תמיד אני אומרת שהלידה הכי קשה, זו לידה בהרדמה כללית!

הרגעים המדהימים שלאחר הלידה, שווים את כל סבל הצירים. (ואני ילדתי ללא אפידורל)

מקווה שהתאוששת!

הרבה בריאות ושמחה!

הרגע שבו אני קולטת שאנחנו לא זוג צעיר עם ילד אלא משפחה.. 

זה בהחלט היה מרגש!!

שעבר בראש...

שלי בדיעבד די מצחיק!

לצערי מרוב כאכב ולחץ בכלל לא הייתי פנויה להתרגש מהילד עצמו

איך התרגשתי- אמרתי לאמא שלי- תראי כמה רזיתי! והיא אמרה: "לא הרבה..."

וזה לא היה בלידה האחרונה (חודשיים) אלא לפני אי-אלו שנים. פשוט היא יצאה כך שישר ראיתי.

אצל האחרים אני ממש לא זוכרת.

קוראים לי בכריזה של בית החולים לבוא להניק, אחרי הלידה של הבכורה ב"ה, ואני לא מבינה מה רוצים ממני- ילדתי, עשיתי את שלי, עוד מעט אלך הביתה וביי-ביי... פתאום הבנתי שיש לי תינוקת שהיא שלי

והרגע הזה שאני קולטת שהיא באמת מהממת כמו שחשבתי שהיא תהיה, לפני אחת התמונות באולטרסאונד 

"וואי איך הוא דומה לחמי...."

ברגע שפקחתי את העיניים ונזכרתי שיש לי תינוקת:

"תודה! תודה! תודה תודה תודה תודה תודה!"

מרוב התרגשות אפילו לא הצלחתי להגיד משפט שלם "תודה לך השם".

רק אחרי כמה רגעים קלטתי שבעצם מה שהיה הכי טוב להגיד זה -

"מודה אני לפניך" וכו'....

"אני רוצה לחבק אותה, אל תנקו לי אותה מהחומר הלבן הזה, אני רוצה לחוש אותה ככה.."

האמת היא שהייתי בשוק..כי תמיד הביאו לי אותם אחרי שכבר קילחו אותם ולא האמני שגם אצלי בבטן הם יוצאים עם המשחה הלבנה הזאת.. ובניתוח הזה, פעם ראשונה הראו לי אותה לשניה ברגע ששלפו אותה.. וראיתי אותה לבנה-זה ריגש אותי!

הי,

קוראת פה הרבה ולא מגיבה בד"כ.....

אבל השרשור הזה גרם לי לרצות לשתף!

כשהבת שלי נולדה( הראשונה בינתיים...) פשוט חשבתי שאני כל כך שמחה שזה נגמר ושיום יבוא וגם היא תצטרך לעבור את זה!

הבכור שלי - לא בכה בשניה הראשונה שיצא, כי נולד כרוך פעמיים- ואני צרחתי: למה הוא לא בוכה???

השניה- צרחה וצרחה ונרגעה רק עם הנקה, ואני אמרתי: איזה כיף, את בוכה!!!

כנראה אמרתי את זה מדי מעומק ליבי, כי עד היום כבר שנה וחצי שהיא צרחנית רצינית... 

שאני יוצאת לעולם מהבי"ח ובטוחה שכולם מאושרים בשמחתי-

מרגישה שהדבר הכי חשוב נולד לעולם וכולם יודעים ומאושרים בה

ועוד רגע-שאני מחזיקה אותה אחריי שהיא יוצאת מהבטן ואומרת-היא מוכרת לי מפעם..אולי מגלגול קודם?

זה היה ברור לי שככה היא תראה ומאותו רגע הא הייתה טבעית לי שלא זכרתי מה זה להיות בלעדייה לפני שראיתי אותה..

היום העיניים נראות כמו של בעלי...

ואז.."אמא אמא אני אמא"

בלידה הראשונה- זה היה קל! מה?? זו בת?? אני בשוק! בואי לאמא, מהממת.

בלידה השניה- וואי אני פשוט מבולבלת.

הבטחתי שאתן לה 3 מכות בישבן על כל מה השעוללה לי בהריון וזה אכן מה שאמרתי ועשיתי..

בלידה הראשונה שהייתה 'לידה שקטה', היה לי ברור שאני רוצה לראות אותו (מה שקודם לא היה לי ברור) ואכן ראיתי ואינני מתחרטת. 

בלידה השניה, בעלי אמר שצחקתי איך שהוא יצא. אני זוכרת ששמו אותו עליי וממש נרגעתי כי הוא היה רגוע והבנתי מיד שהוא לא  תינוק חסר מנוחה כמו שחששתי שיהיה, בגלל שלא הפסיק לזוז בבטן והתהפך כמה וכמה פעמים בחודש תשיעי.

מעבר לזה, אחרי ששמו אותו בתינוקיה ואני נשכבתי לראשונה אחרי 8 שעות בהן הרגשתי שאני עוברת התעללות לא אנושית (הביאו לי זירוז של טבלית pg, מה שאומר שחוויתי 8 שעות של צירים ללא שום הפסקה, זה התחיל בצירים קטנים כל דקה וחצי-2 והמשיך בצירים חזקים מאוד עם הפסקות של צירים חלשים יותר, ולא קיבלתי אפידורל בשום שלב- לא מבחירה!)
בכל אופן, באותו רגע שכבתי והתחלתי לבכות שאני באמת לא מבינה את הקללה של חווה, אבל אני יודעת שהקב"ה הוא צדיק וישר ואני פשוט לא מבינה כלום...

ולא היה כל כך נורא...

זה בלידה הראשונה. אחר כך כבר לא הופתעתי מהיכולת שלי ללדת.

כשראיתי את שני הראשונים המחשבה הייתה בערך: מה? זה?? ככה נראה מה שיוצא ממני?

בלידות הבאות זה כבר היה מוכר... אהבה ממבט ראשון

ואני מתרגשת

לפני שלושה חודשים: אני כולי מרוגשת ואומרת: "איזה נס! איזה נס!" - אז המיילדת מתלהבת איתי ואומרת "כן, ה' הוא המלך" ואחר כך כשהקטנטנה עליי צורחת אז אני אומרת לה "די חמודה תפסיקי לבכות."  והמיילדת אומרת לי: "למה? זה מעולה שהיא בוכה" - אני רק ניסיתי להרגיע אותה ולא חשבתי על השטות הזאת באותו רגע.

בס"ד

בלידה הראשונה- משפט ראשון- איזה חמוד, רק למה הוא דומה לחייזר???

לידה שנייה- איזו שלמות רק שיישאר ככה!

לידה שלישי- הג'ינגי הזה באמת שלי??- בדקתי את חבל הטבור, היה עדיין מחובר... 

במשפחה של אבא שלהם אין בהירים בכלל, במשפחה של אימא שלי יש, אבל רק בני דודים של אימא... 
 

מחשבה ראשונה  כשאימא שלי ילדה אותי- ביתה הבכורה- "אני רוצה עוד אחד כזה!" 

הסתכלתי על בעלי בעיניים דומעות ואמרתי לו מכל הלב:

"פעם הבאה אתה יולד!"

זה שכמה שאהיה פמיניסיטית,

בחדר לידה כולנו ימי הביניים.

סובלות, בוכות, חשופות, חסרות אונים, אם נפלת על מישהו גרוע - מושפלות,

והגבר - כאילו, אל תעבדו עלי - הוא כל כך לא סובל!!!

אני לא מוכנה לשמוע את זה בכלל. 

הם אומרים שזה כל כך קשה לראות אותך סובלת, 

אז אל תנסו להשוות את זה בהפוכה - כי כל סבל של גבר (חוץ מהברית..) הוא לא כאב של תכלית,

אלא ייסורים של מחלה וכד'.

פה זו לידה - יעני תהליך טבעי... ושמח...

אז הם פשוט יושבים שם ומחכים שזה ייגמר, והם לעולם לא יבינו את זה.

לא היתי רוצה שבעלי יילד, חסר לי לטפל בבעל יולד?! הוא הרי לא היה מתאושש מזה בחיים.

גיס שלי אמר פעם (זו היתה יציאה מאד לא רגישה, מסכימה) - אני לא מבין.. בסדר, לידה ראשונה - 

אבל לא מתרגלים בסוף? עוד פעם, עוד פעם.. למה עושים מזה כזה עסק?
אז נכון שזה נורא מצידו, אבל אני חושבת שזו מחשבה של הרבה גברים.

כאילו, כולן יולדות... זה דבר טבעי... יאללה, בסדר! היה נגמר.

כשאני רואה בבית חולים אשה הולכת דאובה ולידה מדדה הבעל המפהק, אני תמיד חושבת על זה שזה 'לא הוגן'.

וקשה לי עם זה...

תודה שהקשבתן!

אני יודעת שזו הודעה אולי מרגיזה, אבל אני מרוגזת מזה בעצמי. זה אוכל אותי.

אה, והוא יגיד שזה כנראה ההורמונים...

הרי אנחנו לא יצורים שכליים, אלא גוש רגשי כזה שנע לפי מצב הדם בגוף.

אני לא כל כך קולטת את צורת השרשורים.
אשמח לפתוח בשרשור חדש אם יש למישהי איך להניח את דעתי או להפך - להזדהות.

כשבאנו לקחת את התינוקת הבייתה, חמותי עזרה לי, (אמא גרה רחוק..)

והיא אמרה לי: "נו תארגני אותה".

אמרתי לה: "מה צריך לעשות"?

אז היא אמרה לי: "תלבישי אותה"

בקיצור התחלתי להלביש אותה, פתחתי את הטיטול וראיתי שהיא עשתה גדולים

אמרתי לעצמי: "חוצפה! למה לא החליפו לה טיטול"?

עד שהבנתי.. היא באחריות שלי

הודו לה'..

פעם אחת ילדתי בבית - בטעות!!!

הפרמדיק הפריד את חבל הטבור, בעודי שוכבת על המיטה בחדר השינה.

מיד אח"כ הוא עטף את הפיצית בשמיכה והגיש אותה לבעלי.

ברגעים אלה הוא התחיל לעשות לי סדרת בדיקות, והתינוקת בכתה.

אני לא אשכח את תחושת האחריות שנפלה עלי, דקות ספורות לאחר הלידה.

יש לי תינוקת.

אין כאן מיילדת.

אין כאן אף אישה חוץ ממני.

התינוקת בוכה.

מי אמור להרגיע אותה?

ברגע הראשון הרגשתי שאני רועדת מהאחריות הפתאומית הזו.

אבל בשנייה שאחרי הרעד, ביקשתי מבעלי שיביא לי אותה, להניק.

הפרמדיק אמר שהוא חייב לבדוק אותי, ורק באמבולנס אוכל להניק.

באמבולנס היא אכן ינקה יפה,

אחרי שבלידות הקודמות אף פעם לא הצלחתי להניק בחדר לידה!

בבית החולים, כשהיא נלקחה לתינוקייה, הרגשתי כמו אימא ששולחת את התינוק למעון.

זו הילדה שלי! אני כבר מכירה אותה! אני אחראית עליה! ואני יודעת מה היא צריכה!

כשאני סתם בוכה הוא נלחץ ונכנס להיסטריה ודיכאון (בסדר, לקח לו זמן אבל הוא גם למד לתת לי לבכות ושזה טוב שאני בוכה לפעמים!) אז מה עבר עליו במהלך הלידה... ????

אני באמת מרחמת עליו כי גם כולם סביבי ולי מותר לצעוק ולבכות וכו', והוא זה שנשאר אח"כ עם הטראומה וההרגשה שאין לו מה לעשות איתה לעולם שהוא היה מעדיף להחליף אותי ולהיות שם במקומי, רק לא לראות אותי סובלת...

בסוף לנו ה"טראומה" עוברת יותר מהר מלהם, כי אנחנו גם הרבה יותר מדברות מהם ומעבדות את החוויה, והם נשארים עם זה בשתיקה שלהם, עד שנדובב...

זה שיש גברים דוחים וחסרי רגישות לא מעיד על המין הגברי ככלל, כמו שלא היית רוצה שיגדירו אותך ואת המגדר הנשי ע"פ האישה שהכי מעצבנת אותך בעולם.... 

ובלידה השניה-

"הוא כל כך דומה לך..הוא כמוך!" לבעלי..

"אני לא מאמינה שעשיתי את זה!!"

בלידה השניה-אני לא מאמינה שאמרו לי להפיל אותו. הוא מהמם!

והוא רוצה יותר מילד אחד, אולי כדי שיתחתן עם עוד אישה.... [וזה היה בשיא הרצינות ובלי טיפת קינאה...]

את אולי ממש אחרי לידה? הרבה נשים אחרי לידה אומרות שלא יעברו את זה שוב...

אבל זה היופי שיש בשכחה, אישה שוכחת מה שהיה ורוצה שוב ללדת....

ואם זה לא נשכח ממך אז כדאי לך לחשוב על טיפול .... ולא טיפול שבעלך יתחתן עם עוד אישה זה לא קשור לקנאה.

כל לידה מחדש.

זה רגע של התרגשות ענק, הרגעים שהכי מרגשים הרבה יותר מהחתונה למשל.

פשוט מיד אני אומרת : נס

שהאמא והתינוק בריאים ושלמים אין יותר מיזה

כמובן בתוספת דמעות ונשיקות וחיבוק לתינוק והודיה ענקית לה' שעברנו את הכל בשלום

לידה שניה - ניתוח שני.

בלידות הבאות הייתי מפוככחת יותר ודיברתי לעניין "אמא ,אתם יכולים ללכת.אני מסתדרת"

מחשבה ראשונה "וואו, אני אמא" 

מחשבה שניה " אמא (אמא שלי), יא חתיכת מעצבנת! התלהבת, אבל דיי ! את מחזיקה את הבת שלי, כבר מלא זמן (משהו כמו דקה וחצי)  ראבק! תני שישמו אותה עלי! אני כבר חייבת להחזיק אותה, אני אמא שלה, גם לי יש זכויות" 

בהשתדלות ביטאתי את המחשבה יותר בעדינות, לא רציתי להתחיל לריב איתה שתי דקות אחרי הלידה,

יהיה לנו את כל החיים לצרוח אחת על השניה במקומות אחרים.

ומאז ועד היום סבתא מקצרת לאמא של פיצי את החיים (זו הסיבה שאמא של פיצי מבואסת לא נרדמת גם ב2 בלילה)

ו"פיצי וסבתא חברות הכי טובות לנצח נצחים" (ציטוט קבוע של סבתא) . 

בס"ד

עוד לפני ששמו לי אותו על הבטן, הרגע שהוא מחליק החוצה (ואני נקרעת עד שיש צורך תפרים דרגה 3 ..)

"אימא שלי עברה את זה בשבילי???"

גל הערכה עמוקה לאימא שטף אותי פתאום... 

זה מה שזוכרת שקראתי או שמעתי.

בהצלחה עם החלום!!

כן... חשבתי אולי השתנה.

מנסיון כואב

בחיפה ממה שאני מכירה זה מקום חילוני.. 

באסה שנופלים בין הכיסאות.

כן, חיפה נשמע הכי חילוני... כנראהשלא כדאי .

רוב הציבור הדת"ל לומד ועובד במקומות חילוניים, אני לא חושבת שזה צריך למנוע ממך להגשים חלום.

אגב, אני מנחשת שרוב גדול בתואר הזה הוא נשים אם זה עוזר לך…

אח''כ תטפלי רק בילדים/אנשים דתיים?

כנראה שלא בהכרח, במיוחד שצריך לעשות סטאג'/עבודה מעשית במסגרות לא דווקא דתיות.

חבל להמנע רק בגלל הסיבה הזאת. 

לק"י

אין בעיות צניעות בקורסים.

כל מיני ציורים לא צנועים בלשון המעטה.

באמת לא חשבתי על זה… היה לי בראש יותר הפן הטיפולי ופחות האומנותי.

עדיין כדאי לברר טוב לפני שפוסלים.

הדיבור, אירועים, וכו

יש כאלה שלא מפריע להם

אבל אם הפותחת שאלה כנראה שלה מפריע

יש מצב לדבר איתה?

אם זה בסדר...

שונים מתנאי הקבלה לתואר ראשון, אז ממש לא כדאי להתייאש מראש

הבעיה המשמעותית יותר שזה נסיעה רצינית

ולא יודעת אם זה מתאים לך..

אני מציעה לך לחפש בנות שלמדו את התואר גם בחיפה וגם במבח''ר ולשאול אותן ישירות.

יש תואר די חדש

בתקווה שכן יהיה מקום נורמלי

אם עשית בגרויות.

יש גם אופציה באונו, יש מסלול חרדי.

ואם את באיזור שיש תחנת רכבת, זה לא נראה לי כל כך נורא.

כי זו לא הוראה שלהם, אלא של המל"ג.

יש אפשרות להיכנס עם בגרויות, אבל בדרך כלל זו ועדת חריגים.

כלא חרדים.

בעצם את מבחר הקימו כדי שתהיה לציבור חרדי ללא בגרויות, אופציה ללמוד לימודים גבוהים.

מבחינתם אם יש למישהו בגרות, הוא לא זקוק למבחר, ולכן זה לא מקומו.

אני יודעת את זה כי בעבר ניסיתי ללמוד במבחר, ולפני הראיון שאלו אותי איפה למדתי, והסבירו שתהיה בעיה קשה, והאופציה היא רק דרך ועדת חריגים. (למדתי במוסד חרדי עם בגרויות).

אולי משם ההיכרויות שלכן. (מהחריגים).

היית לומדת מראש בתיכון שלומדים בו בגרויות,

כנראה שהייתה לך בעיה קשה.

אין לי עניין לכתוב את זה שוב ושוב.

פשוט תבדקו. זו ההוראה של המל"ג.

ביקשו ממני את מס המוסד שלמדתי, ומיד המזכירה אמרה לי שיהיה קשה, כי זה מוסד עם בגרויות. אולי יש סמינרים מוחרגים. אין לי מושג. למדתי בתיכון חרדי רגיל. לא סמינר.

למדתי בסמינר בית יעקב עם בגרות מלאה

לא סמינר גדול

אם למדת באולפנת תהילה ויש לך תעודת בגרות חרדית- תתקבלי

אם למדת בתיכון חב"ד ששייך לממ"ד ויש לך תעודת בגרות של ממד לא תתקבלי. למרות שבעלך ואבא שלך עם חליפה ואת עם פאה וגרביים

יש גם מוסדות חרדיים עם בגרות של ממד (בדיוק כמו שיש אולפנות של חרד"ל עם סמל מוסד ובגרות חרדית)

אולי למדת באחד מהם (חסידויות ספציפיות, נושרים ואולי גם ספרדים חלק)

רואה חברות שעשו בגרות חרדית, החיים שלהם הרבה יותר קלים מבחינה אקדמית

באמת חבל שלא כל האולפנות עושות חרדי 

תתקשרו לשם לשאול.

זו הוראה של המל"ג.

אני התקבלתי למבחר

ועשיתי בגרות מלאה

זה הסוג מוסד

למדתי בסמינר ולא באולפנה

החכמתי.

(יש לי עוד כ"כ הרבה לעשות

ולשנות את עצמי

כדי להתקבל...

אבל זה נותן אופק).

עם אאג מקצועי

אולי זה שניתח

זו בטוח דלקת אוזניים?

מהניסיון שלי נשמע לי הגיוני יותר שנשאר חור בגלל הכפתורים וזה מה שגורם לכאבים...

אתם מקפידים לשים לו אטמי אוזניים במקלחת?

בכל אופן, כדי ללכת לאא"ג מומחה כדי לבדוק את העניין הזה.

(אני לא זוכרת עד מתי אמורים לשמור על האוזניים אחרי ניתוח כפתורים. בכל אופן, יש סיבוך נדיר שהכפתור משאיר חור בעור התוף, ואז בכל פעם שחודרת לשם טיפת מים אלה כאבי תופת. לבת שלי זה קרה באוזן אחת, וכשגילינו את זה התאימו לה אטם מיוחד לאוזן שלה, שאותו היא שמה במקלחת. לבריכה וים כמובן היא לא יכלה ללכת. ועדיין לפעמים חדרו לה מים שם... בגיל 15 היא עברה ניתוח לסתימת החור וסוף סוף באנו למנוחה ולנחלה. מקווה שזה לא המצב אצלכם, אבל כדאי מאוד לבדוק...❤️)

קיבלנו הנחיות מהמנתח לא להרטיב רק שבוע ואחכ אין בעיה שיכנס מים, הנה נשמע לי לא הגיוני ושאלתי שוב קיבלתי את אותה תשובה. בפועל לא נכנס לו מים במקלחת אני ממש מקפידה על זה ועדיין

התור הבא לרופא שניתח אותו זה רק ביולי, אמר לבוא אחרי בדיקת שמיעה עדכנית

רופאת ילדים שלנו שהיא ממש מקצןעית אמרה שזה נרטה בסדר וזה במקום. אבל עדיין יש נוזלים ודלקות...

וכן, זה דלקת אוזניים כנראה דלקת גם עכשיו כי הוא ממש בכה שכואב לו בימים האחרונים, גירד שם גם

תמיד זה אותו אוזן גם, אוזן שמאל

ממליצה גם להקפיד על שטיפות מי מלח באף

כי הנזלת של האף עוברת לאוזן וזה לרוב מה שגורם לדלקות

אין את אותו מכשור שיש לרופא אא''ג, ולכן רופא רגיל יכול לפספס דברים.

מה שאת מתארת נשמע לא תקין בכלל.

והייתי הולכת לאא''ג, גם אם לא המנתח עצמו.

ובכלל, אם יש דלקת חוזרת מוזר שהביאו רק טיפות ולא אנטיביוטיקה מהפה.

וגם, מה הקשר להקאות? אולי זה סימן שיש שם משהו אחר בכלל?

חום ובמקביל תלונות על אוזניים ושהלכנו להבדק ראו כן דלקת, הסבירו לנו שיש קשר להקאות עם האוזניים אבל זה לא תמיד, יכול להיות סתם צירוף מקרים

וכן, צריך לכת לאא"ג אולי כבר 

ירדה לריאות

הקאות זה יכול להיות תסמין לדלקת ריאות

אני מקווה שהביאו לכם אנטיביוטיקה 

ואחר כך החור שהם עשו אמור להיסתם.

לא זוכרת כמה זמן לוקח כל דבר.

לעיתים נדירות החור לא נסתם, ואז נוצרות בעיות.

אבל גם אם לא זה העניין - נשמע לי שהכי חשוב ללכת לרופא מומחה בשביל לבדוק את הסיבה לכאבים.

לבדוק עם רופא אף אוזן גרון איזה טיפות אזניים מותר לשים. יש טיפות אוטוטוקסיות -רעילות לאוזן,שאסור לשים כאשר יש פתח בעור התוף . כפתורים זה פתח .

ואני מכירה שמים אטמים הרבה יותר משבוע,שלא יכנסו מים ,כי אכן גורם לזיהומים ,דלקות ...

לבדוק את ההנחיה הזו עם עוד רופא אף אוזן גרון.

בהצלחה 

מומחה ככ, יש לו גם שקד שלישי מוגדל, חסימה חלקית ולא משמעותית לדבריו, יש לו גם אסתמה ושאלנו אם לא כדאי גם לטפל בשקד השלישי אמר שאין צורך, מצד שני רופאת ילדים שכן מכירה אותו אמרה איך לא טיפל גם בזה, ויתכן שבגלל השקד המוגדל יש לו עכשיו נוזלים ודלקות חוזרות

אנסה לבקש לקבוע תור אצל רופא אחר פעם הבאה

מכירים אותו שם בגלל האסתמה, וכל מה שעבר

אבל אחליף רופא, מי שלא נראה לי בעין אני מסננת מיד מוזר לי שלא עשיתי את זה עד עכשיו...

בניתוח האחרון, שהיה לפני שנה, אמרו לנו שלא צריך לשמור ממים.

שאלתי כמה פעמים, והרופא אמר שיש כפתורים חדשים, עם שסתום חד כיווני שהנוזלים יכולים רק לצאת ומים לא יכולים להיכנס.

ואכן- הרטבנו חופשי ולא קרה כלום.

אז אולי זה מה שהיה להם (מצד שני הרשו לנו להרטיב אפילו עוד באותו יום. אז לא יודעת מה הסיפור שלהם)

כשיש דלקת רצינית וחום. לפני כמה שנים בת שלי קיבלה אנטיביוטיקה פעמיים כי פעם ראשונה לא עזרה לה. וזהו. עבר לה.

טיפות נותנים במקרה של דלקת חיצונית יותר.

יש טיפות אנטיביוטיות. ובמקרים קלים יש טיפות שהם סתם להקלה.

במקרה שלכם בנוסף לרופא ילדים הייתי פשוט הולכת לרופא א.א.ג. שיש לו תור קרוב. שנה שעברה הצלחתי למצוא תור בירושלים תוך כמה ימים.

זה לא עוזר עוברים למשהו דרך הפה. תמיד זה עזר

גם עכשיו שמתי פעמיים טיפות וב"ה כבר אין חום

לק"י

אבל אם את מתלבטת, את יכולה בינתיים לקחת כדורי ג'ינג'ר או נוזיקס (שזה ג'ינג'ר עם בי6).

אולי תגלי שזה עוזר לך.

תרגישי טוב!!

עדיין סבלתי מאוד אבל הצלחתי לאכול

2 ההריונות שלקחתי יצאו לי ילדים מרדנים ולא קלים

2 ההריונות שסבלתי בשקט- ילדות טובות ורגועות

שוב אני יודעת שנשמע הזוי אבל פתאום יש חשש לקשר כלשהו שטרם נבדק 

כן לקחתי גינגר ודומיו. אבל זה לא יצא קשור....

לך? או משו שקראת?

בכל אופן אני לא יודעת כמה סבלתי

אני יודעת שחיי לא היו חיים

שהתבאסתי שהבוקר הגיע

וכשפתחתי את העניים חיכיתי כבר לסגור אותם שוב

ואני לא מגזימה

זה היה מהגיהנום

שהבחילות היו כל כך קשות שיצאתי לבחוץ לנשום קצת אויר כי הרגשתי שאני נחנקת מבפנים

ואמאלה אני לא משקרת - משב רוח על הפנים עשה לי בחילה!!!

שם כבר הבנתי שזה רק אני והשם 😂

לא קראתי את קון מארי, אבל הבנתי שהשיטה שלה לא מתאימה למשפחות של יותר משני ילדים... (ושהיא בעצמה הודתה בזה כשנולד לה הילד השלישי)

נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא

ובניגוד למה שקורה אצלי בדרך כלל כשאני קוראת ספרים מעשיים בסגנון - הצלחתי אפילו קצת לממש חלק מהרעיונות שם...

קניתי אותו במחיר מלא ביפה נוף, וזה היה שווה את זה

"נועה שרון כותבת בדיוק למשפחות ברוכות ילדים, משפחות יהודיות וישראליות. וחוץ מזה היא כותבת בהומור ובצורה מרתקת, וזה פשוט כיף לקרוא"

עם שיתוף מאזינות

קו חינמי נהדר!

מצרפת למעוניינות - ‏‪02-666-7140‬‏

איזה גיבורה את

זה כל כך מרגש המסע הזה

מעריצה אותך על כל השעות הארוכות

מלא מזל טוב נחת ובריאות לך ולקטנה❤️

איך אני מבינה אותך לגבי היאוש שהפתיחה לא מתקדמת.... סיוט!

איזה כיף להיות אחרי! שיהיה המון מזל טוב והתאוששות מהירה!

ומאוד ניסי. פלא ה'

ממש באלי לכתוב פה את הסיפור לידה האחרון תחת הכינוי שלי. אבל בטוח יזהו אותי.. הוא כתוב עם כל כך הרבה פרטים.. 

זה באיזור שהיא לא מגיעה עם הידיים וזו שריטה עמוקה יחסית לכוח של ניובורן

באסה 

יכול לקרות ששורטים תינוק בטעות, בטח בחושך שלא רואים מה עושים... ועשית את הדבר הנכון שביקשת ממנו להרדים אותה, את לא אמורה להגיע לאפיסת כוחות.

ולהבא- שיגזור את הציפורן, ותמשיכי להביא לו אותה גם כשהוא עייף... אני חושבת שהנזק שיהיה לה מאמא קורסת שממשיכה להיות איתה גדול מהנזק של שריטה חד פעמית...

שנשברה לי הציפורן

והבת שלי צרחה והשתוללה לי בידיים ונשרטה מהציפורן הזאת

היה לי מצפון ממש אבל בסך הכל זה הגיוני שיקרה כזה דבר

תינוקת שבוכה ולא נרדמת זה קשוחחח

🫂🫂🫂

את הולכת בשביל שלך.

חיבוק! 

תתעלמי מרעשי הרקע! לא מעניין מה העולם חושב עלייך!!!!!

שיהיה בשורות טובות ומתוקות בקרוב ממש

לא זוכרת שכל רגע פנוי אני בוכה, שהייתי מדוכדכת אחרי ההחזרה...

פשוט קטע שכל סבב והאופי המוזר שלו

ולא היינו בסיומה של מלחמה שהוציאה הרבה כוחות?..

אל תשכחי שגם ככה להיות מטופלת פוריות בתקופה כזאת זה טירוף

ובואי נגיד שגם בלי טיפולים אני אשת מילואים ועם דמעות בעיניים כי כבר נמאס

אז את מתמודדת עם הכל ביחד..

חיבוק גדול

זה שבועיים מורטי עצבים

ממש תחושה שאין לאן לברוח והמחשבות מציפות בלי הפסקה..

ואם את ברצף של טיפולים אז גם ההורמונים מצטברים מפעם לפעם

זה יעבור❣️

אמן תשובה חיובית בקרוב!!

מותר לך לרצות לגמרי!

שאת רוצה עוד ילדים וצריכה להילחם על זה ואחרים לא מבינים. כשאומרים לך להסתפק בילדים שיש לך.

צריך לשים פס על כולם אבל זה כל כך קשה.

הלוואי והכל ילך לך בקלות🩷

מחמת בושה אני לא אספר לך מה אני הרגשתי עם ההורמונים

הלוואי והייתי יכולה לשלוח לך איזה משו מתוק וחיבוק 🩷🩷🩷🩷🩷

בטח שזה נורמלי לבכות,זר לא יבין מה זה לעבור בדיקות בלי סוף,

ללכת לבדיקות דם אולטראסאונד כמעט כל יום,

להזריק לעצמך זריקות

ואחר כך לעבור טיפולים..

את אלופה!👑

בע"ה מאחלת שיהיו בשורות טובות!