סקר איך מתמודדים עם הציפייה והאכזבה...גורן הקטנה

הי בנות, אני מאוד אשמח לשמוע רעיונות והצעות להתמודדות נכונה עם תקופת הציפייה בכל חודש מחדש...אני לא באה בקטע של ייאוש או דיכאון אלה באמת ממקום של הבנה שאני צריכה ללמוד להתמודד עם זה בצורה נכונה יותר..

 

אני רגע אתאר את עצמי ומי שרוצה מוזמנת גם...

שבועיים אחרי המקווה המשמח כל כך אני מתחילה לחשוב מה קורה..כן הריון או לא..ואז המחשבות האלה מציפות אותי כל פעם מחדש..האי ודאות והחוסר יכולת לשבת על משהו יותר מכמה דקות עד שהמחזור מגיע/לא מגיע...

התחושה הזאת לא כייפית לי ואני אפילו לא מבינה איך אימצתי לי את הגישה הזאת..אשמח מאוד מאוד לשמוע אותכן ואת ההתמודדות שלכן..

ממש כיף שיש כאן בנות מתוקות משמח כל פעם מחדש חיוך

אוקי אז אני אתחילאנונימי (2)

אני בזמנו הרגשתי שאני לפעמים משתגעת מרב ציפיה ומחשבות- כן-לא-כן-לא.....בעעע..

 

זה היה פשוט מותח אותי נפשית וגם את בעלי, כל דבר שהיה קורה לי הייתי אומרת 'הטח זה סימן להריון'.

 

בקיצור, זה היה גרוע.

 

עד שהחלטתי שאני חייבת להרפות, להרפות... קודם כל לא רציתי לדעת כמה זמן עבר מאז המחזור הקודם, החלטתי שאני לא מחשבת ימים, רק בעלי יעשה בלי להגיד לי כדי לראות מתי הפרישה וכו'.

 

דבר שני, כל הזמן הכנסתי לראש: (אני לא יודעת אם זה טוב, אבל לי זה כן עזר קצת)- 'אני לא בהריון עכשיו, אין מה לפנטז' וככה קיבלתי יותר פרופורציה.

 

בהצלחה!!!

 

אגב, כמו אצל הרבה בנות, דווקא כשהרפתי והכי פחות חשבתי שיש הריון- הוא הגיע!

^^^ נזכרתי בעוד משהו חשוב מאוד מאוד!אנונימי (2)

לא להיכנס לפורומים של נשים בהריון\ לא לקרוא באינטרנט או בספרים על הריון\ לא לדבר על הריונות כל הזמן=

 

זה פשוט היה לי גרוע כי זה גרם לי כל הזמן להיות בתוך זה.... מקווה שהובנתי

את משתפת את בעלך?ירושלמית טרייה
הייתי במצבך בדיוק.
לי עזרו שני דברים בעיקר:

בהתחלה לא שיתפתי את בעלי ברוב הלחץ כי הרגשתי שזה טיפשי מצידי..
ואז הלכתי ליעוץ עם מדריכת הכלות שלי והיא אמרה שאין כזה דבר לא לשתף. ובאמת זה שינה מאד. הוא עזר לי להיכנס לפרופורציות.

דבר שני, לא יודעת אם לך זה יעזור, אבל אני עשיתי כל מה שיכולתי מבחינה רפואית. והעשייה קצת מרגיעה. אם את לא בודקת ולא יודעת מה קורה עם הגוף שלך, את כל חודש חסרת אונים. אצלי זה גם עזר להיכנס להריון כי מהר גיליתי שיש לי ביוץ לפני טבילה.

אומרים למי שצעירה לחכות שנה לפני שבודקים אם יש בעיה. אבל אם את לחוצה וסובלת אין צורך לשמור על הכללים האלה.
בדיוק ההפך, ברגע שאת מתחילה עם הבדיקות והבירוריםאנונימי (2)

את מרגישה 'מטופלת פוריות' וכאילו כבר תייגת את עצמך שיש לך בעיה.

 

הבדיקות עוד יותר מכניסות למתח ולחץ, מנסיון.

נכון,נועה26
אני אחרי שתי הפלות התחלתי לעשות בירורים,
וראיתי שזה מכניס אותי ללחץ מיותר.
שנה אחרי שהפסקתי נכנסתי להריון טבעי.
אז נכון, זה מלא זמן וזה היה קשה,
אבל הרגשתי שהגוף שלי ממש התאוששות מההפלות והגיע חזק ובריא להריון הזה.
תלוי את מי, לי זה עזר להרגיש שאנחנו עושים משהואנונימי (4)


שלום יקירתיחננית
עבר עריכה על ידי חננית בתאריך י"ג בתמוז תשע"ה 21:05
כל כך מבינה לליבך....
תחילה אני מציעה לך מראש להגיד לעצמך :שלא הכל ברור מאליו!יש מי שמנהל את העולם .ובטח שלא הכל תלוי בי .אם היה ביוץ זה לא מעיד על הריון וכו'....תתאמני על זה .זה באמת עובד ומק מאוד.
ככל שתצפי יותר תתאכזבי יותר,לכן מציעה לך לא להתעסק עם הבדיקות ההריון .תניחי לזה וחכי בסבלנות שיהיה איחור משמעותי ואז תבדקי .
שמעתי פעם על איזה זוג שלא הצליחו להיפקד שנים.הם פנו לרב .והרב שמאוד התעניין בממבם שאל שאלות וכו המליץ להם לצאת לנופש ,ולחזור אליו אחרי(אם אני לא טועה זו היתה המלצה לצאת מהארץ)הזוג שהתפלא מאוד לפשר ההמלצה .עשה כהמלצת הרב .....
כשחזרו גילו שהאישה בהריון....
המתח הנפשי יכול מאוד לפגוע בפוריות לכן אפשרי לעצמך להיות רגועה ולהכניס שלווה לחייך ...
מאחלת לך שתיפקדי במהרה
בדיוק מה שקרה לי!מאי הקטנה

בחודש שנקלטתי להריון הייתי בטוחה שאזלו הסיכויים לאותו חודש! חשבתי שפספסתי את הביוץ, בגלל כל מיני סיבות. בוקר אחרי ערב הטבילה, טסנו לנופש לחו"ל למשך שבוע, בפעם הראשונה שלנו, ופשוט שכחנו מהכל, כל מה שהשארנו מאחור, ונהננו בלי סוף! ובאמת כשחזרנו לארץ גיליתי שאני בהריון!

(מסתבר שההריון נקלט, ואני חגגתי על רכבות הרים ומגלשות מים... אם הייתי יודעת, כל הטיול היה נראה אחרת...)

אין ספק שברגע שלא חושבים על זה בכלל, הגוף מתרפה ולא לחוץ כל כך. ואני מוסיפה- לחפש משהו שיעסיק אותך במהלך השבועיים של ההמתנה הזאת.. משהו שבאמת יגרום לך לא לחשוב על זה.

בעז"ה בקרוב אצלך..

מחשבה שמעודדת אותיאנונימי (3)

בס״ד

 

לפי מה שראיתי, מתחילים לספור את שבועות ההריון מהיום של המחזור האחרון. 

אז לפי זה- יום שבו הגיע המחזור הוא בעצם- היום הראשון של ההריון שלך! 

לי זה עוזר לחשוב על זה ככה. 

 

סליחה על האנונימי.

(גם מחכה, לא ממש הרבה זמן. נשואה די טריה ב״ה. )

היי חמודה מבינה למצבךסתוונית 999

היי הייתי במצבך הריון ראשון אחרי שנה וחצי מלא ציפיות אכזבות כל יום של איחור מתח הסביבה מלחיצה אני מבינה אותך וכמו שאמרו נשים לפניי ככל שתרפי יותר ולא תתעסקי במחשבות על זה (למרות שזה קשה)זה יגיע .באותו חודש ש"התייאשתי" מלחשוב זה הגיע אני כיום אמא ל 5 ילדים מתוקים והשישי בדרך בעז"ה. לא לדאוג מתוקה זה יגיע בעז"החיבוק

גם אצלי היה ממש כךאתי ב

שנה וחצי של מתח מטורף, ודווקא כשהתייאשתי - זה הגיע ב"ה - בזמן הנכון ביותר בעבורנו (הבנתי זאת רק אחר כך). היום אימא לארבעה מתוקים.

כשאני משחזרת את תקופת הציפייה הלא נעימה שחוויתי (בכי בכל חודש מחדש וכו'), אני די מצטערת שאני ובעלי לא אימצנו גישה שונה - גישה של ביטחון ושמחה. שנה וחצי שיכולנו למלא בטיולים, הנאות וכו', להעמיק את הקשר הזוגי, להספיק המון דברים נחמדים. ובמקום זאת - שנה וחצי היינו בלחץ ודאגנו (כשהתחתנו הייתי עדיין סטודנטית, ולמדתי עם הרבה בנות נשואות. אצל רובן ההיריון הגיע מהר. כל הזמן השוויתי, וזה היה נורא). 

 

מבינה אותך מאוד מאוד. מקווה שתהיה חכמה ממני, למרות הקושי העצום. בעזרת ה' זה יגיע. 

 

בשורות טובות! 

ממש נכון. גם לי חבל שלא ניצלתי את הזמן להנות מהזוגיות.ירושלמית טרייה
עידודחןס

לקח לי שנה וחצי עד שנכנסתי להריון....

 

ובאמת העיצה הכי טובה שיש לי זה להרפות.. לא לחשבן, לא לדמיין כל תופעה - אולי זה הריון?

 

פשוט לדעת ולהאמין שההריון יגיע (והוא באמת יגיע, היום ב"ה הרפואה כל כך מפותחת וגם אם ח"ו יש איזה בעיה היא ברת טיפול)

 

תנצלו את הזמן הזה לזוגיות, לטיפוח הקשר, תצאו לטייל, כשיגיעו ההריונות והילדים את תזכרי בתקופה הזו בגעגוע..

טוב, אני הולכת לעצבן אותך אבל חייבת...mshlomo

המסקנה הכי טובה שאני הגעתי אליה היא שפשוט צריך לצפות שזה לא יקרה.

ואם במקרה זה יקרה, אז הופתעתי!

 

אני לא אוהבת שאומרים "כשתרגעי, תיכנסי להריון" למה? כי מבחינה רפואית זה לא נכון (כך אמר לי פרופסור בכיר)

ובמבחן המציאות גם זה לא נכון. כי יש המון נשים שנרגעו ולא נכנסו להריון (וגם כאלו שמעולם לא היו בלחץ)

 

עזבי. פשוט אל תצפי שזה יקרה. מבחינתך, בשנה הראשונה לחתונה את בכלל לא חושבת על זה.

אם עוברת שנה צריך ללכת לרופא. אבל גם אז אני עדיין אוחזת בעמדתי שצריך להתייחס לזה כאילו זה לא הולך לקרות.

 

ואני לא מקבלת תירוצים כמו "מחשבה קובעת מציאות" כי זה לא מוכח מחקרית ולא ביולוגית.

 

עם גישה כזו, את חופשיה לגמרי להנות מהמצב הנוכחי. נקיה ממחשבות מעצבנות שמשגעות לך את השכל.

 

יכול להיות שזה יגרום לכמה נשים להרים גבה (במיוחד לכאלו שלא חיכו הרבה זמן) אבל מנסיון אישי שלי זו הגישה היחידה שפתרה לי את הבעיה ועזרה לי לעבור את 3 שנות הציפיה בשלום.

מסכימה איתך אבל עם כל הכבוד לפרופסור הבכיראנונימי (2)

זה ברור שגוף ונפש הם קשורים אחד לשני,

 

ולכן אם לאישה אין בעיות פיזיות אלא היא רק בלחץ נפשי חזק בטח שזה יכול לעקב את ההריון!

אבל איך נרגעים? הרי כשאומרים להרגע רק נלחצים מעצם הלחץ..ירושלמית טרייה

לי היה מאד קשה עם כל העניין הזה של להרגע.

גם לי אמרואנונימי (5)
תהיי רגועה ותכנסי להריון. אבל זה ממש לא ככה לפעמים יש בעיות שצריכים טיפול וכמה שארגע לא יעזור. אני נשואה שנה ושלוש חודשים לפני חצי שנה התחלנו בירורים ורק עכשיו סוף סוף מצאנו רופאה טובה ומתחילים בטיפול. אנחנו מאד התלבטנו אם ללכת לברר או לחכות בסבלנות שיעבור יותר זמן ואז להתחיל. ואני ממש לא מתחרטת שהלכנו מוקדם לברר. יש לי חברות ששיתפתי אותם שאני עושה טיפולים שהם אומרות לי מה הלחץ תחכי ויבוא לבד.. באמת מעצבן לשמוע כאלה דברים לפעמים צריכים טיפולים ובה שיש את האפשרות הזאת
ללכת לטיפולים זה לא אומר להיות בלחץ!!! אפשר להיות מטופל בנחתאנונימי (2)

או לחילופין לא להיות מטופל ולהיות בלחץ...

 

אחרי מכון פועה וגם הרופאים אומרים להיבדק אחרי שנה של ניסיון להיכנס להריון.

 

את עושה מה שצריך וזה מצויין, רק שלהיות בלחץ זה עלול לפגוע ובטח שזה לא מועיל!

 

בהצלחה רבה שיהיה לכולכן!

מבינה אותך לגמרי!אנונימי (6)
גם אני הייתי בלחץ,
כל חודש שהגיע המחזור הייתי עצובה ומאוכזבת שזה לא קרה.
ניסיתי להרפות אבל לא הצלחתי.
כי כל כך רציתי הריון!!
שרק על זה חשבתי.
חודש אחד עשיתי טיפול אצל רפלקסולוגית.
לא האמנתי שאחרי טיפול אחד אקלט.
יצאנו לצימר להנות, להשתחרר.
ואז גיליתי שאני בהריון.
ממליצה לשחרר ולהרפות כמה שאפשר ..
ולצאת להנות.
בהצלחה!!
שתקלטי בקרוב!!
מבינה אותך מאוד אבל נמצאת במצב בדיוק הפוך...החיים יפים!

אנחנו נשואים שנה וחצי, האמת שתקופה ארוכה אחרי החתונה ואפילו עכשיו לבעלי יש 'לחץ' מילדים.... 

מצד אחד רוצים וזה קדוש וכו' ומצד שני - זה עול, קשה לטפל בהם וכו'..

אז מצד אחד אנחנו כן משתדלים, מתפללים לזה וגם הלכנו אחרי שנה לרופא (שנתן איזשהו טיפול)

ומצד שני אני מרגישה שאנחנו עוברים את זה מאוד בבריאות, ובלי לחץ.

(לי באופו טבעי יש יותר לחץ בגלל הסביבה אבל בעלי מאזן אותי...)

אנחנו נהנים להרגיש עדיין זוג צעיר, חברים ולהנות מזה (וכן, יש איזה מחויבות כשמגיע ילד)

יש כאלה שרוצים למנוע מיד אחרי החתונה ולחכות עם זה - אז אצלינו זה בא פשוט בטבעי...חיוך

 

האמת שאני מרגישה שאולי אני צריכה יותר חיזוק למה כן לרצות ילד... ובעיקר חיזוק לבעלי, שלא יהיה לחוץ מזה.. 

יכול להיות שכשיתגבר הרצון תתגבר התפילה ובעז"ה זה יבוא...

 

אבל בינתיים נראה לי שזה טוב, גורם לנו להעריך את זה יותר ולהתחזק באמונה - שלא הכל ברור מאליו, ומתי שהקב"ה יחליט שזה צריך להגיע - זה יגיע!

והעיקר להיות בשמחה תמיד ולא לדאוג!!

 

נ.ב

כמו שכבר נאמר כאן וגם ראיתי שזאת סגולה טובה - לשמוח באמת בכל ילד שנולד, לא רק אם זה ממני!

רוגע שווה אמונהחננית
כשתאמיני שהכל מאיתו יתברך תהיי רגועה .הרי שום דבר לא בשליטתך .יש מנהל לעולם הזה ! אבל צריך גם להשתדל !תגידו .נכון אני לא אומרת לשבת בחיבוק ידיים . אחרי שנה או שנתיים עיקוב צריך וחשוב לברר יתכן שיש בעיה כל שהיא,אבל מכאן ולהילחץ זה ממש מיותר .מכירה נשים שעברו כמה שנות טיפולים, ובסוף ניפקדו בלי טיפולים. במקרה
שלהם היציאה מהלחץ מהמרדף : יהיה
הריון? לא יהיה הריון?לא אפשר לגוף שלהן לעשות את העבודה שרק הוא יודע ....
אני יכולה לספר על עצמי שבתחילת
הנישואים לא היה ברור לי שאכנס להריון.
הייתי עם מחשבה שלא הכל ברור מאליו .
שהריון זה מתנת שמיים גדולה .הייתי ממש
רגועה ופנוייה לטפח את הזוגיות היפה שלי עם בעלי .כמה הופתענו כשגילנו את ההריון
עצה של סבתא ז"לtehiat

חלק כבר אמרו את זה, בכל אופן, הסיפור שלי אולי ייתן לכך חיזוק וגם פרופורציה:

אני נשואה היום תודה לה' 4 שנים, 8 חודשים מהחתונה, שבהן ציפיתי מאוד (מהחודש הראשון!!) בכל חודש מחדש ובכל פעם אכזבה, נכנסתי ב"ה להריון ולאחר 8 חודשי הריון, לאחר אי הרגשת תנועות עובר במשך כיומיים, גילינו שהעובר מת ועברנו לידה שקטה. זה היה מאוד עצוב וכואב, משבר גדול בשבילנו, שגם קיבלנו ממנו הרבה, קרבת א-לוקים וחיזוק בזוגיות והתחזקות באמונה. כמובן שמיד אחרי זה ציפיתי להריון הבא... שלא הגיע לאחר 8 חודשים... ואז בביקור אצל סבתא ז"ל אישה פשוטה מאוד שעברה הרבה מאוד בחיים ועבדה קשה כל חייה, היא שאלה אותי אם יש משהו... (הריון), אמרתי שלא ואז היא אמרה לי "עזבי הכל, אל תחשבי על זה, לכי תטיילי, תבלי" ומשום מה, כאילו שלא שמעתי את זה קודם לקחתי את העצה שלה במלוא הרצינות ובמשך חודש שלם רק עשיתי דברים כיפיים, משחררים, חלומות שהיו לי (שיפוץ חדר בבית, הרשמה ללימודי עיצוב אופנה) ונסענו לטיול מהנה במיוחד בצפון, נחלים, מסלולים, קייקים, ישנו באוהל. ובאותו חודש נקלטתי (10 חודשים לאחר הלידה השקטה). תודה לה' בני המתוק היום בן שנה ו4 ובערך מ3 חודשים לאחר לידתו אני כבר מצפה להריון הבא... ההריון הבא הגיע באמת לאחר 8 חודשים מלידתו ונפסק לאחר 3 חודשי הריון. ושוב חזרנו לשלב הציפייה (אצלי מהחודש שאחרי...). זה לא קל בכלל! במיוחד כשאת רואה סביבך חברות ושכנות שילדו באותו זמן איתך וכבר בשלהי ההריון השני, או צעירות שהתחתנו ומיד בהריון וכאלה שהתחתנו כשאת התחתנת/ילדו כשילדתי עובר מת, וכבר בילד השלישי... אבל ממש אסור להסתכל על אחרים! וקודם כל שלכל בנות ישראל יוולדו ילדים בריאים ונורמליים ומתוקים וצדיקים וכמה שיותר! (ושיהיו גם כוחות לגדלם!!)

צריך באמת לא לדאוג ולדעת שאבא מנהל את העניינים הכי טוב עבורך והכל מגיע בזמן הכי נכון עבורך!!!

אני הקפדתי לומר שלא אכפת לי מהאכזבה ואני ממשיכה לצפות ולייחל בכל חודש מחדש ולא מפסיקה להתפלל על זה! ותכלס, ה' רוצה את התפילות שלנו. וזה לא נוגד בכלל להרבות בשמחת חיים ולהנות מהמצב הנוכחי ואת האכזבה לנתב לתפילה. זה לא אומר להיות בלחץ, ובמשך החודש עצמו, באמת לא לחשוב על כך יותר מדי. אני לדוג' את התפילות שלי שיניתי מ"תן לי הריון החודש הזה!" ל"תשלח דרכי נשמות טהורות, שאזכה ללדת עוד הרבה ילדים צדיקים מתוקים מאירים גאוליים" וכד' (מה שיוצא...) פחות לחוץ ויותר מכוון. ממליצה גם על ר' שמעון בר יוחאי.
וזהו, תהני פשוט מהזמן המתוק הזה עם בעלך, תנצלו אותו בהרבה כיף ושמחה וזוגיות, וגם תפילות! זה זמן באמת מתוק, שלא חוזר. (אחרי הלידה השקטה תמיד צחקנו שקיבלנו שנה ראשונה נוספת בחינם...(סוג של בדיחה שחורה...)). אבל זה אמיתי.

וכמובן שאם עברה שנה מהנישואים, אפשר וכדאי ללכת לבדיקות. זו ההשתדלות. אבל מבפנים- רק אמונה.  (זה לא אומר להיות בלחץ!!)

צדיקה את!! חיזקת.. כמה אמונה! שתזכי להתבשר בבשורות טובות!נועה26
אמן! תודה..tehiatאחרונה


ריגשת אותי!ירושלמית טרייה
את פשוט מדהימה אין מילים!חייוך
מרגש! שה' ייתן לך הרבה נחת ושמחה, והמון בשורות טובות!אתי ב


מישהי קנתה סנדלים לילדים במחיר טוב?ואז את תראי

אשמח לשמוע איפה, לא אונליין

משהו איכותי

היה להם עכשיו 1+1 על האש פפיסאין יאוש315
יצא כ100 שח לסנדל מעולה
ילדה בת 10 ודאודורנטytrewq

הגדולה שלי בת עשר, מסיימת כיתה ד. ושמתי לב שהבגדים שלה מתחילים להיות מסריחים בבית שחי.

מתלבטת אם להסביר לה שהיא צריכה להתחיל לשים דאודורנט, או לחכות עם זה...

לא זוכרת שאני בגיל הזה התחלתי לשים. ודווקא הייתי מאוד מפותחת בגיל צעיר.. 

למה לחכות?אוזן הפיל

זה מאורע משמח

חלק מההתבגרות

אפשר לחגוג את המאורע

כמו שחוגגים נפילת שיניים בגיל 6 (תכלס זה די מפחיד)

ללכת לבחור

לתת עטוף יפה עם כרטיס ברכה


העיקר לא להסריח, זאת בקשה אישית ממני🙏

למה לא?רקאני

אני לא חושבת שזה עניין של גיל

אם מזיעים כדאי להשתמש בדאודורנט

למה היא צריכה לסבול אם היא קטנה?

סתם ככה לא הרחתי עליהytrewq

רק כשכיבסתי לה את הבגדים שמתי לב.

לא יודעת, גם לא כ"כ בריא, לכן באינסטינקט מעדיפה לדחות... 

אם ככה אז אולי לא קריטיאוזן הפיל

לפעמים זה יכול להיות חד פעמי בגלל עייפות, תזונה ספציפית, או אפילו מחלה


אם נראה לך שביום יום היא בסדר, אז גם אני הייתי דוחה

אבל כן מתחילה שיח שיבוא יום וכו'

אני לא חושבתרקאני

שצריך לחכות עד שאת תריחי

מספיק שהיא מריחה

אולי תשאלי אותה ותציעי לה שאם זה מפריע לה שתשתמש

כשהייתי ילדה הסרחתי הרבה זמן עד שקנו לי

והתפדחתי לבקש בעצמי

מסייגת שלפעמים זה הפוךטארקו
הרבה פעמים לא מריחים על עצמך... ומי שמסביב מריח ועוד איך.

יש לי אחות שלא הייתה מבינה מה אני רוצה ממנה כשהייתי שולחת אותה לשים דאודורנט....(והיא בהחלט הייתה צריכה..)

יש טבעיים.המקורית
לדעתי אם יש ריח - לשים
להקדים תרופה למכהאמאשוני

אם כבר מריחים בבגדים, ואנחנו בתחילת הקיץ,

זה יגיע מהר לריח שהסביבה מריחה.

לפעמים לוקח זמן להטמיע הרגלים וכדאי שתתחיל להתרגל.

אולי זה לא בהול לקנות מחר, את יכולה לבדוק מה האופציות ומה מדבר אלייך.

תקני לה דאודורנט טבעירק לרגע9
גם בריא וגם ריח נעים
יש גם אופציות טבעיות ללא אלומיניום וכובעלת תשובה

למיכל סבון טבעי יש דאודורנט לילדים אולי תבדקי אותו

יש גם את ערוגות ובטח בחנויות טבע יש מבחר

כן בטח כדאי לקנות לה. אם מפריע לך הבריאות יש כאלהקופצת רגע

טבעיים. וראיתי שגם ל dove יש עכשיו דאודורנטים של 0% אלומיניום או משהו כזה( שזה גם בתכל'ס לא עובד כל כך טוב 🫣)


נראה לי שעדיף שזה יבוא ממך.


אני קניתי לבת שלי שבכיתה ג', יותר בשביל ההרגל ובגגלל שהיא מגלה עניין בטיפוח עצמי ואני רוצה לעודד את זה. אין עדיין צורך אמיתי. אבל אני רוצה למקם את עצמי ככה שאני אהיה זו שאכיר לה את הדברים ושהיא תרגיש בנוח להתייעץ איתי, וגם תתרגל לרעיון שכשגדלים יש לזיעה ריח פחות נעים ושמים דאודורנט.

אגב היא כבר סיפרה לי שאחרי שיעורי ספורט הכיתה מסריחה ושבאמת כדאי שישימו דאודורנט. אבל למרות זאת לא נראה לי שהיא מקפידה כרגע לשים כל יום 😅 כאמור כרגע אין לה עדיין ריח. 

קניתי לילדים שלי מוקדם יותרקפצתי לבקר

בגיל 9 כבר התחילו להסריח, קניתי להם כמה סוגים שיוכלו תשים איזה ריח וסוג שיותר נעים להם.

כן מזכירה להם כל בוקר דאודורנט. כמו צחצוח שיניים וסנדלים גם דאודורנט..

שלא יסריחו. זה לא נעים להם ולא לסביבה

רק אומרת שבדאורדורנט יש חומרים לא מומלציםאוהבת את השבת

בטח לילדים..

ממליצה לנסות לקנות משו יחסית טבעי או בלי אלומיניום

או להכין מסןדה לשתיה


אולי למיכל סבון יש משהו נעים וטוב לילדים?נפש חיה.
יש לה, בדיוק ראיתיDoughnut
וואלה ניסינו. עבד עד שהוא באמת התחיל להתבגראורוש3אחרונה

וביי. חייב את הרגילים.

ניסיתי גם בעצמי לעבור לבריא, אותו כנ''ל, לא באמת עובד. באסה. 

מיטה ללא מעקההבוקר יעלה

קניתי מיטה חדשה לבת שלי בת שש וחצי

מתוך מחשבה שהיא כבר גדולה ובגיל הזה בדרכ לא מתגלגלים מהמיטה אצלי, קניתי ספפה ללא מעקה. היא נפלה מהמיטה בלילה הראשון, קירבתי את שידת ההחתלה כך שתחסום אותה מליפול אבל הבעיה שהיא זזה בשינה והשידה קרובה לראש המיטה.. בקיצור הלילה היא נפלה שוב ובכתה מתוך שינה, נקרע לי הלב ☹️

ויש לי מסורי מצפון שלא חשבתי לעומק וקניתי עם מעקה.

ומתלבטת מה לעשות? יש למישהי רעיון? 

תפרשי שמיכה מתחת, היא תתרגל בסוףחילזון 123
או שתשימי אולי גב של כסא ליד. ככה זה טיפה יאט את הנפילה, אם תהיה
אני אנסה, תודה!הבוקר יעלה
זה עם מיטה נפתחת?כורסא ירוקה
תוציאי את המיטה התחתונה כזה 3/4 החוצה, ככה שזה לא יעלה למעלה אבל אם היא תיפול תיפול עליה. לרוב לא נופלים פעמיים וגם כן זה ממש נמוך
אין אפשרות, חדר קטןהבוקר יעלה
וממול המיטה של אחותה 
בין המיטות, עד המיטה של אחותהטארקו
בתור פתרון זמני עד שהגוף שלה ילמד לא ליפול...
בין המיטות יש שידת החתלההבוקר יעלה
שאין לה מקום אחר להיות.. 
אז אולי יש איזה מזרון קטן שאפשר לשים שם?טארקו
^^ לשים על הרצפה בין המיטות משהוכורסא ירוקה
מזרן, פוף, שמיכות. העיקר משהו רך שתתגלגל עליו
לתקוע כריות בקצה מתחת לסדיןאור10
לא יחזיק..הבוקר יעלה
סדין קצת יותר אלסטי או גדול מחזיקאור10
מספיק כדי לתת תחושה לילד שזה הקצה

ככה אנחנו עשינו


2 כריות לאורך הקצה

לא בטוחה אז שהבנתי איךהבוקר יעלה
אפשר לקנות מעקה אוניברסלימאוהבת בילדי
יש כזה לספפה?הבוקר יעלה
מכירה רק למיטות מעץ
אולי פשוט תוסיפי מעקה?יהלוםנוצץאחרונה

יש ספפות שבאות עם מעקה, אולי אפשר להוסיף איכשהוא?

או לשים מזרון קטן ליד המיטה

סיפור הלידה שליסיפורלידהשלי

פתחתי משתמש למרות שכנראה תזהו אותי כדי שלא ישמר לי בכרטיס.

 

יום שני בצהריים צירים חזקים מאוד, ודיי תכופים.

אני מחליטה לא ללכת לבית חולים כדי שלא יתנו לי זירוז ושאהיה יותר קרובה ללידה.

סובלת מאוד אבל מתעקשת על זה.

עד הבוקר אני עם צירים ואז מפסיקים.

כל הבוקר אני עם צירים פעם ברבע שעה בערך.

מפזרת את הילדים לגנים כאובה ועייפה וחוזרת לבית

נכנסת הביתה ומגלה שאני לא יכולה לעמוד, יש לי לחץ חזק באגן כל כמה דקות

מתקשרת לספר לבעלי שיתכונן אולי הוא יצטרך תכף לצאת מהעבודה אליי.

 

אני מנסה להכין א.צהריים ורואה שממש אין סיכוי אז מתייאשת והולכת לנוח, שמה את הקטן שלי איתי במיטה שישחק לידי ואני שוכבת.

מרגישה הפרשה גדולה שיוצאת אז קמה לשירותים ומגלה שכנראה הפקק הרירי יצא, פעם ראשונה שזה קורה לי. אף פעם לא ראיתי אותו יוצא.

קצת נלחצתי אבל ידעתי שזה לא אומר כלום ושזה לא מלמד שאני יולדת היום.

עוברת עוד שעה ואני מגלה שאני לא יכולה לקום מהמיטה.

 

מתקשרת לבעלי להתייעץ איתו,

מספרת לו על המצב והוא אומר לי שהוא בא, אמרתי לו שלא יודעת אם כדאי כי אין לי צירים אז זה לא לידה.

הוא מתעקש שאם אני לא יכולה לעמוד אז שאלך להיבדק (ותודה לו על העקשנות הזאת).

מתייעצת גם איתכן כאן בפורום ואתן מדרבנות אותי להיבדק.

 

הוא מגיע, אני הולכת עם אמא שלי לבית רפואה והוא נשאר עם הקטן בבית.

מגיעים, האחות מקבלת אותי ושואלת למה באתי.

אמרתי לה שאין לי צירים ויצא לי הפקק הרירי וקשה לי לעמוד.

האחות התגובה: "בלידה חמישית את כבר אמורה לדעת שלא באים רק בגלל הפקק הרירי אם אין צירים. טוב תעלי למיטה נעשה מוניטור" (ורק בגלל המשפט הזה אני מספרת את הסיפור לידה שלי, אף פעם לא כתבתי סיפור לידה)

אני בלב שלי מרגישה לא נעים שככה ננזפתי ושאולי באמת סתם באתי.

עושים מוניטור, האחות: "יש לך צירים כל 10 דקות, אלה לא צירים של לידה. לכי תחכי לרופא שיקרא לך"

 

יצאתי לחדר המתנה מחכה לרופא ואז קוראים לי לעשות אולטראסאונד לבדוק מנח לפני הרופא.

הטכנאית: את יודעת באיזה מנח הוא?

אני: בטח, מנח ראש

הטכנאית: מנח רוחב

אני: זה אומר שבטוח לידה בניתוח??

הטכנאית אומרת שכנראה שכן.

אני יוצאת ממנה מזועזעת ובהחלטה שאני פה לא כדי ללדת אלא כדי להפוך אותו. אני לא יולדת בניתוח.

 

מתקשרת לספר לבעלי.

מגלה שלפני בתור יש בערך 15 נשים.

אחרי עוד חצי שעה של המתנה לרופא אני אומרת לאמא שלי שזה ממש מיותר שהיא תחכה איתי, אני לא יולדת עכשיו ויש פה תור ארוך, שתלך הביתה ואקרא לה אחרי שאדבר עם הרופא.

היא בהתחלה לא רוצה ללכת אבל כשהזמן עובר ולא קוריאם לי היא משתכנעת והולכת.

 

כל זמן ההמתנה אני יושבת ומחכה, רוב הזמן אני בסדר חוץ מכל 5 דקות שיש כאב חזק באגן ל2 שניות שגורם לי לעצור את הנשימה ןאז עובר ואני בסדר.

 

אחרי נצח הרופא קורא לי, אני קמה אליו וכמעט נכנסת לחדר ואז רצה אחות ואומרת לו "אולי תקבל קודם את היולדת ההיא? היא בוכה פה ונראה שממש סובלת"

הרופא אומר לה שהוא כבר קרא לי ובאתי אז יקבל אותי ואני האחרונה שלו אז אם יוכל אחר כך יתעכב ויקבל גם אותה. (עוד נס בשרשרת הניסים)

 

אני מתיישבת מולו ואומרת לו: אני לא באתי ללדת, עכשיו גיליתי שהעובר במנח רוחב אז באתי להפוך אותו.

הוא מסתכל עליי ואומר: את נראית בלידה, תעלי מהר למיטה. קודם נבדוק פתיחה ואחכ נדבר

 

אני עולה למיטה, הוא בודק פתיחה ואומר: מה אני מרגיש פה, אני לא יודע מה אני מרגיש פה.

מוציא את היד ומכניס שוב: מה זה? מה אני מרגיש כאן?

אוי זה היד! תעצרי, אני לא צוחק איתך. אל תנשמי, אל תזוזי, אל תלחצי.

הוא רץ לדלת וצועק "צוות לחדר שלי מהר, היא בלידה"

פתאום החדר מתמלא במלא אנשי צוות, הרופא מודיע להם שצריך להוציא אותי עם המיטה.

הם אומרים לו שזה מסובך. הוא הולך לדלת ובדרך מעיף את כל מה שמפריע, הכיסא, השולחן שלו ומודיע להם "היא יוצאת עם המיטה הזאת עד החדר ניתוח"

תוך כדי שגוררים את המיטה אחד מתחיל להפשיט אותי, אחר להוריד לי כיסוי ראש, עוד אחת את התכשיטים ואחד עם טפסים מקריא לי מה רשום תוך כדי ריצה במסדרון.

מגיעים לכניסה לחדר ניתוח, הוא סגור.

מדליקים אורות מכינים אותו לניתוח, אומרים לרופא שאין רופא שיכנס לניתוח והוא מיד אומר שהוא יכנס.

ואז מישהו נזכר לשאול אותי "הודעת לבעלך?"

אני אומרת להם שלא ומתקשרת אליו ומבקשת שיעדכן את אמא שלי.

אני חותמת קשקוש כל שהוא על הדף כי מכריחים אותי ואז שואלת אותם אם אני בטוח יוצאת חיה מהניתוח.

הרופא החמוד רואה שאני בוכה ומתנצל שהכל ככה מהר ובלחץ "פשוט אני חייב להשיג אותו לפני שהוא ממשיך לצאת" ולא עונה על השאלה שלי.

 

מכניסים איתי לחדר ניתוח ומיד מתחילה להרגיש ששמים לי כל מיני חומרים על הבטן (אולי חיטוי, לא יודעת) .

אני נלחצת ואומרת להם שלא יחתכו אותי כי לא נרדמתי.

אחרי שנייה כנראה נרדמתי 😅

 

התעוררתי אחרי לא יודעת כמה זמן כדי לגלות שתודה לה' הצליחו להציל אותי ואת התינוק.

לכאבים שלא הכרתי מעולם.

 

אני עוד מתאוששת מהניתוח, מהפחד הזה למות.

אמא שלי כמובן הייתה עם יסורי מצפון שלא הייתה שם אבל אמרתי לה שזאת אשמתי, אני שלחתי אותה. ובתכלס, לא חושבת שהיה מועיל לי אם מישהו היה שם כי גם ככה הכל היה מהיר ובלחץ.

 

אהה והקטע הכי מדהים.

יום חמישי שלפני הלידה הסתובבתי בבית והרגשתי תחושות מוזרות באגן.

ניסיתי לתאר לבעלי מה אני מרגישה אז אמרתי לו ש"זה מרגיש כאילו התינוק דוחף את היד שלו".

לא היה לי מושג שיש דבר כזה, לא שמעתי מעולם על תינוק שהוציא את היד.

 

ואת כל הסיפור הזה כתבתי גם בשביל לנסות להשתחרר עוד קצת מהסיפור הזה כי עדיין זה צרוב בי.

וגם כדי להגיד לכל אחת כאן- תקשיבי לעצמך. שכולם מסביב יגידו מה שהם רוצים, כולל הרופאים והאחיות.

אם את מרגישה שמשהו לא תקין, שמשהו לא רגיל, שאת צריכה להיבדק- תלכי!

עדיף ללכת 100 פעמים סתם ולא לפספס את הפעם אחת שהייתה נצרכת.

 

ותודה לה' על כל הניסים שבדרך.

על בעלי שדירבן אותי ללכת

על הרופא שלא ויתר על התור שלי לטובת מישהי שנראתה ונשמעה יותר סובלת

ו.ודה ענקית לכן על הדרבון והעידוד באותו יום להיבדק ובכלל שליוויתן אותי בלי שידעתן בדיוק את הפרטים אבל נתתן הרבה כח עד שנכנסתי לניתוח

ועל זה שהתינוק ואני בריאים ושלמים וחיים.


 

סליחה על האורך, לא תיכננתי לכתוב כל כך הרבה.

מזל טובדיאט ספרייט
התרגשתי מאוד מהסיפור ❤️
וואואוזן הפיל

כולי צמרמורות

אני רוצה לתת לך את גביע העולם

איזה גיבורה שאת

כשקראתי על האחות שקיבלה אותך רציתי לבעוט במשהו

אוף איזה עצבים

ואז טלטלות

וטוויסטים

חתיכת סיפור יש לך

בה שיצאתם מזה בשלום

🩷

וואו, איזה סיפור מצמררמתיכון ועד מעון

הןדו לה'  שהיה לך כזה שליח טוב.

איזה השגחות וואוווווו מזל טוב! התאוששות קלה ,נפש חיה.

החלמה מהירה וטובה

הרבה הרבה נחת!! 

אמא איזה מטורף❤️😭🥹חמדמדה

ליבי עלייך שהיית שם לבד רק, נשמע לא פשוט…

וברוך ה' ששם שליח טוב בדרך שלקח אותך ברצינות

החלמה מהירה, גופנית ונפשית💖💖

אמאל'ההההאורוש3

גרמת לי לבכות (הורמונלית וזה).

תקשיבי חוויה ממש מלחיצה.

הכי חשוב ששניכם בסדר ב''ה.

אבל ממש ממליצה לך לעשות איזה עיבוד רגשי לאירוע הזה.

כל הכבוד לך שהלכת.

האחות היתה מתנשאת להחריד ומזל שלרופא היו חושים טובים. מה זה אין רופא לניתוח? הזוי משהו.

חיבוק גדול לך!! התאוששות מהירה ונחת מהמתוק!

וואוו איזה צמרמורתשירה_11

אמאלה איזה סיפוררר

וואווו מרגש מאודדדנושש
איזה פחד! ממש נס!אן אליוט
שתהיה לך התאוששות מהירה, גם רגשית, והרבה נחת!
ואו ניסי ניסיםSeven

ותודה להשם שהיו שם שליחים טובים

מזל טוב והחלמה קלה

וואוו!השקט הזה

ממש שרשרת של ניסים! מרגש ממש

תודה ששיתפת אותנו

וואווורקאני

אני עם פה פעור

מטורףף

מלא מזל טוב

התאוששות קלה בגוף ונפש!

וואו וואו וואו איזה סיפור!!דיאן ד.

קראתי כמה פעמים בנשימה עצורה.

 

איזה ניסים! חסדי ד'

 

מקווה שהתאוששת ואת מרגישה יותר טוב גם את וגם הקטני.

תודה ששיתפתפילה

עברת את זה כמו גיבורה. ברוך ה' שאתם בסדר.

אני חושבת שזה חשוב מאוד לשתף גם סיפור כזה כדי שנזכור שאנחנו בידי ה' ...

הרבה מזל טוב! בריאות ונחת

וואוווו דמעותתתתת תקשיבי לא יאומןאוהבת את השבתאחרונה

נס נס נס נס נס נס

מרגש ןמצמרררר


חיבוק ענקקקקקק

בע"ה שיהיה לכולכם מלא בריאות

מחפשת לקנות לבית עציצים מלאכותייםשמה לב
בדגש על כאלה שנראים אמיתיים.. אשמח מאוד לשמוע מניסיון, ואם יש המלצות על מקומות או קישורים בכלל טוב!
יש בשיין מלאאפונה
ראיתי בשיין אבל לא יודעת מה באמת נראה אמיתישמה לב

והתגובות לא חד משמעיות... לכן אמרתי אשאל פה את חכמת ההמונות🙃 אולי למישהי יש ניסיון

אני מסתכלתאפונה
על ביקורות עם תמונות
ואת מצליחה להבין מהתמונה איך זה נראה באמת?שמה לב

אין לי ניסיון בזה ובא לי לקנות בכמות. ראיתי שעל הרבה עציצים כתוב בתגובות שהגיע בפועל הרבה יותר קטן ומדולל מאיך שנראה באתר

ואם כבר מזמינה בא לי להזמין כמות, ולא בא לי להזמין ואז לגלות שלא מוצלח..

בד"כ כןאפונה
אבל לא הזמנתי עציצים.. פריטים אחרים ככה עושה.
אחלה תודה!שמה לב
אם יש למישהי קישורים מומלצים מניסיון, אשמח..
יש בסטוקים וכאלהבתאל1
וככה את יכולה להתרשם מקרוב. ובדכ זה לא יקר
יש באיקאה כל מיניקנמון

חלקם נראים מלאכותיים אבל יש כאלו (בעיקר עציצים שהם רק עלים) שממש נראים טוב!

ראיתי גם בסטוקים כל מיני. (לא יודעת אם הייתי קונה בשיין. זה קצת לקחת סיכון. במיוחד אם רוצים כמות)

איקאה16210
מציעה שתלכי לראות פיזיתשקדי מרקאחרונה

כי קשה להתרשם באתרים..

ממליצה על איקאה או בחנויות סטוק לפעמים יש מציאות טובות 

עזרו נא לי🙏🏽 כרטיס ביימי מודפסיעל מהדרום

לק"י


החלטנו לקנות לצהרוניות גיפטקארד של ביימי.

רצינו לתת כרטיס מודפס, כי לאחת מהן אני בספק אם יש הודעות. וזה גם נראה לי קצת יותר מכבד לתת לפחות דף כתוב (חוץ מהברכה).

אז קניתי 2 גיפטקארדים ושמתי את הטלפון והמייל שלי, ולאחר מעשה אני תוהה אם הם יוכלו לקנות כשזה עם הפרטים שלי🤦‍♀️

וגם לא הבנתי איך מדפיסים.


מישהי פה מבינה בזה?!

אני לא מבינה בזההשם שלי

אבל אני לא חושבת שתהיה להן בעיה להשתמש.

ברגע שיש להן את הקוד, זה עובר.

כשלא היה לי טלפון חכם, הייתי כותבת את המספר על דף, ולא היתה לי בעיה לממש.


לא יודעת איך מדפיסים.

זכור לי שאפשר לבקש בשירות לקוחותnik

מקווה שאני לא טועה.

קיבלתי אחד מודפס יחסית לאחרונה

אין לי זמן לזה...אבל תודה!יעל מהדרום
אני גם עשיתי ככה כמה פעמים.רוח הרים

וגם קבלתי כרטיס ביימי מודפס מתנה והשתמשתי ולא הייתה בעיה

החנויות רק צריכות את הקוד עצמו

אין בעיה להדפיס את זה, את עושה את זה בעצמך באתר

תודה! איפה באתר?יעל מהדרום
עשיתי את זה גם כן, אבל אני לא יודעת לומר לך איפהיראת גאולה

באתר זה מופיע

אבל עשיתי את זה, אז כנראה מצאתי איפה 

תכנסי להודעת סמס שקבלת ושם אמורה להיות אפשרותרוח הרים
להדפיס
תודה! אני לא מוצאתיעל מהדרום
-->רוח הרים
ניסיתי להכנס עכשיו דרך הפלאפון ויש לך למטה אפשרות 'לשמירת המתנה' ושם את יכולה להדפיס או לשלוח לעצמך לווטסאפ או למייל (ומשם תדפיסי)
מה בדיוק מדפיסים? הסתבכתייעל מהדרום
את המספר הארוך של הכרטיסאמאשוני
תודה! מקווה שאמצאיעל מהדרום
תתחברי באתר עם המייל שלךאמאשוני

תליצי על "המתנות שלי" מהמחשב זה עיגול ורוד,

תפתח רשימת המתנות.

תבחרי על הצגת המתנה,

ואז יש כפתור של שמירת המתנה.

ואז הדפסה.

תבחרי רק הדפסה, לא שיתוף.

תפתח לך הודעה של קיבוע המספר.

תאשרי

ואז זה יציג לך את המספר המלא.

אויש עכשיו נכנסתיאמאשוני

וראיתי שהם שינו את השיטה.

יש קוד חד פעמי שמתחלף כל עשר דקות,

אז אולי אין ברירה אלא לפנות לשירות הלקוחות ולבקש מהם לתקן.

אלא אם במקרה דרך הרכישה מופיע לך המספר המלא שלא מתחלף.


אפשר לקנות גלויה יפה או להכין משהו צבעוני בבית ולהדפיס

ולשים ציור של ביימי עם הסכום ואז לצרף פתק בכתב יד שעקב תקלה, מספר השובר ישלח בהמשך או משהו כזה..

יש שם אפשרות להדפיס pdf ואז זה המספר הקבועפצלושון
נכון תודה עכשיו הצלחתי לראות את המספר המלאאמאשוני
תשלחי לעצמך בווטסאפאמאשוני

ותבדקי אם הוא נותן לך מספר?

כם אני זכרתי שככה עושים, אבל עכשיו לא נתן לי.

תודה לכל המשיבות! אני אנסה מה שהצעתןיעל מהדרוםאחרונה
יתרונות בלידת חורף: (תזרמו😅)פומלה
יש בקיץ מלאאא פירות להעביר בחילות וסתם להתפנקפומלה
הלידה עצמה לא חמה ולא מתוך זיעהפומלה
לא חם ככ ומזיע בסוף הריוןזברה ירוקה
כשהתינוק/ת בגיל 6-10 חודשיםמצפה88
הוא לובש בגדים קצרים וככה זה מעודד לזוז יותר בדיוק בשלב של הזחילה והישיבה וכו'
ממש נכון!!!שיפור
שהעולם קפוא ורטוב ואפשר להתכרבל כל היום במיטהאוהבת את השבת
בלי ייסורי מצפון

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת


וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

לא צריך לסחוב את סוף ההריון בחוםהשם שלי

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.


לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.


אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.


בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שהבייבי מתחיל לזחול בקיץראשונית

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

בסוך הריון מסוכן להסתובב בחום.... היו מקרים שלא נדאוהבת את השבת
אחרי הלידהזריחה123

אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח

ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות

אבל כל החלב מטפטףרקאני
בלידות ראשונות באמת טפטףזריחה123אחרונה
בֹרביעית לא, אז היה מאוד נחמד בלי..
יש מסגרות לילדים סביב הלידהשיפור
סוף הריון בחורף ולא קיץרקלתשוהנ
חופשת לידה לא מתבזבזתהשם שלי
על חופש גדול/ חגים/ פסח
שהחופשת לידה לא על החופש הגדולנחת-רוח
הממ כשאין סבב עם איראן וכו חחח
לא מצאתי חסרונותטארקו

סתם חח אולי רק שצריך לעשות פיזורים בחורף עם ניובי.. אבל גם בקיץ זה סיוט אז..


יש לי ילד קיץ וילדת חורף

החורף היה יותר מוצלח בפער...

סוף הריון כשנעים ולא כשנמסים וכנל בגלי חום של ההנקה בהתחלה

מזג אוויר שמזמן התכרבלות כשגם ככה זה מה שהכי זורם בגיל הזה

זחילה בשלב שמתחיל להתחמם ולא צריך מליון שכבות

יומולדת בחורף זה נוח עם מערכת החינוך, שובר שגרה בקטע טוב ולא צריך לדחוף את זה איכשהו ולהקדים בחודש כי יוצאים לחופש...


קיצר

אני בעד לידות חורף לו רק זו הייתה תוכנית כבקשתך...

אוי הכי כיףףףף, מניסיון...ממתקית

אין את התלבטות מה להלביש לתינוקי, כלומר כמה שכבות...כי קר והכל יותר ברור.
ולחורף יש את הבגדים הכי בובתיים, ולשבת בפוך עם תה חם ועוגיה כשהתינוק יושן ובחוץ סוער זה הכי כיףףףףףףף.
אין את ההתלבטות אם לצאת או לא
פשוט נהניםפ מהבית.

סופ ההריון לא בקיץ! חם ליייייחוזרת בקרוב
יואו, בלידה האחרונה שלי נסעתי בגשם ללדתשמש בשמיים

בדיטק כשיצאתי מהבית התחיל גשם, כל כך נהניתי, זה מצחיק אבל כאילו הגשם שיורד ביחד עם להביא חיים לעולם היה לי חוויה ממש חזקה!

וכל מה שכתבו כאן חוץ מזה להתכרבל עם התינוק, לחמם אותו בחום גוף שלך, שהוא מתחיל לזחול ונהיה קיץ, סוף הריון בחורף (את זה לא היה לי כמעט, היה קיץ בערך עד הלילה שילדתי ואז התחיל החורף) כי זה סיוט סוף הריון בקיץ...

לא מזיעים בהנקותבתאל1
לא סובלים מחום בסוף הריון ובהנקה
אולי קצת מצחיק לחשוב על זה-קנמון
בקיץ של אחרי הלידה התינוק כבר יהיה מספיק גדול כדי שיהיה אפשר לצאת איתו לטיולים ואפילו להכניס המעיינות (לא קרים). לטייל עם תינוק בן חצי שנה זה לא כמו לטייל עם ניו בורן..
מסכימה עם כל היתרונות, אבל מוסיפה שבחוויההתייעצות הריון
שלי לצד כל הטוב הזה, הרגשתי שיותר קל לשקוע בדכדוך או דיכאון אחרי לידה כי לא יוצאים החוצה כמעט, לא פוגשים אנשים, הכל אפור בחוץ.. 
נכון.. מסכימה! לכל מטבע יש 2 צדדיםאוהבת את השבת
אני אובדת עיצות עם השינהשירה_11

זה מוציא אותי מדעתי כבר.

ירדתי משינה עצמאית, של הילדה בת 3 כי לא בא לי טוב כל הבכי הזה, אני סוחבת איתה עד 9 בערך  ונותנת לה לישון בסלון.

או בנחת או גם בעצבים כי היא התרגלה לטוב הזה של הסלון.

 

אני לא מסוגלת לשבת לידה בחושך בחדר עד שהיא תירדם זה גדול עליי.

ובנוסף היא ממש מעירה את התינוק בן שנה שיישן איתה בחדר, השינה שלו לא חזקה והוא מתעורר בקלות.

 

בעלי מתעקש שצריך להחזיר אותנו לחדר שלנו בחזרה.

 

לא באלי בכלל, הוא כבר במיטת תינוק והחדר שלנו קטן, וגם מה תחשוב הגדולה? היא תקנא ותרצה לבוא גם.

 

מצדד שני דיי זה בלתי אפשרי כל ערב הסיוט הזה!! זה מביא אותי לרמה אחרת של חוסר סבלנות כבר ואני שונאת אתעצמי ככה.

 

 

 

מה אני מפספסת?

 

אולי יעניין אותך