בהצלחה רבה רבה!!!!

אני בשלבי ריפוי של דיכאון מאד קשה אחרי לידה ומתחילה לראות את האור.. (משלבת גם טיפול תרופתי).

חיבוק גדול!!

שכבתי שבועות במיטה ובכיתי כמו תינוקת, זה הגיע למצב שבעלי היה בא הביתה, רואה אותי, שם את התיק, מסתובב ויוצא.והוא אדם מאוד רגיש אבל לא היה יכול להכיל את זה, למרות שהוא מקסים, הוא לא מטפל.

את זקוקה לטיפול, זה נורמלי, הריון מציף המון דברים מהלא מודע, זה לא משהו שעידוד בפורום יפתור.

אני לקחתי ויטמינם שהיו חסרים (בבדיקה של נטורופטית, פרחי באך ותמצית שך היפריקום שזה צמח שמשתמשים בו ברפואה כנוגד דיכאון, ביחד הכל עזר, נראה לי די מהר. (זה היה מזמן לני 16 שנה.)

קודם כל שתדעי הדכאון הוא מתנה מהשי"ת, הוא מתנה שבורא עולם לא נותן לכל אחד

רק למי שהוא מאוד אוהב! ולמי שהוא מאמין שיש לה כוח להתמודד עם זה!

אז זהו, בתוכך בחלק של הנשמה שמחובר להשי"ת בחיבור עמוק ומלא אהבה יש את כל התשובות

תקשיבי לחלק הזה. 

כדאי לקחת B12 וללכת כל יום בשמש מה שאפשר. (חצי שעה הליכה בשמש שווה כמו כדור נוגד דכאון)

תתלבשי יפה גם בלי חשק, אפילו שזה קשה בהתחלה, ובעיקר בהתחלה

את יכולה להתגבר על הקושי הזה.

אחרי כמה פעמים המצב רוח יעלה

(מנסיון אני הייתי בחורף בדכאון קשה שנבע מפוסט-טראומה והפרעות חרדה שונות)

ולהתפלל, ולהקדיש דקות ביום להודיה לבורא 

תרגישי טוב, תזכרי שבורא עולם אוהב אותך מאוד, 

הרי כל מטרת בריאתנו היא כדי שיוכל להשפיע עלינו מטובו ואהבתו.

את אומרת שיש עוד ילדים, זה יכול להיות גם דיכאון אחרי לידה שלא טופל- והתעצם בהריון.

בכל מקרה- אין מה להתביש ללכת לטיפול. זה סה"כ אומר שיש כמה חומרים במערכת שיצאו מאיזון וצריך לאזן אותם.

יקרה! את לא מבינה עד כמה טיפול יכול להציל ולעזור. זה נשמע הזוי- אבל כן, זה יכול להוציא אותך מהערפל שאת נמצאת בו.

בשביל עצמך

ובשביל כל המשפחה שלך.

מומלץ. לנסות גם דברים אחרים- כמו לצאת לעשות דברים שאת אוהבת, הךיכה בחוץ ביום וכו'

אבל במקביל לטיפול.

בס"ד

רבי נחמן אמר:"אין ייאוש בעולם כלל"!

אז אל תדאגי מדובר בתקופה שתעבור.

תנסי להסתכל/למצוא את כל הטוב שה' צופן לך מהתמודדות הזאת:

משהוא סיפר לי שבספר התניא מובא שדווקא בדברים שלא ידוע לנו למה הם טובים עבורנו=חושך -דווקא ע"י דברים כאלו זוכים לטובה צפונה עצומה שלא היינו יכולים לקבל באופן גלוי מרוב גודלה.ולכן החושך/הייסורים הם טובה גדולה מאוד בשביל לתת לנו טובה עצומה.

מצאי בעצמך נקודות טובות

תשתדלי בערך חצי שעה ביום לעשות תפילה אישית עם רבש"ע ולשתף אותו ולבקש את עזרתו ולהתפלל אליו.(ממליץ מאוד מאוד מאוד על הספר "בגן האמונה" קנייה)

לדעתי כדאי מאוד להקשיב לבעלך ולחפש פסיכולוגית עם יראת שמיים(אם חס ושלום המצב היה הפוך איך היית מרגישה?)

לא להשאר בבית כל היום! זה מדכא ומעציב וממש לא עוזר!!! לכי לטייל ולמקומות שעושים לך טוב.

התנדבות לגמילות חסדים גם ב"ה תעזור מאוד!

ותדעי באופן ברור שה' איתך ואוהב אותך בלי תנאי!

עכשיו קשה אבל תאמיני שזה יעבור ואת עוד תשמחי בחיים!

עוד יגיעו ימים יפים!

מוסיף דברים שמצאתי שאולי יעזרו:

מכיפה:

"

איך יוצאים מדיכאון?!?

תוכן השאלה:
שלום!
לא נראה לי שכ"כ תצליחו לעזור לי....זה יותר בשביל להוציא את זה....בתקופה האחרונה אני נמצאת הרבה פעמים במצב של דיכאון/ייאוש....אין לי מושג בדיוק למה-הרבה דברים שמצטרפים אחד לשני....זה כבר די הרבה זמן...אני מנסה לצאת וזה חוזר בגדול...אני ממש מרגישה שזה הורס אותי מבפנים...........חברות אמרו לי שזה גיל כזה(17)...וזה יעבור.....אני פשוט לא יודעת מה לעשות...
איך יוצאים ממצב כזה?!? -בכלליות.............
תודה רבה! וישר כח ענק על העבודה שלכם!

תוכן התשובה:
שלום לשואלת היקרה!
ראשית כל,התעודדי! העצבות והדכאונות אכן ניתנות לריפוי!אינני יודעת מה המקור לרגשות אלו, לכן אנסה לייעץ באופן כללי.
נכון,לרובנו יש בעיות, אבל אם תשימי לב ביחס לצרות אמיתיות הן מאוד קטנות. נדמה לרובנו שעצבות של אדם באה מפני שחסר לו משהו-אך זה לא נכון!
שחקן קולנוע מפורסם לדוגמא,שהיה במקומות הכי אקזוטיים בעולם, טעם מכל תענוגות העולם הזה-בחור צעיר והוא בדיכאון תקופה ארוכה.(וזהו לא המקרה היחיד אם תחקרי בקרב רוב השחקנים ההוליבודים הנוצצים תגלי שלכולם יש אותו סיפור בערך)
אחד מגדולי הפסיכולוגים-ארליך פרום- כתב בספר:´על האדם המודרני´-"מיום ליום תנאיו של האדם משתפרים, הוא לא רעב ללחם וחי יפה אבל...הולך ומתגמד,מתאפס-האפרוריות והעצב ממלאים את חייו".אפשר לגרש עצבות על ידי אמצעים חיצוניים-אלכוהול למשל,אך זה רק לזמן קצר, לאחר מכן העצבות תחזור.
השמחה האמיתית-היא דבר רוחני,לא תוצאה של אפקט חיצוני,היא באה ממעמקי הנשמה-ולכן האדם מסוגל לייצר אותה! השמחה מגיעה לאחר התמודדות עם אתגרים רוחניים.
רק אם אדם זוכה להתגבר על עצמו ממש תהיה לו שמחה לכן כתוב במשלי:"ולישרי לב שמחה"-אם הלב לא ישר הוא לא יכול להכיל שמחה, אור השמחה עובר רק בקווים ישרים.
לכן,השתדלי להתמקד בעשיית טוב, תחווי את האושר הנפלא בשעה שאת עוזרת לאדם אחר, דבר זה גם יכול להכניס פרופורציות לחיים, לגמד דברים שקודם נראו קצת קשים ובלתי אפשריים.
עצה נוספת, נסי לחפש את הטוב שבכל אדם-זה ממש יגרום לך להיות בעולם שכולו טוב.והרי כך מחייבת אותנו התורה עצמה!
הרב קוק זצ"ל אומר ששורש כל הייסורים הוא העובדה שהאדם עסוק כל הזמן בעצמו(אורות הקודש ג,עמ´ קמז), היציאה החוצה לשאת בעול עם אחינו-מעניקה כוח ומשמעות מחודשת לחיים.
אני מקווה שבעזרת ה´ תצליחי להתגבר על כל הבעיות! אם תרצי לשאול עוד משהו בשמחה אענה באימייל...
רק טוב!
שלי. shellykz@walla.com

התשובה התקבלה מחברים מקשיבים
בתאריך ד אדר תשס"ו

"

"

הריון ולידה

תוכן השאלה:
שלום רב,.........
שאלה נוספת היא כיצד ניתן להתמודד עם דיכאון לפני הלידה המיוחלת? אני כל כך מצפה ללידה ולפעמים הזמן פשוט לא עובר ונראה כמו נצח ופיזית ונפשית קשה לי כבר מאוד. לפעמים אני ממש מרגישה שעולמי חרב עליי בכל תחום ותחום בחיים. מה ניתן לעשות? תודה רבה

תוכן התשובה:
בס"ד
שלום רב,

.......
לענין הדיכאון: בטלה ושיעמום מכניסים לנו מחשבות ודמיונות לראש.
צריך למלא את זמנך בעשיה, רצוי בדברים שבאמת מעניינים אותך כדי שיעסיקו גם את הראש.
את יכולה ללמוד דברים (אפשר גם באינטרנט) או לעשות מלאכת יד - סריגה וכד´ בבית או בחוגים באזור מגוריך.
אפשר להזמין חברות או לבקר בני משפחה כדי לא להיות לבד.
אם יש לך כוח את יכולה להתנדב מספר שעות בבית אבות לשוחח ולעודד זקנים וכיו"ב

מאחל לך לידה בריאה, קלה ושמחה בעז"ה

התשובה התקבלה מהרב גלעד שטראוס
בתאריך ו אלול תשע"ג

"

כשנולדה ביתי הראשונה , היה לי הריון מזעזע. כל היום ישבתי על הספה והקאתי. מריח של מכונית שעברה ברחוב וכשבעלי היה נכנס הביתה הייתי מקיאה לו מול הפרצוף מהריח של לא יודעת מה. כל הבית היה מוגף.

הייתי בדיכאון.

אחרי הלידה הייתי מסתכלת בחוץ רואה נשים מטיילות להן בחוץ עם העגלה. צוחקות מפטפטות 

אצלי העולם נגמר

כל היום בכיתי

זה היה דכאון שלאחר לידה

זה יכול להגמר ויכול להשאר

גם חשוב שהבעל ידע להבין שיש הורמונים בשלבים האלו שלאחר הלידה ובהריון שהאשה לא מאוזנת כל הזמן.

היא עצבנית מהר. עייפה מהר. בא לה כל מיני דברים מוזרים (לא רק לאכול)

ואם הבעל ילדותי מדי ולא מחונך להכיל את האשה במצבים האלו.... אז לאשה יותר קשה.

אם הבעל "זורק את הכדור אליך ללכת לרופא" סימן שהוא לא מוסגל לעזור לך . או כי לא בא לו או כי הוא לא יכול... באישיות שלו.

ולכן כדאי לך לפנות לעמותת "ניצה" 

הם מאד עוזרים בדכאון של הריון

ואת יכולה גם לפנות לאפרת. יש להם קו פתוח.

כדאי לך.

זו לא בושה. 

המון המון נשים נמצאות בדכאון בתחילת הריון וגם בסוף הריון וגם לאחר הלידה.

תרגישי בסדר עם עצמך.

לא צריך לקחת תרופות!

צריך לבקש עזרה 

אני קוראת שוב את מה שכתבת

תתקשרי ל"ניצה" 

תראי כאן בכתובת הזו באינטרט          www.nitza.org

הקו החם 02-5002824

לטייל, לראות אנשים .אם את יכולה ואפשר ,ממליץ לצאת לטייל בחוץ לראות אנשים ,חברה.

אבל נראה לי שאי-אפשר להשוות בין דיכאון של אישה לדיכאון של גבר.

אמרו לי לצאת לטיולים ולעשות דברים שאני אוהבת אבל שום דבר לא עזר כי יש דברים שלא תלויים בנו. ודיכאון בהריון, אחרי לידה או בכלל נובע על פי רוב מחוסר סרטונין במח. כן... כן.... חידוש רציני אבל דיכאון לא אומר שאת בחורה דיכאונית אלא זה אומר שיש לך בעיה בחילוף החומרים. הגוף שלך זקוק לסרטונין יותר ממה שהוא מייצר. עברתי את זה. אני הבן אדם הכי שמח בעולם. אוהבת את החיים. וכשנפלתי לשם היו לי שאלות על עצמי. האם הייתי אמיתית עם עצמי? האם אני בחורה דיכאונית?

ניסיתי טיולים, ניסיתי תרופות טבעיות... הכל שטויות. עזבתי את העבודה, לא הצלחתי לטפל בילדים. חשבתי שאני משוגעת ושהכל הולך לי לאיבוד. עד שדחפו אותי ללכת לטיפול ואני חושבת שאם הייתי הולך קודם זה היה חוסך הרבה טראומות. מותק, טיפול תרופתי זה לא מפחיד. יש אנשים עם סכרת, יש אנשים חולי לב, יש אנשים עם בעיה בבלוטת התריס וכולם לקחים כדורים. ולך יש בעייה במאגר הסירונין בראש. קבלי טיפול תרופתי.... ותתחילי לחייך שוב. את לא פסיכית ולא חולת נפש... כך אני הרגשתי בהתחלה. עד שהבנתי את כל מה שאני כותבת לך עכשיו. ממליצה אחר כך כשתרגישי טוב עם הטיפול התרותי לגשת גם לפסיכולוגית כדי לישב את הנפש. ואז תחזרי לצחק לחייך, לעבוד , לטפל בילדים המתוקים שלך... והכי חשוב תזכרי שזה עובר....

בהצלחה נשמה. אל תתביישי לטפל בעצמך. ממליצה מניסיון כואב. הלוואי והניסיון שלי יעזור לך.... וגב אני אוטוטו מחכה ללידה נוספת.... החיים ממשיכים.... וזה עובר. אני עדיין על כדוים וחיה נהדר. ומי שיגיד לך שעדיף בלי... כנראה אף פעם לא חווה דיכאון... אז אל תקשיבי לאף אחד.... בשורות טובות.

גם ללכת לטיפול נדרשים כוחות פנימיים שלך. בכלל לא פשוט!

ומניסיון נורא של דיכאון קשה אחרי לידה (כתבתי קודם..) תביני שהדברים לא בשליטתנו!! לאנשים קשה מאד להבין זאת.

בגלי הדיכאון הקשים אני בן אדם א-ח-ר! וזה בכלל לא בשליטתי.

המשהו החיצוני הוא הדבר הנכון בשבילך. ובבקשה למענך ולמען משפחתך תלכי לטיפול שחלילה המצב לא יחמיר (כמו שקרה אצלי..).

ותדעי שלבעל מאד קשה לדעת איך להתייחס. מעולם הוא לא ראה את אשתו במצב כזה, והרבה פעמים הם חסרי אונים. באמת שהם רוצים לעזור! רק לא יודעים איך..

* האם עזבת את העבודה מרצונך? כלומר- בגלל המצב הלא פשוט?

לפעמים השפיות היא לצאת ולעבוד. זה קשה!! אבל זה מחייב אותנו להתלבש, לצאת מהבית  ולא לשקוע בדיכאון העמוק..

שולחת חיבוק גדול!

שתזכי להריון מבורך ומשמח.

ולידה קלה בשמחה!

מדיכאון אי אפשר לצאת בעזרת פסיכותרפיה ומח אחד. וגם לא באמצעות שיחות עם פסיכולוג לבד.... חייבים לשלב טיפול תרופתי. וכל עכבה בעיניין יכול רק להזיק...

החיים טובים ונפלאים. צריך לעשות שינוי תודעתי ולגשת לבורא עולם עם הרבה ענווה שכמו שיש אנשים עם סוכרת וחולי לב יש אנשים עם דיכאון. כל אחד והדפק שלו. ואם לוקחים את הטיפול התרופתי באהבה ובשמחה חיים חיים מלאים ושמחים אחר כך....

לי לקח חצי שנה עד שהתחלתי טיול תרופתי כי ניסיתי כל מיני דברים טבעיים ויכולתי לחסוך לי ולמשפחתי הרבה כאב. גם כשלקחתי כדורים והרגשתי מצויין הרגשתי כל כך דפוקה שאני צריכה לקחת כדורים כדי להיות שמחה. ורק כשהבנתי שזה חלק ממני והשלמתי עם מה שה' הביא לי התחלתי לחוש ממש משוחררת, בטוחה בעצמי ואוהבת את עצמי עם או בלי כדורים ולא מעניין אותי איך הבנתי שהחיים האלה נפלאים מידי בשביל לבזבז אותם על שטויות. אז הגעתי להשלמה... וב''ה היום אני מחכה אוטוטו ללדת את הילד השלישי שלנו...

הרבה ענווה, הרבה השלמה והכי חשוב לזרום גם עם הקשיים שה' נותן לנו. ואני מבטיחה לך... שאני הייתי עמוק עמוק בתוך הדיכאון...חצי שנה במיטה בלי אוכל, לרדת 10 קילו זה לא צחוק... והנה אני אחרי... זה עובר...

רק מבקשת שמי שלא חוותה את זה באמת שלא תגיב. חס ושלום לא רוצה לפגוע ומחילה אם חס ושלום פגעתי פשוט הדבר שהכי לא רציתי זה כדורים.... כי הפאדיחה ומה יגידו ואני ירגיש חולת נפש זה לא כמו אנטיביוטיקה... עברתי גם אני את התהליך הזה ותגובות נגד טיפול תרופתי ויותר שימוש בכוחות הוא לא  נכון ועלול להזיק. גם לקחת טיפול תרופתי וללכת לפסיכולוגית ולהגיע להשלמה ולחיים מלאי שמחה והתגברות על הטראומה דורש המון כוחות פנימיים.

בשורות טובות ושבת שלום לכולכן....

רק טוב לכולם.

טעות לחשוב שלרפואה האלטרנטיבית אין כלים להתמודד גם עם דיכאון קליני קשה.

יתכן שאם לא יודעים לאן לפנות כרגע, כדאי ללכת על כדורים פסיכיאטריים. במקביל כדאי למהר למצוא פתרון אלטרנטיבי, משום שכדורים אולי מאזנים אבל הם לא פותרים את שורש הבעיה ולא נוגעים בגורמים הנפשיים לדיכאון.

אני חוויתי דיכאון אחרי לידה ומח ואחד הציל אותי ואת משפחתי.

ממליצה בחום רב מאוד ללכת למח אחד לפני טיפול תרופתי.

(בזכות הטיפול בי - הלכתי ללמוד את זה בעצמי ואני רואה איך השיטה הניסית הזאת מצילה המון אמהות!!)

בהצלחה רבה מאוד!!

כשחווים דיכאון העולם מתמוטט. הכל מתמוטט. הילדים, הבעל, המשפחה הכל נעלם מול הדבר השחור הזה. כל היום את בוכה ל-ה', מתפללת והכל רע. אני גם פחדתי מטיפול תרופתי, היה לי מאד קשה עם הרעיון, מה יגידו עלי וכו'. אבל בעלי, ה' יברך אותו, נתן לי את הכוחות והיה איתי. הלכנו יחד לפסיכיאטרית שהמליצה לנו על בדיקת רוק גנטית בשם נוירופרמג'ן. הבדיקה הזאת היא בדיקה קלה (רק לוקחים קצת רוק) ואחרי חודש קיבלתי תשובה מדויקת של התרופה שמתאימה לי. השינוי במצבי היה דרמטי. לא האמנתי איך בדיקת רוק כל כך קטנה שינתה לי את החיים. אמנם זו לא בדיקה זולה, אבל זה היה שווה את זה - אנחנו כל היום קונות לבית, לילדים, לבעל. הפעם דאגתי לעצמי, לבריאות שלי והיום, ברוך ה', אני אחרי זה, ואף אחד לא חושב שאני משוגעת או מוזרה. וכמו שאמרת אנונימי - הרבה ענווה והרבה השלמה.

ולאו דווקא משהו חיצוני.

אני ממליצה לנסות "עוצמת הרכות" חפשי באינטרנט מידע.

ולפעמים אין ברירה אלא להשתמש במשהו חיצוני שיהיה מקפצה הלאה.

אז נחדש לך -

יש תחומים ברפואה האלטרנטיבית עם כוח ריפוי עוצמתי.

ויש לי יותר משמץ מושג - גם אני חוויתי דיכאון קליני אחרי לידה.

יש נשים שממש לא מתפקדות בבית, וגם לא יוצאות לכיף שלהן, אבל עדיין עובדות מחוץ לבית.

זה מקרה אחר לגמרי!

כאשר מדובר באישה שעזבה את כל העשייה בחייה, אז וודאי שצריך בדחיפות טיפול תרופתי!!

סורי!

צריך להתחיל עם טיפול תרופתי, ולהמשיך לטיפולים אחרים, הטיפולים הנ"ל יקצרו את משך זמן נטילת התרופה.

הטיפול התרופתי די מדשדש.

אני לא חוזרת בי.

יש תחומים רבי עוצמה בטיפול האלטרנטיבי. ומלבד מה שהם מטפלים בשורש הקושי, פניה זריזה לטיפול אלטרנטיבי עשויה למנוע את הנפילה לעומק הדיכאון.

מוכחים בתחום.

לא הייתי הולכת עכשיו לדברים כמו מח אחד או אחרים, למרות שביום יום הרגיל אני מאד בעדם.

ללכת מייד לפסיכולוג, ובמקרה הצורך לפסיכיאטר.

ולא לחכות!

בס''ד

אני בא מעולם הטיפול ובעצמי עובר פסיכואנליזה. אל תתני לכל מיני דעות קדומות למנוע ממך הזדמנות לצמיחה. הטיפול יכול להיות מאוד מאוד מועיל והמצב שאת מתארת דורת ההתייחסות רצינית. כמו שאמרו פה קודם, אך תלכי סתם לאנשים, תחפשי איש מקצוע רציני,

בעלך נשמע מאוד תומך, חשוב להקשיה=ב לעצתו

המון הצלחה בכל

קודם כל, עשי בדיקות גם: אולי זה לא דיכאון אלא מחסור בויטמינים או מינרלים. זה קל לבדוק ובד"כ קל לטפל - פשוט ליטול תוספי תזונה מתאימים ולא לאכול/לשתות דברים שמרקנים מאגרי אותם ויטמינים/מינרלים. כל רופא משפחה יתן לך הפניה לבדיקת דם בנושא.

אם הכול יצא תקין - אז בעלך צודק ועליך לפנות לפסיכיאטר, ואז עשי זאת, אל תחכי שמצב יחמיר.

יש דכאון בהריון שנובע מחולשת הגוף וחוסר בויטמינים או מהורמונים. הכרתי פסיכיאטר מקסים, מומחה לתחום הזה. מאד ממליצה לפנות אליו ולשמוע את חוות דעתו. לא כדאי לפחד לבדוק. בהחלט שווה בדיקה. הסבל הרבה יותר גרוע. שלחי לי הודעה ואשלח לך שם ומספר.   0527715030 יש עוד דרכים לעזרה. יש נשים רבות שסובלות מאותה בעיה ובעז"ה אפשר להרגיש טוב יותר במהרה אשמח לבוא לעזרתך.

הסבל שאת חווה  הוא קשה מאוד.

חבל שתמשיכי לסבול , רק בגלל "מה יגידו"  או רעיונות שונים של "התגברות עצמית" או ניסים.

אני ממליץ לך לפנות מיידית לרופא המשפחה שלך , על מנת שימליץ על המשך הטיפול.

יש היום תרופות מצוינות שמאזנות את  הסרוטונין במוח (כמו שכבר כתבו לך) או חומרים אחרים שיצאו מאיזון,

 והן יאפשרו לך לצאת מהדכאון , להפסיק את הסבל הנורא , ולתפקד.

חבל על כל יום של סבל.

אני מדבר מנסיון ומהכירות קרובה עם אנשים שסבלו מדכאון.

בהצלחה. רפואה שלמה.

ה' יתברך יהיה בעזרך!!

הלוואי הלוואי שמתוך ההיכרות הפתוחה עם המצב החדש, 

והיכולת לברר ולשנות-

תרגישי טוב יותר ותחזרי לעצמך!!!

בנוסף, חשוב לי להיות עוד דוגמא לנס דרך הטבע-

גם אני הייתי שם.

לכאבי הגדול.

לא בהיריון,

אבל עמוק במיטה, מתנתקת בהדרגה מהחיים,

ו...גם עם מחשבות החוצה מהעולם הזה...

ו-לא. אף אחד בעולם לא ידמיין שזה מה שעבר עלי, ורק לפני כ"כ מעט זמן...!!!

אני ניצלתי בעזרת טיפול תרופתי.

לא מצאתי בעצמי מספיק כוחות כדי להביא את עצמי לטיפול בשיחות, אבל כדורים היה קל יותר לקחת...

בגלל כל הסטיגמות והחשש הגדול מהעניין-

חשוב לי להשמיע את קולי-

כדור קטן אחד- מציל חיים!!!!!!!

מדהים כמה החיים יכולים להיות יפים כשהסרוטונין מאוזן במוח!!!!!

מצטרפת לקודמותיי עם הניסיון הכואב...

מי שלא חווה- לא יבין לעולם!!!

תבחרי את הדרך הנכונה לך,

תזכרי שתמיד אפשר לשנות/ לשלב...

והעיקר-

תהיי בריאה!!!

אני כבר לוקחת כמה חודשים ורואה שיפור. אך מאד מאד איטי וקשה..

(אחרי ש2 פסיכיאטרים המליצו על הכדורים ואף המינון הועלה..)

השיפור הוא אכן איטי והדרגתי והטיפול המוצלח ביותר הוא שילוב של טיפול תרופתי עם טיפול פסיכולוגי....

אני לא יודעת מאיה את בארץ אך ממליצה מאד מאד על ד''ר טלי וישנה פסיכיאטרית מעולה מגבעת שמואל. דתית לאומית. בעלת חסד. מקצועית, מסורה, יראת שמיים. אני אישית בזמנים הקשים הייתי מתקשרת רק כדי לשמוע את הקול המרגיע שלה.

אני אישית לקחתי כדור כמעט חודשים שלא עזר ואז החליפו לי כדור הרגשתי טוב ך לא מספיק והיא היתה חכמה לעשות לי שילוב של 2 כדורים שגרמו לי להרגיש ממש טוב איתם אני עד היום.....

ממליצה עליה בחום. אם עדיין עובר זמן ואינך חשה בטוב. הילחמי. לא מגיע לך להישאר כך... את פשוט צריכה ללכת שוב ושוב עד שימצאו את הכדור המתאים עבורך....

בשורות טובות.

(אחת האנונימיות הקודמות..)

א. צריך לתת לכדורים את הזמן. מאמינה שכשרשמו לך אותם אמרו לך את זה. אם אני זוכרת נכון- בין שבועיים לחודשיים. אבל אני לא בטוחה.

ב. באמת צריך לעקוב, ואם האפקט לא מספיק טוב- לשנות סוג/מינון, או לשלב. גם אני "משולבת" עם שני סוגים.

אני פחות ממליצה על טלי.. לדעתי פסיכיאטר דרך קופת החולים שלך יכול לעשות יופי של עבודה, ולא צריך להוציא על זה כל כך הרבה כסף...!!!

אני אכתוב את השקפתי בעניין, ולא כולם חייבים להסכים:

פסיכיאטר הוא רופא. צריך לזכור את זה. הן מצד זה שהוא לא אמור להיות איש טיפול בשיחות (ולכן כשהתחילו להמליץ לי על פסיכיאטרים "טובים"- הדגשתי שאני מחפשת אחד שיודע לזהות את הבעיה ולתת מענה. ישר ולעניין. לא אמורה להיות לו הכשרה או פניות למעבר לזה.), והן בשל העובדה שהוא עובד לפי בכמות ורשימת תרופות אחת מקובלת. זאת אומרת- כל הפסיכיאטרים ייתנו לך את אותו כדור בתור ניסיון ראשון לטיפול במה שאת מתארת, ומכאן והלאה- זה המשחק העדין שלך ושל הפסיכיאטר עם שינויים בתרופות ע"פ ההשפעה שלהן.

אז זה בהחלט התפקיד והזכות שלך לחזור ולתאר את ההרגשה, ולקבל טיפול שונה שיעזור לך להרגיש טוב יותר ולחזור לעצמך. אני מדגישה- לחזור לעצמך!!! כי כשנמצאים שם עמוק בחור השחור (כשאני הייתי שם לפחות..) אין שום אמונה שיש סיכוי שהאור יחזור להאיר.. שיהיה טוב... אני לא האמנתי. והמציאות מפתיעה אותי כל יום מחדש! לא רק שהסבל נעלם, אלא שבאמת יש טוב!!! והחיים פתאום באמת מאירים! כמו שכולם מסביבי אמרו פעם...

אז תעקבי, ותשני, ו"תלמדי" את הרופא שלך ואיך מדברים באותה שפה.

את יודעת הכי טוב איך את מרגישה ואיך היה פעם אחרת..

ותעבדו ביחד על מציאת הפתרון האידיאלי!!

ו..חשוב לי להדגיש! גם לתופעות לוואי של תרופות פסיכיאטריות יש פיתרון!! שילוב של כמה סוגים, במינונים מעט שונים- פותרים את הבעיה!! (שינה, תיאבון ועוד..) אבל זה התפקיד שלך לדסר על זה ולדרוש את איכות החיים שלך!!!

הצלחה רבה! תרגישי טוב!!!

באמת החור כ"כ שחור. שרק לראות מעט מן האור זו ברכה!

באמת אלך אליו שוב. האמת ש2 הפסיכיאטרים שהלכתי הם פרטיים. ואמשיך אצל אחד מהם כי ממש המליצו לי עליו. שמחת ועודדת אותי שזה לא רק שהסבל נעלם אלא יש טוב אמיתי.

מרגישה שאני לא מכירה בכלל את עצמי. הדיכאון התחיל לי עוד בהריון (בקטנה יחסית.. לא איבחנתי את זה) ולפני שנה וחצי ילדתי.. מה שאומר שאני כבר שנים בסיפור המדכא הזה..

בקיצור- אין לי מושג מי אני. ואיך זה להיות אמא נורמלית וכו'..

משתדלים לא להתייאש!

גם אצלי זה סיפור של שנים

אני זוכרת את עצמי מציינת כל כמה זמן לאנשים הטובים שהיו סביבי- "אני כבר 3 חודשים-חצי שנה-שנה-שנה וחצי??!?!?!!!!!!! סובלת!!!!". סיוט. ובאמת זר לא יבין זאת!!

ואני כל כך שמחה שאני כבר בצד המעודד!!!!!

החברות שהיו לצדי ואמרו כל הזמן שאני אצא מזה ושיהיה טוב- עזבי את זה שלא האמנתי להן. לא האמנתי שהן מאמינות בזה!!! מבחינתי לא היה שמץ של סיכוי שיוצאים מזה!!! לא הצלחתי לרצות אפילו שהכאב יפחת, כי לא האמנתי שיכול להיות טוב יותר. רציתי כל כך שהכל ייגמר.......

הבעיה שצריך רצון כדי לפעול לצאת מזה. זה כאילו אדם נכה בדבר מסויים ונוזפים בו שהוא לא פועל בתחום הזה (שהוא נכה בו) כדי לשפר את המצב...

כל כך כל כך קשה!!!!!

אני זוכרת שנתקלתי באנשים שהכירו אותי בחיים שלפני, והרגשתי שאני לא זו שהם הכירו. כמו שאת מתארת...

אבל (מסתבר) שבאמת באמת יכול להיות טוב!!!

אל תכעסי על עצמך על רגעים קשים. זה לא באשמתך!!

תדאגי שיהיו סביבך אנשים אוהבים שנעים לך עם צורת הדאגה שלהם, ושיעזרו לך לנשום כשקשה. שיחבקו אותך כשצריך. שיזכירו לך שאת אדם טוב שסובל. ושהם אוהבים אותך גם עכשיו! ושהם רוצים שיהיה לך טוב ומאמינים שהנה זה קורה!! 

תשתדלי להתרחק ממה שמקשה- אנשים, משימות... ותמצאי דרך להסחת דעת כשמחשבות מדכאות מגיעות...

וברגעים של אומץ ושביב של רצון- תנצלי אותם! לעשות כיף, וגם להתקדם בטיפול בעצמך!! 

זה סוחט, וצריך להתאושש אחרי כל צעד כזה... אבל זה שווה!!

ואמיתי!! וקורה!!!!!

אני תמיד אומרת לבעלי- שאם אצליח לצאת מזה כנראה כל אחד יכול לצאת מזה.

את מתארת את זה כ"כ מדוייק!אז אם עברת- אולי גם אני?

בנתיים אני גם מטופלת במוח אחד. זה נראה שזה יכול לעזור..

הלוואי ונזכה..!

כמה כנות, כמה אהבת ישראל, כמה חשיפה לטובת ניסיון עזרה למישהי אלמונית!

אשרי העם שאלו בנותיו!!

אם כואב לך הגוף בכאב שלא עובר כנראה שתלכי לרופא.

אם את בדיכאון שלא עובר כדאי שתלכי לממוחה שיכול לעזור לך.

חבל לסבול...

היום יש המון אפשרויות לטפל.

אין ממה להתבייש.

אם את מתביישת לכי למקום רחוק ממקום המגורים שלך.

בהצלחה !

אני חושב שהפתח הוא לא להאמין לכל מה שהראש מצייר לנו, לא להיות מוכן להאמין לו שזה כל התמונה, להאמין שיהיה טוב זה באמת אולי גדול מדי, אבל לא להאמין לראש שזה כל הציור זה נראה לי אפשרי.

חוץ מזה נראה לי חשוב להזיז את הגוף לעשות דברים ספורטיביים, לאכול כמו שצריך בעיקר להקפיד על חלבונים, לישון כמו שצריך אבל לראות שישנים כמו בני אדם הולכים לישון בזמן נורמלי וקמים בזמן נורמלי, לא ללכת לישון באמצע הלילה ולישון אחרי זה במשך היום (כל זה חוץ מהטיפול).

דבר נוסף אני מוסיף כאן שיר שליווה אותי שהייתי שם ברגעים שטיפה התחלתי לצאת מזה, שיר 'מחכה' של ריטה, מוזמנת לשמוע אותו-

יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו ירגע בנו, משהו יגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש. 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה 
הידיים הקפוצות יתארכו 
והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל 
זה יבוא, כמו שהטבע רגיל 
להיות שלם עם עצמו 

יום אחד זה יקרה 
בלי שנרגיש, משהו ישתנה 
משהו יגע בנו, משהו ירגע בנו 
ולא יהיה ממה לחשוש 

וזה יבוא כמו קו חרוט על כף יד 
זה יבוא בטוח בעצמו 
כאילו היה שם תמיד 
וחיכה שנבחין בו 

וזה יבוא, אתה תראה... 

וזה יבוא, אתה הרי יודע 
לא הכל יטלטל אותנו 
לא הכל יכה 
ומה שייפתח לנו 
מחכה

התלבטתי ממש אם לשלוח אבל בסוף החלטתי שכן.

שהייתי במצב הזה והייתי עמוק בדיכאון, חבר שלי הפנה אותי למשהי בירושלים שממש ממש עזרה לי, היא עושה את זה בשביל לעזור, היא בקושי מרוויחה על זה משהו. אם את רוצה שלחי לי מייל אני אשלח לך את המספר.

elb9876@gmail.com ודאי שאם תרצי ותשלחי אני אמחק את המייל אחרי שאשלח לך, אין לי שום רווח מזה, רק מתוך רצון לעזור.

תקשיבי לדבריו. הוא אוהב אותך ורוצה שיהיה לך טוב.

את בהריון! ואת לא מאושרת, אלא מדוכאת... משהו לא בסדר, את עצמך מבינה את זה.

לא יעזרו לך בפורום - זה יותר מידי רציני, ואסור להשאיר את המצב ללא טיפול - זה לא טוב לך, לא טוב לבעלך, לא טוב לזוגיות שלך, לא טוב לתינוקך. תחשבי, כמה קשה לבעלך לראות אותך ככה. תחשבי, האם את מתפקדת כבעלת הבית? כאישה?.. תחשבי, מה אמור להבין תינוקך כאשר הוא מרגיש שאת לא שמחה לו? שעצם קיומו גורם לך לדיכאון? נסי לחשוב, איך זה ישפיע עליו.

את בטח לא רוצה את כל אלה.

אז עשי את זה, תלכי לטיפול. תבקשי מבעלך שיקח לך תור ויביא אותך לרופא. אולי הוא לא מבין שקשה לך לארגן דברים ומחכה שתעשי זאת לבד.

רפואה שלמה ושנשמע בשורות טובות!

מכירים יותר את איך מתנהל האירוע. לפני, אחרי, תוך כדי. ויותר מיומנים בטיפול.

יש בגדים וציוד מילד קודם.

הבגדים מילד קודם לא ככ שימושיים
זה בדיוק עונה הפוכה.

אצלי הראשון היה פיצ, והשני גדול.

ב2 הפעמים.

והשלישית חח יצאה פיצית כמו הראשונה ובעונה של הראשונה , השם סידר אותי סופית

אצלי יש שני בנים בעונות הפוכות, את הבגדים של 0-3, 3-6, 6-9 הייתי צריכה הכל מחדש אבל מגיל שנה בערך הקטן לובש בגדים שהיו של הגדול בלי בעיה

שני בנים בהפרש של כמעט שנה ו5

מתוקים דבש טהור!!!

באלי לשלוח לך הסרטה עדכנית בפרטי, שתראי איזה חמודים הם יחד

היום הקטן שלי כבר בן שנה וחצי כמעט, אז הם כבר ממש מתחילים להיות חברים.

אין ממיס כזה!!!

הגדול דואג ככ לקטן, מספר לו סיפורים, שואל שאלות, מחמיא לו, וממש אוהב אותו.

והקטן מעריץץ את הגדול! עושה אחריו כל דבר.

זה כיף להלביש אותם סט, הם נראים ככ מתוק יחד!!

מאותו המין.
מושלם מבחינת ארגון חדרי שינה בבית 
בגדים וכו פשוט מעבירה מאחד לשני (גם אם זה עונות שונות, עדיין יש חפיפה)
יחוו יחד את מרוץ החיים- גנים, בית ספר, צבא, זוגיות, חתונה (יש שיגידו שהם יכולים גם לא להיות בקשר, ולריב וכו וכו...אבל בנוסף יש את עניין השיתוף, החוויות. שניהם בצבא ישתפו אחד את השני במילים שלהם מהעולם שלהם, הם יחוו הכל ביחד בצורה די חופפת).
בנים- ישחקו יחד כדורגל, גם אם החבר של השני מגיע, יאללה כולם ביחד עושים משחק בכדור, או כל משחק אחר של בנים.
בשבתות וחגים את מלכה- הם בבית הכנסת ואת בשקט שלך...חחח
רק תחנכי אותם מראש לעזרה בבית, שזה יהיה הרגל
ופשוט מושלם
מניסיון

אותם תחומי עניין, משחקים וכו'

יעסיקו אחד את השני בכדורגל.

לגדל שני ראשונים שלא מאותו מין, יש מובנים מסויימים שהכל כפול בטווח זמן קצר יחסית.

סתם לדוגמה עכשיו אנחנו מעלים בן לישיבה תיכונית (ט') ובת לאולפנה (ז')

והכל לגמרי חדש לנו. כמו שני בכורים.

או בארגון בר מצווה ובת מצווה, יש דברים שחוזרים על עצמם אבל גם הרבה שלא.

וגם כל אחד מהם היה הראשון ביסודי שלו, לא יכלו לחזור ביחד/ לאסוף אחד את השני..

עכשיו כשיש לי שתי בנות ביסודי מרגישה כמה זה חוסך. מרמת אסיפת הורים באותו יום, היכרות מוקדמת עם המורה, ועד שהגדולה לימדה את הקטנה לחזור באוטובוס וכל הכרוך בכך.

יש לך זמן עד הדברים האלה,

אבל גם בגיל קטן יש משהו כיף בגידול אחים קרובים בגיל מאותו המין. מקלחות משותפות, שינה משותפת, בגדים שעוברים מאחד לשני, צבע עגלה וכד'.

גם לי היה בערך כזה הפרש 2 בנים בהתחלה (ועכשיו 5 😆 אבל זה כבר סיפור אחר...)

והיה מאוד טוב לשניהם.

בנים זה כיף ומלא אקשן ואנרגיות 

חברים טובים! או חברות טובות.

עוברים את אותם תהליכים בחיים יחד, בית ספר, בגרויות, התבגרות, שידוכים...

אני חושבת שזה מדהים. 

בתור אם הבנים בעצמי

באמת הבגדים זה ממש נוח. השניים הגדולים שלי הם באותה מידה אז חולקים אותו מדף

לבריתות יש כבר בעלי מקצוע קבועים שלוקחים

במקום מגורים את צריכה לחפש רק תת טוב ולא גם תת וגם ביהס

אומרים שעם בנים גיל ההתבגרות קל יותר

לא צריך לסרק כל בוקר ולעשות תסרוקת

בוחרים להם את הבגדים עד גיל גדול יותר לבד

בנסקט ובלנדסטון פתרת סיפור

יש לי רשימת יתרונות לבנים שכתבתי לעצמי בעיתות קושי להתנחם;) כשהבנות של השכנה עשו חוברות כל אחר הצהריים והילדים שלי מהפכה ומכות

אבל עכשיו ברצינות-

כשאני שומעת את הבנים שלי משננים את הפרשה או מברכים על ציצית וכד

מבחינתי זאת הנחת מזה שיש לי בנים

וכשהם עושים את זה יחד אז בכלל...

מדמיינת שירי שבת, טיולים, חגים.. לבנים יש את זה ביותר כיף לדעתי.

גם חברתית אני ממש מאמינה בזה שזה מפתח אותם. הם באים כחבורה, אז גם מתנסים חברתית אחד על השני וגם מקבלים ביטחון אחד מהשני במקומות חדשים

חסכון של פדים...חחח
תחשבי כשיש בנות, כל שבוע מישהי אחרת במחזור
הפדים האלה זה משכנתא.

לי יש 2 ראשונים, 11 חודש ביניהם... היום הגדול בן שנה ושמונה והקטן בן 9 חודשים

והם חברים ממש ממש טובים! וזה ממש מתוק (דווקא עם עונות לא הלך לי כי הקטן ממש פיצי.... )

חברים טובים בע"ה כשגדלים

יש להם חברים משותפים ותחומי עניין מאוד דומים

לך זה נוח אצל הילד השני את כבר מכירה הכל, נושאים לימודיים בתי ספר מורים הכל ביחד

בגדים וכו

מזל טוב 🥳 

אני צריכה יתרונות לצמודים מ2 המינים 🤭🤭🤭

באמת אני התחתנתי עם החבר הכי טוב של אחי שצמוד אליי

זה היה קצת מורכב

עכשיו ב"ה הקשר שונה אבל מעולה

לק"י

ככה את לא מחכה בציפיה שיוולד בן המין השני (בהנחה שאת רוצה).

הם גם יכולים להיות חברים טובים. אצלינו בן השלוש ורבע ובת החמש וחצי משחקים הרבה ביחד (וגם רבים).

יש בגדים שכן אפשר להעביר ביניהם.

צריך לקנות בגדים לילד השני. אותי זה משמח להתחדש.

כנ"ל מבחינת נישואים. גם ככה נשים וגברים מתחתנים בגיל שונה בממוצע.

חברויות של בנים וחברויות של בנות זה שונה, אז גם שם יש פחות מקום להשוואות

מכירה משפחות שנגיד ה2-3-4 ראשונים זה בנים ואז יש בת. עד שהיא הגיעה זה כבר אווירה של בית של בנים. לא שזה רע, אבל זה פתאום להיות קצת חריגה או בחוץ.

(ממש לא בקטע קיצוני. יכולים להיות עדיין חברים טובים כולם, אבל נגיד אם היא מתלהבת מלקנות שמלה אז הבנים יכולים לצחוק עליה על זה וכו)

כשיש בהתחלה משני המינים אז הם גם ככה מגיעים לאיזה איזון וקיים מכל הצדדים. 

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

היה לי את זה גם לפני שנקלטתי (לקח חצי שנה עד שהבנתי שמשהו לא בסדר)

זה נקרא עקרות הלכתית

פיספתי את הטבילה ביום יומיים כי הגוף שלי לא היה מאוזן.

לקחתי תמצית שיח אברהם של חברת ברא

ותוך שבועיים שלוש נקלטתי ברוך השם

ממליצה מאוד זה מאזן גם למי שהמחזור שלה לא סדיר וכו.

בהצלחה ובשורות טובות!

שמבינה בהם..

שיח אברהם זה צמח מאוד חזק והוא יכול לעשות לך עוד יותר בלאגן אם את לא משתמשת בו נכון.

וחיבוק.💞

הומאופת/נטורופת

בסניפים של ניצת הדובדבן השירות ניתן בחינם.

אני יכולה להגיד לך על עצמי שאני מאוד רגישה להכל )ברמה שהתקן לא הורמונלי גרם לי לדלקת שלקח לי כמעט שנה להתאושש ממנה)

שיח אברהם זה תמצית טבעית . עליי אישית לא עשה בלגן ,ההפך. הוא הקדים את הביוץ ונכנסתי להריון של תאומים.

כן הייתי מתייעצת על הכמות

בהצלחה

אשמח לדעת לאיזה מצבים זה עוזר...

אבל לא רוצה להקדים את הביוץ.

הביוץ שלי בסדר גמור כנראה, אבל רוצה להגדיל את סיכויי הפוריות, יש סיכוי שזה יכול לעזור? כמה זמן צריך לקחת?

זה יכול להביא להריון מרובה עוברים?

יכולה רק להעיד על עצמי בלבד וכמובן לא לוקחת אחריות על כלום וכדאי להתייעץ עם מומחה

אני לקחתי את זה מאחר וניסינו להיכנס להריון כחצי שנה ללא הצלחה כשברקע יש כבר ילדים בבית. הייתי אצל רופאת הנשים שאמרה בוודאות שאני מפסידה את הביוץ בגלל הטבילה שנעשית לאחר מכן.

היא המליצה על איזושהי תרופה שמאחרת ביוץ ואני חיפשתי משהו טבעי וזה מה שהומלץ לי . היה לי וסת לא סדירה וקושי להיטהר וזה פתר לי את הבעיות. זה נקרא הצמח שמבין נשים ויש לו כל מיני "סגולות" . כדאי לקרוא באתרים השונים ולהתייעץ .להגדיל את סיכויי פוריות אין לי מושג , תלוי מה הבעיה וצריך להתייעץ שוב.

ולגבי הריון מרובה עוברים אני לא יודעת אם זה בגלל זה . מה שבטוח ,כך השם רצה

בהצלחה 

מנסים קודם לפתור בכלים הלכתיים.

יכול להיות שאפשר להקדים את ההפסק ביום ואז תספיקי.

דברו עם רב!

אני מניקה כרגע ילד שבלי ליווי צמוד של רב לא היה סיכוי!

בד"כ זה בנות...
יום הביוץ זה בנים.
מקווה ומאחלת בשבילך שעוד תבשרי פה...

אני מכירה הפוך, שאם האשה מבייצת קודם ואז הזרע מגיע יותר סיכוי לבן

יום אחרי ביוץ זה בנות.
יום לפני- מעניין שזה גם לבנים.
בקיצור לפותחת, תהיא אופטימית...

אז קודם כל חיבוק גדול

אבל כמה שזכור לי 48 שעות אחרי הביוץ עדיין אפשר להיקלט

זרע יכול לחכות גם 72 שעות ואפילו יותר לביצית.

ולפותחת היקרה, לי שיח אברהם פעם אחת ממש עזר ופעם אחרת בלגן את כל המערכת....

כדאי להתייעץ עם נטורופת מוסמך.

וכמו שאמרו- לבדוק אם אפשר להקדים את ההפסק.

ואם את רוצה לטפל בזה רפואית- זה הטיפול הכי פשוט ורווח (כגון אסטרופם לכמה ימים וכד')

אני בהריון עכשיו מביוץ שהיה לפני טבילה

מה יש לך?

אין מתוק כזה!

ממש שמחתי שזה בן..

קשה לי עם שינויים, אני רגילה להיות אמא לבנים

אבל מתישהו בעז"ה ארצה גם בת

אבל באר מרים שהיא פה בעבר סיפרה שילדה בן מביוץ כמה ימים לפני הכניסה להריון (בתקופה שמנעה עם שמ"פ אם אני זוכרת נכון את הסיפור)

ככה שזה לא מדע מדוייק

לא יכול להיות שביצית מחכה לזרע כ"כ הרבה זמן. מקסמום 24 שעות. וגם שם חלון הפוריות המיטבי הוא 12 שעות.

תודה יקרות!!

ממש התעודדתי שאולי יש סיכוי. למרות שלא מבינה ביולוגית איך זה יכול להיות אבל מאמינה בניסים 💗

וגם נשמח בבן אם יצא 🤭

ממש לא חייב ביום הביוץ
בהצלחה

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

ותבקשי המלצות על רופאים או מרפאות שמתמחים בסיבה שבגללה שלחו אתכם לטיפולים, אם יש בנות שגם עברו את זה, תקבלי המלצות על רופאים או בתי חולים,

שימי לב שבפרטי יעלה יותר, שבי עם בעלך, טתעשו חושבים כמה אתם רוצים להוציא ומה חשוב לכם

אפשר כמובן להיות גם מטופלת בבית חולים, אין שום בעיה, אני כן ממליצה על רופא פרטי, עם גישה לשיחות כשאת צריכה להתייעץ, זה הרבה יותר נוח ומרגיע, ורוגע חשוב בתהליך. אבל זו אני, כל אחת וסדרי העדיפויות שלה, תתחילי בלדלות מידע, לדעתי כאן, תפתחי שרשור לקבלת המלצות באזור שאת גרה, לבית חולים או לרופא, בהצלחה♥️

אני עשיתי טיפולים אבל לא pgd אבל לדעתי אפשר גם בפיגידי.

אני הלכתי לרופא בקופה והוא היה מקסים צ ממש! חוץ מזה שהוא נחמד ממש הוא נתן לי את הטלפון שלו ככה שאת כל המעקבים העברתי ישירות אליו בווצאפ והוא נתן הנחיות, בלי לעבור דרך מזכירה או אחיות. כשהגעתי לivf הוא אמר שאני יכולה להמשיך איתו במרפאה ואת הפרוצדורות עצמם לבחור איפה לעשות-או בבי"ח הציבורי שהוא עובד בו, שאז הוא נותן את כל ההנחיות ועוקב אחרי התיק שלי אבל לא מתחייב שבפועל הוא זה שיעשה את הפעולות או באסותא שאז הוא גם עושה בעצמו את הפעולות (עשיתי באסותא כי זה היה לי יותר נוח בכל שיקולים נוספים) גם באסותא, בגלל שזה היה ילד ראשון, לא הייתי צריכה להוסיף שקל, הבאתי טופס 17 מכללית לפרוצדורות עצמם ולא הייתי צריכה לשלם כלום לרופא כי הוא דרך קופת חולים..

הרבה הרבה בהצלחה! מוזמנת לפרטי אם יש לך עוד שאלות או סתם לפרוק או כל מה שתרצי

בגלל שהזכרת את אסותא, אבל מין הסתם זה רלוונטי בכל מקום.

פותחת יקרה, תדעי לך שצריך לקחת ממכון פועה או מבוני עולם השגחה הלכתית.

לדעתי האישית זו חובה, אבל אני חוששת להיות נחרצת שלא יכעסו עלי לכן כותבת כאן שלדעתי האישית. 

מנסה

קשה

טיפולי פוריות זה לא כזה נורא (בוגרת טיפולים בעצמי).

רופא פוריות יתן רשימת בדיקות, ולפי זה תתקדמו לטיפול המתאים.

ולמה הגבלה לשניים? אם בקטע הכספי יש השתתפות מהקופה (תלוי ביטוח, אני מניחה) גם בשלישי וברביעי.

וגם עכשיו

הביאו לי הר של בדיקות כדי בכלל להתחיל תהליל, בלי להסביר מה כל דבר

והכל באנגלית ולא ברור

אם הבנתי נכון.

זאת אומרת זה לא רק השראת ביוץ או הזרעות זה ישר להפריה חוץ גופית, רק שיש גם תהליך ברירת עוברים שמוריד מכמות העוברים הראויים להחזרה.

בקיצור, פיקניק זה לא...

אבל, זה נכון שלפני שמתחילים הכל נראה כמו הר בלתי עביר, וכשאת כבר בתוך התהליך עצמו את מגלה שזה לי עד כדי כך נורא.

בהצלחה ושיהיה כמה שיותר זריז,

עם תינוקות בריאים ושמחים בקרוב בע"ה! 

הרבה בהצלחה ובשורות טובות במהרה

בתי חולים אפשרי

או שתתחילי מהבית חולים שקרוב אלייך עם pgd ולמלא אצלם טופס אינטרנטי / מייל של הגשת כל המסמכים וקביעת תור ראשון

דיוק

2 ילדים

משמע אם יש הריון עם תאומים- לא זכאים לעוד אחד

זה הסל של המדינה. צריך ביטוח משלים טוב בקופת חולים ואז מקבלים מימון גם הלאה.

ממה שאני מבינה מאוחדת הכי טוב לזה. אני בלאומית בטיפולים לילד רביעי. אני לא זוכרת מדוייק. נדמה לי ששאיבה היה סביב 2000 והחזרות סביב 700. יש גם תרופות. ומן הסתם אם צריך בירור גנטי אז זה עוד.

אבל זה לא שאין אישור. וזה לא מאות אלפים אם את בביטוח הגבוה של הקופה. 

על ילד שלישי אין שום השתתפות בpgd

וזה סדר גודל של 30000 לסבב

ומי שמכיר יודע שזה לא נגמר בסבב אחד בדכ

ילדים יקרים פשוטו במשמעו

יש לי חברה שיש לה שלושה ילדים שנולדו בPGD ובוודאות הייתה השתתפות של הקופה

ל2 הילדים הראשונים יש כיסוי מהסל.

מהילד השלישי ואילך אפשר לנצל מהשב"ן, מביטוח פרטי או להעזר בעמותות.

תתחילי בראשונים בע"ה תבואי תשאלי שוב לגבי הבאים ונייעץ לך. בהצלחה. 

שעוזרת בדברים האלה, או מכון פועה או בוני עולם.

נראה לי חשוב גם לתמיכה נפשית וגם לעזרה בפן הטכני של התהליך

למי שמשלם בקופה, למשל מכבי שלי וכאלה.

ממליצה לך לפנות למכון פועה שיעשו לכם סדר ויעזרו. הרבה ישועות בע"ה!!!

זו ממש ההתמחות שלהם.

אין לי ניסיון איתם בתחום הזה, אבל ממה שאני מבינה הם מומחים בליווי זוגות בתהליכי פוריות. יש שם גם קו ייעוץ נשי עם נשות מקצוע מתחום הטיפול (כל יום בשעות 20:00-22:00), וגם קו של רבנים (פעיל כל יום עד 18:00) שלדעתי יותר מכירים את הצדדים הטכניים (וההלכתיים שמלווים את התהליך) וידעו להסביר את המושגים ולהפנות לאן שצריך.

זה הטלפון שלהם - 02-6515050

טוב שאת מתייעצת אין חשוב מזה!

בהתחלה זה הלם ושוק טוטלי

בהמשך יהיה יותר קל

ובעזרת ה תעברי את זה מהר ובקלות עד לידיים מלאות!

לנו יש ילד ב"ה מpgd

ואני מכירה משפחות גדולות ויפות שבאו כך לעולם

הכסף זה לא מה שעצר אותן.

אל תחשבי ככ קדימה

תהיי מרוכזת בכאן ועכשיו

ואת ממש מוזמנת לדבר איתי בפרטי אשמח לייעץ לך מהניסיון שלנו.

מסמנים מה רוצים להחזיר וסיבה ומדפיסים פתק החלפה

מדביּקין לחבילה ומחזירים לנקודת מסירה שסימנת (עקרונית יש אפשרות לשליח שיאסוף מהבית אבל אצלכם נראה לי פחות..😅)

מהבית וזה פשוט מושלם.

אתמול בערב בערך ב9 בצעתי החזרה באתר. מיד הדפסתי את הדף, סגרתי היטב את השקית והדבקתי.

היום ב9 בבוקר השליח כבר אסף.

היה לי שם פריט קטן שכשבצעתי את ההחזרה אמרו שאני לא צריכה להחזיר אותו ואקבל עליו החזר מלא

אני בד"כ עושה קניות גדולות ומחזירה. זה ממש נח שאפשר להזמין כמה מידות נעליים ולבחור מה טוב ולהחזיר בחינם.

להפך..

גם בבית הוא לא ממש מוכן 

אולי מפחד שהאחים יצחקו עליו?

שאלת אותו מה מפריע לו? אולי זה יעזור למקד אתכם לפתרון מתאים

עורכת - עכשיו רואה שכתבת שזה כי הוא לא רואה טוב. זה גיל שהם כבר מבינים, הייתי מדברת איתו על דברים שאנחנו מתאמצים בשביל לקבל משהו שווה, ומסבירה לו שהעין הזאת תראה הרבה יותר טוב אם הוא יתמיד, מנסה בנועם ליישב לו את זה על הלב

ואז המגע של הרטייה מציק לו?

לא יודעת מה אפשר לעשות, אם כך...

עם טיימר

אחרי 5 דקות את מורידה, (גם אם הוא לא מבקש).

יום למחר 7 דקות וכן הלאה

בזמן קבוע ביום, אח''כ הוא מקבל משהו טעים/ משחק כייף משותף.

אפשר לשלב את זה בפעילות כיפית, (לדוג' נקרא ביחד ספר, ונשים טיימר, כשהשעון מצלצל נסיים לקרוא ונוריד רטייה)

להסביר מה יקרה, מתי, ומה יהיה אח''כ.

לדעתי חצי שעה בפעם הראשונה יכולה להיות הרבה מידי. 

הלוואי שתצליחו בלי מאבקים🙏🏽

חברה שלי אמרה לי שזה פחות טוב מרטייה אבל עדיף מכלום.. זה מין בד כזה שמלבישים על המשקפיים והוא מכסה עדשה אחת, לדעתי היא קנתה באליעקספרס

אלה פוסטרים עם מקום לרטיות, כל יום אחרי שמורידים את הראיה מדביקים אותה על הפוסטר

שהוא לא רואה טוב עם הרטייה

זה לא נוח לו 

משהו שבדרך כלל לא מרשים.

למשל יצירה שווה שקנית במיוחד

לאפות יחד משהו לארוחת ערב/לקחת לגן

לשחק בשודדי ים

להתחיל בהדרגה, כמו שהציעו. שימי יעד שאחרי שבוע תגיעו לשעתיים

בן 6, חכם מאד והסביר לי שהוא פשוט לא רואה טוב עם הרטייה.

ואז הבנתי למה קשה כל כך.

הרי כל הרעיון הוא לאמץ את השריר שלא מתאמץ כל כך, אז זה אימון כושר לעין, בטח שזה קשה, בטח שזה לא נעים וקל, ובטח שכל 5 דקות הוא שואל אותי אם אפשר להוריד כבר.

אצלי הסחת דעת עוזרת, או שאני נותנת לו לספר לי סיפורים שהוא ממציא - מה שבדרכ אני אומרת שאני לא פנויה לשמוע.

אני מקווה שתמצאו את מה שעובד לו, מה ששווה לו מספיק את אי הנעימות, בהצלחה!

שטוב לראות וידאו עם הרטייה, כי העין מתאמצת יותר..

תודה!

והספרים של דבורה בנדיקט

היום יש לה ספרים בעיקר של ספריית פג'ימה שהיא מדפדפת בהם,

אני מחפשת ספר/ים עם תוכן שיהיה לה מענין ומעשיר להמשך ההתפתחות שלה.

הספרים של אמי רובינגר.

מעשה בחמישה בלונים

אלעזר והגזר

הבית של יעל

בים בם תירס חם

הזחל הרעב

'את זה!'

שמוליקיפוד

גן גורים

האריה שאהב תות

ספרי רינת הופר:

חנן הגנן 

שבלול בצנצנת

ועוד מלא..

ספרים של אמי רובינגר

ספרים של דתיה בן דור:

הלו! מי מדבר?

דגדוגים (ספר שירי אצבעות)