הפניה החדה שמאלה של מר ליברמן היא נסיון להתחמק (מה שקרוי מאז שרון- "להתאתרג") מהתנפלות התקשורת בנוגע לפרשת המעצר של סגנית השר ממפלגתו והשר לשעבר?
או אידאולוגיה שכעת צצה לה לפני בחירות בכדי לחבור לבוז'י-ציפי?
הפניה החדה שמאלה של מר ליברמן היא נסיון להתחמק (מה שקרוי מאז שרון- "להתאתרג") מהתנפלות התקשורת בנוגע לפרשת המעצר של סגנית השר ממפלגתו והשר לשעבר?
או אידאולוגיה שכעת צצה לה לפני בחירות בכדי לחבור לבוז'י-ציפי?
האמת היא שהוא שבר שמאלה כבר לפני שבועיים שלושה - אם אני לא טועה עוד לפני שהקואליציה התפרקה.
ועוד יותר אמת שהוא תמיד היה ימין פרגמטי - מילה אחרת לימין מתעקם לאן שנוח.
שהתנהלה מזה יותר משנה, לדברי המשטרה
החיבור הזה מייצר מדי פעם הרשעות לרעתו.

דהיינו סער, ואז ארדן.
מהם המספרים בחתימתך?
קשור לתגלית המתמטית שלך?
ותן טלאודות הקשר בין הפניה של ליברמן שמאלה לבין החקירה כנגד הח"כית מפלגתו?
באת להוכיח שעוד אנשים הואשמו בשחיטות, חלקם דתיים וכד'? זה כלל לא הנושא
ואף אחד לא ניסה לצייר אחרת, למרות שליברמן עצמו מושחת לא קטן
היית יכול להכריע בשאלה שטורדת את מנוחתי גם בלי האיזכורים שאינם קשורים בעליל
מילא
יום טוב.
זה שמה פתאום לפנות לשמאל זה פופולרי?
החמאה שם יותר מרוחה.
כמו שכתבתי: אין אימון בימין החילוני, היום הוא ביבי מחר הוא טיבי. (אפשר לעשות חיפוש בגוגל).
עם חשדנות.
הם לא מורידים ממנו את חבל התליה, אבל גם לא מהדקים יותר מדי. נותנים לו לפרפר.
שמו את זה בחדשות, אבל לא בחדשות הכי ראשיות. עכשיו זה תלוי בהתנהגותו.
בחרו להקשיב למשהו אחד וכעת בוחרים להקשיב למשהו אחר.
תמיד הוא טען שצריך פשרות, הרבה לפני שנתניהו אמר את זה.
נכון שאת האמירה על זה שיהיה מוכן להתפנות אפילו מנוקדים (וגם את האמירה הידועה על חילופי שטחים עם המשולש), אמר למיטב זכרוני רק לפני כמה שנים ולא לפני 15 שנה - אבל כפי שהצלחתי להבין, גם כן, הוא בהחלט כבר שנים רבות מאוד בדעה שיהיו חייבים להגיע לפשרות ולמצב מסויים של 2 מדינות.
לזכותו ייאמר שהוא די עקבי בדרך כלל. אם למישהו יש אמירות חד משמעיות שלו מלפני שנים שאין שום סיכוי שבעולם לשתי מדינות לשני עמים, ושלעולם לא ניתן שום שטח ושום פשרה טריטוריאלית לפלשתינים - אשמח שיפנה אותי כי אני עדיין לא הצלחתי למצוא, וזה יעזור לי בכל מיני "מחקרים" שלי בנושא...
עומק העקירה כעומק החקירה.
ההסטוריה הוכיחה שעל כל פשעים תכסה עקירת יישובים.
למה לא לנסות???
לפני בחירות הוא מבטיח את מה שבוחרים רוצים לשמוע ואף פעם לא מקיים
הלקח מטיסת דובאי, או לפחות אחד הלקחים -
שחוץ מהכפתור שפותח דלת הטייס, צריך להיות גם איזשהו קוד אוראלי,
למשל שהטייס אומר בקול כמה אותיות ברצף או כמה ספרות ברצף.
כי מתי שאתה תוך כדי האבקות, יותר קל לצעוק משהו מאשר להגיע פיזית
לאיזשהו כפתור וללחוץ עליו.
אין לדבר סוף
המנגנון שמאפשר רק פתיחה מבפנים נועד כדי למנוע ממחבלים לחדור לקוקפיט מבחוץ, הוא הובא כי ברוב מוחלט של חטיפות המטוסים המחבלים הגיעו מחוץ לקוקפיט כדי להשתלט על המטוס.
אם כבר צריך לקבוע רף של סיווג בטחוני גבוה מטייסים שיטיסו מטוסים, אבל זה נכון גם לרכבות, אוטובוסים, באופן כללי כל מי שיכול להרוג בני אדם רבים בהחלטה קלה.
….. מי שמוכן למות ולקחת איתו עוד נשמות לא יעזור שום מנגנון, שום F35, שום כלום. לרוב אנשים כאלה באים ממוצא אתניק אחד ולכן צריך להזהר לא להעסיק אנשים כאלה במקומות מועדים לסכנה.
הקטע המוזר שהיו שם טייסים בריטים והודים.
:
הטייס שפתח את דלת תא הטייס רגע לפני שהתמוטט
יניב, אסף וצביקה שבמקרה היו בקדמת המטוס
הטייסים הבריטיים שבמקרה עלו על הטיסה
יניב שראה "תעופה בחקירה" והדף את ההגאים
בלי כל אחד מאלה היינו הערב מחפשים שרידים בחולות ערב הסעודית וגם זה רק אם הנסיך היה מרשה
אני "ימין" ללא ספק, אבל זה לא ריאלי להרוג את כל הערבים, בקושי לגרש אותם.
לספח אסור, אנחנו לא רוצים לאבד את הרוב היהודי בארץ, לספח בלי זכויות גם אי אפשר.
שני האופציות היחידות שנשארו זה - או לשמור על הסטטוס קוו או להקים מדינה פלסטינית,
ואני אומר לכם, אם ממנים את יריב אופנהיימר להיות אחראי על זה, אני סומך עליו.
אם ממנים את ליאור שליין להיות אחראי עלזה, אני סומך עליו.
אם ממנים את דני בולר להיות אחראי עלזה, אני סומך עליו. (יש אנשים חכמים ונורמאליים גם ב"שמאל").
אבל למה אני חייב להסכים ולכשכש בזנב לכל אימרה של הגוש שלי?
אני איש ימין! ואני נגד סיפוח! נגד התנחלויות! (זה התפקיד של הצבא וזה משחית את הנפש של החברים שלי ששם)
אני בעד זכויות לכולם! כן גם לערבים, אומנם לא שיהיה להם זכויות במדינה שלנו כי אנחנו מדינה יהודית, אבל זכויות.
הייתי רוצה להרוג אותם - לא אפשרי.
הייתי רוצה לגרש אותם - אפשרי בקושי.
הייתי רוצה להקים ביו"ש מדינת הלכה תחת ראשות @ימח שם ערפאת - לא ריאלי.
אבל אני מפספס את הנקודה.
חבר'ה, אל תתביישו בדעות שלכם! גם הם נשמעות "שמלאניות" אל תפחדו! זה דעתך? הילחם עליה!
"אל תבוש מן המליעיגים" (אל תפחד גם לדבר עליה, ולדייק אותה ולחדד אותה, ואל תתבייש בה.)
רק צריך לפתוח את השערים לרובם בורחים. אח"כ לאט לאט את מי שנשאר
וכמה רוצים וחמאס&רש"פ ימנעו בעדם?
אופציית הגירוש:
גירוש גרמנים בתום מלחמת העולם השנייה – ויקיפדיה
מאידך, שאל את עצמך תוך כמה חודשים מדינת ישראל תהפוך לקיבוץ בארי במידה שתוקם מדינה פלסטינית משמאלה ומימינה.
חרדים ממנה בטוחים שמדובר בחורבן הבית השלישי...
וכמעט לא מוכנים לשמוע על האופציה הזו...
לשמוע, אתה מוכן?
וגם מדינת רמאללה. שתיהן מדינות טרור, למה שפלסטין המאוחדת תהיה שונה?
כדי להשאיר את הפלסטינים בצורה הכי מטומטמת שאפשר לרצות...
וגם תבין מה צריך לעשות ואיך לעבןד איתם...
לכל הפחות, תביא קישור לווידאו הרלוונטי
יודל אידיוט, אבל תקשיב למוטי... זה התחלה טובה כדי להבין איך עובד שלטון פלסטיני נכון...
לא כל השמאלנים הם בעלי שאיפת השמדה עצמית, יש כאלה שבהחלט גזענים ורוצים היפרדות מהערבים, ויתור על הארץ, ומתן כל דרישותיהם כי לדעתם זה מה שישאיר את היהודים ואת ישראל בחיים. בהחלט יש שמאלנים שמחזיקים בדעה שלך.
הדעה הזו לא נשמעת שמאלנית, היא באמת שמאלנית. אולי אתה ימין בנושאים אחרים, אבל כאן אין שום רכיב ימני בדעה.
אל תתבייש בזה שאתה שמאלני, אנחנו דמוקרטיה ועדיין מותר לך לבטא את מחשבותיך בשם עצמך. אתה לא צריך להתחפש.
אומרים שהמלחמה עד עכשיו עלתה כ-350 מיליארד שקל.
אם ביבי הרשע הנרקסיסט היה לוקח רק אחוז אחד מהסכום הזה, רק אחוז אחד!!!! ומחלק אותו
בין 10 משרדי פרסום. ה-5 הכי טובים בישראל (אלו שעשו את הלוגו של תנובה, אלו שעשו
"אין אין אין כמו במבה", אלו שעשו שגלעד שליט ה"ילד של כולנו" וכן הלאה) ו-5 משרדי
הפרסום הכי טובים באמריקה.
כל אחד היה מקבל 350 מיליון שקל והם היו צריכים לשבת כל היום וכל הלילה עם הקריאייטיב
ולהוציא כל יום עשרות סרטונים בכל השפות ובכל המדיות שמוכיחים שאין כזה דבר בכלל "פלסטין",
שהם שונאים אחד את השני, שכל הערבים האמיתיים שונאים אותם, שהם מתעללים אחד בשני בכלא
וכן הלאה וכן הלאה. מלבד זה לעשות אינספור סרטי דוקו, ראיונות (כמו למשל עם "הנסיך הירוק" ושאר
המתפכחים), מדי יום אינספור מאמרים לכל עיתון בעולם וכן הלאה וכן הלאה וכן הלאה.
אחרי חצי שנה כזאת, כבר המצב של ישראל היה משתנה לחלוטין בעולם (וזה היה מחזיר כפול הרבה
את העלות הראשונית של 3.5 מיליארד) ואחרי שנה - שנתיים אולי המצב היה משתקם לחלוטין והמצב של
ה"פלסטינים" היה הופך להיות בדיחה.
הרי האמת לצידנו, פשוט ביבי הרשע לא עושה את הדבר הכי פשוט ואלמנטרי.
בקצת שלמדתי על שיווק, עושים כזה דבר -
לוקחים 3-4 רעיונות כלליים (כמו שכבר כתבתי למעלה). כל רעיון מפרקים ל10-15 תתי רעיונות.
ואז לכל תת רעיון מוציאים הרבה מאד סרטונים וכו' שמדגימים את זה.
למשל -
רעיון ראשי: אין דבר כזה בכלל "פלסטינים".
תתי רעיונות:
להראות את שמות המשפחה שלהם שמראים שהם ממדינות רבות.
להראות מקורות היסטוריים על השממה שהייתה פה לפני שהגיעו היהודים.
להראות שהם לא יכולים לבטא בכלל את המילה הזאת.
להראות שהשם מלפני 2000 שנה לפני שבכלל היה איסלאם.
להראות שאין אפילו ספר היסטוריה אחד שהם מופיעים בו.
להראות שכל העניין הזה הוא משאבת כספים עצומה לאנשים מסויימים שנהנים ממנה.
להראות שיש עשרות חמולות ששונאות אחת את השניה
וכו' וכו' כך 15 תתי סעיפים, וכך עושים לכל רעיון ראשי. וכאמור כל אחד מהתתי נושאים (בערך 60, ואחרי חצי שנה
מתחילים מההתחלה עם עוד נושאים ראשיים וכו') הופכים ל"מפלצת" של צורות מדיה שונות (סרטונים, ראיונות, סרטים וכו'.
נניח כל תת נושא מקבל סך הכל 100 צורות ביטוי / המחשה, כפול 60, יוצא 6000 חתיכות מידע שיפורסמו בכל
מקום ובכל שפה).
ומה ביבי הרשע עושה?
מה הוא עושה במקום כזה דבר פשוט שאפשר לעשות עוד היום ושהיה צריך לעשות לפני שנים רבות.
כ-ל-ו-ם.
הדבר הכי אלמנטרי, פשוט, שיכול להפוך ולשנות את הכל, ושיחסית לכל ההוצאות האחרות זה כלום, פשוט
לא עושה כלום.
פשוט רוע טוטאלי מוחלט שנשלם עליו הרבה מאד שנים, אולי אפילו מעל 30 שנה.
שבכל השנים הללו סמך על חבורת הדגנרלים שסיפרו על החמאס המורתע ועל הכסף הקטארי שישביע את הברברים העזתיים.
גם את סרטי הזוועה של טבח שמיני עצרת ביבי המלך סירב לחשוף לכל העולם, כי ענייניים משפטיים, רגשות הקרובים, בלה בלה בלה.
יחד עם זאת, אני בספר אם משרדי פרסום בארץ (שרובם כולם מאוישים באנשי שמאל) היו משנים את יחסי הכוחות. אנטישמיות היא בראש שבראשומה גזירת הקב"ה.
בס"ד
הסברה לא עושים עם סרטון שקשה, עד בלתי אפשרי, לצפות בו. זה לא פרקים 6-7 בעונה האחרונה של פאודה שאפשר להעביר בהם מסר לציבור. זה המציאות, והמציאות הכי אכזרית שיש. זה לא משהו שיכול להתפרסם ברשת לטובת הציבור הכללי.
ממגד, צודקות המשפחות השכולות שמתנגדות. אף אחד לא רוצה שיעלה לרשת סרטון איך נכרת הראש של ההורים שלו, או איך מחבלים מחללים את הגופה של אחותו. רק תאר לך מציאות שתומכי חמאס בעולם לוקחים את הסרטונים האלו, חותכים אותם מהסרט המלא ומפיצים באינטרנט בגאווה. זה לא מגיע לנרצחים, ולא למשפחות שלהם.
קיבלנו מצב שבו כלל לא ניתן להוכיח שהיו זוועות. במקום סרטונים מול מילים קיבלנו מילים מול מילים.
בס"ד
ישראץ לא משווקת פה חטיף ילדים או גבענה לבנה. אם תקשיב למה שאומרים עיתונאים בעולם שהיו קרובים למדינת ישראל - התמונות שיצאו מעזה של ההרס, החורבן, הילדים הרעבים - היו השלב שבו הם כבר לא יכלו להסביר את מדינת ישראל.
בדיוק השבוע מתפרסם בעולם העדכון של גוגל מפות. שם אפשר לראות כעת איך עזה נראית לאחר הזרבוב והלחימה (שבעניינו מבורכת). מול הצילומים האלה לא מספיק קופירייטר גאון. זו זירת מלחמה, ומלחמה קשה, לא חטיף ילדים.
מאז ומתמיד חזית ההסברה של מדינת ישראל הייתה קשה. המוצר הוא לא פיצה חמה עם שולי בצק רחבים ושילוב ייחודי של רסק וגבינה מלמעלה. מלכחילה אנחנו מגיעים מנקודת נחיתות של מדינה קטנה שנלחמת יום יום על חייה מאוייבים הנמצאים סביבה ובתוכה. והקונפליקט הוא שההצלחה בזירה אחת שווה בהכרח לכישלון בזירה השניה. כל ניסיון לאזן כדי לשפר את ההסברה היוצאת בישראל פוגע קודם כל בתוצאות של הלחימה בשטח.
ועוד נקודה חשובה. ישראל עצמה אינה מאוחדת תחת המסר הפלסטיני. יושבים בקירבנו לא מעט ישראלים המתנגדים למה שקורה בעזה ותומכים במדינה פסלטינית. גם הם פועלים בזירה הבינלאומית בתור אזרחי ישראל ויוצרים מצג שווא שלכל הפחות מדינת ישראל חלוקה בנושא. בתנובה, אם נשווה לדוגמה שלך, אין עובד שיוצא בפרסום נגד הגבינה עם הבית. לו היה כזה, היה גם אפשר לפטר אותו. זו לא המציאות המדוברת.
… יותר נוח להתקרבן. זה עושה יותר קולות בקלפי. זה מרחיב את ה bace
…את הטענות שתארו בסרט הארור?
זה לא קשור להסברה, זה רק נתינת מסגור להכל וכמובן רצון לקבל קולות וכדומה.
הסברה זה הדברים שכתבתי - לכתוב על ה"פלסטינים" ושאר הדברים בכל מדיה אפשרית בכל צורת
מדיה אפשרית (סרטונים, דוקו, ראיונות, משפיענים, כתבות, ארגון טיולים לארץ וכו' וכו').
לקחת אנשי מקצוע מהשורה הראשונה מומחי שיווק, פרסום, תעמולה וכו', לשלם להם כמה שצריך, שיעסקו בזה כל יום כל היום.
…פורעים יהודים (לא טרוריסטים) שורפים מכוניות ובתים ומגרשים משפחות של ערבים.
אפילו שזה ארועים בודדים ובפרט שזה עובר בשתיקה וללא מעצרים.
זה עוד סיבה למה אין הסברה הפוליטיקאים יודעים שזה לא יעזור אז לפחות בהתקרבנות הם ישיגו עוד קולות ובכך גם יחסכו בתקציב ההסברה. יש כאן גם שחצנות כלומר לא מתיחסים לבקורת אפילו שהיא לא מוצדקת.
בס"ד
קבעת נרטיב שלדעתך רק הוא הסברה ישראלית, אבל ראש ממשלה שבזמן שאזרחי ישראל ישנים הוא עובר מערוץ לערוץ ורשת לרשת כדי לדבר נגד הטרור האיסלמיסטי - לא רק שזו לא הסברה אלא גם חלק מ"הרוע המוחלט של ביבי הרשע"?
**סוכת שלום – על אחדות ישראל בימים האלה**
בחג הסוכות אנחנו יושבים בסוכה, תחת קורת גג זמנית ופתוחה, ומבקשים:
**«ופרוש עלינו סוכת שלומך»**.
הסוכה עצמה נקראת «סוכת שלום». לא סתם. היא מזכירה לנו שבלי שלום בינינו – אין ברכה, ואין הגנה אמיתית.
לאחרונה נשמעים קולות, בעיקר משמאל, שבין השורות אפשר לזהות מחשבה כואבת: אולי היה עדיף שאירוע מסוים היה נגמר אחרת, וכך אולי היה נעזר בהדחת ראש הממשלה. וכשמצביעים על כך – הם נפגעים עד עומק הנשמה.
גם אני כתבתי בעבר על כוחו של התת-מודע. אבל למען הדיוק, צריך לומר את האמת במלואה:
גם כאשר השמאל היה בשלטון והתרחשו פיגועים – הימין האשים את הממשלה. וייתכן שבתת-המודע, אצל חלק מהאנשים, הייתה אף שביעות רצון מסוימת מכך שהפיגועים עלולים להפיל את הממשלה.
זו בדיוק הסיבה שכל היהודים חייבים להיות מאוחדים – או לפחות לא עוינים זה לזה.
אחרת, עדיף לפזר את המדינה היהודית. כי פירוד כזה יוביל, חס וחלילה, לאסון בטוח.
והדבר אינו מוגבל רק לתקופות מלחמה או פיגועים.
אם היהודים לא יהיו מאוחדים, אותם אנשים שגם בזמן מלחמה לא ברור אם הם בעדנו או נגדנו – יהפכו ללשון מאזניים בהנהגת המדינה ובהרכבת קואליציות. ולשון מאזניים פירושה שהם שולטים.
אין ברירה.
אם אנחנו חפצי חיים וחפצי ציונות – כל היהודים חייבים להתאחד.
הטענה שיש לאחד רק את «המפלגות הציוניות» (תוך רמז נגד החרדים) אינה מחזיקה מים.
בלי החרדים אנחנו מפסידים במאבק הדמוגרפי – רואים את זה במוחש בירושלים. ואם יציקו להם יותר מדי, הם עלולים לעזוב, וזו תהיה קטסטרופה. חייבים למצוא דרך להתפשר.
גם בין ימין לשמאל חייבים למצוא את הדרך הנכונה.
אנחנו מבזבזים כל כך הרבה אנרגיות על המריבה הזו: צד אחד משקיע את כל מאמציו בבניית יישובים יהודיים, והצד השני מתנכל להם כדי שיעזבו. בזבוז כוחות ומשאבים.
וכאן אין דרך אמצעית, כפי שהוכחתי בכתבות שכתבתי תחת התיוג #אין_אמצע.
כמו ברפואה, שבה עושים סיעור מוחות ומבררים היטב מהי הדרך היעילה והטובה ביותר – כך צריך לעשות גם כאן.
הדבר היחיד שצריך להבטיח הוא שלא תהיה השפעה זרה: שכל הכוחות יבואו מתוך היהודים עצמם – אלה שעבורם נבנתה המדינה, ואלה שנמצאים בסכנת חיים אם היא תקרוס, חס וחלילה.
ומעל לכול – שלום בינינו.
כי «לא מצא הקדוש ברוך הוא כלי מחזיק ברכה אלא השלום».
ואז נוכל באמת לבקש, מתוך הסוכה ומתוך הלב:
**«ופרוש עלינו סוכת שלומך»** –
ולזכות ל«ברכנו אבינו כולנו כאחד».
חג סוכות שמח.
שתהיה לנו סוכת שלום אמיתית.
תוכל להכיל את נתניהו וליברמן
את אייזנקוט ווינטר
ככה בקטנה, לא משהו עם תהום רעיונית בינהם.
מה שמפתיע שפייגלין וסמוטריץ עשו סולחה, באמת מרשים, מה לא עושים בשביל לעבור חסימה?
יש תקווה לעשות שלום עם סעודיה ואינדונזיה וכווית ועומאן וקטאר ואולי אפילו טורקיה.
אולי יהיו חברות תעופה אחרות בנתבג.
מאז השביעי באוקטובר, אני נאבק בקושי להבין ולתפוס את מה שקרה. איך ייתכן שצה"ל – הצבא והחיל האוויר שנחשבו למפוארים, החזקים והמתקדמים ביותר – קרס בבת אחת ונשאר חסר אונים לחלוטין במשך שעות ארוכות?
בתחילה, על אף שעלו בראשי מחשבות וקונספירציות שונות, לא מיהרתי לאמץ אותן. מצאתי נחמה בהסברים ארציים ומציאותיים יותר: הלם קרב מערכתי, כשל במענה למתקפת פתע, או אולי ההבנה שהצבא שלנו מצטיין בתכנון מוקדם, אך מתקשה להתמודד בזמן אמת עם תרחיש קיצון בלתי צפוי – אפילו כשהוא מגיע מצד מחבלים על טנדרים.
אלא שאז הגיע האירוע עם מטוס "פליי דובאי", וערער אצלי את כל התפיסה. שם ראיתי איך בזמן אמת, כשנדרשות החלטות נועזות בתוך שניות בודדות, החיילים והטייסים שלנו גילו תושייה מופתית, אומץ לב וחדות יוצאת דופן.
הניגוד הזה דחק אותי לקיר. הפער הבלתי נתפס בין היכולות המוכחות האלו לבין המחדל הניכר של השביעי באוקטובר, מותיר מבחינתי רק שתי אפשרויות להסביר את מה שקרה:
האפשרות הראשונה, והקשה מכולן, היא הקונספירטיבית – שהייתה כאן בגידה מבפנים.
והאפשרות השנייה היא במישור הרוחני-מיסטי. התורה מזהירה בתוכחה מה קורה כשעם ישראל אינו הולך בדרך הישר: המצב שבו "איכה ירדוף אחד אלף ושניים יניסו רבבה" מתהפך לחלוטין, עד כדי "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם" ו"ורדף אותם קול עלה נידף". כשמסתכלים על מה שקרה באותה שנה, רק שבועיים לפני האסון – ההתגרות הקשה והפגיעה במתפללים ביום הכיפורים, בלב תל אביב וביום הכי קדוש בשנה – קשה שלא לראות את הקשר הסגולי והסדק הרוחני שנפער בינינו לבין הקב"ה.
בישלו אותנו כמו צפרדע במים פושרים ולאט לאט הגבירו את הלהבה.
כולם ידעו על ההכנות של הערבים סביבנו לטבעת החנק שהם מכינים בציר הרשע, נתניהו דיבר על זה שנים, גם הערבים דיברו על זה בגלוי בערבית ובפרסית ובשפות של ציר הרשע.
ד"ר מוטי קידר גם כתב על זה מאמר במקור ראשון וכל סימני האזהרה היו לפנינו גם בגלוי בתקשורת, אף אחד לא חשב שציר הרשע שוקט על שמריו, גם דיברו על זה בגלוי.
אבל כשמזהירים אותך כל היום במשך 47 שנה אתה נוטה להרדם מתישהו ואז אתה בן 74 ומעירים אותך מהמיטה כי אתה צריך לקחת את ההנהגה על העם שלך וזה לא נעים.
בטיסה הזו הישראלים היו פשוט הרבה יותר חדים.
אם הפיגוע היה מצליח, התגובה היתה קשה מאוד. הפיגוע לא הצליח ב"ה. אבל אנחנו לא נעשה משהו גדול. ככה זה, צריך דם יהודי שישפך כדי שהיהודי יגיב. לתפארת מדינת ישראל.
אנחנו בעולם של רגש ולא שכל וזה ממש לא יהודי ולא צודק
מה הדרישה מהמדינה במקרה הספציפי הזה
מיהם גדולי הדור בציונות הדתית כיום?
והאם יש גם גדול הגדולים?
ממש לא אף אחד לא מכיר אותם עם דעותיהם ההזויות
יש ויש...
בין גדולי הדור?
התבלבלת עם הרב יעקב אריאל
כתב עשרות ספרים בהלכה אני לא פוסק כמוהו ועדיין אני יודע שהוא גאון בהלכה
שתיהם גדולי הדור הרב ישראל כתב הרבה יותר משמעותית מהרב יעקב,
הם משפחה של גדולי הדור - הרב יעקב, הרב ישראל, הרב יגאל, הרב יועזר.
הרב יעקב אריאל הרב עמיאל שטרנברג וכו'
הרב דב ליאור, הרב יעקב אריאל. הרב אהרון ליכטנשטיין שהיה חי.
עצם הויכוח שמתנהל פה סותר את המושג גדול הדור, כי מי באמת הכי גדול וצדיק אין לנו דרך לדעת, והמושג גדול הדור מתייחס לאדם שמוסכם בציבור כמנהיג הדור והמילה האחרונה בענינים השקפתיים וכדומה, ואם זה לא מוסכם אז מוכח שכיום אין גדול הדור אלא לכל אחד את הרב שלו (אצל החרדים היה את הרב אלישיב, הרב שטיינמן, הרב קנייבסקי, הרב אדלשטיין, וכיום גם אין לגמרי מנהיג מוסכם ובגדול מתחלק לרב לנדו והרב הירש).
היה גדול דור שמוסכם על כולם הרב דודי דודקביץ' אמר לי שכיום אי אפשר לברך שחלק מחוכמתו ליראיו כי זה מדבר על גדול דור (שמוסכם על כולם) והאחרון שהיה אפשר לברך עליו שחלק מחוכמתו ליראיו זה הגאון הרב אלישיב זצוק"ל
אם הוא היה דתי לאומי, החרדים לא היו מקבלים אותו, אולי כרב, בוודאי לא כגדול דור.
מי שחיתן אותו היה הרב קוק והוא התחתן עם ביתו של הרב אריה לוין, לדעתי רבנים בסדר גודל שלו קשה לצמצם בהגדרה חרדי או ציוני, זה מורכב מהשאלה האם הוא מברך על ההלל ביום העצמאות.
הרב אלישיב לא היה חרדי. הוא היה רב של החרדים. הוא בחר במגזר החרדי כי ראה שלדעתו שם הדרך יותר בטוחה מהשפעות חילון. אבל הוא עצמו מעולם לא היה "חרדי" וגם לא "סרוג" או "ציוני". הוא פשוט היה רב יהודי.
כנ"ל הרב דבליצקי
(אפשר להוסיף גם את הרב אוירבך, הגרז"ן וכדומה. או רבנים שברור שאינם חרדים, כמו הרב מאזוז, הרב ברדא או הרב נבנצל)
ספציפית הרב אלישיב קיבלו אותו כי באמת היה אהוב והיו לו דעות שיותר קרובות לציונות הדתית מאשר לחרדים
הרבה ברכות פשוטות שהוזכרו בגמרא, בוטלו מנימוקים שונים ומשונים.
הכלל, שחז"ל תיקנו לקחת כל התפעלות הלב (מראיית פלאי הטבע, יופי מיוחד, שמיעת רעמים וכדומה) ותיקנו לה ברכה.
גם ברכת שחלק, היא על חכם מחכמי התורה (היינו שהוא בקיא בתורה ופוסק בכל חלקי התורה) שכשאתה רואה אותו אתה מתפעל, מספר שזכית לפגוש אותו וכדומה. אין תנאי של "גדול דור" (שזה בכלל מושג בעייתי, כי הוא מושג סוציולוגי ולא מהותי).
אני זכיתי לברך על הגרע"י. לו הייתי מברר הלכה זו בצעירותי, הייתי זוכה לברך על הגר"מ אליהו והגר"א שפירא.
כיום אני מברך על הרב שמואל אליהו ועל הרב דב ליאור.
(רבנים לא אוהבים שמברכים עליהם, בעיקר מצד ענווה וטעם טוב. לכן אני מברך בשקט)
כיום אין גדול דור אחד ברור, בדור שלנו בעם ישראל ב"ה נוצר מצב שבו "פשוטי העם" הפכו ליותר גדולים ממה שהיה המצב פעם וכמעט כל אחד לומד גמרא כל יום, מצד שני גדולי הדור שלנו הפכו לפחות גדולים מענקי הדורות בדורות הקודמים (או שאנחנו פשוט לא רואים את גדולתם) (יכול להיות שהשוטנשטיין קשור לזה) מצד שלישי יש כ"כ הרבה גדולים בתורה, מוכרים ולא מוכרים, שכבר אי אפשר להצביע על אחד ספציפי.
אפשר לכלול רשימה של גדולי הדור, אבל בגלל ריבוי בעם ישראל הרשימה הזאת תהיה לא ממש מדויקת בגל שאי אפשר באמת לדעת.
מפחד ממדינת הלכה, כמעט כמו שהציבור הימני/דתי (אותו כנ"ל) מפחד ממדינה פלסטינית...
ולשניהם אין מושג לא מה זה מדינה פלסטינית ולא מה זה מדינת הלכה...
הציבור השמאלני רואה מדינת הלכה אך ורק כ"חורבן הדמוקרטיה" למרות שאין אפילו למי שמקדם מדינת הלכה מושג מה זה מדינת הלכה, הציבור שרוצה אתזה, לא סגור על מה זה...
והציבור הימני רואה במדינה פלסטינית רק כ"חורבן הבית השלישי" ועיין לעיל...
לדעתי ההתנגדות פשוטה מאד, יש שתי סיבות מרכזיות להתנגדות למדינה פלסטינית,
א. אידאולוגיית "ארץ ישראל השלימה" שקודמת אפילו לשלום ושווה אפילו סיכון חיי אדם (אני לא מבין את ההיגיון בכך שעניין דתי עדיף על חיי אדם, והרי ידוע הכלל שפיקוח נפש דוחה את כל המצוות).
ב.אין למדינת ישראל צ'אנס לקחת את הסיכון המטורף הכרוך בחלוקת נשק, והענקת מדינה אשר בקלות תהיה ללא שליטת צה"ל, לידי גורמים אשר טוענים בעלות על כלל מדינת ישראל (וגם אם נגיד שיש 50% שיהיה שלום, והכל יהיה נפלא, צריך לקחת בחשבון 50% אחרים,- שנקבל עוד טבח במימדים עצומים).
אל דאגה לא החלקתי על המוח.
באתי לתת קריאה ש"שימו לב לזה!" תדעו מה הוא חושב כשאתם מדברים אפילו ברעיון על "מדינת הלכה", ואולי תתפלאו אבל כמו שאתם בטוחים שאתם צודקים, גם הוא בטוח שהוא צודק...
אפשר לדון גם על מדינה פלסטינית, אבל זה לא הנק' של השרשור הזה...
…רוצים את הכל אסור לנו להתנגד למדינה פלסטינית בקול רם. אפשר לבנות על זה שהם יגידו לא. עשינו את זה עם גבולות החלוקה ב1947 והרחבנו גבולות, עשינו את זה ב1967 והרחבנו גבולות והיינו צריכים לעשות את זה בהמשך הדרך בלי להסיר את סיני, לפנות את עזה ולחתום הסכם שלום בשיטת הסלמי עם כל מדינה לחוד. הצרות התחילו כהליכוד עלה לשלטון ודרדר אותנו עד הלום.
האימרה היא "חבר'ה כשאתם מדברים עם מישהו על מדינת הלכה, שימו לב שלפעמים הוא שומע מה שאתם שומעים על מדינה פלסטינית..."
למען האמת היינו אמורים למסור את הנפש על כל מצווה, כי העולם הרוחני חשוב יותר מהעולם הפיזי.
הקב"ה עשה איתנו חסד והוא חידש שלא צריך למסור את הנפש על קיום רוב המצוות (בתנאים מסוימים), אבל זה חידוש ולא מובן מאיליו.
לגבי יישוב ארץ ישראל, זו מצווה כללית ולכן היא לא מתחשבנת נגד מסירות נפש של אדם פרטי, ולכן אנחנו מצווים להלחם על ארץ ישראל למרות שבמלחמה אנשים מתים.
לא מוסרים נפש על אדמה. אותי למדו שמוסרים
נפש רק על שלושה דברים שהם בן אדם למקום:
עבודה זרה
גילוי עריות
שפיכות דמים.
כל השאר פיקוח נפש דוחה שבת.
מספיק לסבך את העניינים.
אני מתנגד למדינת הלכה- שכופה קיום דת מסוימת, לא הבנתי מה הקשר להתנגדות למדינה פלסטינית, שכמו שכתבתי זה או ענין דתי או בטחוני, למדינת הלכה, שאני לא כופה מחמת היותי מדינה דמוקרטית השומרת על זכויות הפרט.