אם בקורס הכנה ללידה לא דובר על הנקה או שלא הספיק לך לכי ליועצת הנקה למפגש הכנה להנקה!

יש גם קבוצות של ליגת לה לצ'ה שאפשר להגיע אליהם עוד בהריון ולפגוש מדריכות, לראות נשים מניקות ולשמוע עוד על הנקה,
מומלץ גם לפני הלידה ובטח שאחריה.

א) למידה. ללמוד ולהבין למה צריך לצפות מההנקה בשבועות הראשונים.

בעיקר בעיקר אני ממליצה ללמוד מראש את הדרכים הנכונות והמוטעות לדעת אם תינוק מקבל מספיק או לא. זו שאלה שכל הזמן מרחפת בחלל בחודשים הראשונים (מכל מיני סיבות שלא אכנס אליהן אבל רובן נעוצות בתרבות שלנו), וחשוב שיהיה לכל זוג הורים כלי אמין ויעיל לדעת לענות לה כשהם מתלבטים.

יש כלים כאלה, אמינים ויעילים, ויש כלים שגויים, מטעים, שסתם גורמים להורים להסתבך.

על אלה ועל אלה שומעים מכל עבר. צריך לדעת מראש כדי לסנן בזמן אמת, ולהתמקד במה שבאמת עוזר.

כדי שאם באמת יש בעיה - יהיה אפשר לעלות עליה הכי מהר שאפשר ולפנות לייעוץ מקצועי; וכדי שאם אין בעיה יהיה אפשר לעבור על פני ההערות הדאוגות שמסביב בלי להתערער מהן.

גם זה וגם זה חשובים מאוד להצלחת ההנקה.

ב) להכין כל מה שיאפשר תקופה רגועה ונינוחה בשבועות שאחרי הלידה. למלא את המקפיא. לדון עם המשפחה איך ומתי כל אחד יכול לעזור. לחשוב על עוד דרכים יצירתיות - לאפשר לעצמך כמה שיותר מנוחה משותפת עם התינוק, זמן רגוע וטוב ללימוד הדדי.

(אגב, אני ממליצה את זה בחום גם למי שיודעת שלא תניק. זה סופר חשוב בשביל ההנקה, אבל זה סופר חשוב גם בלי ההנקה - לבניית הקשר עם התינוק, לשיקום רצפת האגן מההריון ועוד ועוד.)

ולהיזהר לא לשקוע!
אם את רואה שזה כואב מידי, קשה מידי, לא מצליח מידי-
מייד לפנות לעזרה.

הזמן שלוקח לפתור בעיות הוא בד"כ הזמן שלקח להיכנס אליהם אז כדאי לפתור את הבעיה כשהיא עוד יחסית קטנה ולא כשהיא מסתבכת

קופסאות הנקה,
להכין ערכות כאלה שאת יכולה ביד אחת לתפעל ביחד עם האח הגדול,
באחת יהיה ספר, בשני דפים עם מדבקות, בשלישי משחק קלפים וכן הלאה..
לחשוב בהתאם לגיל של האח הגדול מה את יכולה לעשות איתו כשאת מניקה כדי שלא תחששי שהוא מנצל הזדמנות לחרב לך את הבית בזמן הזה

-במהלך הריון לשפשף את הפטמות במקלחת עם ליפה (זה עוזר שאחרכך המקום יהיה פחות רגיש לתחילת ההנקה וככה פחות  יכאב)

-בחודש תשיעי למרוח לנולין טהור

-בתחילת ההנקה, בימים הראשונים לתפוס את הפטמה ולהוציא אותה החוצה ולדאוג שהתינוק תופס את כל העטרה שמסביב  הפטמה

-בהתחלה להניק עם כרית! זה עוזר מאד!!

מה עוד???

להתייעץ כשרק מתחיל לכאוב או שרק מתחיל פצע! ללכת להתייעץ עם יועצת הנקה! כי ככל שתופסים את זה מוקדם יותר זה יותר מקל על הריפוי והמשך ההנקה..

אמנם לפעמים בהתחלה לא הולך וקשה וכואב וזה מתיש אבל זה עובר

ובהמשך תהני מנוחות מקסימלית- לא צריך לסחוב בקבוק ומים רותחים ורתוחים ותמ"ל לכל מקום ולכל נסיעה- יש אוכל זמין ומיד

לא צריך לקום באמצע הלילה ולהרתיח מים ולשמוע צרחות 5 דקות- זמין ונוח בתוך המיטה

שלא לדבר על הכסף שזה חוסך (בקבוקים ת"מל וכו והכמויות גדלות בדרך כלל)

עצות מעשיות:

קצת לפני הלידה להתחיל למרוח משחה יעודית כמו לנסינו לרכך את הפטמות

כשהתינוק מסיים להכניס לו אצבע לפה לשחרר את הואקום בעדינות כדי לא להפצע

לדאוג שיהיה לך תעסוקה מענינת וזמינה להנקה (ספרים מחשב פורומים טלפון חטיפים ושתיה) ולהניח הכל במקום שאת רגילה או מתכננת להניק + כיסא נוח שיהיה לך נעים

להניק במידת האפשר כמה שיותר מהר אחרי הלידה כי זה זמן טוב להרגיל את התינוק להנקה

ב. שימי לב שהטיפ השני שכתבתי הוא לפנות לעזרה ברגע שמתחיל להיות קשה.
ממש לא צריך להגיע למצב של התייבשות חלילה!!
למה חשוב לי שהשרשור יהיה תומך ומעודד הנקה?
כי מסרים מיאשים נשים מקבלות המון המון המון. 
המקרים שבהם אי אפשר להניק מסיבה אובייקטיבית כמו שלך או מחוסר חלב ה פחות מ5% מהמקרים, בד"כ נשים שלא הצליחו להניק זה בגלל חוסר תמיכה וחוסר ידע לצערנו.
זה פוגע בכולן, כי מצד אחד מי שיש לה קושי אוביקטיבי קשה לה לקבל מידע אמין כי נראה שאומרים לכולן לעבור לתמ"ל וכמובן שזה פגוע במי שעם עוד קצת עזרה וידע היתה מצליחה להניק ובכיף. 

כשעשיתי מעקב אחרי תינוק שהתקשה בהנקה-
גם יועצת הנחתה אותי לשאוב במקביל להנקה כדי לוודא שהוא אכן מקבל חלב ואם לא הצלחתי לשאוב ולא להניק נתתי לו מנות של תמ"ל, בהחלט. זו לא מילה גסה, בסופו של דבר המטרה העיקרית זה שהתינוק יהיה שבע. 

להגיע למצב של התייבשות זה כנראה בעיה של היועצת.
אני לא יודעת מה בדיוק היה שם אבל זה שקשה לפעמים לאבחן מה הבעיה זה דבר אחד מצד שני להשאיר תינוק רעב זה לא מצב שאמור להיות בשום מצב. 

ואני לא יכולה לדעת מה היה המצב שלכם כשבאתם לייעוץ,
בהחלט אם יש בעיה בהנקה וכאמור שתי הנקות לא פשוטות מאחורי אומרים גם לשאוב כדי לוודא שהתינוק שבע. אני תמהה על היעוץ בו נתקלת ומצרה שמראש לא נחשפת למספיק ידע שיאפשר לך לדעת. 
לומדת מזה להדגיש יותר את הסימנים גם בקורסים שאני מעבירה (כמובן שאני מלמדת את זה וגם מחלקת כתוב אבל אדגיש אפילו יותר)
מאחלת לך שבהנקה הבאה יהיה פשוט יותר 

לפי מה שסיפרת יכול להיות שהיא ינקה מעט מאוד, ולא הצליחה לגרות את השד מספיק ואולי כך התמעט החלב.

העובדה שלא יצא לך חלב כששאבת, לא אומרת שלא היה לך כלום. המשאבה היא הרבה פחות מוציאה מהתינוק. וזה גם מאוד תלוי באיזו משאבה השתמשת. אני השתמשתי בחשמליות שלא הוציאו לי כלום ורק ידנית הצליחה להוציא!

אבל לגבי המסר שהעברת כל הכבוד לך, אני מאוד איתך. צריך לדעת מתי להפסיק להילחם, בכל דבר בחיים. במיוחד כאשר זה על חשבון הבריאות של התינוק, כי אז יצא שכרו בהפסדו. ב"ה שהבעיה התגלתה בזמן!

ויש להן תמיכה וידע ובכל זאת הן לא מצליחות להניק, מסיבות כמו לחץ וכד'

ונשים שמחליטות לא להאבק על ההנקה או אפילו מחליטות מראש לא להניק מקבלות ביקורת

עדיף שיעודדו אותן לתת תמ"ל מאשר שיבקרו אותן ויגידו להן להמשיך להניק כשהן מרגישות שהן לא יכולות,

גם אם הן כן יכולות 

יש הרבה יותר נשים שנותנות תמל מאשר מניקות

ואני רואה הרבה יותר מבטים של: מה את עובדת שעה לשאוב/ מניקה במקום ציבורי יותר ממבטי: איך את מעיזה לתת תמל לתינוק

אולי את חיה בפלנטה אחרת

השרשור הזה מיועד למי שבוחרת להניק ורוצה טיפים כדי להצליח.

באתי לכתוב תגובה דומה ואז ראיתי שכתבת כבר

הטיפ הכי גדול שלי הוא שאם לא הולך לך אל תילחמי יותר מדי

עדיף להתייאש מראש מאשר להתייאש אחרי חודשים של מלחמה שלא הצליחה

אז כן לנסות אבל לא להשתגע מדי

גם מי שמראש לא רוצה בכלל להניק- זה גם בסדר גמור ולאף אחד אין זכות לבקר אותה

פה זה זה שרשור למי שרוצה להניק ורוצה להשקיע בזה.

פרטתי לפרפר לבן בדיוק למה.

גם אצלי היו תקופות שהיה צורך בשילוב תמ"ל אבל-

אין צורך בתמ"ל בשביל להצליח בהנקה! בטח לא באופן קבוע!
אתן באמת סבורות שפעם תינוקות רעבו כי לא היה תמ"ל? אתן חושבות שתינוקות לא אכלו בלילות כי לא היו משאבות חלב?

אתן חושבות שהקב"ה ברא אותנו רק עם 80% מהאפשרות להזין את ילדינו? 

יש מגוון פתרונות שונים וכל אחת תבחר מה נכון לה,

השרשור הזה מיועד למי שרוצה לקבל טיפים איך להניק, 

מי שרוצה לשלב תמ"ל תמצא את זה בקלות במקומות אחרים.

ועכשיו למרות שמאד לא רציתי לתת פה מידע על למה לא חלב אלא רק על איך כן הנקה אני בכל זאת אתן את הקישור הבא-

"רק בקבוק אחד לא יזיק"

שזה התמ"ל של פעם.

ברור שיש יתרונות עצומים להנקה על תמ"ל אבל לכל אחת יש את הדרך שלה להצליח בהנקה.

אם מישהי אומרת שזה שהיא הוסיפה בקבוק תמל עזר לה להצליח כנראה שזה באמת עזר לה..

לנשים ממעמד גבוה לא היה נאה לטפל בתינוקות, ומסרו אותם למינקת.

יש על זה ספר מאד מעניין. לא זוכרת כרגע את שמו...

בכל אופן הקב"ה לא ברא אותנו גרועים יותר מבעלי החיים, שיכולים להניק בלי להצטרך חלב של חיות אחרות. רוב הבעיות (האמיתיות!) שקיימות היום בהנקה נובעים בעיקר מתפיסות תרבותיות שגויות, חוסר מידע, חוסר תמיכה ועוד דברים עצובים.

במדינות שהגבילו את שיווק התמ"ל אחוזי ההצלחה בהנקה עלו פלאים - זה מוכח.

ואכן קראתי אותך ואני מאוד מצטערת בצערך.

והאנשים שאמרו לך דברים מעליבים --- שה' יסלח להם.

אפילו אצל אימא שלי היו כמה חברות כאלה

בברית המועצות כמעט לא מכרו תמ''ל, היה צריך להסיג, אז רב הנשים פשוט סמכו על ההנקה

ולא היה להן

אפילו לסבתא רבא של אימא שלי שהיא הספיקה להכיר אותה היו מלא סיפורים על הנקה שלא הצליחה ותינוקות שמתו

בדיוק בשביל זה ביקשתי רק עצות למי שרוצה להניק,

הסתייגויות באמת יש בכל מקום.

השרשור הוא לעצות תומכות ולא לדיון על הנקה

אשמח לשמוע מה דעתך.

מבחינתי המסקנה שצריכה להיות מסיפור עצוב כמו שלך היא

א) להעזר רק ביועצת הנקה מוסמכת, מומלצת, שברור לך שהיא טובה מאוד בתחומה. זה אמנם לא פשוט לדעת, אבל עד כמה שאפשר לשפוט מסיפורים של אחרות, מהתרשמות ראשונית בשיחת טלפון וכו'.

כי יועצת הנקה אמיתית אמורה לזהות מצב בעייתי הרבה הרבה לפני שמגיעים למצב קטסטרופלי כמו שתיארת. ואמורה גם לא להשאיר אותך לגשש באפילה אלא לתת לך ביד דרכים טובות להיות עם יד על הדופק כל הזמן, כך שבעיה תתגלה מספיק מוקדם, כשעוד אפשר לתקן.

טונוס שרירים נמוך זה דבר שיש מה לעשות איתו, אבל צריך שתהיה בתמונה יועצת מוסמכת אחראית שיודעת להגיד שכרגע הנקה בלעדית לא מתאימה, ולתכנן איתך את הדרך הכי טובה שהתינוקת תהיה מוזנת כמו שצריך ובמקביל תלמד בהדרגה לינוק.

בשום מצב אסור שיועצת תשאיר תינוקת רעבה! זה הכלל הראשון הראשון הכי בסיסי שלומדים בלימודי הסמכה לייעוץ הנקה (שלא כל יועצת למדה אותם... ולכן צריך ברור אם היא מוסמכת וכו'): הכלל הראשון הוא שהתינוק חייב לאכול. הרבה הרבה יותר משהוא חייב לינוק - הוא חייב לאכול.

ויועצת שלא יודעת לזהות שהתינוק רעב היא יועצת שאסור לחזור עליה, וצריך לפרסם עליה לאחרות שיתרחקו ממנה. זו לא יועצת הנקה אמיתית!

ב) לגבי להתכונן שאולי לא ילך - אני תוהה. להרבה צרות אחרות שיכולות להיות בחיים אני לא "מתכוננת". אני לא מכינה את עצמי שאולי יהיה פג, או שאולי תהיה תאונה. אם יגיע חלילה - בע"ה מי ששלח את הצרה ישלח גם את הכוחות, ונתמודד בזמן אמת. למה להתכונן שההנקה לא תצליח זה שונה?

אני חושבת שזה שונה כי כשההנקה לא מצליחה יש לאימהות נטייה להאשים את עצמן, וגם למי שמסביב לפעמים יש נטייה לתת תחושה לא נעימה.

אז אני חושבת שמה שצריך זה לא להתכונן שאולי לא ילך (זה חבל, כי כששוקעים במחשבות כאלה זה מגביר סיכוי שלא ילך) - אלא לחזק בטחון עצמי, וללמוד להסתכל על הנקה שלא הצליחה בתור דבר עצוב שקרה לי ולא בתור דבר רע שעשיתי. זה הכל עניין של איך אישה חושבת על עצמה, רואה את עצמה. צריך ללמוד לראות את עצמנו במשקפיים חיוביות...

ולמי שהצליחה לקרוא את כל המגילה הזאת אני רוצה להוסיף עוד דבר אחד - ששאיבה לא מלמדת על ייצור חלב. אני לא אומרת כלום עלייך פרפר לבן, ובהחלט מאמינה לך שאת ספציפית כן הגעת למצב שאין חלב, אבל בגדול זאת לא השיטה. כי בהרבה מקרים התינוק יכול ינוק מצוין, ובמשאבה או בסחיטה ידנית לא יוצא כלום, מכל מיני סיבות. אני למשל מניקה עד גיל שלוש, ובכ"ז לא מסוגלת לשאוב... אז רק שנשים לא יסיקו מהסיפור העצוב שלך גם לגבי עצמן שאם הן שואבות ולא יוצא סימן שאין.

ושוב אשמח לשמוע את דעתך.

הרבה לפני שהתינוקת מתייבשת ברמה קיצונית, צריך כבר לראות שהבעיה מתחילה, ולא לתת לה להידרדר. יש כמה דרכים פשוטות מאוד לראות, ובראשן מעקב חיתולים. כל יועצת שאת נמצאת אצלה, לא משנה מאיזו סיבה - אמורה להנחות אותך גם בדבר בסיסי כזה. אם לא הבחנת בכך והגעת להתייבשות חמורה - זה כשל של היועצת! וזה מקומם מאוד.

אני מבינה כמובן שאת מבחינתך עשית מה שאפשר. זה לא צריךל היה לקרות שתישארי אחרי ייעוץ בלי מידע בסיסי וקריטי כל כך.

לגבי מה שכתבת על השאיבה אני עדיין חולקת עלייך ממה שראיתי במציאות, כן אפשרי לגמרי שלא תצא טיפה בשאיבה אלא רק בהנקה ישירה, אבל - - זכותך לחלוק. זה בסדר.

רק אני לא מבינה כל כך את השתלשלות העניינים. אם בא לך מוזמנת להסביר (לא חייבת כמובן ומקווה שלא תראי בזה חיטוט): קודם היית אצל הרופא וראית שלא יוצאת טיפה - ואחר כך שאבת חודש?כלומר - אפשר לומר שכן יצאו כמה טיפות?

לגבי כן או לא להכין את עצמך, מקבלת.

כתבת שהתינוקת סתם מצצה ולא קיבלה כלום. באמת יש מצבים כאלה (ויש מה לעשות איתם! בתסריט אופטימי יותר זה לא חייב היה להיות גזר דין מוות להנקה) - אבל שוב, יועצת הנקה אמיתית שרואה הנקה בזמן אמת חייבת לזהות שאין בליעות. גם זה בסיסי. יועצת זה לא בשביל לתת טיפים נחמדים, זה בשביל לאבחן את המצב, ולהתאים טיפול מתאים לבעיות הספציפיות. יועצת שלא אבחנה את המצב - חמור מאוד.

אני לא אומרת שהיא בהכרח תאבחן שהבעיה היא בטונוס השרירים. אולי כן ואולי לא. אבל שתאבחן שהתינוקת לא באמת יונקת! אחרת בשביל מה שילמת לה?

זה אחת מהשתיים. או שהיועצות לא היו מקצועיות בכלל, ולא אבחנו שהתינוקת לא מקבלת חלב - או שהרופא לא היה מקצועי בכלל, והרס לך את הביטחון העצמי בלי סיבה אמיתית, ואבחן את הבעיה הא נכונה (למשל אולי טונוס השרירים הוא לא זה הפריע לה לקבל חלב בהנקה, והיא התייבשה בגלל בעיה בניהול ההנקה?) ושלח אותך לחודש מפרך של שאיבות שאני בחיים לא הייתי עומדת בו.

אחת מהשתיים. אבל לא ייתכן מצב שיועצת הנקה מקצועית ומומחית השאירה אותך עם טיפים ועם מחשבה שאת יכולה להמשיך להניק בלעדית, ורופא מקצועי ומומחה אבחן שאין לך בכלל חלב. אחד משניהם צריך היה לטעות טעות מרה והרסנית.

הילדה היתה מיובשת ברמה קריטית בגיל שלושה ימים. 

(מספיקה יממה אחת שתינוק קטן לא יאכל כדי שיגיע למצב של התייבשות קריטית. לא צריך יותר מזה!)

ומעקב חיתולים עוזר לאמא שכבר יודעת איך נראה חיתול מלא. אמא שזאת לידה ראשונה שלה מבחינתה כל חיתול עם הפרשות נקרא חיתול מלא. (לא היה לי מושג איך אמור להראות חיתול מל.)

את הרופא (מומחה ברפואת ילדים) אבחן טונוס שרירים נמוך רק אחרי שהגענו למיון כתוצאה מהתייבשות.

היועצת השניה שנפגשתי איתה בעצמה אמרה שכרגע בגלל שהטונוס נמוך אי אפשר להניק. הילדה לא תצליח לינוק. (השרירים שלה חלשים מידי ולכן לא יכולה להפעיל מספיק כח כדי להוציא חלב במציצה).

הרופא לא הוריד לי את הביטחון העצמי. להפך הם עודדו אותי ואמרו שזה פשוט לא בשליטתי וחבל שלא אומרים לנשים שיש סיכוי שלא תמיד נצליח.

מה שאני מסיקה מהסיפור שלך (כמובן בערבון מוגבל, רק על סמך המעט שאפשר להבין בקריאה) הוא שהרופא היה בסדר גמור, היועצת השנייה הייתה בסדר גמור - אבל היועצת הראשונה לא!

יועצת הנקה שמקבלת אמא טרייה, אמורה לדעת שהאמא לא תדע מעצמה לעשות את מבחן החיתולים. יש דרכים פשוטות ללמד אמא, גם לפני הלידה, מה ההבדל בין חיתול בסדר לחיתול לא בסדר. זה מידע קריטי! אישה אחרי ייעוץ הנקה לא אמורה להיות במצב שכל חיתול עם הפרשות הוא מבחינתה חיתול מלא. היא אמורה לקבל כלים להבחין בין מלא אמיתי למלא בכאילו.

וכמובן מסכימה איתך, יממה בלי אוכל זה מצב שאסור שיקרה.

איתך בצערך.

זה באמת קשה בימים הראשונים ובטח עם ילדה ראשונה לקלוט מה חיתול מלא ומה לא.

אקרא את כל התגובות ואראה אם יש לי מה להוסיף. בעיני תמ"ל זה על הכיפק -בימינו זה מציל חיים . 

לראות שיש חיתולים רטובים משתן, בהתחלה לפעמים קשה לזהות, אז קחי חיתול ותרטיבי אותו עם כף מים עד 3 כפות ותראי מה ההבדל. 
יש חיתולים שבמידות הקטנות יש להם פס צהוב בחוץ שהופך לכחול כשיש שתן.

חיתולים עם צואה- 3 ביום עד גיל 6 שבועות.

ובאופן כללי לראות שהתינוק רגוע אחרי ההנקה ומרוצה. 

וכמובן לעקוב אחרי העליה במשקל. 

לא תמיד זה מדד נכון 

(בהתחלה החלפתי בהיסטריה כל חצי שעה עד שקלטתי את זה

להרגיש את המשקל זה נכון- עדיף טיטולים מחברות לא יותר מדי איכותיות שסופגות כל כך טוב עד שאת בטוחה שהילד יבש 

גם לגבי הרוגע יש לי הסתיגות- הילד שלי קיבל הרבה חלב ולא היה רגוע בגלל כאבי בטן לא תמיד חוסר רוגע זה כתוצאה מרעב

לדעתי המדד הוא בדקה שתיים הראשונות של ההנקה אם הילד נרגע ואוכל סימן שיש לו מה אם הוא מוצץ ורואים שהוא עדיין לא רגוע צריך לבדוק שיוצא

ועוד מדד- הרגשה של עקצוצים כאלה שאומר שיוצא חלב בתחילת הנקה

עדיף לשקול ולגלות שהכל בסדר

*לשתות המון המון המון. זה מגביר החלב הכי טוב שיש. גם שקדים/אגוזים ותמרים עזרו לי.

*לדעת שיש זמנים כמו קפיצת גדילה וכו' שקשה יותר להניק ושפתאום דברים נתקעים ונראה שנגמר החלב אבל זה לא נכון. להחזיק מעמד יום יומיים, ואם צריך- לתת חלב שאוב או תמ''ל מעט אז זה גם בסדר , אבל לא להפסיק להניק! אח''כ זה משתפר.

*לא לחכות שהילד יתחיל לבכות כדי להניק אלא לעקוב אחרי סמנים מקדימים יותר של רעב ואז להניק. מנסיון, הם יונקים ככה טוב יותר.

*יש נשים שמקבלות מחזור בהנקה וההורמונים בזמן הזה מאד משפיעים על תפוקת החלב או על טעם החלב. לזהות את המצב ולא להכנס לסטרס שהלכה כל ההנקה אלא תמיד להציע שוב ושוב, לשאוב אם צריך, ולהשלים לתינוק מנות לפי מה שיש.

הנקה זו ברכה, בהצלחה לכולן.

לנצל את היועצות הנקה שבבית חולים ולבקש מהם דוגמיות של משחות.

לבקש להניק בחדר לידה (אם מתאפשר).

להתפלל לפני הלידה גם על זה שנצליח להניק בשמחה ובנחת.

לזכור שזה נורמלי שבהתחלה זה כואב.

יכול להיות כאב בגלל רגישות הפטמות בתחילת ההנקה אבל זה אמור להיות כאב קל,
אם זה כאב מעבר לזה זה בד"כ סימן שמשהו לא עובד נכון

בערך עשר שניות במשך שבוע וחצי ראשונים והכל היה טוב ורגיל... גם היועצת הנקה אמרה שזה בסדר...

מעבר לזה זו נורה אדומה

אז לשים לב, ולא להתייאש

ולא לקחת ללב את הסבתות והדודות ונהחברות מהפורום שאומרות לך שההנקה מאד חשובה!

אם באמת לא מצליחים להניק (עם כל הנסיונות וייעוץ וכו'..) אפשר לרדת מהעץ, לתת תמ"ל, לישון בשקט ובלב רגוע ולהתפלל שבילד הבא יהיה טוב יותר.

[מכירה אישית מישהי שהיתה לה חווית הנקה זוועתית בלידה הראשונה, ונוספו לזה כל המשפחה שלא מבינה מה הבעיה להניק, ועשו לה רע. ולצערה עברה לתמ"ל- וזה היה לטובת האמא והילד, אבל לאמא היה קשה עם זה בגלל הסביבה שלא תמכה בה. בילדים הבאים הניקה בלי בעיות. אבל באיזה שהוא מקום נשארו לה, ולי כחברה טובה, טראומת הסביבה הלא תומכת]

אחרי שההנקה מתבססת ומסתדרת היא הדבר הכי מתוק בעולם.

הקשר הכי חם נוצר עם התינוקת הזאת שמסתכלת עלייך בעיניים גדולות ומחייכת מסביב לפטמה.

והקשר הזה נמשך גם כשהתינוקת בת שנתיים, ובאה להתכרבל לידך בבוקר ולקבל כמה שלוקים.

וכמו שהרבנית דינה ראפ אמרה בשיעור בנושא ההנקה: תינוק שבינקותו התענג על שדי אימו, יוכל בבגרותו להבין מה זה להתענג על ה', כי את החוויה של העונג הזה הוא כבר מכיר.

(איזה כיף לכתוב מכל הלב על ההנקה. תודה תחיה)

תגובות כאלה הן ממש לא תגובות לא מעודדות הנקה

אלא לא מעודדות את ההתעקשות המטורפת על זה שספק גדול אם בכלל תצליח בסוף

גם אני מאוד בעד הנקה ומאוד ניסיתי והתעקשתי להניק

אבל אחרי שראיתי שלמרות המאבק על ההנקה לא הצלחתי בסוף 

הבנתי שלפעמים עדיף לנסות כמה שאפשר בצורה שפויה ולא להשתגע

(חודש וחצי כמעט לא התייחסתי לילד הגדול שלי וכל זה היה לשווא אז היה עדיף בכלל 

לא להכנס לזה מראש)

וכל עוד זו לא הודעה פוגענית אני מוחקת לעיתים רחוקות,
זה הפורום של כולנו,
נכון אני פתחתי את השרשור וביקשתי מה יהיה בו אבל מה שקורה בו לא חייב להיות בשליטתי.

לא מתאים לי למחוק הודעות רק בגלל שנוגדות את האג'נדה שלי. 

אם ההנקה מתחילה להיות מעיקה- עדיף להוריד מינון מאשר להפסיק לגמרי.

יוצא לי לפגוש הרבה אמהות שאומרות לי " הוא בן שנה ויונק 7 פעמים בלילה וכל היום, אני רוצה לגמול אותו".

אז זהו, שחבל. אפשר להפסיק הנקה בלילה ולהניק רק ביום. אפשר אפילו להניק פעם אחת ביום למשך תקופה ארוכה- כל עוד הילד יונק הגוף מייצר מה שצריך, ואי אפשר לתאר כמה יתרונות בריאותיים ורגשיים יש אפילו להנקה הבודדת הזו.

1. ליצור סביבה תומכת. לתת לבעל לקרא מאמרים תומכי הנקה, לחפש את האחות הכי תומכת הנקה בטיפת חלב וללכת רק אליה, לחפש חברה תומכת הנקה ולבכות לה.

ולהתרחק מכל מ שלא כזה. 

2. להניק בחדר לידה. זאת גם חויה עוצמתית וגם התחלה טובה.

3. עור לעור- כמה שיותר. טוב גם לך וגם לו.

4. לעשות לעצמך רשימה של היתרונות בהנקה ולקרא אותה שוב ושוב כשקשה..

ולא להתיאש.

5. להשיג עוד לפני הלידה קונכיות ולהשתמש בהן בבית. מציל נפשות.

מהקולה- שהיו לה סיפורים מכאן ועד אנטרטיקה, וב"ה הצליחה לא להתיאש ולהמשיך להניק. והיום נהנת מכל רגע

(ותודה ל@תחיה דולה שעזרה ותמכה ועודדה בשעותיי הקשות..)

לא קשור לעצם ההנקה אבל קשור לזמן ההנקה - 

להשתדל לנצל את זמן ההנקה ל"זמן איכות" עם התינוקי - ליצור קשר עין, לדבר, ללטף. ופחות לשיחות טלפון וכדומה.

לא תמיד זה מתאים והולך אבל כשכן - זה רווח גדול וכיף. מאוד מחזק את הקשר. בפרט בהתחלה שרוב הזמן שאינו אוכל הוא ישן. ובשלבים שיש המון עיסוקים ופחות יש זמן לשבת ולשחק עם התינוקי בין לבין. ההנקה היא זמן שממילא נמצאים איתו ולא יכולים לעסוק בעיסוקי הבית וכו, אז כיף לנצל את הזמן הזה לקשר עם התינוק.

האתר של ליגת לה לצ'ה

בפייסבוק יש כמה קבוצות תומכות הנקה-
מעגל מניקות, מניקות מעניקות, הקבוצה של ליגת לה לצ'ה (אבל אליה קשה להיכנס אז כדאי להתחיל לנסות כשיש שני פסים על המקלון)

אפשר ללכת לספריה ולבקש ספרים על הנקה, אני קיבלתי לחתונה מאמא של גיסי (אאוטינג! היא תמיד מביאה את זה כמתנה לחתונות ועכשיו כולן ידעו מי זה גיסי) את הספר "קרוב אל הלב" שהוא על הנקה והוא לא מי יודע מה מקיף אבל נחמד לקריאה בהריון כדי לתת מושג.

ממש ככה. כמו שכתבו- לדבר איתו.

הרי הנקה משפיעה על מנגנון הרעב-שובע לכל החיים, ובונה תחושת ביטחון.

אז שיהיה לו בכיף (:

אם יצא שהתינוק שלי צרח (כי לו התאפשר להניק אותו מיד, וכו') אני אומרת לו "כל הכבוד שאתה דורש מה שאתה רוצה!" 

* עוד לפני הלידה להתעניין לגבי יועצת עם הכשרה של IBCLC ששמעת עליה גם המלצות. להיות איתה בקשר ולהתעניין איך אפשר לפגוש אותה אחרי הלידה (שעות זמינות, עלות וכו')

* להיפגש עם יועצת הנקה לאחר הלידה עוד לפני שיש בעיות, עדיף בערך יום אחר הלידה (ואם אפשר להסריט את המפגש - עוד יותר טוב).  זה עשוי למנוע פצעים (במקרה שהתפיסה לא טובה), וגם להדרכה של תפיסה אידיאלית עשוייה לקצר את זמן ההנקה, ואף למנוע סתימה בצינורית החלב. 

*לא להסתמך על היועצת של בית חולים, אלא אם כן יש לה הכשרה של IBCLC. אם במקרה זה כן עוזר לך - מצויין. אך אם לא אז לא להתייאש מייעוץ הנקה.

*לי עזר גם קונכיות הנקה, למניעה. זה מאוורר את הפטמות בין הנקה להנקה, וגם מוציא חלב מיותר בעדינות, מבלי להגביר את ייצור החלב, ולכן מונע גודש ודלקות. 

*אוסתאופט - זה תחום טיפול עדין ויעיל שבו אפשר לעלות על בעיות שונות ולטפל בהן טיפול מהיר, ובכך למנוע סבל רב. כבר היה פה שרשור שבו המליצו מאוד על הטיפול. יש מדינות שאוסתאופט הוא אחד מאנשי הצוות במחלקת יולדות, שבודק את כל התינוקות ומטפל לפי הצורך. מכירה סיפור מדהים שסבל רב של שלושה חודשים הסתדר בטיפול קצרצר. 

לכן אני ממליצה לברר מראש לגבי איש מקצוע, ולנסות אפילו לקבוע תור מראש, לפני הלידה, ומקסימום לבטל (אפשר לבדוק מראש אם זה בסדר מצד המטפל. יש יחסית מעט אנשי מקצוע בארץ, אז ההמתנה בדרך כלל ארוכה, וכדאי להגיע סמוך ללידה). 

אם יש בעיה בהנקה או בעיה אחרת, או אם הלידה היתה בקיסרי או וואקום - מומלץ מאוד ללכת. 

* ממליצה בפה מלא על יועצת ההנקה חנה לדווין.

היא היתה יו"ר IBCLC בארץ, ובנוסף יש לה ידע מקצועי נרחב מאוד בכל מה שקשור בהריון ולידה. יש לה גם הסמכה לקרניו סקראל - שזה התחום של אוסתאופטיה שבו מטפלים בתינוקות (אני לא מדייקת אבל בערך). 

ב-3 הלידות הראשונות היא הדריכה אותי בערך יום-יומיים לאחר הלידה, ולא היו לי בהן שום פצעים/כאבים/דלקות. 

אחרי הלידה החמישית הבחנתי שיש בעיה בהנקה. בהתחלה אמנם לא היו פצעים אך היה משהו לא רגיל. 

הלידה היתה בערב שבת שיום לאחריה התחיל ר"ה, ולכן הגעתי אליה רק 5 ימים לאחר הלידה. הגעתי פצועה, כאשר כל הנקה לוותה בכאבים חזקים. היא אבחנה לשון קצרה. הראתה לי תרגיל להארכת שריר הלשון, ובנוסף כיצד להניק אותה בינתיים. כבר כשהייתי אצלה הנקתי ללא כאב (למרות שהייתי פצועה), וב"ה כך עד היום.

היא נמצאת בנתניה, ובכל זאת החלטתי לנסוע אליה, נסיעה של שעה בערך, וזה בהחלט היה שווה.

שיהיה לך ספר טוב!!

משהו שכיף לך לקרוא, שאת מחכה לו ולא בא לך להפסיק. אצלי זה מה שעוזר להניק.

ותינוק גדול: להניק בשכיבה 

מי שלפני לידה ראשונה יודעת שיש לה כאלו- חשוב במיוחד שתלך לאיזשהו ייעוץ/מפגש הנקה או שתקרא חומר לפני הלידה. יש שיטות שונות לעזור לזה לפני הלידה... 

אצלי זה התחיל את הבעיה... הפטמות היו שקועות מאוד, ושתי יועצות הנקה בבי"ח ניסו לעזור לי להניק ואמרו שבינתיים יהיה קשה מאוד ללא פטמת סיליקון. אני יודעת שזה מוצר שנוי במחלוקת, אבל בהתחלה לפחות זה הציל את ההנקה. אח"כ במהלך השבועות הראשונים הצלחנו להיגמל מפטמת הסיליקון בהדרגה. בעיניי עדיף להניק עם פטמת סיליקון מאשר לוותר על ההנקה כי התינוק לא מצליח לינוק כי הפטמות שקועות!

גם שאיבה עזרה... שוב, לא מומלץ לשאוב אחרי הלידה בכל מצב, אבל אצלי זה עזר לאזור להיות הרבה יותר ידידותי לתינוקת...

חוץ מזה, כמו שיועצת הנקה (שלישית!) אמרה לי אחרי שנהיה פצע לא סימפטי בכלל- התינוקת הזו עושה את העבודה לכל האחים שלה בע"ה!! כלומר, אחרי שהיא תינק בע"ה כמה חודשים, בילד הבא יהיה הרבה הרבה יותר קל! אז לזכור שזו הדרך הקשה, אבל בע"ה היא חשובה בשביל כל ההנקות בילדים הבאים!

כשנוטים קדימה יש זרימה יותר טובה, יועצת ההנקה אישרה את ההרגשה שלי.

ובמקרה לי זה גם נוח.. אין לי כח להחזיק על הידיים ולא הסתדרתי עם כיסאות למיניהם.

אז אני עד היום מניקה בישיבה מזרחית על הספה.

זה מעיק בגב רק אם יושבים ממש המון.

לחשוב טוב, להניק זה טבעי, אין שום סיבה שניכשל

ולהיות מחוברת לעצמך

ומה שעוזר לי זה לקנות קופסה של תמ''ל ולהשאיר אותה סגורה, אחר כך אני מוסרץ אותה למישהי

זה נותן לי רוגע נפשי אבל לא מתאים לכולם

וחשוב - לא להגיע לפצעים כואבים בימים ראשונים אחרי הלידה, זה די הרס לי הנקה בלידה ראשונה

תינוק נולד רעב ורצה לינוק בלי הפסקה אז הנקתי והנקתי והנקתי ואז היו לי פצעים שחבל על הזמן

אז חשוב לא להגיע למצב הזה

הייתי עם הראשון בפגיה וכשהוא היה שם קיבל גם בקבוקים וגם ינק.

וברגע שיצאנו הביתה פשוט רק הנקתי. בלי שום אופציה אחרת. ולא חשבתי אפילו לקנות תמל ליתר ביטחון. 

כשאין את האופציה אז כשקצת קשה משתדלים לדעתי יותר...

-בירה שחורה מגבירה יצור החלב (יותר מכל הטיפות למיניהן שניסיתי).

-משפריצה אלו-פירסט אחרי מקלחת.. זה עוזר למקום להיות פחות רגיש ולא כואב.

-לצפות בסרטונים של כללית על הנקה, בלידה הראשונה זה ממש סידר לי את המחשבה והכין אותי לקראת ההנקה.

הייתי בהלם ששמעתי שאמרו את זה לבת דודה שלי. היא כל כך רצתה להניק ועכשיו ממש בקושי מניקה.

ברוב המקרים הבעיות בהנקה לא קשורות לכמות החלב אלא לדברים מסביב בעיקר ענייני תפיסה נכונה ויניקה יעילה שמשפיעים על ההנקה. 
באחוז קטן של המקרים אין לאישה מספיק חלב, ואז אין ברירה אלא למצוא תחליף או תרומות חלב. 

לזכור שהשדיים הם לא מיכל לחלב אלא מפעל לייצור חלב,
ככל שהתינוק יבקש יותר יהיה יותר חלב.

אם אישה תניק תאומים יהיה לה פי שתים חלב, אם אישה תניק חלקי יהיה לה פחות חלב.
הגוף מתאים את עצמו לביקוש.

התחלה הכי קשה ולכן פשוט להתמקד בכל יום בנפרד- כל יום הנקה זה עוד ברכה וטובה שעושים עם הפיצפון.

זה נשמע מייאש אבל צריך לזכור שההתחלה הכי קשה כי בה מסתגלים להנקה, התאוששות, כאבים וכו' אז אח"כ נהיה יותר טוב-הרבה יותר טוב!

קצב היניקה נהיה מהיר יותר

אחרי חצי שנה - משלבים אוכל אז זה כבר יותר קל

אישית אצלי- בלידות הבאות היה הרבה יותר קל וזורם

פעם אמרו ב-4 חודשים להתחיל טעימות, לי זה הציל את ההנקה! (אז אולי שווה לברר במיוחד במקרים של ריפלוקס כמו שהיה אצלי בלידה הראשונה..)

ו-הנקה לא בכל מחיר: אני החלטתי שלילה הראשון בבית חולים אני מבקשת שיתנו בקבוק, למה? -כי אם אני לא אישן טוב את הלילה הזה לא יהיה לי כוח להניק בהמשך

ועוד דבר- תמיד הנקתי עד מעל גיל שנה ותוך כדי ההריון הבא, הפעם (לידה שלישית) ראיתי שאני כמעט ולא מגיע לשבת ולשאוב אז קניתי סימילאק טוגו.

לא תמיד עצות סבתא נכונות!

אני לא אשכח שאמא שלי הייתה אומרת שאצלה היו אומרים להניק 10 דקות בכל צד כל 3 שעות ואח"כ היא מתפלאת שהייתי תינוקת בכיינית!

דבר נוסף- אם אמא שלך לא הצליחה להניק יותר מחודש-חודשיים-שלוש זה לא אומר שזה גנטי!!

וגם-לחפש אנשים שיעודדו אותך ולא כאלה שיגידו: למה? חבל עלייך.., אני כבר בבי"ח לקחתי כדורים לייבוש חלב, זה פרימיטבי (אה, כי לא לראות את הילדים ולתת רק תחליף זה האידיאל..) וכו'

ילדתי פג, כמה שבועות לפני שבכלל יכולת המציצה מתפתחת. מיותר לציין שבתחילה לא יכולתי להיניק

בהתחלה הוא קיבל בזונדה ואח"כ בבקבוק. 

אז דבר ראשון - שאבתי! ושאבתי, ושאבתי... וזה לא היה פשוט בכלל! כל היום רק סבב סביב זה. והיה לי גודש מטורף (!!!!!!!) ודלקת... 

בהתחלה - סחיטה ידנית, חשוב כבר כמה שעות לאחר הלידה. וזה קשה וכואב... ונלחמים ממש על כל טיפה. ואח"כ במשאבה כל שלוש שעות ממש.

כל הזמן הייתי בקשר עם יועצת ההנקה של הפגייה ועם עוד מומחית להנקה ולרפואת ילדים.

ולמרות שרציתי להפחית קצת את החלב (כי לא עמדתי בכמויות ששאבתי...) קיבלתי הנחיה לא לעשות זאת כי בהמשך יהיה לפג, בשונה מתינוק רגיל, קשה להגביר את יצור החלב לכמות הנדרשת לו.

בפגייה ניסו לתת לתינוק לאכול דרך הפה משלב די מוקדם. כל פעם קצת מבקבוק והשלמה בזונדה. זה השלב שניסיתי להתחיל להיניק.

וזה לא היה פשוט. בהתחלה - רק להניח אותו שירגיש את המקום. לאט לאט לגרום לו למצוץ...

הדרך: ללחוץ על השד כדי להוציא חלב, שירגיש. להרטיב את שפתיו בחלב ולקוות שיפתח את הפה... לאחר שפתח - להכניס לו חלב לפיו כדי לגרות אותו למצוץ.

ניסיתי תנוחת ערסול ותנוחת צד.

פעם מצץ קצת ופעם לא. הנקה טובה - יש תקווה. ואז אכזבה מניסיון הנקה שהוא אפילו לא פתח את הפה...

אני השתדלתי עוד יותר להגיע לפגייה למשך זמן רב כדי (לנסות) להיניק כמה שיותר. בלי להתייאש.

ולאט לאט הוא למד לינוק.

ו--- הוא למד! הוא ינק!

וזכינו להשתחרר מהפגייה לאחר 24 שעות של הנקה בלבד, על תנאי שבזמן הקרוב לא נותנים בקבוק. 

ביקרתי איתו אצל המומחית להנקה וזכינו לשמוע ממנה מחמאה שהוא יונק כמו תינוק רגיל! ושהוא סמל ודוגמה לפגים.

בהתחלה עוד הייתי צריכה לשאוב במקביל להנקה, וב"ה הפסקתי.

אז המסקנה שלי -

אל יאוש! תינוק שנולד קטנטן ובלי יכולת למצוץ בכלל - יונק הנקה מלאה בצורה מעולה! זה אפשרי!

עם הרבה כוח רצון (וסבל...), עם התמדה, עם ייעוץ וליווי, עם השתדלות.

וזה הכי-הכי שווה את זה בעולם!!!

שככה הוא פג?

זה מדהים, למביט מהחוץ בכלל קשה לדמיין כמה מאמצים נדרשים מאמא לפג,
וכנראה יש לך גם לוחם שלא מוותר,

איזה יופי שהמאמצים נשאו פרי וכרגע הוא יונק מלא!! בכלל לא ברור מאליו!! שמחה איתך ממש!!

זה להיניק... 

(והתבאסתי ממש כשהבכור גמל עצמו בהיריון שלי.)

גם אצלי הקשיים בהנקה השלישית אם היו מגיעים אצל הראשון לא בטוחה שהייתי עומדת בזה. 

כל הכבוד לך!

בריאות איתנה והרבה כוח לך ולתינוקי!

לא תמיד זה אפשרי ןלפעמים ההתמדה והיעוץ לא עוזרים

ואז גם השקעת וגם בסוף לא הנקת

כשמצליחים זה שווה את ההשקעה אבל א"א לדעת מראש אם זה יצליח

לא אמרתי שזה בהכרח אפשרי לכל תינוק באשר הוא, אלא שהמציאות הזאת אפשרית.

אפשרי להגיע מזונדה להנקה מלאה, עובדה.

ולמען האמת, ראיתי בפגייה גם מקרים קשים ממנו שהצליחו. 

ודווקא בגלל שאי אפשר לדעת מראש - אני מעודדת לנסות ולהשתדל, כי זה יכול להצליח. (וכל אחת תעשה את שיקוליה עד כמה היא נלחמת.)

א. לרצות להניק באופן כללי 

ב. לא להתאבד על זה . כמה בקבוקים של תמ"ל עשויים להרגיע אותך , להשביע את התינוק , ועדיין תמשיכי להניק-אבל ממקום יותר רגוע .

ג. לגייס אמונה , כשאת מניקה את לא יכולה למדוד כמה התינוק ינק . כשאת נותנת בקבוק , את יודעת בדיוק . לכן הנקה היא מבחן באמונה שלך 

ד. באותה נשימה ובעקבות מה שכתבה פרפר לבן -לגייס את כל מי שיכולה לעזור-ובלבד שיש לה נסיון בהנקה -חברה שהניקה , דודה , וגם יועצת הנקה , או הפתרון היותר זול -מדריכת הנקה . כשהרבה נשים מעורבות -אז יש יותר דיעות , וזה בסדר . את תבחרי את מה שמתאים לך -העצה הזו לא מתאימה לכל אחת .

ה. לחבר תפילה ולהתפלל אותה . ה' תעזור לתינוקת שלי לגדול , להתפתח בשמחה (כבר , שם את הדברים בפרופורציה ), עזור לי לייצר חלב באופן שישביע אותה ויספק את כל הצרכים שלה , וייתן לה בריאות , עזור לה לינוק ולקבל את החלב...וכולי. 

ה. להתמסר לרעיון של ההנקה . ההנקה זה מתי שהתינוק רוצה . זה ישתלם בטווח הארוך -אבל בהתחלה . זה לא בין שתיים לארבע ,ואז חופש. 

והכי חשוב : לשתות המון המון מים . לאכול טוב ,להשתדל להרגע כמה שאפשר..בהצלחה!

עלה 30 שקל. הוא לא מהענקיים אבל ממש נח לשתות ממנו.

אני שותה פי מליון מאז שיש לי אותו.

ומחזיק לי כבר חצי שנה. עבר כמה נפילות וכזה ושרד.

לייף בקבוק טריטן פיה כפולה ורוד 600 מ"ל

יש לו גם קש לשתות וגם פתח רגיל לשתות שמרימים, והקש רחב כזה, זה לא שיוצא טיפה ממנו.

התחברתי אליו ממש חח

אני בשוק אחד שותה אותו😁

ולפעמים נמצאת במקומות שאין לי איפה למלא

הוא התעקם וקניתי אחרים והם נהרסו וחזרתי אליו..

לא מוצאת קישור באתר כנראה כי כבר לא במלאי.

אנחנו גם מאוד אוהבים את הבקבוקים של uzspace (מה ש @ואני שר שלחה קישור)

לא הכי אטומים בעולם אבל מאוד נוחים לשתיה וחזקים

המלצה של יונה המלצות במקור אני חושבת.

ממש אוהבים אותו ויש כמה גדלים אז אפשר לבחור.

יכולה לנסות לחפש את הקישור אם רלוונטי...

זה מה שיש לי

באיכות גבוהה בקבוק מים 500 מ "ל 1000 מ" ל bpa חינם הוכחה ניידת לילדים מבוגרים ספורט חדר כושר לסביבה

וזה עוד המלצה שלה:

בקבוק מים נייד בנפח 1 ליטר, בקבוק מים ספורט יפה, בקבוק שתייה נגד נזילות לחדר כושר לנסיעות חיצוניות, כושר ורכיבה על אופניים

כן אגיד שבנפילות הפקק עלול להישבר... אז כדאי להיזהר. אבל בגדול אנחנו מרוצים ממש ואחרי תקופה חידשנו לאותו דבר.

אחרי שחטף איזו מכה לדעתי...

השאר למיטב ידיעתי לא.

נכנס למדיח ואת הפיה מנקה עם מנקה בקבוקים קטן.

גודל מעולה ממש

עלה בסביבות 120 שח. אבל משמש אותי כבר המון המון זמן

בטו-גו (החנות נעליים).

בנפח של 800 מ''ל.

נראה לי עלה בערך 30.

איתי כבר שנה ואני ממש מרוצה.

הייתי קונה נביעות ליטר, עפה עליהם.

לי מי עדן מרגישים הכי חזקים,

בכל אופן רואה שמחזיקים לא פחות זמן מהבקבוקים הרב פעמיים שהילדים שלי (כולל ילדים מעל 18 שכבר פחות הורסים דברים) מתעקשים לקנות לעצמם.

וגם כשהם מתקלקלים, זה יותר שחיקה ונראה לא טוב, ולא שבר שמרטיב את כל הסביבה.

לא מצליחה להירדם...

נרדמתי לכמה דקות בשעה סבירה והתעוררתי. התהפכתי במיטה שעה עד שנרדמתי שוב וגם זה רק לכמה דקות ותעוררתי שוב ועד עכשיו אני ערה...

מה אכלתי? קורנפלקס (לא חריג) עם משקה קפוצ'ינו, שאמנם אני לא שותה קפה אף פעם, אבל יש בו כמות קפאין מזערית שאפילו בקוביית שוקולד (שאותה אני אוכלת לא מעט 😁) יש יותר קפאין.

וגם מרחתי משחה מאלחשת בפעם ראשונה, אבל אין בה שום תופעות לוואי שקשורות לשינה. רק תופעות לוואי של אלרגיה מקומית, שאין ב"ה.

אז מה נסגר??

טוב, לפחות נקפל כביסה בינתיים... 

תודה! 

שאמא שלהם לא נמצאת...

לדעתי הגיוני המעשה שלה אבל אולי לא הצלילה לעשות אותו בנעימות...

לבת שלך את יכולה להסביר את הנל..

וקורה לכולנו שלא הבנו את הסיטואציה כמו שצריך ועשינו טעות... לומדים מה שאפשר וממשיכים הלאה...

אצלינו השומר מכניס הורים רק כשיש אישור מיוחד.

לא יודעת למה זה קשור להכנסת אורחים, לדעתי לא היה כדאי להגיע מלכתחילה אם אמרו שלא

אבל מצד ביה''ס לא מבינה למה לא יכלו לעשות בערב אחר, ולהזמין את ההורים כמתוכנן. ההורים לא כעסו?

נראה לי הם סתם התעצלו...

אולי חשב שאני מצוות ההפקה...

הכנסת אורחים- זה לא רק להזמין לשבת.. אני רואה את זה כדמות שנכנסת לבית הספר, גם אם בטעות, יש 2 אפשרויות:
לגרש- מה שקרה
או להסביר את הסיטואציה בנעימות, ולהזמין בשמחה ובהסבר, למרות שלא מתאים.

וכן... עצלות, ולדעתי אימהות שמחו שכך כי גם הן התעצלו להגיע.
בית ספר מרוחק מהעיר...כרוך בנסיעה, וזה גם זמן ןערב..
לבנות יש הסעה

תצטרך לתרץ אחכ לבנות או לאמהות שגם רצו להגיע ונמנעו בגלל שזה לא הוגדר לאמהות. זה באמת לא פייר.

אולי מהתחלה היה עדיף שהיתה מודיעה שמי שרוצה מוזמנת להגיע ודי.

אבל אולי גם מצידך יש מקום להראות לילדות שכשיש כללים צריך לעמוד בהם ולא להתעקש לעבור עליהם

אישית הייתי מאוד (מאוד!) כועסת אם הייתי במקומך

וואו ככה לגרש אמא???

הלם

הבת שלי סיימה ו' השנה, מסיבת הסידור שלה נעשתה תחת מגבלות קורונה, וגם זה הצליחו להשחיל בין סגר לסגר.

נראה לי יש יותר שכבות ביסודי שהשתבשה להם מסיבת הסידור, מאשר שכבות שהתנהל כמתוכנן.

מבאס ממש שהילדים מתכוננים לאירוע והוא לא יוצא לפועל בגלל מגבלות.

אצלנו הפתרון במקרים כאלט, שהבית ספר מזמין הסרטה מקצועית של הטקס, ואז נשמר זמין לכל אחד בכל מקום.

אפשר גם לעשות שידור לייב. אפשר להציע הצעת ייעול לפעמים הבאות.

כרגע אפשר להציע לעשות טקס חוזר, הפעם רק לאמהות.. אולי ביום שישי. חלק מהאמהות לא יוכלו להגיע, תמיד יש כאלו. יום שישי הרבה אמהות יכולות. מי שלא יכולה שתזמין סבתא/ דודה/ אחות גדולה במקומה.

לגבי השאלה שלך, את מכירה בטעות שנעשתה, ממש בתום לב, אבל טעות בשיקול הדעת.

מנהלת ביסודי חייבת להיות קשוחה עם הכללים.

תראי איך המרחב הציבורי נראה כשכולם מפחדים משיימינג.

בית ספר זה לא מתנס שאפשר להגמיש כללים

ואם תלמידות היו יוצאות מפוקוס כי "גם אמא שלי בבית ואני רוצה להתקשר שתבוא"

מי שהייתה נאלצת להתמודד עם הבלאגן זו המנהלת.

גישה של הכנסת אורחים לא רלוונטית לדעתי בסיטואציה הזו

זה כמו שתלמידה שקיבלה השעיה תוכל להיכנס לכתה כי היא "כבר הגיעה"

תלמידות כל הזמן מנסות לבדוק גבולות ולכן מנהלת צריכה ללכת ראש בקיר הרבה פעמים.

אגב שיימינג, לפני כמה שנים "התפוצצה" בתקשורת כתבה על מנהל בית ספר שהשעה תלמידה שלא עמדה בכללי מסיבת בת מצווה שנהוגים בתקנון.

המסיבה נערכה כמובן בשעות שאינן של לימודים, באולם פרטי ולא הייתה קשורה למוסד הלימודים.

גם שם הטענה של האמא הייתה שבהסתכלות פרטנית לא היה צריך להשעות את הילדה.

טענת המנהל הייתה שבהסתכלות כוללת היה צריך להשעות כי הכללים ברורים וידועים וההורים חתומים על התקנון.

אני יכולה להבין את שני הצדדים, אבל אני שמחה שבמוסדות הלימוד של ילדי אוכפים את הכללים של בית הספר לטובת הכלל ולטובת הסדר.

זה נותן המון כח למורות ושומר על רמה גבוהה ולא מיליון התערבויות של הורים שמחלישים את המערכת.

אז נכון שבמקרה שלך אולי לא היה קורה כלום אם היית נשארת בהנחה שהאמהות והתלמידות היו זורמות עם זה,

אבל זה כן משדר שדר כללי יותר, שאפשר "להגמיש" כללים, פשוט להגיע ויהיה בסדר.

נכון היה לפנות אליה מראש ולבקש הגמשה, כשזה לא קרה, אני מבינה את הפעולה למרות שהיא "לוחמנית"

גם הגעה ללא תיאום עלולה להתפרש כך (אם כי ברור שזה לא המקרה, את הגעת בתמימות כדי לשמוח עם הבת שלך)

לגבי הבת שלך שראתה שהגעת ואז שהלכת, אפשר לעשות מהלימון לימונדה,

להסביר:

אמא רצתה להשתתף ולשמוח איתך. ניסיתי. המנהלת לא הרשתה אז הקשבתי למנהלת והלכתי.

המסרים:

1. את חשובה לי, עשיתי השתדלות להשתתף.

2. לא כל מה שרוצים ומנסים, בסוף מקבלים.

3. למנהלת יש סמכות עליונה בזמן ובשטח בית הספר.

לגבי פניה למנהלת, אפשר לפנות אבל לדעתי לא כביקורת על ההחלטה, אלא יישוב ההדורים.

אפשר לכתוב את השתלשלות האירועים ואת הרגשות שלך, ולסיים בכך שאת מכבדת את ההחלטה שלה כמנהלת.

לדעתי זה רק יתן לך נקודות מולה בשנים הבאות וזה הרבה יותר חשוב לתועלת הבת שלך, מאשר לצאת צודקת לגבי האירוע הנוכחי.

וחיבוק על האכזבה!

חיבוק 💞איזה חוויה מבאסת.

גם לך וגם לילדה.

ברור לדבר איתה.

אבל בית ספר פעל בצורה ממש מבאסת שעשה את המסיבה בבוקר. אצלנו גם דחו את המסיבה מלפני פסח לאחרי פסח אבל ברור שזה צריך להיות עם ההורים!

אולי אני מפספסת..

אבל ברור שלא הוגן שרק אמא אחת תהיה..

מה זה קשור להכנסת אורחים?

מנקודת המבט של התלמידות
תמיד מדברים ועוסקים בהכנסת אורחים, דווקא כשקשה, כשלא רוצים...
זו לא הזדמנות להעביר מסר חינוכי מתוך מעשה?
לזה התכוונתי.

זה לא אירוח של ראש העיר בבית הספר, שהתארגנו לכבודו.
דווקא האמא הפשוטה, שעשתה טעות אבל טרחה והגיעה, אולי בכל זאת נזמין אותה? נארח אותה במסיבת הסיום למרות שלא הייתה צריכה להיות נוכחת...

נקודת מבט קצת שונה...

אי אפשר לחנך אותן על חשבון משהו שלא פייר כלפיהן.

בנוסף, כשעושים משהו שהוא לא בסדר (כן, זה לא נורא ואיום אבל לא תואם את הכללים), אין כ'' כ סיבה לצפות ליחס לפנים משורת הדין.

וממש ממש מבאס שלא הזמינו את האמהות! 

בעייני ברור לאפשר לך להשתתף

באמת בתום לב, היית האמא היחידה

לא איזה קנוניה מאורגנת מאחורי הגב

מה הביג גיל, אםשר להסביר את זה נורא בקלות לילדות (ולאמהות)

אצלנו במוסד זה ברור היה עובר בטוב ובנעימים גם מצד ההורים וגם מצד הצוות החינוכי

חיבוק על החוויה, כן הייתי מגששת עם הבת שלך איך היה לה החוויה, תשתדלי לא להכניס לה מילים ורגשות לפה, יותר שיח לפי תומו

היו כללים ברורים ואת לא הלכת לפיהם אז הם 'עזרו' לך לעמוד בכללים.

לא רואה קשר להכנסת אורחים

ונראה לי שגם אם היו אומרים את זה כמו שהצגת (שבפעם הבאה אמא של.. תזכור לא להגיע) היה יכול מאוד להביך את הבת שלך

אני שונאת שמיישרים קו למינימום בגלל שלא כולם יכולים...

מסיבת בידור זו חוויה חד פעמית

הורה שהגיע והשקיע לחוות את זה עם הילד שלו זה ראוי להערכה ולא לביזוי

מבינה את ההורים שלא יכולים

אבל אם הייתי מתיישרת לפי היכולות של שאר ההורים אז לא הייתי עושה הרבה שברים

מה השלב הבא?

לחייב את כל הילדים להישאר צהרון כי יש הורים שלא יכולים לאסוף באחת?

אני נוטה לא להעביר ביקורת על בית הספר בעניין כי אני משערת שהיו להם שיקולים משלהם

ראוי מאוד לכבד הורים שלא יכולים להגיע למאורע המשמעותי הזה

כן, אם ביקשו לא להגיע ראוי לכבד את הבקשה

אני מעריכה את המנהלת על העמידה בעניין

ואני אומרת את זה בתור האמא הפראיירית שהקשיבה לבקשות מעין אלו ואז גילתה שהיו אמהות שהגיעו והן וילדיהן הרוויחו ואני וילדיי הפסדנו

מאז כמה מקרים כאלו למדתי לקח

וזה לא משתווה בכלל להשארת ילד בצהרון..

אני מבינה שהיו אילוצים להעביר לבוקר (מלחמה וכו...)

ואני עדין חושבת שגם בנסיבות האלו שהעבירו לבוקר וזה אומר לקחת חופש היה צריך לאפשר להורים שיכולים להגיע

אני מכירה הרבה הורים שהיו עושים מאמץ כי זה באמת אירוע חד פעמי וחשוב

ומי שלא יכול- אני מניחה שרובם היו יכולים למצוא פתרונות יצירתיים כמו סבא סבתא

אבל לישר קו לכולם למסיבה ללא הורים - לא פייר בעיני

ההחלטה מראש לאסור היא הבעיתית בעיני

לא גיבשתי עמדה איך היה צריך להתייס למי שלא כיבד את ההחלטה... (שלא מכבדת בעיני את הילד/ההורה/המעמד... אבל ניחא )

אבל בעיני עשית טעות שלא שאלת קודם אם אפשר להגיע ופשוט הגעת🤷‍♀️

היית חוסכת לכולם עוגמת נפש.

אני רק - איזה באסה זה שלא מצאו דרך כך שגם אמהות יוכלו להגיע.

אני חושבת שזה המעט שמגיע לאימהות, להיות במסיבת סידור של הילד. אירוע מרגש ברמות - מה כואב להם לפרגן את זה לאמהות?

שיתאמצו קצת יותר, גם לילדה וגם לאמא

למרות הקשר המאצגר שהיה לי עם אמא שלי, המסיבת סידור זכורה לי ממש ממש לטובה.  

אבל לא וויתרו על נוכחות האמהות. ב"ה

והיא התרגשה ככ וחיכתה שאגיע. ממש חבל שחא התאמצו יותר

לקרוא, בניית דגמים, להזמין חברים או ללכת לחברים

לבשל ולעשות דברים בבית

ולדאוג שיהיה לזה קופסה או רשימה שהוא יכיר מראש כי כשמשעמם קשה לעבור למצב רוח פעיל

חוגי תכנות, אומנות, אפילו קורס גיטרה.

עדיף משהו עם התנסות עצמית.

זה גיל שצריך מעבר ליצירות במקסטוק.

גם חוגים שווים דרך המתנס/ תנועת נוער.

אפשר לוודא שיהיה לו זמין:

גולות

קליעה למטרה עם חיצים נדבקים

שק אגרוף אם הוא אוהב

ספרים

טרמפולינה או משהו בסגנון.

כדורגל

מתח

אופניים/סקייטבורד

אוטוטו פליימוביל וגינה פחות ימשכו אותו לדעתי הוא ברף העליון של הגיל שזה עוד מעסיק אותם.

להיפגש עם חברים אחר"צ בפארק זה משהו שהוא יאהב? (זה לא כמו ללכת או להזמין חבר)

אופניים קורקינט הוא יורד איתם לגינה, אבל הוא נשאר שם רק כשיש חברים וזה  נגיד קורה בערך פעמיים שלוש בשבוע, מאמינה שבחופש יקרה עוד פחות.

מתח ושק אגרוף יכולים בהחלט לעניין אותו

אם הוא לא אוהב אז הוא גם לא יעמוד בלהתחבר לשיעור בזמן.

אתם יכולים לבדוק אולי בגלל שזה במחשב כן יעניין אותו?

תבדקי דרך אתר המקפצה, זה בחינם.

יש גם תוכניות לחקר חלל ושל מכון דוידסון.

דברים כמו גיטרה ואומנות לא מכירה באופן אישי,

אבל בטוחה שיש לא מעט.

אבל אם לא מעניין אותו ללמוד דברים בעצמו (ללמוד הכוונה גם ללמוד לנגן למשל נכלל בלא אוהב ללמוד?)

אז פחות הכיוון.

מה עוד?

אמממ מונדיאל?

מנוי לבריכה?

החופש זה באמת בעיה. אולי להגדיר לו שהוא חייב למלא סדר חופש, רוצה או לא רוצה.

הגמישות בתוכן לא בשאלה של העשייה עצמה.

3 פעמים בשבוע להיפגש עם חברים זה אחלה.

מקווה שיחזיקו מעמד גם בחופש.

אולי נגיד עבודה כעוזר מדריך בקייטנות? אולי התנדבות עם חיות? מה שיש לכם בסביבה.

זה תעסוקות לקיץ לא ליומיום.

של "אפשר לחשוב"

אין לי ילדים בגיל אז לא נכנסתי לפרטים אבל אולי תנסי לחפש

ממה שהבנתי זה הפעלות בכל מיני תחומים

שמקבלים כל יום בשעות קבועות

אולי חסר לו בטחון שם ואם תעודדי להזמין הוא יגלה כמה זה נחמד

ואם לא- אז יש גינה?

אפשר דברים של בנים..לבנות מחנה,דברים מעץ.. ניסויים מדעיים ביתיים קלים..

ובאמת קובעים בגינה..

גם שמדי פעם מגיעים הם בקושי משחקים עם עצמם.

מחנה הוא עושה כשיש לו מוזה, זה לא משחק של כל יום.

יש לי פה ערמת עצים שהוא אסף ומשחק איתם אבל זה כבר פחות מעניין אותו.

על 'קופסת משעמם לי' שהכינו הילדים שלי.

קופסא עם מגוון פתקים עם רעיונות למשימות שכשמשעמם שולפים ממנה פתק (ויש בה גם דברים כיפיים ומצ'פרים וגם משימות בבית. הכל מהכל).

אם מישהי יודעת לחפש, פירטתי על זה פעם לעומק (ועכשיו אין לי זמן).

החישוב שלי הוא כזה (לא יודעת האם נכון הלכתית)

מה אישה עשתה לפני 200 שנה?

הלכה לסופר פראם כדי לקנות את הדבר הספציפי להוריד עור קשה מכף הרגל? הקפידה להשתמש בליפה הכי ממרקת בבית? הקפידה לקנות את המקל הארוך לגב?

התקלחה. במקרה הטוב. הלכה לנהר (לא מקנא בה), חזרה הביתה.

היום אני עושה מקלחת טובה. עוברת כדי לראות שהכל בסדר. לוקח לי 30-40 דקות בד''כ. מהרגע שאני נכנסת למקווה עד שאני בחוץ 10-15 דקות כתלות בעומס במקווה

(יש ארגונים שאפשר יום קודם, ציפורניים, לק וכו').

מורידה שיערות וגוזרת ציפורניים

אמבטיה של רבע שעה בערך

משפשת את העור של הרגליים שבישיבה של כמה דקות במים מתרכך ויורד בקלות

מקלחת טובה

מסרקת את השיער תוך כדי שלא יהיו קשרים.

צחצוח שיניים וחוט דנטלי

עיון בכל הגוף וזהו

גג 40 דקות

ובמקוה ציק צאק אם אין תור תוך רבע שעה אני בחוץ

גזיזת ציפורניים, גבות, שפם, הסרת שיער - יום לפני

ביום המקווה מקלחת טובה, ניקוי טבור ואזניים במקלחת עצמה, צחצוח שיניים, עיון

אולי קיבלת בהדרכת כלות מנהגים וחומרות שונות?

שווה לבדוק את זה

ולהבין את ההלכה כמו שצריך..

אני אישית קיבלתי הדרכה מהכלה של הרב דוב ליאור והיא נירמלה ואיפסה אותי ואת ההתארגנות ממש.

היום )טוב גם נשואה כמה דקות..( מתארגנת בארבעים דקות גג

תלכי ותשאלי

זה לא אמור להיות מורכב בכלל.

דף A4 עם רשימה ארוכה של כל מה שצריך לעשות… אני עוד לא זוכרת הכל בעצמי.

בסוף זה לא באמת לוקח כל כך הרבה זמן, פשוט לראות את כל הרשימה ההיא, זה מלחיץ…

מי הרב שלכם?

אולי בעלך יכול לתת לו את הרשימה שיסמן מדרג-מה חובה, מה רצוי, מה רק אם נשאר זמן וכח?

כי באמת לא הכל זהה וזה חשוב לדעת.

אותי מדריכת הכלות לימדה שצריך פשוט לעבור על כל הגוף מלמעלה למטה מכל הכיוונים

לא צריך שום רשימה בשביל זה

רק לעבור

ראש- לחפוף, לסרק

פנים-מה שאת מקפידה(בגדןל לרוב הדעות שיערות מחוברות הן לא חציצה). לקנח אף, לצחצח שיניים, לבדוק אוזניים ולהוריד עגילים

חזה, בטן(טבור לפעמים צריך לנקות) גב, ידיים ישבן וכו- לסבן, לשטוף, לעשות עיון שאין חציצות..

וזהו פשוט לעבור על הגוף שלך, בעצמך.

אם עברת על כל הגוף את בע"ה מוכנה לטבילה.

רק מה שרלוונטי לך, ואולי סתם מפורטים שם דברים שמבחינתך הם חלק מובנה ממקלחת ולא צריך שיהיו מפורטים בכלל.

או שתוותרי על הרשימה ופשוט תעברי לעצמך על הגוף.

וזה מצטמצם פלאים.

אני הייתי גם כמוך בשנים הראשונות, ואחרי שלמדתי הבנתי שזה לגמרי סתם.

יום לפני מורידה שערות וצפרוניים, נשאר רק להתקלח ולעסור על הגוף שאין כלום.

מקלות אוזניים ושפם קצת זה גם יום לפני.

אין באמת הרבה עשיה.

אבל באמת זה מבהיל בהתחלה. לאט לאט ❣️

כמו שכתבו פה זה לא אמור לקחת יותר מדי זמן

ולא משהו חריג

בגדול להוריד שערות איפה שאת רגילה, ציפורניים ומקלחת טובה.

אפשר לפצל ליומיים וזה מאד מקל.

לי עוזר אחרי המקלחת לעבור על הגוף מלמעלה עד למטה לוודא שעשיתי הכל- שיער אוזניים עיניים שיניים וכן הלאה.

אם אישה שנפלה לנהר נחשב שטבלה או לא. הדיון הוא לגבי האם צריך כוונה בטבילה או לא.

אבל תחשבי שאם יש מקום להגיד שאשה שנפלה, עפ כל הבגדים שלה, בלי לעשות שום הכנה לפני- יכול להיות שנחשב שטבלה אז זה כבר מרגיע קצת.

עכשיו באופן פרקטי- קודם כל ללמוד מחדש את דיני הכנה לטבילה והלכות חציצה. כשלומדים את זה בהדרכת כלות הראש שלנו עסוק בעוד מליון דברים ואנחנו לא עד הסוף קולטות. כשלומדים מחדש פתאום מגלים מה באמת עיקר הדין, מה התווסף וזה מסדר את הראש.

ומצטרפת למה ש @טארקו כתבה.

שימי את הרשימה בצד. תעברי על הגוף מלמעלה למטה.

חפיפה, אוזניים (לנקות את החורים של העגילים אם ככה את נוהגת), פנים נקיות מאיפור. רחיצה של הגוף, הורדת שיערות (אפשר ומומלץ יום לפני.) ציפורניים בידיים וברגליים (גזוזות או נקיות אם את מאריכה).

זהו. לא להשתגע. לא צריך לקחת יותר משעה כולל הכל. רובינו מתקלחות כל יום או כל יומיים. זו לא המציאות שהתקלחו פעם בשבוע אז הצטברו על הגוף לכלוכים שצריך להתאמץ כדי להוריד.

ומציעה גם- לשנות כיוון. אם מתאים לך, אם לא מתחברת- תדפדפי.

את מתכוננת למפגש מחודש עפ בעלך, זמן קצת להשקיע בעצמך.. (אני נגיד בתקופות בלי מקווה מגיעה להורדת שיערות פעם באפעם.. ), אפשר להתפנק באמבטיה כיפית וטובה, אפשר למרוח *אחרי הטבילה* קרמים מפנקים.

במקום צ'ק ליסט מלחיץ- השקעה בעצמי.

במקום לחץ מהיום הזה- ציפייה אליו, ליום שהוא שלי ואני חושבת בו על עצמי ומה עושה לי טוב.

בהצלחה!

מבינה אותך ממש!

חוץ מעל העצות שנתנו פה לפני,

אני רוצה להגיד לך לנשום אוויר ולדעת שזה הולך ומשתפר.

הניסיון הופך את זה ליותר קל.

זה נהיה יותר מוכר.

ואם הזמן עובר ואת בלחצים גדולים וחרדות, אחרי שהתייעצת עם דמות שתעשה לך סדר מה הכרחי, שתדעי שיש לנשמת תכנית ליווי למי שיש לה חרדות סביב ההלכות...

אבל זה ממש לא חייב להיות המקרה שלך.

זה פשוט סיטואציה שחדשה לך וזה בסדר שלוקח זמן להתרגל.

מזכירה את כל זה גם לעצמי 😅

יש דברים שהם לא עיקר הדין ובעקרון כל ההכנות לא אמורות לקחת כולל הכל שעה....

יש היום מקוואות שיש שם גם רשימה לי זה עושה סדר...   אני חושבת שהגן עדן מגיע על הרצוא ושוב, על המרחק , הקושי, פחות על המקווה עצמו😄תנצלי את הימים האלו , שאת עדיין נשואה טריה. תהני מהמקווה, תקחי לשם איפור ,תתפארי אחרי , תפתיעי את עצמך, תני לעצמך להתפנק ביום כזה ...

בהתחלה זה ממש כמו הר.

אחר כך זה נהיה הרבה יותר פשוט.

מה שאת רגילה ביום יום זה מה שאת צריכה להקפיד עליו+ כמה דברים כמו גזיזת ציפרניים.

השאר זה לא חובה,עור קשה ברגל זה לא חציצה לא חייבים להוריד,שערות הם לא חציצה לא חייב להוריד,

ראוי להוריד אם את מקפידה להוריד אבל לכתחילה זה לא חציצה.לצחצח צריך אבל לא לחפור מעבר זה ראוי ומהודר אך זה לא חציצה.

וענו לך נכון הכוונה לעבור על כל הגוף ולראות שבעצם הכל נקי,שזה בעצם עיון ולהתכוון שזה עיון.

אפשר לפצל את ההכנות ליום יומיים לפני.

העיקר שזה יהיה בנחת ברוגע.

שאני אומרת לעצמי כשאני מתחילה להיכנס ללופ של ו'מה אם איך שאני עושה לא מספיק' (אצלי זה קורה סביב ניקיון לפסח).

ברגע שעשית מאמץ סביר (פירטו לך פה בכמה הודעות מה זה נחשב), אין שום סיבה שתצוץ לך חציצה יש מאין שתפסול יותר מאשר אם היית טובלת במים לא צלולים- וזו אופציה קיימת וכשרה.

מזל טוב! 🥳 כלה בשנה ראשונה זה שלב מרגש (וכן, יש בו גם דברים מלחיצים שצריך ללמוד לנהל)🤍

זה לעבור עם בעלי קודם.. על כל מה שאני עלולה להתקע:

אני מתחילה לפני את ההתארגנויות גוזרת ציפורניים עור יבש וכו

ואז מבקשת שיסתכל על הציפורניים ויגיד לי אצבע אצבע שזה בסדר

ואז על עור יבש

ואם יש פצעים

וכל דבר שאני עלולה להיתקע עליו שעות במקווה אח"כ

. והוא עובר איתי ואומר לי דבר דבר שהוא בסדר.

ואז במקווה אני ממש מחזיקה בראש שעברתי על הכל ועשיתי הכל ואני רק עושה סקירה אחרונה של מעבר רציף על כל הגוף - אני כן מתקלחת שוב אבל זה עניין של מה נח לך.

(ואם ואם פתאום מגלה איזה עוד פעם משהו אני למרות הבושה מצלצלת לבלנית ושואלת אותה אם להתעכב על זה או לא)

אני מרגישה שזה ממש נתן לי עוגן שאני יודעת שזה בסדר ואם לא התחדש שום דבר אז כבר עברנו על זה

דברים אחרים לא עזרו לי וזה ממש כן

אולי יעזור גם לך❤️

נשואים כבר כמה שנים ובהתחלה היה מאוד קשוח, הייתי נלחצת מאוד כל פעם.

מה שעוזר לי זה לדעת את עיקר הדין, (חציצה צריך להיות משהו שמקפידה עליו/מכסה חלק ניכר מהגוף, יתכן ויש דעות אחרות אבל זה מה שאני יודעת והולכת לפיו) ללכת לפי מישהו שמקל בנושא ולא מחמיר. (בכללי אני חושבת שמצוות צריכות להעשות ברוגע ובנעימות, במיוחד אצל נשים, ועצבנות ולחץ בקיום מצוות לא תמיד קשורה רק להלכה)

ומה שעוד עוזר לי זה להפוך את ההתארגנות לחוויה, אצלינו המקווה הוא מאוד נעים, אז הרבה פעמים מתארגנת במקווה עצמו וזה הופך את זה למיוחד ונעים

שהלכתי למקווה בערך שנה אחרי החתונה אחרי שקיעה.

אז הייתי שעה בהכנות ואז טבילה.

כשיצאתח מהטבילה הבלנית אמרה לי להתארגן מהר כי יש הרבה שמחכות. נתנה לי תחושה לא טובה. שאלתי אותה מה הביתי אמורה לעשות אחרת, התחלתי הכנות לפני שקיעה אז חייב שעה. היא אמרה שלא חייב שעה.

אז פניתי לרב שאני מתייעצת איתו והוא באמת אמר שיש נוהגים ככה, אבל העיקרון זה לא להתארגן בלחץ. לא חייב שעה על השעון.

מהמקרה הזה למדתי שבדיעבד צריך להתארגן כמו שאת רגילה לנקות ולטפח את עצמך + כמה דברים מעבר. אבל לא להשתגע

גם כשהייתי מקיאה קבוע בנסיעות. ותמיד היה לי מוזר שלא עלו עליי לפני שסיפרתי.

בהריונות האחרונים לוקחת בונג'סטה אז מתפקדת רגיל ללא הקאות.

אם יש חום ואז זה כן עדיף להוריד.

לגבי הכדורים לבחילות באמת לא חפרתי כי לא הייתי צריכה ב''ה. אבל תבדקי על זה קצת, אולי תופתעי שזה לא דרמטי (שוב, אין לי מושג). וגם לסבל ולהקאות יש משמעות, בסופו של דבר הכל משפיע. תרגישי טוב!! 

זה תגובה נורמלית וטבעית של הגוף

הרופא של הילדים שלנו אומר לתת אקמול רק אם כואב ומתלוננים

אם למשל זה חום והילד לא סובל אז לא לתת

ואני חושבת שזה לא מדויק להגיד את זה

אבל אני מעדיפה לא להמשיך את הדיון הזה וכל אחת תעשה מה שהיא מבינה ומרגישה

מדובר על חום גבוה וממושך שפוגע, כי הוא פוגע בהתחלקות התאים. לכן בהריון יש המלצה להוריד את החום מהר יותר מבמצב רגיל, אם כי לא חייבים מיד. (בדקתי באתר של כללית ומכבי)

אני מכירה הרבה שלוקחות.
גם לקחתי בהריונות היפרמאזיס, אבל למזלי לא עזר אז הפסקתי לקחת כי גם אני חוששת מכל הכדורים האלו אז הרגשתך ממש מובנת.

כמה שמנסה להעביר תבחילות..

לא מסוגלת לשתות מים ועוד

נמנעתי מהכדורים
למזלי, באחד ההריונות כשלקחתי לא זוכרת את השם... מה שהיה לפני הבונג'סטה, לא עזר לי. אז לא הייתה לי סיבה לקחת.
לזכור שזו תקופה שעוברת
וללעוס קרח, כמו שכתבו לך פה, כל כמה זמן כדי לא להגיע לעירוי...

אבל האמת שבדר"כ ההקאות לא מפתיעות אותי

אני סוחבת את הבחילה כמה שעות ורק אז מקיאה.

בהריון הראשון שהקאתי בטירוף בלי הפסקה אז לגמרי פגע בעבודה

לא הייתי מסוגלת לצאת לעבוד אחרי שהקאתי את הנשמה על הבוקר.

ובאמת סיפרתי למנהל שלי על ההריון נורא מוקדם.

צריכות להדליק משואה