שאין שום דבר מסביב, מזרן מתוח. כשמתחילים להתהפך אינלי בעיה שישנו גם על הבטן..

4 ילדים על הבטן מלידה,או על הצד.

בלילה-מרדימה על הבטן והופכת כשאני הולכת לישון.

באיזשהו שלב אם הם מתעוררים כשאני הופכת אז זה הסימן לתת להם לישון רק על הבטן..

מה שהכי מעניין שמילד לילד אני שמה פחות על הבטן ולא הפוך כמו אצל רוב האימהות, אצל הבכורה הייתי הכי פחות לחוצה (באופן כללי עם כל ההתפתחות והנפילות וכו'..) וזה היה מעולה, לא יודעת למה עם השניים הבאים אני יותר לחוצה

והשינה השתפרה פלאים.

הרגשתי ממש פושעת, ובעלי בהתחלה שאל בעדינות אם לא כדאי בכל זאת להתעקש עוד קצת על הגב, אבל היא פשוט ישנה כל כך הרבה יותר טוב ככה!

מה גם שאצלנו במשפחה הדעה הרווחת היא שאין כמו שינה על הבטן מבחינת איכות... מאז שהיא החלה להתהפך ייסורי המצפון שוכחים קצת.

מאז בלילה היא דיי מלאכית, ב"ה ב"ה ב"ה. אבל אי אפשר באמת לדעת אם זה קשור לזה או לא.

בע"ה בלידה הבאה מאמינה שאנסה שוב גב...

ככה אמרה לי פעם הרופאת התפתחות

ועוזרים למי שמתלבטת להחליט על הצד הפחות טוב.

אני אומרת - כל אמא זכאית לבחירות שלה. בלב שלם. אבל לפתוח שרשור כזה זה תמיד יוצא בסופו של דבר דרך להשפיע גם על בחירות של אחרים, כלומר להכניס יותר תינוקות לסיכון.

בכל שרשור כזה תמיד אפשר למצוא הודעות של אימהות שבעקבותיו מחליטות להקל על עצמן, ובלעדיו אולי היו מתגברות על הקושי.

(אני לא מדברת רק על מוות בעריסה אלא על כל מיני שרשורים של מה שיותר טוב ופחות טוב לתת לתינוקות)

נורא חבל לי

לא כשרשור שמביע את דעתי, אלא כשרשור שיספק את סקרנותי...

ועדיין- אף אחת כאן לא טענה שההנחיה היא לא נכונה. הטענה המרכזית שעולה מכאן היא שההנחיה להשכיב על הגב היא לא תמיד ניתנת לביצוע.

האמת שחשבתי שזה מה שיעלה כאן, כי זה מה שאני רואה גם מסביבי.

ובכל זאת יצא מענין.

לשכנים שלי נפטר תינוק שישן על הבטן!

האמת, גם אני השכבתי על הבטן.

אם הייתי מודעת לסכנה לא הייתי עושה את זה!

אך היום אם הייתי יולדת, אין מצב 

שהייתי משכיבה על הבטן בלילה!

מה עדיף נוחות או סיכון?!?

זו השאלה!!!

זה שהוא נפטר על הבטן לא בהכרח אומר שזה בגלל שהוא היה על הבטן

על מחקר שנערך שם שבכלל קושר את זה לאיזשהוא קרום במערכת הנשימה שהוא עבה יותר אצל ילדים שנפטרים ל"ע.

לא זוכרת בדיוק, לא קראתי בעיון. אבל מי שילדה שם ויש לה- שתקרא...

צריך לאפשר לכל התינוקות אוויר נקי כמה שיותר.

למיטב ידיעתי, כששוכבים על הבטן הסביבה עשירה יותר בפחמן דו"ח.

הטיפול בחולי סרטן בכימותרפיה והקרנות ולא בעשרות סוגי טיפול אחרים שנוסו - מתבסס על סטטיסטיקה. כל הטיפולים היו הגיוניים, בדקו סטטיסטית מה עובד בפועל.

ההמלצה לתת מוצקים בגיל חצי שנה - מתבססת על סטטיסטיקה.

ההוראה ללדת וגינלית ולא לעשות לכולן ניתוחים קיסריים ולחסוך את הצירים - מתבססת על סטטיסטיקה. ראו שסטטיסטית יותר נשים יוצאות בשלום מלידה מאשר מניתוח.

הבחירה שלך ללבוש סוודר בבוקר חורפי מסתמכת על סטטיסטיקה. סטטיסטית הסיכוי די גבוה שבחורף יהיה קר מדי עם חולצה קצרה.

בדקו בכלים של סטטיסטיקה (אוכלוסייה של אלפי תינוקות, נטרול גורמים צדדיים וכו') וגילו שלהכבה על הגב יש השפעה דרמטית על אחוזי התמותה. בשבילי זה מספיק טוב.

התאמה בין ההנחייה לבין המציאות בפועל.

לפי מה שעולה פה בינתיים- יש התאמה רק בגילאים המאוד צעירים, עד חודש בערך.

זאת בעיה, כי באמת רוב התינוקות ישנים שינה מאוד קלה על הגב ומהר מאוד האמהות מוצאות את עצמן ממוטטות מחוסר שינה. כך שזה לא ממש ענין של נוחות או סיכון.

האמת היא שיש עוד דברים שמעלים סיכוי- הנקה, שינה בחדר ההורים, עישון.

מענין- אם יוציאו הנחיה חד משמעית להשכיב בחדר ההורים סמוך למיאת האם אולי גם האחוזים ירדו?

אני לא אומרת ספציפית עליהן,

אבל הרבה פעמים אומרים "מוות בעריסה", כדי לא לבייש .

אף הורה לא ירצה להגיד שהתינוק נחבט בקיר (כמעט קרה לי בלילה שהייתי גמורה מעייפות עם הקטנה, הבית קטן וצפוף) או נפלה עליו קופסא כבדה מהארון הגבוה (הדלת של הארון העליון נפתחה אצלנו בחדר כי העמיסו את הארון יותר מדי בקופסאות סימילאק 

שדודה של בעלי הביאה לנו בכמויות וקופסא גדולה נפלה 2 דקות אחרי שהפסקתי לשבת שם עם הבכורה על הידיים בגיל פחות משבוע) אנחנו הורים מאוד, מאוד , אחראים , משגיחים ופדאנטיים, ככה שאם זה קרה אצלנו אז בכל בית חלילה יכולה לקרות תאונה כזו. 

או נפל מגובה או תאונה ביתית אחרת.

ככה שמוות בעריסה זה לא תמיד מוות בעריסה .

אני התחלתי להשכיב על הבטן בגיל חודשיים, לפני כן השכבתי רק על הגב , פשוט היא לא רצתה בכלל להיות על הבטן,

לא הרימה את הראש, צרחה כשרק שמו אותה על הבטן, האחות בטיפת חלב אמרה לי שהיא חייבת להיות על הבטן ולהתחזק , ונהיה לה כבר מבנה ראש ישר מרוב שכיבה על הגב . אז החלטתי שהיא כמה שיותר תהיה על הבטן, כדי שתתרגל ותסכים להיות על הבטן. היא ישנה איתנו בחדר,

ואני כמה פעמים בלילה קמה לבדוק מה איתה ואם האף שלה לא דבוק למזרון. אפילו שעכשיו היא כבר ישנה לילה שלם (7 חודשים) וגם ככה מתהפכת על הבטן כל הזמן.

אם כן, אני מזיזה לה את הראש הצידה. זה עזר, והיא התחילה לאהוב להיות על הבטן ולהרים גבוה את הראש.

היום היא נהנת להיות על הבטן ומרימה ראש מעולה. זוחלת אחורה, עומדת על שש.. 

והמצב תקין.

אבל צריך מאוד להשגיח אם מחליטים להשכיב תינוק על הבטן. אסור שהאף יהיה דבוק למזרון. המזרון צריך להיות מזרון של מיטת תינוק, ויש עוד כללים.

לא כל המקרים אבל רב

שזה חופף תקופה עם הרבה נזלת ונגיפים אחרי חורף שלם שגם הוא מלא בזה

אז נראה לי ששם הסיבה

ילדים שלי כשהם מנוזלים קשות פשוט לא ישנים גם אם זה רק ווירוס, לילות של סיוט

ועם אחת שנהייתה עם קשיי נשימה גם רק ווירוס - הלכתי למיון, רופא התפלא איך כל כך הרבה נזלת בילדה קטנה אחת

לא נראה לי שזה קשור באמת לשכיבה על הגב או על הבטן למרות שאני משתדלת למלא הנחיות

ואגב זה בכל אופן מאוד נדיר

גם בגלל הסיבות שאמרת וגם בגלל שבחורף אנשים נוטים לחימום יתר, יש יותר שמיכות כבדות וכו'.

ובלי שום סתירה - גם השכבה על הבטן היא גורם סיכון, וגם חוסר הנקה זה גורם סיכון, ועישון זה גורם סיכון ברמות מזעזעות, ויש עוד.

כמה שיותר גורמי סיכון ביחד - הסטטיסטיקות יותר מבהילות.

לכן בחורף חשוב שבעתיים להקפיד על הכללים.

אבל נכון שלהנחיה לשכיבה על הגב יש יותר רייטינג...

ההוראה הזו יצאה בשעתו ביחד עם עוד 4-5 הוראות לגבי תינוקות (לא זוכרת את הרשימה במדויק), משום שלא היה למשרד הבריאות האמריקני נתונים ברורים איזה מבין הדברים ברשימה אכן גורמים למוות עריסה.

אכן, שיעורי מקרי מוות העריסה ירדו לאחר מכן בעשרות אחוזים, אבל לא ברור כלל מהי הסיבה האמיתית לכך!!

בכל מקרה, אני נגד להשכיב תינוקות על הגב, כי מול עיני התינוק כמעט נחנק למוות מפליטות כשהיה על הגב!!

אני משכיבה את התינוק על הצד וזה הכל. זה בודאי הכי בטוח, רק מה שחשוב כשמשכיבים על הצד זה להשכיב שווה בשווה לשני הצדדים, כדי לא לגרום לחולשה בשרירי הצוואר של התינוק (טורטיקוליס).

כך לדברי פרופ' ארטור אידלמן.

אבל לא עקבו מה ההורים עשו בפועל אז קשה ללמוד מזה..
עובדה שהורים רבים ממשיכים להכיב על הבטן כפי שאפשר לראות פה (וזה כשבד"כ מי שעושה נגד ההנחיות לא יתלהב להגיד את זה בפורום אז כנראה שיש אפילו יותר ממה שנראה פה)

וגם אני ישנה טוב.

לא נרשמו שום בעיות עם זה ב"ה.

יש גם מקרים כאלה..

(ולא עשיתי שום מאמץ מיוחד כדי שזה יהיה ככה)

השיטה של העטיפה מאוד מאוד מועילה!!

ממליצה בחום!

לקחת סדין קטן או שמיכה קטנה או חיתול בד הכל לפי העונה וגודל התינוק,

ולעטוף היטב עם רגליים וידיים ישרות בפנים ( בעיקר הידיים).

מספיק חזק שלא ישתחרר בקלות אבל לא חזק מידי שלא יכאב.

זה נותן לתינוק את תחושת האיסוף שחסרה לו בשינה חשופה על הגב.

בהצלחה ורק בריאות ודברים טובים אצל כולם!

4 ילדים על הגב עד שהתהפכו

2 ילדים על הגב עד גיל חודשיים ואז על הבטן, העניין הוא שהייתי שמה אותם על הבטן בשעות ערות אבל הם במקום להתאמץ ולהרים ראש היו נרדמים תוך דקות ואז תוך זמן קצר כבר לא הסכימו לישון על הגב

על אחיה התינוק שנפטר כששכב על הגב.

מזניחות אותם? ממש לא.

תעשה סקר אצל הנשים החילוניות בעבודה שלך. תגלה דברים שלא שיערת. חצוף.

אין שום קשר, ונראה לי שאין לך יותר מידי ניסיון עם ילדים...

בטח שלחילוניות שיש בקושי ילד/ שתיים וכלב אין שום מומחיות בטיפול בילדים...

חחחחחח.... הצחקת אותי, לקחת דוגמא לטיפול בילדים מחילוניות.

תאמיני לי שמספר האחיינים שטיפלתי בהם לפני החתונה, עוד בטרם נהייתי לאם, עולה על מספר הילדים של כל החילוניות בעבודה שלך ביחד.... לא הן תלמדנה אותנו איך לטפל...

כאלה חסרות אחריות!!

שצריך לחשוש מהם לפני שבכלל באים לזה

וחילוניות בעבודה- סליחה כי כל אחת ומשפחתה ולא כולן ככה

אבל יש מלא חילוניות עם ילד אחד שמאכילים אותם ממתקים בלי סוף עם טלוויזיה עד שעות קטנות בלילה, לפעמים הורים בכלל בקושי פוגשים את הילד שלהם כי ילד אחד אפשר לתקתק בין סבתא, חוג ומטפלת ואז הוא כבר גדול , שזה בלתי אפשרי עם הרבה ילדים 

ומה השטות הזאת להשוות בין לנסוע ברכב לא חגור, תקראי סטטיסטיקות

כל שנה נולדים עשרות אלפי תינוקות ואולי כמה מתים בעריסה, תחשבי את האחוז!!!!! 

ברור שסכנת תאונות דרכים גדולה הרבה יותר מזו של מוות בעריסה

עכשיו תחשבי את האחוז, הוא זניח

אבל כן בנכות לפעמים לכל החיים

אנחנו ממש לא מזלזלים אבל יש הרבה סיבות נוספות למוות בעריסה ורוב האימהות בהתחלה מנסות על הגב עד שזה ממש לא שייך.

בלידה עכשיו הרגלתי אותו לישון על הגב גם במהלך היום, בערך בגיל 3 חודשים הוא כבר לא היה מצליח להירדם על הגב וכשהייתי מחזירה אותו לגב אחרי שנרדם על הבטן הוא היה מתעורר וצורח ופשוט לא ישן-אז גם לטובתו אני משכיבה אותו על הבטן וגן על הבטן הוא לא ישן הכי טוב אבל לפחות לא מתעורר מכל פיפס..

תינוק לא חגור בטוח יעוף מידיים או סל קל, את יודעת את זה בדיוק כמוני

ופה מדובר בהנחיה שלא בטוח שמיישמים אותה ואז יכול להיות שתדירות מוות בעריסה בכלל ירדה מסיבות אחרות

אני לא ישבתי בכיסא בטיחות אף פעם בתור תינוקת, ולא עפתי. אני מניחה שגם את, ורוב הנוכחות פה.

חוגרים כי לא לוקחים סיכון שמא יקרה, לא כי זה בטוח.

לא רק ממרים בטוחים צריך להיזהר.

הוי, אני כנראה צריכה להפנים שאני כבר באמת זקנה :-/

תאונת דרכים, אולי בעבר סטטיסטיקה הייתה קצת אחרת

ואת לא ענית לי לשאלה - איך אימא אמורה לנהוג אם היא המבוגר היחיד באוטו ותינוק לא קשור? התשובה - לא יכולה

זה ברור שתינוק יעוף

אולי הניחו במושב האחורי בלי סלקל? אולי אמא לא נהגה אלא רק ישבה מאחורה עם התינוק בידיים? או מבוגר אחר?

ברור שזה מסוכן מאוד, אבל עדיין יש רבים כמוני שגדלו כך ושרדו.

עצם העובדה שלא נפגעתי לא הופכת את זה לבטיחותי.

ועל אותו עיקרון: מסוכן להשכיב תינוק (שעוד לא מתהפך) על הבטן, אבל יש רבים שגדלו כך ושרדו.

עצם העובדה שתינוק לא נפגע כך לא הופכת את זה לבטיחותי.

במדינות שלא מקפידים על כללי בטיחות בדרכים סטטיסטיקה לגמרי אחרת

ואני מניחה ששום אימא לא שמה תינוק על מושב אחורי בלי סל קל גם לפני שלושים שנה, תתקשרי לאימא שלך ותשאלי

דוגמא שהבאת היא דומה - אני אקצין - זה כמו שתגידי שלשים תינוק על בטן זה כמו לשים תינוק על הגג ותביאי פה סטטיסטיקות כמה אנשים נופלים מהגג כל שנה, אין לי מוסג, אבל מפני שאנשים נסגרים אז בטח סטטיסטיקה לא מפחידה ואז את תסיקי מסקנה שזה אותה סכנה או שלהשאיר על הגג לא מסוכן

בקיצור יש לך הנחה מוטעת

בכלל, יש כאלה שטוענים שלהביא עוד ועוד ילדים לעולם שגם ככה עומד על סף פיצוץ אוכלוסין, והוא מלא בסבל ומלחמות- זה גם חוסר אחריות.

וזה לא קשור למספר ילדים. מה, אם ח"ו ילד נפטר אז ההורים מרגישים "טוב, לא נורא, יש עוד 6"? חס ושלום. כל ילד הוא מתנה, כל ילד הוא נשמה , כל ילד הוא אישיות.

יש תינוקות שישנים על הגב מצוין, יש כאלה שפשוט לא, גם אם עוטפים אותם. אחרי ארבעה, חמישה, שישה ימים ולילות בלי שינה, ואחרי שבועיים שלושה של 24 שעות בלי שינה של שעתיים- שלוש ברצף, אישה אחרי לידה יכולה לקרוס, פיזית ונפשית.

אולי לך זה לא קורה, אשרייך.

אבל אישה במצב כזה שמשכיבה על הבטן כדי שהיא תוכל לישון ולחזור למצב שפיות- זה לא חוסר אחריות.

התינוקות שלי לא ישנים בבית חולים רגע! 36 שעות הם צורחים על הידיים. על ידיים של אמא שהרגע ילדה ומשוועת לרגע אחד של שינה ללא דאגות שעוד רגע מישהו יקום ויצרח עד השמיים.

אנחנו מגיעים הביתה והדבר הראשון שאני עושה זה לשים אותם על הבטן וללכת לישון! להתאושש מהטראומה של בית חולים.

רק בגלל הקטע הזה אני כ"כ מצטערת שזה מסוכן ללדת בבית. כי אם זה לא היה מסוכן, אין מצב שהייתי מתקרבת לבית חולים.

גם לעבור צירים, גם לידה וגם לעבור 36 שעות ללא שינה....

ממש הוצאת לי את המילים מהפה.

אבל ראו שכשהתינוק על הגב - הפליטה יוצאת מהפה ונוזלת לצד הפנים (לחי וסנטר).

דווקא על הבטן הפליטה אומנם נופלת לסדין, אבל מול הפנים שלו - והתינוק עלול לשאוף אותה ח"ו.

בעמ' 63 מובאת ההנחיה להשכיב על הגב כגורם מפחית סיכון. ומיד לאחר מכן מופיעים יוצאי הדופן- פגים, תינוקות שמרבים לפלוט או להקיא ועוד כמה.

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

אם את גם ככה מרגישה שלא מעריכים אז אין טעם להתאמץ, לא יעריכו את המאמץ.

אם את חושבת שיש סיכוי שתבקשי ממנו המלצה לעבודה הבאה אז אולי כן כדאי להתאמץ.

אני חושבת שמאוד חשוב הכמה ימים מנוחה לפני לידה, זה להגיע ללידה הרבה יותר ברוגע ובנחת ולא הייתי מוותרת על זה.

אם זה מקום שמאפשר אז להגיד בפה מלא, אני לוקחת ימי מחלה עד הלידה. כבד לי/ קשה לי וכו'

אם לא יסכימו ויגידו שתקחי ימי חופש אז אולי לעשות מה שחשבת וכל בוקר להודיע לו שאת חולה ולא מגיעה.

את גם יכולה להגיד לו שהתחילו לך צירים ואת לא מסוגלת לעבוד.

זה יסגור לך את הפינה שאת באמת לא עובדת עד הלידה (אני באמת סחבתי צירים שבועיים לפני לידה, זה קורה)

שאת לא חוזרת עד הלידה.

זו אי נעימות זמנית במקום אי נעימות מתמשכת...

כי גם להודיע במשך שבועיים כל יום ש"את לא מרגישה טוב" בעיניי מאוד לא נעים... וגם לא יפה כלפי המשרד.  עד כמה שהם מקום מעצבן אני חושבת שיותר ראוי לתת להם את האפשרות להערך כמו שצריך.

ובאמת, גם לך זה יחסוך אי נעימות כל יום מחדש 

יש לך מחשבנייד של העבודה בבית?

קחי מחלה ושבי לעבוד על זה מהבית ולהשלים

או שתבקשי ממנו לעבוד מהבית כי את ממש מתקשה להגיע כבר, רק כדי לסגור את התיקים האלה, ואז תצאי (בהנחה והוא ישלם לך על ימים אלה במלואם)

מעבר למה שכתבו שחשוב מנוחה, את בטח תרתי המלצות למקום העבודה הבא. סגירת קצוות אם את לא מתכוונת לחזור זה מתבקש (אם יש אפשרות כאמור)

הוא לא יתן לי לעבוד מהבית וגם ישלם לי ימי מחלה.. 

וגם, 

אני באמת הייתי רוצה לצאת לחופשה לפני הלידה, 

לסדר לנקות מה שאפשר ולהתארגן.. לתת קצת יחס לילדים לפני.. להתכונן.. 

וגם, 

לנצל את ימי המחלה שלי למקרה שלא אחזור לפה.. 

זה גם השיקול שלי, שאני רוצה לאפס את ימי המחלה למקרה שבאמת לא אחזור לפה.. 

לא הייתי רוצה לשתף אותו בפרטים לגבי הלידה... לא נעים לי לשתף גבר בדברים האלה.. 

לבן שלי הייתה דלקת אוזניים והוא בכלל לא התלונן על כאב, רק היה חום, וכשבאנו לרופאה אחרי 5 ימים (כי היו שישי שבת באמצע אז באנו ביום ראשון) היא ממש נזפה בנו כי זה כבר היה חמור והיה צריך אנטיביוטיקה.

אז לא תמיד הם מראים כאב

אצלנו חופשי מכניסים גם בין לבין, ואני יודעת שבהרבה מרפאות זה ככה

ככה זה אנשים מגיעים לרופא ילדים בלחץ לפעמים... זה לא שאת תמיד יודעת יום מראש. ממש מוזר ומבאס שהתעצבנו עלייך

ויש רופא תורן גם

שזה לאלה שלא הספיקו לקבוע תורים לאותו יום.

לגמרי יכול להיות חיידק כלשהו

הרופא לא יגיד לך שאת סתם דאגנית אחרי 5 ימי חום

אצלנו אחרי 3 ימים מבצעים ספירת דם ושתן

אז הייתי מחכה לרופא שאני סומכת עליו.

היה לי אותו סיפור, עם חום מתמשך שלא נגמר, מרוב לחץ הלכתי לרופאה הראשונה שהיה לה תור.

היא נתנה אנטיביוטיקה  - סתם שיהיה, כי היא דאגה שהחום מתמשך.

האנטיביוטיקה גמרה על הילדה, בחילות ושלשולים, ממש מסכנה.

הלכתי למחרת לרופא הותיק והמוכר, אמר להפסיק ושזה ויראלי.

וכן, קרה לי אחכ כמה פעמים שהילדים תפסו את הוירוס הזה, וזה באמת ארוווווווווך

אבל מאז אני לא מוותרת על רופא שאני סומכת עליו (זה רק סיפור אחד מתוך רשימה ארוכה)

יש לנו תור לרופא הבוקר.

נראה מה יגיד.

@אוזן הפיל כן, היא ערנית, שותה ואוכלת. עם אקמול נראית 100% בסדר.

בגלל זה אני לא כל כך דואגת.

אבל נלך לרופא בכל זאת.

ותעדכני מעניין מה זה...
לי יש בת שסביב הגיל כמו שאת מתארת, היה לה חום שבוע פלוס ברצף, וכל הבדיקות היו תקינות.
וזה קרה לה כמה פעמים
ופתאום נעלם.
 

אמרתי לכן שהוא אדיש....

כן אמר שאם מחר גם יהיה חום לבוא לעשות ספירת דם

וגם רצה שנעשה בדיקת שתן.

אני דווקא אוהבת את הרופאים האלה.
שנותנים עוד יום, ואם ממשיך, תעשי בדיקת דם ושתן. יפה נתן מה שצריך, אבל נתן עוד יום
ותראי שתעדכני שמחר יעבור לה... מניסיון...חחח

מה שכן, אם ממשיך, אל תהססי לרגע ותבצעו בדיקת שתן ודם.