בהצלחה רבה רבה!!!!

אני בשלבי ריפוי של דיכאון מאד קשה אחרי לידה ומתחילה לראות את האור.. (משלבת גם טיפול תרופתי).

חיבוק גדול!!

שכבתי שבועות במיטה ובכיתי כמו תינוקת, זה הגיע למצב שבעלי היה בא הביתה, רואה אותי, שם את התיק, מסתובב ויוצא.והוא אדם מאוד רגיש אבל לא היה יכול להכיל את זה, למרות שהוא מקסים, הוא לא מטפל.

את זקוקה לטיפול, זה נורמלי, הריון מציף המון דברים מהלא מודע, זה לא משהו שעידוד בפורום יפתור.

אני לקחתי ויטמינם שהיו חסרים (בבדיקה של נטורופטית, פרחי באך ותמצית שך היפריקום שזה צמח שמשתמשים בו ברפואה כנוגד דיכאון, ביחד הכל עזר, נראה לי די מהר. (זה היה מזמן לני 16 שנה.)

קודם כל שתדעי הדכאון הוא מתנה מהשי"ת, הוא מתנה שבורא עולם לא נותן לכל אחד

רק למי שהוא מאוד אוהב! ולמי שהוא מאמין שיש לה כוח להתמודד עם זה!

אז זהו, בתוכך בחלק של הנשמה שמחובר להשי"ת בחיבור עמוק ומלא אהבה יש את כל התשובות

תקשיבי לחלק הזה. 

כדאי לקחת B12 וללכת כל יום בשמש מה שאפשר. (חצי שעה הליכה בשמש שווה כמו כדור נוגד דכאון)

תתלבשי יפה גם בלי חשק, אפילו שזה קשה בהתחלה, ובעיקר בהתחלה

את יכולה להתגבר על הקושי הזה.

אחרי כמה פעמים המצב רוח יעלה

(מנסיון אני הייתי בחורף בדכאון קשה שנבע מפוסט-טראומה והפרעות חרדה שונות)

ולהתפלל, ולהקדיש דקות ביום להודיה לבורא 

תרגישי טוב, תזכרי שבורא עולם אוהב אותך מאוד, 

הרי כל מטרת בריאתנו היא כדי שיוכל להשפיע עלינו מטובו ואהבתו.

את אומרת שיש עוד ילדים, זה יכול להיות גם דיכאון אחרי לידה שלא טופל- והתעצם בהריון.

בכל מקרה- אין מה להתביש ללכת לטיפול. זה סה"כ אומר שיש כמה חומרים במערכת שיצאו מאיזון וצריך לאזן אותם.

יקרה! את לא מבינה עד כמה טיפול יכול להציל ולעזור. זה נשמע הזוי- אבל כן, זה יכול להוציא אותך מהערפל שאת נמצאת בו.

בשביל עצמך

ובשביל כל המשפחה שלך.

מומלץ. לנסות גם דברים אחרים- כמו לצאת לעשות דברים שאת אוהבת, הךיכה בחוץ ביום וכו'

אבל במקביל לטיפול.

בס"ד

רבי נחמן אמר:"אין ייאוש בעולם כלל"!

אז אל תדאגי מדובר בתקופה שתעבור.

תנסי להסתכל/למצוא את כל הטוב שה' צופן לך מהתמודדות הזאת:

משהוא סיפר לי שבספר התניא מובא שדווקא בדברים שלא ידוע לנו למה הם טובים עבורנו=חושך -דווקא ע"י דברים כאלו זוכים לטובה צפונה עצומה שלא היינו יכולים לקבל באופן גלוי מרוב גודלה.ולכן החושך/הייסורים הם טובה גדולה מאוד בשביל לתת לנו טובה עצומה.

מצאי בעצמך נקודות טובות

תשתדלי בערך חצי שעה ביום לעשות תפילה אישית עם רבש"ע ולשתף אותו ולבקש את עזרתו ולהתפלל אליו.(ממליץ מאוד מאוד מאוד על הספר "בגן האמונה" קנייה)

לדעתי כדאי מאוד להקשיב לבעלך ולחפש פסיכולוגית עם יראת שמיים(אם חס ושלום המצב היה הפוך איך היית מרגישה?)

לא להשאר בבית כל היום! זה מדכא ומעציב וממש לא עוזר!!! לכי לטייל ולמקומות שעושים לך טוב.

התנדבות לגמילות חסדים גם ב"ה תעזור מאוד!

ותדעי באופן ברור שה' איתך ואוהב אותך בלי תנאי!

עכשיו קשה אבל תאמיני שזה יעבור ואת עוד תשמחי בחיים!

עוד יגיעו ימים יפים!

מוסיף דברים שמצאתי שאולי יעזרו:

מכיפה:

"

איך יוצאים מדיכאון?!?

תוכן השאלה:
שלום!
לא נראה לי שכ"כ תצליחו לעזור לי....זה יותר בשביל להוציא את זה....בתקופה האחרונה אני נמצאת הרבה פעמים במצב של דיכאון/ייאוש....אין לי מושג בדיוק למה-הרבה דברים שמצטרפים אחד לשני....זה כבר די הרבה זמן...אני מנסה לצאת וזה חוזר בגדול...אני ממש מרגישה שזה הורס אותי מבפנים...........חברות אמרו לי שזה גיל כזה(17)...וזה יעבור.....אני פשוט לא יודעת מה לעשות...
איך יוצאים ממצב כזה?!? -בכלליות.............
תודה רבה! וישר כח ענק על העבודה שלכם!

תוכן התשובה:
שלום לשואלת היקרה!
ראשית כל,התעודדי! העצבות והדכאונות אכן ניתנות לריפוי!אינני יודעת מה המקור לרגשות אלו, לכן אנסה לייעץ באופן כללי.
נכון,לרובנו יש בעיות, אבל אם תשימי לב ביחס לצרות אמיתיות הן מאוד קטנות. נדמה לרובנו שעצבות של אדם באה מפני שחסר לו משהו-אך זה לא נכון!
שחקן קולנוע מפורסם לדוגמא,שהיה במקומות הכי אקזוטיים בעולם, טעם מכל תענוגות העולם הזה-בחור צעיר והוא בדיכאון תקופה ארוכה.(וזהו לא המקרה היחיד אם תחקרי בקרב רוב השחקנים ההוליבודים הנוצצים תגלי שלכולם יש אותו סיפור בערך)
אחד מגדולי הפסיכולוגים-ארליך פרום- כתב בספר:´על האדם המודרני´-"מיום ליום תנאיו של האדם משתפרים, הוא לא רעב ללחם וחי יפה אבל...הולך ומתגמד,מתאפס-האפרוריות והעצב ממלאים את חייו".אפשר לגרש עצבות על ידי אמצעים חיצוניים-אלכוהול למשל,אך זה רק לזמן קצר, לאחר מכן העצבות תחזור.
השמחה האמיתית-היא דבר רוחני,לא תוצאה של אפקט חיצוני,היא באה ממעמקי הנשמה-ולכן האדם מסוגל לייצר אותה! השמחה מגיעה לאחר התמודדות עם אתגרים רוחניים.
רק אם אדם זוכה להתגבר על עצמו ממש תהיה לו שמחה לכן כתוב במשלי:"ולישרי לב שמחה"-אם הלב לא ישר הוא לא יכול להכיל שמחה, אור השמחה עובר רק בקווים ישרים.
לכן,השתדלי להתמקד בעשיית טוב, תחווי את האושר הנפלא בשעה שאת עוזרת לאדם אחר, דבר זה גם יכול להכניס פרופורציות לחיים, לגמד דברים שקודם נראו קצת קשים ובלתי אפשריים.
עצה נוספת, נסי לחפש את הטוב שבכל אדם-זה ממש יגרום לך להיות בעולם שכולו טוב.והרי כך מחייבת אותנו התורה עצמה!
הרב קוק זצ"ל אומר ששורש כל הייסורים הוא העובדה שהאדם עסוק כל הזמן בעצמו(אורות הקודש ג,עמ´ קמז), היציאה החוצה לשאת בעול עם אחינו-מעניקה כוח ומשמעות מחודשת לחיים.
אני מקווה שבעזרת ה´ תצליחי להתגבר על כל הבעיות! אם תרצי לשאול עוד משהו בשמחה אענה באימייל...
רק טוב!
שלי. shellykz@walla.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך ד אדר תשס"ו

"

"

הריון ולידה

תוכן השאלה:
שלום רב,.........
שאלה נוספת היא כיצד ניתן להתמודד עם דיכאון לפני הלידה המיוחלת? אני כל כך מצפה ללידה ולפעמים הזמן פשוט לא עובר ונראה כמו נצח ופיזית ונפשית קשה לי כבר מאוד. לפעמים אני ממש מרגישה שעולמי חרב עליי בכל תחום ותחום בחיים. מה ניתן לעשות? תודה רבה

תוכן התשובה:
בס"ד
שלום רב,

.......
לענין הדיכאון: בטלה ושיעמום מכניסים לנו מחשבות ודמיונות לראש.
צריך למלא את זמנך בעשיה, רצוי בדברים שבאמת מעניינים אותך כדי שיעסיקו גם את הראש.
את יכולה ללמוד דברים (אפשר גם באינטרנט) או לעשות מלאכת יד - סריגה וכד´ בבית או בחוגים באזור מגוריך.
אפשר להזמין חברות או לבקר בני משפחה כדי לא להיות לבד.
אם יש לך כוח את יכולה להתנדב מספר שעות בבית אבות לשוחח ולעודד זקנים וכיו"ב

מאחל לך לידה בריאה, קלה ושמחה בעז"ה

התשובה התקבלה מהרב גלעד שטראוס
בתאריך ו אלול תשע"ג

"

כשנולדה ביתי הראשונה , היה לי הריון מזעזע. כל היום ישבתי על הספה והקאתי. מריח של מכונית שעברה ברחוב וכשבעלי היה נכנס הביתה הייתי מקיאה לו מול הפרצוף מהריח של לא יודעת מה. כל הבית היה מוגף.

הייתי בדיכאון.

אחרי הלידה הייתי מסתכלת בחוץ רואה נשים מטיילות להן בחוץ עם העגלה. צוחקות מפטפטות 

אצלי העולם נגמר

כל היום בכיתי

זה היה דכאון שלאחר לידה

זה יכול להגמר ויכול להשאר

גם חשוב שהבעל ידע להבין שיש הורמונים בשלבים האלו שלאחר הלידה ובהריון שהאשה לא מאוזנת כל הזמן.

היא עצבנית מהר. עייפה מהר. בא לה כל מיני דברים מוזרים (לא רק לאכול)

ואם הבעל ילדותי מדי ולא מחונך להכיל את האשה במצבים האלו.... אז לאשה יותר קשה.

אם הבעל "זורק את הכדור אליך ללכת לרופא" סימן שהוא לא מוסגל לעזור לך . או כי לא בא לו או כי הוא לא יכול... באישיות שלו.

ולכן כדאי לך לפנות לעמותת "ניצה" 

הם מאד עוזרים בדכאון של הריון

ואת יכולה גם לפנות לאפרת. יש להם קו פתוח.

כדאי לך.

זו לא בושה. 

המון המון נשים נמצאות בדכאון בתחילת הריון וגם בסוף הריון וגם לאחר הלידה.

תרגישי בסדר עם עצמך.

לא צריך לקחת תרופות!

צריך לבקש עזרה 

אני קוראת שוב את מה שכתבת

תתקשרי ל"ניצה" 

תראי כאן בכתובת הזו באינטרט          www.nitza.org

הקו החם 02-5002824

לטייל, לראות אנשים .אם את יכולה ואפשר ,ממליץ לצאת לטייל בחוץ לראות אנשים ,חברה.

אבל נראה לי שאי-אפשר להשוות בין דיכאון של אישה לדיכאון של גבר.

אמרו לי לצאת לטיולים ולעשות דברים שאני אוהבת אבל שום דבר לא עזר כי יש דברים שלא תלויים בנו. ודיכאון בהריון, אחרי לידה או בכלל נובע על פי רוב מחוסר סרטונין במח. כן... כן.... חידוש רציני אבל דיכאון לא אומר שאת בחורה דיכאונית אלא זה אומר שיש לך בעיה בחילוף החומרים. הגוף שלך זקוק לסרטונין יותר ממה שהוא מייצר. עברתי את זה. אני הבן אדם הכי שמח בעולם. אוהבת את החיים. וכשנפלתי לשם היו לי שאלות על עצמי. האם הייתי אמיתית עם עצמי? האם אני בחורה דיכאונית?

ניסיתי טיולים, ניסיתי תרופות טבעיות... הכל שטויות. עזבתי את העבודה, לא הצלחתי לטפל בילדים. חשבתי שאני משוגעת ושהכל הולך לי לאיבוד. עד שדחפו אותי ללכת לטיפול ואני חושבת שאם הייתי הולך קודם זה היה חוסך הרבה טראומות. מותק, טיפול תרופתי זה לא מפחיד. יש אנשים עם סכרת, יש אנשים חולי לב, יש אנשים עם בעיה בבלוטת התריס וכולם לקחים כדורים. ולך יש בעייה במאגר הסירונין בראש. קבלי טיפול תרופתי.... ותתחילי לחייך שוב. את לא פסיכית ולא חולת נפש... כך אני הרגשתי בהתחלה. עד שהבנתי את כל מה שאני כותבת לך עכשיו. ממליצה אחר כך כשתרגישי טוב עם הטיפול התרותי לגשת גם לפסיכולוגית כדי לישב את הנפש. ואז תחזרי לצחק לחייך, לעבוד , לטפל בילדים המתוקים שלך... והכי חשוב תזכרי שזה עובר....

בהצלחה נשמה. אל תתביישי לטפל בעצמך. ממליצה מניסיון כואב. הלוואי והניסיון שלי יעזור לך.... וגב אני אוטוטו מחכה ללידה נוספת.... החיים ממשיכים.... וזה עובר. אני עדיין על כדוים וחיה נהדר. ומי שיגיד לך שעדיף בלי... כנראה אף פעם לא חווה דיכאון... אז אל תקשיבי לאף אחד.... בשורות טובות.

גם ללכת לטיפול נדרשים כוחות פנימיים שלך. בכלל לא פשוט!

ומניסיון נורא של דיכאון קשה אחרי לידה (כתבתי קודם..) תביני שהדברים לא בשליטתנו!! לאנשים קשה מאד להבין זאת.

בגלי הדיכאון הקשים אני בן אדם א-ח-ר! וזה בכלל לא בשליטתי.

המשהו החיצוני הוא הדבר הנכון בשבילך. ובבקשה למענך ולמען משפחתך תלכי לטיפול שחלילה המצב לא יחמיר (כמו שקרה אצלי..).

ותדעי שלבעל מאד קשה לדעת איך להתייחס. מעולם הוא לא ראה את אשתו במצב כזה, והרבה פעמים הם חסרי אונים. באמת שהם רוצים לעזור! רק לא יודעים איך..

* האם עזבת את העבודה מרצונך? כלומר- בגלל המצב הלא פשוט?

לפעמים השפיות היא לצאת ולעבוד. זה קשה!! אבל זה מחייב אותנו להתלבש, לצאת מהבית  ולא לשקוע בדיכאון העמוק..

שולחת חיבוק גדול!

שתזכי להריון מבורך ומשמח.

ולידה קלה בשמחה!

מדיכאון אי אפשר לצאת בעזרת פסיכותרפיה ומח אחד. וגם לא באמצעות שיחות עם פסיכולוג לבד.... חייבים לשלב טיפול תרופתי. וכל עכבה בעיניין יכול רק להזיק...

החיים טובים ונפלאים. צריך לעשות שינוי תודעתי ולגשת לבורא עולם עם הרבה ענווה שכמו שיש אנשים עם סוכרת וחולי לב יש אנשים עם דיכאון. כל אחד והדפק שלו. ואם לוקחים את הטיפול התרופתי באהבה ובשמחה חיים חיים מלאים ושמחים אחר כך....

לי לקח חצי שנה עד שהתחלתי טיול תרופתי כי ניסיתי כל מיני דברים טבעיים ויכולתי לחסוך לי ולמשפחתי הרבה כאב. גם כשלקחתי כדורים והרגשתי מצויין הרגשתי כל כך דפוקה שאני צריכה לקחת כדורים כדי להיות שמחה. ורק כשהבנתי שזה חלק ממני והשלמתי עם מה שה' הביא לי התחלתי לחוש ממש משוחררת, בטוחה בעצמי ואוהבת את עצמי עם או בלי כדורים ולא מעניין אותי איך הבנתי שהחיים האלה נפלאים מידי בשביל לבזבז אותם על שטויות. אז הגעתי להשלמה... וב''ה היום אני מחכה אוטוטו ללדת את הילד השלישי שלנו...

הרבה ענווה, הרבה השלמה והכי חשוב לזרום גם עם הקשיים שה' נותן לנו. ואני מבטיחה לך... שאני הייתי עמוק עמוק בתוך הדיכאון...חצי שנה במיטה בלי אוכל, לרדת 10 קילו זה לא צחוק... והנה אני אחרי... זה עובר...

רק מבקשת שמי שלא חוותה את זה באמת שלא תגיב. חס ושלום לא רוצה לפגוע ומחילה אם חס ושלום פגעתי פשוט הדבר שהכי לא רציתי זה כדורים.... כי הפאדיחה ומה יגידו ואני ירגיש חולת נפש זה לא כמו אנטיביוטיקה... עברתי גם אני את התהליך הזה ותגובות נגד טיפול תרופתי ויותר שימוש בכוחות הוא לא  נכון ועלול להזיק. גם לקחת טיפול תרופתי וללכת לפסיכולוגית ולהגיע להשלמה ולחיים מלאי שמחה והתגברות על הטראומה דורש המון כוחות פנימיים.

בשורות טובות ושבת שלום לכולכן....

רק טוב לכולם.

טעות לחשוב שלרפואה האלטרנטיבית אין כלים להתמודד גם עם דיכאון קליני קשה.

יתכן שאם לא יודעים לאן לפנות כרגע, כדאי ללכת על כדורים פסיכיאטריים. במקביל כדאי למהר למצוא פתרון אלטרנטיבי, משום שכדורים אולי מאזנים אבל הם לא פותרים את שורש הבעיה ולא נוגעים בגורמים הנפשיים לדיכאון.

אני חוויתי דיכאון אחרי לידה ומח ואחד הציל אותי ואת משפחתי.

ממליצה בחום רב מאוד ללכת למח אחד לפני טיפול תרופתי.

(בזכות הטיפול בי - הלכתי ללמוד את זה בעצמי ואני רואה איך השיטה הניסית הזאת מצילה המון אמהות!!)

בהצלחה רבה מאוד!!

כשחווים דיכאון העולם מתמוטט. הכל מתמוטט. הילדים, הבעל, המשפחה הכל נעלם מול הדבר השחור הזה. כל היום את בוכה ל-ה', מתפללת והכל רע. אני גם פחדתי מטיפול תרופתי, היה לי מאד קשה עם הרעיון, מה יגידו עלי וכו'. אבל בעלי, ה' יברך אותו, נתן לי את הכוחות והיה איתי. הלכנו יחד לפסיכיאטרית שהמליצה לנו על בדיקת רוק גנטית בשם נוירופרמג'ן. הבדיקה הזאת היא בדיקה קלה (רק לוקחים קצת רוק) ואחרי חודש קיבלתי תשובה מדויקת של התרופה שמתאימה לי. השינוי במצבי היה דרמטי. לא האמנתי איך בדיקת רוק כל כך קטנה שינתה לי את החיים. אמנם זו לא בדיקה זולה, אבל זה היה שווה את זה - אנחנו כל היום קונות לבית, לילדים, לבעל. הפעם דאגתי לעצמי, לבריאות שלי והיום, ברוך ה', אני אחרי זה, ואף אחד לא חושב שאני משוגעת או מוזרה. וכמו שאמרת אנונימי - הרבה ענווה והרבה השלמה.

ולאו דווקא משהו חיצוני.

אני ממליצה לנסות "עוצמת הרכות" חפשי באינטרנט מידע.

ולפעמים אין ברירה אלא להשתמש במשהו חיצוני שיהיה מקפצה הלאה.

אז נחדש לך -

יש תחומים ברפואה האלטרנטיבית עם כוח ריפוי עוצמתי.

ויש לי יותר משמץ מושג - גם אני חוויתי דיכאון קליני אחרי לידה.

יש נשים שממש לא מתפקדות בבית, וגם לא יוצאות לכיף שלהן, אבל עדיין עובדות מחוץ לבית.

זה מקרה אחר לגמרי!

כאשר מדובר באישה שעזבה את כל העשייה בחייה, אז וודאי שצריך בדחיפות טיפול תרופתי!!

סורי!

צריך להתחיל עם טיפול תרופתי, ולהמשיך לטיפולים אחרים, הטיפולים הנ"ל יקצרו את משך זמן נטילת התרופה.

הטיפול התרופתי די מדשדש.

אני לא חוזרת בי.

יש תחומים רבי עוצמה בטיפול האלטרנטיבי. ומלבד מה שהם מטפלים בשורש הקושי, פניה זריזה לטיפול אלטרנטיבי עשויה למנוע את הנפילה לעומק הדיכאון.

מוכחים בתחום.

לא הייתי הולכת עכשיו לדברים כמו מח אחד או אחרים, למרות שביום יום הרגיל אני מאד בעדם.

ללכת מייד לפסיכולוג, ובמקרה הצורך לפסיכיאטר.

ולא לחכות!

בס''ד

אני בא מעולם הטיפול ובעצמי עובר פסיכואנליזה. אל תתני לכל מיני דעות קדומות למנוע ממך הזדמנות לצמיחה. הטיפול יכול להיות מאוד מאוד מועיל והמצב שאת מתארת דורת ההתייחסות רצינית. כמו שאמרו פה קודם, אך תלכי סתם לאנשים, תחפשי איש מקצוע רציני,

בעלך נשמע מאוד תומך, חשוב להקשיה=ב לעצתו

המון הצלחה בכל

קודם כל, עשי בדיקות גם: אולי זה לא דיכאון אלא מחסור בויטמינים או מינרלים. זה קל לבדוק ובד"כ קל לטפל - פשוט ליטול תוספי תזונה מתאימים ולא לאכול/לשתות דברים שמרקנים מאגרי אותם ויטמינים/מינרלים. כל רופא משפחה יתן לך הפניה לבדיקת דם בנושא.

אם הכול יצא תקין - אז בעלך צודק ועליך לפנות לפסיכיאטר, ואז עשי זאת, אל תחכי שמצב יחמיר.

יש דכאון בהריון שנובע מחולשת הגוף וחוסר בויטמינים או מהורמונים. הכרתי פסיכיאטר מקסים, מומחה לתחום הזה. מאד ממליצה לפנות אליו ולשמוע את חוות דעתו. לא כדאי לפחד לבדוק. בהחלט שווה בדיקה. הסבל הרבה יותר גרוע. שלחי לי הודעה ואשלח לך שם ומספר.   0527715030 יש עוד דרכים לעזרה. יש נשים רבות שסובלות מאותה בעיה ובעז"ה אפשר להרגיש טוב יותר במהרה אשמח לבוא לעזרתך.

הסבל שאת חווה  הוא קשה מאוד.

חבל שתמשיכי לסבול , רק בגלל "מה יגידו"  או רעיונות שונים של "התגברות עצמית" או ניסים.

אני ממליץ לך לפנות מיידית לרופא המשפחה שלך , על מנת שימליץ על המשך הטיפול.

יש היום תרופות מצוינות שמאזנות את  הסרוטונין במוח (כמו שכבר כתבו לך) או חומרים אחרים שיצאו מאיזון,

 והן יאפשרו לך לצאת מהדכאון , להפסיק את הסבל הנורא , ולתפקד.

חבל על כל יום של סבל.

אני מדבר מנסיון ומהכירות קרובה עם אנשים שסבלו מדכאון.

בהצלחה. רפואה שלמה.

ה' יתברך יהיה בעזרך!!

הלוואי הלוואי שמתוך ההיכרות הפתוחה עם המצב החדש, 

והיכולת לברר ולשנות-

תרגישי טוב יותר ותחזרי לעצמך!!!

בנוסף, חשוב לי להיות עוד דוגמא לנס דרך הטבע-

גם אני הייתי שם.

לכאבי הגדול.

לא בהיריון,

אבל עמוק במיטה, מתנתקת בהדרגה מהחיים,

ו...גם עם מחשבות החוצה מהעולם הזה...

ו-לא. אף אחד בעולם לא ידמיין שזה מה שעבר עלי, ורק לפני כ"כ מעט זמן...!!!

אני ניצלתי בעזרת טיפול תרופתי.

לא מצאתי בעצמי מספיק כוחות כדי להביא את עצמי לטיפול בשיחות, אבל כדורים היה קל יותר לקחת...

בגלל כל הסטיגמות והחשש הגדול מהעניין-

חשוב לי להשמיע את קולי-

כדור קטן אחד- מציל חיים!!!!!!!

מדהים כמה החיים יכולים להיות יפים כשהסרוטונין מאוזן במוח!!!!!

מצטרפת לקודמותיי עם הניסיון הכואב...

מי שלא חווה- לא יבין לעולם!!!

תבחרי את הדרך הנכונה לך,

תזכרי שתמיד אפשר לשנות/ לשלב...

והעיקר-

תהיי בריאה!!!

אני כבר לוקחת כמה חודשים ורואה שיפור. אך מאד מאד איטי וקשה..

(אחרי ש2 פסיכיאטרים המליצו על הכדורים ואף המינון הועלה..)

השיפור הוא אכן איטי והדרגתי והטיפול המוצלח ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי....

אני לא יודעת מאיה את בארץ אך ממליצה מאד מאד על ד''ר טלי וישנה פסיכיאטרית מעולה מגבעת שמואל. דתית לאומית. בעלת חסד. מקצועית, מסורה, יראת שמיים. אני אישית בזמנים הקשים הייתי מתקשרת רק כדי לשמוע את הקול המרגיע שלה.

אני אישית לקחתי כדור כמעט חודשים שלא עזר ואז החליפו לי כדור הרגשתי טוב ך לא מספיק והיא היתה חכמה לעשות לי שילוב של 2 כדורים שגרמו לי להרגיש ממש טוב איתם אני עד היום.....

ממליצה עליה בחום. אם עדיין עובר זמן ואינך חשה בטוב. הילחמי. לא מגיע לך להישאר כך... את פשוט צריכה ללכת שוב ושוב עד שימצאו את הכדור המתאים עבורך....

בשורות טובות.

(אחת האנונימיות הקודמות..)

א. צריך לתת לכדורים את הזמן. מאמינה שכשרשמו לך אותם אמרו לך את זה. אם אני זוכרת נכון- בין שבועיים לחודשיים. אבל אני לא בטוחה.

ב. באמת צריך לעקוב, ואם האפקט לא מספיק טוב- לשנות סוג/מינון, או לשלב. גם אני "משולבת" עם שני סוגים.

אני פחות ממליצה על טלי.. לדעתי פסיכיאטר דרך קופת החולים שלך יכול לעשות יופי של עבודה, ולא צריך להוציא על זה כל כך הרבה כסף...!!!

אני אכתוב את השקפתי בעניין, ולא כולם חייבים להסכים:

פסיכיאטר הוא רופא. צריך לזכור את זה. הן מצד זה שהוא לא אמור להיות איש טיפול בשיחות (ולכן כשהתחילו להמליץ לי על פסיכיאטרים "טובים"- הדגשתי שאני מחפשת אחד שיודע לזהות את הבעיה ולתת מענה. ישר ולעניין. לא אמורה להיות לו הכשרה או פניות למעבר לזה.), והן בשל העובדה שהוא עובד לפי בכמות ורשימת תרופות אחת מקובלת. זאת אומרת- כל הפסיכיאטרים ייתנו לך את אותו כדור בתור ניסיון ראשון לטיפול במה שאת מתארת, ומכאן והלאה- זה המשחק העדין שלך ושל הפסיכיאטר עם שינויים בתרופות ע"פ ההשפעה שלהן.

אז זה בהחלט התפקיד והזכות שלך לחזור ולתאר את ההרגשה, ולקבל טיפול שונה שיעזור לך להרגיש טוב יותר ולחזור לעצמך. אני מדגישה- לחזור לעצמך!!! כי כשנמצאים שם עמוק בחור השחור (כשאני הייתי שם לפחות..) אין שום אמונה שיש סיכוי שהאור יחזור להאיר.. שיהיה טוב... אני לא האמנתי. והמציאות מפתיעה אותי כל יום מחדש! לא רק שהסבל נעלם, אלא שבאמת יש טוב!!! והחיים פתאום באמת מאירים! כמו שכולם מסביבי אמרו פעם...

אז תעקבי, ותשני, ו"תלמדי" את הרופא שלך ואיך מדברים באותה שפה.

את יודעת הכי טוב איך את מרגישה ואיך היה פעם אחרת..

ותעבדו ביחד על מציאת הפתרון האידיאלי!!

ו..חשוב לי להדגיש! גם לתופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות יש פיתרון!! שילוב של כמה סוגים, במינונים מעט שונים- פותרים את הבעיה!! (שינה, תיאבון ועוד..) אבל זה התפקיד שלך לדסר על זה ולדרוש את איכות החיים שלך!!!

הצלחה רבה! תרגישי טוב!!!

באמת החור כ"כ שחור. שרק לראות מעט מן האור זו ברכה!

באמת אלך אליו שוב. האמת ש2 הפסיכיאטרים שהלכתי הם פרטיים. ואמשיך אצל אחד מהם כי ממש המליצו לי עליו. שמחת ועודדת אותי שזה לא רק שהסבל נעלם אלא יש טוב אמיתי.

מרגישה שאני לא מכירה בכלל את עצמי. הדיכאון התחיל לי עוד בהריון (בקטנה יחסית.. לא איבחנתי את זה) ולפני שנה וחצי ילדתי.. מה שאומר שאני כבר שנים בסיפור המדכא הזה..

בקיצור- אין לי מושג מי אני. ואיך זה להיות אמא נורמלית וכו'..

משתדלים לא להתייאש!

גם אצלי זה סיפור של שנים

אני זוכרת את עצמי מציינת כל כמה זמן לאנשים הטובים שהיו סביבי- "אני כבר 3 חודשים-חצי שנה-שנה-שנה וחצי??!?!?!!!!!!! סובלת!!!!". סיוט. ובאמת זר לא יבין זאת!!

ואני כל כך שמחה שאני כבר בצד המעודד!!!!!

החברות שהיו לצדי ואמרו כל הזמן שאני אצא מזה ושיהיה טוב- עזבי את זה שלא האמנתי להן. לא האמנתי שהן מאמינות בזה!!! מבחינתי לא היה שמץ של סיכוי שיוצאים מזה!!! לא הצלחתי לרצות אפילו שהכאב יפחת, כי לא האמנתי שיכול להיות טוב יותר. רציתי כל כך שהכל ייגמר.......

הבעיה שצריך רצון כדי לפעול לצאת מזה. זה כאילו אדם נכה בדבר מסויים ונוזפים בו שהוא לא פועל בתחום הזה (שהוא נכה בו) כדי לשפר את המצב...

כל כך כל כך קשה!!!!!

אני זוכרת שנתקלתי באנשים שהכירו אותי בחיים שלפני, והרגשתי שאני לא זו שהם הכירו. כמו שאת מתארת...

אבל (מסתבר) שבאמת באמת יכול להיות טוב!!!

אל תכעסי על עצמך על רגעים קשים. זה לא באשמתך!!

תדאגי שיהיו סביבך אנשים אוהבים שנעים לך עם צורת הדאגה שלהם, ושיעזרו לך לנשום כשקשה. שיחבקו אותך כשצריך. שיזכירו לך שאת אדם טוב שסובל. ושהם אוהבים אותך גם עכשיו! ושהם רוצים שיהיה לך טוב ומאמינים שהנה זה קורה!! 

תשתדלי להתרחק ממה שמקשה- אנשים, משימות... ותמצאי דרך להסחת דעת כשמחשבות מדכאות מגיעות...

וברגעים של אומץ ושביב של רצון- תנצלי אותם! לעשות כיף, וגם להתקדם בטיפול בעצמך!! 

זה סוחט, וצריך להתאושש אחרי כל צעד כזה... אבל זה שווה!!

ואמיתי!! וקורה!!!!!

אני תמיד אומרת לבעלי- שאם אצליח לצאת מזה כנראה כל אחד יכול לצאת מזה.

את מתארת את זה כ"כ מדוייק!אז אם עברת- אולי גם אני?

בנתיים אני גם מטופלת במוח אחד. זה נראה שזה יכול לעזור..

הלוואי ונזכה..!

כמה כנות, כמה אהבת ישראל, כמה חשיפה לטובת ניסיון עזרה למישהי אלמונית!

אשרי העם שאלו בנותיו!!

אם כואב לך הגוף בכאב שלא עובר כנראה שתלכי לרופא.

אם את בדיכאון שלא עובר כדאי שתלכי לממוחה שיכול לעזור לך.

חבל לסבול...

היום יש המון אפשרויות לטפל.

אין ממה להתבייש.

אם את מתביישת לכי למקום רחוק ממקום המגורים שלך.

בהצלחה !

אני חושב שהפתח הוא לא להאמין לכל מה שהראש מצייר לנו, לא להיות מוכן להאמין לו שזה כל התמונה, להאמין שיהיה טוב זה באמת אולי גדול מדי, אבל לא להאמין לראש שזה כל הציור זה נראה לי אפשרי.

חוץ מזה נראה לי חשוב להזיז את הגוף לעשות דברים ספורטיביים, לאכול כמו שצריך בעיקר להקפיד על חלבונים, לישון כמו שצריך אבל לראות שישנים כמו בני אדם הולכים לישון בזמן נורמלי וקמים בזמן נורמלי, לא ללכת לישון באמצע הלילה ולישון אחרי זה במשך היום (כל זה חוץ מהטיפול).

דבר נוסף אני מוסיף כאן שיר שליווה אותי שהייתי שם ברגעים שטיפה התחלתי לצאת מזה, שיר 'מחכה' של ריטה, מוזמנת לשמוע אותו-

יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש. 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה 
הידיים הקפוצות יתארכו 
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל 
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל 
להיות שלם עם עצמו 

יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה... 

וזה יבוא, אתה הרי יודע 
לא הכל יטלטל אותנו 
לא הכל יכה 
ומה שייפתח לנו 
מחכה

התלבטתי ממש אם לשלוח אבל בסוף החלטתי שכן.

שהייתי במצב הזה והייתי עמוק בדיכאון, חבר שלי הפנה אותי למשהי בירושלים שממש ממש עזרה לי, היא עושה את זה בשביל לעזור, היא בקושי מרוויחה על זה משהו. אם את רוצה שלחי לי מייל אני אשלח לך את המספר.

elb9876@gmail.com ודאי שאם תרצי ותשלחי אני אמחק את המייל אחרי שאשלח לך, אין לי שום רווח מזה, רק מתוך רצון לעזור.

תקשיבי לדבריו. הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב.

את בהריון! ואת לא מאושרת, אלא מדוכאת... משהו לא בסדר, את עצמך מבינה את זה.

לא יעזרו לך בפורום - זה יותר מידי רציני, ואסור להשאיר את המצב ללא טיפול - זה לא טוב לך, לא טוב לבעלך, לא טוב לזוגיות שלך, לא טוב לתינוקך. תחשבי, כמה קשה לבעלך לראות אותך ככה. תחשבי, האם את מתפקדת כבעלת הבית? כאישה?.. תחשבי, מה אמור להבין תינוקך כאשר הוא מרגיש שאת לא שמחה לו? שעצם קיומו גורם לך לדיכאון? נסי לחשוב, איך זה ישפיע עליו.

את בטח לא רוצה את כל אלה.

אז עשי את זה, תלכי לטיפול. תבקשי מבעלך שיקח לך תור ויביא אותך לרופא. אולי הוא לא מבין שקשה לך לארגן דברים ומחכה שתעשי זאת לבד.

רפואה שלמה ושנשמע בשורות טובות!

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

אולי תתייעצו עם חמיך?

עלה לי שואב שוטף ידני או רובוטי..

השאלה אם תשתמש בו..

בטח אם הכל עליה

ואם זה משהו שאין לה אז בכלל כדאי

אנחנו קנינו בכל מיני הזדמנויות להורים: שואב שוטף, מטחנת בשר, מדיח כלים (לא היה להם אבל כן הייתה הכנה במטבח), מקרר - כשהמקרר שלהם גסס וידענו שקשה להם לקנות.

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

זה הריון ראשון ואני קצת בלחץ

הייתי בטוחה שעד כה אני כבר אלד מזמןן

לק"י

עושים מוניטור, שתן ולח"ד אצל האחיות.

ואז עוברים לרופא, הוא עובר על המוניטור ועושה אול'. יש רופאים שמציעים לבדוק פתיחה/ אורך צוואר הרחם. אני אישית מסרבת כשאין סיבה אמיתית.

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש דרך הקופה

אפשר לקבוע פגישה עם העוס, זה ללא עלות בכלל. פשוט לצלצל לשאול מתי היא נמצאת, אמורה לעבור בין מרפאות.

והיא עוזרת למצוא ולהפנות הלאה.

אם הטיפול הוא דרך הקופה זה ממש בחינם, רק לפעמים יש המתנה.

העוס יכולה לסיע בקיצור ההמתנה אם תחשוב שזה דחוף...

יש גם טיפול תרופתי שמאד עוזר. אני הרגשתי שצריכה את העזרה התרופתית כי אחרת לא אתמיד בטיפול, כי לא היה לי באמת כח לטפל בעצמי.

מה קורה בטיפול?

בגדול, נותנים מקום להכל. הרבה פעמים דכאון נובע ממקום בתוכינו שמכל מיני סיבות  אנחנו חונקים בפנים. והחנק הזה מחלחל כמו מוות של איזור מסוים בנפש. וזה מוביל לדכאון המדובר.

כשמגיעים לטיפול ויש מקום להכל, להניח כל רגש כל חויה כל תחושה, עצם האוורור הזה מאד מקל ומסיע לחזור לחיים.

יש גם כלים מעבר שעוזרים להתמודד.

ועוד 2 נקודות חשובות:

ויטמינים- למלא מאגרים של משפחת ויטמיני בי, ברזל, וויטמין די. בשלושתם מצוי מאד מחסור אצל נשים בפרט אחרי לידה והם קריטיים לבריאות הנפש.

ספורט- לא תמיג זה ישים אבל אם כן, כל פעילות גופנית, גם הליכה של 20 דקות בפרט אם נעשית בשמש- מעלה רמות של הורמונים בגוף שאחראיים על מצב רוח חיובי.

ואם יורשה לי לעודד- זה עובר. זה לגמרי יכול לעבור.

ספורט התגלה מחקרית כיעיל כמו טיפול תרופתי כשהוא נעשה במינונים מסויימים.

אם אני זוכרת נכון זה משהו כמו 20 דקות של פעילות מאומצת (נגיד הליכה שמתנשפים) 3 פעמים בשבוע, אבל לא זוכרת במדויק.

וממש התגלה שמוחית זה עוזר כמו טיפול.

וויטמינים סופר סופר חשוב.

לנסות טיפול דרך הקופה.

ומצטרפת גם לזה שדיכאון מגיע בדרך כלל מסיבה מסוימת, וכשאת מבינה מה הסיבה ומטפלת בה הרבה פעמים הוא פשוט עובר...

אבל ממש חמוד שהיא אומרת לבד שמוצץ יכול לעזור לה

הייתי שוקלת להביא לה

אפשר ללכת לריפוי בעיסוק. ובינתיים לתת לה ללעוס דברים אחרים, כמו חתיכת בד שתחברו לבגד שלה, כפית חד פעמית, מאכלים קשים כמו גזר וגריסיני...

יכול להיות שזה נובע גם ממשהו רגשי, אז יכול להיות שכשזה ייפתר גם הצורך התחושתי ייגמר.

בינתיים תשתדלי כמה שפחות להראות לה את הגועל שלך, כי מן הסתם זה ישפיע על הקושי הרגשי...

❤️

חשבתי לתומי שתחושתי זה ילגים שנולדו ככה.

זה יכול להווצר ביום בהיר אחד?

ויכולות להשתנות במהלך השנים.

שלושה מילדיי (אם לא פספסתי נוספים) "אכלו" את החולצה שלהם בשלב מסוים של חייהם, וזה עבר אחר כך. אצל הקטנה (הילדונת שעל הרצף) זה עבר לאחר שבגן ובבית עשינו מה שכתבתי לך (בהתייעצות עם המרפאה בעיסוק). יש לה צורך גדול בתחושה, וזה מתבטא בכל מיני אופנים, וזה אחד מהם.

אבל באמת זה יכול להיות בגלל עניין רגשי, ואז זה יעבור בזכות הטיפול הרגשי... תתייעצו עם המטפלת הרגשית.

יש כאלה על שרשרת, שגם נראים יפה.

היא ממש אוהבת

אני מרגישה שבימים שאני מצליחה להפנות אליה יותר זמן איכות זה פחות קורה ככה שאולי באמת זה רגשי אצלה ויעבור מהר מעצמו...