נכנסתי לדיכאון קשה מאד.
עזבתי עבודה, לא יוצאת מהבית, בקושי מתפקדת, בוכה המון.
אני אישה יפה, תמיד אהבתי לצאת, לבלות, לטפח את עצמי..
פתאום הכל נגמר.
מרגישה אבודה
הדבר היחיד שבעלי אומר זה שאני צריכה טיפול.
קשה לי ויש לי ב"ה ילדים בבית
תודה מראש
בהצלחה רבה רבה!!!!
שכבתי שבועות במיטה ובכיתי כמו תינוקת, זה הגיע למצב שבעלי היה בא הביתה, רואה אותי, שם את התיק, מסתובב ויוצא.והוא אדם מאוד רגיש אבל לא היה יכול להכיל את זה, למרות שהוא מקסים, הוא לא מטפל.
את זקוקה לטיפול, זה נורמלי, הריון מציף המון דברים מהלא מודע, זה לא משהו שעידוד בפורום יפתור.
אני לקחתי ויטמינם שהיו חסרים (בבדיקה של נטורופטית, פרחי באך ותמצית שך היפריקום שזה צמח שמשתמשים בו ברפואה כנוגד דיכאון, ביחד הכל עזר, נראה לי די מהר. (זה היה מזמן לני 16 שנה.)
קודם כל שתדעי הדכאון הוא מתנה מהשי"ת, הוא מתנה שבורא עולם לא נותן לכל אחד
רק למי שהוא מאוד אוהב! ולמי שהוא מאמין שיש לה כוח להתמודד עם זה!
אז זהו, בתוכך בחלק של הנשמה שמחובר להשי"ת בחיבור עמוק ומלא אהבה יש את כל התשובות
תקשיבי לחלק הזה.
כדאי לקחת B12 וללכת כל יום בשמש מה שאפשר. (חצי שעה הליכה בשמש שווה כמו כדור נוגד דכאון)
תתלבשי יפה גם בלי חשק, אפילו שזה קשה בהתחלה, ובעיקר בהתחלה
את יכולה להתגבר על הקושי הזה.
אחרי כמה פעמים המצב רוח יעלה
(מנסיון אני הייתי בחורף בדכאון קשה שנבע מפוסט-טראומה והפרעות חרדה שונות)
ולהתפלל, ולהקדיש דקות ביום להודיה לבורא
תרגישי טוב, תזכרי שבורא עולם אוהב אותך מאוד,
הרי כל מטרת בריאתנו היא כדי שיוכל להשפיע עלינו מטובו ואהבתו.
את אומרת שיש עוד ילדים, זה יכול להיות גם דיכאון אחרי לידה שלא טופל- והתעצם בהריון.
בכל מקרה- אין מה להתביש ללכת לטיפול. זה סה"כ אומר שיש כמה חומרים במערכת שיצאו מאיזון וצריך לאזן אותם.
יקרה! את לא מבינה עד כמה טיפול יכול להציל ולעזור. זה נשמע הזוי- אבל כן, זה יכול להוציא אותך מהערפל שאת נמצאת בו.
בשביל עצמך
ובשביל כל המשפחה שלך.
מומלץ. לנסות גם דברים אחרים- כמו לצאת לעשות דברים שאת אוהבת, הךיכה בחוץ ביום וכו'
אבל במקביל לטיפול.
בס"ד
רבי נחמן אמר:"אין ייאוש בעולם כלל"!
אז אל תדאגי מדובר בתקופה שתעבור.
תנסי להסתכל/למצוא את כל הטוב שה' צופן לך מהתמודדות הזאת:
משהוא סיפר לי שבספר התניא מובא שדווקא בדברים שלא ידוע לנו למה הם טובים עבורנו=חושך -דווקא ע"י דברים כאלו זוכים לטובה צפונה עצומה שלא היינו יכולים לקבל באופן גלוי מרוב גודלה.ולכן החושך/הייסורים הם טובה גדולה מאוד בשביל לתת לנו טובה עצומה.
מצאי בעצמך נקודות טובות
תשתדלי בערך חצי שעה ביום לעשות תפילה אישית עם רבש"ע ולשתף אותו ולבקש את עזרתו ולהתפלל אליו.(ממליץ מאוד מאוד מאוד על הספר "בגן האמונה" קנייה)
לדעתי כדאי מאוד להקשיב לבעלך ולחפש פסיכולוגית עם יראת שמיים(אם חס ושלום המצב היה הפוך איך היית מרגישה?)
לא להשאר בבית כל היום! זה מדכא ומעציב וממש לא עוזר!!! לכי לטייל ולמקומות שעושים לך טוב.
התנדבות לגמילות חסדים גם ב"ה תעזור מאוד!
ותדעי באופן ברור שה' איתך ואוהב אותך בלי תנאי!
עכשיו קשה אבל תאמיני שזה יעבור ואת עוד תשמחי בחיים!
עוד יגיעו ימים יפים!
מוסיף דברים שמצאתי שאולי יעזרו:
מכיפה:
"
תוכן השאלה:
שלום!
לא נראה לי שכ"כ תצליחו לעזור לי....זה יותר בשביל להוציא את זה....בתקופה האחרונה אני נמצאת הרבה פעמים במצב של דיכאון/ייאוש....אין לי מושג בדיוק למה-הרבה דברים שמצטרפים אחד לשני....זה כבר די הרבה זמן...אני מנסה לצאת וזה חוזר בגדול...אני ממש מרגישה שזה הורס אותי מבפנים...........חברות אמרו לי שזה גיל כזה(17)...וזה יעבור.....אני פשוט לא יודעת מה לעשות...
איך יוצאים ממצב כזה?!? -בכלליות.............
תודה רבה! וישר כח ענק על העבודה שלכם!
תוכן התשובה:
שלום לשואלת היקרה!
ראשית כל,התעודדי! העצבות והדכאונות אכן ניתנות לריפוי!אינני יודעת מה המקור לרגשות אלו, לכן אנסה לייעץ באופן כללי.
נכון,לרובנו יש בעיות, אבל אם תשימי לב ביחס לצרות אמיתיות הן מאוד קטנות. נדמה לרובנו שעצבות של אדם באה מפני שחסר לו משהו-אך זה לא נכון!
שחקן קולנוע מפורסם לדוגמא,שהיה במקומות הכי אקזוטיים בעולם, טעם מכל תענוגות העולם הזה-בחור צעיר והוא בדיכאון תקופה ארוכה.(וזהו לא המקרה היחיד אם תחקרי בקרב רוב השחקנים ההוליבודים הנוצצים תגלי שלכולם יש אותו סיפור בערך)
אחד מגדולי הפסיכולוגים-ארליך פרום- כתב בספר:´על האדם המודרני´-"מיום ליום תנאיו של האדם משתפרים, הוא לא רעב ללחם וחי יפה אבל...הולך ומתגמד,מתאפס-האפרוריות והעצב ממלאים את חייו".אפשר לגרש עצבות על ידי אמצעים חיצוניים-אלכוהול למשל,אך זה רק לזמן קצר, לאחר מכן העצבות תחזור.
השמחה האמיתית-היא דבר רוחני,לא תוצאה של אפקט חיצוני,היא באה ממעמקי הנשמה-ולכן האדם מסוגל לייצר אותה! השמחה מגיעה לאחר התמודדות עם אתגרים רוחניים.
רק אם אדם זוכה להתגבר על עצמו ממש תהיה לו שמחה לכן כתוב במשלי:"ולישרי לב שמחה"-אם הלב לא ישר הוא לא יכול להכיל שמחה, אור השמחה עובר רק בקווים ישרים.
לכן,השתדלי להתמקד בעשיית טוב, תחווי את האושר הנפלא בשעה שאת עוזרת לאדם אחר, דבר זה גם יכול להכניס פרופורציות לחיים, לגמד דברים שקודם נראו קצת קשים ובלתי אפשריים.
עצה נוספת, נסי לחפש את הטוב שבכל אדם-זה ממש יגרום לך להיות בעולם שכולו טוב.והרי כך מחייבת אותנו התורה עצמה!
הרב קוק זצ"ל אומר ששורש כל הייסורים הוא העובדה שהאדם עסוק כל הזמן בעצמו(אורות הקודש ג,עמ´ קמז), היציאה החוצה לשאת בעול עם אחינו-מעניקה כוח ומשמעות מחודשת לחיים.
אני מקווה שבעזרת ה´ תצליחי להתגבר על כל הבעיות! אם תרצי לשאול עוד משהו בשמחה אענה באימייל...
רק טוב!
שלי. shellykz@walla.com
התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך ד אדר תשס"ו
"
"
תוכן השאלה:
שלום רב,.........
שאלה נוספת היא כיצד ניתן להתמודד עם דיכאון לפני הלידה המיוחלת? אני כל כך מצפה ללידה ולפעמים הזמן פשוט לא עובר ונראה כמו נצח ופיזית ונפשית קשה לי כבר מאוד. לפעמים אני ממש מרגישה שעולמי חרב עליי בכל תחום ותחום בחיים. מה ניתן לעשות? תודה רבה
תוכן התשובה:
בס"ד
שלום רב,
.......
לענין הדיכאון: בטלה ושיעמום מכניסים לנו מחשבות ודמיונות לראש.
צריך למלא את זמנך בעשיה, רצוי בדברים שבאמת מעניינים אותך כדי שיעסיקו גם את הראש.
את יכולה ללמוד דברים (אפשר גם באינטרנט) או לעשות מלאכת יד - סריגה וכד´ בבית או בחוגים באזור מגוריך.
אפשר להזמין חברות או לבקר בני משפחה כדי לא להיות לבד.
אם יש לך כוח את יכולה להתנדב מספר שעות בבית אבות לשוחח ולעודד זקנים וכיו"ב
מאחל לך לידה בריאה, קלה ושמחה בעז"ה
התשובה התקבלה מהרב גלעד שטראוס
בתאריך ו אלול תשע"ג
"
כשנולדה ביתי הראשונה , היה לי הריון מזעזע. כל היום ישבתי על הספה והקאתי. מריח של מכונית שעברה ברחוב וכשבעלי היה נכנס הביתה הייתי מקיאה לו מול הפרצוף מהריח של לא יודעת מה. כל הבית היה מוגף.
הייתי בדיכאון.
אחרי הלידה הייתי מסתכלת בחוץ רואה נשים מטיילות להן בחוץ עם העגלה. צוחקות מפטפטות
אצלי העולם נגמר
כל היום בכיתי
זה היה דכאון שלאחר לידה
זה יכול להגמר ויכול להשאר
גם חשוב שהבעל ידע להבין שיש הורמונים בשלבים האלו שלאחר הלידה ובהריון שהאשה לא מאוזנת כל הזמן.
היא עצבנית מהר. עייפה מהר. בא לה כל מיני דברים מוזרים (לא רק לאכול)
ואם הבעל ילדותי מדי ולא מחונך להכיל את האשה במצבים האלו.... אז לאשה יותר קשה.
אם הבעל "זורק את הכדור אליך ללכת לרופא" סימן שהוא לא מוסגל לעזור לך . או כי לא בא לו או כי הוא לא יכול... באישיות שלו.
ולכן כדאי לך לפנות לעמותת "ניצה"
הם מאד עוזרים בדכאון של הריון
ואת יכולה גם לפנות לאפרת. יש להם קו פתוח.
כדאי לך.
זו לא בושה.
המון המון נשים נמצאות בדכאון בתחילת הריון וגם בסוף הריון וגם לאחר הלידה.
תרגישי בסדר עם עצמך.
לא צריך לקחת תרופות!
צריך לבקש עזרה
אני קוראת שוב את מה שכתבת
תתקשרי ל"ניצה"
תראי כאן בכתובת הזו באינטרט www.nitza.org
הקו החם 02-5002824
לטייל, לראות אנשים .אם את יכולה ואפשר ,ממליץ לצאת לטייל בחוץ לראות אנשים ,חברה.
אבל נראה לי שאי-אפשר להשוות בין דיכאון של אישה לדיכאון של גבר.
אמרו לי לצאת לטיולים ולעשות דברים שאני אוהבת אבל שום דבר לא עזר כי יש דברים שלא תלויים בנו. ודיכאון בהריון, אחרי לידה או בכלל נובע על פי רוב מחוסר סרטונין במח. כן... כן.... חידוש רציני אבל דיכאון לא אומר שאת בחורה דיכאונית אלא זה אומר שיש לך בעיה בחילוף החומרים. הגוף שלך זקוק לסרטונין יותר ממה שהוא מייצר. עברתי את זה. אני הבן אדם הכי שמח בעולם. אוהבת את החיים. וכשנפלתי לשם היו לי שאלות על עצמי. האם הייתי אמיתית עם עצמי? האם אני בחורה דיכאונית?
ניסיתי טיולים, ניסיתי תרופות טבעיות... הכל שטויות. עזבתי את העבודה, לא הצלחתי לטפל בילדים. חשבתי שאני משוגעת ושהכל הולך לי לאיבוד. עד שדחפו אותי ללכת לטיפול ואני חושבת שאם הייתי הולך קודם זה היה חוסך הרבה טראומות. מותק, טיפול תרופתי זה לא מפחיד. יש אנשים עם סכרת, יש אנשים חולי לב, יש אנשים עם בעיה בבלוטת התריס וכולם לקחים כדורים. ולך יש בעייה במאגר הסירונין בראש. קבלי טיפול תרופתי.... ותתחילי לחייך שוב. את לא פסיכית ולא חולת נפש... כך אני הרגשתי בהתחלה. עד שהבנתי את כל מה שאני כותבת לך עכשיו. ממליצה אחר כך כשתרגישי טוב עם הטיפול התרותי לגשת גם לפסיכולוגית כדי לישב את הנפש. ואז תחזרי לצחק לחייך, לעבוד , לטפל בילדים המתוקים שלך... והכי חשוב תזכרי שזה עובר....
בהצלחה נשמה. אל תתביישי לטפל בעצמך. ממליצה מניסיון כואב. הלוואי והניסיון שלי יעזור לך.... וגב אני אוטוטו מחכה ללידה נוספת.... החיים ממשיכים.... וזה עובר. אני עדיין על כדוים וחיה נהדר. ומי שיגיד לך שעדיף בלי... כנראה אף פעם לא חווה דיכאון... אז אל תקשיבי לאף אחד.... בשורות טובות.
גם ללכת לטיפול נדרשים כוחות פנימיים שלך. בכלל לא פשוט!
ומניסיון נורא של דיכאון קשה אחרי לידה (כתבתי קודם..) תביני שהדברים לא בשליטתנו!! לאנשים קשה מאד להבין זאת.
בגלי הדיכאון הקשים אני בן אדם א-ח-ר! וזה בכלל לא בשליטתי.
המשהו החיצוני הוא הדבר הנכון בשבילך. ובבקשה למענך ולמען משפחתך תלכי לטיפול שחלילה המצב לא יחמיר (כמו שקרה אצלי..).
ותדעי שלבעל מאד קשה לדעת איך להתייחס. מעולם הוא לא ראה את אשתו במצב כזה, והרבה פעמים הם חסרי אונים. באמת שהם רוצים לעזור! רק לא יודעים איך..
* האם עזבת את העבודה מרצונך? כלומר- בגלל המצב הלא פשוט?
לפעמים השפיות היא לצאת ולעבוד. זה קשה!! אבל זה מחייב אותנו להתלבש, לצאת מהבית ולא לשקוע בדיכאון העמוק..
שולחת חיבוק גדול!
שתזכי להריון מבורך ומשמח.
ולידה קלה בשמחה!
מדיכאון אי אפשר לצאת בעזרת פסיכותרפיה ומח אחד. וגם לא באמצעות שיחות עם פסיכולוג לבד.... חייבים לשלב טיפול תרופתי. וכל עכבה בעיניין יכול רק להזיק...
החיים טובים ונפלאים. צריך לעשות שינוי תודעתי ולגשת לבורא עולם עם הרבה ענווה שכמו שיש אנשים עם סוכרת וחולי לב יש אנשים עם דיכאון. כל אחד והדפק שלו. ואם לוקחים את הטיפול התרופתי באהבה ובשמחה חיים חיים מלאים ושמחים אחר כך....
לי לקח חצי שנה עד שהתחלתי טיול תרופתי כי ניסיתי כל מיני דברים טבעיים ויכולתי לחסוך לי ולמשפחתי הרבה כאב. גם כשלקחתי כדורים והרגשתי מצויין הרגשתי כל כך דפוקה שאני צריכה לקחת כדורים כדי להיות שמחה. ורק כשהבנתי שזה חלק ממני והשלמתי עם מה שה' הביא לי התחלתי לחוש ממש משוחררת, בטוחה בעצמי ואוהבת את עצמי עם או בלי כדורים ולא מעניין אותי איך הבנתי שהחיים האלה נפלאים מידי בשביל לבזבז אותם על שטויות. אז הגעתי להשלמה... וב''ה היום אני מחכה אוטוטו ללדת את הילד השלישי שלנו...
הרבה ענווה, הרבה השלמה והכי חשוב לזרום גם עם הקשיים שה' נותן לנו. ואני מבטיחה לך... שאני הייתי עמוק עמוק בתוך הדיכאון...חצי שנה במיטה בלי אוכל, לרדת 10 קילו זה לא צחוק... והנה אני אחרי... זה עובר...
רק מבקשת שמי שלא חוותה את זה באמת שלא תגיב. חס ושלום לא רוצה לפגוע ומחילה אם חס ושלום פגעתי פשוט הדבר שהכי לא רציתי זה כדורים.... כי הפאדיחה ומה יגידו ואני ירגיש חולת נפש זה לא כמו אנטיביוטיקה... עברתי גם אני את התהליך הזה ותגובות נגד טיפול תרופתי ויותר שימוש בכוחות הוא לא נכון ועלול להזיק. גם לקחת טיפול תרופתי וללכת לפסיכולוגית ולהגיע להשלמה ולחיים מלאי שמחה והתגברות על הטראומה דורש המון כוחות פנימיים.
בשורות טובות ושבת שלום לכולכן....
רק טוב לכולם.
טעות לחשוב שלרפואה האלטרנטיבית אין כלים להתמודד גם עם דיכאון קליני קשה.
יתכן שאם לא יודעים לאן לפנות כרגע, כדאי ללכת על כדורים פסיכיאטריים. במקביל כדאי למהר למצוא פתרון אלטרנטיבי, משום שכדורים אולי מאזנים אבל הם לא פותרים את שורש הבעיה ולא נוגעים בגורמים הנפשיים לדיכאון.
כשחווים דיכאון העולם מתמוטט. הכל מתמוטט. הילדים, הבעל, המשפחה הכל נעלם מול הדבר השחור הזה. כל היום את בוכה ל-ה', מתפללת והכל רע. אני גם פחדתי מטיפול תרופתי, היה לי מאד קשה עם הרעיון, מה יגידו עלי וכו'. אבל בעלי, ה' יברך אותו, נתן לי את הכוחות והיה איתי. הלכנו יחד לפסיכיאטרית שהמליצה לנו על בדיקת רוק גנטית בשם נוירופרמג'ן. הבדיקה הזאת היא בדיקה קלה (רק לוקחים קצת רוק) ואחרי חודש קיבלתי תשובה מדויקת של התרופה שמתאימה לי. השינוי במצבי היה דרמטי. לא האמנתי איך בדיקת רוק כל כך קטנה שינתה לי את החיים. אמנם זו לא בדיקה זולה, אבל זה היה שווה את זה - אנחנו כל היום קונות לבית, לילדים, לבעל. הפעם דאגתי לעצמי, לבריאות שלי והיום, ברוך ה', אני אחרי זה, ואף אחד לא חושב שאני משוגעת או מוזרה. וכמו שאמרת אנונימי - הרבה ענווה והרבה השלמה.
ולאו דווקא משהו חיצוני.
אני ממליצה לנסות "עוצמת הרכות" חפשי באינטרנט מידע.
ולפעמים אין ברירה אלא להשתמש במשהו חיצוני שיהיה מקפצה הלאה.
יש נשים שממש לא מתפקדות בבית, וגם לא יוצאות לכיף שלהן, אבל עדיין עובדות מחוץ לבית.
זה מקרה אחר לגמרי!
כאשר מדובר באישה שעזבה את כל העשייה בחייה, אז וודאי שצריך בדחיפות טיפול תרופתי!!
סורי!
צריך להתחיל עם טיפול תרופתי, ולהמשיך לטיפולים אחרים, הטיפולים הנ"ל יקצרו את משך זמן נטילת התרופה.
מוכחים בתחום.
לא הייתי הולכת עכשיו לדברים כמו מח אחד או אחרים, למרות שביום יום הרגיל אני מאד בעדם.
ללכת מייד לפסיכולוג, ובמקרה הצורך לפסיכיאטר.
ולא לחכות!
בס''ד
אני בא מעולם הטיפול ובעצמי עובר פסיכואנליזה. אל תתני לכל מיני דעות קדומות למנוע ממך הזדמנות לצמיחה. הטיפול יכול להיות מאוד מאוד מועיל והמצב שאת מתארת דורת ההתייחסות רצינית. כמו שאמרו פה קודם, אך תלכי סתם לאנשים, תחפשי איש מקצוע רציני,
בעלך נשמע מאוד תומך, חשוב להקשיה=ב לעצתו
המון הצלחה בכל
קודם כל, עשי בדיקות גם: אולי זה לא דיכאון אלא מחסור בויטמינים או מינרלים. זה קל לבדוק ובד"כ קל לטפל - פשוט ליטול תוספי תזונה מתאימים ולא לאכול/לשתות דברים שמרקנים מאגרי אותם ויטמינים/מינרלים. כל רופא משפחה יתן לך הפניה לבדיקת דם בנושא.
אם הכול יצא תקין - אז בעלך צודק ועליך לפנות לפסיכיאטר, ואז עשי זאת, אל תחכי שמצב יחמיר.
יש דכאון בהריון שנובע מחולשת הגוף וחוסר בויטמינים או מהורמונים. הכרתי פסיכיאטר מקסים, מומחה לתחום הזה. מאד ממליצה לפנות אליו ולשמוע את חוות דעתו. לא כדאי לפחד לבדוק. בהחלט שווה בדיקה. הסבל הרבה יותר גרוע. שלחי לי הודעה ואשלח לך שם ומספר. 0527715030 יש עוד דרכים לעזרה. יש נשים רבות שסובלות מאותה בעיה ובעז"ה אפשר להרגיש טוב יותר במהרה אשמח לבוא לעזרתך.
הסבל שאת חווה הוא קשה מאוד.
חבל שתמשיכי לסבול , רק בגלל "מה יגידו" או רעיונות שונים של "התגברות עצמית" או ניסים.
אני ממליץ לך לפנות מיידית לרופא המשפחה שלך , על מנת שימליץ על המשך הטיפול.
יש היום תרופות מצוינות שמאזנות את הסרוטונין במוח (כמו שכבר כתבו לך) או חומרים אחרים שיצאו מאיזון,
והן יאפשרו לך לצאת מהדכאון , להפסיק את הסבל הנורא , ולתפקד.
חבל על כל יום של סבל.
אני מדבר מנסיון ומהכירות קרובה עם אנשים שסבלו מדכאון.
בהצלחה. רפואה שלמה.
השיפור הוא אכן איטי והדרגתי והטיפול המוצלח ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי....
אני לא יודעת מאיה את בארץ אך ממליצה מאד מאד על ד''ר טלי וישנה פסיכיאטרית מעולה מגבעת שמואל. דתית לאומית. בעלת חסד. מקצועית, מסורה, יראת שמיים. אני אישית בזמנים הקשים הייתי מתקשרת רק כדי לשמוע את הקול המרגיע שלה.
אני אישית לקחתי כדור כמעט חודשים שלא עזר ואז החליפו לי כדור הרגשתי טוב ך לא מספיק והיא היתה חכמה לעשות לי שילוב של 2 כדורים שגרמו לי להרגיש ממש טוב איתם אני עד היום.....
ממליצה עליה בחום. אם עדיין עובר זמן ואינך חשה בטוב. הילחמי. לא מגיע לך להישאר כך... את פשוט צריכה ללכת שוב ושוב עד שימצאו את הכדור המתאים עבורך....
בשורות טובות.
(אחת האנונימיות הקודמות..)
א. צריך לתת לכדורים את הזמן. מאמינה שכשרשמו לך אותם אמרו לך את זה. אם אני זוכרת נכון- בין שבועיים לחודשיים. אבל אני לא בטוחה.
ב. באמת צריך לעקוב, ואם האפקט לא מספיק טוב- לשנות סוג/מינון, או לשלב. גם אני "משולבת" עם שני סוגים.
אני פחות ממליצה על טלי.. לדעתי פסיכיאטר דרך קופת החולים שלך יכול לעשות יופי של עבודה, ולא צריך להוציא על זה כל כך הרבה כסף...!!!
אני אכתוב את השקפתי בעניין, ולא כולם חייבים להסכים:
פסיכיאטר הוא רופא. צריך לזכור את זה. הן מצד זה שהוא לא אמור להיות איש טיפול בשיחות (ולכן כשהתחילו להמליץ לי על פסיכיאטרים "טובים"- הדגשתי שאני מחפשת אחד שיודע לזהות את הבעיה ולתת מענה. ישר ולעניין. לא אמורה להיות לו הכשרה או פניות למעבר לזה.), והן בשל העובדה שהוא עובד לפי בכמות ורשימת תרופות אחת מקובלת. זאת אומרת- כל הפסיכיאטרים ייתנו לך את אותו כדור בתור ניסיון ראשון לטיפול במה שאת מתארת, ומכאן והלאה- זה המשחק העדין שלך ושל הפסיכיאטר עם שינויים בתרופות ע"פ ההשפעה שלהן.
אז זה בהחלט התפקיד והזכות שלך לחזור ולתאר את ההרגשה, ולקבל טיפול שונה שיעזור לך להרגיש טוב יותר ולחזור לעצמך. אני מדגישה- לחזור לעצמך!!! כי כשנמצאים שם עמוק בחור השחור (כשאני הייתי שם לפחות..) אין שום אמונה שיש סיכוי שהאור יחזור להאיר.. שיהיה טוב... אני לא האמנתי. והמציאות מפתיעה אותי כל יום מחדש! לא רק שהסבל נעלם, אלא שבאמת יש טוב!!! והחיים פתאום באמת מאירים! כמו שכולם מסביבי אמרו פעם...
אז תעקבי, ותשני, ו"תלמדי" את הרופא שלך ואיך מדברים באותה שפה.
את יודעת הכי טוב איך את מרגישה ואיך היה פעם אחרת..
ותעבדו ביחד על מציאת הפתרון האידיאלי!!
ו..חשוב לי להדגיש! גם לתופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות יש פיתרון!! שילוב של כמה סוגים, במינונים מעט שונים- פותרים את הבעיה!! (שינה, תיאבון ועוד..) אבל זה התפקיד שלך לדסר על זה ולדרוש את איכות החיים שלך!!!
הצלחה רבה! תרגישי טוב!!!
באמת החור כ"כ שחור. שרק לראות מעט מן האור זו ברכה!
באמת אלך אליו שוב. האמת ש2 הפסיכיאטרים שהלכתי הם פרטיים. ואמשיך אצל אחד מהם כי ממש המליצו לי עליו. שמחת ועודדת אותי שזה לא רק שהסבל נעלם אלא יש טוב אמיתי.
מרגישה שאני לא מכירה בכלל את עצמי. הדיכאון התחיל לי עוד בהריון (בקטנה יחסית.. לא איבחנתי את זה) ולפני שנה וחצי ילדתי.. מה שאומר שאני כבר שנים בסיפור המדכא הזה..
בקיצור- אין לי מושג מי אני. ואיך זה להיות אמא נורמלית וכו'..
משתדלים לא להתייאש!
אם כואב לך הגוף בכאב שלא עובר כנראה שתלכי לרופא.
אם את בדיכאון שלא עובר כדאי שתלכי לממוחה שיכול לעזור לך.
חבל לסבול...
היום יש המון אפשרויות לטפל.
אין ממה להתבייש.
אם את מתביישת לכי למקום רחוק ממקום המגורים שלך.
בהצלחה !
אני חושב שהפתח הוא לא להאמין לכל מה שהראש מצייר לנו, לא להיות מוכן להאמין לו שזה כל התמונה, להאמין שיהיה טוב זה באמת אולי גדול מדי, אבל לא להאמין לראש שזה כל הציור זה נראה לי אפשרי.
חוץ מזה נראה לי חשוב להזיז את הגוף לעשות דברים ספורטיביים, לאכול כמו שצריך בעיקר להקפיד על חלבונים, לישון כמו שצריך אבל לראות שישנים כמו בני אדם הולכים לישון בזמן נורמלי וקמים בזמן נורמלי, לא ללכת לישון באמצע הלילה ולישון אחרי זה במשך היום (כל זה חוץ מהטיפול).
דבר נוסף אני מוסיף כאן שיר שליווה אותי שהייתי שם ברגעים שטיפה התחלתי לצאת מזה, שיר 'מחכה' של ריטה, מוזמנת לשמוע אותו-
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש.
וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו
וזה יבוא, אתה תראה
הידיים הקפוצות יתארכו
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל
להיות שלם עם עצמו
יום אחד זה יקרה
בלי שנרגיש, משהו ישתנה
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו
ולא יהיה ממה לחשוש
וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד
זה יבוא בטוח בעצמו
כאילו היה שם תמיד
וחיכה שנבחין בו
וזה יבוא, אתה תראה...
וזה יבוא, אתה הרי יודע
לא הכל יטלטל אותנו
לא הכל יכה
ומה שייפתח לנו
מחכה
התלבטתי ממש אם לשלוח אבל בסוף החלטתי שכן.
שהייתי במצב הזה והייתי עמוק בדיכאון, חבר שלי הפנה אותי למשהי בירושלים שממש ממש עזרה לי, היא עושה את זה בשביל לעזור, היא בקושי מרוויחה על זה משהו. אם את רוצה שלחי לי מייל אני אשלח לך את המספר.
elb9876@gmail.com ודאי שאם תרצי ותשלחי אני אמחק את המייל אחרי שאשלח לך, אין לי שום רווח מזה, רק מתוך רצון לעזור.
תקשיבי לדבריו. הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב.
את בהריון! ואת לא מאושרת, אלא מדוכאת... משהו לא בסדר, את עצמך מבינה את זה.
לא יעזרו לך בפורום - זה יותר מידי רציני, ואסור להשאיר את המצב ללא טיפול - זה לא טוב לך, לא טוב לבעלך, לא טוב לזוגיות שלך, לא טוב לתינוקך. תחשבי, כמה קשה לבעלך לראות אותך ככה. תחשבי, האם את מתפקדת כבעלת הבית? כאישה?.. תחשבי, מה אמור להבין תינוקך כאשר הוא מרגיש שאת לא שמחה לו? שעצם קיומו גורם לך לדיכאון? נסי לחשוב, איך זה ישפיע עליו.
את בטח לא רוצה את כל אלה.
אז עשי את זה, תלכי לטיפול. תבקשי מבעלך שיקח לך תור ויביא אותך לרופא. אולי הוא לא מבין שקשה לך לארגן דברים ומחכה שתעשי זאת לבד.
רפואה שלמה ושנשמע בשורות טובות!
ב"ה לא צמתי הרבה שנים בעקבות הריון והנקה.
כביכול אין לי סיבה לא לצום השנה, סיימתי להניק לפני חודש ומחכה לראות אם בע"ה נקלטתי להריון.
תינוקי מתקרב לגיל שנה.
אבל גם מרגיש לי מוזר ולא שייך לצום..
לא שואלת בקטע הלכתי, יותר מסקרנות.
אתם צמות? מתי יודעות אם לדחוף את עצמכם לצום או לפחות להתחיל את הצום ומתי לשחרר?
להבנתי יש בסיס הלכתי משמעותי לא לצום כל עוד יש לך תינוק מתחת לגיל שנתיים.
הרב שלנו פוסק להתחיל לצום ואם מרגישים קושי שוברים, בלי קשר לגיל התינוק. צום גדליה זה הצום שהכי קל להתיר לשבור
לא צמה בהריון ועם תינוק עד גיל 24 חודשים, בלי קשר להנקה.
יצא לי לצום עם יונק בן יותר משנתיים.
אחרי הרבה שנים שבהן לא צמתי בכלל את הצומות הקלים, בגלל רצף של לידות.
היה לי מוזר לחזור לצום.
בפועל הצום עבר לי ממש בסדר ולא הרגשתי אותו בכלל.
וגם לא עד גיל שנתיים של התינוק בלי קשר להנקה..
אבל אם את מניקה תינוק בין יותר משנתיים אז לא צריכה לצום
עד גיל שנתיים, בין אם מניקה ובין אם לא.
יצא לי לפעמים לצום בין הריונות. כשהתינוק היה בן שנתיים ועוד לא הייתי בהריון...
אבל יודעת שלא כולם ככה...
אבל יש גם דעה שבכללי שנתיים. ויש שרק בהנקה.
היו כמה שנים טובות שצמתי עד שמשהו קרה עם הגיל ואולי קצת בגלל הורמונים של טיפולים ונהיה לי קשה מדי. אח''כ אני כמה ימים מרגישה לא טוב בגלל זה אז הפסקתי בהתייעצות עם רב.
בשלב שלך לרוב אני מניקה אבל לרוב הגוף גם לא במצב לצום, עדיין עוד לא עברה שנה. יש לך את מי לשאול?
בכל מקרה אם בצום את עם התינוק והילדים ומתחילה להרגיש רע אז אישית הייתי שוברת בכל מקרה, בצומות הקלים. כי 'חולה' פטור. וזה לא יו''כ שאת אמורה לעשות הכל כולל לשכב ושהבעל לא יתפלל כדי לצום.
אם אני לא מניקה ולא בהריון
וזה אכן מוזר, גם אחרי כמה צומות כאלה
(במיוחד שתכננתי להיניק שנתיים לפחות, אבל הקטנה הנוכחית וגם זו שלפניה לא השתתפו איתי ברצון הזה
)
ואני לא רואה שום עניין בצומות, אם יש לי אפשרות לא לצום אני לא יצום. לתפקד עם הילדים זה לא כל כך קל גם כשאני לא בצום ובצומות אני אמורה לתפקד גם במקום בעלי...
כי ההכנסה שלנו גבוהה בגלל כל מיני לוספות של בעלי בחודשים האחרונים
המינוס שלנו גבוה גם הוא אבל את מי זה מעניין.
ואני ארלץ להוציא אותו מהמעון עם כל הקושי שבדבר ובאמת שקשה לי
ודבר שלישי והכי מעצבן!!! שאני משלמת מחיר שלקבוצת גיל 0-15 חודשים בגלל הפרש של חודש בלבד!!! בוא הוא יהפוך מ14 ל15 חודשים!!
למה הכל כל כך לא פייר כאן????
אולי אפשר לקבל דרגה על סמך חודשים אחרים?
תפני לחריגים
ואני לא אשאיר אותו כשאני משלמת 4,500 לחודש
מעניין אותי אם זה סכום אחיד בכל המעונות תמת כי אצלינו גם כששילמנו על תינוק קטן בלי הנחה זה היה 3700... ( לא שזה זול אבל זה פער משמעותי)
ומשתנה בין קבוצות גיל
על חודש הפרש אני משלמת 1,000 שח יותר
ובחודשים הראשונים גובים עוד כ200-300 שח לא יודעת על מה
תינוק בן חודש יונק ומעל שבוע לא עשה קקי בטיטול. טיטולים כן רטובים. זה תקין? יש מה לעשות כדי לסייע? מתחיל להדאיג אותי..ניסינו לעשות עיסויים ברגליים ולהתמיד לבטן אך ללא שינוי..
הרופא לא נבהל, הוא כן שאל אם נראה סובל ובגלל שכן סבל הבאתי לו נר משלשל ואז הוקל לו. מציעה לכתוב עכשיו לרופא באפליקציה
תינוקות שעושים אחת לשבוע-10 ימים. היה גם אחד שהגיע לשיא של שבועיים😱
כל עוד התינוק רק יונק, זה תקין. ככה הרופאים אמרו לי.
צריך רק לקחת בחשבון שכשסוף סוף הם עושים, זו כמות גדולה ויוצא מהטיטול ומלכלך הכל (אצלי לרוב אהבו לעשות בשבת על הבגדים הלבנים והחגיגיים🤭)
תודה!
כל החג הייתי בלחץ ואכלתי סרטים שמשהוא כבר לא תקין שם.. בכל אופן אקפוץ איתו מחר לרופא
גיל חודש לא לעשות כל כך הרבה זמן יציאות...
אבל זה כן יכול להיות תקין (מרפרוף בגוגל)
אם הוא עושה לפחות 6 פעמים פיפי ביום הייתי הולכת מחר לוודא עם הרופא ילדים שזה סבבה..
אם הוא יונק בלבד - זה תקין,
אבל כן כדאי לגשת להישקל לוודא עליה תקינה, אז תוכלי להיות רגועה שזה בסדר 😃
הרופא אמר שעלה בסדר במשקל. הוא כן בטווח הנמוך אבל לא סטה מהעקומה שלו
מגיל חודש והלאה, לתינוקות יונקים, תקין יציאה של פעם בשבוע.
רופאים מקלים גם עד 10 ימים, וגם לפני גיל חודש. (כדי שהרופא יוודא שאין סיבה אחרת שיכולים ככה לפספס אם יחשבו שזה תקין בלי לבדוק)
יש רפלקסולוגיה לשחרור, אני לא ממש מאמינה בזה אבל ניסיתי בבחינת לא יועיל לא יזיק, מצאתי ביוטיוב..
בגדול אם הוא לא עושה קקי אבל רגוע, ישן טוב אוכל רגיל והכל- לא הייתי מתרגשת
אם היה נראה שהוא סובל מכאבים הייתי הולכת לרופא שיעזור לו לשחרר.
תמיד היה ככה, אבל גם רגעים טובים
עכשיו החמיר
זכינו במחיר למשתכן
אבא של בעלי רוצה לתת לו כסף להון העצמי, גם ההורים שלי.
הכניס לבעלי לראש שחייב הסכם גירושין
לגיטימי?
אני אשאל הפוך
למה לא?
לא יודעת, זה מציק לי
אצל מישהי טובה, מגשרת שמנסחת בקשב לשניכם ועוזרת לכם להגדיר חלומות ויעדים, זה עשוי דווקא להיטיב לזוגיות. תגגלי הסכם ממון עם המילה טיפול או משהו. יש שיטה של מדרגות אגב שבסופן, על פי ההסכם, הכסף כבר מקבל מעמד של שניכם.
פרקטית, ממילא גם הצד שלך מביא סכום... שכמובן יחזור אלייך אם חלילה יקרה משהו לפי מה שהגדרתם מראש בהסכם.
אז לא רואה סיבה להתנגד לעצם ההסכם.
כן לדייק את זהות המנסח והתהליך כולו.
ויכוח על עצם ההסכם לא יוביל לשום דבר טוב גם אם תוותרו על הזכייה.
ההורים שלכם שמים הרבה כסף כנראה
אם המצב לא משו גמככה - למה לא לשמור על הכסף של הורים?
מה הוא מציע שיהיה בהסכם?
ואגב בסוף זו החלטה שלך כן? את לא חייבת להסכים למרות שכדאי לדעתי
ובלי קשר ועם קשר כדאי לטפל בזוגיות. רכישה של בית יכולה להשפיע לרעה על זוגיות מקרטעת כי נאלצים לשתף פעולה ולקבל החלטות משותפות בהרבה דברים ואם השיח והתקשורת לא טובים - זה מדרון חלקלק
חיבוק♥️
עברתי תקופה מאד לא פשוטה אחרי לידה (שבאו לידי ביטוי בגלל אירועים מהעבר).
כבר כתבתי בקבוצות בפייסבוק ועדין לא מצאתי את האחת...
בבקשה בבקשה!! אם את מכירה פסיכולוגית טובה- מישהי באמת עמוקה וחכמה, מישהי שיודעת להוביל תהליכים ליצירת חוסן, בבקשה תכתבי לי.
מישהי שתסכים לטפל בי דרך זום כי זו הדרך היחידה שאצליח
חייבת להיות פסיכולוגית או עו"ס מוסמכת כדי לקבל החזרים
מעדיפה ממש גיל 45+, ושיש לה זמינות. כמו כן דתיה יראת שמיים חשוב לי מאד
עדיף כן מישהי מאיזור ירושלים כדי שאולי פגישה אחת או 2 יהיו פרונטלי
תודה מראש, שנה טובה!!
דתיה, נעימה, פסיכולוגית קלינית, לדעתי אבל בת פחות מ40, מכירה נשים שהיו אצלה והיו מרוצות מאוד.
קוראים לה דניאלה בן קימון, אם מתאים לך ..
אשמח למספר אם יש לך
תעזרו לי לא להתעצבן ערב ראש השנה !
אז בעלי מכור מכור למחשב במיוחד משחקי מחשב.
יש את התקופה שהוא חוזר מהעבודה ב8 ופשוט ישחק עד 12 שאני גוררת אותו למיטה
במיוחד המשחקים מעצבנים אותי כי אין אם מי לדבר. שהוא צופה הוא לפחות עושה כלים או משהו ויותר "איתי" כל כמה זמן אני מתפרקת שאני אשכרה מרגישה שאני בסדר עדיפות מתחת למסך וזה שובר אותי ודברים נהיים מוזנחים בבית ואז יש תקופה קצרה שהוא מוריד את המשחק או יותר שם לב לכמה הוא צופה וחוזר חלילה
אז לפני כמה ימים שוב התקין את המשחק יודע שאני שונאת כי אין אם מי לדבר וזה מעצבן אותי נורא!!!
רק מלראות את זה אני נהיית עצבנית
אתמול בלילה אמר לי שכדאי לי לצאת לקניות ( התלבטתי כי הייתי גמורה ) כי הוא רוצה לשחק ולא מרגיש בנוח שאני שם 😵💫
קיצור אני חוזרת והוא אמר שהוא יתחיל להכין איזושהי תבשיל לחג וברור שהוא לא ב10:30 קם ואמרתי לו שעדיף לחכות להיום כי זה 45דק הכנה + 3 שעות על הגז וחבל כי כבר יהיה מאוחר
הוא אמר שהוא רוצה בערב והתחיל אני התארגנתי לשינה וברור שהוא סיים מהר וחזק לשחק
אמרתי לו שאולי יבוא איתי קצת להיות במיטה והיה ככ שקוע שבקושי שמע וממש התעצבנתי והוא אמר שזה לא "מרגיש לו נעים" וואלה ולי כן
אמרתי לו שבימי שישי הוא קם מוקדם אם הילדים אחרי שאני שבוע קמה מוקדם ממש אמר ברור ברור. לא בא איתי למיטה כי היה במשחק
ב5 נכנס למיטה מעיר אותי ואומר שהוא מצטער ( למה להעיר את אותי??? אני גם ככה מתעוררת מכל דבר ולא נרדמת ואז התינוק התעורר ב6 ) אמר שהוא שעתיים מנסה לישון ולא מצליח ( מה שאומר שרק נכנס למיטה ב3 )
וזה מחרפן אותיייי
ברור שהוא עכשיו ישן וביי ביי לפינוק שישי שלי
ואני ממש רותחת
על סף דמעות
זה משגע אותי
בא לי להגיד לו ככ הרבה דברים אבל יותר מידי מצפון מלהיכנס ככה לראש השנה
אז במקום לנוח
קמתי מוקדם
סידרתי את המטבח המטונף שהשאיר
הכנתי לעולם ארוחת בוקר
כביסה
בעעע
הוא כנראה יקום עוד מאט אשמח לעצות
איזה תכשיט ואיזה נעליים 😭
יש שאלון אונליין של 12 צעדים לבדוק האם אתה מכור.
דבר ראשון תבדקו האם מדובר בהתמכרות או שמדובר בהרגל שיש לו שליטה עליו.
כי הטיפול והיחס שונים לגמרי.
אבל יש משהו באופי שלו שמתמכר ( אימפולסיבי כזה ) מהר
ב"ה לא מעשן או שותה
אבל אני מחורפנת
הוא קם לשירותים הולך לישון
בא לי לצרח עליו, באמת
ואני מנסה להשאר שמחה בשביל הילדים
יש התמכרויות ספציפיות, משחקי מחשב זה לגמרי אחד מהם.
יש תוכנית ייעודית למכורי משחקי מחשב.
אפשר לבדוק את זה בקלות, כדאי באמת אחרי החג.
אם מדובר במכור, תדעי שכל עוד הוא לא מטופל אין לו שליטה על עצמו, כמו מכור לסמים.
זה לא אמור להוריד מהכעס שלך, מהפגיעה בך ומלקיחת אחריות שלו
אבל כן יתן לכם כלים אחרים כי זאת התמודדות אחרת לגמרי, מניסיון❤️
כנסי לחדר
תשתי קפה עם שוקולד, תדאגי רגע לעצמך, את לגמרי צודקת, זה מעצבן וחייב להיפסק.
תעשי את זה בשבילך, לא בשבילו, כדי לשמור על האנרגיה שלך ולדאוג לעצמך.
יש תקופות ( אחרי שאני ממש נשברת וניההית היסטרית ) שהוא מפסיק
אז זה לא שהוא לא יכול לשלוט על עצמו זה פשוט כיף לו
שאלון 20 השאלות של מכורי גיימינג אנונימיים (GAA - Gaming Addicts Anonymous) הוא כלי לבדיקה עצמית שנועד לעזור לך להבין אם הרגלי המשחק שלך חצו את הגבול להתנהגות כפייתית או להתמכרות. [1]
להלן השאלון המלא, מתורגם ומאורגן בצורה מסודרת לפי קטגוריות: [1, 2]
שליטה וניסיונות הפסקה
הצבת גבולות: האם אי פעם קבעת לעצמך כללים או מגבלות זמן לגבי משחק, ואז הפרת אותם ושיחקת זמן רב מהמתוכנן?
ניסיונות פרישה: האם אי פעם נשבעת להפסיק לשחק, מחקת משחק, אך חזרת אליו מאוחר יותר?
החלפת משחקים: האם ניסית להגביל את זמן המשחק שלך על ידי מעבר למשחקים אחרים?
חוסר שליטה: האם היה לך רגע שבו באמת רצית להפסיק לשחק כדי לעשות משהו אחר, אך פשוט לא הצלחת?
חזרה חסרת שליטה: האם לקחת אי פעם הפסקה מגיימינג, וכשחזרת שיחקת בבולמוס חסר שליטה? [1, 2]
השפעה על הבריאות ואורח החיים
הזנחה עצמית: האם השימוש במשחקים מוביל אותך להזניח את ההיגיינה האישית, התזונה, הבריאות הפיזית או מטלות יומיות חשובות אחרות?
חוסר שינה: האם אתה מפסיד שעות שינה רבות בגלל גיימינג?
כאבים פיזיים: האם סבלת מכאבים פיזיים כלשהם (כמו כאבי גב, עיניים או פרקי כפות הידיים) בעקבות משחק אינטנסיבי?
שינויי משקל: האם עלית או ירדת במשקל באופן משמעותי מאז שהפכת לגיימר? [1, 2]
רגשות ומצב נפשי
זהות וירטואלית: האם אתה מעדיף את הזהות של הדמות שלך במשחק על פני הזהות שלך בחיים האמיתיים?
בריחה מהמציאות: כשאשר אתה עצוב, חרד או מדוכא, האם אתה מרגיע את עצמך באמצעות משחקים או תוכניות לשחק?
אשמה ובושה: האם אתה מרגיש אשמה, חרטה או בושה לאחר בולמוס משחק?
שעמום מהחיים: האם אתה מוצא את עצמך משועמם מכמעט כל דבר אחר בחיים שאינו קשור לגיימינג?
תסמיני גמילה: האם אתה מרגיש עצבני, חסר מנוחה או מוסח כאשר אתה רחוק מהמשחקים למשך זמן מה? [1, 2, 3]
מערכות יחסים, חברה ותפקוד
פגיעה במחויבויות: האם אתה שוכח או מזניח פגישות, משימות או דדליינים בעבודה, בלימודים או במשפחה בגלל הגיימינג?
הסתרה ושקרים: האם אתה מסתיר או משקר לגבי כמות הזמן שאתה מבלה במשחקים?
התרחקות חברתית: האם הקשר שלך עם חברים ובני משפחה מהחיים האמיתיים הצטמצם באופן משמעותי מאז שהתחלת לשחק?
ויתור על תוכניות: האם ביטלת או פספסת תוכניות חברתיות בחיים האמיתיים שציפית להן, רק כדי להמשיך לשחק?
דאגת הסביבה: האם האנשים הקרובים בחייך הביעו דאגה לגבי כמות המשחק שלך?
משחק במצבים לא מתאימים: האם שיחקת במצבים לא מתאימים או לא בטוחים (במהלך שיעור, בזמן עבודה, או בזמן נהיגה)? [1, 2, 3]
על חלק מהשאלות כדי להיחשב למכור (כדאי לעשות את זה עם איש מקצוע)
העניין עם מכור זה - שזה כפייתי.
הוא יכול מאוד לרצות לעזור לך, לשנוא את עצמו שהוא משחק שעות, לשנוא את עצמו שהוא מכאיב לך ולא מצליח לעזור לך ועדיין באופן כפייתי לא להצליח להפסיק.
התוכנית מלמדת לשלוט על המנגנונים האלה.
זה אומר שמבעד לניתוק התגובה הקיצונית שלך כן מצליחה לבקוע שם משהו ולגרום לו להתחבר לכאן ועכשיו.
כמו ששיכור שנוהג גם אם קריאת הסכנות בדרך מטושטשת, עדיין יכול לקלוט שני פנסי משאית דוהרים לקראתו ולהגיב לפני שיש תאונה חזיתית.
זה לא אומר שהוא לא נוהג בשכרות וזה לא אומר שכיף לו "לטייל" בכביש ולנהוג בחוסר זהירות.
הבעיה עם החרפת התגובות הקיצוניות של הסביבה (שלך במקרה הזה)
זה שהוא לומד להסתגל מחדש לתגובה הזאת ואז צריך להעלות ולהעלות את התגובה כדי שתצליח לבקוע מחדש
ואין לזה סוף.
רק שיהיה ברור שאת לשניה לא אשמה במשהו, זה לא פשוט וצריך עזרה. כדאי לך אחרי החג להתייעץ בצורה מסודרת עם אנשי מקצוע איך לגשת לזה.
זה מרגיש כאילו כיף לו
אבל האמת היא שהמשחק הוא הדרך שלו לווסת את עצמו ממשהו במציאות שגדול עליו להרגיש.
הזמן לשיחות עומק עם כל העומס שיש. אם אין זה אחלה
אני כן חושבת אבל שאת צריכה להגיד לו שאת פגועה ממנו ושאת רוצה לדבר על זה אחרי החג
אל תצפי שיבין אותך רק מההתנהגות שלך או שיזכור הבטחות. דברי ברחל בתך הקטנה
חסר לי הזמן איתך. אני רוצה שיהיה לנו זמן רק שלנו בערב בלי מפריעים. אני רוצה מתנה לחג בערב החג ולא אחרי כי זו לא אותה חוויה ואני לא רוצה לרדוף אחרי זה, אני רוצה שזה יבוא ממך
לא פשוט
חיבוק♥️
אני פשוט לא מסוגלת
זה פשוט קשה לי שהוא ידע שזה מה שיקרה
ובכל זאת בחר
וגם אמרתי לו, חשוב לי שהלך לישון ביחד, חשוב לי שהיום תחוה עם הילדים בבוקר
זה לא ניחושים
רק שהמשחק ניצח במקומי
חגי שיקום ודברי איתו ותגידי לו שאת מאוכזבת ופגועה
שאת מרגישה שאת לא חשובה לו אחרי שתיאמת איתו ציפיות וביקשת שיהיה איתך כדי לקחת חלק בהכנות והוא בכל זאת המשיך. שרצית שיקום ויהיה איתך כי זה חלק מהשותפות בזוגיות.
לחילופין את יכולה לבקש ממנו לקום לעזור
אגב זה נשמע קלאסי לקשב. גם לבעלי היה קושי בלראות קדימה/ לאמוד השלכות. אימפולסיביות. משיכה אינסופית למסך. גם הוא פרפר לילה
כי לא הייתי חושבת קשב אבל שאר הדברים דומים לפי מה שאמרת
הוא לא פרפר לילה. זה רק הזמן שהוא בבית ויכול לשחק
אם יש לו זמן בבוקר זה שם
בלילות הוא גמור ולא עושה כלום זה לא שיש לו אנרגיות
אבל מסכים יוצרים פעילות מוחית כמו של קשב לפי מחקרים
מכל מקום אני לא חושבת שהתפקיד שלך לאבחן, אלא להציף מה את מרגישה ולבקש ממנו שיטפל בעצמו ויעשה מה שצריך כדי שיהיה לך בעל מתפקד בבית
ואז תביני שהפרשנות שלך שגויה
ואז לא תתעצבני על הדברים הלא נכונים
ואז לא תעשי טעויות שיחריפו את המצב
ואז תוכלו לגשת לטיפול מסודר
ואז אולי זה יצליח ואולי לא
אבל תהיה לך וודאות ובהירות בחיים.
ההתמכרות הזאת לא אומרת שאת בעדיפות תחתונה, זה אומר שהוא חייב את זה בשביל להשיג שקט נפשי.
זה מורעב ולא באמת אפשר להסביר (וגם לא חושבת אני מבינה מספיק בשביל להסביר)
אבל תדמייני שיש לו לחץ פנימי, או מחשבות טורדניות או משהו בתוך הראש שלו שלא מאפשר לו להיות נוכח.
צריך לפרק את זה בזהירות ובהדרגה.
כרגע את פועלת כדי לעצור את הדבר היחיד שנותן לו שקט.
נכון הוא לא רואה אותך ולא מתנה, ולא הכנות לחג.
תארי לך שהיית סובלת מבחילות איומות, והייתה לך תרופה בהישג יד רק שהייתה גורמת לך לא להיות נוכחת 4 שעות, ובעלך היה מנסה לדבר לשכל שלך ומדבר על ההשלכות (ספויילר הוא יודע הכל, את לא מחדשת לו כלום)
כשהדבר היחיד שאת רואה זה את הגוף שלו שחוסם אותך מלהגיע לתרופה שאת זקוקה לה בכאן ועכשיו.
אל תהיי במקום המטיף הזה, אל תתפוצצי עליו, הוא לא יקשיב לך הוא רק יראה בך מפלצת שמפריעה לו בדרכו.
לא כי הוא לא אוהב אותך, לא כי הוא חושב שהוא צודק, אלא כי הוא לא מצליח לנהל את זה.
אני בטוחה שהוא אדם טוב. ויש לו מצפון שהוא פוגע בך ובמדפחה ובגללו דברים נדפקים, המצפון הזה לא עוזר לו להתגבר. הוא צריך כלים להתמודד וזה לא פשוט.
במקום לבזבז על זה אנרגיות,
תתמקדי במה שאת יכולה לעשות ולהכין. מה שאת יכולה, מצויין.
מה שלא, להרפות.
מה היית עושה אם היה מחליק ומתפנה באמבולנס? תעשי אותו דבר.
זה שאין ביטוי פיזי לקושי לא אומר שהוא לא קיים.
קחי בחשבון שיומיים חג בלי מחשב עלולים לגרום לו ליותר עצבנות.
זה יכול מצד שני להיות הזמן להתקרבות. אי אפשר לדעת.
תחבקי ותפנקי את עצמך על המקום הזה שנשארת לד במערכה על ההכנות לחג!
את מלכה וזו התמודדות סופר לא פשוטה!
❤️❤️
אחרי שהוא הודה לפני כמה שנים שהיה צופה בפורנו שהיינו בטיפול
המטפל טען שהוא לא מכור וזה פשוט דחף וכו'
מרגישה שזה אותו דבר כאן
ואני יודעת שברגע שאני יעלה את זה אני מתפוצץ
יצאתי מהבית עם הילדים
מאתמול בבוקר חשבתי על מכתב לכתוב לו לראש השנה על הדברים שאני מעריכה בו ואיך שהוא המשענת שלי ואני פשוט לא מסוגלת
וזה עצוב לי
ואני גם כועסת
חוץ מזה שאני על גלולות שנראה לי עושים לי רע ומסלימים את התגובה שלי
ואני לא מושלמת
וגם נשאבת למסך אבל לא באות צורה בכלל
יש לי את הבעיות שלי ואני מודעת והייתי בטיפול
אבל אני עצבנית
ואחרי הרבה עוגמת נפש של שניםם והרבה כסף ואנרגיה שהלכו למטפלים שונים שלא ידעו לאבחן.
לכו למטפל שמתמחה במכורים!
אם הוא מכור, הוא לא חייב להיות מכור לעוד דברים כמו פורנו, כמו שמכור לסמים לא בהכרח מכור לאלכוהול.
קשה לפעמים לקבל את זה כי זה "מסיר מעליו אחריות " כי זה לא הם זאת ההתמכרות.
ולנפגעים יותר קל להישאר בעמדת המאשים והקורבן ולא לקבל את זה שגם הוא קורבן וחולה (זה באמת מעצבן בטירוף, שהוא גם הפוגע וגם הקורבן)
אבל אם הוא מכור ונשמע ככה (אבל מי אני, תבדקו באופן מבוקר)
תהיו חייבים לעשות סוויצ' בראש ולהסתכל על התמונה אחרת.
זה לא מסיר מעליו אחריות בשום שלב ולא מצמצם את הפגיעה בך בשום שלב.
לאבחן כדי לדייק את הטיפול.
בעיני זה לא משנה אם זה התמכרות או דחף,
בשניהם יש קושי עצום להתגבר (תקראי לזה יצר הרע אם זה יותר מקובל בעינייך)
זה לא עוזר להגיד לבן אדם שעושה פעם אחר פעם את אותה הטעות שהוא טועה.
צריך להבין מה מניע אותו, איך לטפל בזה מבפנים.
ובשביל זה צריך טיפול.
אם זה היה משהו שבידיים שלך לשנות, זה היה קורה מזמן.
גם אם צריך לעבוד על קבלת אחריות ובחירה, זה מול מטפל.
תראי גם בכל נושא של אשה מוכה או כתות וכד'
יש את האבחנה המקצועית אבל יש גם סקאלה של איפה אדם מונח והאם יש לו באמת בחירה חופשית בכל רגע נתון או שלא, וצריך לעזור לו לקחת שליטה על הנושא.
למשל בטיפול באשה שסובלת מאלימות ברמה כזו או אחרת, עושים איתה המון סימולציות אז על איך להגיב.
יכול להיות שהוא צריך תרגול איך להתגבר.
מאוד קשה לי להאמין שהוא עושה את זה שוב ושוב ושוב כי לא אכפת לו או כי הוא לא מודע להשלכות או חושב שיהיה בסדר.
ויודעת מה, גם אם זה זה, עדיין עדיף שתשמעו את זה ממישהו מקצועי מאשר נקודת ההנחה שזה רק זה וסה"כ רק אם נסביר ונדבר על זה, ההתנהגות תשתנה.
אבל ברור שרק את מכירה את המצב אצלכם, אולי זה לא כמו שנשמע.
בכל אופן הרבה כוחות 🤗
נכון שאנחנו לא רוצות לכעוס בערב ראש השנה, ובטח שלא בחג, תנסי לנשום עמוק כמה שאפשר, מה שעוזר לי במצבים כאלה לדמיין שאני לבד בבית והוא במילואים/ בעבודה/ בטיול או ווטאבר , שלמעשה זה עוזר לי כי אז אני לא מצפה לכלום ממש.
גם אם לא יהיה ממש נקי ולא ממש מאכלים, תנשמי עמוק.
אבל כשיהיה לך זמן פנוי, אני אגיד לך את האמת לפעמים צריך בזוגיות לשתוק ולוותר אבל יש מצבים, כמו זה למשל, לדעתי, שאת ממש לא אמורה להבליג. לא צריך לצרוח עליו, אבל תחשבי טוב מה יכול להניע אותו לפעולה להתעורר על עצמו כי זה ממש אבל ממש לא לעניין להתנהג ככה כשיש לך אישה, בית, ילדים. לא מגיע לך חיים כאלו ולא יחס כזה. אני בטוחה שהוא לא עושה זאת מכוונה רעה , אבל את חייבת לעשות צעד שיאלץ לעשות סטופ. את מכירה אותו ואת חכמה מספיק לחשוב מה יעזור, להכנס לשתיקה ולהתעלמות זה כלי אכזרי אבל תשקלי לפעמים צריך להשתמש בכלי הזה. או להעמיד אותו בגבול שאו שהוא מוחק את המשחקים או שנרשם לטיפול ועד אז... כך וכך.
שולחת לך ים כוחות, זה ניסיון קשה מאוד בערב חג ומעליב ביותר, אני איתך❤️
חזרתי לבית והוא היה ער אמרתי לו שאני הולכת לנוח
נכנסתי לחדר ופשוט התפרקתי והוא נכנס אחרי
הוא אמר שהוא לא הלך לישון ב3 רק ב1:30 ואז קם שוב לשעה כי לא הצליח להירדם אז זה לא ששיחק עד 3 בלה בלה ( זה דפוס חוסר שלפעמים קשה לו להרדם אחר 20 דק' קם לשחק ואז ברור שלא יירדם, לא הבנתי )
הוא אמר שהוא מבקש סליחה והאם אני עדיין עצבנית
אמרתי לו אני, עצבנית ? למה ? בגלל שחשבתי שאני יקום מאוחר יותר הולך לקנות תכשיט ובמקום זה הייתי ערה מ5 ותפעלתי את כולם כשאני מנסה להשאר חזקה ושמחה ( טוב, לא הצלחתי להשאר שמחה אבל לפחות הייתי רגועה עם הילדים )
אמרתי לו שאני רוצה שאחרי החג הוא יילך לאבחון. הרי הוא בן אדם טוב יודע כמה המשחקים פוגעים בי ובזוגיות שלנו ואני חוששת שזה התמכרות כי אם לא למה הוא היה ממשיך
הוא ממש התנצל ואמר שאם זה מה שאני רוצה זה בסדר ואני יכולה להשים סיסמא למחשב כדי שאני אצטרך לאשר ( לא תודה, יש לי ילדים אני לא אמא שלך )
הציע ששבוע הבא נקנה משהו
אבל אני עדיין פגועה
והבית מסריח ואני השלמתי עם זה
יש לי אשכרה ערמות של בגדים על הרצפה,שירותים מלוכלכים וכיורות מלאים ואין בי טיפת אנרגיה
לפחות אני שומעת אותו עושה כלים עכשיו
הוא בעל טוב עוזר עם הילדים, בישולים וכו' אבל הדבר הזה גומר אותי
תזכרי במשך החג שהחיים ימשיכו אחרי
לא נגמר העולם היום.
ואחרי החג הוא יעשה איבחון ובעז''ה תגיע ישועה.
ותהיי גאה בעצמך שהובלת לזה.
ותמשיכי להיות קשובה לעצמך. זה באמת לא נעים בכלל
זה נשמע ממש התמכרות
ודבר החשוב בעיני
זה להבין
שהוא לא אוהב את זה. לא עף על זה.
יותר נשמע כמו לא ממש שולט בזה.
אז בעז''ה ילמד לשלוט.
חג שמח יקרה ♥️
הלוואי שהצער והבדידות שאת חווה יהיו לכפרת עוונות, תחל שנה וברכותיה.
אתם נמצאים בלופ שבו לכל אחד מכם יש תפקיד קבוע, הסוף ידוע מראש ומסבב לסבב המצב מסלים.
משחקי המחשב ומטלות הבית הם רק טריגר, הסיפור האמיתי הוא שלכל אחד מכם יש אסטרטגיה הפוכה להתמודדות עם הטריגר - שבאופן טרגי דוחקת את בן הזוג עמוק יותר לאסטרגיית ההתגוננות שלו.
בעלך בתפקיד הנמנע (נסוג) - כשהוא מוצף הוא נסוג מהסיטואציה לתוך משחקי המחשב, וזה עוזר לו לווסת את עצמו. הוא רגיש מאד לביקורת ממך, וכשהוא מרגיש שאת מצפה ממנו או כל דבר אחר שמטרגר אותו הוא חייב לווסת את עצמו - כמובן דרך התרחקות (ונסיגה לתוך משחקי המחשב). הוא לא כל כך טוב בלהבין את מצב הרוח שלך או מה את מרגישה וצריכה.
את בתפקיד הרודפת - רגישה מאד להתקרבות והתרחקות שלו, ולמצבי הרוח שלו. כשאת מרגישה שהוא לא איתך את חייבת לרדוף אחריו כדי להחזיר אותו שלא תישארי לבד.
יכול להיות שהוא כבר מכור בהגדרה, אני לא יודעת ובעיני זה לא מאד משנה. בעיני המפתח לשבור את הלופ הוא להתחיל להבין באיזה צורה כל אחד מאיתנו מטורגר ומדוע, ולתקשר דרך הלב ולא דרך ההתנהגות.
זה להפסיק להתייחס להתנהגות הבלתי נסבלת שלו - להעז לדבר על הבדידות שאת חווה. אבל רק מעומק הלב, מהמקום העמוק והפגיע ביותר, לא מהרציונל - מה שישר יקבל גוון של ביקורת ויחזיר אתכם ללופ.
מאד קשה ואפילו בלתי אפשרי בתוך קשר לא מספיק בטוח לפתוח את העומק הזה, שהרבה פעמים אפילו לעצמי אין מערכת יחסים איתו..
לכן ממליצה מאד על טיפול זוגי EFT.
אם הוא מכור זה משנה את כל התמונה.
למכור באופן נוירולוגי אין שליטה. מי שחווה יבין.
טיפולים למיניהם רק יגבירו את התסכול.
בדיוק כמו ילד עם קושי פיזי או מוחי שמכריחים אותו לבצע משהו שאין לו את היכולת הזאת.
כמובן יכול להיות שהוא בכלל לא.
אבל כתבת שזה לא משנה בעינייך.
אז זה משנה מאוד.
אני בטוחה שלא היה קל לעבור דרך הנסיון הזה.
האם טיפול בגמילה מהתמכרויות היה מספק במקרה שלכם?
התמכרות היא ברוב המקרים דרך של המח לווסת את עצמו. דרך מאד לא אדפטיבית כמובן, אבל יש בה צורך. ולקחת אותה בלי להבין מה הצורך שעומד מתחתיה ולתת לו מענה - יכול בחלק מהמקרים לא לעבוד ובמקרים אחרים להוביל למציאת פתרון לא אדפטיבי אחר.
האם היה תהליך כזה במקרה שלכם? אם מתאים לך, ממש אשמח לשמוע על זה יותר.
רציתי להתייעץ איתכן על משהו שמקשה עליי מאוד ומתיש אותי לאחרונה, ואשמח לזווית הראייה וההכוונה שלכן.
קצת רקע עליי כדי להבין את התמונה:
תמיד הייתי "מצטיינת בלי להתאמץ". בבית הספר ובלימודים למדתי למבחנים רק ברגע האחרון (אם בכלל) ולא ממש הכנתי שיעורים.
מכיוון שאני מאוד מוכשרת וקולטת מהר, זה הספיק לי כדי לקטוף מאיות בקלות.
הבעיה היא שבעבודה ובחיים הבוגרים השיטה הזו הפסיקה לעבוד, ואני תקועה בדפוס ששוחק אותי לגמרי.
מה שקורה בפועל בעבודה:
אני יושבת ימים שלמים על כיסא העבודה, אבל שעות ארוכות נשרפות על בהייה, בריחה לטאבים אחרים והתבטלות מלווה בייסורי מצפון. אני יכולה לשבת 12 שעות על המחשב ובפועל לעבוד שעתיים.
כשאני מקבלת משימה, אני יכולה במשך 4 ימים לא לעשות כלום ורק למרוח את הזמן, ורק ביום האחרון של הדד-ליין להיכנס לאטרף של שעות רצופות בלחץ היסטרי עד שאני מסיימת.
אם משימה דורשת ממני לפנות למישהו מצוות אחר, זה יכול לעכב אותי בעוד יומיים. זה ממש לא מקושי חברתי, אלא נטו תסמונת המתחזה חריפה: פחד משתק שלא אבין מספיק את המונחים הטכנולוגיים או את התמונה המלאה, ושאיכשהו אביך את עצמי מולם.
זה לא רק בעבודה – זה חודר לכל תחום ביומיום:
אני רוצה לקום לסדר, לנקות ולתקתק דברים, אבל נתקעת בישיבה. אומרת לעצמי "רק עוד 10 דקות", ואז הילד מתעורר או שנהיה לילה ועברו שעות בלי שעשיתי כלום. המעבר הפיזי מפעולה לפעולה מרגיש לפעמים כמו מחסום כבד.
אני מרגישה ממש מכורה למסך, למרות שאין לי סמארטפון או אפליקציות. הכל דרך המחשב: לשוניות של צ'אטים, פורומים וקצת נטפליקס. חוסר השקט הפנימי כל כך חזק שאפילו סרט אני לא מסוגלת לראות ברצף, כל כמה דקות אני קופצת לטאבים אחרים לבדוק אם מישהו כתב או אם נכנס מייל.
קשה לי ברמות עם אי-ודאות ודברים חדשים. אני מעדיפה להישאר אצל רופא לא מוצלח רק כדי לא לעבור לאחר, או להמשיך להשתמש בבגדים ישנים במקום לקנות חדשים.
אני מבינה שאני חייבת עזרה מקצועית כדי לצאת מהלופ הזה, אני לא יכולה להמשיך ככה בעבודה, וגם בבית מתסכל אותי מאוד המצב. אבל אין לי מושג מאיפה להתחיל.
אשמח לדעת: האם מישהי חוותה משהו דומה ויצאה מזה? ולאיזה כיוון כדאי לי לפנות כצעד ראשון? אבחון קשב וריכוז? טיפול? (ואם יש לכן המלצה על מישהי ספציפית ומעולה, אשמח מאוד לשמוע).
ממש תודה לקוראות ולעונות
זה הפרעת קשב
אבל לא חייב שזה הפרעת קשב.
את נהינת מהעבודה?
את מסופקת?
יש לך רקע נוסף?שאת פחות שמה דגש עליו בקשר לעבודה,כמו רגישות לבדים מסוימים רגישות לרעש?
או שאת נורא נפגעת גם מדברים?
פשוט מה שאת מתארת יכול להתאים גם לרגישות יתר hsp.
ולא מאבחנים את זה כהפרעת קשב.
דבר נוסף יכול להיות שסוג העבודה הספציפי שלך לא מתאים לאופי שלך גם אם נהינת מהלימודים שלו,ואז בפועל מה שאת עושה זה לרחף על העבודה ולא להיות בתוכה?
גם אם כשלמדתי מקצוע לא היה לי בעיה לשבת שעות ולהקשיב להרצאות?
אני בכלל לא עם קפיצים, להיפך, יושבת שעות באותה תנוחה לא צריכה לזוז, יכולה לגלוץ כל היום.
אין לי רגישות מיוחדים למגע או בדים או רעש
אני לא נהנית מהעבודה, אבל כי אני מרגישה בעיקר תסכול מההתנהלות שלי
אני חושבת שאם אוכל לחוות הצלחות, ולא רק נשיפות בעורף לדד ליינים שמתקרבים אז אני כן אוכל לחוות סיפוק.
נמאס לי מזה שאני לא מצליחה לגרום לעצמי לעבוד ולעשות דברים. בעיקר בעבודה אבל גם בבית.
אני בהייטק, אז אין לי שעות שסופר לי שעות עבודה, ואני עובדת הרבה מהבית, אז אני ביום, כשהילדים במוסדות מבזבזת זמן ואומרת אעבוד בערב כשהם ישנו, בערב פותחת מחשב ורוצה לעבוד אבל בפועל לא עושה כלום ואומרת אקום מוקדם, לא קמה מוקדם וכו וכו פשוט לופ של אי עשיה ודחיינות.
ואני לא מצליחה לצאת מזה
נסי לעבוד מהמשרד...
קצת יותר טוב, אבל המסך שלי מכוון כך שרק אני רואה אותו, אז זה לא באמת מספיק יעיל
אבל גם להיות עם מחשב מול כולם זה מרגיש לי חשוף נורא, גם כשאני עובדת ממש..
חוץ מזה שאני מחפשת פתרון שישפיע על כל תחומי החיים שלי.
מרגיש לי שאני צריכה משהו עמוק יותר.
חדשים יש השפעה על המח בדיוק כמו קשב וריכוז. אני קוראת לזה על עצמי - הרעלת מסך. קורים לי דברים דומים לשלך כשאני חשופה הרבה למסך. זה באמת פוגע ביכולת שלנו להיות אנחנו כך אני מאמינה
במקומך הייתי מבקשת מצוות המחשוב שיחסמו לך את האינטרנט פשוט לכמה ימים ותראי אם יש שיפור
אני מנסה כל מיני דברים כמו לקום להליכה של 10 דקות כל שעה וחצי למשל, או לקום לעשות משו בבית
אבל זה רק אחרי שאני עושה את העבודה
יש בזה סיפוק מטורף, להצליח לעמוד בזה ולאט לאט זה הופך להרגל ואני פחות תלויה ומושפעת מהמסך
אז סביר להניח שההפרעת הקשב לא הפריעה לך.
אבל בהחלט יכול להיות שלעבוד בזה זה כבר משהו אחר,פחות סיפוק פחות הנאה וזה דבר שגורר דבר.
לא בהכרח שזה הפרעת קשב בכלל.
זה הרבה פעמים, אולי ברוב מוחלט של המקרים, תסמין של מערכת עצבים שתקועה בבהלה גבוהה.
הבהלה לא מתבטאת כפי שהיא אמורה להתבטא - ולכן אינה מורגשת, אבל התפקוד של הגוף תקוע במצב הישרדותי וכישורי ארגון וניהול וכמובן קשב נמצאים בתחתית הרשימה, כי הגוף כרגע מצפה לתקיפת אריה בג'ונגל ולא פנוי להתרכז בכתיבת קוד..
הרבה פעמים אפשר לזהות עוד דרכים שבהן המח מנסה לשחרר את הסטרס: כסיסת ציפרניים, תנועות חוזרניות (למשל התעסקות בשיער), טיקים, תנועתיות מוגברת, הידוק לסתות ועוד ועוד.
זה מתחבר לחוויית החיים שלך?
אם כן, הפתרון לא יהיה בכיוונים התנהגותיים (ללמוד מיומנויות, להתחיל בקטן וכו'),
אלא ביצירת סביבת חיים בטוחה שתאפשר למח לאט לאט להוריד בהלה: להפחית עומס, להשקיע ביצירת מערכות יחסים בטוחות, להוסיף הנאה פעילה לחיים שלך, הרבה יציאה לטבע.
לשים לב למצב של הגוף, מתי הוא מתוח ואיפה, ולהרפות במודע. לשים לב מה בחיים שלך מעורר מתח ולנקות אותו.
מיינדפולנס מאד עוזר!
כל אלה יכולים מאד לעזור, ואולי תרצי גם לשקול טיפול טוב שיעזור לך לרדת לשורש הבהלה התקועה ולשחרר אותה.
ב''ה הלכתי לטיפול (עו''ס קלינית בגישת cbt, אני קיבלתי דרך הקופה) והשתנו לי החיים. ממליצה ממש.
מזדהה עם כל מילה
עוקבת
זה אולי קושי בקבלת החלטות שגורם לדשדוש, כי את לא בטוחה מה כדאי לך לעשות עכשיו ואז נתקעת במקום.
קשה לך בכללי עם החלטות?
ממש לא יודעת אם זה הכיוון, אבל אולי ייגע בך.
חוץ מהנקודה האחרונה זה נראה בשיוק אני
אין לי עצות, רק הזדהות
אני מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת כי גם אני נאלצתי לפתח הרגלי "ניהול עצמי" רק כבוגרת וזה מאוד לא פשוט.
אז כאן בעיניי הדבר הנכון הוא להתחיל מצעדים קטנים, קטנטנים, בוני אמון בינך לבין עצמך.
מה אני מתכוונת?
היום כשאת מחליטה לעשות משהו, זה לא ממש קורה.
נכון?
נניח את מחליטה לעשות משימה של העבודה ובפועל נמרחת ואת עושה את זה ברגע האחרון.
כלומר כשאת אומרת לעצמך "אני אעשה כך וכך, יש בך איסה קול, מודע או לא, שמגחך לעצמו ויודע שזה לא יקרה בזמן שקבעת לעצמך (אם בכלל קבעת וזה לא נשאר באוויר).
ולכן אני קוראת לזה "צעדים בוני אמון", את צריכה להאמין לעצמך שאת תצליחי להגשים את מה שאת מבטיחה לעצמך, וזה לא משנה אם את מבטיחה לעצמך לסדר את החדר או להתקשר לקולגה מהעבודה.
ההתחלה היא בצעדים ממש ממש קטנים.
את אומרת לעצמך "עוד 2 דקות אני אקום מהספה" ובאמת לקום מהספה.
לא אחרי חמש דקות אלא שתי דקות, כי זה מה שאת החלטת.
על כל ניצחון קטנטן כזה, תרימי לעצמך.
משימות גדולות פרקי למשימות קטנות, שימי לעצמך זמן לביצוע ותתלהבי מבפנים על כל צעד קטן שקבעת לעצמ לעשות ועשית.
במשימות "גדולות" שמורכבןת מהרבה משימות קטנות אבל אפשר לעשות הכול בפרק זמן קצר, אני אוהבת לשים לעצמי טיימר, על כל המשימה או חלקים ממנה.
זה עוזר לי להתמקד ולהתעודד שזה רק עוד איקס זמן
ואני מבטיחה לעצמי שאחרי הטיימר ניקח הפסקה (ובאמת לחזור מההפסקה למשימה הבאה! אבל זה לאט לאט אחרי הרבה צעדים בוני אמון)
ותהיי גאה בעצמך על הצלחות.
אם את רוצה עזרה מקצועית, בעיניי אימון אישי יכול להתאים פה מאוד.
אה ועוד משהו, שדי סותר את השרשור הזה אבל בכל זאת... תתנתקי מכל הפורומים, הרשתות החברתיות וכו', זה שואב ברמות.
גם לזה את יכולה לקבוע לעצמך דד ליין ולעמוד בו, נגיד עד יום שני ב14:00 להתנתק מהרשתות החברתיות, בערב יום כיפור ב16:00 להתנתק מפורומים, סתם דוגמה ללו"ז כזה.
רק כותבת שאני מצאתי פודקאסט שקצת התכתב עם זה, קוראים לו אנשי הקשב ..
ועוד משהו קטן, אני רואה את זה על עצמי כמו התמכרות, ואני יודעת שלהתנקות מהדופמין שזה מייצר לוקח לפחןת שבועיים, אני גם במאבק תמידי על זה , ומחפשת פתרון. מחזקת אותך!! ושתדעי שהאשמה זה חלק מהמעגל הזה ... בזבוז זמן, אשמה ,חוסר הצלחה
הדחיינות הזאת מתבטאת בעוד נושאים בחיים?
ושרשרת אליי בטעות?
מה שעזר לי -
להיות סלחנית כלפי עצמך. זו את כרגע, רגשי אשמה ויסורי מצפון על כל יום ויום לא מקדמים. מותר לפעמים להימרח ולהיות פחות יעילים. מותר לטעות ומותר להודות שאנחנו לא יודעים משהו. זו עבודה בשינוי החשיבה, אבל זה אפשרי.
למצוא מה הזמנים היעילים שלך. כשאת כן יעילה, באיזו שעה ביום זה קורה? אצלי זה ב10-15. אני מראש לא מתחילה לשבת על דברים קשים לפני וברגע שאני רואה שעברתי את שלב היעילות אני נותנת לעצמי הפסקה ארוכה. אחר כך לפעמים יש עוד זמן יעיל, אם נחים מספיק.
לכתוב על דף את המשימות שצריך לעשות היום ולהרים לעצמך על כל משימה שסיימת. גם אם היו 20 משימות וסיימת 5, זו הצלחה. לאט לאט תלמדי את עצמך לסיים יותר משימות וגם להיות ריאלית בכמות שאפשר להספיק ביום.
לזהות מתי הגלישה היא התחמקות ממשימה, לנשום עמוק ולהגיד לעצמך "אני מתחמקת מלהתקשר לשמוליק ולכן מוסחת" ולבצע את המשימה שהתחמקת ממנה. אפילו דבר קטן כמו לנסח טיוטה לבקשה משמוליק. העיקר להפסיק להתחמק
ורוצה לתת לך משהו שממש עזר לי- מדיטציות.
אבל לא ארוכות ומתישות (שבסוף לא עושים), אלא כאלה של 5 דקות, ממוקדות (אני משתמשת באפליקציה שנקראת Mymedi מאמינה שיש עוד הרבה סוגים ברשת).
כבר אחרי שבוע בערך של תרגול התחלתי לראות שיפור. זה ממש מאמן את המוח להיות נוכח ב'כאן-ועכשיו'. גם באמצע יום עבודה, אם אני מרגישה שאני מאבדת פוקוס, אני יושבת עם עצמי אפילו שתי דקות (אני כבר מכירה את התרגול בע''פ...) ואח''כ אני חוזרת ממוקדת יותר.
יש שם מלא תרגולים, רובם בתשלום אבל יש גם חינמיים.
בתקופת הקורונה היו מעלים כל יום תרגול אחד חינמי, ואז התאהבתי בה. עכשיו באמת הרוב סגור.
אבל מי שלא מחפש גיוון וסבבה לו עם 'עוד מאותו דבר'- היא אחלה גם בגרסא החינמית.
נראה לי כדאי לך לבדוק את הכיוון של קשב ואם נראה שזה כן הכיוון אז נראה לי טיפול קוגפאן ממש מתאים לקושי שלך. בדיוק עובדים שם על אסטרטגיות לניהול עצמי.
ואת עם מניעה?
קטעים שלא תכננת
אחלה מתנה לשנה החדשה
תודה על הנקודת מבט!! הייתי צריכה את זה מאוד ❤️
נכנסתי גם להריון עם התקן לא הורמונלי..
מונעת עם דיאפרגמה 😉
חשוב לעקוב שההריון בתוך הרחם ולא חוץ רחמי
הריון חוץ רחמי שכיח עם התקן
רק טוב
כאמור, דיאפרגמה 😅
אם אפשר לשאול
איך מנעת עם הדיאפרגמה?
הלכת למתאמת? השתמשת בקוטל יחד?
כי אני גם עם דיאפרגמה ורוצה לדעת מה הסיכויים שזה יקרה לי 🙃
מוציאה רק 6 שעות אחרי...
ממש מקפידה וזה עובד לי מעולה כבר כמה שנים 😉
פירטתי למטה מה השתנה הפעם 🙈
בעת קיום יחסים
זה כמובן מוריד מאחוזי המניעה
כי לגוף לפעמים יש שינויים והפתעות
בשביל הלחוצות שמונעות עם דיאפרגמה😉
ובשעה טובה! הרבה כוח ושמחה🩵
ולי בדיקות של לייף היו אמינות.
אם את אומרת שיומיים לפני איחור היה שלילי ועכשיו חיובי, זה אומר שכנראה היה ביוץ מאוחר, ואז יכול להיות שלא השתמשת מתישהן בדיאפרגמה כי חשבת שאת כבר אחרי ביוץ?
בכל מקרה, בהחלט הפתעה. בהצלחה בעיכול🩷
משתמשת בדיאפרגמה בדרך כלל עד שבוע אחרי המקווה - ואז מפסיקה
(מהיכרותי עם המחזוריות שלי, הביוץ תמיד יום יומיים לפני/אחרי המקווה)
במחזור שעבר השתמשתי בפרימולט לכמה ימים
ובמבט לאחור זה כנראה שיבש לי גם את הביוץ הבא...
קיצר טיפשי שלא חשבתי על זה מראש
אבל כנראה שזה מה שקרה 🙈