל את האנרגיות הרגשיות שלנו.

סליחה שאני לא מציעה מקור מידע ספציפי, אוכל לחפש לך בהמשך, אולי מחר, אבל אצטרך תזכורת.

הרגשה אחרי הפלהכמהה ליותר

מאוד התלבטתי אם לשאול ואיך לשאול, אבל ממש בוער בי.

אני רואה פה בפורום, וגם מסביבי, שהפלה היא אירוע מאוד קשה לאישה, שזה דבר שממש מרסק נפשית, שנשים בוכות אחר כך הרבה, במשך תקופה לא מפסיקות לחשוב על האובדן, ושזה ממש קשה להם.

כמו ששיתפתי, ביום ראשון האחרון גילינו שאין דופק, וביום חמישי החרון עברתי גרידה. שבוע 13+3.

כמובן שהיה לי ממש הלם וקשה כהודיעו שאין דופק, אבל לא פרציתי בבכי או משהו כזה , וגם בהמשך חוותי את זה בצורה די קלילה.
וזה לא שלא חיכיתי להריון, חיכיתי מאוד, התרגשתי מאוד, כשראיתי דופק פעם ראשונה, ממש בכיתי. דיברתי אל העובר, תיכננתי כבר שמות אם זה יהיה בן ואם זה יהיה בת, קניתי עגלה חדשה, הייתי ממש בהתרגשות סביב זה.
אבל מרגע שנודע לי שאין דופק, לא נשברתי ולא התרסקתי בשום צורה. בכיתי טיפה, אבל בעיקר הרגשתי אדישות, הרגשתי סוג של תחושה של "הייתי בטוחה שזה יקרה לי, לא באמת מגיע לי עוד תינוק".
אני מרגישה מצויין מבחינה נפשית, אני מרגישה שמחה, אני מאושרת שזכיתי שיש לי כבר שני ילדים. אני ממש מרגישה ומשדרת אושר.

אני לא מבינה אם משהו דפוק בי שאני לא מקבלת את זה כל כך קשה.
אני מרגישה שהמשפחה והחברות שלי, מקבלות את הידיעה הזאת על זה שאני כבר לא בהריון, בצורה הרבה יותר קשה ממני.
כשהודענו לחמי וחמותי, חמי ממש בכה, בדמעות. כאב לי הלב הלב בשבילו, לא הבנתי איך הוא מקבלת את זה יותר קשה ממני.

בעלי לא אומר לי כלום, אבל מתחת לפני השטח, אני מרגישה כאילו הוא מצפה ממני להגיב אחרת ממה שאני מגיבה.
הוא לא מבין למה אני כל כך שמחה, למה כל מי ששואל אותי איך אני מרגישה, אני אומרת לו שהכל בסדר, שאני מרגישה מעולה.

היום החלטתי לחזור לעבוד, אני בסך הכל עובדת מהבית בעבודה מחשבית, לקחתי חופש כבר מיום שני האחרון, והרגשתי שזה די והותר, במיוחד שאני מרגישה מצוין, פיזית ונפשית, 
ובעלי די הזדעזע מההחלטה, הוא לא מבין למה אני לא מנצלת את זה שאמרו לי בבית חולים לקחת 3 ימי חופשת מחלה, בהוא ממש משדר לי כאילו אני אוצה לרצות את כולם ואת העבודה על חשבון עצמי, אבל אני ממש לא מרגישה שזה על חשבוני, כי אני באמת מרגישה מצויין.

תודה למי שקראה עד עכשיו, כתבתי ממש הרבה, ומבולגן, ונראה לי שחזרתי על עצמי עשרות פעמים, ואני גם לא ממש יודעת מה אני רוצה ממכם 🤷‍♀️
אולי סתם לשמוע מה אתם חושבות. השיחה עם בעלי הבוקר ממש עירערה אותי, ואני תוהה אם משהו בי באמת לא נורמלי שאני רוצה לחזור לעבוד יומיים אחרי גרידה.

אניoo

לא עברתי הפלה

אבל

הכי נורמלי בעולם להקשיב למה שאת מרגישה ולרצות לחזור לשגרה


אף אחד לא אמור להגיד לך איך את מרגישה

זה הגוף שלך

את עברת את זה

אחרים עברו את זה יותר ממרחק

שלא יתערבו לך

ואם הם כן מתערבים

תבקשי מהם שלא

את נורמלית לגמרידיאן ד.

אין שום ספר הדרכות איך להרגיש אחרי הפלה ולכן כל אחת יכולה להרגיש ולחוש איך שמתאים לה.

 

אני גם לא חושבת שכולן חוות הפלה בצורה כל כך קשה כמו שנראה לך.

פשוט מי שחווה את זה בצורה מאוד קשה אז נוטה יותר לשתף את זה כאן או בחיים האמיתיים.

 

אני ראיתי את אחיות שלי שמאוד קרובות אלי שעברו הפלות בשבועות מוקדמים יחסית

אצל אף אחת זה לא היה טראומטי במיוחד, כן עצוב וכואב אבל נורא מהר חזרו לשגרה.

(רק אחת מהן שעברה הפלה אחרי שחיכתה הרבה שנים להריון אז זה באמת היה ממש ממש כואב ועצוב)

את מדהימהרוני 1234

כנראה יש לך חוסן אישי מאד גבוה וזה מעולה.

תקשיבי ללב שלך ותהי הכי כנה עם עצמך (נראה שדוקא במקרה הזה לרצות אחרים יהיה להיות שבורה "בכח").

לפעמים גם האסימון נופל באיחור והעצב מגיע אחרי כמה שבועות/חודשים וזה גם בסדר, תמשיכי להיות קשובה לעצמך.

אגב, פה בפורום הכי טבעי שהנשים שלקחו את זה יותר קשה יכתבו פה בניגוד לנשים האחרות. מי שלא לקחה את זה קשה פחות תרגיש צורך לשתף ולחפש תמיכה.

אני עברתי הפלהעדינה אבל בשטח
אחרי ציפייה מאוד גדולה טארוכה, ואכן נשברתי מזה ממש. אני מניחה שאם הייתי עוברת הפלה בתקופת פוריות רגילה וללא המתנה, כנראה הייתי עוברת את זה יותר בקלות. כל אחת והסיפור שלה, כל אחת ומבנה הנפש שלה, כל אחת והמצב הרגישי שהיא נמצאת בו לאותה נקודת זמן, אף אחד לא יכול להגיד לאף אחת איך להרגיש בשום מצב. רגש זה רגש. אולי את אופטימית מטבעך, אותי מלאת אמונה, ואולי חזקה, אותי את אחת שנאחזת בדברים הטובים, הכל יכול להיות. ואם את מרגישה טוב, למה להישאר בבית. כל מה שאת מרגישה לגיטימי לגמרי, תרגישי טוב בגוף ובנפש, בשורות טובות תמיד ♥️
נשמע לי ממש תקיןמתיכון ועד מעון

הייתה לי הפלה בעבר, בשלב קצת יותר מוקדם ממה שתיארת. הצטערתי, התבאסתי, ועברתי הלאה. ממש לא חוויתי את זה באופן דרמטי.

ולגבי לקחת חופשת מחלה, תעשי מה שטוב לך! אני יכולה לספר לך שעברתי בעבר הפלה בשלב מאוחר בהריון וקיבלתי חל"ד מלא וניצלתי רק 9 שבועות במקום 15 ומלא אנשים העירו לי שזה טעות, אבל עבורי זה היה הרבה יותר מתאים.

אין נכון או לא נכון, על אחת ומה שמתאים לה, זה לא אומר עליך שום דבר רע!!!

גם אני לא הרגשתי אבל כשעברתי הפלהמתואמת

(היו לי תחושות קשות אחרות, שנבעו מהטראומה שצפה לי מבתי חולים)

אבל העובר הפסיק להתפתח בשלב מוקדם מאוד, וממהתחלה הייתה הרגשה שההיריון לא תקין. והוא גם הגיע קצת בהפתעה, שנה וקצת אחרי הולדת תאומים, ובדיעבד אני שמחה שלא נולד לי אז תינוק, כי זה היה צפוף מדי עם התאומים.

אז לא יודעת מה לומר עלייך, אם התחושות שלך כרגע נורמליות או לא. יכול להיות שהן נובעות מבריאות נפשית - של עיכול והבנה שאם כבר אין, אז אין מה לבכות, כי זה לא יעזור.

אבל יכול להיות גם שזו מעין הדחקה, ולכן אני חושבת שכדאי לך לשים לב לעצמך בהמשך, כי אולי תחושות האבל יצופו פתאום בעוד חודש-חודשיים, ואז תצטרכי לתת להן מקום אף שלכאורה כבר התקדמת הלאה...

בשורות טובות❤️

כאחת שעברה לצערי ארבע הפלות בשבועות כאלהשמיכת פוך

יכולה לומר לך מניסיוני שכנראה את עדיין לא מעכלת.. את עדיין בהדחקה.

באיזה שהוא שלב יפול לך האסימון ותרגישי את הכאב הזה.

יש הרבה טריגרים שיכולים לגרום לך לכאוב... זה יכול להיות לפני המקווה או כשתקבלי מחזור שוב או כשתראי נשים בהריון בשלב שלך.

אל תלחיצי את עצמך עכשיו להתאבל. אבל כשזה יגיע תתני מקום להתאבל ולבכות. אל תדחיקי את זה.

חיבוק גדול ממני❤️❤️❤️

את עדיין קרובה לאירועאמאשוני

יכול להיות שבהמשך תחווי תחושת פספוס או אובדן. תהיי קשובה לעצמך, לעבוד מהבית נשמע מעולה, להיות בחוסר מעש זה גם לא בריא.

אם בהמשך תרגישי שאת צריכה אוורור תתני לעצמך את זה, ולכן חשוב לדעתי להשאיר את התגובה שלך לאירוע לא סופית עדיין, אלא לפעול לפי מה שמרגיש לך נכון באותו זמן.

חיבוק. בעיני יש פער גדול בין התחושה שציינתירושלמית במקור

של "לא מגיע לי תינוק", לתחושות של השלמה או אפילו המונח אושר בו נקטת. תשהי עוד קצת בפער הזה...

(ובלי קשר, רבות חשות מגוון של עוצמות ביחס להרגשות שלהן, בטח סביב הפלה. אישית ההרגשה בהפלה הראשונה שלי היתה של אכזבה קלה, יחד עם ציפיה ותקווה, ובכל הפלה נוספת - היו 3 רצופות - ההרגשה החמירה)

סך הכל נשמע לי ממש הגיוני חוץ מ"לא מגיע לי תינוק"שיפור
על זה נראה לי כדאי להתעכב, שאת כן ראויה. וזה שקרה ככה לא מראה שאת לא ראויה. 
גם אני כמוך. הצטערתי על הפוטנציאל שלא זכהכתבתנו

להגיע למימוש, אבל מצד שני לא בכיתי, לא הרגשתי רגשות אשמה, זה היה נראה לי די טבעי וחלק מחבילת הפוריות של העידן הזה.

השתדלתי לשמור על מנוחה בהתאם לכוחות שלי בימים שאחרי, אבל לא נמנעתי נגיד מארוע משפחתי שהיה למחרת הגרידה. לא רקדתי כמובן.

גם לא היו רגשות שליליים שהופיעו מאוחר יותר, אבל תהיי קשובה לעצמך ואם את רואה שכן מגיעות תחושות יותר של דאון, לא להתנגד להן. תני מקום, תשהי בהן כמה שהן מבקשות ממך כדי שיעלמו ברגע הנכון ולא ימשיכו לזמזם כשאנחנו לפעמים בהתנגדות לחוויה כלשהי. תרגישי טוב, ובעיקר תרגישי טוב עם עצמך בכל תחושה שעולה לך, את ממש נורמלית.

זה בסדר גמור, כל אחת חווה את זה אחרתמחיאחרונה
הדבר היחיד שבלט לי זו המחשבה שלא מגיע לי תינוק. מה? למה?
אשמח לרעיונות איזה מאכלים לתת לתינוקתבכינוי אחר

בת 8 חודשים,

היא אוהבת ביצה,

נתתי לה גם לטעום דג סלמון

וגם בטטה ותפו"א ממרק קוסקוס.

אני רוצה שתהיה לה ארוחה אחת קבועה ביום.

מה אפשר להוסיף לביצה שיתאים לארוחת בוקר?

כרגע אסור לה מוצרי חלב.

תודה 🙏

קוואקר.מוריה
סתכלי באתר 'המתכוניה'רק טוב!

אתר מתכונים לתינוקות. אפשר לחפש לפי גיל, מרקם, רגישויות וכו.

מפעילה אותו תזונאית תינוקות וילדים. 

תודה, האמת שהסתכלתיבכינוי אחר
ולא מצאתי לגיל שלה, אם יש לך אפשרות לצלם מסך אשמח. תודה 
את רוצה דווקא לארוחת בוקר?מישהי מאיפשהו

אני התחלתי עם מרק טחון (ירקות ועוף והודו)

ואחכ גם מנה של פירות טחונים

אבוקדו/ תפואהמקורית
אבוקדו, טחינה, חביתה עם קצת מיץ של עגבניהראשונית

בננה מעוכה

אם היא אוכלת סלמון אז אולי טונה מתאים


להחליף ממש ארוחהמדברה כעדן.

זה לפי התגובה שלה... שאת רואה שהיא לא צריכה השלמת הנקה/תמ"ל אחרי הארוחה....


טונה

אבוקדו

חביתה/ביצים קשות מעוכות עם מלח ושמן זית

פשטידות

דייסת קוואקר (עם מים, כך אני תמיד עושה)

מרקים

קציצות טונה וקינואה

פירות מעוכים/ טחונים עם טחינה/ חמאת בוטניםיעל מהדרום

לק"י


חתיכות קטנות של לחם עם אבוקדו/ טחינה/ חומוס. עם זה אפשר גם חביתה.

לחם מטוגן

החלק הפנימי של המלפפון מגורד. או לתת לה רצועות מלפפון עם הקליפה, שתכרסם את הפנים שלו. רק לשים לב שהיא לא חותכת חתיכות גדולות.


ירקות מעוכים. אפשר להוסיף עם עוף או קציצות רכות.


אני מועכת הכל במזלג.

תודה לכולן על כל הרעיונות!בכינוי אחר
זה ממש משתנה מילד לילדרק טוב=)

יש לי ילדים שבגיל הזה אכלו רק גרבר, והתינוק הנוכחי למשל כבר אוכל הכל כמעט..

בבוקר- חתיכות לחם קטנטנות טבולות בטחינה וחביתה

צהריים- אורז וקציצות מרוסק גס, קוסקוס ומרק (בגדןל מה שאנחנו אוכלים אא"כ זה לא מתאים עדיין אז משתדלת שיהיה לו מרק טחון)

ערב- משתנה. מרק/ לחם מטוגן/ פנקייק מקמח מלא/ שאריות מא. צהריים/ ביצה קשה מרוסקת עם טחינה/ פשטידה כלשהיא/ אבוקדו

אני מוסיפה אבוקדו לביצהמולהבולהאחרונה
או ביצה עם קוטג'

אולי יעניין אותך