בס"ד

ועם כל הכבוד לכל הגורמים שציינת, אני חושבת שזו החלטה שלכם בלבד,

וכבר קרה גם שהיה שם שמאד מאד רציתי וחלמתי לקרוא לבן שיהיה לי בע"ה, 

וכשהסתכלתי על כל אחד מהילדים שנולדו לי, ידעתי שהשם לא מתאים...

קל וחומר לא שם רק כדי לרצות את אחת הסבתות.

בכלל אני חושבת שאם בכל אופן את לא יכולה לרצות את שתי הסבתות,

ובכל אופן מישהי תהייה מאוכזבת, כדאי לפחות שאת תהיי שלמה ותתני את השם שהכי מתאים ונכון.
כי לתינוקת שלך כבר יש שם, והתפקיד של ההורים זה להיות קשובים, להסתכל על התינוק ולנסות להרגיש,
מה השם שלה... 

ו... מזיכרוני הרגעים האלו שאת מסתכלת על התינוק שלך ומנסה לחשוב איך קוראים לו,

אלו רגעים מיוחדים ונדירים, וחבל לפספס אותם במחשבה על  דברים אחרים.

שיהיה בשעה טובה, במזל טוב, ובהצלחה!!

נ"ב

אגב, לעניות דעתי גם מתוך התחשבות בשתיהן עדיף לבחור שם אחר ולא אחד מהשמות שהן רוצות,

כי לפחות זה לא עושה תחושה של העדפה של סבתא אחת על פני חברתה.. 

אולי דווקא בגלל שניסיתם להראות שהשם של הבן קשור עוד יותר הראו תרעומת.

אם ברור שזה לא אמור להיות קשור- ילמדו לקבל את זה יותר בהבנה.

אני מבינה שעדיין לא יודעים שיש לך בת? לדעתי כבר אחרי הלידה תכינו את שני הצדדים שהקטנה לא תיקרא על שם אף אחד מהצדדים ותתנו שם כמה שיותר מהר שהסאגה תיגמר.

בהתהוות נותנת פה לאחרונה הרבה את הקישור למאמר איך להיות אסרטיביים מול משפחה לוחצת, לדעתי, קלאסי לסיטואציה הזאת.

תתכונני נפשית מראש לכל ה"רמזים" וגם להטפות אם יש אצלכם... כמה שזה קשה לאשה אחרי לידה לא לקחת ללב תנסי כמה שיותר.

בכל מקרה כצעד מכבד נראה לי כדאי לאחר הלידה ולפני קריאת השם ליזום שיחה את, בעלך, עם ההורים שלך, ושיחה שניה את בעלך וההורים שלו ולפתוח את הנושא בצורה מכבדת ועם זאת החלטית.

שיחה כזו תראה להם שאתם מכבדים את דעתם אבל לא מקבלים אותה. (בניגוד לשיחה בדיעבד או לחוסר שיחה שעלולה להתפרש כזלזול)

וממש לא להיכנע לתכתיבים של ההורים...

חוץ מזה שאם תקראו על שם של צד אחד הצד השני יעלב וכו' .. אז בשביל מה לך כל זה?

אם את רוצה לקרוא על שם סבתא כי את רוצה באמת זה כבר משהו אחר

אבל בגלל שמצפים - לא הייתי עושה זאת...

והעיקר שיהיה בשעה טובה!

בעלי לא אוהב שמות שניים בכלל... ובכ"ז שניים מילדינו עם שמות שניים, ואנו משתדלים לקרוא בשני השמות.

גם אנחנו ידענו שחמותי תשמח אם נקרא על שם אמא שלה, גם אם לא תלחץ עלינו לעולם. באחד הילדים הקודמים ניסינו לעשות ואריציה של השם (שאני לא כ"כ אוהבת בפני עצמו), וברגע האחרון בעלי שאל את חמותי עליו, והיא אמרה שכבר עדיף לה לא בכלל.

כשנולדה הבת האחרונה עכשיו - אמרתי לבעלי שכנראה שאר האחים שלו לא יסכימו בכלל לקרוא בשם הזה למישהו מילדיהם, והחלטנו בכ"ז לתת אותו כשם שני לתינוקת. ובאמת - השם הזה דווקא משתלב יפה עם השם הראשון שבחרנו לה, ואני לא מתחרטת.

אני יודעת שעכשיו גם אמא שלי תשמח אם נקרא על שם אמא שלה (בע"ה, אם תיוולד עוד בת), ואני לא יודעת מה נעשה בנידון...

[יש משהו טוב בכללים שמופיעים לפעמים אצל חרדים, שאת שמו של הילד הראשון קוראים על שם מישהו מהמשפחה של האם, את השני על שם מישהו ממשפחת האב וכו'... ככה כל אחד יודע מתי יגיע "תורו"...]

בכל אופן, אם את לא שלמה עם זה, אז כדאי שתנהגי לפי מה שכבר כתבו לך פה.  

(גם אצלנו אבא של בעלי קיבל את הסנדקות הראשונה, אף-על-פי שאבא שלי הוא בעצם אשכנזי...)

הסקתי כך מבת-דודה שלי, חרדייה אשכנזיה. שישה ילדים קרויים "על שם", לסירוגין בין שתי המשפחות, ופתאום הילד השביעי בשם מודרני שכזה... כנראה ש"נגמרו" האנשים לקרוא על שמם... אבל ראיתי איך זה מרגש את אמא שלה וסבא שלנו, כשהכריזו בברית של הראשון את שמו (סבא רבא של שתינו)... (כמובן, השם היומיומי שלו הוא כינוי חיבה של השם הזה.)

לק"י

כותב מאנונימי ..

כאשר הורים רוצים לקרוא שם לילדים שלהם על שם פלוני אלמוני זה נחמד..

אבל כאשר מכתיבים לך זה כבר דוחה ומגעיל!

אני הבהרתי לאמא (אני עוד לא נשוי) שאצלי בבית זה לא יהיה אז שלא תפתח ציפיות .

זה פשוט מגעיל אותי שיש הורים (סבים וסבתות) שחושבים שנתינת השם לתינוק זה טאבו שלהם. פעם מהצד הזה ופעם מהצד הזה.

פשוט מגעיל אותי.

בס"ד

 שמעתי ששאלו את הרבי מילובוויטש על שם לילד,

והוא אמר שבזה הוא לא מתערב כי הנבואה ניתנת להורים.

הרצתי בגוגל חיפוש, כי זכרתי שיש לזה איפה שהוא מקור קדום יותר, וזה מה שמצאתי:

בכתבי האר"י בשער הגלגולים מובא שכאשר האדם נולד, ואביו ואמו קוראים לו בשם, השם העולה בדעתם אינו אקראי, אלא הוא בבחינת נבואה היוצאת מפיהם היודעת לכוון לשרש נשמת הנולד. אף הבן איש חי הוסיף "על מקומך יושיבוך ובשמך יקראוך" כלומר בנתינת השם ,השמור להורים בלבד מצויים סודות טמירים ונשגבים מאוד.

מתוך אתר בשם חכמה, ואני לא מצליחה להעתיק את הקישור. 

הרמה האישית- כן, אם כל אחד מילדיי הרגשתי בבירור שיש שמות שכמה שאהבתי אותם, זה פשוט לא מתאים לילד...
(ולכן אין לי אף ילד בשם אריאל, למרות שזה שם שאני תמיד חלמתי לקרוא בו לילד שיהיה לי..)

1 אחי, אחרי 6 וחצי שנות עקרות, נולדה להם בת.

   ואחרי שנתיים וחצי מלידת הבת נולד בן. אחי וגיסתי, שניהם יתומים מאב.

   כפתרון הם בחרו בשם מקסים כראשי תיבות לשמות שני האבות, בתוספת א-ל.

   כך הם ריצו את כולם וגם את עצמם.

2 אחותי וגיסי, קראו לבת שלהם בשם אחת 'האמהות' שהיה השם של הסבתא של גיסי.

   חמותה של אחותי המון זמן לא התחברה לשם של האחיינית שלי, קראה לה בכל מיני שמות

    שונים העיקר לא בשם האמיתי, עד שהיא התרגלה!

אז בחירות השמות היא לשיקולכם.

אני הייתי מתייעצת עם הרב שמואל אליהו או הרב עזרא שיינברג שליט"א.

מזל טוב ובקלות.

בס"ד

גם לי היה מאוד קשה לקרוא לבתי הראשונה על שם חמותי (שהיא בעצם אמא חורגת של בעלי), מכיוון שהשם שלה מיושן מאוד ולא יפה.

מצד שני בלעתי את הרוק ועשיתי את זה, בתוספת לשם ראשון. למה?

כי חמותי גידלה את בעלי במסירות נפש. כי היא עשתה כל כך הרבה דברים בשבילי, ממש כמו אמא. כי היא הסבתא של הנכדים שלי. וכי מגיע לה את הנחת הזאת. אמרתי לעצמי - תוותרי. רחל וויתרה על בעלה ושכבה מתחת למיטה. ובזכות זה ניגאל.

נכון, בהתחלה, חצי שנה ככה, היה לי קשה. לא קראתי לה בשם הזה ואפילו כעסתי (בלבי) על אנשים שהתעקשו לקרוא לה בשני השמות. אבל היום היא כבר די גדולה, ואני רואה כמה זה השם שלה, כמה זה טוב לה.

ויותר מזה - כבר מיד אחרי קריאת השם, ראיתי כמה טוב גדול זה עשה לחמותי. זה פשוט עשה לה טוב ואושר ושמחה ונחת אמתית, והיא כל כך מחוברת לילדה הזאת, וזה ברור לי למה. גם אנשים אחרים ניגשו אליי "בסוד" וגילו לי שחמותי ממש בכתה מהתרגשות שבחרנו בשמה על אף שהוא "לא משהו". חוצמזה שהוויתור הזה עשה לי משהו טוב בעבודת ה' שלי, ואגב חיזק גם את הקשר ביני לבין חמותי.

זה מגיע לה.

אגב, אני מאוד מרגישה רוח הקודש בקריאת השם לילדיי.

בעזרת ה' - הקדוש ברוך הוא יביא לך עוד בנים ובנות, ותוכלי לקרוא שמות כרצונך הפנימי.

תמיד אפשר להתייעץ עם רב.

בהצלחה נשמה. ושיהיה במזל טוב.

נ.ב

באמת אולי כדאי לציין שאנחנו ספרדים, ואצלנו השם של הבן הראשון שמור לאבא של הבעל (והסנדקאות לאבא של האישה), וההפך בבן השני. וכן לגבי הבת. לדעתי זה מאוד מאוד מקל שיש כללים ומנהגים, אפילו בזה. מאז שהתחתנתי עם בעלי כבר התחלתי לעכל את העניין, זה קצת עזר....

כשהם קראו בשם לילדים שלהם, הילדים לא התערבו... מותר לומר להם שינהגו באותה מידה כלפי ילדיהם. שלא יתערבו. השיקול של ההורים בלבד!!!! הם אלה שאמורים לחיות עם שם הילד עד גיל 18 לפחות. כואב. אבל ההתערבות הזו מכאיבה פי כמה. 

אם להורה יש סלידה מהשם של הילד, זה לא בריא לקשר שבין ההורה לילד.

הקשר של הורה-ילד צריך להיות לפני הכול!!

הגראי"ל: אליבא דאמת אין תועלת בקריאת השם לא לילד ולא לנפטר

שאלה: אדם שהיו לו ב' שמות, ונולד לו נין, ורוצים לקרוא על שמו, אך אי אפשר לקרוא רק בשם אחד של הסבא, אם יש בזה ענין.

תשובה: אליבא דאמת אין תועלת בקריאת השם לא לילד ולא לנפטר, רק הענין בקריאת שם על שם סבא הוא כדי לחבר את הדורות, שיהי' המשך, וענין זה יש גם בכהאי גוונא שקוראים רק שם אחד.

ובענין השמות כשבא הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט"א לרבינו, אמר לו רבינו, על משה כתוב והאיש משה עניו מאוד וגו', והלל הרי היה עניו מאד, א"כ זכית לשתי שמות נפלאים כאלה, עניו כפול...

וכן לאדם היקר עושה חסד ומזכה את הרבים הרב ר' יוסף הלל ברכפלד שליט"א מארה"ב, אמר רבינו, יוסף הרי היה יוסף הצדיק, והלל היה ענותן מאד, א"כ זכית לשם טוב מאד...

גליון פרי חיים ר"פ, כ סיון תשעד

עניין בהחלט לא נעים 

לדעתי ההורים לא צריכים ל"דחוף את האף" לנושא הזה ולתת לילדם עצמאות לבחור את השם שהוא מעוניין\מתחבר\רוצה.סה"כ זה הבן שלו.

תתפללי שאף אחד לא יעלב וה' יתן לכם עצה נבונה.

אבל--חשוב מאוד שתזכרי שזה שזכית לילדים זה ברכה עצומה משמים. לא כל אחד זוכה במהירות ובקלות לזה. אנחנו למשל מצפים לא מעט זמן וזה ייסורים קשים וזה ניסיון קשה באמונה שאנחנו רואים עשרות זוגות שהתחתנו אחרינו וזוכים כבר ל3 ילדים, בזמן שאנחנו כ"כ כ"כ רוצים כבר להתבשר ולשמוח.

לכן גם את זה תקחי בפרופורציה ותזכרי שהכל שולי ליד הברכה העצומה שה' זיכה אותכם לילד בדרך הטבע וללא יסורים והתערבות רופאים ותרופות וזריקות וכל מרעין בישין תודי לה' אלף אלפי פעמים(וגם זה לא יספיק)

חג שמח וישועות קרובות לכל עמ"י.

מזדהה לגמרי עם הכאב שלך, ועם המסר שלך, אני גם מחכה, פחות ממך אומנם, אבל מחכה.

לעניות דעתי התגובה שלך לא ממש קשורה.

נכון, זה קשה לה לעמוד מול ההורים,

ונכון לנו קשה שאין עדיין ילדים,

אבל אין קשר.

כמו שכתבתי עכשיו למשהי בפורום הסגור-

כל אחת צריכה להכיל את הכאב של השניה.

אני רוצה שיכילו את הכאב שלי ואני מכילה כאב של השניה,

וזה מה שכואב לה עכשיו..

ולך-

קודם כל לזכור שחלומות שווא ידברו

ושאת נמצאת במקום בטוח ב"ה, ושאם מישהו מת בחלום זו סגולה לאריכות ימים ;)

דבר שני, שתדעי שככל שחושבים יותר על חלום ומשחזרים פרטים שלו, ככה כל פעם, את בעצם מאמנת את המוח שלך לזכור חלומות, ואת רוצה בדיוק הפוך. ולכן לא לדוש בראש שוב ושוב על הדברים המפחידים, תנסי לחשוב על משהו אחר במכוון (אפילו לחשוב בערב על נושאים שנחמד לך לחשוב עליהם חחח) כדי להירדם.

בנוסף תבדקי שאין דברים פיזיים שמעירים אותך- שבחדר לא חם מדיי, קצת מאוורר נגיד קצת חלון פתוח, ששתית מספיק מים...

שמעתי שזה קורה בהריון

וגם לי קרה כמה פעמים ואני מזה לא אישה של חלומות 

אבל אני לא מוצאת בכרטיס שלי

אם מישהי מוצאת מעולה🤭

אבל בגלל שעברתי לא מעט בתחום אז יתכן ואלו פחדים מהתת מודע

בכלאופן השתדלתי לתת צדקה

מה שבטוח לא יזיק

כשאני מתעוררת בלילה מחלום רע ומציאותי ממש - אני לא חוזרת לישון באותו מקום או באותו מצב

לילדים שלי אני אומרת ללכת לישון הפוך, ראש זנב

ואני הופכת כרית, שמיכה

עושה שינוי משמעותי

זה עוזר לי להתנער מהחלום וללכת לישון עם ראש חדש

אני לא זוכרת מה, אולי קשור להורמונים.

תנסי לשאול את הגיפיטי , מעניין מה הוא יגיד בעניין. 

שנגרמת במהלך ההריון.

בעיקרון זכרון של חלומות נקבע לפי הזמן שהתעוררת בו בתוך מעגל השינה.

אם זה ככה זה אומר שאלה החלומות שלך, ההבדל הוא שעכשיו את זוכרת אותם🙊

ממש, כאילו ברמה שאני מפחדת לספר את זה.

דברים מפחידים מאד

אוף

בכל אופן אני לא מאמינה שלחלומות יש השפעה עלינו, הם בסך הכל תוצר של פעילות מוחית שקורית בזמן השינה.

יכול להיות שהם ביטוי לחרדות שהגוף שלך מרגיש בהריון

והסיבה שאת זוכרת אותם היא בגלל השינה הקלה בהריון 

גם בהריונות שלי היו לי חלומות חזקים בטירוף.

כאלו שמתעוררים מהם, לוקח זמן לקלוט שבעצם זה היה חלום ועכשיו אני כבר לא חולמת.

דווקא לא היו לי סיוטים, אבל כן חלומות חוזרים וממש ממש חזקים.

כל הריון מחדש.

כמה פעמים בהרדמות, זה כמה שניות, ואז יצאתי

בשניהם היינו איתו עד שהוא נרדם

בחלק של ההרדמה רק אחד ההורים יכול להיכנס

בניתוח השני הייתי בהריון אז אמרו שעדיף שבעלי ייכנס כי יש שם כל מיני מכשירים וחומרים ולא יודעת מה..

כיפית לראות שמרדימים את הילד שלה.....

לקח לי כמה דקות טובות להתאפס

מצד שני לא הסכמתי לוותר לבעלי שהוא יכנס

הייתי חייבת להיות שם ברגע הזה.....

לצערי קראו לי כשהוא כבר היה ער, בוכה ומבולבל😔

למרות שחיכיתי בלחץ בחדר המתנה.

תדגיש להם מראש שייקראו לך מהר.

בהצלחה!!!

מסכה (כמו של אינהלציה) זה רק לקטנים,

לגדולים ההרדמה בעירוי.

אבל אצל הבת שלי בניתוחים של גיל 11, ו12 היה בהרדמה בעירוי.

(לקטנים שמים עירוי למטרות אחרות אבל החומר הרדמה עצמו לדעתי זה רק דרך המסיכה)

אבל יש חומר שמוזרם לאורך הניתוח בעירוי

בשאיפה גם בגיל 14.

אבל אם אני זוכרת נכון, אמרו שזה רק להתחלה, ואחר כך מכניסים ישר לווריד.

האמת שאני לא זוכרת כל כך.

הבת שלי עברה ניתוח בגיל 6 והייתה עם מסכה. בגיל 15 כמובן היה לה עירוי.

עכשיו בת אחרת שלי, בת 7.5, גם אמורה לעבור ניתוח... מניחה שכן תהיה מסכה, היא די קטנה בסופו של דבר, ומחט של עירוי זה מפחיד...

והרדמה בעירוי...

הסבירו לו בכל שלב מה עושים. נהניתי מזה מאד.

כי הבת שלי בגיל 11 כבר הייתה מפותחת יחסית,

סביר להניח שזה הטווח פחות או יותר.

בכל אופן בגלל שכולם לפני כתבו על המסיכה, והפותחת לא ציינה את גיל הילד, אז כתבתי שלא תופתע.

לו את הבחירה אם להרדים בעירוי או במסיכה

זה קצת אכזב אותו שאכן לא שאלו אותו ותוך כדי ששמו לו את המסיכה כבר תקעו לו את העירוי ביד.

הוא אמר לי: אבל הבטיחו שישאלו אותי.... צודק 🤷‍♀️

למזלי בגלל שזו היתה מרדימה מיומנת הכנסת העירוי לקחה לה חלקיק שניה.....

חוויה לא נעימה, גם ככה הכל מלחיץ. 😏

אם הרופא נתן לו אפשרות לבחור, כנראה שהוא על הגבול, אז מצאנו את שלב המעבר פחות או יותר (שמבוסס על מבנה גוף, ובכל זאת הגיל מהווה אינדיקציה מסויימת)

@טארקו לשאלתך.

הרבה פעמים מסכימים שיכנסו עד שמתחילים להרדים כדי שהילד יראה

את ההורים עד שנרדם ולהוריד לחץ (גם להורים)

ויוצאים כשהוא לכאורה נרדם.

האמת שלא תמיד זה נראה שהוא נרדם - הוא עדיין יכול להיות בעיניים פקוחות - אבל לטענת הצוות הוא כבר רדום... (ככה היה לי כשהייתי עם הבת שלי בניתוח. בשאר הפעמים בעלי היה, ולא זוכרת אם הוא תיאר אותו דבר)

של ארבעה ניתוחים.

נותנים להיכנס עד שהילד ישן, ברגע שישן מוציאים את ההורים.

חוויה לא נעימה, במיוחד בילד מתנגד..

לקראת עוד ניתוח 😑

אבל למה לא נותנים לה הקלדה במתמטיקה?

יש דרכים לכתוב משוואות עם המקלדת, צריך ללמוד את זה, אבל אפשרי טכנית.

לא יודעת מה הסיבה, אבל אין התאמה בכתיבה במקצועות דלי מלל

במבחנים חיצוניים אין לה?

הייתי מנסה לברר את זה יותר עם בית הספר.

אני יודעת שיש מקרים שבהם נותנים בוודאי.

השאלה בית הספר אומר את זה כי היא לא זכאית, או כי הוא מתקשה להביא מישהו שיעשה את זה.

פסיכודידקטי?

צריך אבחון פסיכודידקטי

כנראה תלוי איזה התאמות או שהיה שינוי בנהלים.

אכן לצורך הקלדה מספיק אבחון דידקטי.

האם בי"ס הגיש אותה לוועדת התאמות? מה הייתה התשובה של הוועדה?

אז באמת שאין אפשרות לקבל התאמות, רק וועדת ההתאמות יכולה לאשר את ההתאמות ולא בית הספר

מקווה שהוועדה תאשר

אין התאמה של הקלדת תשובות הבחינה במקצועות דלי מלל.

זה ציטוט מחוזר מנכל, זה לא ספציפי עבורה.

הדבר היחיד שמצאתי שכולל התאמות במתמטיקה זה התאמות ברמה 3 שאכן כוללת התאמות במתמטיקה, ודורשות אבחון פסיכודידקטי.

השאלה אם שווה לך לעשות הרחבה של החלק הפסיכולוגי לצורך זה

ובעצם, זה לא יקנה לה התאמות בכתיבה אלא התאמות אחרות ממה שזכור לי...

לדעתי המקרה הזה היה שבוע שעבר, והם הצליחו לאפשר לאותה בחורה לגשת למבחן בהקלדה (לא מתמטיקה, כי היא פספסה כבר)

תבררי איתם, אולי יוכלו לעזור

יהיה בסדר בגלצ

זה לוקח מלא זמן

בגלל זה אין את ההקלה הזאת

להגיד לתלמידה שתשקיע בלכתוב לאט ומסודר עלול להפעיל עליה לחץ במבחן

וגם ככה הבגרות במתמטיקה מאוד ארוכה ולחוצה

לדעתי עדיף לכוון לשעתוק

דבר ראשון? באיזה כיתה היא? 

אם היא עדיין בכיתה י' (כך נשמע ממך) אין עדיין מה להחלץ כי רק שנה הבאה יהיו הבגרויות 

לצערך, אין הקלדה במקצועות דלי מלל (מתמטיקה, פיזיקה, מדמ"ח וכו')

ולכן אין על מה לנסות להתבאס, זה מה שיש, ועם זה מנצחים

ההתאמה שמחליפה את ההקלדה היא שעתוק (ובהחלט עדיף מאשר לנסות להקליד במתמטיקה, תנסי ותראי שזה סיוט)

ההקלה של שעתוק היא שהבת שלך כותבת את המבחן כמו כולם כולל תוספת זמן אם צריך

ולאחר סיום המבחן היא יושבת עם מורה אחרת מבית הספר (שהיא לא המורה הישירה שלה) 

והן ביחד מעתיקות את הכתוב במחברת למחברת חדשה

שתי המחברות נשלחו לסריקה ובדיקה, הבוחן מוודא שכתוב בהן אותו דבר, אבל הוא תכלס בודק את הכתב המסודר

אז איך מוציאים התאמת שעתוק?

פונים לרכזת התאמות בבית הספר, מבקשים ממנה שתבנה "תיק" מבחנים לבת שלך, 

ואת התיק הזה שולחים למשרד החינוך ובדרך כלל אם יש באמת כתב גרוע 

מקבלים את ההתאמה הזאת

במתכונת ובמבחנים בדרך כלל לא עושים את השעתוק כי המורה מצליחה לקרוא את כתב היד, ואם משהו לא ברור היא יכולה לפנות תמיד לתלמידה

למיטב ידעתי אין צורך בשום אבחון לשעתוק

אלא המורה/מחנכת מדווחים שיש לה כתב לא קריא ומתחילים תהליך של בניית התיק

תודה רבה!

יש התאמה של שעתוק אבל מאוד קשה לקבל אותה.

אם לא מצליחים לקבל משהו לכתיבה אז הארכת זמן תעזור לאפשר לה לכתוב יותר לאט ואולי קצת יותר קריא, וגם מבחן מותאם יאפשר לה לבחור שאלות שדורשות פחות כתיבה.

מלמדת הרבה שנים מתמטיקה בתיכון וזוכרת אולי מקרה אחד שאישרו שיעתוק.

בעוד שנה ושנתים עלול להיות מאוחר מידי. רכזת ההתאמות אמורה לדעת את כל הנהלים והניואנסים. לועדת התאמות בשביל הקלדה מגישים במהלך כיתה י ואז מקבלים אישור לבגרויות שאמורות להתקיים ב יא- יב. אם מגישים בכיתה יא זה מאוחר מידי לבגרויות של יא. 

התאמות.

אחכ זה כבר יותר מסובך

ששעתוק זה משהו שמקבלים בקושי ...

זה מה שהתלמידה צריכה.

לאיזה מקרים יוצאי דופן התכוונו אם לא לכזה מקרה של תלמידה שאי אפשר לבדוק את המבחן שלה במתמטיקה בגלל הכתב?

אבל תמיד חשבתי שאם ירצה ויכתוב לאט יותר כן יבינו מה כותב.

כל מבחן שלו כתוב שצריך לשפר את הכתב.

מתי החלטתם שזה דורש אבחון? 

כתב יד לא קריא זו סיבה להקלות

לא יודעת איך הלך האבחון ומול מי האמת.. אבל כדאי לבקש

באופן מובהק.
למה ללכת לרופא?
תפסיקי לאכול חלב
לבן שלי כבר מגיל קטן יותר, אלרגי לחלב.
כשהייתי אוכלת חלבי זה היה מתבטא אצלו בהתפתלויות, אז הפסקתי לצרוך חלב.
עד שסיים לינוק.

האמת לא מתה על חלבי, אז אולי אני לא דוגמא

מבת אחרת שלי אבל אצלה הרופאים זיהו את זה ועד היום היא עדיין לא אוכלת מוצרי חלב.

הייתי רוצה ללכת לרופא שמבין בזה

כי מאוד קשה לי לא לאכול מוצרי חלב, במיוחד שבעלי קונה כל מיני גלידות ופינוקים מגרים.

וגם אני לא יודעת אם זה דווקא מהמוצרים חלב או בגלל שיניים שצומחות לה

אם את רוצה לשמוע יותר מן הסתם ברפואה אלטרנטיבית.

בכל אופן, אם את רואה שזה עושה לה ככה, פשוט תפסיקי לתקופה ותעקבי אחרי הפצעים. 

אביהו את זה כשהוא היה בפגייה.

היתה תקופה שנמנעתי לגמרי ממוצרי חלב.

אחר כך הלכנו לאלגרגולוגית, והיא אמרה שאני אחזור לאכול מוצרי חלב ואם זה עובר בסדר, אז לתת גם לו.

כיום הוא אוכל מוצרי חלב בלי הגבלה.

לק"י

אוכל, ולא כשהאמא המניקה אוכלת.

אלא רגישות במערכת העיכול.

ויכול להיות שזה גם לא היה רגישות, אלא חוסר בשלות של מערכת העיכול, ועם הזמן זה פשוט עבר.

שילשולים וצואה רירית. בגלל חלבי שאכלתי והוא ינק.

אצלו זה לא היה רק חלבי. כשהפסקתי חלבי הפסיקה הצואה רירית, אבל השילשולים נגמרו סופית כשעלינו על כל הדברים האחרים (היה קשה. הרבה מאוד דברים לא יכולתי לאכול).

זה נקרא אלרגיה של מערכת העיכול או אלרגיה לא מתווכת דרך. תגגלי. עובר לרוב סביב גיל שנה בהנחה שאין אלרגיה נוספת.

לצערי הרבה רופאים לא מכירים את זה. או מכירים ולא מתייחסים ברצינות. רופאת המשפחה שלנו לא הכירה, אבל היתה מאוד קשובה.  רופא גסטרו התייחס בזלזול, אמר לי שהרבה פעמים יש שילשולים בגיל הזה ואין קשר (הקשר היה מאוד מובהק אצלו). 

אני מצפה מבעלי שיבין את הסיטואציה

זה לא נעים בכלל

להיות במיטה כל השבת וכל הזמן דואגים לי. זה לא המשפחה שלי, זה מּמש ממש מצב לא נעים 

איך זה עובד? חייבים ללכת תמיד למשפחה שלו כשהם מזמינים?

בעיני החלטה של התארחות צריכה להיות החלטה משותפת. ואם לצד אחד זה לא מתאים אז לא בכוח."על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו", כפשוטו לשני הצדדים. אתם הכי חשובים!

ולכן מלכתחילה מזמינים אחת לחודשיים בערך, או בחגים שזה תורות.

אבל מצידכם מותר להגיד שלא מתאים.

רק כדי לנרמל- אנחנו לא היינו בשבת אצל חמי וחמותי כבר למעלה משנה וחצי, והם מזמינים לאחרונה כמעט כל שבת. אז מה? אנחנו נחמדים ומנומסים וגם כנים במידה שמתאים לנו לשתף את הסיבות. אבל בעיקר בעיקר חושבים על עצמינו, ואני חושבת גם על הילדים שלי, ועל זה שהדבר האחרון שהייתי רוצה זה שהם יבואו אליי בלי שמתשחק להם ועל חשבון שלום הבית שלהם

ובכל מקרה, כדאי לנהל את כל הנושא הזה בהידברות.

אם את לא יכולה להתארח,

ואת מתארחת ונאלצת לשדר עסקים כרגיל  זה לא תקין.

לא מהבחינה הזוגית ואולי גם לא מבחינה רפואית. הכי נכון שתחליטו יחד ויהיה לך מקום גם להגיד לא. 

אבל הברכה שורה על הנסתר

במיוחד שאני יודעת שהמשפחה לא ששה מזה כי ההריונות שלי קשים ומאתגרים את כל המשפחה

לא אמור להיות להם say בנושאים של כן או לא הריון.

ואם ההריונות שלך מעמיסים עליהם (או שהם טוענים שזה מעמיס עליהם) אתם צריכים לקבל עזרה בתשלום ממקור חיצוני.

אם אתם תלויים בעזרה שלהם, הם מרגישים בנוח להביע דעתם, אם אתם מסתדרים לבד אתם יכולים להגיד להם בפה מלא- וככה אני עושה לפעמים, למרות שיש לי אהבה גדולה להורים שלי ולחמים שלי- שזה לא עניינים/לא על חשבונם/משהו בסגנון.

אני מבטיחה לך שהקשרים שלנו יפים וטובים למרות שנאמרות מילים לא פשוטות, כיוון שהן נאמרות בכנות, בחיוך ובכבוד.

כדאי אולי למתוח להם גבולות.

שלכם כזוג כלפיהם. 

הילדים, הבעל

מהם אני לא דורשת ולא מבקשת

והם לא אומרים לי אם להביא או לא, אבל מספיק לראות את הפרצוף או בכללי שהם לא מרוצים מהסיטואציה, זה מספיק בשביל לרצות למנוע לספר

שהייתי בהריון בהתחלה היה לי מאוד קשה להתארח שאני על הפנים וגם רציתי למשוך עוד קצת ולא לספר עדיין..

אני חושבת שזה תלוי בהרגשה שלך ומה יעשה לך טוב הייתי נשארת שבת בבית ונניח ללכת עוד חודש חודשיים שכבר תרצו לספר

ושתרגישי יותר טוב 

אני חושבת שבעניין הזה נדרש שיח שהוא מעבר לרגיל אצלכם.

בעלך כבר לא רק הילד של ההורים שלו, ואם הוא לא מצליח להבין אותך ואת צריכה ללכת בכל מחיר, זה קצת בעייתי בעיניי האמת ואומר יותר בעדינות - בסוף זה לרעתכם כי ריצוי יכול ליצור בסוף תסיסה קשה של כעס ורגשות קשים. גם את מולו וגם את מול עצמך.

הייתי חושבת שוב אם להשאיר את זה ככה או לפתוח את זה בטיפול. לא יכול להיות שמספיק שמזמינים וחייב להגיע בכל מחיר. יש לכם חיים וחוסר ההתחשבות בך פה הוא קצת בעייתי בעיניי.

מקווה שאת קוראת בטוב♥️ ומקווה שאני מבינה את הסיטואציה נכון. הכל בדרכי נועם כמובן ולא ממקום של פתיחת חזית אבל מותר לך להרגיש לא בנח לנסוע ולכל הפחות צריך להיות פה שיח ענייני שרואה את התחושות שלך ונותן לך מקום

זה דפוס התנהגות שדורש שינוי

ומי שמבין שותק בנימוס

לא מפריע לי שיבינו ויסתמו

מפריע לי שישאלו וידברו על זה

אז אם אנחנו שותקים סימן שאנחנו לא רוצים עדיין לדבר על זה

כשנרצה נספר

בכל מקרה אני לא חושבת שזה נכון להתארח בכל פעם שהם מזמינים

אלא לפי מה שמתאים ומסתדר לכם ולהם