(מכירה את הרופא הזה, גם אנחנו הולכים אליו עם כל הילדים שלנו, כי לבעלי היה את הדבר הזה כשהיה תינוק. ב"ה, הוא כמובן אדם בריא וחזק)

לא חושבת שצריך להתייחס לזה כאל נכות - ליהפך, הרצועות האלה אמורות לעזור לרגליים להישאר במצב נכון, כדי שחלילה לא תהפוך להיות נכה. זה באמת מראה לא נעים, אני מניחה, אבל אחרי כמה זמן כבר לא צריך את הרצועות, ואני לא חושבת שהן אמורות להפריע להתנהלות הרגילה של החייםץ

אמנם, ככל שהגילוי מוקדם יותר הטיפול מהיר ויעיל יותר (לכן בודקים בשלב מוקדם), אבל תמיד יש מה לטפל. סך הכל היא בת תשעה חודשים, לא שנתיים...

דווקא בגלל שיש לך רקע היסטורי, נראה לי שכדאי מאוד לבדוק.

קשורות לתורשה! אם היא מתפתחת טוב למה לחפש צרות???

ועוד משהו- אם הרופאה בדקה אותה ולא אמרה לך כלום על זה מאד הגיוני שהכל בסדר. פשוט במקרה שזה תורשתי ממליצים לעשות אולטרסאונד כדי להיות בטוחים אבל בד"כ הרופאה יודעת לאבחן.

לשתי אחיות שלי היה וגם לבת שלי היה.

ממליצה כן ללכת לבדוק, עדיף מאוחר מאשר בכלל לא ורוב הסיכויים שאין כלום אז עדיף לשלול מאשר להיות כל הזמן במתח שאולי יש ולא טופל

לביתי הבכורה היו רצועות כאלו מגיל חודשיים עד גיל 4 חודשים. ובאמת בתחילה כשנודע לי שהיא צריכה רצועות גם לקחתי את זה קשה וחששתי... בעיקר מתגובות של הסביבה ומהרגשה "שמשהו לא 100% עם התינוקת שלי..." אבל זה עבר וזה לא היה נורא בכלל. תודי לה' שאבחנו אותה בגיל הזה ולא בגיל מאוחר יותר שאז זה יכול לקחת יותר זמן וגם להגביל אותה מבחינה תנועתית. זה לא אמור להפריע להנקה, זה פשוט קצת קשה ההתעסקות - כל פעם להוריד לפני המקלחת ולהחזיר... וזה גם מגביל בבגדים (לא תוכלי להלביש לה טייץ רק מכנסיים רחבות מאד או שמלות. אני באופן אישי פשוט קניתי כמה מכנסי פוטר במידה 6-12 ועשיתי מכפלת...) 

בימים הראשונים היה נראה לי שזה קצת מפריע לה והיא היתה פחות רגועה אבל אח"כ זה לא הזיז לה- תינוקות מתרגלים לדברים מהר... וזה לא משהו שכואב להם.

העיקר שתהיה בריאה ותגידי לעצמך שהטיפול הזה לטובתה ואת האמא הכי טובה בעולם!!! הרבה כוחות !!!

זה זמני וזה יעבור

וכך גם התינוקת שלך תקח זאת לא פשוט בכלל

מבינה אבל אין ספק שתצלחי זאת נאמנה ובטוב

בהצלחה 

למה היא צריכה את זה?

היה לה קלפ-פוט? (שהרגל מקופלת לעובר בבטן)

לעובר של גיסתי יש את זה והיא מאד חוששת ודואגת. כיצד אוכל ל"הרגיע" אותה? איזה מידע מרגיע אפשר לתת לה?

בעיקרון זה משהו תורשתי וזה קורה יותר לבנות מאשר לבנים וגם כתוצאה של תנוחת העובר במהלך ההריון. אבל שום דבר לא מחייב.

כל תינוק צריך להבדק וכמובן שאם יש אחד מהסיבות הנ"ל חשוב עוד יותר להבדק.

ולא יודעים מה הסיבה שזה קורה.

קלבפוט זה פגם מולד שלא קשור למנח של התינוק בבטן.

לא נעים לומר אבל זה יותר רציני מסיפור הרצועות שמוזכר כאן.

יש בזה דרגות שונות. אם זה קל מתקנים את זה בעזרת גבס על הרגל למשך מספר חודשים. אם זה יותר רציני זה מצריך ניתוח.

כל הילדים עם קלבפוט הולכים, אם כי קצת מאוחר. (מצריך טיפול של אורטופד ולפעמים פיזיוטרפיה).

לאחי יש את זה- נחשב ברמה רצינית. היה עם גבסים (בשתי הרגליים) עד גיל 5 חודשים, ואז עבר ניתוח רציני. בגיל 5 הוא עבר ברגל אחת ניתוח קל להארכת גידים.

לפני חודש התגייס לצה"ל... (הסיפור הזה הוריד לו את הפרופיל, אבל אני מכירה "בוגרים" של זה שהיו קרביים, ואפילו מאוד.)

בהצלחה ורפואה שלימה

"בוגרי" קלאב פוט. ילד בן 9 כעת. עבר את כל השלבים הטיפוליים כולל ניתוחים בשתי הרגליים.

תמיכה במהלך ההריון ומידע מאד עוזר.

לפחות לדעתי...

ממש ממש קשה לי.

זו תינוקת שחיכינו לה הרבה זמן וזה מרגיש כאילו משהו לא בסדר עם התינוקת שלי והפחד מתגובות ההורים, הגיסים, הסביבה... אנחנו סוג של אנשי ציבור. כל הזמן באים בחיכוך עם אנשים. קשה לי ממש

והיא כל כך אוהבת להיות חופשיה. שמורידים לה טיטול בכל החלפה או לפני המקלחת היא פשוט מאושרת וכל כך יהיה לי קשה לראות אותה מוגבלת!! ומנסה להזיז את הרגליים ולא מצליחה!

לא ראיתי שום ילד אי פעם עם רצועות כאלה זה כזה מתסכל!

לי באופן אישי לא היה מקרה כזה,

אבל מכירה ילדה שהיה לה כזה והיא לימדה את עצמה לזחול...

זה אכן לא נעים אבל כמו שאמרו קודם עדיף את זה מאחר כך להיות מוגבלת.

ונכון, שה לראות את הילדה המתוקה שחיכיתם לה הרבה זמן ככה אבל צריך להפים שזה לטובתה, ובעז"ה יעבור.

ואגב הרופא שהלכתם אליו הוא מעולה!!!!

אויש כמה שבכיתי . ואיזה סיוט היה , והוצאנו מאות שקלים , עד שלבסוף מצאנו באינטרנט משהו ידידותי לתינוק ולאמא . אני שולחת לך קישור , ובשמחה אשאיל לך את שלי . אולי אפילו במתנה , קצת קשה להפרד מהם. 

יש עוד כמה כאלו באינטרנט .

הנה מה שהרופאים לא הסבירו לי :

1. הרצועות לא נעימות ברגלים , אז צריך להלביש גרביים. 

2. הילדים מתרגלים מהר מאד , יותר מהר מהאמא . ואח"כ הם לא זוכרים . 

הילדה שלי בריאה ושמחה , והכל בסדר . הייתה לה דיספלזיה שהוגדרה כקשה ביותר. 

חזקי ואמצי . בעיקר חזקי את עצמך . את צריכה ללמוד לשים את הרצועות בלי היסטריה, בלי רחמים, ובלי הרבה דרמה  . דברי עם הילדה שלך , תגידי לה שאת אוהבת אותה , ואת עושה את זה כדי שהרגלים שלה יהיו בריאות ושהיא תרוץ ותסע על אופניים ואולי אפילו תרקוד באלט . דברי איתה באהבה מהלב , בלי רחמנות ובלי היסטריה , עלי והצליחי!!!

ואם תרצי רצועות , תתקשרי  058-4637910 שלנו עלו 600 שקלים- הזמנתי מחו"ל , ואח"כ ראיתי רצועות אפילו יותר נוחות שמישהו קנה בבית מרקחת ברעננה ב650 . כאמור בשמחה משאילה לך .

חיכיתי לילדה שלי 24 שנים , והיא היום כמעט בת ארבע , מושלמת עם רגלים מצויינות . לא אתפלא אם היא תרוץ מרתון בגיל בוגר יותר. 

ומודה על החברה והתמיכה בשורות טובות לכולם . לא בהריון . 

המידה שלנו זה extra small והשתמשנו עד גיל חמישה חודשים . היא נולדה במשקל 3.5 בערך . תלכי על הטוב ביותר כמובן . אני זוכרת , שאחרי שכבר באנו לביקורת , ראיתי זוג עם רצועות פבליק ממש רכות עם ספוגים ברגליים , וסתם בשביל הסקרנות שאלתי מאיפה זה , אז הם אמרו מבית מרקחת ברעננה - הן נראו יותר ידידותיות ממה שיש לי  . את שלנו הזמנו כאמור מחו"ל ולדעתי משווקים אותם גם בארץ. אפשר לראות בסרטון , זה הרצועות הוורודות האלו . זו היתה הפעם השניה שקנינו רצועות , לאחר הרצועות הראשונות , שהיו לבנות כאלו , ולא כל כך סימפטיות - אבל הכרתי אנשים שהסתדרו איתן , והיתה גם חגורת ג'ורדן ,שזה נראה מכשיר עינויים מתקופת האינקוויציה - היא היתה עם זה גם שבוע או שניים . תתארי לך אותי , אישה לא צעירה רוויה הורמונים , מלידה ראשונה , צריכה להתקין כל מיני מכשירים ורצועות לתינוקת שחכתה לה שנים...עם שתי ידיים שמאליות.

אז אם אני הצלחתי , גם את יכולה . 

העצה הכי טובה שקיבלתי היא כמו שציינתי , קודם כל להירגע, לדבר אל התינוקת מהלב , להסביר לה שאת אוהבת אותה , ושזה כדי שיהיו לה רגלים יפות ובריאות. ואז בסבלנות -לעצמך , לשים את הרצועות עם חיוך , ואם היא בוכה קצת לשיר לה , תראי שאחרי יום יומיים , זו תהיה שיגרה . מבחינתה טבע העולם -ששמים לה רצועות. 

ברוך השם , תינוקות הם לא דיפלומטים ולא מנומסים . אז אם משהו מציק להם , הם מיד מודיעים לך בבכי מתגבר . אז פשוט , אם היא בוכה את יודעת שמשהו מציק לה , וזה יכול להיות הרצועה שקצת מגרדת לה בכתף . ברגע שאת עולה על זה - אז זה מסתדר. 

שהרצועות הלבנות לא כל כך סימפטיות? מה בעצם צריך להיות ברצועות כדי שהם יהיו ידידותיות?

לא אלו שקניתי - אלו שראיתי אחרי שקניתי - זה ספוגיות כאלו , באיזור הברכיים וכפות הרגלים , כך שלא יהיה חיכוך או שריטה לתינוק. שלי הן כמו בסרטון ורודות . אני זוכרת שהקפדתי להלביש לה גרביים כדי שלא יהיה חיכוך ועל הרצועות הלבשתי מכנסיים ענקיות ורחבות , שגזרתי . 

היום יש לנו תמונות מהתקופה הזו , שאני רואה אותה כמופלאה. אני זוכרת שחשבתי ברוב תחכומי שה' שונא אותי , ושזו כפרת עוונות , דברים הזויים כאלה . היום אני יודעת , שזו היתה אהבה צרופה וב"ה שאנחנו בתקופה , שמתקנים את זה . 

הרופא שטיפל בנו היה ד"ר מנחם זינגר ברעננה . זה היה אחרי שהייתי אצל ארבעה רופאים . העניין הוא שצריך רופא שהוא גם אורטופד , גם יש לו התמחות בילדים וגם בפרקי ירכיים . נדמה לי שד"ר לבל עונה על הדרישות האלו. 

מצ"ב קישור לפורום אורטופדיה ילדים http://www.beok.co.il/Forums-15/Forum-198/Message-1411361

הוא ענייני , אז לא מקבלים הרבה קוצ'י-מוצ'י , אבל הוא יודע את העבודה והיתרון , זה שיש לו במרפאה אולטרא-סאונד .

הגענו דרך קופת חולים .

. 

הנה האתר שלו http://singer.zapages.co.il/

אני לא מפסיקה לחשוב מחשבות שליליות על הקשר שלי עם הקב"ה

היום זה יותר משלוש שנים אחרי. אם את יכולה לכבות את המחשבות השליליות  כמו שמכבים רדיו -יופי . אם לא , הכל בסדר - הקדוש ברוך הוא מת עלייך ,חולה עליך אוהב אותך לגמרי גם ככה

מה שכן , חשוב לי להדגיש , תמיד תדברי איתה ותסבירי לה שצריך את הרצועות כדי שהרגליים יהיו בריאות , ושהיא אהובה ויקרה לך . ושירים . תעשי הצגה של רגועה. אני זוכרת את עצמי מחייכת אליה מבעד לדמעות ומדברת איתה בעדינות.

תעדכני . אני מברכת את עצמי לשמוע , שנכנסתם לשגרה והכל בסדר . יכול להיות שבגלל שהיא בת שלושה חודשים , אז היא קצת תעשה טרור קל , במחאה , אבל תוך שבוע, ואפילו פחות.  ב"ה זה יסתדר . 

חשוב מאד מאד שהרצועות יהיו כל הזמן על הרגלים . הכרתי אישה מבוגרת שלא היו לה רצועות -ומדובר בצליעה קשה . הזורעים בדמעה , ברינה ייקצורו. 

ואם הרצועות לא מסתדרות לך או כואבות - קחי את שלי . הן בבויידם כרגע ,ויש להן רק ערך סנטימנטלי.

הילדה שלי כזאת נסיכה מהממת וזה כזה לא קשור שהיא תהיה קשורה עם רצועות!

פשוט לאאאאאאאאא קשור!!!

מה אני ארגיש לגבי זה.

רק שאני פשוט פורקת כאן כי ממש ממש קשה לי. בעיקר נפשית ומנטלית.

בכל מקרה אנחנו הולכים ביום ראשון לעוד חוות דעת.

לשר"פ אצל מנהל מחלקת אורטופדיה ילדים בשע"צ.

ככה הרב שלנו אמר. וככה נעשה. למרות שברור לי שהרופא שבדק אותה הוא מעולה ויודע מה שהוא עושה!

אני רק מקווה שזה לא כל כך קריטי שבוע עיכוב. כי היינו צריכים לקנות היום את הרצועות ואח"כ ללכת איתם לאורטופד ובגלל שאנחנו הולכים ביום ראשון לייעוץ נוסף, אז רק בשלישי הבא נקנה את הרצועות ונרכיב אותם.

שמעתי על ד"ר קינן , ושמעתי שהוא רופא מצויין. שבוע עיכוב לא קריטי , ומצד שני כמה שיותר מהר , יותר טוב . אני מוכנה לשלוח לך רצועות בדואר . אם את מחליטה לקנות , ממליצה לשלם עוד כמה שקלים בשביל רצועות נוחות. אל תחסכי - זו הבריאות שלה .

וכמו שכתבתי בהודעה אחרת - מי שיכול לעזור - שיעזור. גם אם זה כוס קפה עם בעלך כדי להרגע או קצת לבכות על הכתף . בהתחלה נפשית זה לא פשוט בכלל. את תראי שכשתסתיים התקופה , יגידו לך לאט לאט להוריד את הרצועות. בהתחלה יגידו לך להוריד ל6 שעות , אח"כ ל12, ואח"כ לשים רק שעתיים ביום . עד שיום אחד את תמצאי את עצמך עם תינוקת שכבר גדלה , ושלא צריכה יותר רצועות . ואת יודעת מה , זה לא יהיה שינוי מדהים , כי הרצועות מבחינתך יהיו כמו החלפת חיתול.

שולחת לך חיבוק ועידוד . אם יש מישהי במשפחה שיכולה לעזור , מישהי בוגרת, דודה או אמא - תיעזרי .

יש לך ילדונת מתוקה והקב"ה מאמין בך , ויודע , שאת תטפלי בה כמו שאת יודעת. חזקי ואמצי. 

להפך. רק נסיכות מיוחדות מקבלות אותם. והאמהות שלהן מקבלות את אות האמא הגיבורה . ואיך אמר רבי נחמן . לא לפחד כלל .(טוב, אפשר לפחד קצת , בלי שאף אחד רואה , ובכל זאת לשים רצועות) . תעזרי בכל מי שאת יכולה. מה אכפת לך - העיקר שהנסיכה תלך על רגליים בריאות. 

אני מכירה אישה יקרה בת 70, שהרופאים אומרים שזה נס שהיא הולכת , ועכשיו בגיל 70 היא צריכה לעשות ניתוח להחלפת מפרק. 

עדיף רצועות.

אני מקצרת בהודעה בגלל קוצר זמן... אם את רוצה תפני אליי באישי.

התחלנו גם בערך בגיל שאת מדברת עליו.

גם אני נורא חששתי בהתחלה. אבל כשהתחלנו זה כבר רץ...

תגידי תודה שעלו על זה בגיל כזה שהיא עוד לא זוחלת או הולכת. יש לי חברה שגילו את זה לבת שלה רק בגיל שנה... זה נורא קשה.

בכל אופן, נסי לקחת את זה כחוויה. תלמדי גם להכיר איזה עם יפה יש לנו, כל אחד שרואה תינוקת ככה אומר משהו. גם תופתעי לשמוע מאנשים כמה שזה נפוץ.

ותחשבי על התועלת - בלי זה רוב הסיכויים שבעתיד צריך לעבור ניתוח החלפת מפרק ירך, אז ב"ה שעולים על זה היום.

ובהצלחה!

וברוך ה היום היא בת 9 גמישה כנערת קרקס ומוכשרמת ובריאה,זה רק לזמן קצוב,ואחר כך הכול כרגיל,כך גם תסבירי לסביבה

לשלשה מילדי היתה בעיה הזאת שהירך לא היה באגן. לראשונה רק אבחנו את הבעיה במקרה (בהשגחת ה') בגיל שבעה חודשים, שזה יחסית מאוד מאוחר ונזקקה למכשיר הנראה הרבה יותר "מרשים".  שקוראים לו  atteles de Pierre Petit. זה חתיכת ברזל של חצי עיגול עם ברגים בשתי מקומות. אם נגיד שהחתי עיגול זה 180 מעלות, כל אחד מהברגים נמצא כחמישית מקצה אחד של הקשת מברזל. שני הברגים מתחברים לשתי חתיכות פלסטיק קשיח בצורת ריש (והשני הוא ריש הפוך) המתלבשים כל אחד על ברך אחר של הילד. כדי להחזיק את הריש שמתלבש על הברך, יש רצועות בד ארוכות כמו הכד שמשתמשים בו כדי לקבע את הפלסטיק על הברך. אני זוכרת את מבטי החמלה של אנשים שהייתי עולה באוטובוס אתה בעגלה והשאלות "מה קרה לה, מסכנה, היא היתה בתאונה?". אנח הייתי עונה להם. היא לא היתה בתאונה, והיא לא מסכנה. תראו איך היא מחייכת ושמחה. הטיפול הזה הוא כדי להכניס את ירך שלה לאגן. עדיף טיפול של כמה חודשים מאשר שהיא חס ושלום תהיה צולעת כל חייה. הכל תלוי באיך שאת מתייחסת לתינוק שלך. אם את מפגינה ביטחון עצמי ומאמינה שזה לטובתה, ואת לא תרחמי עליה, היא תגדל באופן בריאה בנפשה, ובעזרת ה' הטיפול יצליח, ובזכות שעשית את הטיפול בעוד מועד ולפי הוראות האורטופד תמנעי ממנה את הסבל של אשה צולעת לכל חייה. שני הילדים האחרים שלי שהיה להם הבעיה הזאת (בזכות זה שידענו שיש בעיה כזאת במשפחה) בדקנו אותם ממש שהיו קטנים ולכן היה הטיפול על ידי cullotte d'abduction זה דומה יותר לרצועות פבליק אך נראה יותר כמו אובראול מרובע שמלבישים על הבגדים עם רצועות על הכתפיים - כמו חיתול עבה מפלסטיק שנשאר כל היום ביו הרגלים כדי להשאיר את הרגליים מורחקות זו מזו כאשר הזוית בין הירך ויתר הרגל הוא של 90 מעלות. בגיל כזה הסחוס באגן הינו עדין רך וזה שמקבעים את הירך כך זה נותן לראש הירך ליצור גומחה בתוך האגן עד שהסחוס מתקשה ונהיה לעצם. 

שוב את זו שמצילה את בתך מאי נעימות לכל החיים בזה שתעשי הטיפול הזה. הקושי הוא בשבילך. זה לוקח יות זמן לחתל ילד ולעשות אמבטיה כי צריך להוריד את הרצועות (לחתל נדמה לי ברצועות של פבליק אולי לא צריך להוריד, רק להיזהר שלא יתלכלכו) אך לא לשדר לבת שלך שהיא מסכנה. אין דבר יותר גרוע מאשר שילד ( ואפילו מבוגר) מרחם על עצמו. לשמור על בריאות הנפש שלך וכן של ילדיך. זה טיפול של כמה חודשים (בתי , שמצאנו לה הבעיה מאוחר, הטיפול היה בערך שנה) הילד עצמו לא יזכור את זה כי הוא עצמו היה ממש תינוק. ברוך ה' שיש דרכים לטפל בלי ניתוח. פעם היו צריכים לנתח כדי לתקן את הבעיה, וסטטיסטיקה מראה שאלו שעברו ניתוח כזה בקטנות, הרבה פעמים שניםמ אחר כך הפמור (עצם האגן) נשבר וסבלו מזה או צלעו עשרות שנים אחר כך. שיהיה לך בהצלחה. ותתעודדי. אם את רוצה ליצור אתי קשר תכתבי ואשתדל למצוא דרך לדבר אתך. חוויתי את זה שלש פעמים. אגב אין בעיה בלהניק. הרצועות לא מפריעות.  הדרה ב.

ואני נזכרת , שבהתחלה לא ידעתי איך לשים את הרצועות ,אז פחדתי לעשות לה אמבטיה , אז ד"ר לבל ענה לי בפורום  - שרק בחברה שלנו נהוג לקלח תינוק כל יום ואצל האינדיאנים או שבטים באפריקה אפשר להתקלח פעם בחודש. זה היה בשיא הקיץ חום אימים . בסוף כן למדתי לשים את זה כמו שצריך והאפרוחית קבלה אמבטיה כמעט כל יום .

למצב רוח רע ממליצה על תהלים פרק ה' , אולי כ  (אני כאמור לא דתיה  - אבל במצבי קושי קוראת תהלים )

הייתי עם בני (היום בן שלוש וחצי) אצל טובי האורטופדים לילדים,

עבר גבסים וניתוח. הבעיה היתה שונה מזו שאת מתארת אבל אותה צורת טיפול של קיבוע.

היה אמור לקבל נעלים שמכונות "דניס בראון" נעלים המחוברות עם מוט ביניהן.

נפשית, לא הייתי מסוגלת, אחרי כל הסבל שעבר לקבע לו כך את הרגליים.

לקחתי פסק זמן מהטיפולים והלכתי למטפלת אחרת שבשמחה אתן לך את פרטיה באישי.

הרגל התישרה עם הטיפול, כמעט בלי השקעה!!!

חשוב לי לומר, לכל אחד יש את השליח שלו לפתור את הבעיה, לא בטוח שזו שעזרה לי תעזור גם לכם,

אבל אנא, אל תהיו נעולים על השיטה המקובלת שבעיני גורמת סבל!!!

תבדקו עוד שיטות.

בשמחה אתן לך פרטים!

אבל חשוב לראות שיש שיפור ואת זה רואים משהו כמו חודש אחרי שמתחילים עם הרצועות . אחרי שהתוודעתי לנושא ראיתי נשים עם בעיות רגלים , בעיות הליכה , צליעה ואפילו קושי ללדת. כך שהבעיה צריכה טיפול כזה או אחר.

בהחלט הייתי בודקת את מה שמציעה חרדית 3

גם בתי הייתה ארבעה חודשים עם רצועות ולאחר מכן נצטרכה לשים מין חגורה המדמה גבס כי הרצועות לא עזרו. זה לא קל בכלל! הבת של הייתה ככה מגיל חודשיים עד שנה! אבל כשאומרים לך אח"כ שהכל בסדר הכל מתגמד והסבל הזה שווה את זה. את לא רוצה חלילה שבתך תהיה צולעת נכון? אז תכניסי את זה טוב לראש וזה יקל עלייך. בנוסף אנחנו לקחנו אותה לפרופסור ויינטרוב  הוא אחד התותחים (מנהל מחלקת אורטפדיה ילדים ב"דנה") שווה התייעצות איתו. אני כמעט "נפלתי" עם הרופא מהקופה.

שיהיה המון הצלחה ובריאות!

לפני שנה ילדתי את ביתי שבמשך 4 חודשים נזקקה לרצועות פלייבק,

גם לי היה מאד קשה לקבל את העניין, אבל אין לך מושג כמה זה לטובתה, זה לא פשוט אבל תוכלי להמשיך להניק ואל תוותרי

מחזקת את ידיך מאד ומבינה אותך ב"ה שבימנו יש פתרונות .....

וגם אני הייתי אצל ד"ר קינן (רופא מעולה וידוע מאד בתחום, אפשר בהחלט לסמוך על המקצועיות שלו!) ולא התאפקתי ומיררתי לו בבכי מול הפרצוף...

אצלנו יש סיפור כזה במשפחה (לשתי אחיות שלי היה) ולכן אני יודעת לקחת כל תינוק שנולד לאורטופד אבל בשני הראשונים לא היה כלום אז חשבתי שאיזה יופי, זה דילג עלי... אבל אז בילדה השלישית פתאום הוא אמר שיש בעיה ושהיא צריכה רצועות וזה היה נראה לי סוף העולם. גם אנחנו קנינו ב"צעד צעד" וכשהוא שם לה את זה בפעם הראשונה הרגשתי בדיוק כמוך- שיש לה נכות וזה היה פשוט מזעזע, היא נראתה כל כך מסכנה וכל כך ריחמתי עליה.

ואז ד"ר קינן אמר לי בחכמה שאני צריכה לשמוח שזה כל הבעיה, זה כלום וזמני ותוך תקופה קצרה יעבור. (הוא הרי עובד בבי"ח אלי"ן עם ילדים עם מוגבלויות קשות). באותו הרגע עוד יותר היה לי קשה כי כביכול לא הבינו את הקושי שלי אבל בדיעבד הוא כל כך צדק...

ובבית חשבתי לעצמי- למה זה קורה לי? מה ה' רוצה להגיד לי? מה עשיתי לא טוב?!

הבת שלי הייתה עם רצועות במשך כחודשיים והיא התרגלה לזה הרבה יותר ממני! אני לא זוכרת אותה בוכה מזה בכלל (היא הייתה ב"ה תינוקת רגועה בלי קשר וזה ממש לא שינה את זה), ופשוט הכרחתי את עצמי להפסיק לחשוב עליה במושגים של מסכנו או ח"ו נכות, כל הזמן הזכרתי לעצמי שזה זמני ובקרוב נשכח מזה וכך אכן הי. הדבר הנוסף שקשה להתרגל אליו הוא הסרבול אבל גם לזה התרגלתי, ולהיפך-עשיתי לעצמי מעין אתגר לראות אם אני מצליחה לשפר ממקלחת למקלחת את זמני ההלבשה ושמחתי לראות שאני נהיית יותר יותר מומחית.

התגובות של המשפחה באמת היו רחמים(מהמבוגרים) ופליאה ושאלות מעצבנות (מהילדים) אבל זו הזדמנות מצוינת ללמוד איך לא להתרגש ממה שאומרים בסביבה, ציוד מצוין לילקוט החיים שצריך להשתמש בו לא מעט.

לגבי הבעיה- הבנתי שהנזק שעלול להיגרם כתוצאה מאי טיפול הוא רגל אחת קצרה מהשניה וכתוצאה מכך-צליעה. אז הטיפול עוזר לילד להיראות ממש כאחד האדם.

הבת שלי היום בת 6, זריזה וחמודה ולמדה קפוץ בחבל ראשונה מכל חברותיה.( כיום היא מתאמנת על לקפוץ על רגל אחת לאחור...) בקיצור הכל ממש נורמלי.

ועוד ציוד חשוב לחיים, שאותו למדתי בין השאר גם מהעניין הזה- כל , אבל כל מה שה' עושה זה לטובתנו. לפעמים אנחנו רואים את הטובה שיוצאת כבר בעולם הזה ולפעמים רק בעולם הבא. לפעמים המקרים האלו רק מוציאם ממנו עוד נקודה פנימית שהיתה חבויה בתוכנו וגורמים לנו לגדול.

קחי את הניסיון הזה, תתפללי לה' מעמקי ליבך ותשפכי את כל מחשבותייך בשפה הכי אמיתית שלך! ה' הוא רק איתך, לא נגדך!

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם

את יכולה לנסות לעשות הפסק ביום שבו שבוע אח"כ אין לך משהו מסויים.

כמובן, שהכל יכול להיות, ויש דברים שיכולים לשבש. אבל אפשר לנסות.

שזה לחכות עד יום ראשון

וזה מבאס

כי החתונה חמישי הבא אז אני לא אעשה היום

ואז שבת חתן

ואני צריכה לברר גם אם בראשון יש שבע ברכות של הצד שלנו 

ואז זה לחכות לשני

אוף

ופשוט מנסה לעשות הםסק

אח"כ תראו מה לעשות...

ומה שלומכם??

ביום של ארוע? או בשבת חתן?

מלחיץ אותי מידי

אנחנו בסדר ב"ה

חוזרים לשגרה לאט לאט

תודה💕

על שניכם

הרב שלנו דוקא אמר שאחרי לידה לעשות הפסק ברגע שאפשר

לבדוק שביעי

ואז אפשר גם לטבול יום אחרי

ועוד משו

האם יש איזשני בדיקה מאתמול שיכולה להחשב כהפסק?

או אחרי החתונה למצוא מקווה בסביבה שפתוח עד מאוחר

הייתי עושה מאמץ כדי לא להיות אסורים בשבת... לא כיף

(ומתי חופה? אולי אפשר להספיק לפני?)

לא ידעתי מה עדיף, לדחות את ההפסק או את הטבילה אחרי ההפסק

אני אשאל רב באמת

אתמול שכחתי לצערי הרב לעשות הפסק כי לא הייתי בבית

מלחיץ אותי מקווה ביום של החתונה

זה אחות של בעלי

זה אומר שאנחנו שם מוקדם לצילומי משפחה

עם איפור של ערב

ויוצאים אחרונים מהחתונה....

ונשמע לי מטורף אחרי האירוע להתחיל הכנות

גם ככה אף אחד לא מבטיח שה-7 נקיים ילכו חלק (בעז"ה שכן).

אחכ הייתי שוברת את הראש מה לעשות אם זה יוצא ביום פחות טוב.

לפעמים השכבתי את הגדולים יותר כשהתינוק היה במנשא.

היה שלב שהתינוק היה נרדם לפני, ואז הייתי פנויה להשכיב את הגדולים. אבל הרבה פעמים הוא בדיוק התעורר, ואז הייתי באה אליו, והם היו נשארים לבד.

כיום הקטן שלי ישן צהריים במעון, והולך לישון יותר מאוחר.

כשאני משכיבה את הגדולים יותר, הוא מסתובב. לפעמים הגדולה מעסיקה אותו, לפעמים הוא קצת יושב עלי.

יעזור לקבוע מראש עם הגדולים, שיהיו פנויים בזמן הזה? אולי שתהיה איזו תורנות ביניהם, כל אחד ביום אחר?

לפעמים עוזרים נקודתית פה ושם אבל ההשכבה באמת ארוכה ככה שרוב הזמן אני לבד

אני משתמשת הרבה במנשא ובאמת לא חשבתי להשתמש בו בהשכבות.

אז איך זה בדיוק הולך, היית שמה את התינוק מקדימה? כי אז זה נראה לי מפריע קצת להיות פנויה לילדים, זה גם ידרוש ממני לעמוד ולא לשבת לידם (משום מה הוא לא רגוע עם המנשא כשאני יושבת יותר מכמה רגעים)

והקטן שבמעון- אין אפשרות להשאיר אותו להסתובב בבית. הוא ממש שובר וחייב השגחה צמודה 

אבל הם יכולים להעסיק אותו בזמן שאת משכיבה את הילדה, או שהם לא יכולים לעזור בכלל בזמן הזה גם לא בלהעסיק אותו?

אולי אם תמקדי את העזרה רק לזמן שאת מרדימה את הגדולה ולא את התינוק הם יצליחו להחזיק מעמד?

הקטן שבמעון עולה לגן או ממשיך במעון?

השלב הזה שהם ישנים יותר מדי במעון ממש קשוח.

הייתי מציעה לצאת עם התינוק והפעוט לסיבוב בחוץ אחרי שהילדה נרדמת במקום לרדוף אחריו בבית. או שהתינוק יירדם בדרך, או שהוא יתעניין בחוץ.

כך או כך יכול להיות שיהיה לך יותר קל כשהם רגועים בחוץ.

אולי גם תצליחי לאכול משהו כשאת איתם בחוץ. איזה סנדוויץ לפחות.

אולי לשמוע סיפור באוזניות?

לא הייתי מנסה להשכיב אותו, זה רק גומר אותך והופך את ההרדמה למתישה.

תחשבי איך אפשר לגרום לו להיות לידך בשקט בלי לישון.

אם הוא עולה לגן עירייה זו בעיה ממוקדת ליודשים הקרובים ואז זה ייפתר מאליו.

אז שווה גם לתאם עם בייביסיטר או שבעלך יגיע יותר מוקדם בימים מסויימים לחודשיים הקרובים.

אם שנה הבאה הוא עדיין במעון זה רק ילך ויחמיר

אז תצטרכו לחפש פתרון מובנה.

תנסי להפריד את השינה שלהם, לדעתי יש סיכוי טוב שהגדולה תירדם לך מהר בלי בעיות ואז הכל יהיה פשוט יותר.

ויש לו עוד שנה במעון, בגלל זה רוצה לפתור את העניין

(והוא גם יחסית מהקטנים, עוד לא בין שנתיים. לא יודעת למה השינה הזאת כל כך מעכבת את שנת הלילה)

אני מבחינה באמת אין לי ברירה אלא להפריד אבל מנסה לחשוב איך באמת לעשות את זה

כמו טרמפולינה, ערסל חיבוק...

ואז הוא גם יוציא מרץ שזה יכול לעזור להרדמה רגועה יותר אחכ

ויעסיק אותו שתוכלי להתפנות להרדים את הגדולה יותר

ואת הגדולה אולי יעזור שתהיי איתה כמה דקות ואז לשים לה שירים/סיפור ברמקול בלוטוס? אצלנו זה ממש עזר לשחרר אותנו בגיל גן..

אנסה אולי לשים לה סיפור

הלוואי ויעבוד

שהיא גדולה

אז תשבי איתה איקס זמן

ואז את מפעילה לה סיפור ויוצאת..

ותשמעי איך היא מרגישה עם זה

לק"י

את התינוק להרדים בידיים/ עגלה או מה שנוח בישיבה ליד המיטה של הגדולה.

בהצלחה!

אין ספק שזה מאתגר.