(מכירה את הרופא הזה, גם אנחנו הולכים אליו עם כל הילדים שלנו, כי לבעלי היה את הדבר הזה כשהיה תינוק. ב"ה, הוא כמובן אדם בריא וחזק)

לא חושבת שצריך להתייחס לזה כאל נכות - ליהפך, הרצועות האלה אמורות לעזור לרגליים להישאר במצב נכון, כדי שחלילה לא תהפוך להיות נכה. זה באמת מראה לא נעים, אני מניחה, אבל אחרי כמה זמן כבר לא צריך את הרצועות, ואני לא חושבת שהן אמורות להפריע להתנהלות הרגילה של החייםץ

אמנם, ככל שהגילוי מוקדם יותר הטיפול מהיר ויעיל יותר (לכן בודקים בשלב מוקדם), אבל תמיד יש מה לטפל. סך הכל היא בת תשעה חודשים, לא שנתיים...

דווקא בגלל שיש לך רקע היסטורי, נראה לי שכדאי מאוד לבדוק.

קשורות לתורשה! אם היא מתפתחת טוב למה לחפש צרות???

ועוד משהו- אם הרופאה בדקה אותה ולא אמרה לך כלום על זה מאד הגיוני שהכל בסדר. פשוט במקרה שזה תורשתי ממליצים לעשות אולטרסאונד כדי להיות בטוחים אבל בד"כ הרופאה יודעת לאבחן.

לשתי אחיות שלי היה וגם לבת שלי היה.

ממליצה כן ללכת לבדוק, עדיף מאוחר מאשר בכלל לא ורוב הסיכויים שאין כלום אז עדיף לשלול מאשר להיות כל הזמן במתח שאולי יש ולא טופל

לביתי הבכורה היו רצועות כאלו מגיל חודשיים עד גיל 4 חודשים. ובאמת בתחילה כשנודע לי שהיא צריכה רצועות גם לקחתי את זה קשה וחששתי... בעיקר מתגובות של הסביבה ומהרגשה "שמשהו לא 100% עם התינוקת שלי..." אבל זה עבר וזה לא היה נורא בכלל. תודי לה' שאבחנו אותה בגיל הזה ולא בגיל מאוחר יותר שאז זה יכול לקחת יותר זמן וגם להגביל אותה מבחינה תנועתית. זה לא אמור להפריע להנקה, זה פשוט קצת קשה ההתעסקות - כל פעם להוריד לפני המקלחת ולהחזיר... וזה גם מגביל בבגדים (לא תוכלי להלביש לה טייץ רק מכנסיים רחבות מאד או שמלות. אני באופן אישי פשוט קניתי כמה מכנסי פוטר במידה 6-12 ועשיתי מכפלת...) 

בימים הראשונים היה נראה לי שזה קצת מפריע לה והיא היתה פחות רגועה אבל אח"כ זה לא הזיז לה- תינוקות מתרגלים לדברים מהר... וזה לא משהו שכואב להם.

העיקר שתהיה בריאה ותגידי לעצמך שהטיפול הזה לטובתה ואת האמא הכי טובה בעולם!!! הרבה כוחות !!!

זה זמני וזה יעבור

וכך גם התינוקת שלך תקח זאת לא פשוט בכלל

מבינה אבל אין ספק שתצלחי זאת נאמנה ובטוב

בהצלחה 

למה היא צריכה את זה?

היה לה קלפ-פוט? (שהרגל מקופלת לעובר בבטן)

לעובר של גיסתי יש את זה והיא מאד חוששת ודואגת. כיצד אוכל ל"הרגיע" אותה? איזה מידע מרגיע אפשר לתת לה?

בעיקרון זה משהו תורשתי וזה קורה יותר לבנות מאשר לבנים וגם כתוצאה של תנוחת העובר במהלך ההריון. אבל שום דבר לא מחייב.

כל תינוק צריך להבדק וכמובן שאם יש אחד מהסיבות הנ"ל חשוב עוד יותר להבדק.

ולא יודעים מה הסיבה שזה קורה.

קלבפוט זה פגם מולד שלא קשור למנח של התינוק בבטן.

לא נעים לומר אבל זה יותר רציני מסיפור הרצועות שמוזכר כאן.

יש בזה דרגות שונות. אם זה קל מתקנים את זה בעזרת גבס על הרגל למשך מספר חודשים. אם זה יותר רציני זה מצריך ניתוח.

כל הילדים עם קלבפוט הולכים, אם כי קצת מאוחר. (מצריך טיפול של אורטופד ולפעמים פיזיוטרפיה).

לאחי יש את זה- נחשב ברמה רצינית. היה עם גבסים (בשתי הרגליים) עד גיל 5 חודשים, ואז עבר ניתוח רציני. בגיל 5 הוא עבר ברגל אחת ניתוח קל להארכת גידים.

לפני חודש התגייס לצה"ל... (הסיפור הזה הוריד לו את הפרופיל, אבל אני מכירה "בוגרים" של זה שהיו קרביים, ואפילו מאוד.)

בהצלחה ורפואה שלימה

"בוגרי" קלאב פוט. ילד בן 9 כעת. עבר את כל השלבים הטיפוליים כולל ניתוחים בשתי הרגליים.

תמיכה במהלך ההריון ומידע מאד עוזר.

לפחות לדעתי...

ממש ממש קשה לי.

זו תינוקת שחיכינו לה הרבה זמן וזה מרגיש כאילו משהו לא בסדר עם התינוקת שלי והפחד מתגובות ההורים, הגיסים, הסביבה... אנחנו סוג של אנשי ציבור. כל הזמן באים בחיכוך עם אנשים. קשה לי ממש

והיא כל כך אוהבת להיות חופשיה. שמורידים לה טיטול בכל החלפה או לפני המקלחת היא פשוט מאושרת וכל כך יהיה לי קשה לראות אותה מוגבלת!! ומנסה להזיז את הרגליים ולא מצליחה!

לא ראיתי שום ילד אי פעם עם רצועות כאלה זה כזה מתסכל!

לי באופן אישי לא היה מקרה כזה,

אבל מכירה ילדה שהיה לה כזה והיא לימדה את עצמה לזחול...

זה אכן לא נעים אבל כמו שאמרו קודם עדיף את זה מאחר כך להיות מוגבלת.

ונכון, שה לראות את הילדה המתוקה שחיכיתם לה הרבה זמן ככה אבל צריך להפים שזה לטובתה, ובעז"ה יעבור.

ואגב הרופא שהלכתם אליו הוא מעולה!!!!

אויש כמה שבכיתי . ואיזה סיוט היה , והוצאנו מאות שקלים , עד שלבסוף מצאנו באינטרנט משהו ידידותי לתינוק ולאמא . אני שולחת לך קישור , ובשמחה אשאיל לך את שלי . אולי אפילו במתנה , קצת קשה להפרד מהם. 

יש עוד כמה כאלו באינטרנט .

הנה מה שהרופאים לא הסבירו לי :

1. הרצועות לא נעימות ברגלים , אז צריך להלביש גרביים. 

2. הילדים מתרגלים מהר מאד , יותר מהר מהאמא . ואח"כ הם לא זוכרים . 

הילדה שלי בריאה ושמחה , והכל בסדר . הייתה לה דיספלזיה שהוגדרה כקשה ביותר. 

חזקי ואמצי . בעיקר חזקי את עצמך . את צריכה ללמוד לשים את הרצועות בלי היסטריה, בלי רחמים, ובלי הרבה דרמה  . דברי עם הילדה שלך , תגידי לה שאת אוהבת אותה , ואת עושה את זה כדי שהרגלים שלה יהיו בריאות ושהיא תרוץ ותסע על אופניים ואולי אפילו תרקוד באלט . דברי איתה באהבה מהלב , בלי רחמנות ובלי היסטריה , עלי והצליחי!!!

ואם תרצי רצועות , תתקשרי  058-4637910 שלנו עלו 600 שקלים- הזמנתי מחו"ל , ואח"כ ראיתי רצועות אפילו יותר נוחות שמישהו קנה בבית מרקחת ברעננה ב650 . כאמור בשמחה משאילה לך .

חיכיתי לילדה שלי 24 שנים , והיא היום כמעט בת ארבע , מושלמת עם רגלים מצויינות . לא אתפלא אם היא תרוץ מרתון בגיל בוגר יותר. 

ומודה על החברה והתמיכה בשורות טובות לכולם . לא בהריון . 

המידה שלנו זה extra small והשתמשנו עד גיל חמישה חודשים . היא נולדה במשקל 3.5 בערך . תלכי על הטוב ביותר כמובן . אני זוכרת , שאחרי שכבר באנו לביקורת , ראיתי זוג עם רצועות פבליק ממש רכות עם ספוגים ברגליים , וסתם בשביל הסקרנות שאלתי מאיפה זה , אז הם אמרו מבית מרקחת ברעננה - הן נראו יותר ידידותיות ממה שיש לי  . את שלנו הזמנו כאמור מחו"ל ולדעתי משווקים אותם גם בארץ. אפשר לראות בסרטון , זה הרצועות הוורודות האלו . זו היתה הפעם השניה שקנינו רצועות , לאחר הרצועות הראשונות , שהיו לבנות כאלו , ולא כל כך סימפטיות - אבל הכרתי אנשים שהסתדרו איתן , והיתה גם חגורת ג'ורדן ,שזה נראה מכשיר עינויים מתקופת האינקוויציה - היא היתה עם זה גם שבוע או שניים . תתארי לך אותי , אישה לא צעירה רוויה הורמונים , מלידה ראשונה , צריכה להתקין כל מיני מכשירים ורצועות לתינוקת שחכתה לה שנים...עם שתי ידיים שמאליות.

אז אם אני הצלחתי , גם את יכולה . 

העצה הכי טובה שקיבלתי היא כמו שציינתי , קודם כל להירגע, לדבר אל התינוקת מהלב , להסביר לה שאת אוהבת אותה , ושזה כדי שיהיו לה רגלים יפות ובריאות. ואז בסבלנות -לעצמך , לשים את הרצועות עם חיוך , ואם היא בוכה קצת לשיר לה , תראי שאחרי יום יומיים , זו תהיה שיגרה . מבחינתה טבע העולם -ששמים לה רצועות. 

ברוך השם , תינוקות הם לא דיפלומטים ולא מנומסים . אז אם משהו מציק להם , הם מיד מודיעים לך בבכי מתגבר . אז פשוט , אם היא בוכה את יודעת שמשהו מציק לה , וזה יכול להיות הרצועה שקצת מגרדת לה בכתף . ברגע שאת עולה על זה - אז זה מסתדר. 

שהרצועות הלבנות לא כל כך סימפטיות? מה בעצם צריך להיות ברצועות כדי שהם יהיו ידידותיות?

לא אלו שקניתי - אלו שראיתי אחרי שקניתי - זה ספוגיות כאלו , באיזור הברכיים וכפות הרגלים , כך שלא יהיה חיכוך או שריטה לתינוק. שלי הן כמו בסרטון ורודות . אני זוכרת שהקפדתי להלביש לה גרביים כדי שלא יהיה חיכוך ועל הרצועות הלבשתי מכנסיים ענקיות ורחבות , שגזרתי . 

היום יש לנו תמונות מהתקופה הזו , שאני רואה אותה כמופלאה. אני זוכרת שחשבתי ברוב תחכומי שה' שונא אותי , ושזו כפרת עוונות , דברים הזויים כאלה . היום אני יודעת , שזו היתה אהבה צרופה וב"ה שאנחנו בתקופה , שמתקנים את זה . 

הרופא שטיפל בנו היה ד"ר מנחם זינגר ברעננה . זה היה אחרי שהייתי אצל ארבעה רופאים . העניין הוא שצריך רופא שהוא גם אורטופד , גם יש לו התמחות בילדים וגם בפרקי ירכיים . נדמה לי שד"ר לבל עונה על הדרישות האלו. 

מצ"ב קישור לפורום אורטופדיה ילדים http://www.beok.co.il/Forums-15/Forum-198/Message-1411361

הוא ענייני , אז לא מקבלים הרבה קוצ'י-מוצ'י , אבל הוא יודע את העבודה והיתרון , זה שיש לו במרפאה אולטרא-סאונד .

הגענו דרך קופת חולים .

. 

הנה האתר שלו http://singer.zapages.co.il/

אני לא מפסיקה לחשוב מחשבות שליליות על הקשר שלי עם הקב"ה

היום זה יותר משלוש שנים אחרי. אם את יכולה לכבות את המחשבות השליליות  כמו שמכבים רדיו -יופי . אם לא , הכל בסדר - הקדוש ברוך הוא מת עלייך ,חולה עליך אוהב אותך לגמרי גם ככה

מה שכן , חשוב לי להדגיש , תמיד תדברי איתה ותסבירי לה שצריך את הרצועות כדי שהרגליים יהיו בריאות , ושהיא אהובה ויקרה לך . ושירים . תעשי הצגה של רגועה. אני זוכרת את עצמי מחייכת אליה מבעד לדמעות ומדברת איתה בעדינות.

תעדכני . אני מברכת את עצמי לשמוע , שנכנסתם לשגרה והכל בסדר . יכול להיות שבגלל שהיא בת שלושה חודשים , אז היא קצת תעשה טרור קל , במחאה , אבל תוך שבוע, ואפילו פחות.  ב"ה זה יסתדר . 

חשוב מאד מאד שהרצועות יהיו כל הזמן על הרגלים . הכרתי אישה מבוגרת שלא היו לה רצועות -ומדובר בצליעה קשה . הזורעים בדמעה , ברינה ייקצורו. 

ואם הרצועות לא מסתדרות לך או כואבות - קחי את שלי . הן בבויידם כרגע ,ויש להן רק ערך סנטימנטלי.

הילדה שלי כזאת נסיכה מהממת וזה כזה לא קשור שהיא תהיה קשורה עם רצועות!

פשוט לאאאאאאאאא קשור!!!

מה אני ארגיש לגבי זה.

רק שאני פשוט פורקת כאן כי ממש ממש קשה לי. בעיקר נפשית ומנטלית.

בכל מקרה אנחנו הולכים ביום ראשון לעוד חוות דעת.

לשר"פ אצל מנהל מחלקת אורטופדיה ילדים בשע"צ.

ככה הרב שלנו אמר. וככה נעשה. למרות שברור לי שהרופא שבדק אותה הוא מעולה ויודע מה שהוא עושה!

אני רק מקווה שזה לא כל כך קריטי שבוע עיכוב. כי היינו צריכים לקנות היום את הרצועות ואח"כ ללכת איתם לאורטופד ובגלל שאנחנו הולכים ביום ראשון לייעוץ נוסף, אז רק בשלישי הבא נקנה את הרצועות ונרכיב אותם.

שמעתי על ד"ר קינן , ושמעתי שהוא רופא מצויין. שבוע עיכוב לא קריטי , ומצד שני כמה שיותר מהר , יותר טוב . אני מוכנה לשלוח לך רצועות בדואר . אם את מחליטה לקנות , ממליצה לשלם עוד כמה שקלים בשביל רצועות נוחות. אל תחסכי - זו הבריאות שלה .

וכמו שכתבתי בהודעה אחרת - מי שיכול לעזור - שיעזור. גם אם זה כוס קפה עם בעלך כדי להרגע או קצת לבכות על הכתף . בהתחלה נפשית זה לא פשוט בכלל. את תראי שכשתסתיים התקופה , יגידו לך לאט לאט להוריד את הרצועות. בהתחלה יגידו לך להוריד ל6 שעות , אח"כ ל12, ואח"כ לשים רק שעתיים ביום . עד שיום אחד את תמצאי את עצמך עם תינוקת שכבר גדלה , ושלא צריכה יותר רצועות . ואת יודעת מה , זה לא יהיה שינוי מדהים , כי הרצועות מבחינתך יהיו כמו החלפת חיתול.

שולחת לך חיבוק ועידוד . אם יש מישהי במשפחה שיכולה לעזור , מישהי בוגרת, דודה או אמא - תיעזרי .

יש לך ילדונת מתוקה והקב"ה מאמין בך , ויודע , שאת תטפלי בה כמו שאת יודעת. חזקי ואמצי. 

להפך. רק נסיכות מיוחדות מקבלות אותם. והאמהות שלהן מקבלות את אות האמא הגיבורה . ואיך אמר רבי נחמן . לא לפחד כלל .(טוב, אפשר לפחד קצת , בלי שאף אחד רואה , ובכל זאת לשים רצועות) . תעזרי בכל מי שאת יכולה. מה אכפת לך - העיקר שהנסיכה תלך על רגליים בריאות. 

אני מכירה אישה יקרה בת 70, שהרופאים אומרים שזה נס שהיא הולכת , ועכשיו בגיל 70 היא צריכה לעשות ניתוח להחלפת מפרק. 

עדיף רצועות.

אני מקצרת בהודעה בגלל קוצר זמן... אם את רוצה תפני אליי באישי.

התחלנו גם בערך בגיל שאת מדברת עליו.

גם אני נורא חששתי בהתחלה. אבל כשהתחלנו זה כבר רץ...

תגידי תודה שעלו על זה בגיל כזה שהיא עוד לא זוחלת או הולכת. יש לי חברה שגילו את זה לבת שלה רק בגיל שנה... זה נורא קשה.

בכל אופן, נסי לקחת את זה כחוויה. תלמדי גם להכיר איזה עם יפה יש לנו, כל אחד שרואה תינוקת ככה אומר משהו. גם תופתעי לשמוע מאנשים כמה שזה נפוץ.

ותחשבי על התועלת - בלי זה רוב הסיכויים שבעתיד צריך לעבור ניתוח החלפת מפרק ירך, אז ב"ה שעולים על זה היום.

ובהצלחה!

וברוך ה היום היא בת 9 גמישה כנערת קרקס ומוכשרמת ובריאה,זה רק לזמן קצוב,ואחר כך הכול כרגיל,כך גם תסבירי לסביבה

לשלשה מילדי היתה בעיה הזאת שהירך לא היה באגן. לראשונה רק אבחנו את הבעיה במקרה (בהשגחת ה') בגיל שבעה חודשים, שזה יחסית מאוד מאוחר ונזקקה למכשיר הנראה הרבה יותר "מרשים".  שקוראים לו  atteles de Pierre Petit. זה חתיכת ברזל של חצי עיגול עם ברגים בשתי מקומות. אם נגיד שהחתי עיגול זה 180 מעלות, כל אחד מהברגים נמצא כחמישית מקצה אחד של הקשת מברזל. שני הברגים מתחברים לשתי חתיכות פלסטיק קשיח בצורת ריש (והשני הוא ריש הפוך) המתלבשים כל אחד על ברך אחר של הילד. כדי להחזיק את הריש שמתלבש על הברך, יש רצועות בד ארוכות כמו הכד שמשתמשים בו כדי לקבע את הפלסטיק על הברך. אני זוכרת את מבטי החמלה של אנשים שהייתי עולה באוטובוס אתה בעגלה והשאלות "מה קרה לה, מסכנה, היא היתה בתאונה?". אנח הייתי עונה להם. היא לא היתה בתאונה, והיא לא מסכנה. תראו איך היא מחייכת ושמחה. הטיפול הזה הוא כדי להכניס את ירך שלה לאגן. עדיף טיפול של כמה חודשים מאשר שהיא חס ושלום תהיה צולעת כל חייה. הכל תלוי באיך שאת מתייחסת לתינוק שלך. אם את מפגינה ביטחון עצמי ומאמינה שזה לטובתה, ואת לא תרחמי עליה, היא תגדל באופן בריאה בנפשה, ובעזרת ה' הטיפול יצליח, ובזכות שעשית את הטיפול בעוד מועד ולפי הוראות האורטופד תמנעי ממנה את הסבל של אשה צולעת לכל חייה. שני הילדים האחרים שלי שהיה להם הבעיה הזאת (בזכות זה שידענו שיש בעיה כזאת במשפחה) בדקנו אותם ממש שהיו קטנים ולכן היה הטיפול על ידי cullotte d'abduction זה דומה יותר לרצועות פבליק אך נראה יותר כמו אובראול מרובע שמלבישים על הבגדים עם רצועות על הכתפיים - כמו חיתול עבה מפלסטיק שנשאר כל היום ביו הרגלים כדי להשאיר את הרגליים מורחקות זו מזו כאשר הזוית בין הירך ויתר הרגל הוא של 90 מעלות. בגיל כזה הסחוס באגן הינו עדין רך וזה שמקבעים את הירך כך זה נותן לראש הירך ליצור גומחה בתוך האגן עד שהסחוס מתקשה ונהיה לעצם. 

שוב את זו שמצילה את בתך מאי נעימות לכל החיים בזה שתעשי הטיפול הזה. הקושי הוא בשבילך. זה לוקח יות זמן לחתל ילד ולעשות אמבטיה כי צריך להוריד את הרצועות (לחתל נדמה לי ברצועות של פבליק אולי לא צריך להוריד, רק להיזהר שלא יתלכלכו) אך לא לשדר לבת שלך שהיא מסכנה. אין דבר יותר גרוע מאשר שילד ( ואפילו מבוגר) מרחם על עצמו. לשמור על בריאות הנפש שלך וכן של ילדיך. זה טיפול של כמה חודשים (בתי , שמצאנו לה הבעיה מאוחר, הטיפול היה בערך שנה) הילד עצמו לא יזכור את זה כי הוא עצמו היה ממש תינוק. ברוך ה' שיש דרכים לטפל בלי ניתוח. פעם היו צריכים לנתח כדי לתקן את הבעיה, וסטטיסטיקה מראה שאלו שעברו ניתוח כזה בקטנות, הרבה פעמים שניםמ אחר כך הפמור (עצם האגן) נשבר וסבלו מזה או צלעו עשרות שנים אחר כך. שיהיה לך בהצלחה. ותתעודדי. אם את רוצה ליצור אתי קשר תכתבי ואשתדל למצוא דרך לדבר אתך. חוויתי את זה שלש פעמים. אגב אין בעיה בלהניק. הרצועות לא מפריעות.  הדרה ב.

ואני נזכרת , שבהתחלה לא ידעתי איך לשים את הרצועות ,אז פחדתי לעשות לה אמבטיה , אז ד"ר לבל ענה לי בפורום  - שרק בחברה שלנו נהוג לקלח תינוק כל יום ואצל האינדיאנים או שבטים באפריקה אפשר להתקלח פעם בחודש. זה היה בשיא הקיץ חום אימים . בסוף כן למדתי לשים את זה כמו שצריך והאפרוחית קבלה אמבטיה כמעט כל יום .

למצב רוח רע ממליצה על תהלים פרק ה' , אולי כ  (אני כאמור לא דתיה  - אבל במצבי קושי קוראת תהלים )

הייתי עם בני (היום בן שלוש וחצי) אצל טובי האורטופדים לילדים,

עבר גבסים וניתוח. הבעיה היתה שונה מזו שאת מתארת אבל אותה צורת טיפול של קיבוע.

היה אמור לקבל נעלים שמכונות "דניס בראון" נעלים המחוברות עם מוט ביניהן.

נפשית, לא הייתי מסוגלת, אחרי כל הסבל שעבר לקבע לו כך את הרגליים.

לקחתי פסק זמן מהטיפולים והלכתי למטפלת אחרת שבשמחה אתן לך את פרטיה באישי.

הרגל התישרה עם הטיפול, כמעט בלי השקעה!!!

חשוב לי לומר, לכל אחד יש את השליח שלו לפתור את הבעיה, לא בטוח שזו שעזרה לי תעזור גם לכם,

אבל אנא, אל תהיו נעולים על השיטה המקובלת שבעיני גורמת סבל!!!

תבדקו עוד שיטות.

בשמחה אתן לך פרטים!

אבל חשוב לראות שיש שיפור ואת זה רואים משהו כמו חודש אחרי שמתחילים עם הרצועות . אחרי שהתוודעתי לנושא ראיתי נשים עם בעיות רגלים , בעיות הליכה , צליעה ואפילו קושי ללדת. כך שהבעיה צריכה טיפול כזה או אחר.

בהחלט הייתי בודקת את מה שמציעה חרדית 3

גם בתי הייתה ארבעה חודשים עם רצועות ולאחר מכן נצטרכה לשים מין חגורה המדמה גבס כי הרצועות לא עזרו. זה לא קל בכלל! הבת של הייתה ככה מגיל חודשיים עד שנה! אבל כשאומרים לך אח"כ שהכל בסדר הכל מתגמד והסבל הזה שווה את זה. את לא רוצה חלילה שבתך תהיה צולעת נכון? אז תכניסי את זה טוב לראש וזה יקל עלייך. בנוסף אנחנו לקחנו אותה לפרופסור ויינטרוב  הוא אחד התותחים (מנהל מחלקת אורטפדיה ילדים ב"דנה") שווה התייעצות איתו. אני כמעט "נפלתי" עם הרופא מהקופה.

שיהיה המון הצלחה ובריאות!

לפני שנה ילדתי את ביתי שבמשך 4 חודשים נזקקה לרצועות פלייבק,

גם לי היה מאד קשה לקבל את העניין, אבל אין לך מושג כמה זה לטובתה, זה לא פשוט אבל תוכלי להמשיך להניק ואל תוותרי

מחזקת את ידיך מאד ומבינה אותך ב"ה שבימנו יש פתרונות .....

וגם אני הייתי אצל ד"ר קינן (רופא מעולה וידוע מאד בתחום, אפשר בהחלט לסמוך על המקצועיות שלו!) ולא התאפקתי ומיררתי לו בבכי מול הפרצוף...

אצלנו יש סיפור כזה במשפחה (לשתי אחיות שלי היה) ולכן אני יודעת לקחת כל תינוק שנולד לאורטופד אבל בשני הראשונים לא היה כלום אז חשבתי שאיזה יופי, זה דילג עלי... אבל אז בילדה השלישית פתאום הוא אמר שיש בעיה ושהיא צריכה רצועות וזה היה נראה לי סוף העולם. גם אנחנו קנינו ב"צעד צעד" וכשהוא שם לה את זה בפעם הראשונה הרגשתי בדיוק כמוך- שיש לה נכות וזה היה פשוט מזעזע, היא נראתה כל כך מסכנה וכל כך ריחמתי עליה.

ואז ד"ר קינן אמר לי בחכמה שאני צריכה לשמוח שזה כל הבעיה, זה כלום וזמני ותוך תקופה קצרה יעבור. (הוא הרי עובד בבי"ח אלי"ן עם ילדים עם מוגבלויות קשות). באותו הרגע עוד יותר היה לי קשה כי כביכול לא הבינו את הקושי שלי אבל בדיעבד הוא כל כך צדק...

ובבית חשבתי לעצמי- למה זה קורה לי? מה ה' רוצה להגיד לי? מה עשיתי לא טוב?!

הבת שלי הייתה עם רצועות במשך כחודשיים והיא התרגלה לזה הרבה יותר ממני! אני לא זוכרת אותה בוכה מזה בכלל (היא הייתה ב"ה תינוקת רגועה בלי קשר וזה ממש לא שינה את זה), ופשוט הכרחתי את עצמי להפסיק לחשוב עליה במושגים של מסכנו או ח"ו נכות, כל הזמן הזכרתי לעצמי שזה זמני ובקרוב נשכח מזה וכך אכן הי. הדבר הנוסף שקשה להתרגל אליו הוא הסרבול אבל גם לזה התרגלתי, ולהיפך-עשיתי לעצמי מעין אתגר לראות אם אני מצליחה לשפר ממקלחת למקלחת את זמני ההלבשה ושמחתי לראות שאני נהיית יותר יותר מומחית.

התגובות של המשפחה באמת היו רחמים(מהמבוגרים) ופליאה ושאלות מעצבנות (מהילדים) אבל זו הזדמנות מצוינת ללמוד איך לא להתרגש ממה שאומרים בסביבה, ציוד מצוין לילקוט החיים שצריך להשתמש בו לא מעט.

לגבי הבעיה- הבנתי שהנזק שעלול להיגרם כתוצאה מאי טיפול הוא רגל אחת קצרה מהשניה וכתוצאה מכך-צליעה. אז הטיפול עוזר לילד להיראות ממש כאחד האדם.

הבת שלי היום בת 6, זריזה וחמודה ולמדה קפוץ בחבל ראשונה מכל חברותיה.( כיום היא מתאמנת על לקפוץ על רגל אחת לאחור...) בקיצור הכל ממש נורמלי.

ועוד ציוד חשוב לחיים, שאותו למדתי בין השאר גם מהעניין הזה- כל , אבל כל מה שה' עושה זה לטובתנו. לפעמים אנחנו רואים את הטובה שיוצאת כבר בעולם הזה ולפעמים רק בעולם הבא. לפעמים המקרים האלו רק מוציאם ממנו עוד נקודה פנימית שהיתה חבויה בתוכנו וגורמים לנו לגדול.

קחי את הניסיון הזה, תתפללי לה' מעמקי ליבך ותשפכי את כל מחשבותייך בשפה הכי אמיתית שלך! ה' הוא רק איתך, לא נגדך!

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!