ברגע שאת רואה שיש שעה קבועה שבה הבת שלך כבר מספיק עייפה להירדם, את עושה סביב הזמן הזה 'טקס שינה' (לא משהו מורכב, רק שיהיה לה ברור שיש משהו קבוע שקורה לפני שהולכים לישון, אצלנו זה היה רק כניסה לחדר חשוך והנקה וגם פסוק ראשון של קריאת שמע ו'המלאך הגואל'. החלפת בגדים או מקלחת אצלי לא היו קשורים להליכה לישון כי זה פחות הסתדר לי מבחינת נוחות).

בשלב הבא את מקדימה את שעת ההשכבה ברבע שעה כל יום. זה לא צריך להיות מדוייק לגמרי, אבל כל יום-יומיים מתחילים את ההשכבה בערך רבע שעה לפני מה שהיה קודם. (אם יום אחד זה לא הלך והשכבת אותה יותר מאוחר, לא צריך לחזור שוב בהדרגה, אפשר לחזור ישר לשעה שהיתה לפני היציאה מהסדר, ואולי ייקח כמה ימים עד שזה שוב יתאפס על השעה הזו).

אצלי המצב היה הרבה פחות קיצוני- היא היתה נרדמת לרוב סביב עשר וחצי או אחד עשרה, אבל תוך תקופה מסוימת הצלחנו להקדים את ההשכבה לשבע בערב (היו אח"כ גם תקופות של הליכה לישון יותר מאוחר, אבל תמיד חזרנו לבסיס של שבע בסופו של דבר..).

בהצלחה!

ולהשכיב בכל מקרה.

לעשות "טקס שינה".

אחרי כמה פעמים קשות היא בעז"ה תלמד.

אולי חצי שעה רצוף. היא ישנה מהלילה וקמה מאוחר בבוקר. וכמה שאני מנסה להעיר אותה לא הולך!

אבל ברגע שחוזרים מהשמש היא מתעוררת...

להתחיל ממחר.

להעיר בבוקר מוקדם לעייף אותה ואז לתת לה לישון ושוב כשהיא מתעוררת לשחק ולהרדים לסירוגין כשהאידיאל הוא לתת לה להתעייף ואז לשים במיטה עם משחק יד להחזיר מוצץ מידי פעם אבל לצאת.או שאם היא בוכה להישאר אבל לנסות בלול.

מניסיוני ילד בגיל הזה רוצה להירדם בשקט שלו בלי ידיים ונענועים אלא פוט במיטה לוקח להם זמן להתרגל אבל ככה טוב להם.

לקבוע שעת מקלחת ושעתיים וחצי לפנייה להאכיל ואז להאכיל מיד אחרייה ושוב להרדים.

לדאוג שלפני שעת המקלחת היא שיחקה והתעייפה אבל לא לעייף אותם מידי כי אז יותר קשה להם להירדם לעשות דברים על הגבול ובעיקר להרגיש אותה.

אשמח לעזור בפרטי.

אם קשה לך עם זה, אפשר לשנות!

אני הרגלתי את הילדה שלי להרדם לבד במיטה. זה היה תהליך ולקח זמן, אבל הצליח כי היה לי ברור שככה זה צריך להיות.

בהריון, עם תינוקת שנרדמה עלי בישיבה. אבל היא לא היתה צורחת כ"כ הרבה כמו שאת מתארת. הרגלתי אותה לזה שאני מניחה אותה במיטה, יושבת לידה, יוצאת וחוזרת. המטרה היתה לאפשר לה להרדם במיטה, גם כשאני מחוץ לחדר. אני חושבת שתוך שבוע-שבועיים יכולתי להשכיב אותה ולצאת מהחדר.

אני מנחשת שהיא בוכה הרבה ו'נעלבת' כי היא יודעת כמה זה משפיע עליך. היא יודעת שככה תשיג מה שהיא רוצה. האם היא נוהגת ככה גם בסיטואציות אחרות?

אני מציעה לכם לחשוב מה אתם רוצים ומוכנים לדרוש ממנה. אם אתם לא בטוחים שהיא יכולה לעמוד בזה, אתם לא תעמדו בזה...

לעומת זאת, אם אתם שלמים עם הדרישה ממנה ומאמינים שהיא יכולה, ומוכנים להיות עיקביים למרות הבכי, סיכוי טוב שתצליחו לשנות.

 את בטוחה שהיא סובלת מגזים? למיטב זכרוני זה לא אופייני לגיל. אם כן, יש לי משהו שעוזר לזה, מוזמנת לפנות באישי.

בהצלחה!

אני בניגוד אליך כן נפלתי בטעות הזאת עם הבכור שלי, ואין לך מושג כמה אני מתחרטת על זה היום.

בזמנו מאד האמנתי בשיטה, האמנתי  בו שהוא יכול, הייתי בטוחה שזה מה שטוב לו. הכוונות שלי באמת היו טהורות וכנות. ובאמת תוך כמה ימים הוא אולף, או מנקודת המבט שלי אז - למד ללכת לישון בעצמו יפה ורגוע. היום אני מבינה שהוא פשוט למד שאין לו מה לקרוא לעזרה כי אף אחד לא ייענה (כן באתי, אבל אחרי חמש דקות, וזה נצח לתינוק. מבחינתו הוא בוכה ולא נענה ולומד שאין טעם לבכות).

היום הוא כבר בן עשר וממש ממש שונא ללכת לישון לבד. הוא היה רוצה ללכת לישון מאוחר יותר מהאחים שלו - תכלס הוא כבר לא זקוק להרבה שינה כמותם, אבל הוא לא מעז. כשאבא משכיב את הילדים ונח איתם קצת, הוא תמיד מצטרף. רק שלא יצטרך ללכת לישון לבד. זה מבעית אותו.

ואני רואה עליו בעוד תחומים איך תחושת הנטישה ההיא מלווה אותו עד היום.

לא כל אחד יגיב ככה. יש רגישים יותר ורגישים פחות. אבל לא הייתי לוקחת את הסיכון.

היא כ"כ כ"כ רחוקה מזה, היא כל היום רוצה ידיים, אם אני יעשה לה אתזה הא פשוט תצרח ותצרח...

ואלישבע- מה זה הספר הזה? של מי?

ותודה לכולן על התגובות!

מנשא- היא ממש שונאת-לא אוהבתלהיות קשורה..

היא דווקא כן ישנה רבע שעה פה, רבע שעה שם. לפעמים חצי שעה ואפילו שעה (בד"כ על הידיים..)

אבל בלילה היא פשוט לא!!!מצליחה לישון.

יכול להיות שיש לה קשיי שינה? יש דבר כזה בגיל הזה?

יתכן שזה יתן לך תובנות על מה שהילדה שלך צריכה.

לא מזמן נתתי את הספר לחברה עם בעיה דומה, והיא נדהמה מהמהירות שבה החיים שלה השתנו לטובה. הילדה התחילה ללכת לישון בערב במקום לדרוש תשומת לב עד 12.

בהצלחה.

אך מנסיוני ראיתי שקשה לה עם הידיים,שבסופו של דבר הם מעדיפים להרדם לבד.

וגם אני בהריון אז קשה להרים ילדה בת 9 חודשים על הידיים עם הריון ובטן ענקית...

זה שקשה להם יותר להירדם במיטהאין ספק.אבל לטווח ארוך זה הכי טוב להם

אז אני נותנת לה לשחק הרבה לפני ולהתעייף כשאני מזהה עיפות אני מקלחת אותה מאכילה אותה ושמה במיטה עם משחק יד קטן ומחשיכה את החדר אומרת איתה שמע והמלאך הגואל אותי נותנת נשיקת לילה טוב ונשארת לידה,מחזירה מידי פעם מוצץ נותנת יד מלטםת,במקרה שהיא מתבכיינת אני מנסה להרגיע במיטה אבל כשהיא בוכה אני מרימה מרגיעה ושוב מחזירה למיטה.

וכמובן לא לתת לה להיות עייפה מידי כי אז קשה להם להירדם.

ברגע שאני יניח אותה במיטה בחדר. 

היא פשוט תצרח!!!! ולא תפסיק עד שאריםאותה (היתה תקופה שניסיתי כי אמרו לי שרק זו הדרך והיא פשוט בכתה ובכתה עד שכבר לא הייתי מסוגלת ואח"כ הייתי אכולה עם עצמי על זה שעשיתי דבר כזה..)

כמה מילדי היו נרדמים רק אחרי נענוע ארוך, לפעמים אפילו שעה.

פחדתי שכך יהיה לנצח, אך לא. יש דברים שמשתנים עם הזמן. ראיתי זאת שוב ושוב עם כל ילד.

פשוט להיות עם מה שיש כרגע ואחרי תקופה המצב משתנה מעצמו.

במקרה והגיעו מים עד נפש, יש יועצות שינה, אפשר לקבל יעוץ אישי שיתאים לביתך ולכם.

אני לא מסוגלת לאפשר לבכות במיטה, פעם ניסיתי למשך רבע שעה, ללא הועיל והתחרטתי על כך.

(אם אני מבינה נכון את מה שאת מתארת, הייתי נותנת לה לשחק במשהו קרוב למיטה שלי והולכת לישון,

יתכן שתניח את עצמה גם לישון)

בהצלחה! הכל יכול להשתנות בכל יום אפילו בלי שתמצאי פתרון!

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם